בס"ד
באזני
אבישי בן חיים / הרב אליהו קאופמן
מסתבר שאריה
דרעי נמצא בלחץ אמיתי מחקירת המשטרה וממעצרי אנשי ש"ס שחשודים בסחיטת חבר לשעבר
של מועצת עיריית י"ם – מטעם ש"ס, החבר סבן. כל זאת משום שמקורבו התקשורתי
ההדוק ביותר של דרעי – אבישי בן חיים מ"ערוץ 10", היה חייב לצאת מהמסכה
ה"אובייקטיבית" שלו ולהגן על ש"ס בפרהסיה, כאילו היה דוברה. קרוב
לשני עשורים לערך משתדל דרעי להפעיל את ה"בובה" התקשורתית ששמה אבישי בן
חיים בשקט "אובייקטיבי" כביכול, ודרכה לסנגר על מעללי ש"ס, ובמיוחד
אלה של אריה דרעי. גם בימים שדרעי היה פעיל יותר, כל זאת גם בימים שדרעי היה פעיל –
כביכול, פחות וגם לאחר שדרעי חזר רשמית לפוליטיקה שוב. לא לחינם נועדו השניים
יחדיו, ולא לחינם מפעיל דרעי – מתוך ייאוש, את בן חיים, כשבן חיים יורה לכל עבר על
"אפליה עדתית" ( בימים שאולמרט, הירשנזון ולופוליאנסקי הורשעו
בפלילים...) ואף מנסה לפגוע ב"פורום תקנה" של החרדים האשכנזים, לו שותפה
גם ש"ס.
אין לי דבר אישי נגד אבישי בן חיים. זהו אדם
חיובי ומקסים, איש מקצוע מעולה אבל מנגד – בהיותו ה"פודל" של דרעי, הוא
חייב להיחשף כי תפקידו איננו פוליטי אלא תפקידו היה אמור להיות תקשורתי
ואובייקטיבי, ובתור "כתב לענייני חרדים" הוא היה צריך להיות האחרון שיעז
להגן על ש"ס במונחים פוליטיים וע"י "שטיפת מוח" אנכרוניסטית.
נכון, ישנם עוד לא מעט כתבים ועיתונאים המכניסים – מי יותר ומי פחות, את דעותיהם
האישיות למה שאמור להיות "מרקם תקשורתי אובייקטיבי", אבל בן חיים הוא
שונה מכולם. הוא איננו עוד עיתונאי שמתוך התקשורת יורה את דעתו האישית, לאחר שהגיע
אליה בזכות כישוריו. למרות שבן חיים אף הוא אדם מוכשר לא פחות מהעיתונאים האחרים
הרי שכל כולו וכל הופעתו על במת התקשורת היא בעצם בהיותו יציר ה"גולם"
של אריה דרעי. ל"מעריב" ההיסטורי – אך במיוחד לערוץ הטלויזיוני ששמו
"ערוץ 10", יש את האחריות לביזיון הצפון קוריאני הזה.
הסיפור החל אי שם באמצע שנות התשעים של המאה
העשרים, כאשר אבישי עוד היה כתב אנונימי של מקומון ירושלמי בשם
"ירושלים", של העיתון "מעריב". כמו כל כתב מקומי הוא היה חפץ
לקפוץ קדימה. ככזה הוא דווקא התדפק על דלתו של לא אחר מאשר אריה דרעי. בשביל בן
חיים היה דרעי של אז גיבור עדתי לאומי שמערכת המשפט התלקחה נגדו מ"סיבות עדתיות"
כמובן. בן חיים חפץ היה בכול מאודו להגיע לגיבור שלו ולשרתו, כמובן במחיר קפיצה
לגובה. עבור דרעי בן חיים התאים לו ככפה ליד. שנים חיפש דרעי עיתונאים שימרקו אותו
וימכרו אותו על פי רצונו לציבור הישראלי- ובמיוחד דרך הטלויזיה. לא לחינם הוקם
העיתון החדש של ש"ס – "יום ליום" שמו. שם העסיק דרעי עיתונאים
חילוניים לא מעטים ולא כדי ללחום מלחמת דת או לייצג את "ישראל השנייה"
אלא כדי שהללו, דרך משכורות נאות, יקפיצו אח"כ את דרעי לשמי המרומים של
התקשורת הישראלית ולבסוף יביאו לזיכויו בדין. העיתון "מעריב" היה בסיס
עיתונאי חשוב למשימה זו ואחד מעיתונאיו הפך גם לעורך ה"יום ליום" הלה,
"ביטאונה של ש"ס". לא במקרה נבחרו עיתונאים כאלה
מ"מעריב" דווקא, שהרי שמי שפתח לדרעי את "תיבת הפנדורה" שלו
היה העיתון המתחרה, "ידיעות אחרונות". אבל בכל זאת, דרעי רצה עיתונאי
משלו. אחד כזה שמוצאו מעדות המזרח אך כמובן לא חרדי ואפילו לא דתי מדי, אחד כזה
שיראה מודרני אבל עם איזה כיפה קטנה למסורת, והעיקר שיהיה נאמנו ומעריצו של דרעי
ובעיניים עצומות בלבד. אבישי בן חיים היה עבור דרעי האיש הנכון במקום הנכון.
אחד מאלה שבן חיים דפק על חלונם היה כותב
שורות אלה. בן חיים צלצל אלי שוב ושוב – בהיותי עיתונאי בעיתון החרדי דאז,
"יום השישי", וביקש קשר עם דרעי. האחרון ידע אז לעטוף את עצמו ברשת של
כאלה שסגרו על הקשר עימו. היו אלה בני ה"גוורדיה האשכנזית" של דרעי
ובראשם צביק'ה יעקובסון ויוסי שווינגר. יעקובסון היה אף הוא חולה במחלתו של בן
חיים – הערצה עיוורת לדרעי, שלא פעם השפיל את מעריצו לעיני כול. אבל רק כך הפך לימים
אותו יעקובסון למזכיר סיעת ש"ס בפרלמנט הישראלי, עד לקדנציה האחרונה ממש, כאשר
אשר מדינה החליפו. אי לכך יעצתי אז לאבישי להפנות את נדנודיו לגברת יפה דרעי,
רעייתו של אריה דרעי, ובכך לעקוף את ה"גוורדיה האשכנזית" של אריה דרעי,
שחלקם היו עיתונאיי החצר שלו, שלא אהבו מתחרים – ועוד מבני עדות המזרח. אלה היו
בין השאר צביק'ה יעקובסון ויום טוב רובין. אבישי קיבל ממני בשמחה את מספר הטלפון
של הגברת הראשונה ואילו דרעי הבעל כבר ידע לקדם את בן חיים ולהשתמש בו בערמומיות.
דרעי דחף את בן חיים עמוק וחזק לתוך
"מעריב" האגדי וכ"כתב לענייני חרדים" ידע בן חיים להחזיר
למטיבו. בן חיים מכר את ש"ס הצייתנית והעבריינית לציבור קוראיו כ"מפלגה
מודרנית וציונית", כדי להנמיך את זעם הציבור נגדה, בימים שאישים כטומי לפיד יצאו
נגדה בחנית ובכידון. הרב עובדיה תואר כ"מקל" ו"ליבראלי" מול
רבני החרדים האשכנזים ה"קיצוניים". בן חיים טיפח את הבלוף של דרעי ושל
האקדמיה החילונית, בדבר ה"ספרדי המתון" מול ה"חרדי האשכנזי
הקיצוני", למרות שבארצות ערב האמת הייתה הפוכה במלחמת רבני המזרח נגד מחללי
השבת היהודים שם. אבישי בן חיים מכר את "שטיפת המוח" הזו, שניסתה להסביר
לקהל החילוני שנלחם במושחתי ש"ס, כי עדיף להם מושחתים מש"ס אך מתונים
בדתם מאשר "צדיקים" חרדים אשכנזים אך קיצוניים בדתם. משהו כמו הניסיון
של לא מעט שמאלנים להגן על שחיתויות אולמרט ושרון רק משום הפיכת השניים
ל"מתונים מדינית".
בעורמה שקטה דאג דרעי לפלס לבן חיים את הדרך
לטלויזיה עד שהאחרון הגיע ל"ערוץ 10",
זה היה המקום שעבור דרעי היה חלון הראווה לו ציפה שנים רבות. גם בימים
שדרעי היה בגלות פוליטית (רשמית בלבד ...) הוא שמר קשר הדוק עם בן חיים ולא רק
שדאג לקידומו אלא הפכו לדוברו הלא רשמי. מנגד בן חיים פעל ב"ערוץ 10"
ללא ליאות למכור את החרדים כמשהו מפחיד את משתנה, שכמובן מי אם לא דרעי עומד
מאחורי השינוי ה"ליבראלי" הזה. בתמורה קיבל בן חיים רשות בלעדית לראיין
את הגר"ע יוסף וב"ערוץ 10" סיפרו כי מבטיו של בן חיים בגר"ע יוסף,
בעת אותו ריאיון, היו כשל גבר מאוהב. השאלה הנשאלת היא כיצד "ערוץ 10" –
פודל "השמירה על הדמוקרטיה" וה"אובייקטיביות העיתונאית", הרשה
לאב טיפוס צפון קוריאני כבן חיים לערוך את ה"ניתוח הפלסטי" הזה
לש"ס ולדרעי? אין ספק שבערוץ הזה – וקודם לכן ב"מעריב", ידעו היטב
כי בקרבם יושב עיתונאי שאינו אלא הנציג הצפון קוריאני של אריה דרעי. וכאן התשובה
היא פשוטה. חבורת "מעריב" – ואח"כ אנשי השמאל של "ערוץ
10", נתנו לבן חיים ולדרעי להשתולל סובייקטיבית בתקשורת מתוך הרצון לקדם את
פרחחי ש"ס – ואת דרעי בראשם, רק משום היות האחרונים "חרדים לייט"
שבעתיד עשויים למוטט את החברה החרדית מחרדיותה ואפילו לפגוע ברמת דתיותם של הדתיים
הלאומיים האדוקים יותר.
דרעי הוא בדיוק ההיפך ממה שש"ס מנסה
להציג. ש"ס מוכרת את עצמה כמפלגה מזרחית, ימנית וחרדית אך בפועל דרעי, שהוא בלבד
הוא למעשה ש"ס, הוא איש שמאל עם הוויה מעשית חילונית ועם אשכנזיות שורשית.
המצב הזה הוא מצוין עבור התקשורת השמאלית הכול כך שמחה לאמץ אל ליבה את ש"ס
הניראת "חרדית", "מזרחית" ו"לאומנית", ולתרגמה
לתכנים ההפוכים כדי להכות ב"יהדות התורה" במישור הדתי ולדחוק את
ה"בית היהודי" לפינה. אבל עיקר העיקרים של השמאל הוא לקעקע את היהדות,
ולכן דרעי – שתמונת מירי רגב המניחה ראשה על כתפו עדיין מהדהדת, הוא האמצעי הטוב
ביותר של השמאל נגד דת ישראל. ואת התבלין הזה רקח ורוקח בן חיים עם הקוקו והסרפן
ועם כיפת השקל לראשו. אלה הם החרדים העתידיים של השמאל האנטי דתי ולכן כדאי לאפשר
לבן חיים לעבוד בגרסה הצפון קוריאנית ב"ערוץ 10".
בעצם כל יציאתו להגנת דרעי – של בן חיים,
איננה אלא פיו של דרעי. האחרון הוא המשחק בחוטי הנענוע הבובתיים של בן חיים. דרעי
יודע שאם המשטרה תגיע אליו בפרשת סבן, אזי, הוא לא רק שיבעט ממשרד הפנים אלא שהוא
עלול לחזור לרמלה ובנותיה ומשם חזרה שנייה לפוליטיקה כבר לא תהיה. ולכן חייב דרעי להפעיל
את בן
חיים – שאותו הוא
מוכר כ"עיתונאי אובייקטיבי". חבל רק שבן חיים מוכן לשחק את המשחק המכור
הזה עבור האיש שמוכר את הדת ואת בני עדות המזרח, מידי יום ביומו, עבור נזיד העדשים
של השררה.
אם באמת ה"אפליה העדתית" מעניינת
את בן חיים, אזי, מדוע לא שמענו את קולו כשאדם חולה – כהרב פינטו נזרק לכלא, ואילו
ללופוליאנסקי, שהורשע אף הוא, ניתן לו לרצות את עונשו ממשרדו המרווח והממוזג? מדוע
קולו של בן חיים לא נשמע מעולם כאשר דרעי סייע ליזמי העיר מודיעין עילית ולראש
הממונה שלה (שמונה ע"י דרעי כמובן...), יוסי שווינגר, להפלות את הספרדים לרעה
ולנסות לשלול מהם את הצפייה בלווינו של הגר"ע יוסף? מדוע בן חיים לא סיקר
מעולם את העובדות המצביעות שראשי ש"ס לא נלחמו אי פעם באפליית הבנות הספרדיות
– ובמיוחד בפרשת העיר עמנואל, ומנגד שלחו את צאיצהם רק למוסדות חרדים – אשכנזים?
בן חיים טוען ל"אפליה עדתית" של אנשי ש"ס לעומת אנשי "פורום
תקנה", אבל האמת היא קצת אחרת. לא לחינם יורה הדובר הסמוי של דרעי לעבר
"פורום תקנה". הדובר הסמוי של דרעי רוצה לרמוז להם כי אם לא יתגייסו
לטובת דרעי הרי שנפילתם תהיה כמו בפסוק המקראי של "תמות נפשי עם
פלישתים". ולזה דרעי מסוגל, ועוד בגדול. אבל בכל זאת "פורום תקנה" –
בו שותפים גם רבנים ספרדים מש"ס, איננו בית דין שדה כפי שהתמונה מצטיירת
מפרשת העצורים, שבראשם עומד מקורבו של דרעי. ב"פורום תקנה" פועלים אמנם
נגד מפירי מוסר אבל לא עפ"י הזמנה של "דון קורלאונה" פוליטי. לא
קראתי ולא שמעתי בעבר כי דרעי וש"ס פעלו נגד מסירי מוסר ועריות מבין מקורביו
של דרעי. לא אזכיר כאן שמות אבל ההיפך הוא הנכון. לא מעט עברייני מין מש"ס –
שהיו מינויים ומקורבים של דרעי, לא "זכו" ל"פוטש" כמו
ש"זכה" סבן, כאשר נתפסו בעבירות מין כאנשי ציבור בכירים. בכלל, ש"ס
כמפלגה דתית, עברה כל גבול בניפוק עברייני מין. זהו חילול ה' שאין כמותו ולא היה
כזה עד שדרעי לא תפס את ההנהגה הבלעדית של ש"ס. כול זה קורה על רקע שלטונו
הבלעדי של דרעי הממנה רק ליצנים וקשיי יום לתפקידים ממלכתיים מרכזיים ואילו את בני
התורה ואת רבני ש"ס האותנטיים הוא דוחק לשוליים.
ואם כבר מדברים על "אפליה" הרי
שהיא רחוקה מלהיות נגד דרעי אלא דווקא בעדו. תמצאו לי עוד איש ציבור אחד שחזר
לתפקידו לאחר שהורשע, ועוד ישב בכלא. הירשנזון איננו עוד שר ואולמרט לא יעז לחזור
לפוליטיקה. גם חבריו של דרעי לש"ס לא יוחזרו על ידו לאחר הרשעתם כמו יאיר
לוי, יאיר פרץ, שלמה דיין ושלמה בניזרי. גם יונה מצגר לא יהיה עוד "רב
רשמי" ואילו משה קצב לא יעז לחלום על עתיד פוליטי. אבל דרעי חי וקיים ובועט
לכול הצדדים, ועוד מעניין הוא שהוא חזר למקום הפשע – תפקיד שר הפנים. בן חיים בטח
יאמר על כך שזו "אפליה מתקנת". את "ערוץ 10" צריך לא רק לחקור
על קשריו הטלפוניים עם בנימין נתניהו אלא כיצד איפשר הערוץ הזה לתועמלן בלתי רשמי
של ש"ס לעשות כבשלו בערוץ תקשורת "אובייקטיבי" המחזר על פתחי מיסי
הציבור להמשיך ולהתקיים.
