יום שני, 12 במרץ 2018

קומו צאו מתוך ההפיכה


בס"ד
              קומו צאו ההפיכה / הרב אליהו קאופמן
       אנשי הכיפות הסרוגות זועקים מרה ובעקביות כנגד הצבא את הטענות האמיתיות מדוע היהודי הדתי איננו יכול לשרת בו בעוד שהחרדים הציונים עדיין מגמגמים את הקלישאות הדוגמתיות ההיסטוריות על "לימוד התורה" הקדוש שבזכותו קיימת הטומאה החילונית והאנטי דתית.
      דווקא אנשי הכיפות הסרוגות הם אלה הזועקים באמת ותמים, ובצורה ברורה, מדוע אסור לצעיר חרדי להתגייס. הם כמובן – ברובם, אינם קוראים לסירוב אבל היציאה שלהם נגד המעטפת החדשה של הצבא הישראלי מביאה למסקנה ברורה עבור כל צעיר דתי: של נעלייך הצבאיות וברח לך מהטומאה הזו. הניסיון של החרדים הציונים לצבוע את השתמטותם בצבעי ה"תורה הקדושה" היא המשך לצביעות ושקר ההיסטורי. בחוגים סגורים, ומאחורי דלתות הבית הם מודים בסיבה האמיתית, מזה עשרות שנים, אותה סיבה שה"סרוגים" אומרים אותה כיום בגלוי: הצניעות. ל"סרוגים" יש מניות בתוך הצבא הזה – מניות שרק עולות. כשהם החליטו להתגייס הם באמת האמינו שזה יהיה צבא יהודי במהותו ולא עוד תא של שמד ופריצות, שיאיים על המשך דתיות בניהם – ובמיוחד בנותיהם. גם החרדים הציונים צפו את זה אבל כדי לומר זאת בגלוי – כמו ה"סרוגים" הם היו צריכים להתגייס בעצמם ולהוכיח זאת, ואת זה הם כמובן לא רצו ולכן הם המציאו את סיפור "לימוד התורה" כ"צבא השם" שמגן על הנלחמים ממש, למרות שהם ידעו כי הטהור איננו יכול להתפלל להצלחת הטמא. בימים אלה גם מנציגי ה"עדה החרדית" נמנע מלומר את האמת – על כך שהצבא הוא סכנה לשמד משום הפיכתו למוקד של אנטי צניעות ופריצות ממש, וזאת בגלל מעורבותם של כמה פרטיזנים חסרי ניסיון פוליטי שמסתובבים בשם ה"עדה החרדית" ושהפקידו את המו"מ על אי גיוסם בידי פוקרים חילוניים מהשמאל האנטי דתי, שדרש מהם לא לדבר על בעיית הנשים בצבא! עולם הפוך כבר כתבנו?!
       הדחתו של הרב צבי קוסטינר , מתפקידיו ה"רבניים הצבאיים", בגלל שיצא נגד גיוס הנשים, חייבת להדליק "נורה אדומה" לציבור הדתי לאומי אם הוא חפץ שנשותיו תמשכנה ללדת ולחנך ילדים שורי שבת, כשרות וטהרת המשפחה. הרבנים הדתיים לאומיים שבוזו עד כה בגלל הגנתם על אורח החיים הדתי שלהם בצבא הם ההאזהרה לציבור הדתי לאומי כולו. ח"כ בצלאל סמוטריץ קרא בעבר לסרב לשרת בצבא כזה וראו איזו מהומה קמה. אם כל שמונת ח"כי ה"בית היהודי" יעשו זאת, ואילו ח"כי ש"ס ו"יהדות התורה" יתחילו סוף כל סוף לומר את האמת על התנגדותם לשרת בצבא, אזי, אולי תיעצר הגזירה הזו ואסון רוחני וגשמי גדול ימנע.
                                            הגועליציה  
       מלכתחילה היה ברור לי ה"משבר הקואלציוני" אינו אלא הצגה מבוימת היטב ע"י הליכוד , "יהדות התורה", "ישראל בתינו" וש"ס כדי להקדים את הבחירות. הליכוד נע בסקרים בין 34 ל-36 מנדטים ערב העמדתו הצפויה לדין של נתניהו. זהו בדיוק הרגע להקדים את הבחירות ולמנוע סיכונים פוליטיים שידרשו העמדת מנהיג חדש בראש הליכוד, שכמובן שווה פחות מנדטים. ל"יהדות התורה" יש עדנה בסקרים. ברוב הסקרים מדברים עליהם כבעלי שמונה מנדטים והיה אפילו סקר אחד שצפה להם כעשרה מנדטים. חוץ מזה, הרי שהקדמת הבחירות בגלל מלחמתם , כביכול, נגד הגיוס היא הערובה הטובה ביותר להעלאת מספר המנדטים שלהם בקרב הציבור החרדי התמים, המאמין לעיתונות הצפון קוריאנית – החרדית, שעסקני החרדים הציונים הם מפקחיה ה"רוחניים". "ישראל בתינו" הפכה למפלגה מצטמקת. הדור הצעיר יוצאי חבר העמים, חפץ לצאת מ"עדתיותו" להצבעה ממלכתית שבין ימין, מרכז ושמאל כמו כל ישראלי חילוני נורמאלי. זה אומר שליברמן עלול לצנוח לארבעה מנדטים בלבד, ובעתיד גם להיעלם. אי לכך היה חייב ליברמן למצוא איזו תחבולה שתותיר את האלמנט העדתי – לאומני של הסלאבים על אש גדולה. עניין הגיור הוא כבר נדוש וחוץ מזה שש"ס כבר איננה מפחידה איש ולכן עוד הסכם – עם אריה דרעי, על "כוכבית גיור" חדשה הוא פשוט מיותר. ולכן עניין הגיוס הוא הנושא שאפשר עימו לערוך "דיל" עם החרדים כדי שהלעתו תעזור לשני הצדדים לגרוף קולות סקטורייאלים ולהחזיר הביתה את אלה שחשבו הפעם להצביע ב"ראש פתוח". ואילו ש"ס המצטמקת חפצה לתפוס את אלי ישי כשהוא אינו מוכן לבחירות.
     לא במקרה ה"בית היהודי" רותח נגד כולם. להם היה נוח עיתוי שונה לגמרי ועם סיבות מדיניות או איזו תקרית ביטחונית ובינלאומית גם יחד. הגיוס כבר מהם והלאה, ומה עוד שגם הם עצמם משמיעים בזמן האחרון גחמות נגד הצבא, דבר שעלול להחזיר בוחרים חילוניים שלהם לליכוד, ואף ל"ישראל בתינו". ולשם כך היה צריך בנט לאיים על נתניהו בהתמודדות מולו על ראשות הממשלה. וגם גב' איילת שקד עדיין לא ביססה את מעמדה כשרת משפטים כל יכולה, ולאחר הבחירות לא בטוח בכלל שהתיק המעניין הזה יחזור ל"בית היהודי".
                                        מלחמת בר שלום  בש"ס
        מלחמתה של גב' עדינה בר שלום נגד ש"ס, ובמיוחד נגד אריה דרעי, רחוקה מלהיות "מלחמה לשמה". לא לחינם היא פלטה כי עדיף היה שש"ס תיעלם – אותה תנועה שאביה, הגר"ע יוסף זצ"ל, הקים בעשר אצבעותיו וירק דם עבורה. את גב' בר שלום לא מעניין כלל אם התנועה הזו היא באמת דתית או שמא ראשיה אינם בדיוק הגונים. את הגב' בר שלום עניינה רק ההבטחה של דרעי – ערב בחירות 2015, כי בבחירות הקרובות היא תהיה הח"כית הראשונה ברשימה חרדית. קרי – ש"ס. אבל דרעי לא עמד בהבטחתו ולא משום היותו שמרן חרדי אלא שפשוט העמדתה של בר שלום – אישה סוררת ומורדת, ברשימת ש"ס היא בעצם בקע בדיקטטורה של דרעי במפלגה זו. בר שלום האמינה כי הקמת "מועצת החכמות" בש"ס – ע"י דרעי, תהיה הפתח לפמניזם חרדי, אבל חוץ מהבטחות סרק היא לא ראתה מאומה. דרעי פשוט לא התכוון מעולם להאציל לה סמכויות. עבור גב' בר שלום הרי שהקמת ש"ס החרדית – ע"י אביה ואחיה, לא הייתה מעולם מפעל חיים חיובי אלא עוד קולר על צוואר נשים חצי חילוניות כמותה.
      וישנה עוד סיבה אישית לכך שגב' בר שלום תתעב את ש"ס. לבר שלום חתן החי בבריטניה ואשר הקהילה הסורית – חלבית בארה"ב שלחה אותה לגלות הבריטית משום עמדותיו המשונות בענייני דת ויהדות. האיש הלה – דואק שמו, החל בבריטניה – בקהילה ספרדית וותיקה אך שולית ביותר, לדבר בזכות אנשי התועבות ובזכות היותם לגיטימיים. תגובתם של אחיה של בר שלום לא איחרה לבוא. הללו – בראשות הרבנים יצחק ודוד יוסף, קראו לרבני בריטניה להחרים את האיש וזה כאב וכואב לגב' בר שלום, שדעותיה אינן רחוקות משל חתנה המוחרם. את ש"ס הנוכחית – זו של אחיה, היא הייתה מעדיפה למחוק מזיכרונה, ולא מעט גם בגלל שהללו ביזו שוב ושוב חתנה.
                                      מה שמויאל אינו יודע...
      אלי מויאל – ראש עיריית שדרות לשעבר, השיר פניו למצלמות ולא התבייש להאשים את בני עדות המזרח בקנטרנות לנוכח זעמם על מה שהתגלה כקיפוח עדתי - סידרתי מתוכנן עד היסוד נגד עדות המזרח עם קום מדינת ישראל, וזאת על רקע הסדרה "סאלח, כאן זה ארץ ישראל". מר מויאל טען שטוב היה ש"האשכנזים הקימו כאן מדינה דמוקראטית ולא בני עדות המזרח, אחרת הייתה כאן קמה מונרכיה ערבית, כי את זה הכירו בני עדות המזרח". אבל בכל זאת האמת מורכבת יותר ממה שמר מויאל מספר.
       מדינת ישראל הוקמה בעיקר ע"י יהודי רוסיה, פולין ואף רומניה, הונגריה וגרמניה. האמנם היהודים הללו הגיעו מדמוקרטיות מסודרות ונאות כדוגמת ארה"ב וצרפת למשל ? לא בדיוק. יהודי רוסיה לא הכירו מעולם דמוקרטיה משום שעד 1917 הם חיו תחת המונרכיה של הצאר ויום אחד אח"כ הם חיו תחת הקומוניזם הדיקטטורי והאכזרי, ממנו הם הושפעו לא מעט, ובמיוחד בדרך ובצורת אפליית עדות המזרח. יהודי פולין חיו רק בין שתי מלחמות העולם ב"דמוקרטיה" עלובה ושסועה שרק הולידה אפליות ורדיפות אנטישמיות. לפני כן (קודם לשנת 1918) הרי שמדינת פולין לא הייתה קיימת ויהודיה חיו בין המונרכיות של רוסיה, אוסט - הונגריה ופרוסיה הגרמנית. ברומניה הייתה תמיד מונרכיה של מלכים ממוצא גרמני, וממש לפני מלחמת העולם השנייה השתלט עלייה הרודן הפרו נאצי – יון אנטונסקו. וכך גם היה תחת המשטר ההונגרי של הרודן הפרו נאצי ששמו היה הורטי, ואילו מגרמניה הגיעו יהודים שחיו תחת המונרכיה של הפרוסים, ולאחר שנת 1933 הם טעמו את טעם הדיקטטורה הנאצית. בין השנים 1918 ל- 1933 הייתה הרפובליקה הווימארית למדינה חלשה, נבוכה ושסועה שמה שהקרינה היה רחוק מלהיות משטר דמוקראטי מבוסס אלא משטר דל ועלוב שהנאצים עלו על גבו. את כל בניית הסטרוקטורה הציונית – עד הקמת המדינה, יצקו יהודים בריטים שהיו שלילי משטר מונרכי בריטי עתיק יומין שבמיוחד התמחה בקולוניאליזם ובמניפולציות אנטי דמוקראטיות. אבל כל ההיסטוריה הזו ואת משמעותיה החברתיים והמדיניים הינם כנראה שיעור כבד מדי עבור מר מויאל משדרות...
     אז אולי באמת צריך לבדוק האם כל ההפליה הזו – של בני עדות המזרח ע"י הציונות, לא הייתה פרי הלימוד המונרכי האכזרי של משטרים אפלים ממזרח אירופה כמו המונרכיות של הצאר הרוסי, הרומנים והגרמנים ואח"כ פרי לימוד דרך היישום הדיקטטורית של הקומוניסטים, הנאצים והפשיסטים של רומניה והונגריה, ולבסוף גם התמחות פרקטית בקולוניאליזם בריטי ?...
     
  

יום שישי, 9 במרץ 2018

הפלשתינאים היהודים


בס"ד
                     פלשתינאים יהודים / הרב אליהו קאופמן
     לפני שאתחיל במאמרי הריני מבהיר מילולית שני מושגים שטעות בהבחנתם תקשה על הבנת תוכן המאמר. ראשית דבר הרי שהמושג "פלשתינאי" היה מושג של מיקום גיאוגרפי זמן רב לפני שהפך למושג לאומי. המושג הלאומי הזה מבטא כיום את מוצא הגיאוגרפי של חלק מבני האומה הערבית אבל עד לפני כמה שנה הוא ביטא לא רק את מקורו הגיאוגרפי של הערבי בלבד אלא גם של אחרים, ובכללם יהודים. "פלשתינה" היה שמה הלועזי של ארץ ישראל ואפילו הורי – בשנות השישים של המאה העשרים, קראו כך לארץ ישראל לפני שעמדנו לעלות אליה. מכאן שלא יראה מוזר אם בהמשך המאמר אקרא לקבוצת יהודים בארץ – וחלק שגלו בנתיים ממנה, בשם פלשתינאים. הנקודה השנייה היא העובדה שעם ישראל איננו עם אלא דת ועל כך כבר קבע רבינו סעדיה גאון – לפני לעלה מאלף שנה, כי "אין אומתנו אומה אלא בתורתה". מכאן שלא יהיה לזרא כי אתייחס במאמר לדתיים היהודים בלבד כעם ולא אכיר בכללות המושג "יהודים" בהקשר אתני.
      כיבושה של ארץ ישראל ע"י הציונות – מיום דרוך המנדט הבריטי בשנת 1918, יצר מצב חדש שבו הישוב החרדי התפצל לימים לכאלה שקיבלו אט, אט את הכיבוש הציוני כעובדה והסכימו להיכלל ב"עם החדש", ואח"כ במדינה החדשה", ומנגד נותרה קבוצה של ה"ישוב הישן" שהמשיכה ללחום נגד ההשתחברות מחדש של היהדות החרדית להוויה הציונית - הקולוניאליסטית. בראשית שנות העשרים של המאה העשרים קיבלה הקבוצה הזו עצמאות כעדה דתית – לאחר שראשייה ורבניה לא הסכימו להיכלל תחת האוטונומיה הציונית ותחת מוסדות הדת מעטם הציונים, ובראשם ה"רבנות הראשית לישראל". העדה העצמאית הזו נקראה ה"עדה החרדית" ובה נכללו כל חוגי החרדים שלא הסכימו לחסות הציונות. בראש העדה הזו עמד אז הרב יוסף חיים זוננפלד זצקו"ל. במישור המדיני והפוליטי שילמו אנשי ה"עדה החרדית" מחיר דמים על מלחמתם להמשך החיים התקינים עם שכניהם הערבים.
      בשנת 1924 יזם פר' יעקב דה האן – נציגה של ה"עדה החרדית", פגישת שלום ראשונה מאז הכיבוש הבריטי, בין יהודים לערבים. המשלחת החרדית נפגשה בעבר הירדן עם האמירים פייסל וחוסיין וסיכמה בכתב להתנגד להמשך ההתנחלות הציונית. את האישור הסופי וההסכמה למסמך העניק הרב יוסף חיים זוננפלד. באותם ימים היה הישוב החרדי והדתי הרוב. בסוף חודש יוני 1924 נרצח פר' דה האן ע"י הציונים – בהוראתו של יצחק בן צבי. יום לאחר הרצח היה אמור דה האן לטוס ללונדון ולייצג שם את ה"עדה החרדית", את "ברית השלום" ואף את ה-פ.ק.פ., בדרך לביטולה של "הצהרת בלפור" ע"י שלטון ה"לייבור" שעלה אז בבריטניה, במקומם של השמרנים. באותה תקופה תמכה גם "אגודת ישראל" העולמית בהסכם עם הערבים. לאחר הרצח נכנס הישוב החרדי לפחד של יומות שלום מפני הטרור הציוני ובשנת 1937 אף אירע פילוג ב"אגודת ישראל", כשרוב הארגון קיבל עליו את מסקנות "וועדת פיל", לשתי מדינות בארץ ישראל. הפלג הפורש התאחד עם ה"עדה החרדית" ומאז נותרו כאופוזיציה לשלטון הציוני ולדתיים ולחרדים שקבלו את השלטון הזה בהסכמה מעשית. הקבוצה הרדיקלית יותר בגוש ה"ישוב הישן" של ה"עדה החרדית" הוקמה כבר בשנת 1935 ונקראה "נטורי קרתא". זו גם הקבוצה היחידה בגוש הזה שהמשיכה את הקשר הגלוי והישיר עם הערבים גם לאחר רצח דה האן.
     בשנת 1948 – משהוקמה המדינה הציונית, קיבלה על עצמה ה"עדה החרדית" את פסיקותיו של האדמו"ר מסאטמר ובין השאר היא איננה משתתפת בבחירות לפרלמנט הציוני ולרשויות המקומיות, היא איננה מקבלת כספי ציבור מהציונים וחלק גדול ממנה איננו נהנה מכספי ה"ביטוח הלאומי". אלה הם היהודים הפלשתינאים שמאז ומתמיד סירבו גם לשרת בצבא הציוני. הם אינם מכירים בשלטון יהודי כלשהו טרם בוא המשיח ונלחמים נגד הלאומנות החרדית המתרגשת עלינו כל יום. עד לפרשיות "חוק טל" ו"גיוס החרדים" גם המדינה לא הטרידה את בני הנוער של אותם חרדים, בידעם כי את הללו עדיף בכלל לא לגייס. אבל בעשור וחצי האחרון חל שינוי בעניין.
         במסגרת העסקאות בין החרדים הציונים – "יהדות התורה" וש"ס, לממסד הציוני בנוגע לגיוס החרדים, הרי שמדובר בעסקה של העברת אלפי חרדים כל שנה לצבא הציוני כדי ששאר החרדים הציונים ימשיכו לא לשרת בו ואילו שתי המפלגות הנ"ל יוכלו להמשיך לקבל דמי לא יחרץ על שירותם עבור הציונים. מכאן שכל הויכוח בין יאיר לפיד לליצמן הוא האם ישרתו כל שנה עוד ששת אלפים חרדים נוספים או רק שלושת אלפים. העסקה הזו היא גלגול היסטורי של העסקה מלפני כמאתיים שנה, עת הקהילה היהודית של רוסיה העבירה מכסות של "קנטוניסטים" לצבא הצאר הרוסי כדי ששאר ילדי ישראל לא יגויסו. אי לכך – ממש כמו אז, הרי שהמכסות מעבירות את הצעירים החרדים שאינם מאוגדים בחוגים החרדים המרכזיים כמו החסידויות, חוגי הליטאים סביב "דגל התורה" וחוגי עילית של הספרדים מש"ס. שאר החרדים הלא מאורגנים – במיוחד מקרב בני עדות המזרח ועולים חדשים חרדים, חשופים לסכנת הגיוס. ועימם אלה אשר מעולם לא השתתפו בבחירות, בלאומנות נגד הערבים, והצבא בעבר שחרר אותם ראשונים: הפלשתינאים היהודים.
      מאחר ולאנשי ה"עדה החרדית" וסביבותיה אין ייצוג בפרלמנט הציוני הרי שאנשיה הפכו הפקר ויום, יום אפשר למצוא שלושים איש ממנה ומה"פלג הירושלמי" שפרש מ"דגל התורה", אשר נעצרים על אי מוכנותם לשרת, ללא קשר ללימוד התורה ולשאר סיפורי התירוצים החרדים – ציונים. הממסד הציוני קפץ על המציאה הזו מסיבה נוספת. ע"י גיוסם של הללו מנסים בממסד הציוני להקטין את מספרם של האנטי ציונים האחרונים שנשארו ביהדות החרדית, בתקווה שהמתגייסים החרדים מקרב ה"עדה החרדית" יהפכו בצבא ללאומנים. כך הם למשל מנופפים בגיוסו של נכדו של האדמו"ר מסאטמר וכך הם משתמשים בשניים שבעבר הציגו את עצמם כ"דוברי ה"עדה החרדית" והפכו ללוחמים נגד השקפתה כיהודה משי זהב ושמואל חיים פפנהיים. אבל רוב הפלשתינאים היהודים מגלים מסירות נפש ונכנסים בזה אחר זה לכלא כנגד המזימה הציונית. בשבועות האחרונים הם פנו – גם דרך כותב שורות אלה, לח"כים הערבים והאחרונים הבטיחום לסייע בעדם.
     
      
       
 
       

יום שלישי, 6 במרץ 2018


בס"ד
                   מפלגת הרמאים / הרב אליהו קאופמן
       סיפורו של ה"חרדי המחופש" הוא המשך לרמאויות השוק של ה"שרות הצבאי", תואר ה"דוקטורט", ה"ידענות המופלאה" ושפיכת דמם של האתיופים עפ"י אגדות השוק של מפלגת "יש עתיד" ושל העומד בראשה, יאיר לפיד.
      הסיפור על האיש החילוני מ"יש עתיד" שהתחפש ל"חרדי" הוא המשך ההוכחות כי מדובר במפלגת רמאים אבל ברמת השוק הירודה ביותר. וניגש לראש שלה כי לא לחינם הדג מסריח מהראש, והראש ב"יש עתיד" הוא זה הקובע היחיד שם. מי שיספר לי כי יאיר לפיד לא ידע מי עומד לצידו הרי שיהיה או שקרן מועד או טיפש מדופלם. יאיר לפיד היה חייב להכיר פעיל מפלגה וותיק כמו אותו מתחפש, וכשלפיד העמידו לצידו בראש ההפגנה, הוא היה שותף מלא ברמאות הגדולה, שהרי הוא ידע שהלה אינו חרדי אך העמידו לידו כדי לרמות בסחר שוק את התקשורת ואת הציבור. זהו המשך דרכו של הלפיד הזה שלפני בחירות 2013 דרש שר אוצר כלכלן ואח"כ, כשמונה בעצמו לתפקיד, הוא טען שלא חייבים שר אוצר הבקיא בכלכלה. זהו ההמשך ל"דוקטורנט" המפורסם של לפיד. זהו ההמשך ל"השכלתו" הרחבה של האיש שעומד בראש "יש עתיד" וזהו ההמשך לחבריו של לפיד כיעקב פרי עם סיפור "שירותו" בצבא ושל ח"כ תמה שאטו על "אי ידיעתה" בעניין שפיכת תרומת הדם של יוצאי אתיופיה. זו מפלגה של רמאים ושקרנים ובראשם היהיר לפיד הזוהר. תארו לכם מה יתחולל אם הללו ירכיבו את הממשלה הבאה וראש הממשלה יהיה אותו יאיר לפיד שלפני היותו ח"כ הוא היה אורח קבוע במועדוני משחקי המחשב הזולים בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. זהו אותו יאיר לפיד שבסוף שנות התשעים של המאה העשרים רקד עם הבדרן טוביה צפיר ושר עימו יחד שירים גזעניים ופוגעניים כנגד דוד לוי (שר החוץ דאז). ליצן נשאר ליצן גם אחרי למעלה משני עשורים.
                                             משפט חוזר בכל מחיר
    "גם אם הרב מחל על כבודו הרי שכבודו אינו מחול". המשפט הזה מתאים כמו כפפה ליד בפרשת הח"כ לשעבר – שלמה בניזרי. העובדה שמישהו מאנשי החוק עמד מאחורי עד המדינה שחויב לשקר נגד שר בכיר בממשלה מחייבת משפט חוזר ובדיקת העניין. בניזרי – הנפגע עצמו, איננו רשאי למחול על הביזיון הציבורי הזה ועל השחיתות המשפטית הזו. זו איננה בעיה אישית של בניזרי אלא של כול מערכת החוק הישראלית שפעלה כ"מאפיה" ממש, אם אמנם דברי עד המדינה נכונים. יש לחקור מי עמד מאחורי הטיית האמת – ובמיוחד מדוע הוא עשה זאת. אם האמת תתבהר בפרשת בניזרי אולי נבין עוד הרבה דברים נוספים על פרשיות אחרות – שבהן הורשעו אנשי ציבור, שגם לאחר ריצוי עונשם טענו כי מדובר היה בקנוניה משפטית.
                                             החנפן החרדי
         נאומו החנפני של ח"כ ישראל אייכלר למענו של ביבי נתניהו, היה מזמן זוכה אצלי לכותרת באידיש שראשי התיבות שלה הם ת"ל, אבל מפאת כבודו של האתר בו מתפרסם המאמר אמנע מכך ורק אנקוט במילה חנפן. אייכלר יילל על כך שכוחות רשע ודיקטטורה חברו נגד נתניהו במסע עליהום נגד החרדים – הדתיים – המסורתיים והמזרחיים. מרוב חנפנותו של אייכלר ל"כופתאות" השלטוניות של הליכוד הוא "שכח" כמה עניינים מרכזיים ופשוט ברח מהמציאות המרה והאמיתית. ראשית דבר נזכיר לאייכלר כי רוני אלשייך איננו איש שמאל חילוני ולבן אלא דתי, ימני ותימני. היועץ המשפטי לממשלה – אביחי מנדלבליט, איננו חילוני אלא חרדי, ובוודאי שאיננו שייך לשמאל. מני נפתלי הוא יוצא מרוקו שפעם היה אפילו מאנשי הכיכרות של הליכוד.
      מנגד, בואו נזכיר לאייכלר שנתניהו היה פעם מתבולל ושבנו המשיך באותה דרך ואילו נתניהו התגאה בדרך הזו בפני הנשיא הנורבגי. אם נתניהו הוא נציג ה"מסורתיים", אזי, כנראה שהכוונה ל"קונסרבטיבים" מארה"ב – האחים הפוקרים והתאומים של הרפורמים, אצלם בילו נתניהו ואביו עשרות שנים. אייכלר בכלל שוכח שנתניהו מסרב לשנות את חוק ה"שיוויון בנטל" ושאותו נתניהו השאיר אותו ואת חבריו מ"יהדות התורה" ומש"ס מחוץ לממשלתו בשנת 2013 ואם לפיד ולבני לא היו חותרים נגדו אז החרדים היו נשארים עד היום באופוזיציה. נתניהו איננו מתחבא כשהוא נכנס למסעדה טריפה עם חברו שלדון, בארה"ב. אז למה למר אייכלר להתחנף בצורה כה מחפירה ומגעילה לאיש אנטי דתי שנחשד בשחיתות תאוותנית? האם הכסף השלטוני מעוור רעיונית כל כך יהודי בעל חזות חרדית כישראל אייכלר ?...
                                          "מפלגת פסולי החיתון"     
       הכרזתה של ח"כ אורלי לוי – אבוקסיס על מפלגתה החדשה הייתה רחוקה מגדרי הצניעות המינימליים. גדולים פי כמה ממנה לא העזו להזכיר למפלגות האחרות כי הנה הן צריכות לפחד ממנה. אביה של הגב' הזו למשל – דוד לוי, קרא לפיוס ולאחדות משהקים את תנועת "גשר" לפני בחירות 1996. דוד בן גוריון, משה דיין, עזר ויצמן ואחרים לא העזו להלך אימים באופן כה שחצני על מתחריהם, כמו שעשתה זאת הילדה הפוליטית הזו, שלא פעם הצביעה נגד דעותיה רק משום ה"חובה הקואליציונית". גב' לוי – אבוקסיס הייתה מלאה מרירות ושחצנות גם יחד כשהודיעה על הקמת מפלגתה. יאיר לפיד היה הדוגמא שלה לאפליית התקשורת בינה לבינו, בעניין הקמת מפלגתה. אינני מאוהדיו של לפיד אבל כשלפיד הגיע לקראת הודעתו על הקמת מפלגתו הוא הביא עימו נבחרת יפה, שרק ה' הטוב יודע למה הם הסכימו להפוך לבובותיו. היו שם דמויות ביטחוניות בכירות, ראשי ערים, דמויות אקדמאיות ועוד ואילו גב' לוי – אבוקסיס מגיעה עם כמה פקידות הזויות המתיימרות לייצג את עדות המזרח אבל הן מזמן "השתכנזו" בשמאל הישראלי ההזוי. מעניין עכשיו מה יהיה המצע המדיני של היומרנית הזו – שלאחר "פילטרותייה" הפוליטיים עם מר"צ, היא לפתע נחתה במפלגה הלאומנית של "ישראל בתנו". אם מסע הרכש הפוליטי שלה יכלול את גב' עדינה בר שלום הרי שאפשר יהיה לקרוא למפלגה החדשה "מפלגת פסולי החיתון".
         
      
         
             

מצעד הטריפות והניבלות בבוקרשט הרומנית מחכה לרבני חב"ד


בס"ד
     מצעד הטריפות והנבילות בבוקרשט הרומנית מחכה                     לרבני חב"ד / הרב אליהו קאופמן
        בין התאריכים של ה-12 למרץ 2018 ל-14 למרץ 2018 יתארחו בבוקרשט, בירת רומניה, רבני חב"ד, במסגרת התארחותם השנתית אצל רב אחר מחסידות זו. לצערי הרב הדברים שיקראו בהמשך אינם כה חדשים לרבנים רבים בחב"ד, כולל חלק מהבאים לכנס הזה, אבל משום מה הם מעדיפים לעצום עיניהם ולפתוח את פיהם אך ורק לאכילת טריפות ולא לשם מחאה, וכל זאת במחיר שלא להכפיש "שליח של הרבי", ובמיוחד לא לפגוע באביו של השליח, ברב שלום דויטש מירושלים.
        הרבנים החב"דניקים יתארחו אצל מר נפתלי דויטש, שליח חב"ד ברומניה עליו מחפים בלהט מר קוטלבסקי מארה"ב וה"חרדי לייט" מרגולין מ"מרכז רבני אירופה" – שידוע בנטיותיו הרפורמיסטיות, החילוניות והציוניות. קרוב לשמונה עשרה שנה הספיק דויטש להיתפס בחילולי שבת, כלקיחת ונשיאת כסף בשבת, ויש שגם שהעידו עליו כי ראוהו מעשן בשבת. כבר בשנתו הראשונה ברומניה הגישו ב"לילי הסדר הציבורי" הראשון שלו ברומניה מלצרי המלון מנות של בשר חזיר למי שביקש זאת, ועוד לאחר שהמלצרים עצמם פנו בהצעות הפיתוי הללו לבנות הזוג הנכריות של המתבוללים הישראלים שם (שחלק מהם הותיר את נשותיו היהודיות עגונות בישראל...)! בשלושה זיופי יין כשר וסיפוק יין נסך במקומו נתפס ה"שייגץ" דויטש מבוקרשט, והאחרון הוא זה שבימים אלה מסופק מרומניה עם חותמת של בד"ץ אגו"י, שכבר בשנת 2015 היה היצור האמיתי האחרון של יין זה באחריות אגו"י אך ה"ברכה" בסיפוקו הטרף שרויה עד ימים אלה. כל ה"משגיחים" של ה"שייגיץ" הזה הינם פורקי עול מצוות, ואף נכרים ובראשם נזכיר יהודי אנטי דתי ושונא דת ישראל בשם מריוס הרשקו ונכרי בשם דרגן. ישנה תמונה המתעדת את דויטש מתנשק עם אישה שאיננה אשתו בנמל התעופה לוד, שבישראל. שנתיים לא טבלה אשתו של דויטש במקווה טהרה ממש – בימים שהמקווה בבוקרשט לא פעל, ובאותה תקופה נולד בנו השני של דויטש. אביו הודה בפני שומרי מצוות בבוקרשט כי בביקורו אצל בנו הוא לא אכל ולא שתה אצלו וכי נפתלי זה הוא ה"כבשה השחורה" שבין ילדיו. אבל האב הצבוע והמחטיא הזה מעדיף שבנו יחלל שמים בבוקרשט מאשר בירושלים ולכן הוא מונע שוב ושוב את החלפתו במישהו אחר. שליחי חב"ד לשעבר ברומניה, שעבדו לצד דויטש, ברחו ממנו וחלק מהם גם לא אכל בבית חב"ד שם, ובראשם הרב שי גרליצקי, יוסף חיים, נחום ומשה סטאריק. אב"דים – החברים ב"מרכז רבני אירופה" החב"די, מסתייגים מדויטש כל אימת שמישהו שואלם האם אפשר לסמוך עליו. הדיין חנוך הרנטרויא פסל מועמדת לגיור של דויטש לאחר שהיא ודויטש ביקשו ממנו לגיירה דרך ה..."סקייפ" של האינטרנט! הבשר והעופות שלו מגיעים ממקומות שנעלמו מן העין ומובאים ע"י נכרים ללא ליווי של יהודי. בבית הכנסת שלו מחללים שבת ע"י הדלקת האש בשבת והפעלת פלפונים, כשהנכריות יושבות על ברכי המתבוללים תוך כד התפילה. בכניסה לבית הכנסת מונחים עיתוני תועבה וזנות לכל דורש.
        אם חב"ד רוצה לרדת לגמרי ברמתה הרוחנית היא איננה חייבת לשלוח את רבניה לבוקרשט אלא לספק להם טריפות ונבילות לכל דורש, אך אם ישנם עוד יראי ה' בחסידות העתיקה והמופלאה הזו, אזי, שיקומו  ויודיעו שהם מחרימים את הכנס הזה, שכל כולו יהיה מלא בבשר טרף ובמאכלי פיגולים.

יום שישי, 2 במרץ 2018

פשוט להכניס ללחץ עלייה


בס"ד
        פשוט להכניס ללחץ עלייה / הרב אליהו קאופמן
       הקהילות היהודיות באירופה מתדלדלות לא מעט בגלל "סידורי הביטחון" של השמירה הישראלית, המנסה לנצל את המתח עם הזרים באירופה לעלייה יהודית לישראל ע"י יצירת סכנה מלאכותית יזומה.
    אין ספק שהגורמים הישראלים מטעם המדינה, נוקטים בכל האמצעים לזרז את העלייה לישראל תוך הישענות על הפחד היהודי באירופה ממושגים כמו "טרור", "אנטישמיות" ו"זרים". אחד האמצעים הללו היא "השמירה הישראלית" במדינות אירופה, על בתי הכנסת ומוסדות ה"קהילות הכלליות", ועד לניסיון כפיית שמירה זו גם על הקהילות החרדיות. השומרים הישראלים מנהלים מסע "ביטחון" מופרז הכולל השארת מתפללים מחוץ לבתי הכנסת בקור מקפיא ובחום לוהט, עד שיסתיימו על ידם "סידורי הביטחון" של למעלה מחצי שעה. במדינות מסויימות מסרבים השומרים הללו להכניס ישראלים דתיים ואף רבנים, לבניין בית הכנסת בטענה כי "אתם לא חברי הקהילה". המטרה ברורה: להכניס לחץ וחשש מה"מצב הביטחוני" ולדלל את המניינים הללו עד שיהודים רבים יחפצו לעלות לישראל. במדינות רבות מגיעים "אנשי השמירה" הללו וכופים את עצמם על בתי כנסת חרדים למרות שמעולם לא נתבקשו לכך, ולמרות שהמצב הביטחוני איננו בעייתי. בקהילות רבות מסרבים שומרי הסף הללו להעביר את זמני התפילה ואף את מספרי הטלפון של הקהילות, למבקרים יהודים וישראלים כדי לבודד את קהילתם מגורמים יהודים בריאים וכדי ליצור בעיות מניין מלאכותיות. סיבוב באירופה מפגין לעינינו את הסיטואציה המוזרה הזו, של שומרים מטעם ישראל המרחיקים יהודים ומתפללים מהקהילות הללו. מנגד, בקהילות שבהן באמת כמות המתפללים והלומדים גבוהה וללא שמירה מלאכותית, הרי שאין שם "בעטוית ביטחוניות". שם הכול כשורה. מישהו מישראל נהנה לנצל את המתח האירופאי למען ה"עלייה לישראל" על חשבון ביטחונם וחופשיותם של יהודי אירופה.
                                           הסיפור האוסטרי
     לפני עשרות שנים אירע בוינה, בירת אוסטריה, פיגוע בבית כנסת יהודי. מאז ועד היום לקחה משטרת אוסטריה את האחריות והעמידה זקיף משטרתי בפתח כל בית כנסת, בתוך ביתן מאולתר. אך ב"קהילה הכללית" של אוסטריה בוינה, לא הסתפקו בכך אלא העמידו שמירה ישראלית עם חיוב להצגת דרכון לפני הכניסה לבית הכנסת ולמשרדים. באחרונה מנסים אנשי השמירה הישראלית לכפות את עצמם גם על בתי הכנסת החרדים לצד השוטר האוסטרי המקומי, רק כדי להפגין את נוכחותם שם ולזרוע אוירת בהלה ביטחונית.
                                                 הסיפור הצ'כי
     בבית הכנסת המרכזי בפרג בירת צ'כיה, לא התירו השומרים הישראלים שוב ושוב למתפללים ישראלים ולדתיים יהודים מהעולם להיכנס לבית הכנסת בזמן התפילות, ולא פעם ביקשו דרכונים מהיהודים הללו למרות שידוע היה להם כי יהודים דתיים אינם נושאים עימם מסמכים רשמיים בשבתות ובחגים. חלק מהשומרים הללו הינם יוצאי קיבוצים אנטי דתיים שלא פעם לועגים ליהודים הדתיים המבקשים להיכנס לבית הכנסת בשבת, כדי להתפלל.
                                             הסיפור השוויצרי
      בשוויץ השלווה העניין של "סכנה ביטחונית" מהם והלאה. אבל את השמירה הישראלית זה לא כל כך מעניין. בעיר באזל התהדקה השמירה על בית הכנסת ה"כללי" ועל משרדי הקהילה הסמוכים, מאז פרש הרב לווינגר (אחיו של הרב לווינגר המנוח מקרית ארבע) מרבנות הקהילה ועלה לישראל. בימיו של הרב לווינגר (עד לפני כעשור לערך) פרחה ה"קהילה הכללית" בעיר ובמנייני תפילות ה"שחרית" שלה התפללו למעלה מחמישים איש. הרב לווינגר השייך לזרם ה"מזרחי" הסרוג, צמצם את השמירה לזקיף נכרי בלבד, שעמד בשער הכניסה למשרדי הקהילה והתיר לבאים להיכנס למשרדים הללו ולבית הכנסת הסמוך, ביודעו ששמירה מוגזמת רק תרחיק יהודים מקומיים מהתקרבותם לחיי הדת והקהילה. אך לאחר עלייתו של הרב לווינגר לישראל השתלטו השמירה הישראלית וגורמים ישראלים אנטי דתיים על הקהילה תוך ניצול חילופי רבנים גבוה, והעמידו שער חשמלי וביקתת שמירה עם שני שומרים ישראלים העורכים בידוק מוגזם לכל נכנס ולא פעם מסרבים גם להותיר למבקרים דתיים להיכנס למסעדה הכשרה, הנמצאת בבנין המשרדים. לא פלא הוא שבימים אלה ירד מספר המתפללים בתפילות היומיות בבית הכנסת לכדי בקושי מנין מתפללים זקנים. גם ה"כולל" שהתקיים בימיו של הרב לווינגר נסגר ואילו הקהילה נמצאת במצב של עקירת חבריה ולאו דווקא לישראל. לעומת זאת בקהילה החרדית בבאזל ההתחזקות והריבוי רק גדל ואילו שם בית הכנסת שוקק מקומיים ומבקרים, וכמובן שאיננו "מאובטח" ע"י השמירה הישראלית.
     בעיר ציריך הגדולה שבערי שוויץ, משרדי הקהילה והמסעדה הכשרה, נמצאים בנפרד ממתחם בית הכנסת. השמירה הישראלית במשרדי הקהילה מקשה על כל יהודי זר להיכנס למסעדה הכשרה, ובאחד המקרים אף סירב אחד השומרים שי פלג שמו, אפילו להעביר את מספר הטלפון של הקהילה ואת זמני התפילה בבית הכנסת ליהודים מארץ ישראל.
                                           הסיפור הבלגי
      לפני פחות מעשור ניסו אנשי השמירה הישראלית להשתלט על השמירה באנטוורפן עיר היהלומים החרדית של בלגיה, ולכפות את עצמם על בתי הכנסת החרדים שם, ואף לחלק הוראות לבאי בית הכנסת כיצד לנהוג. רק לאחר דין ודברים סולקו הללו מבתי הכנסת החרדים.
                                           הסיפור הבריטי
     כך אירע גם בבריטניה הסמוכה. השמירה הישראלית ניסתה להפגין את כוחה בבתי הכנסת החרדים בלונדון ובמנצ'סטר אך לאחר דין ודברים סולקה משם הן משום חילולי השבת שלהם והן משום שלא הייתה שם שום סכנה למתפללים.
      היה כדאי לישראל להפסיק את הקו הזה של הכנסת פחד ומורא בלב יהודי אירופה, רק משום שבישראל מישהו זקוק לחיילים חדשים בחזית מול הערבים.  

יום ראשון, 11 בפברואר 2018

בין פליטים לפליטים

בס"ד
               בין פליטים ל"פליטים" / הרב אליהו קאופמן
        החיבור בין הערבים לשמאל – בעניין ההתאזרחות במדינה, איננו זהה אך בגלל השתלטות השמאל על ענייני מדיניות החוץ של הערבים הרי שאינטרסי הערבים מקופחים ע"י השמאל.
         בקרב על אי סילוקם של המסתננים לרואנדה מסתתרים אי אלו עניינים שראוי לחושפם. כדאי להזכיר לקוראים כי במהלך כהונתו של אלי ישי אז יו"ר ש"ס שלפני חזרת דרעי, כשר הפנים, חדרו לישראל עשרות אלפי מסתננים, ובמיוחד משתי מדינות אפריקאיות: אריתריאה ודרופ סודן ה"טרייה" דאז. זה היה לאורך מספר שנים ושר הפנים הלה גילה זאת רק לקראת סוף הקדנציה שלו, מהמולת התקשורת. האיש לא שלט מעולם במשרדו ובמשרדים האחרים שעמד בראשם. הליכוד ולווייניו ניהלו לישי את המשרדים הללו והוא פשוט היה עסוק בלספר בדותות לגר"ע יוסף. כשישי גילה מה אירע דרך משרדו שלו, הוא התנהג כאחד מספסלי האופוזיציה. הוא שאג לכל עבר כיצד יתכן מצב כזה, של פריצת גבולות והתעלמות רשמית מההסתננות הזו. הוא בעט וצרח כמו פיל בחנות חרסינה עד שמישהו העיר את ליבו שבעצם הוא ורק הוא האחראי לכך, כשר הפנים. וכשהוא סוף כל סוף ניסה לעצור את הזרם הזה – שעד אז נכנס לנגב מסיני באין מפריע, לפתע הוא נעצר לאו דווקא ע"י השמאל אלא ע"י שר החוץ ליברמן, ואילו ח"כ המנוח, דוד רותם ("ישראל בתינו") הסביר כי "גם אנחנו היינו פליטים". באותן שנים כתבתי מספר פעמים כי להערכתי אותם עשרות אלפי אזרחי אפריקה השחורה אינם פליטים ואינם מסתננים אלא הם המחיר של האימפריאליזם הישראלי שחפץ לבחוש בכל קדירה עולמית, ועל רקע רצונה של ישראל לפגוע בסודן הרי שאריתריאה ודרום סודן סייעו לישראל תמורת קבלת אזרחיהן דרך הדלת האחורית של ישראל. מכאן שליברמן ונתניהו הם אלה שהביאו אלינו את ה"מסתננים" כחלק ממשחק אימפריאלי – פוליטי. אל לנו לשכוח כי ליברמן ושכמותו הם גם אלה שחיפו על ה"הסתננות" של אלה שהגיעו לישראל מחבר העמים באופן לא חוקי – ואשר כמובן שביניהם לבין יהדות הכול היה מקרי בהחלט. עם הזמן תפחה בעיית השוהים הלא חוקיים לממדים מפלצתיים, ובעיקר על גבם של תושבי דרום תל אביב.
     אני קורא ושומע יותר מדי את המושג "גם אנחנו היינו פליטים". כך טוען ח"כ דב חינין מחד"ש וכך טען ח"כ דוד רותם מ"ישראל בתינו". האומנם יש בכלל מקום להשוואה בין פליטי השואה האומללים לבין מסתנני העבודה מאפריקה?! פליט הוא אחד שחי כל חייו ברווח או לפחות תחת קורת גג ועם פרנסה ומשפחה ופתאום נושל ממגוריו ומפרנסתו בגלל מלחמה שלא בעטיו או בגלל אסון טבע שהותירו ללא כלום. פילטי השואה שלנו היו בכלל עולם אחר. חלקם ניהל מדינות ואף העניק רווחה לאחיו ולבני עמים אחרים עד שבעטייה של גזענות על נעקר ממקומו, משפחתו חוסלה והוא נותר מדדה בקושי על מקל עלוב. האומנם אפשר להשוות את פליטי השואה לאלה שהגיעו לדרום ת"א רק כדי למצוא עבודה טובה יותר כאשר סכנת הקיום בארצם רחוקה להיות כשל פליטי השואה, או אפילו פליטי דעא"ש מסוריה ומעירק?! הפליטים שלנו – מכול אירופה, ואף מצפון אפריקה, לא התנחלו במקום הגיעם לשם והחלו לפגוע באלימות במקומיים או לאנוס נשים מקומיות. להם לא הייתה מדינה לאן לחזור וחלקם – כמו אלה ששבו לפולין לאחר המלחמה העולמית השנייה, מצאו את עצמם פליטים בבתיהם. ההשוואה הזו משוללת יסוד.
         השמאל הוא זה העומד מאחורי המאבק להשאיר את המסתננים הללו בישראל, תוך חיפוש סכנות ברואנדה או במדינה אחרת המעוניינת לקלטם. לשמאל החילוני יש "מסירות נפש" מיוחדת לכך לא משום היותם "הומניסטים" גדולים אלא משום שהמסתננים אמורים בעתיד להיות חלק מעוד אוכלוסיה שתחסום את הפיכת היהדות הדתית והחרדית לרוב. מי שחשף את העניין היה דווקא ירון לונדון , באחד הטורים שלו בעיתון "ידיעות אחרונות". שם הוא קרא להקים "מכוני גיור" לכל המסתננים הללו וביחד עם עוזרות הבית הפיליפיניות, ועד לפועלים הזרים ממזרח אירופה וממזרח אסיה, כדי לבסס בישראל חברה חילונית ומתבוללת. זו סיבה מספיק טובה לשלוח את החבר'ה האלה לרואנדה ולבנותיה.
                                             בין השמאל לערבים
      אבל ישנו עוד היבט לעניין. ח"כ פרג' עיסאווי ממר"צ הוא ח"כ די קולני ודעתן לא קטן. כשח"כי מר"צ - מיכל רוזי'ן ומוסי רז, נסעו לרואנדה, לבקש מממשלת רואנדה לא לקבל את המגורשים, הרי שקולו של עיסאווי נדם. כשח"כ דב חינין מחד"ש מרעיש עולמות נגד גרוש המסתננים הרי שחברו לסיעה, ח"כ יוסף ג'ברין, אינו לצידו בדרום ת"א. גם איימן עודה – יו"ר ה"רשימה המשותפת" (אף הוא מחד"ש), נמצא בפרופיל נמוך בעניין בדומה לחברתם לסיעה, אעידה תומא – סלימן. גם שאר ח"כי ה"רשימה המשותפת" נמצאים בהילוך נמוך בעניין. השתיקה הרועמת הזו מוכיחה כי המסתננים הללו אינם מביאים ברכה גם לסקטור הערבי. בכפר קנא שבגליל קיבלו כמה מסתננים כאלה שיעור מהי דעת הערבים לגבי שהייתם הלא רצויה בכפר הזה. ובאמת, למה שערבים, דרוזים וצ'רקסים יתמכו במהגרי עבודה אלה, שהם איום גם על פרנסתם? בנקודה הזו ישנה אחדות בין האינטרסים של היהודים והערבים נגד אלה שהסתתנו בדרך לא דרך, ובמיוחד על בסיס הסכמי חוץ פוליטיים שאינם לטובת אינטרסי בני הארץ הזו.
                                     הפוליטיקה העצמאית של הערבים

           קשירת היתר בין המיעוט הערבי בישראל לשמאל ההזוי בעניינים מדיניים גורמת לערבים להפוך בני ערובה בכיסו של המיעוט השמאלני גם אם הדברים הינם כנגד האינטרס הערבי. גם בעניין "חוק השבות" ומלחמת הרפורמים והשמאל לקבל כל זב ומצורע כיהודי ישנו ניגוד אינטרסים לסקטור הערבי, שכתוצאה מכך יונצח מצבו כמיעוט מול המוני ה"יהודים החדשים" של השמאל, שמיד יהפכו ל"אזרחי המדינה". להבדיל מהזויי השמאל הרי שלערבים אין עניין לשנות את הדמוגרפיה היהודית ל"עם חילוני – מערבי", כי שינוי כזה יהיה גם בעורכיהם. רובה של ה"רשימה המשותפת" בנויה על ח"כים ערבים שנשלחו לייצג אינטרסים ערבים נטו ושדרכם עם השמאל לא פעם פוגמת בעניין. יפה יעשו הח"כים הערבים אם בנקודות של "דת ומדינה" ידעו להתנתק מהשמאל הלבן, ובמיוחד בנקודות שמעלות את עניין יחסי ההגירה לישראל ואת עניין ההתאזרחות בה. בעיר נצרת למשל החל ראש העיר שם מדיניות ערבית עצמאית מהשמאל אך לא עפ"י קו ציוני. האינטרסים של יהודים וערבים כנגד מסתננים יום יומיים היא בעצם בבואת האינטרס של כל מדינה לבצע חוקי התאזרחות נורמליים ומגבילים. גם "חוק השבות" הישראלי חייב להיות מתוקן בכלל זה, וזה רק ישרת את אזרחי המדינה של היום, יהודים וערבים כאחד.

יין הנסך של נפתלי דוייטש מחב"ד רומניה

בס"ד
יין הנסך של נפתלי דויטש מחב"ד רומניה / הרב אליהו                                                קאופמן
         הרבה סיפורים מדהימים נשאתי בקרבי עם חזרתי האחרונה – לאחר ט"ו בשבט תשע"ח, מרומניה. אבל פרשת בית חב"ד ברומניה היא זו הראויה לשאת את הכותרות בעת כתיבת שורות אלה. אם במסעדות של הפדרציה היהודית המתבוללת של רומניה נכשלים מידי שבוע עשרות יהודים שומרי מצוות, ואף חובשי כיפות סרוגות, הרי שאצל חב"ד ברומניה נכשלים בנוסף לאלה גם חרדים ממש, ואף רבנים חשובים משום תמימות וטיפשות שלא פעם חוברות זו לזו. דווקא מרבני ופעילי חב"ד בעולם אני שומע לא פעם את האמת. הללו יודעים היטב שנפתלי דוייטש – השליח שלהם ברומניה, הוא "שייגץ" במלוא מובנה של המילה. הללו יודעים היטב שאלמלא היה הרב שלום דוייטש אביו של הליצן הזה, אזי, מזמן הוא היה מודח משם. עם כל הכבוד ל"גדלותו" של הרב שלום דוייטש מ"מאה שערים" – שאינו שותה אפילו כוס מים אצל בנו ה"שייגיץ" נפתלי, הרי כשהרב שלום הלה יגיע לביה"ד של מעלה לא תספיק לו הטענה כי לא הדיח את בנו מבוקרשט משום ש"עדיף היה שנפתלי יחלל שם שמים בבוקרשט ולא בירושלים". את התשובה האנוכית והצבועה הזו שולף הרב שלום דויטש שוב ושוב לרבנים וחסידים יראי שמים מחב"ד, המדווחים לו על חילולי השם של בנו.
         נפתלי דוייטש - עליו אני כבר מספר קרוב לשמונה עשרה שנה, מתמחה בעיקר בזיופי יינות. בתחילת דרכו ברומניה הצטרף ה"שייגיץ" הלה, שטופח בחב"ד ע"י קוטלבקי ומרגולין, למנחם הכהן, ח"כ לשעבר, שמאלני ממפלגת העבודה, ושניהם העניקו "הכשר" ליין שלו הספיק לתת הכשר הרב ליכטנשטיין מבריטניה. היין יוצר בעיר מגי'דיה שבמזרח רומניה. היצרן החליט שהוא צריך "הכשר גמיש יותר" מהרב ליכטנשטיין. מנחם הכהן – אז "רבה" של רומניה, ידע כי ההכשר שלו מחוץ לרומניה לא שווה אפילו את קליפת השום ולכן הוא צרף אליו את דוייטש הצעיר שהתגלה כ"שייגיץ" כמותו, אבל עם ה"ייחוס" של חב"ד. בתמונה המצורפת אליכם תראו כיצד הנהג שלי, יחד עם עובדת המפעל, מדביק את התוויות שהותירו מנחם הכהן ודויטש במפעל לאחר סיום הפקת היין שלהם. להבדיל מהרב ליכטנשטיין ואנשיו – שלקחו משם את התוויות, הרי שדויטש ומנחם הכהן הותירו אותם שם. כמו כן סיפרו לי העובדים שם כי במהלך הפקת היין הרי שלא פעם סייעו הפועלים הרומנים לפתיחת הברזים ואך להעברה מבקבוקים חצי ריקים לבקבוקים אחרים. הפעם השנייה שבה היה דוייטש שותף ליין נסך – אך הפעם ממש לזיוף, החל בשנת 2004. הרב שלמה מחפוד הסיר בשנה זו את הכשרו ממפעל יין במדינת מולדביה העצמאית – צפונה מרומניה, והמפעל פנה לפדרציה המתבוללת של יהודי רומניה בבקשת "הכשר". הפדרציה מיד נענתה לתת "הכשר" ובפיקוח אותו מנחם הכהן – שאליו הצטרף גם ה"שייגיץ" דוייטש מבית חב"ד. יהודי חרדי – שחי באותם ימים ברומניה, פגש בשניים ברכבת לקישינוב, בירת מולדביה. השניים טענו באוזניו כי הם נוסעים כדי לפקח על "יין כשר". אבל הם "שכחו" לספר לו מהו טיב ה"כשרות". הם רק נסעו כדי ללחוץ ידיים עם בעלי המפעל ולהותיר שם פועלים נכרים עם חותמות הכשרות של... הרב מחפוד מישראל! דהיינו, הפדרציה המתבוללת וחב"ד רומניה הפעם לא נתנו את חותמם (כפי שעשו זאת בפרשה הקודמת) וגם לא הביאו ככיסוי צוות יהודי. זה היה יין נסך "למהדרין" – שגם הוסע לרומניה בחילול שבת וחג, עם החותמת המזויפת של הרב מחפוד. מסתבר כי בשנה שהרב מחפוד העניק כשרות אמיתית הרי שהוא דאג לנקב שלוש נקודות על גבי התווית, שלוש נקודות ידניות שאי אפשר היה לזייפן, ואילו המזייפים פשוט צילמו את התווית ועל התווית החדשה נראה בבירור שזהו צילום מזויף. כך עליתי על הזיוף, כשהבאתי לרב מחפוד את הבקבוקים. בתחילה ניסה דוייטש להסתיר את מעורבותו בעניין ודאג להכריח את עוזרו דאז - נחום שמו, לשקר וטעון כי אין ברשות בית חב"ד את היין הזה. אבל לאחר שה"משגיח" הנכרי של דויטש, דרגן שמו (היה מחופש עם ציצית), קיבל כסף מתחקירן שלי הרי שהבקבוקים הגיעו אלי דרכו. מנגד תבעתי למשפט פלילי ברומניה את הפדרציה המתבוללת על זיוף ואז הם הפסיקו עם היבוא הלה ועברו לקנות את "יקבי ציון" מישראל. בשולי הפרשה הזו ניתן למציין כי בהכנת היין של הרב מחפוד במולדביה היה שותף גם ברל לזר, רבה של רוסיה מטעם חב"ד. מה שהסתבר אח"כ שהמשגיחים שהוא שלח היו נכרים שהיו "בתהליך גיור", ועל משגיחי הרב מחפוד הוטל לשמור שה"משגיחים" הללו לא יתקרבו ליין...
        בנתיים הספיקו מספר שליחי חב"ד – שהיו עוזריו של דויטש ברומניה, לברוח ממנו ובראשם הרב שי גרליצקי מתל אביב. ועכשיו לפרשה החדשה. בשבוע האחרון של ינואר 2018 ישבתי לשיחה עם יהודי שומר תורה ומצוות בבוקרשט.תוך כדי השיחה הושיט לי הלה בקבוק יין וטען כי הוא קונה אותו באופן קבוע מנפתלי דוייטש, וכמותו קונים אותו ישראלים לא מעטים מבוקרשט. היין משווק לצרפת ועליו החותמות של דוייטש ה"שייגיץ" ושל בד"ץ ..."אגודת ישראל" מישראל! בבדיקה שערכתי הסתבר לי שהיין עדיין מיוצר ברומניה – בחבל הארץ המזרחי שלה. בירור קצר בישראל – עם אנשי "אגודת ישראל", העלה כי הם אמנם העניקו הכשר משותף עם דויטש ליין ברומניה אך עד שנת 2015 וכך גם רשום על הבקבוקים. הכול החל כשדויטש פנה אליהם עם יצרן יין נכרי – שנשוי ליהודיה, וביקש שבד"ץ אגו"י יצטרף אליו למתן הכשרות ברומניה. היין יועד לצרפת. הבד"ץ הסכים. אנשי כשרות וותיקים העירו לי כי הם לא היו נכנסים ל"חתונה" כזו, הן בגלל היצרן, הן בגלל הקשר בין דוייטש ליצרן, ובמיוחד בגלל מדינת הייצור. כדי לסבר את האוזן הרי שצרפת היא החממה לכל ה"כשרויות" המפוקפקות והמזויפות, לא מעט משום שיהודייה – על חרדייה, נוטים יותר לטימטום מאשר לתמימות וקונים כל מוצר עם סימון של "כשרות" מבלי לבדקו, ואח"כ מתרעמים על "לשון הרע" אם מישהו מסב את ליבם לכך. לאחר הייצור של 2015 החליטו אנשי אגו"י לנתק את הקשר עם דוייטש מאחר והלה דאג לשלוח קדימה את עוזרו אורגד והאחרון החל לנסות להשתלט על ההשגחה, שעד אז הייתה בידיה הבלעדיות של אגו"י. במקומם של אנשי אגו"י נכנס הרב ירמיהו כהן מצרפת. אבל על התגיות אין שוני – בד"ץ אגו"י עדיין ממשיך להופיע על הבקבוקים המיוצרים ברומניה וללא שמו של הרב ירמיהו כהן, וזאת לאחר שבד"ץ אגו"י לא הותיר ברומניה אפילו בקבוק יין אחד. אני תיקווה כי בקרוב אדע על תגובתו של הרב כהן. בכל אופן, מומחה כשרות ידוע בישראל טען כי עניין היינות המיוצרים באירופה הנכרית באופן חד פעמי עבור בד"ץ זה או אחר הם פתח לזיופים משום שהחותמות נשארות במפעל הנכרי וזה משווק את היין עם הזיוף דרך סוכנים למזון כשר. בעבר גם זויף הכשרו של הרב לנדאו מבני ברק – על "גפילטע פיש" מרומניה, והגיע גם למרכולי המרכולים החרדים באנטוורפן הבלגית. למי שיאשים אותי בהתנגדות לחב"ד – כמו טיפוסים מפוקפקים כדוייטש ומרגולין למשל, הריני להביא לעדות את בני משפחת קאופמן מגייסהד שבבריטניה, שכשהללו שאלו אותי לגבי היין של הרב החב"די גרלי'ץ ממילאנו מיד המלצתי עליו לעומת שלילת היין של וויסמנדל ממונסי, אשר משגיחיו ברומניה הם נכרים ו/או מחללי שבת מטעם הפדרציה המתבוללת.
      באותו יום ששוחחתי עם היהודי שומר המצוות בבוקרשט ספרתי לו גם על כך שבליל הסדר הראשון של דוייטש ברומניה – בבית המלון "אינטר קונטיננטל", הציע אחד המלצרים לסטודנט ישראלי בשם אלדד ולחברתו הרומנייה, לבחור בין עוף לחזיר. האיש שממולי הביט בי בתימהון ופלט בפליאה:"לא מאמין". והנה באותו ערב ממש פנתה אלי – בסופרמרקט רומני שליד ביתי, צעירה שאח"כ הזדהתה כמי שלומדת לגיור בסמינר בנות בי"ם, ובאנגלית רצוצה רצתה לשוחח איתי על נושאי הדת היהודית ברומניה. מיד לקחתיה לדירת משפחתי ומשם היא שוחחה בספרדית עם הרב שלה בירושלים. אח"כ הסביר לי הרב שלה כי בליל שבת שלפני כן היא וחברתה ביקרו בבית חב"ד וחשבו אח"כ שמדובר בכת נוצרית משיחית. מסיפורן עלה שהכול היה מעורבב בבית הכנסת הזה, מבחינת נשים וגברים, ולבנות הלוויה של הישראלים היו גם תלויים תליוני צלב על צווארן. הפלפונים הרעישו בחילו שבת. כמו כן היא טענה שחלק מהנשים ישבו בבית הכנסת על רגלי הגברים ושחלק מהגברים כלל לא כיסו את ראשם. ולבסוף הן טענו כי ראו את האש במטבח ניכבת ונדלקת לאחר כניסת השבת, ומששאלו על כך הן נענו כי "זה בסדר, גוי עושה את זה".
    נפתלי דוייטש הוא מחלל שבת והעידו בפני על כך אנשים שהעבירו לו כספים במהלך השבת, ואחד גם העיד שראה אותו מעשן בשבת. אין ספק שצריך לבדוק כל אדם המציג עצמו כ"רב" במדינות מזרח אירופה, אבל אם מדובר בסתם חרדי ליטאי, חסידי או ספרדי מיד יכולה להיערך בדיקה אבל כאשר מדובר ב"חסיד חב"ד" הרי שכולם מאמינים שזהו צדיק יסוד עולם שאין לבדקו, ופה הבעיה הקשה.
      ולהלן פרשיות אחרות שנתגלו לי שוב ברומניה ושקשורות לפדרציה המתבוללת. האיש ששמו רפאל שפר, שמכונה ה"רב של רומניה", ממנה "משגיחים" מתבוללים, מחליי שבת ואף נכרים. הבשר הגיע למסעדות של הפדרציה המתבוללת הוא מפוקפק בכשרותו ומגיע ללא המלחה, וכך הוא מוגש. אותם "משגיחים" – כולל בעיר ברשוב, נאסר עליהם ע"י מנהלי הקנטינות לשהות במטבח ומאוימים שאם יעשו זאת הם יודחו.. משנשאל על ידי אותו השפר הזה לפשר ה"משגיחים" הללו הוא ענה לי כי "אלה האנשים העומדים לרשותי". כאשר שאלתיו מדוע הוא מציגם בפני חובשי כיפות מישראל כ"רמת רבנות" הוא שתק. כך הם הדברים גם לגבי המלון בסינייה הרומנית – שם אין רואים משגיח אך קיימת תעודה של שפר. האחרון מתכוון להכשיר כ"שוחט" "גר" צועני ש"גויר" דרך העיר ארד ברומניה, שם הקהילה היא רפורמית וחלק מהמתפללים הם בכלל נוצרים. האיש הלה משמש "משגיח" ב"בית חב"ד" ולפני "גיורו" הוא ניסה למכור "ברווזים כשרים", תרתי משמע, ליהודים. עוד אחד מאלה המרמה את הקהל הדתי שמגיע לרומניה לביקורים (במיוחד בחסות "גשר" שמתעלמת מכול הפניות והאזהרות ומחטיאה את הרבים...) הוא חלבן בשם צביקה כפיר שמקורו במושב חניאל בשרון. הלה אחראי על המסעדות הטריפות בטרנסילבניה ובראשון בברשוב ובטימשוורה. הלה גם מתעתד לפתוח בתי מלון "כשרים" על פי המודל הרומני. הלה מהלך כל השבוע בלבוש לבן הזוי, כשמדובר בכלל באיש שאינו יודע הלכה אחת ובעצם נפלט מ"תנובה רומניה"", לאחר שזו נסגרה שם.
                           החרדי העכור והדתי – לאומי המסור
       הידיעה ההזויה – כביכול, על קצין "חרדי" שהכריח חייל דתי – לאומי להיכנס לטנק עם חיילת, העלה יותר מגבה. אבל בעיני אין זה פלא. ראשית, יש לשנן היטב כי החיילים ה"חרדים" שמתגייסים לצבא הציוני הם ברובם מהתחתית שבחבית החרדית. רוב רובם הם מפליטי ישיבות ועד השבאבניקים הקשים ביותר. אחרים הם כאלה שהקלקולים אחזום כבר בימים שלפני הגיוס והם רק חיכו לגיוס הזה כדי למרוד בתורת ה', ומי כצבא הציוני הטמא והמזוהם בזנות טוב יותר לכך ?! אבל אין פטור ללא כלום. את הקצין המשת"ף הזה יש לאתר ולנדותו מכל בית כנסת חרדי. שילך להתפלל עם "נשות הכותל". גם משפחתו של הקצין הזה – אם לא הקיאה אותו מתוכה, היא צריכה להיות מוחרמת ומנודה מסביבתה החרדית.
      מנגד, יש לדעת כי החיילים הדתיים – לאומיים שמתגייסים הם ברוב המקרים ה"שמנא והסלתא" של חברתם. ההתגייסות אצלם איננה בגדר בושה – כמו ביהדות החרדית, ולכן המתגייסים הללו אינם העפר שבעפר ולכן יש להם גם "קווים אדומים" לשירותם הצבאי, כשעניין שירות עם נשים ושירת נשים הם מחוץ ל"קוים האדומים" הללו, עד כדי מסירות נפש של מוכנות למאסר ממושך בשל כך. החיילים הללו אמנם אינם מהדרים בדתיותם אך הם באים לצבא לא כדי לזנות אחרי קלקולם אלא כדי להמשיך הלאה ולבנות בית יהודי כשר, עפ"י נקודת מבטם.
       אבל ישנה עוד סיבה להתרחשות הזו. בפרשת הקצין ה"חרדי" אשמים הרבנים החרדים ובכללם אלה שמכונים "גדולי הדור". להבדיל מהרבנים ה"סרוגים" הרי שהרבנים החרדים אינם נוגעים נקודתית בבעיות הזנות והכפירה של הצבא הציוני אלא עדיין משננים בציניות שקרית את עניין החשיבות ב"לימוד התורה" כנגד השירות. הדגשת הנקודה של "לימוד התורה" להצלחת צבא טמא מטשטשת את האמת המרה ומתירה בגלוי למי שאינו לומד תורה להתגייס לצבא פרוץ זה בלי שאפילו ניתן להכין את הצעיר החרדי לאסון שאליו הוא נכנס. הגישה הזו באה מתוך הפחד לומר את האמת שרבותינו הורישו לנו – לא לשרת בצבא טמא שאיננו צבא ה'. אם אותם רבנים יאמרו את האמת הם יאלצו לוותר על הלאומנות הציונית שלהם ועל כספי השוחד הציונים. אבל הרבנים הללו ו"גדולי הדור" הללו מוכנים להפקיר את נשמות הצעירים התורתיים עבור נזיד העדשים הציוני, על השוחד שלו.
      ואל לנו לשכוח מה מתחולל בשני העשורים האחרונים ברחוב החרדי בנוגע לכל גדרי הצניעות. הבעיה ביהדות החרדית איננה רק בגיוס לצבא הציוני אלא גם בכניסת מרעין בישין מהעולם החילוני כמו "לימודים אקדמאיים", "תרבות נופש" וסרטים, ולאחרונה זנות בחתונות – כולל חסידיות, בלשון ה"מצווה – טאנץ". הסרטים התועבתיים חודרים לבתים רבים אבל "גדולי הדור" עסוקים בהתרמות ל"ישועות". יתרה מכך, רבנים "חשובים" שנתפסו בעריות כמו אליעזר ברלנד מירושלים, חיים הלפרין מלונדון והסוטה אליאור חן מההתנחלות ביתר הפכו ל"גיבורי על" והס מלומר עליהם את האמת. אז באמת מדוע שקצין "חרדי" מקולקל לא יראה כ"בילוי" לגיטימי בעצם השהות עם חיילת פרוצה – ציונית בטנק הלוהט ?!
                              דת הקברים והקמעות
     הרב יעקב אדלשטיין שימש שנים רבות כרבה הציוני והממונה של העיר הפוקרת והכופרת ששמה רמת השרון, שהוציאה מתוכה את גדולי שונאי ישראל. הרב אידלשטיין לא נודע מעולם כמי שלחם נגד הכפירה כמו למשל הרב סולומון המנוח מפתח תקווה – אף הוא רב ממונה אך כל חייו הוא לא שכח את יהדותו, ובמיוחד את כבוד השבת. הרב יעקב אדלשטיין סייע בידי מכשף בשם מאיר הלל – שנודה ע"י בן דודו הגאון יעקב הלל, להרביץ כישופים ואיסורים למשפחות תמימות ותורתיות. הרב יעקב אדלשטיין לא היה דמות סוחפת לתורה ולמצוות בזכות פיו מפיק המרגליות כמו שהיה הרב יוסף עזרן המנוח מראשון לציון- עוד רב ממונה אבל שלא שכח לזכות את הרבים לשמור תורה ומצוות. ברמת השרון הוא היה עוד רב מטעם ותו לא, אבל צבועי בני ברק החליטו שהוא אחד מה"מהמרנים", ועוד בחייו. הבני ברקים הללו – פסדו ליטאים, עשו זאת משום שאחיו גרשון אדלשטיין היה מכנופייתם ולאחרונה הוכתר כ"גדול הדור" במקום הרב המנוח, לייב שטיינמן. משנפטר הרב יעקב אדלשטיין לעולמו מיד הוא הפך למעניק ישועות וקברו הפך קדוש יותר משל קברות תנאי העל והשרפים שלנו, שהשלטון הרומאי האכזר לא יכול היה להם ולתורתם, ואילו הציונים הטמאים הם אלה שמינו וקבעו לרב מרמת השרון את מאווייו ה"תורתיים". אחרי שנה למותו לא מתביישים החוצפנים של המחנה הליטאי – ציוני לקבוע כי כולנו "נושענו בזכותו"! אי לכך החלו הגנבים הללו לדרוש תרומות בעליה לקברו - תרומות שמישהו ידאג לגנוב אותן כמעשה "קופת העיר".
      אילו הגאון מוילנא היה חי היום הוא היה מחרים את כל עובדי העבודה הזרה הזו – על הברכות – קללות שלהם ועל הקמעות שלהם. בראש העולם הליטאי – ציוני עומדים כאלה שהלחש והאוננות הם העיקר ואילו את התורה הקדושה, עבודת ה' וגמילות החסדים הם הניחו בפינה. ההשקפה התורתית מהם והלאה ואת התורה והיראה הם קברו בקברים של רבנים ציונים רדודים כיעקב אדלשטיין למשל. מי יודע אם ה"נפוטיזם" האדלטני איננו משחק כינור ראשון בעניין, שהרי הרב גרשון אדלשטיין הוא "גדול הדור", וככזה הרי שעליו להרים את קרן המשפחה ואת נכסי העפר שלה. העולם הליטאי האמיתי – זה שעליו מסרו את נפשם הרמ"א, הגאון מוילנא, הגר"ח זוננפלד וה"חז"ן אי"ש" קרס. ה"ליטאים החדשים" הפכו בקסמי ההבל שלהם גרועים מהפסדו חסידים ומהפסדו ספרדים. לא אתפלא אם בקרוב יהפוך גם קברו של איש הלח"י – אברהם רביץ, למרכז ישועות של "צדיק יסוד עולם", שהרי בעיתון הציוני "משפחה" הוא כבר הוכתר ככזה עם מותו.