בס"ד
ה"נייעס"
של הסטליניסטים / הרב
אליהו קאופמן
אודה ולא אבוש כי גם כותב שורות אלה איננו בבחינת מעריצם של "קווי
הנייעס" בפלפונים , וכי גם הוא חושב שיהודי חרדי היה יכול לחיות ללא אותם
קוים. יתרה מכך, גם אם אותם קוים כבר קיימים הרי שעדיף היה אילו פוקרים וכופרים לא
היו מתראיינים בם. אבל מכאן ועד להתקפה הבוטה שספגו אותם ערוצים מידי מפעילי
התקשורת הסטליניסטית ביהדות החרדית , רחוקה הדרך. הרבה צביעות היתה בהתקפה הזו ,
כנגד ערוצי ה"נייעס". ההתקפות לא באו משום יראת שמים מיותרת ולא נעשו כנגד
אי יראת שמים. ההתקפות באו מכיוון אלה שנכשלים במתכוון באינטרסי היהדות החרדית
מתוך נפלם לשוחד הציוני, ואשר היו שמחים שאיש לא יספר לאחרים על מעלליהם. כדי
להבין את כל ההמולה צריך להבין מהי עיתונות והאם יש צורך בעיתונות חרדית , ואם כן
לשם מה?
העיתונות העולמית קמה כדי להעניק אינפורמציה לכל – אינפורמציה שאותה הסתירו מהכלל המעמדות
השליטים. מנגד קמה עיתונות הפוכה – שכל
כולה לחסום את האינפורמציה הזו , את האינפורמציה החופשית. העיתונות שמנגד היו בדרך
כלל עיתונים בבעלות או בהשפעת הממסד שבאו להלבין שחורים כעצמם ולהשחיר את מתנגדיהם
הלבנים. זו היתה העיתונות מטעם. העיתונות מטעם המשיכה בכל כוחה במיוחד במדינות
מזרח אירופה הקומוניסטיות ובבריה"מ לשעבר עד שנת 1992, עת קרס הקומוניזם.
בויטנאם , קמבודיה וצפון קוראיה נשאר הסגנון הזה – של עיתונות מטעם, זו המפארת את
הדיקטטורה ומסתירה את האמת מההמונים. מהימים הגדולים של הסטאליניזם הסובייטי ועד
לנפילתו נודע בבריה"מ לשעבר העיתון ה"ממלכתי" ששמו
"פראבדה" כדוגמא לכלי תקשורת שמשקר למען השלטון כדי להעלים את האמת
מהעם. מאז דבק הכינוי "פראבדה" בכל כלי תקשורת מניפולטיבי שמטרתו היתה
לסמא עיניים ושבו לא היה מדרך רגל לדעות אחרות ו/או לדיווח אמת.
מאז אותם ימים ועד היום עברו מים רבים בנהרות ובאוקיאנוסים ולא רק כלי
התקשורת הקומוניסטים נעלמו אלא גם אותם כלי תקשורת ציונים שהיו כמותם נעלמו.
העיתונים המפלגתיים של "דבר" (מפלגת העבודה), "על המשמר" (מפ"ם),
"קול העם" ו"זו הדרך" ( של הקומוניסטים הישראלים) ואחרים
נעלמו ובמקומם קמה אמנם תקשורת בעייתית מבחינה רוחנית 5ך אמיתית יותר בדיווחיה וללא
תעמולה מפלגתית בלבד. רק במקום אחד בעולם
נותר ציבור שלם שבוי בידי ממשיכי ה"פראבדה" , כשמדובר בעיתונות מפלגתית
המעלימה את האמת ומנגד משכנעת ישרים ותמימים לקנות אותה (למרות שקריותה ורמתה
הנמוכה...) "כדי שלא יקראו עיתונות אחרת שתקלקל אותם". המקום היחיד הזה
הוא הציבור החרדי הנאנק מתחת עולם של חמישה עיתונים (ארבעה יומיים והחמישי עומד לחזור למתכונת היומית) מפלגתיים (של ארבע
מפלגות בלבד...) שמטרתם לסמא עיניים ולשקר לטובת כמה עסקנים ממולחים שבדרך אגב מצליחים
גם להתל ברבניהם. מעת לעת. כשקמים אמצעי תקשורת חרדיים שמנסים לספר את האמת מיד
יוצאת ה"מאפייה" המפלגתית הזו ב"מלחמת קודש" נגד התקשורת
החרדית החדשה וכמובן מחתימה במרמה את הרבנים "למען יראו" ובעיקר ל"מען
יראו". למנוח - הרב ישראל יצחק
ירחמיאל דאמב מלונדון הבריטית היה הסבר מקורי ומעניין מדוע ה"גדולים"
עטים לחתום לטובת העיתונים שלהם, למרות שהאחרונים אינם טובים מאלה שנגדם מיועדות
החתימות השליליות.
בספרו "העתקות" (שיצא לאור בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20) כותב
הרב דאמב בפרק "הגדולים
והעיתונים" כי כמו שכל עיתון זקוק כיום ל"גדול" כדי שהציבור החרדי
יקרא אותו כך גם כל "גדול" זקוק לעיתון כדי שהציבור ידע מי הוא באמת
"גדול הדור". הרבה סערות עורר הפרק הזה – כמו כל הספר, באותם ימים אבל רק מעטים יודו כיום
כי הספר הזה , וגם הפרק הזה, נכתבו ב"רוח הקודש" או אולי גם עפ"י
הפסוק ש"עדיף חכם על נביא". פתיחת "המחנה החרדי" נגד
"המודיע" , אח"כ פתיחת "יתד נאמן" נגד
."המודיע" , ובהמשך פתיחת "יום ליום" נגד "יתד נאמן" , פתיחת "המבשר" והמרד
שלו נגד "גדולים" באופן כללי, ולבסוף הקרב ב"יתד נאמן" על הכתרת
"גדול הדור" ופתיחת "הפלס", הוכיחו כי דבריו של הרב דאמב
ניחנו בראייה מרחיקת לכת עד למאוד. קשה היה להאמין בעירק של המאה ה-19 כי יתכן כל
קשר ביו ה"בן איש חי" הקדוש לאיזה עיתון לבלרי עלוב של כמה בעלי בתים
יהודים בבגדד הבירה , שהם יקבעו לגבי גדולתו. מי היה מאמין שגדלותו של ה"חפץ
חיים" בפולין תקבע ע"י איזה עיתון יהודי של "חרדים". אבל
כשנפטר מן העולם הרב אלישיב למשל היו כל ה"חרדים" דרוכים מי יתמנה לגאנגסטר החדש או הישן ב"יתד נאמן"
ואת מי יכתירו הלבלרים המתגוששים שם כ"גדול
הדור". חבל להמשיך ולנתח השקפתית את הדור העלוב שלנו אבל בראש העיתונים הללו
לא יושבים "מלאכי שרת" ולא פעם הם מחתימים את ה"גדולים" כדי
לשמור על מעמדם שלהם ומספרים ל"גדולים" הללו כי בעצם הם נאבקים בהחתמה
זו גם על מעמדם של הללו כ"גדולים".
חמשת העיתונים הללו הם עיתוני שקר שגם אם לפעמים לא רק שקר הם כותבים הרי
שזו חצי אמת, שכולנו יודעים שהיא שקר. לפני שהללו מתחילים להאשים את קווי
ה"נייעס" ב"סטייה מדרך ההשקפה הטהורה" הרי טוב יעשו אם יבדקו את עצמם קודם לכן. קחו למשל את עיתון
"המודיע". כל עסקן שם – של חוג
זה או אחר, ובמיוחד של גור , רשאי להכניס לעיתון שקרים ושטויות במסגרת "שמור
שקר ואשמור לך כזב". כך היתל שנים רבות ח"כ לשעבר שמלק'ה הלפרט בציבור הקוראים על
פעולותיו – שלא היו ולא נבראו, בארץ
מולדתו רומניה. כך מפארים חסידי גור את ליצמן ללא קבלות אמיתיות. כך מספר שם יואל
טוביאס מבני ברק על "הצלת קברים" ברומניה בזמן שהוא שותף לביזויים
ולמכירתם, וכך מפארים שם את ה"רב" השמאלני מנחם הכהן. ומעל לכל – העיתון הזה , "המודיע" שמו , כל כך
קדוש עד שאת ההשקפה ה"לאומית" וה"ביטחונית" כותב שם ליצן
מאנשי הקליפות הסרוגות ושמו ישראל קצובר , שבעבר נמנה גם על מקורבי מפלגת העבודה
ואשר ילדיו מתחנכים בחינוך ה"ממלכתי דתי" ומשרתים בצבא הציוני. העיקר
הוא שהלה דואג מפעם לפעם לפאר את אדמו"רי הקבוצות השליטות בעיתון גם בעיתוני
הלבלרים ה"חרדיים" האחרים. קחו למשל אץ עיתון "המבשר".
הסמרטוטון הזה אפילו לא מתבייש לצאת לשוק בלי "ועדה רוחנית" רשמית ומבלי
ש"גדול" רשמי יהיה אמון עליו. ה"גדול" שם הוא הלאומן מאיר
פרוש – שמשתף פעולה עם "וועדת
שקד" לגיוס החרדים, ואשר פתח את העיתון הזה משום שב"המודיע" לא רצו להזכיר את שמו בין החיים. העיתון הזה
משווק דרך האינטרנט האסור וכל זאת ללא שום
ניד עפעף. בעיתון הזה כותבים רק מה שפרוש מכתיב ו/או מה שהוא מדמיין. וישנו גם
העיתון ה"מיתולוגי" "יתד נאמן" שכבר החליף פנים , עורכים
ומנהלים והעיקר – "גדולים". יש
לו פה ושם רגעים שבהם הוא מתעלה על עצמו עם "השקפות תורתיות" ועם
"עמדות לוחמניות" אך יש לו גם הרבה יותר רגעים שבהם הוא שולל תארים
רבניים ממתנגדי השקפתו ומעניק אותם ללבלריו ועסקניו. יש שם עיתונאי חצר בשם יחיאל
סבר שמספר בדותות על מזרח אירופה רק נשום שאביו מתפלל אצל רב אחד ולא אצל האחר.
בעיתון הזה שולטת הבת של ראש ה"השגחה הרוחנית" וכדרכה שלא בקודש
התנהגותה איננה מביישת גם את המופקרות שבין החילוניות. בעיתון הזה ששים אלי קרב
כדי להוכיח נגד "גיורים" של ספרדים ובעלי כיפות סרוגות אבל כשזה מגיע
לבית הדין של האח של בעל ההשפעה שם – מוטלה קרליץ, מיד הפיות נסתמים, האוזנים נסגרות
והעיניים מתכסות. שם גדל הלבלר חיים ולדר – המחטיא בלבלרותו את עקבי הצאן ומשתף פעולה עם
המופקרים שבין החילוניים. וכל אלה הם רק קצה קצהו של יוד מכל ה"צדיקים"
שיצאו נגד ה"נייעס".
קצת מוזר כיצד משוים הסטליניסטים את ה"נייעס" ל"אינטרנט
החרדי", שהרי האחרונים הם שיא התועבה אבל אותם המשמיצים את
ה"נייעס" אינם מתביישים לפרסם ב"אינטרנט החרדי" לקראת בחירות
ובחילות. המלחמה של הסטליניסטים נגד ה"נייעס" איננה באה ממקור קדוש אלא
מכך שב"נייעס" – כמו בעבר
בעיתונים "ערב שבת" ו"יום השישי", מפרסמים את האמת שחמשת
היומונים הסטליניסטים מונעים ממנה לצאת לאור. היומונים הללו אינם מסחריים באמת אלא
איילי הון וטייקונים אינטרסנטים מחזיקים אותם כי כך הללו מחזיקים את המפלגה של
העיתון וכך בעקיפין הופך בעל ההון גם לאיש החזק אצל ה"גדול"...
אז באמת חברים לא יקרים עזבו אותנו מסיפורי ה"השקפה" שלכם
ותפסיקו לאיים עם ה"גדולים" שלכם כי אתם יודעים יותר טוב מכולם שכל הסיפורים
שלכם הם עורבא פרח ולכן תנו לעוד הרבה יהודים טובים להקשיב ולשמוע כי אריה דרעי ,
יענקי ליצמן, מוישל'ה גפני , שרוליק אייכלר, מנדי מוזס, אלי ישי וחבריהם הם רק עדת
נוכלים ולא "שלוחא דרנן" וכי "דרבנן" שאתם טוענים הם לא
"דרבנן" מאורייתא, שאחרת הייתם עפים על ידם לאלף אלפי עזעזלים כשאתם עטופים
בעיתונים הסטליניסטים שלכם שרק בצפון קוריאה , בויטנאם ובקמבודיה ניתן למצוא
כמותם. אבל שם לפחות הרמה העיתונאית ורמת הלבלרים גבוהה לאין שיעור מרמת ה"עיתונים"
וה"עיתונאים" שלכם, שאפילו לכתוב בלי שגיאות כתיב קשה להם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה