יום חמישי, 9 בינואר 2020

פדרציה רפורמית בהכשר חרדי


ד                                                         ינואר 2020
  פדרציה רפורמית ב"הכשר חרדי" / הרב אליהו קאופמן
       סיפורי השחיתות וגניבת הדעת והדת היהודית ברומניה נמשכים ביתר שאת. התוצאות הן של חילולי בתי עלמין, "כשרויות" של טריפות ונבילות ופדרציה יהודית רפורמית עם "רב" בעל "חזות חרדית" מבני ברק. על המלאכה הזו מנצחים לא רק ראשי הפדרציה שם אלא עוזרים בעדם חבורה של "רבנים חרדים" עם אדמו"ר החי בארה"ב. המילים "חילול ה'" קיבלו ברומניה משמעות כפולה ומכופלת ממשמעותן בשאר מדינות העולם.
      פדרציית יהודי רומניה הפכה בשנה האחרונה לרפורמית דה – פאקטו. כבר למעלה משני עשורים מתחילה הקהילייה היהודית ברומניה להצטמק יותר ויותר. הגירות לישראל, מותם של זקנים רבים – שלאחר מות הרב משה דוד רוזן, היו הבסיס המספרי של הקהילייה, וכמובן ובעיקר ההתבוללות הקטינו יותר ויותר את מספרם של היהודים המקוריים שם. מנגד, הגזענות של המתבוללים הללו מונעת ממהגרים ישראלים להפוך לחלק מהקהילייה הזו. המתבוללים היהודים של רומניה העדיפו כחלק מקהילתם את רישום "בני משפחותיהם" כחלק מ"קהילתם היהודית", מאשר לרשום יהודים מישראל, ובמיוחד כאלה שהם יוצאי המזרח, כחברים ב"פדרציה היהודית של רומניה". רק ישראלים מעטים – יוצאי רומניה (חלקם מתבוללים), נתקבלו ברישומיה של הפדרציה המתבוללת, כ"יהודים". התוצאה הייתה שבעשור האחרון עמדו כספי מדינת רומניה, כספים אירופאים וכספי ארגונים יהודים מהעולם לא להימסר לפדרציה המתבוללת – או שעמדו להיות מקוצצים משמעותית, בגלל מספרם הדל של חבריה. אך בעיקר עמד תפקיד הפרלמנטר המשוריין לפדרציה הזו, בפרלמנט הרומני, להיות מוסר. ואז, באביב 2019, מצאו בפדרציה המתבוללת את הפיתרון: לאחר שגם הניסיון ל"גיורים" פיקטיביים לא עזר, אזי, שעלה הרעיון לשנות את ההגדרה של "מיהו יהודי". במקום המונח האורתודוכסי שיהודי הוא בן לאם יהודייה, או כזה שהתגייר, הרי שהפדרציה המתבוללת נקטה בלשון, שאפילו הרפורמים לא חשבו עלייה. בפדרציה המתבוללת – שבראשה עומד המתבולל אאורל ווינר (בעבר הציג עצמו כ"גרמני"...), החליטו שכול מי שיש לו "קרוב משפחה" כלשהו יהודי הרי שהוא יכול להיות מוגדר כ"יהודי"! וכך הופיעו מאות ועשרות "יהודונים" כאלה בכול ישוב ועיר, שלפני כן נשארו בו בין עשרות יהודים לכאלה שהיו ריקים מיהודים. לא מעט מה"יהודונים" הללו מונו לראשי קהילות, לסגני ראשי קהילות ולמזכירי הקהילות. על ההחלטה הזו סמך את ידו ה"שייגיץ" רפאל שפר, המתכנה "רב" ואשר מכהן שם כ"רב ראשי" מאז שח"כ השמאלני לשעבר, מנחם הכהן ממפלגת העבודה, סיים את תפקידו כ"רב ראשי" (היה שם "רב" בעיקר בהתכתבות).
                            החורבן בבתי העלמין היהודיים ברומניה נמשך
             באביב 2019 עברה רשמית ההחלטה הזו – על כך שה"מיהו יהודי" של הפדרציה המתבוללת הפך סופית לרפורמי. הכול התפוצץ בהשחתת מצבות בעיר הרומנית הצפונית ששמה – הושי (עיר מולדתי...). אלמונים חדרו לבית העלמין היהודי והשאירו הרס של ניתוץ מצבות וגניבת שיש וברזל משם. שוב עלה החשד על "אירוע אנטישמי" אבל למעשה הדברים אירעו בעבר גם בבתי עלמין לא יהודיים ברומניה. מטרת הגנבים היא לגנוב חומרי בניה לעצמם. ראש עיריית הושי  ניסה לנווט חקירת משטרה בנידון, וכמובן שהוא ניסה גם לנקות את עצמו ואת עירו מהאשמת האנטישמיות אבל אז הוא נתקל בבעיה. ברומניה עבר חוק – בראשית שנות האלפיים המוקדמות, שבתי העלמין, בתי הכנסיות, המקוואות וכול שאר הנדל"ן הקהילתי היהודי הוא רכושה הפרטי של הפדרציה המתבוללת. עניין בתי העלמין היה תקדים עולמי, משום שבכול מדינה בעולם בתי העלמין – באשר הם, הם תחת שליטתה ואחריותה של המדינה בה הם נמצאים, והיא זו האחראית על תפקודם, שיפוצם וענייני החוק הקשורים בהתאם לפגיעה בהם. את החוק החשוד הזה יזמה הפדרציה המתבוללת לאחר שארגון "אתרא קדישא" גילה מכתב שבו הורתה הפדרציה - אז בראשות פר' ניקולאי קאז'ל, לראשי הקהילות שלה, לערוך לה רישום של שטחי בית עלמין שאפשר למכרם. ההתערבות הרבנית מבחוץ הפריעה להם במסחר המתוכנן על בתי העלמין היהודיים, ולימים גם על בתי הכנסיות והמקוואות שם. לעזרתם הם קראו את ח"כ דאז (של "אגודת ישראל"), שמואל הלפרט, את חברו יואל טוביאס מבני ברק (רב שכונה מטעם המועצה הדתית המוקצת בבני ברק) ואח"כ הצטרפו אליהם אהרון ישעיהו רוייטר מבני ברק וחיים לייב דויטש, מפ"ת. יחד עימם הגיע גם דוד קאהן מארה"ב (איש עסקים שנעזר בעסקיו דאז ברומניה, בפדרציה המתבוללת ברומניה). לאחר החוק הזה החלו צרות צרורות ומלחמה בת לעלה מעשור (שתוכלו לקרוא באתר שלי, "יורה דעה", אך לימים הפרשה עברה גם לתקשורת העולמית, הרומנית והישראלית). בסוף העשור הראשון נעשה מאמץ לבטל את החוק בעזרת סיו"ר הסנט הרומני – מר ואדים טודור המנוח (בנתיים עבר דוד קאהן לצד שמנגד לפדרציה בגלל שהמכירות המתוכננות הפריעו לו לשפץ מקצועית ומסחרית מצבות נפטרים...), אך נכשל בגלל משפחת שלזינגר מלונדון,  ובראשה אליקים שלזינגר, שנתנו שוב למתבוללי הפדרציה את הגושפנקא להמשיך ולנסות לעשות כבשלהם ברכוש היהודי הגזול. כול זאת עשו בני העוולה מלונדון למרות חתימתם של 99 רבנים מישראל – ביניהם כול גדולי הדור דאז (!) ומאות חתימות של רבני בגליה, בריטניה הגדולה, ארה"ב וקנדה, שיש לחלק את האחריות על בתי העלמין ברומניה בין הממשלה הרומנית, לפדרציה המתבוללת ולארגוני הקברים ההודים! כותב שורות אלה, בעזרת ארגון "אתרא קדישא" וגדולי ישראל, עצרו אומנם את המכירות הללו אבל עצם קיומו של החוק עדיין מהווה מכשול עתידי לשמירת כבודם של מתי היהדות הרומנית. בהושי התגלתה שוב חלק מהבעיה הזו.
                                          נכלי הפדרציה הרפורמית  
        כשראש עיריית הושי ניסה לתאם, עם משטרת עירו, ביקור בבית העלמין הפגוע הוא גילה כי ללא רשות הפדרציה מבוקרשט הם לא יוכלו להיכנס פנימה. מנגד, לפדרציה כבר לא היה נציג יהודי בעיר. שני האחרונים – מבין יהודי הושי שעוד נותרו קודם לכן בתפקידים רשמיים, כבר לא נמצאו בעיר. יו"ר הקהילה לשעבר – ליבוביץ שמו, ניפטר קודם לכן ואילו הרה שטיינברג, סגנו בעבר, עבר לעיר קריובה. מי שהיה השומר בבית העלמין בזמן ההתקפה והניתוץ נחשד ע"י המשטרה כשותף בוונדליזם הזה לשם קבלת תשלום שוחד מהגנבים. הפדרציה סירבה לאשר למשטרה לחקור אותו, וכביכול, כבעלת המקום ה"פרטי" ששמו "בית עלמין יהודי" הרי שהפדרציה סירבה גם להגיש תלונה במשטרה. לפני כעשור למשל התגלו דברים חמורים יותר בבית העלמין בפודולייה שבקרבת העיר הגדולה יאסי. בתי העלמין באזור – כולל זה מפודולוייה, עברו לאחריות הקהילה הקטנה שנותרה ביאסי משום שבשאר הישובים כבר לא נותרו יהודים. יו"ר קהילת יאסי דאז – פינקו קרייזרמן, נתפס כשהוא מוכר עצמות נספי הפוגרום ביאסי (משנת 1941) מבית העלמין בפודולייה ל"מחקר" באוניברסיטה, לאנשי מחקר ולסטודנטים. כמו כן גורשה השומרת הרומנייה מלהתגורר בבית העלמין ביאסי משום שחשפה שלגנבי האבנים והמתכות היה קשר מסחרי עם אותו פינקו קייזרמן, שלפנים היה קצין ב"סקוריטטה" של הרודן צ'אושסקו. הסיפור בהושי היה עוד סיפור במערכת של מאות הישובים שנותרו מיותמים מיהודים ואין מי שיפקח על בתי העלמין שלהם מטעם הפדרציה. בשלב זה – לקראת קיץ 2019, החליטה הפדרציה לצאת למסע התרת ההשקפה הרפורמית באופן מעשי ולצרף אליה "יהודים חדשים", כדי שהללו יפקחו, כביכול, מטעמה על בתי העלמין ועל בתי הכנסיות ושאר הנדל"ן היהודי ברומניה. ה"שייגץ" הרפורמי רפאל שפר אישר את הבקשה (כבובת "מריונטה") שההגדרה "יהודי" תחול גם על גויים אם ימצאו להם "קרובים" (הכי רחוקים שיש!...) יהודים מהעבר. שיטה זו מתרחשת גם במדינות מזרח אירופאיות נוספות ובראשן פולין וצ'כיה, שם הגויים הללו הפכו לראשי הפדרציה ה"יהודית" וסחרו ברכוש היהודי. כתבות בעניין פולין כבר פרסמו ע"י גורמים יהודיים, כששם ברקע האיש מי שהיה מעוזרי השיטה היה מייקל שודריך הקונסרבטיבי, עוד חבר של כנופיית שלזינגר מבריטניה, וכעל כך בע"ה אגיע בהמשך.
                         ה"כשרות" הרפורמית של פדרציית המתבוללים
       כול מערך היהדות ברומניה איננו יהודי, והוא אפילו רחוק מרמת היהדות של קהילות אורתודוכסיות חילוניות בעולם. ונתחיל במערכת ה"כשרות". לצד ה"ראביי" הרפורמי – אברהם שפר, עובד צוות "משגיחי כשרות" על "טהרת" אי שמירת השבת והמצוות שלהם. מדובר בגברים ונשים הנעים בין יהודים פוקרים למתבוללים, ועד לגויים ממש! ה"שחיטה" המתנהלת תחת הפדרציה כוללת "שחיטת עופות" בחום של למעלה משישים מעלות, כדי להוציא את הנוצות מהעופות, דבר שההלכה זועקת עליו כ"מבליע דם באיברים". ב"שחיטת" הבקר המצב לא פחות חמור. ברומניה "שוחטת" הפדרציה עם "שוחטים" שהם בין "דתיים – לייט" למחללי שבת, ולבד ממה שבאמת "נשחט", כביכול, הרי שאח"כ מצרפים עוד בהמות טריפות, שכביכול גם הן "נשחטו". אפילו "תרגיל" עם שוחט כשר יש להם. השוחט אמנם שוחט כשר אבל כמובן שאח"כ מוסיפים לבהמות הכשרות שלו (לאחר שהוא כבר נסע מהמשחטה...) עוד כהנה וכהנה בהמות. כך זה אירע לשוחט קסטנבוים מאוסטריה, שידע מראש על ה"תרגיל". אבל כול זאת איננו מפריע לרב וויסמנדל ממונסי – איש מחנה ה"אהרונים" בסאטמר, להסתמך על משגיחי הפרדצייה הרפורמית, ולהלל את ה"שייגץ" רפאל שפר על ה"כשרות" שלו. לפני כשנתיים ניסה אותו וויסמנדל ליזום שמשפחת וויס המהוללה – נכדיו של ה"מנחת יצחק", יתארחו בבית הכנסת הרפורמי בבוקרשט ("טמפלו קורל") ויצטלמו יחד ה"ראביי" הרפורמי שפר. המטרה שלו הייתה להכניס לתמונה את הרב לייבל וויס – הרב של בד"ץ ה"עדה החרדית" מי"ם עם אותו שפר ולתת לכשרות וויסמנדל לגיטימציה כדי שאח"כ וויסמנדל ימשיך להעסיק "משגיחים" לא יהודים ו/או מחללי שבת יהודיים ל"כשרויותיו", שבאחרונה יצא עליהם זעם היהדות החרדית בארה"ב. העניין סוכל ע"י כותב שורות אלה לאחר שהאב בריש וויס -  בנו הישיש של ה"מנחת יצחק", סייע לי יחד עם בניו לטרפד את התוכנית. אבל יש לציין שהלגיטימציה ל"רבניה" הרפורמים של רומניה לא החלה בוויסנדל ואיננה מסתיימת בו. בעשור וחצי האחרון מנסים הכשרים מארה"ב וכנופיה "חרדית" מבריטניה להשתמש ברפורמים הללו ולתת להם לגיטימציה. כבר בשנת 2006 הסתייע הרב טיטלבאום, מהכשר ה"וולווע", ב"ראבאיי" רפורמי מרומניה בשם אברהם ארנפלד, לאחר שמפעל המצות בבוקרשט הבירה, שהיה תחת "כשרותו", נתפס ללא השגחה בהכנת מצות עבודת יד עם גויים, כולל הכנסת המצות לתנורים. הפרויקט הופסק על ידי לאחר שפרסמתי את הדברים בביטאון ה"עדה החרדית", "העדה", ולאחר התערבותו של גאב"ד ה"עדה החרדית", הגרי"ט וויס. את הפרויקט ברומניה ניהל "כשרורתית ברןוך טיטלבאום, בנו של ה"וולווע" וחתנו של האדמו"ר ממונרו, הרב אהרון טיטלבאום. כול זאת לא הפריע למשפחת שלזינגר,לוויסמנדל ולברוך טיטלבאום להמשיך ולהמליץ על ארנפלד הרפורמי כ"רב חסידי וירא שמים", למרות התמונות שהופצו והראו את האיש יושב בחברת כומר ב"טמפלו קורל" בבוקרשט, בליל פורים, ובתערובת של נשים וגברים, וצופה עם שאר "רבני רומניה" בהופעתה של זמרת גויה על בימת בית הכנסת הרפורמי שם. כיום ארנפלד הוא "רבה" של קהילת ארד הרפורמית, המצרפת למנייניה גם גויים המתקראים "יהודים משיחיים". את הדברים אישר לי יו"ר הקהילה הרפורמית בארד, מר שלזינגר. רק לפני מספר שנים ניסו אנשי אליקים שלזינגר מלונדון – וגורמים בפלג ה"אהרוני" בסאטמר, להונות את הרב בנימין וואזנר (אז הרב של הפלג ה"אהרוני" של סאטמר בלונדון) ולהציג לפניו כאילו קהילת אורדיה היא קהילה אורתודוכסית עם מניין כשר ועם מטבח כשר, כאשר האמת היא שיו"ר הקהילה שם הוא מתבולל, המניין היה של מחללי שבת עם חזן "שייגץ" ואילו ה"כשרות" נוהלה בידי הגויות המקומיות, שקנו את הבשר בשוק המקומי. לפני כשנה וחצי החלה ההשפעה ה"כשרותית" הזו להכות גם בקרב תיירים דתיים בבוקרשט ובשאר רומניה.
                        ה"כשרויות המהודרות" בבוקרשט וברומניה
       שנים רבות הייתה בוקרשט – בירת רומניה, עיר נידחת "דה יורה" ו"דה פאקטו" מבחינת יהודית, ובטח מבחינת הכשרות שם. בשנה וחצי האחרונה צצו שם לפחות שלוש מסעדות "כשרות". אחת מהן היא של נפתלי דויטש – שליח חב"ד לרומניה, אשר כבר נתפס בחילולי שבת כמו נשיאת ומסחר בכסף בשבת וביום טוב, עישון בשבת ועוד. לאחר כמה ניסיונות נפל פתח האיש מסעדה שבה המשגיח הינו "גר" צועני שעדיין חי עם משפחתו הצוענית ומערב את החגים היהודיים עם חגי הנצרות. הבשר והמצרכים שם אינם יכולים להיות כשרים (כך זה בכול מסעדה כזו ברומניה) משום שברומניה אין חנויות כשרות ואין שחיטה כשרה. הטענות על "יבוא מוצרים כשרים" היא שקר, הן מבחינת המחיר הגבוה והן מבחינת התדירות. יש לציין כי דויטש נתפס לפני פחות מעשור בהשתתפות בשיווק יין לא כשר בתויות מזויפות של הרב מחפוד. את היין הזה מכרו בפדרציה המתבוללת ואצל חב"ד רומניה, ביודעם מראש שהיין הינו יין נסך. באחרונה עלה חשד נוסף על דויטש – בזיוף יין לא כשר, שעליו הייתה חותמת מזויפת של "אגודת ישראל" והיין הזה להיות משווק על היבואן שדויטש הציג, למרות שאגו"י הסירה ממנו את הכשרה. מסעדה אחרת שנפתחה שם (בשרית) היא זו של משה רווח – ישראלי בעל חזות "חרדית" עם זקן מקוצץ בנוסח זקן זיפים. לאיש שותף במסעדה (העומדת ברחוב ראשי בבוקרשט מול הכנסייה הארמנית) שהינו גוי. המסעדה פתוחה בשבת. לפני חודשים ספורים התקשרתי למר רווח מישראל וביקשתי ממנו פרטים על ה"כשרות". האיש טען כי ה"כשרות" היא של אותו רפאל שפר וכששאלתיו מדוע בחר ב"כשרות" המפוקפקת הזו הוא ענה לי כי לפי החוק צריך לבחור ב"כשרות מקומית". אח"כ טען כי "המשגיח" שלו הינו בחור ישיבה מישראל. בשאלות מאין השחיטה הכשרה ומאין הוא קונה את המוצרים הבסיסים, הרי שרווח גמגם וטען כי הוא מקבל בשר מספקים בפולין וכי הוא שוחט בצפון רומניה. הוא גם טען ש"כשרויות" בצרפת מספקות לו את הבשר ושוחטות עבורו. וכמו כן נקב בשמו של רב מהולנד – בשם וולף, אשר שוחט עבורו את הבשר בצפון רומניה. אותו וולף גם סיפק בעבר בשר ללא "פלומבות" – מהולנד לרומניה (ל"חנות כשרה" שם, שהחזיקה מעמד מספר חודשים מועט, כדי להוכיח ש"ישנם "תנאי גיור" בבוקרשט, אך החנות נסגרה לאחר שלא היו לה לקוחות, גם מתוך "גרי החלומות" של הפדרציה המתבוללת והרפורמית), למרות שרבים ניסו להסביר לאותו וולף שללא "פלומבות" יזויפו חתימותיו, כי זו הדרך ברומניה, אבל אותו וולף לא הקשיב. כמו כן רבים טענו בהולנד כי אי אפשר להסתמך על "כשרויותיו", שלא פעם הן ללא משגיחים של ממש. בקיצור, הלך הזרזיר רווח אצל העורב וולף. רווח ניאות למסור לי את הטלפון של ה"משגיח" שלו אבל טען כי הלה "עדיין בישראלי". שאלתיו מי ממלא את מקומו בנתיים והוא ענה לי כי הוא עצמו עושה זאת. אבל את התשובה ל"כשרות" המפוקפקת של רווח קבלתי מ"המשגיח" עצמו, אחרי שהלה שב לרומניה. בשיחה עם "המשגיח" הסתבר לי שהוא בעצם גר "טרי" שלמד בישראל בישיבה "כמה חודשים". משהתחלתי לתחקר את "המשגיח" הלזה על שעות עבודתו, מאין מגיע הבשר, בדיקת התולעים ועוד שאלות די פשוטות הרי שהלה טען היא רק עובד רגיל בבוקר ותו' לא ואח"כ הוסיף ש"אם אתה אדם דתי אז אל תאכל במסעדה שלנו, כי זה לא מספיק כשר". אני חייב להודות כי האיש היה כנה לבסוף. השיחות שלי עם רווח ו"המשגיח" שלו תועדו בהקלטות. המסעדה ה"כשרה" השלישית שצצה בבוקרשט היא מסעדה חלבית והיא מנוהלת ע"י קרובי משפחתו של אותו רווח. גם ה"השגחה" שם היא ע"י הפדרציה המתבוללת ו"המשגיח" הוא אחר מאשר משה רווח – בעל המסעדה הבשרית וקרוב המשפחה של בעלי המסעדה! לאמיתו של דבר גם רווח וגם שפר ידעו כי ה"הכשר" שלהם שווה כקליפת השום ולכן ניסו לגייס רבני כשרות מישראל שיעניקו את חתימתם לצידם אבל כול הרבנים הללו סרבו. והשנה צפויה הפתעה נוספת לחובבי הכשרות שיוגיעו לבוקרשט: חלק ממלון "שרתון" בבוקרשט אמור להיות "כשר למהדרין".
                                אליהו רוטמברג ומעלליו ה"כשרותיים"
      מלון "שרתון" בבוקרשט אמור השנה להפוך את אחד מאגפיו ל"כשר". מר אליהו רוטמברג – "מפיק כשרויות בע"מ, הוא האיש שאמור לתת למלון הזה את ה"כשרות". במלון עצמו עדיין לא ידעו – החודש הזה, מכול העניין. בכול אופן, לגבי אליהו רוטמברג עצמו צריך לבדוק היטב על "כשרויותיו". כך למשל הוא העניק לפני שנים "כשרות" לחלק ממלון "סינייה" בעיירה סינייה שבהרי הקרפטים ברומניה, ולאחר שנה הוא הסיר את הכשרות שלו אבל מריאן שוורץ (ישראלי שמפעיל עסקים במלון ההוא) המשיך שנים אח"כ להשתמש בחותמת ה"כשרות" של רוטמברג ורק משגיליתי זאת וצלצלתי לרוטמברג הרי שיום למחרת היא הוסרה, אבל רוטמברג עצמו הודה שידע על המשך השימוש בחותמתו. בפרג שבצ'כיה מעניק רוטמברג הלזה הזה "כשרות" למלון "המלך דוד". משגיח שעבד אצלו שם גילה כי בזמן שאין שם השגחה ממש הרי שהטבח הגוי האיטלקי מנהל את ענייני ה"כשרות" בפועל. מישהו אחר בפרג שמסייע ל"כשרות" המפוקפקת של אותו רוטמברג הוא אדם בשם מיכאל דושינסקיא, החי בצ'כיה, כבר קרוב לשלושים שנה, לאחר שהטלויזיה הישראלית תפסה אותו מבקש שוחד עבור "גיורים" ומנבל את פיו על הקב"ה, רחמנא לצלן. האיש הזה ידוע בניבולי הפה שלו בכול אתר ואתר. בקפריסין מפעיל אותו רוטמברג "כשרות" נוספת בעיר פאפוס ואחד ממשגיחיו – דובר רומנית, סיפר כי שמע מהעובדים הרומנים במלון כי חלק מהנחיותיו ועובדותיו של רוטמברג על המקום לא היו נכונות. יתרה מכך, משגיחיו מספרים כי בחו"ל הוא מעדיף לקחת משגיחים שאינם דוברי אנגלית כדי שלא יוכלו לתחקר ולדבר עם הצוות במלון העבודה. אחד המשגיחים – בו הוא משתמש לקפריסין ולצ'כיה, הינו דובר רומנית בסיסית ואותו הוא סירב לקחת ל"פרויקט" החדש בבוקרשט משום הבנתו את שפת הרומנית, וכדי שלמשגיח לא תהיה שפה משותפת עם עובדי המלון. רוטמברג שולח לא פעם את משגיחיו למלונות רק לאחר שהבשר והמוצרים הגיעו ומספר להם בע"ה מאיזה הכשר הם, מבלי שהמשגיחים יוכלו לוודא האומנם הדברים כך. בעבר כבר ניהל "כשרות" נפתלי דויטש מחב"ד בכמה וכמה מלונות בבוקרשט כשעד היום אין לאף אחד מושג מאין הובאו הבשר ושאר ה"מוצרים הכשרים". בראשית דרכו ברומניה ערך דויטש את ליל הסדר שלו במלון "אינטר קונטיננטל", שבמרכז העיר בוקרשט. סטודנט ישראלי לרפואה דאז – והיום רופא ישראלי, סיפר אח"כ כי המלצר הרומני ניגש לבת זוגתו הנוכרית (לאחר שהבחין שהיא רומניה ולא יהודייה...) ושאל אותה מה תעדיף: עוף או חזיר ?... אליהו רוטמברג – "מפיק כשרויות" מעופף, עלול להכניס את ה"כשרות" בבוקרשט בפרט וברומניה בכלל, לתהליך מואץ יותר של הפקרות. לרוטמברג קורצת רומניה לאחר שהוא גילה שם כמה "מפיקי כשרות" כמותו המרמים את הקהל היהודי והישראלי ב"הפקות טריפות" במלונות רומניה. אחד מהם הוא צבי כפיר שהעניק ומעניק את "הכשרות" למסעדת הטריפות של הפדרציה המתבוללת בעיר ברשוב, ולאחד המלונות שם. האיש – עובד "תנובה" לשעבר, עזב את ישראל לאחר שהורשע בבית המשפט על הונאה בתחום מוצרי החלב, כאשר שיווק גבינות בופאלו (ראמים) לא אכילות וגרם לסיכון חיים לרוכשים. הוא נשפט על מאסר על תנאי. מינויו ל"רב של טרנסילבניה" ברומניה התאפשר בעזרת קרובת משפחתו המכהנת כיו"ר קהילת טימישוורה, הקהילה הרפורמית שנותרה מאז ומתמיד ברומניה. "משגיחיו" של כפיר הם מחללי שבת ואף חולי נפש (אחד מהם התאבד בקפיצה מבניין של שבע קומות בבוקרשט, לפני כשנה) שהעובדים הגויים שולטים בהם.
                           הסיוע ה"חרדי" למצב האנטי דתי ברומניה
        למעשה כול הקרקס וההונאה הזו לא היו מתאפשרים ללא סיוע "חרדי". מלבד חב"ד – אשר יודעים היטב מיהו ה"תכשיט" שלהם ברומניה, אך מחפים על דויטש, משום היותו "השליח של הרבה", הרי שהפדרציה המתבוללת זוכה לסיוע מגורמים פסדו – חרדים, משום שהיא מסייעת בכספי עמותות רפורמיות וחילוניות לאפשר לאותם גורמים "חרדים" לההנות מהם. משסיים מנחם כהן – איש השמאל מישראל, את תפקידו כ"רבה הראשי של רומניה", עמדו מספר מועמדים להחליפו. הראשון היה גוי עפ"י ההלכה (אימו הייתה נוכריה), בשם סורין רוזן. הלה טען – בסיוע הפדרציה ומנחם הכהן, כי עבר "גיור" בראשית העשור הראשון של שנות האלפיים. מנחם הכהן מינה אותה ל"רבה של בוקרשט", כמקפצה אח"כ להפוך במקומו ל"רבה של רומניה". בסעתא דשמעיה סייע לי הקב"ה לחשוף את ההונאה ולגלות שהלה לא עבר מעולם "גיור". לאחר שהפצתי זאת לא רק בישראל ובעולם היהודי אלא גם בתקשורת הרומנית, הרי אותו סורין ברח עם משפחתו לקנדה ושם הוא בסה"כ מהנדס, ואילו מיהדות הוא "שכח". אבל בימים שהסורין הזה שימש "רבה של בוקרשט" הוא זכה לברכות כתובות מאנשי אלקים שלזינגר מלונדון, ובמיוחד מבנו ישעיהו שלזינגר – שגם כינה את רוזן הלזה בתור ה"רב הגאון"! גם יואל טוביאס מבני ברק הסתובב עם סורין זה בכול נושאי הפקרת בתי העלמין והעניק לו את הגושפנקא ל"פסוק הלכות" בענייני קברים, גם כשידע את האמת על מוצאו. משה הרשפט – נציגו האלים והפרוץ של אליקים שלזינגר, נראה עם אותו סורין מסייר ונותן גושפנקא לחלול קבר האחים בפפקרני, שמצפון לעיר יאסי. הבא אחריו (אחרי סורין רוזן) – עפ"י המלצת מנחם הכהן, היה אמור להיבחר עבריין דת פלילי בשם אהרון מרדכי רבינובי'ץ שתמורת שוחד של הלוואה שקלית העביר ליבואני בשר טופסי הכנסת בשר ריקים מנמלים, והללו הכניסו דרכם טריפות ונבילות. גם בנושא הזה סייע לי הקב"ה להוציא את הפרשה לאור, והיא הגיעה עד ה"איחוד האירופאי". הפדרציה המתבוללת הבינה כי הכרתה בעבריין פלילי תפגע בתדמיתה המזויפת ולכן גם האיש הזה ירד מהפרק. לבסוף הובא רפאל שפר – בנו של סגן היו"ר החילוני והאנטי דתי של קהילת ארד בעבר, שלימים אותו רפאל שפר, כביכול, "חזר בתשובה" ושימש כעד גיטין בבני ברק. אם עד 2005 הוליך ניקולאי קטז'ל – היו"ר הקודם של המתבוללים, קו של העדפת "אנשי דת יהודיים", בראש הפדרציה, עם חזות חצי חילונית ותדמית פחות דתית הרי שאאורל ווינר שהחליפו החל לנקוט בקו חדש. בדומה לקאז'ל הוא המשיך – ואפילו יותר קיצונית, לדגול בהפיכת "אנשי הדת" של הפדרציה ל"בובות" אבל מנגד הוא החל להעדיף כאלה עם "חזות חרדית", היכולים להטעות את יהודי העולם ואת העולם בכלל בחזותם ובדרכם לבצע מהלכים רפורמיים יותר גדולים מבעבר. אי לכך – לאחר שסורין רוזן הוסר מרשימת מחליפיו של מנחם הכהן, הרי שהוא לא התנגד לרבינובי'ץ, בעל החזות החסידית, ולשפר, בעל החזות החרדית - ליטאית. שפר הומלץ ע"י אהרון ישעיהו רויטר מבני ברק – שמכר את נשמתו הארורה לשטן הרפורמי של המתבוללים. שפר התגלה מיידית כ"יסמן" עלוב, ולהבדיל ממנחם הכהן, הרי שהוא לא היה אדם מודרני עם קוים אדומים אלא סמרטוט ריצפה מחופש ל"חרדי". מתחילת דרכו כ"רב ראשי" החל שפר להפוך לחומר ביד היוצר והחל "להפיק" "גיורי חלומות" דרך ביה"ד בבני ברק, ואח"כ גם דרך ה"רבנות הראשית". מנגד הוא חיזק את מערך האי כשרות וחיפה על אנדרלמוסיות בבתי העלמין. גם בתחום האישי הוא ויתר על שמירת הכשרות שלו עצמו! והנה סיפור של אחד מאותם מהשוחטים של הפדרציה. השוחט הלה הוא בהחלט "דתי לייט", בהגדרה מתונה, שפעם אפילו נזרק מגרמניה ע"י קהילתו המתבוללת על שאכל במסעדת נבילות וטריפות גרמנית, ולכן אין לחשוד בו כ"קנאי חרדי". השוחט הלה נכנס באחד מחגי סוכות האחרונים – בחול המועד, וגילה כי שפר איינו נוגע במאכלי הבשר ובשאר המאכלים המבושלים, שהרי שפר ידע היטב כי מדובר בטריפות ונבילות. יומיים אח"כ נכנס שוב אותו שוחט לסוכה וראה את שפר ה"שייגץ" הרפורמי, אוכל ברעבתנות את מאכלי הבשר, עד תומם. בסיום הסעודה הדשנה הזו ניגש השוחט לשפר ושאלו מה ההבדל בין הארוחה הזו לזו שהתנזר ממנה רק יומיים קודם לכן ? שפר הסביר לו כי "בפדרציה אמרו לי שאם לא אוכל את האוכל הזה הם יפטרו אותי מלהיות רב". ואת ה"שייגץ" הזה – רפאל שפר הרפורמי, מגבים אהרון ישעיהו רוייטר, שמואל הלפרט, וויסמנדל, אליקים שלזינגר וכנופיית משפחתו, יואל טוביאס, ומסתבר שגם האדמו"ר ממונרו, אהרון טיטלבאום! יש לציין שהאדמו"ר ממונרו, הרב אהרון טיטלבאום, מגיע לרומניה מלווה בעוד ראביי רפורמי ששמו דוד ארנפלד. הלה הוא אחיו הגדול של אברהם ארנפלד הרפורמי מארד. דוד ארנפלד סולק מרומניה ע"י הרב רוזן לאחר שהאחרון גילה כי ארנפלד זה הוא בור ועם הארץ. לימים הוא חזר בימי מנחם הכהן וסולק שוב ע"י הפדרציה לאחר שנתפס בגילוי עריות. וזהו "משמשו" הקבוע של הרב אהרון טיטלבאום, כשהוא מגיע לרומניה! לפני מספר שנים ישב נציגו של הרב אהרון טיטלבאום – הרב צבי צוויבל, בעיר יאסי בעצרת בה הופיע השגריר הישראלי ואף מחא כפיים כאשר השגריר הישראלי טען כי "אילו הייתה קיימת מדינת ישראל בימי השואה הרי שהשואה לא הייתה מתקיימת. צוויבל ומשפחת שלזינגר צולמו כשהם מוחאים לו כפיים...
                                            הסופר ה"אנלפבת"
      פרשה אחרת היא פרשת ברוך טרקנטין. מדובר ביהודי זקן, יוצא רומניה, החי בכיכר המדינה בתל אביב ומשמש כה"אידיאולוג" וה"סופר" של הפדרציה המתבוללת. האיש הוא כופר ופוקר שב"ספריו" נראה ציור על בריאת העולם והקב"ה מצויר שם כאדם – רחמנא לצלן, המזיז וילן הצידה, וכך מתורגם הפסוק "ויהי אור"! האיש כתב "פרושי" כפירה ממש על פרקי אבות, ועל שאר נושאים תורתיים, שכול כולם שקר. הדברים הללו תורגמו לרומנית ובאוניברסיטאות ובספריות ברומניה הם מוצגים כ"פירושי הדת" והרומנים, שאינם מבינים בעניין, מקבלים את ה"תורה מסיני" הזו כ"יהדות". אבל יש לציין שהוא אמנם "הוגה הדעות" האוויליות הללו אבל למרות חתימתו על הקשקושים הללו הרי שהוא אינו הכותב אותן משום שמדובר באנלפבת בלשון הקודש ובעברית גם יחד (בידי יש את העתק מכתבו של הלה לעיתונאי בני רבינובי'ץ מ"יתד נאמן", בו אפילו ילד בן ארבע מתנסח טוב יותר). אותו טרקנטין נעזר בדר' יצחק אלפסי המנסח לו את כול "הגיגיו" ו"ספריו" ואת הכסף כמובן משלמים מהפדרציה המתבוללת על חשבון כספי ארגוני תמיכה יהודים, כספים שהיו אמרים ללכת באמת לנזקקים וליהדות נטו. את רוייטר, טוביאס, דויטש מפ"ת והלפרט זה בכלל לא מעניין. לא רק שהם נכחו – לפני מספר שנים, בערב הוקרה לטרקנטין בטמפל/טמבל הרפורמי ששמו "טמפלו קוראל", אלא שהם גם ישבו שם בתערובת של נשים וגברים – ביניהם גויות וגויים. יש להוסיף כי טרקנטין עצמו העיד בפני כי בנופשים של הפדרציה אין נוכחים כלל "משגיחים", מה שלא הפריע לו להמשיך ולאכול שם. בכנסים שהוא מארגן בתל אביב – ל"ענייני יהדות רומניה", הרי שהוא מזמין את שונאי דת ישראל הכי גדולים ובניהם פוקרים ו"אידיאולוגים" אנטי דתייים, ששוב ושוב מחרפים שם את אלוקי ישראל. באחד הכנסים הללו עלה לבמה עו"ד אנטי דתי ולעג בגסות לגר"ע יוסף, לקול צחוקם של הנוכחים. רק רב אחד – מבאר שבע, עזב את האולם במחאה, ואילו השאר – כולל טוביאס, הרב אפרים גוטמן מת"א ובנו, ועוד מיני "רבנים רומנים", ישבו שם ובסיום דברי הכופר גם מחאו לו כפיים! "אורח הכבוד" באותו כנס היה אאורל ווינר – יו"ר הפדרציה המתבוללת, תרח זקן שכיום מתקרב לגיל התשעים.
                                                ינקי מנקי סולומון                
          ואסיים בעוד "שעייגץ" בעל חזות "חרדית" אשר משתחווה למתבוללים הללו, וזהו הרמאי והבריון האלים ששמו ינקי סולמון, הממסחר בקדושי שטפנשט ועושה זאת יחד עם יואל טוביאס דודו ועם אחיו ההולל ישראל סולומון. כבר לפני למעלה מעשרים החל ינקי סולומון להגיע לרומניה במסווה של "שליח ציבור לחגים" וכמחלק ארבעת המינים. כול זאת עוד לפני שהוא השתלט באלימות ובכוח על היחצ"נות למפעל "האדמו"ר משטפנט". האלימות שהוא הפעיל אז הייתה נגד ר' מכאלובי'ץ, שהיה המארגן הקודם של הילולות האדמו"רים משטפנט. אלימות אחרת הייתה בינו לביו דודו יואל טוביאס, כאשר האחרון ניסה למנוע מאחיינו להגיע לרומניה בחזקת העניין שרומניה שייכת לטוביאס. תושבי שיכון ו' בבני ברק התגלגלו מצחוק בכול פעם שהשניים רבו באלימות ומרטו בזקנים איש לרעהו, ברחבת בתי הכנסת בשכונה. כמה שנים קודם לכן שימש ינקי סולומון יחצ"נו של יואל טוביאס, במאבק של האחרון על תפקיד "רבה הראשי של רומניה", לאחר מותו של הרב משה דוד רוזן. מדובר באיש קל שבקלים (ינקי מנקי סולומון) שבשביל כסף ומעט כבוד הוא יהיה מוכן להחניף לאויבי היהדות הגדולים ביותר בעולם. האיש – למרות חזותו החסידית, הוא רפורמי במהותו ובעבר כבר ערך ביאסי תפילות של חגי תשרי בעירוב של גברים ונשים, כשהוא עצמו הזמין את הנשים להתיישב ליד הגברים. בימי רבנותי ברומניה הוא הגיע גם אלי ומה הופתעתי כאשר הוא ואשתו (זו שהיום "מלמדת" נשים חרדיות להפריש חלה...) לא כיסו בוילון את דלת הזכוכית השקופה בה לנו שתי לילות. משהערתי להם על כך הרי שהם חייכו והוא ענה כי "אנחנו לא קיצוניים". בפעם אחרת – בבני ברק בביתם, טענה "הגב' הקדושה" שהיא מרשה לבעלה לזנות עם אחרות "אבל רק בחו"ל". מנהג אחר שיש לסולומון הוא לגנוב. הוא נתפס בעבר ברומניה כשהוא מנסה לגנוב דברי "יודאיקה" וכך גם אחיו ישראל (שלא פעם לן בייחוד עם נשים ומשלב דברי גסויות בשיחותיו). אותו ישראל נתפס ביאסי ע"י סטודנטים ישראלים בגניבת ארגזי מים מהמרכול המרכזי שם, ורק כשאוים ע"י הישראלים שיזמינו לו משטרה הוא החזירם. הוא נצפה גם מבקר בקזינו ביאסי (בימי קיומו) ופלט "אני לא מפחד מקזינו". הוא משמש לא פעם גם כנספחו של יואל טוביאס ברומניה – לצד גוי קתולי, שטוביאס מציגו כ"גר צדק". בעיירה בוצ'צ'ה – ע"י העיר בוטושני שבצפון רומניה, יצא לינקי סולומון, במסגרת קטטותיו ההמוניות, לריב עם אדם מבוגר מבאר שבע בשם שמחה אייזיק, לאחר שהאחרון נזף בו על שהוא גנב תוצרת מקומית מחקלאים ששכנו ליד בית העלמין היהודי בעיירה. סולומון הוא האיש המצטלם והמשמש את ווינר וחבורתו המבוללת כ"עלה התאנה" ה"חרדי", ובכול מפגש שכזה משתמש ווינר בתמונתו עם סולומון כדי להראות שהמתבוללים ברומניה הם בעצם "קהילה אורתודוכסית". גם בקשרים הללו מונחים ממונות לא מעטים. חבורתו של סולומון מארגנת נסיעות לרומניה ביום ה"יורצייט" של האדמו"ר הראשון משטפנשט, בעיר יאסי, ובכול פעם כזו צעירי חבורתו נתפסים במעשי גזל ותועבה שהם חילול ה' נוראי. לפני חנוכה תש"פ ארגנו משה רווח עם מסעדתו הטריפה , לצד סולומון וחבורתו הפוחזת ועם רפאל שפר ה"שייגץ", הכנסת ספר תורה בבוקרשט כדי להכשיר את פדרציית המתבוללים כ"פדרציה אורתודוכסית" לכול דבר.
                                                 פרסום וקשר
       זוהי התמונה ברומניה הטמאה וסביב פדרציית הרפורמים. אשמח אם המייל הזה יועבר לכמה שיותר יהודים באשר הם כדי להיזהר מכול ה"כשרויות" המפוקפקות שם (להוציא את הנופש של משפחת אבימור בפויינה ברשוב, ע"י הרב בורשטיין מירושלים). הטלפונים שלי הם: 00972524391094, 00972527128509.  
      
          
    

יום רביעי, 8 בינואר 2020

הקורה והקיסם



                   הקורה והקיסם / הרב אליהו קאופמן
     זעקתו של הרב יצחק יוסף נגד ריבוי הנכרים מחבר העמים והיותם אנטי דתיים עד לכדי אנטישמית היא אומנם צודקת, אבל אשמתה של "הרבנות הראשית לישראל" ושל לא מעט חוגים חרדיים בקטסטרופה האנטי דתית הזו איננה נעדרת. נהוג שלפני שמטיחים אשמה בגורמי חוץ יש לערוך בדק בית יסודי.
      הסערה החדשה שקמה על דבריו של הרב יצחק יוסף, ה"רב הראשי לישראל", יכולה אולי להשתלב יפה בקרבות הפוליטיים טרום הבחירות, המתקיימות כיום, אבל לבירור הבעיה שהרב יוסף העלה צריך זיכרון לא כול כך רחוק וידע עובדתי ממש, שלא תמיד כפוף לעניין ה"אידיאולוגיה" שבמלחמת החרדים נגד החילוניים הקיצונים. ראשית, יש לציין שדבריו של הרב יוסף גלשו לעניין צאצאי ומהגרי חבר העמים מתוך הנושא האמיתי והמרכזי שעלה בכנס בו הוא נאם: הדרכת רבנים מישראל לקראת משימתם כרבני קהילות בחו"ל. הרב יצחק יוסף עמד על עניין חיזוק היהדות והתורה בקהילות חו"ל על חשבון האובססיה שם ל"גיור", שמטרתו הכנת "יהודים חדשים" לקראת הגירתם לישראל. זהו בעצם הויכוח בין הרב יוסף וגורמים דתיים וחרדים רבים לבין הסוכנות היהודית ואף לגו'ינט. בשני העשורים האחרונים דאגו הגו'ינט והסוכנות לא רק לנצל את "חוק השבות" עד תום אלא לעקוף אותו בעזרת "גיורים" פיקטיביים. מדינות שכול יהודיהן עלו בשנות התשעים המוקדמות של המאה העשרים לישראל פתאום הפכו שוב למדינות בעלות אוכלוסיה של אלפי יהודים כמו אלבניה ובוסניה – הרצוגבינה. התמותה הטבעית והעלייה לארץ של יהודי רומניה, פולין, צ'כיה, סלובקיה ומדינות יוגוסלביה לשעבר לא המעיטה ב-15 שנה האחרונות את מספר היהודים שם אלא הגדילה אותו! במדינות חבר העמים לשעבר לא הפסיקו לעלות במספר היהודים למרות ההגירה הגדולה משם לישראל, לכול רחבי אירופה ואף לארה"ב. אבל גם במערב אירופה גדל מספר של יהודים לא מעטים – ובמיוחד בארצות שהיו כמעוט נטולות יהודים כמו ספרד, פורטוגל, גרמניה, איטליה ומדינות סקנדינבייה. וגם בדרום אמריקה – עד למדינות שהיו נידחות מיהודים כמו קולומביה, בוליביה, פרגואווי ואקוודור, החלו מספרי היהודים לעלות ותמיד נמצאו משם מהגרים שסומנו כ"עולים". כול זאת בימים שישראל סירבה לעלות את ה"פלשמורה" מאתיופיה. ברחבי אירופה ואמריקה שימשו "רבני הקהילות" – שחלק גדול מהם הגיעו לשם מישראל, כחומר ביד היוצר של הסוכנות היהודית והגו'ינט כדי ל"גייר" עוד ועוד נוכרים לבנים ואפילו אינדיאנים. בקהילות רבות בחו"ל הציבו – בשני העשורים האחרונים, תנאי בל יעבור לרב החדש מישראל: מכסה עולה ועולה של "גיורים". גם אם מטרת קהילות רבות היו לצורך המשך קיומן בתוספת ה"יהודים החדשים" הרי שהסוכנות היהודית קפצה על המציאה מתוך הימור שמה"יהודים החדשים" הם יצליחו להעלות לישראל כמה שיותר מן ה"מגוירים החדשים". לפני מספר שנים קיבלתי אימייל מישראלי דתי כי בקהילות טריאסטה (עיר נידחת בצפון מזרח איטליה, ע"י הגבול הסלובני) ששם התנו עם הרב המקומי שהמשך חוזהו יוארך אם יענה מיידית כי יום אח"כ "יגייר" כמה עשרות גויים. ואמנם יום אח"כ "גוירו 23 גויים! לפני מספר שנים נפתח בבוקרשט שברומניה בית כנסת שנסגר לפני למעלה מחמש עשרה שנה. מסתבר שהפתיחה הייתה למען אלה מבין הגויים שאח"כ עברו "תהליך גיור", ולימים חלקם המשיכו לישראל, כמובן כלא שומרי תורה ומצוות. בגרמניה "גוירו" מדי שנה – בעשורים האחרונים, עשרות עד מאות גויים, כולם כמובן אינם שומרי תורה ומצוות. רוב רובם היו ממהגרי חבר העמים שהגיעו לגרמניה. "רבני הקהילות" היו השחקנים המרכזיים ב"פורים שפיל" הזה. דבריו של הרב יוסף נאמרו על רקע הדברים הללו, כניסיון לבקש מהרבנים החדשים לעצור את הטרוף הזה – של הפיכת ה"גיורים הממלכתיים" בחו"ל לבני תחרות ב"גיורים" הרפורמים והקונסרבטיביים. טענותיו של הרב יוסף נגד המהגרים הנוכרים מחבר העמים היו רק כדוגמא לאנדרלמוסיה ולחוסר היהדות שיכול להתפתח עתידית מ"גיורים" כאלה. אבל כמובן שליברמן והאנטי דתיים רקדו על דבריו של הרב יוסף, כמוצאי שלל רב לגרוף עוד ועוד מצביעים צמאי שנאה ליהדות מכול שכבות החברה הישראלית. לא רק ליברמן היה שם אלא גם ניצן הורביץ ממר"צ – שהציב את תמונתו של הרב שלמה משה עמר במקומה של תמונת הרב יוצחק יוסף, בתמונת ההסתה נגד הרבנים והדת. גם בני גנץ קפץ על רכבת ההסתה – לפני שהיא תיסע מהתחנה, וכמובן שלפיד, יועז הנדל ושאר אנשי "כחול – לבן" היו גם הם על קרון ההסתה.
                                    הבעיה איננה רק "חוק השבות"
          בבחינת דבריו של הרב יוסף מסתבר שהרב לא טעה בעובדות. כול ילד הבין שהרב לא יצא נגד עולי חבר העמים אלא נגד הנוכרים שבהם, וזו יציאה לגיטימית של רב בישראל כאשר עיניו בראשו והוא רואה עד כמה מנוצל "חוק השבות" בציוניות כדי להביא יותר ויותר נכרים, שרבים מהם כבר נתפסו לא רק על אנטישמיות אלא על ניאו נאציזם קיצוני, בצבא הישראלי עצמו! וכשרואים את המצב הזה בוודאי שרבנים עם מעט יראת שמים ועם האחריות הכי קטנה ליהדות, הרי שיזהירו את הרבנים החדשים מחזרה על המשך הטעויות הללו, שתכנסנה בעתיד, חס ושלום, עוד גורמים אנטישמים וניאו – נאצים לחברתנו בישראל. אבל מי שמאמין כי רק פרצות "חוק השבות" הביאו למצב הזה – שבין הירדן לים התיכון, העם היהודי הוא מיעוט, הרי שמסתבר שהדברים הם חמורים מכך. מתוך קרוב למיליון מהגרים לא יהודים – עפ"י ההלכה, הרי שאלפים ואולי עשרות אלפים הגיעו לכאן עם מסמכים מזויפים והתחזו ליהודים. כמי שמצוי בנבכי העניינים – ושלא פעם נדרש לחקור ערב חתונות של צאצאי האנשים הללו, מיהו יהודי, הרי שבעיות הנישואין אינן בדרך כלל עם העולים היהודיים ממדינות חבר העמים וממזרח אירופה (שהרי לא שמענו על העיותן כאלה עד ראשית שנות התשעים של המאה העשרים משום שעולי בריה"מ לשעבר היו בין שנות ה-70 ל-90 יהודים ברוב רובם של המקרים) וגם אינן הבעיות של אלה שחלק מהמשפחה היא יהודית אלא הבעיות הן עם צאצאי אלה שעלו ברמאות ובזיוף מסמכים ולאחר שנים הצאצאים שלהם שילמו את מחיר ההונאה ע"י בדיקה חוזרת. נכון אמנם שזה באמת לא נעים ושזה כואב למנוע נישואין ממי שגדל בישראל כישראלי וכיהודי ולא רק סיים צבא אלא גם סיים תארים אקדמאיים עד להגעה לעמדת הוראה ו/או השפעה, ולפתע הוא מגלה שכלל איננו שייך לכאן, אבל את הבעיה הזו יצרה רמאות הוריו. אני מכיר עשרות מקרים כאלה. אולי באמת היה צריך לחשוף את הדברים קודם, ובכלל לבצע גירוש לכול הרמאים הללו. בסוגיה זו אני אוחז שרמאי חבר העמים ומזרח אירופה כמוהם כגורל המסתננים האריתראים והסודנים: גרוש לארצות מוצאם. השבוע כתב יצחק נחשוני – עיתונאי חרדי וותיק, על פגישתו לפני מספר שנים עם יהודייה בת למעלה מתשעים שנה בעיירה אוקראינית, שם שאל אותה מדוע לא עלתה לארץ והיא השיחה לפי תומה כי לפני עשרים שנה חשבה לעשות זאת בגלל הגויים האנטישמים שחיו בשכנותה אבל לימים האנטישמים הללו עלו לארץ והיא נשמה לרווחה...עבורי זהו איננו "גילוי אליהו" משום שבראשית שנות התשעים של המאה העשרים נתקלתי בבעיה הזו בימי מגורי בשכונת פסגת זאב הירושלמית. זה היה בשבת קודש, כאשר אני ואשתי טיילנו בשכונה. לפתע ניגשה אלינו יהודייה מחבל בוקובינה שבאוקראינה ובתמימות כואבת שאלה אותי באידיש מדוע עלייה לסבול את האנטישמים הנוצרים שהציקו לה באוקראינה ולימים הם הפכו,  לשכניה בפסגת זאב הירושלמית ?...
                              בין צבא ומדינה להפרדת הדת מהמדינה
         סיפור הגיוס לצבא, המביא את המהגר להיות יהודי כביכול, הינו כזב. מדינה אזרחית וצבא לחוד ודת לחוד. גם הדרוזים, הצ'רקסים וחלק מהבדווים משרתים בצבא ובמשטרה – ולא פעם בנסירות גדולה הרבה יותר ממהגרי חבר העמים הלא יהודיים, ומעולם איש לא חשב להופכם ליהודים בשל כך או לקוברם בבית עלמין יהודי. ליברמן – מסית תורן ותואם לרפאל איתן הנכרי בעבר, בנושא ההסתה נגד היהדות, תובע לבחור "רב ראשי" מתוך הציונות הדתית ולא מתוך החרדים. לאיש הזה ישנה חוצפה עילאית ואין לו בושה לחשוף את פרצופו המכוער. ראשית דבר, הבחירות ל"רבנות הראשית" הן ממלכתיות ודמוקרטיות ומסתמא שבבחירות הללו כול מועמד שעומד בקריטריונים יכול להגיש את מועמדותו באופן חופשי והבוחרים יקבעו את הבחירה לפי השקפתם. מישהו צריך להזכיר לליברמן שהבחירות ל"רבנות הראשית" ולרבניה אינן הבחירות לראשות "ישראל בתינו" ולרשימתה לפרלמנט, למוסדותיה ולרשויות המקומיות. ליברמן רק לא מכבר הסית גם נגד הציונות הדתית אבל כדי לערוך הפרד ומשול וכדי להנציח את דיקטטורת מפלגתו הוא פתאום חוזר ללטף את נפגעיו מאתמול, את הציונות הדתית. או שאולי גם בתוך הציונות הדתית קיימים – אליבא דליברמן, גורמים שלא יוכלו להיבחר, עפ"י המודל הקומוניסטי – סובייטי, שאותו הוא הפנים מבריה"מ לשעבר, ממנה עלה עוד בהיותה מאוחדת וקומוניסטית. עד כאן ההבנה היהודית – דתית שלי לזעקתו של הרב יצחק יוסף אבל פטור ללא כלום מזמן כבר לא קיים אצלי. היה כדאי לרב יוסף גם להביט לצדדיו ובקרב עמיתיו ורק לאחר שיסנוט בהם יוכל להיישיר מבט של תוכחה כנגד הסוכנות והגו'ינט ושאר הגורמים החילוניים והאנטי דתיים שממשיכים בבניית ה"עם החדש" והלא יהודי בתוך העם היהודי.
                             מעללי ה"רבנות" והחרדים במפעל האנטי דתי
         לא מכבר אישר בית המשפט את זכותו של בית דין "חרדי" ו"מהודר" מבני ברק לעסוק ב"גיורים" באותה מידה חוקית כמו ה"רבנות הראשית לישראל". ההחלטה הזו באה בעקבות עתירה של אותו בית דין נגד "מנהל הגיור הממלכתי" ונגד ה"רבנות הראשית לישראל", שהצרו ופסלו את "גיורי" בית הדין הזה, שלפי החוק לא היה מורשה לערוך גיורים, אלא שעפ"י החוק רק ה"רבנות הראשית" רשאית לעשות זאת. לא במקרה הסכים בית המשפט ה"ליבראלי" הישראלי לתמוך בבקשת "גיורים" של בית דין חרדי כנגד החוק עד אז וכנגד ה"רבנות הראשית" הפחות חרדית. בבית הדין הזה התבצעו מידי שנה בשנה מאות "גיורים", כפול ומשולש מימי השנה עצמה, כולל זו המעוברת. כל אלה שנדחו ע"י כול בתי הדין בעולם ומכול ה"רבנויות" הגיעו לבית הדין הזה, ש"גייר" את כולם ושרובם נותרו בלתי שומרי תורה ומצוות. לדעת בית המשפט הישראלי בית הדין הזה היה כמובן יותר "ליבראלי" מה"רבנות הראשית לישראל". בין שאר ה"גיורים" נמנו שם הרי שהיו אמורות "להתגייר" שם גם פרוצות אוקראיניות אלא שהרב שלמה עמר עלה על העניין ובשיחה עם אב"ד בית הדין הזה בוטלו ה"גיורים". עוד בימים שבית הדין הזה לא אושר כבית דין לגיורים הרי שראשיו קיימו קורסי לימוד לגויות והבטיחו גם "ל"גיירן" וגם להשיאן לישראלים יהודים ולהכיר כיהודים בצאצאים שלהם, שמלפני ה"גיור". לאחר קרוב לשנתיים של לימוד הן כביכול "גוירו" לאחר ששילמו חודשית לקורסים הללו כמיטב כספן וגם "נישאו" לחבריהם הישראלים אבל כשהגיעו לניפוק התעודות ולהכרת הצאצאים הרי שאז נזכרו ראשי בית הדין לספר ל"מתגיירות" כי "הכול היה לשם שמים" אבל מאחר ובית הדין שלהם אינו מוכר הרי שעליהן לעבור שוב את אותו תהליך ב"רבנות" ולהינשא מחדש. תהליך אותו היו יכולות לעבור קודם לכן ב"רבנויות" וללא צורך בתשלומי העתק ששילמו.
              שותפותה של ה"רבנות הראשית לישראל" במעללי ה"גיורים"
        הרב יצחק יוסף יודע היטב כי ה"רבנות הראשית" עצמה הייתה שותפה בעשרים השנה האחרונות לכול מעללי הסוכנות והגו'ינט, תוך כדי חדירתה לאירופה ודחיקת ההנהגה הרבנית האירופית לצד, כדי שה"גרויות" המפוקפקות של מזרח אירופה, של חבר העמים ושל מדינות בעייתיות מבחינת יהדות כגרמניה, איטליה, ספרד ופורטוגל יצאו לפועל. אחד מהרבנים הראשיים בעשור הקודם ערך "גיורים " מסיביים בגרמניה – שם אין כלל תנאי גיור, יש שם מחסור במקוואות ואי קיומן של חנויות כשרות. מדובר באלפי "גיורים" כאלה, שכמובן איש מהם לא שמר אח"כ תורה ומצוות. חלק מ"רבני" אירופה אינם אלא "גרים" מפוקפקים שלא תמיד שומרים תרי"ג ומצוות. ה"רבנות הראשית" מכירה גם ב"רבנים הללו" וגם ב"גיורים" הללו. במדינות נידחות מיהדות – כמדינות יוגוסלביה לשעבר, רומניה, פולין ואלבניה הנידחת הרי שמעורבת שם ה"רבנות הראשית לישראל", ובכול ה"גיורים" הפיקטיביים שם. אבל אחריותה השלילית של ה"רבנות הראשית" על "גיורי" סרק איננה משה גם מאדמת ארץ הקודש שלנו.
                                        דיינים כלוקחי שוחד "גיורים"
          לא מעט מ"דייני" ה"רבנות הראשית לישראל" הם בעצם מתווכי "גיור" ומעורבים ב"גיורי" הסרק. אחד מהם הוא דיין בכיר במרכז הארץ ובנו של אחד מה"רבנים הראשיים" לשעבר, שלפני מספר שנים עלה בידי, בעזרת ה', לעלות על מעלליו, לאחר שהפנה נוכריה ממזרח אירופה לחבריו והללו קיבלו ממנה אלפי ש"ח לכול אחד מהם, ולמעשה נפגשו עימה כ"דייט" בבתי קפה וחיזרו אחריה. הסכום הכללי שסוכם עם חברה היהודי של האישה היה 40 אלף ש"ח. לאחר שהדבר הובא לידיעתי הרי שתבעתי מבכיר ב"מנהל הגיור" להפסיק עם הסחיטות הללו אחרת אפנה למשטרה בעזרת ח"כ. המסר הובן והכול חזר למישרין. את הכסף הדיין וחבריו לא החזירו. כול זאת התרחש לאחר שחברה של האישה ביקש קודם לכן עזרה ב"גיור" מראש עיר בצפון הארץ (שאח"כ גם הואשם בפלילים והודח...) והלה הפנה אותו לבנו של ה"רב הראשי לישראל" לשעבר.
                              פרשת הענקת "תארי רב" לאנשי הביטחון
         ואקנח בסיפורו של הרב בקשי דורון – ה"רב הראשי לישראל" לשעבר, שנידון והואשם בקיומם של קורסי "רבנות" לאנשי צבא ומשטרה, כדי שתהיה להם תוספת שכר. הרב בקשי הורשע ונמצא גם משקר בדיוק כמו "רב ראשי לישראל" אחר, יונה מצגר, שישב בכלא על שוחד וגזל. יש לציין שהרב בקשי – דורון לא היה היחיד שערך את הקורסים הפיקטיביים הללו אלא גם הרבנים שמואל אליהו, דוד יוסף ויהודה דרעי אך איכשהו הללו הצליחו להתחמק מהמשפט, וקצרה היריעה להסביר לקוראים כיצד אירע הדבר.
                          מחייב בדיקה עצמית לפני זעקת ה"גיוועלד"
     אז כבוד הרב יצחק יוסף שליט"א (שהוא בכול זאת לעניות דעתי ה"רב הראשי לישראל" היחיד – מבין ששת האחרונים, לאחר ימי הגרי"מ אליהו והרב שפירא, שאני יכול לקרוא לו לא רק "חרדי" אלא בכלל שומר תורה ומצוות...), בבקשה להסיר קורה מבין עינייך וקיסם מבין שיניך ולצאת בכול הכוח והאמת גם על הריקבון האנטי תורתי והאנטי דתי של ה"רבנות הראשית" שלך, וכן כנגד לא מעט גורמים "חרדים" שאשמים בהטמעת נוכרים בישראל, כולל שליחים ורבנים לא מעטים מחב"ד, שהם כול כך נערצים ופטורים מצבא בזכות מעלליהם ב"גיורים" הללו, וגם אנשי שמאל אנטי דתיים מרימים אותם אל על כגב' ציפי לבני ואלעזר שטרן.
      
  
     

יום ראשון, 5 בינואר 2020

הצד האפל של פוליטיקת נתניהו בליכוד


         הצד האפל של פוליטיקת נתניהו בליכוד / הרב                                        אליהו קאופמן
     אצל בנימין נתניהו המילים "האיר המזרח" קולעות כאשר מדובר באהדה המגויסת שלו, ברחוב ההצבעה המזרחי, אבל כשמדובר במנהיגים מזרחיים בליכוד הוא מזיז את שתי המילים הללו ומחליפן בשתי מילים אחרות: "קפד ראשו".
       בימים אלה יוצאים ליכודניקים לא מעטים במיוחד מבני עדות המזרח, להגנה על נתניהו ורואים בו את "מושיעם" הבלעדי. לא חסרים גם אנשי תקשורת שהפכו ל"סוציולוגים בכירים" המנסים להסביר את התהליך שבו הפך נתניהו לנציג עדות המזרח של הליכוד, ואף להשוותו למנחם בגין. אבל מסתבר שהזיכרון של כול אלה קצר, ואולי אפילו קצר מאוד. נתניהו האיש רחוק מלהיות מנחם בגין, מבחינת האופי של השניים ומבחינת הרקע החברתי והאנושי שלהם. מאז הופעתו של נתניהו (במחצית השנייה של שנות ה-80 של המאה ה-20) על בימת הפוליטיקה הישראלית הרי שהוא החל להתעסק בהריסתה של ה"גוורדיה" המזרחית בליכוד, שהייתה אמורה להפוך לשליטה בליכוד. "גוורדיה" אותה הקים מנחם בגין המנוח, מתוך אמונה בשיווין אמיתי של עדות ישראל. נתניהו – בעזרת אשתו, ולימים בנו יאיר, ידע לנפות את אלה שעלולים עם הזמן לרשת אותו מתוך בסיס הרוב המזרחי של הליכוד. בגין – שעלה לשלטון בעזרת המזרחיים, חשב להעביר לבני עדות המזרח במפלגתו את השלטון בתנועת הליכוד. מנחם בגין – היהודי העממי מהעיירה בריסק שבליטא, ובנימין נתניהו, האליטיסט והמתנשא ממשכנות הווילות של ירושלים, קיסריה וארה"ב, הם בעצם תרתי דסתרי.
                             רשימת ה"חללים הפוליטיים" ממזרח שמש
       דוד לוי, דוד מגן, משה קצב, מאיר שטרית, עובדיה עלי, ולימים סילבן שלום, היו השמות המבטיחים שהיו אמורים לשאת בנטל המנהיגות של הליכוד בימים שלאחר מנחם בגין ויצחק שמיר. אבל אט, אט התנדפו השמות הללו מהזירה. לנתניהו יש אחריות לא קטנה לכך שלפחות כמה מהשמות הללו כבר לא קיימים באופן פעיל בפוליטיקה הישראלית, ויותר מכך – שכמה מהשמות הללו לא ירשו את התואר "יו"ר הליכוד" או אפילו "ראש הממשלה". הופעתו של נתניהו בפוליטיקה הישראלית החלה כמבצע ברק שהגיע מארה"ב. כבר כתבתי בעבר שבהחלט יתכן שזהו האיש שארה"ב זרעה בימין הישראלי – מתוך הבנה (כבר באמצע שנות השבעים של המאה העשרים) שהימין הישראלי יהיה ההנהגה העתידית של ישראל. לא אכנס שוב לאותן עובדות היסטוריות די תמוהות כיצד צעיר ישראלי ימני, שלא מלאו לו אז שלושים שנה, החל לככב בערוצי התקשורת האמריקאים, וכול זאת בימים שהליכוד היה בקושי בשלטון בישראל, כשנה לערך, ואילו תשתית ההנהגה והמשק היו עדיין בידי מפלגת העבודה. ואותו צעיר הפך בגיל 32 לערך לנציג הישראלי באו"ם, כאשר וותיקים ומנוסים ממנו בליכוד חמדו את התפקיד הזה. אין ספק שהאינטרס האמריקאי הגלובלי היה תמיד להשאיר את ישראל כמדינה מערבית באמצע מזרח תיכון מזרחי ואסייתי. מפלגת העבודה – של אותם ימים, הייתה לבנה ואירופאית אבל מה שהחל להתרחש בליכוד, כעליית מנהיגות מזרחית, העלתה בקרב האמריקאים חששות לא מעטים מ"לוונטיזציה" של ישראל, אם הימין אמנם יגיע לשלטון באופן קבוע. נתניהו היה הישראלי הנכון עבורם להותיר את ההגמוניה המערבית בקרב מפלגת הימין הישראלית ששמה הליכוד.
                               מלחמו של נתניהו בראשי המזרחיים בליכוד
      הגעתו לישראל- והתמודדו בבחירות הפנימיות בליכוד של לפני בחירות 1988, לא הותירו ספק לגבי מה שאמור להתחולל בעתיד. מול "אריות" כמשה ארנס, דוד לוי, אריאל שרון ואחרים זכה נתניהו למקום הראשון ברשימת הנבחרים, והעפיל גם על פני בנו של מנחם בגין, על פני בני בגין. מהרגע שנתניהו נבחר לסגן שר החוץ בממשלת שמיר הרי שהוא כבר סימן את המזרחי הראשון שעליו "להטיס" הביתה: את דוד לוי. נתניהו ידע היטב שכול עוד קיימים בליכוד מנהיגים מזרחיים יומרניים הרי שגם אם יבחר ליו"ר הרי שכסאו לא יהיה יציב, משום שרוב המצביעים בליכוד הוא כמובן מזרחיים. באותם ימים המנהיגות המזרחית בליכוד לא הייתה של "יסמנים" אלא של לא מעט מראשי רשויות מוניציפאליות מזרחיים ומוכשרים שהחלו לשים סוף לשלטון העבודה ברשויות המקומיות בישראל. הם לא היו סגני ראש עיר שתוגמלו לשם קואליציה אלא הם היו ראשי המהפך עצמו בערים כמו יבנה, קריית גת, עפולה ועוד. אבל ההתחלה של נתניהו הייתה כאמור עם האדם ששמו דוד לוי, באותם ימים מי שטען ל"כתר" יו"ר הליכוד והיה מנהיג המחנה השני בגודלו בליכוד (אחרי מחנהו של ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר) עם "גוורדיה" של ח"כים רבים ומוכשרים, שלא היו דווקא על טהרת יוצאי המזרח אלא היו גם בהם לא מעט מוותיקי ה"משפחה הלוחמת" של האצ"ל והלח"י. סביב לוי התקבצו ח"כים מרכזיים דאז כחיים קופמן, ראובן ריבלין, יהושע מצא, מיכה רייסר , מיכאל קליינר ואילי הון כדודו מור ודודי אפל. בתחכום הפוליטי והתקשורתי ידע נתניהו לטרפד את עבודתו של דוד לוי, כשר החוץ, ממשרת סגן שר החוץ שאותה קיבל משמיר. בערמומיות יתר הוא ידע ליצור ללוי תדמית של לא יוצלח בעוד שהוא עצמו – נתניהו, הוא הצטייר כהאיש המניע את משרד החוץ. שמיר – ראש הממשלה ויו"ר הליכוד, נתן לנתניהו את הגיבוי החזק ביותר וכך גם אישיות בכירה בליכוד נוספת, כמשה ארנס. נפילת הליכוד לאופוזיציה – בשנת 1992, הביאה מזור לנתניהו, שהפך לפתע ל"אלטרנטיבה היחידה למפלגת העבודה". שמיר – ולאחריו ארנס, נעלמו מראשות הליכוד ועד שנת 1996 הצליח נתניהו לגרום לדוד לוי לפרוש מהליכוד ולהקים את "גשר". גם חזרתו של לוי לליכוד – כסיעת "גשר", לא הצליחה להחזיר ללוי את כוחו. הח"כים שלא פרשו עימו ל"גשר" לא חזרו אליו, ובעיקר הוא איבד את אימון הציבור. מחנה לוי נעלם ולימים נעלם גם דוד לוי. את מאיר שטרית ידע נתניהו להציג כ"שמאלן" עד שגם הלה סר מדרכו ונעלם אי שם בין "קדימה" ל"התנועה". בבחירות 1999 נעלם מנוף הליכוד גם דוד מגן, שפנה ל"מפלגת המרכז", לאחר שגם את צעדיו הצר נתניהו. בשנת 2006 החל להתגלגל "כדור השלג" במשפטו נשיא המדינה דאז, משה קצב. האחרון – על רקע הקמת "קדימה" וירידת הליכוד לסיעה קטנה של 12 מנדטים, הכריז שעם פרישתו מתפקיד הנשיא הוא יתמודד על יו"ר הליכוד מול נתניהו. מיד לאחר דבריו החלה "א. מבית הנשיא" להציק לקצב ובעקבותיה הופיעו גם אחרות. הסוף ידוע וקצב נשלח לכלא במקום להתמודד מול הנתניהו. מאמצע העשור הראשון של שנות האלפיים החל המסע להדרת היריב המזרחי האחרון שנותר מול נתניהו על ראשות הליכוד: סילבן שלום. שלום שימש בימי ממשלת שרון (לפני ששרון הקים את "קדימה") כשר אוצר ושר חוץ מצטיין. ב-2007 – על רקע נצחון קדימה והפיכת הליכוד למםלגה עם 12 מנדטים בסה"כ, נערכו בחירות לראשות הליכוד. סילבן נחשב ביריב העיקרי של נתניהו אבל פרש מהמרוץ בטענה כי "ההתמודדות מול נתניהו בליכוד היא כמו להתמודד מול באשר אל אסד על ראשות מפלגת הבעת הסורית". נתניהו דאג להדיר את שלום מהמאבק ולבחור לעצמו מתמודד הזוי נגדו כמשה פייגלין. ב-2009, משנבחר נתניהו לראש ממשלה, הוא העניק ברגע האחרון לשלום את התפקיד הזוטר של ה"שר לפיתוח הנגב והגליל" והדירו מתיקי החוץ והאוצר. לאחר בחירות 2015 אמנם קודם שלום לתפקיד שר הפנים וקיבל תואר של "המשנה לראש הממשלה", אך מיד אח"כ פרצה פרשת נשים משפטית נגד שלום והאחרון אולץ להתפטר ונעלם מהנוף הפוליטי. שנה אח"כ סגר היועץ המשפטי לממשלה – מנדלבליט, את התיק. כך נותר נתניהו ריק מכול יריב מזרחי משמעותי ובמקום אותם מנהיגים מזרחיים הוא דחף את אנשיו המערביים קדימה, לצד "מריונטות" של נציגי הפריפריה מזרחיים שהפכו לקבלני קולותיו ועושי דברו, ואשר יומרותיהם לראשות הליכוד אינן אלא בגדר בדיחות.
                                               הברית עם דרעי
       גם יחסי נתניהו – דרעי הם די מוזרים, וביחס הפוך למדיניות הליכוד בעבר הרי שנתניהו החל לפתע לטפח את ש"ס ואת דרעי, לעומת שמיר ושרון, שראו בש"ס מתחרים לא רצויים על קולות המזרחיים. את התיקים הפליליים הראשונים נגד דרעי פתחו מהליכוד, בימים ששר המשטרה היה אז רוני מילוא, אז נאמנו של ראש הממשלה באותם ימים, יצחק שמיר מהליכוד. נתניהו ידע היטב שבניית מנהיגות מזרחית אמיתית בליכוד – כפי שחשבו להיות דוד לוי, משה קצב וסילבן שלום, תהיה לו לרועץ. המגמה שלו – ושל שולחיו האמריקאים, הייתה לנטרל דבר כזה, עדי שהמנהיגות בליכוד לא תיפול לידי המזרחיים, ולכן עדיף היה לנתניהו לקדם את אריה דרעי מש"ס כמנהיג המזרחיים בישראל, ולהותיר את הליכוד עם "ראשים לבנים", כפי שפעם כבר התבטא נתניהו (לדברי התקשורת...), ש"לחטיבת "גולני" של בני עדות המזרח חייב להיות רק "ראש לבן". נתניהו יודע שאם לא דרעי יהיה המנהיג המזרחי בישראל הרי שמהליכוד יצלצלו פעמוני הביקוש למנהיג מזרחי בישראל. אי לכך לא פלא הוא שדרעי חזר למשרד הפנים למרות שבתחילה עמדו שלטונות החוק על כך שלא יכהן יותר במשרד ממנו הורשע. ואילו דרעי – "יונה" פוליטית לשעבר, הפך בשנים האחרונות ל"נץ" פוליטי, וממשרד הפנים הוא מפעיל מדיניות קשוחה בענייני גירוש גורמים פוליטיים שמפריעים לשלטון הימין.
                          החשש האמריקאי ממדיניות עצמאית במזה"ת
          יש לציין שדוד לוי, משה קצב וסילבן שלום פרצו דרכים עצמאיות בנוגע ליחסי ישראל והעולם המוסלמי. דוד לוי עשה זאת במישור הפלשתינאי, קצב היה השר הראשון שביקר ב"יום כפר קאסם" בכפר קאסם, ולימים כנשיא הוא לחץ את ידי באשר אל אסד ואף החליף מילים עם נשיא אירן, חמינאי, בפרסית (שפת מוצאו של קצב). סילבן שלום פרץ דרכים להידברות עם פקיסטן והודו וביקר בתוניסיה. אין ספק שנתניהו – איש הרפובליקנים מארה"ב, רחוק מההשקפות הללו, ובמיוחד ממאיר שטרית, שנמנע בחלק מסעיפי הסכם אוסלו. לארה"ב אין סיבה שתחפוץ בישראל עצמאית במזה"ת, ונתניהו הוא בא כוח מעולה עבורה לטרפד זאת. בהיותו שר החוץ נקלע נתניהו לבעיה של עימותים בין יוצאי מרוקו בבלגיה ליהודים שם. שאול עמור – עוד ח"כ ושר לשעבר בליכוד, היה אז השגריר הישראלי בבלגיה. הלה הציע לנתניהו שהוא, כיוצא מרוקו, ידבר עימם בנושא ובנוסח הלה ואילו נתניהו העדיף את המהומות וטרפד את הבקשה בטוענו כלפי עמור כי "אנחנו מדינה אירופאית ומערבית ואין לנו קשר בהידברות כזו עם ציבור ערבי כלשהו". יש לציין שנתניהו היה זה שטרפד לעמור המזרחי את הבחירה לנשיאות גם במחיר היבחרו של ויצמן מהעבודה, ולימים טרפד נתניהו לסילבן שלום המזרחי את מועמדותו מטעם הליכוד לנשיאות (בשנת 2013). משנבחר קצב לנשיאות לא היה נתניהו מעורב, באותם ימים, בפוליטיקה הישראלית.
                                           גזענות סמויה וגלויה
         מנחם בגין דיבר תמיד על "אחוות הלוחמים" באצ"ל, בין אשכנזים למזרחיים, ואילו נתניהו ואשתו מואשמים ע"י עובדי בית ראש הממשלה לשעבר בגזענות מילולית נגד המזרחיים, ובמיוחד בהעלבת העדה המרוקאית. נתניהו גם יודע ש"בכירי" המזרחיים במפלגתו לא יעזו להמרות את פיו גם אם ישפילם עד עפר. וכך גם יודעים היטב מירי רגב, גילה גמליאל, שלנמה קרעי, מיקי זוהר ודוד אמסלם. נתניהו הוא המכוון כיום בליכוד מי מהמזרחיים יבחר ומי יישאר בחוץ, והעיקר לא לתת להם לטפס בדירוג הרשימה והשרים גבוה מדי. איפה הוא ואיפה מנחם בגין המנוח?!    
        

יום רביעי, 1 בינואר 2020

בין שחור ללבן



                 בין שחור ללבן / הרב אליהו קאופמן
       האנטישמיות – בהשקפה היהודית, היא תוצר של ההתנהגות היהודית כפי שמעיה, אך גם בתנאי של קיום ההשקפה התורתית. גם קיום תורה ומצוות אינם עדיין ערובה להתנהגות יהודית – השקפתית נכונה בעניין האיסור להתגרות באומות העולם. והאיסור הזה איננו רק בעניין בני מלכות הרוב בה חיים היהודים אלא גם לגבי המיעוטים הלא יהודים שחיים לצידם.
       נכון אומנם שכאשר מתרחש אירוע אנטישמי בעולם מיד כולנו מאשימים את הגויים ובראש המאשימים הם כמובן חובשי הכיפות היהודים, אבל ההשקפה וההלכה היהודית מורים בדיוק את ההיפך. "על חטאותינו גלינו" זהו משפט מפתח לבירור אסונות יהודיים. הגמרא מורה לנו שוב ושוב כיצד להיזהר מהתגרות באומות העולם ולא רק באלה השליטות עלינו. לא לחינם אמרו חז"ל ש"אין פורענות באה לעולם אלא בשל ישראל". ה"אור החיים" הקרוש מסביר בפרשת "ראה" בספר "דברים", כי ה"ברכה" וה"קללה" הינם אותו הדבר: האינטלקט היהודי הגבוה מעל אומות העולם, אבל העניין הוא בניצולו הנכון של האינטלקט הזה. אם הוא מנוצל עפ"י דרך התורה וההלכה הרי שהוא מביא ברכה לעם היהודי ואומות העולם סוגדות ליהדות ולבנייה אבל אם האינטלקט הזה מנוצל בדרכן הלא תורתית של אומות העולם, ולא עפ"י קוד תורתי, הרי שרק קללה מביא האינטלקט הזה, ובמיוחד הוא מעורר את שנאת האומות המקנאות ביהודי המצליח. וכל זאת כתב ה"אור החיים הקדוש כשלוש מאות שנה לפני ה"אנטישמיות המודרנית" באירופה, שיצאה בעיקר נגד היהודים המודרניים והמתבוללים! אינני יודע מה מדוע בדיוק אירע מה שאירע במונסי שבארה"ב אך מסתמא שצריך לעשות גם בשורותינו את הביקורת הנכונה והתורתית כדי להבין את הטענה ההלכתית כי "על עוונותינו גלינו", כדי לנסות ולהוריד את מפלס האנטישמיות בעולם בדרכה של התורה וההשקפה היהודית תורתית.
                                            התגרות במיעוטים
        בעבר הדגשתי את עזותם של גורמים יהודיים וישראליים בעולם להתנגש בממשלות ובציבור האומה שבה הם חיים ופועלים בארצות העולם. טענתי אז הייתה כי העזות הזו – במדינה נוכרית (וברוב המקרים כתוצאה מעימות פוליטי לטובת מעשייה של מדינת ישראל) הם אלה שמביאים אח"כ לא פעם לתגובות אנטישמיות של הרוב הלאומי באותן מדינות. הפעם – על רקע הטרוריסט השחור בעיירה מונסי שבארה"ב, אני רוצה להאיר נקודה אחרת ביחסים עם הנוכרים, שבה לדעתי הציבור החרדי חוטא, ובגדול. להבדיל מהחילוניים והדתיים – לאומיים היהודים הרי שהציבור החרדי בחו"ל מבין היטב את עניין הלויאליות לשלטון ולעם השליט באותה מדינות גלות בה הוא נמצא אבל הפירוש שלו לעניין האיסור להתגרות באומות העולם הוא צר מדי ומוגבל מדי, לדעתי, אך ורק לאומה השלטת שם. יתכן מאוד שבעיית הבנה זו איננה עניין של עשרות אלא שנים, אלא אולי של יותר ממאות שנים. במדינות נוכריות – בהן הרוב הלאומי הנוכרי היה חד לאומי, או עם מספר קטן מאוד של קבוצות אתניות ודתיות אחרות לא משמעותיות, הרי שההבנה והחיים עם אומת הרוב היו חיים נורמאלים למישרין בהבנת אי ההתגרות בנוכרים וקבלת עול הגלות, אבל במדינות רב לאומיות – ובמיוחד בימינו אנו, מתחילות לצוץ הבעיות האמיתיות כאשר קיים מתח בין שלטון הרוב ללאומי המיעוט, שלא פעם מדובר בכמות אדירה וגם במספר לא קטן של ישויות אחרות מאשר שלטון הרוב. גם הנאמנות לשלטון עצמו – מצד היהודים, יכולה לעמוד במבחן לא פשוט כאשר מתחיל מרד באותו שלטון, אפילו מתוך אומת הרוב. התורה מורה שגם במצבים האלה ה"אי התגרות באומות" יחול לא רק בעניין אומת הרוב אלא גם כלפי אומות ודתות המיעוט, מבלי לנגוע לרעה בנאמנות לאומת הרוב. גם לכך כיוון הפסוק של חז"ל על עם ישראל, כ"כבשה בודדת בין 70 זאבי אומות העולם". ונתחיל בדוגמא מתימן הרחוקה, שלפני יותר ממאתיים שנה. יהודי תימן היו מאז ומתמיד – בימי גלותם בתימן, "בני החסות" של השלטון המקומי ומכוח זה הם היו נאמנים לו באופן אבסולוטי. באותה תקופה נידונה החל עימות של מורדים נגד האימאם התימני השליט. אט, אט התרחב העימות והמרד התעצם. לפני היהודים עמדה השאלה הלא פשוטה – האם להמשיך בנאמנות הבלתי מסויגת לשלטון, גם כשהשלטון הזה עומד בסכנת נפילה, שאחריה המורדים ישלטו ועלולים יהיו לחסל את כול היהודים בשל נאמנותם העיוורת לאימאם? ההחלטה לא הייתה קלה, גם משום שמחינת הכרת הטוב לשלטון המרכזי ההלכה אסרה לעבור לצד המורדים. ואז תושבי העיר צנעה – בירת תימן (שם היה מרכז המרד העיקרי) החליטו – לאור הוראת רבניהם, לעזוב את העיר, תוך הכרזת ניטראליות, ולעבור לפריפרייה הרחוקה עד שייפול דבר, וכך אומנם היה. לאחר שנתיים חזר האימאם לשלוט ויהודי צנעה חזרו לעירם. הצהרתם של היהודים התימנים דאז – לא לתמוך בשום צד לוחם ולא להתערב בענייני הערבים, התקבלה באהדה הן ע"י השלטון המרכזי והן ע"י המורדים. כלומר, גם הנאמנות לשלטון המרכזי בול מדינה ומדינה איננה "אור ירוק" להתגרותם של היהודים בישויות לאומיות ודתיות אחרות, שאפילו אינן נאמנות לשלטון המרכזי. וכאן מסתמא היא הבעיה של יהודים רבים בעולם – ובעיקר ביהדות החרדית העולמית, ובמיוחד בארה"ב.
                                             הבעיה עם השחורים
       מזה שלושה עשורים שכותב שורות אלה עד לכך שבציבור החרדי בחו"ל – במיוחד בקרב יוצאי אשכנז, הרי שהנטייה לזלזל ולהתעמר מתחת לשטח, ואפילו על פניו, בקבוצות אתניות שאינן מהקבוצה הלאומית השלטת, היא נטייה טבעית. במיוחד אמורים הדברים בקונפליקט בין היהודים החרדים לשחורים בארה"ב, אך גם אפילו לשחורים בבריטניה או למרוקאים בבלגיה. אין שום ניסיון למגע דיפלומטי ישיר עם הציבור השחור, בעיקר כפי שבבריטניה קיים מגע חרדי – חסידי עם המוסלמים מאפגניסטן ומפקיסטן למשל. החרדי יכול להבין איכשהו שצריך לפעמים למצוא שפה משותפת והתנהלות עם המוסלמים – מהסיבות הביטחוניות ועד העניין הדתי, שלפעמים הוא גם חזית משותפת לשמור עקרונות הדתות שלהם מול שלטון מודרני החפץ ב"התיוונות" חדשה. החרדי יכול להבין שהקשר עם סינים, עם היפנים ועם הודים נחוץ מבחינה עסקית, אבל עם השחורים – יוק! לרוב החרדי האשכנזי נוח להיות חלק מהשלטון הלבן בארה"ב, בבריטניה ובבלגיה. זו יותר הזדהות גזענית – מערבית מאשר השקפה תורתית. ההשקפה הדתית הטהורה איננה מבדילה בין נוכרים לנוכרים אלא תולה את ההצלחה במדינת הגלות ביהודים עצמם, ובמיוחד בדבקותם בתורת ישראל. נכון אמנם שבתורה נאמר במפורש על עונשם של השחורים בפרשת מה שעולל חם אביהם לאביו נוח, וכי ייעודם להיות בשל כך ל"עבד עבדים למו" אך אין זה מתפקידו של יהודי תורתי ללחוץ את השחורים ולבזות אותם. העניין של קיום שלטון ה"אפרטהייד" בדרום אפריקה וברודזיה עלה לא פעם כ"שאלת רב". היו מבין בני התורה היהודים שהציגו זאת כהתגשמות ה"עבד עבדים למו" ומשום כך עלתה השאלה האם לא לתמוך בשיטה הזו בכול מקום בעולם, כיהודים שומרי תורה ומצוות ונאמני התורה ? אבל אחד מגדולי ישראל בארה"ב – הרב הגאון משה פיינשטיין זצקו"ל, ענה בבירור כי אמנם ה"אפרטהייד" והעבדות של השחורים, קודם לכן בארה"ב, היו דוגמא להתגשמות "עבד עבדים למו" אבל יש להתייחס לכך – כיהודים, כאל "שב ואל תעשה", משום שכך משתקפת המראה הטבעית של הפסוק אבל בשום פנים ואופן אסור להשתתף בחקיקת חוקים לשם שימור העניין ולא לגרום ללחץ להמשך האפליה כי יד אדם מתערבת בכך וכבר לא ניכר שזהו מעשה ה'. גדולי ישראל גם טענו שאין ליהודים – האמורים להתקיים מעבודה רוחנית, להשתתף בדיכוי עמים אחרים, שהרי אין לבטוח בכך שהתחברותם למדכאים השליטים תועיל להם כאשר המדוכאים יתקוממו נגד היהודים, השותפים בדיכויים. אבל כול זאת יפה ללימוד תיאורטי משום שעניין כינוי השחורים כ"שווארצ'ס" וכו', במיוחד ע"י יהודים חרדים, פשט והשחורים גם חשים בכך, בארה"ב בעיקר. ה"חזית הנוספת" נגד השחורים מיותרת לדעתי, מצד היהודים. יהודים חרדים למדו לחיות בארץ ישראל, בארה"ב ובאירופה לצד נכרים מחבר העמים הגזעני וממזרח אירופה האנטישמית אבל עם השחורים – שמעולם לא עמדו באופן מאורגן מאחורי פוגרומים רעיוניים אנטישמים, הרי שהיהודים החרדים לא למדו לחיות איתם. הסיבה היחידה לכך היא גזענות לבנה. אין ספק שהגזענות החרדית כנגד השחורים – מול הביסוס הכלכלי של היהודים, "מושכת אש" כנגד היהדות החרדית האמריקאית, ובמיוחד כאשר השחורים בארה"ב חיים ופועלים מתוך תגובות אמוציונאליות אלימות ביותר, שגם ציבור אמריקאי לא יהודי פוחד מהן.
                                                 הצד הבריטי
       חיי בבריטניה – והמשך ביקורי התכופים שם, הביאו לי מקרוב היכרות גם עם השחורים שם. גם שם גיליתי – אם כי במינון הרבה יותר נמוך מאשר בארה"ב, כי היהדות החרדית מסתייגת מקשר לגופו של עניין עם השחורים מאשר עם האנגלים למשל, או אפילו עם בני לאומים אחרים. סיבת הגזענות היא התשובה היחידה לכך. למעשה השנאה האנטישמית ליהודי – עם הסטריאוטיפים של "היהודי העשיר והנצלן", קיימת בבריטניה יותר אצל האנגלים הלבנים העניים מאשר אצל המוסלמים, השחורים או מהגרי המזרח הרחוק. תופעה אחרת – גם היא גזענית ובוודאיי מטופשת, היא הזלזול של לא מעט של יהודים חרדים בעובדות משק בית ממהגרי מזרח אירופה בבריטניה. כיוצא רומניה, יצא לי ולאשתי לשמוע לא מעט עוזרות בית מרומניה, שחיות בלונדון בירת בריטניה, כי כאשר הן מגיעות לבתי חרדים לא מעטים הן "זוכות", בפניהן ושלא בפניהן, להקנטה במילה "גוייתה", שהעוזרות הללו מבינות היטב כי מדובר כאן בהקנטה, בדיוק כמו שזקניהן היו קוראים לאבותינו במזרחה אירופה "זי'ד, "זי'דאן" או "זי'דו". ההקנטות הללו אינן מוסיפות ליהדות ולתורה שלנו, ומנגד הן יכולות בהחלט לעורר את את הר הגעש האנטישמי החבוי בתוך כול מזרח אירופאי, ולעתיד לגרום למוקנטים להתנקם ביהודים אחרים. עוזרות הבית הללו הן גם לא פעם נשים אקדמאית שמסיבת העוני בארצותיהן הן עובדות בכול העבודות הקשות והמזדמנות באירופה המערבית ולכן גם אין סיבה להוסיף על סבלן. מכאן שההשלמה החרדית עם האדון האנגלו – סכסי בארה"ב או הבריטי הלבן בבריטניה וכו' איננה עדיין מיצויה של ההשקפה "לא להתגרות באומות העולם", אלא יש למצות את המשפט הזה גם לגבי מיעוטים אחרים. כאן רק אוסיף שהכינוי "גוייתה" בבריטניה, בארה"ב ובבלגיה איננו נשמע מהיהדות החרדית כאשר מדובר בעובדות אנגליות בבריטניה, בעובדות פלמיות וצרפתיות בבלגיה או בעובדות אנגלו – סכסיות בארה"ב...
                                                      ת"ח ות"ט
        לא אכנס כאן להיסטוריה הרחוקה אבל להשקפתי הטעות ההיסטורית הזו הייתה גם אחת הבעיות לפוגרומים של ת"ח ות"ט, כאשר היהודים ברחבי פולין הגדולה דאז נטבחו ע"י הקוזקים, ע"י האיכרים האוקראינים וע"י הטאטרים, במאבקם נגד האצולה הפולנית, אליה נצמדו היהודים ושימשו בידה אמצעי לחץ כלכלי נגד אותם המיעוטים המורדים.
                                         ההצעה ליהודי ארה"ב
         לצד כול השמירה ההדוקה בארה"ב – על היהודים שם, הייתי מציע לכול גווני הקשת היהודית בארה"ב לפתוח מגע ישיר – וללא תיווך רשמי אמריקאי, עם ארגוני השחורים וההיספאנים כפי שיהודי "סטאמפורד היל" החרדית – חסידית בלונדון הבריטית עושים זאת למעלה מעשרים שנה עם המוסלמים האפגנים, ההודים, הפקיסטינים והערבים, שחיים בשכנותם.