בס"ד
התגרות מיותרת / הרב אליהו קאופמן
אילו דויד פרידמן לא היה יהודי ספק אם
השמאל הישראלי היה מחרימו עקב עמדותיו הפוליטיות, כמו שאם אובמה לא היה שחור הרי
שהימין היהודי בארה"ב לא היה מפריע להרצאותיו.
החרמתו של השגריר האמריקאי בישראל – דויד פרידמן, ע"י השמאל הישראלי היא צעד נוסף בדרדור ההתנהגות של
הפוליטיקאי הישראלי ביחס להתגרותו באומות העולם, ומבליטה את התפיסה ההזויה כי
ה"ישראלי החדש" הוא זה שיקבע לעולם את סדר היום הציבורי. אין ספק כי מאז
היבחרו של דונלד טרמפ בארה"ב, הרי שאנשי השמאל היהודים (ולאו דווקא
הערבים...) מרשים לעצמם להתייחס לארה"ב כאילו האחרונה היא ישראל ואילו ישראל
היא ארה"ב. כדאי להזכיר לציפי לבני (שרת חוץ לשעבר ומי שראתה את עצמה כראש
ממשלה פונטנציאלית...), זהבה גלאון,
תמר זנדברג ואילן גילאון כי טרמפ הוא נשיאה של המעצמה הראשונה במעלה והוא איננו עוד
נתניהו או בנט למשל. בעבר – עד שלבת החוצפה פרצה
בישראל, דאגו מימין ומשמאל ליישב כול מחלוקת עם ארה"ב באופן מנומס ומתוך יראת
כבוד אבל מאז כעשור הרי שהכללים הללו נשברו. בארה"ב חיים מאות מיליוני אזרחים
שעבורם פגיעה בטרמפ ו/או באנשי ממשלו – כולל השגריר פרידמן, היא בעצם פגיעה בארה"ב שלהם, שהיא זו המתחזקת
את מדינת ישראל ולא להיפך. מתיחת החוט הזה עלולה להותיר את ישראל עם המכנסים למטה,
ובמיוחד עם הארנק ריק.
אילו דיויד פרידמן לא היה יהודי הרי ספק אם
השמאל הישראלי היה מתנהג כך. לדידם של קטני הקומה ממר"צ ומשמאל העבודה הרי
שאם השגריר האמריקאי הוא יהודי, אזי, מותר להלום בו ולהתנהג אליו כפי שמתנהגים
לבנט ולציפי חוטובלי. אם השגריר החדש לא היה יהודי הרי שגם את חילוקי הדעות היו
מנסים אנשי השמאל לישב, ובוודאי שלא היו מחרימים את הפגישה איתו. הללו רק לא הבינו
כי החרמתם לא הייתה כנגד היהודי ששמו פרידמן אלא כנגד ארה"ב, זו שמעטיניה
יונקים גם אנשי השמאל הישראלים.
החוצפה הישראלית
אחד מההסברים לכך שרבות מאומות אירופה
התייחסו בקרירות לזעקה היהודית בשואה המרה טוענת כי החוצפה של ההנהגה הציונית כלפי
העולם, והצגת ה"יהודי החדש" והחוצפן, בין שתי מלחמות העולם, היא זו
שהביאה לכך שהיהודים יהפכו יותר ויותר שנואים באירופה, שבה הם היו שנואים גם בלאו
הכי. תום שגב – היסטוריון ישראלי,
כתב בספריו כי באירופה לא לחינם תמכו רבים בגרמנים ובאיטלקים משום שהגרמנים הורידו
את הגאווה היהודית ואילו האיטלקים קראו תיגר כנגד האבסולוטיות וההתנשאות הבריטית.
אבל אצלנו הס מלהזכיר לקחים היסטוריים לא נעימים.
שרות דב
אנשי השמאל אינם מבינים כי בהתנהגותם
המחוצפת הזו הם רק עושים "שרות דב" לעניין השלום ולחבריהם הערבים
והפלשתינאים. במחשבתם ההזויה הם בטוחים כי החרמתו של פרידמן לצד הכפשתם של טרפמ
ואנשיו רק תביא להתקפלותם בעניין הפלשתינאי, אבל טרמפ וארה"ב אינם ביבי
וישראל כץ. ארה"ב רק תקשיח את עמדתה, ובהחלט יתכן שההחרמה הבאה תבוא ממנה ולא
מזהבה גלאון. ולכן לא פלא הוא שאבו מאזן ואנשיו נוקטים קו הפוך מהשמאל הישראלי –
כשהם נפגשים עם הממשל האמריקאי, ובעיקר עם נציגיו היהודים. אבל מה איכפת לגלאון
וללבני מכך, הן הרי חיות במדינתן העצמאית ואינן צריכות לדאוג לאישורי יציאה ועבודה
משטחי הכיבוש לישראל.
אבל קשה לי להאשים רק את השמאל משום
שההתגרויות החלו עוד קודם לכן – כשבארה"ב עלה לשלטון נשיא שחור. כמו שהשמאל
נהנה לחבוט בפרידמן רק משום שהוא יהודי כך נהנו יהודי ארה"ב הימניים ועמיתיהם
הלאומנים בישראל לחבוט בברק אובמה רק משום צבע עורו השחור. לנשיא לבן הם לא היו
מפריעים באמצע נאומו כי הלה היה כולא מיידית את המפריעים לזמן בלתי מוקבל. גם
ביהדות החרדית – שעניין ההתגרות באומות העולם, ובמיוחד באומה השליטה בעולם, נלמד
השתי והערב, פשע הנגע הזה כאשר צבע עורו של אובמה הייתה סיבה טובה לח"כ ישראל
אייכלר מיהדות התורה" ללעוג לנשיא מספר אחד בעולם. כמו שאנשי השמאל רואים
לעצמם דרור לפגוע בנציג האמריקאי רק משום היותו יהודי כך גם אייכלר ודומיו רואים
חזקה ללעוג לשחור רק משום היותו שחור, כמיטב הגזענות העדתית של אייכלר ודומיו,
בחושבם כי יש להם עסק איזה עסקן דרג ג' מש"ס. ואילו אמנון יצחק, בסגננו התיטראלי
– מוקיוני, קרא לנשיא האמריקאי "אובמבה", כשהוא (אמנון יצחק...) תואם את
הגישה הסוציולוגית המביאה הסבר על מדוכא המחפש את זה שמתחתיו כדי לשחרר את עצמו
מלהג מהלהג החברתי נגדו.
האנטישמיות שבדרך
ההתגרויות הללו עלולות לא רק להחריף את
הביקורת ואת מצב היחסים בין ארה"ב לישראל אלא גם לעורר גל אנטישמי כזה כבד
בארה"ב, שעלול לעבור לאירופה. השמרנים והליבראלים האמריקאים כאחד עלולים
למאוס בשחצנות העניים מישראל ואז הם יתאחדו נגד אותם מקקים ישראלים מהמזה"ת,
שמעזים להכתיב למעצמה מספר אחת בעולם כיצד לנהוג. אבל מזמן כבר כתבתי כי
האנטישמיות איננה מפחידה את הימין ושמאל הישראלי גם יחד כול עוד היא מביאה לישראל
"עלייה ברוכה" של "יהודים נרדפים". אבל בשואה המרה האנטישמיות
הזו גלשה מסיר החוק לאש ההשמדה, רחמנא לצלן...
כדאי לימין וגם לשמאל בישראל לאמץ דווקא את
ההתייחסות הפוליטית והדיפלומטית של שר הביטחון, איווט ליברמן, כלפי רוסיה. כמי
שגדל בבריה"מ לשעבר ומכיר מקרוב את הר הגעש הרוסי הרי שליברמן יודע שלמרות
תמיכתה של רוסיה בסורים של אסד וערבים בכלל הרי שאסור לצאת נגדה ונגד פוחטיןחזיתית
אלא לשמור על יחסים קורקטיים עמה. תארו לכם אם ליברמן היה מתנהג כלפי פוטין כמו
שלמשל עשו אנשי ימין לאובמה, הרי שהר הגעש האנטישמי ברוסיה היה מתפרץ בגדול. בקטע
הזה עולה תבונתו של ליברמן אלף מונים על גלאון, ליבני, בנט ואפילו נתניהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה