בס"ד
ימי הזוהר / הרב אליהו קאופמן
דווקא בימים שהליכוד
זקוק ליו"ר קואליציה שקול וממולח הרי שנתניהו מעד בבחירה ובמקום להמשיך ולמנות
עוד יו"ר קואליציה שקול וחביב הוא מינה סקנדליסט שהצליח בזמן קצר לעורר מדנים
ורעש כמו שלא עשו זאת מעולם יו"רי הקואליציה של נתניהו בארבע עשרה שנות
כהונתו כראש ממשלה. אלה אולי הם ימי הזוהר של מיקי אבל על ח"כי הליכוד הוא
בבחינת מאוס.
קרב התרנגולים בליכוד עולה שלב. מי שחשב
שנתניהו – בעזרת מחיקתו את
בני גנץ, יצליח להעפיל ולנסוק הרי שטעה. מה שמתחולל כיום בליכוד בקרבות של מיקי
זוהר נגד כולם, ובקרב של ביטן נגד נתניהו וזוהר, ו/או בקרב ההישרדות של יפעת שאשה – ביטון ובקרב של גדעון סער על העתיד ובעוד הרבה קרבות אחרים שיוצאים לאור
כמו אבק מתחת לשטיח, הוא בעצם נראה כמו הקרב האמיתי על הסוף הלא טוב של הליכוד
ונתניהו, דווקא כשהליכוד עלה בסקרים. עד לכינון "ממשלת האיחוד" היה נדמה
לכולם שבאמת קיים "ליכוד אחד גדול", אבל זה היה נכון עד לפתיחת משפטו של
נתניהו. עכשיו ברור לליכודניקים שחפצים ליורשו כי נתניהו הוא ראש ממשלה על זמן
קצוב, וכאן בעצם מתחילה "מלחמת הדיאדוכים" עוד בימי משול נתניהו הראשון. הקרב הזה החל
כבר בעצם עוד לפני כינון "ממשלת האחדות" אבל כיום זה כבר יותר רשמי.
ישראל כץ – שר חוץ בדימוס ושר
אוצר נוכחי, כבר הכריז כי יתמודד על ראשות הליכוד ביום שאחרי נתניהו הראשון. ניר
ברקת – שר אוצר בדוי,
שנותר ללא תיק אפילו מצחיק, החרה אחרי כץ וגם הוא הודיע על היותו מועמד וודאי
לראשות הליכוד ביום שאחרי נתניהו. גדעון סער – היחיד שהעז לצאת על ראשות הליכוד, בחיי נתניהו הראשון, מזמן מתהלך עם
ה"שברייה הפוליטית" בידו ומחכה להסתער על תפקיד יו"ר הליכוד. וישנם
גם כאלה כמו צחי הנגבי למשל שהשתיקה יפה להם עד שבאמת נתניהו הראשון יהיה בבית
במקרה היותר טוב. אבל מי שהאיץ וגרם למחול החרבות הזה לצאת לפני זמנו היה דווקא
בנימין נתניהו עצמו. והכול בגלל מינוי אומלל של מיקי שהפך עד מהרה למאוס,
ליו"ר הקואליציה.
הפיחות הזחל של יו"ר הקואליציה כתפקיד
יו"ר הקואליציה הוא תפקיד אחראי,
ואולי גם המנוף לאיחוד קואליציוני אמיתי בשעת עבודת הפרלמנט והממשלה ברגעים הכי מעשיים
שלהם. ליו"ר הזה יש תפקיד גם לאחד בין ח"כי מפלגת השלטון לח"כים של
המפלגות האחרות בקואליציה אך יש לו גם את התפקיד לדאוד שח"כי מפלגת השלטון
עצמם יהיו מאוחדים, כדי ששאר ח"כ הקואליציה לא ילמדו כיצד לערער את המשמעת
הקואליציונית. לא פעם יו"ר הקואליציה הוא גם "המסביר הלאומי" כלפי
התקשורת, ברגעים שרוה"מ והשרים מעדיפים לשתוק. לנתניהו יש ניסיון של 14 שנות
שלטון כראש ממשלה – מהן 11 שנים רצופות בתפקיד, ועוד כמה שנים של ניסיון כשר חוץ
וכשר אוצר. מצופה מאיש כמוהו שידע היטב כמה חשוב לבחור אדם שקול ורהוט לתפקיד
יו"ר הקואליציה. יתרה מכך, לאחר כניסתו של בני גנץ לקואליציה – על ארבעה עשר
המנדטים של גנץ, שרק תמול – שלשלום בערו נגד נתניהו, הרי שנתניהו היה צריך הפעם
להיות זהיר פי כמה בבחירת האדם הנכון במקום הנכון. אבל דווקא הפעם הוא מעד ובחר את
אחד מיו"רי הקואליציה הבעייתיים והמצחיקים ביותר שקמו אי פעם לאיזושהי
קואליציה. בקדנציה הקודמת, שבין 2015 ל-2019, היו לקואליציה של הליכוד וללווייניו
שני יו"רי קואליציה. ברוב הזמן כיהן ח"כ דוד ביטן בתפקיד, ומשהסתבך בפלילים
הוא ידע להתפטר ובמקומו הגיע מי שהיום הוא שר המדע, ח"כ דוד אמסלם. עם כול
הצבעוניות של דוד ביטן הרי שמדובר היה באדם שקול עם ניסיון ציבורי ומשפטי ענק שהפך
בין לילה לדובר הליכוד והקואליציה גם יחד, ובכול פינה. הוא ידע לתקשר עם התקשורת
והופעותיו ב"שבתרבות" היו לשם דבר. בליכוד הוא ידע להתחבב על כול
הח"כים והשרים ולצד זאת קשריו עם השותפות הקואליציוניות הו מעולים. אפילו עם
האופוזיציה תפקד ביטן באופן מעולה. למרות שהוא היה האיש שנלחם למען נתניהו בשורה
הראשונה ממש של המלחמה הפוליטית הרי שזה לא הפריע לו לגלות ממלכתיות כיו"ר
קואליציה. ממשיכו – דוד אמסלם, המשיך בדרך הזו, עד לבחירות 2019 ממש. ואז – כשצריך
היה, לאחר הסיבוב השלישי של בחירות 2020, לבחור באמת יו"ר קואליציה חזק, ממלכתי
ובמיוחד שקול הרי שנתניהו אכזב ושלף את אחד הפרובלמטיים ביותר מבין ח"כיו: את
מיקי זוהר, שכבר מיום היבחרו לפרלמנט, בשנת 2015, הוא כבר אותת על התנהגותו
האובססיבית העתידית. יש כאן הרבה קושיות. האם נתניהו הגיע באמת לשפל כזה של לחץ
פוליטי ומשפטי עד שהוא אינו מבחין מי מאנשיו מתאים לתפקיד מרדכי ומי מתאים יותר
לתפקיד המן ? האם זכרונו של נתניהו כול כך התקצר שהוא שכח כיצד זוהר הוקלט כמי
שצווח על ביטן כי "לא איכפת לי ממך ולא איכפת לי מנתניהו" ? האם נתניהו
שכח את הצעות החוק ההומוריסטיות של זוהר, שירדו בזו אחר זו בגלל שהן רק הזיקו
לליכוד ? האם נתניהו שכח לגמרי כי זוהר היה בקדנציה שבין 2015 ל-2019 הגימיק של
ההומור התקשורתי, משהופיע שוב ושוב על תקן "הליצן" בערוצי הטלויזיה ? או
שאולי נתניהו נמצא במצב כזה שהוא כול כך חייב לזוהר תפקיד בכיר בגלל "חיבוק
הדוב" שהעניק לו זוהר ברגעים הקשים של נתניהו ? ואולי בכלל התפקיד שניתן
לזוהר הוא רק תפקיד ניחומים כדי שלא ידרוש להיות שר ? בכול אופן הרי שבתקופה הקצרה
שזוהר מכהן כ"יו"ר הקואליציה" נגרם לליכוד נזק כזה שצריך לרכוש
חברת פרסום בכירה כדי לתקן את הנזק המעשי והתדמיתי שזוהר עולל. זה מאוד, מאוד מביך
לראות כיצד זוהר מאיים בפיטורין על גב' שאשה – ביטון ועל ישראל כץ, שר האוצר,
ואילו נתניהו שותק. מי כאן ראש הממשלה – נתניהו או זוהר ?! האיומים בפיטורין – מצד
זוהר, על כץ, גב' ביטון ועל עופר שלח מלמדים שהאיש ששמו זוהר פשוט איננו מבין
בדיוק מהו תפקידו, ובמיוחד מהו מעמדו. ואולי נתניהו משתמש בזוהר כ"החיל
הרע" ? ואם התשובה היא חיובית לשאלה האחרונה הרי ששוב אנו לומדים על מצבו
בעגום של נתניהו בפוליטיקה הפנימית בליכוד, ועל מה שעומד להיות בקרוב עם סיום כהונתו
כראש ממשלה. אבל לי יש גם דעה נוספת לגבי מעלליו של זוהר – ובמיוחד במלחמתו בשר
האוצר, בישראל כץ.
ה"פיון" הנסתר
אין לי ספק שזוהר יורה את חיציו נגד כץ גם
כחלק מפתיחת "מלחמת הדיאדוכים" בליכוד. זוהר רחוק מלהתמודד על הכס שלאחר
עידן נתניהו אבל מי יודע אם האיש איננו משרת את אחד המועמדים האחרים להחלפת
נתניהו, בדרך לרסק את ישראל כץ מהתמודדות עתידית על מקומו של נתניהו, כיו"ר
הליכוד. כץ הוא איש עשייה וביצועיסט מעולה עם וותק ונאמנות לליכוד מאז שהחל כנער
בפוליטיקה. לכץ יש מחנה תומכי שטח אדיר וכיו"ר מזכירות הליכוד יש לו כוח
ארגוני חזק. כשר תחבורה הוא חולל מהפכים בתחבורה כמו ששום שר בתפקיד הזה לא עשה מאז
קום המדינה. אבל מנגד יש לו כמה בעיות. הוא איננו כריזמטי ובעל הסברה רטורית
ורעיונית של ממש. בתפקידו כשר החוץ הוא לא בלט כמו ששרי חוץ אחרים בלטו מתפקיד
גבוה כזה, והוא נותר יותר בתדמית של סגן שר החוץ של נתניהו מאשר שר חוץ ממש. גם
יחסיו עם נתניהו סבלו עליות ומורדות ומי יודע אם לא זו הסיבה שנתניהו איננו משתיק
את זוהר, כשהלה נובח ויורה לעבר כץ. יתכן בכלל שנתניהו משתמש בזוהר כדי להוריד את
כץ מעץ הירושה ויתכן שזוהר מסייע בסתר לגדעון סער, שפעם הוא היה בכלל בן טיפוחיו
של כץ. ואולי בכלל צחי הנגבי או מועמד אחר ואנונימי לראשות הליכוד בעתיד הוא זה
שמפעיל את זוהר. בכול אופן, אם מישהו בליכוד לא ירגיע פוליטית וטקטית את זוהר הרי
שזה עוד יעלה להם ביוקר. חיסולה של מפלגת העבודה החל בעבר עם טיפוסים כמו תואמי
מיקי זוהר שהשתכרו כשהפכו לח"כים, ובמיוחד לסגני שרים או אפילו לשרים
ומהשיכרון הזה הביאו למלחמת סכינים שהסתימה כמו שהסתיימה לאחרונה.
הרמזור האדום
ובשולי המאמר ברצוני
להעיר כי מה שישראל כץ טען כנגד מיקי זוהר – על היותו של האחרון לוביסט של בעלי
אולמות השמחה משום שלבן דודו של זוהר יש עסק כזה, צריך להעיר את כול הרמזורים הממלכתיים
באדום, ולעבור לבדיקת כול הלוביסטים השונים עבור החופים, עבור האולמות, עבור מכוני
הכושר, עבור המסעדות ועבור עוד מיני מקומות שצריכים בנתיים לסגרם או לצמצמם. ובכלל
זאת, גם לבחון את התנהלתם של כול חברי "וועדת הקורונה" של הפרלמנט
הישראלי, כולל היו"רית, גב' יפעת שאשה – ביטון. לפני מספר שנים
"הופרש" ח"כ וותיק דאז – ששימש שנים רבות כיו"ר וועדת ביקורת
המדינה, לאחר שהסתבר כי שנים רבות הוא שימש גם כ"לוביסט", בתפקיד עדין
זה, של גורמים אפורים ושחורים עבור אינטרסנטים שלילים שמקורם בין הים התיכון לים
הבלטי...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה