לחקור את סייעני הנאצים

בס"ד

    לחקור את סייעני הנאצים / הרב  אליהו קאופמן

    פרשת הדרישה לחקור את הביקור של ח"כי בל"ד בקטר –  על המימון לנסיעה, מעלה הרהורים וערעורים ישנים על הצורך לבדוק את אלה שהציבור והמדינה רואים בהם "סייענים לדבר עבירה" של גורמי חוץ. יתכן שלא הייתי מפקפק באמיתות הזעקות נגד שלושת ח"כי בל"ד מצד הממסד הישראלי –  גם אם לא הייתי שותף לדעתם. יתכן שהייתי מאמין שאין כאן צביעות ומשוא פנים אלא ישנו כאן כעס אמיתי על כאלה שאינם חלק מה"קונצזוס הלאומי", ומסייעים לדבר עבירה. אבל לא רק שאינני מקבל את הניתוח הפוליטי הזה אלא שאינני מאמין שכל הטוענים ה"ממלכתיים" נגד מעשי ח"כי בל"ד מאמינים באמת בליבם למה שפיהם פולט. יש לי חשד גדול כי זו צביעות של ממש, ומדוע?

    בקדנציה הקודמת –  בסערת העברת החוקים האנטי דמוקראטיים ואנטי מגזרים, עבר גם חוק שאסר לכנות יריבים בכינויים המזכירים את הנאציזם , וכן אסר ללבוש בגדי מחאה שמכוונים להזכיר ליריב את דמיונו לנאצים ימ"ש. מיותר לציין שהיה זה חוק אנטי חרדי, שהרי הימין והשמאל הכפישו זה את זה עשרות בשנים בכינויים שביזו את הצד השני כדומה לנאצים, אבל חוק נגד זאת לא נחקק. והגדיל לעשות זאת אותו פר' פרובוקטיבי (פר' לייבובי'ץ...) שכינה את החיילים הישראלים "יודו –  נאצים". אבל כשחרדים הביעו מחאה על כך שהמשטרה פגעה בהם בצורה אנושה –  ולבשו כותנות של אסירי מחנות לשם מחאה, מיד צבועי הימין והשמאל חוקקו חוק בעניין. החוק הזה אמור היה להוכיח לכל כי הנאציזם עומד מעל לכל שאר הצרות שעם ישראל עמד ועומד בהם. כל זאת בנוסף לחוק נגד הנאצים ועוזריהם, הקיים במדינה כמעט מאז קיומה. והכל לצד כל היומרה "לזכור ולא לשכוח" את השואה, יומרה המלווה בהצעדת כל פוליטיקאי זר ל"יד ושם", יומרה המלווה בעריכת טקסים לנוער ולמבוגרים מידי מספר שבועות בפולין ובישראל לחילופין, ויומרה  שעולה כספי עתק "לשמן" מנגנון שכל יום שני וחמישי מקרקר על השואה וקובל כנגד מי שמבקר את ישראל כי הוא אנטישמי. והנה –  בישראל של שנות האלפיים, מתהלכים מספר פוליטיקאים ואף דיפלומטים, שלהם קשרים לא קטנים עם היסודות הניאו נאציים והפשיסטיים של אירופה האנטישמית. הללו נוסעים ובאים לכנסי הימין האנטישמי באירופה, ומסתמא כי יש לבדוק שהמימון לנסיעות הללו הוא של אותם ארגונים אנטישמים וניאו נאציים שמארחים אותם. כאשר נסעו אנשי "נטורי קרתא" לאירן –  להיפגש עם ארגונים אנטישמים וניאו נאצים, מיד סערו הרוחות בישראל ובתפוצות אבל כאשר אותם חדלי אישים עושים את מפגשיהם עם הנאצים האירופאים לעניין שבשגרה הרי שאיש אינו קם נגדם. מכאן שבהחלט יתכן כי כל הדיבור על "לזכור ולא לשכוח" הוא מן הפה לחוץ ותו לא, ולמטרות פוליטיות גלובאליות, ללא קשר לטראומת השואה. ובמה דברים אמורים?

      בראש יוזמי ונוסעי הקו האוירי להתחמם בחיק הניאו נאצים ימ"ש מאירופה עומד ח"כ ניסים  זאב , איש אשר אין לו ולשואה המרה שום קשר וידע. כבר מספר שנים שהלה "מטייל" בין ישראל לאירופה (ויש הטוענים במימון ניאו נאצי...) ו"מסתחבק" עם שונאי ישראל הגדולים ביותר, שיום יום גוזרים נגד היהודים והיהדות באירופה גזירות אנטישמיות. ולכל ההמולה הזו עונה האיש כי המלחמה נגד האסלאם היא התירוץ לחברות שלו עם ממשיכי היטלר  ימ"ש , גבלס ומשרפות הגזים. בנימוק זה מוטט אותו ניסים זאב את הטענה הישראלית כי זכר השואה והמלחמה בנאצים ובעוזריהם עומדת מעל לכל, וכי בעצם דברי האישים הישראלים בנושא אינם אלא פלסתר. במיוחד קשור אותו זאב ערבות למפלגת ה"חרות" של הימין האוסטרי הניאו נאצי. זו היתה מפלגתו של היידר, וראשי המפלגה כיום הם ממשיכי הקו האנטישמי והניאו הנאצי שלו. זו המפלגה המייצגת את הנאציזם במדינה שהיטלר ימ"ש החל בו. מהמפלגה הזו נמנע באוסטריה לקבל אותות ועיטורים משום סיווגה כניאו נאצית. והנה אותו זאב ערבות הלך כזרזיר והתחבר לעורב הנאצי שאינו אלא אורב. לא עזרו תחינותיהם של הרב יצחק חיים אייזנברג –  רבה הראשי של אוסטריה,  ושל ראש הקהילה היהודית שם , מר דוייטש, אך הזאב הזה בשלו. הוא נסע לכנס בבריסל ובחסות הנאצים האוסטריים. והנה לפני כשנה וחצי עמד אותו ניסים זאב לזמן את חבריו הניאו נאצים לכנסת –  תחת מסווה של "משלחת דיפלומטית למען ישראל". מי שמנע זאת היה ח"כ בנימין בן אליעזר – ששימש אז יו"ר הכנסת, וביטל את העניין.

      לצידו של הזאב הזה מסייע גם פר' מאוניברסיטת בר אילן –  לבושתה של האוניברסיטה הזו. זהו פר' הלל וויס שפעם הגיב על מאמרי בנושא ופלט כי בכנסים הללו – עם בני העוולה ימ"ש, הם הגיעו למסקנות של "אירופה לאירופאים", "היהודים לישראל" וה"מוסלמים לארצותיהם". הייתי שמח אם היו בודקים האם סייעני האנטישמים הללו לא נתנו –  כיהודים, את הסכמתם שבשתיקה להמשך רדיפת היהודים והיהדות באירופה כדי שהמוני יהודים יהגרו לישראל. אם אמנם –  חס ושלום, כך הם הגברים, הרי שיש לא רק להדיח אותם מכל תפקיד רשמי אלא פשוט להעמידם לדין כפושעי מלחמה וכבוגדים ארורים.

       גם לשגריר ישראל באו"ם –  רונו פרושואורר, עבר מפוקפק עם אנטישמית ידועה כגב' מרי לה פן. הלה שהה בחדרה בפריס יותר מעשרים דקות ואח"כ טען כי "טעיתי בחדר". וגם סגן השר לשעבר מהליכוד –  איוב קרא, הוא בעל קשרים עם אותם ניאו נאצים ארורים. מנגד הרי שהדברים הללו גלויים וברורים לכל הממסד בארץ ואיש לא הקים על כך זעקות אימה כפי שזועקים בימים אלה על ח"כי בל"ד , שבסה"כ נפגשו עם אחיהם במדינה שהנסיעות אליה מישראל מותרות,  ומעולם לא נחקרו מבקרים אלה או אחרים ששהו שם. גם ח"כ לשעבר עזמי בשארה הוא עדיין לא היידר ודומיו. ולכן, אם בישראל מזדעזעים מביקור של ח"כים ערבים בקטר אבל לא מזדעזעים מברית בין פוליטיקאים מהימין ומהממסד הישראלי עם ניאו נאצים , הרי שכל המסעות לפולין וכל ה"אתוס" וה"פאתוס" סביב השואה הם רק מראית עין וכי הסיפור הישראלי שהנאציזם עומד בראש פסגת המאבק והסלידה של ישראל, הוא עורבא פרח למטרות פוליטיות וגלובאליות.

     כבן לניצולי שואה –  שהוריו ניצלו בעור שיניהם מהמחנות, שלחתי בימים אלה מכתב בקשה לראשי המדינה ולביקורת שלה להביא את ח"כ ניסים זאב לדין ולחקור את קשריו ואת מימונו ע"י ניאו נאציזם, עד כדי סילוקו מהפרלמנט הישראלי. אני תקווה כי דברי לא יפלו על אוזניים ערלות אבל לומר שאני אופטימי, הרי שקשה לי לומר זאת.

עקב – ראה תשע"ד

בס"ד

    עקב – ראה תשע"ד / הרב אליהו קאופמן

     כל זמן המלחמה בעזה,  הרי שעברה על הציבור החרדי –  ציוני השפעת החיה ששמה הקרנף , ואילו החוגים החרדיים יותר עברו ל"דום -  שתיקה" עצוב ביותר. אבל במיוחד קשקשו וזייפו אותם חסידי חב"ד שהיללו את הצבא הציוני מעל ומעבר, כאילו זה היה , חס ושלום, צבא ה'. איש לא ביקש להתפלל , חס ושלום, למותם של החיילים אבל להתפלל למען צבא של ערב רב המלא הזנות ובתועבות, זה אומר במפורש לסמא עיניים כאילו עם ישראל הכשר מעניק לגיטימציה להגנתו הפיזית בעזרת אותו צבא שגם תועבות הגויים מחוירות לידו. לא במקרה הרי שדווקא במלחמה זו נרתמו החרדים הציונים להלל את צבא התועבות הזה, והסיבה איננה דווקא רק רעיונית אלא אופורטוניסטית בעיקר.

      לאור ההתקפות הציונית –  לגייס את הציבור החרדי, הרי שמשת"פי החרדים מצאו דרך להרחיק מהם את דרישות הצבא הציוני לגייסם בעת צרה ממש, ובימים של חוסר כוח אדם סדיר. הדרך היא להעטיר אהבה והערצה לצבא הציוני הפוקר והטרף ובכך לנסות לתרץ כי ה"חרדים תומכים בצבא ובמדינה", וכך גם לשכך את טענות החילוניים לגיוס החרדים. קשה לומר שרוב החילוניים –  ועוד האנטי דתיים משמאל אך גם מימין, אכלו את ה"לוקש" הזה. לראיה , הצבא הציוני ממשיך במאמציו לגייס כל חרדי שהגיע לגיל 18. אבל מנגד הרי שאם באמת זהו "צבא ה'" הרי שאותם מהללים צריכים להתגייס אליו או לתרום אליו את בניהם , נכדיהם וחתניהם.

     אבל חוץ מלהלל את הצבא הציוני הרי שבמשך יותר מחודש התגלו "כישרונות ביטחוניים" בין כל אותם מלכי פנכא בחזות חרדית, ומעל גבי העיתונות החרדית המפלגתית והלא מפלגתית, ומעל כל גלי האתר כאשר הם הציעו הצעות ייעול לציונים כיצד להילחם בעזה. אפילו היו כאלה שכינו את עצמם כ"רבנים" וקשקשו כיצד יש להילחם בעזה ומדוע כל המלחמה הזו נפלה עלינו. כמו כן רבו ה"הסברים" של הללו על ה"אנטישמיות" הנכרית בעולם, וכמובן שנימקוה שמסיבות לאומניות וחילוניות בלבד. ההסברים שלהם כמובן לא היו על דרך התורה והיהדות הצרופה אלא הבלי הבלים של "ביטחון" ו"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה". אם אותם חרדים –  שכבר יצאו לשמד רוחני, היו באמת לומדים תורה ומאמינים בה הרי שכל התמונה שהיתה ניראת להם היתה אחרת. אבל מה לעשות וגם ב"רבנים הגדולים" התקיים בם –  מפחד הרחוב החרדי, "וידום אהרון"...

    אבל מבט ברור בדרך התורה ומעומק לימוד פרשיות השבוע והמפרשים הקדושים  –  כרש"י וה"אור החיים" הקדושים, היה מציב תמונה אחרת לגמרי, שבעטייה היו כל יראי ה' צריכים למחות נגד השלטון הציוני בתוך המלחמה הזו ולומר לעולם כי ציונות ויהדות הם כתרתי דסתרי. בפרשת "עקב" נאמר כי הקב"ה לא יכרית את כל שבעת עמי ארץ כנען במכה אחת וזאת כדי שלא תרבה במקומם חיית הארץ, ואז בני ישראל יהיו חשופים, חס ושלום, להשמדה מצד אותן חיות טרף. עד כאן זה נראה כפשט הגיוני כדרך הטבע אבל עיון בפירושו של רש"י הקדוש מביא לנו תמונה חדשה לגמרי על משמעות הפסוק הזה, ולדורותיו. רש"י מסביר כי משה רבנו מביא את דבריו של הקב"ה שכבר רואה כי עתידים ישראל לחטוא ולכן עדיף שישאיר שם חלר מהגויים הללו ולא יהיו ישראל למשיסה לחיות הטרף שתבואנה במקומם של גויי הארץ, משום שמחיות טרף אין לחוטאים סיכוי להימלט ורק צדיקים יכולים להיות מחוסנים מכך שהחיות הללו לא תפגענה בהם. והנה לא פעם ישנם אזורים בעולם שבהם חיו יהודים ולאחר שנים רבות היו חייבים היהודים לעזוב את אותם אזורים ולנוע למקומות אחרים משום כניסתם של גויים בעייתיים לאותו אזור. כך זה אירע בלונדון -  כאשר היהודים עזבו את מזרחה של העיר, כך זה אירע באזורים שונים בברוקלין שבניו יורק , כך זה אירע במנצ'סטר –  כאשר היהודים עזבו את איזור "צי'טאהם היל", וכך זה אירע בכל העולם וגם בארץ ישראל. ומה שמעניין ומאפיין את אותם מקומות היא העובדה שהגירת הגויים הקשים והבעייתיים מתרחשת כאשר היהודים שם ירדו מדרך היהדות הצרופה ורק זקנים עוד מגיעים לבית הכנסת, כאשר הצעירים מתחילים להתבולל. זו עובדה ברורה כי הגויים נשלחים לשם ע"י הקב"ה לאחר שהיהודים חטאו ומנגד כדי שחיות טרף לא תבואנה לשם במקומם, כפי שקרה למצרים במכת ערוב.

     ולכן כל שליחת גוי וגוי נגד ישראל היא כנגד עבירות העם היהודי, ועוד בארץ קודשינו. ומנגד הרי שאם לא היה נשלחים הגויים הללו נגד היהודים, אזי, היו נשלחות נגדינו חיות טרף שהיו , רחמנא לצלן, שהיו מחסלות במהירות את כולנו, שהרי מי בדורנו ידמה לדניאל איש חמודות או ל"אור החיים" הקדוש?! את זה היו צריכים החרדים לומר בתקשורת שלהם –  ואף להפגין זאת נגד המלחמה האחרונה, שבאה עלינו רק משום עוונותינו. אבל הקרנפים של "יהדות התורה" ושל ש"ס לא יעזו לומר זאת כי פחדם מבשר ודם טמא גדול מפחדם מהקב"ה.

    והנה לפנינו פרשת "ראה" המדברת על ברכה וקללה בהתניה של מצוות מול ברכה וכפירה מול קללה. ולמרות שהברכה והקללה נראים שני דברים שונים והפוכים הרי שבא ה"אור החיים" הקדוש זי"ע ומסביר כי חד הם. מסביר ה"אור החיים" הקדוש –  רבנו חיים בן עטר, כי גם הברכה וגם הקללה הם בעצם אותו כישרון עליון יהודי מאשר שאר העמים במסגרת "אתה בחרתנו" ו"עם סגולה", וכאשר יהודי הולך בדרך ה' הרי שהגויים מעריכים את העליונות היהודית כברכה ומסתופפים בצילו אבל כאשר היהודי אינו שומר תורה ומצוות הרי שאמנם הכישרון והעליונות נותרים אבל אז הגוי מגיב בשנאת יהודים, גם אם היהודי אינו מתגרה בו, וזו בעצם אותה "אנטישמיות" שכולם מדברים עלייה ושואלים כיצד ואייך היא מתרחשת. אילו היהדות החרדית היתה באמת נאמנה ל- ה' ולתורתו הרי שהיא היתה צורחת ככרוכיה כי האנטישמיות בעולם צומחת על רקע היהודים החילוניים, ובמיוחד לנוכח קיומה של מדינת ישראל הכופרת. אבל מה ללבלרי התשחורת החרדית ולרש" ול"אור החיים הקדוש"?!

     השבוע זעקו הלאומנים הציונים על "חתונתה" של יהודיה מיפו עם ערבי מאותה עיר. אמת ויציב כי כואב הוא הדבר , שהרי איזה יהודי כשר ישמח להתבוללות כל שהיא של יהודי אחר?! אבל כאן הצביעות היא שאין זו הפעם הראשונה שבאולם חתונות רשמי, ובמרכז הישוב היהודי מקיימים "חתונות" כאלה. כל יום "מתחתנים" עשרות ואף יותר של יהודים עם נכריות ונוכריות מחבר הימים, ואף ממדינות אחרות בעולם אבל הלאומנים הציונים יודעים למחות רק כשמדובר בערבי או באפריקאי. יתרה מכך, אותן בנות יהודיות שמתחתנות עם ערבים אינן עושות זאת בכפייה אלא מרצונן וגם כאשר הן ניצלות משם הן חוזרות אח"כ לשם. זו בעיה חברתית של נשים יהודיות מרקע סוציאלי ירוד ו/או מרקע אנטי דתי וכפרני. אבל באופן מעשי הן יוצאות מכלל ישראל אך גם קיים הסיכוי שילדיהן ינצלו ויהיו יהודים. אבל כאשר מדובר בגויי הארצות מחבר העמים האנטישמי והניאו נאצי הרי שמדובר בנשים נוכריות שילדיהן יהיו לימים גויים או שיזייפו מסמכים ו"יגוירו" בחלום של "הווה אמינא" וייטמעו בתוך עם ישראל עם תוצאות הרות אסון לדורות. שתיקה תורתית מאותו התהליך הזה היא כמתן לגיטימציה להתבוללות "לבנה" ויציאה רק נגד התבוללות עם שחורים, בנוסח הגזעני והלאומני השולט בקרב הגויים הפוקרים.

    יתרה מכך, בתיה"ס היסודיים והתיכוניים בישראל הם חממת ההתבוללות עם נוכרי חבר העמים אבל ארגוני הצביעות של חב"ד (שאנשיה הם המקלים בביותר בישראל ובכל העולם בהחדרת נכרים לתוך עם ישראל...) , "יד לאחים" ו"לב לאחים" לא יעזו לצאת נגד חממות ההתבוללות כי הכספים הציונים מורים לא לסרב אלא לסייע בתהליך בניית ה"עם הציוני החדש" , שלו שותפים גם הימין והשמאל יחד.

     דרך אגב, האם אותם צבועים היו מארגנים הפגנה מול אולם החתונות של יאיר נתניהו וה"שיקסע" הנורבגית הטמאה שלו?...

     

גזענות לגיטימית וגזענות שאיננה לגיטימית

בס"ד

 גזענות לגיטימית וגזענות שאיננה לגיטימית / הרב אליהו קאופמן  

           כותב שורו אלה מתנגד לכל התבוללות של יהודי ויהודיה עם כל בן או בת נכר. כך אנו מצווים וכך שמרנו על ייחודנו כהעם העתיק בעולם, ששרד עד היום. אבל יותר מכך אני סולד ומתנגד לגזענותם של אלה המכשירים את מעשה זמרי עם בני הנכר הלבנים ודורשים שכר כפינחס כשהם מכשילים את הקשר עם בני הנכר הצבעוניים. ובמה דברים אמורים?

   הרוחות שוב סוערות כאשר חתונה בין יהודייה בשם מורן לערבי בשם מחמוד מפורסמים ברשת. לצד קריאות הזעם –  שמונעות מגזענות לאומנית ולא מנקודה דתית טהורה, עולים גם "סייגים הגיוניים" כמו מה יהיה על הילדים בהמשך, למי הללו ישתייכו ומה יקרה משפטית בירושה שלהם, שהרי עפ"י ההלכה היהודית וגם האסלאמית הם יהודים ומוסלמים כאחד. אבל עכשיו עצמו עיניים והיזכרו כמה חתונות מעורבות כאלה מתקיימות כל לילה באולמות "כשרים למהדרין" בין יהודים ויהודיות לבין הסלאבים או כל בן נכר שצבעו לבן? האם גם אז לאומניי הצביעות הופכים כיסאות על ההתבוללות הזו? יתרה מכך, לא פעם ולא פעמיים מגלים החתן או הכלה היהודיים כי בן הזוג שנשאו איננו כלל יהודי. לפעמים שני הצדדים יחד יודעים זאת אבל רשם הנישואין או הרב המחתן איננו יודע זאת. זוהי הונאה חמורה שהיא גרועה מהתבוללות גלויה.

    כך למשל – לפני כשנה וחצי , הופיעה בתשדיר הבחירות של ש"ס הבעיה הזו תחת הכותרת : "כוכבית גיור". בשעתו יצאתי נגד השידור הזה בשצף קצף משום תמונות הפריצות של השידור אבל רוב אלה שיצאו נגד ההקרנה (שלבסוף הופסקה בלחץ "ישראל בתינו") דיברו "נגד הגזענות נגד יוצאי חבר העמים". אבל אותם "צדיקים" משתתקים ואינם רואים כ"גזענות" כיום, כאשר הצגת ההזמנה לחתונה מוצגת בכל אתר ואתר. הנישואים בין יהודיות לערבים הם עדיין כפרומיל לעומת ההתבוללות עם הסלאבים, כאשר לא פעם ולא פעמיים לא כל הנוכחים יודעים על ה"חתול בשק" גם בזמן החתונה. כך למשל זה אירע תחת ידיו של "רב ראשי" לשעבר הממתין  למשפטו.

     בשנת 2001 הגיע אלי –  לרומניה, הרב יונה מצגר ( אז עדיין "רב שכונה" בת"א שהיה מציג את עצמו כ"רבה של ת"א"...) ומיד פנו אליו מספר ישראלים שיגייר את חברותיהם הרומניות, תוך שהוא פוגש אותן . אחד ה"גיורים" הללו נחשף לאחר כמה שנים בעיתון "מעריב". מי שלתומנו חשבנו שהיא גוירה ע"י מצגר (וכך הוא טען באוזני...) התגלתה כבת נכר לחלוטין ביום חתונתה! הסתבר שמעולם לא גוירה אלא נרשמה ב"רבנות ת"א" כ"יהודיה" שחיה בת"א, ונישאה לחברה היהודי. משנשאל מצגר על כך הוא היתמם וטען כי אין מחובתו כמחתן לבדוק כל אחד ואחד. אבל למעשה מצגר הכיר את הנכרייה היטב מרומניה והוא היה "יועץ הנישואין" שלה. על רישום הנישואין היה חתום "רבה של ת"א" דאז , הרב שלמה עמר...

    אבל פרשת מצגר איננה הפרשה היחידה בה נכרים נישאים כיהודים. לפני כשנתיים היה מקרה בו עסקן בכיר בליכוד בב"ש , נשא נכרייה מחבר העמים בנתיבות, ללא שום תעודת יהדות מצידה. אבל על המקרים הללו לא מתעוררת שום בעיה אצל "יפי הנפש" המתעוררים רק כשהשם מחמוד מופיע במקום ייבגני או נטשה.

     גם הדאגה ל"ילדים שיוולדו בעתיד" איננה כה תמימה ועולה רק כאשר יהודיות נישאות לערבים. מניסיוני בחו"ל –  וגם בארץ , ראיתי כיצד ילדים מנישואים מעורבים אינם מתקבלים בקלות בשום חברה , וכיצד הגיבו הללו כאשר סיפרו להם על ה"מוצא האפל" והאחר של האב או האם, ולפתע הם גילו כי הם בעצם שייכים לעוד עם או דת. ילדים כאלה –  שנולדים ליהודים שנשאו לבני/בנות חבר העמים, עלולים לגלות לימים גם גילויי אנטישמיות ואף ניאו נאציזם כלפיהם מצד ה"חמים" וה"חמות" או ה"גיסים" וה"גיסות", וכבר היו הרבה דברים כאלה מעולם. ילדים כאלה אינם רק בעיה לעצמם (כמו במקרה הערבי – יהודי) אלא הם מטרד ובעיה ללא מעט יסודות יהודיים בעתיד כמו קהילות יהודיות, בתי כנסת ובני זוג עתידיים.

     לסיום, לא מעטים –  ובראשם כמובן "יד לאחים" ו"לב לאחים", יטענו שוב ושוב כי חתונת מחמוד ומורן היא תוצאה של מפגשי נוער ליהודים וערבים. יתכן שהם צודקים אבל במגזר הערבי יש לא פעם גם חוגים מקומיים שמתנגדים להתבוללות הזו בעוד שנכרי חבר העמים ששים אלי קרב על ההתבוללות הזו , שיוזמתה ממלכתית וצבאית וכבר מהגן וביה"ס היסודי משקיעים בהצלחת ההתבוללות הזו ובהפגשת יהודים צעירים עם הנטשות וההאולגות. מעניין ששם לא נשמע קולם הנגדי של "יד לאחים", "לב לאחים" , חב"ד וכל שאר ה"פעילים" כ"נגד התבוללות" עם אחמד ומחמוד.

    

האיש שתמיד יצחק אחרון

בס"ד

    האיש שתמיד יצחק אחרון / הרב אליהו קאופמן

        הקלטת החדשה שהוציא הרב אמנון יצחק –  נגד נתניהו, מגביהה את הרב הזה לפסגת ה"מזגזגים" הפוליטיים בישראל שגם יגאל הורביץ , אריאל שרון, יצחק פרץ, צחי הנגבי , ציפי ליבני, יעל גרמן וכל שאר הכלנתריסטים לדורותיהם יכולים ללמוד אמנות של זיקית פוליטית לשמה. האיש שבעבר נחשב לסמן האנטי ציוני של היהדות החרדית ושבנאומיו בעברית בבתי הכנסת של סאטמר טען כי מדינה ליהודים –  טרום בואו של משיח צדקנו, היא נגד כל התורה , הנה הוציא לשוק דיסק לאומני המאשים את בנימין נתניהו באוזלת יד נגד החמאס ובהפקרת מדינת היהודים! פתאום האיש שגנז את קלטת העבר שלו נגד הצבא ישראלי מוציא קלטת פרו צבאית ולאומנית, שגם קשקושיהם הלאומנים של איתמר בן גביר ומיכאל בן ארי מחוירים לידה! אבל באמת שזהו איננו סיפור חדש, האיש הזה מהתל פוליטית בכולנו קרוב לשלושים שנה. זהו למעשה איש פוליטי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו עם מסיכה של רב "הדור" ו"מהודר" ועם גלימה של "החזרת עטרה ליושנה". לנשיא המדינה לשעבר – שמעון פרס, הדביקו את הכינוי "איש הכן ולא". אמנון יצחק עוד יכול לחלק לו שיעורים בנושא.

      בשנות ה-80  וה- 90  הילל האיש את ש"ס ולימים צוטט כמי שמתגאה כי התואר "רב" שקראו הגר"ע יוסף הוא עבורו ההסמכה המעשית. אמנון יצחק לא הפסיק להלל ולשבח את הרב יוסף אבל בבחירות האחרונות לפרלמנט הישראלי הוא היה האיש שיצא נגדו חוצץ והקים מפלגה שכל מהותה היה לפגוע בסיכויי ש"ס להצליח באותן בחירות, בימים שהגר"ע יוסף היה עדיין בחיים. אמנון יצחק הוא האיש שהרים  –  מכל אלה שהתעסקו ב"החזרה בתשובה", את הדגל האנטי ציוני וקרא לא להצביע בבחירות ולא לקחת כספים מהמדינה. אבל הוא גם זה שבבחירות האחרונות הקים מפלגה שכל השקפתה ועצם קיומה נעים סביב  הבחירות למדינה , וממש באותה נשימה הוא הודיע (כ"מנהיגה הרוחני" של המפלגה הזו...) כי הוא אינו מצביע לה , וכך אמנם עשה. כמי שטען שנים כי "הבחירות הן איסור חמור" ולראייה גם כיום הוא לא הצביע, הרי שהוא כנראה שכח מעניין "גדול המחטיאו", וכך החטיא רבבות להצביע למה שהוא עצמו אינו מצביע.

     אבל מסתמא שלא רק את "גדול המחטיאו" הוא שכח, אלא עוד מינייה ובייה. כך למשל הוא קונן בקלטת הלוהטת החדשה שלו על כך שהצבא והממשל אינם מספיק מתנהגים בפראות –  כמו הערבים למשל, ומנגד הוא שכח את הפסוק שתמיד הוא ציטט בעבר על כך ש"אין תולעת יעקב כוחה אלא בפיה". הוא כנראה שכח שרק לפני הבחירות האחרונות לפרלמנט הישראלי הוא תמך מינורית בביבי נתניהו, ופתאום הוא יצא נגדו חוצץ, ועוד בלשון שמתאימה לשוק הכרמל בת"א ולא ל"בן תורה", ועוד לאחד שהוזה כי הוא "רב גדול" ( בין השאר התלהם שם בזו הלשון: "ביבי, לך הביתה"). הוא דיבר עכשיו על מלחמה טוטאלית בפלשתינאים, ועם כוח צבאי מקסימאלי (מעניין אם בניו , חתניו ונכדיו יתרמו לכוח האדם הזה לפחות אחד או שניים מתוכם...) ושכח כמה בעבר הוא בז רדיופונית ל"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה". הוא העניק –  בקללת הזו, הצעות ייעול לכל הגורמים המדיניים והצבאיים החילוניים ושכח שאלה שבהם הוא מתהדר בהם כ"רבותיו" ( הרב יהודה שפירא המנוח ולהבדיל הגראי"ל שטניימן שיחיה...) היו גונזים את הקללת הזו לעולמי עולמים. זהו האיש שקרא לתקשורת "תשחורת" וחרט על מצחו שלא יתראיין אליה לעולמים עד לרגע שהיה זקוק לה בבחירות האחרונות, ואז התרפק והתרפס לפנייה , וכשאלה לא סיפקו לו את הסחורה לה ציפה הרי שהוא שוב חזר להשתלח בהם, וכמובן בשפת השוק והביבם ולא בענוות הקדושה והתורה.

      אבל בעצם הרב אמנון יצחק –  "סטנדאפיסט" לעת מצוא, לא שכח כלום אלא הוא ממשיך להתל בכולנו בתחושה שעדר של טיפשים לפניו עם זיכרון של מינימאלי. כך היא היתל בכולם –  בהרצאותיו לפני שומעי לקחו בחו"ל, כשטען כי צרה גדולה עלולה לבוא לעולם ויש לעלות דחוף לארץ, בזמן שכבר ידע כי הוא עומד להריץ מפלגה לפרלמנט הישראלי ולכן הוא יזדקק לקולות אלקטוראליים רבים ככל האפשר. כך הוא היתל בחסידות סאטמר כאשר הציג את עצמו כאחד מהם וכך הוא היתל בכולם כשהתחזה שוב ושוב ל"חרדי" בהשקפתו ואילו בקללת האחרונה הוא יוצא שכם לצד שכם לצד המתנחלים והימין החילוני הלאומני ביותר. הוא היתל ומהתל בכולם כי השיטה הרעיונית שלו לקוחה מהשיר "הרוח נושבת קלילה". כאשר האנטי ציונות היתה "אין" ברחוב התשובה החרדי של סוף שנות ה-80  עד תחילת שנות האלפיים, הרי שהוא נע בכיוון האנטי ציוני ביותר אבל כאשר הלאומנות האנטי ערבית עוטפת כיום את בעלי התשובה החדשים ואת החרדים הרי שהוא נע הפעם בכיוון הזה, ובמיוחד כאשר רובצת על שיכמו אחריות של מפלגה ומצביעים לעתיד.

     להבדיל מרבנים גדולים ומרביצי תשובה –  שבנו ישיבות מפוארות וכוללי לימוד תורה לחוזרים בתשובה שלהם (וגם כתבו עבורם שו"תים וחידושי תורה), כמו הרבנים ראובן אלבז , יעקב הלל, יוסף דוד גרוסמן , דניאל זר ורבים אחרים הרי שהרב אמנון יצחק שקד ושוקד על "ממלכת הקלטות והדיסקים" שלו, שדברי התורה המעטים שם משמשים רק תפאורה לליצנות זולה ולבידור שגם חכמי תרבות יוון היו סולדים ממנה. כל זאת משום שלאמנון יצחק עדיף שהציבור שלו יהיה מחובר לקלטות של שחוק והבל אך ימשיך להיות קשור לבדרן המרכזי שבהן ( שכמובן שזה הוא עצמו...)  מאשר יעמיק בים התורה היהודי ויפנה לחוגים ולרבנים הרבה יותר רציניים ממנו.

     מיותר כאן לציין כי בכל אותה קללת רצופת התלהמות לא היו ולא נמצאו דברי תורה של ממש אלא גיבוב של דברי התלהמות עם "סלנג" שכונתי והשתלחויות המתאימות לשפת הרחוב ולא לשפת התורה. זו הדרך שבה הלכו והוליכו דמגוגים גויים פשיסטיים את ההמונים המשולהבים לדם,  וזו הדרך שבה הסיתו ומסיתים הלאומנים החילוניים בישראל נגד דרך התורה , כאשר רבנים ועסקנים יוצאים נגד קשירת היהדות בהתלהמות הלאומנית. לדרך הזו אין אחריות ביחס לחיי אדם ולמען דרך זהירה  של פיקוח נפש,  אבל כנראה שלדרך הזו יש כוח אלקטוראלי גדול וקלטות הסתה ודמגוגיה שתבאנה עוד ועוד מצביעים אמוציונאליים ומוסתים לקלפי של מפלגתו של אמנון יצחק, שלה הוא כמובן שלא יצביע לעולם...

     זו הדרך החדשה – ישנה שלו ואיתה הוא כאמור מקווה להצליח אלקטוראלית , כי ללאומנות ולהסתה הזולה יש תמיד הרבה יותר קונים מאשר לדרך התורה של "לא תסור ממנה ימין ושמאל". את "פני הדור כפני הכלב" כבר הזכרנו?...

"לסדום היינו , לעמורה דמינו"

בס"ד

      "לסדום היינו , לעמורה דמינו" / הרב אליהו קאופמן

    אינני מופתע מההוראה החדשה שהעביר שר הפנים –  גדעון סער, לאפשר לכל אחד ואחת (שהם יהודים כמובן...) להביא עימם לארץ הקודש במסגרת "חוק השבות" המהולל ובמסגרת "עלייתו של עם ישראל לארצו" את "בן זוגם" לענייני תועבה. אינני מופתע מכך משום שמזמן נמוגה ממני האשליה  הזו –  הרואה איזשהו קשר בין יהדות צרופה ומינימאלית ממש לבין המדינה היחידה במזה"ת ההופכת את התועבות לערך עליון. וכמובן שעם ה"זוגות המהוללים" הללו יבוא גם "ילדיהם", שמי יודע באיזה שוק הם נקנו או נמצאו, ואיזה תסביכים הם נושאים עימם, וכולם יגדלו לתפארת ה"קודש" בחינוך ה"ממלכתי" ואף ה"ממלכתי דתי", בהרימם כוס בירה באיזה פאב עשן, באחזם באיזה דוקרן ו/או סכין יפאנית, וכמובן מעוטרים בשלל צבעי כתובות הקעקע.לא לחינם נכתב כי ישראל ללא תורה הם העזים שבאומות. ובאמת צריכה להיות עזות איומה כדי לומר מחד גיסא כי הציונים ממשיכי משה רבנו ויהושע בן נון המה ומאידך גיסא לבצע את כל העבירות ועם מע"מ בצידן, ששבעת עמי כנען ביצעו, ולכן ציווה ה' הטוב להשמידם.

     אבל הפתעותיי מצפות לי במדרון התלול שבו נוחתות שלושת הכנופיות החרדיות בפרלמנט הישראלי, שכל מה שיש לפרוש הלאומני והמתלהם בענייני ה"ביטחון" (שמעולם לא ידע מהו...) לומר בנושא האיום הזה שהביא עלינו הסער הזה  הוא ש"זו החלטה אומללה". 18 הח"כים האומללים    הללו –   בלבוש טבלת השש בש, מיצגים עולם עלוב ומר שהכסף והכבוד ניתק אותו מזמן מבוראו. ההפתעות הן רק כיצד הללו –  על שלל רבניהם ואדמו"ריהם ה"צבעוניים", תרתי משמע, יורדים מדחי אל דחי בהרכינם ראשם לטבול בסחי של המדינה הזו ואח"כ להציגו כלפתן הכי טעים בעולם.

    אפילו על אינטרסיהם האומללים –  לשרוד עם סיכוי לעלות בכוח האלקטוראלי, אין הם , אותם שלומיאלים מ"יהדות התורה" הצבועה ומש"ס הרפורמית, מסוגלים להילחם. לא לחינם מייבא אותו גדעון סער –  איש ימין קיצוני בעל השקפה חברתית המאגפת אף את השמאל ההזוי ביותר, את אותם אומללים ואומללות על לגיון התועבה שלהם, ועל זקניהם וטפם. מידי דור ודור מגלה הציונות החילונית כי ההתבוללות ואי הילודה של בנייה ובנותיה אינם עונים על הצורך הציוני, למחוק את היהדות הדתית והחרדית. ולכן אין להם תקנה וגבול בהבאת נכרים, בני תשחורת ואנשי תועבה לארץ הקודש, וזאת רק כדי לשרוד בהנהגת המדינה על פני הערבים, ובמיוחד על פני החרדים. זהו הקשר הציוני והדמוגראפי בין הציונות הימנית לשמאלית, עבור דרך שולמית אלוני , אורי אבנרי, ניצן הורבי'ץ, יאיר לפיד , ציפי ליבני, דני דנון, בנימין נתניהו וכמובן גדעון סער. לא משנה מה תהיה ההשקפה הפוליטית ואפילו המוצא האתני, אך  העיקר הוא להעלות "עולים החדשים" שיהיו בעיקר לבנים וחילוניים. העלייה הדתית והחרדית לישראל רק מכניסים את ממשיכיהם של הרצל , ז'בוטינסקי ורחל מהגורן של המושבה כנרת ללחץ דמוגראפי ואלקטוראלי עד שהם מוכנים להביא לארץ כל דבר שיש לו שני רגלים והוא גם זז, ולהטביע בו את החותמת "יהודי כשר".  אבל –  לכל הרוחות, להיכן נעלמו כל שיירי מנת המשכל של הח"כים החרדים ושל רבניהם –  שולחיהם, כביכול?! האם הללו אינם מבינים כי מזמן כלתה הרעה? ואולי שוב ושוב השוחד מצליח לעוור ולסלף את דברי כל אלה שרוממות אל בגרונם וארנק הכסף בידם.

      ספר "דברים" –  הנקרא בשבועות אלה בבתי הכנסת שלנו , מעלה מידי שבוע בשבוע את האזהרות על מה שעלול לקרות לעם היהודי אם לא ישמור את מצוות ה' על אדמת הקודש. אבל כנראה שעסקני, ח"כי ורבני שלושת הכנופיות החרדיות מהפרלמנט הישראלי עסוקות בספירת הדמי לא יחרץ וכשהללו מגיעים בשבת לבית הכנסת הם כבר נרדמים מעייפות בקריאת התורה של שחרית של שבת.

       אב פטור ללא כלום אין. פרשת סדום ועמורה מלמדת אותנו מה סופם של אנשי התועבה וכיצד תיראה לבסוף ממלכתם (בים המלח כבר הייתם?...). אילו היהדות החרדית היתה באמת מונהגת ע"י יראי ה' הרי שמזמן הם היו עוצרים את העלייה החרדית לארץ ועוד שולחים בעקבותיה את כל היהדות החרדית לחו"ל ולבסוף משאירים את נתניהו , סער , ליבני, לפיד, יחימובי'ץ, גלאון, הורוביץ ואפילו את בנט ושקד עם החיזבאללה , עם החמאס ועם דעאש , שישברו עימם את הראש לבד. שהרי הרבי מבריסק כבר טען בשנת 1948 כי "את הבעיה  עם הערבים לא אנחנו יצרנו אלא הם -  הציונים, יצרו אותה". ואז – כשהם ישארו כאן לבד, נראה מי יאמין להם שהם יהודים ושראש ממשלתם מיצג אלף דורות של יהודים...

הכהן הגדול

בס"ד

    הכהן הגדול / הרב אליהו קאופמן

       הציבור הכללי מביט לא פעם ולא פעמיים בתימהון על הרב שלום כהן –  יו"ר מועצת חכמי התורה של ש"ס, בשל הצהרותיו השנויות במחלוקת עם העולם החילוני והדתי לאומי. למרות שגם הרב עובדיה יוסף לא מיעט בהצהרות רדיקליות נגד העולם החילוני וראשיו הרי שההתנגדות לרב שלום כהן היא גדולה יותר ולא לפלא הוא הדבר. בעוד שאמרותיו של הגר"ע יוסף נגעו יותר במאבק נגד ראשי השלטון החילוני ברגעים שהללו פגעו אישית וכלכלית בש"ס ובאנשיה בעוד שמלחמתו של הרב שלום כהן היא מלחמה עקרונית שבאמת מחזירה עטרה ליושנה, ובעיקר פוגעת בכושר המיקוח להפוך את הספרדים החרדים ליותר ויותר "ליבראלים", ולספר בשמם על "מתינות דתית היסטורית" של יוצאי ארצות האסלאם" שלא היתה ולא נבראה. בעוד שלאחר פגיעות אישיות , פוליטיות וכלכליות אפשר להגיע לפשרות הרי שעל מחלוקות רעיוניות ושורשיות קשה יותר לגשר. ובמה דברים אמורים?

      מאז החלו אמרותיו של הרב שלום כהן לנחות בתקשורת  –  עוד בימי חייו של הגר"ע יוסף, הרי שהחילוניים והדתיים לאומיים החלו להשתולל ולא בכדי. זה החל עוד לפני הבחירות האחרונות לפרלמנט, כאשר הרב כהן דיבר נגד המחנה הדתי לאומי ועל רקע רעיוני. בעוד הגר"ע יוסף קרא ל"סרוגים" "בית של גויים", רק משום שהללו איימו לטרפד פוליטית את ש"ס, הרי שהגר"ש כהן יצא כנגד כל ההשקפה הדתית לאומית והביא מובאות מגדולי ישראל מהדורות הקודמים שליהודים יראים ושלמים אסור לחבור לקו השקפתי שאיננו רק דתי אלא מאחד בתוכו גם "לאומיות" שבאה על חשבון הדת ושמירתה, תוך כינויים של ה"סרוגים" ב"תואר" עמלק. במיוחד יצאו נגדו ראשי ה"בית היהודי", ובראשם הח"כ הרפורמיסטי שלהם, אורי אורבך, בעל השפם. אבל הסערה הזו חלפה חיש מהר ורבים יחסו את דבריו של הגר"ש כהן למלחמת הבחירות, ואף לא חששו מהקצנת ש"ס משום היותו של הגר"ע יוסף יו"ר מועצת החכמים. אבל לאחר מותו של הגר"ע יוסף –  ובמיוחד לאחר מינויו של הגר"ש כהן ליו"ר מועצת החכמים, החלו לסעור הרוחות באופן חזק יותר. ההתבטאות של הגר"ש כהן נגד הגיוס לצבא לא היתה עוד על עניין "בחורי ישיבות שלומדים" אלא כנגד "גיוס החרדים". בפגישת שלושת מועצות החכמים של המפלגות החרדיות הרי שלא רק שהגר"ש כהן דיבר נגד כל גיוס שהוא לצבא, אלא הוא אף עלה ברדיקאליות דבריו על דוברי גדולי התורה של אגו"י ודגה"ת. הרב כהן העלה שם השקפה ששייכת יותר להשקפתה של  חסידות סאטמר ולראשי הספרדים שלא תמכו בהצבעה לפרלמנט הישראלי בדורות הקודמים כהרבנים יעקב וסלמן מוצפי, בן ציון אבא שאול, יהודה צדקא, חיים סינואני, מרדכי שרעבי, ה"בבא סלי" ועוד. הגר"ש כהן הציע לדחות את קבלת הכספים מהמדינה ובקול בוכים שאל "למה אנחנו צריכים את הכספים שלהם"? והנה לפני מספר חודשים מועטים הוציא הגר"ש כהן מכתב ברור ובחתימת ידו  –  כיו"ר מועצת החכמים של ש"ס, נגד כל עניין ההסכלה החרדית . המכתב היה למעשה מכוון נגד ביתו של הגר"ע יוסף –  זכיה בר שלום, ונגד אשתו של אריה דרעי, גב' יפה דרעי. בעקיפין ראו רבים במכתב זה גם כצעד נגד מורשתו של הגר"ע יוסף, שהתיר לביתו להקים את המכללה הזו ואף ליווה את הפרויקט הלה.

     והנה לפני כשבוע –  בטקס ההצדעה שארגנו החרדים של ש"ס ו"יהדות התורה" (בכותל המערבי בי"ם) לצבא הישראלי , טען הרב כהן כי "עם ישראל לא צריך צבא" אלא "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". לאחד הקצינים שם העיר הרב כהן כי "אתה לא נלחם, אלא אני נלחם בשבילך בזכות התורה". המהומה שהתעוררה שם לא עשתה רושם על הגר"ש כהן והוא לא התקפל מאמירתו, שהביכה גם את רבני "יהדות התורה". לאחר כל אותן אמירות עולות שאלות לא מעטות ובכללן מדוע דרעי המודרני הכתיר איש כה נוקשה השקפתית? האם הרב כהן אינו מבין שאחרי עוד כמה אמירות דומות הוא עלול להיות מודח? מדוע הרב כהן שתק כל אותן עשרות שנים, כשהגר"ע יוסף תמך בגיוס חלקי לצבא , עודד הסכלה ותמך בתלות כספית מוחלטת של ש"ס במדינה ובתנועה הציונית העולמית?

     התשובות לכל אותן שאלות דווקא אינן כה מורכבות או כה מסובכות. כל עוד היה הרב שלום כהן חלק ממועצת חכמי תורה שהגר"ע יוסף הנהיג, הרי שעפ"י ההלכה הוא היה יכול תמיד לומר כי הוא מקבל עליו את דעתו של הרב יוסף וכלפי שמעיה הרי שהיו"ר הוא המחויב על ההחלטות המכריעות של אותה מועצת חכמים. אבל מהרגע שהרב כהן מונה הוא יודע כי כל האחריות התורתית והרוחנית נופלת על ראשו –  מבחינת שמעיה, וכאדם ירא שמים באמת הוא נוהג עפ"י ההלכה המורה לו לומר את אשר הוא חושב משום האחריות החדשה. הרב כהן אינו פוחד מהדחה אלא משמעיה, ולכן עניין אמירת דעתו האמיתית קודמת לכבוד התפקיד שקיבל, מבשר ודם. אריה דרעי מסתמא ידע את עמדותיו האמיתיות של הגר"ש כהן אבל השיקול האישי שלו עלה על השיקול ההשקפתי המפריד ביניהם. האלטרנטיבה לרב כהן (בראש מועצת חכמי ש"ס) היה הרב שלמה עמר, ומינויו של האחרון היה בבחינת התאבדות פוליטית של דרעי. האחרון יודע כי לאחר כל כך הרבה שנים ששיטת המודרניות מפעמת בש"ס הרי שאמירותיו של הגר"ש כהן אינן אפקטיביות באופן מעשי לשינוי ההשקפה של תומכי התנועה ולכן מה איכפת לדרעי שהגר"ש כהן יעורר מהומות כשמנגד המהומות הללו אינן משנות דבר, ואילו דרעי עצמו זוכה לשמירת כיסאו הפוליטי, יותר מאשר תחת "מרן" כמו עמר, שאמנם חושב השקפתית כמותו אבל שבריית ההדחה מאחורי גבו?

      ולסיום, מעט עובדות שבעצם תחשופנה כי לפני 30 שנה בדיוק היה דווקא הגר"ש כהו אמור להיבחר ליו"ר מועצת חכמי התורה של ש"ס, בימים שהרב שך הקים את המפלגה הזו במלחמתו הליטאית נגד חסידי אגו"י. את הסיפור הבא שמעתי מכבוד הרב יוסף עזרן זצ"ל, שהיה בין הרבנים הספרדים שליוו את הקמת ש"ס בחצרו של הרב שך. היו אלה הימים שלאחר סיום "רבנותו הראשית" של הרב עובדיה יוסף ( ב- 1983 נבחר במקומו כ"ראשון לציון" הרב מרדכי אליהו) וכשהאחרון חזר לביתו שפוף (במיוחד לאחר החוק שהעביר שר המשפטים דאז –  משה ניסים, לתחימת כהונת ה"רבנים הראשיים" לעשור בלבד) כשמעטים מגיעים לשיעוריו כשומעי לקחו. באותם ימים ממש חל הפילוג באגו"י והרב שך החליט על הקמת ש"ס משום שהוא ידע כי לספרדים החרדים שתחת חסותו יתכן כוח אלקטוראלי גדול יותר משל הציבור הליטאי האשכנזי, שהחסידים והירושלמים של אגו"י עלו עליהם כמותית. דהיינו, לא היה שום שיקול –  בהקמת ש"ס , של "להחזיר עטרה ליושנה", אלא חרדים אשכנזים הקימו מפלגת בובה ספרדית שלימים נגנבה להם ע"י החילונים האשכנזים. ואז הגיע הרב שך להרכבת מועצת חכמי התנועה החדשה. לעומת אגו"י –  ולימים גם לעומת דגה"ת, הרי שרבני תנועת ש"ס לא הגיעו אוטומטית משום גדולתם בתורה וצמיחתם כראשי ישיבות וחצרות אלא נבחרו במספר מצומצם ע"י גורמים חיצוניים כדי להיות לויאליים לאותם גורמים פוליטיים חיצוניים. בתחילה בחר הרב שך ברבנים שלום כהן, שמעון בעדני ושבתאי אטון למועצת החכמים החדשה. הרב שלום כהן –  נצר לשושלת ירושלמית ובבלית עתיקה , היה אמור להיות יו"ר המועצה. השקפותיו של הרב כהן היו אף רדיקליות יותר מאשר רבנים אשכנזים ליטאים וחסידים. עד היום בניו ובנותיו אינם חלק ממערכת הפוליטיקה , החינוך והפעילות של ש"ס, אלא מדובר בבנים ובחתנים שהם אברכים אנונימיים ושכל כולם בצדיקות הדור והתורה. אביו של הרב שלום כהן –  הרב אפרים הכהן, היה מרבניה הוותיקים של היהדות המזרחית בי"ם והיה אף הוא שייך לחוגים שהתנגדו לציונות ולרב קוק ואשר גדלו על ברכי ההשקפה של ה"סבא קדישא" שלמה אלפנדרי, הרב צדקא חוצין ושל הרב יעקב סופר , ה"כף החיים". תוך כדי הפגישה עם הרב שך העלו הרבנים הספרדים את הרעיון לצרף את הרב עובדיה יוסף למועצת החכמים החדשה, בטענה כי רק הוא יוכל למשוך כוחות ספרדים חדשים מבחינה אלקטוראלית ועממית. בתחילה התנגד הרב שך לכך באופן נחרץ בטענה כי "רב שהוא ציוני ושהיה ב"רבנות הראשית" אינו יכול להיות חלק ממערכת חרדית אמיתית". הרב יוסף שלום אלישיב הוסיף נימוק אחר ובו טען כי מההיכרות שלו עם הרב יוסף , מ"ביה"ד הרבני הגדול", הרי שהרב יוסף לא יקבל עליו שום מרות עליונה. או –  אז הבטיחו שלושת הרבנים הספרדים כי הרב יוסף יהיה רק "אחד מארבעה" ואילו היו"ר יהיה הרב שלום כהן. הרב שך התרצה לשמע ההבטחה אבל כבר לפני הבחירות הצליחו הרב דוד יוסף (בנו של הגר"ע יוסף) ואריה דרעי לקבוע מסמרות פוליטיות לדורות והגר"ע יוסף מונה ליו"ר מועצת החכמים, שלימים הפך תפקידו למחליט הבלעדי של ש"ס. מי יודע כיצד היתה ניראת ש"ס אילו הרב שלום כהן היה נבחר בשנת 1984 ליו"ר מועצת החכמים ואילו הגר"ע יוסף היה נותר במדבר הפוליטי...

     

      

בין הפטיש לסדן

בס"ד

 בין הפטיש לסדן / הרב אליהו קאופמן

      המלחמה האחרונה העלתה שוב את בעיית ביטחונם האישי של יהודי התפוצות לנוכח הקונפליקט בין ישראל לפלשתינאים בפרט ולעולם הערבי בכלל. שוב היהודים והיהדות בחו"ל נמצאים בין הפטיש הציוני לסדן המוסלמי. זו כבר היסטוריה ארוכת שנים –  שהחלה עוד לפני הקמת המדינה בארצות ערב והאסלאם, וממשיכה בעשרות השנים האחרונות לקבל תאוצה שלילית ואלימה באירופה, ואף ביבשת אמריקה רבתי ובאוסטרליה. יותר ויותר מזוהים היהודים והיהדות עם הציונות , ואף משמשים כמגן ציוני פוליטי. הנפגעים הראשונים מכך הם קודם כל אלה שנראים יהודים –  קרי, חרדים ואף כיפות סרוגות, וכן מוסדות ומבנים יהודיים מוצהרים. מלבד לנסות לעבור את המצב בשקט הרי שליהדות בחו"ל אין באמת פיתרון לבעיה הזו, וישראל כמובן תעשה הכל כדי שהבעיה הזו לא תעלה לפיתרון עצמאי בחו"ל. האינטרס הישראלי הוא להעלות את כל היהודים לארץ גם אם הדבר כרוך בפגיעה בפרנסתם וסיכון חייהם. ליהדות בחו"ל צריכה להיות תשובה אלטרנטיבית.

      שני ניסיונות להתמודד עם המצב –  מצד היהודים בחו"ל, בולטים בשני העשורים האחרונים. אחד מהם הוא העיקרי ומסתמא שלמעלה משמונים וחמש אחוז של יהודי חו"ל נוהרים אחריו. זהו הניסיון לתמוך במדיניות הישראלית נגד הפלשתינאים –  ותהיה אשר תהיה. גם חוגים חרדים מתונים ו/או חוגים ליברלים חילוניים נוהרים אחרי הקו הזה גם אם הם אינם מסכימים ממש למדיניות הלאומנית של נתניהו –  בנט וליברמן. העיקרון של כולם הוא כי "ישראל ערבים זה לזה". ככל שעוברות השנים כך גם מתעצם המחנה המוסלמי באירופה ובאמריקה ומנגד המדיניות הפוליטית של ישראל הופכת ליותר ויותר דוגמאטית בנוגע לאי התזוזה המדינית שלה. יהודי חו"ל חשים יותר ויותר מפוחדים ונרדפים והרוב –  שחפץ להיוותר שם ולנהל חיים נורמאליים, נותר מפוחד ואובד עצות. האינטרס הישראלי הצר –  עלייה לישראל גם במחיר נזק ליהודי התפוצות, רק מקשה בנושא. בצרפת המצב הוא קריטי, בבלגיה שוב ושוב עולות הבעיות מול המרוקאים שם, גם בגרמניה ובאוסטריה נרשמים אירועים וכך גם בהולנד, בסקנדינביה ואף בארה"ב ובדרום אמריקה.

     מנגד עלתה –  במשך למעלה מעשור וחצי שיטה חדשה של יהודים בחו"ל: הזדהות גלויה והשתתפות בהפגנות האנטי ישראליות של המוסלמים ושל החוגים הראדיקליים האנטי ישראליים. השיטה הזו הינה של מיעוט יהודי מזערי הכולל את "נטורי קרתא" החרדים, ארגוני שמאל אנטי ציוניים יהודים ואף חוגים ישראלים אנטי ציוניים החיים בחו"ל. המטרה של הגופים הללו היא להוכיח כי אין זהות בין הציונות ליהודים ו/או ליהדות. קשה לומר שהגישה הזו מצליחה להשפיע במיוחד על המוסלמים החיים באירופה ובאמריקה , ומנגד לגישה הזו אין סיכוי לגרוף לתוכה גם יהודים וישראלים מתונים בחו"ל. אבל ישנה גם הגישה השלישית, שאותה יש לטפח.

     לפני כשבע עשרה שנה עמדו עסקני היהדות החרדית בשכונת "סטאמפורד היל" בלונדון הבריטית בדילמה קשה. השכונה הזו –  מיושבת ברוך ה' בהמון יהודים חרדים שרובם חסידיים, החלה לקלוט יותר ויותר מהגרים מוסלמים שרובם הגיעו מפקיסטן, אפגניסטן והודו, אך גם מארצות ערב ומאירן. שני קוים מקבילים עלו מיד עם ההתיישבות הזו. מחד גיסא החל להיווצר מתח פוליטי ושוב על הרקע הפוליטי במזה"ת והדבר טמן בחובו חשש להתלקחות אלימה ממש. מנגד החלו היהודים והמוסלמים להבין כי חייהם יחד –  כשני ציבוריים דתיים שונים, יכולים להצליח יותר טוב מאשר חייהם עם האנגלים , עם השחורים ועם אנשי המזרח הרחוק. פאבים רעשניים ומאורות פריצות נסגרו , הפשע והשכרות ירדו פלאים ואילו המסחר והפרנסה בין היהודים למוסלמים פרחו. ואז –  במקום להישען על כל "ארגוני השמירה" היהודיים הלאומניים הפרובוקטיביים, שינתה יהדות "סטאמפורד היל" את כיוונה. לפתע קרה ה"בלתי אפשרי" –  שלמעשה בארצות המאגרב והמזרח היה תמיד אפשרי. חסידות סאטמר ואף אגודת ישראל –  ובראשם רבני "סטמפורד היל", הקימו וועד להידברות ולידידות עם המוסלמים. החיים היהודיים והיהדות הונחו שם כחיוניים יותר מאשר תמיכה בלתי מסויגת בפוליטיקה הציונית הדוגמתית. ולכן לא פלא הוא שבראש האגודה לידידות יהודית –  מוסלמית בלונדון עומד חסיד חב"ד (!) בשם הרב הרשל גליק. המנוע הארגוני לכך הוא העסקן האגודאי -  הרב אברהם פינטר, ועל ידו מסייע הרב שלמה שטאובר , חסיד סאטמר. הוועדה הזו נפגשת כל שבוע במסגד המוסלמי    בשכונה –  ע"י ביה"כ המרכזי של חסידות סאטמר, כשנושאי סעד וחינוך משותפים עולים שם. גם המוסלמים הניחו את ההפגנות נגד היהודים , בשכונה זו, בהבינם כי יהדות וציונות אינם  תאומים סיאמיים. לפני מספר שנים דחו רבני בריטניה הצעה של הרב גונטאנג משכונת וויטפילד שמנצ'סטר, להקים את "אייפק" הפרו ישראלי גם בבריטניה , לטובת ישראל. הגישה הרבנית –  שבראשה עומד רבם של חרדי בריטניה, הרב אפרים פדווה מלונדון, היתה שאין לזהות בין ציונות ליהדות ובין מדינת ישראל עם השקפותיה הלאומניות, לבין ארץ ישראל הקדושה. גם במלחמה האחרונה נוקטים רבני לונדון בגישה זו ובלי עין הרע המצב בבריטניה , בין יהודים למוסלמים, הוא שונה מזה שמתרחש בצרפת, בקנדה ובשאר אירופה ואמריקה.

     את השיטה הלונדונית חייבים יהודי העולם לאמץ. אין שום סיבה שיהודים בכל העולם יהיו תלויים בשיגעונות הקיצוניים של בנט הלאומני או של נתניהו הפרו - אוונגליסטי , והאנטי מוסלמי. מנגד אין בשיטה הלונדונית התחייבות לתמוך בכל הפגנה והפגנה שיש עימה לא רק אנטי ציונות אלא גם זליגה לשנאת יהודים. ההשתתפות בהפגנות הללו לא תביא ליותר ויותר יהודים שיאמצו אותן (ובודאי שלא בשבתות ובחגים...) אך ההימנעות מתמיכה בלתי מסויגת בכל שיגעון פוליטי ישראלי, בהחלט יכולה להבהיר לעולם כי ציונות לא רק שאיננה בהכרח יהדות אלא אפילו איננה אינטרס חילוני יהודי בחו"ל. לפני השואה המרה המוני החילוניים היו ברובם לא ציונים ואין סיבה שגם כיום לא יחזור המצב הזה.

      הרבי מסאטמר זצקו"ל –  רבי יואל טיטלבאום , אמנם שלל את ההפגנות המשותפות עם נכרים אך מנגד הוא קרא להפגנות של התנערות חרדית מהציונות ולומר לאומות העולם ולאומה הערבית שאין הציונות מייצגת את היהדות. את התרגום המעשי הזה צריכים חסידי סאטמר במונטריאול, באנטוורפן, במנצ'סטר , בוינה ובניו יורק להוביל כמו חבריהם בלונדון ולצרף את שאר הגורמים החרדים והחילוניים שההתאבדות למען כל מדיניות ציונית – ישראלית , איננה משאת נפשם. אין לי ספק שהללו ימצאו אוזן מוסלמית ופלשתינאית קשבת

       יפה יעשו בעיקר יהודי צרפת וחבל קוויבק בקנדה –  שמקורם מצפון אפריקה, וכן יהודי סוריה שחיים בכל רחבי יבשת אמריקה , אם יקימו וועדות פעולה משותפות בינם לבין המוסלמים והערבים סביבם , לכינון יחסים נורמאליים כפי שחיו יהודי ערב והאסלאם לפני בוא הפוליטיקה הציונית, ובעצמאות מוחלטת מכל שיקול אנוכי של מדינת ישראל. הדוגמא הלונדונית היא הבסיס להמשך קיומה הביטחוני של היהדות והיהודים בעולם ללא קשר למדיניות הרפתקנית זו או אחרת של הימין הקיצוני השולט בישראל. ולאיה הרי שיהודי תוניסיה , מרוקו, טורקיה ואירן הינם גם בימים אלה מהזוכים לביטחון ולהגנה אף יותר מאשר בארצות המערב.