בס"ד
פתחה
ברגל שמאל / הרב אליהו קאופמן
זה התרחש מהר יותר משציפיתי. לשקר אין רגלים
ולכן מר"צ החליקה על הבננה ששמה תמר זנדברג. תרגיל קלוגהפט הוכיח מה שמצפה
למר"צ בעתיד תחת בהנהגתה של הגב' עם הקעקועים והקוקאין. הסיפור המודרני של
האטד והעצים.
כבר לפני כחודשיים – כשח"כ תמר זנדברג הודיעה על התמודדותה על ראשות מר"צ, צפיתי
כי כל היוהרה והשאננות שלה אמנם יובילו אותה לניצחון בקרב על ראשות מר"צ אבל
אח"כ תבוא המפולת הגדולה שלה ושל מר"צ על הקו הפוליטי הכיתתי שבו היא
נוקטת. אבל לא צפיתי שזה יקרה פחות משבוע לאחר שתיבחר. וזה כבר לא בגלל קו פוליטי
כיתתי ודוחה אלא בעיקר בגלל אישיותה ההפכפכה והשקרנית. פרשת הגב' מהשמאל הכול כך
רדיקלי, החוברת לאיש הפרסום הסופר ימני, עלה מיד על השרטון. והיא לא צפתה את
העניין וכך היא גם נחשפה בכיעורה הפוליטי ובאמינותה האפסית.
הסיבות לנפילה
המיידית
שתי
סיבות עיקריות הפילו אותה לקרשים – שממנה ספק אם היא
ומר"צ יקומו לפני הבחירות הבאות. החלום של גב' זנדברג – על עשרה מנדטים בקדנציה הבאה, תוך הורדת מפלגת העבודה למתחתייה, הוא
כיום חלום באספמייה עם הרבה חמלה פוליטית להזיות הקוקאין ששמה נקשר לכך בעבר. וזו
אולי סיבה נלוות נוספת להוכחה שבין נזק פיסי לנפשי יש בהחלט קשר בל ינתק בעולמם של
הזיות סמי הפטרייה. למעשה, אילו היה מתגלה בעבודה או בליכוד כי איזה יועץ תקשורת
בגרוש ו/או בהתנדבות המשתייך למחנה
השני הרי שהכול היה עובר בשלום בדיוק כמו שעו"ד ארי שמאי מהשמאל ייצג את
"לה פמיליה" של בית"ר י"ם. אבל מה שהרוח הליבראלית של מצביעי
הליכוד, העבודה ואפילו של הימין הקיצוני והחרדים מאפשרת לנבחריהם בבחירת איש מקצוע
טוב ללא קשר לעמדותיו הרי שה"ליבראליזם" הכול כך
"עודף" של השמאל איננו מאפשר למר"צ. השמאל בטוח שרק הוא צודק ורק
אנשיו מוכשרים וכל השאר פסולים אפילו לפעולות טכניות ומקצועיות. ואת זה הבין משה
קלוגהפט היטב. את התרגיל שהוא עשה לה הוא לא יכול היה לעשות לגבאי, ללפיד ואפילו
לא למרזל ודרעי. אבל את זה הייתה צריכה להבין ולדעת לפני כולם הגב' זנדברג שבתוך
עמה שבמר"צ היא כבר יושבת כמעט כשני עשורים. אם מר"צ הייתה פתוחה יותר
להפרדה בין הרעיון למקצועיות, אזי, גב' זנדברג לא הייתה נופלת לסיבה השנייה שבגללה
הוכתה שוק על יקרך: היא לא הייתה צריכה לשקר לאוהדיה על ה"קשר האסור" עם
מוישל'ה מהימין וכך הייתה חוסכת לה את העבירה הנוספת שגררה אח"כ, להתנצל כמו
טירונית פתיה. אבל זוהי זנדברג ועל הבננה הרקובה הזו נפלה כל מר"צ, כמו שאחד
מפעיליו המרכזיים של אבי בוסקילה טען.
העיוורון של ראשי ומתפקדי
מר"צ
מסתבר שהבעיה של זנדברג איננה בעיקר הקשר
עם הפרסומאי האנטי שמאלי אלא מסכת השקרים שלה – שלא התחילה עם פרשת קלוגהפט, אלא
הרבה לפני כן. די להזכיר כיצד שיקרה בהסתרת עלייתה לקברו של עראפאת, ואח"כ
טענו עוזרותיה כי לא פעם שיקרה גם להם וכך הלאה וכך הלאה. מעניין כיצד כל
"חכמי" מר"צ וה"אינטליגנטים המבריקים" שלה לא זיהו כי
מדובר בפצצת זמן שתפוצץ אותם פוליטית אם הפטרייה ההזויה הזו תיבחר לראשות מפלגתם.
מסתבר שבמר"צ ירדו כל כך לתחתית החבית עד שמספיק אם אישה תקרא תיגר ותחפוץ
במנהיגות התנועה – כמובן עם פוזה של פמניסטית, אזי, מיד כולם ייכנעו וישתחוו לה.
מסתבר שיש לחשוד בעניין השפעת הקוקאין לא רק בגב' זנדברג לבדה אלא ממש בכל 75
האחוזים שהצביעו בעדה בפריימריז הראשון של התנועה הזו. פרשת הסרת מועמדותם – בזה אחר
זה, של זהבה גלאון, אילן גילאון ודבוש לטובת הגב' המקועקעת הזו הזכירה לי את משל
יותם על העצים שויתרו על המלוכה לטובת האטד ובאם לא יתעשתו במר"צ הם גם יחזו
במו עיניהם בסיומו של המשל, כיצד תצא אש מהאטד ותשרוף את העצים ואת עצמו.
עיסאווי ורז
מסתבר שרק ח"כ אחד מח"כי מר"צ
זיהה את המורד המסוכן הזה ששמו תמיכה בגב' זנדברג: ח"כ עיסוואיי פרג' שמו.
ח"כ שבתקופה פוליטית קצרה במר"צ בנה לה גב פוליטי ערבי מרשים בין
ה"משותפת" לבין ה"עבודה" וש"ס. כדאי שבעתיד ישמעו לו קצת
יותר מהפעם הזאת. ואולי בכלל הוא עצמו היה צריך להתמודד ולהעמיד את רעיון
ה"שיויון המגזרי" במר"צ במבחן מעשי ? עם כל המחלוקות שלי עם מר"צ לדורותיה הרי שגם
כיום אפשר היה להצביע על כמה אישים מוכשרים שם שיכולים היו להביא "קהלים
חדשים" וגם ישנים טובים יותר למר"צ מאשר את פליטי הפליטים של "עלה
ירוק" ומאוכזבי התועבות שלא נהרו לליכוד בעקבות ח"כ עמיר אוחנה. אין ספק
שאילו אחד כמו ח"כ מוסי רז – פעיל שלום עקבי באמת ולא רעשן החוזר בו ממעשיו
מפחד הקהל, היה שם את מועמדותו בעוז הרי שהיה נבחר. זה גם היה הסיכוי שבמר"צ
יבחר לראשונה מזרחי שלא על תקן ה"סמן העדתי" אלא אחד שצמח מלמטה עם
דעותיו המוצקות. זה אולי היה תיקון לימיה הגזעניים והארוכים של מר"צ שהתבטאו
בהכשלתו, בזו אחר זו, של השר לשעבר רן כהן, שפעילי שמאל טריים ופחות שורשיים
וותיקים ממנו זכו בראשות המפלגה לא מעט בגלל היותם בני מה"עדה הנכונה"
כמו יוסי שריד, יוסי ביילין וחיים אורון. לכהן – איש שמאל וותיק, כנראה שלא הספיקה
תעודת הזהות של חינוכו בקיבוץ מפ"מי כה וותיק ומרכזי כגן שמואל. יתכן כי כולם
זכרו כי בתעודת הזהות הראשונה שלו הוא בכלל נקרא סעיד שנולד בבגדד שבעירק. ישנם
במר"צ עוד לא מעט פעילים מדיניים וחברתיים אבל כנאה שהאופנה לדבוק בתועבות,
בהזיות של סמים, בפמניזם הזוי, בשנאת דת ישראל ובטבעונות כדגלי העיקר הישראלים הם
שהכריעו והותירו את הגב' זנדברג כהפייבוריטית היחידה במרוץ אל חיסולה של מר"צ
דווקא ברגע שכולם חשבו כי היא עלתה שוב על פני המים. ועל זה למשל היה מר אבי גבאי
צריך לשלוח לגב' זנדברג מכתב ברכה ולא מחאה, כי מי יודע אם לא רק את המנדטים שלא
יברחו לו אל מר"צ הצילה הנפילה של זנדברג אלא עוד יפלו לידיו המנדטים שינשרו
ממנה ויניחוה מתחת לאחוז החסימה. ואת התודה הנוספת שלו חייב גבאי גם לשלוח למשה
קלוגהפט, שאולי התכוון להועיל לימין אבל למעשה הוא הועיל בעיקר לאיש הימין הסמוי
שמפלגת העבודה, שניצל לפני הדחה אפשרית טרום הבחירות הבאות.
לא מכבר הדגשתי כי עידן זנדברג פותח שלב
קשה יותר רעיונית במר"צ ובו ההדגש על עניינים שולים הסיר ממנה את הסיכוי
לזכות למנהיגות עבר שספק אם תחזור אליה עוד פעם כשולמית אלוני, רן כהן, יאיר צבן,
אמנון רובינשטיין ויוסי ביילין. זהבה גלאון הייתה כנראה סוף עידן המנהיגות
במר"צ, ויש לזכור שעד עלייתה – נפילתה של זנדברג הרי שיש לשייך לגלאון את
העלייה במנדטים של מר"צ ולא לקעקועים ולסמים של זנדברג.
פרשת ה"יורשת" של רן כהן
ולבסוף
כמה מילים על עוד שקר של זנדברג – שאינני יודע אם גם הוא חל בגלל הזיות הפטרייה הקוקאינית
או שזה עוד סתם שקר של יום חול רגיל. סיפור ראייתה בעצמה כממשיכתו של השר לשעבר רן
כהן הוא בלוף לא מבוסס אפילו על קורטוב של אמת. הכרתי היטב – זה עשרות שנים את רן כהן,
ולמרות חילוקי דעות לא מעטים ביני לבינו הרי שיש לי להעיד כי האיש היה בעל עקרונות
ברזל ברעיונות שהאמין ולא נרתע לאמרם גם כשהיו מנוגדים לעמדות השמאל הקונצנזואלי.
בנושא המדיני הוא אמנם היה איש שלום אבל מיליטריסט מבטן ומלידה, ובעיקר ציוני
אדוק. הוא אילץ את הפלשתינאים – בפגישות ההיסטוריות עם אש"ף, לוותר על נציגם
היהודי אילן הלוי, באיום שאם לא יעשו זאת הוא יזמן את ראש המשת"פים
הפלשתינאים הפרו ישראלים, מוסטפה דודין. כהן – למרות מלחמת השלום שלו, מעולם לא
הניח את נשקו כאיום על הערבים במידה שיפרו את האימון לשלום. כהן תמך – לעיני מצלמות
הטלויזיה, בביעור כוחני של הפליטים והמסתננים בדרום ת"א. ובעיקר רן כהן לא
התעלם מעולם מדעותיו והחליפן בהתאם לצרכיו הפוליטיים הרגעיים או עפ"י הזיות
צמחים אסורים. גם בתחום הדתי – יהודי הוא היה שונה לא פעם מהעמדה האנטי דתית של
מר"צ ובכפר שלם למשל הוא התפנה לבניית בית כנסת, כנגד דעתה של שולמית אלוני. ובעיקר
הרי שכהן היה רכוב על נושאי אמת כמו השלום, נגד הפער החברתי ולביצור הדמוקרטיה ולא
פעל למען פרי ההילולים של צמחי הבר האסורים או לעידוד התאוות והתועבות
כ"תרבות הגאווה". אפשר בהחלט לחלוק רבות על עמדותיו הפרו ימניות של איש
השמאל הזה אבל שקרן רעיוני הוא לא היה. זה שגב' זנדברג הייתה עוזרתו הרי שזה עדיין
לא הופך אותה לממשיכת דרכו. זנדברג היא תוצאת הפופוליזם האנרכיסטי והאנטי דתי הקיצוניעם
תבלין השקר ששמו "כן ולא".