בס"ד
ועוד סיפור מהשב"כ... / הרב אליהו קאופמן
סיפורו של ח"כ יעקב פרי – ראש
השב"כ לשעבר, חייב לטלטל לא רק מערכות פוליטיות אלא בעיקר מערכות ביטחוניות.
ביה"ס "תלמה – ילין" וח"כ תמר זנדברג הם החזרה לדור המבול
ואילו הרבנים החרדים מזמן נטשו את הביקורת התורתית והאמיתית שבה ימנעו מחרדים
צעירים לעבור על כל התורה כשהאחרונים יאלצו להתגייס לצבא הישראלי.
התגלית על יעקב פרי
היא עוד עובדה מביכה עם הרבה מאוד שאלות אגב ולאו דווקא אגב כאחד. ראשית נתחיל בכך
שהנה שוב התגלה מסית ומדיח הקורא ל"שיוויון בנטל" – ואף רכב על הגה
החקיקה, כשהוא עצמו לא שרת, ובאותו זמן הוא הספיק לסיים את התואר האקדמאי הראשון
שלו. פרי איננו המסית הראשון נגד ה"השתמטות" החרדית שנחשף עירום ועריה
ממדי הצבא. לאנשים האלה חסר המצפון של הבושה והשכל שיורה להם להימנע מחשיפת קלונם
האישי. בזאת לא חידש לנו סיפורו של פרי דבר על הצבועים הללו, השואגים "המלחמה
היא חיינו אבל לא בשבילנו". אבל במקרה של פרי מדובר בראש השב"כ בכבודו
ובעצמו! בגילוי האחרון הזה אנחנו שוב מתוודעים לעוד אמת שאיננה חידוש – השקרים
בשב"כ מגיעים עד הראש ממש. אבל אז נשאלת עוד שאלה – כיצד הפך אדם שלא שירת
בצבא, לראש השב"כ ? זו שאלה לא פשוטה על אף שתמיד אפשר למצוא טוענות לכך
שבכול זאת זה אפשרי. זה אפשרי אבל לא מקובל. כשהממנה על השב"כ היה יצחק שמיר –
איש מוסד לשעבר, שנודע בקשיחותו המיוחדת, אז מונה פרי לראש השב"כ. ואולי
הייתה שם עוד סיבה מיוחדת שכדאי לגב' דיין להתאמץ ולערוך בעניינה תחקיר נוסף?
תחקיר נוסף – לאחר התפטרותו של פרי מהפרלמנט הישראלי, אולי יטה מעט את הטענה כי כל
התחקירים הקודמים סביב פרי היו פוליטיים כדי להפיל אלקטוראלית את "יש
עתיד".
אבל עכשיו עולה שאלה אחרת שדווקא מפנה לי את
הפוקוס לעבר איש אחר ושמו אריה דרעי. עפ"י העובדה של אילנה דיין מסתבר כי פרי
– האיש שלימים יצא בשצף קצף נגד החרדים ויחקוק חוק לגיוסם ללא תנאי, הוא גם האיש
שכראש השב"כ הדליף לאריה דרעי על ציטוטי המשטרה לשיחותיו. המילה
"חברים" איננה באה כאן במסגרת חברות אינטימית אלא יש לה יותר מובן תואם
לתרגום הסובייטי לשעבר – קומוניסטי: "טובאריש" – חבר בלשון חברות
לפעולות משותפות. אז מה באמת משותף בין דרעי החרדי לראש השב"כ דאז, של אמצע
שנות התשעים של המאה העשרים? בשביל מה יתאמץ ראש השב"כ של מדינת ישראל למען
ראש מפלגה חרדית שרק הרגיזה את מדינת ישראל ה"ישנה", ועוד הימים כל כך
טרופים שבמרכזם הסכמי אוסלו הידועים? לכך יש אולי שתי תשובות.
הכיוון הראשון מורה לכיוון המדיני. מדרכי
גילת – האיש שעמד מאחורי התחקירים שפתחו את תחקירי דרעי, רשם לימים בספרו כי יצחק
רבין הפעיל לחצים לא מעטים כדי לסגור לדרעי את התיקים משום תמיכתה של ש"ס
בממשלת השמאל, בימים הכול כך טרופים של הסכמי אוסלו. בהחלט יתכן שההדלפה לדרעי –
מצד פרי, באה מגבוה יותר: מהבוס של פרי באותם ימים – ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין.
כיוון אחר מאמת את טענותיי במשך שנים רבות. השב"כ הישראלי איננו מיועד רק
לפיקוח על הערבים אלא גם על החרדים – בשל ריבויים הטבעי, ואי לכך בעצם יצירת
דמוגרפיה עוינת לחלום ולמגמה הציונית. דרעי סומן מלכתחילה ע"י החילוניים
שבשמאל – ובעיקר אלה ששלטו בתנועת העבודה ובשמאל, כמי שיטה את החרדיות לפסים פרו
חילוניים ופחות רדיקליים וכך יוכלו בעתיד בממסד הישראלי להיעזר בו כדי למתן
ולהקטין את התנופה החרדית בילודה ובחזרה בתשובה גם יחד. מסתבר שראש השב"כ
בעצמו עזר לדרעי, ואולי משום המגמה הזו. באותן שנים העיד בפני איש ליכוד בכיר כי
לקראת בחירות 1999 יקים דרעי רשימה מעורבת של חילוניים (ספרדים ואשכנזים כאחד)
וחרדים ואילו ש"ס תיעלם כמפלגה חרדית מזרחית. כמובן שסערות המשפט השפיעו אחרת
על דרעי וכל הרעיון הלה נגוז עד לבחירות האחרונות, עת דרעי ניסה לעשות זאת שוב עם
אנשי שמאל מזרחיים ועם גב' עדינה בר שלום.
המראה של החברה
החילונית השלטת
הסיפור של פרשיית ביה"ס "תלמה
ילין" מעלה שוב מהאוב את המקדם ה"תרבותי" האמיתי של אלה המובילים
את ישראל ל"קידמה תרבותית" של צחנה ועובש. סיפורו של המורה שהתאבד הוא
עוד מקרה טרגי של אדם שפעל עפ"י "מוסכמות הדור" ועפ"י המגמה
המתירנית ה"נורמאלית" עד שגם הוא גילה את הצביעות שבענין המוסכמות
הכתובות לאלה שאינן כתובות בחברה מערבית – מתירנית הוללת. המורה האומלל איננו חריג
בנוף המכוער של ישראל החילונית – המונהגת ע"י אנשי סחי, אך כמו אלה מהשלטון
המוניציפאלי הוא שילם את מחיר ההתפסות בקלוקלתו. העלאת התיעוד כעל נאומו של המנהל
לשעבר של ביה"ס הזה – דוויטשמן שמו, מוכיח כי הגישה ה"פתוחה" של
החברה החילונית – מתירנית טבועה בכל מוסדות הנוער הישראלי האומלל ועיקר התוכן שם
הוא בהפיכת האישה לאובייקט יצרי ושימורו כזה כזה כדי לענג את הגברים החילוניים.
יפה תעשינה הגברות הנלחמות למען "מעמד
האישה" אם במקום לנסוע לבית שמש ולנסות לכפות את רעיונותיהן ההזיים על נשים
המשוחררות מפחד האונס והתאוות, הרי שהן תיסענה לבתי ספר כדוגמת "תלמה
ילין" ולכל סוכניות הדוגמניות ותקרענה שם את המודעות המציגות את האישה כבשר
תותחים גברי.
המר"צ עלה לה
לראש
השבוע שמענו את
הודעתה של ח"כ תמר זנדברג על כוונתה להתמודד לראשות מר"צ. אם אמנם תיבחר
הגב' הזו, אזי, אפשר לומר שרק ים המלח יהיה נמוך יותר. הגב' הזה הזו מסמלת את מה
שרק ההידרדרות הכי קשה – מבחינה חברתית, יכולה לסמל. הפיכת המרי החברתי לדבקות
בלגליזציית הסמים, מלחמה נגד כל נורמטיביות חברתית עד לכדי טבעונות קיצונית, סתימת
פיות לכל מחשבה מנוגדת והפיכת המתירנות החולנית ל"קידמה העולמית".
בקיצור, כך בונים לעתיד את צפון קוריאה שבין הים התיכון לנהר הירדן. ולצד כל אלה
פמניזם הזוי ומטורף שרק "יחידות סגולה" הזויות יכווית לדבוק בו. ההשקפה
הרעיונית הבסיסית של האישה הזו היא החזרה לימי דור המבול ולמימוש ההמשך של מורשת
סדום ועמורה. אם היא תיבחר לראשות המפלגה הזו – שמשמאל חברתי, מדיני ורדיקלי היא
נהפכה למאורת הזיוית פטריית האנרכיזם, הרי שדבר טוב אחד יצמח מכך: המפלגה הזו
תיעלם מהמפה הפוליטית בבחירות הבאות לפרלמנט הישראלי ואולי רק אז ילמדו משקמייה
להתרכז בענייני מדיניות חוץ ובסוציאליזם ולא עוד בפירוק כל דבר מוסרי ויהודי.
מי שמביט בארבעת המועמדים לראשות מר"צ –
ובראשם לזנדברגית הזו, אינו יכול שלא להיזכר באישי שמאל קונצנזואליים ולוחמים לצדק
אמיתי כמו מאיר פעיל, יוסי שריד ואפילו שולמית אלוני. הם אמנם גם תמכו לא פעם
במיסוד הסחי כ"תרבות" אבל הם גם פעלו בנושאים אחרים והיו להם משפחות
מסודרות וחיים טריוויאלים. זנדברג – ואף זהבה גלאון, הן אלה שבנו את מר"צ
החדשה לפי המפה האנושית והמוסרית של דור המבול. כמו שבליכוד כל מי שהוא יותר
קיצוני נגד הערבים הוא גם המקובל יותר שם הרי שכל זה קורה במר"צ כאשר כל מי
שדוגל יותר ויותר בפירוק הנורמות החברתיות ומניף את השנאה לדת ולמוסר השמרני, הוא
המקובל יותר. וזנדברג היא הדובדבן החמוץ שעל הקצפת המקולקלת של צפעוני מאורת
מר"צ.
החרדי המכור והדתי המסור
זה נראה כמו תיאטרון אבסורדי. מפקד
"חרדי" מכריח חייל דתי – לאומי להיכנס לטנק עם אישה והדתי הלאומי מוכן
להיכלא והעיקר בל יעבור על איסור הייחוד. אבל האמת שאותי זה לא הפתיע. ראשית, משום
שה"חרדים" שמתגייסים לצבא הם הנפל החברתי של היהדות החרדית – כאלה ששום
ישיבה או כולל אינם מוכנים לקלוט אותם. ה"חרדים" הללו הם בעצם שבבניקים
מקולקלים שמקווים לפרוק את יצריהם בצבא, ולא במקרה הפעם פוקדים גם על אחרים לעשות
דברים המנוגדים ליהדות, כי זו דרכם עוד מלפני גיוסם ולשם כך הם התגייסו. שהרי חרדי
אמיתי לא יעז לדרוך בצבא כזה. לעומת ה"חרדים" המקולקלים הללו הרי שהדתיים
הלאומיים שמתגסיים לצבא הם ברובם בעלי השקפה דתית מוצקה ומה"שמנא וסלתא"
של המגזר הדתי – לאומי. הללו מתגייסים מתוך אמונה ורצון להדגיש את דתיותם ולא
לוותר על היהדות שלהם. ולכן לא פלא הוא שהמפקד ה"חרדי" הורה לחייל הדתי
לעשות את הדבר כנגד הדת ואילו הדתי – לאומי סירב.
אבל ישנה סיבה נוספת ונילוות. הרבנים החרדים
משקרים לעצמם ולציבור בכלל, זה עשרות שנים, כי התנגדותם לגיוס נובעת אך ורק מלימוד
התורה ותו לא. ע"י טיעון זה הם מסתירים את הסכנות האמיתיות שבצבא, ומנגד
נותנים לגיטימציה למי שאיננו לומד תורה להתגייס לצבא קלוקל עם סכנות כפירה
וצניעות. בעוד שרבנים דתיים – לאומים מזכירים השתי והערב את סכנת הפריצות, בלחימה
המשותפת עם נשים, הרי שהרבנים החרדים אינם מדברים כך וע"י זאת נופלים חרדים
לא מעטים בפח הזה, כשהם מתגייסים בכפייה, מבלי שהוכנו מראש לכך ע"י רבניהם.
אולי אחרי המקרה הזה יבנו הרבנים החרדים שלא מפקירים את החרדים הצעירים לצבא הנשים
הזה, ללא הכנבה מראש לאילו סכנות נחשף המתגייס הדתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה