ושמחת בחגייך (אבל) והיית אך שמח

בס"ד

     ושמחת בחגייך (אבל) והיית אך שמח / הרב אליהו קאופמן

     הרבה דרשים ופלפולים עלו ועולים סביב מילת הקישור "אך", המקשרת בין שמחת החג היהודי ל...שמחת החג היהודי. זו מילת תנאי המתנה בכך שהשמחה חייבת להיות עיקר החג , גם לאחר שכבר נאמר "ושמחת בחגייך". מכאן שעולה הקושיה מדוע לומר "אך" ולחזור על המילה "שמח". במבט היסטורי – אך במיוחד בראייה של ימינו , אפשר בהחלט לומר כי המובן הוא שצריך לשמוח בחגים כציווי אבל רק לשמוח ולא יותר. והכוונה שהשמחה תהיה שמחה יהודית ולא תחרוג להוללויות ולתענוגות הגויים, שזהו החלק הבהמי של הצהלה, וזו בעצם תרבות יוון.

    כל חג וחג אנו מוזהרים שלא לחרוג שהרי כוונת השטן היא להראות לקב"ה ש"ככל הגויים מחנה ישראל", ואילו הקב"ה מזהירנו כבר מלכתחילה שבכל חג וחג אנו עומדים למבחן בעצם צורת קיומו. החריגה בין שמחה להוללות , בין התרוממות הרוח לצהלות בהמיות, בין שתייה למען חיים ארוכים ומלאי רוחניות לבין שכרות ובין חג יהודי לחגא נכרי, איננה כל כך גדולה אלא שהיא קרובה כחוט השערה. בכל שמחה וחג אנו צריכים להעמיד מעל עטרת ראשינו את מה שנאמר במסכת "ברכות" לגבי  דברי לאה אימנו שהתפארה בבנה הבכור ראובן באמרה, "מה בין בני לבן חמי". וכוונתה היתה להבדל שבין בני יעקב אבינו לדודם עשיו. פעם עברתי את תעלת למנש (בין בריטניה ליבשת אירופה) באנייה והסבנו , קבוצה של יהודים חסידיים משכונת "סטמפורד היל" שבלונדון הבריטית, לשולחן אחד לזמן ההפלגה. ממולנו צהלו גויים, כנראה לאחר שהערו לתוכם כמות אלכוהול "לא קטנה", בלשון המעטה. אחד הילדים שישב בשולחן שלנו הצביע לעברם ואמר לאביו ש"הנה גויים שמחים". האב היסה אותו והסביר לו כי לגויים אין שמחה אלא הוללות בלבד. באידיש נאמר "האיד אסט אנד הגוי פרסט" (יהודי אוכל וגוי זולל), האיד טרינקט אן הגוי זופט" ( יהודי שותה וגוי מערה לקרבו). באותם אמצעים – אוכל , שתייה, כלי נגינה וריקודים, אפשר לעשות דבר והיפוכו : שמחה מרגשת שמקרבת לבבות מול הוללות נכרית שמביאה את הצהלה לא פעם ולא פעמיים עד כדי אלימות ואף רצח. במיוחד בראשי השנה אנו רואים את ההבדלים בינינו לנכרים. בעוד שיהודי נכנס לראש השנה בפחד ויראה (הרי שגם סעודותיו הרבות והדשנות בחג מונהגות בדחילו וברחימו) הרי  ש"עיד אל אדחה" (ראש השנה המוסלמי והדרוזי) הופכת הילולת המזון והטבח לעיקר. אבל אצל הנוצרים –  בראש השנה שלהם (ה"סילבסטר") המצב הופך לגרוע ביותר. שם משתכרים כולם ומתמכרים לעריות, לשכרות ולא פעם לרצח. זהו ההבדל בין בני לבן חמי.

      אבל כאמור, הבדל הזה הוא כחוט השערה. הכל , חס ושלום, יכול להתהפך אם רק היהודי לא ידע לשמור על ציווי השם בנוגע ל"והיית אך שמח". דהיינו, שמח בלבד ולא יותר מדי. שמח כיהודי ולא הולל כגוי. זהו עוד הסבר לציווי התורתי –  "בל תוסיף ובל תגרע". וגם כאן ה"בל תוסיף מופיע לפני ה"בל תגרע", שהרי גרוע יותר כשהופכים שמחת חג יהודית להוללות גויית, מאשר יהודים שאינם חוגגים בכלל את החג. שהרי חילול ה' הוא הגרוע מכל. ואמנם, ככל שהיהודי הוא פחות שומר תורה ומצוות כך החג היהודי שהוא חוגג דומה יותר לחגא גויי מאשר לחגי ומועדי ישראל, וזאת משום שהחוקים שאותו "יהודי לייט" מסגל ל"חג היהודי" שלו אינם עוד מבוססים על ציווי ההלכה, לגדור עצמו מהגויים, אלא שחוקיו החדשים בנויים על חיקוי והתבטלות לדרך הפעולה של הנוכרי בתוספת התנהגות של "אשר בדו מליבם", ולא פעם מתקיימת בהוללותם האמרה מהגמרא, "כישראל יורדין, הם יורדין למטה מהגויים".

      אבל החיקוי וההתבטלות הזו איננה נעצרת רק בהוללות גרידא אלא בסיגול מנהגי הגויים עפ"י תבנית תרבות יוון, קרי -  משחק ותיאטראות, סרטים, הצגות , ליצנות וכו' שמתווספים ל"תוכן החג" שהומצא ע"י הפוקרים ואף ע"י ה"יהודי הלייט" –  כולל שיטת ה"מזרחי". אבל מאז אמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 חדרה רוח שטות ומומרות זו גם ליהדות החרדית וכיום, להוציא חוגי ה"עדה החרדית" בישראל, הרי שאין כוח רבני אמיתי שיכול לעצור רוח שטות זו מלהפוך לרוב מסית. מידי רגל ורגל מלאים ה"חרדונים" במודעות על "מופעים אור קוליים" בכל הערים והישובים החרדים בארץ ישראל, אך גם בעולם. חול המועד נועד ליצוק קודש על החול ולראיה שרוב החסידים וכל בני עדות המזרח והספרדים אינם מניחים תפילין בחולי המועד של סוכות ופסח, מעצם היות חול המועד סימן לאות קודש בפני עצמו. אבל אם חול המועד הוא אמנם סימן קודש הרי שאסור בו לערבב מהחול, ועוד מתרבות הגוף של יוון עם אותן "הצגות חינוכיות" ו"סרטים שמותר לראותם". חול המועד הוא זמן לקרא תהילים עם הילדים, חול המועד הוא הזמן לצאת לטיולים –  מצוידים כמובן באוכל כשר למהדרין, עם כל המשפחה , חול המועד הוא הזמן לבקר בני ממשפחה רחוקים כקרובים וחול המועד הוא הזמן להתוועדויות קודש בתוך המשפחה והקהילה. אבל במקום זאת פשטה הרוח הרעה –  שהשטן עומד מעליה להוכיח לקב"ה שהיהדות החרדית איננה טובה מזו החילונית, ובודאי לא מזו ה"מיזרוחניקית". הרוח הרעה הזו הביאה את בתי הקולנוע אל הקודש פנימה, וכדי לסמא עיניים קראה להם "מופעים אור קוליים". זהו בית קולנוע חילוני לכל דבר ולצידו פועל התיאטרון החרדי –  חילוני עם "הצגות חינוכיות" שבנות ישראל מעכסות בו את מתניהן ורגליהן, עם שחוק והיתולים שהם ההוללויות שהוחלפן בשמחת החג. הגרעינים נשפכים בצפיות הללו כמים , והרי לך מאכל בהמה חוגג בחג קדוש, במקום סעודות המצווה של חול המועד. גם שחקנים ושחקניות פוקרים ופוקרות , ו"דתיים לשליש ורביע", מככבים שם ויוצרים אוירת "שבת אחים גם יחד". לפתע הליצנים הללו הופכים לעבודה הזרה ולמושא הערצה בקרב ה"חרדים החרדים" וצאצאיהם –  שבעשור האחרון הפכו לרוב הציבור החרדי.

      אבל הסכנות –  ובמיוחד החינוכיות, קשות יותר. החיכוך הזה –  עם תרבות יוון הנוראה, מביא לכך שיותר ויותר בחורים ונערות חפצים להיות "שחקני דרמה", קרי, המשך לבני יוון. ולשם ה"לימוד" הזה מגיעים אח"כ עקבי הצאן ל"לימודים אקדמאיים" , כשזה מתחיל ב"מגמת תיאטרון במכללה חרדית", ממשיך ל"אוניברסיטה הדתית" ששמה בר מינן ברמת גן החילונית, ונגמר בתיאטרון ובסרטים חילוניים לאחר שכבר השילו מעצמם את המצוות.

      סרטים ותיאטרון –  גם על דרך היצר הרע של "ההשקפה חרדית" בכלי טרף גויי וחילוני, הרי שהם תעתועי דמיון של "אשר בדו מליבם", והסתגלות לומר הן למעשי ידיהם, תוך ביטול תורה ויהדות, עד שההוזה הזה נפלט לחברה החילונית, ששם מתאימה לו יותר שיטת "אשר בדו מליבם". דמויות פוקרות וחצי יהודיות מתעברות בעיני הצופים החרדים ומשפיעות רוחנית עליהם לשלילה , עד כדי הערצת הליצנים במקום הערצת קדושים ותמימים, וכך מתחילים הצופים הללו להאמין לבדותות שבדו הבמאים והשחקנים רק לצורך בצע הכסף.

    אבל יותר מהחוטאים אשמים הרי שהמחטיאים אשמים ב"גדול המחטיאו". אשמים וארורים כל אותם אלה המתחזים ל"רבנים" וחותמים על כל תרבות יוון הנוראה הזו, שמדובר שם ב"אירועים חינוכיים". בדור עלוב ופרוץ זה הרי שכל חובש מגבעת בורסלינו ומכופתר בחליפה שחורה עם חולצה לבנה ועניבה תואמת , הרי שהוא הופך למו"צ למרות שמדובר בקוץ. בדור שלנו הרבנים האמיתיים פוחדים לדבר משום הלמות ואלמות הרחוב , ובמיוחד מכך שאם לא יתירו את השרץ הרי שה"קליינטים" לתועבות הללו עלולים בבחירות להצביע למפלגות החילוניות הפוקרות.

     ואם לאחר מאמר זה יראה הקורא את עצמו ירא שמים וחטא הרי שידיר רגליו מהאירועים המשוקצים הללו וידאג לשכנע את כל אוהביו בכך , שהרי אילו חיו כיום ה"חפץ חיים", הבן איש חי" , הגר"א ווסרמן, ה"כף החיים" וכל שאר קדושי ישראל הרי שמן הסתם הם היו יוצאים בנידוי נגד אלה שמשתתפים באירועים הללו ומחטיאים שם גם את כל בני משפחותיהם. ובטוחני שהקדושים הללו לא היו פוחדים לומר את דבריהם מפחד הבחירות הקרבות לכנסת המינים הציונית.

   

   

!אשריכם ישראל

בס"ד

     אשריכם ישראל ! / הרב אליהו קאופמן

       הידיעה היתה מרנינה  ומחממת את הלב. ערב יום כיפור תשע"ה נכתב בתקשורת כי כל שחקני הכדורגל הישראלים –  המשחקים בקבוצות זרות בחו"ל, לא רק שלא ישחקו ביום הכיפורים אלא שהם הסבירו באופן חד משמעי כי בין שמירת הצום ואי קיום משחקם בקבוצתם הזרה , לבין המשך הקריירה הספורטיבית שלהם (אם יענשו על כך שלא הסכימו לשחק), אזי, הם בחרו בשמירת הצום. לפני עשרות שנים זו היתה הדילמה של השחקן הישראלי הראשון ששיחק בליגה האנגלית –  של אבי כהן המנוח, אז שחקן ליברפול וקפטן נבחרת ישראל. כהן בחר לפסוח על שני הסעיפים והחליט גם לשחק וגם לצום, ושם החלה מפלתו הספורטיבית בקבוצת הפאר הזו. משחקו של אבי –  בתוך צום, היה כמובן חלש ומרושל וממשחק זה ואילך הוא החל לאבד את מקומו. אבל גם בתחום היהודי לא עזר לו הצום הזה. הקהילה היהודית בליברפול –  שעד אז עמדה מאחוריו ועודדה אותו, ראתה במשחק שלו חילול ה', ולא עניין אותה האם הוא צם או לא. כך איבד אבי כהן גם את האימון היהודי בו. כאן המקום לציין כי רוב רובם של יהודי ליברפול –  אז כהיום, לא נמנו מעולם על הקהילות היותר אדוקות ביהדות בריטניה, וגם מנין שומרי השבת שלהם איננו מהמובילים במדינה זו. אבל יום הכיפורים היה עבורם ה"קו האדום" –  קו שאותו לא חוצים עבור "דברים בטלים" כמו הכדורגל למשל. זהו ההבדל בין יהודי לנוכרי. ליהודי הכי חילוני יש ניצוץ דתי שאינו מרשה לו לעבור על "קו אדום" של יהדות , כמו יום הכיפורים למשל, גם במחיר של עסקים וגשמיות. אצל הנוכרי האינטרס הגשמי הוא ראשון ואת הצורך הדתי הכי קרוב לליבו הוא ימיר בחיי היום יום.

     חבורת הכדורגלנים הישראלים בחו"ל הוכיחה שוב כי היהדות עומדת אצלם מעל הכסף וההצלחה , וגם במחיר פגיעה בקריירה. לא פלא הוא שנוכרי אינו מבין זאת. זה קרה לא פעם בעבר , כמו למשל בסלטה ויגו הספרדית  –  שם שיחק בעבר הכדורגלן הישראלי רביבו. כשהלה תבע –  כתנאי להמשך חוזהו, את הספקת האוכל הכשר, הרי שהספרדים היו בהלם. אילו לפני נוצרי, או אפילו מוסלמי, היתה עומדת הברירה של דת מול קריירה ופרנסה, הרי שבודאי שהיה בוחר באפשרות השנייה בלי להסס. זו עוד אחת ההוכחות להיותם של היהודים עם סגולה עם בסיס דתי ראשוני ולא לאומי, כשהחול הוא משני. מסתבר שהחולין והרוחניות נלחמים זה בזה בנפש היהודית , להבדיל מהנוכרי שנפשו נמצאת בתוך החולין. אין לי מה לומר לחבורה הזו אלא אשריכם ישראל שהקב"ה בעצמו מטהר אתכם!

      אבל דווקא לאור השמחה הזו הרי שאני בהחלט כועס על אותם שני אנשי חב"ד –  שאחד מהם הוא אפילו בהנהלת "כולל חב"ד" העולמית, והחפצים לקנות את קבוצת הכדורגל של הפועל ת"א. הניצוץ הזה – של תורה ויהדות מעל גשמיות, צריך היה לנצלו לשם הצלת הטובע ולא לתת לגיטימציה לטביעה.

       לפני עשרות שנים הבחינו לא מעט רבנים שעסקו בתשובה באותם כדורגלנים שטבעו בתוך המשחק האובססיבי והוולגרי הזה , אך הניצוץ שלהם צעק הצילו! כך נמשו לחיי תורה ומצוות יהודים יקרים ששקעו בעולם הבוצי של  הכדורגל עד צווארם,  כדוד שוקיאן (כוכבה של שמשון ת"א הארכאית מהליגה הראשונה, בשנות ה-70), משה טובול (כוכב ידוע בשנות ה-70  וה-80 במספר קבוצות כדורגל בליגה העילית כמו הפועל ר"ג, בית"י"ם והפועל יהוד), שלמה קירט  ( כוכב הנבחרת הלאומית בכדורגל בשנות ה-80 שצמח במכבי שעריים ברחובות, וששיחק בקבוצות רבות בליגה העילית כמו בני יהודה ת"א, בית"ר י"ם, מכבי ת"א, מכבי פ"ת, מכבי יפו , הפועל כ"ס ועוד), אלון קפלן (אף הוא שיחק בשנות ה-80 בנבחרת הלאומית בכדורגל ובליגה העילית שיחק במכבי ת"א ובשמשון ת"א), יגאל אלחרר (בלמה של בית"ר י"ם בכדורגל , בשנות ה-90) ואחרים. היום –  דווקא כששחקני כדורגל חובשים כיפות אפילו על כר הדשא הרי ששום גורם תורתי אינו מזהה את קריאות המצוקה הרוחניות שלהם, למשות אותם מהמים העכורים למימי התורה.

    סאני קאהן וראסל גלבוט אינם מסייעים למימד היהודי –  הרוחני כאשר הם רוכשים קבוצת כדורגל, אף אם זאת תתחייב לא לשחק בשבתות ובחגים ותחתום על עריכת קידושי בליל שבת וחג. הבעיה במשחק הכדורגל איננה רק עצם ביצועו בשבת קודש. זו בעיה עמוקה שכבר החשמונאים שפכו את דמם נגד התרבות היוונית הזו. הכדורגל היא העבודה הזרה של ימינו , היא זו שהופכת בני אדם שנמצאים מתחת לממוצע האנושי ל"כוכבים" שלמענם מותר להכות ואף לדקור למוות. זהו למודל חיקוי שלילי למבוגרים ונוער וזו התרבות הבהמית ההפוכה לדרך דת אש למו. במגרש הכדורגל הנפש עושה באופן "רוחני" את מה שעושה הגוף בשירותים. במגרש הכדורגל יוצאת כל התרבות הרעה בהתפרקות של אלימות , קללות ואפילו שכרות. במקום לבוא ולהציל את הכדורגלנים היהודים מבור תחתית זה – שלהבדיל מהגויים מוכח שהיהדות שלהם לא מתחברת עד הסוף לדברים בטלים ככדורגל, הרי ששני החב"דניקים מעניקים לגיטימציה "חרדית" לוואנדליזם הזה ומכשירים את בור התחתית הזה עבור ילדים ונוער, כעתידם המפוקפק. עם חב"ד זה כבר אירע בעבר ,  וגם כן בקבוצת הפועל ת"א בכדורגל לא לפני שנים רבות. הגביר החב"די לייב לבאייב היה אז שליחו של יהודי אחר –  רומן אברמוביץ, לרכישת אותה הפועל ת"א בכדורגל, בקרב האוליגרכים, נגד ארקדי גדימאק מבית"ר י"ם. והיה עוד ניסיון של חב"ד ליצוק "דת קודש" בספורט יוון הטמא, כאשר החב"דים אימצו את קבוצת הכדורסל של הפועל גליל עליון ואת מאמנה דאז פיני גרשון –  שגילה סממני יהדות, כדי ליצור את הרושם הפופוליסטי שליהדות ולתרבות יוון אפשר למצוא דרך משותפת, רחמנא לצלן, והמילילה הקדושה "משיח" הפכה לג'ינגל ההימנוני של אותה קבוצה. והעיקר שחב"ד עורכת את "פרסום הנס" של חנוכה בכל העולם, באופן הבומבסטי ביותר, מכל שאר הזרמים ביהדות...

    קצת מוזר כיצד בגוף חרדי כמו חב"ד עוברים על סדר היום לנוכח העובדה שראסל גלבוט חבר בעמותה התורתית הראשונה במעלה של חב"ד –  רשת הכוללים שלה, ומנגד הוא הולך להפוך למנג'ר של "פרסום הנס" של היוונים ושל תרבותם, ועוד במקצוע היותר וולגרי של תרבות זו. זו לא היתה מעולם דרך הקירוב של החסידות המהוללה הזו , כל עוד אדמו"ריה היו בחיים. היום נוצר שם "ואקום" שלילי שכבר נרמז בספר "שופטים":" וביום ההוא אין מלך בישראל, איש כטוב בעיניו יעשה".

     לסיום, בכל זאת כדי להרנין את הלבבות שאין ישראל כשאר הגויים, הרי שאספר כאן סיפור דומה – ביחס למסירות נפש של יהודים מהשורה, בהעדפתם דת ולא פרנסה. זה אירע לפני כשלוש עשרה שנה. הטלפון בביתי –  בבוקרשט בירת רומניה, צלצל. על הקו היו ארבעה סטודנטים ישראלים לרפואת שיניים מאוניברסיטת יאסי שבצפון רומניה, שאחד מהם אפילו לא ענה למושג "שומר שבת". שנים מהם היו בני זוג נשוי ועוד שני סטודנטים גברים. הם ביקשו ממני להשתדל אצל דיקן הסטודנטים שלהם לדחות למספר ימים (או לפחות ליומיים...) את בחינת ההסמכה ("ליצנסה") לרפואה, משום שזו חלה ביום הכיפורים. הסיכוי היה שווה לאפס. זו היתה בחינה קשה ושבאה לאחר שש  שנות לימוד הרפואה, ומעולם לא דחו אותה. מבקש הדחייה היה צריך לחכות לפחות עוד שנה , ובמקרים רבים הרי שמי שהתעקש על הדחייה נפסל כליל! זה היה גם גורלם של סטודנטים ישראלים רבים לרפואה באוניברסיטת בוקרשט , אף בימים שלאחר נפילת הקומוניזם ועם בוא הדמוקרטיה, והפוסל היה לא אחר מפר' ניקולאי קאז'ל, יו"ר הפדרציה היהודית ששימש גם כיו"ר האוניברסיטה! אבל בסיעתא דשמעיה ההשתדלות שלי לא רק שעזרה אלא שדיקן הסטודנטים ביאסי –  פר' ואסילי בורלוי, גם איפשר לסטודנטים עצמם לקבוע את תאריך בחינתם! שבועות מספר אח"כ גיליתי את סוד הצלחתי, ההצלחה היתה תלויה במסירות הנפש של הזוג הנשוי –  יוסי ולאה. בהגיע באותה עת לוינה –  בירת אוסטריה, לחוג את חג שמחת התורה בחברת הקהילה היהודית יוצאת אוזבקיסטן (בוכרה) , ניגש אלי יהודי מהקהילה ושאלני אם אני האיש שדחיתי לסטודנטים הישראלים את בחינתם ביאסי. הופתעתי מכך שהאיש יודע זאת ואז הוא הציג עצמו כבן משפחתם. שניות ספורות אח"כ הוא סיפר לי כי הזוג ביקר בוינה בראש השנה שלפני אותו יום הכיפורים –  כשההשתדלות שלי עוד לא יצאה לפועל, ובני הזוג הצהירו כי אם לא יצליחו לדחות את בחינתם הם לא ייגשו אליה משום שאת יום הכיפורים הם לא יחללו, למרות שפרנסתם בהמשך חייהם היתה תלויה בכך. אז הבנתי שמסירות נפשם של יוסי ולאה חרצו בשמים את דינם לחסד , בדחיית מבחנם. אני הייתי רק השליח...

    

עושים מעשה זימרי ודורשים שכר כפינחס

בס"ד

עושים מעשה זימרי ודורשים שכר כפינחס /  הרב אליהו      קאופמן

            אין צביעות גדולה יותר –  אצל בטלני הציבור החרדים ואצל התקשורת הקרנפית שלהם, מלצאת נגד בנימין נתניהו , על כך שלאחר נאומו באו"ם ישב לאכול במסעדה טריפה בניו יורק. והאם בנימין נתניהו הוא אדם דתי שמחויב לאכול רק כשר? האם אפשר לדרוש מהאיש הזה – חילוני רויזיוניסטי שבעבר גם התבולל ממש, לחפש מסעדה עפ"י תעודת הכשרות שלה? הרי זו גניבת הדעת הכי גדולה – להיות פוקר ולאכול כשר רק כדי שהציבור של "יהדות התורה" ישלים מחר עם כניסתה לקואליציה של אותו נתניהו, עם כל המרכיבים האנטי דתיים הכי קיצוניים שאי פעם משלו בישראל. האם העולם , והיהודים בתוכו, כל כך מטומטמים שיאמינו שישראל כמדינה היא "יהודית" רק משום שראש ממשלתה אכל פעם כשר במסעדה יהודית בחו"ל? אבל לאנשי "יהדות התורה" יש את הצורך להוכיח למצביעיהם כי הם פעילים וכי בקרוב יגיעו הבחירות ויהיה צורך אלקטוראלי גדול, ולכן המעשיות הפוליטית היחידה שהם יכולים לגלות היא לקפוץ לצלחת הסטייק של נתניהו ולצעוק "גיוועלד" , כדי שכולם יאמינו שהנה ה"שלוחא דרבנן" פועלים עפ"י "דעת תורה".

        במקום לבזבז את הזמן על צלחתו של נתניהו –  שהזמין שם "רק" עגל ולא "פירות ים", היה על אותם נציגים חרדים לצאת כבר לפני שנה לחו"ל ולהיענות להצעת החרדים בארה"ב להפגין מול האו"ם ולטעון כי נתניהו איננו מייצג "אלף דורות של יהודים", כפי שטען. אפשר היה להביא –  בהפגנה כזו, כהוכחה, את צלחת הסטייק של נתניהו, אבל להכריח אותו לאכול כשר , כדי לשקר את עצמם ואת מצביעיהם, זו רק צביעות מבחילה.

       ובכלל, כיצד מעיז אותו ח"כ משה גפני לטעון נגד נתניהו כאשר הוא חבר מזמן לח"כ מירב מיכאלי  האנטי דתית ומי שמבזה את שם ה' יום, יום, ועוד הזמין אותה להיות חברת מפלגת "דגל התורה"?! והוא זה שהעמיק את ידידותו עם יו"ר מר"צ – זהבה גלאון, שבודאי לא שמעה על ההכשר של "שארית ישראל". האם זו היתה דרכו של הגר"מ שך, שמינה את גפני לח"כ? וכיצד מעיז אותו ישראל אייכלר – "פודל תקשורתי" מבית היוצר של גולדפינגר האנטי דתי, לצאת נגד נתניהו כשהוא מזמין יום, יום עיתונאים אנטי דתיים כיוסי מלמן למשל , מ"הארץ", להעביר שיעורי שב"כ ו"מוסד" בישיבות בלזא ולבטל תורה?! בטוחני שאם נתניהו היה מרפד את גפני, את אייכלר ואת שותפיהם בכיסאות קואליציה מרופדים הם היו מוכנים גם שהלה יבלע צפרדעים וקרפדות, כפי שלמשל הם שתקו כששמיר  בהיותו רוה"מ זלל "פירות ים" באוסטרליה , ו"יהדות התורה" היו חלק מהקואליציה שלו.

      להיפך, דווקא כשנתניהו אוכל כאוות נפשו וכשבנו יתחתן עם בחירת ליבו , אזי, האמת תיראה ללא שום סייג. ישראל כמדינה , אפילו עם רטב של יהודים, היא איננה מדינה יהודית וכשליש כמעט ממי שטוענים שהם יהודיה הם בעצם סלאבים ושאר נוכרים , ולמעשה יש לכל אזרח במדינה את הזכות לעשות מה שיחפוץ, שהרי יהדות איננה מיצג שווא במסעדה זו או אחרת , ומנגד מאבק למען עצמאות החברה החרדית מפני החילוניות איננו עובר בצלחתו של ראש הממשלה או במניין ה"סליחות" של הנשיא. הייתי מציע לפני גפני,  אייכלר וחבריהם – שרק בקדנציה הקודמת ישבו עם חברת קואליציה שנשואה לנכרי גרמני (וכמובן שהם שתקו ולא פצו פה על "התבוללותה"...), לערוך בדק בית אמיתי למען המלחמה עבור יהדות חרדית מוצקה ולמען המערכה נגד הכפירה  במדינת ישראל ונגד ניסיון העברת החרדים על דתם ועל דעתם, ולהניח לנתניהו , לצלחתו ולמשפחתו.

 

  

!לפרק את הרבנות הראשית

בס"ד

    לפרק את הרבנות הראשית ! / הרב אליהו קאופמן

    לפני מספר שנים סערה רומניה –  באוניברסיטה פרטית, בעיר  יאסי (שבצםון המדינה), התגלתה קנוניה. "תארים אקדמאיים" –  ועוד רפואיים (!), התגלו כמזויפים וריקים מתוכן לאחר שהוברר כי הסטודנטים שהופנו ע"י אוניברסיטה זו להשלים תוארם באוניברסיטה איטלקית, קיבלו אמנם תעודות עם תואר דר', אך האוניברסיטה האיטלקית היתה בסה"כ..."אוניברסיטה" פיקטיבית! והנה , במדינה שרבים אצלנו רואים בה "מדינת הבננה" או "מדינת ממליגה" , רעדו אמות הסיפים. ראש האוניברסיטה –  איש ידוע ושבעבר שימש גם כרקטור ודיקן האוניברסיטה המרכזית בעיר, שילם בקידומו הפוליטי והודח מהיותו מועמד לשר הבריאות. האוניברסיטה הפיראטית הזו נסגרה לחמש שנים ולימים נפתחה רק לאחר התנצלויות של ראשיה , קנסות גבוהים וכניסה ל"זמן מבחן". והיו גם כאלה ששילמו בישיבה בכלא. משזו נפתחה מחדש סולק משם כל הסגל העבריין לשעבר.

     באותה מדינה ממש –  ברומניה, הקפיאו הבריטים (באותה תקופה לערך) את מתן הויזות  לבריטניה , עבור אזרחי רומניה, למשך כארבע שנים. הסיבה: הקונסול הבריטי נתפס מנפיק ויזות עבור שלמונים , במשך למעלה משלוש שנים. לאחר שהכל נחקר והתחדש נעלם כל צוות הקונסוליה הבריטית בבוקרטט , בירת רומניה, ורובם נשלחו לכלא הבריטי, ובראשם הקונסול הסורר.

      כך הם הדברים בכל מערכת סוררת בעולם ובשום מקום לא מסתפקים בעונש מאסר נקודתי לסוררים אלא חוקרים ובודקים את כל המערכת הסוררת, תוך אי רתיעה מסגירתה או הקפאתה לזמן ממושך, עד שה"אורוות" ינוקו באופן יסודי. אני מעריך שזה מה שהיה קורה גם במדינת ישראל אילו באחת האוניברסיטאות היו נתפסים תארים אקדמאיים פיקטיביים או אילו משרד הפנים באיזושהי עיר היה מנפיק תעודות זהות למי שאינו זכאי לכך. בטוחני שהאוניברסיטה ו/או אותו משרד הפנים העירוני היו נסגרים לתקופת מה ועובדיו היו נחקרים לזמן ארוך (דרך אגב, זה כבר אירע בפרשיות דרעי במשרד הפנים, הירשנזון באוצר , בניזרי בשיכון וקצב ב"בית הנשיא"...) , מעבר לענישתם של אלה שנתפסו במעילה. החקירה היתה בודאי מסתעפת מעבר לאשמים הנקודתיים, וכל זאת כדי להפיק לקחים לעתיד ולמנוע מצבים דומים. אבל תמיד כשזה קורה ב"רבנות הראשית בישראל" הכל נסגר מהר , אשמים נקודתיים משלמים מחיר לא יקר והשחיתות שם ממשיכה , ואפילו ללא כלבים שנובחים.

     הרשעתם של הפקידים הבכירים (שמשום מה התקשורת ומערכת המשפט קוראים להם "רבנים"...), ובקרוב גם זו של ה"רב הראשי" לעבר –  אליהו בקשי – דורון, היא לא רק חילול ה' נוראי אלא פרשה של מעילה באימון ובקופה בישראל, וזו הפרשה הגדולה ביותר, ועוד מבחינה ציבורית ורוחנית. אותם אנשים שהיו מופקדים על בחירת הרבנים וכלי הקודש –  בדחילו וברחימו ממש, הם אלה שהפכו ללעג לא רק את יראת השמים שלהם אלא את כל האימון בהם כשלוחי דת בעניין שמירת חוקי התורה וההסמכה. למנות רב שאינו שומר שבת ושאינו דתי –  אלא לשם העלאת משכורתו בלבד, זוהי בגידה בקודש הקודשים של היהדות ושל הדת. האם מישהו היה עובר לסדר היום אילו תעודת טיס היתה מוענקת לאחד שמעולם לא למד להיות טייס?! בודאי שלא! העולם הדתי והחרדי היה צריך להזדעזע מכך ולהוציא את המושחתים הללו מחוץ למחנה. לפני המלחמה העולמית השנייה  – על מקרים פחות חמורים, היו שוללים את הסמיכה מרבנים כמו בקשי דורון ואילו את פקידיו היו מרחיקים מכל מגע ציבורי עם יהדות ודת. אבל הביקורת שלי איננה מסתיימת בקרנפי המגזר החרדי ובצבועי הציונות הדתית אלא ביקורתי ממשיכה לכל המערכת הפוליטית בישראל, ובמיוחד לאלה שנלחמים נגד היהדות והדת במסווה של "נגד הכפייה הדתית", אבל כשמדובר במוסד שאולי הוא כיום המושחת ביותר, הם אינם אומרים דבר על הקפאת עבודתו, ואין שום קריאה להקמת "ועדת חקירה ממלכתית". לאן נעלמו העמותות השונות ל"זכויות האזרח"? לאן נעלמו אבירי ה"חופש מדת" ממר"צ ומ"שינוי". הרי פרשת אותם "עשרת בני המן" נמשכת כבר מספר שנים, ומי כמותי יכול להעיד כי כל אותם "אבירים" מ"שינוי" ( על כל גלגוליה וגילולייה... ), ממר"צ לדורותיה וממפלגות העבודה והליכוד , קיבלו את כל הפרטים הדרושים (במשך כעשרים ושתיים שנה...) ממני ומחברי על מאורת הצפעונים הזו ש"רבניה" נתפסו בעריות , בזנות , במרמה בבחינות ל"מוסמך לרבנות", בחיפוי אחר שוחטים ומשגיחים שלא רק הטריפו את המדינה אלא נתפסו בשערוריות של גזל ואף של "זנות" ונימקו זאת ב"עשיית נקמה בגויות". ח"כים כחיים אורון , יוסי פריצקי, יוסי שריד, אילן גילאון, ניצן הורביץ , ציפי ליבני ה"משפטנית", אלעזר שטרן  ועוד רבים אחרים פגשו רבנים ושוחטים שהביאו להם עובדות ברורות כי אפילו ה"הסתדרות הכללית" ב"ימי הזוהר" המושחתים שלה לא הגיעה לחצי מהעלילות והעבירות שעברו ב"רבנות הראשית", ועוד מצד "אנשים דתיים". לכאורה עבור "יפי הנפש" מהשמאל והמרכז האנטי דתי היו צריכות העובדות הללו להוות זעקת אימים וכתירוץ הטוב ביותר לסגירת אותו משרד , שכביכול נגדו קמו הם והקימו את תנועותיהם הפוליטיות. אבל מסתבר שכל אותם אלה שרוממות האנטי דת בגרונם נאלמו דום ולאחר תקופת חרחור קצרה של בדיקת הטענות הרי שהם נכנעו ל"ממסד הדתי" שאותו הם כל כך חרפו ושעל חשבון הקללות נגדו הם גרפו את קולותיהם של מצביעיהם. ובכן, מה מסתתר מאחורי מאחוריי ה"שקט התעשייתי" הזה?

    הפרשה הזו שווה כתיבתו של ספר  עב כרס עם ספרייה מקוננת של עובדות מסמרות שיער, כיצד אינטרסנטים "אנטי דתיים" –  מימין ומשמאך גם יחד, נאלמים דום כאשר כל טענותיהם נגד ה"ממסד הדתי" מתגלות כנכונות. אבל האמת היא מאוד פשוטה –  אלה הנלחמים נגד ה"ממסד הדתי"  אינם באמת נלחמים נגדו ונגד השחיתויות שלו אלא נלחמים נגד הדת , ומאחר וה"ממסד הדתי"  ב"רבנות הראשית" משרת את הגישה להקל בחוקי היהדות כמו בענייני גרות , כשרות , בהחדרת רוח חילונית לחברה החרדית והדתית ועוד, הרי שעדיף לעצום עיניים , לאטום אוזניים, ובמיוחד לסתום את הפיות ולהמשיך בקיומה של מערכת ביורוקראטית שבינה לבין דת ויהדות הקשר הוא סמנתי ומקרי בהחלט.

     המילה אתיקה נאלמה ונעלמה מפיות ומעיני הרשות המחוקקת כאשר אחד מאלה שהורשע השבוע בכל אותן עבירות שהפכו נגדי צבא, שב"ס ומשטרה ל"רבנים", המשיך לכהן עד לקבלת גזר הדין ממש בלשכתו של הר"רב הראשי" מת"א –  הרב ישראל מאיר לאו. היה זה יצחק אוחנה, בעבר יד ימינו של הרב בקשי דורון במעללים הפליליים הללו. כבר לפני חודשים רבים כתבתי והתרעתי על כך אבל אצל הרב לאו הכל המשיך לנהוג כמנהגו , תרתי משמע. פקיד בכיר אחר שהיה נתפס בקלקלה דומה במשרד ציבורי אחר מיד היה מתפטר או "מתפוטר" עד למשפט. אבל הצורך להמשיך להנפיק "גרי חלומות" ולבטל הקפדה על הכשרות היו סיבה טובה להתעלם מהמושחתים ומהשחיתויות. גם התקשורת שתקה שתיקה רועמת. מילא , זו ה"חרדית" ידועה כתאומה סיאמית של התקשורת הצפון קוריאנית, אבל מה על "אבירי" התחקירנים מ"ידיעות אחרונות" ו/או "הארץ"? מסתבר שגם הם מעדיפים "רבנות" מושחתת ועם מושחתים מאשר רבנות דתית אמיתית. זה קצת מזכיר לי את יחס התקשורת בעבר בפרשיות שחיתות דומות כמו של אולמרט, שרון ודדי צוקר.

     וישנן עוד שתי הערות מצידי, שלפיהן אני חושש כי עדיין לא נעשה מספיק –  גם נקודתית, ע"י המשטרה לחשוף את כל הקרחון ולא את רק את קצהו המושלג. ראשית, הרי שמהיכרותי את המורשעים ואת הרב בקשי דורון, הרי שאינני מאמין שאותם "צדיקים" העניקו את אותם תארים "רבניים" לכל דכפין רק "לשם שמים", כדי שהמקבל יזכה בעוד העלאה בשכרו. מה פתאום קם בבוקר אחד כמו למשל הרב בקשי דורון ופתח כל כך הרבה סניפים להנפקת "תארי רב" לחילוניים ממערכות הביטחון? פתיחה כזו הרי עולה מספיק בהוצאות ובכוח אדם וגוזלת זמן עבודה סרירה ואולי גם זמן פנוי, וכמובן בסיכון אישי מהרשעה פלילית, ומכאן שהרב בקשי דורון , מאיר רוזנטל, יצחק אוחנה וחבריהם לא יעבדו ב"חינם" ובהתנדבות רק כדי שהנגד שהם אינם מכירים יביא לביתו עוד כמה אלפי ₪ על לא כלום. השאלה המנקרת היא מדוע המשטרה לא חקרה האם המורשעים הללו לא קבלו טובות הנאה ודמי לא יחרץ מאלה שלהם הם סיפקו "תעודות רבנות"? חששי הוא שבנקודה הזו משהו טויח ע"י יותר ממישהו, שהרי זו בעצם הנקודה המרכזית שהיתה צריכה להיחקר מבחינה פלילית.

     ונקודה שנייה. בתחילת חשיפת הפרשה –  לפני מספר שנים, נחקרו עוד מספר מקרים דומים ועלו גם שמותיהם של הרבנים יהודה דרעי מב"ש, שמואל אליהו מצפת ודוד יוסף משיונת "הר נוף" בי"ם. עם השנים השמות נעלמו וה"מכללות" של הללו "התאדו". בב"ש למשל נערך בשנות השחיתות הללו סיום דומה של "נגדים ביטחוניים" שאף הם קיבלו "הסמכות רבניות" ללא צורך וללא התאמה. הרב יהודה דרעי (אחיו של...) –  "רבה" של ב"ש, היה האיש שהעניק את התארים הללו לעשרות נגדים כאלה באולם אירועים באר שבעי, ולצד מאות רבנים שהשתתפו בטקס הזה. אם תמהרו למשרדו של האיש הזה הרי שאולי עוד תמצאו שם –  בחדרו,  על הקיר ממש , את "תמונת המחזור" הזו. מהרו כי הוא עוד עלול להסירה בגלל המאמר הזה...

       ואני שואל, האם לאור כל מה שאירע בשנים האחרונות בין כתלי המשרד ה"רבני הראשי" הזה , לא היה כדאי לסוגרו לתקופת מה ולחקור האם הריקבון הוסר באמת או שצריך לערוך סדר חדש? מדובר בתקופה שלמעלה מעשרים שנה שבה פרשיותיו של הרב לאו זהרו בכותרות, מדובר בפרשיות נוספות וקודמות של הרב בקשי –  דורון, מדובר בעשר שנים של "ניסים ונפלאות" מהממים מצד הרב יונה מצגר –  מפרשיות הטרדות ותועבות ("בעיקר פורסמו בעיתון "מעריב" ומעולם לא נתבעו למשפט דיבה...) ועד לשחיתות וגזל של אלמנות ויתומים ממש, מדובר במשפטם ה"מוזר" של הרב שלמה   עמר , רעייתו ובנו בנוגע לאלימות ואיומים, מדובר בסילוקו התמוה והנסתר של עזרא רפול –  הררי ממחלקת הכשרות, מדובר בסילוקו של חיים זילבר מה"רבנות הראשית" בעקבות בזבוז כספי ציבור בשיחות תועבה ממשרדי אותה "רבנות ראשית מהוללה" , מדובר בסילוקו של מנהל בחינות וותיק בשם סגל בעקבות גילויי קשר בין תוצאות ה"בחינות להסמכה" לבין "תשורות כספיות", מדובר בכל אותן פרשיות של הנגדים שהמשפט האחרון חשף, ובעיקר מדובר במאות מקים ויותר של "אי סדרים כספיים", איומים באלימות ואף באיומי רצח ממש, מדובר בפרשיות פליליות ואנטי אתיות שכל הסובלים עדיין לא נחשפו, ואולי לא יחשפו לעולם, אלא עד לפרשה הבאה.

      באמצע שנות ה- 90 של המאה ה-20 התראיין הרב שלמה גורן המנוח –  ממש לפני מותו, לעיתון המנוח "חדשות", ושם טען כי יש לפרק את ה"רבנות הראשית" לאחר שלאו ובקשי נבחרו, משום שהללו (ומסתמא ממשיכיהם) כבר לא יהיו תלמידי החכמים הרוחניים שינהיגו את עם ישראל. זה היה אותו הרב גורן שהיה חסידו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ושהאמין עד לבחירות ל"רבנות הראשית" בשנת 1993, ב"רבנות ממלכתית". מישהו צריך לחשוב ברצינות על הצעתו של הרב גורן, שראה למרחוק את הסוף המר של החלום שהוא עצמו חלם.

קונפליקטאים מקצועיים

בס"ד

     קונפליקטאים מקצועיים / הרב אליהו קאופמן

        חגים הם דבר שמח, ובעיקרון גם כשהם נחגגים אצל עם אחר  או דת שונה. למרות היסטוריה לא כל כך מחמיאה בסובלנות בין דת אחת לרעותה , הרי שבדור האחרון משתדלים בעולם לא לתת לקונפליקט להיות הגורם העיקרי בחגים, אלא דווקא כיבוד השונה והאחר אמורים להיות המרכזים. אבל ישנם כאלה שהעצמת הקונפליקטים הפכה אצלם למקצוע והם מתפרנסים ממנו ב"פוזה" של מכבי האש של הקונפליקט, דקה לאחר שהקונפליקט הועלה על ידם והפך חיש קל לאש מחלוקת בשדה קוצים פוליטי. וכך זה אירע השנה בחיפה, כאשר יום הכיפורים היהודי וראש השנה המוסלמי והדרוזי ("עיד אל אדחה") מתאחדים בשבת קודש. לא כל שנה ה"איחוד" הזה מתרחש אבל כאשר זה אירע בעבר –  ובעיקר בארצות ערב ובארץ הקודש, הכל עבר בשלום וללא בעיות. אבל בארץ הקודש –  ובמיוחד בימים אלה, לא מתאים לסוציולוגים, להיסטוריונים בגרוש ולשאר מחררי הריב והמדון, שהחגים הללו יעברו עוד פעם בשלום , שהרי על פי ה"מחקרים המלומדים" שלהם הדתות הן מכשול לשלום וכדי ל"התפרנס בכבוד" הרי שיש להוכיח זאת "מחקרית".  ולצד כל אלה באים לעזרה הרפורמים –  שלדידם יום כיפור אינו צום באמת אלא יום משתה וזלילה (תשאלו על כך את הנשיא, מר ראובן ריבלין...). ואז כל מחרחרי הריב והמדון – שה"קונפליקט הדתי" הוא לחמם החרב, מגייסים את התקשורת האנטי דתית וביחד הם ממציאים "חבית חומר נפץ" שאיננה קיימת למרות שהמוסלמים טוענים ההיפך ואילו את הרבנים היהודיים מחרימה התקשורת ה"אובייקטיבית" הזו. וכ"הוכחה" לטענתם האיוולתית הם מביאים אירוע לאומני בעכו –  ביום הכיפורים לפני כשש שנים, אירוע שבו לא היו מעורבים אנשים דתיים אלא לאומנים חילוניים משני הצדדים.

      הפרשה הזו אירעה כשבוע לפני ראש השנה תשע"ה. גורמים יהודים אנטי דתיים  –  יחד עם הרפורמים, התעקשו להמציא בחיפה קונפליקט מלאכותי ולשם כך גייסו את ה"אקדמיה" , ובמיוחד את אחד השרידים האחרונים ל"רשת שוקן" המתפוררת (והידועה ב"אהבתה היותרת" לדת ישראל...) - את העיתון החיפאי המקומי "כלבו.". אותם "קונפליקטאים מקצועיים" הזמינו (!...) כתבה על הקונפליקט הנעלם הזה. העיתונאי עצמו הודה ללא בושה כי ה"כתבה הוזמנה" ("עיתונות חופשית" אמרנו – נוסח משפחת שוקן הידועה ביחס ה"אובייקטיבי" שלה ליהדות...) על ידי אותם גורמים אנטי דתיים. בפתח הכתבה התנוססה תמונת ענק של המסגד ה"אחמדי" בשכונת "כבביר" שעל הכרמל (ראשי המסגד רתחו על תמונת ההסתה הזו...) והכותרת "חבית חומר נפץ" עיטרה את המסגד. בתוך הכתבה העלתה קונספירציה של סכנה לתושבי חיפה, ובמיוחד למוסלמים שבה, בעקבות צפי של סכנת התארגנות יהודים דתיים שיידו אבנים בערבים המוסלמים שיגיעו מהכפרים לחיפה, לחוג את חגם. וכל הקונספירציה הזו מתבססת שוב ושוב על המקרה החריג של עכו. דהיינו, היוצא מהכלל הפך לכלל אצל מחרחרי הריב והמדון האנטי דתיים. ואז החל שלב התגובות בעיתון הכל כך "אובייקטיבי". מהצד היהודי כמובן שרואיינו האנטי דתיים , שאינם יודעים אפילו שיום הכיפורים הוא יום חג ולא יום  אבל , חס ושלום. הללו כמובן הביעו "חששות", ובעיקר מ"יידוי אבנים" מהצד הדתי, ידויי שלא היה ולא נברא מעולם בחיפה. גם הפוליטיקאים שרואיינו התייחסו בפחד לעניין וכך גם אנשי האקדמיה. כולם חילוניים כמובן. דווקא האימאמים ובשיחים המוסלמים ביקשו להרגיע את האוירה בטענה כי דווקא הכתבה והפרסום יביאו לבעיות. משום כך הוצנעו תגובותיהם.

     אבל שיא החוצפה היה בכך שבכתבה על נושא יהודי מובהק כיום הכיפורים הרי שאף רב לא רואיין (כולל שני "רבניה הראשיים" של העיר חיפה...) , וכך גם חברי מועצת העיר החרדים – ארבעה במספר! הכתב עצמו טען אח"כ ש"הכתבה היתה צריכה להיות גדולה יותר". סיפור ותירוץ בעלמא המצוץ מן האצבע. מה שייך גודל הכתבה לעיקרון העיתונאי והאתי שבנושא דת יהודי חייבים לראיין לפחות רב אחד לתגובה! בשום עיתונות בעולם – ויהיה זה העיתון הכי אנטישמי, לא היו מתעלמים מרבנים בנושא שנקרא "יום הכיפורים", אבל במדינה הזו, שתקשורתה היא אנטי דתית מגיל הגנון הכל אפשרי. האמת היא   אחרת , גורם בכיר –  שהיה בסוד העניין, לחש לאוזניי כי הרפורמים והאנטי דתיים ביקשו מלכתחילה, בהזמנת כתבתם, מהעיתונאי ומהעיתון "להתעלם מהרבנים", וכך היה.

     אבל האמת היא אחרת לגמרי. השכונה החרדית ב"הדר הכרמל" היא דווקא הדוגמא לשקט ולהבלגה בין יהודים וערבים. בזמן המלחמה בעזה עלתה לכותרת הפגנת השמאל והערבים בכרמל שזכתה לתגובה אלימה של החילוניים בעיר, שהוסתו ע"י הליכוד ושותפיו מימין. באותו זמן ממש עבדו –  זה לצד זה, יהודים חרדים וערבים בשכונה החרדית תוך שקט וסובלנות הדדית , ועידו על כך מהפועלים הערבים ועד הרופאים הערבים. אבל על זה הרפורמים המעטים –  אך הקולניים, והאנטי דתיים אינם מרחיבים את הדיבור וגם לעיתון "כלבו" ה"אובייקטיבי" אין סיבה לכתוב על כך, שהרי מה שחשוב הוא לא הכלב שנשך את האדם אלא האדם שנשך את הכלב...

ד"ש לדאע"ש מנתניהו

בס"ד

       ד"ש לדאע"ש מנתניהו / הרב אליהו קאופמן

      מר בנימין נתניהו מפתיע אותנו שוב ושוב. מילא, על סרבנותו ללחוץ את היד המושטת לשלום מאירן שלאחר עידן אחמדניגא'ד הוא עוד יכול להמטיר לנו סיפורי אלף לילה ולילה,  על הבנתו ה"קאבליסטית" ב"כוונות נסתרות", אבל היכן מקנן ההיגיון כאשר האיש הזה טוען כי אירן מהווה סכנה גדולה יותר לישראל בפט ולעולם בכלל מה"מדינה האסלאמית"? נתניהו מעדיף רוצחים חסרי רגשות העורפים ראשים על ימין ושמאל , ובדרכם לישראל דרך ירדן, על פני מדינה ממוסדת של מרות ממלכתית ושהוכיחה עד כה אחריות, ואשר יהודיה חסים בצל הסובלנות הדתית והאזרחית למרות ההתגרויות של נתניהו וחבריו! מאחר ואינני חושד כי נתניהו לוקה בראשו או בנפשו הרי שצריך להיות כאן הסבר הגיוני ומניח את הדעת –  ואם זהו ההסבר שכבר מזמן חושדים בו בעולם , וצרפת היא חלוצת קידומו, הרי שזהו הסבר מצמרר על הרפתקנות פוליטית וצבאית הממסחרת בחיי אדם לטובת אינטרסים פוליטיים עד הוק.

     לא רק נתניהו וישראל הם הכי רגועים ביחס ל"מדינה האסלאמית", המעוררת פלצות בעולם, אלא שגם אנשי ה"מדינה האסלאמית" ממקמים בסוף סדר עדיפויותיהם את המלחמה בישראל ובציונות (בזמן שכל תנועה אסלאמית בעבר ובהווה רואה במאבק בציונות את עיקר העיקרים...) בזמן שהם טובחים בערבים, במוסלמים שיעים, בטורקים, בנוצרים, ביאזידים ובכל מי שאינו נמנה עליהם ומאיימים על פוטין, על האפיפיור , על בריטניה, ועל ארה"ב וכמובן על ברק אובמה. הדאע"שי'ם אינם מציקים לציונים והציונים של נתניהו וחבריו אינם מודאגים מהם. ואולי באמת יש לנתניהו מידע חסוי שאותם "אסלאמים קיצוניים" "ניתנים לריסון"? האומנם יש שמץ של אמת בפרסומים הצרפתיים על הנשק האמריקאי שברשות אותם "אסלאמים קיצוניים", שלא במקרה  הגיע לידם? מהו שמץ האמת על אותו "אל בגדדי" –  שהצרפתים מכנים אותו "שמעון אליוט"? האם אפשר להאמין לטענה כי גב' קלינטון טענה כי ל"דאע"ש" היתה משימה לערוך אנדרלמוסיה רק בסוריה אך אלה חרגו ופלשו ש"לא ברשות פטרוניהם" לעירק? מאחר וקטר הודיעה שהיא איננה עומדת מאחורי הכסף הרב של "דאע"ש" הרי שהחלו סיפורי המסחר של ה"אסלאמים החדשים" בנפט העירקי הכבוש. אם כן, שאותם פרשנים יספקו לנו את התשובה למי נמכר הנפט הזה ואז יתגלה המממן האמיתי של ה"מדינה האסלאמית", שאולי צצה כמו פטרייה מערבית במדבר הערבי הצחיח. אם רק רבע ממה ששיערתי כאן הוא נכון , אזי, האמת על מהלכי האמריקאים –  ישראלים , שבחסות נתניהו –  נציג ארה"ב במזה"ת, הם מצמררים.

    ורבותי היקרים, בל נשכח שה"אסלאם הפונדמנטליסטי" , שצץ בפחות מארבעים השנה האחרונות, לא היה יציר דתי –  מוסלמי אותנטי אלא יצר כפיהם האמונות של הקומוניזם האנטי דתי , של הליבראליזם האמריקאי המערבי ושל ה"דמוקרטיה היחידה במזה"ת". ב-1979 הסתייעו החומנייסטים באירן בסיועה של בריה"מ הקומוניסטית (נגד השאח הפרסי הפרו אמריקאי דאז) – על חשבון הקומוניסטים האירנים (מפלגת ה"טודה") שהושלכו לכלא האירני, וגם לצרפת היתה יד בדבר. באפגניסטן הקומוניסטית הסמוכה לאירן הוקם הטאליבן ע"י ארה"ב ה"לוחמת מספר אחד בטרור העולמי", ואילו בלבנון הוקם ה"חיזבאאלה" נגד "עמל השיעי" ובעזה הוקם ה"חמאס" נגד אש"ף, ע"י ה"דמוקרטיה היחידה במזה"ת" (מידע על כך אפשר לקבל ממר משה ארנס...). אז מה הפלא שהיום כולם חושדים שה"מדינה האסלאמית" היא המשך התעתועים הפוליטי המצמרר של הסינדרום הישן הזה?!

     אם באמת זו האמת , אזי, יש כאן מישהו שמסוכן שבעתיים מאירן ומ"דאע"ש" גם יחד ושמו בנימין נתניהו!

      אנא, אל תקראו למאמרי זה "קונספיראציה" אלא קראו לו "תזה".

הלך הזרזיר אצל העורב

בס"ד

     הלך הזרזיר אצל העורב / הרב אליהו קאופמן

   הנוכל משיכון ו' בבני ברק – יואל טוביאס, מנסה בעת האחרונה לעלות קומה ועוד קומה בשקריו על אביו , על עצמו ולנכס לעצמו תואר שלא היה ולא נברא בארץ הקודש, "הרב של יהודי רומניה בישראל". ברור שמטרתו של הנוכל הזה היא כספית אבל מי יודע מה זומם הנוכל הזה לעתיד. לומר את האמת, ה"שייגץ" הזה איננו היחיד שניסה ומנסה לנכס את התואר הזה לעצמו, למעשה הרי  שבהיסטוריה ה"ענפה" של יהדות רומניה הישנה (ה"רגאט") מסתבר שתואר כזה איננו בדיוק מקור הגאווה התורתית, ויעיד על כך ספרו של הגאון אנשיל מילר (תלמידו של ה"כתב סופר") , "עולמו של אבא". אבל כנראה שהיחצ"נויות השקריות והכתובות אינן מספיקה לו ולכן הוא הלך בדרך של טוב מראה עיניים מוסרט ממראה עיניים כתוב, וכך פנה לאותו האתר באינטרנט שכנגדו וכנגד דומיו הוא נואם בכנסים בבני ברק , לאתר "חדרי חרדים" שלא לפני זמן רב ביקרו בעליו הקודמים וחלק מעורכיו וכתביו דאז במשטרה על ניסיונות סחיטה להכפשת שמות של אלה ואחרים בעבור של מונים. גם אם יאמרו לי שמנהליו התחלפו וגם אותה גברת סוררת (שרה גל שמתגלגלת אצל כל אחד כמו גלגל...) כבר איננה שם, הרי שרול הכתיבה והמראות לא השתנו באמת אלא מייצגים את הקלקולים החילוניים הכי חולניים. זהו האתר שפתח בהחטאת החרדים ולפי מה שהוא מכניס ומה שהוא לא מכניס עדיין פועמת בו הרוח המסחרית, ולא רק בנוגע למודעות הפרסום. פרסומות עם פרצופים חילוניים, שקרים כמו מה שייכתב להלן ועוד ביטולי זמן בצפייה בהבלי עולם , הם המשך לאותם ימים שכל מי שרצה פרסום חיובי  שקרי מצאו שם תמורת תשלום ואילו מי שלא שילם מצא שם פרסום שלילי. טוביאס איננו הראשון – ולבושתנו , לא יהיה גם האחרון שדברי שקר ייחצ"נו אותו. כך היה בעבר עם עוד נוכל זקן ששמו אליקים שלזינגר מלונדון, שב"חדרי חרדים" הפכו את עסקות הנדל"ן שלו מקברי ישראל ברומניה, ל"הצלה" ואת שותפיו המתבוללים והרשעים ממזרח אירופה ל"טובי העיר".

      והנה אותו טוביאס –  זה המיילל בבכי פורם בעצרות נגד האינטרנט, הולך ומבקש מאלו שאותם הוא מקלל ומגדף ליד הרב שטיינמן, ליחצ"ן אותו , והפעם צלמו הללו את ה"סליחות" בבית המדרש הקטן והאפור שלו, בפאתי שיכון ו' בבני ברק. הכותרת היתה בומבסטית בנוסח של "סליחות כאלה עוד לא היו מעולם"! ואח"כ כמובן שנכתב שה"סליחות" הללו נערכו ב"בית מדרשו של הרב הראשי ליהודי רומניה בישראל". מי שהיה פעם בבית המדרש הזה יודע היטב כי לשם מתקבצים כל החלכאים והנדכאים מקרב ציבורי החסידים, הליטאים והספרדים והתימנים שלא מצאו מקומם בשום מקום אחר, ולא פעם הם משלמים על כך בהעברת ירושתם ליואל טוביאס ולמשפחתו, ולא לצאצאיהם. לא במקרה לא התעכבה המצלמה של האתר –  שמברך את טוביאס אך טוביאס מקללו על במות בני ברק, על פני כל בית המדרש אלא התמקדה בעיקר בטוביאס ובכמה ילדים שנראו מפוחדים מ"גודל האירוע". כל זאת משום שהמקום היה קרח ודליל בליל הסליחות הראשון של תשע"ד. יהודי בני ברקי ממוצע שמכבד את עצמו ואינו זקוק לחסדי ה"סעד" והסחיטה של טוביאס, בודאי שאינו מגיע לבית המדרש הזה. בעין המצלמה החל אותו שועל רומני זקן בשם טוביאס להתמקד בהצגת חינם והפיכת הסליחות לליצנות, כשבהקדמתן הוא החל לילל במשפטים שלא רשומים בשום סידור ו/או מחזור אלא אלה משפטי ליצנות הלקוחים מה"רפרטואר" של כל "מטיף" מתחיל החפץ בלקוחות. ה"סליחות" עצמן היו אומללות וחלושות ובאמת בטוחני ש"סליחות" עלובות וליצניות כאלה לא נשמעו מעולם. זה פשוט היה חילול ה' להציג את הקולות העלובים של טוביאס –  שרק חברת ילדים ועוד שלושה , ארבעה מבוגרים הגיעו לבית מדרשו, באור של "הסליחות הגדולות בעולם" ולבייש יהודים רבים שיבבות אמיתיות פרצו מגרונותיהם בדיוק באותם רגעים. יהודים שמעומק ליבם קראו ל- ה' בהימצאו ולא חפצו במצלמות אלו או אחרות, ועוד של אתר האינטרנט שהכניס את הטומאה לבתי יראים ושלמים!

      מעולם לא היה בישראל אדם שנקרא ה"רב הראשי של יהודי רומניה" –  גם לפני עשרות שנים, כשיהודי רומניה היו בגדר של מאות אלפים ולא כבודדים, כהיום. אחת הסיבות המרכזיות לכך נובעת מכך שליהודי רומניה הישנה לא היה צורך ברב כלשהו משום אנטי דתיותם הקיצונית , ואילו ליהודי טרנסילבניה ובוקובינה החרדים ישנם רבנים ואדמו"רים למכביר והם בטח לא צריכים "מורה רוחני" מרבניה העלובים של רומניה הישנה . בשנים האחרונות לא במקרה החלה התחרות על ה"רב הראשי של יהודי רומניה בישראל", וזאת משום תקציבים בנושא וכמובן הכבוד המדומה, כי הרי לשמש בתואר   כזה –  שמשמעותו נוגעת לרומניה הישנה, אין זה כבוד גדול. יוסף ווסרמן –  "רב צבאי" זוטר ובן של שוחט ממוצע מדורוהוי הרומנית והלא דתית, הוא אחד הקופצים והנושאים בתואר זה וכמובן ש"התאחדות עולי רומניה" (עוד ארגון אנכרוניסטי שואב כספים ומלא בפוקרים...) עומדת מאחוריו. הרב אפרים גוטמן בת"א טוען ומכתר אף הוא את עצמו גם בתואר הזה. וכמובן יואל טוביאס עושה זאת בשיתוף פעולה עם הפדרציה המתבוללת ברומניה, תוך שיתוף פעולה עם גויים שהוא העניק להם לגיטימציה להיקרא "רבנים"!

       טוביאס מסתובב ברומניה עם גוי קתולי ומצרף אותו למניינים מבלי ליידע את היהודים במניין כי מדובר בגוי. טוביאס זה לן ללא ייחוד עם נשים מופקרות רק כדי לא לשלם למלון הזול ביותר. טוביאס הזה נמאס אפילו על מקורבו –  ברוך טרקנטין, שהוכיחו על כך ששלמה טוביאס (אחיו של אותו יואל משיכון ו') יושב ביאסי כאבן שאין לה הופכין וגם הפדרציה עומדת לסלקו משם בשל כך, משום שכל ישיבתו שם (הלה נמצא במריבה עם אשתו משום שהאחרונה רואה בישיבתו שם התעללות של אחיו יואל) היא כדי שהאח יואל ימשיך לשקר את האדמו"ר הקדוש מסקועלן ולהוציא ממנו מאות אלפי דולרים בשנה בשקר שביאסי אוכלים כשר למהדרין כל יום 500 יהודים בזמן שיש בעיר פחות ממאה חהודים והמטבח שם טרף "למהדרין" (חלק מהכספים כשוחד לפדרציה המתבוללת כדי שזו תאשר את "רבנותו" של האח האומלל)!

    את היחצ"נות של טוביאס עורכים אחייניו –  ינקי סולומון המשווק של סיפורי שטפנשט, ואחיו ישראל סולומון שרק סטודנטים ישראלים ברומניה מנעו ממנו לגנוב ארגזי בקבוקי מים ולהמר בבתי ההימורים שם.

     לאור כל אלה אני באמת מאחל ליואל טוביאס לומר סליחות "שלא נשמעו מעולם" כי לאור פשעיו וחטאיו הוא זקוק להם.