בס"ד
את
אביו ואת אימו לא הכיר / הרב אליהו קאופמן
הוא היה אחד מגדולי הדור שלנו. ישנם עוד
כמה כמותו אבל מאחר ואת "גדולי ישראל" כיום קובעים לבלרים ופוליטיקאים
חרדים קטנים, אזי, הגדולים האמיתיים נשארים בגדר "מתן בסתר". הוא היה
באמת "יד ימינו" של הגרי"ש אלישיב. היה לו בית דין פרטי כי הוא מאס
ב"דיינות מטעם" של משפחת רלב"ג – לאו. כזה היה האיש שנפטר לפני
כחודש, בחודש הרחמים תשע"ט: הדיין והרב הגאון אברהם דב לוין.
בימים אלה ימלאו חודש למותו של הדיין
אברהם דב לוין. האיש גר בבני ברק אבל למעשה הוא חי בירושלים, שם היה בית דינו. זהו
אחד מעמודי התווך התורתיים וההלכתיים שעימם באמת נועץ הרב יוסף שלום אלישיב. אבל
כמובן שמערכת הפוליטיקה החרדית – ציונית (ובעיקר "דגל התורה") פולטת
שמות אחרים כמו ה"ירקן" יוסף אפרתי, האסיר לשעבר יונה מצגר והלבלר רפי
פרנק, ואילו הציונים עצמם כבר טוענים כי בכלל ה"שייגץ" דב הלברטל היה
"מקורבו" של הרב אלישיב. הרב אלישיב התייעץ בענייני התורה וההלכה בעיקר
עם הרבנים אברהם דב לוין ע"ה, שרמן וגדליהו אקסלורד יבדל"א. אבל הגאון
דב לוין היה עמוד התווך שבין כולם.
את האיש והדיין הכרתי כבר לפני כמעט שלושים
שנה – בימים שעבדתי בעיתון "יום השישי". אז הוא עוד היה דיין בבית הדין
הרבני בירושלים, בימים שיצחק רלב"ג – ובמיוחד אשתו הדסה (שני אנשי
"מזרחי" מובהקים) שלטו למעשה בדייני בית הדין הזה. אבל אברהם דב לוין לא
היה דיין כנוע כמו כולם. הוא לא היה מוכן להיכנע לתכתיבי הזוג רלב"ג, ולימים
למחותנם המפוקפק – ישראל מאיר לאו, שכ"רב ראשי לישראל", הצטרף לשליטה
בדייני בית הדין, מבלי שכלל היה בקי באמת בדיינות ובארבעת חלקי ה"שולחן
ערוך". לא לחינם פרש הדיין לוין מבית הדין הירושלמי – ציוני הזה, והקים בית
דין חרדי אמיתי משלו, בתוככי שכונת "מאה שערים" שבירושלים". הרב
לוין שוחח עימי באותם ימים (אמצע שנות ה-90 של המאה העשרים) על כול הבעיות במועצה
הדתית בירושלים, על "רבנות י"ם" ועל ה"רבנות הראשית",
ובמיוחד על בקשותיו החוזרות הנשנות של הזוג רלב"ג להורות לדיינים מה להחליט,
בדרך כלל כדי להטיב עם מקורביהם ומנגד כדי לפגוע ביריביהם. הם לא הסתפקו רק בסניף
הדייני של ירושלים אלא גם התערבו ב"רבניות אחרות", ובמיוחד ב"בית
הדין הרבני" של תל אביב. עבור הרב לוין זה היה יותר מדי. הוא החליט לנתק מגע
מהם. הרב עדכן את הגרי"ש אלישיב בכול אותם עניינים והגרי"ש לא פעם הורה
לנתק את הקשר בין הזוג רלב"ג ל"בתי הדין הרבניים" אבל מאחר והוא
בתמימותו מסר את ההוראות לאפרתי ופרנק הרי שהללו התייחסו אליהן כשלא היו.
הרב דב לוין היה סמל ליושר וליראת
שמים, ובמיוחד בפסקיו. בית הדין שלו היה העלייה לרגל של כול אלה שידעו כי
"בתי הדין הרבניים" – וגם החרדים, נתונים לא פעם להשפעות פוליטיות ושלא
כדין תורה, על פיסקיהם. הרב לוין היה לוי אמיתי: הוא המחיש שוב ושוב את המשפט של
שבט לוי – "את אביו ואת אימו לא הכיר". הוא נהג בסדר ועפ"י מערכת
זמנים מדויקת, כדי לא לצער את התובעים והנתבעים, שלא פעם הגיעו מרחוק. גם מי שיצא
אצלו חייב הודה כי היה כאן דין ומשפט צדק. הוא היה בקי בכול מערכת ה"שולחן
ערוך" ובכול פירושיו. תלמיד חכם ענק ואיש אמת. עצותיו היו מדויקות וכבדות
משקל. גם יריביו – שהיו לא מעטים, לא העזו לסנוט בו בגלוי כי ידעו את מה שיהיה אם
יפגעו בכבודו, וכיצד השומעים זאת ינהגו בהם. ממותו של הגרי"ש אלישיב הוא עבר
לעצמאות מוחלטת בפסקיו, אך במיוחד בהשקפתו.
לא כאן המקום לפרט לפרטי פרטים את דעותיו בכול
נושאי ההשקפה, הפוליטיקה והרבנות האמיתית בעולם הדתי והחרדי, אבל יש לי תכתובות
רבות עימו ובכללן תגובות חיוביות על כול מאמרי ההשקפה שלי. הוא צידד תמיד בהוצאת
האמת החוצה – גם אם היא הייתה מרה. היה לו ידע עצום וזיכרון ארוך. הוא היה חברם של
משמשי ה"חזו"ן איש" וה"רב מבריסק". הוא לעולם לא התרשם
ממה שהעיתונות החרדית – הצפון קוריאנית, כתבה בהילוליה על זה או אחר מעולם
"הרבנות" או לחילופין מה כשהללו הכפישו אישיות תורתית זו או אחרת. הוא
ידע היטב – ולא חשש לומר, כי הלבלרים החרדים הם בעצם סוכני השינוי ביהדות החרדית,
מטעם שלטון הכפירה. הוא התנגד ללימודים אקדמאיים, ובמיוחד ללימודי
ה"משפטים" בקרב החרדים, שלדעתו מטרתם הייתה לעקור את התורה הנטועה בלב
כול יהודי, במשפט התורתי ובמקום זאת להביא את המשפט הנכרי לתוך היהדות החרדית. הרב
לוין לא הסתיר מעולם את עמדותיו ולכן הוא נותר רק אב בית דין פרטי במקום לנסוק למרומי
מודעות הפרסום של "גדול הדור", "מרן" ועוד מיני סופרלטיבים
שפעם הם היו בעלי תוכן אמיתי והיום, מאלה שתולים אותן ועד אל שקוראים אותן, יודעים
שהן רק גניבת דעת ויחצ"נות זולה ל"רבני המבחנות" של השלטון הישראלי
והפוליטיקאים ה"לייט – חרדים".
הרב
דב לוין – במסע התורתי שעבר בעולם התורה והדיינות, הפך בשנים האחרונות לתומך נלהב
בהפרדת הדת והמדינה (גם דיינים בכירים אחרים לשעבר הפכו לתומכי ההתנקות הזו,
מהמדינה). הוא הפך כבר שנים קודם לכן לתומך בפרוק ה"רבנות הראשית
לישראל". הוא התנגד לערבוב "גיורי" הסרק הפוליטיים – ובמיוחד של
יוצאי חבר העמים, בתוך עולם הדיינות והתורה. הוא פשוט עבר צד. הוא הפך מליטאי חרדי
מהמחנה האגודאי לשעבר ל"פרושי" ירושלמי שצידד בהשקפותיהם של הגר"ח
זוננפלד, ולימים של האדמו"ר מסאטמר. משום כך הוא נותר מחוץ למערכת
ה"מורמת" מלאכותית של "עולם התורה". בעיתונות החרדית הזכירו
אותו ביבושת, בקשר לפסקים בלבד. רבני ערים ציוניים, כיעקב אידלשטיין למשל, הפכו
בעיתונות החרדית ל"פועלי ישועות" ול"מרנים" בזכות השתעבדותם
לפוליטיקאים וללבלרים החרדים – מודרניים. רבנים ליטאים, חסידיים וספרדים אחרים
הפכו ל"גדולי דור" רק משום שפסקו וריצו את הזרם ה"חרדי –
לייט" שהשתלט על היהדות החרדית.
גם בעניין הלאומנות הציונית ביהדות החרדית, הרי
שהרב לוין היה איש אחר. הוא התנגד לשרות הצבאי של חרדים לא משום "לימוד
התורה" אלא משום הסיבה שה"רב מבריסק" קבע: "אנחנו לא יצרנו את
הבעיה עם הערבים". הוא תמך במפגשים שהתקיימו בין אנשי ה"עדה
החרדית", "יהדות התורה" ואפילו ש"ס עם ה"רשות
הפלשתינאית" ובאחד מהם הוא אמור היה להופיע ברמאללה ורק מותו הטרגי של בנו
מנע ממנו את השתתפותו. הוא האשים את עסקני "יהדות התורה" וש"ס כמי
שאשמים בגיוס החרדים וקבע כי סטו מדרכם של ה"חזו"ן אי"ש"
וה"רב מבריסק". הוא היה באמת אחד מגדול הדור שלנו, שמוסתרים מעינינו
משום שהעיתונות החרדית ופוליטיקאים קטנים הם אלה שקובעים כיום מי יהיו "גדולי
ישראל". "יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים".
הקופשיצון
כנראה שהשורש של שם המשפחה "קופשי'ץ"
מקורו בשורש הקפיצה, שאחרת קשה להבין את ה"זיגזגים" ההשקפתיים של הרב
נתן קופשי'ץ מבית שמש, שקפיצותיו הרעיוניות יכולות לשמש תמרור קפיצה ל"זיגזוג"
גם עבור איווט ליברמן המתעתע. הרב קופשי'ץ הוא רשמית חבר בד"ץ ה"עדה
החרדית" אבל בעוד שהוא יושב במזרח החרדי הרי שליבו בפאתי המערב של החרדים
המודרניים והקלוקלים של מפלגות ש"ס ו"דגל התורה". זה שנים שהאיש –
במערכות הבחירות לעיריות, מסייע בידי משה אבוטבול וש"ס, בניגוד לדעת
הבד"ץ וזקני ה"עדה החרדית". פעם הוא עושה זאת בגלוי ופעם בסמוי.
כבר לפני בחירתו הראשונה של משה אבוטבול לראש עיריית בית שמש, טען אבוטבול באוזניי
( כשסיכוייו להיות ראש רשימת ש?"ס שאפו עדיין לאפס) כי "הכול יהיה בסדר,
ואגש לרב קופשי'ץ והוא כבר יסדר את העניין". התפלאתי מה הקשר בין רב ב"עדה
החרדית" לאיש ש"ס ולרשימת ש"ס ? אבל עד מהרה הסתבר שקופשי'ץ –
כביכול, מה"עדה החרדית", איננו אלא עושה דברו של משה אבוטבול מש"ס,
ואותו קופשי'ץ הבטיח לאנשי ש"ס שאם יעמידו בראשם את אבוטבול הוא ידאג לסייע
בעדו גם ברקב אנשי ה"עדה החרדית", ולהביא חלק מהם לקלפי. וכך אמנם היה.
אבל אז הוא עוד היה עושה זאת – אותו נתן קופשי'ץ, כ"גנב בלילה". לימים
ארגן קופשי'ץ הצבעות של חלק מאנשי ה"עדה החרדית" בקלפיות המרוחקות של
שכונת רמת בית שמש א', הרחוקה ממגורי המצביעים, שוב כ"גנב בלילה". אבל
כששאלו את הקופשיצון האם הוא מורה לאנשי ה"עדה החרדית" להצביע בבחירות
לעירייה הוא כמובן שטען ש"לא היו דברים מעולם". גם בנוגע לעיתון
"חדש" – העיתון המקומי והפרו ציוני של העירייה בבית שמש, העמיד קופשי'ץ
דעות של "כן ולא" גם יחד. בתחילה הוא יצא נגד העיתון הקלוקל אבל
כשהחרדים הציונים יצאו נגדו הוא אישר את העיתון, ואז הציבור החרדי יותר יצא נגדו
והוא כמובן שאסר את העיתון לחרדים שמקורם מהירושלמים אך התיר אותו לשאר חרדי בית
שמש...
במערכת הבחירות הנוכחית – לפרלמנט המינים
הציוני, הוא חצה את כול הקווים. הוא השתתף בכנס בחירות של מפלגת "דגל
התורה". כדאי להבין שהיום "דגל התורה" איננה אפילו זו של ימי הרב
שך אלא מרכז השבאבניקים של אלה המחדירים את כול מקצועות ההסכלה ליהדות החרדית,
זוהי המפלגה המוסרות בחורים תמימים לצבא הציוני, זוהי המפלגה שבחורי הישיבות שלה
רקדו במעגל עם ראש עיריית חיפה – אותה גב' קאליש האנטי דתית ומלבת התועבות ועוד.
ב"עדה החרדית" קראו לקופשיצון המקפץ להחליט לאן דרכו ו אבל מאז הקריאה
ה"זיקית" הזו עדיין חלק מבד"ץ ה"עדה החרדית". זהו איש
שאוהב כבוד והשפעה וניתן לראותו שמח לכך בכול בתי הכנסת החרדים והמודרניים של רמת
בית שמש א', שם הליטאים הציונים והספרדים מנשקים לו את היד והוא כול כך נהנה מהרוק
המגעיל שלהם. את האיש ההפכפך הזה צריך להעיף בבעיטה מבד"ץ ה"עדה
החרדית".
האדמוני מבית עשיו
לא במקרה נכשל יצחק
פינדרוס, פעמיים תוך ארבעה חודשים, להיכלל כח"כ שמיני ב"יהדות
התורה". זהו האיש המשמש לאנשי הגו'ינט וההסכלה החילונית כסמן מרכזי וכפעיל
ראשוני להעביר חרדים על דתם להסכלה הברלינאית – ציונית. זהו הסוכן של "מכון
מנדל" לשינוי היהדות החרדית לחילונית, והוא אחד מ"סוכני השינוי"
הבולטים שלה. האיש חבר הנהלה ב"מכון החרדי לחקר מדיניות" של אלי פלאי
(בעל העיתון "משפחה" וממשפחת אנשי הליכוד ה"חרדים" אשר
מסייעים לחילוניים). המכון הזה מוציא מחקרים נגד ההשקפה החרדית מימים ימימה ונגד
החברה החרדית האותנטית וההיסטורית. פינדרוס הודה בנאום לפני "חיילים
חרדים" כי הוא עומד מאחורי המכון המסכיל של בצלאל כהן, שמטרתו להפוך כול חרדי
למודרני. עבור הקב"ה זה כבר היה מוגזם, וממעלה הבינו כי ב"כנסת
המינים" פינדרוס יכול ועלול להזיק שבעתיים ליהדות החרדית ולכן עדיף שיבחר איש
ליכוד אנטי דתי גלוי מאשר סוכן אנטי דתי סמוי ואדום כמו עשיו, בבגדי שחור – לבן. זהו גם האיש שפער את פיו המבחיל, כמו חמור, נגד
גדולי ישראל – שציוו לא להצביע בבחירות כלשהן, ושביקש לעכב מגרשים ל"עדה
החרדית" בירושלים עד שיחליטו להשתתף בבחירות הטמאות לעיריית ירושלים, שם הוא
משמש משת"ף לאנטי דתיים. אם "יהדות התורה" חפצה לבדוק את דברי
שתעמיד בבחירות הבאות את האדמוני מהר שעיר במקום התשיעי ברשימתה ותגלה כי תקבל
"רק" שמונה מנדטים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה