על השחיטה

בס"ד

       על השחיטה / הרב אליהו קאופמן

     הסיפור על הפסקת השחיטה בפולין ידוע לכל וגם הסיבות ה"רשמיות" של הפרלמנט הפולני לגזירה זו ידועות רשמית. אבל מה שלא ידוע הם החשדות כי יד יהודית בחשה בקלחת. עיקרון הוא שבזירתו של נוכרי צריך לחפש את ה"יהודון" שהביא לכך כי הנוכרי איננו קם על דת ישראל מעצמו , שהרי היא איננה מפריעה לו ולכן זהו תפקיד ה"מהרסייך ומחריבייך" לעשות כן. כך היה כאשר מסכילי רוסיה הסיתו את הצאר נגד חכמי ישראל, כך היה במרכז ומערב אירופה כאשר הרפורמה פעלה נגד הדת היהודית וכך זה עד היום כולל "חתנה" היהודי של גב' קלינטון ופרשת המילה בניו יורק בגלל ראש העיר היהודי שלה, בלומברג.

     בחוגי ה"עדה החרדית" שורר כעס עצום על מייקל שודריך , מי שמפורסם כ"רבה של פולין". האיש החל את ה"קריירה" שלו כראביי קונסרבטיבי של יהודי טוקיו ביפן והגיע כפקיד של עמותת לאודר לוורשא הפולנית. האיש נפל לבירה הפולנית כאשר הרב הראשי של פולין- הרב יוסקוביץ, הודח משום שסירב להסכים להנחת צלב במחנה אושווי'ץ בפולין. מיד אח"כ הפך הפקיד שודריך ל"רבה של ווראשא" ולימים "רבה של פולין". כל ה"תוארים" הללו צלא עזרו לאיש כאשר כשרויות רציניות הגיעו לפולין.

     בשנות "כהונתו" התפרסם שודריך כקל שבקלים בכל ענייני היהדות בפולין ובמיוחד בתחום ה"גיורים". הרב אברהם שרמן פסל את "גיוריו" ומנגד הגיעו מפולין קולות שטענו כי האיש מזכיר להם את ההגמון היווני מהגמרא בכל הקשור ל"גיורים" ולשאר ענייני "אבן העזר". האיש גם תועד בתמונות שבהן הוא הצטלם בצורה מופקרת על "חברות קהילתו" ולימים צולם לוחץ ידה של אישה מעורטלת זרועות וחשופה בכנסיה קתולית כשהוא מהלל את האפיפיור הקודם (שעברו היה מפוקפק בשואה המרה) כ"מורי ורבי". גם על ה"עשרויות" שלו עלה עובש וכמו כן התנהגותו השלילית לארגוני המלחמה על קברי ישראל. כל אותן "מעלות" הרחיקו ממנו את ארגוני הכשרות שהחלו לשחוט בפולין- מה"רבנות הראשית לישראל" עבור בכשרויות יהודיות מכל אירופה ובראשן צרפת , איטליה , "פדריישן" מבריטניה, "מחזיקי הדת" ממנצ'סטר ועד ה"עדה החרדית" מי"ם. לא עזרו לשודריך תחנונים וצעקות גם יחד – ארגוני הכשרות סרבו להכניסו לעניינם והעדיפו קשר ישיר עם ממשלת פולין דרך נציג יהודי שגם שמו מייקל.

    בשיחה עם גורמים בכירים ב"עדה החרדית" בי"ם ועם גורמי כשרות אחרים מסתבר שלהערכתם – עפ"י עדויות ממש, הרי שמייקל שודריך היה זה שפעל להעביר את החלטת הפרלמנט הפולני כבר מהרגע שהבין כי איש מהכשרויות היהודיות לא יסמוך עליו. כאשר נודע הדבר לאנשי ה"עדה החרדית" הם עמדו לצאת נגדו אך אז עמד כנגדם הזקן האשמאי מלונדון – אליקים שלזינגר, ועצר בידם תוך כמובן חיפוי על שודריך והצגתו כ"ירא שמים", "רב מציל" וכו'. כבר פורסמו על ידי מכתבי ההמלצה של שלזינגר על שודריך גם לאחר ששודריך הופיע בכנסיה הקתולית ושיבח את האפיפיור האנטישמי ימ"ש. הקשר בין שלזינגר לשודריך הוא איתן והוא כולל חיפויים של שלזינגר לשודריך בכל קלות היהדות שלו תמורת פרשיות קברי ישראל  ובעיקר תמורת קשרים של שלזינגר עם ממשלת פולין גם בנושאי הנפקת דרכונים. אין גבול עד לאן מוכן שלזינגר להגן על שודריך, גם כשזה קשור באטית חקירה חשובה בנוגע לאיסור השחיטה הכשרה בפולין.

                             איש החוק ואיש הצחוק

    ישעיהו מלכה הוא יו"ר המועצה הדתית בראשל"צ עם הפסקת הדחה באמצע. האיש עורר אימים מיום שנחת מתפקידו כפועל ב"תעשיה האוירית" לתפקיד פקידותי ביר בנושא הדת. בראשון לציון יעמדו בתור רוב הרבנים והפקידים כדי לספר כמה האיש התאכזר אליהם , רדה בהם והשפילם. במיוחד הוא עשה זאת לרב המנוח של העיר – הרב יוסף עזרן זצ"ל, שהיה ידוע ברוממות ועדינות הנפש שלו. מלכא אהב להלשין ולאיים בהלשנות –  גם שקריות , לשלטונות החוק על איומים שלא הושמעו נגדו ועל כספים שאחרים כביכול שילשלו לכיסם. באחד המקרים הוא גם הושפל וקיבל את מנתו בבית הכנסת "איצקוביץ" בבני ברק, כשמישהו צעק את המילה "מוייסר".

    אבל ראשל"צ לא היתה התחנה האחרונה להתעמרות באחרים. מה"חינוך התורתי" של ש"ס הוא עף אחרי מספר ימים בלבד לאחר שהשפיל שם עובדות בכירות וביניהן נכדות של "מועצת חכמי התורה" של ש"ס. לפני כשנה הוא נחת לעיר חיפה כדי "לפשר" בין הרב הראשי שם- הרב שלמה שלוש, לראש המועצה הדתית שם, ויצמן שמו. מלכה נשלח לשם ע"י יונה מצגר כדי לאפשר את המשך עבודת הכשרות שם. הרב שלמה שלוש קיבלו בשמחה ובמיוחד כישעיהו מלכה הזכיר לו את הכרות משפחותיהם עוד ממרוקו. אך עד מהרה גילה הרב שלוש שהוא ניקלע לביצה טובענית ומסתבך עם החוק בגלל אותו ישעיהו, שגם נטפל למשגיחי מלונות בחיפה. בנתיים הרב שלוש עדיין מכהן בתפקידו כי מסתבר שמה שישעיהו העביר יומית לפרקליטות עדיין טעון הוכחה. הרב שלוש כמובן טוען כי הכל שקרים ולהד"ם.

    אבל בימים אלה מי שעומד מאחורי חקירות המשטרה הוא ידידו הטוב של אותו מלכה –  הרב יונה מצגר. כבר בשנת 2003 סייע מלכה למצגר להיבחר ל"רב ראשי". מאז השניים חברים טובים ומעבר לכך. כבר בתחילת הקדנציה שלו ניסה המצגרון למנות את ישעיהו מלכה לתפקידים ניהוליים בכירים אך הרב עמר מנע זאת. בפרשת המינוי בחיפה יש הטוענים כי לא לחינם לחץ יונה מצגר על מינויו של מלכה לשם ולא במקרה סיבך מלכה הלזה את הרב שלוש. מצגר טווה לעצמו את תפקיד ה"רב הראשי" של חיפה לאחר שידע כי חלומו להפוך ל"רבה של בריטניה" נגוז מאחר ורבני בריטניה שמעו על "עלילותיו המפורסמות". מאחר והרב שאר עישוב הכהן פרש רשמית מתפקידו- הן משום גילו והן מסיבות אחרות, עמדו מצגר וראש העיר של חיפה –  יונה יהב, לסגור על מצגר כ"רב העיר" הבא ובמיוחד לנוכח המתחים שעברו בין והב לרב שלוש על ניסיונות של יהב ל"הקל" ביהדות בחיפה. מצגר נעזר באחיו- מנכ"ל המועצה הדתית בחיפה, לשם כל התככים הללו ועד לשליחתו של מלכה לחיפה. מצגר גם חפץ היה –  כמו יהב, שלא רק בחירתו תובטח אלא שהרב שלוש יסור מהדרך ויודח ומצגר יוותר "רב" בלעדי. מכאן ועד למה שאירע אח"כ הדרך קצרה, כולל טענותיו של הרב שלוש כי כל מה שיצא כנגדו היה שקר.

    אבל בימים אלה מצגר הוא על "כס" הנאשמים ובין השאר הוא נחקר מדוע ואיך ואולי תמורת מה הוא חילק "כושרים" לרבנות בלי בחינות. בין השאר נחקרת שם גם פרשת אריה כהן-  סגן ראש העיר האלים ובעל הפה המונף של ש"ס בראשל"צ, שזכה אף הוא ל"כושר לרב שכונה." כאשר מעולם לא כיהן כרב והתנהגותו האלימה(בין השאר הכה ראשי מועצות דתיות וקרע מיקרופונים בישיבות מועצת עיריית ראשל"צ) רחוקה מלהכתירו כ"רב". שם שהועלה בחקירות הללו הוא אבי אדרי. זהו ידיד משותף של ישעיהו מלכה – שבמועצה הדתית בראשל"צ מטיב עימו האחרון, ושל יונה מצגר. המשטרה חושדת שזהו איש הקשר שמתווך בכל הנושאים שלמצגר לא נאה לפגוש ישירות את ה"פונה". אדרי זה החל כבלן במקווה בראשל"צ ואף הוא הוכה בידי אותו בריון ששמו אריה כהן (כיום מתגלה כי האיש מעביר לא חוקית כספים מקופת ראש העיר למוסדות בעיר) לאחר שהאחרון ביקש להיכנס חינם למקווה בראשל"צ. אדרי אף הגיש תלונה למשטרת ראשל"צ נגד כהן אך לבסוף אדרי משך אותה. בנתיים מסתבר כי כהן ואדרי השלימו מעט ואדרי בנתיים מקודם ע"י מלכה כמשגיח ואף כאחראי עבודות שיפוץ במועצה הדתית בראשל"צ. בחתונת משפיחתו של אדרי נראו יונה מצגר , מלכה ומזרחי (מנהל מחלקת הבחינות ב"רבנות הראשית") יושבים יחדיו למשך כל החתונה. מעניין  במה קשור ה"צדיק" ו"רודף הצדק" מלכה לכל השחיתויות של מצגר.

     אבל מלכה אוהב להתעמר לא רק באחרים אלא גם בשארי בשרו וכך קרה שלאחר פורים תשע"ג פתאום אחת מבנותיו חפצה בגירושין חד צדדי מבעלה ללא הסברים ומלכה במקום לבדוק שלום בית (מדובר במשפחה בת שבעה ילדים!) הוא זה ששלח את ביתו לבית המשפט במקום לבית דין רבני. בנץיים פסק בית המשפט מזונות לבעל ואילו ביתו של מלכה איננה מוכנה שאבי ילדיה יראה אותם וכל זאת עוד לפני שדנו ב"שלום בית" ולאחר מעצר שווא של הבעל. ישעיהו גם עומד בקשר עם "גורמי שיפוט" מראשל"צ ובטוח בניצחונו. לא במקרה ביחפה מקללים את האיש הזה בכל הקללות הגסות. למשטרה אני מציע לחקור היטב את מצגר ביחס לקשריו עם המלכה הלז ואף לחקור את אחיו של מצגר אם לא היתה עלילת שווא כנגד הרב שלוש שנרקחה ע"י האחים מצגר, מלכה ואולי עוד אישיות בכירה מהעולם החילוני.

   

קריעה לבטלה

בס"ד

     קריעה לבטלה / הרב אליהו קאופמן

     כשראיתי את ח"כי "יהדות התורה" מבצעים קריעה בדש בגדיהם לא ידעתי אם לצחוק או לבכות . האם לצחוק מהצביעות שלהם או לבכות על חילול ה' שלהם , בהמשך הצגות השקר מטעמם. כמי שמתנגד לגיוס החרדים בכלל אך גם כמי ששרת בצבא-  בסדיר ובמילואים, אני מצפה מנבחרי ציבור להיות כנים ואמיתיים בעקרונות שלהם, ועוד בשאלה שיש עימה עניין של חיים ומוות. במיוחד הדבר נדרש מח"כים חרדים המתיימרים לייצג את התורה שהיא אמת מוחלטת ובוודאי שאיננה כוללת "תרגילים" פוליטיים.

   ראשית, קריעה במושגים תורתיים יש לבצע באבלות , במצב של אסון תורתי וכאשר שומעים ביזוי של ה' , ביזוייה של  התורה ואף ביזויים של תלמידי חכמים. לפני עשרות שנים –  כשקמה המדינה, ניגשו רבני אגו"י אל ראש ישיבת פונובי'ז – הרב כהנמן, וביקשו אותו להיות מועמד לח"כ, מעצם ניסיונו הקודם כחבר הפרלמנט הליטאי. הרב כהנמן טען כנגדם שהוא איננו מספיק אמיד לשם כך. כשמבקשיו לא הבינו את הקשר בין שאלתם לתשובתו הוא הסביר להם שמאחר וההלכה מורה לערוך קריעה על כל ביזוי ה', תורתו וחכמיו הרי שלא יהיה באפשרותו לממן את החליפות שיצטרך לקרוע מדברי הכפירה שישמעו בפרלמנט הישראלי , שקם על מנת להילחם בדת ישראל. הרב כהנמן התכוון לכל מילה שאמר וההלכה היתה נר לרגליו. אבל אחרי הרב כהנמן לא היה אפילו ח"כ חרדי אחד שהתיימר לעמוד מאחורי ההלכה הזו והסיבה ברורה. ולכן מוזר בעיני מדוע פתאום עכשיו נזכרו הח"כים החרדים לבצע את הקריעה שלהם. עשרות שנים מבזים הח"כים -  בעיקר מהשמאל, את היהדות , את חכמי ישראל , את נביאי ה' ומלכי ישראל ועד כפירתם  בקב"ה , אך איש מהח"כים החרדים לא ביצע קריעה. בשנות ה-90 עלה מי שהיום מכהן כ"נשיא המדינה, מר שמעון פרס, וביזה את היקר שבמלכי ישראל, את דוד המלך. לא רק שהח"כים החרדים לא קרעו קריעה עקב כך אלא שלימים הם הכתירוהו –  במצוות "גדוליהם" לנשיא! והנה עכשיו –  כשהגיוס מתקרב לביתם, הוא חשוב יותר לקריעה מכבודו של ה'. לא לחינם ה' כועס על ישראל כאשר על כבודה של פילגש בגבעה הם מחו עד שכמעט השמידו שבט מישראל, אך על כבוד ה', במעשה פסל מיכה, הם לא מחו. ההשוואה בשני המקרים די דומה.

    אם באמת היה נדון חוק להפסקת לימוד התורה או לשינוי לימוד התורה (חוקים שאני לא חושב שהם אינם  צפויים לעולם ...), אזי, הקריעה היתה נכונה  כאשר היה עובר חוק כזה. אבל עם כל הביקורת וההתנגדות שלי לגיוס חרדים לצבא הרי שהחוק שעבר לא היה נגד לימוד התורה, ואם בכל זאת אתם – הח"כים של "יהדות התורה", חושבים אחרת הרי שהחוק הנורא הזה עבר אך ורק בגללכם. יש לי שתי שאלות בסיום מה שאכתוב לכם בשורות הבאות והייתי רוצה לקבל מכם תשובה כנה וישירה.

      ישראל היא אומנם במצב של לוחמה תמידית בשכנותיה מחוץ וכנגד העם הפלשתינאי מבפנים ולכן "הצעות צחוק"  כמו של  ח"כ ישראל אייכלר - על הקמת "צבא מקצועי", הן רק לעג לרש לאינטיליגנציה של שאר הח"כים ביחס להסתרת ההשתמטות של אייכלר ודומיו. ח"כי "יהדות התורה" צריכים להודות כי אמנם המדינה הזו חיה באיום צבאי מתמיד ולכן הם צריכים לומר האם מאבק ההישרדות הזה הוא חלק מהם או לאוו. לפי התיאוריה הם לא רק חלק ממאבק זה אלא גם שהם מטיפים להסלמתו ועומדים בראשו. העיתון "יתד נאמן" למשל- שנחשב "מתון" בענייני "ביטחון", יודע לתת שוב ושוב "הצעות ייעול" כיצד לתקוף את עזה , כיצד להילחם בלבנון וכיצד להשליט סדר בשטחים הכבושים. עיתון "המבשר"-  של הח"כ הסופר לאומני, מאיר פרוש (שכבל את עצמו למיקרופון הפרלמנט נגד גיוס החרדים), הוא המוביל בהצעות ה"אפרטהייד" נגד ערביי ישראל ומוליך במקביל קו תוקפני נגד שאר העולם המוסלמי כשעיתוני "המודיע", "משפחה" ובמיוחד "בשעה טובה" לא מפגרים אחריו. מאיר פרוש עצמו ידוע כמלהיט לצאת להתקפות נגד אירן וטורקיה ולבסס את הכיבוש ביו"ש. ח"כ אליעזר מוזס מוביל קו לאומני לא פחות אקטיבי נגד הערבים ולא פעם הוא מתלונן על ה"יד הרכה" של הצבא הישראלי ואילו ח"כ ישראל אייכלר הפך מיונה צחורה (בעבר קרא להידבר עם החמאס ולא עם אש"ף!) לנץ טורף שמעודד את הטרור של נוער הגבעות ותומך במדיניות "אף שעל".

   אבל כשניגשים לגישה המעשית של "יהדות התורה" –  ביחס להזדהות עם מדינה ועם מאבקיה, הרי של"יהדות התורה" קיימת מדיניות של "המלחמה היא חיינו אך לא בשבילינו". שם הם פתאום מדברים על "צבא מקצועי" (שכמובן לא כולל אותם ואת צאצאיהם עד עולם...) , פתאום כשדורשים מנות של דם בגלל התוקפנות הכתובה של הלבלרים החרדים ושל התוקפנות המילולית של ח"כיהם הרי שה"שלוחא דרבנן" לא רק שבורחים מהקרב ומההקרבה אלא הופכים ל"קוזק הנגזל". פתאום מישהו אחר יצטרך להפגיז את אירן ולכוש בחזרה את עזה ופתאום הם עצמם רק קורעים את בגדיהם וכובלים את עצמם למיקרופונים. מסתמא שאת מחיר הדם לתוקפנותם הם מותירים בידי ה"דתיים לאומיים", בידי החילוניים, בידי הסלאבים, בידי הדרוזים , בידי הצ'רקסים ובידי המתנדבים הבדווים.

     ואני שואל באמת ובתמים את השביעייה הצבועה הזו שתי שאלות: 1) אם הצבא הזה כל כך נורא וטמא, אזי, מדוע אתם מסיתים ומסתמכים עליו נגד הערבים, שהרי יודעים אתם שלפי התורה אם מסתמכים על צבא הוא חייב להיות קדוש ובכל שעת לחץ חייבים לשרת בו ורק במסגרת הזמן הפנוי שבו ניתן ללמוד תורה. 2) אם בכל זאת השביעייה הזו חושבת להמשיך להתלהם נגד הערבים, אזי, מי לדעתם צריך לשלם את מחיר הדם של קורבנות התלהמותם?

    

המוסד המקולל מכה שוב

בס"ד

    המוסד המקולל מכה שוב / הרב אליהו קאופמן

    הכל החל לאחר מלחמת העולם הראשונה. הבריטים החליפו את הטורקים והציונים השתלטו – במעשה השטן שלהם על הישוב היהודי המוכה והמורעב שחי עד אז בשלום עם נוכרי הארץ. המטרה הראשונית של הציונים היתה להשתלט על חיי הרוח היהודים ומשום כך להפוך את הרבנים למקבלי פקודות מהציונים הפוקרים. הרב  אברהם יצחק הכהן קוק היה הכידון שהם שלפו נגד היהדות האותנטית דאז כשכל כוונתם למוטט את הספרדים ולהרוס את מוסד ה"ראשון לציון" ואילו את החרדים האשכנזים הם חשבו להעביר מן הארץ. מושגי ה"רבנות הראשית" וה"רב הראשי" היו אמורים לשמש את חוד החנית נגד המשך קיום ראשי הדת ההיסטוריים של יהודי ארץ הקודש-  ה"ראשון לציון" הספרדי ורבני החרדים האשכנזיים. הרב קוק היה אמור לשמש כמשת"ף ציוני לעקירת המנהיגות ההלכתית בארץ ישראל מעידנא דקדמה. הציונים ידעו היטב כי כל עוד תיכון ההנהגה הדתית היהודית האותנטית בארץ ישראל הרי ששלטונם לא יהיה אבסולוטי, ובמיוחד בכל הנוגע לתוכניות השמד שלהם. יהדות ויהודים היו תמיד הסמל היהודי הלגיטימציה לחיים בארץ ישראל ולכן כל עוד היהדות וראשייה לא יהיו משת"פי הציונות הרי שמצבה המדיני של הציונות בעיני אומות העולם - ביחס לחזקתם העתידית על ארץ  איננה שלימה. "רבנות חדשה" מטעמם, ובבד בבד עם הצורך למוטט את ההנהגה הדתית היהודית הישנה, היו עבור הציונים צורך השעה. על הכידונים הבריטים -  ובעיקר כידוני היהודים הבריטים שהפכו למובילי ההשתלטות הציונית בארה"ק, חוסלו מוסדות הדת היהודים ההיסטוריים, כמייצגי היהדות והיהודים בארץ ישראל ובמקומם עלתה ה"רבנות הראשית" כ"מחלקה דתית" בתוך מנגנון חושך ציוני- חילוני ופורק עול התורה והמצוות. המנגנון הציוני עמד לבלוע את הכל וגם להרוס את  מעמד ה"ראשון לציון" ולהעלימו, ומנגד לחייב את החרדים – שהיו אז רוב הישוב היהודי, להישמע ולקבל את ה"רב" הציוני קוק על הלכותיו ושחיטתו. אבל אז התרוממו שני הצדדים על רגליהם האחוריות –  החרדים האשכנזים והספרדים. כל אחד מהם דרש את הישרדותו שלו אך קרב משותף –  אמיתי, לא התקיים. את הספרדים היה קל יותר לנטרל למרות היותם אז רוב רובו של הציבור היהודי בארץ הקודש. ראשית, הספרדים הוותיקים לא הכירו את טומאת הציונות מחו"ל ולכן לא ידעו מהי סכנת ההשתלטות הציונית  על חיי הדת, טעותם היתה בהאמינם לציונים שאמנם בהשתלטות ובהקמת ה"רבנות הממלכתית" מעוניינים הציונים בחיי רוח בקרב החילוניים שיבואו לארץ ישראל. מנגד הכירו החרדים את הציונות ודומייה מאירופה והתנגדו לה בכל עוזם אך הספרדים הולכו שולל ע"י קוק וה"מזרחי" ("הציונות הדתית")ב"מכרם" להם  כי ה"חרדים בארץ ישראל קיצוניים מדי". אי לכך הרי שרק מספר מצומצם של רבנים ספרדים ובני ציבורם הצטרף לכל מאבק החרדים האשכנזים ואילו רובם העדיפו להילחם רק על קבלת "רב ממלכתי ספרדי" גם לעדתם, שהרי עד אז ה"ראשון לציון הספרדי" היה איש הייצוג הבלעדי בפני השלטון הטורקי. בואם של הבריטים היה מהלומה כפולה-  באי הכוח היהודים בפני הבריטים לא היו עוד דתיים , וגם הרב שנבחר (קוק) לא נבחר עוד ע"י ציבור היראים והשלמים אלא ע"י הממסד הציוני הפוקר בחותמת נוכרים וציונים בריטים. שנית , כנגד הספרדים היה קל יותר לפעול גם משום סיבה שנעוצה היתה בבעיה תקופתית באותן שנים. הם נתפסו – עם בוא הבריטים, ללא שום הנהגה. לפני מלחמת העולם הראשונה נפטר ה"ראשון לציון" של אותם ימים - ה"ישא ברכה" (הרב שאול אלישר), והרב יעקב מאיר רצה להשתלט על התפקיד המיותם אך רבני הספרדים התנגדו לו ודרשו את מינויו של הרב חחים אלישר-  בבחינת "הבן יורש". הנושא הגיע לאיסטמבול-  בירת האימפריה הטורקית, שם ישב ה"חכם באשי" , רבה של האימפריה העותמנית- הטורקית, שארץ ישראל נכללה גם בתחום שיפוטו. באותם ימים כיהן הרב משה הלוי כה"חכם באשי" והוא שלח את הרב יעקב מאיר לכהן בראש רבנות סלוניקי ביוון ואילו משם הובא הרב אליהו פאנזי'ל להכין את הבחירות בארץ ישראל, ובנתיים החל הרב פאנזי'ל  לנהל את הרבנות בארץ. אך מלחמת העולם הראשונה "טרפה את הקלפים" עבור הציונים. האימפריה הטורקית התמוטטה בסיום המלחמה (1918) וה"חכם באשי" איבד את השפעתו על הפזורה היהודית ונותר רק הרב של מדינת טורקיה הקטנה והמצומצמת שקמה אח"כ, ושהפכה מאימפריה לעוד מדינה רגילה. מנגד הרי שבארץ ישראל לא נמצא "ראשון לציון" מוגדר ומיד לאחר מלחמת העולם ניסו האשכנזים והספרדים להקים וועד מאוחד אך כאן נכנסה הציונות והנחיתה את הרב קוק והקימה למענו את "משרד הרבנות". הימצאותם של הספרדים ללא "ראשון לציון" וללא "חכם באשי" הותירה אותם בדד – ועוד לאחר המלחמה המתישה ועם מעצמה שאת שפתה לא הכירו, ולכן חלק מהספרדים החלו לנוע אחר הציונים וקוק, ואילו ה"וועד המאוחד" התפרק. הספרדים בכל זאת דרשו רב משלהם אך הציונים סירבו. פקיד יהודי בשלטון הבריטי החדש בא"י-  בנטוביץ שמו, החליט לעשות מעשה פוליטי מחוכם כדי לקרוע את רוב הספרדים סופית  מהחרדים האשכנזים.  הפקיד הבריטי הבין שלאחר שררה מדינית וייצוגית כה גדולה – שהיתה לספרדים ערב מלחמת העולם הראשונה, הרי שאי אפשר להותירם ללא כלום ולכן הציע להחזיר לספרדים את ה"ראשון לציון" לצד ה"רב הראשי" שהומצא ע"י הציונים עבור הרב קוק, ושמעתה ואילך יכהנו שני רבנים: אשכנזי וספרדי. אבל בנטובי'ץ טמן לספרדים פח שבעקבותיו נענו הציונים בלית ברירה לרעיון ולא יצאו חוצץ נגדו. אם עד מלחמת העולם הראשונה בחרו ב"ראשון לציון" רבני וגבאי בתי הכנסת של הספרדים הרי שמעתה ואילך הציע בנטובי'ץ כי ה"ראשון לציון" יבחר ב"אופן ממלכתי" ובדומה לבחירת ה"רב הראשי" האשכנזי, דהיינו ע"י הציונים ומוסדותיהם ולא באופן עצמאי – דתי. רוב הישוב הספרדי התפתה והסכים לרעיון והציונים מינו את הרב יעקב מאיר שחזר מסלוניקי שביוון לשמש כ"ראשון לציון" והאחרון כמובן נענה , שהרי הציבור הספרדי בא"י לא היה בוחר בו באופן עצמאי. מכאן ואילך החל קו חדש שטוו הציונים בעזרתו של הרב הספרדי הראשון מטעמם - התרוקנות משרת ה"ראשון לציון" מעצמאות דתית והפיכת הרבנים הרשמיים של הספרדים למשת"פים תוך מניעה מגדולי ישראל הספרדים האמיתיים לחזור להנהגה הרבנית הרשמית, כפי שהתרחשה לפני מלחמת העולם הראשונה.

     ה"כף החיים", ה"סבא קדישא" אלפנדרי, ה"אלשייך" , ה"בבא סלי" , הרב בן ציון אבא שאול, הרב יהודה צדקא, הרב צדקא חוצין, הרב עזרא עטיה , הרב משה צדקא, הרב יעקב מוצפי, הרב מרדכי שרעבי, הרב חיים סינואני , הרב סלמן מוצפי ורבנים מורמים אחרים היו גדולי תורה ספרדים ובני עדות המזרח, שלא הוכרזו כ"גדולי הדור" הרשמיים ולא זכו להיות ה"ראשון לציון" משום השתלטות הציונים על התפקיד הזה והנחתת רבנים מטעמם , שבין השאר אישרו להם את האתיופים כיהודים (הרב עובדיה יוסף שבשנות ה-70  התנגד ל"יהדותם" אך כשמנחם בגין הציוני העלה אותם הוא "שינה את דעתו" לבקשת הציונים), הפכו את ה"רבנות הראשית" ללאומית" (הרב מרדכי אליהו שבן גוריון אישר את "דיינותו") ואחרים שעשו ועושים ככל אשר יורו הציונים.

    סיפור על ה"בבא סלי" יעיד כמה גדול בישראל ברח ממאורה מזוהמת זו ששמה ה"רבנות הראשית". לאחר מותו של הרב חי עוזיאל הגיעו ל"בבא סלי" בבקשה שייקח על עצמו להיות ה"ראשון לציון". ה"בבא סלי" ברח כמאש מהרעיון וחזר למרוקו. רק לאחר שהרב יצחק ניסים נבחר ל"ראשון לציון" חזר ה"בבא סלי" לארה"ק. ואילו הרב חיים סינואני סירב לכל הצעות ה"רבנות" שהוצעו לו. אין זה המקום להרחיב אבל הרבנים הספרדים ה"רשמיים" משמשים בידי הציונים כאמצעי להשלטת רעיונותיהם גם בקרב חרדים בכלל וראה פרשת "גיורי הצבא" שבהם שימשו הגר"ע יוסף והרב עמר - "רבנים ראשיים" לשעבר, כקטאליזאטורים בהכשרת התועבה הזו שמשמעותה שמד ממש.

    מה שהשיגו הציונים בקרב הספרדים בכלל - ולימים אף הקרב רוב החרדים הספרדים, הם לא הצליחו להשיג בקרב החרדים האשכנזים שחיו בארה"ק לאחר 1918, ואף לא בקרב החרדים האשכנזים שהפכו לחלק מהרעיון הציוני בשנת 1937. החרדים האשכנזים שלאחר 1918 התארגנו בוועד משלהם ולא היו מוכנים להכיר ב"רבנות" הציונית החדשה וברב קוק כ"רב ראשי" או כ"רבה של י"ם" , והמשיכו לקוראו "הרב של יפו". לאחר מאבק עיקש הסכימו הבריטים להכיר בוועד החרדי כעצמאי מהציונים וכך קמה ה"עדה החרדית".

    משנת 1937 ואילך הכירה אגו"י בציונות באופן רשמי ומשנת 1948 הפכה אגו"י להיות חלק מהמערכת הציונית. אך בנושא ה"רבנות הראשית" היה היחס אמפיוולנטי. מחד גיסא, גדולי התורה, ראשי הישיבות והאדמו"רים נותרו ראשי הציבור החרדי האשכנזי שבתוך הציונות (להבדיל מה"עדה החרדית", חסידות סאטמר וחוג בריסק) ולא הכירו ב"רב הראשי" כסמכות תורתית אך מנגד לקחו החרדים האשכנזים הציונים חלק בבחירות ובפוליטיקה של ה"רבנות הראשית" תוך ניסיונם להכתיר מפעם לפעם "רב אשכנזי" שלא יסור למשמעת ה"מזרחי" ואף יהיה נחות מה"מזרחי" כדי שהציבור הכללי – ובמיוחד חדתיים והחרדים עצמם, לא יטעו להאמין שה"רבנות בראשית" היא אומנם סמכות דתית. הקו הזה החל "להצליח" משנת 1993 ומאז הפסולת של ה"מזרחי" נבחרת ל"רב הראשי" האשכנזי , והאבסורד הזה מוליד חילול השם בציבור הכללי הפוגע גם בתדמית היהדות בכלל והציבור החרדי בפרט.

    עצוב היה לשמוע את כל ה"שבבניקים" ה"חרדים" שמשמשים "עיתונאים" ו"שדרנים" צורחים בשבוע שחלף  כי "שלוחי מרנן ורבנן נבחרו לרבנים הראשיים", במיוחד היה הדבר קשה – באותם ברגעים שהוכרז כי ה"שייגץ" דוד לאו נבחר ל"רב ראשי". מלבד קלותו של האיש הרי שאותו חומץ בן חומץ הכריז קודם הבחירות באופן ברור כי הוא הינו "רב דתי לאומי" ו"הוכיח" את ביזיון הצהרתו בכך שביום אידם של הציונים (ב"ספירת העומר") הוא עורך הלל עם ברכת שם ומלכות! יתרה מכך, חותנו וחותנתו – שעבדו עבורו, הינם אנשי ה"מזרחי" (יצחק והדסה רלב"ג) ומוותיקי אותה מפד"ל קלה שבקלים. האיש מנהיג בעירו מודיעין רמה של "יהדות" בנוסח החינוך החילוני ממש. וזהו ה"רב" היחיד שהסכים לפני מספר שנים להופיע בטקס עבודה זרה יפנית עם טקס "מולך" ממש ועבודתה זרה לאש בירושלים של כומר לעבודה זרה מיפן ובנוכחות נציג עיריית י"ם בשם יגאל עמדי ו"שרת התיירות" המצועצעת דאז, רוחמה נאמן! והנה את ה"שייגיץ" הזה לא מתביישים "מרנן ורבנן" ל"הכתיר" ל"רב ראשי". התוצאה המיידית של הקלקול היתה בהפגנת ההזדהות והאהדה של "שבבאבניקים" עם כיפות שחורות, עם אותו שרץ , והצגתו ליהודים חרדים תמימים בתשחורת החרדית כ"נציגם של מרנן ורבנן". כבר מהימים שאביו של אותו "שייגיץ" - לוליק לאו, נבחר כ"רב ראשי" (מ-1993) בגושפנקא של "גדולי הדור" של החרדים הציוניים, הרי שחרדים רבים החלו להאמין כי אותם רבנים ציוניים - שגדולי וצוקי עולם כהגר"ח זוננפלד , ה"סבא קדישא" אלפנדרי, בנו של המהרי"ל דיסקין  ואחרים נלחמו בהם כבאש טומאה ממש, הינם "רבנים מורמים מעם" וכי יש לכבדם. הנזק בציבור היהודי הכללי – ממדיניות זו, היה גדול יותר ולאחר שלאו האב, ומצגר אחריו, נתפסו בקלקלתם הרי שזה "נזקף" כמובן ל"זכות הרבנות הראשית החרדית". המצב החמיר עוד יותר לפני כעשור כאשר אותם "גדולי דור" חרדים ציונים נתנו גושפנקא ל"שייגיץ" יונה מצגר להיבחר כ"רב ראשי". הלה היה איש "מזרחי" ממש שבחוגיו זלזלו בו וזרקו אותו מכל השפעה. והנה ה"חרדים" באו ואימצוהו לליבם והפכוהו ל"רב ראשי" מול רב מה"מזרחי" (הרב יעקב אריאל מר"ג) שהינו פי עשר ירא שמים ושומר מצוות ממצגר (גם מול דודי לאו עמד רב בשם שפירא – מה"מזרחי", שהוא הינו הרבה יותר דתי לאו הליצן). והמצגרון הזה הלך מדחי אל דחי ונתפס בתועבות ובשחיתויות וגם על שבת וכשרות עבר בעבירות וכאשר התחלל שם שמים על ידו נקעה עוד יותר נפשם של יהודים פשוטים ב"יהדות החרדית" שהביאה אותו ל"כס הקדוש" הזה , אך ל"גדולים" במחנה החרדי- ציוני כל זה לא הפריע להזמין את ה"שייגיץ" הלה להיות אורח כבוד בבתי המדרש הגדולים ביותר של היהדות החרדית ובכך לסמא עיניים ולהכשיר שרץ זה כ"כשר" בעיני חרדים תמימים עד שהתמימים האמינו באמת כי כל מה שהחילוניים כותבים עליו הוא "עלילה"!

   סיפור הבדים לכיסוי המשך הקו של העמדת רשעים ופרחחים בראש ה"רבנות" הציונית היה כמובן עניין ה"שמיטה". הכל להד"ם. ראשית, האומנם "היתר מכירה" גרוע יותר מתועבות , חילול שבת, ניאוף ועבודה זרה?! ושנית, הסיבה העיקרית לכך שמצגר ודוד לאו נבחרו ל"רב הראשי" ע"י אנשי "יהדות התורה" נקראת: הירקן אפרתי. זהו "מסמר בלי ראש" –  שכמו ציונים חרדים לא מעטים שמצאו פרנסתם ב"רבנות" הציונית, כך גם האיש הזה שתל את עצמו שם וכדי שלא יפטרו אותו מהתפקיד הרי שכל עשור היהדות החרדית ו"גדוליה" צריכים לדאוג שליצן אחר יבחר ל"רב הראשי"! ומדוע למשל התשחורת החרדית ציונית הכתירה "שייגיץ" כמצגר כ"ירא שמים"? למצגרון הזה ישנם שני גיסים בשם וורצל ונתי גרוסמן - שהם למעשה ה"גדולים" של הדור, והללו הם עורכי "יתד נאמן" וה"פלס" והם מפארים את ה"שייגיץ" הזה כ"ירא שמים".

   אין להמשיך ולהרבות מילים על פרחחים אלה אך לציונות אומנם אין השפעה ישירה –  ב"כובע רבני", על החרדים האשכנזים הציונים אבל מנגד כל הגבאים ועוזרים של "גדולי הדור" הללו הם בעצם אנשי שלטון ציוניים ממש\ אם בשכר ואם מרצון והם כבר דואגים ש"גדוליהם" יאשרו את כל מה שהציונים חפצים להכניס ליהדות החרדית כמו ה"נחל החרדי", ה"גיור הצבאי", ה"גיור הממלכתי" , הכרה ב"רבני עיר" ציוניים וכמובן ההכרה בהסכלה הפוקרת כאמצעי "לרכוש פרנסה". לא לחינם הציונים של הליכוד – בראשות בנימין נתניהו, בחרו לבחור בדוד לאו ולא בדוד סתיו. הציונים יודעים היטב שדרך דוד לאו המחופש ל"חרדי" קל יותר יהיה להם להמשיך את "גיורי" החלומות שהרב עמר התחיל בהם וכן להשריש את הירידה בכשרות והכנסת "אידישא שיקשעס" כ"משגיחות כשרות", וכמו כן להרוס כל אורתודוכסיה קלה בחו"ל ולהופכה לרפורמית תחת חותמת "אורתודוכסית". בתפקידים ובמשרות של אותה "רבנות" נבובה סותמים הציונים את פיות החרדים נגד המשך השמד דרך המנגנון שנבנה לאחר 1918. זהו המוסד שהרבי מבריסק קיללו אבל אלה המחופשים ל"ליטאים" – על שני המחנות שלהם, מסרבים ללמוד את לקחו של ה"בריסקר".

     אבל אילו החרדים כולם היו מתייצבים נגד ה"רבנות הראשית" והרעיון המתועב הזה הרי שההבדל בין חרדים ל"מזרחי" ובין אורתודוכסיה לרפורמה היה ברור ולציונים לא היתה האפשרות להמשיך בשמד שלהם. 

הנסיכים והצפרדעים

בס"ד

     הנסיכים והצפרדעים / הרב אליהו קאופמן

      תוצאות הבחירות ל"רבנים הראשיים" היו מהלומה קשה בעיקר עבור שניים מאלה שפיזזו ותיככו סביב בחירת המועמדים. המפסידים הגדולים היו השר בנפתלי בנט וה"רב הראשי" לשעבר – הרב שלנמה עמר. עבור האחרון אולי זה היה יותר מהפסד- זה היה סיוט ממושך שעוד לא נגמר. זה החל בכישלון לאפשר לו להתמודד שוב בשני "דילים" שנכשלו בזה אחר זה ולבסוף ב"התרסקות" מועמדו ל"רב הראשי" הספרדי -  הדיין ציון בוארון. ואילו באמצע כל תהליך ההתמודדות יש גם כאלה המייחסים לרב עמר לא מעט נפילות נוספות בפחים שהוא עצמו טמן למתמודדים הספרדים , שהתמודדו נגד מועמדו , הדיין ציון בוארון. ואילו נפתלי בנט הפסיד פעמיים –  פעם אחת בניסיון למנות רב פושר בענייני הדת , ועל גבול הרפורמה ממש (הרב דוד סתיו) , מהצד האשכנזי, ובפעם השנייה והמקבילה הוא נכשל בניסיון למנות רב לאומני קיצוני כלבבו , מהצד הספרדי (הרב שמואל אליהו). אבל כנראה שבנט למד היטב את נבכי הפוליטיקה ושקריה ולכן הוא אפילו לא הסמיק כאשר מיד לאחר ההפסד הכפול שלו הוא טען שבחירתם של הרבנים לאו ויוסף – המועמדים הקלאסיים שלהם התנגד, היא עבורו "הישג" שעליו עמל מספר חודשים, מאז נבחר לפרלמנט הישראלי ומונה לשר.  בנט כנראה שכח לציין כי תוצאות המכה הכפולה שקיבל היתה סטירת תיקו שהנחית בפניו אריה דרעי, לאחר שהאחרון הוצא ע"י בנט מהקואליציה של נתניהו. גם עבור אלי ישי היה הניצחון של דרעי בתוצאות היבחרותם של יוסף ולאו  , סוף לחלום ההישרדות שלו בעתיד בהנהגת ש"ס.

    אבל מי שמאמין וחולם על שינוי מהותי ו"רעיוני" בתכני ובהנהגת ה"רבנות הראשית" בעקבות  בחירתם של שני ה"נסיכים" הללו פשוט חולם בהקיץ ותו' לא. עם בחירתם של השניים נפתח עשור שלישי של שקיעה בביצה טובענית של "אי סדרים ניהוליים", הפיכתו של "רב ראשי" לפקיד ביורוקראטי ובעיקר ספק פרנסה למקורביו ולמקורבי מקורביו. הרב יוסף הוא אמנם תלמיד חכם אמיתי שהוציא לפחות כארבעים ספרי הלכה אבל לא לשם "הנהגה רוחנית" הוא נשלח ל"בית יהב" שבמעלה רחוב המוסכים בכניסה לירושלים. הוא נשלח לשם כדי להמשיך את ההגמוניה של ש"ס וכדי להמשיך את  מינוייים של  הרבנים ממשפחת המלוכה ששמה יוסף. הוא נשלח לשם גם כדי לעצור את כוחו העולה של הרב עמר וגם אם יחפוץ מעט אחרת ספק אם יעלה הדבר בידו , כשאחיו משה וגיסתו יהודית נושפים בעורפו. גם לרב דוד לאו –  כממשיכו של אביו המפורסם, ישנה בידו "רשימת מכולת" של מינויים עתידיים ושאר "כופתאות" שמקורביו, אביו – הרב ישראל לאו, וכמובן חותניו (יצחק והדסה רלב"ג) מסרו בידו עוד לפני היבחרו. סיפורו של ה"רב הראשי" כפוסק הלכות וכדמות ראשונה במעלה מבחינה דתית במדינה נגמר לפני כעשרים שנה, עת סיימו הרבנים מרדכי אליהו ואברהם שפירא את כהונתם. לא לחינם חטפו בניהם - ה"נסיכים" האחרים, את הסטירה הפוליטית בבחירות האחרונות. כיום אין יותר צורך ב"נסיכים עדינים" ו"טהורים" אלא יש צורך מתמשך ב"נסיכים" שהם גם צפרדעים, היודעים לשחות בביצה הטובענית של פוליטיקת ה"רבנות הראשית" אך בהופעותיהם הפומביות להיראות ולהישמע כנקיים מבוץ.

     הגיע גם הזמן שכל התמימים ו/או המתחכמים יבינו וידעו שהבעיה ב"רבנות הראשית" איננה "רעיונית" . זו איננה בעיה של "קו מתון" מול "קיצוניים" , זה איננו ויכוח בין "מקרבים ליהדות" ל"מתבדלים" אלא זו בעיה של מושחתים שלא יתנו לאחרים לנגוס מפרוסת העוגה הבלעדית שלהם ולכן לא מקרה הוא שהרבנים אליהו, שפירא וסתיו מצאו את עצמם ב"קרשים" כאשר ניסו ליצוק תוכן "רעיוני" להתמודדות על מאבקי שליטה ב"קרטל" על בלעדיות של יבוא בשר, "תעשיית תארים רבניים" ומינויים בפועל, ושוק יבוא ויצוא של מוצרי מזון  שגם ה"משפחות" מאיטליה , דרום אמריקה וארה"ב של טרום מלחמת העולם השנייה לא היו מתביישים בו. את ה"קרטל" הזה לא יוכלו לשבור פוליטיקאים מכל גווני הקשת –  בעלי אינטרסים פוליטיים וכלכליים באותה מערכת, אלא רק אנשי מנהל הגונים באמת מקרב ביקורת המדינה , אנשי פרקליטות המדינה, בעלי אומץ מנציבות המדינה ולצידם יעזרו יהודים דתיים שאינם מאמינים בצורך של "רבנות ממלכתית" ושאשר חונכו כנגד הרעיון הזה , ומוכנים רעיונית לפרקה.

    רחמי לכל אותם גורמים חרדים אשכנזים – שעם הישמע תוצאות הבחירות,הם קמו לעלוז והצביעו על כך ש"מומלצי מרנן ורבנן" הם אלה שנבחרו, ובמיוחד מוקדה קריאתם להיבחרו של דוד לאו , ל"רב האשכנזי הראשי". אז רבותי היקרים, זו הפעם השנייה כאשר מועמד שהמחנה ה"דתי לאומי" השליכו הצידה , אומץ בידי ה"ליטאים החרדים" והפך למועמדם מול דתיים וטובים ממנו - רק כדי לבזות את מושג ה"רב הראשי". לפני כעשר שנים היה זה יונה מצגר והפעם היה זה דוד לאו. אם "מרנן ורבנן" ממליצים ועומדים מאחורי מועמד שהוא עצמו מצהיר שהוא "דתי לאומי" –  רק שלא מצא את מועמדותו שם, ואשר משתתף בטקסי "עבודה זרה" ועבודת אלילים של כת מיפן הסוגדת לאש(!), הרי שצריך להחליף דחוף את אותם "מרנן ורבנן". וגם במחנה הזה –  של החרדים האשכנזים, ישנו מפסיד: הרב שמואל אוירבך מי"ם, שמתוך כעס על משפחת יוסף שפנו ליריבו הגדול , הגר"איל שטיינמן מבני ברק, הוא סירב להצהיר על הרב יצחק יוסף כמועמדו ולבסוף מצא שוב את עצמו שוב בשולי המחנה החרדי.

    את ה"רבנות הראשית" הזו צריך פשוט לפרק ובמקום המפלצת המלאכותית הזו תקומנה רבנויות אמיתיות יש מאין כפי שהדברים מתרחשים בכל העולם – שם מושג הרבנות הינו קודש קודשים, ולא עוד מילת גנאי למוסד בזוי.

היורש

בס"ד

    היורש / הרב אליהו קאופמן

     בשנה האחרונה אנחנו עדים לשתי ניסיונות לערעור כוחו של הגר"ע יוסף -  כמנהיגם הבלעדי של הספרדים הדתיים והחרדים. שני הניסיונות פרצו לא במקרה "ערב בחירות",  שהרי זה הזמן להוכיח לרב עובדיה יוסף ולמשפחתו כי מנהיגותם איננה מונחת בכיסם, ובטח לא בכיסם הקטן.

     המרד הראשון היה של הרב אמנון יצחק , ערב הבחירות לפרלמנט האחרון,בסוף שנת 2012. הרעיון של הרב אמנון יצחק - להקים רשימה עצמאית , תוכנן שנים קודם לכן ולא רק לרשימת בחירות בלבד היה היעוד הזה. הרעיון גם לא היה למרוד ברב עובדיה יוסף עצמו כי אם להכין את הקרקע שלאחר 120 שנותיו. הקרקע למי שיהיה "גדול הדור" הבא של הספרדים. הרב אמנון יצחק עבד על כך שנים רבות , ובחשאי. מאות אלפי קלטות , הרצאות ענק באולמות על ובכיכרות פרסום אדיר גם בחו"ל היו רק חלק מהאסטרטגיה שלו ליצור ציבור ומצב שאחרי 120 שנה הוא ירש את הגר"ע יוסף בכוח המרד, שהרי ממשפחת יוסף ומש"ס הוא לא היה מקבל גדולה "על מגש של כסף". הרב אמנון יצחק ידע להפוך את עורו ושנות את חברבורותיו ה"אנטי ציוניות" כדי לקבל לגיטימציה וסיוע מהממסד הציוני וה"תשחורת" החילונית אותם השמיץ שנים רבות. הלה הבין כי רק ה"כוח הציוני" - זה שהעלה לתפקיד ה"רב הראשי" את הרב עובדיה יוסף ולימים הפכו ל"גדול הדור", הוא גם זה שיוכל לעזור גם לו להיות "גדול הדור". אבל אמנון יצחק  פנה וקיבל עזרה מעוד כוח שתמול שלשום עזר לגר"ע יוסף להפוך ל"גדול הדור", אמנון יצחק פנה לחרדים הליטאים שבראשות הגר"איל שטיינמן שבעבר הם אלה שהעניקו לגר"ע יוסף "לגיטימציה חרדית" לעמוד בראש הספרדים החרדים (אז היה זה הרב שך המנוח שהעניק לגר"ע יוסף את הלגיטימציה הזו). סופו של הרב אמנון יצחק ידוע  -  "על הקרשים", אבל בקופצו ל"בריכת המרד" הוא קירר את "מי המרד" עבור זה שבא אחריו, שגם הוא תכנן את המהלך הזה יותר מעשור.

    המרד השני אירע לפני הבחירות הנוכחיות ל"רבנים הראשיים" –  חודשים מספר לאחר המרד השני. הפעם שמו של המורד הוא הרב שלמה משה עמר. מספר שנים לפני שעוד נבחר ל"רב הראשי" הוא כבר תכנן את עלייתו ליום שיחליף את הגר"ע יוסף דרך כהונתו כ"רבה של ת"א" ולימים כהונתו כ"הרב הראשי לישראל". לאחר היבחרו ל"רב הראשי" –  ועד לא מכבר, הפך שמו כ"יורשו של הרב עובדיה יוסף". הרב עמר הצליח להעביר דרך הרב עובדיה יוסף גם "פסקי הלכות" מטעם השלטון שנחשבו אבודים - כמו למשל ה"גיור הצבאי". אבל בשנה האחרונה החליטו בבית הרב עובדיה יוסף "להחזיר עטרה ליושנה" ולהילחם על הצבת ה"בן יורש" בתור ה"רב הראשי" שיבוא אחרי הרב עמר. האחרון ידע שאם הוא לא ימשיך בפקידו הרי שירושת "גדול הדור" תתרחק ממנו ולכן יזם את "חוק עמר" במתכוניו השונים. משנפל החוק הרב עמר החליט להריץ את הרב ציון בוארון כ"איש הקש" שלו ולחכות עד 120 לגר"ע יוסף. אי לכך חידד הרב עמר את קשריו עם הממסד והוכיח לו כי הוא ישרת אותם בעתיד טוב יותר ממה ששירתם הגר"ע יוסף. להבדיל מהרב אמנון יצחק הוא פחות בונה על החרדים האשכנזים כ"מכתיריו" הנוספים אבל בכל זאת הוא שלח את הרב בוארון לחצרו של הגר"ח קנייאסקי. אםזה  לא יועיל , אזי, זה בטח לא יזיק. הרב עמר לא לחינם מקווה שהרב בוארון ינצח משום שהרב עמר מסתמך על הסבר משפטי שאם ה"רב הראשי" מתפטר הרי שמותר ל"רב הראשי" הקודם להתמודד שוב. ומי שקרוב למידע טוען כי הרב בוארון אינו חפץ באמת בתפקיד אלא זמן מה לאחר בחירתו הוא יתפטר לטובת הרב עמר. וגם אם הרב בוארון לא יבחר הרי שהרב עמר החליט כבר להנהיג את עצמו ל"גדול הדור" שלאחר 120 של הגר"ע יוסף, מה שמצביע יותר ויותר על פירוק ש"ס לרסיסים אחרי 120 של הגר"ע יוסף.

    להבדיל מהמחנה החרדי הספרדי הרי שבחנה החרדי הספרדי הרי שהמאבקים במחנה החרדי האשכנזי נושאים אופי פנימי יותר. המאבק הוא בתוך הבית החרדי ופחות מושפע ישירות מהממסד החילוני בישראל  וגם פחות פתוח לקהל שאיננו חרדי. האדמו"רים נלחמים על הירושה בחצר החסידית שלהם - אם בקרב על היורש ואם בפתיחת אדמו"רות מתחרה. בקרב על "גדול הדור" האשכנזי (מקרב הליטאים) המלחמה היא עדיין בין "ראשי ישיבות" ו"חוגים", וגם אם לממסד הציוני ישנה השפעה עקיפה הרי שהיא איננה גלויה לעין. מהיום שבני עדות המזרח קיבלו על עצמם (גם החרדים שבהם) את היות ה"רב הראשי הספרדי" מנהיגם הרוחני הרי שהם קיבלו על עצמם את הכרת "גדול דורם" מתוך המערכת החילונית ואת השתתפותם של לא מעט חילוניים בעיצוב ה"רבנות" שלהם. במחנה החרדי האשכנזי - גם זה שמשתתף בתוך המערכת הממלכתית, הותירו עדיין את מעמד ה"רב האשכנזי הראשי" כמעמד נחות כדי לא להיות מושפעים מהמערכת החילונית הזו בתוך תוכם. בחירתו של ישראל לאו, יונה מצגר והרצון כיום לבחור את דוד לאו ל"רב ראשי" מנסה להנציח את ה"רב האשכנזי הראשי" כמדרג ירוד כדי שבעתיד יישארו הרבנים החרדים כ"רבני על" בקרב האשכנזים, ובמיוחד בקרב האשכנזים החרדים.

    הרב עובדיה יוסף –  ואף הרבנים החרדים האשכנזים (הליטאים), אינם נבחרים עוד עפ"י החלטת "גדול הדור הקודם" או עפ"י רצון הקהילות הדתיות ממש.להבדיל מלפני השואה המרה הרי שמדינת ישראל הולידה מצב חדש שבו הממסד הציוני –  חילוני מעורב יותר ויותר בבחירת "גדול הדור" כדי לצמצם את השפעת החרדיות האותנטית וכדי לקבוע בעתיד את דרך היהדות האורתודוכסית. אצל הספרדים ההשפעה הזו גלויה יותר ואצל האשכנזים ההשפעה הזו סמויה יותר. לעומת החרדים האשכנזים הרי שבקרב ה"כיפות הסרוגות" ההשפעה על "גדול הדור" הציוני דתי היא בידי הממסד הישראלי וראה כיצד החילוניים מובילים בנענוע מועמדי ה"ציונות הדתית" –  דוד סתיו מול דוד לאו, "יש עתיד" ו"העבודה" מול הליכוד-בתינו". "הבית היהודי" הפך למשני.

      

חילול ה' ה"חרדי" סביב בחירת ה"רבנים הראשיים לישראל

בס"ד

חילול ה' ה"חרדי" סביב בחירת ה"רבנים הראשיים לישראל /    
הרב אליהו קאופמן          

                                    

            צריך לשפשף עיניים - אך במיוחד לנקות את האוזניים, כדי להאמין למה שכתוב ונאמר בשם ה"יהדות החרדית" ו"גדולי ישראל" לגבי הבחירות למוסד שהרבי מבריסק קיללו , ה"חזון אי"ש" ציווה להתעלם ממנו והגר"ח זוננפלד מסר את נפשו ממש נגדו. זוהי אותה "רבנות ראשית" שהציונים בדוה מליבם ואשר רצתה לחסל –  כרפורמים ממש, כל הנהגה תורתית כלשהי בארץ הקודש, ורק סיעתא דשמעיה ושלטון בריטי זר עזרו להעביר את הגזירה והותירו ל"עדה החרדית" את מוסדותיה. זו היתה אותה "רבנות ראשית" שבראשה העמידו הציונים את אברהם יצחק קוק מיפו שהרבי מסאטמר כינהו "איש צר ואויב לדת תורתנו הקדושה". וזו אותה "רבנות ראשית" שאפילו אחד מ"רבניה המפוארים" - שלמה גורן שמו, קרא בשנת 1993 לפרקה משום ששני הרבנים שנבחרו באותה שנה אליה "אינם עוד תלמידי חכמים" וכאשר "אחד מהם נגוע בעריות וזנות והשני בפלילים ובשחיתות". כוונתו של הרב גורן היתה לישראל מאיר לאו ולאליהו בקשי-דורון.

        והנה לאחר שני עשורים של בושות וחילולי ה' מאותם ארבעה "רבנים" שנבחרו על כידוני "יהדות התורה" וש"ס הרפורמיסטית והביאו חילול ה' שכמותו אפילו "רבני" ה"מזרחי" שקדמו להם לא הביאו, עדיין מתעקשים ה"גדולים" וה"קטנים" מהשירותים של "יהדות התורה" וכמובן של ש"ס, להמשיך ולהשתתף בגועל נפש המצחין הזה , ושימו לב באיזה "רבנים" הם הביעו תמיכה - לא רק  אנשי "מזרחי" ממש, אלא הפסולת וה"צואה" של ה"מזרחי", עם יחוס של "חומץ בן חומץ"! עוד לפני שאפרט את שמות ה"תכשיטים" שקיבלו גיבוי מ"גדולי ומאורי הדור"  להיבחר ל"רבנים ראשיים", הרי שאציין שאין לי ספק ש"נתוני" אותם "רבנים" שהומלצו ונבחרו ע"י העסקנים החרדים וקבלו את "ברכת הגדולים", לא היו באמת ידועים לאותם רבנים גדולים שתמימותם נוצלה ע"י ליצני החצר שלהם. בטוחני שהרב שך המנוח לא ידע דבר וחצי דבר על מעלליו של לוליק לאו עם אותן נשים שהתפרסם שמו ושמן בכפיפה אחת כחנית בנקובסקי וטלילה סטן. בטוחני שהרב עובדיה יוסף לא ידע על הסיפור שהתפרסם אח"כ בעיתון האמריקאי "פנים חדשות" על בנו של אליהו בקשי – דורון. בטוחני שהרב אלישיב המנוח לא ידע דבר וחצי דבר מחילולי ה' של יונל'ה מצגר ועל כך שהאחרון נתפס בחילו שבת מדאורייתא ושזייף את מוצאה של נוכריה ו"הפכה  ליהודיה", ואח"כ "חיתנה" כ"דת משה וישראל". בטוחני שהרב עובדיה יוסף לא הכיר את עברו של שלמה (מומו) משה עמר מהימים שהיה היה אברך צעיר בעיירה שלומי וכאשר אחד מ"חברי נעוריו" דאז היה לא אחר מאשר השוחט אליהו סוויסא, ועל מעלליהם גם יחד. ובטוחני שהגר"איל שטיינמן והגר"ח קנייאבסקי אינם יודעים כי לדודי לאו מיחסים קשר עם כתות של עבודה זרה מהמזרח הרחוק וכי דודי לאו עצמו הצהיר שהוא אינו "חרדי" והוכיח זאת מכך שביום האיד הציוני ( בספירת העומר!) הוא עורך הלל עם ברכה וכי בעצם מדובר ב"חומץ בן חומץ" "למהדרין מן המהדרין" בסוגי חומצים. בטוחני גם כי הרבנים שטיינמן וקאנייאבסקי אינם יודעים ששמולי'ק אליהו מצפת נסע עם ביתו (ל"חנכה למצוות"...) לבית הפריצות והתועבה בי"ם והצטלם עם כל אנשי ונשות התועבה שם כדי להפגין "ליברליות" בו בזמן  שכל החרדים נלחמו נגד מצעד התועבה בעיר הקודש י"ם. בטוחני שהרבנים שטיינמן וקאנייבסקי לא ראו את החוברת של "פסקי" אותו ציון בוארון שאחד מאבות בתי הדין בארץ כינה אותה "החוברת להתרת ממזרים", ובטוחני שגם  ה"היתר" של בוארון  לפסול עד קידושין משום היותו עו"ד כדי להתיר בקהל ישראל "ממזר" (כדבריו של בוארון עצמו), לא הגיע לשני הרבנים המכובדים הללו.

     אבל גם בלי כל המידע הזה עדיין התפיסה של תמיכה ב"רבנות" ציונית והכנסתה לקהל החרדים היא תפיסה בעייתית וסתומה שבטח הרבי מבריסק , ה"חזו"ן אי"ש" וכמובן הגר"ח זוננפלד לא היו חותמים עליה. ידוע לנו היטב כיצד כעס הרבי מבריסק על אחד מהעסקנים האגודאים שרצה לשאול פסק הלכה בעניין "קו התאריך" (בימי הלחמה העולמית השנייה) את ה"רב הראשי" הציוני, יצחק הלוי הרצוג. ה"בריסקר רוף" לא רצה כל קשר בין חרדים ל"רבנים הראשיים" ולא לחינם קילל אפילו את הבניין שבו שכנה ה"רבנות הראשית".האם מישהו מכם רואה את ה"בריסקר רוף" או את החזון אי"ש" "מתפלפלים"  את איזה שרץ פחות גרוע ל"הכתיר" ל"רב ראשי"?! האם אותם מצוקי דןר היו בכלל שולחחים "נציגות חרדית" לדבר ולשאת עם פרצופים כמו לאו, מצגר, או שמולי'ק אליהו?! בודאי שלא. גדול אמיתי יודע שגם הכשרת שרץ בדיעבד - ואפילו ב"מינון נמוך", כמוה כהכשרת השרץ לטווח ארוך ולעולמים ב"מינון מקסימאלי". אין כאן עניין של "להציל מלוע הארי" אלא יש כאן עניין של להיכנס לבטן החזיר.

     ועכשיו נעבור ל"מועמדים החרדים" שהומלצו ויומלצו ע"י "גדולי ומאורי הדור". על דודי לאו – ה"מועמד האשכנזי המוסכם" של "יהדות התורה" וש"ס, כמעט שכבר גמרנו את ה"הלל". זה "רב מעללים" שאינו מסתיר שהוא שייך ל"מזרחי" אבל להבדיל מהרבנים איגרא ושפירא (המתחרים ה"מיזרחיסטים" ל"רב האשכנזי") הוא פחות דתי מהם והרבה יותר קשור לליצנים אנטי דתיים –  בדיוק כמו שהיה והינו אביו המפורסם. זהו חנפן המתערה בחוגי הפוקרים, אבל כנראה שאיתו קל יותר לעסקנים ה"חרדים - ציונים" ל"גנוב סוסים". לאחר אותו ביזיון עם בחירת ה"קל והפוקר שב"מיזרוחניקחים" - יונה מצגר, עדיין לא למדו ב"יהדות התורה" כי תמיכה בפסולת שה"מזרחי" משליך רק מחללת יותר ויותר שם שמים.

     בעוד שש"ס החליטה בנושא ה"רב הספרדי" להמשיך את ה"מונרכיה" של משפחת יוסף ולבחור ביצחק יוסף הרי שביהדות התורה" עדיין מתלבטים אם לבחור באותו יצחק יוסף או להעביר את תמיכתם לאותו אנונימי בוארון - האיש עם חוברת הממזרים, ואולי אפילו לבחור ב"מידוחני'ק" המוצהר ששמו שמולי'ק אליהו ושהוא "חובב" הביקורים והפגישות עם אנשי ובית התועבה. היה כדאי למבוזי "יהדות התורה" לממש את "איומיהם" נגד ה"מזרחי" (שזרקם מקופת הקואליציה הציונית) ולזרוק מכל המדרגות את השמולי'ק אליהו מצפת – מועמדם של בנט ואיילת שקד, אבל אפסים נשארים אפסים.

     בין רע לטוב –  ועוד במלחמה על קודשי ישראל, אין ה"רע במיעוטו" או ה"רע הגרוע יותר" אלא יש לומר  כי "להמשך הידרדרות היהדות והתורה לא ניתן יד", ואח"כ מיד להחרים את הבחירות ל"רבנות הראשית" ולהצביע עליה כעל טריפה ממש ובמקום זאת להכניס את הבד"צים גם לתוך הרחוב המסורתי בישראל. אבל בהתנהלותם של כל אותם עסקני , "רבני" ו"גדולי יהדות התורה" , הרי שמפלגה זו נותנת לגיטימציה מלאה להמשך המלחמה בדת ישראל, להכנסת גויים בקרב  ישראל , להאכלת טריפות ונבילות לעם ישראל ולחילול שם שמים. יש להקים גוף חדש שילחם על קודשי ישראל –  כפי שמתחיל הדבר להיווצר נגד הגיוס לצבא הציוני. מי שממליץ לבחור בקלי דעת (הרבה יותר גרועים מה"חרד"קים" הצעירים והמבולבלים...) כלאו, מצגר, בוארון, שמואל אליהו וחבריהם הנלוזים  ל"רבנים ראשיים , הרי שאיננו ראוי להנהיג את יראי ה' האמיתיים ואינו יכול להורות לנו בבחינת "על ימין תאמר שמאל ועל שמאל תאמר ימין", ואת זאת יש לצעוק בחוצות בריש גלי.

גילוי אליהו

בס"ד

     גילוי אליהו / הרב אליהו קאופמן

    אודה ולא אבוש. יש לי בעיה קשה עם הצרתו של היועץ המשפטי לממשלה –  יהודה ויינשטיין, נגד מועמדותו של הרב שמואל אליהו לתפקיד ה"רב הראשי לישראל". מחד גיסא, כותב שורות אלה היה מראשוני היוצאים נגד הצהרותיו האנטי ערביות של הרב שמואל אליהו לפני כשנתיים וחצי לערך, כשה"רב ראשי"  של צפת קרא לא למכור ולא להשכיר לערבים דירות בעירו. לא אפרט שוב את נימוקי אך חושבני שהייתי הרב האורתודוכסי והחרדי הראשון שהגיב בשלילה על תפיסה זו. מנגד , במהלכים ה"משפטיים" האחרונים על בחירת ה"רב הראשי הספרדי" יש יותר מתימהון באשר להתנהלות היועץ המשפטי לממשלה –  ובמיוחד בפרשת הרב אליהו, בהתנהלות המשטרה - ובמיוחד בפרשת הרב אברהם יוסף, בהתנהלות התקשורת –  בהזכירה פתאום את דעותיהם של הרבנים אברהם יוסף ושמואל אליהו, ביחס לבית המשפט הישראלי , בהעלאת ה"חודש העודף" בגילו של הרב רצון ערוסי , ובהתנהלות ה"רבנות הראשית" בעניין ה"כושר" של הרב יצחק יוסף. כאשר מערכות משפטיות, מערכות חוק , אמצעי תקשורת ו"הנהגה דתית" מקיימים בירורים ואף פוסלים מועמדים או גישות רעיוניות הרי שזו בהחלט זכותן הלגיטימית אבל כאשר אותן מערכות שתקו כל העת כנגד גילויי הסטייה מהחוק ומהאתיקה של המועמדים שנפסלו , אך לפתע פתאום –  ובשל בחירות בלבד, מתעוררים כל "שומרי החוק" וה"אתיקה" הרי שהדברים יותר מחשודים עלי.

   אם לרב שמואל אליהו ישנן דעות פסולות וגזעניות שמעוררות מחלוקת , אזי, מדוע היועץ המשפטי לממשלה נזכר בכך רק עכשיו, והרבה לאחר הגשת המועמדות של הרב שמואל אליהו? אם הרב שמואל אליהו - כרב בישראל, אינו יכול לשרת ציבור עם  דעותיו הגזעניות הללו בתור "רב ראשי לישראל" , אזי, מדוע הרב אליהו כשיר לכהן כ"רבה של צפת" וכ"חבר נשיאות ה"רבנות הראשית לישראל" , עם אותן דעות ממש? האם קיים דין שונה ל"רב גזען" בראשות עיר וכחבר נשיאות ה"רבנות הראשית לישראל" מאשר לכהונת ה"רב הראשי לישראל"? ואם הגזענות של הרב אליהו היא כל כך ארוכת טווח מדוע עו"ד ויינשטיין נזכר רק עכשיו, על קו הסיום ממש, ב"גזענות"  הזו, ולא מנע בעבר למשל את בחירתו של הרב אליהו ל"חבר נשיאות הרבנות הראשית לישראל"?

    אבל פרשת הרב שמואל אליהו איננה הפרשה המוזרה ומעוררת התהיות היחידה בבחירות האחרונות ל"רבנות הראשית לישראל" - ובמיוחד על "כס" ה"רב הספרדי הראשי". יתכן בהחלט שבפעילותו של הרב אברהם יוסף  – "רבה של חולון", היו לא מעט התנחלויות "לא תקינות" אבל מוזר בעיני שדווקא לפני עמידתו של הלה לבחירות ל"רב הראשי" "נזכרו" במשטרת ישראל ובפרקליטות בכל ה"אי סדרים" הללו. "אי סדרים" מדווחים הרבה זמן לפני הגיעם למערכת המשפטית או פרסומם בתקשורת ובאופן פומבי כל כך. לא ניראה לי שדווקא לפני הבחירות ל"רב הראשי" פתאום כל ה"אי סדרים" התגלו בפרשת הרב אברהם יוסף. האם לכהן כ"רב עיר" וכ"חבר נשיאות ברבנות הראשית לישראל" מותר לעשות זאת עם רקע של "אי סדרים" אך ל"רב ראשי" אסור לעשות זאת כך? יש לי יותר מתחושה שעם הורדת מועמדו של הרב אברהם יוסף הרי שגם המשך החקירה "יעוכב"...

    ומעניין לעניין באותו עניין. מאוד מוזר בעיני שגם פרשת התפוצצות החקירות נגד הרב יונה מצגר – ה"רב הראשי האשכנזי", תמה דווקא ממש לפני הבחירות החדשות ל"רב ראשי". כולם טוענים כי החקירה כבר מתנהלת יותר מחצי שנה, אזי, היה הרבה יותר "אתי" להביא לסיומה לאוו דווקא שבוע ופחות לפני בחירת ה"גוף הבוחר" לבחירת "הרבנים הראשיים" הבאים על ידו. וחוץ מזה, במשך עשור שלם הועלו נגדו טענות עם עדויות חמורות ביותר - בענייני שחיתות ודת,  והנה דווקא עכשיו, כשהרב מצגר סיים את כהונתו האם זהו זה הזמן, סוף כל סוף, להעמידו לדין?

    ונחזור לפרשיות הרבנים שמואל אליהו ואברהם יוסף.  נגד השניים הועלו טענות חמורות ומגובות בציטוטים (במיוחד לגבי הרב יוסף) על דעתם השלילית לבית המשפט בישראל. ראשית, זו עובדה שההלכה רואה בבית משפט נוכרי ו/או חילוני "דיני עכו"ם" לכל דבר ולכן על היועץ המשפטי לפסול כל מועמד אורתודוכסי - רבני למשרת רב כלשהו, ובעצם הווה אומר להפריד את הדת מהמדינה. בעבר טען עו"ד וינשטיין גם טענות נגד "הדרת נשים" שבעצם הן טענות נגד ההלכה הפסוקה. אז שלחתי לו מאמר-מכתב פומבי בנושא ("הדרת נשים" המתבצעת בביתי...) ואני עדיין מחכה לתשובתו. שנית, ישנו מועמד נוסף בין המועמדים ל"רב הראשי הספרדי לישראל" ושמו ציון בוארון והאחרון העיד בעצמו (בעיתון "יום ליום") כי פסל עד לקידושין וע"י כך הפקיע את הקידושין(!) רק משום היותו של העד עו"ד דתי אשר מופיע בבתי המשפט הישראלים וככזה הוא פועל בשרות "דיני עכו"ם"! אבל לתדהמתי לא הועלה עניינו של הדיין בוארון אצל היועץ המשפטי לממשלה או בתקשורת, ולא הוזכרה הנקודה הזו כמכשול להיבחר ל"רב ראשי".

     גם ה"אפיזודה" על כך שהרב רצון ערוסי - עוד מועמד ל"רב הראשי הספרדי", עבר בחודש את גיל ה-70 ואי לכך יתכן שהוא פסול להתמודד, לא פרצה בתקשורת משום מקום לשום מקום אלא יתכן שזהו עוד ניסיון להעניק דה לגיטימציה לעוד מועמד ספרדי ל"רב הראשי".

     וברגע כתיבת שורות אלה ממש נדון עניין "חידוש הכושר" לרב יצחק יוסף  – המועמד החדש ל"רב הראשי הספרדי" (במקום אחיו אברהם יוסף). זו הרי ממש בדיחה שפתאום פקידים ב"רבנות הראשית" רוצים לבדוק את "כושרו" הרבני של מי שמתעסק כל יום בתורה ממש, כותב ועורך ספרי הלכה! מדוע לפני כשעשור אף אחד לא "זכר" שכושרו של הרב מצגר ל"רב עיר" בוטל ע"י ה"רב הראשי" דאז, הרב בקשי דורון? מדוע איש אז לא דיבר על כך ש"רב ראשי" איננו יכול להיות מי שלא למד ולא עסק בדיינות מימיו, כמצגר? ואם ב"היעלמות" בחינותיו של הרב יצחק יוסף מתיקו עסקינן הרי שאני יכול להפנות רבים אלא כל אותם תיקי שוחטים ב"רבנות הראשית"  שמהם נעלמו – לטובה ולרעה, "קורות חיים" ובעיקר "מעללים", כדי לפסול או להכשיר את אותם שוחטים. כמו כן יש בידי מכתב תלונה מ"חבר נשיאות הרבנות הראשית לשעבר" –  הרב משה ראוכבדגר מחיפה, המאשים את הרב לאו (בהיותו "רב ראשי") וחברי הנשיאות ב"ברבנות הראשית" בזיוף של הוצאת שמו מתוך נבחרי "ועדת הכשרות" של ה"רבנות הראשית"  והכנסתו של הרב יצחק רלב"ג (מחותנו של הרב ישראל לאו וחמיו של הרב דוד לאו) לרשימה במקומו. הייתי מציע לרב יצחק יוסף ולאחרים לבדוק בקרב ה"פקידים הבכירים" ב"רבנות הראשית" לאן "נעלמו" הבחינות.

     ולאחר כל אותן "תמיהות" ו"צירופי מקרים" הרי שלא רק שמוזר כיצד "רק" על תפקיד ה"רב הספרדי הראשי" מופעים סימני השאלה ה"משפטיים" וה"אתיים" לפסילת מועמדים אלא מוזר כיצד ה"סימנים" הללו פסחו על מועמד נוסף בשם ציון בוארון - שלהווי ידוע לכולם שהוא מועמדו של הרב עמר. יתרה מכך, כל "סימני השאלה" על הרבנים אליהו, האחים יוסף וערוסי החלו להיות מועלים כאשר הצעת הדיל הדביל של חוק עמר- סתיו (שהיה הופך את הרב עמר ל"רב הספרדי הראשי" ברוב מוחלט) נפל והרב בוארון האנונימי הפך למועמדו של הרב עמר עם פחות סיכויים מהרב עמר להיבחר ברוב קולות. נוסיף לכך את העובדה שפרשת הרב מצגר התעוררה בדיוק לפני הבחירות ל"רב הראשי" –  דבר שהעביר  חמישה נבחרים ב"גוף הבוחר" מהרב מצגר לרב עמר, ונקבל עוד "תמיהה" מוזרה.

    אבל לאור הפרסומים האחרונים כי הרב עמר –  כ"רב ראשי" , מתערב באופן פעיל ובניגוד להוראות משרד המשפטים (מה שלא העזו לעשות "רבנים ראשיים" אחרים בסיום כהונתם) ל"דחוף" את הרב האנונימי בוארון ל"רב ראשי", הרי שיש לבקש ולבדוק את הטענה הזו ואם היא תימצא נכונה יש לפסול את השתתפותו של הרב עמר ב"גוף הבוחר" וכמו כן לפסול את עשרת המינויים שמינה ל"גוף הבוחר". נקודת הבדיקה העיקרית צריכה להיות האם התקיימה פגישה בין הרב עמר לבין ראש עיריית י"ם - ניר ברקת, שבה הרב עמר דן עימו על בחירתו של הרב בוארון ל"רב ראשי". אם אמנם העובדה הזו נכונה יש לפסול את הרב עמר ואת נבחריו ולערוך בדיקה כללית מדוע כל שאר ה"פרשיות" ה"משפטיות" וה"אתיות" צצו רק סמוך ליום הבחירות.

   

צריך פה תופים

  בס"ד

     צריך פה תופים / הרב אליהו  קאופן

    מודעה "תמימה" הודבקה השבוע במוקדים חרדים - ואף על לוחות מודעות של בתי כנסת חסידיים, ובה "הצעה שאי אפשר לסרב לה: "מכללה חרדית לשנים חרדיות לב"א", וכמובן "על טהרת הקודש". כמו כן הובטחו "שיעורי קודש מדהימים". המקום: עיר הקודש צפת.

    יש פה כמה "ציפורים" שהחילוניים הכופרים מנסים ללכוד במכה אחת. ראשית, להמשיך ולהחדיר את ההסכלה המטונפת שלהם ליהדות החרדית כדי שהיהדות הנאמנה תסטה, חס ושלום, מדרך התורה. הקורסים כמובן מדברים על "פרנסה בכבוד" אך באמת , ממתי לפוקרים איכפת מפרנסת החרדים?! עלעול קטן ברשימת ה"מקצועות המפרנסים" יגלה כי הכל עורבא פרח וכי מדובר ב"מקצועות" של אויר ורוח כמו "השתלבות חברתית" ועוד מיני שקרים. ניסיון של למעלה מעשור מוכיח כי אברכים - ובמיוחד נשים חרדיות, עברו ללמוד מקצועות של הסכלה אך חוץ מקלקול דתי והרס המשפחה לא מצאו בזה דבר ובטח לא פרנסה, שהרי הקורסים והלימודים הללו אינם מניבים שום פרנסה. שנית, ע"י אותה "מכללה לנשים" ימשיכו הפוקרים לנסות להרוס את הבית היהודי ולטעת מחשבות זרות שם כמו "קורס הכנה לבית יהודי". והרי כל השנים התחתנו בנות ישראל והקימו בית על טהרת הקודש, אם כן בשביל מה הן זקוקות ל"קורס להקמת בית יהודי ועוד בחסות כופרת ופוקרת"? אין זה אלא כדי לטפטף להן ארס שיביא להרס הבית היהודי מעידנא דקדמא ויכניס רעיונות מרידה לנשים לפני נישואיהן , כנגד בעליהן לעתיד ולהרס מצוות "אישה עושה רצון בעלה". מי שרוצה לשמוע תוצאות יכול לגשת לדייני בתי הדין החרדיים בבני ברק ולשמוע בכמה מאות אחוזים עלו מספר הגרושים של נשים שלומדות ולמדו באותה "מכללה אקדמית אונו" שבאור יהודה. שלישית, לא במקרה פונה המודעה של ה"מכללה בצפת" לנשים הצעירות שזה עתה סיימו כיתות י"ב וי"ג. הכוונה הפוקרת ברורה. לא רק הזרמת רעל ההסכלה אלא הפעם עצירת הנישואין עד סיום לימודי ההסכלה כדי שהבוגרת בסיום הלימודים הללו כבר לא תהיה ממש חרדית וצייתנית ל"שולחן ערוך", אולי תחשוב פעמיים על לידות כהלכתן וה"קריירה" החילונית-חולנית תפעם בה ואילו בעלה לעתיד לא יהיה עוד אברך אלא ליצן קל כמוה. בקדציה הקודמת לא במקרה חוקק הפרלמנט הציוני חוק של איסור נישואין עד גיל 18, וזאת כדי שביל זה תגויסנה גם נשים שבעדתן נהגו לחתן קודם גיל 18 והללו הקימו בתים יהודיים שומרי שבת. רביעית, לא בכדי נבחרה העיר צפת. הציונות הפוקרת ניסתה להרוס את הערים והישובים בהם שומרי התורה והמצוות היו רוב מוחלט בראשית המאה ה- 20 כמו פתח תקווה, מזכרת בתיה, גדרה, רחובות , כפר סבא, ירושלים, חיפה,ובמיוחד צפת. גם בקום המדינה שיכנה המדינה עולים דתיים וחרדים בישובים ובערים חדשות ודרך בתי החינוך הפוקרים שלנו היא שינתה את אורח החיים היהודי שלהם. כיום - עשרות שנים אח"כ, הגלגל פשוט מתהפך והציונים הרואים את יד ה' נהפכת וגם הבאת הנוכרים הסלאבים שאיננה עוזרת לזממם הדמוגראפי, הרי שהם מנסים לחבל ביהדות החרדית והעיר צפת היא בראש מעייניהם. למרות ראשי הערים החילוניים בעיר הזו,  ולמרות השקט וההבלגה החרדית לחילוניות בעיר הרי שעיר הקודש הזו מחדשת את ימייה לעבר ימייה הגדולים מלפני מאות בשנים. החילונים הפוקרים בורחים ממעט האור שהפך לאור יקרות ממש ומאחר שכוחות קנאים כה"עדה החרדית" לא הגיעו לעיר הרי שמנסים הפוקרים השפלים לטמא את העיר התמימה הזו שוב והפעם כאילו ב"קדושה" הם באים להןפכה –  הקמת "מכללות ליהדות", כדי שהסכלת הנשים ה"חצי דתיות" תתרבה על נשות ה' החסידיות שהציפו את העיר. המכללה המשוקצת הזו היא עוד ניסיון לפגוע בעיר הקודש צפת, ובמיוחד בנשותיה הצנועות. מטרת הפוקרים להפוך את צפת ל"עיר המכללות" לאחר שנכשלו להופכה ל"עיר האומנים" ו/או ל"עיר הכלייזמרים". עוד שלב במאבק הפוקרים נגד דת אש למו.

     ברור שמי שאשם בכל המהפך הזה הם מספר דמויות צבועות ופוחזות ממפלגת ש"ס הרפורמיסטית. גבי בוטבול – מתנחל עם כיפה סרוגה ועם השקפה בגודל שקל, הוא החלוץ בנושא ואחריו אותו אריה דרעי "רב המעללים". וכמובן גם גב' זכייה בר שלום החנפנית והריקנית הנוקמת בבעלה שסירב בתחילת נישואיהם להרשות לה ללמוד את מקצוע השטן ששמו פסיכולוגיה. ולצידה משמש ה"פודל" המתועב ששמו דני נשיא ואשר חבר לאנשי מר"צ בשעתו כדי לסייע להם לחלל שבת בעיר הקודש , בירושלים!

     לפני שנים לא רבות התגורר בצפת חסיד ברסלב שחזר בתשובה ממעמקי הקומוניזם של תל אביב ולמד תיפוף בגו' נגלים של אפריקה. בבואו לצפת נהג לתופף דווקא בין השעות 14 ל-16 ומעבר לשעה 23 בלילה. את השם צפת הוא תרגם כראשי תיבות של "צריך פה תופים". כיום, כשהכורת והמשחית הפוקר הגיע שוב לעיר הקדושה הזו עם ה"מכללות" המטונפות שלו הרי שבאמת צריך בעיר הזו להרעיש עולמות דתיים עם תופים. אולי זה יבריח את ה"אקדמיה" הפוקרת עם ידי העשיו ובחנחון של "קול יעקב".

עיד אל גזוז

בס"ד

      עיד אל גזוז / הרב אליהו קאופמן

       הכותל המערבי הוא אתר דתי לכל דבר ובו התפללו אבותינו ורבותינו מאז חרב הבית השני.יסוד האמונה במקום הזה - כשריד חומת בית מקדשינו שלא סרה ממנה שיענה, נעוצה באלפיים שנות מסורת. באותם ימים לא היו בקרב עם ישראל כאלה שלא יראו עצמם מחויבים לתורת משה ולדת אש למו. אפילו הצדוקים –  שנותרו לאחר חורבן הבית, והקראים שהופיעו אח"כ , לא הכחישו את היותו של המקום מרכז דתי שקדושתו עלתה על פני כל בית כנסת.  אבל מסוף המאה ה-19 ובמיוחד במאה ה-20 החלה ההשתלטות של אלה שלגביהם המושג "יהודי" איננו כלול עם אמונת ה' אלא זהו מושג "לאומי" שכל כולו "היסטוריה" שאפשר לפרשה לכאן ולכאן , ובעצם מכאן החלו ניתחות עלינו הצרות. הכותל הקדוש נוצל בידי יהודים כופרים להתגרויות בערבים ולימים אותו מקום קדוש נוצל להתגרויות בדת ישראל ובמאמינייה.

       לפני 84 שנה עלה הכורת בעקבות אותם אלה ששמו למרמס את קדושת הכותל המערבי וניסו לנצל קדושה זו לחולין נוכרי ולהתגרות בערבים. כבר כתבתי בעבר כי בתשעה באב שחל לפני הפרעות המפורסמות  חוללו אנשי בית"ר פרובוקציות ברחבת הכותל וניסו לעלות כפרובוקציה להר הבית וקציר הדמים שאח"כ ידוע לכולנו. בין הפרובוקציות הללו היה גם עניין הנפת הדגל בכותל - כהתגרות צבאית, וגם ניסיון העלייה להר הבית, שעד אז לא העיז שום יהודי מאמין לעלות לשם משום ההלכה היהודית. כנותם של בני אדם נמדדת בכנות אמונתם באשר למעשיהם. יום תשעה באב הוא יום אבל קשה שבו בני ישראל מקוננים בכאב על אובדן בית קדושתם כשהצום הוא העיקר שבעיקרים באותו היום. מי שאינו צם באותו היום ובמקום זאת מקיים "הילולות" שמחה, שירה וזלילה בפרהסיה הרי יותר גרוע מנבל ברשות התורה וכל כולו אומר רמייה.

      בהפטרת "רני ושמחי" (הנקראת ב"שבת חנוכה" ) מוזכר כי לצד הכהן הגדול שחידש את בית שני –  יהושע בן יהוצדק, עמד השטן ושם נאמר "והשטן העומד לימינו לשיטנו". לא לחינם נאמר "העומד לימינו" , משום שכאשר השטן בא מצד ימין הוא מטעה ומבלבל יותר בהחטאתו מאשר הוא מגיע מהצד החלש והמועד לפורענות שמשמאל. ולכן לא במקרה אנחנו חוזרים ואומרים "ימין ה' רוממה, ימין ה' עושה חיל", כי רק מימין ה' הישועה ולא מימין הלאומנות הנוכרית. אח"כ נאמר "יגער בך ה' השטן,  ויגער בך הבוחר בי"ם כאוד מוצל מאש". חז"ל מפרשים את הפסוק שישנם רשעים בישראל  המנצלים את קדושת ירושלים למטרות החולין שלהם ומנסים להתהדר בבחירתה הקדושה, ואין זו אלא עצת השטן כדי לראות אם ישראל התמימים ילכו אחריהם. אלה היו אנשי בית"ר שבאו לרחבת הכותל לא כדי לקונן על החורבן אלא לנצל את המקום הקדוש לעם ישראל כדי להנציח את ההיפוך לדרך התורה -   הלאומנות , ולהתגרות בערבים. אבל בכל ניסיון ישנם סימנים של אמת שיהודי חייב לבדקם אם אמת או שקר היא זו.  הצום היה הינו הסימן הגדול לכך. אבל חבורת הפרחחים של בית"ר - שבראשה עמד הפר' יוסף קלוינר (ש"הוכחות" היהדות שלו כבר לא היו מן הקודש אלא מן ה"מחקר"), לא שעתה כלל לעניין הצום, הם הגיעו בתערובת של אנשים ונשים ובלבוש שחץ , ולא בתפילה דובבו שפתיהם אלא בסיסמאות נוכריות ובהתגרות לשמה ולסיום ניגשו להרוות את צימאונם (כפי שנהגו מידי שנה בשנה בתשעה באב מאז כיבוש א"י ע"י הבריטים) באותו משקה ציוני שהפך לעבודה הזרה החדשה של הכופרים היהודים בדת ישראל  - בגזוז. לא לחינם זכה היום הקדוש הזה לכינוי הלעג בפי הערבים: עיד אל גזוז ומהיום הנורא לישראל הפך יום תשעה באב ללעג זר כאשר אותם בית"רים צבועים שמו בפרהסיה ללעג את הצום המר וחיללוהו בפרהסיה. מי כבר יכול היה להאמין - אפילו מן העמים הזרים, שבאמת היום והמקום קדושים למחללי ה' הללו?!.

    גם לאחר אותן פרעות –  ועד שנת 1948, המשיכו הפרובוקציות הללו כאשר יהודים יראי שמים משפילים ראשם בכותל בית מקדשינו בכל תשעה באב ובוכים מתוך צום ועינוי הנפשות  ואילו שליחי השטן חוגגים שם את "עיד אל גזוז". משנת 1967 –  תחת הכיבוש הישראלי, חזרו הפרובקציות הללו ע"י "קבוצת נאמני הר הבית –  שרובם חילוניים, שכל מטרתם רחוקה מקדושה ומקינה לריבונו של עולם, אלא מטרתה כיבוש וגזל. ולצידם "ארכאולוגים" ו"מדריכים" להטות את הדרך מקדושה לחולין.  ולצד "בל תגרע" מימין הופיעו נשות ה"בל תוסיף" משמאל שנקראות "נשי הכותל" החילוניות, ושלעולם אינן צמות ביום קדוש  זה ואינן מקיימות התורה הקדושה עפ"י המסורה אלא באות לחולל שם פרןבוקציות לשמן ואח"כ אוכלות ושותות בפרהסיה. לא אכנס כאן לויכוח איזה משתי הפרובוקציות קשה יותר אלא אסיים בנשפט "אלה ואלה נשרפין בבית הדשן". מסופקני אם היה לפרובוקאטורים הללו יש מקום לזכות להישרף בבית הדשן של קדמונינו.

!אל תשלחו ידיכם בנער

בס"ד

   אל תשלחו ידיכם בנער ! / הרב אליהו קאופמן

       ההתקפה המילולית נגד החייל החרדי (בשכונת "מאה שערים" בי"ם) היא טעות עקרונית ואסטרטגית חמורה ביותר  של היהדות החרדית הנאבקת נגד הגיוס. הנער ה"מחויל" הוא בסה"כ קורבן לשיטה ולא השיטה עצמה. קללות וגידופים יעבירו אותו סופית לצד השני –  שם מחכות לו ציפי ליבני והיידי מוזס. כשרואים נער חרדי "מחויל" הרי שאף פעם אי אפשר לדעת מה הביא אותו למצב. יתכן שזו "התחיילות" מתוך  השפעת התקופה האחרונה אך גם אם כך הדברים הרי שמדובר בתופעה שיש לה שורשים עתיקים יותר וכל כולה גלויי ניצני התפקרות ממצוות שה"התחיילות" היא תרוץ לעבור לצד התאוות והאנרכיה. השורש יכול להיות שונה בכל מקרה ומקרה ואף מושרש בתוך משפחת החייל ויחסיו בעבר עם הוריו, מחנכיו , סביבתו וכו'. שונאי הדת תפסו את הנקודה: הצבא הוא כיסא המפלט מיהדות לפקרות. אבל כדי לטפל בבעיה כזו הרי שקללות ונאצות רק יעשו את ההיפך והחייל החרדי המבועת יפלט ביתר קלות מחוץ ליהדות. ונא לא לשכוח –  אלה הם נערים שחוו "גרסא דינקותא". אלה הם נערים שלמדו חומש וגמרא וקראו ברטט פרקי תהילים , ואל כאלה אסור להתייחס כאל אויבים. "חנוך לנער על פי דרכו", וכן "יד ימין מקרבת ויד שמאל דוחה".

     בראשית שנות ה- 60 סערה מדינת ישראל בעקבות פרשת "חטיפתו" של הילד "יוסל'ה   שוחכמכר מהוריו , ע"י סבו , שרצה שהילד יגדל כשומר תורה ומצוות. לרבים נראה בטעות כי גדולי ישראל עמדו מאחורי ה"חטיפה" אך לא כך הדברים. ולדוגמא אקח למשל את גדול גדולי הרבנים הקנאים דאז – האדמו"ר מסאטמר. לפני מספר שנים –  בביקורי בוילהמבסבורג שבברוקלין הניו יורקית, ניגש אלי ראש הוצאה לאור חרדית ולחץ את ידי בחום. אח"כ סיפר לי כי אמנם אביו ובני הדור הקודם זכרו היטב כי מה שכתבתי בספרי –  "צדיק כתמר יפרח", על כך שהרבי מסאטמר התנגד ל"חטיפה", אומנם היה מדויק וכי באמת הרבי טען כי "המלחמה נגד הורים חילוניים טועים איננה המלחמה האמיתית נגד ההשקפה הציונית הפסולה. אך בעקבות מלחמה כוזבת בקרבנות ההשקפה הפסולה הרי שלא פעם שוכחים להילחם נגד המחטיאים עצמם. וכך הם הדברים גם כאן- בפרשת הגיוס לצבא.

     המלחמה האמיתית צריכה להיות מול הרבנים הללו המכשירים לשלוח לצבא לא רק "תלמידי ישיבות" אלא כל נער חרדי שממחרת יגעל במאכלות אסורים, ייחשף לניבולי פה סאדיסטיים של מפקדיו, ייטמע בין נשים לא צנועות ו"יתחנך" עפ"י "ככל הגויים מחנה ישראל" , ללא שום אפשרות שמשפחתו או קרוביו יוכלו לפרוץ את ה"מסגרת הצבאית" הנוקשה שבה הכל נקבע בפקודות ולא עפ"י בחירה. ואת הקרבנות הללו אתם –  חיילי ה' הטוב והרחמן, מגדפים ומקללים! צאו לרחובה של עיר ולחמו נגד אלה שהתירו את ה"נח"ל החרדי" ופרצו פרצה בגדר הצניעות. צאו והפריכו את השקר הזה –  הבא מבית מדרשה של "יהדות התורה" ומספר "מחזירי תשובה" לעניים, כי אי גיוסם לצבא של נושרי הישיבות הוא "לא תעמוד על דם רעך". צאו והקימו מסגרות ארגוניות ותקשורתיות עצמאיות להעביר את מסר האמת לציבור החרדי כולו משום שבימים שנלחמים בטנקים עדיין כלי המלחמה  של ה"עדה החרדית" הם מימי המלחמה בסוסים. צאו והכניסו לביתכם את החייל האומלל הזה, הכינו לו קפה ואפו לו עוגה, כי מבשרינו הוא וישנה מצווה לא להתעלם מבשר מבשרינו. אם אין לחייל הזה אוזן קשבת בביתו , אתם תהיו האוזן שלו ואולי מאוחר יותר גם הפה. מי יודע כמה דברים הוא לא ידע וכמה תשובות הוא לא קיבל בנערותו. המערכת הצבאית שוחקת וכמו לכל "קנטוניסט" אומלל גם לנערים הללו יש צורך לתת סעד כדי שידעו מאין באו, לפני מי הם עומדים ולאן הם יחזרו אחרי 120 , בע"ה. אני בטוח כי האדמו"ר מסאטמר זצ"ל, הרב עמרם בלויא , הרבי מבריסק וצוקי עולם אחרים לא היו מקללים או נותנים ידם לבזות ולרצוח נפש של אנוס אומלל.

     ולסיום יש רק להזכיר כי שוב התקשורת ערכה "עליהום" מתוזמן ושיקרה על כך שהחייל "הוכה". לא דובים ולא יער ובטח לא מוטות ולא ברזלים. כל זה עולה מחקירת המשטרה. אילו- במקום לקלל נערים אנוסים, היינו יוצרים מערכת ארגונית , פוליטית ותקשורתית עצמאית ומתאימה לזמנינו –  ובנפרד מה"חרדים הציונים", יתכן שהיינו יכולים לפעול לעצירת השקרים הללו בתקשורת הפוקרת ולהביא לידיעת העולם מי היא ה"תקשורת הישראלית". במדינה מתוקנת הרי שאנשי תקשורת שקרנים מלכתחילה ובעלי אינטרס הסתה היו מוצאים את עונשם וחלק נכבד מהם היה נפלט מהמערכת. אבל מטרת הרצון הציוני במדינה חילונית ונקייה מדת אש למו, מקדש את כל האמצעים.

?"מיהו ה"מרשיע הלאומי

בס"ד

   מיהו ה"מרשיע הלאומי" ? / הרב אליהו קאופמן

      ההתנפלות הפלילית והמסיבית על המועמדים לתפקיד ה"רב הספרדי הראשי" –  ועוד ממש לפני ה"זינוק הסופי לקו המטרה" איננו מקרי בעיני. שלושה רבנים נחשדים בעבירות שונות  והם  מוזמנים ל"שימועים" שונים ולבסוף - גם אם המערכה תעבור בשלום הרי שידבק בהם רבב, שהרי מהבוץ המושלך עליהם עדיין יוותרו הרבה נקודות חומות שלא ניתן יהיה לכבסן עד יום הבחירות. מישהו – שם, בצללים האפלים, מעוניין להחתים את הרבנים ש"דבק בהם רבב" כדי שמועמד רביעי ינצח.

       שמו של הרב שמואל אליהו הופיע ראשון והוזכר בעניין איסוריו נגד מכירת דירות לערבים בעירו. להבדיל מכל אלה שרק בשבועות האחרונים נזכרו בהצהרותיו (בנות השנתיים לפחות...) שאלה היו בעצם הצהרות גזעניות , הרי שכותב שורות אלה כתב והתריע על כך לפני יותר משנתיים. באותה תקופה קמה סערה גדולה בנושא וארגונים ואישים רבים תבעו לזמן את הרב אליהו ולבקש ממנו להתנצל על כך. התותחים אומנם רעמו אך המוזות שתקו. היועץ המשפטי לממשלה והמשטרה היו רדומים עד אפס מעשה והרב אליהו הוסיף מנייה ובייה על אותן הצהרות. והנה לפתע כשבועיים לפני שהרב אליהו עומד להתמודד ,  ואולי גם לזכות במשרה של "רב הראשי הספרדי לישראל" – בתמיכת ה"בית היהודי" ומול מחנה מפולג ושסוע של ש"ס, פתאום התקשורת שוב מתעוררת לנושא ה"גזענות" והפעם הרב אליהו מוזמן ל"שימוע" אצל היועץ המשפטי לממשלה, תוך בקשת התנצלות ממנו. אם יבואו ויטענו כי להבדיל מבעבר הרי שהפעם זו בחירה ל"רב ראשי לישראל" הרי שאענה כי זו טענה צבועה שבאה לחפות על האמת. אם עניין הגזענות הוא פגימה ברבנות, בממלכתיות ובסובלנות הרי שכבר כרב עיר יש לייסר את הרב שמואל אליהו ולקוראו לסדר עד שיתנצל. אין שום הבדל לטובה כאשר גזענות נאמרת מפי "רב ראשי" של עיר לעומת גזענות הנאמרת ע"י  "רב ראשי" של מדינה. גם אם הכל יעבור בשלום הרי שהגוף הבוחר בפרט וכל הציבור בכלל ייזכר שוב בצד השלילי של המטבע של הרב אליהו ,  ולמישהו זה כבר מספיק. 

    והנה לא יבש כדיין הדיו מכתיבת שמו של הרב אליהו ולפתע פתאום מישהו בתקשורת דואג ל"הזכיר"  לנו (עוד לפני החלטת הגר"ע יוסף מי מבין שני בניו  יהיה מועמדו ל"רב הראשי הספרדי" לישראל") כי הרב אברהם יוסף כינה את בית המשפט הישראלי "ערכאות עכו"ם" וכי דעותיו לגבי נשים קשות ונוקשות. והנה מיד לאחר שהגר"ע יוסף החליט כי אברהם יוסף  יהיה הבן שיתמודד לתפקיד ולא יצחק יוסף (שכוחו בעסקנות וב"לוביסטיות" קטן יותר מאחיו אברהם) יהיה מועמדו לתפקיד, הרי שמיד אח"כ התקשורת מדווחת על כך שהרב אברהם יוסף חשוד ב"זיוף תעודות כשרות". והנה מיד אח"כ כבר מדווחים על חשידול ל"הפרת אמונים" ול"נוהלים בלתי סדירים" מצידו של הרב אברהם יוסף, וכל הפרשה מסתיימת בחקירה של יותר משמונה שעות במשטרה עם "אזהרה". אם כל החשדות נגד הרב אברהם יוסף הועלו מזמן, אזי, תמהני למה חיכו במשטרה כל כך הרבה זמן ונזכרו ב"בעיות" וב"ראיות"  רק סמוך לבחירות ל"רבנות הראשית לישראל" ? גם אם הכל יסתיים במהומה על לא מאומה הרי ששמו של הרב אברהם יוסף הוחתם ועבור אינטרסנט מסוים זה בחזקת דיינו.

      וישנו גם מועמד שלישי ל"רב הראשי הספרדי" שהתקשורת העלתה את שמו בקשר לחשדות "פליליות". זהו הרב רצון ערוסי מקרית אונו שכנגדו העלו טענות על "זיוף" של פחות מחודש מחייו כדי שיתאפשר לו להגיש מועמדות לפני גיל 70. וגם, כאן אם תמצא התשובה לבעיה הרי ששמו הוחתם וזה מספיק לאותו אינטרסנט עלום.

    ומה שיותר מעניין מכל הוא שכל החשדות נגד שלושת הרבנים הללו הועלו רק לאחר שכל ה"דילים" הדבילים, בדבר "תפירת" חוק פוליטי שיאפשר לרב שלמה עמר (ה"רב הראשי לישראל" המכהן) להתמודד שוב, נפלו פרקדנים. מנגד הרי שמועמדו של הרב עמר  (הרב ציון בוארון) –  ל"רב הראשי לישראל", לא הוזמן להיחקר ואפילו לא פורסם נגדו בשום כלי תקשורת "כללי" כי גם האיש הזה הוא רואה בבית המשפט הישראלי "דיני עכו"ם שאין להדיין בפניהם. יתרה מכך, הרב בוארון פסל קידושין משום שאחד מעדי הקידושין היה עו"ד וזאת בטענה כי עו"ד פסול לעדות מאחר והוא מופיע בערכאות עכו"ם ששמם "בתי המשפט הישראליים"! השאלה היא מדוע נגד הדיין ציון בוארון לא הועלו הטענות התקשורתיות (שהרי האיש עצמו התפאר במעשיו ובדעותיו בעתון של ש"ס , "יום ליום") בשנאת בית המשפט הישראלי, ואף בפסיקה נגדו, כפי שהן הועלו נגד הרב אברהם יוסף?

    ועוד אזכיר לקוראים כי עם פתיחת המרוץ לתפקיד ה"רב הראשי לישראל" נפתחה חקירה נגד הרב יונה מצגר כשברקע כנס רבנים בפ"ת שצידד במצגר כ"רב ראשי לויאלי לרבנים" מול ביקורת קשה באותו כנס נגד הרב עמר. כל זאת ממש עם תחילת המרוץ לתפקיד ה"רב הראשי" ולפני שה"רבנים הראשיים" בוחרים את מועמדיהם לרשימת ה"גוף הבוחר של הרבנים הראשיים". השאלה היא מדוע הפרקליטות , היועץ המשפטי לממשלה וכמובן המשטרה "נזכרו" רק בעיתוי כה "עדין", לפתוח רשמית בחקירה , שיותר מחצי שנה התנהלה באופן סמוי ? התוצאה המעשית מחקירתו של הרב מצגר איננה רק במעצר הבית שלו אלא בביטול זכותו  לבחור חמישה הנציגים שלו לבחירת ה"גוף הבוחר" והעברת הזכות הזו לרב כמר שקיבל זכות לבחור עוד חמישה נציגים מטעמו ל"גוף הבוחר".

      אינני חפץ לחשוד בכשרים אך מנגד צירופי המקרים והנסיבות יותר מתמוה. חושבני ששרים וח"כים  הגונים - יחד עם מבקר המדינה, היו צריכים לבדוק אם לא קיים, חס ושלום, קשר בין פתיחת כל התיקים והאשמות הללו – נגד הרבנים, לבין המרויח העיקרי ששמו ציון בוארון ובמיוחד פטרונו , הרב שלמה משה עמר.

הרגע ההיסטורי של החרדים

בס"ד

    הרגע ההיסטורי של החרדים / הרב אליהו קאופמן

  הפגישה של אנשי ש"ס עם ראשי הרשות הפלשתינאית ברמאללה פותחת אומנם תקוות ל"דרך אחרת" שיכולה להסתיים סוף כל סוף בדו קיום. אני  מנסה להבין מדוע ש"ס היתה צריכה לחכות כל כך הרבה שנים ורק עכשיו לצעוד שוב קדימה עם השלום, אבל טוב מאוחר מאשר לעולם לא. לדידי זו קצת התבזות שמפלגה של יהודים חרדים מארצות המזרח זקוקה ל"הדרכה" של אירופאים מ"ועידת ג'נבה" כיצד להגיע לשלום עם הערבים שבתוכם הם בנו את תרבותם המפוארת מספרד ומרוקו ועד עירק ותימן.. התורה היא דרך ההשתדלות הטובה ביותר לשלום עם אומות העולם ומי כעדות המזרח יכולים להניע בעצמם את גלגל ההידברות ואח"כ להוביל את השאר אל ה"מזרח אל השלום". מי כמו יהודים חרדים - ורבניהם, הם אלה שצריכים להגיע לפשרה על המקומות הקדושים עם בני ערב ובני נצרת. כמו שאנשי ש"ס ביטאו יפה מאוד  – לפני מארחיהם הפלשתינאים, כי בעצם אפשר להגיע לשלום ישיר ללא תיווך אמריקאי כך עליהם, ובמיוחד על הזרמים החרדים שלא הגיעו לרמאללה(כמו "יהדות התורה" למשל...), לשנן ששלום בין מאמינים במזה"ת יתכן גם ללא תיווך של יהודים אירופאים וחילוניים.  בשביל המפגש הזה לא היינו צריכים לחכות כל כך הרבה זמן אבל את ש"ס צריך לשאול אם הפעם היא מבטיחה שלא תהיה יותר נסיגה. ש"ס צריכה להבטיח שלא רק שלא יעלה עוד עמוד ענן קודר וישתלט עלייה –  כמו בשנותיו של אלי ישי, אלא שהח"כים שהיום הם מובילי ההידברות עם הערבים (ומסתמא בעידודו המירבי של ח"כ אריה דרעי) , ובראשם יצחק וקנין, לא ישובו בעתיד להיות מובילי הימין וידעו לרסן את עצמם בויכוחים שלהם עם הח"כים הערבים. ש"ס צריכה גם להבטיח שברגע האחרון הם לא יברחו מאולם ההצבעה בגלל שיפחדו כיצד יגיבו מצבעיהם בבחירות שאח"כ.

     אבל מילא, ש"ס חזרה לעשות צעד קדימה אך היכן היא "יהדות התורה"? דווקא בימים שראשי המפלגה הזו מנסים לחקות את המיליטנטיות של ה"עדה החרדית" נגד הצבא ורבנים מ"יהדות התורה" השתתפו בהפגנה נגד הגיוס הישראלי מול משרדי ה"איחוד האירופאי" בבריסל הבלגית (ביחד עם חסידות סאטמר), הרי שאותה "יהדות התורה" נעדרת מהמפגש לשלום עם הפלשתינאים. זו גם אותה "יהדות התורה" שתמכה בחוק האנטי בדואי (בשונה מש"ס). קצת בושה רבותי, כיצד אפשר להלחם נגד הצבא ונגד המיליטאריזם בכזו מיליטנטיות ובאותו הזמן ממש להמשיך בקו הלאומני נגד השלום?! זו איננה דעת תורה –  זו פשוט הסתה לשפיכות דמים ומי שישלם את מחירה יהיה הבן של השכן שלכם. ברגעים האלה –  כשהליכוד וש"ס פונות לנתיב הפשרה, הייתי מייעץ ל"יהדות התורה" לקפוץ על רכבת השלום ולא לשחק עוד את הלאומנים שבלאומנים ולהמשיך לסכן המוני יהודים חרדים החיים בעולם בין המוסלמים הרבים. הייתי מציע לאנשי "דגל התורה" להיזכר במשנתו של הרב שך זצ"ל על כך שלא מתגרים באומות העולם ועל כך שאין להתגורר בשטחים הכבושים שאותם הוא ציווה להחזיר תמורת שלום. לחסידות בלזא הייתי מציע להתפקח מהטירוף החדש שאחז בח"כ שלהם - ישראל אייכלר, ולחזור רק פחות מחמש עשרה שנה , לימים שאותו אייכלר דיבר על "שלום עם הפלשתינאים" ואפילו הציע  "להידבר עם החמאס". למאיר פרוש הייתי מציע להתפכח מהחלום האלקטוראלי שלו - להקים מפלגת ימין דתית בראשותו, ולחזור למסורת סבו ואבותיו: דו קיום עם הערבים. בכלל, היה יפה ונאה יותר אם החרדים ביחד - בלי אנשי הליכוד ובלי "יוזמי ז'נבה", היו צועדים קדימה עם היד הנכונה לשלום. זה היה כל כך מתאים ליהודים חרדים שאבותיהם חיו עם הערבים בארה"ק ובגולה המוסלמית, ואשר דרך המיליטאריזם הפראקטי מהם והלאה, להיות אלה שמובילים את תהליך השלום ולא את ה"ציונות האקטיביסטית" לדורותיה.

     ההליכה המשותפת של אנשי ש"ס עם חברי הליכוד היתה להראות –  מצד ש"ס, כי הם אינם הולכים לפגוש את הפלשתינאים רק עם השמאל. זו היתה מגננה בפני התקפה עתידית של הימין נגדם בבחירות אפשריות. מנגד הרשו לי להמר כי פעילי הליכוד הלכו עם אנשי ש"ס יחדיו לרמאללה כדי לאותת - אולי ב"מצוות" נתניהו, שאם ימין הליכוד  וה"ביתה הלאומי" יפרשו מהקואליציה על רקע חתימת שלום עם הפלשתינאים, הרי שהאופציה החרדית , של ש"ס בעיקר, קיימת על המפה הפוליטית.

    אבל כפי שאנו למודי ניסיון ב"בלט השלום" הזה , שכבר כעשרים שנה אנחנו רוקדים אותו, הרי שמי יודע מה תהיינה התהפוכות וכיצד ה"ריקוד" הנוכחי יסתיים. לכן הייתי מציע גם לערבים ולאותם יהודים חרדים רבים – שהשקפתית חיים במרחב השקפתי ופוליטי ענק שבין "נטורי קרתא" לחלקים הניציים של "יהדות התורה" ושל ש"ס, להתחיל להיפגש ביניהם לשם קיום דרך שלום חדשה ואפשרית שבנויה על הבסיס הרחב ביותר. ל"עדה החרדית" ולחסידות סאטמר בסיס הבנה גדול יותר עם הערבים ממה שהם  מתארים לעצמם. לחסידות סאטמר ישנם מהלכים פוליטיים אדירים בממשל האמריקאי ומנגד האדמו"ר מסאטמר זצ"ל כתב בבירור את משנתו נגד כיבושי 1967. האדמו"רים הנוכחים תמכו במדינה הפלשתינאית שהוכרזה לפני פחות משנה באו"ם. ויותר מכל –  לציבור הענק של סאטמר , ה"עדה החרדית" וחוגים רדיקליים של "יהדות התורה" בחו"ל (שאינם מושפעים מחבריהם בארץ) אין שום בעיה שקהלם יברח מהם אם הם ישבו למו"מ של שלום עם העולם הערבי והמוסלמי. הקהל של סאטמר וה"עדה החרדית" איננו מתנדנד בין מצביעי הליכוד ל"עוצמה לישראל". לפני מספר שנים - בהפגנה נגד חילול הקברים ביפו, קיבל הקהל הזה במחיאות כפיים את ההנהגה הערבית של יפו , שלחצה את ידי רבני ה"עדה החרדית" להסכמה משותפת להגנת קודשי הדת. אלו לא היו "כפיים פוליטיות" אלא כפיים טבעיות של צאצאי אלה שחיו בעיר העתיקה בשלום ובברכה עם הערבים לפני המנדט הבריטי.

     ולאנשי ה"עדה החרדית" - שהגר"ח זוננפלד היה הראשון ששלח בשמם את ידו לשלום עם הערבים, הייתי מציע סוף כל סוף לחזור לשולחן המו"מ עם הערבים בימים שאפילו הציונים מהליכוד וחבריהם מש"ס מבינים שרק השלום היא הדרך לחיים. מעשה כזה מצידם יהיה הזיכרון הטוב ביותר לזכרו של פר' יעקב ישראל דה האן, קורבן השלום הראשון בארץ הקודש.

הכסף הציוני משחית

בס"ד

   הכסף הציוני משחית / הרב אליהו קאופמן

     השבוע שוב נחשפה פרשיית שחיתות שבה "עסקן חרדי" סידר לעצמו "קופה" יפה של שלוש משכורות אסטרונומיות ואח"כ לא הבין מה בכלל רצן ממנו. מדובר במנכ"ל "חברת קדישא" מהעיר רעננה המשמש גם כמ"מ ראש עיריית רעננה\ יואל עזרזר. לקח האיש ודאג לקבל שלוש משכורות עבור שלושה תפקידים כאשר מדובר בניפוח התפקיד וגזל כספים ממש. האיש מכהן כמנכ"ל "חברת קדישא", כקברן בחברה הזו וכ"מנהל הפיתוח" שלה. בכל אחד מהתפקידים קיבל הלה שנתית 336780 ₪ .כשמדובר במשכורת חודשית של 28065 ₪ בכל אחת מהמשכורת ובעצם חודשית הוא    הרויח 84195 ₪ ואילו לשנה הוא צבר 1010340 ₪! בדקו משכורות של "בכירים" אחרים ותביאו לי עוד דוגמא של סכומים אסטרונומיים כאלה. ממתי קברן מקבל כמעט 30 אלף ₪?! ממתי "מנהל פיתוח" הוא "עובד בכיר"?! וממתי מותר עפ"י הלכה לגזול משרות ומשכורות מיהודים אחרים –  ובסכומים אסטרונומיים, ולהעבירם לכיס אחד?! ואח"כ מתפלאים כולם מדוע החרדים נתפסים כגנבים! לאותו עזרזר – שגזל כספים שהיו יכולים ללכת לצדקה ולתורה, לא היתה את הבושה ל"הסביר" כי הגזל שלו היה כל כך בסדר וזאת משום שכמ"מ ראש העיר הוא לא קיבל משכורת!הגזלן הזה גם לא התבייש לטעון כי הוא העביר "כחוק" את גזילותיו לרואה חשבון שלו, ומכאן שאם מדווחים לשלטונות המס כ"חוק", אזי, מותר לשדוד את משכורות וכספי הקופה הציבורית לכיס אחד בלבד!

    נכון אומנם שגם הפוקרים הם גנבים לא קטנים אהל מי התיר לכל הגנבים בעלי החזות החרדית לגנוב ולנהוג בניגוד לתורה הקדושה רק משום שפוקרים וכופרים מתנהגים כך?! בשיטה הזו הרי שאותם מחללי שם שמים בפרהסיה אינם נעצרים רק בגניבות אלא מי שמקל בעבירה קלה יקל אח"כ גם בעבירה חמורה, וכך הם ממשיכים לחלל שם שמים אבל בסתר מענייני עריות  ועד לשפיכות דמים ועד שסופם ללקות כפי הפסוק: "מי שמחלל שמים בסתר נפרעים ממנו בפרהסיה". בדקו היטב ותגלו שכל אותם רעשים הגוזלים בספי ציבור שמיועדים לתורה ולצדקה הם גם מגלי עריות , שופכי דמים ו"מוסרים". עבירה גוררת עבירה וכך נמשכת השלשלת.

    גזלנים בלבוש דתי היו כל הדורות אבל רק מאז ה"ברית" בין החרדים – הציונים לציונות החלו להתרבות אותם גזלנים ועוברי עבירות אחרות תוך זליגה למדי לבוש "רבניים" ולגלימות "דיינים". במה שהאדמו"ר מסאטמר כתב - כנגד לקיחת הכסף הציוני, ישנו מימד נוסף שאיננו רק החשש שהכסף הציוני יגרום לכפיית הצרות הצרורות של הציונות.המימד הנוסף הוא החשש שהכסף הציוני ישחית את היהודי החרדי עד כדי כפירה ממש. כאשר אומות העולם מעניקות כספי מדינה לענייני דת ותרבות יהודית (וגם זה איננו מומלץ משום "חסד לאומים חטאת", שמה הכסף הזה יעניק זכות לגויים ויקטרג על ישראל) הרי שקיים החשש היהודי מפני "דינא דמלכותא דינא" וחילול ה' מרחף אף הוא על ראש ישראל. גם עניין פיקוח הכסף הזה נמצא לרוב בפיקוח תורתי או של עסקנים שהם יראי שמים או אפילו יראי המדינה הנוכרית. הנוכרים עצמם מפקחים על דרך הליכתו של הכסף ומנגד לכסף הזה אין מטרת שוחד רוחני כדי לעצור את היהודים מלקיים מצוות.

     מנגד, הרי שהכסף הציוני הוא מושחת כבר ממחשבת הנותנים שהקימו את מדינתם כדי לעקור מצוות. כל מטרת נתינת הכסף הציוני ליהדות - שלא פעם מוענק בשפע, הוא לכבול את היהודים המאמינים לחוקי העכו"ם הציוניים ולשם כך מוכנים הציונים להעלים עיניהם מגניבות שמתבצעות ע"י העסקנים המקבלים את השלמונים. לא פעם הציונים עצמם יוצרים ומנחיתים את ה"עסקן", ה"רב" ואפילו ה"דיין" שבידו את מפקידים את כספי הגזל בעבורו ובונים לו את "משרת הגזל". יותר "רבנים גנבים" לא רק שיצליחו לשחד את החרדים ולגרום להם תדמית נוראה אלא שאלה יבצעו את השמד הציוני ביתר שאת.כאשר המבנה הארגוני החרדי- ציוני הוא מופקר הרי שאין פלא שהמפתחות ניתנים ע"י הציונים ל"רבנים" ו"עסקנים" כהווייתם והללו משתלטים על כל חלקה טובה בעוד שיראי החטא, העסקנים המסורים והרבנים יראי השמים מוסתים הצידה ואף הופכים ללעג ולחוק. הציונים נהנים מכך וכמו השטן כך הם נוהגים: מחטיאים את החרדים ואח"כ מעמידים אותם למשפט ומקטרגים עליהם כגנבים - ואף יותר גרוע מכך, בתקווה שפני הדת יושחרו וההפקרות תחגוג.

     בימים שלפני השואה המרה שימשו כספי "חברות הקדישא" למעיין נובע לכספי חסד ולמימון התורה ורק הזעיר שבזעיר הלך למשכורות היהודים המסורים. אבל כיום "חברות הקדישא" ושאר ה"תקציבים לנושאי דת"  הן "פרות חולבות" ממש למעשי שחיתות, להתעשרות קלה של כאלה שאינם מקיימים מצוות אך מלובשים ב"שחור לבן"  וכאמצעי לשוחד כדי לשלוט על "רבנים" ו"עסקנים". באותם ימים שהיהדות התקיימה עפ"י צרכיה (כפי שזה קורה כיום בחו"ל) הרי שבעלי המשרות נבחרו עפ"י יעודם והיו כמובן יהודים יראי שמים ובודאי שהיו שומרי שבת. אבל היכולת להמציא "צרכים דתיים" תחת שלטון הכיבוש הרוחני של הציונים יצר מציאות חדשה בה מאות ואלפי משרות "מומצאות" עבור חילוניים במעטפת "דתית" ומתוך "צרכים אלקטוראליים".

     המערכת החרדית –  ציונית קלטה לתוכה חומר אנושי רעיל עד כדי כך שחלק מראשי ה"מועצות הדתיות" אינם יודעים לקרוא ולכתוב ומשלמים ליחצ"ניהם מקופות צדקה. ריבוי ה"משרות הדתיות" ללא צורך בישובים נידחים וחילוניים לגמרי- אך גם בערים חרדיות, מביא לאינפלציה של בעלי תפקידים "דתיים" שמאוישים ע"י פוקרים ממש אך הם אלה המתוים בעזרת הכסף הזה את "דעת התורה" ל"רבנים" ולציבור ומשפיעים דרכו על מה תאמר ה:תקשורת החרדית" - שהיא היום ה"רבנות" ב"רחוב החרדי". אותם אלה שמעניקים לגיטימציה לגנבים בלבוש החרדי הם גם אלה שנושאים את דגל הריסת היהדות והרמת קרן הכפירה עד כדי התפוררותה של חברה תורתית כפי שגדולי ישראל הנהיגוה לפני השואה המרה.

הברית החדשה:זכייה הרפורמאטורית ואיש הקש ציון בוארון

בס"ד

 הברית החדשה:זכייה הרפורמאטורית ואיש הקש ציון בוארון /   הרב אליהו קאופמן  

      לא במקרה עברה גב' זכייה בר שלום –  ביתו של הגר"ע יוסף ומרעלת נשות ישראל בהסכלתה, לתמוך בדיין ציון בוארון , איש הקש של הרב שלמה עמר. משפחת עמר ומשפחת בר שלום קשורות זו בזו. במכללת שטיפת המוח ההסכלתית שהקימה אותה זכייה מכהנת ועובדת גם רעייתו של הרב עמר. זו הגב' שבית המשפט הציוני הוציא אותה ב"שלום" מההאשמות להיותה שותפה ללינץ שעבר המחזר של ביתה ה"חסודה". מנגד בעלה של הגב' בר שלום עובד כדיין ב"בית הדין הגדול" של הציונים לצידם של אותו ציון בוארון וכמובן לצידו של הרב שלמה עמר. אבל תמיכתה של ביתו הגדולה של הגר"ע יוסף באיש הקש של עמר ויציאתה נגד אחיה נובעת מקרע עמוק במשפחת יוסף שכבר החל לפני למעלה מחמש עשרה שנה.

     "בד"ץ בית יוסף" היה כבר עם הקמתו מכרה זהב של כספים. בתחילת הדרך היה חמיה של גב' זכייה בר שלום - הרב בר שלום מבת ים, האיש שניהל את ההכשר של ש"ס. אבל מיד אח"כ נלקחה הבכורה הכלכלית הזו מגב' זכייה, מבעלה ובמיוחד מחמיה והועברה לאחיה של זכייה. אברהם יוסף היה הראשון שזכה בבד"ץ הזה - שכל כולו מבוסס על משגיחי "רבנות" קלים שבקלים, ואח"כ גב' יהודית יוסף - גיסתה של הזכייה , העבירה את הבד"ץ לבעלה ה"פודל" מושיל'ה. אבל ברית קרה של תמיכה הדדית נותרה בין אברהם יוסף לשליט החדש בבית הגר"ג יוסף, הינוקא, משה יוסף. המכללה של זכייה הוקמה כמרד נגד בעלה ואביה שסירבו שתלמד את מקצוע השטן ששמו פסיכולוגיה אך מכללה זו קמה גם גם כ"ריפוי בעיסוק"  עבור זכייה על שגנבו לה , לבעלה ולחמיה את מכרה הזהב הכלכלי וכן הפכה המכללה הפוקרת הזו כמוקד כוח עצמאי לקבלת כספים ולקשר עם הציונים. השנים עברו אבל הקרב והמלחמה הפנימית לא נשכחו וכיום יש לזכייה ולבעלה סיכוי להוריד מכוחם של מתנגדיהם במשפחת יוסף ובמקום זאת לזכות בנתח מה"רבנות הראשית" והפעם בלי שותפות עם שאר משפחת יוסף. אם בוארון יצח הרי שבוארון ופטרונו עמר כבר לא יהיו חייבים דבר לש"ס ו/או לגר"ע יוסף כפי שהיו הדברים בעשור האחרון , עת הרב עמר היה חייב ל"בית יוסף" עבור בחירתו בשנת 2003. יש לציין כי הרב שלמה עמר משמש גם כ"רב פוסק עליון" של אותה מכללה מרעילת בארות. ה"רב" במכללה הוא ליצן מפוקפק בשם דני נשיא ש"חרדיותו" מוטלת בספק ובעברו שיתוף פעולה עם השמאל האנטי דתי לטובת חילולי שבת בי"ם. שניים מראשי "ועדות השבת"(בי"ם ובבני ברק) טענו לפני שנים כי הם חושדים בנשיא כאיש השלטונות הציוניים וסוכנם.

     אבל מלחמות "בית יוסף" אינן מתחילות רק בזכייה נגד כולם ואינן מסתיימות שם. לא מכבר ביקש דוד יוסף עזרה ממפלגות השמאל נגד אחיו יצחק בקרב שעוד לא התחיל –  על "רבנות י"ם". העזרה הזו כללה גם מסירת חומר נגד האח בתחום המשפט הפלילי. הגר"ע יוסף עמד כואב וסובל מול המצב הלה. הקרב הגדול שניהל הרב יעקב יוסף המנוח - נגד כל משפחתו, ידוע לכולם. מנגד יודעת המשפחה כי הפסד ה"רבנות הראשית" לבוארון , ובמיוחד לשמואל אליהו יביא לסוף של חלוקת המשרות ה"רבניות" למשפחת יוסף וגרורייה על חשבון היהדות ועל גב הציבור התמים שתומך במשפחה הזו בצורה עיוורת ממש.

    וישנו עוד  שמן שמישהו יוצק למדורה הזו. האיש הוא יהודה דרעי מבאר שבע, שהגיע ל"רבנותו" בעיר הנגב מכוח ההשפעה של אחיו המפורסם, אריה דרעי. יהודה דרעי הודיע למקורביו כי לא ייכנע וימשיך הלאה גם אם נראה לכולם שאין לו סיכוי מול אברהם יוסף  –  מועמד הבית של ש"ס, מול ציון בוארון - מועמד הקש והחציר של הרב עמר (שאחד מהאב"דים הגדולים בארץ טוען כי ספריו של בוארון הם מפתח ל"טיהור ממזרים") ושמואל אליהו - מועמד הבית של ה"בית היהודי". יודל'ה דרעי מאוכזב מאוד מאחיו אריה. יהודל'ה האמין כי גם הפעם יעמוד אחיו לצידו כמו שסייע לו להפוך לרב שכונה בשכונת "רמות" ואח"כ להתמנות ל"רבה של ב"ש" ואפילו על הקרב בת"א עמד אריה על המשמר לטובת אחיו מול הרב שרולי'ק –  לוליק לאו , שבו ניצח האחרון. אבל אריה דרעי של היום איננו עוד אותו אריה דרעי אפילו של הימים בהם היה מחוץ להשפעה במערכת הפוליטית. אריה דרעי אומנם חזר להיות ראש ש"ס ואפילו פירק את אלי ישי לגזרים אבל הכל היה והינו בעירבון מוגבל של בית הגר"ע יוסף, ויותר נכון של גב' יהודית יוסף. אריה התחייב לעשות את רצון הגב' ולחדול להיות המנווט של "בית יוסף". על מזבח זה הוא כבר הקריב את אחיו יהודה. וחוץ מזה הרי שאריה דרעי לא נהנה במיוחד מ"חוכמתו" של האח  יהודה שנחשב ל"כבשה השחורה" מבין ארבעת האחים דרעי. את זה רמז לא פעם אריה דרעי ליעקב מרגי (שר הדתות לשעבר) - בהיות האחרון יו"ר המועצה הדתית של ב"ש. מפעם לפעם ביקש אריה דרעי ממרגי לנטרל את אחיו ומעל לכל לא לקשר בין השניים כי הוא פשוט לא סובל את הנחיתות של אחיו יהודה.

    אבל יהודה דרעי בונה על עוד דבר, שמבחינתו הוא ריאלי. יהודה דרעי מאמין כי היועץ המשפטי לממשלה יפסול את שמואל אליהו –  בגלל הסתותיו נגד הערבים, ואת אברהם יוסף - בגין התנגדותו לבית המשפט הציוני וראייתו בו "דיני עכו"ם". יהודה דרעי מקווה שלאחר הפסילה הזו יפסל גם בוארון שאף הוא יצא נגד הערכאות הציוניות ואף פסל עד קידושין בשל היותו עו"ד, וכך התיר בן של גוי לבוא בקהל לאחר שאימו לא התגרשה כדת משה וישראל מבעלה היהודי הקודם (שאת הקידושין הזה פסל בוארון). כך מקווה דרעי להפוך למועמד החרדי המוביל ואז הוא מאמין כי גם דתיים לאומיים וחילוניים יעדיפו אותו על פני רצון כרוסי הארכאי , שאפילו הדתיים הלאומיים שכחו ממנו.

     וישנו גם מר בן דהן - סגן שר הדתות הציוני, שמתפאר כי הצליח להכניס "עשר נשים אשכנזיות" לגוף הבוחר. אינני יודע אם לצחוק או לבכות על הבדיחה הזו...