בס"ד
מדינת ה"בזיליקה" / הרב אליהו קאופמן
מאמר של
אדם בשם יעקב הלוי – באתר "מחלקה
ראשונה" באינטרנט, האיר לפני מספר ימים את עיני, ובו הוא כותב כי בביקורו
הקרוב של ראש התיפלה הקתולי תעביר הממשלה הציונית את מתחם הר ציון , על קבר דוד
המלך ובית הכנסת שם, לכנסיות הפרנציסקאניות והדומיניקאניות המסונפות לכנסיה הקתולית
שהיא כידוע לנו אם האנטישמיות בעולם והיושבת על מקומה של רומי הקדומה (עם כל
אוצרות העם היהודי – מימי רומי ועד אוצרות יהודי ארצות ערב "שנעלמו"
ע"י המדינה הציונית) ואם בדורנו יש לאן להצביע ביחס להלכה כי "עשיו שונא
ליעקב" הרי שההצבעה צריכה להיות אליה. המעניין , המדהים והנורא במאמרו של
יעקב הלוי היא העובדה המועלית שם כי האיש שחתם להעברת המקום לכנסיית השמד איננו רק
ראש הממשלה הציוני, בנימין נתניהו, אלא שר הפנים מהקדנציה הקודמת , מר אלי ישי
מש"ס!
צודק מר הלוי הטוען כי אלי ישי מול דת ישראל ו/או צרכי העניים הוא תרתי
דסתרי. זהו גם אלי ישי שהעלה את הריבית בכ-12מאחוז למפגרי תשלומי הארנונה. האיש
האמור לייצג דת וחמלה הוא זה החותם על הריבית הגבוהה הזו לאלה שהוא וש"ס
טוענים לייצגם, שכבות המצוקה! ה"שר חרדי" הלה הוא זה המשווק ריביות בלי
להניד עפעף! גם הפעם אינני מיחס לאיש הזה את מעשיו מתוך רוע לב. לפני כשנה וחצי (
ואולי יותר...) יצאתי במאמר חריף נגד האיש תחת הכותרת "סמרטוט רצפה" וזאת בנוגע לפרובוקציות שהלה היה אחראי להן בקבר
יוסף בשכם, בהתגרות מול הערבים. כבר אז טענתי שטיפשותו של האיש מביאה אותו לשמש
כ"סמרטוט רצפה" לימין הציוני בלאומניות מחד ובישום האנטי דת מאידך. בקבר
יוסף הוא עורר פרובוקציה מיותרת – כאחד הפרחחים הזולים, אבל על קבר דוד המלך הוא
מיד מוותר ל"הוד רפורמיותו" , בנימין נתניהו! ציינתי שם שלא מדובר באדם חרדי של ממש אלא בשמש דרג ג'
שבנסיבות "ישראליות – חרדיות" הפך ל"שר" אך נשאר סר הדעת. למעשה
האיש הזה גדל בתלמוד תורה נעדר השקפה וכפי שידוע לי הוא גם שרת בצבא בלי לשאול למה
ואייך. האיש הזה מעולם לא ינק השקפה חרדית ותורתית של ממש ואצל הרב ניסים זאב (בימים
שהאחרון היה ראש סיעת ש"ס בעיריית י"ם) הוא הגיע כדי למדר את הטלפונים
שהרב זאב לא היה חפץ בהם. גם לקיחתו מהרב – ע"י אריה דרעי, לא היתה לשם ההשתמשות
ב"כישוריו הנעלים" של ישי , אלא כדי לפגוע בזאב. לא כאן המקום להרחיב על
אריה דרעי אבל הספרדים שהוא אוהב הם אינם דווקא רבנים, ראשי ישיבות ואפילו
עסקנים נעלים (אותם הוא מיפה מהפרלמנט
ומראשות ש"ס כמו הרבנים פרץ ועזרן למשל , ובמידה מסוימת גם את הרב מאיה ואת פינחסי)
אלא אומרי הן ותו' לא. כשהחל משפטו של דרעי להסתבך הוא מינה את ישי כמחליפו למזכ"לות
ש"ס, ולא מתוך כך שהאמין כי כישוריו של הלה הם העיקר אלא משום שהאמין שהפקיד
האפור הזה יהיה נאמן לו באשר תהיינה התוצאות כאשר תהיינה, אך כאן דרעי טעה בגדול משום
שגב' יהודית יוסף טרפה את קלפיו וההמשך ידוע. משלב זה "הומלך ישי על ש"ס
ואח"כ הפך ל"שר בכיר" ואף ל"סגן רוה"מ" כשבעצם
אחרים שולטים בו. הוא מעולם לא ידע ולא הבין מה קורה במשרדים המורכבים אליהם הגיע.
הפקידות החילונית שלטה בנעשה ונעשו שם דברים אנטי דתיים חמורים – ובמיוחד בנושאי היהדות במשרד הפנים. אבל לא רק
יהודית יוסף העדיפה אותו – בשנים הראשונות לאחר נפילת דרעי, אלא במיוחד הממסד
הישראלי. להבדיל מאריה דרעי הוא היה אפור , מתנסח בכבדות וללא שני משפטים מחוברים
, השכלתו התורתית והכללית היו בגובה הרצפה וכל כולו כלי לשרת את הממסד הציוני. הוא
היה אסיר תודה ל- ה' הטוב שבכלל נתנו לו תפקידים בכירים כאלה. כזה עבד נרצע צריך השלטון
, כזה עבד נרצע היתה צריכה יהודית יוסף כדי לשלוט בש"ס ולהרחיק את דרעי,
ובמובן מסוים העבד הזה היה גם טוב ל"יהדות התורה" - ובמיוחד ל"דגל
התורה", כדי שהספרדים החרדים לא יחרגו לעצמאות יתר. הממסד הישראלי חזר – דרך ישי, לימים שש"ס ה"חרדית"
היתה "מפלגה מסורתית" מימין למרכז וששיקפה לאומנות והלך רוח דתי – לאומני ולא חרדי. בתמורה כמובן שהשליטים
החילוניים דאגו ליח"צן את ישי כמי ש"בקי בנעשה", כ"איש
עשייה" וכו' ובו בזמן הכתיבו לו פקידים אנטי דתיים מה תהיה מדיניותו. התקשורת
כמובן שיתפה פעולה עם הממסד והציגה את הלא יוצלח הזה כ"ככישרון" בזמן
שבנוגע לכל דבר הוא היה כישלון.
כבר במחצית הראשונה של שנות ה- 90, כשדרעי עוד מינה את ישי כמזכ"ל
ש"ס, יכולים היו מי שלהם הבחנה חדה להבין כי האיש הוא רדוד יותר ממפלס ים
המלח. במערכת הבחירות לעיריות – בשנת
1993, הוא החל להופיע בסניפי ש"ס השונים
וכאשר נשאל לפשר העמדה המדינית של ש"ס – תמיכה בממשלת השמאל של רבין,
הוא ענה תשובה חיוורת וליצנית כמו "אנחנו כולנו ימניים, אבל זה בגלל הרב
עובדיה. אנחנו לא מבינים". בימים שהיה שר הפנים הרי שאישורי היהדות ,
ה"גרות" וכו' טופלו ע"י פקידים חילוניים עד אנטי דתיים ולארץ חדרו
גויים של ממש. שלא כדרעי , הרי שהוא לא ידע דבר על הנעשה במשרדיו ובתחומי אחריותו.
ללא מעט "רבאים" רפורמים וקונסרבטיביים היתה השפעה על עניין
ה"יהדות" וקביעתה במשרד הפנים של ישי וכך גם לשליחי הסוכנות האתאיסטים
היתה שם מילה יותר חזקה מהרבנים שבדקו יהדות. אחת הפקידות הבכירות במשרד הפנים – זו שאחראית היתה על אישור הנכנסים לישראל
והתאזרחותם, היתה מקורבת ל"רב" בעל אוריינטציה רפורמית ולעגה לכל פקיד
דתי וגם לישי ולעוזריו. בהיותו שר הרווחה נכנסה תקנה אנטי חרדית ל"עובדים
הסוציאליים" – שמקורה בהסתה
"אקדמית" אנטי דתית, ועפ"י התקנה הזו יש להתייחס ל"חוזרים
בתשובה" ומשפחותיהם כמי שעברו "משבר פסיכולוגי" ו"טראומטי"
בחייהם ולנהוג בהתאם לכך ביחס לילדיהם ולמשפחותיהם. על פי תקנה זו נחטפו המוני
ילדים חרדים בימים שישי היה "שר הרווחה" . בימים שישי כיהן כשר העבודה
הציף משרדו – יותר מכל תקופה אחרת, את ארץ
הקודש בעובדים זרים לבימיו רבים מהם התבוללו עם ישראליות כדי להישאר בארץ. דווקא
האיש שעשה סדר והחל בגרוש האמיתי של העובדים הזרים – הביאם לארץ, היה אברהם פורז האנטי דתי
מ"שינוי". לזה כבר נאמר שטיפש גרוע מרשע. בימים שישי היה שר הפנים הרי
שהחלה ההסתננות לישראל של ה"מסץננים" הידועים, מארתריאה ומדרום סודן.
לישראל היה אינטרס ששתי מדינות אלה תילחמנה בסודן ולכן בתמורה משרד החוץ איפשר
למסתננים הללו לחדור באין מפריע ממצרים והורה לחיילי המילואים לא לעצרם. לימים הדברים
יצאו לאור כאשר דווקא שר החוץ ה"ימני" – אביגדור ליברמן, שסירב לגרשם מהארץ (למרות
התחנוניותיו של ישי ) , ואילו ח"כ דוד רותם מ"ישראל בתינו" (של
ליברמן...) נזכר ש"גם היהודים היו פעם פליטים". במשך שנים – תחת משרד הפנים של ישי, חדרו אותם מסתננים אך
ישי לא עשה דבר. רק כשהבעיות התעוררו בדרום ת"א הרי שלפתע ישי החל לצווח
ככרוכייא. ישי פשוט היה עד אז "חותמת גומי" וכך הוא נשאר גם אח"כ.
בועדות של משרד הפנים – הנוגעות לרובע היהודי בעיר העתיקה בי"ם ולכותל
המערבי , הרי שלא נשלחו נציגים דתיים ובטח לא חרדים וכך נקבעו בועדות הללו נהלים
אנטי דתיים ברחבת הקודש עד כדי בניית שירותים לנשים בעזרת גברים! אני מעריך שגם
בנושא הכבאות בכרמל לא ידע האיש מימינו ומשמאלו , שהרי מה לו ולעניינים מורכבים
ככבאות? בקדנציה הקודמת יצא שר הדתות מש"ס – יעקב מרגי, נגד הרצון של "רבני צוהר" לשנות את אזורי רישום
הנישואין, אך תוך פחות מ-24 אילץ אותו ישי( שתמיד התרפס בפני ה"סרוגים")
לחזור בו וזאת לאחר שהליכוד אילץ את ישי
לאלץ את מרגי. "חד גדיא" חוזרת ונישנת שבה לבסוף ישי מציית לאדוניו
הפוקרים. ולכן לא פלא הוא שישי חתם ל"אלילו" נתניהו על המסמך המעביר את
קברו של דוד לקתולים מרומא. ישי בטח לא
שאל את הגר"ע יוסף כמו הוא לא שאל אותו על הרבה דברים אחרים. עוד "נאמן
בית" כזה ואבדנו.
לאחר בחירות 1992 – כש"ס זכתה
בתיק הדתות, נשאל הגר"ע יוסף בעניין הבעייתיות בכל הנוגע להענקת "שירותי
דת" לדתות האחרות על אדמת ארץ ישראל הקדושה. לא במקרה עלתה השאלה הזו מכיוונו
של דרעי , שהרי הוא ידע מראש את דעתו של הגר"ע יוסף. הרב עובדיה יוסף טען כי
עם המוסלמים אין בעיה של נתינת שירותים משום שכבר הרמב"ם הגדירם שאינם בכלל
עבודה זרה, אך עם הנוצרים זו בעיה קשה משום שברגע שנותנים להם "שרותי
דת" , אזי, לא רק שעוברים על "לא תחונם" אלא ממלאים את הארץ בעבודה
זרה. דרעי שמח לקבל את התשובה הזו ופינחסי נותר סגן שר הדתות כששר התות הוא
רוה"מ דאז, יצחק רבין. כך נותר דרעי השר היחיד של ש"ס בזמן שרבין רצה
להעניק להם שני שרים. לימים ה"עניין העקרוני" הפסיק לעניין את ש"ס
והם השתלטו על תיק הדתות והעברת הכסף והאמצעים לעבודה הזרה הנוצרית מבלי להיוועץ
שוב בגר"ע יוסף. מכאן שמעשהו של ישי – החתימה על העברת קבר דוד המלך לקתולים,
בודאי שלא היתה על דעת הגר"ע יוסף וכמו תמיד, בנושאים תורתיים אמיתיים איש
אינו מתייעץ עם ה"גדולים", שאותם הוא שולף לפני הביערות.
כשבוע לפני חג הפסח תשע"ג הלך לבית עולמו יהודי זקן , מעל גיל ה-90
בלונדון הבריטית. היה זה אחד משני התלמידים האחרונים של ה"מהרי"ם
מלובלין" (השני הוא הרב וואזנר יבדל"א) , ושמו ירחמיאל ישראל יצחק דאמב.
בספרו "העתקות" – שנכתב על ידו
כבר בראשית שנות ה- 70 של המאה ה- 20, הוא טען כי "מועצת גדולי התורה"
של אגו"י איננה אלא חותמת גומי לאישור התמודדותם של עסקני אגו"י לפרלמנט
הישראלי וכי לראיה שאותה "מועצת" איננה מתכנסת בשום עניין חשוב ואמיתי
ליהדות כמו פריצות גדר תורתיות, קידושין , עירובין וכו', אלא לצרכים הפוליטיים של
עסקנים נמוכי קומה לעניין בחירות ולגיטימציה לישיבתם בקרב פוקרי ישראל ובקרב ארגוניהם.
הרב דאמב הדגיש כי לפני השואה המרה כינוסים עקרוניים – על ענייני תורה ומדינה,
נעשו אק ורק ע"י הרבנים וע"י איחודי הרבנים ואילו היועצים והשמשים היו
רק נושאי הכלים אך לאחר הקמת המדינה הציונית הפכו נושאי הכלים לעיקר והגדולים
למשנה. מסתבר שההשקפה הזו היא בדיוק מצב האירועים כיום ומצב מעמדן של שלושת
"מועצות גדולי וחכמי התורה" של אגו"י , דגה"ת ובמיוחד
ש"ס שלאחר פטירת הגר"ע יוסף. פרשת העברת קבר דוד המלך מוכיחה זאת היטב ,
ומוכיחה עוד יותר היטב לאיזה עסקנים נמוכי קומה נפלו החלטות התורה. לעומת זאת,
לציבור החרדי הרחב נראה בטעות שכל אותן החלטות אומללות וכפרניות אושרו ע"י
"גדולי הדור", בעוד שהאחרונים אינם יודעים דבר וחצי דבר ממה שמעוללים
"יועצי האחיתופל" שלהם.
לא לחינם עטה הכנסייה הקתולית דווקא על קברו של דוד המלך. דוד המלך הוא
משיח צדקנו וביחזקאל מובא כי "ביום ההוא יגאלכם עבדי דוד". נאמר
"דוד" ולא "בן דוד". הנוצרים – ובמיוחד הקתולים וגרוריהם האנטישמיים, חפצו תמיד
להשתלט על הר ציון ועל קבר דוד וקברי מלכי יהודה כדי להוכיח כי "אותו
האיש" הינו הצאצא של בית דוד. בית לחם יהודה – בה נולד דוד המלך, איננה אותה בית לחם הגלילית
שבה נולד ה"איש ההוא" ומשם פעל בכלל בגליל שבצפון הארץ, אבל הנוצרים
העבירו את כל שקריהם לי"ם ולבית לחם כדי לעורר את הטענה כי הם ממשיכי היהדות
וכי ה"ברית הישנה תמה", רחמנא לצלן. בגנזי הש"ס – סנהדרין צ"ט, נאמר כי אותו האיש נודה ע"י רבי יהושע בן פרחיה ,
בבורחם של חכמי ישראל מפני המלך החשמונאי
אלכסנדר ינאי. הזמן הכרונולוגי הוא כשבעים וחמש שנה לפני הספירה הנוצרית , שעל פיה
כביכול נולד ה"איש ההוא". אם ה"איש ההוא" הוצא להורג בגיל
שלושים וחמש לערך , מקסימום, הרי שמותו האמיתי היה כשלושים וחמש שנה לפני טענת
הנוצרים להיוולדו. גם בכתבי "יוסיפון" האיש ההוא לא מוזכר כלל וכלל אלא
בזיוף הנוצרי מאוחר יותר – ביוונית , של ספריו. כל הסיפור הנוצרי הוא
שקר וכזב. במשך 1300 השנה שבהם שלטו המוסלמים בארץ הקודש והשתלטו על כל מה
שהביזנטים – ואח"כ הצלבנים, לקחו
לעצמם בדרך המיסיונרית. דווקא מאז שדרכה התנועה המיונית בארה"ק – מימי הבריטים, ובמיוחד מיום קום מדינת ישראל שוב
זכו הכנסיות הנוצריות ל"עדנה" ומתחם קבר דוד המלך הפך משנת 1967 (כיבוש
השטחים) ליותר ויותר לשטח נוצרי.הנוצרים – ובמיוחד הכתות המיסיונריות שלהם,
מאמינים כי כאשר היהודים יכירו ב"אותו האיש" הרי שהוא יתגלה. על קו אנטי
יהודי זה פועלים ארגוני מיסיונרים בארה"ב שתומכים במדינה הציונית ומבטיחים
להביא אליה – ובמיוחד להתנחלויות, עשרות
אלפי נוצארים מיסיונרים. ההנהגה הישראלית – ובמיוחד הימין הרויזיוניסטי של נתניהו
, דנון וחבריהם. לא מכבר ביקר בישראל אותו שדרן טלויזיה אמריקאי נוצרי – מיסיונרי וב"כבודת" הימין וח"כ
דני דנון הובא לכותל המערבי ואת תיפלותיו וצלמיו העמיד שם לאורך שעה ארוכה. איש
מאנשי "יהדות התורה" וש"ס לא מחה על חילול הקודש הזה. אילו היה
מדובר בנציג של אבו מאזן, אזי, מיד היו הרעשנים של פרוש, מוזס , אייכלר , ישי ,
זאב וחבריהם מרעישים עולמות בקול צורם. גם
הרקע של בנימין נתניהו אפוף בעשן נוצרי ומיסיונרי סמיך. האיש חונך בארה"ב
והוצנח בגיל צעיר להיות ה"מסביר הישראלי" ובשם בדוי עם צליל זר (
בנג'מין ניתאי או בן ניתאי...) וכבר בגיל 28 הוצנח לפרש את עמדת ישראל , כאשר
הימין של בגין רק היה ב"חיתוליו" השלטוניים. בגיל שלושים פלוס הפך האזרח
האמריקאי בן ניתנאי לשגרירי ישראל באו"ם והפעם בשם בנימין נתניהו. היו אלה
הימים שעל כל תפקיד בליכוד נלחמו עסקניו כאריות ואילו יושב הניכר – עם עבר בטחוני דווקא אמריקאי, זכה בתפקיד. גם
לגבי אשתו השנייה של נתניהו – פלייר, לוטה
הערפל ויש הטוענים לאי יהדותה ואחרים טוענים כי "גוירה" ב"גיור
רפורמי", דהיינו היינו הך לגבי "יהדותה". מכאן שלא מעט פרשנים
טוענים כי נתניהו הינו שליח אמריקאי – רפוליקאני שמטרתו במזה"ת ובישראל לסייע
לאותו ימין נוצרי – מיסיונרי. קשריו של נתניהו עם הרפורמים ידועים היטב וכבר
מהקדנציה הראשונה שלו הוא החל לתת להם כוח וסיוע ללגיטימציית יתר שלהם בישראל. גם
החינוך שנתניהו קיבל בביתו לא היה פרו דתי ואביו – פר' בן ציון נתניהו, היה יד ימינו של ערי
ז'בוטינסקי כשפרשו מתנועת ה"חרות" לאחר שמנחם בגין נחשב על ידם
"פרו דתי" מדי. הכנופיה הזו ניסתה גם לפעול להקמת מזנון "דבר
אחר" בפרלמנט הישראלי. ולכן, לא לחינם הלך הזרזיר הקתולי אצל העורב והאורב
הציוני.
כבר בספריו של הרצל שר"י מבטיח הלה לכנסיה הקתולית סיוע במזה"ת
נגד הברברייה. אותו הרצל מבטיח גם – רחמנא
לצלן, את ניצור היהודים. אין ספק שהתנועה הציונית ולימים "מדינת ישראל"
מקרינים כסוכן אנטי יהודי- דתי בעיני הנוצרים הקתולים ואף הקיצוניים יותר ועם
השנים מתגבשת ברית טמאה ביניהם להעביר את ההשפעה הקתולית והמיסיונרית לארה"ק
כשההתנגדות לאסלאם היא אחד השיקולים והשיקול הציוני הוא גם להעביר את הנצרות
כאלטרנטיבה להשקפה התורתית היהודית מהמזרח וכנ"ל גם כאלטרנטיבה לחרדיות
האירופאית. בראש מדינת ישראל פועלים יותר
ויותר אישים שזהותם איננה עוד יהודית עפ"י ההלכה או שלפחות הם נחשדים בכך. כך
גם לגבי האקדמיה , הסיפרות והתרבות הציונית. רפאל איתן היה "סאבודניק"
לא יהודי – שגם הודה בכך בגאון, טדי קולק
היה סוכן בריטי שתפקידו היה לרצוח אנשי אצ"ל ולח"י עבור הבריטים ( הוא
האיש שהעניק ל"מורמונים" המיסיונרים לבנות כנסיה על הר הצופים),
"גיבורות" ציוניות התגלו כנוכריות נוצריות, הסיפור סביב מוצאה של אימו
של שרון לוטה בערפל , יש הטוענים כי אימו של המשורר נתן זך לא היתה יהודיה ויש
הטוענים כי אימה של לאה רבין "התגיירה" ב"גיור" שלא היה בו
שמירת תורה ומצוות. לאחרונה התגלה כי בפרשת קבר דוד המלך דווקא אביגדור ליברמן
סירב לחתום על העברתו לרשעי ישראל למרות הלחץ של סגנו דני איילון – שנשוי לאישה קתולית – נוצריה! אין ספק שבתוך ההנהגה
הציונית של היום מתרבים מיום ליום סוכני המיסיונאריזם הנוצרי העושים זאת מרצון
ומשנאת דת ישראל – כשחלק לא מבוטל מהם הם
בעצם נוצרים בעצמם אך מצוידים במסכה "יהודית – חילונית" ובקונצפציה
"אנטי מוסלמית להצדקת המשך ההשתלטות המיסיונרית נגד היהדות. מטרתם הסופית
הינה כמטרתו של הרצל שר"י : "מדינת בזיליקה" קתולית – נוצרית על
חורבות היהדות , חס ושלום.
היהדות החרדית שקועה בשבי ציוני ומאז השואה השבי הזה אבסולוטי – להוציא את חסידות סאטמר וה"עדה
החרדית". יותר ויותר "רבנים" קלי דעת מחופשים ל"אורתודוכסים"
ואף ל"חרדים" חודרים לתוך היהדות החרדית ומאפשרים להעמיק את ההיטמעות עם
אותו כס לא קדוש וטמא. היו ימים שה"רב הראשי" יצחק ניסים היה מוכן לאבד
את משרתו ורק לא להפגין לויאליות והתרפסות לפני הנצרות והאפיפיור, אבל מאז שהרב
ישראל לאו והרב אליהו בקשי – דורון נבחרו לתפקיד ה"רבנים הראשיים" החל
מרוץ טיפשי ומטורף של נושאי התפקידים הללו אל האפיפיורים ברומא וכך עשו גם יונה
מצגר ושלמה עמר. יתרה מכך , מחריד ומבהיל כיצד "ראביי" קונסרבטיבי
כמייקל שודריך מפולין זוכה ללגיטימציה של הרב אליקים שלזינגר מלונדון וזאת לאחר
התמונות שהוצגו ברבים ובפני שלזינגר עצמו ובהן
מופיע שודריך בכנסיה קתולית באיטליה , לוחץ יד לאישה מעורטלת ומכנה את ה"פגר
המת" שנתן ידו לרצח יהודים בשואה - האפיפיור הלפני אחרון, "מורי
ורבי"! כספי המיסיונרים בעולם אינם פועלים רק על הציונים אלא גם על "רבנים
אורתודוכסים" כשלזינגר , המתחפשים ל"בריסקאים"
ול"סאטמרים". כל הפלישה הנוצרית – דרך הציונות החילונית , לחיי היהדות והעברה על
דת ישראל תוך העברת בתי קודשינו לנצרות המיסיונרית, מנומקת כ"צעד אסטרטגי נגד
האסלאם". מכאן גם נובע חרחור המלחמה של נתניהו נגד אירן - בשרות הרפובליקנים
האמריקאים, ובעידודם של המיסיונרים משם.
מנגד החלו נוצרים מיסיונרים לפעול להפרדת הנוצרים הערבים מאחיהם המוסלמים
כדי לסייע לציונים לגייסם לצבא הישראלי. זו עוד תזוזה מיסיונרית נוצרית – להחלפת
היהדות כדת העל במדינה , והפעם לחדור לתוך הצבא הישראלי. לא במקרה אין לתזוזה
הערבית – נוצרית הזו קרקע פוליטית בישראל אלא נדחפת ע"י כמרים נוצרים שאינם
ערבים, הבאים מבחוץ.
את הנבלה הזו – העברת קבר דוד
המלך לצאצאי ההשקפה האינקויזאטורית, יש לעצור
בכל מחיר. אלי ישי עשה נבלה בישראל ועסקנים קטני קומה כמשה גפני , המגבים את הטיפש
הזה, רק מחזקים את הטומאה הנוצרית. יש לעשות הכל ולגלות את אזני אותם
"גדולים" שגפני , ישי ודומיהם מדברים בשמם אך מסתירים מהם את רוב
הפעילות האנטי דתית שלהם. ויפה שעה אחת קודם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה