יום שני, 17 באוקטובר 2016

החלטה הזויה אך מחויבת המציאות

בס"ד
החלטה הזויה אך מחויבת המציאות / הרב אליהו קאופמן
       כאשר הוקמה ה"רבנות הראשית לישראל" – בשנת 1921, קם הרב יוסף חיים זוננפלד – רבה של העדה האשכנזית – החרדית, ולא רק שביקש להחרים את הגוף החדש אלא קרא לעשות הכול כדי למנוע מהגוף הזה לקבל תחת אחריותו את המקומות המקודשים לעם ישראל, ובראשם הר הבית והכותל המערבי. רבנים לא מעטים – שהיו שייכים דווקא למחנהו של הגר"ח זוננפלד, ל"אגודת ישראל" ההיסטורית, לא הבינו כיצד האיש שנלחם לפני 1918 נגד הערבים על זכותם של יהודים (בימי השלטון העות'מני) להגיע לכותל המערבי בכל מחיר, הפך למתנגד בימי הבריטים להעברת אותו הכותל הקדוש לידי יהודים, ועוד חפץ להשאירו בידי ה"וואקף" הערבי?! התשובה של הרב זוננפלד הייתה ברורה וחד משמעית.
     הגר"ח זוננפלד טען כי "משרד הרבנות" ( שמה הראשון של ה"רבנות הראשית לשראל") אינו אלא פיקציה חילונית של הממסד הציוני, ובמיוחד של מפלגות השמאל כדי לקעקע את דת ישראל עפ"י הרעיונות השמאלנים, ואילו השליטה על המקומות הקדושים אמורה לתת לציונים – ימין ומשמאל גם יחד, את הכוח לשנות את הציון הדתי שלהם ל"לאומי", ובכך להשתמש בהם לצורך סיבת התנחלותם בארץ ישראל. הסוף עלול להיות שאם השליטה הדתית תהיה בידי כופרים ופוקרים יהודים, שישנו את ציוויון המקומות הקדושים לנו, הרי שלבסוף אומות העולם עלולות לטעון כי אין שום קשר בין היהדות והיהודים למקומות הקדושים בארץ הקודש ובראשם לכותל המערבי. ולכן, עדיף שנכרים ישלטו במקומות הקדושים שלנו אך ציוויונם היהודי - דתי לא ישתנה, אף אם יוזנחו פיזית, ואף אם ייאסר על יהודים להיכנס אליהם, מאשר, חס ושלום, ישתנה ציוויונם הקדוש, עד שאיש לא יכיר עוד בין קדושתם ליהדות וליהודים". בדעתו של הגר"ח זוננפלד החזיקו גם כל רבני היהדות החרדית – האשכנזית דאז וגדולי הספרדים ובראשם הגאון רבי שלמה אלפנדרי (ה"סבא קדישא"), ה"כף החיים", הרב שאול דוויק הכהן והרב צדקא חוצין (החרדים והספרדים היו אז רוב רובו של הישוב). הסוף ידוע: הכותל המערבי וכל המקומות הקדושים עברו לידי ה"רבנות הראשית לישראל" וציוויונם השתנה ללא הכר. ראייתו ארוכת הטווח של הגר"ח זוננפלד התקיימה בתחילת שנה
זו – תשע"ז, בצפי של ההחלטה ההזויה של אונסק"ו, שלעם היהודי אין קשר לכותל המערבי ולהר הבית.
    כבר בשנת 1929- בפרעות הערבים, התגלה לכול כי החשש של הגר"ח זוננפלד קורם עור וגידים. הפיכתה של ה"רבנות הראשית" הלאומית של הרב קוק לאחראית בנושאי דת הביאה את ההתגרויות של אנשי בית"ר בניסיון לעלות להר הבית שוב ושוב. פרעות 1929 – לאחר תשעה באב של אותה שנה, היוו את פיצוץ הפרובוקציה. לאנשי בית"ר החילוניים לא היה דבר עם היהדות, ובוודאי שהם לא נשמעו לצו ההלכתי – של גדולי וקדושי ישראל, לא לעלות להר הבית. הר הבית והכותל המערבי היו עבור אלה שבתשעה באב אכלו ושתו (הערבים קראו בגללם ליום הזה "עיד אל גזוז" – משום השתייה התאוותנית שלהם לגזוז המיתולוגי), רק אמצעי לאומני לנסות להצדיק את התנחלותם הקולוניאלית בארץ ישראל. אבל הימין הרוויזיוניסטי לא היה לבד במרמה הזו. אלמלא "מפלגות הפועלים" ובריתן עם ה"מזרחי" הסרוג הרי שמצב הפיכת מורשת היהדות לאמצעי חילוני ולאומני לא היו מתרחשים. אפילו מפ"ם הסופר חילונית קראה ליישוביה ולקיבוציה האנטי דתיים בשמות תנ"כים קדושים. השימוש בסמלים הדתיים ובמקומות הקדושים ליהדות – למטרות לאומניות אנטי דתיות, היה יותר מצבוע. לימים הפכו קברי אבותינו מקדושים לדגל לאומני כמו בקבר יוסף בשכם. הכותל הערבי הפך ל"מרכז אירועים" חילוני וצבאי (השר לשעבר ממר"צ – רן כהן, אף הגיש בעבר הצעת חוק להפוך את הכותל המערבי מאתר דתי ל"לאומי"), קבר רבי שמעון בר יוחאי מיועד – חס ושלום, להפוך לאטרקציה תיירותית ואילו הר הבית הפך לאתר עליה לא חוקי של יהודים, למרות הקונצנזוס של כול גדולי ישראל לא לעלות אליו. גדולי ישראל וההלכה כבר אינם שולטים על המקומות הקדושים, אלא שהאחרונים מנוהלים ע"י פקידים חילוניים (שלא פעם הם אנטי דתיים) ופקידים "דתיים" שכפופים למערכת החילונית. קברים יהודים – בכל רחבי הארץ, נשדדים ע"י הארכיאולוגים עצמות המתים וכך זה עם כול ממצא עתיק שהקבר מכיל, וכל זאת תחת עיני "משרד הדתות", שבובה "דתית" ו/או "חרדית" מנהלת אותו עבור הפטרון הממשלתי והאנטי דתי. בימים שהצבא, הלאומנים החילוניים, הארכיאולוגים ובית המשפט האנטי דתי הפכו לשליטי המקומות הקדושים בארץ הקודש הרי שלא פלא הוא שהקב"ה הסיר חינו מאלה המתעטפים בשלמה ה"דתית" לצורך קולוניאלי בלבד. ולכן גם לא פלא שאומות העולם אינן עוד רוצות לראות קשר בין אותם מקומות קדושים יהודיים לבין המדינה וההנהגה המיצגים כביכול "יהדות" במדים אך במעשים הם אתאיסטים. ומעל לכול, סערת העלייה להר הבית – המנוגדת לדת ישראל, היא אחד הגורמים העיקריים להחלטת אונסק"ו. כבר בשנת 1974 הורחקה ישראל מאונסק"ו בגלל חפירותיה בהר הבית, ורק בשנת 1979 הוחזרה לארגון לאחר לחץ ואיומים אמריקאיים. ארכיאולוגים חילוניים לא היו מעולם קנה מידה עבור יהודי ירא שמים לאמיתות התורה ולקשר למקומות הקדושים, אבל אותם ארכיאולוגים הם שרתי הלאומנות הישראלית לביסוס תביעות קולוניאליות של משטר ישראלי – אתאיסטי.
    אבל ישנה עוד סיבה להצלחת ההחלטה הזו – של אונסק"ו. הסיבה הזו היא גם ריאקציה של הסיבה הראשונה – כהתנגדות ללאומנות הישראלית, אבל היא נעוצה גם בשנאה לדת ה' לשם שנאה. עיקרון יהודי עתיק, שמקורו בדברי הגמרא ובאזהרת חז"ל, אומר שמאחורי כל התנגדות נכרית לדת ישראל עומדים יהודים מומרים. הנחת חז"ל קובעת כי הנכרי, אף אם הוא השונא הגדול ביותר לישראל, הרי ששנאתו נובעת מקנאה גשמית והוא משמש רק שליח ה' להתרות בעם ישראל, אך דת ישראל היא בעינו דבר מקודש. כך למשל פחדו הבבלים והרומאים להיכנס לקודש קדשי בית המקדש ושלחו לשם יהודים. כך למשל התירו בימי הביניים וגם בעת החדשה המשטרים האנטישמיים ביותר, לחכמי ישראל לנהוג ביהודים וביהדות כהבנתם. כך למשל פנו שליטים נכרים לרבנים כדי לקבל החלטות ועצות. וכך הלאה וכך הלאה. אבל רק בתנאי אחד יכולים אותם נכרים להפוך לשונאי דת ישראל – כאשר יהודים כופרים ומומרים יוצאים נגד דתם היהודית ומסיתים אותם לכך. שריפת התלמוד בצרפת, ואח"כ גירוש היהודים משם, התרחשה בגלל מומרים כאלה. הצאר הרוסי הפסיק את הנהגת הרבנים ביהדות רוסיה בגלל בקשת אנשי ה"השכלה" היהודית שם. קרל מרכס היהודי הביא את השנאה הקיצונית ביותר שקמה אי פעם ליהדות בדמות הקומוניזם, שראשיו המשיכו להיות יהודים מומרים. ברומניה שבין שתי המלחמות התגלה שמומר יהודי עמד מאחורי ההסתה של ארגון "מסדר הברזל" האנטישמי נגד היהדות. וכך הוא המצב גם במקרה שלנו עם אונסק"ו. בשמאל הציוני והלא ציוני צמחה קבוצה – שהלוחמה שלה בדת ישראל, היא מהקשות ביותר של מלחמות אנטי דתיות, נגד היהדות, שצמחו אי פעם בהיסטוריה היהודית. האנשים הללו עושים – בעשרות השנים האחרונות, את כל שביכולתם כדי להשניא כל מושג יהודי לא רק על יושבי הארץ הזו אלא גם בחו"ל. הם החלו כבר מיום הקמת המדינה הזו להלחם בדת ישראל – ומצאו שלל רב בהתנגדותם לאלה שעסקו בניצול הדת היהודית לאמצעים לאומנים, כדי לרדוף את היהדות. זה החל מאורי אבנרי ויונתן רטוש שרצו להמציא את ה"עם הכנעני" כרעיון התבוללות עם הערבים ומחיקת היהדות (למזלנו הרב הערבים דחו את הרעיון הזה בשתי ידיים...) וזה המשיך בגב' שולמית אלוני שעלילותיה על היהדות הזכירו את חשכת ימי הביניים ואת המומרים היהודים שסייעו לשטן הנוצרי – האירופאי, וזה ממשיך ב"חוקרים" חדשים כדוגמת אותו פר' תימהוני בשם חצרוני, בעיתונאי גדעון ספירו ובמיוחד ב"היסטוריון" שלמה זנד. במסווה של "מלחמה בכיבוש הציוני", וכביכול "דאגה הומאנית" לערבים, הרי שעיטם ומיקרופונם נוטף ארס שאיננו באמת אנטי ציוני אלא אנטי יהודי. הללו מכחישים את קיומו של העם היהודי כעם וכדת, ואח"כ ממציאים "תזות" קונספיראטיביות על כך שמעולם לא נתגלו ממצאים ארכיאולוגיים על אמיתות התנ"ך (אבנרי חוזר על כך שוב ושוס...) ומסיתים שקברי ישראל והאמונה הדתית הם אלה שהביאו את הלאומנות האנטי ערבית (פר' סמי סמוכה הוא אבי הרעיון הנואל הזה), ולצורך זאת הם נודדים מכפר ערבי אחד לשני כדי להשריש את הסתתם. הללו אינם מסתפקים בכתיבה בעברית אלא מתרגמים את ההסתות שלהם לא רק לאנגלית אלא לעשרות שפות. ולכן לא פלא ששונאי דת ישראל אלו – המנצלים את אחיזת הלאומנות הדתית והחילונית בקודשי ישראל, הם גם אלה שסיפקו לאונסק"ו ולשאר הגורמים העולמיים את הרעיונות בדבר אי קיומו של העם היהודי והמצאתו, ובמיוחד את תיאוריית ההזיה שלהם על אי קיום הקשר בין העם היהודי להיסטוריה שלו, שאתרי הקודש שלנו מוכיחים את ההיפך כבר למעלה משלושת אלפי שנים.

      היהדות התורתית – שהיא עם ישראל האותנטי, נעלמה ונבלעה בתוך הכוחות הלאומנים שמנצלים צינית את מורשת ישראל, ומנגד היהדות התורתית איננה עושה דבר להלחם השקפתית, בישראל ובעולם, כדי להזים את שיקרי אותם "חוקרים" משמאל שעליהם נאמר כבר "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". אותה "אגודת ישראל" – שהוקמה ע"י ה"חפץ חיים" כדי להגן על היהדות מפני הציונות וה"מזרחי", הפכה משנת 1937 לגרורה שלהם, אבל ברוב חוצפתם הם מנכסים לעצמם את הגר"ח זוננפלד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה