בס"ד
אז איפה הם השמאלנים ההם? / הרב אליהו קאופמן
עוד לפני הבחירות האחרונות כתבתי על ההונאה
שעוברת על מצביעי השמאל. במשך שתי קדנציות הצביעו רוב אנשי השמאל הציוני למפלגה
ימנית – שישבו בה לאומנים קיצוניים שלא
היו מביישים גם את "תעודת הזהות" של ה"איחוד הלאומי" כמו למשל
צחי הנגבי , ישראל חסון , עתניאל שנלר וחבריהם. למפלגה הזו קראו "קדימה"
ומשנת 2009 עמדה בראשה הגב' ציפי ליבני – זאבה
רויזיוניסטית בעור של כבש שמאלני. כך נעלמו לשש שנים כוחות פרלמנטרים שמאליים
כשההרגשה היתה שכוחות השלום נמחקו גם מהרחוב האלקטוראלי. עם מחיקתה המעשית של
"קדימה" – בשנת 2013, ירשו את
רוב כוחה הפרלמנטארי שתי מפלגות אחרות , שאף הן מתגלות כיום כזאבות בעור של כבשים.
אלו הן "התנועה" , ובמיוחד "יש עתיד". ההבדל בין ימי
"קדימה" העליזים לבין שתי המפלגות האלה הוא שבכך שבעוד ש"קדימה"
היתה מפלגה עם רוב של ח"כים ימניים שנבחרו ע"י רוב של אנשי שלום וששירתה
את הימין הרי ששתי המפלגות החדשות הן מפלגות שלא רק רוב המצביעים שלהן הם אנשי שלום שבחרו בימנים שמשרתים את הימין, אלא שרוב הח"כים
שלהם הם גם אנשי שלום שפועלים בשרות הימין
הקיצוני ביותר. זוהי בבחינת קריאתו של התרנגול שנכנס לבטן השועל
וקורא:"קוקוריקו , אני נלחם מבפנים"!
לאן נעלמו כל אותם "אנשי שמאל"
כיעל גרמן (אשת מר"צ שנים רבות...), רות קלדרון, יורם פרי , שי פירון, עדי
קול, דליה לביא , ציפי ליבני ("נושאת דגל המו"מ לשלום...), עמרם מצנע
(ה"יונה" לשעבר של מפלגת העבודה...) , עמיר פרץ (מ"שמאלני"
העבודה לשעבר...) , מאיר שטרית ועוד רשימה של "יונות צחורות" ? איפה היו
כל ה"יונות" הללו – ובראשן גב'
ליבני, כשנתניהו , ליברמן ובנט חישקו את המו"מ בתביעה הפרובוקטיבית
ל"הכרה במדינה יהודית" (דבר שירדן, מצרים ולבנון לא התבקשו בעבר כתנאי
לחתימת שלום עם ישראל...)? איפה היו כל אותם "שלומניקים" ביום שמינו את
אורי אריאל מה"איחוד הלאומי" לשר שיכון שהחל לבנות דווקא רק בהתנחלויות?
והנה עכשיו – כשהחמאס נכנס לעניינים "בזכות" אותם פחדני שלום שלא הפריעו
לנתניהו לטרפד את המו"מ, פתאום עכשיו יש להם טרוניות. זכותם של הפלשתינאים
להתאחד כאשר מנגד האחדות הזו יכולה להוביל לקונצנזוס פלשתינאי בקיום הסכמי השלום,
יותר מאשר במצב הנוכחי. אבל האנשים שקבלו את המנדט שלהם מאנשי שלום והתחפשו בעצמם
לכאלה מעדיפים את המשך ה"קונצנזוס הלאומני" ושמירת כיסאות השררה שלהם,
וגם אם זה יהיה במחיר המשך הכיבוש ושפיכות הדמים.
על מר לפיד – איש ימין שגדל בבית ימני נוסח "ארצ'י באנקר
הישראלי, אין לי שאלות. זהו טירון פוליטי שעדיין לא גיבש את עמדותיו הפוליטיות אבל
מה עם אנשים כיורם פרי, עמרם מצנע , עמיר פרץ ויעל גרמן? לי נדמה משום מה
שההתנגדות של כל "אנשי השמאל" הללו אינה נובעת מכך שה"חמאס קיצוני
מדי " מבחינה לאומנית ומבצעית אלא משום שהוא "דתי מדי" לטעמם האנין
והעדין של אותם אנשים שהמושג "שמאל" הפך אצלם לדגל של אנטי דתיות
בלבד...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה