יום חמישי, 15 במרץ 2018

רכבת האפליה


בס"ד
                   רכבת האפליה / הרב אליהו קאופמן
             רכבת ישראל – בהנהגת השר המקצועי ביותר, פרצה לפריפריה באופן אדיר אך האפליה היא בעוכריה. ציבור שלם נמצא בין פסי הרכבת אך לא לצידם. ציבור החי בערים ובעיירות אתניות ברורות ושמו הציבור הערבי.
      שר התחבורה ישראל כץ, הוא אחד מהשרים המקצועיים ביותר, ואולי המקצועי ביותר מבחינת התיק שבידיו. שלוש קדנציות הוא כבר אוחז בתיק התחבורה שבעבר היה תיק אפור שכל חשיבותו הייתה עבור השר המכהן כמקפצה פוליטית ותו לא, ו"על הדרך" השר המכהן היה משתמש בתיק למינויים פוליטיים אישיים. שרי התחבורה לא היו מנהלים פעילות מקצועית ממש דרך התיק הזה אלא משאירים זאת לפקידי המשרד הבכירים. כך עשו כל שרי התחבורה עד שישראל כץ הגיע לתפקיד. הוא החליט להפוך את התיק האפור לנוצץ, ולמרות היותו שר בכיר בליכוד הוא לא ביקש להתנתק מהתיק הזה לתיק יותר "יוקרתי". והתוצאות ניכרו בשטח - תיק התחבורה הפך למקצועי ולבעל מעוף ובקצהו "דובדבן" הרכבת הקלה הבינעירונית. כץ קידם את מפת הרכבת עד שזו הפכה לאטרקטיבית ולא עוד משהו תיירותי בין ירושלים לתל אביב, או משהו יעיל רק בין חיפה לתל אביב. הפריפריה החלה לגלות את הרכבת, ובמיוחד הדרום השומם, עד שגם הצפון החל לאחרונה להיות מחובר למרכז המדינה, ועוד ידו של כץ נטויה. לצד תחנות חיפה והקריות נוספו כרמיאל, אחיהוד, בית שאן, עפולה ומגדל העמק ובקרוב מדברים על חיבור קריית שמונה למוביל הצפוני הזה. בית שמש הפכה לנגישה בזכות הרכבת, ובקרוב יחובר הקו המהיר בין ירושלים לתל אביב. לצד ראשון לציון ורחובות מחוברים כולם גם ליבנה, שדרות, אשדוד, אופקים, באר שבע, דימונה, אשקלון ולהבים רהט. מרכז הארץ הפך לסוגה בתחנות כמו ראש העין, פתח תקווה, בני ברק, בת ים וחולון, כפר סבא, הרצלייה, הוד השרון, חדרה וגם פרדס חנה ובנימינה נמצאות על המפה. ועכשיו הודיע השר הנמרץ כי בקרוב תתוקן הרכבת לאריאל שבשומרון, שמעבר ל"קו הירוק". מבלי להיכנס לויכוח הבינלאומי פוליטי הרי שיש לשאול את השר הנכבד האם במסגרת מדינת ישראל הרשמית תמה כבר המלאכה, והאם הוא איננו נוקט באפליה קשה כלפי הסקטור הערבי בישראל, המהווה כמעט כרבע מאוכלוסיית המדינה ?
                                          מילה ושמה אפליה
       רק תחנה אחת נושאת שם ערבי והיא תחנת להבים רהט, בדרך לבאר שבע, וגם זאת רחוק מהעיירה הבדואית. רק הערבים תושבי הערים המעורבות כמו רמלה, לוד, באר שבע, חיפה, עכו ותל אביב יפו נהנים מתוואי הרכבת וזאת רק משום שהם חיים בין יהודים וסלאבים. ואפילו שם עולה שאלה. כיצד יתכן שחולון, בת ים, בני ברק, רמת גן וראשל"צ נמצאות על מפת רכבת של "גוש דן" ואילו את יפו "שכחו" ? אבל הבעיה הערבית והרכבת עמוקה יותר. כל תושבי המשולש הצפוני חייבים להגיע בדרכים עקלקלות לתחנת בנימינה, בשפלת השומרון. האם תושבי העיר אום אל פחם למשל אינם זכאים לתחנה משלהם ? האם בבקה אל ג'רבייה הסמוכה לא יהיו נוסעים אם הרכבת תגיע גם אליהם ע"י הקמת תחנה מקומית ? האם טייבה, טירה וכפר קאסם אינן ראויות אפילו לתחנת רכבת אחת בלבד באחת מהן? האם כשתכננו את הקו לכרמיאל אי אפשר היה להקים תחנה גם בדיר אל אסד ? האם אי אפשר היה לתכנן לעתיד שהרכבת לקריית שמונה תעבור דרך סכנין, ערבה ודיר חנא ? מדוע ערים ערביות גדולות וותיקות כנצרת ושפרעם נותרו יתומות מפסי הרכבת ? התשובה לכל השאלות היא במיליה ששמה אפליה.
                                          בין הפסים ולא לצידם
      יחשוב שוב השר הנמרץ הצופה כבר היום אל כיסא ראש הממשלה, פעמיים לפני שהוא מותח את פס הרכבת להתנחלות אריאל, שישנו גם ציבור אתני מקופח החי ממש בין פסי הרכבת אך לא לצידם, שמתנהל באוטובוסים ובמיניבוסים ישנים ומעושנים והחפץ גם הוא לשבת על המושבים המרופדים של רכבת ישראל. בטוחני כי המסלול הבאה העולה בדעתו של השר הזה אחרי אריאל, תהיה כנראה לקריית ארבע או לאלפי מנשה ומעלה אפרים. וכשיקום הקו לאריאל אנחנו עלולים לשמוע כי עימו יעלו כבר קולות גזעניים שיקראו לכך שהתושבים הפלשתינאים לא יסעו בו מ"סיבות ביטחוניות".
      מר כץ הנכבד, עצור בבקשה את קטר האפליה וסלול איזה פס רכבת לאום אל פחם, לנצרת, לשפעם, לטייבה ולסכנין.

יום שני, 12 במרץ 2018

קומו צאו מתוך ההפיכה


בס"ד
              קומו צאו ההפיכה / הרב אליהו קאופמן
       אנשי הכיפות הסרוגות זועקים מרה ובעקביות כנגד הצבא את הטענות האמיתיות מדוע היהודי הדתי איננו יכול לשרת בו בעוד שהחרדים הציונים עדיין מגמגמים את הקלישאות הדוגמתיות ההיסטוריות על "לימוד התורה" הקדוש שבזכותו קיימת הטומאה החילונית והאנטי דתית.
      דווקא אנשי הכיפות הסרוגות הם אלה הזועקים באמת ותמים, ובצורה ברורה, מדוע אסור לצעיר חרדי להתגייס. הם כמובן – ברובם, אינם קוראים לסירוב אבל היציאה שלהם נגד המעטפת החדשה של הצבא הישראלי מביאה למסקנה ברורה עבור כל צעיר דתי: של נעלייך הצבאיות וברח לך מהטומאה הזו. הניסיון של החרדים הציונים לצבוע את השתמטותם בצבעי ה"תורה הקדושה" היא המשך לצביעות ושקר ההיסטורי. בחוגים סגורים, ומאחורי דלתות הבית הם מודים בסיבה האמיתית, מזה עשרות שנים, אותה סיבה שה"סרוגים" אומרים אותה כיום בגלוי: הצניעות. ל"סרוגים" יש מניות בתוך הצבא הזה – מניות שרק עולות. כשהם החליטו להתגייס הם באמת האמינו שזה יהיה צבא יהודי במהותו ולא עוד תא של שמד ופריצות, שיאיים על המשך דתיות בניהם – ובמיוחד בנותיהם. גם החרדים הציונים צפו את זה אבל כדי לומר זאת בגלוי – כמו ה"סרוגים" הם היו צריכים להתגייס בעצמם ולהוכיח זאת, ואת זה הם כמובן לא רצו ולכן הם המציאו את סיפור "לימוד התורה" כ"צבא השם" שמגן על הנלחמים ממש, למרות שהם ידעו כי הטהור איננו יכול להתפלל להצלחת הטמא. בימים אלה גם מנציגי ה"עדה החרדית" נמנע מלומר את האמת – על כך שהצבא הוא סכנה לשמד משום הפיכתו למוקד של אנטי צניעות ופריצות ממש, וזאת בגלל מעורבותם של כמה פרטיזנים חסרי ניסיון פוליטי שמסתובבים בשם ה"עדה החרדית" ושהפקידו את המו"מ על אי גיוסם בידי פוקרים חילוניים מהשמאל האנטי דתי, שדרש מהם לא לדבר על בעיית הנשים בצבא! עולם הפוך כבר כתבנו?!
       הדחתו של הרב צבי קוסטינר , מתפקידיו ה"רבניים הצבאיים", בגלל שיצא נגד גיוס הנשים, חייבת להדליק "נורה אדומה" לציבור הדתי לאומי אם הוא חפץ שנשותיו תמשכנה ללדת ולחנך ילדים שורי שבת, כשרות וטהרת המשפחה. הרבנים הדתיים לאומיים שבוזו עד כה בגלל הגנתם על אורח החיים הדתי שלהם בצבא הם ההאזהרה לציבור הדתי לאומי כולו. ח"כ בצלאל סמוטריץ קרא בעבר לסרב לשרת בצבא כזה וראו איזו מהומה קמה. אם כל שמונת ח"כי ה"בית היהודי" יעשו זאת, ואילו ח"כי ש"ס ו"יהדות התורה" יתחילו סוף כל סוף לומר את האמת על התנגדותם לשרת בצבא, אזי, אולי תיעצר הגזירה הזו ואסון רוחני וגשמי גדול ימנע.
                                            הגועליציה  
       מלכתחילה היה ברור לי ה"משבר הקואלציוני" אינו אלא הצגה מבוימת היטב ע"י הליכוד , "יהדות התורה", "ישראל בתינו" וש"ס כדי להקדים את הבחירות. הליכוד נע בסקרים בין 34 ל-36 מנדטים ערב העמדתו הצפויה לדין של נתניהו. זהו בדיוק הרגע להקדים את הבחירות ולמנוע סיכונים פוליטיים שידרשו העמדת מנהיג חדש בראש הליכוד, שכמובן שווה פחות מנדטים. ל"יהדות התורה" יש עדנה בסקרים. ברוב הסקרים מדברים עליהם כבעלי שמונה מנדטים והיה אפילו סקר אחד שצפה להם כעשרה מנדטים. חוץ מזה, הרי שהקדמת הבחירות בגלל מלחמתם , כביכול, נגד הגיוס היא הערובה הטובה ביותר להעלאת מספר המנדטים שלהם בקרב הציבור החרדי התמים, המאמין לעיתונות הצפון קוריאנית – החרדית, שעסקני החרדים הציונים הם מפקחיה ה"רוחניים". "ישראל בתינו" הפכה למפלגה מצטמקת. הדור הצעיר יוצאי חבר העמים, חפץ לצאת מ"עדתיותו" להצבעה ממלכתית שבין ימין, מרכז ושמאל כמו כל ישראלי חילוני נורמאלי. זה אומר שליברמן עלול לצנוח לארבעה מנדטים בלבד, ובעתיד גם להיעלם. אי לכך היה חייב ליברמן למצוא איזו תחבולה שתותיר את האלמנט העדתי – לאומני של הסלאבים על אש גדולה. עניין הגיור הוא כבר נדוש וחוץ מזה שש"ס כבר איננה מפחידה איש ולכן עוד הסכם – עם אריה דרעי, על "כוכבית גיור" חדשה הוא פשוט מיותר. ולכן עניין הגיוס הוא הנושא שאפשר עימו לערוך "דיל" עם החרדים כדי שהלעתו תעזור לשני הצדדים לגרוף קולות סקטורייאלים ולהחזיר הביתה את אלה שחשבו הפעם להצביע ב"ראש פתוח". ואילו ש"ס המצטמקת חפצה לתפוס את אלי ישי כשהוא אינו מוכן לבחירות.
     לא במקרה ה"בית היהודי" רותח נגד כולם. להם היה נוח עיתוי שונה לגמרי ועם סיבות מדיניות או איזו תקרית ביטחונית ובינלאומית גם יחד. הגיוס כבר מהם והלאה, ומה עוד שגם הם עצמם משמיעים בזמן האחרון גחמות נגד הצבא, דבר שעלול להחזיר בוחרים חילוניים שלהם לליכוד, ואף ל"ישראל בתינו". ולשם כך היה צריך בנט לאיים על נתניהו בהתמודדות מולו על ראשות הממשלה. וגם גב' איילת שקד עדיין לא ביססה את מעמדה כשרת משפטים כל יכולה, ולאחר הבחירות לא בטוח בכלל שהתיק המעניין הזה יחזור ל"בית היהודי".
                                        מלחמת בר שלום  בש"ס
        מלחמתה של גב' עדינה בר שלום נגד ש"ס, ובמיוחד נגד אריה דרעי, רחוקה מלהיות "מלחמה לשמה". לא לחינם היא פלטה כי עדיף היה שש"ס תיעלם – אותה תנועה שאביה, הגר"ע יוסף זצ"ל, הקים בעשר אצבעותיו וירק דם עבורה. את גב' בר שלום לא מעניין כלל אם התנועה הזו היא באמת דתית או שמא ראשיה אינם בדיוק הגונים. את הגב' בר שלום עניינה רק ההבטחה של דרעי – ערב בחירות 2015, כי בבחירות הקרובות היא תהיה הח"כית הראשונה ברשימה חרדית. קרי – ש"ס. אבל דרעי לא עמד בהבטחתו ולא משום היותו שמרן חרדי אלא שפשוט העמדתה של בר שלום – אישה סוררת ומורדת, ברשימת ש"ס היא בעצם בקע בדיקטטורה של דרעי במפלגה זו. בר שלום האמינה כי הקמת "מועצת החכמות" בש"ס – ע"י דרעי, תהיה הפתח לפמניזם חרדי, אבל חוץ מהבטחות סרק היא לא ראתה מאומה. דרעי פשוט לא התכוון מעולם להאציל לה סמכויות. עבור גב' בר שלום הרי שהקמת ש"ס החרדית – ע"י אביה ואחיה, לא הייתה מעולם מפעל חיים חיובי אלא עוד קולר על צוואר נשים חצי חילוניות כמותה.
      וישנה עוד סיבה אישית לכך שגב' בר שלום תתעב את ש"ס. לבר שלום חתן החי בבריטניה ואשר הקהילה הסורית – חלבית בארה"ב שלחה אותה לגלות הבריטית משום עמדותיו המשונות בענייני דת ויהדות. האיש הלה – דואק שמו, החל בבריטניה – בקהילה ספרדית וותיקה אך שולית ביותר, לדבר בזכות אנשי התועבות ובזכות היותם לגיטימיים. תגובתם של אחיה של בר שלום לא איחרה לבוא. הללו – בראשות הרבנים יצחק ודוד יוסף, קראו לרבני בריטניה להחרים את האיש וזה כאב וכואב לגב' בר שלום, שדעותיה אינן רחוקות משל חתנה המוחרם. את ש"ס הנוכחית – זו של אחיה, היא הייתה מעדיפה למחוק מזיכרונה, ולא מעט גם בגלל שהללו ביזו שוב ושוב חתנה.
                                      מה שמויאל אינו יודע...
      אלי מויאל – ראש עיריית שדרות לשעבר, השיר פניו למצלמות ולא התבייש להאשים את בני עדות המזרח בקנטרנות לנוכח זעמם על מה שהתגלה כקיפוח עדתי - סידרתי מתוכנן עד היסוד נגד עדות המזרח עם קום מדינת ישראל, וזאת על רקע הסדרה "סאלח, כאן זה ארץ ישראל". מר מויאל טען שטוב היה ש"האשכנזים הקימו כאן מדינה דמוקראטית ולא בני עדות המזרח, אחרת הייתה כאן קמה מונרכיה ערבית, כי את זה הכירו בני עדות המזרח". אבל בכל זאת האמת מורכבת יותר ממה שמר מויאל מספר.
       מדינת ישראל הוקמה בעיקר ע"י יהודי רוסיה, פולין ואף רומניה, הונגריה וגרמניה. האמנם היהודים הללו הגיעו מדמוקרטיות מסודרות ונאות כדוגמת ארה"ב וצרפת למשל ? לא בדיוק. יהודי רוסיה לא הכירו מעולם דמוקרטיה משום שעד 1917 הם חיו תחת המונרכיה של הצאר ויום אחד אח"כ הם חיו תחת הקומוניזם הדיקטטורי והאכזרי, ממנו הם הושפעו לא מעט, ובמיוחד בדרך ובצורת אפליית עדות המזרח. יהודי פולין חיו רק בין שתי מלחמות העולם ב"דמוקרטיה" עלובה ושסועה שרק הולידה אפליות ורדיפות אנטישמיות. לפני כן (קודם לשנת 1918) הרי שמדינת פולין לא הייתה קיימת ויהודיה חיו בין המונרכיות של רוסיה, אוסט - הונגריה ופרוסיה הגרמנית. ברומניה הייתה תמיד מונרכיה של מלכים ממוצא גרמני, וממש לפני מלחמת העולם השנייה השתלט עלייה הרודן הפרו נאצי – יון אנטונסקו. וכך גם היה תחת המשטר ההונגרי של הרודן הפרו נאצי ששמו היה הורטי, ואילו מגרמניה הגיעו יהודים שחיו תחת המונרכיה של הפרוסים, ולאחר שנת 1933 הם טעמו את טעם הדיקטטורה הנאצית. בין השנים 1918 ל- 1933 הייתה הרפובליקה הווימארית למדינה חלשה, נבוכה ושסועה שמה שהקרינה היה רחוק מלהיות משטר דמוקראטי מבוסס אלא משטר דל ועלוב שהנאצים עלו על גבו. את כל בניית הסטרוקטורה הציונית – עד הקמת המדינה, יצקו יהודים בריטים שהיו שלילי משטר מונרכי בריטי עתיק יומין שבמיוחד התמחה בקולוניאליזם ובמניפולציות אנטי דמוקראטיות. אבל כל ההיסטוריה הזו ואת משמעותיה החברתיים והמדיניים הינם כנראה שיעור כבד מדי עבור מר מויאל משדרות...
     אז אולי באמת צריך לבדוק האם כל ההפליה הזו – של בני עדות המזרח ע"י הציונות, לא הייתה פרי הלימוד המונרכי האכזרי של משטרים אפלים ממזרח אירופה כמו המונרכיות של הצאר הרוסי, הרומנים והגרמנים ואח"כ פרי לימוד דרך היישום הדיקטטורית של הקומוניסטים, הנאצים והפשיסטים של רומניה והונגריה, ולבסוף גם התמחות פרקטית בקולוניאליזם בריטי ?...
     
  

יום שישי, 9 במרץ 2018

הפלשתינאים היהודים


בס"ד
                     פלשתינאים יהודים / הרב אליהו קאופמן
     לפני שאתחיל במאמרי הריני מבהיר מילולית שני מושגים שטעות בהבחנתם תקשה על הבנת תוכן המאמר. ראשית דבר הרי שהמושג "פלשתינאי" היה מושג של מיקום גיאוגרפי זמן רב לפני שהפך למושג לאומי. המושג הלאומי הזה מבטא כיום את מוצא הגיאוגרפי של חלק מבני האומה הערבית אבל עד לפני כמה שנה הוא ביטא לא רק את מקורו הגיאוגרפי של הערבי בלבד אלא גם של אחרים, ובכללם יהודים. "פלשתינה" היה שמה הלועזי של ארץ ישראל ואפילו הורי – בשנות השישים של המאה העשרים, קראו כך לארץ ישראל לפני שעמדנו לעלות אליה. מכאן שלא יראה מוזר אם בהמשך המאמר אקרא לקבוצת יהודים בארץ – וחלק שגלו בנתיים ממנה, בשם פלשתינאים. הנקודה השנייה היא העובדה שעם ישראל איננו עם אלא דת ועל כך כבר קבע רבינו סעדיה גאון – לפני לעלה מאלף שנה, כי "אין אומתנו אומה אלא בתורתה". מכאן שלא יהיה לזרא כי אתייחס במאמר לדתיים היהודים בלבד כעם ולא אכיר בכללות המושג "יהודים" בהקשר אתני.
      כיבושה של ארץ ישראל ע"י הציונות – מיום דרוך המנדט הבריטי בשנת 1918, יצר מצב חדש שבו הישוב החרדי התפצל לימים לכאלה שקיבלו אט, אט את הכיבוש הציוני כעובדה והסכימו להיכלל ב"עם החדש", ואח"כ במדינה החדשה", ומנגד נותרה קבוצה של ה"ישוב הישן" שהמשיכה ללחום נגד ההשתחברות מחדש של היהדות החרדית להוויה הציונית - הקולוניאליסטית. בראשית שנות העשרים של המאה העשרים קיבלה הקבוצה הזו עצמאות כעדה דתית – לאחר שראשייה ורבניה לא הסכימו להיכלל תחת האוטונומיה הציונית ותחת מוסדות הדת מעטם הציונים, ובראשם ה"רבנות הראשית לישראל". העדה העצמאית הזו נקראה ה"עדה החרדית" ובה נכללו כל חוגי החרדים שלא הסכימו לחסות הציונות. בראש העדה הזו עמד אז הרב יוסף חיים זוננפלד זצקו"ל. במישור המדיני והפוליטי שילמו אנשי ה"עדה החרדית" מחיר דמים על מלחמתם להמשך החיים התקינים עם שכניהם הערבים.
      בשנת 1924 יזם פר' יעקב דה האן – נציגה של ה"עדה החרדית", פגישת שלום ראשונה מאז הכיבוש הבריטי, בין יהודים לערבים. המשלחת החרדית נפגשה בעבר הירדן עם האמירים פייסל וחוסיין וסיכמה בכתב להתנגד להמשך ההתנחלות הציונית. את האישור הסופי וההסכמה למסמך העניק הרב יוסף חיים זוננפלד. באותם ימים היה הישוב החרדי והדתי הרוב. בסוף חודש יוני 1924 נרצח פר' דה האן ע"י הציונים – בהוראתו של יצחק בן צבי. יום לאחר הרצח היה אמור דה האן לטוס ללונדון ולייצג שם את ה"עדה החרדית", את "ברית השלום" ואף את ה-פ.ק.פ., בדרך לביטולה של "הצהרת בלפור" ע"י שלטון ה"לייבור" שעלה אז בבריטניה, במקומם של השמרנים. באותה תקופה תמכה גם "אגודת ישראל" העולמית בהסכם עם הערבים. לאחר הרצח נכנס הישוב החרדי לפחד של יומות שלום מפני הטרור הציוני ובשנת 1937 אף אירע פילוג ב"אגודת ישראל", כשרוב הארגון קיבל עליו את מסקנות "וועדת פיל", לשתי מדינות בארץ ישראל. הפלג הפורש התאחד עם ה"עדה החרדית" ומאז נותרו כאופוזיציה לשלטון הציוני ולדתיים ולחרדים שקבלו את השלטון הזה בהסכמה מעשית. הקבוצה הרדיקלית יותר בגוש ה"ישוב הישן" של ה"עדה החרדית" הוקמה כבר בשנת 1935 ונקראה "נטורי קרתא". זו גם הקבוצה היחידה בגוש הזה שהמשיכה את הקשר הגלוי והישיר עם הערבים גם לאחר רצח דה האן.
     בשנת 1948 – משהוקמה המדינה הציונית, קיבלה על עצמה ה"עדה החרדית" את פסיקותיו של האדמו"ר מסאטמר ובין השאר היא איננה משתתפת בבחירות לפרלמנט הציוני ולרשויות המקומיות, היא איננה מקבלת כספי ציבור מהציונים וחלק גדול ממנה איננו נהנה מכספי ה"ביטוח הלאומי". אלה הם היהודים הפלשתינאים שמאז ומתמיד סירבו גם לשרת בצבא הציוני. הם אינם מכירים בשלטון יהודי כלשהו טרם בוא המשיח ונלחמים נגד הלאומנות החרדית המתרגשת עלינו כל יום. עד לפרשיות "חוק טל" ו"גיוס החרדים" גם המדינה לא הטרידה את בני הנוער של אותם חרדים, בידעם כי את הללו עדיף בכלל לא לגייס. אבל בעשור וחצי האחרון חל שינוי בעניין.
         במסגרת העסקאות בין החרדים הציונים – "יהדות התורה" וש"ס, לממסד הציוני בנוגע לגיוס החרדים, הרי שמדובר בעסקה של העברת אלפי חרדים כל שנה לצבא הציוני כדי ששאר החרדים הציונים ימשיכו לא לשרת בו ואילו שתי המפלגות הנ"ל יוכלו להמשיך לקבל דמי לא יחרץ על שירותם עבור הציונים. מכאן שכל הויכוח בין יאיר לפיד לליצמן הוא האם ישרתו כל שנה עוד ששת אלפים חרדים נוספים או רק שלושת אלפים. העסקה הזו היא גלגול היסטורי של העסקה מלפני כמאתיים שנה, עת הקהילה היהודית של רוסיה העבירה מכסות של "קנטוניסטים" לצבא הצאר הרוסי כדי ששאר ילדי ישראל לא יגויסו. אי לכך – ממש כמו אז, הרי שהמכסות מעבירות את הצעירים החרדים שאינם מאוגדים בחוגים החרדים המרכזיים כמו החסידויות, חוגי הליטאים סביב "דגל התורה" וחוגי עילית של הספרדים מש"ס. שאר החרדים הלא מאורגנים – במיוחד מקרב בני עדות המזרח ועולים חדשים חרדים, חשופים לסכנת הגיוס. ועימם אלה אשר מעולם לא השתתפו בבחירות, בלאומנות נגד הערבים, והצבא בעבר שחרר אותם ראשונים: הפלשתינאים היהודים.
      מאחר ולאנשי ה"עדה החרדית" וסביבותיה אין ייצוג בפרלמנט הציוני הרי שאנשיה הפכו הפקר ויום, יום אפשר למצוא שלושים איש ממנה ומה"פלג הירושלמי" שפרש מ"דגל התורה", אשר נעצרים על אי מוכנותם לשרת, ללא קשר ללימוד התורה ולשאר סיפורי התירוצים החרדים – ציונים. הממסד הציוני קפץ על המציאה הזו מסיבה נוספת. ע"י גיוסם של הללו מנסים בממסד הציוני להקטין את מספרם של האנטי ציונים האחרונים שנשארו ביהדות החרדית, בתקווה שהמתגייסים החרדים מקרב ה"עדה החרדית" יהפכו בצבא ללאומנים. כך הם למשל מנופפים בגיוסו של נכדו של האדמו"ר מסאטמר וכך הם משתמשים בשניים שבעבר הציגו את עצמם כ"דוברי ה"עדה החרדית" והפכו ללוחמים נגד השקפתה כיהודה משי זהב ושמואל חיים פפנהיים. אבל רוב הפלשתינאים היהודים מגלים מסירות נפש ונכנסים בזה אחר זה לכלא כנגד המזימה הציונית. בשבועות האחרונים הם פנו – גם דרך כותב שורות אלה, לח"כים הערבים והאחרונים הבטיחום לסייע בעדם.
     
      
       
 
       

יום שלישי, 6 במרץ 2018


בס"ד
                   מפלגת הרמאים / הרב אליהו קאופמן
       סיפורו של ה"חרדי המחופש" הוא המשך לרמאויות השוק של ה"שרות הצבאי", תואר ה"דוקטורט", ה"ידענות המופלאה" ושפיכת דמם של האתיופים עפ"י אגדות השוק של מפלגת "יש עתיד" ושל העומד בראשה, יאיר לפיד.
      הסיפור על האיש החילוני מ"יש עתיד" שהתחפש ל"חרדי" הוא המשך ההוכחות כי מדובר במפלגת רמאים אבל ברמת השוק הירודה ביותר. וניגש לראש שלה כי לא לחינם הדג מסריח מהראש, והראש ב"יש עתיד" הוא זה הקובע היחיד שם. מי שיספר לי כי יאיר לפיד לא ידע מי עומד לצידו הרי שיהיה או שקרן מועד או טיפש מדופלם. יאיר לפיד היה חייב להכיר פעיל מפלגה וותיק כמו אותו מתחפש, וכשלפיד העמידו לצידו בראש ההפגנה, הוא היה שותף מלא ברמאות הגדולה, שהרי הוא ידע שהלה אינו חרדי אך העמידו לידו כדי לרמות בסחר שוק את התקשורת ואת הציבור. זהו המשך דרכו של הלפיד הזה שלפני בחירות 2013 דרש שר אוצר כלכלן ואח"כ, כשמונה בעצמו לתפקיד, הוא טען שלא חייבים שר אוצר הבקיא בכלכלה. זהו ההמשך ל"דוקטורנט" המפורסם של לפיד. זהו ההמשך ל"השכלתו" הרחבה של האיש שעומד בראש "יש עתיד" וזהו ההמשך לחבריו של לפיד כיעקב פרי עם סיפור "שירותו" בצבא ושל ח"כ תמה שאטו על "אי ידיעתה" בעניין שפיכת תרומת הדם של יוצאי אתיופיה. זו מפלגה של רמאים ושקרנים ובראשם היהיר לפיד הזוהר. תארו לכם מה יתחולל אם הללו ירכיבו את הממשלה הבאה וראש הממשלה יהיה אותו יאיר לפיד שלפני היותו ח"כ הוא היה אורח קבוע במועדוני משחקי המחשב הזולים בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. זהו אותו יאיר לפיד שבסוף שנות התשעים של המאה העשרים רקד עם הבדרן טוביה צפיר ושר עימו יחד שירים גזעניים ופוגעניים כנגד דוד לוי (שר החוץ דאז). ליצן נשאר ליצן גם אחרי למעלה משני עשורים.
                                             משפט חוזר בכל מחיר
    "גם אם הרב מחל על כבודו הרי שכבודו אינו מחול". המשפט הזה מתאים כמו כפפה ליד בפרשת הח"כ לשעבר – שלמה בניזרי. העובדה שמישהו מאנשי החוק עמד מאחורי עד המדינה שחויב לשקר נגד שר בכיר בממשלה מחייבת משפט חוזר ובדיקת העניין. בניזרי – הנפגע עצמו, איננו רשאי למחול על הביזיון הציבורי הזה ועל השחיתות המשפטית הזו. זו איננה בעיה אישית של בניזרי אלא של כול מערכת החוק הישראלית שפעלה כ"מאפיה" ממש, אם אמנם דברי עד המדינה נכונים. יש לחקור מי עמד מאחורי הטיית האמת – ובמיוחד מדוע הוא עשה זאת. אם האמת תתבהר בפרשת בניזרי אולי נבין עוד הרבה דברים נוספים על פרשיות אחרות – שבהן הורשעו אנשי ציבור, שגם לאחר ריצוי עונשם טענו כי מדובר היה בקנוניה משפטית.
                                             החנפן החרדי
         נאומו החנפני של ח"כ ישראל אייכלר למענו של ביבי נתניהו, היה מזמן זוכה אצלי לכותרת באידיש שראשי התיבות שלה הם ת"ל, אבל מפאת כבודו של האתר בו מתפרסם המאמר אמנע מכך ורק אנקוט במילה חנפן. אייכלר יילל על כך שכוחות רשע ודיקטטורה חברו נגד נתניהו במסע עליהום נגד החרדים – הדתיים – המסורתיים והמזרחיים. מרוב חנפנותו של אייכלר ל"כופתאות" השלטוניות של הליכוד הוא "שכח" כמה עניינים מרכזיים ופשוט ברח מהמציאות המרה והאמיתית. ראשית דבר נזכיר לאייכלר כי רוני אלשייך איננו איש שמאל חילוני ולבן אלא דתי, ימני ותימני. היועץ המשפטי לממשלה – אביחי מנדלבליט, איננו חילוני אלא חרדי, ובוודאי שאיננו שייך לשמאל. מני נפתלי הוא יוצא מרוקו שפעם היה אפילו מאנשי הכיכרות של הליכוד.
      מנגד, בואו נזכיר לאייכלר שנתניהו היה פעם מתבולל ושבנו המשיך באותה דרך ואילו נתניהו התגאה בדרך הזו בפני הנשיא הנורבגי. אם נתניהו הוא נציג ה"מסורתיים", אזי, כנראה שהכוונה ל"קונסרבטיבים" מארה"ב – האחים הפוקרים והתאומים של הרפורמים, אצלם בילו נתניהו ואביו עשרות שנים. אייכלר בכלל שוכח שנתניהו מסרב לשנות את חוק ה"שיוויון בנטל" ושאותו נתניהו השאיר אותו ואת חבריו מ"יהדות התורה" ומש"ס מחוץ לממשלתו בשנת 2013 ואם לפיד ולבני לא היו חותרים נגדו אז החרדים היו נשארים עד היום באופוזיציה. נתניהו איננו מתחבא כשהוא נכנס למסעדה טריפה עם חברו שלדון, בארה"ב. אז למה למר אייכלר להתחנף בצורה כה מחפירה ומגעילה לאיש אנטי דתי שנחשד בשחיתות תאוותנית? האם הכסף השלטוני מעוור רעיונית כל כך יהודי בעל חזות חרדית כישראל אייכלר ?...
                                          "מפלגת פסולי החיתון"     
       הכרזתה של ח"כ אורלי לוי – אבוקסיס על מפלגתה החדשה הייתה רחוקה מגדרי הצניעות המינימליים. גדולים פי כמה ממנה לא העזו להזכיר למפלגות האחרות כי הנה הן צריכות לפחד ממנה. אביה של הגב' הזו למשל – דוד לוי, קרא לפיוס ולאחדות משהקים את תנועת "גשר" לפני בחירות 1996. דוד בן גוריון, משה דיין, עזר ויצמן ואחרים לא העזו להלך אימים באופן כה שחצני על מתחריהם, כמו שעשתה זאת הילדה הפוליטית הזו, שלא פעם הצביעה נגד דעותיה רק משום ה"חובה הקואליציונית". גב' לוי – אבוקסיס הייתה מלאה מרירות ושחצנות גם יחד כשהודיעה על הקמת מפלגתה. יאיר לפיד היה הדוגמא שלה לאפליית התקשורת בינה לבינו, בעניין הקמת מפלגתה. אינני מאוהדיו של לפיד אבל כשלפיד הגיע לקראת הודעתו על הקמת מפלגתו הוא הביא עימו נבחרת יפה, שרק ה' הטוב יודע למה הם הסכימו להפוך לבובותיו. היו שם דמויות ביטחוניות בכירות, ראשי ערים, דמויות אקדמאיות ועוד ואילו גב' לוי – אבוקסיס מגיעה עם כמה פקידות הזויות המתיימרות לייצג את עדות המזרח אבל הן מזמן "השתכנזו" בשמאל הישראלי ההזוי. מעניין עכשיו מה יהיה המצע המדיני של היומרנית הזו – שלאחר "פילטרותייה" הפוליטיים עם מר"צ, היא לפתע נחתה במפלגה הלאומנית של "ישראל בתנו". אם מסע הרכש הפוליטי שלה יכלול את גב' עדינה בר שלום הרי שאפשר יהיה לקרוא למפלגה החדשה "מפלגת פסולי החיתון".
         
      
         
             

מצעד הטריפות והניבלות בבוקרשט הרומנית מחכה לרבני חב"ד


בס"ד
     מצעד הטריפות והנבילות בבוקרשט הרומנית מחכה                     לרבני חב"ד / הרב אליהו קאופמן
        בין התאריכים של ה-12 למרץ 2018 ל-14 למרץ 2018 יתארחו בבוקרשט, בירת רומניה, רבני חב"ד, במסגרת התארחותם השנתית אצל רב אחר מחסידות זו. לצערי הרב הדברים שיקראו בהמשך אינם כה חדשים לרבנים רבים בחב"ד, כולל חלק מהבאים לכנס הזה, אבל משום מה הם מעדיפים לעצום עיניהם ולפתוח את פיהם אך ורק לאכילת טריפות ולא לשם מחאה, וכל זאת במחיר שלא להכפיש "שליח של הרבי", ובמיוחד לא לפגוע באביו של השליח, ברב שלום דויטש מירושלים.
        הרבנים החב"דניקים יתארחו אצל מר נפתלי דויטש, שליח חב"ד ברומניה עליו מחפים בלהט מר קוטלבסקי מארה"ב וה"חרדי לייט" מרגולין מ"מרכז רבני אירופה" – שידוע בנטיותיו הרפורמיסטיות, החילוניות והציוניות. קרוב לשמונה עשרה שנה הספיק דויטש להיתפס בחילולי שבת, כלקיחת ונשיאת כסף בשבת, ויש שגם שהעידו עליו כי ראוהו מעשן בשבת. כבר בשנתו הראשונה ברומניה הגישו ב"לילי הסדר הציבורי" הראשון שלו ברומניה מלצרי המלון מנות של בשר חזיר למי שביקש זאת, ועוד לאחר שהמלצרים עצמם פנו בהצעות הפיתוי הללו לבנות הזוג הנכריות של המתבוללים הישראלים שם (שחלק מהם הותיר את נשותיו היהודיות עגונות בישראל...)! בשלושה זיופי יין כשר וסיפוק יין נסך במקומו נתפס ה"שייגץ" דויטש מבוקרשט, והאחרון הוא זה שבימים אלה מסופק מרומניה עם חותמת של בד"ץ אגו"י, שכבר בשנת 2015 היה היצור האמיתי האחרון של יין זה באחריות אגו"י אך ה"ברכה" בסיפוקו הטרף שרויה עד ימים אלה. כל ה"משגיחים" של ה"שייגיץ" הזה הינם פורקי עול מצוות, ואף נכרים ובראשם נזכיר יהודי אנטי דתי ושונא דת ישראל בשם מריוס הרשקו ונכרי בשם דרגן. ישנה תמונה המתעדת את דויטש מתנשק עם אישה שאיננה אשתו בנמל התעופה לוד, שבישראל. שנתיים לא טבלה אשתו של דויטש במקווה טהרה ממש – בימים שהמקווה בבוקרשט לא פעל, ובאותה תקופה נולד בנו השני של דויטש. אביו הודה בפני שומרי מצוות בבוקרשט כי בביקורו אצל בנו הוא לא אכל ולא שתה אצלו וכי נפתלי זה הוא ה"כבשה השחורה" שבין ילדיו. אבל האב הצבוע והמחטיא הזה מעדיף שבנו יחלל שמים בבוקרשט מאשר בירושלים ולכן הוא מונע שוב ושוב את החלפתו במישהו אחר. שליחי חב"ד לשעבר ברומניה, שעבדו לצד דויטש, ברחו ממנו וחלק מהם גם לא אכל בבית חב"ד שם, ובראשם הרב שי גרליצקי, יוסף חיים, נחום ומשה סטאריק. אב"דים – החברים ב"מרכז רבני אירופה" החב"די, מסתייגים מדויטש כל אימת שמישהו שואלם האם אפשר לסמוך עליו. הדיין חנוך הרנטרויא פסל מועמדת לגיור של דויטש לאחר שהיא ודויטש ביקשו ממנו לגיירה דרך ה..."סקייפ" של האינטרנט! הבשר והעופות שלו מגיעים ממקומות שנעלמו מן העין ומובאים ע"י נכרים ללא ליווי של יהודי. בבית הכנסת שלו מחללים שבת ע"י הדלקת האש בשבת והפעלת פלפונים, כשהנכריות יושבות על ברכי המתבוללים תוך כד התפילה. בכניסה לבית הכנסת מונחים עיתוני תועבה וזנות לכל דורש.
        אם חב"ד רוצה לרדת לגמרי ברמתה הרוחנית היא איננה חייבת לשלוח את רבניה לבוקרשט אלא לספק להם טריפות ונבילות לכל דורש, אך אם ישנם עוד יראי ה' בחסידות העתיקה והמופלאה הזו, אזי, שיקומו  ויודיעו שהם מחרימים את הכנס הזה, שכל כולו יהיה מלא בבשר טרף ובמאכלי פיגולים.

יום שישי, 2 במרץ 2018

פשוט להכניס ללחץ עלייה


בס"ד
        פשוט להכניס ללחץ עלייה / הרב אליהו קאופמן
       הקהילות היהודיות באירופה מתדלדלות לא מעט בגלל "סידורי הביטחון" של השמירה הישראלית, המנסה לנצל את המתח עם הזרים באירופה לעלייה יהודית לישראל ע"י יצירת סכנה מלאכותית יזומה.
    אין ספק שהגורמים הישראלים מטעם המדינה, נוקטים בכל האמצעים לזרז את העלייה לישראל תוך הישענות על הפחד היהודי באירופה ממושגים כמו "טרור", "אנטישמיות" ו"זרים". אחד האמצעים הללו היא "השמירה הישראלית" במדינות אירופה, על בתי הכנסת ומוסדות ה"קהילות הכלליות", ועד לניסיון כפיית שמירה זו גם על הקהילות החרדיות. השומרים הישראלים מנהלים מסע "ביטחון" מופרז הכולל השארת מתפללים מחוץ לבתי הכנסת בקור מקפיא ובחום לוהט, עד שיסתיימו על ידם "סידורי הביטחון" של למעלה מחצי שעה. במדינות מסויימות מסרבים השומרים הללו להכניס ישראלים דתיים ואף רבנים, לבניין בית הכנסת בטענה כי "אתם לא חברי הקהילה". המטרה ברורה: להכניס לחץ וחשש מה"מצב הביטחוני" ולדלל את המניינים הללו עד שיהודים רבים יחפצו לעלות לישראל. במדינות רבות מגיעים "אנשי השמירה" הללו וכופים את עצמם על בתי כנסת חרדים למרות שמעולם לא נתבקשו לכך, ולמרות שהמצב הביטחוני איננו בעייתי. בקהילות רבות מסרבים שומרי הסף הללו להעביר את זמני התפילה ואף את מספרי הטלפון של הקהילות, למבקרים יהודים וישראלים כדי לבודד את קהילתם מגורמים יהודים בריאים וכדי ליצור בעיות מניין מלאכותיות. סיבוב באירופה מפגין לעינינו את הסיטואציה המוזרה הזו, של שומרים מטעם ישראל המרחיקים יהודים ומתפללים מהקהילות הללו. מנגד, בקהילות שבהן באמת כמות המתפללים והלומדים גבוהה וללא שמירה מלאכותית, הרי שאין שם "בעטוית ביטחוניות". שם הכול כשורה. מישהו מישראל נהנה לנצל את המתח האירופאי למען ה"עלייה לישראל" על חשבון ביטחונם וחופשיותם של יהודי אירופה.
                                           הסיפור האוסטרי
     לפני עשרות שנים אירע בוינה, בירת אוסטריה, פיגוע בבית כנסת יהודי. מאז ועד היום לקחה משטרת אוסטריה את האחריות והעמידה זקיף משטרתי בפתח כל בית כנסת, בתוך ביתן מאולתר. אך ב"קהילה הכללית" של אוסטריה בוינה, לא הסתפקו בכך אלא העמידו שמירה ישראלית עם חיוב להצגת דרכון לפני הכניסה לבית הכנסת ולמשרדים. באחרונה מנסים אנשי השמירה הישראלית לכפות את עצמם גם על בתי הכנסת החרדים לצד השוטר האוסטרי המקומי, רק כדי להפגין את נוכחותם שם ולזרוע אוירת בהלה ביטחונית.
                                                 הסיפור הצ'כי
     בבית הכנסת המרכזי בפרג בירת צ'כיה, לא התירו השומרים הישראלים שוב ושוב למתפללים ישראלים ולדתיים יהודים מהעולם להיכנס לבית הכנסת בזמן התפילות, ולא פעם ביקשו דרכונים מהיהודים הללו למרות שידוע היה להם כי יהודים דתיים אינם נושאים עימם מסמכים רשמיים בשבתות ובחגים. חלק מהשומרים הללו הינם יוצאי קיבוצים אנטי דתיים שלא פעם לועגים ליהודים הדתיים המבקשים להיכנס לבית הכנסת בשבת, כדי להתפלל.
                                             הסיפור השוויצרי
      בשוויץ השלווה העניין של "סכנה ביטחונית" מהם והלאה. אבל את השמירה הישראלית זה לא כל כך מעניין. בעיר באזל התהדקה השמירה על בית הכנסת ה"כללי" ועל משרדי הקהילה הסמוכים, מאז פרש הרב לווינגר (אחיו של הרב לווינגר המנוח מקרית ארבע) מרבנות הקהילה ועלה לישראל. בימיו של הרב לווינגר (עד לפני כעשור לערך) פרחה ה"קהילה הכללית" בעיר ובמנייני תפילות ה"שחרית" שלה התפללו למעלה מחמישים איש. הרב לווינגר השייך לזרם ה"מזרחי" הסרוג, צמצם את השמירה לזקיף נכרי בלבד, שעמד בשער הכניסה למשרדי הקהילה והתיר לבאים להיכנס למשרדים הללו ולבית הכנסת הסמוך, ביודעו ששמירה מוגזמת רק תרחיק יהודים מקומיים מהתקרבותם לחיי הדת והקהילה. אך לאחר עלייתו של הרב לווינגר לישראל השתלטו השמירה הישראלית וגורמים ישראלים אנטי דתיים על הקהילה תוך ניצול חילופי רבנים גבוה, והעמידו שער חשמלי וביקתת שמירה עם שני שומרים ישראלים העורכים בידוק מוגזם לכל נכנס ולא פעם מסרבים גם להותיר למבקרים דתיים להיכנס למסעדה הכשרה, הנמצאת בבנין המשרדים. לא פלא הוא שבימים אלה ירד מספר המתפללים בתפילות היומיות בבית הכנסת לכדי בקושי מנין מתפללים זקנים. גם ה"כולל" שהתקיים בימיו של הרב לווינגר נסגר ואילו הקהילה נמצאת במצב של עקירת חבריה ולאו דווקא לישראל. לעומת זאת בקהילה החרדית בבאזל ההתחזקות והריבוי רק גדל ואילו שם בית הכנסת שוקק מקומיים ומבקרים, וכמובן שאיננו "מאובטח" ע"י השמירה הישראלית.
     בעיר ציריך הגדולה שבערי שוויץ, משרדי הקהילה והמסעדה הכשרה, נמצאים בנפרד ממתחם בית הכנסת. השמירה הישראלית במשרדי הקהילה מקשה על כל יהודי זר להיכנס למסעדה הכשרה, ובאחד המקרים אף סירב אחד השומרים שי פלג שמו, אפילו להעביר את מספר הטלפון של הקהילה ואת זמני התפילה בבית הכנסת ליהודים מארץ ישראל.
                                           הסיפור הבלגי
      לפני פחות מעשור ניסו אנשי השמירה הישראלית להשתלט על השמירה באנטוורפן עיר היהלומים החרדית של בלגיה, ולכפות את עצמם על בתי הכנסת החרדים שם, ואף לחלק הוראות לבאי בית הכנסת כיצד לנהוג. רק לאחר דין ודברים סולקו הללו מבתי הכנסת החרדים.
                                           הסיפור הבריטי
     כך אירע גם בבריטניה הסמוכה. השמירה הישראלית ניסתה להפגין את כוחה בבתי הכנסת החרדים בלונדון ובמנצ'סטר אך לאחר דין ודברים סולקה משם הן משום חילולי השבת שלהם והן משום שלא הייתה שם שום סכנה למתפללים.
      היה כדאי לישראל להפסיק את הקו הזה של הכנסת פחד ומורא בלב יהודי אירופה, רק משום שבישראל מישהו זקוק לחיילים חדשים בחזית מול הערבים.  

יום ראשון, 11 בפברואר 2018

בין פליטים לפליטים

בס"ד
               בין פליטים ל"פליטים" / הרב אליהו קאופמן
        החיבור בין הערבים לשמאל – בעניין ההתאזרחות במדינה, איננו זהה אך בגלל השתלטות השמאל על ענייני מדיניות החוץ של הערבים הרי שאינטרסי הערבים מקופחים ע"י השמאל.
         בקרב על אי סילוקם של המסתננים לרואנדה מסתתרים אי אלו עניינים שראוי לחושפם. כדאי להזכיר לקוראים כי במהלך כהונתו של אלי ישי אז יו"ר ש"ס שלפני חזרת דרעי, כשר הפנים, חדרו לישראל עשרות אלפי מסתננים, ובמיוחד משתי מדינות אפריקאיות: אריתריאה ודרופ סודן ה"טרייה" דאז. זה היה לאורך מספר שנים ושר הפנים הלה גילה זאת רק לקראת סוף הקדנציה שלו, מהמולת התקשורת. האיש לא שלט מעולם במשרדו ובמשרדים האחרים שעמד בראשם. הליכוד ולווייניו ניהלו לישי את המשרדים הללו והוא פשוט היה עסוק בלספר בדותות לגר"ע יוסף. כשישי גילה מה אירע דרך משרדו שלו, הוא התנהג כאחד מספסלי האופוזיציה. הוא שאג לכל עבר כיצד יתכן מצב כזה, של פריצת גבולות והתעלמות רשמית מההסתננות הזו. הוא בעט וצרח כמו פיל בחנות חרסינה עד שמישהו העיר את ליבו שבעצם הוא ורק הוא האחראי לכך, כשר הפנים. וכשהוא סוף כל סוף ניסה לעצור את הזרם הזה – שעד אז נכנס לנגב מסיני באין מפריע, לפתע הוא נעצר לאו דווקא ע"י השמאל אלא ע"י שר החוץ ליברמן, ואילו ח"כ המנוח, דוד רותם ("ישראל בתינו") הסביר כי "גם אנחנו היינו פליטים". באותן שנים כתבתי מספר פעמים כי להערכתי אותם עשרות אלפי אזרחי אפריקה השחורה אינם פליטים ואינם מסתננים אלא הם המחיר של האימפריאליזם הישראלי שחפץ לבחוש בכל קדירה עולמית, ועל רקע רצונה של ישראל לפגוע בסודן הרי שאריתריאה ודרום סודן סייעו לישראל תמורת קבלת אזרחיהן דרך הדלת האחורית של ישראל. מכאן שליברמן ונתניהו הם אלה שהביאו אלינו את ה"מסתננים" כחלק ממשחק אימפריאלי – פוליטי. אל לנו לשכוח כי ליברמן ושכמותו הם גם אלה שחיפו על ה"הסתננות" של אלה שהגיעו לישראל מחבר העמים באופן לא חוקי – ואשר כמובן שביניהם לבין יהדות הכול היה מקרי בהחלט. עם הזמן תפחה בעיית השוהים הלא חוקיים לממדים מפלצתיים, ובעיקר על גבם של תושבי דרום תל אביב.
     אני קורא ושומע יותר מדי את המושג "גם אנחנו היינו פליטים". כך טוען ח"כ דב חינין מחד"ש וכך טען ח"כ דוד רותם מ"ישראל בתינו". האומנם יש בכלל מקום להשוואה בין פליטי השואה האומללים לבין מסתנני העבודה מאפריקה?! פליט הוא אחד שחי כל חייו ברווח או לפחות תחת קורת גג ועם פרנסה ומשפחה ופתאום נושל ממגוריו ומפרנסתו בגלל מלחמה שלא בעטיו או בגלל אסון טבע שהותירו ללא כלום. פילטי השואה שלנו היו בכלל עולם אחר. חלקם ניהל מדינות ואף העניק רווחה לאחיו ולבני עמים אחרים עד שבעטייה של גזענות על נעקר ממקומו, משפחתו חוסלה והוא נותר מדדה בקושי על מקל עלוב. האומנם אפשר להשוות את פליטי השואה לאלה שהגיעו לדרום ת"א רק כדי למצוא עבודה טובה יותר כאשר סכנת הקיום בארצם רחוקה להיות כשל פליטי השואה, או אפילו פליטי דעא"ש מסוריה ומעירק?! הפליטים שלנו – מכול אירופה, ואף מצפון אפריקה, לא התנחלו במקום הגיעם לשם והחלו לפגוע באלימות במקומיים או לאנוס נשים מקומיות. להם לא הייתה מדינה לאן לחזור וחלקם – כמו אלה ששבו לפולין לאחר המלחמה העולמית השנייה, מצאו את עצמם פליטים בבתיהם. ההשוואה הזו משוללת יסוד.
         השמאל הוא זה העומד מאחורי המאבק להשאיר את המסתננים הללו בישראל, תוך חיפוש סכנות ברואנדה או במדינה אחרת המעוניינת לקלטם. לשמאל החילוני יש "מסירות נפש" מיוחדת לכך לא משום היותם "הומניסטים" גדולים אלא משום שהמסתננים אמורים בעתיד להיות חלק מעוד אוכלוסיה שתחסום את הפיכת היהדות הדתית והחרדית לרוב. מי שחשף את העניין היה דווקא ירון לונדון , באחד הטורים שלו בעיתון "ידיעות אחרונות". שם הוא קרא להקים "מכוני גיור" לכל המסתננים הללו וביחד עם עוזרות הבית הפיליפיניות, ועד לפועלים הזרים ממזרח אירופה וממזרח אסיה, כדי לבסס בישראל חברה חילונית ומתבוללת. זו סיבה מספיק טובה לשלוח את החבר'ה האלה לרואנדה ולבנותיה.
                                             בין השמאל לערבים
      אבל ישנו עוד היבט לעניין. ח"כ פרג' עיסאווי ממר"צ הוא ח"כ די קולני ודעתן לא קטן. כשח"כי מר"צ - מיכל רוזי'ן ומוסי רז, נסעו לרואנדה, לבקש מממשלת רואנדה לא לקבל את המגורשים, הרי שקולו של עיסאווי נדם. כשח"כ דב חינין מחד"ש מרעיש עולמות נגד גרוש המסתננים הרי שחברו לסיעה, ח"כ יוסף ג'ברין, אינו לצידו בדרום ת"א. גם איימן עודה – יו"ר ה"רשימה המשותפת" (אף הוא מחד"ש), נמצא בפרופיל נמוך בעניין בדומה לחברתם לסיעה, אעידה תומא – סלימן. גם שאר ח"כי ה"רשימה המשותפת" נמצאים בהילוך נמוך בעניין. השתיקה הרועמת הזו מוכיחה כי המסתננים הללו אינם מביאים ברכה גם לסקטור הערבי. בכפר קנא שבגליל קיבלו כמה מסתננים כאלה שיעור מהי דעת הערבים לגבי שהייתם הלא רצויה בכפר הזה. ובאמת, למה שערבים, דרוזים וצ'רקסים יתמכו במהגרי עבודה אלה, שהם איום גם על פרנסתם? בנקודה הזו ישנה אחדות בין האינטרסים של היהודים והערבים נגד אלה שהסתתנו בדרך לא דרך, ובמיוחד על בסיס הסכמי חוץ פוליטיים שאינם לטובת אינטרסי בני הארץ הזו.
                                     הפוליטיקה העצמאית של הערבים

           קשירת היתר בין המיעוט הערבי בישראל לשמאל ההזוי בעניינים מדיניים גורמת לערבים להפוך בני ערובה בכיסו של המיעוט השמאלני גם אם הדברים הינם כנגד האינטרס הערבי. גם בעניין "חוק השבות" ומלחמת הרפורמים והשמאל לקבל כל זב ומצורע כיהודי ישנו ניגוד אינטרסים לסקטור הערבי, שכתוצאה מכך יונצח מצבו כמיעוט מול המוני ה"יהודים החדשים" של השמאל, שמיד יהפכו ל"אזרחי המדינה". להבדיל מהזויי השמאל הרי שלערבים אין עניין לשנות את הדמוגרפיה היהודית ל"עם חילוני – מערבי", כי שינוי כזה יהיה גם בעורכיהם. רובה של ה"רשימה המשותפת" בנויה על ח"כים ערבים שנשלחו לייצג אינטרסים ערבים נטו ושדרכם עם השמאל לא פעם פוגמת בעניין. יפה יעשו הח"כים הערבים אם בנקודות של "דת ומדינה" ידעו להתנתק מהשמאל הלבן, ובמיוחד בנקודות שמעלות את עניין יחסי ההגירה לישראל ואת עניין ההתאזרחות בה. בעיר נצרת למשל החל ראש העיר שם מדיניות ערבית עצמאית מהשמאל אך לא עפ"י קו ציוני. האינטרסים של יהודים וערבים כנגד מסתננים יום יומיים היא בעצם בבואת האינטרס של כל מדינה לבצע חוקי התאזרחות נורמליים ומגבילים. גם "חוק השבות" הישראלי חייב להיות מתוקן בכלל זה, וזה רק ישרת את אזרחי המדינה של היום, יהודים וערבים כאחד.