בס"ד
שני עמים בארץ אחת / הרב אליהו קאופמן
גילוי האכזריות של רני אהרונובי'ץ איננו מפתיע
אותי. גם ההתעלמות מסביב - מהפוליטיקה דרך התקשורת ועד "דעת הקהל",
איננה מפתיעה אותי. האכזריות - במיוחד כאשר מדובר ביהודים חרדים, היא כיום בבחינת "קונצנזוס לאומי - ציוני".
בארץ ישראל קם העם הציוני וסיגל לעצמו את מונח ה"אכזריות" כמודל גאווה
בדיוק כמו שואלדימיר ז'בוטינסקי הרוסי רצה
- "בדם וביזע יוקם לנו גזע , גאון ונדיב ואכזר". רק לפני מספר
חדשים שמחו בימין הציוני לאידם של ילדים ערבים שנהרגו בתאונת דרכם - וכל זאת באתר
ה"טוקבקים" הרשמי של אתר
רוה"מ! עכשיו הגיע תורו של חסר הלב והחיה הדו רגלית - רני הרונובי'ץ, לשמוח
לאידה של משפחת אטיאס שנמחקה מעולם החיים. אינני נביא ולא בן נביא אבל מי יודע אם
השנאה למשפחה זו - מצד האיש שראשו וליבו עובדים כפח הרכב, איננה כפולה : חרדית
ומזרחית...
ושימו לב איזה נימוקים מביא הרשע הזה לשמחתו - ילודה ואי הבנה בהתנעת
הרכב שלהם! הרי לא חסרים לנו - מידי יום ביומו , שיכורים המדרדרים את משפחותיהם
וחבריהם (אחד מהם הוא בנו של שר עבריין...) אל המוות באשמתם, לא חסרות לנו טרגדיות
של אב שדרס את בנו או אב שנדרס מול בנו וכו'. מסתבר שלדעת הרשע אהרונובי'ץ אין
לשמוח בהריגתם רק משום שאין להם ילדים לרוב ו/או שאינם שייכים לחברה החרדית,
ובמיוחד לחרדים המזרחיים. במדינה נורמאלית חיית אדם כזו היתה מועמדת לדין והעיתון
בו נכתבו דברי הבלע היה נסגר לאלתר ולעולמים.
אבל כאן נולדה חברה חדשה - ציונית וצינית
במהותה, שלימין שלה (על הכיפות הסרוגות) מותר לשמוח כאשר ערבים מתים או ילדיהם
נהרגים ואילו לשמאל - ימין שלה מותר לשמוח כאשר חרדים נהרגים. החיה הדו רגלית הזו -
אהרונובי'ץ שמה, איננה שונה מהחיות הדו רגליות שהביאו "נימוקים לוגיים" במלחמת
העולם השנייה מדוע צריך להמעיט את העם היהודי בעולם. בין שאר הנימוקים היה ערך
"הילודה" במקום גבוה. אהרונובי'ץ, הפקיד השפל שמחון והשר לשעבר פורז
מבטאים הלך רוח לא יהודי באשר לילודה - אך מאוד ציוני, לחסל את הילודה היהודית
ולהתבולל בין שאר עמי הארצות עד כיליון. יש להפריד בין שני העמים אחת ולתמיד: בין העם היהודי לעם
הציוני, שהם תרתי דסתרי.
הסיבה לכך שציוני אינו יכול להיות יהודי היא
מעל לכל בסימן ההיכר היהודי: ליהודי תכונה עם ראשי תיבות של גב"ר - גומל חסדים ,
ביישן ורחמן אך מסתבר שהציוני , על אגפיו השונים, אינו ניחן בתכונות הללו. אלה
שעדיין מתלבטים בין שני המונחים הללו צריכים להחליט לאן מועדת הגדרתם. ההיסטוריה
הקצרה כבר הראתה לנו מספיק דוגמאות שכשהשיקול הציוני הוא העיקרי הרי שצלם הרחמים
היהודי נדחה מפניו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה