בס"ד
ירושלים של מטה / הרב אליהו קאופמן
לאחר הבחירות
המוניציפאליות של שנת 2008 הודיע האדמו"ר מואסלוי – הרב שמשון הלפרין, כי
בבחירות הבאות הוא לא יתמוך יותר ב"אגודת ישראל". הוא טען כי כך יעשה גם
בבחירות לפרלמנט הישראלי וגם בבחירות המוניציפאליות באשר הן. כשהוא אמר
"אגודת ישראל" הוא בעצם התכוון ל"יהדות התורה", ולימים טען
שהתכוון בכלל לכל מפלגה חרדית, ולכן ימנע מלבחור. האדמו"ר מואסלוי לא טען זאת
על רקע שינוי עמדותיו והפיכתו לחסיד השיטה הסאטמרית או זו של ה"עדה
החרדית". הוא עצמו היה שנים רבות חוד החנית של "אגודת ישראל" –
ולימים "יהדות התורה", בכול מערכת בחירות בעיר תל אביב, ואילו בית
מדרשו, ברחוב בן גוריון 71, שימש חמ"ל עבור הרשימות החרדיות הללו. אבל בשנת
2008 – ודווקא בעיר ירושלים, אירע משהו פוליטי שהאדמו"ר מבני ברק – ת"א
שינה את דעתו ביחס לתמיכה במפלגות חרדיות באשר הן. בבחירות המוניציפאליות של שנת
2008 – לאחר חמש שנות קדנציה ראשונות של ראש עיר חרדי (אורי לופליאנסקי מ"דגל
התורה"), הגיע תורה של "אגודת ישראל" להעמיד מועמד לראשות העיר, למרות
שבסיכומים העירוניים לופוליאנסקי היה סיפור של הצלחה גם ברחוב החילוני. מישהו ב"אגודת
ישראל" חשב שהנה ירושלים הופכת להיות בני ברק וראש העיר יבחר אך ורק
עפ"י מפתח הסיעות של "יהדות התורה" ולא עפ"י כישוריו. המועמד
האגודאי היה ח"כ מאיר פרוש. למרות שהמחנה הליטאי היה הנפגע העיקרי מרעיון
מועמדותו של פרוש הרי שקם לפרוש אויב גדול יותר בקרב החרדים הציונים של
"אגודת ישראל": חסידות גור. ואמנם בבחירות הללו תמכו חסידי גור –
בקולניות ובברוטאליות, במועמד החילוני והאנטי דתי, ניר ברקת, שלסוף נבחר לראש
העיר. האדמו"ר מואסלוי טען מיד אח"כ כי זהו חילול ה' וכי הוא תמיד חונך
על ברכי ההשקפה כי הקמת "אגודת ישראל", ולימים היותה מפלגה פוליטית
שמתמודדת לפרלמנט ולעיריות בישראל, מושתת על כך שצריך להיות ליהדות החרדית כוח
מאחד ומלכד, אבל מה שעוללו חסידי גור בבחירות 2008 היה עבורו הוכחה שהמפלגות
החרדיות אינן עוד כוח חרדי מלכד אלא רק מפלג ולכן ימנע מלבחור בהן לעתיד. וכך אמנם
נהג. מבחירות 2009 אח"כ, לפרלמנט
הישראלי. את החמ"ל המפלגתי בת"א – שהיה בבית מדרשו, הוא פירק.
הסיפור של מלחמת חסידות גור למען חילוני
אנטי דתי כברקת זעק לעיניים בשנת 2008 אבל היסטורית הרי שחילול השם החל הרבה לפני
כן – בתוך המחנה החרדי הפוליטי. באותה מערכת בחירות מוניציפאלית של 2008 ניסו
חסידי גור בבית שמש לעולל את אי היבחרותו של משה אבוטבול החרדי לראש העיר, לאחר
שתמכו במועמד הכיפות הסרוגות, אך שם ניסיונם כשל. אבל כבר מאז הקמת ש"ס
והפילוג ב"אגודת ישראל" (1984) הפסיקו הרשימות החרדיות להיות לויאליות
זו לזו וזו עם זו וחברו שוב ושוב לחילוניים ולכיפות סרוגות רק כדי להפיל את הרשימה
החרדית האחרת, שגם היא כמובן חברה לשונאי דת. בממשל רבין של 1992 הייתה חברה
ש"ס החרדית ואילו "יהדות התורה" נלחמה בה מהאופוזיציה. באותה תקופה
חברה ש"ס בהסתדרות העובדים למר"צ הקיצונית והאנטי דתית (!) ויצרה חילול
ה' מאין כמוהו. בשנות האלפיים בוטלו הבחירות הישירות לראשות הממשלה לאחר שש"ס
גדלה לממדים אדירים עקב אותה בחירה. היוזמה לפגוע בגדילת ש"ס באה מח"כ
משה גפני מ"דגל התורה". בעיר ראשל"צ – מהבחירות המוניציפאליות של
1998 ואילך, הוביל הרב יהודה דווד וולפה מ"דגל התורה" ("רב העיר")
להצבעה של "יהדות התורה" למען מועמדים חילוניים, ולעיתים גם אנטי דתיים,
נגד ש"ס. בקריית גת חברו הליטאים לפלג ה"משיחי" של חב"ד נגד
אגו"י ונגד ש"ס. בבחירות המוניציפאליות האחרונות, של 2013, השתמש ניר
ברקת בירושלים בתנועת "בני תורה" כגורם מחליש ומפלג ביהדות החרדית בכלל,
וב"יהדות התורה" בפרט. וכך הלאה והלאה. העיתונות החילונית מתמוגגת מהפילוגים
הללו וממריצה אותם, בעיקר בירושלים.
אין ספק שמה שטען האדמו"ר מואסלוי הוא
בבחינת אמת לאמיתה. מזמן המפלגות החרדיות הפכו לגורם מפלג ומחליש ביהדות החרדית וב"זכותן"
הפוליטיקה החילונית מכה ביהדות, מימין ומשמאל גם יחד. והפעם – לפני אוקטובר 2018,
שוב סוערת ירושלים מבחינה מוניציפאלית כשהפילוג החרדי חוגג. הפעם ניר ברקת איננו
ואילו לחילוניים יש מועמדים אפורים אבל החרדים מכים זה בזה. ש"ס ו"דגל
התורה" התאחדו לתמוך במועמד חילוני בשם משה ליאון, נגד ""אגודת ישראל" ומועמדה
יוסי דייטש. הכול מתוך שנאה זה לזה ומתוך הרצון להציל לעצמם כספים, כוח וכבוד על
חשבון החרדי שממולם. היה טוב אילו הציבור החרדי - גם זה שאיננו מחרים רעיונית את
הבחירות באשר הן, יחרים מעתה ואילך את התבוסתנים של "יהדות התורה",
ש"ס ו"בני תורה", גם אם הסיבה תהיה אותה סיבה שהאדמו"ר
מואסלוי הביא כנימוק להחרמת הפוליטיקה החרדית בכול מערכת בחירות באשר היא.
ה"גיור
הפרטי" החל בבני ברק
לפני כשבועיים יצא
השופר הליטאי – ציוני, "יתד נאמן" שמו, בקול קריאה אובססיבי נגד
ה"גיור הפרטי" ושפך הרבה, הרבה "דמעות תנין" על התעמרות בית
המשפט הציוני בגיור ההלכתי. אינני חסיד גדול של ה"רבנות הראשית לישראל" –
ובטח לא של "גיוריה", אבל מי שפתח פתח ל"גיור הפרטי", שגם זה
של ה"רבנות הראשית" הוא "מהודר לעומתו", היה בית הדין שממנו
ברח הרב ניסים קרלי'ץ והותיר שם את שריאל רוזנברג עם כנופיית דיינים שגרועה יותר
מתגרני "שוק הכרמל" בתל אביב. לאחר ששנים רבות הם "גיירו" בעיקר ב"הווה
אמינא" כל מיני כאלה שאין להם קשר ליהדות או שהם קיימו קורסי רמאות
ל"מתגיירות" עבור כסף שלא היו מוכרים, אלא כ"חתול בשק", הרי שלפני
כשנתיים הם גם פנו לערכאות המשפט הישראלי נגד ה"רבנות הראשית לישראל",
ותבעו לעצמם הכרה ב"גיוריהם". לפני כשנה הם זכו במשפט והמדינה אולצה
להכיר ב"גיורי הסדק" והליצנות שלהם. על סמך תקדים זה הוכר לפני כשבועיים
ה"גיור הפרטי".
אבל את ה"יתד נאמן" – היומון
ה"צפון קוריאני" של הליטאים הציונים, העובדות אינן מעניינות והוא לא
נותן לאמת לבלבל אותו בהגיגי השקר והמניפולציה. לפני זמן לא רב טען באוזני אחד
העיתונאים הבכירים שם כי יש איסור גמור בעיתון אפילו להזכיר במערכת שלו את מה
שמתחולל בבית הדין הבני ברקי, של שריאל רוזנברג. הסיבה ברורה: מוטל'ה קרלי'ץ – מי
שהיה ראש עיריית בני ברק והוא בנו של הרב ניסים קרלי'ץ (הרב שברח מראשות בית דינו
לפני מספר שנים עקב מה שמתרחש שם...) ואחיו של שמולי'ק קרלי'ץ (מנהל בית הדין
הסורר הזה), הוא גם זה שניצח על העברת "יתד נאמן" מידי ה"פלג
הירושלמי" של "בני תורה" ל"חונטה" הליטאית – ציונית של
"דגל התורה". הוא האיש שהביא את המממנים וניצח על הניצחון בבית המשפט
ולכן תמיד בעיתון הזה ישקרו ויכפישו כל אחד אבל נגד מושחתי העל ממשפחת קרלי'ץ הם
לא יצאו. למשפחת קרלי'ץ יש עוד בן שחי בבאר שבע. שמו הרב נחום קרלי'ץ והוא ממחזירי
התשובה הגדולים ביותר בדרום הארץ. האיש הלה גורש ע"י אחיו מבני ברק ולאחר
שישב בבית המשפחה לאבל על אימו, כיממה בלבד, הוא אוים ע"י אחיו לעזוב מיד
לבאר שבע אחרת יאשפזו אותו פסיכיאטרית בבית החולים לחולי נפש ב"גהה".
אבל ב"יתד נאמן" מחרישים ובמקום זאת מאשימים את בית המשפט החילוני בלבד.
אבל לעומת זאת הרי שלאנשי צא"י היה מותר, לפני שנים, לפנות לבית המשפט
החילוני, לאחר הפילוג ב"אגודת ישראל"...
אבל "יתד נאמן" איננו הגורם
הליטאי – ציוני היחיד שמחפה על בית הדין של שריאל רוזנברג. בראשל"צ מכהן
כ"רב שכונה" אדם בשם יצחק פישר. כמנהג "יהדות התורה" כך גם
מנהגו של פישר. הוא מדבר גבוהה על החרדיות נגד ה"רבנות הציונית" אבל
מקבל את משכורתו ותפקידיו מאותה "רבנות ציונית טמאה" לה הוא מתנגד. בין
השאר הוא השתלט על תפקיד "יו"ר רבני השכונות בישראל" – שאותו בנו
וייאשו אנשי הכיפות הסרוגות. לפני מספר שנים ארגן יצחק פישר כנס רבנים חרדים (שהיו גם "רבנים מטעם" של
ה"רבנויות" בישראל...) בעיר בני ברק נגד ה"רבנות הראשית
לישראל" – ובמיוחד נגד הרב שלמה עמר (אז ה"רב הראשי לישראל"), על
קלות הדעת שב"גיורי הרבנות". אין ספק שאמת היו הדברים אבל אני שאלתיו אותו
לפני כן מדוע הוא איננו ממקד באותו כנס את ההתקפה גם נגד בית הדין של שריאל
רוזנברג ושל משפחת קרלי'ץ. פישר חייך אלי חיוך של נוכל שוק ולבסוף כאילו שאל –
פלט:" אייך אפשר לצאת נגד בית דין חרדי כל כך חשוב, ועוד משלנו"?! וכדי
לסבר את האוזן יש לציין שבשנים שהרב עמר כיהן כ"רב ראשי לישראל" הוא כפה
על ביית הדין של הרב ניסים קרלי'ץ (לפני שהאחרון פרש ממנו) את אי גיורן של עשרות
נשות תועבה מאוקראינה ביום אחד (!) לאחר שיחת טלפון שערך הרב עמר ישירות עם הרב
קרלי'ץ ואיים באותה שיחה לתת פרסום לעניין.
זהו פרצופם האמיתי של הליטאים הציונים ושל
ה"שופר" הקומוניקטיבי שלהם – העיתון "יתד נאמן", שנאמן יותר
לחצי האמת הגרועה מהשקר.
הדג הבריטי מסריח
מהראש של הר אליקים שלזינגר
בשבועות האחרונים
יצא ה"רב הראשי" של בריטניה, אפרים מירווס, לא רק בתמיכה להכרה באנשי
התועבות אלא שהוא פנה ליהדות החרדית הבריטית ולמוסדות החינוך שלה להכיר גם כן
בתועבות! אבל לא לחינם באה חוצפתו של הרב הזה – איש דרום אפריקה ואירלנד לשעבר.
אחד החברים הטובים שלו – שעוד מימי היותו של מירווס הרב של בית הכנסת בשכונת פ'ינצלי
הלונדונית נשא אצלו דרשות, הוא מייקל שודריך, רבה הקונסרבטיבי של טוקיו ולימים
שליח עמותת משפחת לאודר לפולין, עד שהלה הפך לרב של וורשא ולימים אף ל"רב של
פולין". מייקל שודריך הוא "שייגץ" רציני, מהאמריקאים המודרניים
ה"משייטים" בין הקונסרבטיביים לאורתודוכסים "סופר הלייט".
האיש הזה הספיק לשרת את הקונסרבטיביים, לתת ספרי "גיור" קונסרבטיביים
לנשים גויות, גם כשהכריז על עצמו כ"אורתודוכסי" בפולין. האיש מתועד
בצילונים פרוצים עם נשים והופיע בכנסיה קתולית באיטליה כדי "להספיד" את
האפיפיור, תוך כך שכינה את ראש העבודה הזרה הזו "מורי ורבי" ולחץ יד
לאישה מעורטלת. שודריך הזה זוכה לגיבוי מלא של הנוכל הזקן אליקים שלזינגר, המאשר
לאומות האירופאיות להפוך את קברי ישראל בתחומיהן לנדל"ן, לאתרי תועבה, עבודה
זרה ולמוסדות ציבור. רק בשנה האחרונה הופיע אותו "שייגיץ" מפולין בערב
איסוף הכספים של שלזינגר וכנופייתו בלונדון. למעלה מעשור תומך שלזינגר ברפורמים,
בשונאי ישראל וב"רבנים" מחופשים וקלים כמנחם הכהן, שהיה ח"כ שמאלני
בישראלי ולימים "רבה של רומניה", בשודריך עצמו ובשאר ה"רבנים"
הקלים של וועידת רבני אירופה. ליהודים החרדים הוא טוען כי אם הוא לא יקרב את הללו
הרי שהם יזיקו ליהדות בארצם אבל ההיפך הוא הנכון. רק משום תמיכתו של שלזינגר
בשודריך, במתבוללי רומניה, בשלטונות ספרד וליטא וכו' הרי שהללו מצליחים ללעוג
לערכי היהדות ולבצע את פשעיהם ברכוש היהודי ואח"כ מעניקים לו אותות כבוד ופרסים
מטעמם. שלזינגר הוא הנוכל העומד מאחורי הגיבוי למירווס, לבקש מהחרדים בבריטניה
לאמץ את התועבות, כששודריך לוחש לאזנו של המירווס הלזה הזה כי בעת בעיה עם החרדים
שודריך יגייס לו את התמיכה של שלזינגר, הידוע בקשריו עם גורמים אלימים, ואשר בעבר
כבר איים פיזית על רבנים ואדמו"רים.
יש לציין שלפני כשנתיים היה זה "רב"
בשם דואק – שגלה מארה"ב לבריטניה, שהעלה את נושא ההכרה בתועבות. הלה הינו
חתנה של אשת המרד ביהדות – זכייה בר שלום, ביתו של הגר"ע יוסף. כשקם הרב הספרדי
הגאון בצו'ץ – משכונת "גלדרס גרין" הלונדונית, ויצא נגד דואק הרי
שהתאחדות החרדים בבריטניה לא סייעה בעדו בטענה ש"זה עניין של רב ספרדי ושאינו
שייך לארגונינו". מעניין מדוע גם בפרשת מירווס שותקת התאחדות החרדים של "כדתיא"
בבריטניה...
סיפור התועבות הללו וההכרה בלגיטימיות שלהם כבר עלה בבריטניה בשנות
השמונים של המאה העשרים. אז כיהן הרב עמנואל יעקובובי'ץ כ"רבה הראשי של
בריטניה" וכמובן שדחה על הסף את הבקשה להכיר ביצורים הללו
כ"לגיטימיים" בדת היהודית. ראש ממשלת בריטניה דאז – גב' מרגרט תאצ'ר,
העריכה והוקירה את הרב יעקובובי'ץ על עמדתו לעומת "התקפלותם" של הכמרים
האנגליקנים הנוצרים בנושא. זהו כל ההבדל בין רב אורתודוכסי אמיתי (שגם סירב להיכנס
לטקסים ממלכתיים בכנסייה) ל"רבאיים" שהם מעשית רפורמים תחת מעטה שקרי של
"אורתודוכסים". יש לציין כי להבדיל מהיום – שה"אורתודוכסים"
המקורבים לדואק ומירווס – שודריך, הם כנופיית הנוכלים של משפחת שלזינגר, הרי שבימי
הלורד יעקובובי'ץ המשפיעים היו הגאון שמלק'ה פינטר וחתנו יצחק ברגר (כיום
אב"ד מנצ'סטר).
נשים בשחור
עם כול האי ההסכמה החרדית ללבושן של
ה"נשים בשחור" – על "אוהלי קידר" שהן עוטות עליהן, אבל הכינוי
שלהן, "נשות הטליבן" או "כת הטליבן", הוא פשוט עובר כל גבול
של צדק והגינות מינימלי. כאשר יהודי חרדי מכנה אישה מעורטלת ופרובוקטיבית
כ"פרוצה" (משום יותר מ"דמיון" לפרוצה...) הוא
"זוכה" למעצר מיידי ואח"כ לכתב אישום אכזרי אבל כאשר נשים חרדיות
"זוכות" לכינוי של נשות ו/או כת הכי טרוריסטית שקמה בעולם הרי שהכינוי
הופך למטבע שגרתי של כל רשת תקשורת ממלכתית בישראל. הנשים הללו נעצרות לא פעם על
בדותות ומשפחותיהן הפכו הפקר להסתה ולהתעללות של גורמי ה"רווחה",
התקשורת והחוק בישראל רק משום שאיש אינו מוכן להגן עליהן, ואשר היהדות החרדית
הפקירה אותן באופן מוחלט. לצערנו הגענו למצב שהיחיד שלקח את ההגנה עליהן היה
העו"ד הלאומני הקיצוני, איתמר בן גביר. זו בושה כאשר לכל אתיופי, ערבי,
מתנחל, איש שמאל ואפילו עבריין פלילי יש מערכת הגנה התנדבותית מלאה ואילו להן
היהדות החרדית מפנה את גבה.
