פתחה ברגל שמאל

בס"ד

             פתחה ברגל שמאל / הרב אליהו קאופמן

     זה התרחש מהר יותר משציפיתי. לשקר אין רגלים ולכן מר"צ החליקה על הבננה ששמה תמר זנדברג. תרגיל קלוגהפט הוכיח מה שמצפה למר"צ בעתיד תחת בהנהגתה של הגב' עם הקעקועים והקוקאין. הסיפור המודרני של האטד והעצים.

    כבר לפני כחודשיים – כשח"כ תמר זנדברג הודיעה על התמודדותה על ראשות מר"צ, צפיתי כי כל היוהרה והשאננות שלה אמנם יובילו אותה לניצחון בקרב על ראשות מר"צ אבל אח"כ תבוא המפולת הגדולה שלה ושל מר"צ על הקו הפוליטי הכיתתי שבו היא נוקטת. אבל לא צפיתי שזה יקרה פחות משבוע לאחר שתיבחר. וזה כבר לא בגלל קו פוליטי כיתתי ודוחה אלא בעיקר בגלל אישיותה ההפכפכה והשקרנית. פרשת הגב' מהשמאל הכול כך רדיקלי, החוברת לאיש הפרסום הסופר ימני, עלה מיד על השרטון. והיא לא צפתה את העניין וכך היא גם נחשפה בכיעורה הפוליטי ובאמינותה האפסית.

                                          הסיבות לנפילה המיידית

      שתי סיבות עיקריות הפילו אותה לקרשים – שממנה ספק אם היא ומר"צ יקומו לפני הבחירות הבאות. החלום של גב' זנדברג – על עשרה מנדטים בקדנציה הבאה, תוך הורדת מפלגת העבודה למתחתייה, הוא כיום חלום באספמייה עם הרבה חמלה פוליטית להזיות הקוקאין ששמה נקשר לכך בעבר. וזו אולי סיבה נלוות נוספת להוכחה שבין נזק פיסי לנפשי יש בהחלט קשר בל ינתק בעולמם של הזיות סמי הפטרייה. למעשה, אילו היה מתגלה בעבודה או בליכוד כי איזה יועץ תקשורת בגרוש ו/או בהתנדבות המשתייך למחנה השני הרי שהכול היה עובר בשלום בדיוק כמו שעו"ד ארי שמאי מהשמאל ייצג את "לה פמיליה" של בית"ר י"ם. אבל מה שהרוח הליבראלית של מצביעי הליכוד, העבודה ואפילו של הימין הקיצוני והחרדים מאפשרת לנבחריהם בבחירת איש מקצוע טוב ללא קשר לעמדותיו הרי שה"ליבראליזם" הכול כך "עודף" של השמאל איננו מאפשר למר"צ. השמאל בטוח שרק הוא צודק ורק אנשיו מוכשרים וכל השאר פסולים אפילו לפעולות טכניות ומקצועיות. ואת זה הבין משה קלוגהפט היטב. את התרגיל שהוא עשה לה הוא לא יכול היה לעשות לגבאי, ללפיד ואפילו לא למרזל ודרעי. אבל את זה הייתה צריכה להבין ולדעת לפני כולם הגב' זנדברג שבתוך עמה שבמר"צ היא כבר יושבת כמעט כשני עשורים. אם מר"צ הייתה פתוחה יותר להפרדה בין הרעיון למקצועיות, אזי, גב' זנדברג לא הייתה נופלת לסיבה השנייה שבגללה הוכתה שוק על יקרך: היא לא הייתה צריכה לשקר לאוהדיה על ה"קשר האסור" עם מוישל'ה מהימין וכך הייתה חוסכת לה את העבירה הנוספת שגררה אח"כ, להתנצל כמו טירונית פתיה. אבל זוהי זנדברג ועל הבננה הרקובה הזו נפלה כל מר"צ, כמו שאחד מפעיליו המרכזיים של אבי בוסקילה טען.

                               העיוורון של ראשי ומתפקדי מר"צ

       מסתבר שהבעיה של זנדברג איננה בעיקר הקשר עם הפרסומאי האנטי שמאלי אלא מסכת השקרים שלה – שלא התחילה עם פרשת קלוגהפט, אלא הרבה לפני כן. די להזכיר כיצד שיקרה בהסתרת עלייתה לקברו של עראפאת, ואח"כ טענו עוזרותיה כי לא פעם שיקרה גם להם וכך הלאה וכך הלאה. מעניין כיצד כל "חכמי" מר"צ וה"אינטליגנטים המבריקים" שלה לא זיהו כי מדובר בפצצת זמן שתפוצץ אותם פוליטית אם הפטרייה ההזויה הזו תיבחר לראשות מפלגתם. מסתבר שבמר"צ ירדו כל כך לתחתית החבית עד שמספיק אם אישה תקרא תיגר ותחפוץ במנהיגות התנועה – כמובן עם פוזה של פמניסטית, אזי, מיד כולם ייכנעו וישתחוו לה. מסתבר שיש לחשוד בעניין השפעת הקוקאין לא רק בגב' זנדברג לבדה אלא ממש בכל 75 האחוזים שהצביעו בעדה בפריימריז הראשון של התנועה הזו. פרשת הסרת מועמדותם – בזה אחר זה, של זהבה גלאון, אילן גילאון ודבוש לטובת הגב' המקועקעת הזו הזכירה לי את משל יותם על העצים שויתרו על המלוכה לטובת האטד ובאם לא יתעשתו במר"צ הם גם יחזו במו עיניהם בסיומו של המשל, כיצד תצא אש מהאטד ותשרוף את העצים ואת עצמו.

                                                עיסאווי ורז

      מסתבר שרק ח"כ אחד מח"כי מר"צ זיהה את המורד המסוכן הזה ששמו תמיכה בגב' זנדברג: ח"כ עיסוואיי פרג' שמו. ח"כ שבתקופה פוליטית קצרה במר"צ בנה לה גב פוליטי ערבי מרשים בין ה"משותפת" לבין ה"עבודה" וש"ס. כדאי שבעתיד ישמעו לו קצת יותר מהפעם הזאת. ואולי בכלל הוא עצמו היה צריך להתמודד ולהעמיד את רעיון ה"שיויון המגזרי" במר"צ במבחן מעשי ?  עם כל המחלוקות שלי עם מר"צ לדורותיה הרי שגם כיום אפשר היה להצביע על כמה אישים מוכשרים שם שיכולים היו להביא "קהלים חדשים" וגם ישנים טובים יותר למר"צ מאשר את פליטי הפליטים של "עלה ירוק" ומאוכזבי התועבות שלא נהרו לליכוד בעקבות ח"כ עמיר אוחנה. אין ספק שאילו אחד כמו ח"כ מוסי רז – פעיל שלום עקבי באמת ולא רעשן החוזר בו ממעשיו מפחד הקהל, היה שם את מועמדותו בעוז הרי שהיה נבחר. זה גם היה הסיכוי שבמר"צ יבחר לראשונה מזרחי שלא על תקן ה"סמן העדתי" אלא אחד שצמח מלמטה עם דעותיו המוצקות. זה אולי היה תיקון לימיה הגזעניים והארוכים של מר"צ שהתבטאו בהכשלתו, בזו אחר זו, של השר לשעבר רן כהן, שפעילי שמאל טריים ופחות שורשיים וותיקים ממנו זכו בראשות המפלגה לא מעט בגלל היותם בני מה"עדה הנכונה" כמו יוסי שריד, יוסי ביילין וחיים אורון. לכהן – איש שמאל וותיק, כנראה שלא הספיקה תעודת הזהות של חינוכו בקיבוץ מפ"מי כה וותיק ומרכזי כגן שמואל. יתכן כי כולם זכרו כי בתעודת הזהות הראשונה שלו הוא בכלל נקרא סעיד שנולד בבגדד שבעירק. ישנם במר"צ עוד לא מעט פעילים מדיניים וחברתיים אבל כנאה שהאופנה לדבוק בתועבות, בהזיות של סמים, בפמניזם הזוי, בשנאת דת ישראל ובטבעונות כדגלי העיקר הישראלים הם שהכריעו והותירו את הגב' זנדברג כהפייבוריטית היחידה במרוץ אל חיסולה של מר"צ דווקא ברגע שכולם חשבו כי היא עלתה שוב על פני המים. ועל זה למשל היה מר אבי גבאי צריך לשלוח לגב' זנדברג מכתב ברכה ולא מחאה, כי מי יודע אם לא רק את המנדטים שלא יברחו לו אל מר"צ הצילה הנפילה של זנדברג אלא עוד יפלו לידיו המנדטים שינשרו ממנה ויניחוה מתחת לאחוז החסימה. ואת התודה הנוספת שלו חייב גבאי גם לשלוח למשה קלוגהפט, שאולי התכוון להועיל לימין אבל למעשה הוא הועיל בעיקר לאיש הימין הסמוי שמפלגת העבודה, שניצל לפני הדחה אפשרית טרום הבחירות הבאות.

      לא מכבר הדגשתי כי עידן זנדברג פותח שלב קשה יותר רעיונית במר"צ ובו ההדגש על עניינים שולים הסיר ממנה את הסיכוי לזכות למנהיגות עבר שספק אם תחזור אליה עוד פעם כשולמית אלוני, רן כהן, יאיר צבן, אמנון רובינשטיין ויוסי ביילין. זהבה גלאון הייתה כנראה סוף עידן המנהיגות במר"צ, ויש לזכור שעד עלייתה – נפילתה של זנדברג הרי שיש לשייך לגלאון את העלייה במנדטים של מר"צ ולא לקעקועים ולסמים של זנדברג.

                                        פרשת ה"יורשת" של רן כהן

         ולבסוף כמה מילים על עוד שקר של זנדברג – שאינני יודע אם גם הוא חל בגלל הזיות הפטרייה הקוקאינית או שזה עוד סתם שקר של יום חול רגיל. סיפור ראייתה בעצמה כממשיכתו של השר לשעבר רן כהן הוא בלוף לא מבוסס אפילו על קורטוב של אמת. הכרתי היטב – זה עשרות שנים את רן כהן, ולמרות חילוקי דעות לא מעטים ביני לבינו הרי שיש לי להעיד כי האיש היה בעל עקרונות ברזל ברעיונות שהאמין ולא נרתע לאמרם גם כשהיו מנוגדים לעמדות השמאל הקונצנזואלי. בנושא המדיני הוא אמנם היה איש שלום אבל מיליטריסט מבטן ומלידה, ובעיקר ציוני אדוק. הוא אילץ את הפלשתינאים – בפגישות ההיסטוריות עם אש"ף, לוותר על נציגם היהודי אילן הלוי, באיום שאם לא יעשו זאת הוא יזמן את ראש המשת"פים הפלשתינאים הפרו ישראלים, מוסטפה דודין. כהן – למרות מלחמת השלום שלו, מעולם לא הניח את נשקו כאיום על הערבים במידה שיפרו את האימון לשלום. כהן תמך – לעיני מצלמות הטלויזיה, בביעור כוחני של הפליטים והמסתננים בדרום ת"א. ובעיקר רן כהן לא התעלם מעולם מדעותיו והחליפן בהתאם לצרכיו הפוליטיים הרגעיים או עפ"י הזיות צמחים אסורים. גם בתחום הדתי – יהודי הוא היה שונה לא פעם מהעמדה האנטי דתית של מר"צ ובכפר שלם למשל הוא התפנה לבניית בית כנסת, כנגד דעתה של שולמית אלוני. ובעיקר הרי שכהן היה רכוב על נושאי אמת כמו השלום, נגד הפער החברתי ולביצור הדמוקרטיה ולא פעל למען פרי ההילולים של צמחי הבר האסורים או לעידוד התאוות והתועבות כ"תרבות הגאווה". אפשר בהחלט לחלוק רבות על עמדותיו הפרו ימניות של איש השמאל הזה אבל שקרן רעיוני הוא לא היה. זה שגב' זנדברג הייתה עוזרתו הרי שזה עדיין לא הופך אותה לממשיכת דרכו. זנדברג היא תוצאת הפופוליזם האנרכיסטי והאנטי דתי הקיצוניעם תבלין השקר ששמו "כן ולא".

     

ממאבק נגד הגיוס ועד לשיתוף פעולה עם רשעי ושונאי ישראל

בס"ד

     אל  שלומי אמוני ישראל- ממאבק נגד גזירת הגיוס            ועד לשלוב זרועות עם פושעי ורשעי ישראל /

                              הרב אליהו קאופמן

        כרוז זה הינו תחילה למסע הסברה בדבר כניסתם של הולכי בטל תממים עם מרעין ובישין לעניין של "קנאות" אנטי ציונית לכאורה אך אח"כ גם כניסה לברית עם סוכני השמד הגרועים ביותר של העם היהודי ושל היהדות. מבלי לקבל אישור כלשהו מרבנים אמיתיים ב"עדה החרדית" או מתנועת "בני תורה" קמה לה קבוצת פרחחים צעירים והחלה לגלגל את עניין "המלחמה נגד הגיוס לצבא הציוני". מדובר בצעירים חסרי ניסיון מקרב ה"עדה החרדית", באחרים שמכונים "סיקריקים" ובסתם פורשי "יהדות התורה" שפשוט אינם חפצים להתגייס, אך בינם לבין ההשקפות הטהורות של הגר"ח זוננפלד והאדמו"ר מסאטמר זצקו"ל אין ולא דבר.

     מאחר ובע"ה אני עומד להוציא חוברת בנושא – עם מאות עותקים, הרי שלא אלאה אתכם ברוב כתובים ורק ארכז בקצרה את הבעיה האיומה. מאחר והפרחחים הללו – ונגרריהם, אינם בעלי ניסיון, ומן הסתם מדובר באנשים טיפשים וקטנים הרי שכבר משפתחו בריצת אמוק בנושא הזה הם גילו כי הם אינם מבינים בכך ולא דבר. הם כמובן סמכו כל כך שבהיות חלקם מבני המשפחות ה"מוכרות" ב"עדה החרדית" הרי שיוכלו לעשות כל דבר שיעלה על רוחם ואח"כ לגייס את תמיכת הרבנים – או לפחות את שתיקתם, בזכות "שם המשפחה הטוב שלהם". די אם נזכור שמות של שניים שכבר בזכות "שם המשפחה הטוב" הזה זכו בעבר לבימת ה"קמב"ץ" וה"דובר" ואח"כ נהפכו לאוייבי התורה ומשת"פים, והשלישי כנראה בדרך.

      החבורה הזו קשרה קשר עם הקומוניסטים היהודים של חד"ש ועם אנשי מר"צ האנטי דתיים. לא רק שברחוב היהודי הם לא התקדמו אלא שגם ברחוב הערבי הם נדחו, משום שלגבי חלק מהערבים מר"צ והקומוניסטים אינם משלהם. אבל הסכנה הקשה ביותר נובעת מה"כימיה" שנוצרה בינם לבין השמאלנים. סרט ממועדון הקומוניסטים היהודים בת"א מציג כיצד מאחורי גבם של הפרחחים החרדים מסבירים השועלים משמאל כי מטרתם ב"קירוב" החרדים לשם שמד. הנואם המרכזי הוא פוקר וכופר בשם אלי ביתן שבמשך כשעה לועג ליהדות החרדית ומציג את כל מלמדיה כסוטים ואנשי תועבות (הקלידו ב"גולל" "אלי ביתן הטלויזיה החברתית") ואח"כ לועג ושמח לאיד במשברי הצניעות וההסכלה של החרדים, ובכך הוא מזמין את השמאל לקחת את הנתח ה"חרדי" לשורותיו כטרף קל. בהמשך מסבירה עו"ד מחד"ש – בשם נועה לוי, כי מאחר ואנשי חד"ש היהודים הם מיעוט בחד"ש מול רוב ערבי עצום הרי שחשוב שכמה שיותר חרדים יעברו לשמאל. השמאל היהודי בישראל יודע שדרכו כבר נעולה אל ציבור עדות המזרח החילוניים ואל ציבור המהגרים מחבר העמים ואל ציבור יהודי וותיק אחר ולכן בשנים האחרונות הם החלו לבנות תכנית להעביר חרדים על דתם – מהקמת ארגוני סעד למתפקרים ועד לשילובו נשים חרדיות במנגנונים פוליטים. מר"צ, מפלגת העבודה והחטיבה היהודית בחד"ש עובדים על כך במשותף, ובערים בני ברק ואלעד הם אף זכו להצלחות, רחמנא לצלן. החבורה הזו – של הפתאים, מכרה את נשמת היהדות שלהם לשטן השמאלני ובחוברת שלי אפרט ממש. אך לשם דוגמא רק אציין כי כאשר יצאתי עם הללו – במרץ 2018, לפגישות בפרלמנט הישראלי הזדעזעתי ממה שראו עיני וממה ששמעו אוזני. אותה נועה לוי הקומוניסטית התנהגה לידם בפריצות ממש וכל גבר שנקרה על דרכה "זכה" ממנה לנשיקות וחיבוקים שהחבורה המטומטמת של הפתאים ה"חרדים" מחייכת בטיפשות (יש בידי תמונה על כך!). הפגישות עם הח"כים כללו אך ורק את ח"כי חד"ש. דברים שנאמרו לחרדים הללו מגורמים רבניים נגד המגמה מיד הולשנו ע"י שמואל אהרון וויס (חסיד נדבורנא שהשתחל לעסקנות הזו...) לאנשי השמאל שהפכו למדרכי החרדים. בנוסף לנועה לוי היו שם שני אנשי מר"צ אנטי דתיים ושונאי דת ישראל כשאחד מהם היה ענוד בשני עגילים באפו. החרדים לא הצטרפו למניין תפילה – שבגללם המניין התטבל, רק משום שנועה לוי ואנשי מר"צ הורו להם להגיע לפגישה מהירה, למרות שאח"כ כולם חיכו לח"כ עוד חצי שעה. בערב שלאחר הפגישות הללו ערך סניף חד"ש בי"ם ערב עם ה"פעילים" הללו ובין השאר גם שוחחו על הגעות משותפות לפעילות ועל עריכת חוגי בית לנשים וגברים בבית שנמש ובשכונת "מאה שערים" בי"ם. ורק לידיעתכם שאותם שמאלנים וחבריהם היו גם אלה שחודש לפני כן הגיעו לבית שמש לתלוש את כרזות הצניעות!

       חלק מרבני ה"עדה החרדית" עודכנו על ידי והזדעזעו ממה שהודעתי להם. מסתבר שהם עברו שקרים והונאה על הפרחחים הללו, שלא סיפרו להם דבר וחצי דבר עם מי הם עומדים בקשרים בנושא הסירוב לגיוס. יש לשים לב כי זהו הפרויקט שמנהל חיים אליעזר היימליך (יתכן שמדובר ביהודי באת חרדי אך כסיל בענייני ניהול מדיניות והסברה) ונוכל (שיתכן שמדובר במשת"ף ציוני ממש) ששמו שמואל אהרון וויס מרמת בית שמש ב' באזור של רחוב ריב"ל.

      ובאתי על החתום:

    הרב אליהו קאופמן

    0524391094, 0527128509.

בין פליטי פלסטין לפליטי השמאל

בס"ד

         בין פליטי פלסטין לפליטי השמאל / הרב אליהו קאופמן

        המאבק של השמאל הישראלי למען הפליטים והמסתננים מאפריקה הפך למאבק מרשים אך כאן גם נשאלת השאלה מדוע אותו השמאל לא ניהל כל השנים מאבק דומה להחזרת הפליטים הפלשתינאים ?

         בלי להיכנס לפולמוס סביב בעיית הפליטים האפריקאיים בישראל הרי שמסע התארגנות התמיכה בפליטים הללו – מצד השמאל, הוא די מרשים. זו עבודה פרלמנטארית שמתחילה בח"כ דב חינין מסיעת חד"ש, שב"רשימה הערבית המשותפת", וממשיך בח"כי מר"צ ובראשם מוסי רז ותמר זננדברג וזה ממשיך במאות פעילי רחוב מהשמאל ובאלפי תומכים, שמוכנים גם למצוא בית אלטרנטיבי לפליטים הללו. מפעם לפעם מתקיימות הפגנות מתוקשרות לטובת הישארות הפליטים הללו בישראל ושוב ושוב מתארגנות עצומות תמיכה בהם\ ולצד זה גם מתארגנת פעילות ותכתובת רשמית עם משרדי הממשלה והציבור הנוגעים בדבר. וכמובן שהשמאל לא שוכח להשתמש גם בטריק של "איחוד משפחות", כאלה שנולדו כאן עם הוריהם המהגרים ואיחוד קרובי משפחותיהם באפריקה. והפעילות הזו מגיעה גם לרואנדה – המוקרת ע"י הח"כים רז וזנדברג ולבסוף מועלית ע"י פעילי השמאל הללו, שוב ושוב, השאלה: מה כבר יכול לקרות אם עוד 75000 איש יצטרפו לתשע מיליון תושבי מדינת ישראל?

       הכול טוב ויפה אבל אם אותם אנשי השמאל – הפועלים למען העניין הזה כבר מספר שנים, היו מתארגנים במשך עשרות השנים שחלפו למען פתרון חלק מבעיית הפליטים ההיסטורית ונלחמים יותר למענם – כפי שהם נלחמים למען הפליטים האפריקאים, אולי סכסוך הדמים עם הפלשתינאים היה מקבל צבע אחר. עם כול הכבוד לבעיית הפליטים מאפריקה הרי שמדובר בבעיית זרים שהגיעו לארץ זו בעוד שבעיית הפליטים הפלשתינאים קיימת לגבי פליטים שחיו כאן לפני בוא הציונות ובמשך דורות, ואשר המדינה הזו יצרה אותה בגרשם אותם. אז – בשלהי 1948, משנודעה הזוועה והערבים זעקו על כך נאם באו"ם פטרונם של הציונים דאז, אנדריי גרומיקו הסובייטי, והוא הסביר שבעיית פליטי השואה היהודיים קודמת לפליטים הפלשתינאים. מאז עברו שנים רבות ואמנם הזעקה הועלתה מעט מצד השמאל אך העניין היה עדיין רחוק ממלחמת הפליטים האפריקאים דהיום. חוץ מפעילות זעיר אפוזיציונית של עמותת "זוכרות", ולצד זה ארגון "יום הנכבה" השנתי, הרי שממש אין כמעט כיום,יוזמה הישראלית - שמאלית שתביא את הבעיה לתודעת הציבור.

                                  השקעה מרבית מול חוסר השקעה סמוי

      אילו לוחמי השמאל – אלה שמציינים את "יום הנכבה" ב"יום העצמאות" לצד אלה מהשמאל שחוגגים את "יום העצמאות", היו משקיעים חצי ממרצם (כפי שהם עושים זאת למען הזרים האפריקאים) למען הפליטים הפלשתינאים הרי שמזמן שחזרת חלק מהפליטים הללו הייתה מתאפשרת. תארו לכם את ח"כ דב חינין משקיע בהפגנה שבועית או דו שבועית ברמת אביב – על חורבות הכפר לשעבר "שי'ח מוניס", כפי שהוא משקיע בדרום ת"א למען המהגרים החדשים מאפריקה. אילו הח"כים רז וזנדברג היו יוצאים לבדוק את מצב הפליטים הפלשתינאים שגורשו (אף אם שיתפו פעולה עם ה"הגנה"....) בכל המחנות בחו"ל - ומציגים זאת לציבור העולמי והישראלי, כפי שהם עושים זאת ברואנדה למען מסתננים בלבד, בוודאי שהיינו רואים מזמן חלק מהמחנות הללו בחו"ל הופכים למגורי קבע בישראל. וכמובן אם פעילי השמאל היו נלחמים על הכרה אוטומטית בכל בן / בת זוג נשואים של ערבי ישראלי כאזרח המדינה, גם אז היינו רואים תמונה שונה. ובכלל, מדוע שגם בעניין הפליטים הפלשתינאים לא יניפו אנשי השמאל את הדגל הזה – של שאלת ה"מה יקרה אם יקלטו בארץ עוד 75000 אלאף איש כמחווה, בין 9 מיליון תושבי המדינה ? אבל מסתמא שלא במקרה השמאל הציוני – וגם רוב השמאל שמוגדר כ"לא ציוני", מעדיף לזמזם

 בלבד בבעיה הפלשתינאית אבל בפרשת מסתנני אפריקה הוא עולה על בריקדות.

                              המיעוט היהודי בשמאל מול הרוב הערבי

      אביא להלן שני ציטוטים שהושמעו ע"י אנשי שמאל ועל פיהם אולי אפשר יהיה להבין אח"כ את הפרדוקס הכללי הזה. עו"ד נועה לוי (מועמדת ח"דש בבחירות האחרונות לפרלמנט הישראלי במקום השביעי, ובתוך רשימת ה"רשימה המשותפת" במקום 21) הסבירה במועדון חד"ש בת"א (לפני כמעט כשנה) כי ניסיונותיה וניסיונות חבריה הקומוניסטים היהודים לקרב "חרדים" נושרים להשקפתם נובעת מכך שבחד"ש יש רוב עצום של ערבים ורק מעט מאוד יהודים. משפט האומר דרשני. ואילו לפני כשנתיים הרי שירון לונדון – איש ה"שמאל הליבראלי" היה ברור יותר. בטור הקבוע שלו בעיתון "ידיעות אחרונות" הוא קבל נגד אלה הרצים להקים "מכוני גיור" בארה"ב לכל "מגוירי" הרפורמים וכו' בעוד שאפשר לעשות זאת בישראל לכל הפועלים הזרים, לכל הפליטים, לכל עוזרות הבית הפיליפיניות ולשאר המהגרים כאן שאינם יהודים. בכך מקווה לונדון לשנות את הדמוגרפיה החילונית והציונית נגד החרדים, ואולי גם נגד ה"דתיים הלאומיים". זהו שינוי דמוגרפי – כביכול אנטי דתי יהודי, אבל למעשה הוא גם שינוי דמוגרפי אנטי ערבי. מכאן שבוודאי שהחזרת פליטי ה"נכבה" על חשבון המסתננים מאפריקה איננה כל כך בראש מעייני השמאל הציוני וה"רדיקלי" גם יחד. המלחמה של השמאל איננה למען הפליטים מאפריקה והיא לא הייתה ואיננה למען פליטי פלסטין – זוהי מלחמה אתנית ציונית להגדיל את הרוב החילוני בישראל על חשבון החרדים, הדתיים, הערבים, הדרוזים והצ'רקסים. זוהי מלחמה בנוסח הרצליאני ברור: "להיות שלוחה מערבית במזרח הברברי. ויש להאיר גם על תופעה פוליטית שהתרחשה בשלוש השנים האחרונות במפלגת חד"ש, המסייעת לתהליך הזה.

                               הרגרסיה הפרו – שמאלית בחד"ש

     עד לבחירות 1915 היו בחד"ש ארבעה ח"כים, ששלושה מהם היו ערבים. גם לאחר בחירות 2015 זה המשיך כך אך הפעם בשינויים פרסונאליים מהותיים ביותר. משנת 2015 הוחלפו שלושת הח"כים הערבים בשלושה ח"כים ערבים אחרים. במקום מוחמד ברקה (כיום יו"ר וועדת המעקב של ערביי ישראל), עפו אגברייה וחנא סוויד נכנסו שלושה חדשים: איימן עודה, אעידה תומא – סלימן ויוסף ג'ברין. ברקה במיוחד – אך גם אגברייה, היו לוחמים ערבים שלא נטו לרעיונות "אוניברסאליים" שיאחדו אותם עם חלק מהחברה הישראלית. כך למשל סירב ברקה – במשך שנות כהונתו, לסייע לח"כ לשעבר ממר"צ, ניצן הורבי'ץ, בעניין התמיכה בתועבות וכך סירב ברקה להצטרף ליו"ר מר"צ לשעבר, חיים אורון, בהצעות חוק לשינוי ה"גיורים" בדת היהודית. גם עפו אגברייה היה צמוד לעניין הערבי בלבד וכך גם חנא סוויד. באותה תקופה היה הח"כ הרביעי של חד"ש – דב חינין, די מבודד בסיעתו חד"ש משום פעילויות שלא היו דווקא רק בנושא הערבי, ובמיוחד כאשר נגעו בגיבוש רשימת "עיר לכולנו" בת"א, עם נציג מהימין הישראלי על חשבון הרשימה המוניציפאלית הערבית של יפו.  אבל שלושת הח"כים החדשים של חד"ש יצרו תמונה חדשה מבחינה פוליטית ומבחינת ח"כ חינין, שממבודד הפך למנהיג החבורה. בעוד שח"כ יוסף ג'ברין מנסה בכל כוחו להמשיך בקו הערבי נטו של שלושת קודמיו ואיננו מחרים או מסתייג מעבודה משותפת עם חלקים אחרים ב"רשימה המשותפת" – כמו הרצאות משותפות על ח"כ חנין זועבי מחד"ש, הרי ששני האחרים שנכנסו מושכים לכוונים "אוניברסאליים" יותר ומנסים לאחד השקפות עם השמאל היהודי, תוך כדי העלאת לא פעם הסתייגויות מבל"ד ומה"תנועה האסלאמית" שיחד עימם ב"רשימה הערבית המשותפת". גם עודה וגם תומא – סלימן אינם עוד ממתנגדי העלאת עניין השיויון לתועבות במדינת ישראל והם שניהם גם מסכימים לפעול בענייני שינוי והקלה ל"גיורים" בדת היהודית, למרות שבעקיפין הדבר יפגע בערבים. יו"ר הרשימה – ח"כ איימן עודה, מנסה לעשות את ההתקרבות הזאת ב"זיגזגים" שונים כמו למשל תוך כדי התקרבות ל"ש"ס ולאריה דרעי (יותר משום היות ש"ס ודרעי פחות חרדים מ"יהדות התורה"...) וגם בהגדשת הציוויון החילוני הערבי והשותפות עם הרעיונות השמאליים, כמו עניין הפליטים האפריקאים למשל. ח"כ תומא - סלימן פנתה לכיוון הכול כך מצליח בעת האחרונה כמו "מעמד האישה" וה"פמניזם" ובמסגרת זו היא אפילו הפכה ליו"ר "שדולת זכויות האישה" בפרלמנט הישראלי ועמדה בראש המלחמה ב"יום כפר קאסם" נגד ההפרדה בין גברים לנשים, כמו כן היא נלחמה לבחירת ה"קאדית" המוסלמית הראשונה בישראל, ולאחרונה יצאה למאבק מטורף ולהתפרצות אנטי חרדית בשכונת רמת בית שמש ב' בבית שמש. אי לכך המאבק לעניינים אוניברסאליים" של דב חינין גדל בלא אופוזיציה, וכך הוא ניצב היום בראש מאבק להשארת הפליטים/מסתננים שמאחוריו המגמה לציוניזציה של כל אותם אפריקאים וכל שאר המהגרים הלא היהודים והלא ערבים בישראל. על מר"צ והשמאל היהודי חבל להרחיב את ההסבר משום שמלחמתם לשנות את הדמוגרפיה החרדית והערבית בישראל – ע"י יבוא זרים חילוניים במסווה של "גיור", ידועה וברורה.

      

שאלה פשוטה לגברת מרים רגב

בס"ד

       שאלה פשוטה לגב' מרים רגב / הרב אליהו קאופמן

   גב' מרים רגב – שרת התרבות של ישראל, הצהירה באמוציונאליות כי היא מודה ליוצרי הסרט "סאלח כאן זה ארץ ישראל" על מה שהביאו לציבור וכעל כך ששמו את האמת על השולחן. מעניין אם על אמת אחרת היא הייתה גם סומכת את ידיה בהחלטיות כזו...

    כמו כולם הרי שגם לי יצא לצפות בנאום המרגש של גב' מרים רגב – שרת התרבות של ישראל, שבו היא הודתה בחום ליוצרי הסרט "סלח פה זה ארץ ישראל". כמעט בדמעות ממש היא הדגישה שאין מטרתה לפגוע או לנקום על מה שהסרט הציג – אפליה בוטה וגזענות מתוכננת כנגד עולי צפון אפריקה ע"י הממסד המפא"יניקי. היא בסך הכול טענה כי הגיע הזמן שכולם ידעו את האמת על מה שקרה בארץ ישראל וילמדו זאת במסגרת העברת מסרי אמת שהוסתרו כשבעים שנה. עד כאן אני מחזק את ידיה של הגב', שזו זכותה – לא רק כשרה, אלא כאזרחית יוצאת צפון אפריקה לדאוג שהאמת תצא לאור. אבל יש לי לגברת רגב שאלה פשוטה אך חדה, ובזה יימדד יושרה.

       נניח לרגע שהיה נוצר סרט דומה – אף הוא על אפליה מגזרית, ושמו "אחמד פה זה פלסטין", ובו היינו צופים במסמכים "מסווגים" לא מעטים שהמדינה החדשה ששמה ישראל חפצה הייתה עם הקמתה לפנות כפרים ערבים שלמים ממקומם – למרות שחלק מהם אפילו סייעו לארגון ה"הגנה" נגד אחיהם הערבים, כדי לשנות את הדמוגרפיה בארץ ישראל ולנסות למחוק את הישוב הערבי. האם גם אז הייתה הגב' רגב הייתה מגיעה להשקת הפתיחה של הסרט ומדגישה כי הגיע הזמן שבני הנוער שלנו ילמדו את האמת? האם גם אז היא לא הייתה טוענת ש"הסרט משרת את תעמולת האויב"? האם היא לא הייתה עושה הכול כדי שאף קלישאה מהסרט לא תוכנס אפילו ברמז לתוכנית הלימודים – אפילו לזו של המגזר הערבי?

     וחוץ מזה נמשיך – שלא ברשותך, גב' רגב, בשאלה ונשאל אותך האם היית מברכת על סרט או ספר שהיה חושף את השתתפותה של התנועה הציונית בהסתרת מעללי הנאצים וניצול ההשמדה להקמת המדיה? האם גם על כך היית מברכת בשם ומלכות, שטוב שהדברים יובאו לפרסום בדורות הבאים או שהיית טוענת כי הפרסומים הללו יפגעו ב"אחדות עם ישראל ויסייעו לאויביה"?

       גב' רגב אני מצפה לתשובתך.

                                                יש גבול

    שירותי הביטחון הישראלים והמשטרה עברו בשבועות האחרונים את גבול המותר במדינת חוק פלוריאליסטית וחופשית. ההתפרצות לאוניברסיטת "ביר זית" באל בירה – ב"מדי" עיתונאים, מטעם השב"כ הישראלי, היא בעצם חציית הקווים שבין ענייני "ביטחון" לחיים האזרחים התקינים ולחופש העיתונות, ולכן אין שום סיבה שבגלל התחפושת הזו – של השב"כ לאנשי תקשורת, תפגע בעתיד זכות הפעולה החופשית של התקשורת באשר היא לפעול בכל שטח מארץ ישראל. קהות החושים הזו מביאה למחשבה שאולי בעקיפין יש גם מישהו בממסד הישראלי החפץ לחבל בעבודה התקינה והחופשית של התקשורת, ועוד בשטחי הכיבוש הנצחיים של ישראל. כדי שהחשד הזה לא יהפוך לאמת קבועה כדאי לשרותי הביטחון הישראלים להסיק את המסקנה ולא לחזור על התעלול הזה בשנית.

      והנה שבוע בלבד אח"כ והמשטרה בישראל ערכה תחפושת לא פחות בעייתית. בקטע הזה – של עבודת המשטרה נגד מעגל סוחרי הסמים, אין לנו שום מחלוקת אבל הדרך ללכידת הסוחרים עברה הפעם בהכפשת ציבור שלם, שעד לחשיפת הסוכן המשטרתי היה כרוך בחילול ה' נוראי, ותחת מפכ"ל חובש כיפה. הסוכן המשטרתי – שהביא ללכידת סוחרי הסמים, היה מחופש לחסיד חסידות ברסלב ועל ראשו כיפה המזוהה עם זרם ה"ננחים מאומן". הסוכן הלה עבר דרך ארוכה ברכישת הסמים ובפגישותיו עם סוחרי סמים ועם סתם עבריינים ובדרך הזו התלכלכו בפלילים שלא היו הציבור הדתי, חסידות ברסלב והקבוצה המצומצמת הזו בברסלב. אין לי ספק שהדעה על דתיים ומסוממים הנגועים בעבריינות והמשתמשים בדת בזיוף רק התחזקה בקרב אלה שפעלו וצפו בסוכן המשטרתי הזה ולא ידעו שמדובר בסוכן משטרתי. לדעתי על חסידות ברסלב – ואף על גורמים דתיים וחרדים, לעתור לבית המשפט נגד המשטרה ומעלליה שרק גורמים שנאה ליהדות ומחרחרי ריב בנושא כל כך עדין במדינת ישראל. שתחפש המשטרה דרך אחרת לשתול סוכן בקרב עבריינים ושלא תכפיש את היהדות ודת ה'. אילו זה היה נעשה ע"י משטרה נכרית מיד כולם היו זועקים "אנטישמיות". מעניין מה יש למפכ"ל – עם הכיפה לראשו, להצטדק בנושא...

                                     הסיבה האמיתית לנפילת ש"ס

    בשבוע שעבר – כשסקרים שונים הביאו את המגמה להיעלמות ש"ס בבחירות הבאות לפרלמנט הישראלי, דאג העיתונאי האנטי דתי, בן כספית, לזמן צמד סובייקטיבי לשולחן הדיון שלו בטלויזיה וכמובן להנציח את שטיפת המוח כי ש"ס נעלמת משום היותה קיצונית – דתית ונגד מגמת יוצאי עדות המזרח הכול כך מתונים ביהדות. גם אם זו הייתה המגמה שלו הרי שלשם המשחק ה"אובייקטיבי" הוא יכול היה להביא גם איזה פוליטיקאי או רב מש"ס או מהזרם החרדי האמיתי שיאמר דעה שונה בנושא. אבל הרצון לשנות את דעת הקהל בצורה וולגרית וטוטאלית לא הביאו לאולפן גם ניסיון איזון כזה.

      ח"כ חיים אמסלם ואיזו "מומחית" ו"חוקרת" ש"ס מהאקדמיה החילונית והאנטי דתית היו אומרי ההן של בן כספית. אמסלם חזר שוב על סיפורי הבדים שלו כי ש"ס נפלה בגלל "חרדיות יתר" וכי קולותיה עוברים לליכוד. הוא כמובן תיאר כי הציבור המזרחי לא היה מעולם אדוק וחרדי ובגלל שש"ס הפכה כזו – וכחקיינית הליטאים האשכנזים, אזי, הציבור הספרדי בועט בה. ה"חוקרת" ה"מהוללה" כמובן שהסכימה עם אמסלם – כמו כל תוכי צייתן, ולבן כספית לא נותר אלא לשלוח חיוך של שמחה לאידה של ש"ס, שכביכול נפלה בגלל דתיות היתר שלה. אבל לצערינו הרב הסיבה הפוכה לגמרי.

       ש"ס אמנם הוקמה כמפלגת כיס תואמת לליטאים האשכנזים – נגד אגו"י החסידית, אבל עד מהרה היא הפכה למפלגה רפורמיסטית שהפכה את מושג הדת לעניין מסחרי זול ואשר החילוניים הישראלים, מימין ומשמאל, עשו בה כרצונם. תחילה החל בכך אריה דרעי – לכיוון השמאל החילוני, ואח"כ המשיך כך אלי ישי, לכיוון הימין החילוני, עד ששוב דרעי חזר להנהגתה והמשיך ב"פורים שפיל" הכפול שלו. יהדות המזרח לא הייתה מעולם רפורמיסטית כמו שהרב אמסלם אוהב להציגה. הבעיה היא שהרב אמסלם גדל ביהדות האלגי'ראית, שהייתה החלשה שבין יהדויות המזרח ולכן הוא מקיש את מה שהוא מקיש. ביהדות המזרח לא היו חרדים כי שם גם לא היו רפורמים שגללם היה צריך להנהיג את השם הזה. מעמד האישה היהודייה במזרח ובצפון אפריקה היה מוגדר וצנוע יותר גם משל היהדות החסידית במזרח אירופה. מי שחילל שם שבת הוצע מחוץ למחנה ועל התבוללויות וגרויות אין אנו כמעט שומעים ביחס לאותה יהדות מזרחית. כבר בארץ מוצאם שלחה הציונות החילונית שליחם להתחיל להעביר את יהודי המזרח על דתם ואילו בארץ ישראל הם הושפלו ונעקרה דתם, ומנהיגיהם הדתיים נדחקו הצידה. ש"ס הייתה יכולה להצליח לעד אילו היו מקימים בה מועצת חכמים של כל שדרות רבני המזרח. ש"ס הצליחה כל עוד חי הגר"ע יוסף אבל משנפטר הרי שאחז הריקבון הסופי במפלגה הזו – שרבים מראשיה הסתבכו בפלילים ובעניינים ששורות אלה מנועות מלעסוק בהם. ש"ס נעלמת דווקא בגלל שהפכה לסמרטוט רפורמי וחילוני ואריה דרעי הוא זה התוקע בה את המסמר באחרון של הורקתה מיהדות של ממש. במשך שנים גידלה ש"ס יהודים חרדים להשם ולכן הייתה למפלגה פוליטית יציבה אבל מותו של הגר"ע יוסף והפיכת ש"ס – ע"י דרעי, למפלגה בעלת אוריינטציה חילונית ממש, הביאה לכך שמי שגדלו בתלמודי התורה של ש"ס יברחו ממנה בבחירות הבאות. בבחירות הקודמות גילו המסורתיים של ש"ס כי למפלגה הזו יש נטייה לשמאל הליבראלי – על רקע הכנסתה של עדינה בר שלום להנהגתה וכריתת הברית בין דרעי ליוצאי המזרח השמאליים. זו בוודאי שאיננה חרדיזצייה של ש"ס אלא ממש הפוך – זו חילוניזצייה של ש"ס. בבחירות הקרובות לא מעט ממצביעי ש"ס ינועו לכיוון "יהדות התורה", המוצקה יותר. הם ינועו לשם כי ש"ס כבר איננה מפלגה חרדית אלא משהו דתילוני.

          לא לחינם מזנקת "יהדות התורה" בסקרים אפילו לתשעה ועשרה מנדטים. אלה אינם באים – תוך שלוש שנים בלבד, מ"ילודה מואצת" או מהרחוב החילוני. אלה אינם באים גם מכיוון הכיפות הסרוגות או המסורתיים שבליכוד. אלה באים מחרדי ש"ס המאוכזבים מירידתה של ש"ס לפשל המדרגה הדתית בנוגע לצניעות עסקניה, בנוגע ל"זיגזגים" של דרעי בנושא השרות בצבא ושמירת השבת. אותם חרדים יודעים שאם הם חפצים שצאצאיהם לא ישרתו בצבא – בעידן שלאחר הרב עובדיה יוסף, הרי שעליהם להחליף מטריה ולעמוד תחת מטרייתה הרחבה יותר של "יהדות התורה". הללו יודעים שמלחמת האי גיוס מתנהלת מכיוון "יהדות התורה", ואם היה הדבר תלוי בש"ס הרי שמזמן כל החרדים הספרדים היו מתגייסים. הם גם יודעים ש"חוק המרכולים" היה רק הצגה זמנית של דרעי לחפות על שיתוף הפעולה הסמוי שלו עם השמאל בעידוד הפעלת תחבורה עתידית בשתות ובחגים. והם גם מאוכזבים ממועצת "חכמי התורה" של ש"ס, שהפכה לתיאטרון בובות של דרעי, והם צופים בכאב כיצד חכם שלום כהן נשאר חסר אונים מול דרעי. המצביעים החרדים הללו יודעים כי דבריו של אמסלם הם גיבובי שטויות כי אוי לו, למי שהיה בארצות ערב, הולך לחתונת תועבה של בני משפחתו ועוד משתבח בכך, כפי שהח"כ לשעבר של ש"ס, יגאל גואטה, עשה זאת. למצביעים הללו נחוצים רבנים אמיתיים – לאחר מות הגר"ע יוסף, ולצד הרבנים והאדמו"רים האשכנזים שב"יהדות התורה" מחכים להם שם גם רבנים יוצאי המזרח שמעלתם גדולה וגבוהה משל גמדי ש"ס. משפחות טולידנו, הררי – רפו'ל, הלל ואחרות הן אלה שמזמן החלו בהנעת הציבור החרדי יותר שבש"ס ל"יהדות התורה". אבל את זה לא יעיזו, בטלויזיה  האנטי דתית, לומר אנטי דתיים כמו ה"חוקרת" המזדמנת, מר בן כספית וסייען מטעם השקפת השלטונות החילוניים, הרב חיים אמסלם, שקהילתו האלגי'ראית בז'נבה השוויצרית נמצאת בתהליך התבוללות מתקדם ומכאיב, ששום קהילה יהודית מזרחית איננה נמצאת במצב כזה, חס ושלום.

      ולבסוף יש לשים לב להצגה הכפולה של הרב אמסלם בעניין "מאבקו בליטאים החרדים". הלה צווח ככרוכיה נגד הליטאים והחרדיות יתר שלהם אבל משנפטר הרב שטיינמן, המנהיג הליטאי הבלתי מעורער, הרי שהראשון שהופיע בכלי התקשורת החילוניים כדי להללו היה הרב אמסלם. האחרון פשוט משמש פה למנגנון החילוני האנטי דתי לפאר כל יהודי דתי וחרדי שמתכוון להכניס את הרפורמה ליהדות החרדית, וכאשר הרבנים שטיינמן ואוירבך התגוששו בעניין הצבא מיד הוזעק אמסלם לגונן על הרב שטיינמן ה"מתון יותר".

      בכול אופן, אינני מתפלא כי שהרב אמסלם ניתק בנתיים גם מה"בית היהודי". בעוד שהוא – עם כיפה שחורה, מעודד דתיים וחרדים להתגייס לצבא הנשים הרי שראשי הישיבות הסרוגות וחלק מח"כי ה"בית היהודי" מנהלים מאבק לשם שמים נגד הרעיון לחילון היהדות הדתית והחרדית דרך הצבא. יחי ההבדל הזה בינו לבין היהדות הדתית- לאומית, שגם לרמתה הדתית הוא איננו מגיע בהשקפותיו.

הבור והאמת

בס"ד

                      הבור והאמת / הרב אליהו קאופמן

         דבריו של אלי מואיל משדרות, מנותקים מהמציאות ההיסטורית והם תולדה של הפנמת שטיפת המוח הישראלית ולימוד ההיסטוריוגרפיה הציונית כשקר בסיסי. היה עדיף לאיש ללמוד קודם כול את ההיסטוריה של המדינה, של מקימיה ובמיוחד זו שלו ורק אח"כ לפעור פיו על מושגים כ"דמוקרטיה" ו"נאורות", שאין לו מושג מהו פירושם האמיתי.

       דבריו של אלי מויאל – ראש עיריית שדרות לשעבר, על כך שאילו המזרחיים היו מקימים את מדינת ישראל, אזי, הייתה קמה מונרכיה ערבית נוספת, מוכיחים עד כמה נבחרי הציבור הישראלים, ובמיוחד המוניציפאליים, הם פרי בורות אינטלקטואלית וחיים תחת השפעת שטיפת המוח הירודה ביותר. מויאל איננו המזרחי הראשון והיחיד החושב עקום ואשר מביע תודה למערכת שלעגה ודיכאה את הוריו ואת בני שיבטו. שמעתי בחיי עוד רבים כאלה, שלא פעם ציטטו את אדריכלי האפליה הישראלים מתוך בורות ובלבול מושגים. אבל אלי מויאל הוא הנבער ביותר מבין כל אלה, בכל הנוגע לטיעוניו הרדודים ולציטוטיו הדלים. אבל אם נרצה להתייחס אל מויאל כתופעה ציבורית ולא כמקרה פרטי הרי שיש להבין כי אחת הסיבות לבורות האומללה הזו נעוצה בשיבוב וערבוב מושגים יסודיים באופן מוטעה גם ע"י אנשי אקדמיה, רבנים חשובים והיסטוריונים לא מעטים. הבעיה של מויאל היא שהוא עצמו לא רק שטעה בהבחנה ובהבנה אלא שהוא הצדיק את האפליה והשעבוד של המזרחיים בישראל משום שהוא עצמו מאמין בטעות כי השעבוד הזה הביא למוצר ראוי ששמו מדינת ישראל.

                                       ספרדי ומזרחי – חד המה ?

         המושגים "מזרחי" ו"ספרדי" אינם היינו הך. הם אמנם נפגשים בנקודות מסוימות אך גם שונים בנקודות אחרות. רוב רובו של הציבור – על ראשיו האקדמיים, מיחסים את המושגים הללו למוצא אתני בזמן שמדובר בייחוס דתי בלבד. המושגים הללו אינם בעלי אחידות גיאוגרפית אלא שברקע השונה שלהם הם גם שונים גיאוגרפית. והם בוודאי לא מיצגים אחדות תרבותית ואינטלקטואלית – כמו שרבים חושבים כך. מויאל – עוד נבחר ציבור רדוד (כמו לא מעטים מראשי המועצות המוניציפאליות בישראל...), גדל אל הבורות שבהבנת המושגים הללו, במיוחד באיחוד שלא קיים ביניהם ובסיווגם התרבותי הנמוך, שנעשה ע"י הממסד הישראלי – ציוני. "יהדות המזרח" הוא מושג כולל של יוצאי ארצות האסלאם והמזרח הרחוק שטומן בתוכו גם קו תרבותי ודתי משקף ופחות או יותר אחיד.

           המושג "ספרדי" הוא למעשה מושג דתי. עם גרוש ספרד (1492) – ואח"כ גרוש פורטוגל (1497), השליטו מגורשי ספרד את פסיקות ההלכה הדתית – יהודית שלהם על עולמם של יהודי המזרח ומצפון אפריקה, כאשר הרב יוסף קארו הוא המבצע ההלכתי ע"י הוצאת ספרו ה"שולחן ערוך". אבל מבחינה אתנית – עדתית ותרבותית העניין מורכב יותר. יוצאי ספרד נפוצו לשלוש יבשות: אירופה, צפון אפריקה ואף לאסיה. לימים הפליגו חלק מהם גם ליבשת אמריקה אך במספרים מאוד מצומצמים. גלות ספרד עצמה נתהוותה בימי האימפריה הרומית מהגירתם מערבה של יהודי רומי ואיטליה, שגלו לרומי מארץ ישראל. המעניין הוא שגם גלות אשכנז (גרמניה במקור) גלתה צפונה, לגרמניה וצרפת, מקרב גולי רומי שגם מקורם היה מגלות יהודה לרומי. דהיינו, האשכנזים והספרדים המקוריים היו במקורם ממוצא אתני – עדתי משותף. גלותם של יוצאי חצי האי האיברי בסוף המאה ה-15 לסה"נ הייתה למעשה לשלוש יבשות: 1) אירופה. 2) אסיה. 3) אפריקה. באירופה הייתה הגלות הזו כפולה. כבר בסוף המאה ה-14 יצאו המוני יהודים מומרים מחצי האי האיברי עקב רדיפתם ע"י האינקויזיצייה הקתולית. היו אלה הימים שהאינקוייזיצייה רדפה את המומרים שקיימו את הדת היהודית בחשאי, ולא רדפה את היהודים הגלויים. היהודים המומרים הללו היו נטולי דת יהודית והם ברחו להולנד, צרפת, בריטניה ואיטליה. מאה שנה אח"כ גלו יהודים ספרדים ופורטוגזים מרצונם, בין השאר לאירופה, כתוצאה מהגרושים בחצי האיברי. היהודים של סוף המאה ה-15 כבר גלו להרבה יותר ארצות באירופה כמו צרפת, הולנד, בריטניה ואיטליה אך גם לעבר הבלקן שבמזרח אירופה, כמו מדינות יוגוסלביה העתידיות, לבולגריה, יוון ורומניה. להם כבר היה בסיס דתי אך גם היבט תרבותי שכלל את שפת הלדינו – הספרדית היהודית. תרבותם של הללו הייתה אירופאית לגמרי וכך הם נותרו עד היום, גם אלה שעלו לישראל. ההיבט האתני היה מיוצאי ספרד אך ההיבט התרבותי היה אירופאי. אלה ממגורשי ספרד שהגיעו לאסיה השתקעו בעיקר בטורקיה, בסוריה (רובם בעיר חלב שבצפון סוריה) ובארץ ישראל. בעוד שבטורקיה נשארו היהודים הללו חטיבה עדתית ספרדית עם שפת הלדינו הרי שבארץ ישראל ובסוריה הם נטמעו ביהודים המקומיים, ובעיקר בתרבות המזרחית שם. לצפון אפריקה הגיעו אותם גולי ספרד למצרים, תוניסיה ובעיקר למרוקו. גם בצפון אפריקה הם נטמעו ביהדויות המקומיות ותרבותם הפכה למזרחית – צפון אפריקאית.

 מכאן שהבדל עצום היה, ועדיין קיים – מבחינה תרבותית, בין יוצאי ספרד האירופאים (שחלקם לא רק אירופאים תרבותית אלא גם פחות דתיים מאלה שגלו לאסיה ולצפון אפריקה) ליוצאי ספרד שגלו לאסיה ולאפריקה. אבל כל ההיסטוריה הזו כנראה גדולה מדי על מר אלי מויאל משדרות.

                                        המזרחי האותנטי

     וכאן ישנו עניין נוסף – המושג "מזרחיים". בעוד שבארץ ישראל, סוריה וטורקיה יחד עם רוב מדינות צפון אפריקה נוצרה זהות שבטית בין המושג "ספרדי" ל"מזרחי" הרי שלעירק, אירן, קדמת אסיה והקווקאז, לאפגניסטן ופקיסטן, לתימן ולהודו לא הגיעו גולי ספרד ומכאן שלקרא להללו "ספרדים" במונח שבטי זוהי בורות גמורה. והנה ליוצאי תימן בכלל קשה לזהותם גם מבחינה דתית עם מורשת ספרד משום שכל השנים הם חיו בהוויה ובפסיקת הלכה משלהם. ומכאן שבוודאי שלא יכול קשר שבטי ותרבותי בין היהודים מעירק, אפגניסטן, אוזבקיסטן ותימן, שמכונים בטעות גמורה "ספרדים", ליהודים הספרדים מאירופה.

                                          תסמונת מויאל

     אלי מויאל לא רק שמתעלם מההיסטוריוגרפיה הזו אלא שהוא מצדיק את כל הדיכוי והביזוי של יהודי המזרח עפ"י רושם וידע מוטעה על אותם יהודי אירופה שהקימו את המדינה הזו. ראשית, אף אם היה אותו מויאל צודק בהנחותיו שיהודי מזרח אירופה היו קדמת הדמוקרטיה וההשכלה הרי שאסור היה להצדיק את מה שעוללו הללו ברוע ובזדון לעולי המזרח, שהגיעו לארץ ישראל ממניעים דתיים ויהודיים ונקיים מגזענות נכרית, ונתנו ביהודי אירופה את מבטחם כאחים. דר' ספורטה היה הקרוב ביותר להגדרתו של מר מויאל כהמדוכא שהפנים את דרישות המדכא ופועל לטובת הדיכוי שלו כדי לרצות את המדכא. מויאל הוא גם טיפוס מעניין שלמרות היותו חבר ליכוד בשעתו הוא גם הופיע בתשדירי מר"צ לבחירות לפרלמנט הישראלי ואח"כ נפגש גם עם ציפי לבני ובוז'י הרצוג. המפגשים שלו עם אנשי מר"צ וה"מחנה הציוני" – בהיותו איש ליכוד, באים להוכיח עד כמה הוא מחפש לגיטימציה אצל אלה שמיצגים יותר מכל את ה"משעבד הלבן". אבל טעויותיו של מויאל חמורות יותר מבחינת הבנתו את ההיסטוריה ואת המושגים "השכלה" ו"דמוקרטיה", שביניהם הוא מתבלבל ולכן בטענותיו הוא גם מבלבל את המוח.

                                          מהי דמוקרטיה ?

        למושג "דמוקרטיה" פנים לא מעטות. בטרמינולוגיה הקומוניסטית "דמוקרטיה" היא בכלל איננה בבחינת מושג של חופש ובחירות כלליות אלא עפ"י התרגום הקומוניסטי של "שלטון העם". דהיינו, שלטונם של המעמדות הנמוכים ולא של כלל האוכלוסייה, וכדי לסבר את האוזן שזהו ההיפך מהמושג "דמוקרטיה" מהמערב, הרי שנאמר כי ה"דמוקרטיה העממית" של הקומוניסטים היא בעצם ה"דיקטטורה של הפרולטריון". גם בעניין מושג ה"דמוקרטיה" הרווח כיום – ממקורותיו היוונים הקדומים, הרי שביוון שלטון העם כלל אמנם בחירות חופשיות וכינון ממשלה נבחרת אך ללא קולות העבדים. וכך זה היה בדרום אפריקה וברודזיה – שבהן שלט שלטון ה"האפרטהייד", ששם רק המיעוט הלבן נהנה היה מה"דמוקרטיה" המקורית שלו. אבל גם בדמוקרטיות הפתוחות של היום אין המושג הזה מעיד על רמת פיתוח והשכלה גבוהה אלא על צורת משטר המביא בחשבון את כל שכבות האוכלוסייה. ומדוע אני מציין זאת ? משום שאצל מר מויאל משדרות המושגים "דמוקרטיה" ו"קידמה תרבותית וטכנולוגית" הם היינו הך, ולפי דבריו את המושגים הללו הביאו ה"אשכנזים" לארץ ישראל. עוד פלונטר בלבולי סבוך של מי שפיו מדבר לפני שמוחו חושב.

                                       קידמה לחוד ודמוקרטיה לחוד

      מדינות דמוקרטיות רבות בעולם הן בעצם מדינות נבערות שרק מעצמה זו או אחרת נותנת להם את הכוח הכלכלי והטכנולוגי לשרוד. תרבות היא מערכת ערכים ונורמות שלא לכל דמוקרטיה יש את היכולת ליצר תרבות גבוהה כזו. כך הם הדברים במדינות רבות באסיה, באפריקה ואף באירופה – במיוחד בבלקן ובאגן הים התיכון. מנגד ישנן מדינות בעלות תרבות אדירה שהדמוקרטיה לא הייתה מנת חלקן שנים רבות כמו רוסיה, סין העממית ויפן שלפני מלחמת העולם השנייה. והיו גם מדינות טכנולוגיות ומקור של השכלה שהדמוקרטיה נעדרה מהן שנים רבות, ובראשן גרמניה לדורותיה. דווקא בימי הרפובליקה ה"ווימרית של גרמניה הרי שירד כוחה התרבותי והמדעי של מדינה זו למרות שרק אז היא הפכה למדינה דמוקרטית. לא פעם דווקא משטר דיקטטורי מקל על ההתפתחות התרבותית והמדעית – ע"י צנטרליזציה, ואילו משטר דמוקרטי לא פעם אינו חופשי להתפתח בגלל חסימות פוליטיות. ובכלל, ישנן מדינות תרבותיות נאורות שלא זכו לשלטון דמוקרטי למרות שעמם היה תרבותי ומשכיל ואילו מדינות בעלי עמים בינוניים ומטה זכו להקים משטר דמוקרטי חופשי ומאוזן. אבל מר מויאל לא נותן לעובדות לבלבל אותו והוא שואג שישנה חפיפה בין הדמוקרטיה, התרבות וההשכלה. בקיצור, אצלו כל מה שצבוע בעור לבן הוא גם דמוקרטי, משכיל, מדעי וכמובן תרבותי ומכוח זה מותר לו לדכא אחרים ולשעבדם. מעין סאדו מזוכיזם פוליטי.

                        מייסדי הציונות באו מהמחשכים הדיקטאטורים

        וכאן אנו מגיעים לטעות הגדולה ביותר של מר מויאל – הנובעת מבורות וחוסר ידע היסטורי מוחלט. החברה הציונית – ואח"כ מדינת ישראל, הוקמו בידי יהודים שמקורם היה ממדינות שכלל לא חוו דמוקרטיה טיפוסית וחופשית בת זמנינו. הרמב"ם כותב כי כל עדה ועדה בישראל דומה לעם ולסביבה בה היא חיה. הקמת הישוב הציוני בארץ ישראל – ומאוחר יותר הקמת מדינת ישראל, ומה שנחשף בסרט "סלאח פה זה ארץ ישראל", היא עוד דוגמא לצדקת הרמב"ם. ההתעמרות בעולי המזרח, הדיכוי האכזרי נגד הדת היהודית ומעללי הציונות בשואה הם דוגמא מוחשית להעתקת דפוסי ההתנהגות של העמים השונים ע"י העדות היהודיות שהקימו ובנו את הציונות בארץ ישראל. רוסיה ופולין היו בסיס הבונים הציונים משלהי המאה ה-19 ועד קליטת עולי המזרח בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים. רוסיה מעולם לא חוותה דמוקרטיה של ממש עד לראשית שנות התשעים של המאה העשרים. משטרי הצארים הרוסים, ולימים הקומוניזם, היו משטרים טוטליטארים אכזרים, שבינם לדמוקרטיה מערבית נוסח צרפת וארה"ב כל קשר היה מקרי בהחלט. התרבות הרוסית אמנם נודעה למרחוק אך דפוסיה היו טוטליטריים וגזענים. מקימי המושבות החילוניות והקיבוצים היו בעבועות של אותה רוסיה – ולימים בריה"מ, ממנה שאבו את אורח חייהם ואת מורשתם הקומוניסטית בתרגום למושג ציונות. לצד תרבות רוסית מגוונת, ואח"כ השקפה קומוניסטית עשירה ברעיונות כלכליים ומדיניים, הגיעו החלוצים הללו עם ההדרכה הדיקטטורית של המשטרים מהם הושפעו ברוסיה של הצאר ושל לנין – סטאלין, ולהדרכות הללו לא היה ספק בביצוע הרעיון הציוני עפ"י המומנטום הדיקטטורי שלמדו: הם העליונים והאחרים הם התחתונים. הם הצודקים והאחרים הם הטועים. ולכן יש להנחיל את רעיונותיהם ה"מתקדמים" בכוח הזרוע וללא רחמנות כנגד ה"ריאקציונרים" וה"קלריקליזם" הדתי. גם הימין הציוני שאב את כוחו מהטוטליטריזם שבו האמין. ז'בוטינסקי היה בתחילת דרכו חסידו של בניטו מוסוליני האיטלקי, ולכן לא פלא הוא שבחזונו ה"דמוקרטי" לעתיד הוא ישלול מהחרדים למשל את זכות הבחירה. כי כך היה נהוג במולדתו רוסיה – תחת הצאר, וכך נהג בניטו מוסוליני. בקומוניזם הסובייטי חזר שוב ושוב עניין ה"מתקדמים" מול ה"ריאקציה", ועפ"י ה"דיקטטורה של הפרולטריון" היה מותר להרוס ולשעבד את אלה שהיו ה"ריאקציה". אז מה הפלא שלימים קיבוצי ה"שומר הצעיר" של מפ"ם היו האגרסיביים ביותר בגזיזת פאות העולים, בהפיכת עדות המזרח לכוח עבודה זול לקיבוצים ואשר שבעזרת סיסמת "אחוות העמים" נישלו את הערבים ה"בלתי מתקדמים" ? כי כך היה נהוג אצל "שמש העמים" שלהם – אצל סטאלין. אם הם כבר ערכו צעדים דמוקרטיים זה היה בסגנון אתונה ועבדיה או קצת פחות קיצוני מדרום אפריקה ורודזיה. ולכן לא פלא הוא שההסתדרות הכללית סירבה לקבל חברים ערבים או שלא סייעה לפועל יוצא תימן נגד נוגשו מהמושבה והקיבוץ.

                                               פולין החשוכה

        רבים היו אלה מבין החלוצים הציונים שהגיעו גם מאוקראינה. זו הייתה אז ארץ של בורים ושל כוחניים שהדמוקרטיה והתרבות מהם והלאה. לא פלא הוא שיהודים יוצאי הארץ הזו שיעבדו את יוצאי תימן במושבות כמו שהפיאודלים האוקראינים רדו באיכריהם – בעזרת השוט והחבל. יהודי פולין שימשו אף הם כוח פוליטי ציוני ראשון במעלה. אז ככא - עד שנת 1918 פולין לא הייתה קיימת מאות בשנים. אותה פולין האימתנית חולקה בין שלוש מונרכיות: רוסיה הצארית, פרוסיה הגרמנית המאוחדת והמונרכיה הקיסרית של אוסט – הונגריה. אז מר מויאל, מסתבר שראשי הציונות באו אף הן ממונרכיות – שהיו פחות סבלניות למיעוטים ולדתות שונות, מהמונרכיות הערביות הפרויאליסטיות. בין 1918 ל-1939 הייתה בפולין אמנם דמוקרטיה אך שסועה ובעייתית, ששוב ושוב הולידה רדיפות מיעוטים, ובמיוחד אנטישמיות. יהודי פולין הושפעו גם הם מהטרמינולוגיה הקומוניסטית שהחלה לשרור בבריה"מ השכנה והנה לכם עוד יהדות שהגיעה עם בסיס דמוקרטי קטוע ורעוע. יש לציין שעולי פולין – עד שנת 1918, היו יהודים בעלי גישה דיקטטורית שלא ידעו דמוקרטיה מהי ואף הם חשבו ופעלו בדרך של כפיית דעתם ותרבותם ה"מתקדמת" על אלו שהתנהגו וחשבו אחרת.

                                               רומניה והונגריה

    ברומניה והונגריה לא כוננו דמוקרטיה מערבית של ממש עד שנת 1989. ברומניה שלטו נסיכים מונרכים עד 1918 ומשנה זו ועד שנת 1944 השלטון עבר למלוכה שיובאה משושלת גרמנית ואח"כ עברו לשלטונו של העריץ והדיקטאטור הפרו נאצי, יון אנטונסקו. משנת 1944 ועד שנת 1989 שלט ברומניה קומוניזם אכזרי, במיוחד זה של ניקולאי צ'אושסקו. אז כמובן שבוני זיכרון יעקב ומקימי מחתרת ניל"י לא הגיעו ממדינה דמוקרטית, ובוודאי שלא ממדינה תרבותית, שהרי העם הרומני תמיד שימש צחוק ולעג לעמי אירופה. גם יהדות הונגריה לא ידעה – עד שנת 1989, דמוקרטיה מהי ולמרות השפעתה מהתרבות הגרמנית הרי שדרך הסובלנות הייתה ממנה והלאה. יהדות הונגריה באה אף היא ממונרכיה קשה כהמונרכיה האוסט – הונגרית, שהייתה ידועה בעריצותה כנגד המיעוטים שלה. לאחר מלחמת העולם הראשונה הפכה הונגריה העצמאית לדיקטטורה של עריצות בידי הרודן הורטי, שלימים הפך לפרו נאצי. מסוף מלחמת העולם השנייה ועד שנת 1989 הייתה הונגריה לדיקטטורה קומוניסטית נוספת במזרח אירופה הנחשלת.

                                            ומעל לכול: גרמניה

     ונסיים בגרמניה – שהעלייה ממנה באה בשנות השלושים של המאה העשרים. הגרמנים היו ערש המונרכיזם ההתקפי והברברי. זו הייתה מדינה של תרבות אמנם אבל גם בעלת חוסר סובלנות ומקור הגזענות והתוקפנות הראשון במעלה של העת החדשה. הניסיון לכונן בה דמוקרטיה כשל עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933.היהודים הגרמנים אמנם הגיעו עם מטען תרבותי, השכלתי ומדעי אך הם גם התחנכו תחת משטר של חוסר סבלנות וגזענות. את השפעתם מהמשטרים הגזעניים שהיו בגרמניה הם תרמו לימים בקליטת עולי המזרח לצד מושפעי הקומוניזם והטוטליטריזם של יהודי מזרח אירופה. מכאן מסתבר שכל קשקושי ההבל של מר מויאל מנותקים מהמציאות. מה שראינו כבר שנים רבות לפני הסרט של מר דרעי – ובכלל זאת מסמכים רשמיים של הציונות, המדינה שבדרך והמדינה למעשה, הם אינם קשיי קליטה "אובייקטיביים" של מעטים את הרבים אלא שזו הייתה שיטת וישום הטוטליטריזם, הגזענות וההתנשאות האכזרית שבוני המדינה הביאו מהמדינות ומהחברות שמהן עלו לארץ ישראל. עדיף היה שאנשים כמויאל – רדודים בהבנתם ובידיעותיהם, היו שותקים ולומדים את האמת לפני שפיהם נפער לומר דברי הבל ובורות.

                                           התגלית של מאיר שטרית

     ואסיים בהזכרת ציטוטים מדבריו של גזבר הסוכנות לעבר ושר בכיר במרב תפקידים ממלכתיים – במר מאיר שטרית. באחת התכניות שרואיין הוא סיפר על יציאתו הראשונה למרוקו מולדתו – כמייצג ממלכתי מישראל. שטרית – בילדותו, למד אף הוא את דברי ההבל ושטיפת המוח כי בוני המדינה הגיעו ממדינות "מתורבתות" ו"מפותחות" ואילו הוא ועדתו הגיעו מהמגרב המפגר והאלים. והנה מה רבה הייתה הפתעתו – בשנות השמונים של המאה העשרים, כאשר ביקר לראשונה שוב במולדתו מרוקו וגילה שם מרוקאים ידידותיים ושפע של מאכלים ומזון לצד סובלנות דתית ואתנית. כאן החל להיסדק בראשו הסיפור כי הגיע מארץ פרימיטיבית ומחברה כושלת. לימים הגיע שטרית למזרח אירופה – זו שלאחר נפילת הקומוניזם, בראשית שנות התשעים של המאה העשרים. כאן נשברה לגמרי שטיפת המוח אותה קיבל בישראל. שטרית גילה אז כי אותן מדינות "נאורות" שמהן הגיעו בוני הארץ המזרח אירופאים לא היו אלא מדינות אומללות של חוסר כלכלי, של שנאה פרימיטיבית לזר ולשונה ומלאות בשל כך בפוגרומים, היו אלה גם מדינות של מדע וטכנולוגיה מפגרים ושהעניות והחמס זעקו מכל פינה.

           

מרכז שליח חב"ד בלבד

         מרכז שליחי חב"ד בלבד / הרב אליהו קאופמן

     הדיברה "לא תשקר" היא אחת מעשרת הדברות ורק במקום של פיקוח נפש או שלום בית אפשר להתירה, אבל בוודאי שלא יעשה כן בזיהוי רבנים בכנס זה או אחר. "מרכז רבני אירופה" קם מתוך הרעיון לעבור על הדיברה הזו השכם והערב ומלכתחילה, ובדרך אגב גם לפגוע באחדות התארגנות רבני אירופה. אינני בא לסנגר כאן על "וועידת רבני אירופה" – שבשורותיה יושבים הרבנים ה"רשמיים" של מדינות אירופה, שרבנים מרבני ה"וועידה" הזו הם הקלים שקלים אבל לצערנו הרב הם הרבנים של אותן מדינות שאותם הם מיצגים. ישנו ניסיון של רבני בריטניה, צרפת, רוסיה ואף מישראל לחזק את ה"וועידה" הזו אבל הרבנים המרובים שם הם ברובם קלים וציונים. אבל שוב – הם הרבנים האמיתיים והנבחרים של הקהילות המרכזיות באירופה. לפני למעלה מעשור החליטו רבני חב"ד לקדם שלוחיהם באירופה – שחלקם אינם יותר דתיים מחלק מרבני "וועידת רבני אירופה, וכך הוקם "מרכז רבני אירופה". אבל כדי להסוות כי מדובר באיחוד של שליחי חב"ד הצעירים הרי שראשי חב"ד צבעו זאת בהיות "מרכז רבני אירופה", מרכז רבנים חרדי כביכול, כדי לקרוא תגר ולתת סיבה ליסודו מול "וועידת רבני אירופה". אבל תוך זמן מאוד קצר נחשף הבלוף.

       בתחילה דאגו עסקני חב"ד האירופאים לפאר את הארגון החדש שיצרו ברבנים ועסקנים מכל החוגים החרדים – אבל עד מהרה הבינו המצטרפים הללו כי רק חב"ד תמשיך לטוות את חוטי הפעילות. רבנים חשובים כפרנקפורטר מצרפת, הלפרין המנוח ויבדל"א שנייבלג מבריטניה, שלזינגר – יפה משוויץ ועוד רבים אחרים עזבו בטריקת דלת את הארגון החדש לאחר שגילו, הן רמת יהדות נמוכה בכל התחומים והן שליטת ברזל בלעדית של חב"ד. גם פעילים מרכזיים מחסידות גור באנטוורפן פנו עורף לארגון הזה, שמשאביו ויוקרתו הוענקו רק לשליחי חב"ד ולא נחתו בארגונים חרדים ודתיים אחרים ביבשת. אפילו אנשי חב"ד עצמאיים,  כאבי רוזן מישראל למשל, מצאו את עצמם בחוץ רק משום שחשבו יותר מדי עצמאית. על הארגון השתלט פקיד זוטר בשם מרגולין – מחב"ד כמובן, ועימו עוד כמה עסקנים זוטרים ועלובים כמותו (שאחד מהם נחקר בפלילים...). בארגון נותרו מספר מצומצם של רבנים שאינם מחב"ד – ועל אף היותם באמת רבנים חשובים במקומותיהם, הם הפכו רק לניצבים בהצגת חב"ד שנקראת עד היום "מרכז רבני אירופה". מסתבר שלכל הרבנים שאינם חב"ד זו הדרך לעוד פעילות ארגונית מאחר ול"וועידת רבני אירופה" נחסמה דרכם.

       לא הייתי כותב את המאמר הזה לולא היו מתקשרים אלי מרומניה ומספרים לי על הכנס שהיה שם בשבוע שעבר. כמו בכל כנס וכנס של ה"מרכז" החב"די הזה הרי שגם שם הוצגו שליחי חב"ד בדרך של מרמה והוכרזו כ"רבני מדינות". כך למשל הוצג ה"שייגיץ" המארח – נפתלי דוייטש מרומניה, כ"רבה של רומניה" בעוד שהרב הנבחר שם, מר רפאל שפר, לא  הוזכר שמו. לומר לכם את האמת הרי שלדידי אין הבדל דתי משמעותי בין נפתלי דוייטש, מחלל השבת ושליח חב"ד לרומניה, לבין רפאל שפר ה"שייגץ" המזדקן ש"משגיחיו" אינם שומרי שבת, אבל כששואלים מיהו ה"רב הראשי" ברומניה צריך לומר את האמת : זהו רפאל שפר. יתרה מכך, שנים רבות התחנן דויטש לפני הפדרציה המתבוללת של יהודי רומניה כדי להיות שם "רב ראשי", בעבור כל מחיר שבעולם. אבל הם הבהירו לו, לחב"ד, למרגולין  ולקוטלבסקי כי ברומניה לעולם לא יבחרו נציג של ארגון יהודי זר להיות "רב ראשי". שם הקומוניזם אמנם מת אבל רק במדינה עצמה, לא בפדרציה היהודית. הם הבהירו שרומניה איננה חבר העמים לשעבר למשל.

    אבל לא רק ביחס לנפתלי דוייטש שיקרו בכנס הזה – של "מרכז רבני אירופה", שנערך ברומניה. שם הציגו את שליחי חב"ד בכל מדינה אירופאית כ"רבני המדינה" למרות שברוב רובם של המקרים זה היה פשוט שקר. כך למשל הוצג רב ממדינה מרכז אירופאית מרכזית כרב של אותה מדינה למרות שאפילו מתפקיד רבה של קהילה עדתית גדולה באותה מדינה הוא הודח וכיום הוא רבם של כמה משפחות מעטות מעדתו בבית הכנסת הקטן של חב"ד בעיר הבירה של אותה מדינה. לשקר אין רגלים אבל יש לו פרצופים שונים ולשונות רעות. לאחר מאמרי הקודם – נגד דויטש מבוקרשט, הגיב כלפי אחד מרבני ה"מרכז" (שאיננו איש חב"ד) כי כשרות המזון בכנס לא הייתה של דויטש. פיו העיד שגם הם – אנשי ה"מרכז" החב"די, יודעים היטב מיהו דויטש ולכן לא סמכו עליו בהכשר המקום. אבל מנגד הם נתנו לו לגיטימציה לעתיד – לרמות יהודים כשרים, כשהכנס נערך אצלו ואיש לא ידע בעתיד כי האוכל לא היה בהשגחתו. ועל כך כבר נאמר: "גדול המחטיאו".

     והיו שם שני ה"רבנים הראשיים" מישראל שנתנו לגיטימציה לשקר הגדול של "מרכז רבני אירופה" – שכביכול מדובר ב"רבני מדינות". השניים הללו – רבנים מטעם ובלי טעם, ישתתפו גם בכנס של "וועידת רבני אירופה" כשיתקיים, ובכל כנס רבני ועסקני שיביא להם פרסום וכבוד. עניין ה"מדבר שקר תרחק" כבר מזמן איננו באמתחתם.