בס"ד
מומר להכעיס / הרב אליהו קאופמן
חוסר הרגשנות והציניות
של אריה דרעי איננה יודעת גבול. הלחצים שלו על ח"כ יהודה גליק לקום מהשבעה,
הם בניגוד לרוח ההשקפה וההלכה היהודית של דיני האבלות. אבל האיש דרעי מזמן לבוש
כחרדי רק כאמצעי שיווק פוליטי.
השר אריה דרעי יצא בהאשמות נוקבות נגד
האופוזיציה וסנט בה, לאחר שסירבו להתקזז עם ח"כ יהודה גליק – שיושב שבעה על אשתו שהלכה לעולמה בטרם עת. דרעי קרא להם "חסרי
רחמים" אבל באותה עת ממש הוא הפגין את חוסר רחמיו שלו. מאחורי הקלעים ניסה
דרעי לכפות ב"עדינות" צינית על ח"כ גליק להגיע להצבעה ע"י
ניסיון להמציא פסק שישחרר את גליק מהשבעה "רק" להצבעה על "חוק
המרכולים". ברומנית קיימת מילה חודרת וברורה לאיש כזה – ציני שאין לו רגשות ואין לו מורא שמים. המילה היא "נה
סימציט". בתרגום חופשי הכוונה לאדם חסר רגשות, חסר מצפון ובעיקר חסר טאקט.
האבלות היהודית
כיסוד קונצנזואלי
רבים ממנהגי האבלות הם בכלל אינם בגדר
הלכות אבל עם השנים המנהגים הללו הפכו להלכות ברזל ממש שאפילו יהודי חילוני –
המנותק מהדת, עושה את כל מה שביכולתו כדי לקיים את מה שההלכה והמנהגים מורים. ה"חסד
של אמת" טבוע בכל אבל ואבל. ההלכה מורה במצב רגיש כזה שמי שהיה בקונפליקט עם
האבל שלא יבוא לנחמו שמא האבל עדיין רוחו רעה עליו ובכך המנחם לא רק שלא ינחמו אלא
יגדיל, חס ושלום, את צערו. המנהג באבלות הוא שהאבל צריך להקפיד לא לצאת מביתו בזמן
האבלות. זו גם הסיבה לארגון מנייני התפילות בבתי האבלים. רק באין מניין בבית האבלים
הרי שהאבל מורשה לצאת לבית הכנסת הקרוב ביותר ומיד לאחר התפילה לחזור לביתו. אחת
המורשות היא שנשמת המת – בימי האבלות, עדיין סובבת את ביתו, ולכן בסיום שבעת ימי
האבל המנהג בהוא שהאבל מקיף את בית הנפטר. זו גם הסיבה שבמות איש זה או אחר
מתרכזים האבלים ויושבים עליו שבעה דווקא בביתו ולא בביתם. מותה של גב' גליק לא היה
מוות רגיל של אישה שמתה בשיבה טובה. האישה נפטרה לאחר מחלה, ייסורים ואסונות שפקדו
אותה במהלך קצר יחסית של זמן. היתומים עדיין לא מאמינים לפשר הבשורה המרה
וח"כ גליק נותר עם שיברו המהדהד. אבל אריה דרעי נשאר אותו אריה דרעי. מאז נחת
דרעי לפוליטיקה הישראלית הפכו סממני חזותו החרדית ללא יותר מכרטיס ביקור פוליטי. כמו
שהוא ידע להוציא במרמה מהרבנים שעבדו בחסותו את פסק ההלכה הרצוי לו, שהתאים
לעסקיו, כך הוא חשב שזה יקרה במקרה של גליק, וברוב חוצפתו הוא אפילו עקף את גליק
ופנה לרב של ישובו, עתניאל, שהלה יורה לגליק לסור למשמעתו של דרעי. הוא היה בטוח
שזהו עוד רב מהסוג של אלה שמצדיעים לכוחו של דרעי ושגליק יעשה את אשר יורו לו
לעשות. לא לחינם הוא עקף את גליק. דרעי ידע שגליק בכלל לא צידד מלכתחילה
ב"חוק המרכולים" ולכן הוא ניסה לאלצו בדרך עוקפת. אבל עד מהרה גילה דרעי
שכל מה שהצליח לו אצל הגר"ע יוסף, והיום מצליח לו אצל חכם שלום כהן הרי שזה לא
יעבור לו אצל רב אנונימי מהישוב עתניאל.
פסק ההלכה שדרעי
ניסה לנצל בציניות
ועכשיו לסיבה שדרעי סמך בכל זאת על
"פסק הלכה מקל", ושאותה לחש לאוזני הרב של עתניאל, כדי לשכנעו בדבר.
לפני מספר שנים הלך לעולמו אביו של אריה דרעי. ימי השבעה כללו גם את יום הזיכרון
לחללי הצבא. אחיו של אריה דרעי – הרב יהודה דרעי, היה אמור כ"רבה של באר שבע"
להיות הקורא המרכזי של פרקי התהילים בטקס המרכזי בעיר באר שבע. הרב דרעי שקל את
הבעיה – של ההיעדרות מטקס אבלות מרכזי כזה חשוב, ושאל את הגר"ע יוסף מה לעשות.
הגר"ע יוסף התיר לרב דרעי לנהל את קריאת התהילים ומיד אח"כ לחזור לבית
האבל. את הפסק הזה ניסה אריה דרעי לנצל בציניות, תוך ניצול שמו של הגר"ע יוסף
המנוח כדי לאלץ את הרב של עתניאל לא להתנגד לבקשתו. אבל אין להשוות בין הדברים.
פסק הלכה מקל ניתן ביהדות אך ורק כאשר זהו אונס או שההקלה תמנע חילול השם,
ולחילופין תביא לקידוש ה'. יום הזיכרון לחללי הצבא הוא יום אבלות בעצמו ובו
מתייחדים בני המשפחות השכולות עם זכר יקיריהן. זהו איננו יום הוללות שמתחיל
בצחקוקי מזנון הפרלמנט הישראלי ונגמר בהצבעה קולנית ושערורייתית באולם המליאה של
אותו פרלמנט. הגר"ע יוסף לקח בחשבון שגם הנפטר – ר' אליהו דרעי, אביו של הרב
יהודה דרעי, היה מוחל לבנו על הקראת פרקי התהילים ביום זיכרון של מאות הרוגים. אבל
נשמת אשתו של ח"כ גליק לא בטוח שהייתה מוחלת לבעלה על שעזב את השבעה עלייה
ופנה ליום של בטלנות באחד המקומות הכי רדודים רוחנית, ושגם לדתיים שם בספק אם יש
להם יראת שמים. את יום הזיכרון לחללי הצבא לא היה ניתן לדחות אבל את ההצבעה על
"חוק המרכולים" בוודאי שאפשר לדחות. כשהגר"ע יוסף העניק את ברכתו
לקריאת התהילים של הרב יהודה דרעי בבאר שבע הוא ידע שהטקס הזה, בלי רב, עלול
להיסחף לטקס חילוני לגמרי ומה יהיה גדול כאב המשפחות הדתיות – שיקיריהן נהרגו, על
כך שלא ינוהלו בטקס הצדדים הדתיים שלו. כמו כן לגר"ע יוסף היה חשוב שגם
המשפחות החילוניות של הנספים יחושו את הטקס הדתי, ובמיוחד את קריאת התהילים. אבל
זו בדיוק החוסר רגשנות וההתחשבות של אריה דרעי. לגביו אם לפסק הלכה זה או אחר היה
תקדים הרי שאפשר לנצל את התקדים הזה בציניות גם אם הנסיבות הן הפוכות. אצל דרעי
יום הזיכרון לחללי הצבא אינו שונה במהותו מהילולת הליצנים של מזנון ומליאת
הפרלמנט. ואם יש כבר תקדים של פסק הלכה בקימה זמנית מהשבעה אז מדוע שאריה דרעי
הציניקן לא ינצלו כדי שעוד אחד יצביע למען חיזוק כוחו של שר הפנים, קרי – של אריה
דרעי ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה