בס"ד
כי מצפון נפתחה הרעה / הרב אליהו קאופמן
הצפון הירוק ומלא
טנא המים – על קברי הקדושים שבו, הוא ערש התיירות האמיתית בישראל אבל ערי הצפון
הזה עדיין נעצרו בשנות השישים של המאה העשרים. האחראים לכשל הזה הם בעיקר הראשים המוניציפאליים
ולאוו דווקא האוכלוסיות שברחו או היגרו לשם.
בחג הפסח האחרון נדדתי לצפון – יותר נכון לעיר
היפיפייה צפת. לעיר שיותר ממאות שנים הייתה ערש הרוחניות היהודית, גם בימים
שירושלים הייתה חרבה. ומעיר זו – בחול המועד האחרון, ביצעתי, עם משפחתי, גיחות
לערים אחרות בצפון הגלילי, הצפון שהותיר לנו את קברי התנאים כזיכרונות היופי וההוד
היהודיים. הרבה נופים ואתרים יפים נגלו לעינינו אך מבעד לרגעי הקודש צפינו גם בחיי
היום יום של אותן ערים שבהן ביקרנו. התמונה הצפונית –של ערים וותיקות והיסטוריות,
שנגלתה לעיני, הייתה די עגומה. לא לחינם האוכלוסייה הותיקה שם בורחת מהן. האשם
איננו בחרדים החוזרים לצפת – לאחר שבעים שנות גלות, או באוכלוסיה הערבית המחזיקה
עוד את בסיס החיים של עכו למשל. האשמה היא בחוסר הפיתוח של הערים הללו, ובראש
ובראשונה האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית לראשי ופרנסי הערים הללו, שרבים מנתיניהם
אפילו מעזים להאשימם בהחרבה מודעת מראש של אותן ערים היסטוריות ויפיפיות שעוד
נותרו בגליל הצפוני.
צפת
ונתחיל ב"בסיס השיגור" שלי –
בצפת. הרבה אגדות זעם מפוזרות וממושמעות כנגד ה"חרדיזצייה" של צפת, מאז
תחילת שנות האלפיים. אם הייתי מצטרף להאשמה כזו הרי שהייתי מאשים את היהדות החרדית
– זו המפריחה את צפת ומצילה אותה משיממון, בכך שבגלל אופיים הנוח, ולפעמים האפטי
של חרדי צפת, הרי שאת העיר הזו ממשיכים לא לפתח ראשי העיר קטני הקומה שלה, ובאין
מפריע. להבדיל מבני ברק, ירושלים, בית שמש, מודיעין עילית ואפילו אלעד הרי
שהאוכלוסייה החרדית בצפת איננה מסה ניהולית או מסחרית אלא יהודים תורתיים וענוים אשר
באים להתבשם במגוריהם מקדושת הגליל בכלל וזו של צפת בפרט ולכן שיירי החילוניים
שנותרו שם מנהלים את העיר הזו ומדרדרים אותה למדרון הנמוך ביותר ובאין מפריע. ישי
מימון ואילן שוחט – שני ראשי העיר האחרונים, הפילו את העיר הזו אל עברי פי הפחת,
ולאו דווקא בגלל חילופי האוכלוסין שבה. העיר העתיקה בצפת היא פנינת התיירות אבל
חלק גדול מסמטאותיה היפות והעתיקות עדיין אינם מוארים, ולסכנה ההליכה בהם מתווספת
העובדה הקשה שגם מעקים של ממש לא ניבנו מעל תהומות מורדותיה. רחוב ירושלים הוא
הרחוב הראשי והעילי של העיר העתיקה והוא מקיף אותה בכמעין מעגל מסחרי. במקום לחזק
את הרחוב הזה הרי שיד עירונית שיצאה מלשכת ראש העיר אילן שוחט (עוד ראש רשות מוניציפאלית
שחשוד בעניינים פליליים...) רק מחלישה את הרחוב הלה ומאיימת להופכו לשיממון ממש.
פרויקט "שערי העיר" – שבו הבנקים והמסחר עוברים למרכז מסחרי בפתח העיר,
כדי לחזקה ולרכז שם את העיקר, לא תמיד מתאים לכל עיר, ובמיוחד שלא לצפת. צפת איננה
ירושלים או פתח תקווה. צפת זו עיר קטנה הבנויה על הרים וגבעות וכל גבעה כמעט היא
גם שכונה עצמאית. במתחם שעיריית צפת קבעה את "שערי העיר" קשה לדמות זאת
לפתח העיר. זוהי גבעה מרוחקת מהעיר העתיקה והחדשה גם יחד, שהגישה אליה קשה ואין שם
בכלל אזור מגורים. אבל פרנסי העיר – שהתושבים מאשימים אותם ואת ראש העיר אילן שוחט
בהרס מלכתחילה, החליטו להפוך את השום – מקום הזה למרכז מלאכותי ולקרוא לו משום מה
"שערי העיר". בנסגרת הפרויקט ההזוי הזה הם גם החליטו להעביר לשם את כל
הבנקים, ששכנו ושוכנים ברחוב ירושלים, וכך לחסל את הפעילות המסחרית והבנקאית של לב
העיר ברחוב ירושלים, ומנגד להכביד את המסע של התושבים לאזור בנקים מרוחק ושומם.
ה"בנק הבינלאומי" כבר עבר לשם ואילו בנקי "הפועלים" ו"לאומי"
בדרך לשם. לעומת זאת הקניון השוקק לשעבר של רחוב ירושלים – שבו עדיין שוכן "בנק
הפועלים", נראה עזוב וכלאחר הפצצה. אילו עיריית צפת לא רק שהייתה משאירה שם
את "בנק הפועלים" אלא שגם הייתה מעבירה לשם את הבנקים האחרים הרי שהמקום
היה הופך שוב למרכז שוקק, החדרים הריקים שם (בששת קומותיו...) היו מתמלאים בחניות
מסחריות והמעליות היו מתוקנות לצד חידוש התאורה ושיפוץ המדרגות שם. אבל כנראה
ששוחט וחבורת מינויו האומללה מעדיפים לשלוט באין מפריע מאשר למנות לעניין פיתוח
העיר אנשי מעשה ומשכל בעיקר.
מר שוחט וגרוריו אוהבים להתפאר בהבאת
ה"אקדמיה" לעיר הזו – כמשקל נגד ל"חרדיזצייה". אבל
ה"אקדמיה" שלהם היא עיקר הכעס היוצא כנגדם – ובעיקר כנגד שוחט, ע"י
הציבור החילוני הוותיק דווקא. שוחט – עוד צעיר מלא התלהבות מה"אקדמיה"
הדמיונית והממוסחרת, היה בטוח שהבאת ה"מכללה האקדמאית" לצפת תהפוך את
צפת למגדל שן אקדמאי שכל מרכז הארץ ינהר אליו. האיש – ללא הבנה בסיסית מהי באמת
אקדמיה ומתי ואיפה היא יכולה להצליח, פתח בצפת שלוחה של אקדמיה בתקווה גם שהחרדים
ינהרו אליה כמוצאי שלל רב. אבל כנאה שהבנתו באקדמיה עדיין טעונה טיפוח רב. לא רק
שהיהדות החרדית – החוזרת לצפת מסיבות תורתיות, לא נהרה אליה אלא שגם הצפון עצמו לא
שלח אליה את בכירי בניו ובנותיו. לאקדמיה אומללה זו הגיעו כל הנידחים מכפרי הצפון
ומשולי השוליים שלו, שאוניברסיטאות ישראל דחו אותם בבעיטה. התושבים בצפת חשים רק
ניכור כלפי הזרים החדשים שהגיעו לעירם, ואשר הישגיהם נמוכים משל עובדי התברואה של
עיריית צפת.
התחנה המרכזית
העלובה של צפת
אבל מי שרוצה לראות ממש את הזלזול וחוסר האכפתיות
של העירייה הזו שיצא למתחם תחנת האוטובוסים המרכזית שלה. מאז ש"אגד"
פינו שם את מקומו ל"נתיב אקספרס" הרי שרק אנדרלמוסיה ושיממון שוררים שם,
ובאשמת עיריית צפת, שהייתה צריכה לתחזק את המקום. שנים לא מעטות הרי שגם שירותים
סניטריים נעדרו משם ואילו אלו שהותקנו בשנה האחרונה מעלים רק גועל נפש ובחילה.
הניקיון הסניטרי שם הוא מתחת לכול ביקורות ואילו הדלתות והאסלות שבורות. חנויות המסחר
שפעם פעלו שם שוממות וכול זאת למרות שהמקום שוקק נסיעות לכול רחבי הצפון, ואף
למרכז הארץ כמו לתל אביב, ירושלים, מודיעין עילית, אלעד ובני ברק. אם נשווה את
המתחם העלוב והשומם הזה לתחנה המרכזית הישנה של טבריה למשל הרי שמדובר בשני עולמות
ממש. בטבריה אין עדיין תחנה מרכזית חדשה אבל המסחר בישנה שוקק ממש ובצד כל זאת
נפתח שם בית כנסת לרווחת הנהגים, הנוסעים ותושבי טבריה, דבר שרק מגביר את הפעילות
שם. אבל לא ראש עיר אנטי דתי כאילן שוחט יעשה מעשה ויבנה בית כנסת בעיר שרוב
תושביה ותירייה הם שומרי תורה מצוות. עבור שוחט החילוני "למהדרין" הרי
שבניית בית כנסת בתחנה המרכזית בעירו איננו שירות לכל יהודי מסורתי אלא עוד מנוף
ל"חרדיזצייה" הדמיונית שלו. ועכשיו יש למר שוחט עוד רעיון
"קוסם" לגבי התחנה המרכזית בעתיד. האיש מעוניין להרוס את המתחם הקיים
ולבנות תחנה מרכזית מאחורי העיר צפת, ע"י אזור התעשייה השומם שלה. מי יודע
שאולי יש צדק באלה המאשימים את שוחט בהריסת העיר בכוונת זדון מלכתחילה. התחנה
הנוכחית שוכנת ממש בכניסה לעיר – על רחוב ירושלים ממש, ונגישה לאזור התיירותי
העיקרי של העיר העתיקה. העברתה לפאתי ואחורי העיר תמיט עוד אסון תיירותי ותחבורתי
על הבאים לצפת עד כדי ויתור על הביקור בה. אם נשווה שוב את התחנה הזו לזו של טבריה
הרי שזו שבטבריה בנויה ממש בתוך העיר טבריה ועל השטח הנושק לאתרי התיירות ולאגם
הכנרת שבעיר, דבר שמגביר את הנהירה לעיר הזו, למרות שאקלימה הוא חם וקשה יותר מזה
של צפת הקרירה והנעימה.
פרויקט עירוני נוסף שתושבי צפת נאנחים ממנו
הוא אתר הבניה של "בנה ביתך" – במרחק מה מהעיר. אף תושב צפתי שניגש
למכרז לא זכה לעומת 100 אחוז זוכים מחוץ לעיר. גם כאן צפת עדיין לא למדה את שגיאות
הערים הוותיקות ממנה – ובראשן ראשון לציון, עם הפיתוח האורבני בישראל בעשרות השנים
האחרונות, כי העדפה מכוונת של אוכלוסיית חוץ איננה דווקא אולוכסיה מתקנת אלא שזו
יכולה להיות אוכלוסיה מבוססת כלכלית אך רמת תרבותה ומשלוח ידה נמוכים תרבותית גם
מים המלח.
לא לחינם חוזרת האוכלוסיה התורתית לעיר
הזו. זו עיר קודש שלמעלה מאלף שנה הייתה בין ארבעת ערי הקודש של ישראל ורק בשבעים
השנה האחרונות ה"מהפיכה הציונית" ניסתה לשנות את דרך הטבע של
הקב"ה, וכמובן ללא הצלחה. איש לא חתם על כך שגלריות האמנות
וה"כלייזמרים" הם אלה שיחליפו את מה שבנו האר"י הקדוש וגוריו ואת
מה שה"בית יוסף" יצק רוחנית. הגלריות וה"כלייזמרים" גוועו לא
משום שהחרדים הגיעו אלא משום שהתרבות הזו החלה לשעמם בדיוק כמו שהקיבוצים הפכו
לקפיטליסטיים. מה שישמר בצפת ישמר ומי שרוצה את זה במתכון חילוני – קיצוני בלבד
מוזמן להעבירם לראש פינה הסמוכה, ואולי גם ליסוד המעלה ואפילו למטולה. זו תהיה עוד
דרך להחיות את המושבות המזדקנות הללו, שרק הנוסטלגיה ה"שמאלצית" נותרה
מהן.
טבריה
ביום הראשון של חול המועד הגחתי עם משפחתי
לעיר טבריה. זו באמת עיר תוססת שישן וחדש משתלבים בה יפה, ודתי וחילוני נוגעים זה
בזה. הופתעתי מריבוי המסעדות הכשרות והכשרות למהדרין שהיו פתוחות שם בפסח – לעומת מספר
מצומצם הרבה יותר בצפת. דווקא הדבר מוכיח על אחריותה החזקה יותר של רבנות צפת
לעומת רבנות טבריה, הקלה יותר. בטבריה רואים היטב שנושאי המלונות והתיירות מפותחים
ומושקעים יותר ע"י הרשות המקומית. וכמובן שבעניין התחנה המרכזית האור האורבני
והתחבורתי - מסחרי שלה נראה למרחוק. התחנה המרכזית הזו גם מוארת היטב בשעות הלילה –
לעומת זו של צפת, הניראת כתל אפל וחשוך בשיממונו.
עכו
ביום השני של חול המועד פנינו למזרחו הדרומי של
הצפון – לעיר עכו. עכו היא בכול זאת עדיין הצלחה תיירותית – פנימית, ובמיוחד בזכות
העיר העתיקה שלה והרתמותם של התושבים הערבים שם לעידוד ושימור התיירות. הם אלה המפעילים
את ספנות הטורפדו, את הסירות ואת הספינות הגדולות המשמשות לטיולים ימיים במפרץ עכו
וממנו לחיפה וחזרה. מי שחפץ לבקר בעיר ערבית ישנה ואותנטית ללא המתח הביטחוני של ירושלים
וללא ההשתלטות הממסדית – חילונית ע"י "תרבות מומלצת" כמו ביפו הרי
שהוא מוזמן לעכו העתיקה, זו שבין החומות לים. דוכני המזון, החטיפים והשתייה העשירה
מופעלים – לצד חנויות מזכרות וטקסטיל זול ואיכותי, ע"י האוכלוסייה הערבית
המקומית. מי שחושב לדחוק את רגלי יושבי הרובע הערבי הישן הזה החוצה – כפי שזה נעשה
ביפו העתיקה, הרי שכול כולו משטמה גם לחיי התרבות והתיירות הכלליים. אף אחד לא
יוכל להפיק ולספק שרות יותר מובחר לתיירים מבית ומחוץ, יותר מאשר האוכלוסיייה
המקומית, ששווקיה הם דוגמא להצלחה תיירותית ולדו קיום אמיתי ויום יומי. נכון
שתיאטרוני עכו נעלמו בשנים האחרונות אבל זו דינה של "תרבות ממומלצת"
בכפיה תקשורתית, כפי שהיו ה"כלזמרים" בצפת וכמו שמנסים להכריח את תושבי
צפת לשמר בכוח את הגלריות השונות שם. גם מחירי השיוט הנמוכים – המתאימים לכל כיס,
הם סוד ההצלחה המקומית בעכו. בעכו למדו הרשימות הערביות המוניציפאליות לעבוד עם
פרנסי העיר מהימין הישראלי. מבחינה מוניציפאלית זו פעילות ועבודה משותפת הכרחית. חבל
רק שהתחנה המרכזית של האוטובוסים שם איננה צמודה לתחנת הרכבת. אם היו מאריכים את
ה"מטרוניטה" החיפאית מעבר לקריות – גם לעכו (ואולי גם לנהרייה...) הרי
שהתיור והמטיילים היו רק מרויחים מכך, שלא לדבר על תושבי חיפה, הקריות, עכו ונהרייה.
בחזרה למעונינו בצפת עצרנו בקבר
הרשב"י בהר מירון. עם כל העבודות המתרחשות באתר הזה הרי שהייתי מייעץ שמישהו
יאחד את הרשות המוניציפאלית של האזור עם משרד התחבורה ועם בוני המתחם ויקים רמזור –
או לפחות מעבר חציה, בין צד אחד של הכביש הראשי לצידו האחר, שם שוכן המתחם. סכנת
נפשות גדולה עולה מכיוון חציית הכביש הזה –
לתחנות ההלוך וחזור, כאשר משפחות גדולות על ילדיהם הרבים ועל זקניהן, עוברות את
הכביש הסואן בינות לרכבים המפליגים שם במהירות לא קטנה. במצב דומה נתקלתי גם למחרת
בחציית הכביש הראשי לאתר ה"סחנה" שעל יד בית שאן. במדינות אחרות בעולם
הרי שבאתרי נופש ותיירות – שבהם עובר המון סואן, מותאמים תנאי התעבורה, התחבורה
והמעבר להולכי רגל לבטיחות ההמון.
בית
שאן האומללה
ביום השלישי של חול המועד נפגשנו עם העיר
העצובה והקשה ביותר שחזיתי בה, אולי בכל הארץ: בבית שאן. זהו הפלא שבפלא. מהעיר
הזו צמח ממלא מקום ראש ממשלה ושר חוץ ידוע כדוד לוי. לוי היה גם שר השיכון. אבל
כנראה שעל בית שאן זה לא השפיע. מלבד בנין רב קומות יחיד בעיר הנידחת הזו הרי
שהכול בה שומם. לעומת צפת, טבריה, עכו, נהרייה, עפולה, נצרת, נצרת עילית ואפילו
קריית שמונה הרי שבית שאן ניראת כאילו שנות השישים של המאה העשרים עדיין לא חלפו
שם, ובמיוחד בנושא הבנייה. הבניינים עדיין שייכים לימי חברת "עמידר"
בימייה הגדולים. הרחובות ממש ריקים ורק החתולים המשוטטים מזכירים לנו כי גם בבית
שאן חיים אנשים שמפחי הזבל שלהם אותם חתולים מתקיימים. דוד לוי גידל שני צאצאים
שהם כיום ח"כים מצליחים ואחד מהם היה אף ראש העיר אבל על בית שאן זה לא השפיע
והיא ניראת עדיין רדומה יותר, אפילו מירוחם שבנגב השומם. מישהו מפרנסי העיר לחש לי
כי שום יזם איננו מוכן להשקיע בעיר האומללה הזו, שרק אמפיתיאטרון מימי הרומאים
מציל את קיומה, וכי מצבה כיום הוא בכי רע יותר מאשר בעבר. אפשר לטעון כי באמת
ששלושת הח"כים לבית לוי אינם אשמים – שהרי הם פעלו יותר ברמה הממלכתית, ואילו
ברמה המוניציפאלית פשוט שום משקיע לא מוכן לסייע. אבל ישנן דוגמאות הפוכות. סימון
אלפסי מיוקנעם הפך את עיירתו הנידחת למרכז הייטק. שאול עמור המנוח הפך את מגדל
העמק – בתקופה הטרום הייטקית, לעיר מודרנית ומצליחה וגם בעולם הפשע הוא נלחם
בהצלחה. גם באור יהודה ובית דגן הרחוקות עשו עו"ד יצחק בוקובזה ודדון נפלאות.
יש לי בכל זאת הרגשה שלגבי מצליחני בית הלוי הרי שבית שאן הייתה רק מקפצה פוליטית
ומקום לינה תקשורתי למנוחה בלילות.
רבות סבלה העיירה האומללה הזו מימי
ההתיישבות הראשונים שלה. יוצאי מרוקו, אירן ורומניה נזרקו לשם בכפייה כדי שישמשו
כוח עבודה זול לקיבוצים באזור ו"בשר תותחים" כהגנה מפני הירדנים
והפלשתינאים על ה"התיישבות העובדת" של האזור. לימים שילמו תושבי בית שאן
בדמם ממש במסגרת המאבק הפלשתינאי. בלימודי
באוניברסיטת חיפה היו לי עשרות חברים מבית שאן אך רק שניים נותרו כיום כתושביה!
בגליל הרחב חיים מאות אלפי אזרחים ערבים שלהם קרובי משפחה בירדן או שהם עוברים דרך
ירדן בדרכם למכה שבערב הסעודית. אבל בישראל האזרחים הערבים אינם נושא לפיתוח
התיירות וצרכיהם התיירותיים. ומדוע אני טוען זאת ? משום שאם היו מקימים תחנת מעבר
גבולות בסמוך לעיר בית שאן, עם ירדן השכנה הרי שכך היה גם יורד העומס מגשרי הירדן,
מהצורך להיכנס לשטחי ה"רשות הפלשתינאית" ומנגד תושבי בית שאן, תושבי הגליל
הערבים וגם יהודים דתיים מהצפון (היוצאים לקבר אהרון הכהן בירדן) היו רק מרויחים
מכך. מתחמי ה"גן הלאומי" בעיר מוזנחים ושוממים, כאילו כל העיר ננטשה.
בערב היום שהגענו התקיימה בעיר הופעה תיאטראלית – פגאנית ואור קולית על ימי
הרומאים. כל העיר הגיעה לשם – כולל הדתיים והחרדים, כי פשוט בבית שאן אין אירועים
ופעילויות אחרות ורק מידי חג בחג יש לאן ללכת, גם אם הנושא אינו לרוחך ובעיר אחרת
לא היית מבזבז זמן וכסף על אותו אירוע.
בבית שאן אמנם נבנתה תחנת אוטובוסים
מרכזית חדשה אבל היא שוממה. חמישה רציפים עם בקושי אוטובוס בלבד היוצא מכל רציף –
וברווח של זמן ממושך, מעידים על שיממונה של התחנה החדשה. לצערנו גם בנושא הזה לא
למדו דבר אלה שהתקינו את תחנת הרכבת בעיר ולא בנו אותה בסמוך לתחנה המרכזית החדשה,
שאליה מגיעים גם כן בסכנת נפשות של מעבר בכביש סואן ללא רמזור וללא מעבר חצייה.
קריית שמונה
ביום הרביעי של חול המועד שמנו את פעמינו
לקריית שמונה. נהג המונית שהסיע אותנו מהתחנה המרכזית בעיר למתחם
ה"גושרים" – שם נפגשים יובלי השניר והדן ונשפכים לנהר הירדן, פלט כי ללא
המתיחות בלבנון וללא היערכותו של הצבא בעיר הרי שהעיר הייתה קורסת. גם בעיר הזו לא
בנו במיוחד ומישהו שכח באמת לפתח את אתרי המים והדשא שלה. מלבד הקו לצפת
("נתיב אקספרס") הרי שהתחנה המרכזית בעיר הזו היא בשליטה בלעדית של
"אגד", להבדיל משאר הארץ בכלל והצפון בפרט. גם בעיר הזו נראה שהשעון
נעצר על אמצע שנות השישים של המאה העשרים.
כל הבעיה בצפון השומם והמוזנח איננה
ב"ייהודו" או בלשון גזענית אחרת. הבעיה היא בפיתוחו הכושל, בראשיו המוניציפאליים
החיוורים ובכאלה שצמחו ממנו ושם עירם מהווה רק תעודת מקפצה פוליטית ולא כיעוד
להצלחה עתידית של עיר מכורתם.
