נוכל זכה בפרס ישראל

בס"ד

  נוכל זכה בפרס ישראל/הרב אליהו קאופמן

    ב"מדינת החוק-צחוק" היחידה במזה"ת, אין גבול לצביעות ולשקר. ב"יום העצמאות" ה-64 נבחר ל"חתן פרס ישראל" אדם שלפני שש שנים נתפס בשקר ובזיוף, ולא רק שנתפס על כך אלא קיבל את הפרס ב"זכות" קלקלה זו. היה זה הרב חיים דרוקמן - שבשנת 2006 נתפס בכך שחתימתו זויפה ביוזמתו על אותם גיורים שנערכו בפולין בראשותו של ה"רב" מייקל שודריך, דמות  קונסרבטיבית צבעונית וצפעונית הזוכה לגיבוי גם ע"י גורמים "חרדים" כמשפחת שלזינגר מלונדון והרב בן ציון וואזנר (ה"כבשה השחורה" של משפחת וואזנר המהוללה).

    הכל התחיל כאשר הדיין הרבני - הרב שרמן, גילה בשנת 2006 כי הגיורים שהגיעו מפולין אמנם חתומים ע"י שלושה "רבנים" אך רק שניים  מהם נכחו שם - בפולין, וחתמו באמת את חתימתם. השלישי- הרב חיים דרוקמן, נשאר בארץ ולא ידע כלל מיהם המאושרים לגיור אלא חתימתו זויפה. הרב שרמן פסל את ה"גיורים" על הסף והנושא הועבר ליועץ המשפטי של הממשלה דאז-מני מזוז. למרות ההיבטים הפלילים החמורים החליט מזוז לסגור את התיק. ההסבר ברור: לזייף "גיורים" זו לא עבירה במדינה שכבר עשרות שנים מתאמצת דמוגרפית לבנות "עם יהודי חדש" בניתוק מהיהדות וכדי לשמור על "רוב חילוני".

  אבל שש שנים אח"כ אין לחוצפה הזו גבול ושופטי הבג"ץ וראשי המדינה אינם מתביישים להאדיר את עבריינותם. לא רק שהאיש הזה- עבריין ההונאה, לא הועמד לדין אלא שזכה ב"פרס ישראל" על עבריינותו! ואם כל זה אינו מספיק , אזי, באים אנשי ה"חוק – צחוק" ומתעמרים בזה שחשף את פרצופו המכוער של חיים דרוקמן הלאומני, משרת האדונים השמאלנים: ברב שרמן!

  השופטת החצופה – דורית בייניש, יכולה להפוך לכלת "פרס ישראל" ב"לולייאנות משפטית". ללא בושה היא נוזפת בדיין שומר חוק שחשף – לאוו דווקא מהפאן הדתי, את נוכלותו של אותו דרוקמן ,משרת האדונים. הפושע דרוקמן הופך - אצל בייניש, לקורבן ואילו שומר החוק ,הרב שרמן, הופך אצל ה"נשיאה המשפטנית" לשעבר לפושע. ואותה ביינישית לא רק שנוזפת ברב שרמן אלא מתרה בדיינים שלעתיד לא יתערבו בגיורים וקוראת להם "חוצפנית".

   אז הגיע הזמן שעסקני ה"פלסטיק" ה"חרדים" יישרו מבט מול האישה החצופה הזו ומול המשטר העברייני של הבג"ץ ויסבירו להם כי גיורים ודת הם לא עניין לפוקרים ומשומדים כמותם אלא לדת משה וישראל ושיסירו את טלפיהם מדת ישראל. ה"שיפוטיזם האקטיביסטי" אינו אלא שיטה דיקטטורית של מיעוט מתבדל ופוקר לכפות את תועבותיו על עם ישראל. השופטים הללו הם רק חוד החנית של משטר האפרטהייד הציוני המנסה בכל כוחו להנציח את שלטונו וליצר "רוב" מלאכותי של "יהודים חדשים" כדי להעלים את היהדות ולרדוף את הערבים. הסקרים מנבאים כי המיעוט החילוני- אנטי דתי והרפורמים ייעלמו, בע"ה, תוך פחות מדור ולכן כל האמצעים "כשרעים" להתנגד לסקרים אלה בעצם  בניית "גיורים פיקטיביים" דרך ה"מערכת האורתודוכסית" גם אם אותם אמצעים כוללים עבריינות על החוק, כפיה "משפטית" על הדת היהודית ושאר שיטות ואמצעים שגם אנטיוכוס הרשע ואדריאנוס קיסר לא עשו לעם ישראל.

   לצערי הרב, המתיוונים בדורנו אינם רק אנשים מודרניים אלא אותם "חרדונים" המיתמרים לייצג את  היהדות כמפלגות "יהדות התורה" וש"ס ובמיוחד המשת"ף חיים אמסלם.

   דורית בייניש ותואמיה חייבים להבין כי מה שנאמר  על עם ישראל בפרשת "שמות"  - "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", יתקיים לעולמי עד ואילו הם ושכמותם נידונים לכליה.

היום המר והנמהר

              בס"ד

    היום המר והנמהר/ הרב אליהו קאופמן

      לא מעט מילים הוכבדו על אותו היום שהציונים בדו מליבם ועל דמם של הרפתקנים או ניצולי שואה אומללים , שמהחזית נגד החיה הנאצית עברו ללחום על חייהם בחזית הציונית. מעבר לכל לנקודות הכאב וההשקפה הטהורה דהרי שהבעיה הגדולה ביותר המתהווית בדורנו איננה רק חגי  באשר לחגיגות הציונים על מדינת השמד שהקימו אלא הצטרפותם של חוגים "חרדים" לחגיגות אלה.

השררה הציונית העבירה את ראשי החרדים הציונים על דתם. אך הסמוי גרוע מהגלוי. כאשר הללו - כחברי שלטון ציוני, מסייעים בהנפת דגלים ושמחות ראוותניות בספירת העומר , אפשר לראות בכך אונס של מושחתים וללעוג להם אך הבעיה מתחילה כאשר החרדים הציונים- על רבניהם, הופכים את היום המר הזה ל"יום של תורה". כאן הפח עמוק יותר ופתלתל. בחסות המילה "תורה" קל להם יותר לגייס יהודים תמימים לעבודה הזרה הציונית ועוד ביום אידם. כל מה שלא מצליחים המחטיאים לעשות בעזרת הדגל הציוני, הוללות הבשרים והיין ושאר "תוכניות החגיגה" הציונית ביום הארור הזה הרי שהחרדים הציונים מצליחים בהחטאה הזו דרך השימוש במילה "תורה" , והרי מי יכול להתנגד למילה קדושה זו כשמזמינים אותו ל"יום שכולו תורה"?!

ה"יום שכולו תורה" הוא האמצעי לצרף אברכים וחרדים תמימים למעגל הכפירה הציוני במסגרת "אנחנו לומדים והם מצליחים" . זוהי הונאה שרק השטן ה"חרדי - ציוני" יכול היה להמציא. מחד גיסא זהו יום של שיעורי תורה שכל אברך - ובמיוחד "בעל בית", יכול ל"החכים" מהם אך מנגד אין תורה אלא שמחה וממתי מותר לשמוח ביום שקמה מלכות ממוסדת לעקירת מצוות מהיהדות בשם ה"יהודים"?! יש כאלה הטוענים ש"אם לא יתקיימו שיעורי תורה הרי שהרבה "בעלי בתים" יחגגו את אותו היום באמת ובתמים". ההרגשה של הלומד תורה לכבוד היום המחפיר הזה  היא  שגם אם הציונים עוללו זוועות ליהדות וליהודים הרי ש"לימוד התורה" שלהם כיפר על עוונות הציונים ובעצם אותו ה"לימוד" הפכו הציונים  את ה"לומדים" ל"נקיי דעת", והמלחמות שלהם הופכות ל"מלחמות מצווה". מן הסתם היה עדיף שאותו "בעל בית" "יחגוג" עם צלי על האש ביום בזוי זה מאשר יחשוב כי התורה הופכת את היום ל"קדוש" ו"חשוב".

אין ספק כי סיפור "יום התורה" הזה נחוץ לעסקני הציונים כדי להוכיח למטיביהם הפוקרים כי הנה גם  הם עושים ל"כבודה" של ממלכת הרשעה , וזאת כדי שהציבור התמים יצביע עבורם גם בבחירות הבאות ואילו שלמוני הציונים ימשיכו לזרום לכיסם התפוח בעבירות. לא מעט אברכים תמימים ו"בעלי בתים" מחכים לאותו "יום לימוד תורה" בכיליון עיניים - מה שהופך את היום המר הזה ל"יום גדול לישראל". ובצד כל אלה נערכות סעודות חג אדירות באותם "ימי תורה" כאילו היו אלה ימי חג ומשתה. סיפור "סעודת אחוורוש" אינו אלא בדל עלוב לעומת יום כפירה והוללות זהה במסגרת "הנבל הציוני ברשות התורה" ובערים רבות מוזמנים ראשי העיר הפוקרים לשאת מגיבובי השטויות שלהם וה"רבנים" המארגנים תולים בהם עיני עגל שמחות. אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה שחילול השם עוטף אותן!

שמעתי לא מעט "חכמי חלם" ו"בנות יענה" העושים עצמם טיפשים ואינם מבינים מדוע יראי השם כל כך חורדים מהיום הזה. אותם "חרדים" המכורים לשטן הציוני טוענים כי "אין להתייחס ליום הזה" וכי ההתייחסות אליו רק מרוממת אותו. הללו אינם כלל מבינים מה קרה ביום זה. להבדיל מתשעה באב הרי שלאחר אותו יום מר ומנהר לא נותרה עוד מלכות תורה בעוד שלאחר תשעה באב נותרו חכמי ישראל באצטלתם ובגדולתם והסנהדרין המשיכה לתת פריה. לאחר הקמת מדינת הציונים הצלבנית הפכו ה"רבנים" למדרס תחתם ואילו בנייני התורה עברו  לשליטתם ללא קרב וכל דבר שבקדושה נשלט ומשונה על ידם ועל ידי כנסת המינים שלהם , כנגד אבינו שבשמים. והנה  אותם "חרדים" אומללים מדעת חפצים שניוותר אדישים למראה ההפקרות הזו! אין זאת כי אם רשעים הם הללו ומחביאים את אינטרסיהם מתחת לכנף בגדם שנקנתה בשלמוני הציונים.

"תורה" זו הנקנית ביום אידם של הציונים לא רק שאיננה מזכה את לומדיה בזכויות אלא החובות גדלים ואילו עבור ה"רבנים" המחטיאים זהו כרטיס טיסה ישיר לגהינום.

אנטישמיות במיטבה

בס"ד

                אנטישמיות במיטבה/ הרב אליהו קאופמן

       אם -בויכוח על תקיפתה של אירן, היה איזה איש שמאל או מרכז (כמו האלוף במיל. שלמה גזית למשל...) מעלה  את הטענה כי תקיפה זו היא התגרות מיותרת ועלולה רק להביא לאנטישמיות ולהקצנה נגד יהודים בעולם,אזי, היה מתעורר ויכוח עם "טונים קצת גבוהים" אבל בודאי שאיש לא היה מסית נגדו (בודאי שלא "אנשי שמאל ליברלים") ודעתו היתה מתקבלת בהיגיון. אם איזה היסטוריון (כמו תום שגב למשל...) היה טוען כי ההתגרות באירן מזכירה לו במעט את ההתגרות הציונית נגד גרמניה הנאצית(קריאה לסנקציות כלכליות נגדה) ומעלה את ההשערה שכמו שגרמניה הפכה לקיצונית יותר משום כך כך עלולה אירן להתנהג ובעקבותייה כל העולם המוסלמי, אזי, גם כאן היה מתעורר ויכוח לא קטן אך בודאי שדמו של ההיסטוריון לא היה מותר ע"י הציבור , ובודאי שלא ע"י "אנשי שמאל ליברלים".

       אבל כשהרב שטיינמן מבני ברק אומר זאת - ולא עפ"י "מחקרים אוניברסיטאיים" אמורפים אלא עפ"י ניסיון של יהודי בן קרוב למאה שנה (עד מאה ועשרים ומעלה...) שחווה את ההיסטוריה מול עיניו ממש, מיד מתנפלים עליו כל שונאי היהדות למיניהם ומתירים את דמו כ"בוגד" למרות שהם עצמם תומכים באותם הדברים שאמר בתנאי שיאמרו מפי חילוני "למהדרין". ואמנם בראש המסיתים נגד הרב שטיינמן לא עומדים ליברמן או נתניהו- שנגדם כוונה הביקורת , אלא אותם אנשי "שמאל" ציונים שרגע לפני ורגע אחרי הם מבקרים את התקיפה באירן באופן קיצוני יותר. ומי מגדיל וזועק חמס ומאשים את הרב שטיינמן ב"אנטי ציונות? זהו  מר אורי רגב הרפורמי שאבותיו יצאו חוצץ נגד הציונות עם הקמתה ורק כשגילו כי הקמת המדינה ב-1948 תביא להם רווחים פוליטיים וכר פעולה אנטי דתי חדש, הם שינו את עורם והחליפו את חברבורותיהם כמו שהם עושים בכל עניין "רעיוני" ו/או "רוחני".  אם זו לא אנטישמיות במיטבה , אזי, מהי אנטישמיות בכלל...

      הסיפור הזה מזכיר לי סיפור מלפני שנים. בשמי הכלכלה הישראלית דרך "כוכב" עולה בשם לייב לבאייב. האיש היה צעיר ומוכשר אך היתה לו מיגרעה אחת: הוא חבש כיפה ועוד בצבע שחור. והנה האיש הזה רכש את חברת "אפריקה - ישראל" ובכלל זאת  גם קניון ברמת אביב. כמו כל בעל עסק - המחליט בעצמאות מתי יפתח ו/או יסגור את עסקו כך החליט  מר לבאייב שהקניון שלו יהיה סגור בשבת. והנה קמה צעקה גדולה נגדו ובראש הצעקנים שחפצו לכפות עליו אורח חיים חילוני עמדו אלה שלוחמים תמיד נגד... "הכפייה הדתית". החלו הללו לעבור בין הדירות ברמת אביב ולהחתים נגד סגירת הקניון. הגיעו הללו לביתו של דייר חילוני והראו לו את העצומה "נגד סגירת הקניון בשתות ובחגים" וכמובן "נגד הכפייה הדתית". הביט הלה בהם ובעצומה לסירוגין, חייך קמעה ושאל: "זה לא אתם שהייתם פה בשבוע שעבר והחתמתם אותי לסגור את הקניון הזה בגלל "יום המנוחה"? המחתימים נסוגו מיד אך ב"חוצפה ישראלית" התעשתו ומיד הסבירו כי "הפעם הדתיים רוצים לסגור, ובגלל זה שינינו את דעתנו"...

      ובכן, זהו העניין- כאשר יהודי דתי , ועוד רב חרדי גדול, אומרים דבר כלשהו אשר היגיון וזהירות בחובו  אין האספסוף ה"ליברלי" מקשיב לתוכן העניין אלא מיד מסית נגד הדובר משום זקנו, כיפתו ובמיוחד פאותיו של הדובר. כך זה היה באירופה של ימי הביניים , כך זה המשיך באירופה של ה"עת החדשה" וכך זה היום ב"ישראל החופשית".

      ולנושא עצמו. אנחנו לא זקוקים ל"חוקרי שואה" או לסתם פרזיט מהאקדמיה כדי לדעת שתוקפנות ישראלית תביא לאנטישמיות באירופה. אנחנו לא צריכים הסברים "מלומדים" כי באירופה אין הבדל בין אנטי שמיות לאנטי ציונות - הרבי הקדוש מסאטמר חזה זאת  עוד לפני הקמת המדינה, ולכן הורה להפגין ולומר בכל מקום לאומות העולם כי הציונים אינם מיצגים את היהדות שאחרת דמינו, חס ושלום, ישפך כמים, וזה באמת מה שקורה כיום. אך הבעיה היא ששנאת היהדות מעבירה את "אנשי השלום" על דעתם ולכן הם יהיו מוכנים גם לשפוך את דמם לקרבן ה"מולך" של המלחמה אף אם דעתם הפוכה רק משום שאינם מוכנים לשמוע בעצת רבנים וגדולי ישראל.

שני קוניל'מלאך

בס"ד

שני קוניל'מלאך / הרב אליהו קאופמן

     לפני מספר שנים - כשהתראיינתי לסרט של סטודנטים  לקולנוע בנוגע לציונות ולמדינה, טענתי כי הציונות והמדינה נמצאים בתהליך שחיקה והמינוס עולה אצלם כמו חריגת אשראי בבנק. ההוכחה לדברי היתה ברמת המנהיגות הציונית דאז וזו דהיום. עם כל הויכוח שלי עם הצד השני הרי שאנשים כמו "אחד העם", ברל כצנלסון, חיים ויצמן ואפילו דוד בן גוריון היו בעלי חזון אישי, הבינו בשטחים רבים בחיים ובגיל צעיר כבר היו בעלי ניסיון רב בעשייה. אך מדור לדור המרכיב האנושי שמתיימר להנהיג את ישראל יורד עד כדי גיחוך. מה שפעם יוחס ליהודי גם ע"י הנוכרים - ה"בינה היתרה", הפך להפוך כיום וכאלה שבישראל מנהיגים שלטון ומפלגות לא היו נבחרים אפילו להיות צירי ועידה בבריטניה, ארה"ב ויפן. אבל מה שמסוכן יותר הוא  שהחלמאים הללו יהיו אמורים בעתיד להחליט החלטות של פיקוח נפש ממש עבורנו.

      יותר מדי מילים כבר הכבדתי על ליברמן ו"אפרוחי נתניהו" ("דור העתיד" של הימין החדש) אך ככל שהכלומני'ק מתיימר יותר להנהיג אותנו כך נחשפת דבשתו. שני טיפוסים חסרי ניסיון והבנה פרצו ישר ממלתעות המיקרופון ונכנסו לחיינו בסערה. אחד מוקדם יותר ואחד ממש בימים אלה. שניהם מדברים גבוהה על "כלכלה חופשית" אך "סוציאלית" ושניהם מבינים בכלכלה כמו שחמור מבין  במרק פירות. שניהם מקשקשים על "חוסן בטחוני" אך מעולם לא הבינו בביטחון כהוא זה. שניהם חפצים ב"שלום" אך מעולם לא היה להם ניסיון דיפלומטי מינימאלי. שניהם מתיימרים לסחוף את העם מאחוריהם אך לאחד מהם אין אפילו אירגונון מעשי והשני נבחר לעמוד בראש "גוייה פוליטית". שניהם מדברים על "ערכים נעלים" אך אחד מהם כבר נתפס בקלקלתו שוב ושוב והשני מתחיל להיתפס אט, אט.

     לשניים הללו קוראים שלי יחמובי'ץ ויאיר לפיד. שניים שעלו על גל הדברת והקשקשת עם ה"פוזה" של "חשיבות עילאית" שאיננה אלא ניתוח פלסטי - אינטלקטואלי שלא הצליח. ברומניה שמעתי פעם את הקלישאה כי חלק מהנוכלים הם כל כך טיפשים שהם חושבים  שמי שעומד מולם הוא טיפש גדול יותר. במקרה של השניים זה יותר מבול קליעה והבחירות - בע"ה, עוד יוכיחו זאת.

      אין לשניים השקפה סדורה, אין להם הבנה סדורה בבעיות כלכליות מורכבות, הידע הביטחוני שלהם מסתובב סביב הכלום והדעות הפוליטיות - על ההתנחלויות, השלום וכו', עדיין אינן ידועות אפילו להם עצמם. אבל שני הזאטוטים המתבגרים הללו רוצים להנהיג אותנו, לשלוח אותם למערכות דמים , לערוך בנו ניסויים כלכליים ועוד מיני תאוות פוליטיות משונות. כשמקשקשים במיקרופון ורבים עם מרואיין הכל אפשרי ונוצץ תיאורטי אך כשניגשים לביצוע פתאום הכל הופך להיות הפוך על הפוך , רק חבל שאנחנו  משמשים כשפני הניסיון שלהם. אני תיקווה שמה שלא הבינו "עדרי" המצביעים של מפלגת העבודה או מלחכי הפנכא של ה"אטיים" מהטלויזיה יבינו היטב הבוחרים הפשוטים ויעניקו לשניים בעיטה באחוריהם עד כדי כך שהללו לא ירצו עוד לשמוע את המילה "פוליטיקה".

חוויות המסע לרומניה

בס"ד

      סיכום חזרתי מרומניה  - שבועיים מחודש אדר תשע"ב (מי לאחר חג הפורים)

                                  מאת: הרב אליהו קאופמן

        לא ארבה במילים ורק אציין את הנקודות העיקריות שראו עיני.

         גיורים:

         לאחר ההרעשה בעניין ה"גיורים" שהפדרציה המתבוללת החלה בו באופן פרוע הרי שמאתר הפדרציה הנושא סר. דעת הקהל הרומנית אף היא היתה נגטיבית לעניין לאחר שכמעט כל עיתוני רומניה פרסמו זאת - כולל שידורים בטלויזיה. מנגד אין שום הבטחה שהעניינים לא ימשיכו כך "מתחת לשולחן". בע"ה בקרוב אגיע לארה"ק ואראה כיצד סופית ניתן לעצור "גיורים" אלה שאינם אלא רוח תזזית עולמית ב"אין מלך בישראל". אחת מהבעיות שעלולה לעלות היא בעייתם של ישראלים רבים החיים ברומניה ועזבו את משפחתם בישראל כשנשותיהם עגונות. הללו חיים עם נוכריות ברומניה וחלקם אף קיבלו תעודות זהות רומניות ודרכונים רומנים שבהם הם רשומים כ"רווקים". לאחר שנודע לאותם מעגנים ופוקרים על  "ביה"ס לגיור" בראשותו של החלבן צבי כפיר ממושב חניאל שבשרון הצפוני, הם פנו וביקשו לגייר את ה"שיקסות" שלהם ואח"כ שהרב אברהם שפר יחתנם. בנתיים  -  עקב הרעש שמסביב לעניין, הקפיאו בפדרציה המתבוללת את ההמשך אך רומניה עלולה ,חס ושלום, להפוך ל"שער" של ההפקרות בעגינות האישה היהודית ומנגד בעידוד אותם מופקרים לשאת נוכריות במקום נשותיהן ועוד במסווה של "יהודיות". אחד מאותם הנבלים - שהגיש בקשה ל"גייר" נוכריה עבורו בזמן שהותיר אישה עגונה, הוא יהודי אמריקאי בשם משה פלדבאום שלפני מספר שנים בלבד היה אדם חרדי. האיש הוא אזרח אמריקאי שהתגורר בשכונת "בורו פארק" ברובע ברוקלין בעיר ניו יורק בארה"ב. האיש התפקר ונימלט מארה"ב לרומניה בעזרת דודו (בעל עסקים יהודי מארה"ב המנהל מסחר ברומניה) ומאז הוא מתחבא בבוקרשט. שליח חב"ד ברומניה- נפתלי דוייטש (שעליו עוד ארחיב את הדיבור בהמשך), הינו "שייגי'ץ" לא קטן והשניים (דויטש ופלדבאום) התפרחחו בעבר יחד במסווה של "תלמידי" אותה ישיבה. דוייטש מעניק לפלדבאום את כל הסיוע לשבש את בקשות הגט של אשת פלדלבאום, שנותרה עגונה ובוכייה עם מספר ילדים. פלדבאום חי כיום עם נוכריה ועובר עימה מדירה מדירה לדירה -  הן מפחד העגינות שביצע אך גם מפחד קורבנותיו שרימה ב"עסקים שחורים".  יש לציין כי גם הפדרציה וגם דוייטש מעניקים אכסניה "רוחנית" וגשמית לישראלים המופקרים הללו ומנסים לסייע בידם לגייר את הנוכריות הללו לפני נתינת הגט לנשותיהם היהודיות.לצערי הרב, משפחת שלזינגר מלונדון ממשיכה להעניק גיבוי לפדרציה המתבוללת וזאת לא מעט מ"עסקים" מפוקפקים ברומניה שבעתיד - ב"ה, עוד אדווח עליהם.

   "חנות כשרה" בבוקרשט:

    כדי לנסות ולרמות כל דכפין - כאילו קיימת בבוקרשט "חנות כשרה" כתנאי ל"גיורים", פתחה הפדרציה המתבוללת "חנות כשרה" עם מוצרי מינימום ממש ובמחירים אסטרונומיים וכמובן שקליינטורה אין. המחנות" שוכנה באחת מהדירות ש"ירשה" הפדרציה מזקנים יהודים שנפטרו. ביקורי ב"חנות" זו העלה מספר נקודות תמוהות. ראשית, משנכנסתי ל"חנות" נבהלו בעלייה. מעולם לא נוכחתי בבהלה של בעלי חנות כשרה כשלקוח דתי מגיע אליה. אח"כ הכרתי את בעלי החנות שהציגו עצמם כ"זוג גרים". הגבר היה -כביכול, "גר מצרפת" , והאישה "גרה" מרומניה. בירור קטן העלה כי האיש מעולם לא ניראה בבית הכנסת אלה שכשוע ימים לפני פורים - עת פתח את החנות, וכל זאת למרות שטען כי הוא חי ברומניה כבר 14 שנה ומתוכן יותר מחש שנים הוא "גר". כל מה ששאלתי אותו על המוצרים בחנות הוא לא ידע להשיב והצביע לעבר אשתו. האישה טענה אח"כ כי "גרה" כחמש שנים ברומניה אך עד לפני פורים איש לא ראה אותה בקהילה היהודית ומעולם לא ביקרה במקווה או בבית הכנסת. אח"כ הסתבר כי לבשר שנמכר (לטענתם מהונגריה) לא היתה "פלומבה". כמו כן קופסאות הגבינה (עם בד"ץ אנטוורפן עליהן) היו פתוחות ומי מלח נזלו מהן.עד היום אין קונים בחנות ואת הזוג בקושי רואים בבית הכנסת. יוקר המוצרים ואי היותם מישראל(כאטרקציה לישראלים) רק גורמת לעוד יותר ריחוק של קליינטים.

   בתי העלמין:

    חלקים "ריקים" נמכרו מתי העלמין ברומן , בבוזאו ובעוד מספר מקומות קטנים מבלי שיהיה שם באמת נוכח נציג שיבדוק את הנושא. מר גינסברג - מקבוצת אנשי הרב שלזינגר מלונדון, נכח רק לכמה דקות בפתח אחד מבתי העלמין הללו והודיע בשם הרב שלזינגר מלונדון כי "אנחנו סומכים על הרבנים שלכם. עשו כראות עיניכם - איננו חושדים בכם בכשרים". וכל זאת לאחר השערוריות שהיו!

   שליח חב"ד לרומניה - נפתלי דוייטש:

  הפעם לא ארחיב את הדיבור על הלה אך רק אציין כמה נקודות קטנות ובקרוב-בע"ה,אעדכן יותר בעניין ובמיוחד את מוסדות חב"ד בעולם. מלבד הענקת הלגיטימציה להוללים הישראלים הרי שלהלה קופת שרצים ארוכה. הלה נתפס בחילולי שבת ממש, האוכל לבית חב"ד מבושל לא פעם בבתי מחללי שבת, חלק מ"משגיחיו" התגלו אח"כ כנוכרים שהלבישם ציצית ביודעו מראש על כך, בעבר נתפס במכירת יין נסך מזוייף בחותמת כשרה, מעניק "הגחה" לממתקים בעיר פלויישטי (הממתקים מגיעים לישראל) ע"י משגיח מחלל שבת ושונא יהדות בשם מריוס הרשקו , עופות שהובאו על ידו לבישול ולמכירה הגיעו ממשחטה שבה שהו כ"הפקר" במשך יממה ולאחר שהתערבבו טריפות בכשרות (!) , לא פעם מתגולל כשיכור בליל שבת ונראה מתנשק לא פעם עם נשים זרות (עדות מצולמת מנמל התעופה לוד) ועוד. בקרוב הוא חושב לפתוח "כשרות" ליין בהבאת בחורים תמימים מחב"ד ואח"כ יכפיל את הבקבוקים פי כמה מהכמות. הנושא דווח על ידי לרב לסרי מה"רבנות הראשית" ואף אחד מחבריו של הרב ארזי (עוזרו של הרב לסרי) הודה כי בבית הכנסת של דויטש מדברים בפלפון בשבת בהסכמתו. תשובתו של לסרי הפכה מבולבלת ושוב ושוב הוא עונה את המשפט הטיפשי "אבל זה שליח חב"ד".

    יאסי:

    הרב שלמה משה טוביאס הפסיק להופיע לבית הכנסת - לתפילות החול והשבת, בטענה כי "לא שומעים לי". בפורים ובפסח ברח לישראל והחליף אותו בחור מלונדון בשם גרינצוויג. טוביאס הלה מתחנן לאחיו - יואל טוביאס, לשחררו מהעומם ובמיוחד בגלל חילולי השבת שהוא סובל מהקהילה והם לועגים לו. האוכל במטבח ביאסי הוא טרף וכך כל הכלים למרות ה"מטבח החדש" שניבנה ואותו עמד יואל טוביאס להציגו לאדמו"ר מסקולען כ"מטבח כשר להכנסת אורחים מהודרת". לילות הסדר ביאסי חוללו ממש ואף הוגשו שם "מצות חמץ" (הדבר כבר אירע בבוקרשט בעבר ע"י שליח חב"ד שאח"כ טען כי "העיקר זה לראות את המצווה").

   בע"ה, איידע אתכם בקרוב על התרחשויות נוספות. 

הימים הנוראים

בס"ד

                   הימים הנוראים/ הרב אליהו קאופמן

      במשך השבועיים הקרובים עומד הציבור החרדי להיכנס ל"כוננות ספיגה" פרועה מצד מסיתים אנטי דתיים החבושים במסכה "ליברלית" , להתיר דמם של יהודים רק בשל היותם שומרי תורה ומצוות ולהטיל עליהם את כל האשמות שבעולם - כולל השואה המרה. ההתקפות הללו מבוצעות בעיקר בתקשורת העוינת שלה יש רק שם אחד: תישקורת. לימים הללו אני קורא ה"ימים הנוראים" של הציבור החרדי.

      מי שבאמת חפץ היה -  בשנת 1948, להקים מדינה "פלורייאליסטית" היה מתאם את התאריכים ה"לאומיים" באופן קוצנזואלי. מי שהיה רוצה שכל המדינה תרגיש שייכת לטכסיה ה"לאומיים" היה משלב בחוק את כל המכנה המשותף והסממנים המשותפים ומוציא החוצה את המפריד. מי שהיה רוצה באמת "מדינה ליברלית" היה מורה לכתוב ספרי היסטוריה אמיתיים על מאורעות "לאומיים" משותפים.        אבל אותה מדינה שהוקמה בשנת 1948 לא התכוונה באמת להקים "כור היתוך" אלא "להתך" ישנים בדמות חדשים. אותה מדינה שהוקמה ב-1948 לא התכוונה לכבד מסורות ואמונות בטכסיה אלא למחקם בלבד. אותה מדינה שהוקמה בשנת 1948 לא התכוונה לתאם תאריכים עם נתיניה אלא לכפותם עליהם נגד רצונם, וכך גם לגבי תוכן ה"טכסים הלאומיים". ומאחר ואותה מדינה לא התכוונה מעולם להתחשב באמונת תושביה העתידים אלא למוחקה הרי שגם את ההיסטוריה האמיתית העלימה ושיכתבה מדינה זו מאזרחיה. וכשמעירים על כך - או מתנגדים לכפיה הזו, קם הגולם הציוני ומשחק את ה"קוזק הנגזל".

     "יום השואה" חל בימים האחרונים של חודש ניסן. חודש ניסן הוא "חודש הניסים" היהודי ואסור לקיים בו טכסי אבל , כולל אי עלייה לקברי נפטרים גם אם חל יום השנה לפטירה. משנת 1939 ועד שנת 1945 התחוללה השואה המרה אבל הציונים החילוניים לא מצאו יום אחר- שיאחד את העם היהודי נגד החיה הנאצית, חוץ מ"מרד גטו וורשא" , שאינו אלא התאבדות המונית ובטח לא מעשה גבורה. את היהדות הדתית הציונים בטח לא שאלו.

     מכל הדתות היהדות משופעת יותר בטכסי שכול עם משמעות רוחנית ואמיתית אבל יחפני עין חרוד ופוקרי ראש פינה החליטו לייבא את ה"צפירה" ועמידת הדום" הריקניות מהנוכרים - שעבור יהודי אמיתי זה בבחינת "בחוקותם לא תלכו", ולכפותם על רבים וטובים.

      ומעל לכל הופך אותו "יום השואה" ליום הסתה נגד אלוקי ישראל שקיים בשואה המרה את הפסוק -מפרשת "וילך", "וביום ההוא הסתר אסתיר פני ואמרת אין אלוקים בקרבי ומצאוך תלאות רבות, והיית לאכול". אפשר לנהל ויכוחים על הסיבה לשואה אבל אסור לסתום פיות במסווה של "ליברליות" ואח"כ להסית נגד האמונה היקרה מכל וכל זאת כדי לאטום אוזניים ולהמשיך בכפירה בשם הטוב.

    ולבסוף - במקום להנחיל את האמת הכתובה לדורות הבאים, באים קברניטי הציונות ומעלימים את מקומה של הציונות בשואה המרה , את היגון בדחיית ההצלה מאירופה ואת מקומם של פושעים ציונים כרודולף קסטנר ונתן שוולב ימ"ש בהתעלמות מטבח היהודים "עפ"י פקודות" שקיבלו מראשי הציונות. אז לכל הרוחות מיהו הטיפש שעוד יאמין שיהודי דתי צריך לעבור על דתו ולעמוד ב"צפירה" סתמית רק כדי "לכבד את רגשות" אלה שמעולם לא כיבדו את ערכיו ורגשותיו?!

    מקרה חי על אותם "ליברלים" מזויפים אביא מרחובות של שנות ה-90. בעיריית רחובות כיהנה אז  גב' בשם מלי בר כסגנית ראש העיר. בישיבת העירייה התחננה גב' זו לנהל את טקס "יום הזיכרון לחללי צה"ל". המשימה הוטלה עלייה בתנאי שלצד ה"צפירה" ו"עמידת הדום"  יאמר גם "אל מלא רחמים" ויקראו פרקי תהילים (כמעט מחצית המשפחות השכולות היו דתיות). בפרצוף חמוץ הסכימה - כביכול, הגב' ממר"צ לעניין ואז איש עדיין לא עלה בדעתו לאיזה נבזות היא תגיע. הטכם אמנם התקיים עם אותה "צפירה" מחרישת אוזניים ו"עמידת דום" עצבנית. משקרב סיום הטכם צעדו הרב שמחה קוק- רבה הראשי של רחובות, עם מספר חברי "בני עקיבא" כדי לקיים את החלק הדתי של הטכס. הגב' בר לא הותירה להם צ'אנס - היא הפסיקה את הטכס בטענה כי "אין מספיק זמן לתוספות, החלק המרכזי כבר בוצע". לא עזרו ההפצרות והבכיות של המשפחות השכולות , לב האבן של גב' בר לא נמס ומעמד החללים חולל ע"י זו ש"אליליה האידיאולוגיים" הביאו לשפיכת אותו דם נקי. רק מטומטם ומזוכיט יכבד את רגשותיהם של בר וברברים שכמותה!

    אבל מה שמצחיק - כאשר הסמרטוטרים מהתקשורת מתחילים ב"ציד המכשפות" אחר אלה שלא עומדים ב"צפירה", היא העובדה שהם עצמם נעים ב"צפירה הקדושה" הזו ו"מחללים" את "עמידת הדום" ההרואית" רק כדי לתפוס  איזה ילד חרדי אמלל שיצא מהמכולת עם לחם וחלב ולא שמע מימיו  את  ה"צפירה".  כיהודי דתי אני יודע שרק במצב של פיקוח נפש מותר לי לחלל שבת או חג . אז כנראה שב"דת החולנית - חילונית תפיסתו של חרדי ההולך לתומו ב"זמן הצפירה" הוא "פיקוח נפש"...

    ובאשר לתאריך השני - זה של "יום העצמאות" , הרי שגם כאן לא חסרה נימה של "הפוך על הפוך" וצביעות ציונית מעושה. ה' באייר יוצא בזמן "ספירת העומר" ובימי האבלות על 24000 תלמידיו של רבי עקיבא שנהרגו זה אחר זה. מר בן גוריון - האיש האנטי דתי שחפץ שהתפילין יונחו במוזיאון (רחמנא לצלן...), לא מצא לנכון אפילו להתייעץ עם הדתיים והחרדים שלו על עיתוי ההכרזה.  אז מה חושבים אותם נבערים שכמותו - שאנחנו נחלל את ימי האבלות של התלמידים הקדושים רק בשביל זה ש"זכינו" להקמתה של מדינה החושבת יום, יום כיצד לעקור את היהדות?!

     אז רבותי, כמו שמרדכי היהודי לא כרע לפני המן הרשע וכמו שאחשוורוש לא הצליח להכריח את עם ישראל לשמוח ביום שהוא חשב שעבר זמן הגאולה כך גם הציונים לא יצליחו לשכנע אותנו לשמוח ביום שהוקמה המדינה ששמה לעצמה לעקור את הטוב והישן שביהדות ולמלאו בביב שופכין של ערכי יוון הקדמונים.

    

     

פסטיבל ההסתות

בס"ד

                             פסטיבל ההסתות / הרב אליהו קאופמן

        בשבוע הקרוב- מיד לאחר חג הפסח, היהדות החרדית עומדת שוב להיכנס למעגל "פסטיבל ההסתות" השנתי. שלושה "ימים נוראים" אנו אמורים לחוות בתוך פחות משבועיים עם סמלים נוכריים ומחללי שמים ובשלושתם אנו מצווים ע"י ה"גדולים" מהעיתונים לשתוק ולהרכין ראשינו בפני הנהגת ה"ערב רב" כדי שמשפך המזומנים ימשיך לממן את ה"ישיבות" מטעם וכו'.

       הפוך על הפוך. עד סוף חודש ניסן אסור לנו להיות באבל או בצער אך הציונים המציאו יום שקראו לו "יום השואה" רק משום שקבוצת מופקרים בגטו ורשא -  בשואה המרה, החליטה להתאבד ולסחוף עימהם עוד יהודים לא מעטים. הציונים - שאצלם "כללות עם ישראל" פירושו החילוניים והחילוניות בלבד, החליטו לעשות מיום זה אות ומופת לדורות כדי להסתיר גם את מקומם שלהם בשואה המרה. את היהדות החרדית -שרוב הנספים היו בנייה, הם בכלל לא שאלו למועד ולזמן וגם הוסיפו סמלים נוכרים לאירוע כמו "צפירה" ו"עמידת דום". ביום הזה מגויסים כל הרשעים והכופרים - ובראשם השופר הציוני "יד ושם" (שבראשו עומד משת"ף בתלבושת "דתית" ועם תואר "רב ראשי לשעבר" שבאמתחתו מלוא החופן עבירות בערך "אבו העזר" של ה"שולחן ערוך"), ומתגייסים להכפיש את הקב"ה ולהכחיש את קיומה של ההשגחה העליונה שקיימה את הפסוק מפרשת "וילך":"וביום ההוא הסתר אסתיר פני ואמרת אין אלוקים בקרבי והיית לאכול".

    לא מספיק שרשעים ארורים אלה מורדים ב- ה' ובמשיחו וקובעים אבל ביום שמחה ו"מתקשטים" בסמלי הנוכרים אלא שהם כופים זאת עלינו ועוד שולחים "מעקב עיתונאי" לבדוק אם יהודים חרדים אינם עומדים ב"צפירה הנוכרית" ומנגד הם "פוטרים הלכתית" את צלמיהם ועיתונאיהם מאותה "עמידת דום" אם הם עסוקים ב"פיקוח הנפש" ששמו תפיסת חרדים שאינם עומדים באותה "צפירה" נוכרית. ואילו החרדים מתקפלים משנה לשנה וה"רבנים" מטעם ובלי טעם מורים להם "לקדש שם שמים" ולשתף פעולה עם אותו יום מר ונמהר שהפוקרים מכחישים את קיומו של ה' הטוב ושואלים שאלות אפיקורסיות בגלל השואה המרה, שכבר לפני שלושת אלפי שנה נובאה בתורה הקדושה שלנו ,  והוזהרנו עלייה כי תחולל  אם לא נקיים, חס ושלום, תורה ומצוות כפי שציוונו ה' הטוב.

    אילו היה מדובר בשלטון גויי העושה זאת אולי בנקודה זו או אחרת היינו מתלבטים מה לעשות שהרי גזירת מלכות היא. אך כשמדובר בשלטון הקורא לעמו "יהודי" ויהודים הם אלה המלעיזים על הבריאה, מכחישים את התורה ומכניסים סמלי נוכרים , אזי, עלינו לקום עם חנית וכידון ולצאת נגדם ולא לעמוד כעלובי נפש מולם. אבל הדורות נפלו ואת ה"נכבות" שרשעים אלה חוללו בשואה המרה נגד הצלת היהודים מסתירים אותם משת"פים "חרדים" ועוד קוראים ל"סטאטוס קוו" שאינו אלא השפלת עם ישראל. ספרות שלימה של אפיקורסות "עם כיפה" - ע"י סופרי "קליפה",  מוגשת ב"חנויות הספר החרדי" אך על הציונות והנאצים שעבדו יחדיו איש לא יעז לכתוב ואם כבר מישהו כתב, אזי, החנויות הללו יחרימוהו מפחד הציונים.

   לאותם "יפי הנפש" שמבקשים שוב ושוב להתחשב ב"רגשות החילוניים" באשר ל"צפירה" ול"עמידת הדום" הרי שברשותי דוגמא כמה הללו "מתחשבים" ברגשות של יהודים דתיים- גם כשה"דתיים" הללו הם סה"כ ציונים. בשנות ה-90 כיהנה גב' בשם מלי בר כסגנית ראש עירית רחובות. בהגיע אותו "יום הזיכרון לחללי צה"ל" הוסכם על דעת העירייה כי ישלבו יחדיו את ה"צפירה" הנוכרית ועמידת הדום העכו"מית עם קריאת פרקי תהילים מאחר שכמעט מחצית המשפחות השכולות היו דתיות. גב' בר-שהיתה אחראית על הטכס, הבטיחה לקיים את ההחלטה ללא עורערין. ואמנם הגיע הטקס וכל ה"צפירות" המשונות נישמעו וכולם עמדו דום מספר פעמים והנה לקראת סיום הטקס צעדו קדימה הרב שמחה הכהן קוק (ה"רב הראשי" של רחובות) וקבוצת בחורים מתנועת "בני עקיבא" לומר את ה"אל מלא רחמים" עם פירקי התהילים ואז אותה מר"צניקית עצרה בעדם וסיימה את הטכס בטענה ש"אין מספיק זמן לתוספות". לא עזרו התחינות של אנשי "בני עקיבא" או זעקותיו של הרב קוק. גם בכיות המשפחות השכולות לא הועילו , לב האבן של האישה האנטי דתית הזו לא נישבר והיא וכמותה לעגו ולועגים עד היום ליפי הנפש ה"דתיים" וה"חרדים".

   ולאחר שעוברים איכשהו את "מסע הצלב" הציוני האנטי חרדי באותו "יום השואה" -  אשר בדו מליבם, הרי שמגיעים שני ימים נוספים: "יום הזיכרון" ו"יום העצמאות" הסמוכים זה לזה. ב"יום הזיכרון" לחללי מלחמות השמד והשווא - שבאמת קורבנותיהם מתו לשווא ורק רחמים על נשמתם יועילו להוציאם מן הגהינום שנגזר עליהם, הרי שהציונים מודיעים לחרדים כי האחרונים הם אורחים בארצם שלהם וגם לטקסים הללו הם מכניסים את הבלי הנוכרים של "צפירה" וכו' ועורכים את טכסיהם בחילול מקומות קדושים ובראשם הכותל המערבי שלא זזה ממנו שכינה. ואילו החרדים -  על "רבניהם", מולכים כצאן לטבח ומחויבים להזדהות עם הקמתה והמשך קיומה של המדינה הציונית במתכונת יוון של "מכבי ת"א".

   וממש בסיום היום הצורם הזה מגיע שיא השפלות - מה שלא הצליח לעשות המלך אחשוורוש לעם ישראל (לשמוח על ביטול גאולתם) , מצליחים הציונים לעשות לעם ישראל במשך 64 שנה. דהיינו, לשמוח על הקמת מדינת כפירה שמטרתה להכחיש ולעקור את היהדות. ליום הזה קוראים "יום העצמאות" ומטרתו לשמוח שליהודים הפוקרים והכופרים מדינה משלהם שבה אפשר להתהולל כגויים הנאלחים ביותר ועוד לעלות עליהם.

    וכמו "ביום השואה" כך גם ב"יום העצמאות": הפוך על הפוך. מלאחר ראש חודש אייר זהו זמן התאבלותנו על 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא אבל הרשע בן גוריון ימ"ש קבע ב- ה' באייר יום שמחה וה"חרדים" מטעם אפילו לא כשכשו בזנבם החנפני ומאז מבלבלים את המוח לכולנו על "הלל" ביום יגוננו.  עצם נפילת התאריך הלה - של היום המר והנמהר, בזמן אבלותנו מוכיח מעל לכל כי משמים מורים לנו שבחטא קדמון הוקמה המדינה הציונית. אך  לא מעט "רבנים" מטעם מתירים שטות זו בבתי הכנסת שלהם בערים חילוניות ובורחים לעיר חרדית "כדי למצוא מניין של תחנון". אחרים בכלל נשארים בבית הכנסת שלהם ומפחד המימון הציוני מחטיאים את ציבורם. "יום העצמאות" שלהם -  ממצוות ומדרך "ישראל סבא", הוא יום האסון שלנו. ביום הזה הציונים שולחים לריכוזים החרדים אנשי תשחורת לבלוש אחר מי שאינו שמח בשמחתם ואילו ה"רבנים" המשוחדים קוראים ל"קדש שם שמים" ו"ללמוד תורה".

    לאחר תשעה באב נותרו חכמים בישראל וישראל שעוד נותרו המשיכו לדבוק בתורה הקדושה אך יום מספד נקרא לנו לדורות על אשר נשרף בית ה' וגלתה שכינה מישראל. אסור ביום זה ללמוד תורה משמחת וצריך לצום בו ולקרא מגילת אבל כמגילת איכה. והנה, ביום שהציונים לא רק שהקימו מלכות מינות אלא העבידו את רוב חכמי ישראל תחתיהם וכמעט מחקו את התורה האמיתית מישראל ומבוללים בנו נוכרים אנטישמים מחבר העמים לשעבר , הרי שאנו מצווים ע"י "רבני הצעצוע" ללמוד תורה ולשמוח ביום חרפתנו!

     לא לחינם נאמר ב"זוהר" הקדוש כי "גדולי ישראל" ילחמו בצבא גוג ומגוג נגד מלך המשיח.