בס"ד
ש"ס : מפלגה רפורמית
בהנהגת איש שמאל חילוני /
הרב אליהו קאופמן
אין ספק שמה שמתחולל במפלגת ש"ס – ממש
בימים אלה, מגלה את צפונות חכמי ישראל מימי המשנה והתלמוד על הדור האחרון ומדוע
ביקשו לא לחיות בו. ה"אמת נעדרת" וה"משכיל בעת ההיא ידום"
מתקיים בנו כש"נער קטון" מושל באלה שמתימרים להניג את הדור. מדהים כיצד
רבנים חשובים – כהרב שלום כהן ושמעון בעדני, צופים באיש מדנים שכל הווייתו חילונית
כשהוא מרוקן את הכלי שהקים הרב שך למען עולם התורה הספרדי, ושהרבנים שלום כהן
ושמעון בעדני היו שליחיו הישירים של הרב שך לנושא. מפתיע כיצד יהודי רב תורה שהגדיל
תורה ותשובה – כהרב ראובן אלבז, מוכן לקחת חלק בתיאטרון הבובות שנקרא "מועצת
חכמי ש"ס", גם אם הוכנס לשם באונס תוך הפרעת שיעורי התורה בכניסתם של
אנשי ש"ס לצרפו בכוח אליהם. מסתמא שאריה דרעי יצר סביבם תחושה שאם הוא
(דרעי...) ילך הרי שתיפול ש"ס וייפול כל מפעל התורה שלה. האומנם היהודים
החשובים הללו אינם יודעים כי "לא זרחה שמשו של זה עד שלא שקעה שימשו של
זה"? והרי מקובלת מאבותינו כי כל עוד הסיטרא אחרא שולטת ויראי ה' מתבלבלים
ותומכים בה הרי ששליטת הקודש תתעכב. והרי כבדרך עולם ידוע כי לכל אחד יש תחליף
ומחליף, ובודאי לאחד שסרח וכל יניקתו היא מהשמאל הציוני ומהעולם החילוני. יתכן
שהרבנים החשובים פוחדים שהאיש הזה יממש את איומיו ויקים מפלגה עצמאית וחילונית,
אבל אולי מוטב כך – שאז הטומאה תצא מכלל ישראל הכשרים. אבל יתכן שאותו דרעי – כמו
גנגסטר נאמן, מאיים להוציא את הידוע לו על עסקנים ורבנים עד שיגיעו לתוך בית
האסורים, כמו שהוא הגיע לשם למשל. וברור כי גם הכסף והקשרים שלו עם אילי הון
חילוניים ו"דתיים" למחצה מפחידה גם גדולי תורה אשכנזים ממה שהוא עלול
לעולל להם אם יפתחו את פיהם. למעשה האיש הזה איננו חכם גדול כמו שעושים ממנו ותחבולותיו
כבר פוענחו מזמן אבל הראיה מההליכה אחריו היא ש"דרך רשעים צלחה". ואם כזה הוא האיש הרי
שהאירו לנו חכמי ישראל מהדורות הקודמים כי אם איש טמא מצליח לאחז עיניי קדושי הקהל
הרי שהוא שליח השטן וניצוץ מדתן, אבירם ושבתאי צבי ימ"ש.
לא כאן המקום לחזור עשרים
ושלושים שנה אחורה ולהצביע מי היה האיש אריה דרעי ומה היו מעלליו, אבל אז חיו הרב
שך, הרב גרשונוביץ וגם הגר"ע יוסף שהעמידו לו "קווים אדומים" וידעו
היטב מיהו. אבל כיום הגדולים הללו כבר אינם איתנו ומסתמא שהם מתהפכים בקברם כשהם
צופים ממעל כיצד שליח השמאל החילוני והאנטי דתי משתלט על ש"ס ועל העולם החרדי
ומתכוון להופכו לחילוני ולרפורמי.
בשנת 1996 נפגשתי ב"מגדלי
דיזינגוף סנטר" עם אדם בשם דודו מור , קבלן על וח"כ לשעבר בליכוד, שהיה
מאנשי מחנהו של סגן רוה"מ לשיבר, דוד לוי מהליכוד. השיחה נסבה סביב רעיון של
השקעה בעיתון יומי חרדי שיהיה חופשי משליטה מפלגתית (עד היום עדיין ארבעת היומונים
החרדים הם מפלגתיים, עפ"י הנוסח הצפון קוריאני...). תוך כדי השיחה נסוג מעט
מר מור מהרעיון שהוא עצמו יזם. או אז הוא פלט לפני כי "אינני רוצה להסתבך עם
החרדים, הם הכוח הפוליטי של העתיד". אלו היו הימים שלאחר בחירות 1996 וסגן שר
השיכון והבינוי – על תקן שר, היה מאיר פרוש מ"יהדות התורה". לתומי חשבתי
כי מור , כקבלן בניין, חושש מפרוש. מששאלתיו על כך הוא פרץ בצחוק ואמר לי כי
"תוך כמה שניות אני יכול להביא אותו לכאן. הוא צריך אותי יותר ממה שאני צריך
אותו", ואז הוא קרץ לי בעינו שאבין למה הכוונה. מששאלתיו למי הכוונה הוא פלט
את השם "אריה דרעי". אח"כ הסביר לי כי בבחירות 2000 ש"ס כבר
לא תהיה אותה מפלגה חרדית שאנו מכירים אלא מפלגה מעורבת עם חילוניים , מסורתיים והאשכנזים
שיהיו גם הם יהיו חילוניים כמותו. די הופתעתי מהסיפור, שהרי
בבחירות 1996 ש"ס עלתה לעשרה מנדטים למרות הצגתה כחרדית. אבל אח"כ הסביר
לי מור כי אריה דרעי רוצה להפוך לראש ממשלה והוא יודע שדרך מפלגה חרדית סיכוייו
אפסיים. למעשה סיפורו של מור לא היה צריך להפתיע אותי כי כבר בקדנציה של 1992 –
1996 ישב דרעי עם מר"צ בממשלה ששרי החינוך שלה היו אלוני , שריד ורובינשטיין
ושבאותן שנים ש"ס הייתה חלק משמאל קואליציוני ב"הסתרות העובדים
הכללית", ושוב עם מר"צ ועם חיים רמון, שהיה אז איש שמאל מפלגת העבודה. דרעי
נתן ידו להורות לשביתה של בלניות , מוהלים, רבנים, משגיחי כשרות וכלי קודש, דבר
שלא נודע אז בישראל. ההשקפה של דרעי הייתה למעשה סוציאליסטית – מרכסיסטית ולא היה
איכפת לו לפגוע בטהרת המשפחה היהודית , בכשרותה ובזמן המילה! זו הייתה דרכם של
הקומוניסטים היהודים שלחמו ביהדות בבריה"מ לשעבר. אלו היו הימים שחבריו של
דרעי באו משמיניית השמאל במפלגת העבודה שכללה אנטי דתיים קיצוניים כחיים רמון, יעל
דיין , אברם בורג וחבריהם. אחד מהאידיאולוגים שהשפיעו על דרעי היה האנטי דתי
הוותיק ביותר בישראל – אורי אבנרי. לדרעי היה חבר נוסף – שגם ייעץ לו תקשורתית,
ושמו מנחם שיזף, יו"ר איגוד אנשי התועבה של אותם ימים. דרעי לא הושפע מהם רק
בתחום המתינות המדינית – שהרי הרב שך וחלק מאנשי "דגל התורה" היו לא
פחות אנשי פשרה טריטוריאלית ממנו וכמובן גם אנשי ה"עדה החרדית", וכך גם
לגבי חסידות בלזא של אותם הימים. אבל דרעי הושפע מהם בכיוון של "פתיחת
השורות" ביהדות החרדית לחילוניות , שפירושה הכנסת החילוניות והרפורמה ליהדות
החרדית. אנשי השמאל דאז ידעו כי התפיחה החרדית אצל הספרדים מסוכת להם – שהרי אצל
בני עדות המזרח מדובר בחיבור מהיר וטבעי למורשת אבותיהם מהארצות שבהן לא הגיעה
החילוניות כלל. השמאל האנטי דתי ידע כי להבדיל מבעלי התשובה החרדים - אשכנזים
שהתמקמו בבני ברק ובירושלים בלבד הרי שהחוזרים בתשובה הספרדים החלו להתמקם בכל עיר
ועיירה חילונית ומתחת לכל עץ רענן בכל מושב ולא היו לזרא בסביבתם הישנה, שהתחזקה
מהם. דרעי היה עבור אנשי השמאל האנטי דתי – נושאי דגל הציונות האנטי יהדות, כמכרה
זהב להחזיר את התהליך לאחור. דרעי צד גם את עיניהם של אנטי דתיים ימניים שהחלו אז
לעלות רעיונית ולחבור לשמאל האנטי דתי נגד השינוי החרדי במדינה. ואז גם החלו הללו להפיץ
– ובמיוחד השמאל בריכוזי האקדמיה שלו, את הכזב הזה שכאילו בני עדות המזרח היו
מתונים ביהדותם ובהשקפותיהם בארצות ערב. השמאל טיפח זאת בעניין הכנסת אקדמיה ומדעי
מוות לחברה החרדית והימין טיפח זאת בנושא הגיוס לצבא. דרעי התערה אז היטב בקרב
הללו ולאחר שהקים את העיתון "יום ליום" באמתלה של "שופר לחרדים
הספרדים" אך למעשה ככלי להעסיק עיתונאים כופרים שיגנו עליו מפני הפילים שדבקו
בו, הרי שלימים העידו אותם עיתונאים חילוניים כי היו להם שיחות "קירוב"
עם אנשי ש"ס מהעיתון, ביוזמת דרעי. כדי שלא תתבלבלו הרי ששיחות
"קירוב" אלה לא היו לכיוון היהדות אלא לכיוון החילוניות והבנת
"חשיבות האינטגרציה" של החרדי בחברה החילונית. בפגישה ביני לבין דרעי –
לאחר בחירות 1996, הוא פשוט עשה צחוק מהספרדים וסיפר לי כי "הם רגשניים ולא
בעלי הבנה שכלית ולכן הפעלנו את עניין ברכת השמן של הרב כדורי. זה החל בשני ניסויים
קודם לכן, אחד מהם היה באיזור מישור אדומים. זה עבד וכך ידענו כי עם הספרדים
עובדים שלא עפ"י השכל". הוא כל הזמן גם הילל את התקשורת החילונית
ובמיוחד את הטלויזיה ועשה צחוק מהתקשורת החרדית – שלגביו הם היו נחותים וטיפשים.
הסיפור הזה התקשר לי לסיפור שסיפר לי ח"כ ישראל אייכלר מבלז על כך שדרעי
במסעו למצרים , בשנות ה-80, לקח עימו רק עיתונאים חילוניים ואף לא חרדי אחד. מששב
דרעי לישראל טען באוזניו אייכלר כי "יבוא היום שאנו נצטרך לטאטא את הדם
שישפכו ממך החילוניים שלקחת למצרים". דרעי שאל את אייכלר למה כוונתו ואייכלר
ענה כי "אני לא יודע, אבל אתה בטח כבר יודע"...
לאחר בחירות 1996 עמד דרעי
לעבור לשלב בו הוא יהפוך את ש"ס למפלגה חילונית בהשפעת הרעיונות האנטי דתיים
של השמאל ובשילוב אינטרסנטים ימניים חילוניים. הקרקע הוכשרה לכך, שהרי הרבנים יצחק
פרץ, יעקב יוסף ויוסף עזרן – שהקימו את
ש"ס ולחמו נגד דרעי, היו כבר בחוץ יחד עם הרב יחזקאל אסחייק, עוזרו של הרב שך
ומנכ"ל ש"ס לשעבר. אבל פרשת משפטו של דרעי ויציאתו לכלא, יחד עם הבחירות
שהוקדמו משנת 2000 ל-,1999 האטו את התהליך ועד סוף 2012 נדחה הרעיון הנואל.
ש"ס המשיכה להיות מפלגה חרדית עם סיבוב ימינה. באותם ימי גלות הוא ידע להתחבר
גם לימניים אנטי דתיים כמו איווט ליברמן וליצור גם עבורו את הרעיון שש"ס
ודרעי יהיו אלה שיגשימו את החלום לחילוניים, לראות את החרדיות מתפוררת. יש מי
שיצביעו לי על הקרב בין ליברמן לדרעי בתעמולת הבחירות של 2013 כסתירה לדברי אבל
העניין הפוך. ליברמן ודרעי היו חברים בשעת התעמולה הנגדית הזו והויכוח ביניהם תוך
הוצאת קלטת התועבה של ש"ס (עוד דוגמא מיהו דרעי ומהו סגנונו הפרוץ
והחילוני...) לא היה אלא תרגיל בחירות מבריק של השניים כדי לעורר פרובוקציה
שבעקבותיה הספרדים יצביעו לש"ס למרות הרשימות העצמאיות של הרב אמנון יצחק
והרב חיים אמסלם ואילו יוצאי חבר העמים ימשיכו
להצביע לליכוד – בתינו , באופן עדתי. ולראיה, לאחר הבחירות נותרו ליברמן ודרעי
חברים ואף הריצו יחד את אדון ליאון לראש עיריית י"ם.
גם עדויות מההתנהגויות של
דרעי בארץ ובחו"ל מוכיחות שלא מדובר היה אי פעם באדם דתי באמת. ראשית, עוזריו
שווינגר ובמיוחד יעקובסון (אשכנזים כמובן...) ביצעו מעשים והתנהגו שלא בדרך
הצניעות בפרלמנט הישראלי ולא פעם עשו זאת ליד דרעי ממש, שרק חייך להנאתו ממראה
עיניו וממשמע אוזניו. העיתונאי מרדכי גילת מ"ידיעות אחרונות" חשף כיצד
אנשי דרעי – בהנחייתו, רצו לטמון פחים לא צנועים ליריביו של דרעי. הפגישות של דרעי
עם עוזריו במסעדות בישראל היו ממש פגישות הוללות שגם יהודים דתיים, מסורתיים
ואפילו חילונים – שמרנים לא היו מעזים להתנהג כך. סיפור אחר הגיע אלי מלונדון של
תחילת שנות האלפיים. אריה דרעי ודוד יוסף הגיעו ללונדון באותם ימים והרב דורון
אחיאל – רבה של קהילת "נצח ישראל", היה זה שסידר להם את האירוח. השניים
קיבלו נהג מטעמו ובקשו לצאת למסעדת "דיזינגוף" בשכונת "גלדרס
גרין". הרב דורןם אחיאל הסביר להם כי זו איננה מסעדה מהודרת מבחינה כשרותית
אלא בהכשר הכי נמוך בבריטניה. השנים התעקשו על המסעדה בטענה כי "שמענו שיש שם
סטקים טובים וגם אוירה ישראלית פתוחה ולא של דוסים"(!). הנהג שהתלווה אליהם
סיפר על תדהמתו משני הסובאים והזוללים הללו, שהתנהגותם בזמן הזלילה הייתה נהנתנית
ומופקרת והדהימה שם את כל הנוכחים במסעדה, שציפו לקצת התנהגות מנומסת יותר מיהודים
חרדים, ועוד מכאלה המתקראים "רבנים" ו"שלוחא דרבנן". הסיפורים
הללו חזרו בעוד לא מעט מקומות בעולם שדרעי הגיע לשם עם מלוויו.
אבל כיום – לאחר מותו של
הגר"ע יוסף הכול הפך למסוכן פי כמה ועוד לאחר כמה צעדים שדרעי עשה. ראשית,
דרעי נקט בצעד חסר תקדים ביהדות החרדית ומינה שתי נשים לבנות "מועצת
חכמות". דהיינו, גוף רפורמי ממש וגם תירוצי ה"כאילו" שלו לא יעזרו.
זו פריצת גדר ולא במקרה הבטיחה אחת מאותן שתי הנשים – זכייה בר שלום, כי
"בקדנציה הבאה של הפרלמנט כבר תהיה אישה ברשימה". גב' בר שלום אף היא
החלה "לצאת מהארון" עם מות אביה – הגר"ע יוסף. כך למשל היא הקימה
רשימת נשים למועצת העיר אלעד ואח"כ התמנתה ליועצת של איש "יש
עתיד", השר שי פירון, נאמנו של לפיד. בר שלום כבר מנהלת יותר מעשור מלחמה
ביהדות ומכניסה אליה את מה שאסרו קדמונינו
– את ההסכלה הממארת של ההבלים, ונלחמת להשוואת מעמד האישה החרדית במשפחה החרדית
מבחינת ניהול הבית היהודי. גם לאחר חזרתה לש"ס – תחת כנפיו של דרעי, היא
ממשיכה בפעולות האיבה של אותן נשים סוררות שמתחזות לחרדיות (חלקן בכלל גלויות
ראש...) ולאחרונה היא השתתפה וניהלה כנס בחירות של נשים חרדיות כביכול כשהנהלת
הכנס הייתה בעיקר בידי נשים חילוניות אנטי דתיות קיצוניות כעו"ד רוני סובדניק,
שהייתה בעבר חברת מועצת העיר י"ם ובעלת פה והתבטאות מופקרת וכן ח"כ מירב
מיכאלי ממפלגת העבודה, שביזתה גם את שם ה' בפרלמנט. בר שלום היא בבחינת סוררת
ומורדת שכל כוונתה להחטיא את בנות ישראל הכשרות ולהמרידן בבעליהן. מאחורי בר שלום
עומד הממסד החילוני – האקדמי האנטי דתי שמעוניין להפוך את היהודייה הכשרה ושומרת
המצוות ל"אשת ציבור" כשלב ביניים כדי אח"כ להסיטה מדאגות הבית
היהודי, להוריד ממנה את הילודה הברוכה , להוריד אותה מדרך טהרת המשפחה ועד להפיכת
כל בית חרדי לזוהמה חילונית. אין ספק שאישה כזו – ולא משנה מי היה אביה, צריך היה
לזורקה מכל מדרגות היהדות החרדית וגם לשמוח כי הנה היא עברה לצד האויב וכך ידעו
כולם כי באויבת מדובר, כפי שחכמי ישראל עשו זאת עם הנוצרים הקדמונים. אבל לא לחינם
דרעי אסף אותה לש"ס – לא כדי למונעה מלהמשיך את מלחמתה ביהדות, אלא כדי לאחד
עימה כוחות להפוך את ש"ס לחילונית, כפי שחלם על כך בשנות ה-90 העליזות שלו.
עבור דרעי אסיפתה של אשת בליעל זו היא עוד דרך לרמוז לחבריו החילוניים כי הנה השלב
התורתי תם בש"ס וכי עכשיו מגיע ה"שלב האינטגרטיבי", שבו ש"ס
משתלבת בחילוניות ההוללת. הקמת "מועצת חכמות" ושימת בר שלום ואשתו בראשה
באה להעיד בפני החילוניים כי ש"ס מתקפלת ממחויבות ל"שולחן ערוך".
באחרונה נפגש דרעי עם אינטלקטואלים ספרדים מהשמאל וטען בפניהם כי "ש"ס
תהיה מפלגה חברתית שתהיה פתוחה לפני כולם". ה"חברתי " של דרעי
פירושו לא רק סוציאלי ומעמדי אלא בעיקר תוכן חילוני לציבורי שוליים כמו אנשי
התועבות למשל. בכל דרעי מיישר את דרכו עם לפיד, ובמיוחד עם מר"צ. גם כאשר הוא
מתרכז בסקטור הערבי הרי שאיש הקשר שלו עם ערביי ואדי ערה אינו אלא איש קיבוץ ספרדי
חילוני מהשמאל ששמו בכר. דרעי מתחבר בעיקר לחילוניים ובמיוחד לשמאל האנטי דתי ואם
כבר ספרדים, אזי, שיהיו שייכים לשמאל ההזוי הזה. באחרונה יצאה ידיעה כי דרעי נפגש
עם אנשי תועבות והבטיח להם כי ש"ס תייצג את "בעיותיהם המיוחדות"
(שהן בבחינת כרת!...) בפרלמנט הישראלי. אנשי דרעי כמובן מנסים להכחיש את העניין אך
גם עיתונאים וח"כים מהשמאל אישרו לי כי אמת הדבר. בפרשת הצבא הרי שדרעי כמובן
שהתקפל והודיע כי יתפשר והכול לא מעט כדי שלפיד לא יחסום לו שוב את חזרתו לשררה.
ואמנם לפיד שמח על כך ובתיווכה של הבר שלומית הרי שדרעי כבר איננו מוקצה אצל לפיד.
אבל לדרעי יש שני פרצופים ומעלה ועל כך למדנו מפרשת הגיוס הצבאי. כשדרעי שמע כי
"בני תורה" התנתקו מ"יהדות התורה" מיד הוא עט על המציאה
האלקטוראלית הזו ושלח כמה מפרחחיו להפגנות נגד הגיוס של "בני תורה".
לאחר שעה קלה שלח דרעי נציג לרב אוירבך כדי שבעקבות ההצגה הזו הרב אוירבך יורה
לקהלו להצביע לש"ס. ב"בני תורה" לא נפלו לפח של הנבל הזה ומיד
ביקשו ממנו הצהרת חזרה מהסכמתו לפשרה בעניין הגיום ולחתימה על מאבק בגיוס הצבאי אך
כמובן שעד כתיבת שורות אלה הסביבון דרעי לא שלח דבר. מנגד, הרי שבר שלום כבר
הודיעה ללפיד כי דרעי לא יתנגד לגיוסם בכפייה של בחורי הישיבות.
עד כאן רק ממעט ממעללי
האיש הזה – שהאנטי דתיים הם שולחיו הרעיוניים, וכבר בהירה לנו התמונה כי מגמתו
להפוך את ש"ס למפלגה חילונית ואף בצבעים אנטי דתיים. גם בריאיון טלויזיוני
הוא לא הסתיר מגמה זו וטען בצער שאילו היה פותח מפלגה עצמאית הוא היה מכניס אליה
"צבורים חדשים", שכנראה כוללים נשים חילוניות, אנשי תועבות ועוד. מלבד
הח"כ הפרו הניאו נאצי שהוא סילק מהרשימה (ועל כך אין להצטער...), ניסים זאב,
והח"כ אמנון כהן הרי שהוא התכוון לערוך רויזייה גדולה יותר בש"ס ולצרף
אליה מחללי שבת ו"מסורתיים" למיניהם (כמו הזכרת שמו של העיתונאי צבי
יחזקאלי) אבל כניראה שבמועצת הבובות של "מועצת החכמים" זה כבר לא היה
עובר ולכן הוא כבר מחכה למערכת הבחירות הבאה ולמאה העשרים של הרב שלום כהן. אין
ספק שמותו של הגר"ע יוסף נגרם גם לא מעט מהלחץ שהופעל עליו להחזיר את דרעי
לראשות המפלגה.
כמי שאיננו מצביע הרי שלא
כתבתי את המאמר הזה לעניין הצבעה אלא לעורר ישנים שיש לראות בש"ס מפלגה
רפורמית עם הנהגה חילונית ויש להילחם נגד קיומה באופן נמרץ. כל הח"כים שלה
ו"מועצת החכמים" הפורימית שלה הם בשליטתו של איש שמאל חילוני ואנטי דתי
ששמו אריה דרעי. הרב שך – אילו היה חי, היה מנפנף את הליצן הזה מכל המדרגות וקורא
לחרדים הספרדים להצביע ל"יהדות התורה". בודאי שעדיף לדעתי לא להצביע בכלל
כי רוב גדולי הספרדים גם הורו כך אך אם ישנם כאלה, בין החרדים הספרדים, שיצר
ההצבעה גובר עליהם הרי שבודאי שעדיף להצביע ל"יהדות התורה" ולא למפלגה
רפורמית.
לצערי הרב, כאדם הנלחם
נגד הלאומנות ביהדות החרדית והחרד מסכנת הכהניזם, הרי שאני חייב להודות כי ליהדות
נטו מסוכנת יותר ש"ס מאשר "יחד" של אלי ישי ומרזל. הסכנה מאלי ישי
וחבריו הכהניסטים היא גשמית בהתגרות באומות העולם אבל לאלה שיפלו חללים בגלל
הפרובוקאטורים הללו עדיין נכון העולם הבא ואילו לאלה שש"ס של דרעי ובר שלום
תעביר מיהדות לחילוניות לא יהיה גם את העולם הבא, וביהדות הסכנה הגשמית של ישי
ומרזל פחותה מהסכנה הרוחנית של דרעי ובר שלום. ולראיה הרב מזוז – רבם של ישי
וספיחיו הכהניסטים, סירב לשמוע על הכנסת אישה לרשימה גם כשהיה מדובר באישה צנועה
כאורית סיטרוק.
