בס"ד
עופר
האיילים / הרב אליהו קאופמן
בפעם הראשונה
בהיסטוריה הפוליטית של ישראל נפסל מועמד לפרלמנט ממוצא יהודי אך חבריו הערבים
ומפלגתו הערבית לא נפסלו. מה עמד מאחורי פסילתו של דר' עופר כסיף ?
מה שאירע בוועדת הבחירות האחרונה היה
תקדימי. הוועדה אמנם סירבה לפסול את מפלגת חד"ש - תע"ל אבל פסלה דווקא
את מועמדה היהודי – דר' עופר כסיף!
תקדים כזה לא היה מאז קום המדינה. כאשר רשימות פוליטיות משמאל – וברובן ערביות נפסלו, הרי שהיהודים החברים בהן היו מעין "עלה
תאנה" למניעת פסילתן. כך שימשו אישים קומוניסטים בגלגולים הקודמים של
חד"ש (מק"י ההיסטורית ורק"ח) ולימים כך שימש האלוף במיל. מתי פלד
ב"רשימה המתקדמת לשלום". והנה דווקא דר' עופר כסיף היה הנפסל ולאו דווקא
ראשי מפלגתו מחד"ש - אחמד טיבי או איימן עודה. אינני יודע אם הייתה כאן כוונת
זדון לרמוז משהו לתומכים היהודים ברשימות הערביות אבל בדיעבד היה כאן יותר מרמיזה.
בסך הכול דעותיו של עופר כסיף אינן כנגד קיומה של המדינה וגם הכשל בלשונו – כלפי השרה איילת שקד ("חלאה ניאו נאצית") איננו הכשל הראשון
של איש ציבור בהשתמשו במושג "נאצי" כלפי איש פוליטי מהעבר השני. משהו
עמוק יותר מתרחש במערך הפוליטי של ישראל. ואולי זהו בכלל ניסיון עקיף לקבוע לערבים
מי יהיו בני הברית היהודים שלהם, כדי שהעולם לא יראה יותר מדי פנים יהודיות פרו
ערביות ופרו פלסטיניות. מי שהכריע נגד כסיף, ולאו דווקא נגד חד"ש – תע"ל, היו נציגי "יש עתיד" ו"התנועה". ולא
במקרה. הכיוון של "יש עתיד" הוא ימני – לאומני עם כמה "עלי תאנה" מהשמאל ואילו שרידי השרידים של
"התנועה" הם במקורם אנשי ימין, ובראשם הנציג הבכיר שלהם בוועדה הזו,
ח"כ יואל חסון, שבעבר כיהן כיו"ר התנועה הרויזיוניסטית העולמית.
תפקידם של ח"כי חד"ש היהודים
מאז פרוקה של בריה"מ (בשנת 1990) עברה
המפלגה הקומוניסטית הישראלית מהפך פוליטי – דמוגרפי. הרוב הערבי בא לידי ביטוי באופן ברור בכול הנוגע לשליטה
הפוליטית במפלגה זו, וברשימת חד"ש שהייתה דהיינו הך זהה למפלגה עצמה. עד
לפירוקה של בריה"מ – הבוס העולמי של הקומוניזם, הרי שבישראל תמיד היוותה
המפלגה הקומוניסטית הישראלית כוח פוליטי שכוחו הפוליטי התחלק שווה בשווה בין
יהודים לערבים עם עדיפות להנהגת קודקוד יהודי, למרות שהערבים תמיד היוו (ובמיוחד
משנת 1965) את רוב רובם של מצביעי המפלגה (קרוב לתשעים אחוז, וכיום אף יותר).
הפוליטיקה הישראלית התרגלה שהנציגים היהודים של חד"ש אמנם מסייעים ועומדים
כתף לצד כתף עם בני בריתם הערבים אבל מנגד אותם נציגים התעסקו גם בענייני חברה
ישראליים שחלקם אפילו לא תאמו את צרכי החברה הערבית. לצד המאבק על זכויות עובדים
ופועלים נכנסו עם השנים גם תמיכות ב"קידום מעמד האישה" ולימים בענייני
תועבות למיניהם. משנת 1990 ועד למערכת הבחירות הנוכחית שימשו הח"כים לעבר תמר
גוז'נסקי ודב חינין כחלק מה"קונצנזוס" הישראלי". הם אמנם היו חלק
בלתי נפרד מסיעת חד"ש בענייני שלום ומלחמה אבל גם נכנסו עמוק לעובי הבעיות
החברתיות כמו מלחמה לטובת זכויות עובדים, דת ומדינה, ענייני "ישראל
הירוקה", השוואת מעמד האישה וענייני קידום התועבות. במיוחד הגדיל לעשות זאת
ח"כ דב חינין. הלה לא רק שהלה הצטרף ל"קונצנזוס הישראלי" בפרשיות
רבות אלא ששבר את ה"קונצנזוס הערבי" כשעמד בתל אביב בראש תנועה מקומית
לראשות העיר ת"א ("עיר לכולנו"), שבה חברו לצד אנשי שמאל ומרכז גם
אנשי ימין מובהקים כמדואל למשל, מדרום ת"א. יתרה מכך, באותה מערכת בחירות
מוניציפאלית (בשנת 2008) התפלגה חד"ש בת"א לשתיים, על רקע יהודי – ערבי.
רוב היהודים הקומוניסטים הלכו לצידו חינין אך רוב ערביי יפו תמכו בעומר סיקסיק
מחד"ש, שעמד בראש רשימת יפו הערבית לצד בל"ד והתנועות האיסכמיות. במערכת
הבחירות המוניציפאלית שאח"כ (בשנת 2013) דאג חינין לחסל סופית את הרשימה
הערבית של יפו ולהעלימה מהכוח המוניציפאלי של תל אביב. חינין היה גם ממתנגדי הקמת
ה"רשימה הערבית המשותפת", לפני בחירות 2015. לא לחינם היה חינין מועמד
ל"פרס ישראל" על פעילותו הפרלמנטארית ואילו גב' גוז'נסקי זכתה תמיד
להוקרות מילוליות גם מאיש הימין. חינין גם דאג, באחת מהפעמים בנצרת הערבית, להסתיר
את פניו מהמצלמות, בכנס נגד גיוסם של ערבים לצבא. אבל לא כך עופר כסיף.
עוף
פוליטי שונה
מלבד אותן קריאות נגד שקד והשוואת המדינה
לגרמניה הנאצית ואת חוקי הימין ל"חוקי נירנברג" הרי שאמירה קטנה שלו –
לאחר שנבחר במקום השלישי ברשימת חד"ש הנוכחית, כניראה שהיא זו שהדליקה את
"כול הרמזורים" לגורמים פוליטיים ישראליים, גם מהמרכז הפוליטי. לאחר
שכסיף נבחר הוא אמנם שיבח את פעילותו של ח"כ דב חינין אבל טען כי "סדר
העדיפויות שלי שונה". האמירה הייתה ברורה: כסיף הבטיח לשנות את המינון
הפוליטי של הח"כ היהודי בחד"ש: מעיסוקים גם בעניינים "חלביים"
ו"פרווה" של החברה
הישראלית – ציונית הוא
יעבור אך ורק למלחמה נגד הכיבוש הישראלי בשטחים שמעבר ל"קו הירוק"
ולטובת זכויות הערבים בישראל. וכמי שכבר שמעו – טרום היבחרו לפרלמנט הישראלי, הרי
שלא רק שהכירו את דעותיו בנושא אלא שבמיוחד חשו את סגנונו הקשוח והרדיקלי ומכאן שהיה
ברור לכול כי מדובר יהיה בעתיד בח"כ יהודי שיאגף גם את הח"כים הערבים
במאבקו הפרו ערבי, ואלי ימלא את החלל הריק שהותירו פרישותיהם של שני ח"כי
בל"ד: ג'מל זחלקה וחנין זועבי. אין ספק שח"כ יהודי כמו כסיף עלול בהחלט
להזיק בזירה הבינלאומית לא רק לימין הישראלי אלא גם למרכז הישראלי, ואלי גם
ל"כיסי השמאל" הישראלי החברים ב"יש עתיד"
וב"עבודה". אחד כזה בוודאי שלא יהיה מועמד ל"פרס ישראל"...
הפסילה כרמז
פסילתו של עופר כסיף היא יותר מרמז
לחד"ש – ולכול מפלגה ערבית, כי בבחירת נציגיה היהודים עלייה להתחשב ברצון
הממסד הישראלי. הממסד הישראלי – דרך החלטת ועדת הבחירות, נתן יותר מ"רמז
דק" לערבים כי הוא לא יסבול ברשימותיהם יהודים שיהיו רדיקלים יותר מהם לבעיה
הערבית והפלשתינאית. עד היום היה טוב בעיני הממסד הישראלי להציג את גוז'נסקי
וחינין כ"שונים בנוף" המפלגתי שלהם בשל היותם יהודים אבל עופר כסיף עלול
לשמש למדינה נגטיב לטראמפ ולפרו ישראלים נכרים בחו"ל. חינין וגוז'נסקי הציגו
בפני העולם שיתוף פעולה עם "ישראל מערבית ומודרנית" – על ענייני דת
ומדינה ותועבות, אבל כסיף עלול לרדת מה"קונצנזוס הלאומי" הזה ומנגד
להציג יהודים נטו שנלחמים נגד הכיבוש לא פחות מהערבים.
בין בן
ארי לבין בן גביר
בשולי המאמר רק אציין שתמוהה בעיני המלצתו
של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדנבליט, שיעץ לפסול את מיכאל בן ארי אך לא לפסול
את איתמר בן גביר. הראשון כבר כיהן כח"כ ולצד התבטאויותיו הגזעניות הרי שבן
גביר עולה עליו לא רק בנוגע להתבטאויות גזעניות אלא במיוחד במעשים אלימים ממש כמו
הפיכת דוכני מסחר לערביי חברון ותמיכתו בברוך גולדשטיין. ההיסטוריה של בן גביר היא
קשה בהרבה מזו של בן ארי – ועוד מימי רצח רבין, אך דווקא בו נציגי החוק הישראלי
מטפלים ב"עדינות". לא מכבר התבטא ח"כ אביגדור ליברמן כנגד בן גביר
ורמז ביותר מ"רמז דק" ל"סיווגו הביטחוני" של האיש. בן גביר
כמובן הצהיר על תביעה משפטית. מי יודע, אולי כאן טמונה התשובה לתהיות שלי...
