שייכות לעם שלא נולד

בס"ד

   שייכות לעם שלא נולד / הרב אליהו קאופמן

     בשבוע שעבר פסק בית המשפט באי הכרתו ברצון קבוצת אזרחים ישראלים שביקשה לציין בסעיף הלאום שלה את המונח "ישראלי". בראש הקבוצה הזו התבלטו אורי אבנרי , עוזי ארנן ושולמית אלוני. על אבנרי ואורנן אינני מתפלא ואם הם היו יכולים לסחוף את חבריהם גם להגדרה של "אני כנעני" הם היו עושים זאת מזמן. עשרות בשנים  מנסים השניים שוב ושוב לעשות ככל יכולתם כדי להיפרד מהעם היהודי אל קונצפציית ההזייה ששמה היסודי היה ה"עם הכנעני" ולימים החליפה אותה קונצפציית ה:"עם הישראלי". גם אם אינני מסכים לרעיון ההזוי של ה"עם הכנעני" הרי שלכנותו לימים ה"עם הישראלי" זהו שוב חטא נוסף לעיוות המורשת ההיסטורית של עם ישראל. מי שמכנה עצמו "כנעני" אומנם אומר לעולם שהוא תולש את עצמו מעם הנצח אבל אותם אנשים - עם אותם כוונה,  חוטאים לאמת כשהם מכנים את עצמם "ישראלים", משום שגם במושג הזה ישנה דת אש למו והיסטוריוגרפיה דתית ומסורתית שממנה הם כל כך רוצים לברוח.

    אבל קונצפציית ההתבוללות הזו היא הרצון ליצור "עם חדש" כשהבסיס הם צאצאי יהודים ומתבוללים יהודים שכופרים בעיקר ולזווגם עם  כל שאר העמים במדינה הזו תוך רצון לפרוש אפילו מהמסורת היהודית של החילוניים בארץ. אבל הבעיה של אותם הזויים היא שהערבים, הדרוזים והצ'רקסים דוחים את הרעיון הזה – הכולל ויתור על מורשתם שלהם, בשתי ידיים. מאז 1990 נתלים ההזויים הישנים במתבוללי חבר העמים שעלו לארץ , בלא יהודים שבהם ואף ביהודים שבהם – שלא זכו בבריה"מ לשעבר בהארה יהודית. אבל גם שם נחסמת דרכם של ההוזים ה"לאומיים" משום שגם הלא יהודים מקרב מהגרים אלה – שזכו משום לכינוי "חסרי דת", דוחים את התבוללותם ב"עם" דמיוני שלהם ולחלקים ה"ישראלים" שלו אין ולא דבר, ולכן המהגרים הללו מעדיפים את תרבותם הסלאבית ובצדק.

   קראתי השבוע מאמר של גדעון עשת ב"ידיעות אחרונות" ובו הוא מספר על חבר בעל עמדות ימניות קיצוניות אך אנטי דתי וכשהלה נשאל מיהו יהודי הוא עונה –  "כל מי שאיננו ערבי". כן, אני הייתי מוסיף לתשובתו גם את המילים "מי שאינו דרוזי" ו"מי שאינו צ'רקסי" ומגיע לאמת הסותרת של פעילי ה"לאום הישראלי" –  אנשי השמאל שמשלימים את החבר הימני של גדעון עשת.

  מורי ורבותי, זו הטרגדיה של הציונות שלא הבינה שאי אפשר לבנות עם חדש על מורשת ישנה כשאותה מורשת משמשת רק לשם תירוץ קולוניאליסטי. לכולם מבתבר שוב ושוב שנכון הדבר  - עליו הסכימו במפתיע היהדות והקומוניזם, כי היהדות היא דת ולא לאום. לאנשי הרעיון של ה"לאום הישראלי" אין כאן מטרה לעצב את "פני המדינה" . גם במדינת כל אזרחיה" - שאף כותב שורות אלה אינו דוחה את רעיונה, ימשיכו לחיות זהויות לאומיות ודתיות כפי שהן כיום ורק הציויון האזרחי יקבל צורת שיויון פוליטי. אבל את קבוצת אורנן –  אבנרי ואלוני איננה מעניינת צורת השיויון המדיני של המדינה , וגם לא בנקודת המיעוטים הלאומיים, אלא שהם עצמם  חפצים בהמשך ההגמוניה המערבית והלבנה בארץ ישראל אך עם שם אחר , ולאחר שהתוכן היהודי יורק ממנו סופית. הכמיהה שלהם היתה בעבר –  מאז יסוד הציונות , שאמנם יקום עם חדש עם זהות "יהודית" שפירושה בית רעיוני ואתני לכל  מי שאינו ערבי, דרוזי וצ'רקסי ותוך הורקת היהדות מתוכה ( והקאת הדתחיים והחרדים כמובן...) ושאותו יציר כלאיים "לאומי" חדש  ימשיך לשלוט במדינה הציונית עד קץ הימין. אבל לימים גילו   הללו –  ובראשם גב' אלוני ושכמותה, כי היהדות רק מתגברת ולכן חברה אותה אלוני ושכמותה ל"כנענים" רטוש ואבנרי (שזיהו את המשך היהדות לעולמים כבר עם הקמת המדינה) ועכשיו כל אלה דורשים במקום המושגים "יהודי" (על פי דמיונם מהו "יהודי"...) ו"כנעני" (מושג שאבד עליו הכלח) את המושג הפופולארי יותר בימנו ששמו  "ישראלי". זהו מושג לא מחייב עם בסיס מערבי – לאומני וליבראלי ובלי דת יהודית ובלי מיעוטים מקומיים.

     ב-2 בנובמבר יקיימו אנשי עמותת "אני ישראלי" כנס בנושא ואומנם בכנס הזה ישתתפו בעיקר בני ה"תנועה הקיבוצית", שלאחר כל "פשיטות הרגל" הרעיוניות שלה היא מחפשת "אתגר רעיוני" חדש, והיא זו העומדת מאחורי הארגון. ואומנם אלה הם צאצאי ה"ציונות האמיתית" של פעם שנכשלו בהוקרת המושג "יהודי " מיהדותו ויציקת ה"לאום הכללי" לתוכו –  מושג שאינו מתאים לעם ישראל מאז מעמד הר סיני, המוכיח כי רק שלשלת הדורות במצוות היא קיום המושג יהודי. אותם קיבוצניקים ניסו להביא לכנס הזה גם קבוצות מיעוט דתיות יהודיות ובני מיעוטים כדי לתת "אמינות" של "פטא מורגנא" לרעיונותיהם אבל מה שהם העלו ב"חכתם" היו דמויות של שוליים סהרוריים ותו' לא, מה שמוכיח שאף אחד אינו רוצה להקים עימם שוב את ה"ציונות הסוציאליסטית האנטי דתית ההיסטורית"). מיכאל מלכיור כבר מזמן רחוק מלייצג זרם דתי לאומי כלשהו אלא יותר את השמאל הציוני הלא דתי, חיים אמסלם הוציא את עצמו מהכלל החרדי ואילו אצל הדתיים הלאומיים אין לו מקום, יהודה משי זהב אינו אלא "קוריוז" וגב' זחלקה –  אגבריה מהרסיס הפוליטי הערבי "דע"ם אף איננה זוכה לייצוג ב"וועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל".  איש המיעוטים היחיד שמייצג משהו בסקטורר שלו ושהסכים לבוא לכנס היה השר הדרוזי לשעבר , סאלח טריף, אך לא משום הסכמתו לרעיון אלא אולי כדי לשקם את ה"קריירה" הנשכחת שלו. אורח הכבוד – אהרון ידלין קשישא, מוכיח רק את ה"שבר ההיסטורי" בכישלון הציונות להחליף את המושג "יהודי" בתוכן בלתי דתי.

     אני רק מבקש מכל אלה הסבר אחד לעתיד: אם אומנם הם יקימו את ה"עם החדש" שלהם בבחינת בניית לאומיותם העצמאית של כל אלה שאינם ערבים, דרוזים, צ'רקסים ויהודים, אזי, מה יהיה הנימוק וההסבר שלהם לקיומם בארץ ישראל ולשליטתם בשאר המיעוטים (מלבד ההסבר הקולוניאליסטי), שהרי אז כבר לא תעמוד להם הטענה האוילית כי הם אינם מאמינים באלוקים אבל הוא  הבטיח להם את הארץ?...