בס"ד
בין דם אדום לדם כחול / הרב אליהו קאופמן
פרשת רצח אמיל גרינצוויג היא פרשה יותר מדי כואבת שעלייה צריכים
כולנו להרכין ראש ולערוך חשבון נפש. כאשר אירע הרצח של רבין וראיתי את כל ההמולה
נגד הרוצח השפל יגאל עמיר שאלתי את עצמי הרבה שאלות של מדוע? לא הבינותי - ואינני
רוצה להבין גם כיום, מדוע אפשר היה להקל בעונשו של יונה אברושמי שרצח את אמיל
גרינצוויג לעומת היחס שניתן ליגאל עמיר.
אברושמי פגע בחף מפשע וממדיניות פוליטית - ואם היה יכול היה קוטל גם אחרים.
גרינצוויג רצה רק להפגין וקיבל אישור לכך כחוק. גרינצוויג לא היה איש יוזמה
מדינית או צבאית שישמש למטרת התקוממות. והנה הגיח מאחור רוצח שפל שרצחו מבלי להכירו
וככזה היה צריך הרוצח הזה להינמק בכלא למרות שרצח "רק" בעל "דם
אדום" ולא בעל "דם כחול". אבל יפי נפש ממרכז ושמאל המפה - כיוסי
שריד ואפילו יצחק רבין עצמו , חשבו אחרת והאמינו ל"חזרתו בתשובה" של
המפלצת הזו, שהיום מסתובבת חופשי וגאה על מעלליה מבלי שתעצר על ההתפארויות הללו.
אותו אברושמי מספר בגאווה לעיתונות כי מנשקים את ידו על הרצח שביצע אך אף אחד אינו מבקש להחזירו לכלוב שממנו יצא
בחסד משום שקריו.
אילו הייתי בן משפחתו של אמיל גרינצוויג
המנוח לא הייתי שותק ומסתפק בקריאה על שם המנוח מוסדות ואירועים אלא דואג להרעיש
עולם עד שאברושמי יחזור לתא שלו. אבל אינני מלין על משפחת גרינצוויג האומללה
והיקרה. אין למשפחה הזו "גב פוליטי", אין להם בנים ובנות בפוליטיקה
ובשררת המדינה ואין להם כוח תקשורתי אגרסיבי. אלה פשוט אזרחים עובדים פשוטים
שבעורקיהם נוזל "רק" דם אדום ולא נשפך מגופם "דם כחול". ולכן
אברשומי ממשיך להסתובב ברחובות ת"א ולהתפאר בהיותו "רוצח לאומי"
ואילו יגאל עמיר ינמק בבור שבו היה צריך להינמק גם אברשומי הנאלח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה