הדור של בר קמצא

בס"ד

               הדור של בר קמצא / הרב אליהו קאופמן

         הסיפור ההיסטורי על מה שגרם לחורבן הבית השני – הלשנתו של בר קמצא לקיסר הרומאי על המרד בו, הוא  בעל מוסר השכל מאלף. זהו איננו רק תיעוד עובדתי – היסטורי על מעשהו של מלשין או מוסר השכל נגד רשעותו של העשיר שהשליך את בר קמצא מסעודתו בבושת פנים, של שנאת אחיו היהודי, אלא זהו גם מוסר השכל עובדתי על מעמדם של גדולי הדור דאז, שהיו מסובים לסעודה הגדולה ולא ניסו אפילו למנוע בדיבור ובמחאה קלה את השלכתו של בר קמצא מחוץ לסעודה. זהו בעצם הבסיס לחורבן שבא אח"כ. במעשהו זה הוכיח העשיר שכול גדולי הדור דאז – שהסבו לשולחן הכבוד בסעודתו, אינם אלא טפלים לכספו שלו ושהוא שולט בהם, ומכאן שמושג "גדולי הדור" התרוקן מתוכן באותם רגעים. וכשאין גדולי הדור שולטים אלא נשלטים הרי שאין גם דעת תורה ואז גם מתבטלת יראת ה' וכול דאלים גבר, ולכן המשך קיומה של האומה היהודית במסווה של צביעות איננו נחוץ עוד לריבונו של עולם, שהרי אין הם יותר "עם סגולה" אלא מחללי שם שמים.

          בהגהה העממית נהוג לומר – במצב של אנדרלמוסיה כלשהי, כי ה"דג מסריח מהראש". זהו הדימוי הטוב ביותר למצב שבו רבנים וגדולי תורה הופכים שבויים בידי תאבי ממון וכבוד ונהנים מממונם של הללו, תוך כדי ויתור על עזות התורה, האמורה לשלוט בהם ומהם לציבור. בר קמצא הלך להלשין לרומאים לאו דווקא משום שכעס על יריבו העשיר- שסילקו מהסעודה בבושת פנים. הסילוק הזה היה הגיוני לגביו, שהרי העשיר היה יריבו מאז ומתמיד וההזמנה לסעודה הייתה טעותו של המשרת. היריבות בינו לעשיר הייתה רבת שנים ולא הפתיעה איש. על כך לא הולכים להלשין לרומאים על כול היהודים. אבל חמתו של בר קמצא בערה בו מכיוון אחר. הוא גם לא כול כך נלחץ מכך שהמוני הסועדים לא נחלצו לעזרתו, משום שברור כשכמוזמנים הם היו אסירי התודה ליריבו העשיר. אבל קיצפו של בר קמצא יצא על כך שגדולי הדור – שהיו כולם מסובים לשולחן הכבוד של הסעודה, לא ניסו להמתיק את רוע הגזרה. זו כבר לא הייתה הבעיה הפרטית שלו, וגם אי התערבותם של גדולי הדור לא הייתה בבחינת אי התערבות בבעיה פרטית כלשהי. הייתה שם בעיה עמוקה יותר. אותם חכמי ישראל שלא התערבו לטובת בר קמצא לא עשו זאת משום שהתייחסו באי התערבותם למחלוקת בין העשיר לבר קמצא אלא משום שהם היו כפותים בכספו של העשיר, ולכן כול מחלוקת שהעשיר היה מעורב בה הם היו פוסקים לטובתו. בנקודה הזו הבין בר קמצא שהחורבן כבר החל וכי המשך כהונתם של גדולי הדור הללו איננה אלא אחיזת עיניים למצב שכול דאלים גבר רק משום כספו וזהבו. וברגע ההוא החליט בר קמצא לצאת ולהשלים את החורבן כדי למוטט את אחיזת העניים הזו, ש"פני הדור כפני הכלב". בר קמצא הבין שכול דיון הלכתי בבתי הדין של אז כבר איננו עפ"י "דעת תורה" אלא עפ"י דעת הממון והכוח האלים, וכי ההכרעות המדיניות והתורתיות כבר אינן בידי גדולי ישראל אלא שהם משמשים בובות ראווה לשונאי התורה להרוס את ההלכה היהודית בשם היהדות ובשימור "גדולי התורה" כבובות ראווה לשם כך.

      גם בית המקדש הראשון חרב משום ש"פני הדור היו כפני הכלב". המלך צדקיהו למעשה לא היה האיש ששלט באמת בממלכת יהודה, כשזו נחרבה ע"י הבבלים. הגמרא מציינת כי המלך צדקיהו היה ירא שמים ומדקדק במצוות, תוך כדי קיום מצוות התורה באופן מלא. אבל הנ"ך מספר לנו על מלך רשע שלא הלך בדרכי אביו, המלך הצדיק יאשיהו, ובגלל שצדקיהו החטיא את ישראל באה הגלות ובא חורבן הבית הראשון. האומנם זהו מצב של תרתי דסתרי? בוודאי שלא יתכן – חס ושלום, שהגמרא סותרת את הנ"ך, אבל ישנן כאן עובדות שונות שהסקת המסקנות ניראת לכאורה סותרת. המלך צדקיהו היה אמנם ירא שמים ושומר מצוות – בכול הנוגע להתנהגותו האישית. הוא הקפיד על קלה כחמורה והיה קרוב ל- ה' בכול ליבו ומאודו, אבל הכול רק במישור האישי והפרטי. באשר להשלטת שלטון התורה בממלכתו – כמלך, הוא הלך אחרי הרחוב משום שפחד שיודח. וזאת גם בעניין הפרת שבועתו לנבוכאנצר, לעניין הנאמנות לאחרון וההבטחה לא למרוד בו. בלחץ העם הוא התיר להם לחזור מקיום שנת היובל ונתן להם לעבוד את כול העבודות הזרות. כשהגיע הדין על מעלליו הוא לא נשפט כיחיד אלא כמלך, וכמלך הוא עשה הרע בעיני ה' ולא עמדה לו זכותו כמאמין בודד. וכולנו יודעים שהתורה היא מעל הנ"ך והנ"ך הוא מעל המשנה והגמרא. מכאן, שכבר בחורבן הבית הראשון הסתבר ש"פני הדור כפני הכלב", ומי שהוליך את ההחלטות נגד התורה ולמען העבודה הזרה היו פרחחי הרחוב ואילו המלך עצמו היה רק כבובה. דהיינו, לא במקרה מגיע החורבן כאשר מסתבר שההנהגה הרוחנית של עם ישראל איננה עוד דומיננטית.

      דורנו זה הוא דורו של בר קמצא, ואפילו חמור יותר. בימי המלך צדקיהו ובימי בר קמצא היו אמנם גדולי דור אמיתיים אבל הם נכנעו – מתוך פחד, לרחוב הפשוט. מעצם היותם באמת ובתמים גדולי תורה הרי שהם ידעו את האמת ובמעט יראת ה' ואומץ הם היו יכולים להתנער ממקומם ולנסות לכוף את דעת התורה האמיתית על העם. למרות שלבסוף זה לא קרה הרי שזה היה אפשרי. אבל בדורנו אנו המצב קשה יותר. מאז בואה של הציונות לארץ ישראל הרי שהניסיון הציוני היה תמיד להמציא "גדולי דור" שיהיו כפופים לכפירה הציונית, הניזונה מהמינות העולמית ומהנצרות האנטי יהודית. זה כבר החל כאשר דר' חיים ויצמן הגיע לארץ ישראל, מיד לאחר כיבושה ע"י הבריטים, עם מזוודה מלאה בכספים כדי לשחד חלק מרבני ארץ ישראל לנהוג כציונים, ולמרוד בגדול הדור דאז, הרב יוסף חיים זוננפלד זצקו"ל. "וועדת פיל" והפילוג ב"אגודת ישראל" העולמית, בשנות השלושים של המאה העשרים, בקעו בקע חזק יותר כדי לרתום רבנים לעגלת הכפירה הציונית. השואה המרה והקמת המדינה הציונית עשו זאת סופית. לא אכנס לתהליך העמוק וההיסטורי הזה אבל היום אנחנו עדים ל"גדולי דור" ולהמוני "רבנים" שמקורם איננו מן הקדושה אלא הם יצירי הכפיים של הציונים – בדיוק כפי שבמדינות הקומוניסטיות לשעבר, היו ה"כמרים" וה"רבנים" אנשי שלטון קומוניסטי שהיו מחופשים ל"דתיים". את התהליך הזה זיהה ראשון בכתב הרב ירחמיאל יצחק ישראל דאמב, שבשנות השבעים של המאה העשרים הוא הביא זאת בכתב בספרו "העתקות" את המצב החדש. כיום זהו המצב לאשורו. העיתונות החרדית היא העזר של שלטון הכפירה להמליך את ה"רבנים" מטעמה. ה"רבנים הראשיים" הם נבחרי ריקים ופוחזים. המפלגות החרדיות מתנהלות בידי עסקנים הכפופים לפוקרים ולמתבוללים – ואף לנכרים האנטי דתיים, הכי גרועים. "גדולי הדור" וה"רבנים החשובים" הפכו לנותני ברכות, מחלקי קמעות ומגייסי תרומות בלבד והם מונעים ע"י העסקנים החרדים, המונעים ע"י בליל של כופרים ציונים. לא במקרה אחד מ"גדולי הדור" התיר לאחרונה להחזיק בבית ילדים מחללי שבת ואח"כ גם התיר לקנות לבנות חרדיות בגדי שחץ. האיש גדל כמשת"ף ציוני שמחייב להכניס את הפקרות החילונית לתוך היהדות החרדית. לא במקרה מברכים בבתי כנסת "חרדיים" לא מעטים את הצבא הציוני – שכיום מגייס לתוכו אנשי תועבה ואנדרוגינוס ממש. על כך אין נשמעת ואפילו מחאה של "גדולי הדור" ושל המפלגות החרדיות. כאשר הפרלמנט הציוני הכופר קובע – בעזרת גויים וכופרים, את "חוקי הגיור" הרי שאין נשמעת אפילו נהמה חרישית מ"גדולי הדור", שאינם אלא בבובות ראווה. היהודים החילוניים התמימים אינם רואים למול עיניהם חכמים בתורה אלא חבורת נהנתנים חילונית מחופשת – ובראשה ה"רב הראשי לשעבר, שכבר ישב בכלא הציוני עצמו, ומכך הם מבינים את מה שהבין בר קמצא עצמו לאחר שהוצא מאולם הסעודה. גם יהודים דתיים וחרדים מבינים ש"לית דין ולית דיין" וכי הכול בבחינת שקר וכזב. הדור שלנו קשה יותר אף מדור הגלות של בר קמצא. ה"רבנות הראשית" הציונית משתלטת על היהדות וממנה מופקים "גדולי הדור" במידות שהציונות תופרת אותם. ארגוני הרבנים באירופה הם תחת הפקידות והבהמיות החילונית – ציונית והרבנים שם הם בכלל בחלקם כופרים, ואפילו נכרים! אז כדאי ללמוד וללמד את פרשת קמצא ובר קמצא כיום עפ"י האקטואליות שלה בימים אלה ממש.  

      

  

ההר הוליד עכבר

בס"ד

                     ההר הוליד עכבר / הרב אליהו קאופמן

         פרשת סגירת קבר אהרון הכהן בירדן, בפני תיירים וישראלים, היא באמת שערורייה, אבל זו שערורייה שאחראים עלייה אותם "אחים תאומים" לאלה שבגללם נסגר קבר הצדיק יעקב אבוחצירה במצרים, והם גם אלה, שחס ושלום, יגרמו לסגירת קברו של רבי נחמן מברסלב, עקב פרשיות מפוקפקות שהפלילים והם חד המה. אלה הם אלה שמסעותיהם ברומניה – להשתטח על קברו של האדמו"ר הראשון משטפנשט, בעיר יאסי, הפכו למסע שוד של "יודאיקה" ולביקורי חילול ה' במועדונים רומנים מפוקפקים. ואלה הם אלה שהפכו את קיברו של רבי אלילך מליזעסק, בפולין, למרכז שדידת תפילין וטליתות מבחורי ישיבה תמימים.

        עד לא מכבר היה קיברו של אהרון הכהן בירדן אתר עליה לרגל של חסידים ואנשי מעשה, תוך ציות לחוק הירדני. אבל בתקופה האחרונה שכחו רבים מפוקדי הקבר כי ההשתטחות על קברי ישראל היא זכות של מאמינים בני מאמינים לפקוד את המקומות הללו ודרכם לבקש מהקב"ה, בזכות אותם צדיקים, את בקשותיהם ושלא בדרך של "דורש אל המתים". הדרך הייתה, במאות השנים הקודמות, לפקוד בדחילו ורחימו את הציונים הקדושים וכך עלו לקברים הללו רק יחידי סגולה ומורמים מעם, תוך כיבוד חוקי המדינות שהקברים היו בתחומן. אבל בעשורים האחרונים הקדושה הפכה להמוניות, הצניעות הפכה לפריצות והביקורים הפכו למפגן כוח לאומני, במיוחד במדינות כמו מצרים וירדן. ואת ה"קרבנות" האלה – של עולות וזבחים לעבודה הזרה, בוודאי שצדיקי יסוד העולם אינם חפצים על קברם. העלייה לקברי הצדיקים – ובמיוחד בחו"ל, הפכה למעין "וודסטוק חרדי" עם חילוניים פרועים וחובשי כיפות. אם זה היה קורה רק בארץ עוד אפשר היה להתגבר – אם כי חלולי השם הם באותה מידה נוראים, אבל כשזה קורה בחו"ל זה כבר מביא עימו את האנטישמיות, ובמיוחד בארצות ערב, ששם המתח השלילי אדיר גם בלאו הכי, עם התיירות הישראלית, כמו במדינות כמצרים וירדן, שאמנם יש עימן יחסים דיפלומטיים.

        באוקראינה מצליחות קבוצות קטנות והזויות של טיפוסים מפוקפקים מהתיירים היהודים, על ציונו של רבי נחמן מברסלב, להפוך את ההשתטחות על הקבר לחילול ה' נוראי. סממני פריצות מהולים בסמים ואלימות גורמים לאוקראינים, האנטישמים בלאו הכי, לקרוא לסגירת הקבר הקדוש. ידם של רבני ברסלב – על כול הפלגים, קצרה מלהושיע, גם כשמדובר בחלק מאנשיהם ממש. במצרים נסגרה הכניסה לקבר רבי יעקב אבוחצירה (ה"אביר יעקב") בנתיים לצמיתות. הרבנים והמארגנים לא הצליחו לעצור את תופעת הגעתן של נשים לא צנועות לצד הילולות היין והמשקאות החריפים, שרק גרמו לכיעור המבקרים ולזעם הערבי – איסלאמי, הטעון גם בלאו הכי, על היריקה במנהגי האסלאם. המשתטחים על הקבר הפכו את ההתייחדות הקדושה ל"חפלות" עם הרבה זלזול בתושבים המקומיים, שגם להם הקבר הוא קדוש. והנה עכשיו זה קרה גם בירדן. הקבר נסגר באופן זמני בעקבות פלישתם ללא רשות של מתפללים יהודים לתחום המתואר כמסגד במתחם הקבר, הקדוש גם למוסלמים. גם כאן המתפללים היהודים אינם פועלים בדרך התורה, וגם לא בדרך ההיגיון, שמורה כי יותר מדי מתח עם הנכרים והרשויות שלהם יפגע במתפללים יהודים בעתיד, שימנע מהם להגיע לשם. זוהי התרבות המכוערת של אלה החיים בתוך "סם הזיה" לאומני, שהנה אנחנו יכולים לעשות כמו שעולה על רוחנו ובדרך הנס ניוושע בזכות קיומה של מדינת ישראל כ"מעצמה עולמית". ההלכה וההשקפה היהודית נרמסים ומנגד אין רבנים ויהודים דתיים אחראים שימנעו מכול פרחח לקחת את הדת לידיים שלו ולפעול עפ"י הדמיון הפורה שלו. גם המהומות בקבר יוסף ובשר הקברים שבתחומי הרשות הפלשתינאית הם תוצאה של הפיכת קברי הקדושים, מהשתטחות על הקודש הדתי בלבד לפסטיבל לאומנות וגזענות, שעימו אין שום דבר דתי. גם בפולין – על קבר רבי אלימלך מליזעסק, כבר החלו לעלות פרשיות של אלימות בין המתפללים ושל גניבות ציוד, בעיקר מבחורים תמימים. ברומניה – בעיר יאסי, הפכה ההשתטחות על קיברו של האדמו"ר הראשון משטפנט, לבמת התפרעות של רבים מהפוקדים את הקבר, ואף שולחים את ידם בגזל החנויות הרומניות בעיר. האיש המארגן את הנסיעות הללו – יעקב סולומון מבני ברק, עם אחיו ישראל סולומון מירושלים, הם עצמם נתפסו לא פעם בעידוד הגזל הזה ואפילו היה חשש למעצרם בידי המשטרה הרומנית. גם פרשיות אלימות בין השניים לחלק מהפוקדים את המסע הלא מאורגן הזה, אירעו לעיני הנכרים הרומנים, שצפו במראות הללו כמו בסרט מתח. שונה הוא המצב בקבר ה"חתם סופר" בסלובקיה ולא בכדי. רוב רובם – אם לא כולם, של המתפללים היהודים, הם רבנים ואנשי תורה וההמון הבעייתי איננו נמשך לשום דבר שיש בו סממנים מיסטיים. מישהו בעולם התורה והחסידות היה צריך לעצור את הזוועות הללו, לפני שהמצב יחמיר עוד יותר.

                                  אין לפיד של אש בלי עשן של סירחון

      האנטישמיות – מאז ומתמיד, לא ניזונה רק על המצאת שקרים אלא גם הסתמכה על אמיתות ממש כדי להסית נגד היהדות והיהודים. עד היום אני שומע ברומניה את הטענות כי היהודים הביאו את הקומוניזם האכזרי לארץ זו. ואמנם ההיסטוריה הלא רחוקה יודעת לספר כיצד הגב' אנה פאוקר היהודייה, בת לשוחט ירא שמים ואחות לעוד שוחט כזה, הגיעה בסוף מלחמת העולם השנייה מגלותה בבריה"מ לשעבר עם קבוצה של יהודים קומוניסטים כדי להפוך את רומניה לקומוניסטית כלבבו של שולחה, סטלין האיום והאדום, תרתי משמע. האישה הזו הפכה לשרת החוץ של המדינה – שגם מנהיג רומניה דאז (ג'ו.רג'ו דש) חשש ממנה, עד למותו של סטלין. בשני העשורים האחרונים נפטרו לא מעט קומוניסטים רומניים מרכזיים – שרק לאחר מותם נתגלה שהם היו ממוצא יהודי. בכול העניין הזה נזכרתי לאור הסרטון האנטישמי שהעלה לפיד נגד החרדים. נכון אמנם שלפיד הינו על גבול השנאה האנטישמית ביחסו לדת ישראל ולמרקיימיה אבל עלייתו על עניין הכספים לחרדים מצאה קרקע נוחה להסתתו משום שהח"כים החרדים כמעט ואינם נלחמים על עניינים ערכיים של היהדות ורק כאשר התקציב פוגע בהם הם מתעוררים. לחימתם למען תורת ישראל – נגד חדירת הפריצות בצבא או נגד ה"גיורים" הלא הלכתיים, שואפת לאפס ואין מה להשוות את שתיקת מאבקם למשל למאבקם של אנשי הימין על אדמת ארץ ישראל ונגד הערבים או מנגד את מאבקם של הח"כים הערבים נגד הציונות ולמען העניין הפלשתינאי. בימין ובשמאל הישראלי יודעים היטב שכדי לסתום את פיות החרדים בענייני "גרות", שבת ותועבה הרי שיש מחיר תקציבי שיכול לפתור את הבעיה. אז בבקשה מהח"כים החרדים לא להתנפל רק על לפיד אלא לגשת למראה הפוליטית והרעיונית ולהסתכל בבעבועה הפוליטית והמכוערת שלהם.

                                                  המר"צ והברק

        לרבים נדמה כי יום לאחר הבחירות תתפרק "כחול לבן" לשלושה חלקים. בליכוד מאמינים כי יום לאחר הבחירות הם יוכלו לנגוס לקואליציה שלהם את אנשי "גשר", שייפרדו ממפלגת העבודה. אבל לי נדמה שדווקא הפרוד המהיר יקרה כאשר ה"מחנה הדמוקרטי" ומר"צ ייפרדו זה מזה, ראשונים לאחר הבחירות. הניסיון של אנשי ברק לתחוב לתעמולה שלהם את המאבק בנתניהו, על המצב הביטחוני הקשה בגלל החמס בעזה, והרצון לטיפול נוקשה יותר שם, הוכנס מיד למגירה ממנה הוצא לאחר שאנשי השמאל ממר"צ טרפדו זאת. למעשה יש לנו כאן שתי מפלגות שונות בתכלית המדינית והפוליטית. אחת היא מפלגת שמאל שאיננה רואה בבעיות עם הפלשתינאים אלא את האשמה הישראלית ומנגד ישנה מפלגת מרכז – ימין שרוצה להמשיך את ה"סטאטוס קוו" המדיני והביטחוני נגד הערבים עם קצת "ארומה" של "כיבוש ליבראלי". יום אחד לאחר הבחירות הכול יתפוצץ, כי כאן אין ענייני כיסאולוגיה בלבד אלא ישנו קרע רעיוני מהותי. בנתיים השנאה לנתניהו מאחדת את השורות ב"ישראל דמוקרטית".

         

   

המשבצת הדרוזית החלולה

בס"ד

           המשבצת הדרוזית החלולה / הרב אליהו קאופמן

      פרשת הבידוק שעבר השגריר הישראלי בפנמה – רדא מנצור, מחזירה אותנו שוב לבעיית הגזענות נגד הדרוזים, וזאת רק משום ששפתם ערבית וכך גם שם מקום מגוריהם. שר התחבורה החדש – בצלאל סמוטרי'ץ הוא סוף עידן המקצועיות במשרד התחבורה, ותחילת עידן הגזענות, שבעבר אישים כגאולה כהן, מאיר כהנא וברוך גולשטיין נקטו כנגד הדרוזים המסורים.

       לונדון – בירת בריטניה, היא מקום של חסד יהודי שופע. עשרות גבירים מקבלים אליהם אלפי נזקקים ומוסדות לסיוע כספי מידי יום ביומו, אבל לצד כול זאת ישנם גם אי אלו פגמים שתמיד שכדאי היה לתקנם, כדי שהחסד יהיה באמת מוצלח ואמיתי. כך למשל נהג לפני שנים מועטות גביר יהודי לשאול בפתח ביתו את המידפקים עלייה, לשם משפחתם. מי שהריח ממנו שם משפחה מזרחי – יהודי הרי שהועמד בצד והתקבל ראשון. הגביר פתח את פנקס המחאות הצדקה והעניק לכול המזרחיים סכומים שנעו בין חמש לעשר ליש"ט ושחררם. אח"כ הוא הכניס לביתו – ברווחה, את שליחי המצווה האשכנזים והחל לחלק להם סכומים שנעו מ-25 ועד מאות ליש"ט. בסיפור הזה נזכרתי כששמעתי מה שאירע לשגריר הישראלי – ממוצא דרוזי, בבידוק שלו בנמל התעופה בלוד.

                                              דרוזי נשאר ערבי

        סיפורו של רדא מנצור הוא עוד סיפור קיפוח דרוזי שתמיד נענה ע"י ראשי ממשלת ישראל כי "אנחנו מוקירים את תרומת העדה הדרוזית למדינת ישראל", אבל מעולם עדיין לא נמצא פיתרון פשוט ומעשי להפסקת אפלייתם רק משום ששמות יישוביהם נקראים בשם ערבי או בגלל ששמם ושפתם הם ערביים. לבידוק המכוער שעבר רדא בנמל התעופה ישנם שני סעיפים מכוערים אבל רק אחד נוגע רק לדרוזים ולערבים, הסעיף השני נוגע לכולנו, ללא הבדל צבע, דת ומוצא. הבורות – של המאבטחים, מוסיפה לצער הנגרם לנבדקים הדרוזים בעיקר. החלטת הבודק על עיכוב הנכנסים רק משום שם יישובם ומבטאם הערבי היא שערורייתית. יתרה מכך, כאשר הבודק/ת אינם יודעים כי ישובים כמו עוספייה למשל (ישובו של השגריר דנן) מכיל אוכלוסיה דרוזית המוסרת את נפשה בקרבות ובביטחון, הרי שזהו מחדל של הבידוק והביטחון בנמל התעופה ולא ארחיב על כך. אני מניח שגם ישובים כמו מרר, רמה, פקיעין, שפרעם ואחרים אינם ידועים לכול הבודקים הביטחוניים בישראל כמרכזי ישובים שבהם חיים גם דרוזים, ולכן אני מניח שגם לתושבים הדרוזים שם – בוגרי השרות הביטחוני בישראל, מזומנות השפלות כאלה. הביטחון הוא אמנם חשוב אבל כבוד האזרח – ועוד זה של אלה המקריבים עצמם למען הציבור, חשוב פי כמה משום שכבוד זה הוא זה שבונה לעתיד את הביטחון והחוסן האזרחי במדינה. אבל מה לעשות ואיש איננו מעדכן ומשפר את רמת ההתייחסות האזרחית והאנושית של הבודקים השונים והמשונים. וכך שגריר ישראלי – בן העדה הדרוזית, מושפל בנסיעתו לארץ עבודתו רק משום שמוצאו דרוזי ומשום שהוא דובר ערבית וחי בישוב עם שם של צליל בערבית, לצד ערבים נוצרים, שגם הם לא פשעו.

                                              המ"כים החדשים

       הבעיה השנייה, שהיא כאמור שייכת לכולנו, הייתה בטון הדיבור של הבודקת כלפי השגריר. האחרון התלונן שהיא דיברה אליו מגבוה וכמ"כית בצבא. זו כבר לא בעיה של ערבים, דרוזים או צ'רקסים (למרות שיתכן מאוד שבעניינם המאבטחים מגלים קשיחות יתר) אלא של כול הציבור הישראלי הנחשף לבודקי הביטחון הישראלים או לבודקי "אל על". חזיתי במספיק בדיקות ביטחוניות בארץ ובעולם – בכניסה לנמלי התעופה או למטוסים, ואני חייב לציין כי השיטה הישראלית היא למחוק כול חיוך מפני הבודק ולהתנהג אל הנבדק כאילו מדובר במשמעת צבאית. זו אולי התוצאה של השרות הישראלי בצבא סדיר, שמשפיע על האיש ההופך ל"מר ביטחון". בחברות תעופה אחרות החיוך הוא חלק מעבודתו של הבודק הביטחוני, אפילו במדינות חצי טוטליטריות כמו טורקיה ותאילנד למשל. במיוחד אמונים על קשיחות היתר הישראלית בודקי "אל על", כשכול ההשפלה הזו מנומקת ב"ביטחון". חברת "ארקיע" למשל הרבה יותר נינוחה בבודקיה ובסיגנון התנהגותה לנוסעיה בבידוקים הביטחוניים. אין ספק שקשיחות היתר הזו מקשיחה כאשר לבודק הקשוח מסתבר שהנוסע הוא בעל מבטא ערבי החי בכפר שיהודים אינם דרים בו.

                                     השר הלאומן במלוא "הדרו"

      אבל החמור ביותר הייתה תגובתו של שר התחבורה החדש – בצלאל סמוטרי'ץ, מאדריכלי הלאומנות והגזענות בישראל. הלה דאג להסביר כי 100 אחוז מהטרוריסטים בישראל הם ערבים. זהו יותר מרמז עבה כי מה שלא יעשה הדרוזי למען המדינה הרי שתמיד הוא יוותר ערבי שחשוד כטרוריסט, גם אם שירת בכוחות הביטחון וגם אם הוא מייצג את המדינה בחו"ל. בטוחני שישראל כץ – היום שר החוץ ולא מכבר קודמו של סמוטרי'ץ בתפקיד, לא היה עונה תשובה פוגענית כזו. אבל זהו הסגנון של האנשים הללו – עם הקיצוניות הלאומנית שאיננה כלל בנויה על היגיון אזרחי ושיוויוני כלפי כאלה שנותנים את דמם לחברה הישראלית, לא פחות מהמתלהמים הלאומנים היהודים של חובשי הכיפות הסרוגות או של אלה שאינם חובשי כיפות. הלאומנות השדופה עומדת אצלם מעל ההקרבה האזרחית הכללית. בשנת 1984 התאחדו תנועות "התחייה" ו"צומת" למפלגה פוליטית אחת ורצו יחדיו לבחירות של אותה שנה. אחד הויכוחים הקשים שעלו שם הייתה הזכות לחברות במפלגה המאוחדת. אנשי "התחייה" – ובראשם הח"כים גאולה כהן , הרב אליעזר ולדמן וגרשון שפט, טענו כי רק יהודים יכולים להיות חברים ב"מפלגה לאומית" כשלהם בעוד שהרמטכ"ל לשעבר – רפאל איתן, הביא עימו חברים דרוזים, צ'רקסים ואפילו בדווים ששירתו תחת פיקודו, ונתנו לחברה הישראלית כוחות לחימה לא פחות מלאומני ה"תחייה". מה שהיה מגוחך יותר בסיפור – ומסתמא גם גזעני יותר, הייתה העובדה שרפאל איתן עצמו לא היה יהודי אלא ממוצא רוסי של "נוצרים שומרי שבת", אבל מתנגדי הדרוזים והמיעוטים ב"תחייה" לא העזו לבקש מרפאל איתן לא להצטרף אליהם בשל מוצאו הנכרי, אלא שכוונתם הייתה רק כלפי דוברי הערבית, שחלקם היו קצינים בכירים לשעבר בצבא ובמשטרה. לגזענות ולשנאת האדם – גם כשמדובר כלפי חסידי אומות העולם ממש, אין כנראה גבולות במחנה הלאומני הזה, ובמיוחד בקרב הכהניסטים ודומיהם. ברוך גולדטיין – הרוצח ממערת המכפלה, לא שנא רק ערבים על "רקע ביטחוני", אלא שהוא שנא גם נכרים שממש הקריבו את חייהם לידו. מאיר כהנא – ה"אב הרוחני" של גולדשטיין, נדרש ע"י האחרון להתערב לטובתו נגד קצין צבאי שרצה להעמיד את גולדשטיין לדין. הקצין הלה רצה להעמיד לדין את גולדשטיין משום שהאחרון סירב – כרופא צבאי, לטפל בפצוע דרוזי! הגזען כהנא שלח מסרים ואיומים ממש לקצין הלה, על חייו, אם לא ירפה מגולדשטיין. סמואטרי'ץ שייך לחבורה הזו – של שונאי חסידי אומות העולם, גם כשדמם נשפך למען יהודים. העשור האחרון במשרד התחבורה היה עשור מקצועי שבו שר פוליטי הפך לראשונה בתולדות המדינה גם לשר מקצועי במשרד הזה ואת הפירות הללו אנו קוטפים כול יום בכבישים, ברכבות ובאוטובוסים. מסתבר שהעידן הזה בא לסיומו במינויו של איש קטן וצר פוליטית שה"ביטחון" אצלו הוא מושג גזעני שקושר בין "מר ביטחון" למוצא, לשפה ולשם הישוב ולא עפ"י התרומה האזרחית.

                                           אין באופק שום פיתרון

      הניסיונות להלל את הדרוזים על מסירותם – מצד ראש הממשלה בעיקר, הם חלולים וחסרי תוכן, כאשר לבעיית הגזענות נגדם אין אפילו קצה של פיתרון המסתמן באופק הרחוק. את הבודקת הזו היה צריך להדיח או לפחות לזמן אותה לברור. ישנם לא מעט מוקדי פשע בישראל – המסומנים בשמות של ערים ועיירות, בטוחני ששום בודק ביטחוני או שוטר לא היה מוריד רכב נוסעים מהכביש אם היה מגלה שיושבי הרכב הם מאיזו עיר או ישוב שהפשע דבק בו, אבל מעוספייה השלווה ושומרת החוק מותר להוריד רכב רק משום ששם המקום ערבי.   

להחזיר עטרה ליושנה

בס"ד

                להחזיר עטרה ליושנה / הרב אליהו קאופמן

      מסעות הלהט"ב אינם באמת לחימה על זכויות אלא ניסיון לאלץ את רוב האוכלוסייה בישראל ללכת בדרכם של בודדים מהמיעוט הסהרורי ביותר בחברה הישראלית, תוך חדירה ברוטאלית לכול ישוב וישוב. בקרוב מרחפת החרב הזו גם על הרחוב הערבי. מעללי הלהט"ב הם בבחינת "לפני עיוור לא תשים מכשול". רק התארגנות של אישים דתיים – משלושת הדתות, יכולה לעצור את המשך סכנת הפרובוקציות הללו.

       מצעד הלהט"ב בבית שמש והאירוע שאירע בשכונת התקווה – לבן העיר הערבית תמרה, ששני אחיו דקרו אותו, חייב לאותת על "אור אדום". גם כותב שורות אלה איננו בין מי שרודפים את אלה שרוצים לחיות חיים אחרים. אבל לא יתכן שמיעוט קלוקל – לפי כול ההגדרות, ינסה לכפות את סטייתו על הרוב הגדול במסווה של "תרבות מתקדמת". אנשי הלהט"ב הם בבחינת "מכשול לפני עיוור". הם מגיעים לערים וישובים שקטים – שתושביהם רחוקים מהקיצוניות שלהם, ומנסים להתגרות בבעלי משפחות נורמאליות ומסודרות. הרבה פרובוקציות ואביזרי פורנוגרפיה מושקעים ע"י ראשי הלהט"ב, בעזרת גורמים פוליטיים הדוגלים באנרכיה, כדי ללבות את אש המלחמה ולנהל כפייה מיגזרית על העם היושב בציון ועל המיעוטים החיים כאן. אנשי חוץ וסוכנים במשרדים ממשלתיים מחוברים למיעוט המבוטל הזה, וכיום גם כס שר המשפטים נכבש ע"י אחד מהם, שמיצג דווקא את הימין הישראלי. במדינות אחרות בעולם אנשי הלהט"ב אינם קופצים גם לערים ולעיירות שמהם והלאה, ובוודאי שאינם מבקרים בריכוזי אוכלוסיה שדתם ותרבותם מנוגדת לכך. עניין הסרת ה"מכשול לפני עיוור" ביהדות נועד למנוע תגובה לא מתונה, ואף אגרסיבית, של ה"עיוור" ולהכשילו בהתנהגות בלתי הולמת. הרצח של הנערה בנקי היה אסור ומתועב וכך גם הדקירה שנדקר הבחור מתמרה, בהוסטל הלהט"ב בשכונת התקווה, אבל מי שלא פחות אחראיים להתפרצות הבריונות האסורה הזו הם אלה שמתגרים באלה שאינם חפצים להיות חלק מהאנרכיזם התרבותי הזה, ואלה הם ראשי הלהט"ב בישראל, שעוד מביאים עימם להתגרות הזו אלפי ועשרות אלפי תיירים מחו"ל, שכמובן כוונתם לקלקל ולהרוס את החברה היהודית והערבית גם יחד.

                                               בית שמש כמשל

        בית שמש היא עיר ש-99 אחוז ממנה רחוקים מכול האוונגרדיזם הזה. החרדים כאן אינם לבד, ואף הדתיים לאומיים אינם התוספת האזרחית היחידה בעיר המצטרפים לחרדים נגד השקפות הלהט"ב. הציבור החילוני בעיר הוא ציבור שמרני שהמשפחה הרגילה היא בסיס חייו. כך גם אלה שהם יוצאי חבר העמים בעיר – יהודים וסלאבים כאחד. מסתבר שהמצעד הזה – שראש העירייה נתנה לו מקום בעיר הזו כנראה רק כדי לצייר את עצמה כ"דתייה פתוחה", נועד כדי להתגרות בלמעלה מתשעים אחוז מבני העיר ולשרת אולי בקושי כמה אחדים שהם השוליים הסהרוריים של העיר השלווה והמפוכחת הזו. נתניה היא אמנם עיר חילונית אבל גם בה מושרשת השמרנות הנורמאלית וכאשר המצעד צעד בה מיד הזדעק ניצן הורובי'ץ ממר"צ נגד התושבים הרבים שמחו נגדו. האם הורובי'ץ לא היה מזדעק אילו למקום מגוריו החילוני היומי היו מגיעים בשבת יהודים חרדים ומבקשים ממנו להצטרף עימם לתפילות השבת ?! גם בבאר שבע – בה חיים דתיים, מסורתיים, בדואים, יוצאי חבר העמים וחרדים, ניכפה המצעד ע"י ראש העיר לאחר ששנה קודם לכן הוא נידחה. הרעיון הלהט"בי, לחדור לכול ישוב וישוב בישראל – עם האביזרים והתמונות הפורנוגראפיות שלו, הוא פצצה מתקתקת להתפרצות המונים בבחינת "לפני עיוור לא תשים מכשול".

                                         ועכשיו לסקטור הערבי

        פרשת הנדקר מתמרה – ששני אחיו דקרו אותו בתל אביב, צריכה לעורר הדים ולהדליק הרבה "נורות אדומות" לציבור הערבי המוסלמי בעיקר, אך גם לנוצרי. נכון אמנם שעד היום השתדלו אנשי הלהט"ב – שהנהגתם באה מהשמאל, לא לחדור לרחוב הערבי והדרוזי בהבינם מה יחכה להם שם. אבל עם הזמן ענייני הלהט"ב חודרים לרחוב הערבי וכבר קיימים חלוצים בדבר, שאחד מהם נדקר הפעם, רחוק מביתו אבל ע"י אחיו. אצל אנשי הלהט"ב המיומנים בפוליטיקה שלהם, הדם של הנגררים הוא כנראה אמצעי למען המטרה ה"נשגבת" שלהם. גם תנועת חד"ש – המאגדת בתוכה אנטי דתיים יהודים עם קצובה ערבית קומוניסטית ואנטי דתית, לא מעזה ממש להכניס את העניין הלהט"ב לתוך הסקטור הערבי בדלת הראשית. עד שנת 2013 שלטה בנצרת תנועת חד"ש הקומוניסטית ללא מיצרים. חלקה הגדול שלח האוכלוסייה הערבית שם היא בכלל נוצרית אבל על מצעד הלהט"ב הס מלהזכיר. יתרה מכך, לפני מספר שנים – עוד בימים שח"כ דב חינין כיהן כח"כ בחד"ש, נערך במועדון חד"ש בתל אביב ערב אוהד ללהט"בים. חינין כמובן הגיע אבל ח"כ דאז ויו"ר חד"ש דאז, מוחמד ברקה, לא הגיע וכך גם ח"כ לשעבר, עיסאם מחו'ל. אבל בימים אלה הח"כים חנא סוויד, מוחמד ברקה ועפו אגבריה הם כבר רק עם התואר "לשעבר" ומבין ארבעת ח"כי חד"ש החדשים אולי רק יוסף ג'ברין הוא היחיד שאיננו חותר מתחת לשטח כדי להכניס שינויים "מתקדמים" לרחוב הערבי בדמות שבירת המשפחה המסורתית, מאבק אנטי דתי (בעיקר אנטי מוסלמי...) וכמובן הבנת עניין הלהט"ב. איימן עודה – יו"ר חד"ש, הוא יותר איש שמאל מאשר מייצג אותנטי לרחוב הערבי, עופר כסיף ממשיך בדרך יהודיי חד"ש – ללחום את מלחמת האנטי דת, ואילו אעידה תומא – סלימן, הפכה לחלוצת המלחמה לשינוי החברה הערבית, תוך הפגנת התנהגות כהניסטית גם נגד החברה החרדית, כדי למצוא חן בעיני הפטרוניות שלה, נשות השמאל היהודי. לא לחינם טען לפני זמן קצר פעיל ערבי מרכזי (שאיננו דווקא מאחת התנועות האיסלמיות) כי "בגלל ח"כ תומא - סלימן הרי שהסטודנטיות המוסלמיות הולכות עירומות ממש באוניברסיטת ת"א". בשקט, בשקט פועלים כוחות יהודיים מהשמאל – כמו האתר "שיחה מקומית", בקרב הרחוב הערבי כדי לבתר את המשפחה הערבית וליצור "איזון" שם בין הגבר לאישה, ועל כך מתגאים אנשי האתר לא פעם במאמריהם. אחד מהקרבות ברחוב הערבי – בעניין שינויו של הרחוב ע"י אנשי השמאל היהודים שמפעילים ערבים לשם כך, אירע לפני כשנתיים, ביום ציון השנה השישים לטבח בכפר קאסם. בתהלוכה שנערכה בכפר קאסם – כפר בשליטת התנועה האסלאמית הדרומית, נערכה הפרדה בין נשים לגברים. ההפרדה הזו כמובן העלתה את חמת ה"כוחות המתקדמים" משמאל והם מחו כנגד ההפרדה הזו, ובראשן כמובן עמדה גב' תומא – סלימן. ההישג האנטי מוסלמי שלה היה לא מכבר, כאשר נבחרה על ידה אישה מוסלמית לשמש כקאדית מוסלמית. השאלה הייתה כיצד התנועה האסלאמית – החברה ב"רשימה הערבית המשותפת", הפקירה את הנציגות שלה בוועדת הבחירה לקאדים ונתנה בידי אישה חילונית, נוצרית וקומוניסטית כתומא – סלימן, לעשות בוועדה הזו כרצונה ?! לימים הם הודו בטעותם. אבל ברחוב הערבי עוד לא חשבו על התסריט הבא. עד לפני מספר שנים הייתה הנהגת הלהט"ב בידיים הבלעדיות של השמאל וברחוב הערבי היו כולם שאננים כי הקרב של הלהט"ב יהיה רק בקרב הרחוב היהודי. אבל מאז עברו מספיק מים בירקון וכיום בתוך הלהט"בים כבר קיימים אנשי ימין ישראלים, ובראשם שר המשפטים מהליכוד, עמיר אוחנה. לא רחוק היום שאנשי הימין מהלהט"ב ילכו בקו ה"עקבי" שלהם וידרשו מצעדים כאלה גם בנצרת, שפרעם, תמרה ובאום אל פחם. הם כמובן יפנו לבג"ץ ולאחרונים יהיה קשה להסביר מדוע בירושלים ובבית שמש יש לחייב את העירייה לקבל מצעד כזה ואילו בנצרת ובאום אל פחם ייאסר המצעד. אל נשכח שבעבר בג"ץ, שאסר את מצעדי הכהניסטים באום אל פחם, החליט לבסוף להתירם. אין ספק שכדי לעצור את בריונות ושאיפות הלהט"ב – להכריח אחרים לעבור שיטתם, הרי שכול מי שעיניו בראשו חייב להתאחד ללא הבדל אום ודת ולומר לא במקומותינו יהיה הדבר הזה.

                                                 ליכוד דתי רחב

        היה טוב ויפה אילו אנשי דת יהודים, מוסלמים ונוצרים היו מתאחדים למען אמונתם המשותפת ולמען קדושת הארץ הזו, וביחד עם הציבור החילוני השמרני בקרב יהודים, ערבים וסלאבים היו מקימים גוף ערכי ורוחני שיעצור חוקית ובדרך דמוקרטית את הסחף הזה לאנדרלמוסיה, כשבאופק קיימת סכנת דמים ממש. זכותם של תושבי ירושלים היהודים והערבים להמשיך לשמור על קדושת העיר כמו שזכותם של אנשי בית שמש ונתניה לכפות בעירם את דעת רוב אוכלוסיית הערים הללו, נגד הפלישה השנתית של הפורנוגרפיה. ולצד כול אלה כך היא גם זכותם של ערביי נצרת ותמרה להמשיך במסורת המשפחה והחיים הנורמאליים כדי שהסמים, המתירנות ומי יודע איזה עוד חולאים לא יחדרו לחברה הערבית. לשם כך דרושה התאחדות של רבנים, קאדים, שיחי'ם וגם כמרים לעצירת הסחף הזה, וכך אולי השופטים יחשבו פעמיים ויותר לפני שיתנו שוב ושוב ללהט"בים לחדור לכול ישוב וישוב, ללא קשר לרצון תושביו.

מתיחת הכשרות הרומנית

בס"ד

          מתיחת הכשרות הרומנית / הרב אליהו קאופמן

   ברומניה העסקים כרגיל – בכול מה שקשור בדת ישראל. הרמאויות נמשכות והטרף מוצג כ"כשר", ליצנים ועוברי עבירות מוצגים כ"רבנים", והפעם נפתחו שלוש מסעדות "כשרות" בבוקרשט הבירה, שלאחר תחקיר יסודי ומהיר יש לשומרי הכשרות המבקרים ברומניה לברוח מהן כמאש.

     לאחר תשעה באב תשע"ט שוב נראה את שובלי התורים הטסים לחו"ל. ביניהם יהיו לא מעט יהודים חובשי כיפות – גם שחורות, ואפילו לובשי קפוטות ארוכות. בעשורים האחרונים הפכו הימים הללו – שבין ציון חורבן בית מקדשינו לחודש התשובה והרחמים, לשבועות שבהם נוהגים בציבור ה"מטיילים הדתיים והחרדים" לקחת "חופש", רחמנא לצלן, מבורא עולם ולפוש במקומות בלתי צנועים, ועוד להאכיל טריפות ונבילות ממש. זה קורה בבתי מלון בארץ ובחו"ל עם כשרות מפוקפקת וזה ממשיך בכל מיני מסעדות בלתי כשרות המתחזות ל"כשרות", וב"כשרות" של איזה מחלל שבת המביא עימו "משגיח" כמותו ממש. לא אכנס לכול המדינות והמקומות החולים במחלה הזו אבל אתרכז במדינת רומניה.

                                          ללא כשרות יסודית

         מאז נפילת הקומוניזם ברומניה הרי שבמדינה הזו לא הוקמו מסעדות כשרות ע"י גורמי חוץ יהודיים. עד למותו של הרב משה דוד רוזן (1994) – רבה הראשי של רומניה בימי הקומוניזם, סירב האחרון להרשות הקמת מסעדה כשרה בבוקרשט הבירה בטענה שזה יפגע בקנטינות ה"כשרות" של הפדרציה היהודית, שלמעשה כבר אז היו רחוקות מלהיות כשרות ממש. לאחר מותו של הרב רוזן הידרדרה עוד יותר רמת האי כשרות באותן קנטינות – ובראשן זו שבבוקרשט הבירה, אבל מסעדות כשרות לא נפתחו. מספר סיבות הביאו לכך : 1) ברומניה לא היה קיים גוף כשרותי אמיתי שיעניק כשרות מינימאלית. 2) לא היו בנמצא משגיחי כשרות כשרים ושומרי שבת, ולצידם לא נמצאו שוחטים שומרי שבת. 3) לא היו מוצרי יסוד לכשרות והייתה גם בעיית שחיטה כשרה מקומית. מסוף שנות האלפיים ניסה נפתלי דויטש – נציג חב"ד, להונות כי בבית הכנסת שלו משרתים בכשרות מינימאלית אך הכול היה שקר והוא עצמו נתפס בחילולי שבת כשקיבל כספים לאחר כניסת השבת, כשאחד התורמים העיר לו כי "זה כבר מאוחר מדי, השבת כבר נכנסה". ואילו הוא התבדח אח"כ על כך ש"אף פעם לא מאוחר לעשות עסקים". כמו כן היו גם כאלה שראוהו מעשן בשבת – לפי טענתם. הוא צולם יורד בנמל התעופה בישראל ומתנשק עם אישה זרה, ועוד מיני עניינים שכבר פורטו ע"י כותב שורות אלה. במטבחו בבית הכנסת שלו הוא החזיק "משגיח" שאח"כ האחרון הודה כי הינו נכרי. לפני כשנה העידו שתי צעירות יהודיות מקולומביה כי ראו לנגד עיניהן אנשים מדברים בפלפונים בבית חב"ד בבוקרשט, בליל שבת, וכי נשים נכריות ישבו על ברכי ישראלים במשך הסעודה בתוך בית הכנסת. רב מישראל העיד כי בבוקר שביקר בבית חב"ד – באמצע השבוע, ישבו חלק מהמתפללים ובידיהם עיתוני פריצות ממש ואיש לא העיר להם כשמר דויטש עצמו עובר לידם, רואה את התועבה ומתעלם מכך. דויטש היה שותף – יחד עם הפדרציה המתבוללת ברומניה, גם לזיופו של יין כשר עם השגחתו של הרב מחפוד, יין שאח"כ הוסר, משנתגלתה הרמייה. כיום מסתובב באירופה יין שאגו"י הסירה ממנו את הכשרות כבר בשנת 2015 – שהוכן ברומניה עם איש עסקים שדויטש הביאו, אבל ליין הזה יש עדיין "סייעתא דשמעיה" והוא ממשיך להיות מופץ עם החותמת של אגו"י. לפני מספר שנים הוקמה בבוקרשט "חנות כשרה" בניהולם של שני גרים, שאיש לא ידע מי גיירם. בחנות נמכר בשר מהולנד – של הרב וולף, ללא פלומבות, ולמרות שיידעו את הרב וולף בעניין הוא לא עשה דבר וחצי דבר לתיקון. גם הגבינות היו פתוחות והמוכרים לא ידעו להסביר מאין ה"כשרות". לאחר כמה חודשים נסגרה החנות מחוסר עניין, כשהקמתה הייתה לצורך הוכחה כי ברומניה ישנם "תנאי גיור". בשנה שעברה ניסה דויטש לפתוח מסעדה "כשרה" במלון "אינטרקונטיננטל" במרכז בוקרשט ומינה שם כ"משגיח" אדם שהייתה בבעלותו מסעדת טריפה, שהייתה פתוחה בשבת. גם המקום הזה נסגר לאחר מספר חודשים. ובהנה בשנה הזו נפתחו לא פחות משלוש מסעדות "כשרות" בבוקרשט!

                                         ה"כשרויות" המוזרות

      וניגש לעניינים – לאחר תחקיר מקיף. מסעדה בשרית אחת היא של חב"ד ונפתלי דויטש ברח' "דצ'ייה" בבוקרשט. מעבר לכול המעללים של דויטש הרי שה"משגיח" שלו הוא גר צועני בשם רומיאו המכנה את עצמו "ירחמיאל". האיש אף הוא "גויר" בצורה מסתורית ולא ידועה. הוא ממשיך לחיות בתוך החמולה הצוענית – הנכרית שלו אך לבוש כ"חרדי". הוא היה ה"משגיח" בבית חב"ד בשנים האחרונות ותיירים העידו שלא פעם ראוהו אוכל במקומות ציבוריים רומנים וטרפים. לפני כשנה סירבו שני רבנים להעניק כשרות למסעדה בבוקרשט שביקשה להשתמש ברומיאו זה כ"משגיח". המסעדה הבשרית השנייה נמצאת ברחוב "ארמנסקה" 8, במרכז בוקרשט. בעל המסעדה הוא ישראלי בשם משה רווח שקרא למסעדה שלו "משה כושר". תחקיר קטן חשף כי המסעדה הזו לא רק שפתוחה בשבת אלא ששותפו של רווח הוא גוי, ולגוי הזה יש את רוב המניות. משנשאל רווח האם קיים משגיח הרי שהוא טען ש"זהו משגיח צמוד מישראל ושמו אשר". כשהתבקש אותו משה לקרוא לטלפון את ה"משגיח הצמוד" הזה הרי שהוא טען כי הלה "יצא לרגע מהמסעדה". רק כעבור שבוע הועבר מספר הטלפון של ה"משגיח" ואותו אשר הסתבר כיהודי רומני (יתכן גר...) שלמד יהדות בישראל ולא שימש כלל כמשגיח בימי פתיחת מסעדתו של רווח. בשיחה עצמה היה אותו אשר ישר וטען כי אמנם הוא מיועד ל"השגחה" אבל רק בימים האחרונים הוא החל לעבוד במסעדה בבדיקת תולעים בלבד, כפועל של שמונה שעות. אין לו מושג בהשגחה והוא איננו יודע דבר על המוצרים ועל הבשר הנכנס למסעדה. לבסוף המליץ למי שבאמת דתי לא לאכול במסעדה שהוא "משגיח" עלייה. משה רווח עצמו טען כי הבשר הוא של אותו וולף מהולנד, שכנראה שעניין השימוש ב"פלומבות" עדיין איננו מוכר לו. ה"השגחה" על המסעדה הזו היא בידי הפדרציה המתבוללת ובידי ה"רב" שלה, רפאל שפר, ש"משגיחיו" הם מחללי שבת ונכרים ושהוא התיר רשמית למתפלליו להגיע בשבתות ובחגים בתחבורה הציבורית וברכבים לבית הכנסת. גם נפתלי דויטש מחב"ד התיר התר דומה למתפלליו. המסעדה השלישית היא חלבית, ולאחר שבעליה ניסו הכשר ישראלי ונוכחו לדעת כי גם הבאת משגיח אמיתי וגם קניית המוצרים תהיה בעיה הרי שבחרו גם הם ב"השגחתו" של רפאל שפר וה"משגיח" שם, מטעם שפר, הוא משה רווח (רק לחצי יום...), בעל המסעדה הבשרית הבעייתית...

                                                 וכל השאר יוק!

        מלבד הנופש של גב' אבימור בפויאנה ברשוב – שם בעל ההשגחה הוא הרב מנחם בורשטיין מירושלים, הרי שכול שאר הנופשים במלונות אינם כשרים ומלאים בנותני "כשרות" שהם גם רמאים שהורשעו פלילית, כמו החלבן צבי כפיר, ובאחרים שזייפו הכשרים וכו', כשנותני ה"הכשרים" הם כמובן נפתלי דויטש ורפאל שפר, על "משגיחיהם" שמחללים את השבת.

להחזיר עטרה ליושנה

בס"ד

                להחזיר עטרה ליושנה / הרב אליהו קאופמן

      מסעות הלהט"ב אינם באמת לחימה על זכויות אלא ניסיון לאלץ את רוב האוכלוסייה בישראל ללכת בדרכם של בודדים מהמיעוט הסהרורי ביותר בחברה הישראלית, תוך חדירה ברוטאלית לכול ישוב וישוב. בקרוב מרחפת החרב הזו גם על הרחוב הערבי. מעללי הלהט"ב הם בבחינת "לפני עיוור לא תשים מכשול". רק התארגנות של אישים דתיים – משלושת הדתות, יכולה לעצור את המשך סכנת הפרובוקציות הללו.

       מצעד הלהט"ב בבית שמש והאירוע שאירע בשכונת התקווה – לבן העיר הערבית תמרה, ששני אחיו דקרו אותו, חייב לאותת על "אור אדום". גם כותב שורות אלה איננו בין מי שרודפים את אלה שרוצים לחיות חיים אחרים. אבל לא יתכן שמיעוט קלוקל – לפי כול ההגדרות, ינסה לכפות את סטייתו על הרוב הגדול במסווה של "תרבות מתקדמת". אנשי הלהט"ב הם בבחינת "מכשול לפני עיוור". הם מגיעים לערים וישובים שקטים – שתושביהם רחוקים מהקיצוניות שלהם, ומנסים להתגרות בבעלי משפחות נורמאליות ומסודרות. הרבה פרובוקציות ואביזרי פורנוגרפיה מושקעים ע"י ראשי הלהט"ב, בעזרת גורמים פוליטיים הדוגלים באנרכיה, כדי ללבות את אש המלחמה ולנהל כפייה מיגזרית על העם היושב בציון ועל המיעוטים החיים כאן. אנשי חוץ וסוכנים במשרדים ממשלתיים מחוברים למיעוט המבוטל הזה, וכיום גם כס שר המשפטים נכבש ע"י אחד מהם, שמיצג דווקא את הימין הישראלי. במדינות אחרות בעולם אנשי הלהט"ב אינם קופצים גם לערים ולעיירות שמהם והלאה, ובוודאי שאינם מבקרים בריכוזי אוכלוסיה שדתם ותרבותם מנוגדת לכך. עניין הסרת ה"מכשול לפני עיוור" ביהדות נועד למנוע תגובה לא מתונה, ואף אגרסיבית, של ה"עיוור" ולהכשילו בהתנהגות בלתי הולמת. הרצח של הנערה בנקי היה אסור ומתועב וכך גם הדקירה שנדקר הבחור מתמרה, בהוסטל הלהט"ב בשכונת התקווה, אבל מי שלא פחות אחראיים להתפרצות הבריונות האסורה הזו הם אלה שמתגרים באלה שאינם חפצים להיות חלק מהאנרכיזם התרבותי הזה, ואלה הם ראשי הלהט"ב בישראל, שעוד מביאים עימם להתגרות הזו אלפי ועשרות אלפי תיירים מחו"ל, שכמובן כוונתם לקלקל ולהרוס את החברה היהודית והערבית גם יחד.

                                               בית שמש כמשל

        בית שמש היא עיר ש-99 אחוז ממנה רחוקים מכול האוונגרדיזם הזה. החרדים כאן אינם לבד, ואף הדתיים לאומיים אינם התוספת האזרחית היחידה בעיר המצטרפים לחרדים נגד השקפות הלהט"ב. הציבור החילוני בעיר הוא ציבור שמרני שהמשפחה הרגילה היא בסיס חייו. כך גם אלה שהם יוצאי חבר העמים בעיר – יהודים וסלאבים כאחד. מסתבר שהמצעד הזה – שראש העירייה נתנה לו מקום בעיר הזו כנראה רק כדי לצייר את עצמה כ"דתייה פתוחה", נועד כדי להתגרות בלמעלה מתשעים אחוז מבני העיר ולשרת אולי בקושי כמה אחדים שהם השוליים הסהרוריים של העיר השלווה והמפוכחת הזו. נתניה היא אמנם עיר חילונית אבל גם בה מושרשת השמרנות הנורמאלית וכאשר המצעד צעד בה מיד הזדעק ניצן הורובי'ץ ממר"צ נגד התושבים הרבים שמחו נגדו. האם הורובי'ץ לא היה מזדעק אילו למקום מגוריו החילוני היומי היו מגיעים בשבת יהודים חרדים ומבקשים ממנו להצטרף עימם לתפילות השבת ?! גם בבאר שבע – בה חיים דתיים, מסורתיים, בדואים, יוצאי חבר העמים וחרדים, ניכפה המצעד ע"י ראש העיר לאחר ששנה קודם לכן הוא נידחה. הרעיון הלהט"בי, לחדור לכול ישוב וישוב בישראל – עם האביזרים והתמונות הפורנוגראפיות שלו, הוא פצצה מתקתקת להתפרצות המונים בבחינת "לפני עיוור לא תשים מכשול".

                                         ועכשיו לסקטור הערבי

        פרשת הנדקר מתמרה – ששני אחיו דקרו אותו בתל אביב, צריכה לעורר הדים ולהדליק הרבה "נורות אדומות" לציבור הערבי המוסלמי בעיקר, אך גם לנוצרי. נכון אמנם שעד היום השתדלו אנשי הלהט"ב – שהנהגתם באה מהשמאל, לא לחדור לרחוב הערבי והדרוזי בהבינם מה יחכה להם שם. אבל עם הזמן ענייני הלהט"ב חודרים לרחוב הערבי וכבר קיימים חלוצים בדבר, שאחד מהם נדקר הפעם, רחוק מביתו אבל ע"י אחיו. אצל אנשי הלהט"ב המיומנים בפוליטיקה שלהם, הדם של הנגררים הוא כנראה אמצעי למען המטרה ה"נשגבת" שלהם. גם תנועת חד"ש – המאגדת בתוכה אנטי דתיים יהודים עם קצובה ערבית קומוניסטית ואנטי דתית, לא מעזה ממש להכניס את העניין הלהט"ב לתוך הסקטור הערבי בדלת הראשית. עד שנת 2013 שלטה בנצרת תנועת חד"ש הקומוניסטית ללא מיצרים. חלקה הגדול שלח האוכלוסייה הערבית שם היא בכלל נוצרית אבל על מצעד הלהט"ב הס מלהזכיר. יתרה מכך, לפני מספר שנים – עוד בימים שח"כ דב חינין כיהן כח"כ בחד"ש, נערך במועדון חד"ש בתל אביב ערב אוהד ללהט"בים. חינין כמובן הגיע אבל ח"כ דאז ויו"ר חד"ש דאז, מוחמד ברקה, לא הגיע וכך גם ח"כ לשעבר, עיסאם מחו'ל. אבל בימים אלה הח"כים חנא סוויד, מוחמד ברקה ועפו אגבריה הם כבר רק עם התואר "לשעבר" ומבין ארבעת ח"כי חד"ש החדשים אולי רק יוסף ג'ברין הוא היחיד שאיננו חותר מתחת לשטח כדי להכניס שינויים "מתקדמים" לרחוב הערבי בדמות שבירת המשפחה המסורתית, מאבק אנטי דתי (בעיקר אנטי מוסלמי...) וכמובן הבנת עניין הלהט"ב. איימן עודה – יו"ר חד"ש, הוא יותר איש שמאל מאשר מייצג אותנטי לרחוב הערבי, עופר כסיף ממשיך בדרך יהודיי חד"ש – ללחום את מלחמת האנטי דת, ואילו אעידה תומא – סלימן, הפכה לחלוצת המלחמה לשינוי החברה הערבית, תוך הפגנת התנהגות כהניסטית גם נגד החברה החרדית, כדי למצוא חן בעיני הפטרוניות שלה, נשות השמאל היהודי. לא לחינם טען לפני זמן קצר פעיל ערבי מרכזי (שאיננו דווקא מאחת התנועות האיסלמיות) כי "בגלל ח"כ תומא - סלימן הרי שהסטודנטיות המוסלמיות הולכות עירומות ממש באוניברסיטת ת"א". בשקט, בשקט פועלים כוחות יהודיים מהשמאל – כמו האתר "שיחה מקומית", בקרב הרחוב הערבי כדי לבתר את המשפחה הערבית וליצור "איזון" שם בין הגבר לאישה, ועל כך מתגאים אנשי האתר לא פעם במאמריהם. אחד מהקרבות ברחוב הערבי – בעניין שינויו של הרחוב ע"י אנשי השמאל היהודים שמפעילים ערבים לשם כך, אירע לפני כשנתיים, ביום ציון השנה השישים לטבח בכפר קאסם. בתהלוכה שנערכה בכפר קאסם – כפר בשליטת התנועה האסלאמית הדרומית, נערכה הפרדה בין נשים לגברים. ההפרדה הזו כמובן העלתה את חמת ה"כוחות המתקדמים" משמאל והם מחו כנגד ההפרדה הזו, ובראשן כמובן עמדה גב' תומא – סלימן. ההישג האנטי מוסלמי שלה היה לא מכבר, כאשר נבחרה על ידה אישה מוסלמית לשמש כקאדית מוסלמית. השאלה הייתה כיצד התנועה האסלאמית – החברה ב"רשימה הערבית המשותפת", הפקירה את הנציגות שלה בוועדת הבחירה לקאדים ונתנה בידי אישה חילונית, נוצרית וקומוניסטית כתומא – סלימן, לעשות בוועדה הזו כרצונה ?! לימים הם הודו בטעותם. אבל ברחוב הערבי עוד לא חשבו על התסריט הבא. עד לפני מספר שנים הייתה הנהגת הלהט"ב בידיים הבלעדיות של השמאל וברחוב הערבי היו כולם שאננים כי הקרב של הלהט"ב יהיה רק בקרב הרחוב היהודי. אבל מאז עברו מספיק מים בירקון וכיום בתוך הלהט"בים כבר קיימים אנשי ימין ישראלים, ובראשם שר המשפטים מהליכוד, עמיר אוחנה. לא רחוק היום שאנשי הימין מהלהט"ב ילכו בקו ה"עקבי" שלהם וידרשו מצעדים כאלה גם בנצרת, שפרעם, תמרה ובאום אל פחם. הם כמובן יפנו לבג"ץ ולאחרונים יהיה קשה להסביר מדוע בירושלים ובבית שמש יש לחייב את העירייה לקבל מצעד כזה ואילו בנצרת ובאום אל פחם ייאסר המצעד. אל נשכח שבעבר בג"ץ, שאסר את מצעדי הכהניסטים באום אל פחם, החליט לבסוף להתירם. אין ספק שכדי לעצור את בריונות ושאיפות הלהט"ב – להכריח אחרים לעבור שיטתם, הרי שכול מי שעיניו בראשו חייב להתאחד ללא הבדל אום ודת ולומר לא במקומותינו יהיה הדבר הזה.

                                                 ליכוד דתי רחב

        היה טוב ויפה אילו אנשי דת יהודים, מוסלמים ונוצרים היו מתאחדים למען אמונתם המשותפת ולמען קדושת הארץ הזו, וביחד עם הציבור החילוני השמרני בקרב יהודים, ערבים וסלאבים היו מקימים גוף ערכי ורוחני שיעצור חוקית ובדרך דמוקרטית את הסחף הזה לאנדרלמוסיה, כשבאופק קיימת סכנת דמים ממש. זכותם של תושבי ירושלים היהודים והערבים להמשיך לשמור על קדושת העיר כמו שזכותם של אנשי בית שמש ונתניה לכפות בעירם את דעת רוב אוכלוסיית הערים הללו, נגד הפלישה השנתית של הפורנוגרפיה. ולצד כול אלה כך היא גם זכותם של ערביי נצרת ותמרה להמשיך במסורת המשפחה והחיים הנורמאליים כדי שהסמים, המתירנות ומי יודע איזה עוד חולאים לא יחדרו לחברה הערבית. לשם כך דרושה התאחדות של רבנים, קאדים, שיחי'ם וגם כמרים לעצירת הסחף הזה, וכך אולי השופטים יחשבו פעמיים ויותר לפני שיתנו שוב ושוב ללהט"בים לחדור לכול ישוב וישוב, ללא קשר לרצון תושביו.

מחללי שם שמים

בס"ד

                מחללי שם שמים / הרב אליהו קאופמן

        מעניין מה חשבו עשרות מיליוני הצופים כאשר הסתבר להם כי אמנם הנערים הישראלים אינם אשמים באונס התיירת הבריטית בקפריסין אבל מולם עמד אחד הנערים הללו – עם כיפה לבנה לראשו, והבהיר כי "היחסים היו בהסכמה". האומנם אלה הם בני העם הקדוש, שרק לפני כשבועיים למדנו מפרשיות בלק – פינחס כי  אביהם שבשמים שונא זימה?

    זה היה מזעזע לראות נערים חובשי כיפה – ואחד אפילו לבוש ציצית (!) כשהם מתראיינים לטלויזיות השונות – ובהן גם הזרות, ומודים שכול מה שהם עשו עם התיירת הבריטית היה בהסכמתה, שם בקפריסין השכנה. נכון אמנם שהם אינם אנסים וזוהי עלילה שפלה של מאשימה סדרתית אבל לפני יותר מעשור היו נערים כאלה, חובשי כיפה, מכסים את פניהם מבושה או שמסירים את כיפותיהם, כדי למנוע חילול ה'. אבל כיום הגענו למצב שחבישת כיפה איננה כלל ערבות לשמירת מצוות החלטית, וכי הכיפה יכולה גם להתיר עריות. המושג "עריות" בהגדרת לשון הקודש הוא לקיים יחסי אישות שלא עפ"י חופה וקידושין אבל הצעירים חובשי הכיפות החדשות כבר התרגלו למושג החילוני של הלשון העברית החדשה, ש"עריות" פירושו יחסים במשפחה. אבל זהו איננו המושג החילוני היחיד שחובשי כיפות צעירים מפנימים. אורח החיים החילוני – ועוד ההולל שביותר, משתלב עם הקידוש, שמירת השבת והכיפה. רק לפני כשבועיים – בפרשות "בלק" ו"פינחס", התוודענו שהעבירה השנואה ביותר על הקב"ה היא הפריצות על כול "מנעמיה". והנה אנחנו צופים בחבורה של צעירים – שחלקם חובשי כיפה, כשהם שרים "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים", כאשר הם מודים בפרהסיה על מפגן הפריצות שהם ניהלו עם נכרייה, ואף צילמו והפיקו הצגה שלמה בנושא!

          למצב הזה הגענו כי הציבור הדתי והחרדי מנווט ע"י הקלים ביותר וזאת רק כדי  לקבל "חוזר בתשובה" במידות הקלות ביותר ולא להחמיר עימו כמצוות ה"שולחן ערוך". זוהי בדיוק מטרתם של החילוניים האנטי דתיים – מימין ומשמאל, לעודד את כניסת תרבות הסחי תחת הכיפה ולהוכיח לכול יהודי חילוני מתלבט שבעצם הדת איננה אלא משהו הדומה לאוסף פולחנים ללא רמת חיים רוחנית ומוסרית נפרדת מהעולם החילוני, השטוף בזימה ובעריות.

         ישנו בסיס עיקרי באמונה היהודית והוא "על מה באה  עלינו המכה הזו" ? זוהי שאלה שכול מאמין צריך לשאול את עצמו כשמכה ניחתת על ראשו, שהרי "בשל עוונותינו גלינו". את התשובה לשאלה הזו נתנו בני יעקב כשנאסרו ע"י יוסף במצרים. הם הכירו בכך שמאסרם היה בשל מה שעוללו ליוסף אחיהם. מישהו צריך להסביר לנערים הללו כי כול פרשת טפילת ה"אונס" על צווארם לא הייתה בגלל רשעותה של התיירת הבריטית אלא משום שהיא נשלחה משמים להעניש אותם על הוללותם. ברגע שהם ישמעו זאת אולי הם יבינו שהכיפה שעל ראשם והשירים הקדושים שבפיהם מחייבים אותם להתנהגות יהודית – דתית אמיתית ומוסרית ולא לערבב את חיי החילון הישראלים לצד חילול שמים בחבישת כיפה תוך כדי המעשים הללו. עשרות מיליוני צופים נכרים ראו את הנערים הללו מודים בפריצות כשעל ראשם כיפה. זוהי בושת פנים ליהדות בכלל, ולא רק להם כפרטים או כקבוצה.

                                               הכול לא שפיר

          יש לכלנתריסטית הזו – ששמה סתיו שפיר, חוצפה אדירה כדי להסית ולהדיח ולהתאים את המציאות לטענותיה ולא להיפך. צעיר ערבי נדקר ע"י בן משפחתו על רקע היותו מאנשי הלהט"ב והנה הצעקנית – צווחנית מעיזה להאשים בפשע הנפשע הזה את רבני הציבור הדתי לאומי, ובראשם את רבני "נועם", בשל המודעות שהאחרונים מפיצים, שהלהט"ב איננו דבר נורמאלי. ממתי מי שאומר על מישהו אחר שאיננו נורמאלי הוא מסית לרצח ?! ממתי הציבור הערבי בישראל נשמע לקיצוניים שברבני ה"סרוגים" ?! אבל גב' שפיר – שחברה לא מכבר למר"צ, פוחדת לצאת נגד הרחוב הערבי (כפי שבעבר עשתה זאת בפרשת ה"משותפת" וזחלקה) ואז היא מחפשת את האשמים לדקירה לא במקום הפשע, ברחוב הערבי, אלא בקרב שומרי התורה והמצוות, שאותם היא שונאת בשל אמונתם הדתית – היהודית. לגב' הזו אין קהל מאחוריה ובעבר היא הגיעה למקומות ריאליים במפלגת העבודה רק משום ה"בכיינות" שלה ושכמותה לשריון כאישה. עצוב שבפוליטיקה הישראלית ההזויים והשוליים הופכים למרכזיים. אחת כזו הייתה צריכה לחטוף תביעה על הוצאת שם רע ועל הסתה.

                                              המשפט המעוות

        כול עוד מערכת המשפט בישראל התירה לאריה דרעי לחזור ולכהן כאיש ציבור – וגם בתפקיד ממנו פשע בעבר, הרי שהמערכת המשפטית הזו צריכה להגן עליו מפני כול זב ומצורע הפוסל אותו בשל עברו ולהעמיד את המגדף והמקלל אותו לדין על "העלבת עובד ציבור". אבל מסתבר שהמערכת המשפטית בישראל מתייצבת לטובת הפרובוקאטורים ונותנת להם כוח בידם, גם כשהללו הופכים את בחירת אנשי הציבור לאנרכיה. רון קובי – ראש עיריית טבריה, החל מיום בחירתו לתפקיד לקלל ולגדף את הציבור הדתי ולקרוא תגר על כול סדר ציבורי. בכול הערים בארץ – כולל רמת גן של שמע – הכהן, מצליחים איכשהו החרדים להגיע לשפה משותפת עם הרשות המקומית ועם ראש הרשות שלה. אבל בטבריה זה לא היה אפשרי כי ראש הרשות – מר קובי, השתמש בפרובוקציות, בשקרים, בקללות ובגידופים, שהחלו עוד לפני בחירתו לתפקיד, כבר במהלך מסע הבחירות הללו. הלה נסה לעכב ולבטל את זכותם של חרדים להתגורר בטבריה, למרות שהללו קנו את הדירות כחוק. והרי ברור שקובי זה איננו שמע – הכהן מרמת גן או חולדאי מתל אביב או אפילו גרינברג מפתח תקווה. ללא שום הפסק הוא קרא לאריה דרעי – שר הפנים, "עבריין מורשע", וללא שום הפסק הוא גידף אותו. אילו הוא היה עושה זאת לפקיד הכי זוטר במשרד הפנים מיד הוא היה עומד לדין על "העלבת עובד ציבור". במצב כזה – כאשר הוא מאיים שוב ושוב לפגוע בציבור החרדי בפרט ובדת בכלל, הרי שברור שאף נציג חרדי ודתי לא יאשר לו תקציב, משום שלמחרת הוא ישתולל עימו לטובת מה שלא הוסכם עירונית. במצב כזה הרי שאף נציג דתי, חרדי ואפילו חילוני שפוי לא יכנס עימו לקואליציה. ואחרי שהאיש הזה מבזה עיר שלימה בכול המדינה וכולם רואים כי מדובר במשהו שאיבד מזמן את ההיגיון, הרי שברור שיש לפטרו לאחר שימוע ולשים במקומו ממונה ישר עד שטבריה שוב תהיה מוכנה לבחור ראש עיר מאוזן במקומו. אבל קובי כמובן פנה לבג"ץ – קרנות המזבח של כול אלה שבחיי הציבור הם נכשלו באופן דמוקרטי. וראה זה פלא – הבג"ץ "שכח" לו את כול עלילותיו ומאשים דווקא את השר האחראי ששמו אריה דרעי ב"ניגוד אינטרסים" ונותן לרעשן מטבריה עוד מידה של רחמים, להמשיך ולהסית את טבריה כדי שתושביה ילחמו איש ברעהו. ולבסוף הבג"ץ גם מציע למנות במקום חברי מועצת העיר הנבחרים – שלא הסכימו לאשר את שיגיונותיו של קובי, מעין מועצת "מומחים" כפרס לקובי על סגנונו הברוטאלי.

       אינני מתפלא על החלטת שופטי הבג"ץ – ובראשו הגב' אסתר חיות. המלחמה על ה"מוגרפיה" ועל ה"תרבות" במדינה הזו איננה יכולה להשאיר את מערכת המשפט אדישה. נכון אמנם שקובי הוא רעשן, פרובוקאטור ומנבל פה אבל העיקר שהוא נגד הפיכת טבריה לעיר חרדית, כמו שהוקמה בעבר ע"י הרב חיים אבולעפיה זצקו"ל. התיירות בטבריה – עפ"י השלטון והנורמות החילוניות, כוללת חופים לא נפרדים וכמובן אירועים ונסיעות בשתות ובחגים, ב"זמן הפנוי" של הציבור החילוני. שר הפנים דרעי – בהיותו חרדי, תמיד יהיה חשוד לטובת הדת ונגד החילוניות אבל השופטים החילוניים של בית המשפט העליון לעולם לא יהיו חשודים בנקיטת חד צדדיות לצד החילוניות, ויהיו נציגי החילוניים המטורפים ביותר שיהיו. לא נורא, אני מניח שגם בהמשך ה"צ'אנס" שינתן לקובי הרי שהוא לא ישנה את עורו ולא יהפוך את חברבורותיו וכול הפרובוקציות שלו רק ימשיכו להתנהל כשגם אנשים כמו יריבו החילוני יוסי בן דוד ימשיכו להתמיד במלחמתם נגדו. האיש הזה ימשיך לעורר מהומות ובסופו של דבר – לאחר שנות סבל לטבריה, הוא ילך הביתה ומישהו מאוזן יטאטא את כול השברים שהותיר. אבל כמו שמערכת המשפט לא פעם מסייעת להזויים ולמסתננים נגד הסדר הנכון כך גם הפעם נראה כי המערכת הזו מסייעת בידי מפר הסדר הציבורי בטבריה להמשיך ולהשתולל ולשמש דוגמא רעה לראשי רשויות אחרות, וכול זאת במקום לחזק את משרד הפנים שמופקד על עריכת הסדר הציבורי ברשויות סוררות. מעניין אותי אם ראשי הרשויות של רהט, עוספייה וירכא – שנפסלו אף הם ע"י משרד הפנים בסבב עם קובי מטבריה, יזכו לאותה "מתנה" משפטית אם יפנו אף הם לבג"ץ...