בס"ד
היונה והמנוח / הרב אליהו קאופמן
אינני
שמח לשום איד של איש זה או אחר שנשלח לכלא. כלא איננו מקום חיובי, ובמיוחד לא
לכאלה שחשבו את עצמם ל"שועי עולם" עד שפסקו להם להכיר גם את
ה"תחתית של החבית". וכך אני גם לא שמח לאידו של הרב יונה מצגר, שלאחר
עשר שנים במעמד רשמי
גבוה – שהוא לא חלם עליהן בחלומותיו הוורודים ביותר, הרי שעכשיו יאלץ ליפול לבירא
עמיקא (שגם לה הוא לא ציפה, בחלומותיו השחורים ביותר...). את החשבון שלו עם עצמו
יצטרך מצגר כבר לעשות לבד אבל יותר משהוא יצטרך לעשות זאת עם עצמו הרי שראשי עולם
התורה, וכל רב ועסקן ירא שמים, יצטרכו לעשות בקול רעם גדול. את הטענה כי
ה"כתובת לא הייתה רשומה על הקיר" הרי שאף אחד לא יוכל לטעון, ואם יטענו
הרי ששקר בפיהם. כותב שורות אלה ואחרים שכמותו – יחד עם חלק מהתקשורת, ובראשה עיתון "מעריב", זעקו את הזעקה
הזו אבל מצגר המשיך לכהן כ"רב ראשי" ולהיות מוזמן להכנסות ספרי תורה
כשרבים ולא טובים שרו לו "ימים על ימי מלך תןוסיף". הוא לא רק זכה
לגיבוי דתי וחרדי אלא גם לגיבוי של ראשי העולם החילוני, ובראשם אותם אנשי שמאל
הנלחמים על "הפרדת הדת מהמדינה". אבל מצגר הוא רק קצה קרחון שהחל לצוץ
משנת 1993 ואילך.
הרבנים מרדכי אליהו ואברהם שפירא היו
ה"רבנים הראשיים" האחרונים ב"רבנות הראשית לישראל" שעימם
הויכוח היה דתי ורעיוני. אח"כ הגיע המבול. את הרב ישראל מאיר לאו האשימו
בהתנהגות שאיננה הולמת רב, ועוד בעניינים ש"בינו לבינה". גם סכומי הכסף
שקיבל עבור כל חתונה עוררו כעס. הרב בקשי דורון נתפס בעדות שקר בבית המשפט ובהנפקת
אישורי "רבנות" למי שבכלל לא קיימו מצוות. הרב עמר הואשם בהכוונת הפעלת
האלימות של נכרים נגד מחזרה של ביתו ואילו הרבנים דוד לאו ויצחק יוסף רחוקים מלהיות
המשך לדמויות על כהגר"ע יוסף, הרב יצחק ניסים, הרב הרצוג וכמובן הראי"ה
קוק ואחרים שכיהנו בתפקיד הזה עד שנת 1993. אבל, מצגר היה ה"תחתית של
החבית", הן בעניין התורה וקיום המצוות והן בעניין נקיות כפיו.
העסקונה החילונית צריכה אמנם לכסות את
פנייה מבושה כשהיא מדברת על "ניקיון כפיים" ו"ערכי מוסר",
ומנגד כולם, מימין ומשמאל, אפשרו ומאפשרים לאנשי ה"רבנות הראשית" לעבור
על דתם, אך גם על החוק. אבל עיקר האשמה והתוכחה היא כנגד רבנים "רמי
מעלה" מהעולם הדתי לאומי – ובמיוחד החרדי,
שממשיכים להזמין את אלה שהרקיבו ושקדח תבשילם, כ"מורי היהדות". בימים
שלפני המלחמה העולמית השנייה היו מחרימים אפילו רבנים זוטרים שהפעילו אלימות,
רבנים שהתנהגותם המוסרית הייתה לצנינים, רבנים שהנפיקו תעודות רב לכל יושב ברזלים,
ובמיוחד רבנים שגנבו וחמסו כספים שיועדו לאלמנות ויתומים. היום הכול בגדר הפקר
והפקרות, ואין לשום רב זכות להוכיח אחרים ולדבר בשמה של תורה כשפיו חסום וסכור
למול עשבים שוטים שהפכו ל"מורי הלכה" והוא מגבה אותם בפיו.
לסיום, הריני לציין כי נלחמתי בזמן אותן עשר
שנות כהונתו של מצגר כנגדו, ורק המנוח אריה אבנרי ז"ל הושיט לי יד לבדוק את
האמת בטענותיי. לצערי הרב הרי שהחמצתי את הערב לכבודו משום שהייתי בחו"ל.
רבנים בני זקן ופאות, ועם הרבה "כבוד" מלאכותי, צריכים ללמוד שיעור
במלחמה על קידוש השם מאריה אבנרי, שהיה אמנם יהודי חילוני, אך פיו וליבו היו
שווים. את תפקיד ה"רב הראשי לישראל" צריך לבטל משום שאין בו עוד
"עניין לציבור". זו איננה דעתי בלבד אלא את זאת אמר הרב גורן – עוד "רב ראשי" לשעבר, לאחר בחירתם של הרב ישראל מאיר לאו והרב
אליהו בקשי דורון ל"רבנים ראשיים", בשנת 1993...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה