לחשוף את האמת על רצח יצחק רבין

בס"ד

לחשוף את האמת על רצח יצחק רבין / הרב אליהו קאופמן

           פרשת ה"קונספירציה" על רצח יצחק רבין עדיין רודפת אותנו גם 24 שנה לאחר הרצח. דבריו של דר' מרדכי קידר הם בבחינת "ההיגיון של השיגעון". העובדות די מדאיגות ביחס לאשמה האבסולוטית ברצח אך ורק על יגאל עמיר, ורק הסגידה לשופטים מונעת תחקירים ומשפט חוזר. אם תעלומת רצח דה האן נפתרה הרי שגם תעלומה זו יכולה למצוא מענה. מישהו הפך את הויכוח לפוליטי – בין ימין ושמאל, כדי להרחיק עדות משפטית ורפואית.

        24 שנים עברו מאז רצח רבין ועדיין ו"תאוריית ה"קונספירציה" לא משה מעל הדסק הפוליטי. כששלמה המלך נזרק ממלכותו ע"י אשמדאי הוא ניסה לחזור – בלבוש של עני ואביון, ולטעון בפני חכמי ישראל שהוא המלך האמיתי ושנושל ע"י אשמדאי ממלכותו, ואילו האחרון נכנס לדמותו. בתחילה חכמי ישראל התייחסו להלך העני הזה כאל משוגע מעורר חמלה אבל משהתמיד המלך שלמה בטענותיו ולא זז מטענתו ומנימוקיו הרי שחכמי ישראל חככו שוב בטענתם והחליטו לחקור את הנושא ולהאזין להלך העני, מה נמצא בפיו. החכמים טענו כי כאשר מי שמוחזק למשוגע חוזר על סיפורו השתי והערב – ובסגנון אחיד, ולא בגרסאות שונות, הרי שכנראה ש"יש היגיון בשיגעון.". וכך כנראה גם בפרשת רצח רבין. לא אפרוש כאן את כול הטענות בעניין הרוצח האמיתי אבל מיום ליום עולות עדויות חדשות ההופכות את החלטת בית המשפט, בעניין יגאל עמיר, לסימן שאלה אחד גדול. דר' מרדכי קידר לא חידש דבר אלא פשוט אמר בקול רם את מה שאחרים אומרים בחדרי חדרים. מה שכן צריך דר' קידר לעשות הוא לומר עובדות ברורות ולנקוב ממש בשמות, אם הוא כבר העז להגיע בטענותיו עד הלום, ולטעון בהפגנה לטובת ראש הממשלה, שיגאל עמיר איננו הרוצח האמיתי של יצחק רבין. לגבי אותו י.ר. – שעליו טוען דר' קידר כי הוא הרוצח האמיתי, הרי שכבר נכתבו תילי כתבות. הראשון שפרסם זאת מיד לאחר הרצח, היה אדם בשם צוקרמן – שהיה בשנות התשעים עורכו של השבועון החרדי "השבוע" (שלימים שינה את שמו ל"בשעה טובה" ולא מכבר הספיק להיסגר), ושם הוא סיפר כי הרוצח היה סוכן ממסדי שחוסל ונקבר באישון לילה אחר הרצח, כשגם הוריו לא הורשו להשתתף בהלווייתו, בבית העלמין שמעבר לנחל הירקון. לא זכור לי שמישהו תבע את צוקרמן לדין – ובוודאי שלא המדינה. העיתון היה בסכנת סגירה אך אחרי רעש מיידי מצד עורכו הוקפאה הסגירה. גם בן כספית – רחוק מלהיות איש ימין, ערך תחקיר על רצח רבין שהותיר סימני שאלה רבים, ובראשם היה זה נהגו של רבין – שרעבי שמו, שבאותו שידור העלה תהיות נוספות כולל החלפת הנהגים בליל הרצח, השארתו של שרעבי בביתו והפיכת נהגו של פרס, דמתי שמו, לנהגו של רבין בליל הרצח. סיפור ה"סרק, סרק" איננו דמיון חולני משום שגם לאה רבין ודליה פילוסוף טענו טענות דומות, על הרחקתן מרכבו של רבין ע"י השב"כ, אבל הן הושתקו בתקשורת ע" איתן הבר, שהפך את הויכוח לימין מול שמאל במקום להותירו סביב חקירה פלילית ומשפטית טהורה, לגבי הרוצח. האימון במערכת המשפטית – שקבעה את מה שקבעה, אסור לקבלו כאוטומטי כשהעובדות פונות לכיוון נגדי. כיום אנו רואים בדיוק מי זו המערכת המשפטית וגם פרשיות זבורוב, דני כץ, ובמיוחד ברנס, מוכיחות כי אסור לסמוך על בית המשפט באופן עיוור משום ששם לא יושבים מלאכים ונביאים. אם מרדכי קידר אמר משהו לא נכון יש לתובעו אבל אם הוא העלה דברים שיש עימהם דעת ונמצאו להם גם סימוכין, גם מאנשי רפואה בכירים, הרי שאסור להשתיקו. האמת חייבת לצאת.

                                           עצרת מפלגתית זוטא

      העצרת לזכר רבין – בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, תישא תרתי משמע את הדגל ה"כחול לבן". הדרתו של יו"ר מפלגת העבודה, עמיר פרץ, מלנאום בעצרת הזו, היא בעצם השתלטותם של עסקני "כחול לבן" על עצרת לזכרו של מי שנרצח וכיהן גם כ"יו"ר מפלגת העבודה,יצחק רבין. ח"כ עמיר פרץ היה באותם ימים ח"כ קרוב לרבין ומראשי מחנהו. הרצח אירע משום שרבין היה בין השאר יו"ר מפלגת השלטון של אז – ששמה מפלגת העבודה, וזכותה של המפלגה הזו, לדורותיה, לתת ליו"רה את הזכות לנאום בעצרת לזכרו של רבין, לפני כול מועמד אחר, לשאת שם דברים. מסתמא שנכדתו של רבין – כיום אשת "כחול לבן", היא זו שהזיזה את פרץ, ובין השאר כדי שגנץ , כדובר ראשי בעצרת, יזכה בעוד כמה נקודות מול נתניהו, בימים אלה. גנץ היה צריך להילחם כדי שגם פרץ ינאם אבל האיש ה"חזק" הזה איננו אלא איש חלש.

                                         ה"פירר" של הרפואה

     הרב אלימלך פירר – חסיד חסידות בלזא, הוא אדם שעוסק בהצלת חיי אדם גם כשהוא ישן, והוא לא רק שלא מבדיל בין חילוניים לדתיים, אלא גם נכרים, מכול העולם, משוועים וזוכים לעזרתו. במדינה נכרית היו מבינים את עניין העצרת המזמרת לטובת ארגון "עזרא ומרפא" וחיי האדם היו עומדים מעל כבודן של זמרות, אבל במדינה שחרתה על דגלה את הפיכת היהדות להשקפה כופרת מסרבים להבין את מה שנכרים מבינים היטב. אבל ממה שקרה כיום – שזמרים שזכו לשרותיו של פירר, מסרבים להופיע ללא זמרת, למען חיי אדם, צריך גם אלימלך פירר להבין.

       חסידות בלזא הפכה בעשרות השנים האחרונות לחסידות פשרנית ולכזו שפונה לא פעם לטובת כופרים ממש, גם כשההלכה וההשקפה היהודית מורים אחרת. הרב פירר – יהודי חרדי שורשי, נכנע אף הוא בעשורים האחרונים לרוח של "בלזא החדשה" והחל לאמץ שיטות חילוניות כדי להגדיל חסד יהודי תורתי, ובכלל זאת הזמנתם של זמרים חילוניים פוקרים – שחלקם ליצנים ממש ואחרים הם זמרי עגבים, לסייע בערב חשוב כזה לעמותת חסד שניראת כתורתית אך לשם כספיה מסתייעת בכוחות טומאה של תרבות יוון, דבר שהמקורות התורתיים שוללים מכול וכול, שאין הקדושה מסתייעת מהטומאה. בשלב הזה צריך הרב פירר להבין שכוחות הטומאה של הזמר החילוני הולכים עם טומאתם עד הסוף ומוכנים להופיע רק אם ההחטאה תהיה שלימה ולא רק הגברים ההוללים יופיעו למען "עזרא ומרפא" אלא גם נשות העגבים. ארגוני חסד יהודיים עולמיים ותורתיים מצאו ומוצאים דרכים הרבה יותר כשרות לגיוס כספים – גם עולמי, מאשר כינוס של זמרים מחללי שבת, ובעזרת שירים חילוניים ואפילו שירי עגבים. הקב"ה הכשיל לפירר את המופע הזה כדי שלחוטאים לא תהיה זכות בהצלחת מימון עמותה תורתית. מסופקני אם בחסידות בלזא – זו השבויה במקסם הסגידה לחילוניות, ואשר ראשי עסקניה מתבוללים בחילוניות הזו, יהיו מסגלים לבין מה באמת קרה לדר' פירר ולעמותה שלו, ואף להם עצמם.

                                            המזגזגת העקבית

   מישהו באתר הזה כבר כתב לפני כחודשיים לערך כי ח"כ איילת שקד היא מעין ציפי לבני חדשה. הייתי מוסיף שגב' שקד היא "ציפי לבני לעניים". את גב' שקד מעניינת רק גב' שקד. יש לה שיגעון גדלות ילדותי להפוך לראש ממשלה, גם כשכוחותיה הפוליטיים רופסים. היא חפצה לחזור לליכוד ולרשת את נתניהו, אך כשמשם היא נבעטה החוצה היא פתאום "נזכרה" כי צריך אלטרנטיבה לליכוד מימין. כשעמדה על במת "ימינה" היא קשקשה בשחצנות והתגאתה כי הנה היא האישה היחידה העומדת בראש מפלגה פוליטית. היא גם הבטיחה להתפטר אם "ימינה" תקבל פחות משבעה מנדטים אבל אח"כ התכחשה להבטחתה. וכיום, משהבינה כי מפלגתה היא הקטנה בפרלמנט הישראלי היא פתאום חפצה, כחילונית, לחזור ל"בית היהודי" הדתי – זה שאתמול טענה כי הוא דתי לטעמה, רק כדי שוב לעמוד בראשו ולהדיח את הרב פרץ. אחת החידות שעלו – בין סיבוב הבחירות הראשון לשני, הייתה השאלה מדוע אלונה ברקת (שלישית ברשימת ה"ימין החדש") נעלמה ממפלגה זו לקראת סיבוב הבחירות השני. מקורות מהימנים לוחשים כי הדומיננטיות היתרה של גב' שקד היא הסיבה העיקרית לכך. ב"בית היהודי" צריכים לשמוח כי נפטרו מגב' שקד, שכוחה האלקטוראלי הוכח במיעוטו בסיבוב השני של הבחירות. תהיה זו איוולת פוליטית של ה"בית היהודי" להחזיר לעצמם "סוס טרויאני" כזה, ועוד בימים שהם חפצים להחזיר למפלגה את קולות החרד"לים שנעו ל"יהדות התורה".  

    

יום זיכרון ממלכתי לטבח כפר קאסם

בס"ד

 יום זיכרון ממלכתי לטבח כבפר קאסם / הרב אליהו קאופמן

      לאחר 63 שנה של השתקה הרי שהגיע הזמן להכריז על "יום זיכרון ממלכתי" לזכר נטבחי הטבח בכפר קאסם. הם לא מתו בקרב צבאי, הם לא נהרגו כסייעני טרור אלא שהם פשוט נרצחו רק משום שרצו לחזור הביתה בשלום ואילו הממסד הישראלי רצה לגרש את אחיהם ואת חבריהם, ע"י הטבח הזה, מאדמתם בישראל ולהופכם לפליטים בירדן הסמוכה.

     ביום ג' – ה-29 לאוקטובר 2019 שוב ציינו בני כפר קאסם את יום השנה ה-63 לטבח בעירם. בבימת הנואמים עמד שם ילד קטן, כבן שבע, בחולצה שחורה ונאם נאום ארוך ומרשים – שרמתו המקצועית לא הייתה מביישת נואם וותיק ומיומן. הוא ידע לחזור – בערבית, על המילים שדרשו הדגש. קולו היה רם וברור. הילד לא התלהם ולא דרש נקמה אלא רק הכרה בעובדה שסבו נרצח בדם קר ע" חיילי המדינה שבה נולד הוא, לאחר שנים רבות. הסבא שלו לא היה חייל בצבא האויב ולא מחבל, אלא פועל שחזר מהעבודה ולא ידע שקודם לכן הוקדם העוצר בכפרו. אבל הרוצחים ידעו ומפקדם אפילו התבדח על חשבון רציחתם העתידית ב"אללה ירחמו". כמו הסבא שלו היו עוד 48 קרבנות. סה"כ הם היו 49 נרצחים עם עוד פצועים לרוב. הנכד הקטן של הנרצח ביקש ביום שלישי האחרון בעצרת השנתית לזכר הנרצחים, רק להנציח את מות סבו. הוא ביקש זאת כמו בדיוק כפי שישראל תומכת בבקשה נגד הטורקים להכיר ברצח הארמנים. הוא ביקש זאת כמו שמנציחים את הירצחם של יהודים בידי אנטישמים במלחמת העולם השנייה ברומניה, בהונגריה, באוקראינה, בגרמניה, בפולין ובעוד מדינות רבות אחרות. וכמו שגם מנציחים את קרבנות האפרטהייד בדרום אפריקה ובזימבבווה (רודזיה לשעבר). הילד הזה היה בעצם ה"לא נשכח ולא נסלח" האותנטי של טבח כפר קאסם. הקהל לא שאג נקמה ולא שאג "איטבח אל יהוד". הקהל הרב בכפר קאסם רק רצה לבקש את מה שמגיע והגיע לקרבנות "באב אייר", מחנות ההשמדה בפולין ובגרמניה ולקרבנות של עם כבוש בידי כובשיו, בכול העולם. אבל כבר חלפו 63 שנה ועדיין בישראל ה"נאורה", וב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", הכול עדיין ב"דום שתיקה".

                                          האמת הידועה והלעוסה

       האמת מזמן פרצה החוצה וחבל שוב להלאות את הקוראים בעובדות לעוסות שדומות יותר לקיא מגעיל. ההוראה הייתה מגבוה. העוצר הוקדם כדי לרצוח ואח"כ לטרנספר קשיי יום מבתיהם אל מעבר לגבול – לירדן, ששלטה אז בגדה המערבית. כשהרצח נחשף נקנסו ראשיו באגורות שחוקות ושותפיהם זכו לחנינה מהירה מהשלטון היוזם. כדי לסיים את ההצגה הזו נערכה גם "סולחה" כפויה, בערך כמו שלא פעם מוציאים את ה"אמת" בחקירות זדון מחפים מפשע. לימים יאמרו ההיסטוריונים מטעם השלטון כי "בן גוריון – ראש הממשלה דאז, לא ידע דבר וחצי דבר על המעללים הרצחניים. זו אמת בערך כמו לומר שאיווט ליברמן לא ידע דבר וחצי דבר, לפני מספר שנים, על מעלליהם הפליליים של ראשי מפלגתו, מ"ישראל בתינו". ממש באותם ימים נחטפו גם ילדי העולים מתימן ונמכרו בארבע קצוות העולם. אלה היו בדיוק אותם ימים שבקיבוצים ובמחנות העולים גזזו פאות לעולים החדשים הצעירים והאכילום בכוח טריפות ונבלות. אלה הו הימים ש"מפלגות הפועלים" – ובראשן "מפא"י ההיסטורית" וההיסטרית, רדפו אחרי כול מי שהיה שונה מהם, ומנעו ממנו פרנסה אם לא אחז ב"פנקס האדום". ומעניין אם גם בכול המקרים הללו יגלגלו הצדקנים ההיסטוריים את עיניהם לשמים ויטענו כי "בן גוריון לא ידע את האמת". האומנם בן גוריון – הדוגמא הציונית למנהיג אמיתי ואבסולוטי, לא ידע דבר ממה שהתרחש תחת שלטונו ?!

                                      איש לא הרים את ככפת הטבח

           המעניין הוא שראשי מפלגת העבודה לדורותיהם לא הגיעו מעולם לכפר קאסם כדי להתנצל על הטבח בימי השיא שלהם. שמעון פרס – שכיהן כראש ממשלה וכנשיא, ויצחק רבין, שכיהן כ"ראש ממשלת השלום" לא עשו את מה שנדרש מהם, כשהפכו ל"אנשי שלום". דווקא שניים מנשיאי המדינה – שהשתייכו לליכוד, הגיעו לשם (משה קצב וראובן ריבלין) אך לא היה להם מספיק האומץ להתנצל – ממרומי תפקידם הבכיר, בשם המדינה, על המעשה הנפשע. הודאה במעשי רצח וגזענות שפלים הם כיום עניין שכיח בעולם. ישראל – ביומרותיה לייצג, כביכול, את כול יהודים לדורותיהם, היא זו המזנבת במדינות כמו מדינות חבר העמים, בפולין, ברומניה, בהונגריה ובאחרות כדי שהללו יודו על מה שעוללו שם ליהודים. ישראל היא גם זו שמטיפה מוסר לאירנים, לטורקים ולאחרים כדי להכיר בפשעי העבר שלהם. אבל כשמדברים על פשעי מדינת ישראל – נגד דתיים, נגד ערבים ונגד מזרחיים הרי שישראל יודעת לערפל זאת ב"טעויות" ובקלישאות אחרות כמו: "כשבונים גם טועים". מעניין מה היו אומרים בישראל אם אדריכלי ה"אפרטהייד" באפריקה או מדינות אנטישמיות לשעבר היו עונים תשובות כאלה. הימין הישראלי צריך להבין שאם הם היו אלה שהיו מרימים את הכפפה ומודים על מה שנעשה בכפר קאסם הם היו קונים את עולמם הפוליטי ומכים שוק על ירך את "אבירי" השמאל הציוני. אין שום "גאווה לאומית" בחיפוי והסתרת טבח כ"הלכתו". הימין התנגד באותם הימים ל"שלטון הצבאי" שהושם על ערביי ישראל, בניגוד לכול חוק ורעיון הומניסטי. אבל הימין הישראלי עדיין שבוי בקונצפציית הלאומנות השדופה שמגינה על כול עוול אם הוא נעשה בידי יהודים, רק משום היותם יהודים.

                                                   השביל שנפרץ

        אבל בימים אלה נפרץ שביל חדש להכיר בטבח הזה – מנקודה ממלכתית, כמונומנטום זיכרון של דמוקרטיה אמיתית, שמכירה בטעויות העבר שלה. ראשית, בני גנץ – ראש רשימת "כחול לבן", הגיע לפני הבחירות האחרונות לכפר קאסם ופתח בה סניף מפלגתי, כמו שהוא עשה זאת בכול ישובי המיעוטים. גנץ – רמטכ"ל לשעבר וטוען לראש ממשלה, יודע היטב שכמו שחברו לראשות מלפגתו, ח"כ בוגי יעלון, גינה את התנהגותו של החייל אליאור עזריה, כך עליו לגנות פי אלף את כול הרוצחים ויוזמי הרצח בכפר קאסם, שאליאור עזריה היה "צדיק" לעומתם. שנית, בני גנץ – עם הפנים לרחוב הערבי, חייב להכיר באחד הפיגועים הממלכתיים הרצחניים ביותר של המדינה הזו, ולנסות ולהסיר כתם שחור מעל גופה המוכתם באדום, של המדינה אותה הוא חפץ לנהל. שלישית, השבוע ייפגש אותו גנץ עם ראשי ה"רשימה הערבית המשותפת". מלבד "סל הקניות" הערבי שיגישו לא אנשי הרשימה הזו הרי שעליהם לדרוש להפוך את יום השנה לטבח בכפר קאסם ל"יום זיכרון ממלכתי", בתמורה לתמיכתם מבחוץ בממשלתו של בני גנץ – עם הליכוד ובלי הליכוד. בישראל נערכות עצרות זיכרון ממלכתיות רבות, מזכרם של אזרחים וחיילים תמימים ועד לאזכרות לרוצחים וגזענים. ולכן עצרת זיכרון ממלכתית לנטבחים האומללים הללו, שרק רצו לחזור הביתה בשלום, תעניק נקודות חיוביות למדינה הזו, על פני הנקודות השחורות הרבות המעטרות חלק מעצרות הזיכרון ל"אינשי דלא מעלי".

                         פרס ל"חסיד אומות העולם"

      במדינות רבות – וגם בישראל, מעניקים "פרסי שלום" לכאלה אשר חרפו נפשם, ומול טרור ועוינות פעלו להצלת חיי אדם מגזענות וממוות יזום. הגיע הזמן שאדם בן שמונים וחמש לערך – לטיף דורי שמו, יקבל את עיטור השלום ויוזמן להדליק משואה ב"יום העצמאות" על כך שהפר את ה"דום שתיקה" לאחר המעשה הנפשע, והגיע ממש במחתרת לבית החולים "בלינסון" בפתח תקווה מיד לאחר הטבח כדי לשמוע מפי הפצועים האומללים על מה שעוללו להם, ואח"כ יצא להודיע את האמת ברבים ומנע את השתקת הפרשה. לטיף דורי הוא "חסיד אומות העולם" של בני כפר קאסם. פרס דומה מגיע – גם אחרי מותו, לח"כ לשעבר ולעיתונאי לשעבר, אורי אבנרי, שהעביר את הידיעה של דורי לעיתונות העולם ולאחר פרסומה שם הוא העתיקה ופרסם את הסיפור בשבועונו הלוחם, "העולם הזה". ויש גם להזכיר – דבר שנשכח עם השנים, כי בכול זאת טובחי כפר קאסם היו מיעוט בתוך הצבא הישראלי דאז, משום שהמצפון היהודי הוא זה שגרם לקציני וחיילי הצבא בשאר אזורי המשולש הדרומי לסרב לפקודות דומות שהונחתו עליהם מלמעלה. יש לציין לשבח ולהעניק אותות כבוד וזיכרון לאותם מפקדי הגזרות של טייבה, טירה, קלנסוואה, כפר בארא וג'לגוליה שסירבו לקיים פקודות רצח והרג דומה בגזרותיהם. את המצפון היהודי הזה – שהתנגד לקבל פקודות לא אנושיות, יש לציין בדברי הימים ההיסטוריים. לצערי הרב, העובדות הללו נדחקו לצד. קשה לי להאמין שבן גוריון לא ידע דבר וחצי דבר כשהפקודה הזו לא נחתה רק על כפר קאסם אלא על כול כפרי המושלש הדרומי...

יהי זכרם של הנטבחים ברוך –, ותהי נשמתם צרורה בצרור החיים.

יום זיכרון ממלכתי לטבח כפר קאסם

המדינה הדמיונית

בס"ד

                 המדינה הדמיונית / הרב אליהו קאופמן

       "המדינה האסלאמית" מתפרקת בימים אלה אבל הרבה סימני שאלה נותרו ויוותרו סביב הופעתה וגניזתה הפתאומית. האומנם ארגון "דעאש" היה באמת ארגון טרור אסלאמי או שמא מדובר כאן בזרוע ששימשה את המערב להנמכת כוחם של הסורים והשיעים במזרח התיכון?

       צריך להיות פתי כדי להאמין לכול דבר שפורסם ומפורסם על ארגון "דעאש", ולבלוע את גלולת הדמיון ששמה ה"מדינה האסלאמית", שבראשה עמד – עומד, הארגון "דעאש". זו הייתה מדינה שנעה על גלגלים והתמקמה במרחב האינסופי של סוריה ועירק. ארגון "דעאש" היה המייסד של המדינה הלא ברורה בגבולותיה ובשטחיה. הארגון היה – כביכול, ארגון סוני – אסלאמי קיצוני שבראשו עמד מנהיג מוזר, הזוי ואנונימי בשם אל – בכרי אל בגדדי ואשר אנשיו היו רוצחים ופראים שברובם כלל לא היו במקורם מהמזרח הערבי ו/או האסלאמי אלא דווקא מ...אירופה! כאשר נפרק את מעשי הארגון ונשאל כמה שאלות מוזרות אולי נגלה שבכלל אין פלא שה"מדינה האסלאמית" סיימה את תפקידה בקול ענות חלושה, כי באמת היא לא הייתה קיימת במציאות, ואילו  לגבי "דעאש" הכול היה עניין של "פטה מורגנא".

                                               הסיפור השקוף

    הסיפור הזה – של צמיחת ונפילת ה"מדינה האסלאמית", היה שקוף מדי. "דעאש" הופיע כארגון מוסלמי קיצוני משום מקום והגיע אל שום מקום. האסלאם הסוני היה מאז ומתמיד הפלג המוביל באסלאם העולמי, והוא היה תמיד מתון יותר מהאסלאם השיעי. מאז הקמתה של אירן השיעית – על לווייניה בלבנון, בישראל ובשאר המזה"ת הפכו הסונים לאסלאם חיוור ומאוד לא דתי. ואז - בימים שהמערב על לווייניו השונים חש בסכנה המוסלמית העולה מהשיעה (אותה הוא עצמו הקים באירן, באפגניסטן, בלבנון ובפלסטין...) לפתע דרך "כוכבו" של האסלאם הסוני הקיצוני, מושג חדש באסלאם. ארגון "דעאש" – שקרא לעצמו ה"מדינה האסלאמית", החל להכות דווקא במדינות ערב ובשיעים ולאו דווקא במערב ובישראל. גיוסי ה"קיצוניים האיסלאמים" לארגון הטרוריסטי הזה לא באו דווקא ממדינות האסלאם וממדינות ערב אלא דווקא מאירופה, ובמיוחד מבריטניה הגדולה. בעיתון צרפתי מרכזי הופצה תמונה של אדם עם זקן צרפתי מסודר ובידו כוס משקה אלכוהליסטי וצמוד לאישה חשופה. העיתון הצרפתי טען שזהו מנהיג "דעאש" בגלגולו הקודם כ"שמעון אליוט", איש ה"מוסד" הישראלי. ומנגד, פלטה גב' הילרי קלינטון – אז מזכירת המדינה בארה"ב של אובמה, כי האירועים הטרוריסטים של "דעאש" נגד סוריה היו נכונים אך אלה שאנשי הטרור של "דעאש" נקטו נגד עירק לא היו מתוכננים.

                                       סוריה ועירק כמשל ושנינה

       ואמנם ארגון "דעאש" התרכז במלחמה נגד אסד בסוריה והפיכת סוריה – עד אז מדינה יציבה וחזקה, לכר רווי דמים ולמדינה מתפוררת. גם בעירק פוררו אנשי "דעאש" את מה שעוד נותר יציב לאחר התפוררות מדינה זו בעידן ההתמוטטותו של סאדם חוסיין. מנגד עלה כוחם של הכורדים בעירק ובסוריה – נאמני המערב. "דעאש" גם ביצע פעילות טרוריסטית באירן – והגיע עד הפרלמנט שלה, ומנגד הלם ב"חיזבאללה". בישראל נעצרו מספר ערבים ישראליים שנאשמו בהשתייכות לארגון הטרור הזה והעו"ד שלהם טען כי הארגון הטרוריסטי הזה איננו עוין לישראל אלא מטרתו לשנות את הסדר בארצות ערב והאסלאם. ישראל מעולם לא התלוננה במיוחד על כך שאנשי "דעאש" שורצים קרוב מדי לגבולותיה – במדבר סיני הדרומי, ובגולן הצפוני. זה היה בדיוק באותם ימים שישראל נלחמה בכול כוחה בחמס של רצועת עזה ואיימה על ה"חיזבאללה" בלבנון. בימים אלה הסתיים התפקיד של "דעאש".

                                הסדר חזר על כנו ו"דעאש" יכולה להתפרק

       סוריה אומנם חזרה לידיים של אסד הסורי אבל עם הראש למטה, עם אפס יומרות להחזרת הגולן מישראל ועם רוסיה שהצילה את משטר אסד מכיליון ועכשיו אותה רוסיה יודעת שסוריה תהפוך לגרורתה הבלעדית והכנועה, ולא עוד מדינת ברית שווה. הכורדים אולי לא הרוויחו מדינה אבל כוחם האוטונומי עלה בעירק ובסוריה. לאור התסריט הזה אפשר גם להבין כיצד שדות נפט בעירק עברו לידי "דעאש" ב"ימייה הגדולים" ומאין הגיעו משאבי הכסף האדירים של הארגון הזה, וכן כיצד ארגון טרוריסטי הזוי ומפוזר היה במשך מספר שנים, כביכול, אימת המזה"ת. יציאת ארה"ב מסוריה ואח"כ חיסולו של אל בכרי אל בגדדי גם הם "צירוף נסיבות" די מתמיה. אם באמת הארגון הזה היה רק ארגון פעילות מערבי שהביא להתמוטטותה של סוריה בפרט ושל האסלאם השיעי בכלל, הרי שנשאלת השאלה האם קרבנות ה"מדינה האסלאמית" – שמעולם לא התקיימה, היו אף הם קרבנות צפויים מראש מקרב לא מעט אזרחים תמימים במזרח ובמערב, ששילמו בדמם רק כ"תפאורה" עבור אירוע פוליטי יזום של המערב ?

בראשית דבר

בס"ד

                  בראשית דבר / הרב אליהו קאופמן

        פרשת "בראשית" היא בעצם היסוד לאמונה היהודית כי התורה היא אמת מדעית ולא עוד "אגדות רוחניות", כמו שאר כתבי הנכרים.

        פרשת בראשית – הפרשה הראשונה של תורת ה', זו שנקראת מיד לאחר שמחת תורה, היא המפתח לכול המשך האמונה בתנ"ך כספר קדוש ולאו דווקא כספר "היסטורי". פרשת "בראשית" היא המפתח לאמונה או לאי אמונה ב"מעשה המרכבה" האלוקי, כבריאת העולם, והיא גם המפתח להבנת היהדות והתורה כמדע ממשי ולא כעוד "אוסף של תחושות רוחניות". אבל הפרשה הזו איננה רק נעצרת בכול פרקיה ופסוקיה שבכתב, אלא ששזורים בה מדרשי אגדה (מהמילה "אגד" ולא מהמובן של סיפורי מעשיות...) והרבה מאוד מדרשי חכמים שהם בעצם היסטוריוגרפיה בפני עצמה, שבלעדיהם אי אפשר להבין ולהעמיק בעומקה של הפרשה הזו.

                                               "מעשה המרכבה"

       "מעשה המרכבה" – של בנייתו והקמתו של עולמינו ע"י הקב"ה, מתואר בששת ימי הבריאה, שמוסברים בצורה מקיפה ע"י מדרשי חז"ל ופירושי מפרשי התורה. העומק המדעי הקיים בכתובים הללו הוא אדיר ויורד עד פרטי הבריאה ממש, כמו יצירת האור, העולם, החי והאדם עפ"י היקף הסברה פיזי, ביולוגי וכימי. חכמי ישראל שפירשו את התורה בכלל – ואת "מעשה המרכבה" בפרט, התנזרו כמעט מכול חיי העולם הזה, למעט מאכל ומשקה הכרחי, וכך מנעו מעצמם הפרעות רוחניות ונפשיות. אי לכך הם חדרו לתוך עולם האמת בהבנה צלולה עד שידעו רזים שהיו רחוקים מהם עשרות ומאות אלפי מילין. כך למשל כתב רבי שמעון בר יוחאי את ספר הרזים של ה"זוהר" הקדוש וכך ידעו וכתבו חכמי הגמרא על תופעות שעד היום לא נהירות לעולם המדעי, כמו "משולש ברמודה", "אנשי הזאבים" ועוד.

                                                     ה"תרתי דסתרי"

         המדע והתורה הם תרתי דסתרי. המדענים – תוך חייהם התאוותנים הרגילים, מנסים למצוא את ה"אמת המדעית" שלהם עפ"י כלים מאוד לא אמפיריים וע"י הנחות שונות ששוב ושוב משתנות ומתפוררות היסטורית לעיניהם ממש. מנגד, חכמי ישראל קיבלו מדור לדור את ההיסטוריוגרפיה של בריאת העולם, את הבנת היקום ואת כול סודות היצירה האלוקית. חכמי ישראל שאבו תמיד את הידע והפסיקה שלהם מכוח היניקה האמיתי של האדון של העולם, שבראנו לכבודו, ואילו המדענים הנכרים והפוקרים תלו ותולים את השקפתם במעשה ההבנה והתגלית שלהם, ללא אמונה כי הסדר והבריאה היו מתוכננים מראש ומפוקחים עד היום. שתי הרכבות הללו – של מדע אלוקי מחכמי ישראל ושל מדע הכפירה, נעות כשתי רכבות במסלולים שונים ומנוגדים. ניסיונות ה"מסורתיים" וה"דתיים – לייט" לנסות לבנות גשר בין עולם האמונה לכפירה אינם אלא מצב מלאכותי שמתנפץ שוב ושוב. אלה המאמינים שיש בורא ומכוון לעולם הם אלה הפוסעים אחרי חכמי ישראל ומדרשיהם ורואים בסיפורי התורה – ובמיוחד בפרשת "בראשית", את האמת האלוקית הצרופה ואילו המדענים הנכרים והחילוניים רואים בכול סיפור מקראי אגדה המועמדת לסתירה ולניגוח גם אם העובדות בסיפור המקראי הן אמת.

                                               האמת מול השקר

       מאה שנה הסתירו המדענים את שרידי תיבת נוח בהרי אררט כדי להעלים את האמת התנ"כית. פרשת היבשת שנעלמה – אטלנטיק, איננה אלא המדרש המקראי המספר על הצפת שני שליש היבשה, בימים שלפני המבול, ע"י האוקיאנוס והפיכת היבשה לשליש עולם מול שני שליש עולם ימי. בעוד שהמדע טוען כי הקוף יצר את האדם הרי שהמדרש המקראי טוען ההיפך – שהאדם הראשון, בימי פרישתו מאשתו, יצר בהבל פיו קופים ופילים, ולכן החיות הללו שונות ומשונות משאר חיות העולם. המדרש מספר על שני כוכבים שנסתמו לאחר שהמבול נעצר ואילו המדע הנכרי עדיין לא מצא מענה לסתימתם של שני הכוכבים הללו. ורשימת ההבדלים – בין האמונה התורתית – מדעית שלנו למדע הנוכרי, עוד ארוכה.

                                   הבנת הפרשה כהמשך להבנת התנ"ך

       ולכן, מי שמבין בפרשת "בראשית" כי שם חבויה האמת המדעית על העולם, וכי הקב"ה הוא יוצר העולם והוא זה שהעביר את האמת הזו לכתבי קדשינו, הרי שאח"כ כול התנ"ך ייתפס אצלו כספר אמת ודת ויקרא על ידו: ספר קדוש, שאין לפקפק אפילו באות אחת עליו, וכדי להבינו יש להעמיק במפרשיו הרבניים. אבל מי שאיננו מקבל את פרשת "בראשית" כאמת מהשמים הרי שאח"כ הוא לא יראה בכול כתבי התנ"ך כספר קדוש ומחייב בינה, אלא יפרשו עפ"י הבנתו המצומצמת ויראה בו "ספר היסטורי", עם ביקורת ועם השמטות. ולכן לא פעם מיותר – לעניות דעתי, לנסות ולכפות את למידת התנ"ך כחובה בבתי ספר ובאוניברסיטאות חילוניות בישראל, ועוד ע"י מורים ומרצים חילוניים. האחרונים אינם מלמדים כלל את הספר מתוך אמונת אמת ומתעלמים מכול היסטוריוגרפית חז"ל, כמו פירושי והסברי התנ"ך, "מעשה המרכבה". האמונה באמיתותו של התנ"ך מתחילה בפרשת "בראשית" והיא הם בעצם ראשית דבר ביהדות.

הקידמה האנרכיסטית

בס"ד

            ה"קידמה" האנרכיסטית" / הרב אליהו קאופמן

      ההתמכרות והסחר בסמים הפכו אצל ה"חושבים" מעיתון "הארץ" ל"קידמה רעיונית" ואילו המלחמה בסמים הפכו אצלם ל"פרימיטיביות". עולם "מתקדם" שצועד הפוך, לתוך תהום תרבותית, ולא פלא הוא שצפויה בעתיד עליית פוליטית של מדינות מזרח אסיה ושל העולם המוסלמי.

     קשה להאמין למקרא העניים אבל בדורנו – בו אנשי התועבות הם "בני תרבות" ואילו השמרנות היא "פרימיטיביות", הרי שהכול יכול להתרחש, כאשר ההזוי הופך לרצוי ומצוי גם יחד. עיתון "הארץ" – "העיתון לאנשים חושבים", פרסם השבוע אזהרה לכול המסוממים הישראלים באלו מדינות לא לבקר משום ששם הם עלולים להיעצר ואף לידון למוות על שימוש ומסחר בסמים. מילא האזהרה הזו, שיכולים בעיתון ה"חושב" לתרצה ב"פיקוח נפש" ו"אחריות לאזרחים הישראלים בחו"ל", אבל מתוכן הכתבה – מאמר, עולה בהחלט ריח של הבעת דעה נגטיבית נגד המדינות החוסמות את הסמים ולטובת המדינות המאפשרות את שיגעון הסמים. המדינות המאפשרות את השימוש והסחר בסמים מוגדרות שם כ"מתקדמות" ו"מפותחות" ואילו אלה שנלחמות נגד אנדרלמוסיית הסמים מוגדרות כ"פרימיטיביות" ו"חשוכות". אפילו ישראל מותקפת באותו רשימה ומוגדרת כ"פחות סובלנית" ו"פחות מתקדמת" מאשר...לבנון! כול זאת משום שבישראל קיימת עוד ענישה נגד סחר ושימוש בסמים ואילו בלבנון השסועה והאנרכיסטית אין כזו אכיפה, משום ששם החוק הוא צחוק. אבל עבור עיתון "הארץ" ועורכיו ה"קידמה" נמדדת בהתמכרות לסמים.

                                               ה"מדינות החשוכות"

       בין המדינות ה"חשוכות" נמצאת גם מעצמה תעשייתית ותרבותית כיפן, אך היא מוגדרת ברשימה כך רק משום ששם חוקי מיגור הסמים הם חזקים ואקטיביים. המדינה האירופאית המבוקרת ע"י "העיתון לאנשים חושבים" היא שבדיה, כי שם למדו לקח מפתיחת שוק הסמים. במדינה זו הייתה מכירת הסמים חוקית ופתוחה אבל לאור האנדרלמוסיה והאסונות החברתיים, החוקיים והתרבותיים שאירעו בעקבות כך הרי שהשבדים שינו את גישתם והפכו למחמירים נגד הסמים, מקרב האירופאים. יש לציין כי הרשימה ב"הארץ" כמעט ושלא הדגישה כי בכול המדינות שנוקטות בחומרה נגד הסמים הרי שקיים היתר לשימוש בקנאביס רפואי. דהיינו, המלחמה בסמים באותן מדינות איננה דוגמתית ואנטי בריאותית אלא בהחלט הגיונית. אבל את ה"אליתה" מעיתון "הארץ" זה לא כול כך מעניין. הם תמיד יהיו בצד האנרכיסטי של צריכת הסמים, התפשטות התועבות והריסת המשפחה.

                                                 ישראל העתידית

         הרשימה בעיתון "הארץ" מוכיחה לנו כי דרכה של ישראל העתידית מנוהלת ע"י קבוצת מיעוט אוונגרדית ותימהונית שהאנרכיה – ולא הדמוקרטיה החוקתית, בראש מעייניה. זוהי תרבות של מאבק בכול יסוד חיובי שבא לדכא סטייה מהנורמות. ה"אינטלקטואליים" מעיתון "הארץ" הם "אנשים חושבים" כי הם חושבים ההיפך מהנורמות החברתיות המוסכמות. העיתונאים הללו הם "אנשים חושבים" כי מחשבתם היא להרוס כול "עולם ישן" גם אם ה"עולם החדש" שהם מעלים יביא לאנדרלמוסיה ולהפקרות. מפרסמי הרשימה אינם נותנים דעתם לנזקים הבריאותיים והנפשיים שהסמים גרמו, גורמים ועוד יגרמו. העיקר אצלם "חופש הצריכה". הסמים מוציאים לא רק נזקים בריאותיים ממשתמשיהם אלא מוציאים בני אדם שמוחם והתנהגותם עוותה בגלל השימוש בסמים – מקלים ועד חמורים. התוצאות החינוכיות והפוליטיות – תרבותיות הן בעלות משמעות קשה מבחינה חברתית. מנהיגים ומובילי "תרבות" מעוותים צומחים מאותם משתמשים ומובילים את מדינותיהם וחברותיהם רק לתוהו ובוהו ולאנרכיה פוליטית, תרבותית וחברתית. ישראל היא חלק מכך, וכך גם ארה"ב ה"מעצמה הגדולה בעולם" ושאר מדינות המערב. לא לחינם יבכו מחר מדינות המערב על כך שההגמוניה העולמית תעבור למדינות מזרח אסיה ולעולם האסלאמי. גם יוון ורומי התפרקו מריקבון של תאוות חברתיות, אבל הסמים הם צעד אחד קדימה גדול יותר להאצת אלה הסוגדים להם, עד שיהפכו לעפר ואפר. מדינת ישראל והיהדות החילונית הם חלק בלתי נפרד מהצרה הזו.

זקנותו ובחרותו

בס"ד

                זקנותו ובחרותו / הרב אליהו קאופמן

   הרב שלום כהן הפך בשש השנים האחרונות – מאז שהוא משמש יו"ר "מועצת החכמים" של ש"ס, ל"חותמת הגומי" של מי שהוא באמת הפוסק הרוחני של ש"ס: אריה דרעי.

      ממש כחודש לפני הסתלקותו למרומים של הגר"ע יוסף חזר אחד מהאדמו"רים בצפון הארץ בטיסה לארץ הקודש יחד עם אריה דרעי, שהזדמן לאותה טיסה. תוך כדי שיחת הנימוסין שאל האדמו"ר הצפוני בדאגה למצבו של הגר"ע יוסף והוסיף שאלה לדרעי, מה יהיה עם ש"ס בעידן שלאחר המאה ועשרים של הגר"ע יוסף ? תשובתו של דרעי הייתה מהירה וחסרת רגשות. האדמ"ור נדהם ממנה. דרעי השיב כך: "אחרי שהרב עובדיה ימות אני אביא את הרב שלום כהן והוא כבר יאשר לנו כול מה שאבקש, יהיה קל יותר איתו מאשר עם הרב עובדיה". זה היה לפני שהזמר בני אלבז חשף את פרשת "דמעות הבצל" של דרעי על הגר"ע יוסף. את הסיפור הזה – מפיו של האדמו"ר, שמעתי כבר בימים שהגר"ע יוסף היה כבר בגנזי מרומים, ואילו הגר"ש כהן כבר היה יו"ר "מועצת חכמי התורה" של ש"ס, וניסה, כביכול, להוכיח בפרסומי מכתביו כי הוא מתנגד להסכלה חרדית, אך הגברות בר שלום ודרעי פתחו מיד לאחר מכתבו במסע יחצ"נות ל"מכללות החרדיות" שהקימו. בשלב ההוא הבנתי – הן מהנעשה והן מהסיפור, כי הגר"ש כהן עלול להפוך לבובת בדיחה של דרעי. וכך אמנם היה.

                                             כחומר ביד היוצר

       באותם ימים ראשונים ניסה עדיין הגר"ש כהן – כאשר ירש את מקומו של הגר"ע יוסף, לנסות לשוות לעצמו את השקפת העבר שלו אבל עם הזמן הכול דעך. משנבחר הגר"ש כהן ליו"ר "מועצת חכמי התורה" נתכנסו שלושת מועצות גדולי התורה החרדיות (של אגו"י, דגה"ת וש"ס) ודנו בניסיונות הממסד החילוני – אז בראשות שר האוצר יאיר לפיד, להצר את צעדיו העצמאיים של החינוך החרדי וגם לגייס את הבחורים החרדים לצבא. הרב כהן הפתיע את כולם כשטען כי "בשביל מה אנחנו בכלל צריכים את הכסף שלהם? צריך להתנתק מהמדינה מבחינה כספית"! מעין משפט קנאי שמתאים לחוגי ה"עדה החרדית" וחסידות סאטמר. אבל לימים הסתבר כי אריה דרעי צדק בדבריו לאדמו"ר הצפוני – הגר"ש כהן רוקן ע"י דרעי מכול תוכן קנאי ואנטי ציוני והפך לבובה פוליטית קטנה. זה היה סופו הרעיוני של הרב כהן, שפעם בכלל היה שייך לחוגי הרבנים הספרדים שהתנגדו לחבירה לממסד הציוני, מיסודם של רבנים כ"כף החיים", שאול דוויק הכהן, צדקא חוצין, יעקב מוצפי, יהודה צדקא ובן ציון אבא שאול. התגמדותו של הרב כהן באה מכך שנחת להיות ראש לתנועה המנוהלת ע"י עסקן שרחוק מלהיות חרדי באמת ובתמים, ושמו אריה דרעי. בכול ימי היותו יו"ר "מועצת חכמי התורה" הצליח הרב כהן רק פעם אחת בלבד לעמוד על שלו: כאשר סילק את ח"כ לשעבר מש"ס – יגאל גואטה מכהונתו כח"כ, לאחר שהאחרון דיבר בזכות קבלת אנשי התועבות כחלק מחיי היהדות. אבל חוץ מכול הפרשה הזו הרי שהרב כהן הפך ל"חותמת גומי" של מאסטרו דרעי. כך למשל הוא שימש את דרעי כשהאחרון הכניס ל"מועצת החכמים" הזו את הרב ראובן אלבז. הרב אלבז – כשהוזמן ל"מועצת החכמים" של ש"ס, הבין שתפקידו יהיה רק לתת כאילו לגיטימציה תורתית וחרדית לתעלולי דרעי. הרב אלבז סירב תחילה לרעיון וכשדרעי ראה שהוא עצמו לא יצליח לגרור את הרב אלבז להיות חלק מרבניו ה"בכירים" הרי שהוא הפעיל את הרב שלום כהן וזה הגיע לישיבת "אור החיים" של הרב אלבז והפריע באמצע שיעורו של הרב אלבז תוך בקשתו בקול רם לעיני התלמידים שהרב אלבז יכנס ל"מועצת החכמים". דרעי ידע שהרב אלבז יתקשה לסרב לרב כהן – כשהאחרון יפריע לו, לעיני תלמידיו. הרב אלבז אמנם לא עמד בלחץ והצטרף למועצת הזו. לימים נישאל פקיד בסביבות הרב אלבז האומנם רבו הוא בעל השפעה בש"ס והפקיד כמובן שטען באופן שלילי על כול השפעה כזו, ואפילו גיחך על היותה של "מועצת חכמי התורה" של ש"ס גורם שאינו קובע באמת ביחס לפוליטיקה של מפלגת ש"ס. אותו פקיד רק התנחם בכך ש"מאז שהרב אלבז בפנים לפחות כספי המדינה משוחררים לנו בזמן"...

                                  מסירות עיוורת עוד בימי הגר"ע יוסף

       לא לחינם התפאר דרעי בפני אותו אדמו"ר מה יקרה עם הרב כהן לאחר מותו של הגר"ע יוסף. עוד לפני בחירות 2013 החל דרעי להפעיל את הרב כהן – כדי להעיף את אלי ישי מראשות ש"ס, בימים שהרב עובדיה יוסף היה על ערש דווי. לחציו של הרב כהן הועילו, מאחר והגר"ע יוסף אישר את חזרתו של דרעי מפני שמפאת חוליו לא יכול היה לעמוד מול לחציו של הרב כהן. האחרון המשיך את מסירותו העיוורת לדרעי כאשר לפני בחירות 2015 הוא ביזה את הרב מזוז כאשר פלט כי "אלי ישי הלך לבית הכיסא", וכול זאת בביזיונה של ישיבת "כיסא רחמים". היהדות החרדית והציבור הדתי המזרחי נדהמו מהביזיון הזה. לדרעי רק נותר לחייך כאשר ידע כי המשפט הזה ביזה דווקא את הרב כהן, ומשום כך עשהו חומר ביד דרעי. דרעי קלט היטב את נקודת התורפה של הרב כהן: הוא מינה את בני משפחתו של הרב כהן, בעזרת בנו של הרב כהן, למשרות פוליטיות ובכך הפך הרב כהן למכור פוליטית. כבר שנים קודם לכן פרש הרב שלמה מחפוד מההכשר המשותף עם הרב שלום כהן ("נווה ציון") משום שהרב כהן דאג למנות להכשר בני משפחה בלתי מתאימים. דרעי ידע על חולשת המשרות הזו וניצל אותה – אצל הרב כהן, עד הסוף. כשהתפרסמה התמונה המפורסמת – בה שרת הליכוד, מירי רגב, מניחה את ראשה על כתפו של דרעי סירב הרב כהן לצאת נגד תמונת התועבה הזו והפנה את המתלוננים לרב שמעון בעדני. האחרון החזיר אותם לרב כהן. אבל בשבוע שעבר הפך הרב שלום כהן את עצמו לבדיחה ממש.

                                                   הערמונים והאש

        כשיצאה ההודעה מפי הרב שלום כהן ידעו כולם כי דרעי עומד מאחורי הדברים. הרב כהן – מי שפעם ינק את תורתו מקנאי הרבנים הספרדים של ירושלים של פעם, קרא לליברמן וללפיד – שני שונאי הדת היהודית, הגדולים ביותר במדינת ישראל, לחבור לנתניהו כי "כך הם יקנו את עולמם". "קונה עולמו" במשמעות דתית היא אמירה לכאלה שעושים מעשה קדושה של קידוש ה', או למי שעשה תשובה גדולה ממעמקי הטומאה. אבל כאשר מייעצים לשני שונאי דת יהודית לחבור – למען משרות ותככים, למתבולל חילוני הרי שזה חילול ה' להוסיף את המשפט "קונה עולמו". מטרתו של דרעי היא לחבור לליברמן וללפיד יחד עם נתניהו ולשמור על תפקידו כשר בכיר, ועל שאר ההטבות למרעיו אך אם הוא יאמר את הדברים הללו בגלוי הרי שזו תהיה התרפסות בפרהסיה לפני ליברמן ולפיד, שהם אויביו, ולכן הוא דאג שהרב כהן יוציא לו את הערמונים מהאש, גם במחיר התבזותו התורתית של הרב כהן. אין ספק שזקנותו של הרב כהן איננה עוד בבחינת בחרותו התורתית.

אנחנו שנינו מאותו הכפר

בס"ד

        אנחנו שנינו מאותו הכפר / הרב אליהו קאופמן

     כפר אחים הוא מושב קטן בדרום הצחיח שליד קריית מלאכי הקטנה, שמספר תושביו פחות מתשע מאות חברים אבל הוא כבר הצמיח שני ילדים שאחד מהם הפך לרמטכ"ל וח"כ והשני ליו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל, לח"כ ולשר בכיר. יתכן שתוך זמן קצר יהפכו שני הילדים הללו לראשי ממשלה ברוטציה...

       הסיפור הפוליטי – פלילי המורכב של ישראל יכול להגיע לכך שנתעורר בעוד זמן לא רב עם שני מועמדים לרשות הממשלה שגדלו במושב קטן – אישם בפאתי קריית מלאכי - שמספר תושביו פחות מתשע מאות איש. המדובר הוא במושב כפר אחים – השוכן צפונית מזרחית לקריית מלאכי, ושייך למועצה האזורית באר טוביה. עד לפני כעשור היה זה ישוב אנונימי שאותו הקימו יוצאי מחוז מראמוריש בטרנסילבניה (היום ברומניה ולפני מלחמת העולם הראשונה חלק מאימפריה האוסט – הונגרית). במושב הזה התגוררו גם בני משפחתו של אלי ויזל – שמקורו בעיר סיגט, בירת מחוז מראמוריש. לפני השואה היו זקני התושבים המקימים (הוקם בשנת 1949) חסידי החסידות האנטי ציונית ביותר של ימינו, חסידות סאטמר. המקימים היו ניצולי השואה, שרובם שרדו את מחנות הריכוז הנאצים.

                                             שני ילדי המושב

      במושב הזה גדלו שני ילדים – שאחד מהם הוא עד היום תושב המושב. הפוליטיקה הישראלית ומשפטו האפשרי של בנימין נתניהו יכולים לייצר לנו "ממשלת אחדות" שתתחלק בין אותם שני ילדי המושב. לאחד מהם קוראים ישראל כץ, והוא ח"כ ושר החוץ מטעם הליכוד. הוא היה פעם גם יו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת ירושלים ולימים שימש גם יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית. הילד הזה עדיין תושב המושב. הילד השני הפך לימים לרמטכ"ל ושמו בני גנץ, והים הוא יו"ר תנועת "כחול לבן". הילד הזה עבר להתגורר בראש העין.

                                 התסריט תלוי בבית המשפט ובמשטרה

        התסריט הזה תלוי ראשית בהחלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדנבליט, ובהמלצותיה של משטרת ישראל, והכול סביב תיקי האשמות נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. אם באמת יעמוד נתניהו למשפט הרי שבליכוד תחל מלחמת גוג בדמגוג. מי שמאמין כי גדעון סער ינצח בקלות את הקרב שלאחר נתניהו פשוט תועה ומטעה. מההיסטוריה הפוליטית הלא רחוקה מסתבר כי לישראל כץ חוג תומכים בכול מוסדות הליכוד הבנוי כמעט כבטון. בעבר כץ כבר ניצח – ללא עזרת נתניהו, בקרבות הפוליטיים הפנימיים בליכוד, שרים בכירים שחברו נגדו יחדיו כסער, ארדן, לוין ואחרים. נכון אמנם שיולי אדלשטיין נבחר גבוה מכולם ברשימת הליכוד לפרלמנט אבל כול זאת משום שנתפס כ"דמות על ממלכתית" שלא הייתה מעורבת במלחמות הכוח, אבל כדי להפוך ליו"ר הליכוד, אזי, מלחמות הכוח הן הכרח וזה כבר דבר אחר לגמרי, ושם אדלשטיין ה"ממלכתי" לא ילקק דבש, בלשון המעטה. גם אחד – כצחי הנגבי, בעבר הרחוק "תאומו הפוליטי" של ישראל כץ, עלול להופיע בשמי המאבק על ירושת נתניהו. אבל כץ הוא הבנוי ביותר מבין כולם בפעילי שטח ובניסיון מלחמה. למשל אחד מבני טיפוחיו של ישראל כץ הינו ח"כ דוד ביטן. בעבר היה גם גדעון סער מבני טיפוחיו של כץ...

                                          ילדים שגדלו כאחים

           כץ וגנץ הם שני טיפוסים שונים – מפוליטית ועד חברתית. אבל אם זה יגיע לתסריט שלפניכם – ששניהם יעמדו בראש מפלגותיהם בעתיד הקרוב, לא מן הנמנע שהם ימצאו את השפה המשותפת בניהם מהר מאוד, ולא מעט בזכות היותם מאותו הכפר, כפר אחים. לשם הזה יכולה בהחלט להיות משמעות חיובית והיסטורית, תרתי משמע, על רוטציה של שני בני מושב שגדלו בכפר אחים כאחים ואשר אין ביניהם משקעים היסטוריים ואישיים, אלא להיפך – חברות וידידות עד דרגת הזקנים. כץ יודע היטב כי השקט והכניעה לנתניהו תשתלם לו. הוא כבר סבל עליות, מורדות ושוב עליות תחת נתניהו אבל לא בעט בדלי. כץ היה בעבר גם האיש המרכזי של אריאל שרון, בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, אבל לימים נפרדו דרכיהם. כץ ידע לא לעבור ל"קדימה" כשרוב ח"כי הליכוד עשו זאת, וגם כיום, כשר חוץ, הוא מטה שכמו לעולו של נתניהו. הכול כדי לשמור כוח לקרב האמיתי שלאחר עידן נתניהו, ואלי לפני הרוטציה עם גנץ.

                                                 הגלגל שהתהפך

         זהו באמת גלגל מתהפך: הזקנים היו חסידי חסידות סאטמר האנטי ציונית והנכדים מועמדים לראשות הממשלה של מדינתת הציונים...