בס"ד
ירושלים שלי / הרב אליהו קאופמן
ירושלים ההוללת – שטרמפ העביר אליה את
השגרירות האמריקאית, איננה ירושלים שלנו, זו שדוד המלך כבש אותה ובנו, שלמה המלך,
בנה בה את בית המקדש.
בהפטרת "רני
ושמחי" נאמר כי "יגער בך ה' יגער בך השטן הבוחר בירושלים כאוד מוצל
מאש". המפרשים מדגישים בפירוש הפסוק הזה את המצב שבו אנשי רוע ובליעל מנצלים – בעצת השטן, את קדושת ירושלים לענייני הטמעתה בטומאת העמים. בפסוק
ובפירוש הזה נזכרתי בשבוע שעבר, כשנבחרת ארגנטינה בכדורגל הודיעה על אי בואה למשחק
הכדורגל בירושלים, וכן כאשר מוועדת ה"ארוויזיון" ביקשו לא למהר ולהסכים
להופיע בירושלים. ירושלים היא קדושה וחשובה לכל היהודים אבל לא פעם באופן הפוך
לאלה וגם לאלה. לאחר חורבן בית המקדש כוננו הרומאים בירושלים הכבושה עיר ניאוף
אלילית בשם "אילייה קפיטולינה", שהייתה אמורה לקבור סופית את ירושלים
הקדושה ובמקומה להביא לארץ הקודש את "קידמת" אותם הימים: הוללות וניאוף
בחסות אלילי עץ ונחושת. יהודים לא הורשו להיכנס לעיר וכך נמשך המצב גם בימי הכיבוש
הביזנטי שאח"כ, וגם בימי ממלכת הצלבנים. רק שחרורה של ירושלים – בידי המצביא המוסלמי צלח א-דין, החזירה את היהודים לעיר.
מעל אלף וחמש מאות שנה נשכחה "אילייה
קפיטולינה". במשך שנות הכיבוש הערבי, הממלוכי, הסלגו'קי והטורקי הפכה העיר
הזו בחזרה לעיר שמרנית, אך גם קשת יום. מוסלמים, נוצרים, ארמנים ויהודים היוו את
פסיפס האוכלוסין שלה. היו אלה אמונות דתיות שכיסו את תושבי העיר – ולהבדיל מהרעיונות
הפגניים – הפרימיטיביים, הרי שההוללות הייתה מהם והלאה. חיי משפחה, דת ותעסוקה
שלטו בעיר. בשנת 1918 חזרו צלילי הערגה ל"אילייה קפיטולינה" האגדית
והרומית. הכיבוש הבריטי הביא עימו את אלה שהחליטו לחדש את נעורי האמונה האלילית –
ובעיקר את תרבות ההוללות של הרומיים וההלניסטים. ה"מחדשים" הללו לא היו
בריטים דווקא ואף לא יוונים, גרמנים או איטלקים. הם היו יהודים שכפרו בתורה ולכן
החליטו ש"קדושת ירושלים" היא עבורם חזרתה לימי ההוללות של "אילייה
קפיטולינה" אך בהבדל קטן: הניסיונות לנצל את האמונה היהודית ועולמית במקומות
קדושים כמו הכותל המערבי והר הבית כדי שבאמצעותם יוכלו אח"כ למלא את העיר הזו
במועדוני שכרות ותועבה, ובעיקר לדרוש את הבעלות עליה. אך להבדיל מימי העיר האגדית
והאלילית ההיא הרי שניסיונם של ה"הלניסטים החדשים", לגרש את יהודי העיר
ואת היהדות, לא צלח. ותחת הקונפליקט הזה אנחנו חיים עד היום הזה. הבעיה שהיהודים
האמיתיים לא פעם מאמינים כי הפעם אין שום קונפליקט בין החיים הכפולים הללו – של עיר
קודש לצד עיר אלילית, וכך הם מגבים את ה"פסטיבלים" של נתניהו וניר ברקת
סביב העיר ירושלים.
גי'בריל רגו'ב יקיר ירושלים
הבדיחה המסתובבת בימים אלה בסקטור החרדי
היא שמישהו מהרבנים חייב לשלוח מכתב תודה לגי'בריל רגו'ב על כך שבזכותו נמנע חילול
שבת גדול במשחק שלא יתקיים בירושלים – עם ארגנטינה, וכנראה שימנע חילול שבת נוסף
כשהארויוזיון בע"ה לא יתקיים בירושלים. "פסטיבל ירושלים", של העברת
שגרירות ארה"ב לעיר הקודש – לצד עוד שתי שגרירויות ננסיות כגוואטמלה ופרגאווי,
טרף את כל הקלפים, אבל צריך גם להוכיח ליהודי דתי באמת כי הירושלים של הימין,
המרכז ואפילו של השמאל החילוני איננה ירושלים של אמונה ויהדות. הכדורגל והבידור
הזול של הממלכה ההלניסטית בירושלים הם בדיוק הסיבות שהחשמונאים פתחו במרד שלהם.
בימים ההם הפרושים והחשמונאים לא צעדו ביחד עם המתיוונים תחת הדגל של
"ירושלים יהודית ומאוחדת". התוכניות של ניר ברקת – ואלה החפצים לרשת
אותו, אינן בדיוק נוגעות לקדושת ירושלים אלא לתחרות עם תל אביב על העיר האלילית
והפרועה ביותר בישראל. אין ספק שזהו חילול ה' כיצד המפלגות החרדיות – כולל "בני
תורה" שמסרבת לשרת בצבא הישראלי, לא רק שאינן נלחמות בחירוף נפש נגד הטמעת
ירושלים בהבלי העולם הפרוע אלא שהן מסייעות לירושלים לחזור לימי ה"אילייה
קפיטולינה" של לפני כאלפיים שנה! הכותל המערבי הקדוש הפך לאתר תיירותי
ולאטרקציה זולה, ירושלים משווקת לעולם כפאן תיירותי לכנסיות נוצריות, חיילים
וחיילות הפכו את רחבת הכותל לתואם הלהקות הצבאיות ויותר ויותר פאבים שהוללות
ומסעדות טריפות ממלאות את העיר הזו בתוך חילולי שבת וחג שירושלים לא ידעה מעולם
כמות שבר כזאת. חובשי הכיפות שנותנים יד לוונדליזם הזה – על מצעדי התועבה שהפכו
לחלק מהעיר, יצטרכו להסביר את מעשיהם ביום דינם, לאחר 120 שנה. לא לשם כך כבש דוד
המלך את העיר מידי היבוסים ולא לשם כך בנה בה בנו, שלמה המלך, את בית המקדש. הבעיה
העתידית של האירוויזיון בירושלים – מהנקודה הדתית, איננה רק בעניין השבת, כמו
שליצמן מנסה להציג. אירוויזיון בירושלים יביא עימו זוהמה חברתית נכרית, אנשי תועבה
ומראות של פריצות לפני, בזמן ואחרי האירוויזיון. כמו שלא יתכן שיהיה חזיר כשר רק
משום שנשחט ע"י שוחט מוסמך כך לא יתכן לבלוע לתוך ירושלים הקדושה מופע של
זוהמה אבל ללא חילול שבת. אני יודע שמתלבטים בחו"ל על ארבע ערים ישראליות
שתארחנה את הארוויזיון הבא – ירושלים, תל אביב, חיפה ואילת. אני הייתי שמח אילו
האירופאים היו בוחרים באילת דווקא. למרות שאילת הא במדינת ישראל הרי שלכל הדעות ההלכתיות
היא איננה חלק מארץ ישראל ומקדושתה ולכן מופע השחץ הזה לא יהווה קטרוג על כך שהוא
נערך על אדמת הקודש.
"פסטיבל טרמפ" העיר את כל הדובים
שישנו
צריך גם להבין ש"פסטיבל טרמפ"
לא הועיל רבות לכינונה של ירושלים כמרכז עולמי עבור ישראל. ללא הרעש הגדול הזה הרי
שהמשחק עם ארגנטינה היה עובר בשקט כמו שעברו עד היום משחקי כדורגל בינלאומיים
אחרים. ללא "פסטיבל טרמפ" גם אירוח האירוויזיון היה קל יותר – ולראיה הרי
שבשנת 1979 נערך האירוזיון דאז בירושלים. אבל הפיות הגדולים של נתניהו – ובמיוחד של
מירי רגב, דאגו להעיר את כל הדובים הישנים מתרדמם וכך ירושלים הפכה למטרד עולמי עם
נורה אדומה שמהבהבת. מי שהכניס פוליטיזציה וולגרית בספורט הישראלי – כנתניהו ורגב,
לא יוכל מחר לבקש מהכדורגלנים הערבים לשרת את הנבחרת הישראלית "באופן
ממלכתי". ובכלל, כל הסיפור של הביטול הארגנטינאי היה נמנע אילו האיצטדיון הלאומי
ברמת גן לא היה עומד להפוך לעוד אתר נדל"ן. בכל מדינה בעולם – המכבדת את
הכדורגל שלה, קיים איצטדיון לאומי עבור הנבחרת הלאומית. כך זה היה גם בישראל כשבאצטדיון
ברמת גן שיחקו הנבחרות הזרות עם נבחרת ישראל בכדורגל, וכאשר משחקי חצי הגמר וגמר
הגביע הישראלי היו נערכים שם. אבל כל סיפורי שיפוץ האצטדיון או החלפתו בחדש ירדו
לתוהו. עיריית רמת גן היא זו שקברה את כל עניין שיפוץ האצטדיון והמירה אותו בעוד
פרויקט נדל"ני. זוהי עירייה ששמם של ראשי העיר שלה כבר הופלל בבית המשפט, וגם
מהנוכחי עולים ריחות צחנה בתחום ניקיון הכפיים. כדאי לבדוק האם אין קשר בין הפרויקט
הנדל"ני שיבוא במקום האצטדיון הלאומי לענייני הניהול התקין של העירייה ברמת
גן. זהו עוד סיפור דומה במוזריותו לפרויקט הנדל"ני שאמור להחליף בתל אביב את
התחנה המרכזית החדשה, בניצוחו של ראש עיריית ת"א, רון חולדאי.
ולסיום, נשיא המדינה – מר ראובן ריבלין, טען
כי "ישנם ערכים חשובים יותר ממסי ומארגנטינה". אני מסכים איתו במאה אחוז
אבל יורשה לי לשאול אותו אם הוא במקרה לא התכוון ל"ערכים הנעלים" של
קבוצתו האהודה ששמה בית"ר ירושלים ?...
