המזימה

 

בס"ד

                   המזימה / הרב אליהו קאופמן

   החוק החדש של שר המשפטים, גדעון סער, הוא לא רק חוק פרסונאלי נטו נגד בנימין נתניהו, אלא "חוק יסוד" לכונן ממשלת ימין כבר בקדנציה הזו, עם הליכוד, ולהחזיר את אימון בוחרי "תקווה חדשה" ו"ימינה" במפלגות הללו לפני הבחירות הבאות, אשר תהיינה באשר תהיינה.

   לא לחינם מתכוון גדעון סער – כשר משפטים, להעביר את החוק הפרסונאלי נגד ח"כ בנימין נתניהו. זו איננה נקמה אישית נטו אלא זהו החוק שישנה את המפה הפוליטית בשלטון בישראל, יחליף קואליציה ישנה ונוכחית בקואליציה חדשה ומנגד ימנע בחירות חדשות תוך פחות מארבע שנים. למרות העברתו של החוק המאפשר לארבעה ח"כים להקים סיעה עצמאית כחוק, ולא להיות מוגדרים כבעבר – ככלנתריסטים, הרי שבקואליציה יודעים היטב כי הסיכוי שארבעה ח"כים יערקו מהליכוד לסיעה עצמאית או יצטרפו לאחת מסיעות הקואליציה הוא אפסי. בליכוד כולם "נעולים" על נתניהו, לאו דווקא מחיבתם אליו אלא מתוך החשש שמרי נגדו ימוטט אותם בעתיד בקרב מצביעי הליכוד, ובמיוחד בפריימריס. דהיינו, החוק שעבר לא מכבר – נגד הליכוד, הוא בעצם חוק עקר ותו לא. החוק של סער הוא היחיד שיוכל באמת למוטט את הליכוד ואולי גם לפורר אותו.

                                     מגמת החוק החדש

    שני חלקים קיימים בחוק הזה והשאלה אם יעלו יחדיו או עפ"י סדר של ראשון, ראשון ואח"כ שני, שני. סער יודע היטב שאם החוק שלו יעבור, ובו איסור על נאשם בפלילים להתמודד לפרלמנט הישראלי, הרי שהוא יצליח להוריד את נתניהו מהתמודדות הבאה לראשות הממשלה וכך הליכוד יתחיל להתמודד בתוך תוכו על מי יהיה המועמד הבא שלו לראשות הממשלה, בקדנציה הבאה. באופן הזה מאמין סער כי נתניהו יפנה את מקומו ואז תיווצרנה שלוש אפשרויות: 1) הליכוד יבחר מועמד אחר לראשותו ואיתו הפלג הימני של "ממשלת השינוי" יוכל לנהל מו"מ לשינוי הקואליציה הנוכחית כבר בתוך הקדנציה הנוכחית. סיעות "ימינה", "תקווה חדשה" ואלי גם "ישראל בתינו" יוכלו לחבור לליכוד אחר ובראשות דמות פחות בעייתית מנתניהו, ועל כך כבר הצהירו בעבר גם גדעון סער וגם אביגדור ליברמן שזו משאת נפשם. בכך הם ייפטרו ממר"צ, מרע"מ, ואולי גם מ"העבודה". השאלה תהיה רק האם בראש הממשלה החדשה יעמוד מנהיג הליכוד החדש או שתהיה שם רוטציה עם בנט וסער. 2) האפשרות השנייה היא שלאחר שהחוק יעבור ונתניהו באמת יתפטר מראשות הליכוד הרי שגדעון סער עצמו ישוב לליכוד והליכוד כבר ימנה אז 35 מנדטים ואז גם בנט כבר לא יהיה כול כך חשוב, ואולי בכלל ראש הממשלה החדש יהיה הפעם סער, כאיש ליכוד. 3) האפשרות השלישית היא שחוק כזה לא רק שיביא להדחת נתניהו מראשות הליכוד אלא יפתח מלחמת עולם פוליטית בליכוד עד כדי פירוקו לא רק לסיעה אחת בת ארבעה מנדטים, שתפרוש ממנו, אלא הוא יתפלג למספר סיעות שכול אחת מהן תטען להיותה הליכוד האמיתי, ואז באמת סער ובנט "ירכבו על סוס הממשלה" הבאה ללא נחיתות מספרית של מנדטים. גם כאן סער יהיה זה שיהפוך לראש הממשלה. האפשרות השלישית תלויה במיוחד ברצון העתידי של ישראל כץ, ניר ברקת, אבי דיכטר, צחי הנגבי ואלי עוד אחד או שניים לשמור על ליכוד מאוחד גם אם הם יפסידו זה לזה ב"קרב הדיאדוכים". אבל לסער יש גם עוד חלק לחוק הזה, מעין וידוי הדחתו של נתניהו באופן מוחלט.

                                              וידוי הדחה

    החלק הנוסף היא חקיקה בדבר איסור של ראש ממשלה להתמודד לקדנציה נוספת לאחר שכבר כיהן שתי קדנציות רצופות או לא רצופות. העברת המשך החוק ע"י הפסקה הזו תוודא כי גם אם יקרה הבלתי יאומן ונתניהו יזוכה עוד לפני העברת החוק בעניין הפלילי, הרי שגם אז לא יוכל יותר נתניהו להתמודד לראש ממשלה במערכת הבחירות הבאה ואז תהליך הדחתו מראשות הליכוד יהיה וודאי יותר, וכול התסריט הקודם יתרחש מהר יותר.

                             החזרה לחיים בקרב המצביעים בימין

     לא לחינם נפתלי בנט מגמגם בעניין חוקיו של סער. הדחת נתניהו מראשות הליכוד וקיום קואליציה חדשה כבר בקדנציה הזו היא גם הסוף לגבי נפתלי בנט עצמו כראש ממשלה, כאשר הדמות המנצחת בתסריט החדש יהיה גדעון סער, שעד לא מכבר היה בשר מבשרו של הליכוד. גם לסער וגם לבנט ברור שאסור להם לחכות עד לבחירות משום שבבחירות הבאות סופם להימחק פוליטית בגלל נדנדת הימין – שמאל שעליה הגיעו לתפקידיהם הנוכחיים. הסיכוי שלהם לשפר את תדמיתם בעיני בוחרי הימין היא לכונן מחדש קואליציית ימין עד לבחירות הבאות תוך התנקות מסיעות השמאל של רע"מ, מר"צ ואולי גם העבודה, ולהראות לקהל בוחריהם כי הבעיה הייתה נתניהו ולא הליכוד.