יום ראשון, 28 באוקטובר 2012

רוצים לשבור לנו את המילה א


בס"ד
   רוצים לשבור לנו את המילה א/ הרב אליהו קאופמן
      לא מקרה הוא שדווקא בפרשת "לך לך" - שהיא פרשת ברית המילה של אברהם אבינו, פרצה סופית סערת הקרב על הזכות היהודית בארה"ב לקיים את המילה כהלכתה. ואף לא מקרה הוא שדווקא מארה"ב יצאה הרעה הזו שרק אנטיוכוס היווני ואדריאנום הרומאי גזרו בנושא, עד שבאו גרמניה (בנתיים תוקן שם החוק לטובה) וארה"ב והוסיפו את גזירותיהן. ומדוע לא מקרה הוא זה? התשובה נעוצה בסיבה למילה.
       כל הסיפורים המיסיונרים - כדי לגרור חילוניים ליהדות "דרך אי התנגשות במדע", על כך שהסיבה היא רפואית ונעוצה בענייני "נימי דם המתאימים ליום השמיני" היא עורבא פרח. ברור הוא שהקב"ה התאים כל דבר לביצועו אך הסיבה האמיתית היא תיקון חטא הנחש הקדמוני ואילו היום השמיני לבריאת העולם הוא היום הראשון לגלותו של האדם הראשון מגן העדן. התיקון בברית מבוסס על הפסוק - הנאמר בכל ברית מילה , "מרעיבו שבע ומשביעו רעב". זהו יסוד תיקון הברית והיו דווקא הוללים שגילו זאת ומצדם רטנו על כך. ולכן לא פלא הוא שאלה מעמי קדם ודהיום היוצאים נגד המילה הם אותם העמים שמקדשים את ההוללות והפריצות. כאלה היו היוונים ועל זאת הוקמה תרבות הגוף ההלניסטית, כאלה היו הרומאים שלצד אימוץ התרבות ההלניסטית הוסיפו את תאוותיהם והוללותם עד שחרבה רומי וכאלה הם היום הגרמנים - אבות תרבות הסרטים ההוללים, והאמריקאים שערש המתירנות שלהם מעלה על נס את כל התועבות ולכן לאוא   פלא שהכל החל שם, נגד המילה, בעיר התועבות ששמה סן פרנציסקו. זוהי מלחמת בני האור בבני החושך ועל זה נאמר בהגדה של פסח - "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם".  מסורת  יהודית  היא שבסיום כל חג כבר מתכוננים לחג הבא, והנה בקושי חלף לו "חג שמיני העצרת הזה" - שמחת תורה, וכבר הביאה הגזירה בארה"ב לאיחוד כל היהודים המאמינים להתכונן באופן מעשי לחקות את מלחמת  חג החנוכה , שאלמלא החג הזה לא היינו קיימים היום.
    סיפור ה"סכנה" במציצת הדם היא עוד סיבה לבני החושך לנסות לכבות את אורו הצנוע של העולם - ברית המילה כהלכתה, ולהפליג בתאוות דור המבול. שלושת אלפי שנה עם ישראל נימול כהלכה - עפ"י פריעה ומציצת הדם, וברוך ה' כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו מוכשרים ובריאים וכל אומות העולם מודות בכך. יתרה מכך, התורה מאגדת בתוכה רפואה והבנה ששכל אנושי לא יביננה. ולראייה אותם יהודים שמלו את עצמם ניצלו מכל המגפות השחורות והמשונות באירופה ובמזרח בעוד שאומות העולם שילמו בנםש על הבדלי התרבויות הללו. יצאו בבקשה אותם מומחים ויבדקו את בני תרבותם החולים במחלת ה"אידס" ובשאר המחלות המבישות , האם יעזו אותם "מומחים רפואיים" לצוות על בני תרבותם התאוותנית להפסיק את הפריצות והזימה , ועפ"י חוק?! בודאי שלא, וזאת משום שתת הכרתית קיימת מלחמה בין הסגולה היהודית ועיקרון שמירת הברית להולדה והורדת התאווה לבין אנשי התאוות שאינם בוחלים בתאוותיהם גם אם "חטאת לפתח רובץ" אף בפיקוח נפש ממש , וכל זאת נאמר ונכתב כבר אלפי שנים קודם לכן ב"זוהר" הקדוש שלנו. המילה היהודית איננה דומה לברית המילה שאימצו לעצמם אח"כ עמים אחרים. לכל שלב ומעשה  בעריכת הברית יש הסבר קדוש ומי שיקבל על עצמו את צמצום המצווה עפ"י הגישה הנוכרית כאילו ביטל את המילה. האמונה היהודית מבוססת על "תורת משה אמת" ועל כך שהקב"ה העבירה לנו בכתב אך גם בע"פ. אי לכך כל מה שכתוב ומצווה  בתורתנו הקדושה  הינו בעל אחריות של מאה אחוז וכל חתימה על הודאה ב"סכנה" הינה הרמת יד בתורת משה ובאמת האלוקית ואין לחוש לשום פשרה "מודרנית".
    בתחילת המאה ה-19 העמיד גדול בישראל סימן מיהו הצורר האמיתי ומאין באה הסכנה האמיתית  - חס ושלום, לכיליון עם ישראל. היה זה האדמו"ר הראשון של לובאביטש - רבי זלמן שניאור מלאדי. מלחמה עקובה מדם פרצה באירופה - בין כוחות הרשע והדיכוי של הצאר אלכסנדר מרוסיה לבין ה"מחנה הליבראלי" של צרפת המהפכנית שבראשה עמד הקיסר  נפוליאון. רוב רובם של גדולי ישראל - שרובם חיו תחת הדיכוי הרוסי, צידדו בנפוליאון. הלה הבטיח לחדש ליהודים את הסנהדרין שלהם ולבנות להם את בית המקדש אם וכאשר יכבוש את ארץ ישראל. היד הקשה של הרוסים - שכללה את "גזירות הקאנטוניסטים" ואת "תחום המושב" הביאה לכך שגדולים בישראל - כרבי מנדלי מרימינוב, רבי אלימלך מליזנסק, רבי זושא מאניפולי, המגיד מקוז'ניץ וגדולים אחרים יצאו בגלוי לטובת נפוליאון. ואז הזדקפה דמותו של הרבי הראשון של לובאביטש - על רגליו האחוריות והוא תמך ברוסים ואף יצא עימם לשדה הקרב ושם לבסוף מצא את מותו, לא לפני שחזה כיצד הרוסים מנצחים וגדולי ישראל מודים בצדקתו. הרבי הלה לא התייחס רגשית אלא שכלתנית לכלל הויכוח, שהרי הוא עצמו ישב בכלא הרוסי ועונה שם אך בפרספקטיבה יהודית  שירש עוד בשושלת הקודש מימי החשמונאים הוא טען כי הסכנה הגדולה מרחפת דווקא מה"תרבות הליברלית" של צרפת , שמטרתה למוטט את הרוחניות והאמונה ב- ה' ובמקומה לזרוע אמונה בבני אדם ובהבל פיהם. "בעל התניא" טען כי ה"סנהדרין" לה מתכוון נפוליאון איננה אלא מוסד שעל ידי הקמתו נפוליאון ישלוט   יהודים וביהדות וינסה לשנות את היהדות עד כדי התבוללתו של העם היהודי. לימים הוכח שאמנם נפוליאון ניסה לעשות זאת והיהודים פרקו את המסגרת לפני שחס ושלום היתה הופכת לחרב פיפיות. מנגד טען "בעל התניא" כי דווקא משטר הדיכוי הצארי שומר את היהודים מהתבוללות ב"תחום מושב" משלהם עם דיניהם ורבניהם. "בעל התניא" העמיד את הרוחניות לפני הגשמיות ופסק לדורות כי מדינה המסוכנת ליהודים היא זו המנהיגה שינויים בחוקי התורה וחפצה - דרך פיתויים גשמיים, לשמד רוחנית את ישראל תחת "רוח ליברלית" שהמציאו בני תמותה.
     ארה"ב של היום היא ההמשך ליוון, רומי וגרמניה. גם שם היהודים חיו ב"נוחות מרבית" עד הרגע שביקשו מהם להסיר את המצוות ולהתבולל בתרבות התאוות. הגאון רבי אלחנן ווסרמן הי"ד (תלמידו הקרוב ביותר של ה"חפץ חיים") - שנרצח בשואה ע"י הנאצים ימ"ש, הותיר לנו צוואה תורתית: אם האיום על היהודי מגיע דרך פרעות וזירות גוף הרי שזהו רצונו של ה' כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה ולכן על יודי לפשפש במעשיו, לחזור בתשובה על רוחניותו הירודה ורק אח"כ להגיע לדרכי שלום עם הגוי המכה. אבל אם מדובר בגזירת דת רוחנית שפירושה שמד ממצוות הרי שאין זה רצון ה' אלא מבחנו - בבחינת  ניסיון , ולכן צריכים לצאת נגד הגזירה והגוזר במסירות נפש של "ייהרג ובל יעבור" . זה בדיוק מה שצריך לעשות היום בארה"ב. המלחמה בשלטון האמריקאי איננה משום שאובמה עלול להקים מדינה פלשתינאית אלא משום שאנשיו הרימו בניו יורק יד בתורת ישראל ועוד בגיבויו של ראש עירייה יהודי! זוהי ההקדמה לחנוכה  של מודיעים ההיסטורית.
      אצל רודולף גו'ליאנו זה לא היה קורה!
    
 
      

יום חמישי, 25 באוקטובר 2012

קבוצת הכוכבים של שלי יחימובי'ץ


בס"ד
  קבוצת הכוכבים של שלי יחימובי'ץ/ הרב אליהו קאופמן
    כשאני קורא -  מידי יום ביומו , את שמות ה"כוכבים" החדשים הנוחתים ב"מפלגת העבודה"  , ושנרכשו ע"י גב' שלי יחימובי'ץ , הרי שכל ה"טרראם" הזה מזכיר לי יותר את ההכנות לעונת כדורגל חדשה מאשר תכונה פוליטית של בחירות לפרלמנט. וכשזה מדובר במה שקורה ב"מפלגת העבודה" הרי שכל השיגעון הזה - של צירוף אישים אקראיים עם השקפות שונות והפיכתם למפלגה פוליטית אחת, מזכיר לי קבוצות כדורגל בעבר (ואולי גם כיום) שרכשו מלאי של "כוכבים" וסתם שחקני חוץ משום שלא היתה להם קבוצת נוער בנויה באופן הנורמאלי. התוצאה - ברוב רובם של  המקרים , היתה התפוררותה של הקבוצה במהלך הליגה משום ש"כוכביה" לא ידעו לשתף פעולה ביניהם, האגואיזם גבר על הקבוצתיות ובעיקר משום שלאף אחד מהם לא היה איכפת מסמל הקבוצה שבה שיחקו.
    במהלך שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 שיחקה בליגה הלאומית בכדורגל (אז זו היתה "ליגת העל") קבוצה בשם בית"ר ת"א שעם השנים נעלמה ולא במקרה. באותם ימים הכדורגל בפרט והספורט בכלל היו בשליטה פוליטית ולא עסקית ולכן קבוצה כבית"ר ת"א - ללא אוהדים , ללא קהל וללא מגרש ביתי, הצליחה לשרוד בזכות תקציבי הענק של הכדורגל  דרך  איגוד בית"ר , שחולקו עפ"י מפתח פוליטי. שנה אחר שנה רכשה  הקבוצה "כוכבים" למכביר בזמן שקבוצות אחרות (אז עוד לא היה מושג של "זרים") בקושי ביצעו שתי רכישות אך מנגד  התמקדו  הקבוצות האחרות על העלאת שחקני נוער כבסיס לעתיד הקבוצה הבוגרת. גם לבית"ר ת"א היתה קבוצת נוער לא רעה אבל מנהליה העדיפו רכש זר. מי לא שיחק בקבוצה  הזו במשך עשור וחצי? כל כוכבי הליגה והנבחרת. רובם שיחקו זה לצד זה באותו זמן ממש. עברו שם - בבית"ר ת"א של אותם הימים, שני ה"שינים" של נבחרת ישראל ממונדיאל "מכסיקו 70"  - מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל. לצידם שיחק גם חברם לנבחרת המהוללה דאז - שמואל רוזנטל. כוכבי על ו"סקוקרים" כרוני קלדרון, גו'רג' בורבה , יהודה שהרבני, משה רומנו, בנימין בלנרו, אליעזר צוויג , יעקב פורטוגז, שמעון כהן הופיעו שם. על ההגנה גוננו בלמי על כאברהם לב ושרגא טופולנסקי , ניסים כהן כיכב בקישור ועל השער הגנו שוערים כיוסף סורינוב ואבי בנימין. רשימת הכוכבים  הזו היא רק חלקית ביותר אבל המקום הכי גבוה שקבוצה זו הגיעה היה אי שם במרכז הטבלה וללא אליפויות או גביעים. ה"כוכבים" הללו באו לקבוצה כדי להרויח את שכרם, לסיים את הקריירה שלהם ולא יותר מזה. הסמל של הקבוצה לא דיבר אליהם כלל וכלל.
    מפלגה פוליטית צריכה להיות חממה רעיונית ולא קבוצת "כוכבים" אקראית שפעם בארבע שנים מתמודדת על מקום טוב בליגה הפוליטית. מי שרוצה להגיע לשלטון צריך לבנות "קאדר" של פעילים הלוחמים על ה"סמל" הרעיוני שלהם שנים לא מעטות לפני הגיעם לפרלמנט. עד אמצע שנות האלפיים עוד היתה מפלגת העבודה מפלגה פוליטית עם "שחקני בית" שעלו מה"נוער" והבטיחו רבות. אופיר פינס ויצחק הרצוג היו אחרוני הח"כים שצמחו באמת ובתמים במפלגה הזו. משנת 2006 החלה המפלגה הפוליטית הזו לקבל את צבעי הכדורגל של קבוצת בית"ר ת"א וזאת במסע רכש שהחל בו עמיר פרץ ולימים שחקני הרכש הללו או שהזיקו למפלגה , או שברחו  מהמפלגה או שהרסו את מפלגת העבודה. כשמביטים כיום בכל "שחקני הרכש" של שחקנית הרכש לשעבר - שלי יחמובי'ץ , קשה שלא להתגעגע לימי ה"משמרת הצעירה" של אותה מפלגה ואפילו ל"בלייזרים" של שמעון פרס. גב' יחימובי'ץ לא למדה דבר וחצי דבר מההתפרקות  לרסיסים של מפלגת העבודה - מאז 2006. היא ממשיכה בשיטה הישנה - הבאת רכש שלא ולסמל המפלגה אין ולא דבר. הם לא ישרדו כקבוצה השקפתית משום שמעולם הללו  לא צמחו  משורות  ה"משמרת הצעירה" או לא באו ממסגרת פוליטית  קודמת  אחרת במפלגה זו. יום אחד אחרי הבחירות וגב' יחימובי'ץ תבין היטב את מה שלמדו על בשרם עמרם מצנע, אהוד ברק ועמיר פרץ. שחקני הרכש ירצו תפקידים ואם לא יקבלו את מה שירצו שוב יבאישו זה את זה כמו שאבישי ברוורמן עשה זאת לעמיר פרץ וכמו שעמיר פרץ עשה זאת לשמעון פרס וכמו ששלי יחימובי'ץ עשתה זאת לאלה ש"רכשו" אותה וכן הלאה וכן הלאה עד שברק - שחקן רכש ותיק מהצבא, ריסק את כולם.
   שלי יחימובי'ץ אמורה להתמודד על המפלגה השנייה בגודלה מול הליכוד ולהוות לה אלטרנטיבה אבל ה"עבודה" והליכוד הם שני מחנות שונים  לגמרי שונים והפוכים ארגונית. הליכוד מזכיר פרצוף של מפלגה עם נוער מגובש וצמיחה של עסקנים מלמטה אבל יחמובי'ץ בחרה בדרך הקצרה שהיא הארוכה ומנהלת מסע רכש בדומה לליברמן ולפיד. להם ולציבור שלהם זה אולי מתאים - וגם זאת בעירבון מוגבל מאוד , אבל למפלגת שלטון בלתי  מעורער לשעבר זה בטח לא מתאים. אם כיום מפלגת העבודה של 2009 מפוצלת לשתיים אני מעריך שלאחר בחירות 2013 היא תהיה מפוצלת ליותר חלקים שבראשם יעמדו שחקני הרכש החדשים של הגב' יחימובי'ץ.
      אם הגב' רוצה לקבל ממני דוגמא למה עלול להיות בקרוב אצלה , אזי, שתביט "קדימה" ותראה מה קרה לבסוף ל"קבוצת כוכבים" גדולה יותר , שהיתה בשלטון ללא עורערין - עם שרים וח"כים בעלי ניסיון ביצועי ופוליטי , ואותה הקים אריה פוליטי עם קבלות מדיניות , כלכליות וביטחוניות  ולא גב' ששיסעה פוליטיקאים במיקרופון הרדיו.  

יום רביעי, 24 באוקטובר 2012

מכפר קאסם ועד אום אל חירן


בס"ד
     מכפר קאסם ועד אום אל חירן / הרב אליהו קאופמן
     שישים ושש שנים חלפו מאז הטבח בכפר קאסם אך מסתבר שהמטרה נשארה אותה מטרה -  רק האמצעים השתנו. לאחר חשיפת פרשת הטבח בכפר קאסם - למורת רוחה של "הנהגת הפועלים" (מפא"י ומפ"ם גם יחד) דאז (שבדרך אגב היתה גם הנהגת המדינה...), הרי שראשי השלטון הבינו שאת הערבים אי אפשר עוד לגרש ולנשל בכוח הזרוע וברציחות כפי שהדברים אירעו במלחמת 1948 ופלשו אל המדינה החדשה עד 1956. אבל המטרה נשארה אותה מטרה: לנשל ולסלק את הערבים מאדמותיהם ואחיזתם עבור כל אותם "עולים" ש"יעלו" לארץ באמצעות "חוק השבות". רק שבמקום לרצוח ולירות הוחלט ל"הלאים" את האדמות הערביות - "על פי חוק" כמובן,  ואם צריך להפעיל את החוק ולגרש את אלה שאינם חיים "רשמית" בישראל. הכל כמובן "על פי חוק" ובלי צחוק...
      אילו מישהו היה מתחרט על המטרה, אזי, היינו רואים "נציגות ממשלתית" בכל שנה ושנה - ביום הזיכרון לטבח הנפשע.  היחיד שעשה זאת - בהיותו ה"שר לענייני מיעוטים", היה מר משה קצב ובזמן ממשלת הליכוד דווקא. השאר -  מימין ומשמאל, שותקים באותו יום מר ונמהר כאילו שנתפסו על חם בשעת מעשה. הסיפור של כפר קאסם היה אמור לזעזע את אמות הסיפים אבל הוא מזעזע את האשמים ודומיהם רק בשאלה : "כיצד נתפסנו על חם, ואייך עוברים לנישול הומני וחוקי"?
       תושבי כפר קאסם לבסוף לא ברחו, הכפר הפך לעיר שקטה שגם לאומנים יהודים - המבקרים בה, מודים ביחס האנושי של תושביה לאורחים הזרים. אהבה במקום נקמה. אבל האדמות של כפר קאסם נלקחו ממנה מזמן לטובת ה"התיישבות היהודית" באזור. גם אדמות הכפר דיר אל אסד בגליל נלקחו מזמן ועליהם יושבת כרמיאל עם רוב של מהגרים סלאבים. בשנת 1976 פרץ "יום האדמה" משום שערביי הגליל התנגדו להפקעת אדמותיהם ל"מטרות צבאיות" שעד מהרה הפכו לישובים אזרחיים. מאז ועד היום מופקעות אדמות הערבים באופן חד צדדי , "כפרים לא רשמיים" נהרסים , ביפו ובעכו ישנה מדיניות להפוך את השכונות הישנות ל"אזורי יוקרה" כדי שהערבים יסתלקו משם, כך גם התוכנית לגבי לוד. העיר חריש -  בואדי ערה, והעיר העתידית "כסיף" (על אדמות הפר הבדואי כוסייפה) הם עוד צעד לדילול האוכלוסייה הערבית ע"י "יהוד" האזורים הללו ואילו בנגב השומם לא מצאו שום פיסת קרקע לשתול "פארק" ולבנות התנחלות של ה"כיפות הסרוגות" ,  חוץ מאדמות ובתי הכפרים  אל-ערקיב ואום אל חירן.
      ביום הזיכרון לטבח בכפר קאסם צריכים הערבים לשים ליבם לכך שיתכן שטבח כזה לא יחזור כאמצעי לגירוש אבל מטרת הגירוש והנישול נמשכת  וביתר עוז, כמובן "באופן חוקי" לחלוטין...

בממלכת הפראבדות


בס"ד
    בממלכת הפראבדות / הרב אליהו קאופמן
       כשאני קורא את הביקורת על מה שמתרחש בתקשורת החילונית אני צוחק. לומר לכם את האמת, אלה "צרות של עשירים", הלוואי עלינו בסקטור החרדי. יתכן שהמבקרים את העיתונות החילונית צודקים כשהם מאשימים חלק לא מבוטל מהעיתונאים החילונים בחוסר איזון פוליטי. מסתמא שיש אמת בכך שעיתון זה או אחר נוטים לצד פוליטי מסוים אבל אלה הן צרות של עשירים בעולם התקשורת בישראל. מהמחצית השנייה של שנות ה-90 נעלמו ה"פראבדות" - אותם עיתונים שהיו כלי ושופר תעמולתי של מפלגות והדרך להכנסת ביקורת נעלמה אצלם. זו היתה העתקה של העיתון "פראבדה" מבריה"מ לשעבר - בימי הזוהר הקומוניסטים. מדינת ישראל לא הוקמה כמדינה נורמאלית - עם איגודי עובדים אותנטיים, עם ספורט תחרותי ועסקי, עם קופות בריאות לכל העם עפ"י מפתח ממלכתי ועם עיתונות נורמאלית וחופשית. בישראל של בן גוריון , בן צבי , יצחק שדה , משה חיים שפירא ושני  הזרקורים המאירים דאז - יעקב חזן ומאיר יערי, הכל התחלק בצורה מפלגתית ובדרך זו נסחפו גם שאר הגורמים הפוליטיים.
      נכון אמנם שעיתונים כמו "הארץ", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" כבר אז האירו עצמאית את העיתונות ההיסטורית אבל לשופרים המפלגתיים היה  הרבה מאוד מה לומר בעניין. כספי מדינה הועברו למפלגות דאז והן השתמשו בהם כדי לתמעל את עצמן מעיתונים שרמת ריוחיותם לא היתה קיימת בשטח. כך פרחו להם "דבר" של מפא"י ולימים של המער"ך וכך שלט בשמאל "על המשמר" של מפ"ם והיו גם "קול העם" ,"זו הדרך" ו"צופה"  שהחרו אחריהם. גם ה"עיתונות החופשית" היתה זרועה ב"פוליטרוקים" מטעם המפלגות השונות . דרך אגב, זה היה הרקע להקמתו של "העולם הזה" - שלבסוף גם הוא מצא את עצמו בתוך מפלגה שהוקמה... על ידו! אבל מאמצע שנות ה-80 הגלגל החל לדרום את העיתונות הזו - כמו שהספורט  למשל שוחרר מכבלי ה"מרכזים הפוליטיים". באמצע שנות ה-90- עם עלייתה של התקשורת האלקטרונית הפתוחה, נעלמה המחלה התקשורתית הזו  כמו שנעלמה לפני כן דגם  השראתה - בריה"מ הקומוניסטית. היום המאבק הוא לשפר יותר ויותר את חופש הדיבור ומגוון הדעות הפלוריאליסטי בתקשורת החילונית ותבוא הברכה על מי שנלחם למען זאת, דווקא בעידן "משבר התקשורת".
     אבל ברחוב החרדי כאילו הזמן עמד מלכת. עד שנת 1981 שלטו שם שתי "פראבדות" באופן מוחלט: 1) ה"מודיע" של "אגודת ישראל" - שהיתה עד אז המפלגה החרדית הגדולה. 2) עיתון "שערים" של מפלגה חרדית נוספת (שבנתיים התאדתה...) בשם פא"י. אג"י ופג"י רצו לסרוגין בנפרד וביחד לפרלמנט ולאיש בסקטור החרדי דאז לא נפל האסימון של "תקשורת חרדית חופשית". עסקנים ארכאיים - ומושחתים לא פעם, תוארו באותם עיתונים כ"מלאכי שרת" ותמיד קיבלו את השראתם מכך שהם "שלוחי דרבנן". אחרי צמד מילים כאלה מי כבר יכול היה להתעסק איתם?! בשנת 1981 קרא עיתון חדש תגר - ביהדות החרדית, על שני ארכאים אלה (ועל הירחון "דגלינו" - שהיה בשליטת הליטאים החרדים) , היה  זה העיתון "המחנה החרדי" ובמקביל יצא באזור "מאה שערים" העיתון "העדה". אבל גם שני אלה היו עוד שתי "פראבדות"    ("העדה" של ה"עדה החרדית" וה"מחנה החרדי" של חסידות בלזא) ולא שופר תקשורתי אמיתי.
     בלונדון חי כיום יהודי זקן ימים בשם ירחמיאל ישראל יעקב דאמב שכבר בשנות ה-70 ידע למקד את ביקורתו לעניין, בנוגע לעיתונות החרדית. היום - כשה"פלס" הוקם עבור מודחי "יתד נאמן" ורבם שמואל אוירבך, ניתן לומר שהאיש דאמב היה לא היה רק גאון אלא גם נביא. באחד מספריו ("העתקות") ישנו פרק בשם "העיתונים והגדולים" ושם הוא מסביר כי בסקטור החרדי קיים אומנם צורך שלעל עיתון יהיה "גדול" שיפקח מעליו רוחנית אך יחד עם זאת קיים גם צורך הפוך - כדי שידעו מיהו "גדול הדור" צריך שיהיה לו עיתון שיכריז עליו כ"גדול הדור". בדור שלפני השואה המרה והקמת המדינה גדולי ישראל כה"בן איש   חי" , ה"חפץ חיים", ה"כף החיים", האדמו"רים הקדושים וכל שאר חכמי ישראל נודעו למרחקים משום בקיאותם בתורה ואוי לו למי שניסה להביא את העיתונות כדי ש"תכתיר" רבנים. אבל בדור עיקש ופתלתול שאח"כ - ותחת השלטון הציוני, הכל השתנה , ובמיוחד כשה"רבנות" הפכה לתפקיד פקידותי או לאמצעי לגרוף קולות בוחרים חרדי. בבני ברק חי גאון אדיר בשם מיכל פיינשטיין שרבים וטובים לא ידעו   משום שדעותיו לא התאימו לעינונות החדית ובמיוחד לאלה שהוכתרו על ידייה בשמות תפארת שונים ורבים.
    באמצע שנות ה-80 היה ניסיון חרדי ליצור עיתונות חדשה וביקורתית באמת והעיתון "יום השישי" היה החלוץ לפני המחנה (אבל בגלל הרבנים הליטאים וחסידות גור הוא נעלם). כך צצו גם "משפחה" ו"השבוע"(ששינה את שמו ל"בשעה טובה") אבל הכל היה במתכונת שבועית ולא יומית. בעיתונות החרדית היומית עדיין שלטו (ושולטים...) בלעדית ה"פראבדות" המפלגתיות שאליהן נוספו "יום ליום" של ש"ס (בנתיים הוא הפך לשבועון),"ארבע כנפות" (שופר תעמולתי שבועי - שבנתיים נעלם, של הרב אמנון יצחק), "המבשר" של מאיר פורוש (שהוקם "לכבודו" כדי שלא ימחק שמו מהמפה הפוליטית כמו שפא"י נעלמה) ו"הפלס" של הרב שמואל אוירבך - לאחר שב"יתד נאמן" הכתירו את הרב שטיינמן ל"גדול הדור".
     לימים גם על עיתון "משפחה" השתלטה מגמה פוליטית ואנטי ביקורתית, "בשעה טובה" הוא שופרו של  הליכוד בסקטור החרדי ואילו הרדיו ה"הממלכתי" של "קול ברמה" הוא רדיו מפלגתי למהדרין של ש"ס.  רדיו "קול חי" ואתרי האינטרנט ה"חרדיים" נמצאים בשליטה חילונית . בסקטור הדתי לאומי המצב לא יותר טוב ועל  אף שה"בראבדה" ששמה "הצופה" (שופר המפד"ל לשעבר) נעלמה" הרב ש"מקור ראשון" הינו "פראבדה" מסוג אחר - עם קו "אידיאולוגי" - מילה מכובסת היטב, של המתנחלים והימין הקיצוני.
     מה שהיתה באמת עיתונות דתית וחרדית צריכה לעשות - לערוך תחקירים נגד שחיתויות בחלוקת כספי המוסדות התורתיים,  נגד אפליית בנות עדותהמזרח בסינריונים ובמיוחד כל מה שמתרחש ב"כשרויות" המפוקפקות - של ה"רבניות" והחרדיות" ביחד ובנושאי גרות או לשמש פתחון פה לחרדי הנאנק תחת נעלי עסקנים ורבנים חסרי יראת שמים, לא רק שמוזנח אלא מטואטא היטב וב"הוראה מלמעלה". העיתונות החרדית משמשת לא רק אמצעי להכתרת רבנים והלבנת עסקנים אלא גם להשתקת ביקורת ואמת כדי לחפות על עבריינים עם כובע וחליפה וזאת במקום לחשוף את עברייני האמת. לאחרונה שוחחתי עם עיתונאי חרדי וותיק בשבועון מוביל ושחותר ל"אובייקטיביות", ובקשתי מאותו עיתונאי לצאת כבעבר נגד שחיתות של רבנים ישראלים בארץ מזרח אירופאית. העיתונאי טען שלאחר שנלחם מספר פעמים בנושא הובהר לו ע"י בעל העיתון והעורך שלא רק שעליו להפסיק לחקור בנושא אלא שאם ידבר על כך שוב הוא ייזרק כי אותם רבנים עוזרים למימון השבועון. אינני מדבר כבר על עיתונים חרדים - בעיקר שבועונים, הכותבים כתבות עפ"י הזמנה כספית, שהרי אחרת אין סיכוי כלכלי לקיומם. העיתונות החרדית חיה מעיקר מכספי אינטרסנטים השייכים לחוג זה או אחר או מתאבי פרסום שהעיתונים הללו מפארים אותם כדרך המשפט "על ימין תאמר שמאל ועל שמאל תאמר ימין".
   אז חברים יקרים זו הסיבה גם שעד היום אני מסרב למזור באופן קבוע לאחד מהעיתונים הללו- שמהם פרשתי בשיא כוחי, כי אינני מוכן לעבור בשתיקה על עוולות ולעבוד במערכת שהמו"ל והעורכים הם לא רק מטעם המפלגה או המניפולאטור אלא גם בלתי מקצועיים עד כדי עילגות ממש. לדוגמא , קחו למשל את העיתון "בשעה טובה" ותגידו לי כמה מילים ללא שגיאות מצאתם שם וכמה משפטים לא מחוברים הבנתם שם...
   מכאן שאני מחייך שוב ושוב במרירות כשאני קורא את הביקורת על "הארץ", "מעריב", ידיעות אחרונות" וערוצי הטלויזיה השונים". הלוואי עלינו , שנצא מימי הביניים של ה"מודיע" , "המבשר" , "המחנה החרדי" , שני היומונים ה"ליטאיים" , יום ליום" , "קול ברמה" ושאר הרפש הזה ש"שטיפת מוח" היא מילה עדינה לעומתו.

יום ראשון, 21 באוקטובר 2012

פרשת נח


בס"ד
       פרשת נח /  הרב אליהו קאופמן
      "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". מפרש רש"י הקדוש כ "יש מרבותינו האומרים" ואח"כ מביא דעה אחרת ואומר כי "יש האומרים". השאלה הנשאלת היא מדוע בדעה הראשונה שרש"י מביא נאמרת גם המילה "מרבותינו" ואילו בדעה השנייה  רש"י רק טוען כי "יש האומרים"? מכאן מסתבר לנו כי בדיון תורתי יש המוגדרים ממש "רבותינו" ויש כאלה  שהם אומנם דיינים ופוסקים בתורה אך אינם בכלל "רבותינו", למרות היותם "תלמידי חכמים גדולים" , שגם רש"י הקדוש מתחשב בדעתם. אם כך מהו המדד להיכלל במושג "רבותינו"?
      המושג "רב" איננו  רק תואר של מי   שהפך לבעל ידע של "תלמיד חכם" - קרי, לשנן בע"פ את ה"שולחן ערוך" ואפילו את הש"ס. את זה יכולים לעשות גם "אחרים", דרך האוניברסיטאות הכופרות או שאר ה"מוסדות האקדמיים". כדי להיות "רבותינו" צריך גם להיות יראי שמים, צריכים להיות קנאים ל-ה' ולתורתו, צריכים להיות "תוכו כברו" ולא צריכים להיות מושפעים וחברים של רשעי ישראל הכופרים. ולכן מששומעים על "רב שהוא "תלמיד חכם גדול" צריך לבדוק מיהם חבריו וסביבתו הקרובה, האם האיש מזדעזע מחילולי שבת הנעשים  בסביבתו ממש , האם פיו ולשונו נקיים או שמא הוא מקלל בגסות ומדבר בלשון מלוכלכת "כדי לקרב רחוקים" ויש לדעת גם לא פחות מיהם עוזריו ו"גבאיו".
     ב"שולחן ערוך" - "חושן המשפט", נכתב כי רב אשר שם שמים מיתחלל על ידו הרי שמצווה לירוק בפניו. לאלה התכוון רש"י הקדוש כשהשמיט מהם את התואר "רבותינו"...
                                       פרפראות
                               את העיתון הזה צריך לשרוף!
      השבוע נוכחנו שוב עד כמה רעל הכפירה אוחז ב"עיתונות החרדית". לא כאן המקום לחזור ולהרחיב איזה פרצות נפרצות בעיתונות הזו ואיזה רעל כתוב מוגש כל שבוע לשולחנות השבת ע"י כל אותה "עיתונות חרדית" וללא יוצא מהכלל. אבל אבותינו לימדונו כי הכפירה קשה יותר מעבודה זרה ומעריות גם יחד. פרשת "בראשית" היא ממש דברי אלוקים חיים על מה שהיה ומה שיהיה וכיצד יהיה. בין השאר נאמר לנו שם - ובאופן מפורש ממש, עם פירושי קדושינו ומדרשי חז"לינו, כי ירדה מיתה לעולם ע"י האדם הראשון. שם גם נאמר לנו כי שנות החיים ירדו עד 120 ואילו בסיפור יעקב אבינו נאמר לנו כי הוא היה הראשון ש- ה' חננו בחולי כדרך ביניים כנגד המיתה הפתאומית. ידוע לכל שמי שכופר בדברים הללו הריהו כופר בעיקר ואבוי למי שרק יחשוב להביא דברי כפירה כתובים לבתי ישראל הכשרים, עוד במסווה של "עיתון חרדי" ומתחת לתמונות של עבדקנים וישישים מופלאים.
     אבל לעיתון הרפורמי והפרו חילוני הזה - ששמו "בקהילה", והורתו  על ידי האיש  שצולם בסתר במעללי הפריצות שלו , אין "קוים אדומים". זהו העיתון - שכמו  שאר עמיתיו החרדונים, מזדעזע מכל ביקורת על ציוני לאומני פוקר ומגן בלהט על עסקני קרקס וקש  חרדים ,   אך עכשיו הרשה לעצמו העיתון הנאלח הזה ל"ראיין" גוי ערל מבריטניה הכופר ב"מחלת הזקנה" והערל המתועב הזה מכחיש  בסמרטוטון ה"חרדי" הבזוי הזה ( ועוד אחרי פרשת "בראשית"!...) את ירידת המיתה לעולם עד כדי העזת פנים שהוא וחבריו הטמאים - כמו חלק לא מבוטל  מהכותבים "בקהילה", יתגברו על ה"מוות"!
     אם יש לסמרטוטון הזה "ועדה רוחנית" צריך לירוק ל"רבניה" ישר בתוך הפה. זהו העיתון ששם מתגרשים מבני הזוג ומתחתנים עם אחרים כמו שמחליפים גרביים מצחינות. זהו העיתון של שרה גל שמתגלגלת כמו גלגל. זהו העיתון שליצן כמו קובי אריאלי - עוד לץ בתחפושת "חרדית" ה"מככב" בכל פחי האשפתות ה"תרבותיות" של החולנים הפוקרים , כתב שם. זהו העיתון שהוקם ע"י ה"צדיק" הידוע דודי זילברשלג.  זהו העיתון המראיין כל זב ומצורע מהעולם הפוקר ובכללם כאלה הלוחמים בחזית הראשונה נגד תורת ישראל ושלומי אמוני ישראל כמו ימיני בן דור מ"מעריב" הגוסס . זהו העיתון שהספיק גם לעודד אכילת בשר עם חלב במדור זלילה שלו בחנוכה (לפני מספר שנים) כשהמליץ על אכילת לביבות של גבינה קשה("קשקאבאל") ביחד עם בשר בקר! זהו העיתון המכניס כתבות זוהמה ופסולת פוקרת לתוך בתי ישראל ומרעיל את הבארות עם דעות כוזבות ודמיונות שווא. זהו העיתון שפותח ומסייע לכל הטומאות שמטרתן להיכנס ולהרוס את היהדות החרדית כמו ה"נח"ל החרדי", ה"השכלה החרדית" וכו'. זהו העיתון המעסיק "דתיים" לשליש ולרביע ועוד מתגאה בכך.
     בשנות ה-80 וה-90 השתוללו "רבנים" רבים כאשר העיתון החרדי דאז "יום השישי" חשף פרשיות מרמה בכשרות ובגרות ותוך כדי  כך תקף עסקנים "רבניים" ששימשו כפילגשים  בגבעה החילונית אך לאן נעלמו אותם "רבנים" כיום כשר הסמרטוטון הנאלח "בקהילה" פוגע בכבודו של הקב"ה בעצמו ומביא דעות הכופרות בהשגחה וביצירותיה?!
      לא מעט רבנים חשובים ואף סתם עמך ישראל מהוגנים מתראיינים לעיתון הכפירה הזה מבלי לדעת שבכך הם משמשים פיתיון לדג התרעלה של שבבניקים ושבבניקיות המשרתים את הציונות הפוקרת להכניס את הרעל שלהם "בין הדגים לזמירות". אותם גבאים ועוזרים המעלימים מהמרואיינים התמימים את האמת על חבורת נבלים אלה עוד יתנו את דינם בלהט החרב המתהפכת בגהינום.
     וגם לאנשי חסידות מונרו יש לי להוסיף כתה דברים. כבר חשפתי כאן בעבר כי האדמו"ר ממונרו בעצמו תומך בעיתון הנאלח הזה ששמו "בקהילה" (כפי שהוא תומך בפרסום ובהשתתפות באתר האינטרנט המפוקפק "חדרי חרדים") ועוד מורה לאנשיו להכניס לשם כתבות על "יהדות" ולהכניס את העיתון לביתם, ומכנהו "העיתון שלנו". הגיע הזמן שהאדמו"ר הזה יודה בטעותו ויפסיק את קשריו המאוסים עם אלה שבגיליון האחרון חרתו על קרן השור שאין להם חלק באלוקי ישראל.
     את העיתון הזה צריך לקחת - כבר מהגיליון הזה, ולאחר שיועמד בערימה גדולה לשורפו עד דק כפי שמשה רבנו עשה זאת לעגל הזהב. כה יאבדו אויבך ה'!
                                     וממזיק אחד למשנהו...
     ומהמזיק הכופר "בקהילה" למזיק אחר ששמו "בשעה טובה",  והלה הוא כזיקית לשמה שכבר החליף את שמו מ"השבוע". בשבוע שעבר יצאו כל החרדונים הציונים ב"תרועת שמחה" : הבחירות בפתח! עכשיו יהיה ללבלרים השחורים- לבנים מה לכתוב, על מי לרכל , על מי לכתוב לשון הרע ועל מי להוציא שם רע. אבל החרדון ששמו "בשעה טובה" הגדיל לעשות לשמחתו. בעמוד השער שלו הוא לא הסתפק רק ב"דיווח" על ה"שמחה" הבאה ומשמשת אלא הבהיר בדיוק כי הוא  אינו סתם חרדון  אלא הוא  חרדון  ציוני שופרא דשופרא ומובהק ממש , ולא רק לשליש ולרביע. בעמוד השער   שלו  הוא הטביע "רשמית" את "צו" הבחירות עם הדגל הציוני הכחול - לבן ועם ה"סמל" הציוני של ה"מנורה".
    אין להתפלא על   הצוקרמן הזה - עורך הלווין של הליכוד הציוני והאנטי דתי. מכל החרדונים זהו החרדון המרים את דיגלו בגאווה  ומציג את  פטרונו כחילוני מובהק - הימין הציוני של נתניהו הפרו רפורמי ודני דנון הפרו מיסיונרי. זהו החרדון הקיצוני ביותר  בנאמנותו  לעבודה הזרה הציונית והמוכן לנבל את פיו נגד רבנים  ואדמו"רים רק כדי לרצות את מפלגת הכפירה ונשות הזימה שלה.
    מלבלרון מצחין זה כבר יצאו "כוכבים" לא מעטים כמו הליצניות רבקה פלוך וריקי שושן (תשאלו את מזכ"ל אגודת העיתונאים יוסי בר מוחא, מיהן שני "צדקניות" אלה ומי "נגאל" בזכותן מ...), ה"צדיק" יונתן שרייבר, "ירא השמים" הגדול דוד רוטמברג , המתנחל הלאומני אהרון גרנב'יץ - מוציא השם רע על "יוסיפון",  הליצן משטפנשט אברהם סולומון -  מחולל ה"ישועות", ועוד מיני לבלרים עילגים שרק בושה להזכיר את שמם.
    את העיתון הזה עורך וכותב היום  -  כמעט לבדו, אדם בשם צוקרמן. להבדיל מפרחחי ו"ששבניקיות" העיתון "בקהילה" הרי שעם סורר ומורה זה אפשר לטעות בגדול. הוא נראה אדם חרדי עם צורה חסידית ועם זקן לבן, הלבוש בקפידת השחור- לבן באופן תואם וכמובן משתייך לחוג חסידי משכבר הימים - "לעלוב" שמו. קשה להאמין שמאחורי האיש הזה מסתתרים עיתונאיי התועבה מספר אחד ביהדות החרדית וכי העיתון הזה  משרת הוא את  האדונים הרפורמים והמיסיונרים.
    אבל ה"דובדבן" שבקצפת היא "מיומנותו העיתונאית". כמו "עיתונאים חרדים" כמותו כך גם כתיבתו היא בדיחה אחת גדולה. הוא כותב כמו שהוא מדבר - בשפה עילגת ומוזרה ובתערובת של עברית עילגת עם אידיש רצוצה. בכל מילה ישנן מספר שגיאות כמעט כמו מספר האותיות וצריך בלשן חוקר כדי לדעת מהו הקשר בין משפט אחד למשנהו ואפילו בין מילה אחת לרעותה, והיכן החיבור ביניהם. הכותרות מזכירות אינטיליגנציה של ילדים הלומדים בין גיל גנון למקסימום "גן חובה".
    ואם תרצו לראות כמה האיש שקרן ונבזה אפשר לראות זאת בעיתונו האחרון. החזרתו של אריה דרעי לש"ס היתה ניצחון גדול לאיש דרעי על היו"ר המכהן אלי ישי , שתואר היו"ר נלקח ממנו וגם הנהגתו שולשה לאחרים. כך אמנם דווח בכל העיתונות בישראל ובעולם אבל בעיתון של הצוקרמן הזה נכתבה הכותרת "ניצחון לאלי ישי". צוקרמן איננו כל כך ירא שמים שיצטער כי דרעי החוזר לש"ס עלול להמשיך בהורדת ההשקפה החרדית במפלגה זו בפרט ואצל הספרדים בעיקר אלא מה שמרגיז את צוקרמן הלאומני והפרו רויזיוניסטי הוא שהקו הלאומני בש"ס קרס עם חזרת דרעי והליכודניק הסמוי שם, קרי - אלי ישי, חוזר לגודלו הטבעי . צוקרמן וישי הם בהחלט צמד- חמד דומה בכל מה שקשור לרמתם האינטלקטואלית ה"גבוהה" , לשפת דיבורם העילגת, למשפטים המחוברים שלהם ולהתלהמותם הלאומנית המשרתת את אויבי ה' ודתו.
                                           ה"אריה השואג" מכה שנית
     אריה דרעי חוזר שוב לפוליטיקה הציונית , ובגדול. עוד ייכתב רבות כיצד דרעי הצליח - כנגד כל הסיכויים והפרשנויות, לחזור להנהגת ש"ס ולהשפיל את היו"ר אלי ישי. אבל מציאות זו מציאות. לאחר "איומים" שהוא עוד יחזור לפוליטיקה הוא אמנם חזר. כולם חשבו שיקים מפלגה  חדשה, אחרים האמינו שבש"ס לא יקבלו אותו ושאלי שי יעצור אותו בגופו, היו שהאמינו כי מפלגה חילונית תקלוט אותו אבל לבסוף הוא חזר בדלת הקדמית ישר לתוך הסופרמרקט של ש"ס. הכל פתאום ניראה פורח ויפה ותו לא אבל ההמשך מי יישורנו.
    יכולתי כאן להוסיף ולפרט מנייה ובייה מהי האמת לאמיתה על חזרתו של האריה לגוב ממנו שאג בעבר ומי באמת החזירו וכו' וכו' אבל חבל להרבות מילים על תככים שמהם תורה והלכה לא יצאו , ועל ענייני דיומא קשים מנשוא. כותב שורות אלה איננו מההולכים ל"הציל מלוע הארי" בתאריך  הפוליטי שהפך ל"מצווה מהודרת". הבחירות הציוניות מזכירות את ימות המשיח בתקווה שמשיח צדקנו יופיע וזאת רק משום שבעיצומן מתרחשת "תחיית המתים"  -  שהמפלגות ה"חרדיות" מנצחות עלייה, ואז כולם מקוים שהמשיח יופיע אח"כ , אבל הכל כמובן עורבא פרח  משום שהמתים ה"קמים לתחייה" אינם אלא אלה ש"חברות הקדישא" העבירו את שמם למפלגות ה"חרדיות" ו"שכחו" להעבירן למחשב הכללי ולדווח שהחזירו נשמתן לבוראם.
     ובאשר לדרעי ולש"ס, הרי שמאורת הצפעונים שהלה קיבל יחד עם ה"טריומווראט" החדש שינהל את "ש"ס החדשה - ישנה"  אינם בדיוק היכלי התורה והדין שנביאי ישראל התנבאו שמשם יצא דבר ה'. אבל צריך להכיר כאן סיבות תורתיות באמת -  ולא הסברי פוליטיקה של כפירה, מדוע ואייך נפל האלי ישי הזה. ישי -  לאחר התמנותו ליו"ר ש"ס, החל בשלושה  כיוונים חדשים בש"ס:1) התחנפות מגעילה לרשעים החילונים.2) פעילות לאומנית אנטי ערבית והתלהמות זולה כדרך הימין החולני נגד אומות העולם.3) התחנפות לקליפות הסרוגות. בשלושת המישורים הללו הוא חשב להרויח אלקטוראלית  אף אם ימכור את היהדות כולה. הוא נכנע ל"גיורים הצבאיים", הוא הביל את רבו - עובדיה יוסף, לשיכור עזר ויצמן כמו ש"הולכים לקנוסה", הוא הסכים לגיוס האברכים, התחנף כציוני זול והדגיש ש"ש"ס היא מפלגה ציונית , בתעמולת הבחירות הוא מחק את התואר "חרדי" ממפלגתו ודיבר על כך ש"כולם יהודים" ועוד מינייה ובייה של התחנפות וביטול עצמי של יהדותו וחרדיות מפלגתו. ומה הוא קיבל מהחילוניים ומה"סרוגים"?: יריקות בפרצוף (שהוא קרא להם "גשם"), בוז ,קללות, שנאה רותחת והרבה השפלות. במשרד הפנים של הליצן הזה שלטו רק חילוניים שבין השאר אישרו בניית  שירותי נשים בחלקת הגברים בכותל המערבי בי"ם, פקידים סוררים שהכניסו גויים לקהל ישראל, קלי דעת שהעמידו את נציג ה"סוכנות" הציוני מעל תעודת הקידושין בקביעה "מיהו יהודי" וב"אישורי היהדות" ועוד מיני "שטיקים" וטריקים על גבו הכפוף ומול לשונו העילגת של ישי.
 ישי חשב שבדרך של  התלהמות בערבים והצגת דעות ניציות נגד פשרה פוליטית הוא יבנה את ש"ס אבל חוץ מלעג , ארס והרס לא ניבנה דבר מההתגרות באומות העולם חוץ מהעמדת יהודים בסכנה פיזית בחו"ל עקב הפרובוקציות שלו בקבר יוסף בשכם והדימוי הקיצוני שהעניק לכלל החרדים. הוא מינה דובר דתי- לאומי אשכנזי והפל לפטרונם של המתנחלים בהאמינו שהסכסוכים בין ה"בית הלאומי" של המפד"ל לשעבר ל"איחוד הלאומי" יוביל לש"ס קולות אבל מאומה לא צמח מהתחנפות זו אלא להיפך - לאומנים שגדלו בגללו בש"ס ערקו ל"איחוד הלאומי". אריה דרעי צריך לעכל את הסיבות ולהיזכר שהוא עצמו יצא למדבר הפוליטי כשהחל להכניס קרירות ביהדות, לעודד הסכלה "חרדית" ולהתחנף לחילוניים. היום, כשהמהפך בש"ס אירע לטובתו עליו לנסות להבין כי כל  מה שלמד וידע על השקפה יהודית שריר וקיים וכי הקב"ה מנהל את עולמו ומהתחנפויות העבר שלו ומהביטול העצמי של היהדות - נוסח אלי ישי, לא בונים את עם ישראל. ומדוע אני מפנה את דברי לדרעי ולא לישי? משום שלאחר שדרעי יצא לעולם הפוליטי אחד מגדולי הספרדים ספק את כפיו בזעקה וזעק:"איבדנו את אחד מגדולי ישראל"! אלי ישי- טוב וישר שיהיה, לא יבין את מה שאני כותב. זה כל ההבדל.
      דבר אחד בטוח -  אריה דרעי איננו טיפש כאלי ישי ומכאן שחסידות בלזא יכולה לגנוז את חלומה לקבל מקום שלישי בש"ס. את מה שאריה דרעי מנע מבלזא בשנת 1996 הוא לא יספק בשנת 2013, משום שדרעי אוהב מנדטים נטו לש"ס - מנדטים מתים, שלא נעים בפרלמנט הציוני אנה ואנה. והוא בהחלט צודק.
                    הציונים ממשיכים להלום ביהדות החרדית , ועכשיו הסיירת...
      אחרי "הנח"ל החרדי" ממשיכים הציונים ביתר שאת להכות ביהדות החרדית ולגייסה לצבא הנשים , הפריצות והטומאה. עכשיו הם בנו "מסגרת חרדית" חדשה ליראי השם ושמה ה"סיירת". זו כבר מסגרת "לוחמת ממש" וכמנהג ה"סיירות" שם מתרגלים מצבים קשים , לא אוכלים אוכל רגיל ולא פעם משרתים  שם מעבר לגבול הציוני. שם יהיה קל יותר להאכיל את היהודי החרדי טריפות ונבלות ("פיקוח נפש" ו"תנאי שדה") כמו שלמשל עושים זאת  ב"קומנדו הימי" כאשר אוכלים שם שרצי ים כ"תרגול במצבי חרום" . שם יאכלו אצל נכרים - כמו שהנוצריות מאכילות את החיילים הציוניים בדרום לבנון, כי "אלה התנאים מעבר לגבול". וכשאוכלים מאכלות אסורים הלב מיטמטם , המוח נעקר והכיפה נושרת - רחמנא לצלן.
      "סיירת" זו תהיה הבסיס להעצים את אוירת ה"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל" ובמקביל להשניא על החרדי את ה"גלותיות" של הוריו בדיוק כפי שלפני מאה שנה פקרו יהודים מבתים חרדים. ושם  - בעזרת המדים הצבאיים של הצבא הציוני, יהדקו את תחושת השותפות בין ה"חרדים החדשים" הללו לסלאבים  הערלים והנוכרים מחבר העמים וישניאו על ה"חרדים החדשים" את ה"חרדים הישנים".
      כך עשו המחבלים הללו גם בנושא ההסכלה. בתחילה דיברו על "מקצוע" להתפרנס ממנו" (אחיות, רפואה, דיני עכו"ם וכו') ואח"כ - בעזרת משת"פים ארורים כזכייה בר שלום, דני נשיא וכל מיני "מכללות חרדיות" הם החלו להזריק רעל הסכלתי ממש כמו מקצועות השטן של "חינוך", "פסיכולוגיה", "עבודה סוציאלית", "פילוסופיה" ועוד מימי מקצועות שגדולי ישראל מהדור הקודם שפכו את דמם ממש להיהרג ובל ילמדום.
        בקרוב עוד נשמע - רחמנא לצלן, על "קורסים ומקצועות לימוד צבאיים לסקטור החרדי"...
                                  טוביאס החולב ממשיך לגנוב ולשקר
        לאיש הזה - יואל טוביאס משיכון ו' בבני ברק, אין טיפת בושה. רומני עם עור של פיל שכשהוא אומר דבר אמת לא רק שהוא מסמיק כולו מאודם אלא הוא חוזר בו מיד מדבריו. בעבר כבר סיפרתי לכם כיצד האיש הזה שדד 400 יורו לסטודנטים הישראלים ביאסי וטען כי ה"כסף הולך לכרטיס טיסה למרצה" אך אח"כ משהסתבר שאין מרצה ואין יערטוביאס לא תבייש לטעון כי הכסף הזה צריל לכסות את גרעונותיו ממקווה ששיפץ בכספי אחרים.הסוף היה שהדברים פורסמו על ידי בעיתונות הרומנית ושבוע אח"כ החולב מבני ברק החזיר את הכסף.
    השבוע פגשתי בקידוש ב"סטמפורד היל" שבלונדון  הבריטית את מר גרינצוויג שנשלח ע"י טוביאס לרומניה בפורים ובפסח תשע"ב. על המעללים וה"שייגיציאדה" שהתחוללה שם כבר סיפרתי לכם אבל מסתבר שלא לחינם גרינצוויג אינו מוכן להמשיך לצאת לרומניה בשליחותו של טוביאס, על אף ה"חיים היפים" שהוא "בילה" שם (דרך אגב, גם משה הרשפט - מכנופיית שלינגר, "בילה" שם "שעות יפות" , בעיר יאסי ,ובידי הקלטות וצילומים שימסרו לאשתו ולבני משפחתו בקרוב...). הסיבה לסירוב של גרינצוויג  היא שטוביאס מסרב להחזיר לו כחמש מאות ליש"ט של הוצאות מחיה ונסיעות בתוך רומניה. במו אזני שמעתי כיצד טוביאס הבטיח - דרך הטלפון , לאיש (ערב פסח תשע"ב) , שישלם לו את כל ההוצאות ו"לא אף אחד אחר", מיד לאחר אותו פסח. אבל מאז חלפה יותר מחצי שנה וטוביאס מתחמק מהתשלום בטענה ש"אין די כסף" (כנראה שהוא לא רימה מספיק טוב את ה"סקולענר"...) וכן בטענה ש"אני לא הבטחתי לך , אלא אחייני, יענקי סולומון". אבל לחולב משיכון ט' לא היתה שום בושה בערב שבועות - ואח"כ בערב חודש תשרי תשע"ג, לבקש מגריצוויג לנסוע שוב לרומניה בהבטחה כי "אני אשלם לך את ההוצאות.". גרינצוויג כמובן לא נסע וכידוע לא קרה שום דבר משמעותי בשל כך.  לטוביאס יש ביאסי חבר נוכל שברח מישראל בגלל הונאות ושמו שלמה טיגר (שאינו יכול לחזור לארה"ק מ"סיבות פליליות") - החי עם נוכריה (וטוביאס מהללו כ"ירא שמים"  ומציגו כ"שאר בשרו של "התפארת שלמה"...) , ושניהם מרמים ביחד ישראלים ונוכרים וגוזלים את כספם. מי שירצה על כך יותר פרטים שיפנה אלי בבקשה.
                                  הממזרים  באים , הממזרים באים!!!
      השופט הציוני בעל ה"כיפה הסרוגה" - אליקים רובינשטיין (היועץ המשפטי של הכופרים הציונים בעבר) יצא השבוע בפסיקה אנטי דתית מהממת שרק בעל "כיפה סרוגה" יכול לצאת בכזו פסיקה. בפסיקה זו קובע האיש - שבגלל כיפתו הקטנה  מרשה לעצמו לקבוע בענייני דת דרך ה"כס" העכו"מי שעליו הוא יושב ("בית המשפט העליון"), ש"אבהות" של ילד יכולה להיקבע ע"י בית המשפט הציוני גם למי שאינו האב האמיתי, וכל זאת לא לצרכי רישום נישואין אלא ל"נושאים אחרים". אינני רוצה להיכנס לדיון בסוגיה הלא צנועה הזו אבל גם אם ה"סרוג" הלה הדגיש שאין כוונתו להכשיר ממזרות ממש הרי שהבלבול והאנדרלמוסיה יעשו זאת ובמיוחד תעודד הפריצות והניאוף , ה' ירחם עלינו ועל עם ישראל.
     גדולי ישראל קבעו - עם קום ה"מזרחי", כי האחרונים הם סכנה גדולה יותר ליהדות מאשר המסכילים , הקומוניסטים והמתבוללים גם יחד, משום שהם חותכים ביהדות מתוכה ובבשר החי שלה ממש. אבל מאז ועד עתה החרדים הציונים רק מטפחים את הללו - שממשיכים לירוק אש בהלכה, ורובינשטיין הוא דוגמא לאחד המטופחים הללו. מטופח "סרוג"  אחר (מטעם ה"חרדים הציונים") הוא שר המשפטים הציוני שבעבר נלחם להכשיר "מסדרי קידושין" רפורמים!
                                             אבד חב"ד מן הארץ 
    בתקופת ימי "שמחת בית השואבה" בי"ם - לפני כשבועיים, פרצה פעילה חולנית של הארגון  האנטי דתי "ישראל החופשית" לתוך שרשרת ריקודי השמחה ויזמה רקוד מעורב ואח"כ גם מופע תועבה מטעמה, עד שה"חגיגה" הופסקה. היה זה באירועי חב"ד ב"מדרחוב" בי"ם.
   אבל ההתקפה והשאלה כאן איננה על דווקא על רשעי  ישראל - שאותם אנו מכירים מימים ימימה ושהגמרא "גמרה עליהם את הלל", אלא על תנועת חב"ד המציבה מכשולים לעיוורים ובמידה של אי צניעות חמורה. הייתכן לארגן ברחוב כלשהו הרקדה של נשים לעיני כל - גם אם ישנה "הפרדה" בין גברים לנשים?! אפילו הרקדה לגברים בלבד - במקומות ציבוריים של הפוקרים בישראל, היא בבחינת "מכשול לפני עיוור", כאשר במקום מסתובבות נשים פרוצות, נוכריות ושונאות אש דת למו. אבל ההיגיון הדתי הצרוף אבד מזמן בחב"ד - שלאחר מות האדמו"ר האחרון שלה. כל חילוני ונוכרי פרו ציוני הם "מלאכי שרת" עבורם ואילו החרדים הם רק מעמסה שצריך להיפטר ממנה. ה"קירוב" של חב"ד כולל מופעים רפורמים ממש ולא פעם ולא פעמיים, ה"קירוב" הזה כולל מפגשי התבוללות ממש ומנגד הוא גם כולל שנאה ודחייה לחרדים. לפני מספר שנים סיפרו לי חברים מבית שמש כי נתקעו בהונגריה ללא מקום שינה אך הפעיל שם סירב לפתוח להם בטענה כי "אתם תבריחו את הקהל שלנו". בבוקרשט שברומניה מחויר ה"שליח" החב"די שם (מחלל שבת!) כשהוא רואה קבוצה חרדית המגיעה אליו וסופר את הדקות עד שהללו עוזבים אותו. כמובן שאינני מכליל  ואני יודע כי  בחב"ד עדיין קיימים חרדים ל- ה' שזוכרים שמות כמו "בעל התניא" והרש"ב והללו צריכים להפסיק את הקרקס הזה שבינו לבין יהדות אין ולא דבר מחוץ לחילול ה' כמובן.

יום חמישי, 18 באוקטובר 2012

שאגת האריה ושאגת הצבועים


בס"ד
      שאגת האריה ושאגת הצבועים/ הרב אליהו קאופמן
     אינני ממעריציו של אריה דרעי ואינני חושב שהאיש אי פעם תרם להרמת קרן השקפת התורה אלא להיפך - הוא האיש הפך את היהדות ל"מטבע עובר לסוחר", והוריד את קדושתה בכל הנוגע להתבוללותה בחילוניות הטריוויאלית אבל מסע הצביעות נגד האיש הזה ממש מקומם. בימים שראש ממשלה לשעבר עדיין נימצא בתהליכי משפט פלילי אך אינטרסנטים פוליטיים רוצים להחזירו לפוליטיקה ובימים שתיקו של שר החוץ ממשיך להיסחב למעלה מעשור עם יועץ משפטי מגמגם ועם שרי משפטים ומשטרה שאותם הוא בחר  ומינה(!) , הרי שזה יותר מצבוע לטעון כלפי אדם שריצה את עונשו ואת תקופת הצינון שלו שאין מחילה לעברו. אינני יודע אם אריה דרעי השתנה או ישתנה אבל מה שאני כן יודע שלאריה דרעי מגיעה הזכות לשקם את עברו הפוליטי כמו שלכל אדם אחר היו נותנים לו הזדמנות נוספת.
    הצבועים הפעם אינם דווקא אנשי השמאל אלא אנשי הימין. הימין איננו בדיוק "מושב של צדיקים" וגם עברייני "קדימה" הם צאצאיו כמו השרונים, אולמרט , הירשנזון ושאר ספיחי ערוגת המושחתים. מפלגת הליכוד חזרה להיות מפלגת "אפרטהייד" לבנה השולטת על ציבור מצביעים עממי מיוצאי עדות המזרח וחזרתו של אריה דרעי לפוליטיקה מפחידה אותם בדיוק כמו שהפחידה אותם בימים שהתיקים שלו נפתחו בימי ממשלת הימין ע"י שר משטרה מימין - רוני מילוא. הפחד של הליכודניקים הז'בוטינסקאים הארכאיים  הוא שמצביעי הליכוד יתעורר מרבצם ויחזרו הביתה - למי שהוא שבאמת בשר מבשרם. יכול להיות שאלי ישי כאדם הוה עניו , טוב וישר  יותר מדרעי אבל במישור ההשכלה , ההנהגה והכישורים אין מה להשוות בינו לבין דרעי, העולה עליו אלף מונים ומזה בדיוק פוחדים ה"ראשים הלבנים" ו"אפרוחי נתניהו" בליכוד. חזרתו של דעי היא הפסד קולות נטו לימין בכלל ובמיוחד לליכוד, שבמישור החברתי והכלכלי היתל בבוחריו וכשנפל עלה התאנה שלו - משה כחלון, הוא נכנס ללחץ כפול, לא רק שפחת כחלון אלא התווסף ממול דרעי. מי שמכיר את הליכוד , שריו, ראשי הערים והסניפים שלו יודע באיזה חבורת "צדיקים" מדובר.
    נכון שלדרעי ישנן עמדות מתונות יותר מישי - ואולי גם הפוכות, וטוב שזה כך משום שפיקוח נפש עומד מעל לכל. דרעי עזב מפלגה שסווגה בין מרכז לימין ימין מתון וחזר לקן של ניצים טורפות. דווקא מכל הצבורים מי שזוכר לדרעי את "חסד נעוריו" הם הערבים. לא משום שאי פעם דרעי השמיע להם עמדות פוליטיות כהווייתם, לא משום תמיכת ש"ס (מבחוץ) בהסכם אוסלו ולא משום שהחרה אחרי כל קול וזעקה מכיוונם אלא משום שבהיותו מנכ"ל, ואח"כ שר הפנים הוא פשוט התנהג עימם כבני אדם ולא יותר מזה. הוא תיקצב אותם כמו שצריך לתקצב אזרחים רגילים במדינה דמוקרטית, הוא הפך כפרים "לא רשמיים" לכפרים רגילים ומנע התעללויות בתושביהם - כמו שהיום מתעללים בבדוויים של אל ערקיב ואום אל חירן בנגב, הוא חיבר מים וביוב גם לערבים ולבדויים וכו'. הם לא רצו ממנו יותר מזה אלא רק זאת, להכיר בהם כאזרחים שוים והוא היה שר הפנים היחיד במדינה הזו שאי פעם נתן להם תחושה כזו, שהם אזרחים שווי ערך כמו שאר האוכלוסייה הישראלית.
   ולכן אם אריה דרעי רוצה באמת לעשות תשובת משקל עליו לחזור להיות מה שהיה באמת פעם - איש פוליטי מתון בימים שבש"ס לא שלטו לאומנים קיצוניים כניסים זאב למשל, שמחוברים לימן הניאו נאצי באירופה!  יש להחזיר את השפיות לש"ס לאחר שאלי ישי הפך את ציבור החרדים - ובמיוחד המזרחיים, לשנואים  ביותר  על  הערבים בכל מעשיו ובמיוחד בהתבטויותיו. הציבור הזה - של עדות המזרח שמצביע ללכוד, איננו כל כך קיצוני כמו ראשיו הסהרוריים ולכן דרעי יכול להזיזו מחבורת המטורפים פוליטית מסביב לנתניהו, ועוד בעידן שגם מפלגת העבודה הופכת ללבנה ועמיר פרץ ה"אגדי" מוטל על הקרשים לצד נפתלי בן סימון.  
     אחד הצדדים שדרעי יכול לשפר בש"ס הוא להציבה כאלטרנטיבה מדינית של שפיות פוליטית ומי שיכולה להחזיר את המו"מ עם הפלשתינאים למקומו הרוי. דרעי יכול - במדיניות נכונה, להפריח את הדוגמה שדת ושלום הם תרתי דסתרי וגם "יהדות התורה" תיגרר אחריו בלית ברירה. דרעי הוא גם האיש שיכול להפריך את הסטריאוטיפ ההיסטורי שהמזרחיים קיצוניים יותר נגד הערבים, סטריאוטיפ שאותו טיפחו במשותף הימין והשמאל הישראלי מסיבות משותפות וסותרות גם יחד. דווקא על הנקודה  הזו - שאותה תוקפים יריביו מימין, דעותיו המתונות בנושאי שלום ויחסי שכנות עם הערבים, עליו לטפח ולהדגיש כי לפחד פוליטי  של בת יענה אין עתיד פוליטי.   

יום רביעי, 17 באוקטובר 2012

אנא טאמבאל


בס"ד
      אנא טאמבאל / הרב אליהו קאופמן
    כל שנה - באזכרה של רחבעם זאבי המנוח, שוב ושוב עולה  בראשי השאלה הטורדנית ולא נותנת לי מנוחה. זו שאלה בת למעלה מעשרים שנה שעוד לא קיבלתי עלייה תשובה מספקת. אני בטוח שגם חלק לא מבוטל מהקוראים נתקלים בשאלה זו אך חולפים עלייה כדבר המובן מאליו.
    מאמצע שנות ה-80 ואילך דרך כוכבם של  שני פוליטיקאים לאומניים  קיצוניים שלראשונה בישראל  הם העלו את רעיון ה"טראנספר" לערבים על ראש שמחתם ועל ראש יגונינו. אין ספק שזהו רעיון קיצוני , לא מציאותי עפ"י "דרכי שלום" והתגובות הציבוריות כנגד מעלי הרעיון הזה היו צריכות להיות שוות בהתנגדותן - בחייהם , ולאחר מותם של השניים. אך הפלא ופלא , בעוד שאחד מיוזמי הרעיון הוגדר כ"גזען", תנועתו זכתה רק לשנאה קונצנזואלית ולבסוף מצאה את עצמה  מחוץ לחוק הרי שהשני תמיד זכה לטפיחת שכם קונצנזואלית - מהימין הקיצוני ועד לאנשי שמאל  רדיקאליים כמאיר פעיל למשל, מפלגתו של השני לא רק שהיתה נסבלת אלא היתה שותפה בקואליציה רחבה והאיש שימש כשר, ואף זכה להתאחד עם מפלגות ימין מתונות ממנו ללא שום בוז ומעולם האיש לא זכה לגינויים של "גזען" משותפיו הקואליציוניים. משהלכו השניים לעולמם - ע"י רציחתם בידי  ערבים משום אותן עמדות פוליטיות, הרי שאחר מיתתו של הראשון הלכו אך ורק אנשיו ה"תימהוניים" ואת אזכרתו השנתית מכבדים רק בני משפחתו , מכריו ומעריציו הקרובים אבל אחר מיתתו של השני הלכו אנשי הימין והשמאל שלובי זרוע ומאז ועד היום - בכל אזכרה לזכרו, הם רק מרעיפים עליו רק תישבוחות ומכנים אותו "פטריוט" ולא "גזען".
     שני האנשים הללו הם הרב מאיר כהנא - הראשון , ורחבעם ("גנדי") זאבי, השני. לאנשי הימין - שהלכו בגאון אחרי ארונו של "גנדי", הייתי מפנה את השאלה איפה הם היו כשכהנא נרצח? הייתי גם שואל אותם - את אלה מהימין המגיעים קבוע לאזכרה השנתית ל"גנדי", מדוע לא רואים אותם מידי שנה באזכרה לכהנא? הרי שני האישים הללו היו בעד "טרנספר" לערבים, הרי שניהם נרצחו ע"י ערבים משום דעותיהם והרי שניהם הפגינו עזות קיצונית כנגד הערבים. שיסבירו לימכל אנשי הימין הללו- מנתניהו ועד אחרון נושאי כליו הפוליטיים, במה "גנדי" , לשיטתם, היה שונה ב"פטריוטיות שלו מכהנא? שיסבירו לי הללו מדוע על הסגרת רוצחו של כהנא הם לא התעקשו כמו במקרה של רוצחי "גנדי"?
    ולאלה מהשמאל - שמיום הירצחו של "גנדי" ועד ימים אלה פוסעים דומם לזכרו ומהללים אותו על  "ימיו היפים בפלמ"ח", מהו ההבדל בין "גנדי" המוערץ  על ידם  לכהנא ה"פשיסט" וה"גזעני" ? האם השניים לא ביקשו לבצע את אותו טראנספר קיצוני לאותה אוכלוסיה ערבית?! מסתמא שכמו שיש "כיבוש נאור" ו"כיבוש משחית" כך גם קיים "טראנספר הומני" ו"טראנספר ברברי"...
    ואולי הסיבות ליחס השונה והקיצוני שקיבלו השניים מה"קונצנזוס הלאומי" והלאומני נעוצה בכיפה השחורה שהיתה מונחת על ראשו של הרב כהנא, בתוספת חתימת  זקנו? אולי הסיבה היא בהיותו של "גנדי" "חברמן" שכלא אסירים צבאיים ליד אריות שואגים ב"פיקוד הרכז" ואילו כהנא היה "יורם" יהודי מברוקלין החרדית? אולי הסיבה נעוצה בקשריו הרב גוניים של "גנדי" עם כל החוגים בישראל - כולל אותה "רשימת ה-11"  שהתפרסמה בעיתון "הארץ" , ואילו לכהנא היו חוגים מצומצמים של ידידים מהעולם הדתי והפוליטי?
      השאלה על הבדלי ההתייחסות לשניים - שהיו אחד בהשקפותיהם, מקבלת אצלי יתר שאת באירוע  משנת 1988, עת השניים החליפו ביניהם את נשיאת לפיד הטראנספר. בשנה זו החליטו להוציא הרב כהנא ורשימת "כך" מחוץ לחוק. או אז עלו הקולות שטענו כי הוצאת כהנא מחוץ לחוק תוריד עשרות אלפים עימו למחתרת, בעיקר משום שלהשקפת ה"טראנספר" לא יהיה עוד ביטוי פרלמנטארי. והנה פתאום  אז החליט איש השמאל לשעבר - ששימש מנכ"ל מוזיאון "הארץ", להתמודד בבחירות 1988 והקים רשימה פוליטית ימנית - קיצונית ל"טראנספר את הערבים מארץ ישראל". לרשימה קראו "מולדת" , לאיש קראו רחבעם זאבי ושום ועדת בחירות לא צייצה כי אין לאשר רשימה זו "משום היותה דוגלת ברעיון גזעני". בראש חוג הפעילים של תנועה זו עמד סטודנט צעיר מאוניברסיטת ת"א בשם גדעון סרצי'נסקי שלימים שינה את שמו לגדעון סער. הרשימה נכנסה לפרלמנט הישראלי ומר זאבי הפך לימים לשר בממשלת הימין של נתניהו תוך שיתוף פעולה עם כל ה"קונצנזוס הלאומי". רעיון הטראנספר עצמו מעט "נשכח" עם התמסדות השר מהפלמ"ח לשעבר. האם יתכן שעמוק , עמוק בסיפור הזה מסתתרת  התשובה לשאלתי?...