בס"ד
פרשת
"תולדות" / הרב אליהו קאופמן
אחד מגדולי החסידות מביא – בפרשת "תולדות", כי מוסר ההשכל ביחסי עשיו – יעקב בקטנותם, היה שאם לא מגרשים
בזמן את עשיו , אזי, בסופו של דבר יברח יעקב. יש לחידוש הזה השלכה גדולה על חיינו
אנו ולא רק בנוגע לחינוך ילדים. בחינוך הילדים המסר הוא ברור- עם כל הסובלנות לבן
ש"ירד מהדרך" , אזי, יש לדאוג שהשפעתו לא תקלקל את שאר הילדים ולכן
כמגיעים "מים עד נפש" יש לפריד את הסורר מהשאר כי אף אם לא ילכו בדרכיו,
אזי, מדובר בילדים טובים שאם לא התחברו לרע הרי שגם לחיות עימו לא ירצו ויברחו
מהבית, אח"כ יבוא נתק ביניהם להוריהם והאחרונים יישארו עם האכזר שריחמו עליו
ולא עם הצדיקים שהתאכזרו אליהם.
אך כאמור החידוש הזה הוא מעבר
לחינוך הילדים. עשיו הוא הרע והמושחת ויעקב הוא הטוב והתמים. עשיו הוא התגלמות הגשמיות
ויעקב הוא התגלמות הרוחניות. עשיו הוא הדוגמא לכישלון החינוך התורתי- שהרי בבית גדולי
הדור גדל , ויעקב הוא הצלחת החינוך התורתי. השניים מנסים לחיות יחדיו עשרות שנים
יחד עם אב ואם מלאי יראת שמים אל הרע (עשיו) מצליח לשקר ולמוטט את האר. את אביו - גדול הדור הוא מרמה, לאימו הצדקת הוא רק מביא
בושה ועוגמת נפש ולבסוף בורח ממנו אחיו הצדיק ועוד מפחד רציחה. הרמב"ם הגדול
כתב כי יהודי חייב לדור במקום שאין בו רשעים משום שגם מיעוט של רשע משפיע לרעה על
רוב ירא שמים כמו במקרה של התפוח הרקוב ששהייתו יחד עם תפוחים אחרים מביאה
לריקבונם של הללו.
הניסיון להציל נידחי ישראל ו/או
להושיע "תינוקות שנישבו" הוא דבר חשוב ויקר ליהדות ובבחינת "ישראל
ערבים זה בזה". אך לא פעם ולא פעמיים הרצון להצלת אחרים מביא גם להרס עצמי.
לפני עשרות שנים הורה הרבי מסאטמר למוסדות החינוך – ולא רק של סאטמר, כשמקבלים ילד
או ילדה למוסד חינוכי- מבית חלש, אסור להכניס יותר משניים כאלה לכיתת לימוד.
הרעיון היה ברור - כדי שהרוב הטוב יצליח
להשפיע מפריו על המיעוט החלש, אסור שיותר משיים ייצגו את החולשה כי אחרת, חס
ושלום, ההשפעה תהיה הפוכה. מוסדות רבים אימצו את השיטה – ובראשם ביה"ס
"יסודי התורה" מלונדון (שבודאי לא היה ואיננו מזוהה עם סאטמר) ונושעו.
לצערנו הרב בדורנו אין זו השיטה בקירוב "הרחוקים". במקום להביאם - אט,
אט אלינו, הרי שה"חלוצים" החדשים הולכים אליהם, גרים בתוכם ושם גם
מחונכים ילדיהם. לא מספיק שביה"ס יהיה תורתי אלא גם הסביבה. לא מספיק שיתקיים
מקווה טהרה עם בית כנסת אלא שיאיישו אותם רבים וטובים, וכך הלאה. התוצאות אינן
מאחרות לבוא , רחמנא לצלן. ה"חלוצים" הללו אינם נתקלים רק בחלשים אלא
בכופרים ממש. הכופרים שם אינם מיעוט אלא רוב מוחלט וכך הלאה. לבסוף לא ייפלא כיצד
יהודים עם נשמתו של יעקב פורחת מנפש אותם "חלוצים" ובמקומה מתעברת נשמתו
הבהמית והגסה של עשיו.
גם "חכמים" אחרים נכשלים
בעניין למרות שהם ממשיכים לדור בסיבה תורתית. מתוך אותו רצון - "לזכות את
הרבים", מביאים ה"מזכים" את "צאן קדושיהם" למקומות
יהודיים – תורתיים כש"עקבי צאנם" עדיין בוסר בכל הנוגע להוויית היהדות
וכמו התפוח הרקוב כך הם מדביקים במחלת החילוניות את שאר היושבים במחנה עד שהטובים
באמת בורחים כיעקב ונשארים רק אלה שהפכו לעשיו. עוד כהנה וכהנה אפשר לדון בעניין
הדרש החסידי על בריחת יעקב אם לא מגרשים את עשיו (בבתי כנסיות ומדרשיות, בכוללים
וישיבות וכו') אך אני מניח שהרעיון הובן.
"הקל קול יעקב והידיים
ידי עשיו". ישנו הדרש המפורסם על כך כשקולו הרוחני של יעקב מקל (ולכן חסרה
האות ואוו במילה "הקל") הידיים הופכות לידי עשיו, מלשון שמיעוט רוחניותו
של היהודי מביאה עליו- משמים, פרעות ומכות מידי הגויים שמסביבו. אך לאור המאורעות
שאנו עדים להם – בעיר הקודש י"ם, מסתבר שאפשר לומר חידוש על פסוק זה בנוגע
לפנימיותו ולרוחניותו של היהודי. יהודי יכול להיות לבוש ב"שמונה
מלבושים" אך כששתייתו ממעיין התורה יורדת ודועכת נעלמת גם רוחניותו ועימה גם
עדינותו היהודית ובמקום הראש היהודי – שכבר לא מתפקד וקולו של יעקב אינו נישמע עוד
מגרונו, באות ידי עשיו ומתפקדות. זו התשובה לכל
הבריונות הפושעת ביהודים הנראים "חרדים" ומחופשים בשריימלים,
קפוטות , כובעי "המבורג" וכו'. יהודי המרים ידיים ידו (ועדיין לא
מנחיתה...) על יהודי אחר, או אפילו על גוי (ללא סיבת הגנה) ניקרא "רשע"
ו"פושע ישראל". אדמו"רים ורבנים הרואים זאת ואינם מוחים שותפים
לעבירה ולפשע ועל אחת כמה וכמה כאשר הם עצמם יוזמים ועומדים מאחורי מכות ואלימות.
הקולות העולים מ"ים- על אלימות חסידי גור, מעמידים את כל החסידות הזו על
מושבו של עשיו והם עוד מתפארים שהצליחו להבריח את יעקב. בריון רחוב שלא שנה ולא
למד –בשם ישראל אקרמן, הוא ראש הקוזקים והקדרים הפורעים ביהודים אך קולו
האדמו"ר והרבנים אינו נישמע מלעצור פרעות אלה. לא מספיק מכתב אנונימי שמופץ
בין חסידי גור נגד הפרעות אלא דרושה כאן יד חזקה נגד ההתנהגות של חסידי גור שהפכה
את נורמת עשיו ל"דרך התורה" בחסידות זו. בטוחני שבעל "חידושי
הרי"ם" וה"שפת אמת" היו פורשים עוד בבחרותם אם היו נקלעים
לחסידות כזו.
פרפראות
הבבונים
השבוע התבקשתי ע"י חבר
לונדוני לבדוק על אדם
אנונימי שהגיע שוב לארה"ב , האם האיש באמת "מחולל ישועות" או סתם
רמאי. אם מסורה מארה"ב – החרדה לחינוך בנה , חפצה להגיע ולקבל ברכה מאותו
"רב". לאיש קוראים ציון מנחם ולאחר בירור קצר הסתבר שהוא תושב העיר אלעד
בישראל. האיש הלה מפרסם עצמו בארה"ב כמי ש"ירש" את ה"סודות הנסתרים"
של המקובל האלוקי הגאון מרדכי שרעבי זצקו"ל ואף היה תלמידו. מפעם לפעם הוא
תוקע אוהלו בעיר או בשכונה אחרת בארה"ב ושם – בעזרת "גבאים"
מזדמנים ויחצ"נים זולים הוא כבר גורף את כספו. בישראל הוא אינו מוכר כלל
וכלל, מיישובו אלעד ועד לישיבות המקובלים האמיתיות בי"ם. גם פעילות
"רוחנית" אין לאיש בישראל והסיבה פשוטה: עדיף לו , לענייני
"ביזנס" להרחיק עדותו שהרי בארה"ק מיד יעלו עליו וידעו כי האיש הוא
כלום בריבוע אך בארה"ב שם חיים תמימים ועשירים שברך כלל לא בודקים מי הוא זה
שבא ל"הושיעם".
מבדיקה קטנה שערכתי עבור חברי
ומכריו בארה"ב העליתי כי לא יתכן שאיש צעיר (יחסית) כמו ציון מנחם זה היה
בכלל תלמידיו של הקדוש מרדכי שרעבי. מישיבות המקובלים- כולל זו של המקובל
זצק"ל , נימסר לי כי לא ידוע להם על איש כזה וכי צעיר תלמידי של המקובל עבר
כבר את גיל השבעים. אח"כ הסתבר לי כי אותו ציון מנחם הינו טוען רבני והוציא
ספר בסגנון פסיכולוגי-הודי- מיסטי על "רוחניות" אמורפית שהוצא ע"י
הוצאת ספרים חילונית בישראל בשם "צומת – ספרים".
הפעם הזו הקים לו הלה את מושבו בבית כנסת קטן בשכונת
"בורו-פארק" ברובע ברוקלין בניו יורק שבארה"ב. הוא מופעל ע"י
גבאי בשם פרידמן (מקומי) ומקיים פגישה של 20 דקות עם לקוחות מרי נפש שמהם הוא גובה
"רק" 100$. דהיינו, שלוש מאות דולר לשעה! תכפילו 6 שעות ב-300 דולר
ותקבלו 1800 דולר ליום ושוב תכפילו ב-24 יום ותקבלו 43200 $ לחודש! תורידו מזה
הוצאות לגבאים , נסיעות וכו' , הרי שלפחות
35000 $ חודשיים נשארים לו בכיס ולזה יש להוסיף לא פעם תשרים הגונים של תמימים בזכות
"ברכות" ועצות" שהמתחזה הלה נותן ותבינו שמספיק שהאיש יעבוד חצי
שנה ובא לציון (מנחם) גואל.
האמינו לי שאין עיני צרה באיש
הזה וברבים שכמותו אך התופעה הזו - של שימוש נלוז בחוכמת הקבלה , והפיכתה לקרדום
כספי עברה מזמן את גבולות הבדיחה ביהדות החרדית . מילא, יהודים מסורתיים החפצים
בקיצור ובמקום מצוות מאמינים כי "ברכה" תקצר להם את הדרך, אך כאשר הנגע
מגיע לבני תורה , ליראים ושלמים ולנשים צדקניות זו כבר פגיעה באמונה. בדורנו העלוב
אפילו ה"ליטאים" הפכו את רבניהם ל"באבות" להשכיר ועבור כל
תרומה הם מבטיחים ברכות עש בלי די , ללא קשר לעמקות התורה והיראה של המשלם. אם
הגאון מוילנא היה קם על רגליו הוא היה שורף במבטו את אותם אברכי צעצוע
"ליטאיים" יחד עם הרבנים המשמשים להם משאבת כספים.
ציון מנחם איננו היחיד. כמוהו
ישנם עשרות ואולי מאות. ספרדים ואשכנזים , ירושלמים וחסידים ולאחרונה גם "ליטאים".
לפני מספר שנים הופיע במנשסתר שבבריטניה אחד מאלה. מעונן בלשון התורה וקורא בכף
היד. בקיצור, מכשף מאיזה כפר תימהוני – "חרדי" בגליל העליון ועוטה שמונה
מלבושים ירושלמים. אברך חסידי – בעל בית כנסת , אירח אותו בקומה השנייה של בית
הכנסת (הללו הופכים את בתי הכנסיות והמדרשיות לשווקים זולים ) והתור התארך אצלו
(לאחר שפרסם מודעה בדבר ה"ישועות" שלו). נכנסו אליו אברכים תמימים,
חסידים ואנשי מעשה ובמיוחד נשים . והנה אותו ירושלמי עם שמונת המלבושים וכתונת הפסים
הירושלמית מביט ארוכות , ובעניין רב, בכף היד הנשית מכל הכיוונים וה"בדיקה"
מתארכת! לאחר סיום ה"טקס" שאלתי את אחת הנשים – יהודיה גרושה שפנתה אליו
עקב כך , מה ה"סגולה" שנתן לה. היא ענתה בתמימות - "הוא אמר לי
להתחתן"!"וכמה שילמת לו" ?, שאלתי, והיא ענתה -"20
ליש"ט". אז חייכתי ועניתי לה, "את זה גם אני הייתי אומר לך אך
בחינם"! לאחר שניגמר כל העניין ראיתי
את האברך – בעל האכסניה, לועג בסתר
ל"אדמו"ר הזה. שאלתי את האברך מדוע אם כך הוא מפרסם את האיש ועוד מעניק לו
"קליניקה" לכל הרמייה הזו ? האברך הסתכל עלי בחיוך וענה באידיש:"ער
דאפט פרנוסה" ("הוא צריך פרנסה").
ובכן, החיוך
וה"פרנוסה" הם הבעיה. הרבה יהודים חרדים אינם מבינים כי הגבול שבין
הפרנסה לעבודת האלילים דק כאשר מדובר ב"גולות", "ברכות"
ו"סתם עצות". האמונה בקב"ה , הכוונות בתפילות ולימוד התורה לשם
קודש מתערערים כשה"פציינט" יודע ש"מקור הברכה" שלו לא מחייב
יראת שמים תורתית ואמונה טוטלית בבורא אלא נימצא אצל נווד נודד הנוהג עפ"י
"מנהגי צוען". לפני דורות היו אומנם גדולים וטהורים שבירכתם הושיעה
אומללים אך החכם באדם כבר הסביר את הסיבה ורש"י הקדוש פירש אותו .
ב"משלי"– של שלמה המלך
ע"ה, נאמר "עת ללדת ועת...לכל דבר". בא רש"י ומפרש כי כאשר
תפילותיה של עקרה מתקבלות אצל הקב"ה, או-אז, בוחר השם יתברך שליח מתאים וצדיק
שיבשר לה זאת וזוהי ה"ברכה". לצערנו הרב יהודים חרדים באמת שכחו כי
המחליט נימצא בשמים ואפילו הצדיק הגדול
ביותר , אינו אלא כלי שרת. ישנם אחרים הניגשים לכל בעלי הדוכנים הללו (לממכר
"ברכות" ו"סגולות") במחשבה ש"אם לא יועיל זה לא
יזיק". הללו פשוט עוברים אז על עניין ה"מעוננים" ובפרהסיה ונותנים
"פרנסה" לאלה, שרחמנא לצלן, רוצים "לעקוף" את הקב"ה.
אבל התדהמה הגדולה שלי היתה
כשאחד מגדולי ישראל טען באוזני שהשם ציון מנחם מוכר לו מפרסומי מודעות וכתבות (כנראה
בתשלום...) בעיתון..."דער איד"! זהו עיתון חרדי ולוחם על משמרת הקודש
באמת אך כאשר מגיעות המודעות כנראה שהריכוז בבדיקה חלש מדי. מודעה היא לא פחות
חשובה- ואולי יותר, מכתבה ומאמר. יהודים יראים ושמים- חסידי סאטמר, הקוראים
ב"דער איד" מודעה על "מקובל" זה מיד מאמינים כי העניין ניבדק
ע"י ה"וועדה הרוחנית" של רבני החסידות ונוהרים לאותו טוען רבני
פשוט וציוני שבארה"ק הוא פוחד להיחשף. יואילו נא בעלי ועורכי העיתון לצלצל
לקהילת חסידי סאטמר בעיר אלעד ולשאול על אותו טוען רבני מקומי ורק אח"כ
יחליטו אם העניין בר פרסום.
הבאבא סלי הקדוש היה מזהיר
לפני כל ברכה שנתן (ללא תשלום...) כי "הברכה תלויה בקיום המצוות". מאז
מותם של הבבא סלי ובנו רבי מאיר אבו-חצירה זצקו"ל "נולדו"
"באבות" קטנים – ללא תורה ויראת שמים המבקשים אצטלה ועטרה לעמם על לא
דבר. מאחר והם קטנים מאותם צדיקים שכנויים היה כזה ומאחר והם חיקוי זול ורמייה
(כשל הקוף לאדם) לאותם שועי עולם הרי שאין הם "באבות" אלא... בבונים.
עבודה
בעיניים
ידעתי שפעם נגיע לשלב החשיפה הזו אך לא ידעתי
מתי. לצערי הרב הגעתי לכך. השבוע צפיתי במקרה בכמה סרטוני פרסום של הרב אמנון יצחק
. לומר לכם את האמת – האיש בהחלט יכול
להיות דוברם של חוגי המתנחלים הכי קיצוניים. אש וגופרית שפך הלה על "אויבי
ישראל" הערבים וגם את המנהיג הטורקי- רדואן , לא שכח. הרב יצחק דיבר שם
בבוטות כיצד יש לצאת למלחמת גוג ומגוג על אותם עמים עויינים. עקב כך המשיך להפחיד
תמימים וישרים כי "העולם הולך להיחרב באסון גדול ורק מי שיגיע לארץ ישראל
ינצל". לא לחינם נאמר כי הנבואה ניתנה לשוטים. אך דברי הסרטונים הללו אינם
בלבד הבעיה עם איש זה , שלאחרונה התחבר לציונות באופן גלוי וזקנותו מביישת את
בחרותו.
זהו תהליך מעט ארוך. לאחר
אותם ימים שבהם דיבר גדולות ונצורות נגד הציונות, הוציא קלטת נגד הרצל שר"י
ונגד הצבא הציוני באה ה"רגרסיה" שלו. כבר באופי עיתונו לשעבר נתון היה
לחוש כי משהו משובש ב"השקפה הטהורה" של האיש המתאים יותר להיות
"סטנדאפטפיסט" מאשר רב האומר אמרות קודש. שפת ליצנות ציונית מהולה
ב"סלנג" אידיוטי הפכו לסימן ההיכר שלו. "ככה מדברים אל העם", טען אז האיש ומי שרומס
הלכה אחת ("לשון נקייה") ירמוס את השאר. העיתונים שלו- "ארבע
כנפות" ו"שופר ניוז" הציגו כתיבה על פוליטיקה ציונית, תמכו
במתנחלים ובהתגרות הציונית וגם סיפקו לחם ושעשועים הלניסטי בדמות משחק הכדורסל
והעבודה הזרה שמסביבו. הכל היה –על פי משנתו הבלתי סדורה, "רק אמצעי למשוך
בעלי תשובה". בקיצור, עוד פרצוף של "פני הדור כפני הכלב , אך עם תחכום
גדול יותר ועם חותמת למהדרין. יש כאלה שיאשימו את עורך העיתונים הללו אך אין אמת
בדבר משום שהעורך היה אדם טכני בלבד והרב יצחק עבר על העיתון- מתחילתו ועד סופו.
אולי זה מה שהרב יצחק רצה - שבסאטמר יחשדו בעורך כלאומני ולא בו...
יצא לי לראות אותו לא פעם
מתפלל. הוא עומד באדישות, ללא תחינה וכוונה ואח"כ מסתלק באדישות. מרבנים בחו"ל
שמעתי כי בביקורו שם מה שעניין אותו תמיד היה עניין ה"ביזנס" שאפשר
להפיק מהביקור וכשדיברו איתו על המשמעויות הרוחניות (בחוג סגור) של הזריעה הוא מיד חזר ל"ביזנס".
אינני מעוניין להרחיב את
היריעה יותר מדי על הידוע לי עליו אך פיו ולשונו לא תמיד היו שווים, בלשון ההמעטה.
אך כמה פרטים שהתרחשו לאחרונה אני חייב למסור לכם כדי שתדעו כיצד מתרחש
ה"מהפך" של האיש ה"אנטי ציוני" הזה שגולת הכותרת שלו היתה
תמיד "לא לקחת כספי מדינה" וכך הצליח להערים על לא מעט רבנים ועסקנים תמימים בחסידות סאטמר וב"עדה
החרדית" מי"ם, שאימצוהו אל ליבם כ"אחד משלנו". לא לחינם הוא קורא ליהודי התפוצות
לעלות לארץ - כנגד כל תורתו הקדושה של האדמו"ר מסאטמר , ואף כנגד לא מעט
השקפות זהירות בנושא גם מחוגים שאינם "קנאים". לא לחינם הוא פלא
בהרצאותיו כי החל לעבוד ל"מען העלייה" עם משרד הקליטה הציוני של הצרה
ממפלגת המהגרים(שחלקם הגדול נוכרים) מחבר העמים ועם ה"סוכנות הציונית".
ידידנו ה"קנאי" ושבארה"ב ובבלגיה הוא זכה לאכסניית נאומים בבתי
המדרש של סאטמר, חלם עד לא מכבר (ואולי הוא ממשיך בכך...) על הקמת מפלגה של
"בעלי תשובה" והוא בראשה. "מפלגה", שלדבריו , "לא תיקח
כסף מהמדינה" אבל תהיה מיוצגת בכנסת
המינים. מעין שעטנז ציוני - קנאי הקיים בדמיונם
של תמימים , טיפשים ורמאים. הוא הרחיב וטען ב"מצע" שלו על "תרומתם
של בעלי התשובה למדינה" מאז שחזרו בתשובה. ואזכיר גם שלאחרונה הוא הפך
למעריצם של חיילי הצבא הציוני ו"מנשקי ידיהם" בחיל ורעדה. גם
ה"עימות" בינו לבין הרב הלל דויטש מ"נטורי קרתא" לא היה אלא כדי להשפיל לא רק את "נטורי קרתא" אלא את
כל ההשקפה הקנאית לשם ומנגד לתת לעצמו הכשר ציוני אצל אלה שכנראה "לחצו"
אותו יותר מדי לאור עברו. הוא גם הספיק להסתכסך עם שני רבנים משכמם ומעלה בבני ברק
- הגר"מ לנדאו , רב העיר, והגר"ש מחפוד שליט"א. גשו אליהם והם כבר
יספרו לכם על "גדול הדור" מהסרטים, תרתי משמע.
זה הכל היה יכול להיות מצחיק
אילו בחוגי שלומי אמוני ישראל לא היו מציגים אותו בטעות כ"אחד משלנו".
הכל קרה משום שמההתחלה לא הקפידו אנשינו
לבדוק את האיש בזכוכית מגדלת השקפתית ונפלו בפח הפופוליזם הזול. הם לא שמו ליבם
שלצד ה"אנטי ציונות" שלו הוא מסית ומדיח נגד הערבים, הם לא קמו בזמן
כשהוא עודד "עליה" (מסיבותיו האגואיסטיות) לנגד השקפת האדמו"ר
מסאטמר ולא יחסו חשיבות ל"פיו ולשונו נקיים". ומה שבא מהטומאה אין בו
קדושה. אותם בעלי תשובה שחזרו על ידו אינם סיבה למחוא לו כפיים כשהוא מקלל במקום
להסביר בנועם. האדמו"ר מסאטמר והגאון אלחנן ווסרמן הי"ד כבר הסבירו
מספיק כיצד טומאה מתלבשת באצטלת קדושה ואפילו אם חלק מפירותיה קדושים וטהורים לאכילה.
יש ללמוד לקח לבאות כי בדור עיקבא
דמשיחא אנחנו.
יישר כוח!
צריך להיות זעירים ולא להתכבד בקלונו של איש
גם אינו ממחנינו ומהשקפתנו. למרות הויכוח עם "בלזא החדשה" על שלל
"שוטרי בני ישראל" שגייסה לאחרונה הרי
שישנם בחסידות זו דיינים, רבנים ותלמידי חכמים מורמים מעם . גם רוב אברכיה
ואנשי אין כוונתם נלוזה ולרעה. הויכוח עימם צריך להתנהל בדרך של תורה וחסידות ושל
כבוד. אבל השבוע אירע בעיירה האמריקאית מונסי אירוע שבכל זאת אינו
רגיל ובמקרהו אינני יודע אם צריך להגן על המבוזה.
ללא קשר לחברותו בכנסת המינים
מטעם חסידות בלזא הרי שישראל אייכלר הוא טיפוס יותר משנוי במחלוקת. האיש איננו
בלזאי אמיתי ומקורו בבית שאביו פקר מדרך
ישראל סבא ההשקפתית ופנה לאלילי ה"כוחי ועוצם ידי" של ארגון הטרור
הציוני הלח"י . אייכלר צינן את ה"מים הרותחים" נגד התישקורת
הציונית והחל להופיע בטמבלויזיה הציונית לצד הרשעים שבפוקרי ישראל. התועבתן אמנון
דנקנר – ובייחוד הרשע שר"י טומי לפיד , היו מחבריו הטובים ביותר , אותם
"רכש" בתוכניות המפוקפקות בהן השתתף. גם הח"כ הנוכחי אורי אובך –
לאומן ציוני ורודף החרדים , עם קליפה
סרוגה, היה בין החברים של אייכלר דאז. עלה תאנה "חרדית" הוא כינוי עדין
לאיש הזה. הוא האיש שהכשיר את הרדיו הציוני – "קול חי", בקרב היהדות
החרדית, עם שירת הנשים שלו. לא פעם ולא פעמיים הוא לועג לשאר היהדות החרדית
במפגשים שלו עם חבריו החדשים . הוא האיש
שמאחורי גבם של אוהבי ה' מוסר דיבתם רעה והוא האיש שהחל (באמצע שנות ה-90) את
מלחמתו ברב דוד שמידל שליט"א וסכסך בינו לבין האדמו"ר מבלזא, תוך הפצת
שקרים על "אתרא קדישא". הוא האיש שלחם והכפיש - שלא בדרך ובדברי תורה ,
את ה"עדה החרדית" ואח"כ את
אגו"י. הוא האיש שיזם את הקמת "המחנה החרדי" של בלזא כ"אמצעי
ניגוח" נגד היהדות החרדית כדי שגם בלזא "תקבל מושב" בכנסת המינים.
אייכלר היה כבר "בלזא החדשה" עוד בשנות ה-80 אך חיבה לעיתוי המתאים כדי
להזריק את רעלו לכל החסידות שממנה לא צמח אלא הוא ואביו הונחתו לשם במטרה ברורה של
גורם חסוי... הכל אצלו מותר , החילוניים קרובים אליו מן החרדים והם טיפחוהו כדי
ש"ייצג בכבוד את החרדים". כל המלל ה"רדיקלי" שלו נגד
החילוניים הם מן השפה לחוץ ובו הוא משרת
את הציונים. הוא שונא ספרדים מושבע אבל תמיד ידע להצטייר כאוהבם ויצר איתם חזית
תוך הכפשת שאר האשכנזים בעיניהם, כ"גזענים".
השבוע, כשיראי ה' ביזוהו
בעיירה מונסי - על כל חטאי
ופשעי "בלזא החדשה" לא רק שלא הצטערתי אלא אפילו שמחתי. הפעם
כיוונו החרדים לדבר ה' לכתובת הנכונה. ועוד פעם: יישר כוח!
הטיפש והבור
פתגם ישן מחז"ל מספר לנו כי אבן שזורק טיפש אחד לבר גם אלף חכמים לא
יוציאוה. בפתגם הזה נזכרתי השבוע מששמעתי על ביקורו של אלי ישי – יו"ר
הרפורמיסטים של מפלגת ש"ס, בקבר יוסף. מילא אם אותו ביקור של גנב בלילה היה
נערך על ידו של כבד הפה והלשון הזה, ישי שמו , בקבר עם אנשיו ואולי ממרומי מעמדו
בממשלה הציונית הוא היה מנצל זאת לפיתוח
דרך חדשה להבנות עם הערבים ולביקורים לא מתגרים של יהודים מאמינים אמיתיים, אך הביקור
של ישי נוצל להתגרות גלויה בערבים, להצהרות לאומניות על המשך הכיבוש הציוני בשם
"הדת היהודית" ולהיתקלות נוספת עם הערבים בשטח. אפילו לאומן מהכיפות
הסרוגות לא היה מתגרה ומבטיח "המשל הכיבוש" בצורה כזו בוטה ופראית כפי
שישי הנלוז עשה השבוע. אך כדי להוסיף חטא על פשע הוא ציין לפני העיתונאים כי רצונו
ב"שרות החרדים בצבא" הוא לא דיבר על ה"נ"חל החרדי" אלא
על כל הצבא הטמא הזה! הרבה אין לי מה להוסיף בנושא אך אותה ש"ס , שבשנות ה-80
חרדים לא מעטים תלו בה תקוות תורתיות והשקפתיות, הפכה לסחבת מצורעים ועושי דברם של
הפוקרים הציונים. ש"ס כיום היא מפלגת קת העץ של הגרזן הציוני נגד היהדות ולא
במקרה הושיבו בראשה איש טיפש , עילג
וליצן. גם חרדים ציונים כמו אריה דרעי דאגו הציונים הלאומנים להרחיק מש"ס כדי
שזו תישלט ע"י טיפשים ולא יוצלחים שאותם אפשר לנענע כמו לולב. אם- חס ושלום,
שוב תהיה התפרצות דמים בקבר יוסף, או- אז צריך יהיה לדרוש את הדם מאלי ישי
ושכמותו.
ולסיום, סיפור על האיש משנת
1993. באותם ימים מונה ישי – ע"י דרעי, כמנכ"ל ש"ס והיו אלה הימים
שלאחר הצטרפות ש"ס לממשלת השמאל של מר"צ ול"הסכם אוסלו".
הבחירות המוניציפאליות היו אז ברקע. ישי - כמנכ"ל חדש הגיע לעיירה דאז יהוד
ופעילי אגו"י והמפד"ל הטיחו נגדו על הצטרפות ש"ס ל"הסכמי
אוסלו". במקום להסביר את עמדת ש"ס הוא ענה כדלהלן : "אנחנו כולנו,
בש"ס ימנים קיצוניים, אבל הרב עובדיה לבד תומך בהסכם, אז אין לנו מילה. אנחנו
באמת לא מבינים למה"...
מאז אותו סיפור ועד היום לא
התפתח אותו אלי ישי בשכלו ובביטויו אך מישהו מהציונים המחליטים מעוניין - משום מה,
שזה האיש יהיה ראש ודובר לחרדים הספרדים...
אמא טאליבן , אבא חיזבאללה ,
דודה בחאמס , סבא בגי'האד והכל... סיפורי סבתא.
"קואליציית" ביקורת
מוזרה נושבת בזמן האחרון – והשבוע הגיעה שוב לרמה חדשה של ברבור. ראשית, עלי לציין
כי כותב שורות אלה איננו מתכוון , בשורות הבאות, לנקוט עמדה לצד זה או אחר ובודאי
שלא נגד בד"ץ ה"עדה החרדית" , אך אני כן מתכוון להעלות הרהורים
ומחשבה כוללת שהביאה למצב כמות שהוא. מה מקשר את העיתונאית הפוקרת מעיתון
"הארץ" עם יהודה משי זהב האגדי ועם בד"ץ ה"עדה החרדית" ?:
הקרב נגד הכוח הנשי העולה - "אמא טאליבן". ה"בורקה" וה"שאל" שבנות ירושלים ובית שמש. בכל
מעשה יש לבדוק גם מיהם השותפים למעשה. אם כוחות טומאה כשל גב' רותם פתאום נמצאים
בחזית אחת עם יראי ה' האמיתיים, צריכים האחרונים לפשפש בעניין ולראות מה פתאום גם
הטומאה "לצידם".
פרשת "מרד" הנשים החרדיות
ומשיכתן ימינה מדי אמנם נשמעת בעייתית. מה שמפריע לי באמת בפרשה הזו הוא נושא אי
הטבילה במקווה אבל מאחר ולא שמעתי את הצד שמנגד לא אחווה את דעתי. אבל בעיית
הבעיות היא עניין המרידה של אותן נשים בבעליהן בבחינת העבירה על "אישה עושה רצון בעלה", במיוחד
כאשר מדובר ב"הידורים הלכתיים". אך מנגד , כאשר באה עלינו צרה עלינו להיזכר מיד בקושיית אחי יוסף במצרים כאשר
שאלו "על מה באה לנו הצרה הזו" ? והם
ענו לעמם מיד את הסיבה. בדרך כלל צרה נופלת כ"תשובת משקל" לעבירה
או לאדישות שגררה את אותה עבירה. וכעת, עם יד על הלב האומנם אותן נשים חרדיות
מ"מאה שערים" או מבית הן התקדים הראשוני של מרד האישה בבעלה – באופן המוני או קבוצתי, ביהדות החרדית? בודאי שלא.
זו היא הפעם הראשונה שהמרד נעשה מימין על רקע הצניעות, אך לעומת זאת
משמאל זהו תהליך ארוך הנסחב מאירופה שלפני השואה ואח"כ מאמריקה ,ואילו בעשור וחצי האחרונים
התהליך הפך למכאוב ביהדות החרדית משום התערבות הציוניזציה מהצד
"היהודי". בעשור האחרון פרקו
נשים חרדיות חצופות כל עול בעליהן ו"רבנים" לא מעטים בעזרן. הלבלרים בעיתונות החרדית -
ציונית מסייעים לתהליך בפיקוח בעלי העיתונות הזו שרובם חילוניים או קשורים
ל"מעיין" הכספים הציוני. הגבר הפך לסמרטוט והאישה ה"חרדית
החדשה" מעיזה פנים ברוח "שיויון זכויות האישה" ברחוב החילוני , כש"רבנים"
מסייעים בכך כדי ל"להתוות פנים סובלניות ומודרניות לחברה החרדית". גדרי
הצניעות נפרצים ואוי לאותו בעל שידבר באשתו בנושא, היא מיד תרוץ ל"רב שלה"
ו/או ל"רב שלו". בעשור האחרון החלו לצוץ "עיתונאיות" חרדיות
המפטפטות עם כל זב ומצורע פוקר ונוכרי על "דא והא" ולבסוף מתגרשות
מבעליהן משום שהללו "חניוקים מדי" וכל הווייתם היא "רק" של
כולל ותו לא. לא מעט מאותן סוררות ומורדות כבר עברו עם "כשרונותיהן
הברוכים" גם ל"רחוב החילוני". בתקופה האחרונה אנחנו מוצפים
ב"רבניות" קשקשניות מאותה ליצנית טבריינית בשם לאה קוק מטבריה ועד לאחרונת בוגרות הסמינרים הציוניים.
פעם רבנית היתה אשתו של רב חשוב והיתה אחראית בעיקר על חיזוק נשים כושלות בחסד
ובהדרכת בעליהן אך היום המנהג הרפורמי חדר לשערנו והתוצאות הן קריסה מוחלטת של
הבית היהודי. כל ליצנית וצפצפנית יש לה "דעת תורה" ואילו את הירושלמי
הידוע - "ישרפו דברי תורה ולא יינתנו
לנשים", כולם שכחו. בעשור האחרון – בעידוד
ה"חרדים החדשים", החלו מקצועות השטן להתלבש על הנשים החרדיות וכך
"נולדו" לנו עובדות סוציאליות, "נשות חינוך", פסיכולוגיות,
"מאבחנות", עורכות דין עכו"מיות (וגם עקומות...) והכל במסווה
"חרדי" ל"שם פרנסה". בראש ה"מבצע" הזה מנצחים
"שייגיצים" כדני נשיא , אריה דרעי וזכיה (עדינה) בר שלום (ביתו של הרב
עובדיה) המתחנפות ומשתחוות לכל פוקר ציוני כשרובן של אותן נשים "חרדיות" מקושטות בפאות
נוכריות כ"מנהג השחקניות הפרוצות". אלה הן פאות בשלל גווני הפרובוקציה
והצבע, כנגד כל הפוסקים ולא מעט בעלים עומדים חסרי אונים בפרץ כש"רבנים"
מקשקשים לא להתנגד "משום שלום בית". והרי איזה "שלום בית"
יכול לצאת עם אישה חצופה ופרוצה ?!
העולם הרבני - כולל בד"ץ
ה"עדה החרדית" , לא עשו מספיק בעניין וחלק מהם לא עשו דבר נגד. אלה
שזועקים היום נגד "צניעות היתר " לא זעקו כנגד "פריצות היתר".
אלה שזועקים נגד "מנהגי גויים" מוסלמים לא זעקו אתמול נגד מנהגי הנוצרים
הגויים. בד"ץ ה"עדה
החרדית" בטח חשב לעצמו אצלנו זה לא
יחדור (כמו שהם חשבו בנושא הלימודים האקדמאיים – הכפרניים למשל...) . ומה חשבתם,
שהקב"ה ישב בשקט וימחל על ביזויין של בנות ציון המעכסות והמכעיסות בפאות
נוכריות , בבגדי שחץ, בתפישת מקצועות כפרניים וגבריים ובכניסתן ל"עולם
התורה" ?! אז הנה באה תשובת המשקל והיא כמובן פורצת מימין כי כל המכשלות באו
משמאל ובשמים תובעים את ה"סמן הימני" – ה"עדה החרדית", על שלא
עמד על משמרתו כמו שצריך.
אבל אם אגע בעניין בכל זאת הרי
שאינני מבין למשל על מה קמה צעקת הרעלות. אם אמנם אין זה מרד בבעל והוא מסכים
לרעלה הרי שהרעלה איננה "עניין
גויי" (והפאה הנוכרית היא "עניין יהודי"?!) אלא מקורה עוד
בפניהן של שרה אימנו ורבקה אימנו ("ותכס את פנייה בצעיף"). מתמיד היה
חייב הבעל היהודי ב"כסות עיניים" לאשתו, מחלק מחובותיו. יתכן שליוצאי
אשכנז אין מסורת כזו - בגלל הנוכרים הפרוצים והנצרות שם ישבו, אך לבני עדות המזרח
היה נוהג זה הלכה ממש אף בימי ה"בן איש חי" ( העניין מוזכר בבירור בהלכותיו , כמו גם נישואין של בחור
בגיל ארבע עשר'ה) ואילו בתימן היו גם בחורות לא נשואות עוטפות ראשן בכיסוי ראש
וברעלה ממש עד ימים אלה, משהן מהגרות לבריטניה , ארה"ב וארגנטינה.
גם עניין "שאל"
הצניעות - בהיתר הבעל, הוא מהומה על לא
מאומה. בטוח שהרדיד הזה יותר יפה ל"אידשע ממה" מאשר בגדי השחץ של
ה"שכונות החרדיות" בארה"ב, בבריטניה , בקנדה , בשוויץ, בבלגיה וב"ערים
החרדיות" בארה"ק. עדיף להיראות "מוזרה" ב"שאל" מאשר
מגונדרת עפ"י "אופנת פריז" או סתם "האופנה האחרונה".
אך הרשו לי להניח עוד הנחה מדוע
התאחדו הכוחות - מבד"ץ ה"עדה החרדית" ועד לפוקרת מעיתון
"הארץ". הטיעון הזה - שמדובר ב"מנהג גוי", הוא המקשר בין האשכנזים החרדים (על כל
שדרותיהם) לבין הפוקרים האשכנזים, ואף הנוכרים ממזרח אירופה. לא לחינם הפוקרים
הדביקו את התואר "אמא טאליבן" וחרדים תמימים נגררים אחריו. החזון של
הרצל ימ"ש מתגשם : מדינת הציונים - על יראי ה' שעוד נותרו בה, הופכת
ל"מחסום מערבי בפני הברברייה במזרח". מה שמפחיד את העיתונאית הפוקרת
מ"הארץ" היא ההשתלטות הדתית של היהדות והאסלאם על א"י ולא לחינם
היא שואלת בחציפות "כיצד ניתן לעצור זאת"? הגב' הזו תהיה מוכנה להמשיך לבלוע
"צפרדעים" חרדיות אך בתנאי שתהיה להן "השכלה אקדמאית", בתנאי
שיחבשו פאות וילבשו בגדי שחץ והעיקר שתהיינה מערביות ולא מזרחיות. הנוכרי המערבי
המופקר הוא הידיד של הפוקרים הציונים להמרת דת ישראל ואילו האסלאם הוא האויב שעלול
לדעתם ל"החזיר גם את החרדים המודרניים אחורה".האומנם יהודים חרדים- ובמיוחד
ה"עדה החרדית", מעוניינים בשותפות עם אוכלי הפיגולים הללו כגב' רותם נגד
יהודיות כשרות שכל רצונן חיובי? קשה לי להאמין בכך, ולכן אני להפנות חלק ממלחמת
החורמה החרדית נגד "אמא טאליבן"
למלחמת חורמה קשה יותר ב"שיקסה עם פאה".
פרי הבאושים
בשבוע שעבר "בישר"
הסמן הלאומני – ציוני בעיתונות החרדית ציונית, "בשעה טובה" שמו (הדובר
של סוכני השמד הציונים- רויזיוניסטים) כי ארגון זק"א ה"חרדי" עומד
ל"אחד" את ירושלים ולבנות מחסניו ומשרדיו במתחם שבין קבר שמעון הצדיק
לשכונה הערבית שי'ח ג'ארח ול"חמם" עוד יותר את גזרת הדמים כשהפעם
ה"חרדים" מטעם הם עמוד האש הציוני לשם כך. מאחר וזק"א הוא ארגון
המתיימר להציל חיי אדם יהודיים,אזי, מדובר כאן בשרות עצמי של פרובוקטורים שמבטחים -
מעצם מקצועיותם הרפואית, לנסות להציל את
חיי אלה שבגללם הם יסתבכו. בלשון נוכרית קוראים לזה :"רולטה רוסית".
עד שנת 1996 היה ארגון זק"א
ארגון נקי מציונות ופוליטיקה אך לאחר שהפיגועים של אותה שנה הבחינו הציונים כי יחס
החילוניים לחרדים הופך לחיובי בזכות מסירות הנפש החרדית של המתנדבים מיד הוכנסו
גורמים ציוניים לארגון והפכוהו ל"ספינת הדגל" שלהם ובראשם אדם שפעם
חשבוהו רבים שהוא נימנה על שלומי אמוני ישראל . התהליך הלך ותפח עד שאותו האיש גם
הדליק את המשואה הציונית ב"ערב" יום אידם של הציונים וחילל את הכותל
המערבי. בהקמת אותו "בונקר" לאומני של זק"א במזרח י"ם ניסגר
מעגל הפעילות של הציונים שהשתלטו על זק"א. נתניהו וליברמן רק מחייכים כשהם
רואים ליצנים בלבוש חרדי השופכים דמם עבור מדינת מכבי תל אביב.
השבוע – במאמר באתר עיתונאי
פוקר, טען אותו האיש ששימש בא הכוח
הציוני בזק"א כי בעיית
"נשות הטאליבן" נפלה על ה"עדה החרדית" כאלה לא הגיבו נגד
ה"סיקריקים" ש"שפכו אקונומיקה" על נשים . ובכן, יורשה לטעון
כי בעיית זק"א , עיתון ה"עדה" וה"השכלה החרדית" באו
ל"עדה החרדית" משלו לא זרקו את האיש הזה פומבית מביניהם כבר לאחר ששפך
חומצה צורבת בעינו של רב מ"מאה שערים" והמשיך בבריונותו גם במשרדי
ה"עדה". דרך אגב, איש זה לא יעז להתגרות בש"ס למשל. ומדוע ? פנו
בבקשה לרב דוד יוסף ותישאלו אותו איזו קלטת הוא קיבל מבלש פרטי על
מעללי האיש הלה ברחבי ערים מפוקפקות בארה"ב ???
