בס"ד
תנו גם לו לחיות! / הרב אליהו קאופמן
הנה לפניכם – ארגוני "זכויות האדם
היקרים" מקרה קלאסי של מאבק נגד טרור ממלכתי , נגד "סתימת פיות" ,נגד העלמת ראיות, נגד העלמת עובדות היסטוריות מהציבור, נגד מערכת השיפוט המעוותת ועד חשיפת "נכבה" שהחלה אולי עוד בסוף
המאה ה-19. הנה לפניכם- לוחמי חרות יקרים, מקרה של אדם שמסר את חייו על מזבח האמת
ומאז שעשה זאת רק מתעללים בו ומשתיקים. אני מאוד מקווה שמאמר זעקתי זו יפורסם
כלשונו לפחות באיזשהו אתר או עיתון כי הנושא הזה- של האיש ומלחמתו, קיבל בישראל את
הדה לגימטיזציה הגדולה ביותר ושותפים לה – מהימין הקיצוני עד השמאל הרדיקלי, כמעט
כולם , דתיים וחילונים, פוליטיקאים ועיתונאים וימין ושמאל גם יחד.
מאז "שושן פורים" האחרון (מרץ
2011) מסתובב אדם חולה ושבור - צעיר יחסית
למצבו הרפואי העכור, בין בתי החולים "בלינסון" ו"בית רבקה".
האיש הוא במצב סיעודי קשה למעלה מעשר שנים . הוא היה פעם אדם בריא עם משפחה לתפארת
שחיזק רוחנית דתיים וחילוניים בעיר קטנה במרכז הארץ ושכולם אהבו אותו. הכל היה טוב
ויפה עד שיום אחד הוא התחיל להתעסק עם נושא תחקירי שהשלטון לא אהב. אך למגינת
ליבו, לא רק השלטון לא אהב את העיסוק הזה אלא כמעט כל הגורמים הפוליטיים
וה"חברתיים" במדינה.
מאז ועד היום האיש עבר גהינום של דה לגיטימציה,
הולבשה עליו פרשה של "התבצרות עם נשק", משפחתו ותלמידיו הפכו ל"כת
מסוכנת" ולבסוף הוא הושלך לכלא. שם באופן מאוד "מסתורי", הוא הפך
מבריא לנכה בדרגה הקשה ביותר. לבסוף שוחרר לביתו - בתנאים הדומים ל"מעצר
בית" ומהקשים ביותר , ועם הגבלה דיקטטורית לא לעסוק עוד ב"תחקיר"
שהביא לכל הסערה. האיש קיים את התנאים אך השלטון המשיך להתעלל בו. בנו הבכור גורש
לארץ רחוקה וגם שם מצאה אותו ה"יד הארוכה" של השלטון. הללו פגעו
בסיכוייו להתאזרח במדינה החדשה ואילו הוא
ובנו הוכו בחולאים "מסתוריים". מצבו של האב המשיך להידרדר רפואית. אך מנגד
מסרבים השלטונות לסייע לאיש להשיג את התרופות הדרושות לשיקומו.
שמו של האיש הוא הרב עוזי משולם מהעיר יהוד.
לא כאן המקום להפריך - ובקלות יחסית, את כל ההסתה נגדו מיום "ההתבצרות"
הדמיוני ועד לרצח הנפשע של תלמידו - שלומי
אסולין הי"ד , ע"י צלף עם כוונת טלסקופית. אבל כאן - במאמר זה, יש לי רק
בקשה צנועה מהקוראים. עזרו לאיש הזה להמשיך לחיות. דר' בשם פפרוב, מביה"ח
"בית רבקה" , מסרב לאפשר לבני משפחת החולה לסעדו במשל 17 שעות ביממה. יש
למשפחה סיבות טובות לחשוש מהאיסור הזה ובראשן מה שהתרחש בכלא – לפני יותר מעשור. אבל לאחרונה נוספה סיבה נוספת:
חור , ההולך ותופח , בברכו של האיש (עד העצם ממש!), והמשפחה נותרת ב"שתיקה
רפואית" משהיא שואלת לסיבת המצב.
אז חברים יקרים - מהתקשורת ומהפוליטיקה,
מ"זכויות האדם" ומ"זכויות האזרח" וסתם בני אנוש רחמנים בני
רחמנים – שלא פעם ולא פעמיים אתם זועקים "תנו גם לחיות לחיות", גשו בבקשה ל"בית
רבקה" ו/או ל"בלינסון" ובדקו האם אמת דיברתי, ואם אמנם כך הדברים עזרו
לאיש הזה לחיות, הוא לא רצח אף אחד ולא גנב מאף אחד דבר. הוא בסך הכל שאל לאן נעלמו
אלפי עוללים "מתים" שלא נקברו מעולם...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה