בס"ד
כי
מצפון תפתח הרעה / הרב אליהו קאופמן
התנועה האסלאמית הצפונית
איננה יותר קיצונית מכל הגורמים היהודים והערבים הרדיקלים שדגלו ודוגלים במדינה לא
ציונית מהים התיכון עד הירדן, כולל תנועות שכבר הוציאו מתוכן אסירים "ביטחוניים"
אך מעולם לא הוצאו מחוץ לחוק.
באמצע נובמבר 2017 צהלו
ראשי ממשלת הליכוד – ובראשם בנימין
נתניהו, ראש הממשלה. הסיבה לחגיגה הייתה הוצאת התנועה האסלאמית הצפונית מחוץ לחוק.
השב"כ ושאר גורמי הביטחון לא היו שלמים עם ההחלטה והזהירו מפניה. אבל נתניהו חגג– כשבגבו נושפים הפופוליסטים והקרייריסטים במפלגתו בראשות מירי רגב, דוד
ביטן, מיקי זוהר, דודי אמסלם, יואב קיש וכמובן אורן חזן האגדי, העדיף להקשיב לנערי
ההמולה הפופוליסטית שלו מאשר לאנשי הביטחון השקולים, ואף לפחות נמהרים במפלגתו כאבי
דיכטר למשל, ראש השב"כ לשעבר. הפור נפל והחוק עבר. ההוצאה הזו מחוץ לחוק
הייתה מלווה במחול של ראיונות שמחה צוהלים כמו נאומו של נתניהו לעם והתראיינותו של
השר זאב אלקין לאתר "וואי נט". אלקין שפע הבטחות ובין השאר הבטיח כי
ה"טרור ייעצר סופית". את ההוצאה מחוק לחוק כינה "גדיעת היד
הטרוריסטית". על התנגדות השב"כ ושאר גורמי הביטחון הוא סירב להגיב חוץ
מאישור הדברים.
רק שתי תנועות הוצאו בישראל מחוץ לחוק לפני התנועה האסלאמית הצפונית
בתולדותיה של מדינת ישראל הוצאו אך ורק שתי
תנועות מחוץ לחוק – לפני הוצאת התנועה
האסלאמית הצפונית. היו אלה תנועת "אל ארד" (1965) ותנועת "כך"
של הרב מאיר כהנא (1988). בשאר המקרים הבעייתים – ולא חסרו עשרות מקרים כאלה, המדינה נמנעה מלהחליט להוציא את הגורם
המדובר מחוץ לחוק. עניין ההסברים כי מדובר בתנועות שאינן מכירות בקיומה של המדינה
ו/או בכאלה המשווקות פעילי טרור הוא נימוק תיאורטי בלבד כי למעשה היו כבר לא מעט
תנועות שלא הכירו במדינה ואף שיווקו פעילי התנגדות אנטי ביטחוניים אך הן לא הוצאו
מחוץ לחוק לעולם. אחד הנימוקים השכיחים לאי הוצאתן של התנועות הללו היה בכך שאם הן
תוצאנה מחוץ לחוק הרי שהפיקוח עליהן יחלש והנזק עלול להיות, מבחינה ביטחונית, חמור
הרבה יותר. בדרך כלל הנימוק הלה תפס שוב ושוב. ברחוב הערבי – ואף בקרב המתנחלים היהודים מנגד, קיימת קונספירציה כי לא מעט "גורמים
קיצוניים" הוקמו בעצמם ע"י "כוחות הביטחון" הישראליים כדי
לפלג את הכוחות הרדיקליים הערבים או להבדיל את אלה של המתנחלים היהודים, ולכן גם
לא הוצאו לימים מחוץ לחוק...
תנועת "אל ארד"
הוקמה בשנת 1958 – עוד בימים שבישראל
דאז שלט הממשל הצבאי בישובים הערבים. אנשי "אל ארד" הניפו דגל ערבי חדש
ורדיקלי: הם ערערו על קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, הם שללו את המנהיגות
הערבית של מפא"י ומפ"ם כמנהיגות ערבית אותנטית וראוה כמשת"פית, והם
גם שללו את היותה של מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית) כמפלגת האופוזיציה
של הציבור הערבי. "אל ארד" קראה להחזרת פליטי 1948 לכפריהם והפסקת
העלייה הציונית, במסגרת "חוק השבות". על הקומוניסטים הם הצביעו
כ"בוגדים בעם הפלשתינאי" בגלל שבשנת 1948 הם לא רק תמכו בהקמת מדינת
ישראל אלא גם הביאו את הנשק עבורה, ועד כדי השתתפותם בגרוש ערביי ישראל במסגרת
ה"נכבה". ראשי "אל ארד" גם הצביעו על כך שבריה"מ שותפה
בקנוניה הציונית וכי בראש מק"י תמיד יעמוד יהודי ולא ערבי (לימים כללה אשמה
זו גם את רק"ח הפרו ערבית , שלאחר הפילוג במק"י של 1965). שבע שנים
התקיימה "אל ארד" עד שבבחירות 1965 היא הוצאה מחוץ לחוק ונפסלה מלהתמודד
באותן בחירות. עבור מדינת ישראל דאז הייתה "אל ארד" מחוץ לתחום
הפרלמנטארי משום שזו הייתה באמת מפלגה לאומנית – ערבית אותנטית ואנטי ציונית ולא עוד אופוזיציה לא ציונית בשליטת יהודים.
רק"ח אמנם מחתה אבל מנגד נהנתה מההוצאה הזו, מחוץ לחוק, של אלה שעמדו לערער
על מעמדה האופוזיציוני ברחוב הערבי ולגנוב את קולותיה. מדינת ישראל הבינה שזהו כוח
ערבי עצמאי מדי ושמנגד אפשר להוציאו בקלות מחוץ לחוק כי אפילו יריבייה ,
כבריה"מ ורק"ח, לא יזילו דמעות על כך. היו אלה הימים שמחוץ לגבולות
ישראל הפכו ה"פידיונים" לפת"ח ואח"כ לאש"ף. עבור "כוחות
הביטחון" הישראלים הייתה אמורה "אל ארד" להפוך לסניף של אש"ף
בתוך מדינת ישראל ואת זה הם רצו למנוע בהוצאתה מחוץ לחוק. ואומנם רבים מפעילי
"אל ארד" עזבו את ישראל – לאחר הוצאת תנועתם
מחוץ לחוק, והפכו בחו"ל לפעילי אש"ף כמו למשל פאוזי אל אסמר, סברי
גי'ריס ואחרים. אחרים נשארו בארץ ומשנת 1965 ניסו להקים מפלגה ערבית עצמאית מחוץ
לרק"ח הקומוניסטית, ולימים מחוץ לחד"ש (החזית המורחבת שהקימה רק"ח
עם גורמים לא קומוניסטים). אחד מאלה היה
מוחמד מיערי, שבשנת 1984 הקים את "התנועה המתקדמת לשלום" – אמנם כתנועה יהודית – ערבית אופוזיציונית
אך עם ערבי בראשה ולא כחד"ש, עם יהודי בראשה. תנועה זו פתחה לימים את השער
לתנועות ערביות – אופוזיציוניות אחרות
להתמודד לפרלמנט הישראלי ללא תלות בחד"ש ובקומוניסטים, כמו
"הדמוקראטית" של אל וואב עבדל דרוואשה, התועה האסלאמית הדרומית,
רע"מ, תע"ל ובל"ד.
אבל מנגד היו מקרים אין
ספור של ארגונים יהודים וערבים שקמו משמאל לרק"ח ותבעו את פירוק מדינת ישראל
אך מעולם לא הוצאו מחוץ לחוק. בחלק מאותם ארגונים גם נתגלו לא פעם סוכנים אנטי ביטחוניים
ממש ועם קשר עם מדינות עוינות לישראל, ואף לאחר הרשעתם של אלה הרי שארגוני הבית
שלהם לא הוצאו מחוץ לחוק. עוד לפני מלחמת 1967 הופיעה תנועה נוספת בציבור הישראלי
ששלה את אופייה הציוני ו/או היהודי של מדינת ישראל. הייתה זו תנועת
"מצפן" שקמה ב-1962 ע"י ארבעה מפורשי המפלגה הקומוניסטית ובראשה
עמד אז עודד פילבסקי, אחיו של הגנרל מאיר פעיל, לימים ראש תנועת "מוקד"
השמאלית – ציונית.
"מצפן" הייתה ברובה מורכבת מיהודים עם מספר קטן של ערבים. לימים התפלגו
מ"מצפן" זו לא מעט ארגונים רדיקלים יותר ממנה כנגד קיומה של מדינת ישראל
אבל אף אחד מהם לא הוצא מחוץ לחוק. כאלה היו "מצפן מרכסיסטי", "דרך
הניצוץ", "אוונגרד – ברית הפועלים",
"ספארטקוס 4", "התנועה הלאומית המתקדמת" ואחרים. אין ספק שהיותם של הארגונים הללו על
כמעט טהרת היהודים סייעה לשב"כ לא להחליט על הוצאתם מחוץ לחוק, וגם משום
משקלם המזערי בישראל. בשנת 1969 הוקמה תנועת "בני הכפר" – עם רעיונות דומים ל"אל ארד" ההיסטורית, ומשכנה היה (והינו גם
כיום...) בעיר הערבית אום אל פחם. למרות הדעות הללו ולמרות שכמה מבכיריה הורשעו
בעבירות ביטחוניות הרי שהוצאה ממש מחוץ לחוק לא הייתה מעולם. שלושה ח"כים
לשעבר מתנועת בל"ד הורשעו ונחשדו בעבירות ביטחוניות וחלק מפעיליה הם פורשי "בני הכפר", אך מעבר לאיומים
הרי שתנועה זו היא תנועה חוקית לכול דבר. גם רק"ח עמדה בעבר תחת איום הוצאתה
מחוץ לחוק – בימי "יום
האדמה" הראשון (בשנת 1976), אך יותר מאיומים לא אירע דבר. אז מה היה באמת
מיוחד בתנועה האסלאמית הצפונית שהיה צריך להוציאה מחוץ לחוק לפני פחות משנתיים?
בין כהנא לגנדי
לפני שאעבור לעניין התנועה
האסלאמית הצפונית הרי שאגע גם בצד היהודי של ה"חששות הביטחוניים". תנועת
"כך" הייתה הראשונה והאחרונה בנתיים שהוצאה מחוץ לחוק הישראלי. כבר בשנת
1984 – כאשר התמודדה בפעם
הראשונה בבחירות לפרלמנט הישראלי, הרי שקמו קולות משמאל להוצאתה מחוץ לחוק. מנגד
חפצו בימין של אותה שנה להוציא את ה"תנועה המתקדמת לשלום" מחוץ לחוק.
בית המשפט הישראלי דחה את הרעיונות הללו ושתיהן התמודדו בבחירות. כהנא נכנס
לפרלמנט ואילו ה"מתקדמת" קיבלה שני מנדטים (מיערי והאלוף במיל. מתתיהו
פלד). אך בשנת 1988 הוצאה תנועת "כך" מחוץ לחוק, והפעם דווקא הליכוד
הימני עמד בראש ההוצאה הזו ואילו בית המשפט הישראלי לא עיכב זאת. לכאורה היה זה
ניסיון להוכיח כי גם קיצוניות יהודית איננה עוברת לסדר היום אלא מוצאת מחוץ לחוק,
אבל בכל זאת היו שם כמה דברים מוזרים.
הטענה הרשמית הייתה שכהנא
הציג תפיסה גזענית ואנטי ערבית של גרוש הערבים ע"י טרנספר ולכן אין להמשיך
לתת לו את הבמה הפרלמנטארית. אבל מנגד – ממש עם הוצאת תנועת "כך" מחוץ לחוק, ערב בחירות 1988, הנה
אושרה תנועה אנטי ערבית , גזענית ושדגלה בטרנספר לערבים ככהנא ממש, בשם
"מולדת", עם איש השמאל לשעבר (שבנתיים הפך לימני קיצוני...), ושמו רחבעם
זאבי. יתרה מכך, בעוד שכהנא – גם לאחר הירצחו,
נותר מוקצה מחמת מיאוס הרי שזאבי (גם כן לאחר הירצחו...) הפך לקונצנזואלי גם בקרב
השמאל הציוני! יתרה מכך, כהנא אמנם נפסל אבל השקפתו לא נפסלה מעולם ובשנים
האחרונות כיהן כח"כ אחד מתלמידיו, בשם מיכאל בן ארי. האחרון – יחד עם תלמידים
מובהקים אחרים של כהנא, כאיתמר בן גביר, ברוך מרזל, בנצי גופשטיין ועוד, הקים את
מפלגת "עוצמה לישראל", שיכפול גנטי ממש של תנועת "כך" של כהנא,
ברעיונותיה. הללו לא רק שהם מתמודדים לפרלמנט הישראלי אלא שהם ממשיכים להשמיע את
רעיונותיו של כהנא (שכביכול נפסלו לתעמולה...) ולארגן פרובוקציות גזעניות בישובים
ערבים עד כדי חשד של מעורבות ב"תג מחיר". אבל הוצאה מחוץ לחוק אין.
ההסבר לכל הערפל הזה הוא שראשית הרי שכהנא
האיש היה אדם דתי מאוד שרעיונותיו האנטי חילוניים הם אלה שגרמו להוצאתו מחוץ לחוק
בעוד שזאבי היה חילוני מהישוב הציוני. אבל הנה גם ממשיכי דרכו של כהנא עם דתיים
רדיקליים – ובראשם מרזל וגופשטיין, והם ממשיכים את הסתתו באין מפריע. ההסבר לכך
הוא שהוצאתו של כהנא מוחץ לחוק לא הייתה משום רעיונותיו אלא משום שכח"כ קולו
הלך לטמיון ומכל זאת ניזוק הליכוד ולכן האחרונים הוציאוהו מחוץ לחוק. כהנא סירב
להצטרף לממשלת ליכוד ולהיכנע לפשרות פוליטיות של הימין המתון ולכן שמיר נאלץ להקים
"ממשלת אחדות" עם המער"ך ולאבד את בלעדיותו בשלטון. אי לכך החליט
הליכוד שבשנת 1988 יחזרו קולות כהנא לליכוד או לימין המתון של צידו ואילו הוא יצא
מחוץ לחוק. דהיינו, הכהניזם מעולם לא הוצא מחוץ לחוק אלא רק האיש כהנא הוצא מחוץ
לחוק מסיבות של "ריאל פוליטיק". אין ספק שמפלגת "מולדת" הייתה
אמורה לקלוט את פליטי כהנא בבחירות 1988 ולמנוע מהם להמשיך עם כהנא למחתרת.
את האסלאם אפשר תמיד להוציא מחוץ לחוק
התנועה האסלאמית הצפונית
איננה יותר קיצונית מכול הגורמים הערבים והשמאליים שדוגלים במדינה לא ציונית בין
הים התיכון לירדן, אבל שלא הוצאו מחוץ לחוק. ראד סלח – מנהיגה של התנועה האסלאמית
הצפונית, השמיע לא פעם דעות ברורות כי הוא בעד שתי מדינות ולא בכד מדינה אחת. גם
הניסיון להשוותו לחמאס רחוק מהאמת ולכן גורמי הביטחון הישראלים לא הביעו הסכמה
להוצאתו מחוץ לחוק. נהפוך הוא, ראד סלח הצביע לא פעם כי בחמאס קיימים גורמים
המעוניינים להכיר ישראל וכי יש לחזקם נגד הקיצוניים יותר. אבל בעדן האיסלמופובייה קל
יותר להוציא מחוץ לחוק תנועה אסלאמית פחות רדיקאלית מאשר קבוצות לאומניות קיצוניות
שהן "חומת המערב" במזה"ת נגד האסלאם. מעולם לא נתפס סוכן זר בתנועה
האסלאמית הצפונית בפעולות ריגול או טרור ובימים שתנועה זו שלטה בעיר אום אל פחם,
מבחינה מוניציפאלית, היא רק פיתחה את העיר והסתדרה עם השלטונות הישראליים, ומי
שחפץ בהוכחה שיפנה לשרי הפנים לשעבר כאריה דרעי (גם בהווה...), אופיר פינס, אהוד
ברק ואחרים. לפני כשלוש שנים נכבשה "אגודת הסטודנטים הערבית באוניברסיטת חיפה
ע"י התנועה האסלאמית הצפונית. לפלא היה הדבר שדווקא איתם הסתדרו ראשי
האוניברסיטה ואגודת הסטודנטים הכללית טוב יותר מאשר עם ראשי חד"ש ובל"ד.
אבל מלחמתו של ראד סלח על המקומות הקדושים לאסלאם – ובראשם מסגדי הר הבית, היא זו
שקוממה את השלטון הישראלי, למרות שמנגד קריאתו של ראד סלח לא להשתתף בבחירות
לפרלמנט הישראלי (ואח"כ לרשויות המקומיות הערביות) דווקא שירתה את האינטרס
הישראלי – הפוליטי. אבל כדי להפוך את מתחם הר הבית לאתר תיירות ישראלי בעתיד היה
צריך להוציא את הגורם המוסלמי הרדיקלי הזה מחוץ לחוק תוך ידיעה ברורה שבעידן המלחמה
בדעא"ש הרי שארה"ב ומדינות אירופה ימחאו להוצאה כזו כפיים. המלחמה
באסלאם כנראה שמקדשת גם התעלמות מלאומנות קיצונית יותר או בריתות עם ניאו נאצים
אירופאיים. עד כמה הבורות האיסלמופובית גדולה בישראל אפשר להביא משר בכיר כמו
נפתלי בנט שתלש את דגל האסלאם במשולש הדרומי בלי להבין שדגל זה אינו פוליטי והוא
בכלל הוצב שם ע"י התנועה האסלאמית הדרומית, המתונה יותר והשייכת למתנגדיו של
ראד סלח. מלחמתו של ראד סלח על הצד הדתי של מסגדי הר הבית – ואולי של מקומות
קדושים לאסלאם במדינת ישראל, דומה למלחמתן של ה"עדה החרדית"
ו"נטורי קרתא" על מתחמים דתיים בישראל, כדי שלא יהפכו לאתרי תיירות פרוצים
והוליים כמו הר מירון למשל. גם האסלאמים הצפוניים וגם ה"עדה החרדית"
אינם מכירים בציונות כריבון בארץ ישראל (כולל החרמת הבחירות השונות) ושני הצדדים
קשובים רק לדתם, אבל הוצאת חרדים יהודים אנטי ציונים מחוץ לחוק הישראלי בוודאי שלא
תתקבל בצהלות שמחה בחו"ל אצל נכרים ויהודים גם יחד כשישראל טוענת להיותה
מדינה יהודית...
גורמי הביטחון הישראלים –
כולל מי שהיום מפכ"ל המשטרה, לא היה שלמים עם החוק להוצאת סלח ותנועתו מחוץ
לחוק, ואמנם אשר יגורנו בא. למרות כול מחאותיו של סלח נגד הנעשה בהר הבית הרי שכול
עוד דרך המחאה הייתה קיימת לו בחוק הרי שדרך הדמים לא הייתה מעולם על הפרק של
תומכיו. אבל בשנתיים האחרונות החלה אום אל פחם לתסוס, רבים מבין תומכי האסלאמים
הצפוניים חשים רפיון בתגובה הפוליטית שלהם והקרקע נוחה להקצנה אקטיבית לפעולות
טרור של ייאוש. ראד סלח וראשי תנועתו אינם יכולים עוד למנוע הקצנה מעשית – ולא עוד
של יחידים אלא של קבוצות מגובשות. שלישיית רוצחי השוטרים – שיצאה מאום אל פחם, היא
תמונת מצג לאלה שבאזור ואדי ערה ובעיר אום אל פחם בטוחים כי ישראל הוציאה את
התנועה האסלאמית הצפונית כדי להחריב את המקומות הקדושים לאסלאם וליירשם. מנגד, הרי
שאנו צופים כיצד לא רק הכהניסטים אלא גם ח"כים מהליכוד ומה"בית
היהודי", יוצאים נגד הערבים בלשון שלוחה וגזענית כמו באיומי גרוש ובחוקי
גזענות ואינם מוצאים מחוץ לחוק. יש לציין שאם ברחוב הערבי הייתה קמה תנועה ערבית
כ"עוצמה לישראל" ו/או משמיעים שם דברים אנטי יהודיים כפי שהח"כים
סמוטרי'ץ , חזן וחבריהם יוצאים כנגד הערבים, הרי שמזמן הממשל הצבאי היה חוזר לרחוב
הערבי.
אפשר עדיין להחזיר את הגלגל אחורה
אם גורמי הביטחון הישראלים –
כולל נתניהו, מספיק פקחים להבין כי טעו בדרך הוצאת התנועה האסלאמית הצפונית מחוץ
לחוק וכי העתיד רק מנבא רע חמור יותר, הרי שהם ימצאו דרך שח"כים מהמרכז יבטלו
את ההוצאה הזו, מחוץ לחוק. הסיפור הזה – על העברת ואדי ערה לרשות הפלשתינאית, הוא
לא יותר מקוריוז שכולם יודעים שאיננו ריאלי. כשטועים צריך לתקן ולא לדמיין. וזהו
גם "אור אדום" לכל הח"כים הנמהרים בלכוד וב"בית היהודים"
לגבי מה שעלול לקרות אם הם יישמו את התוכניות ה"דמוקראטיות" שלהם לגבי
בל"ד בפרט, והרשימה הערבית המשותפת" בכלל...
