ועוד משהו על סחר בנשים

בס"ד

       ועוד משהו על סחר בנשים.../ הרב אליהו קאופמן

        מזה כמעט כשני עשורים מופיעות שוב ושוב מודעות "קורצות" בעיתונות הכתובה והאלקטרונית כאחד על יבוא נשים – כביכול, לנישואין. נו, זה ממש נראה כמו קיר מהפיכת השידוכין של ישראל. אבל במבט בוחן באמת אנחנו מגלים שעיקרה של המודעה איננה עוסקת בחיי נישואין מתוך עניין ערכי או שידוכין עפ"י קריטריונים של השכלה משותפת, תרבות רצויה וסתם בניית קן משפחתי על שותפות ותכנים משפחתיים. המודעות החדשות – ישנות מספרות לנו על שידוכין בכיוון חד צדדי: יופייה הפיזי בלבד של האישה, ובעיקר היותה אובייקט של תאווה בליווי של ציורים ו/או תמונות נלוות שאינן מותירות ספק מהי מטרת אותם נישואים עתידיים. וכמובן עוד פרט לאומי/אתני: אובייקט ה"שידוך" יגיע מאוקראינה דווקא, ארץ החלומות והתאוות. ב"פנקס השידוכין" הזה הגבר הוא הקונה והאישה היא הנקנית. ממש כמו במסכת קידושין: אישה שנקנת בכסף, אח"כ בביאה (יכול להיות שבאוקראינה זה הפוך...) ולסוף בשטר. מובטח לקונה – שלא כמו בכל שידוך נורמאלי, כשהשידוך יוצא לפועל בסיכויים של חמישים אחוזים בעד נגד חמישים אחוזים נגד, הרי שכאן השידוך יצא לפועל מיידית עפ"י מאה אחוז של הצלחה, ואולי גם יתווסף לו "היתר עסקה". אם זה לא סחר בנשים, אזי, מהו באמת סחר בנשים?!

       שני העשורים האחרונים לא הביאו לנו תוצאות מלבבות במיוחד. לרבים מהמתפתים ל"שידוך אקספרס" הזה נכונו כמה הפתעות לא כל כך נעימות. לרבים מהם הסתבר שהאוקראיניות אינן פרייריות בדיוק וכל ביום סחר האמהות הזה הביא לכך שלאחר שהגב' המגונדרת קיבלה את האזרחות הישראלית, לאחר נישואי הבזק הללו, הרי שהיא מיררה את חיי בעלה החדש עד שקיבלה ממנה גט ונדוניה נדל"נית ובנקאית כאחד. והנה מיד אח"כ הביאה הגרושה מאוקראינה את בעלה האמיתי או את בן זוגה והלה כמובן הפך לאזרח ישראלי לאחר נישואיו לאותה אזרחית אקספרס ישראלית. היו לא מעט זקנים ישראלים שחיש קל גילו כי האוקראינית החלומית איננה אותה פילגש שהסוכן הבטיח להם אלא "עוקצנית" נדל"ן ובנק, וכך הזקנים הללו חזרו להיות עריריים ובנות הזוג הביאו את בני זוגן האמיתיים על חשבון הפנסיונרים המשועממים.

      כל הסיפור הזה עובר בקלי קלות את אישורי משרד הפנים – שרוב זמנו הוא מוחזק ע"י שרי ש"ס הכול כך חרדים ל"מדינה היהודית" ולהחזרת העטרה ליושנה. כאשר מדובר בחוקי אפליה נגד הערבים הרי שכל הימין החילוני נזעק למושג של "מדינה יהודית". כאשר מדובר בעניין השבת מיד עולה עניין ה"מדינה היהודית". כאשר מדובר בבעיית האפריקאים הרי שכל הימין נזעק נגד ה"מסתננים" ל|מדינה היהודית" אבל האוקראיניות הללו אינן "מסתננות" כי מישהו סידר להן את הדרך לנצל את "חוק השבות" הציוני במרמה צינית. ואולי גם בגלל צבע עורן הבהיר, ואף בזכות קבלת לגיטימציה ממפלגה אתנית בפרלמנט הישראלי. מסתבר שרגע אחרי השמעת המושג "מדינה יהודית" – כאשר מדובר ביבוא מסיבי של נכריות ש"נישואיהן" יניבו עוללים נכרים, הרי שמושג ה"מדינה היהודית" חוזר למגירה בדום – שתיקה רועם מצד כל הלאומנים, הדתיים הלאומיים (ובראשם ארגון להב"ה...) ואף החרדים!

     בימים אלה – כאשר מידי שבוע בשבוע אנו לומדים פרשיות ספר "דברים", כנגד ההתבוללות והעבודה הזרה שבאה אח"כ, הרי שנציגי "יהדות התורה" וש"ס (עם שר הפנים ה"מפואר" שלה, שממריץ את ההתבוללות הזו...) עסוקים בקטנות ומשמשים כבובות משחק של נתניהו נגד שר התחבורה, ישראל כץ. ה"מדינה היהודית" של הליכוד, של ה"בית היהודי",  של "יהדות התורה" ושל ש"ס היא רק קלישאה חיוורת, מהפה אל החוץ, לצרכים לאומנים של הימין והדתיים הלאומיים ולקבלת דמי לא יחרץ של המפלגות החרדיות.

     מפלגת "ישראל בתינו" חרתה על דגלה את הסיוע לעולי חבר העמים והבטיחה לפעול למענם. בין השאר נלחם שר הביטחון דהיום וראש המפלגה הזו, איווט ליברמן, להסרת הויזות לישראל מתיירים ואזרחים מאוקראינה. האם כל מלחמת הויזות הזו וההבטחה לסייע ליוצאי חבר העמים כוללת גם את ההקלה בסחר הנשים הזה – המסתתר מאחורי מודעות ה"שידוכין"?

     לפני כשתי קדנציות הייתה חברת פרלמנט ממפלגת "קדימה" בשם אורית זוארץ שהריצה הצעת חוק הזויה כנגד סחר בנשים – אבל באופן חד צדדי נגד הגברים, עם עונשים פסיכולוגיים. למרות חוסר ההיגיון בעונשים וב"קורסי הגמילה" לגברים, שזוארץ הציעה הרי שכל נשות הפרלמנט של אז הצטרפו אליה כעדר ממש. והנה כיום, עם שלוש שרות בממשלה ועם סגנית שר בכירה ועם עשרות ח"כיות תוססות מהימין קיצוני ועד השמאל תבוסתני הרי שכולן שותקות ונותנות לשיירת הנשים לעבור את מכס אשרת הכניסה, כשמודעות צבעוניות מכריזות על כך בתקשורת הססגונית. תמהני לאן נעלמו שלי יחימוביץ, מירב מיכאלי, סתיו שפיר, ציפי לבני, גילה גמליאל, סופה לנדבר, תמר זננדברג וכל האחרות. כל הפרלמנט סער כשנודעו ההאשמות נגד ח"כ אורן חזן, ואילו נשות המליאה צווחו לפטרו אבל למנוע את הניצול הציני של חוק השבות ולביים צורך בשידוך להמשך הסחר בנשים, הרי שאין אפילו ח"כית אחת שתנסה למנוע.

פרשת ראה תשעו

בס"ד

                פרשת ראה תשע"ו / הרב אליהו קאופמן

     החידוש המיוחד של ה"אור החיים" הקדוש – בפרשת "ראה", נוגע לאבחון המיזוג שבין הברכה לקללה, כאלמנט אחיד. אם כל מפרש ומפרש מסביר בפירושו מהי הברכה ומהי הקללה, כאלמנטים שונים, הרי שה"אור החיים" הקדוש מסביר שבעצם הברכה והקללה היא אותו מושג, ויותר נכון אותה מתנה שהוענקה לעם ישראל ע"י הקב"ה. הכיצד?

     הברכה והקללה עפ"י ה"אור החיים" הקדוש הינם החכמה והכישרון היהודי, שבעזרתם היהודי עולה על כל גוי. ואז מרחיב ה"אור החיים" הקדוש ומסביר שכאשר ישראל עושים רצונו של מקום הרי שחכמתם וכישרונם מביאים להם ברכה אצל הנכרים, המעריכים אותם כעם הסגולה שהשם יתברך שמו לעד עולמי עולמים טבע בהם את החכמה העילאית שלהם, כעם הסגולה העולמי. אבל כשישראל אינם עושים רצונו של מקום אלא מתנהגים ככל הגויים, מבחינה רוחנית ושמית, הרי שהם אמנם לא מאבדים מחכמתם העילאית אבל חכמה זו הופכת למושא קנאה אצל הנכרים עד שהאחרונים יוצאים ממש להשמיד את עם ישראל. הפירוש הלה נכתב לפני כשלוש מאות שנה לפני שהמושג הנכרי חילוני – ציוני נודע בשם "האנטישמיות המודרנית". הפירוש של ה"אור החיים" הקדוש מסביר לנו הכול: את סיבות האנטישמיות, את תלותה של האנטישמיות וקיומה באי קיום המצוות של העם היהודי ואת היותה של ההצלחה הציונית חלק בלתי נפרד מהחכמה היהודית אך כזו המגיעה מכיוון שורש הרע שלה, הגוררת שוב ושוב את שנאת הגויים כלפי היהודים והיהדות.

     רק עפ"י פירושו זה של ה"אור החיים" הקדוש יכולים היו רבני ישראל לחזק את עם ישראל נגד הכפירה הציונית, ובודאי שלא לתת את ידם לתעמולה הציונית המצביעה על "כוחי ועוצם ידי" כאמצעי בלימה לאנטישמיות. אבל אנחנו בדור שלבלרים אנלפבתים, קרייני רדיו ללא ריח של תורה ועסקנים, חילוניים במהותם אך בלבוש של שחור - לבן, השתלטו – בעזרת ובהכוונת הציונים, על הרחוב החרדי והפכו כל רב למורה קטן ואילו את מושג "גדולי הדור" הם מבזים בבודדם רבנים גדולים מן האמת, ואח"כ בהכוונת אותם רבנים לפסוק את מה שהציונים בקשו מהם. "גדולי הדור" הפכו למעשה ל"חותמת גומי" של השבאבניקים החילוניים ולגבאי הצדקות שלהם. ה"אור החיים" הקדוש נלמד רק כ"לימוד השכלתי ביהדות" ולא כיצד להיות יהודי. את זאת צפה האדמו"ר הזקן של לובאביטש כשנשאל מדוע הוא עזב את הגאון מוילנא ועבר ללמוד אצל המגיד ממזריטש. האדמו"ר הזקן ענה כי "אצל הגאון מוילנא לומדים יהדות אבל אצל המגיד ממזריטש לומדים אייך להיות יהודי". אבל האדמו"ר הזקן לא שיער שמושג ה"יהדות" בדורנו – בציבור החרדי, יהיה בעצם הסכלת ברלין, וכי הוא יחדור עמוק כל כך ליהדות החרדית עד שגם החוגים החסידיים יהיו כלולים בנגע זה, כולל חסידותו שלו...

      פרשת המלחמה בעבודה הזרה ממלאת את עיקרה של פרשת "ראה". משה רבנו מבהיר לעם ישראל כי הם אינם עוברים את הירדן כדי לכבוש ולהשמיד עמים אחרים כטבע הקיום של כל גוי וגוי אלא שעם ישראל חייב לאחר שהקב"ה ייתן בידו את שבעת עמי ארץ הקודש, ולאחר שהללו יושמדו על ידו, לבער את העבודה הזרה מתחת לכל עץ רענן, ובעיקר שהם עצמם לא יעבדו את העבודה הזרה הזו לאחר התנחלותם, כי אחרת דין הגלייתם מהארץ הקדושה יחרץ. משה רבנו גם מבהיר שניתוץ העבודה הזרה בארץ ישראל קודם לניתוצה בכל העולם, משום מדרגת הקדושה הנעלה יותר של ארץ הקודש, ולכן אי ניתוץ של העבודה הזרה בארץ ישראל הוא חמור בעונשו מאי ניתוצה בארץ אחרת. דהיינו, כניסת בני ישראל לארץ הקודש מותנית בקיום המצוות מחד גיסא ובמלחמת חורמה להשמדת העבודה הזה מאידך גיסא, ולא כאקט התנחלותי ואח"כ הורשת אדמות העמים הכבושים לצורך "התיישבות" בלבד. מכאן שברור מיד מדוע עמים רבים בעולם כובשים זה את זה, נוחלים זה את זה, ממשיכים בעבודה הזרה ואף מוסיפים עלייה ובכול זאת איום הגלייתם מהארץ הכבושה אינו עומד מעל ראשיהם, כמו שהוא עומד מעל ראש עם ישראל בארץ ישראל.

     ומהי בעצם העבודה הזרה הזו? עבודה זרה היא כל עבודת פולחן שאיננה מעמידה את הקב"ה מעליה, זוהי כל עבודת סגידה לנושאים ולתכנים שאינם בקדושת שמים. מעל השנאה והלחימה בעבודה הזרה עומדת הלחימה בכפירה, שהרי מינות גרועה מעבודה זרה. והנה, הפלא ופלא. קרוב לשבעים שנה הוקמה כאן מדינה שכל כולה סגידה לכל מה שאיננו דת אש למו. קרוב לשבעים שנה מנסים לעקור את עבודת השם ולמלאה בעבודה זרה לספורט, למוסיקה ותיאטרון, לקולנוע ולעוד מיני זוהמות המלאות בעריות ובשפיכות דמים. ומעל לכל, הרי שהמדינה הזו חרתה על קרן השור את מלחמתה באמונת השם ואילו בתי הספר שלה מזרימים מינות, במיוחד ליהודים אומללים בהמוניהם. ולצד כל זאת עובדים משרדי הממשלה הציונית ללא ליאות בהבאת נכרים והטמעתם בתוך קהל ישראל (משרדי הפנים והקליטה), דואגים לרווחתם ולסיוע סוציאלי להטמעתם (משרד הרווחה), עושים הכול כדי שצאצאיהם יתבוללו בתוך עם ישראל כבר מגיל צעיר ויפגשו לשם כך יהודים צעירים בני גילם (משרד החינוך ומשרד התרבות והספורט) , מוציאים לפועל את רישומם הכוזב כדי להפכם ל"אזרחי המדינה" ללא קשר ליהדותם (משרד הפנים) ואף לממן ממש את העבודה הזרה בארץ ישראל של מאמיני הצלוב, אם מקרב הנוצרים הערבים והארמנים ועם מקרב הנוצרים החדשים מחבר העמים ומהמיסיונרים האמריקאים (משרד הדתות). ובתוך הפרלמנט הישראלי יושבת וועדה שנקראת "וועדת הכספים" ומזרימה מיליארדים להמשך הנפקת המינות ועיגון העבודה הזרה, שנגדה כל כך מזהיר משה רבנו מהגליה! והנה, יהודים בעלי חזות חרדית – בהסכמת "רבניהם", משתפים פעולה אקטיבית עם כל מערכת השמד הזו. משרד הפנים – זה המאשר כל גוי כ"אזרח" ואח"כ מעבירו ל"גיור" חילוני, נמצא כבר שנים בידי "דתיים", ולימים "חרדים", וידם של אלה שישבו שם, עם כיפה שחורה לראשם, כלל איננה רועדת כשהם חותמים על כל נכרי כאזרח בארץ הקדושה! משרד הדתות מתקצב את נושאי פסל הצלוב, ואף תומך בעמותות מיסיונרית כששר עם כיפה שחורה לראשו! גם משרד הקליטה היה בעבר בידי אותם ה"חרדים" ודרכו נכנסו מאות אלפי נכרים – על כתות הנצרות שלהם, כדי לבולל את עם ישראל! משרד הרווחה אף הוא היה בעבר בידי "שרים" חרדים שהנפיקו זכויות סוציאליות לנכרים מחבר העמים ומכל העולם! במשרד החינוך יושבים סגני שרים "חרדים", וכמו שלושת הקופים עוצמים עיניים, סותמים אוזניים וסוגרים את הפה כשמערכת החינוך בישראל עושה הכול כדי לבולל את ילדי ישראל! ועל כולם מנצחים – למעלה משלושים שנה, יור"י וועדת הכספים של הפרלמנט הציוני, מהמפלגות ה"חרדיות", ומעניקים מיליארדים למלחמה נגד ה', ועוד מתפארים שהם עשו ועושים זאת טוב יותר מעמיתיהם הפוקרים!

      אין ספק שאם לא תהיה התעוררות בתשובה גדולה הרי שהגלות המרה מחכה לנו בפינה. ה"חפץ חיים" כבר התריע עם קום הקומוניזם בבריה"מ שבאין מסירות נפש בגוף נגד הקומוניסטים היהודים הרי שלא יקומו בעתיד גדולי עולם, כי רק מסירות נפש של "ייהרג ובל יעבור", ואף בדמים, הצמיחה דור אחר דור גדולי ישראל אחרים. ובאמת שאח"כ – ועוד בעידן הציונות ( שהאדמו"ר מסאטמר ראה בהם אויבים גדולים מהקומוניזם והגרי"ז מבריסק ראה בהם אויבים גדולים מהרפורמים), לא זכינו לגדולים אמיתיים שיצאו בחנית ובכידון נגד הכפירה היהודית, להוציא את האדמו"ר מסאטמר זצקו"ל, שגם הוא נולד לפני עליית הקומוניזם לשלטון ולפני הצהרת בלפור עבור הציונים בארץ הקודש.

    מסביר האדמו"ר מסאטמר – בפרשת "ראה", כי אם שורה ברכה וקיימת עבודת ה' הרי שאין מקום לקללה בעבודת הכפירה, ואילו  אלה העובדים את הכפירה אינם יכולים להשתתף בברכה של עבודת ה'. מכאן שכל ההכלאות השעטנזיות של "מסורתיים", "דתיים- לאומיים" ושאר הריקנות שבה ה' והיהדות אינם אמורים לתפוס בה מקום מרכזי, הריהם כעבודה זרה וקללה והרע בעיני ה' גם אם מעט "סמלים יהודים" נחרתו בהם. שהרי הנביא ישעיהו כבר עטן כי ל- ה' אין צורך בעולות וזבחים כאשר אין עובדים אותו בדרך התורה וללא הכלאת השפעות זרות.. לא מכבר התפגר שר ציוני מהמחנה הדתי – לאומני, ולא מעט משום הדברים לעיל. הלה – שלחם נגד היהדות הצרופה וחפץ היה לגמד את התורה מול הבלי העולם, ידע להתפקר רשמית במשפט כי "הדת היא דבר חשוב אבל לא הכול"! לא במקרה נקרא הלה – שלחם נגד ההשקפה החרדית, לישיבה של מעלה באופן פתאומי...

    פרשת "ראה" מדגישה שהקב"ה עתיד לבחון אתנו ואת אמונתנו בו בשליחת נביא שקר וחולם חלום. בנביא השקר יש לבדוק אם אמת הדבר ששקר ביסודו של האיש וכי הלה באמת ניסה לשדל לעבודה זרה את בני ישראל, ורק אז להוציאו להורג, ואילו ב"חולם החלום" מספיקה – לדעת הרמב"ן, העובדה שהרעיון הזה רק יצא מפיו, כדי להוציאו להורג! ובאמת ההבדל בין "נביא השקר" ל"חולם החלום" הוא בהיות נביא השקר דמות היוצאת מתוך היהדות ומשתמשת בסמלי היהדות כדי להטות את היהודי לעבודה זרה וכדי להיות בטוח בכך צריך קודם לבדוק אם זיוף הדבר, שבעוד ש"חולם החלום" איננו בא מכלי היהדות אלא מתרבות הגויים ממש ושם אין עניין של לבדוק בפירושיו את היהדות, אם החטיא, אלא שכבר בהבעת שפתיו ברור שזו טומאה ויש להשמידו. ואמנם הנביא דניאל מנבא כי בדור האחרון "ופריצי עמך יעמידו חזון", וזו הציונות. את המלחמה הזו – נגד הרצל שר"י, צריך היה לנהל בגוף עוד מהרגע ששפתיו פרסמו את רעיונו הנואל וקולמוסו העלה את רעיון ההמרה מדת ישראל. וזו המלחמה הנדרשת מרבנים אמיתיים. רשעים – "גדול תורה" ככל שיהיו, מתגלים בחיבורם לרשעי ישראל ולנכרים האמורים להעביר את עם ישראל מדתו, מצד השטן. אבל בימינו רבים ולא טובים טוענים כאילו שהציונות איננה עבודה זרה ומינות וכאילו ש"אחדות עם ישראל" היא באינטגרציה של התבוללות עם פריצי ישראל ועם מחנה הנכרים שהתבולל בהם.

    פרשת ה"עיר הנידחת" מגלה לנו כמה המלחמה בגוף – ברשעי ישראל, היא אותה מלחמה בעבודה הזרה. ה"עיר נידחת" איננה עיר נכרית אלא עיר יהודית שבה החליטו תושביה לעזוב את קיום התורה והמצוות. עיר כזו נידונה לכליה ולשריפה, ואפילו בכליה הקדושים – כמו שופר, אסור להשתמש (מסכת ראש השנה)! מוסיף ה"אור החיים" כי המילים "ירחמך ה'", בפרשת ה"עיר הנידחת", באים להבטיח למכי העיר ולהורגי תושביה כי לא תשלוט בהם אח"כ מידת אכזריות ששולטת בגויים שרוצחים זה את זה. מכאן ברור כמה חשובה השמדת עיר כזו וכי מי שיצא במלחמה העקובה ביותר נגד ערים שבהן היהודים זוללים וסובאים כנגד תורת ה', הרי מובטח לו שלא מתוך אכזריות יעשה זאת אלא כמצוות ה'.

                                      פרפראות

                                     סימפוזיוני הכפירה

     מזה כיותר מעשור צמח עוד מנהג נלוז וכפרני ב"חברה החרדית": ה"סימפוזיונים", ועוד בקרב בני הישיבות כ"קאמפ של בין הזמנים". ה"מסורת" הזו הועתקה מ"ערבי הראיונות" החילוניים ומה"סימפוזיונים" הכפרנים.  במקום ללמוד תורה ולשמוע דברי השקפה מגאונים ויראי שמים הרי שמכנסים את "עקבי הצאן" במלונות נופש או באולמות שחוק ושם כל ליצן שסטה מהדרך ו/או הפרסום והשררה שלו עולו לו לראש, פורש את דברי ההבל ומחשבות הזדון שלו כאילו היו אלה פירוש המלבי"ם לנ"ך. אחת התופעות שם היא שהמוזמנים הללו מזמן פרשו מהמחשבה התורתית האמיתית ושהם בעצם שליחי החילוניות והחילוניים להטות את הנוער החרדי מדעת התורה אל דעת הרחוב. לא אזכיר שמות אבל רק אציין שאחד המשתתפים שם – כ"מרצה" והוגה דעות" דה לשמעטס הינו מי ששנים קודם לכן פרש רעיונית מה"עדה החרדית" והפך לאחד מאמרגני ההסכלה והצבא של מפלגת "יש עתיד" האנטי דתית, אך מעל הבימות הנלוזות הללו הוא מייצג את "דעת העדה החרדית". ב"עדה החרדית" מניפים ידיים בביטול כלפיו וטוענים כי "חבל להתייחס אליו" ולכן הם אינם יוצאים נגדו. בטוחני שהמרי"ל דיסקין, הגר"ח זוננפלד והגר"פ אקשטיין היו מוציאים עליו כרזות החרמה ורגלו לא הייתה עוד דורכת בקרב שלומי אמוני ישראל.

     בעולם החרדי של היום – כאשר "הידברות" ו"ערכים" מנפיקים ליצנים כ"מרצים" ומזמן אימצו את הציונות אל ליבם, כאשר ערוצי האינטרנט ה"חרדים" מנוהלים ע"י חילוניים פרוצים וכאשר ה"ספרות החרדית" לנוער הם הבלים חילוניים מועתקים מהכפירה הציונית, הרי שהסימפוזיונים הללו הם רק נדבך נוסף להידרדרות באמונה. הנערים הללו – הנחשפים לכל הברברנים האנלפבתים הללו מתחילים לאמץ היטב כי רב אינו "פונקציה" אלא יש לשמוע לאלה המביאים לביתו את החילוניות. אין ספק שכמו שהלאומנות החרדית הביאה את גיוס החרדים לצבא הציוני הרי שה"סימפוזיונים" הללו יפתחו את הישיבות הקדושות לא רק בפני הליב"ה אלא בפני כל תרבות הגויים עד שישיבה חרדית לא תהיה שונה בתכנייה מביה"ס תיכון פוקר.

                                                אנשים על העדה

       המאבק בעיתון ה"עדה החרדית" הוא הפרצוף התקשורתי של המתיימרים לשמש שופר לקהל אמוני ישראל. ראשית, גדולי ישראל תמיד טענו כי לבלרות עיתונאית איננה מלחמת קודש, וה"חפץ חיים" למשל מעולם לא דיבר עם העיתונות – גם זו ה"חרדית". רק פעם אחת הרים ה"חפץ חיים" את הטלפון וענה לעיתונאי בעניין אי היותו ציוני, ואח"כ טרק את השפורפרת. אבל היו גם דעות אחרות שחייבו עיתונות חרדית מאוד מצומצמת, והגרי"ז מבריסק ביטא זאת בטוענו שאם כבר תתקיים עיתונות חרדית הרי שתנאי קיומה הוא ללחום נגד הכפירה. אבל עיתון ה"עדה החרדית" מזמן כבר איננו הולך בתלם הזה, ואילו עורכו ולבלריו הינם ליצנים בלתי כישרוניים, ושהאלף – בית שלהם איננו החלק החזק שלהם. אותו העורך החתרן הבלתי נלאה ששמו טוביה ליברמן איננו "קנאי גדול" כפי שהוא מנסה להצטייר על גבם של חסידי "תולדות אהרון" – שקרבתם לציונות איננה עוד סוד שמור. לפני מספר שנים – ובהשראת העיתון "בקהילה" שבו היה עוד מעורב אותו דודי זילברשלג "המפואר", נכנס עלון לילדים וכמעט הוצא גם מוסף לנשים, רחמנא לצלן! ממש כמו ב"עיתונות החרדית" שמועתקת מהחילוניים. רק מכתב של כותב שורות אלה – ללמעלה ממאה עשרים רבנים ועסקנים, גנז את הרעיון. באותם ימים - וגם אח"כ, פרסם ה"קנאי" ליברמן מודעות של "קופת העיר" עם מפת ארץ ישראל עפ"י גבולות וכיבושי הציונים, ואילו דמויות של נוער חרדי במודעות שלו הוכנסו עפ"י דמויות של נערים חילוניים מודרניים. במקום דברי השקפה תורתיים הודפסו טורי נערים אנלפבתים, שהועסקו עפ"י קרבתם לעסקן רדוד זה או אחר ב"עדה החרדית". טוביה עצמו, כעורך, אינו אלא כישלון וכתביו היו והינם כאלה שאפילו את שמם הם כותבים בשגיאות. אין ספק שאת העיתון הזה – של "שמור טיפש" ו"אשמור לך אידיוט", יש לסגור ומיידית, שהרי כל דקה שהוא קיים זהו חילול ה' ולא יותר מזה. זהו איננו העיתון של הרב אלימלך בלויא ולא עוד העיתון שהרב גרשון שטרמר פיקח עליו.

     אם קיים צורך כיום בעיתון חרדי אמיתי שהרי שתכליתו להוציא לאור את כל ה"גרויות" המפוקפקות, להילחם נגד "כשרויות" ובעיקר נגד ה"רבנות הראשית" הציונית, אך גם נגד משתפיה החרדים. עיתון כזה אסור לו להיות קשור לכיתות ולאינטרסים צרים של מערכת כשרות זו או אחרת או של חוג זה הנלחם בחוג אחר. כמו שעיתון ה"עדה החרדית" כתוב בעברית (ולא ב"לשון הקודש"...) כך צריך להיות כתוב העיתון החרדי האמיתי, שצריך להיכנס לבתי כל היהדות החרדית.

     אי לכך ובהתאם לזאת הרי שהעורך והכתבים אמנם חייבים להיות חרדים למהדרין אך גם מקצועיים למהדרין ועליהם לא צריך לפקח וועד של אינטרסנטים מפלגתיים עם איזה יוחנן מגוש חלב, שהבעת פניו מעידה על האינטליגנציה שלו. אנשי חסידות סאטמר הקוראים את דברי צריכים להירתם לעניין ולסייע בהקמת עיתון אמיתי כזה ולא לשעות עוד לתחנוני קטני הקומה שבקרב חלק מעסקני ה"עדה החרדית", החפצים לשמר את ה"פראבדה" שלהם על חשבון גניזת הקמת שופר אמיתי לדת אש למו.

    

לוסי חנטריש

בס"ד

                    לוסי חנטריש / הרב אליהו קאופמן

      זמן רב התאפקתי ולא יצאתי ו/או כתבתי נגד הגברת לוסי(?) אהריש, שמופיעה על תקן שחקנית הרכש הישראלית – מודרנית מקבוצת המילואים של העולם הפלשתינאי – מוסלמי. להבדיל מדתות אחרות הרי שהיהדות מורה באופן ברור לא להתערב בסכסוכי נכרים, אף אם הנטייה שלך היא ברורה לצד זה או אחר. הכרתי בחיי לא מעט ערבים שהעדיפו לפעול עם הציונות ולשכוח מעברם ההיסטורי, כדרך לבנות לעצמם עתיד אחר. לא פעם לא הסכמתי לעמדתם אבל כיבדתי את השקפתם השונה משום שהללו האמינו בה באמת ובתמים, והעיקר הם לא ניסו "להתבולל" בקרב היהודים או ה"ישראלים החדשים" אלא נותרו ערבים אך בדרכם הם. גברת לוסי אהריש היא עוף שונה, ובמידת מה היא מזכירה לי את אותו זועבי מנצרת עילית אך סגנונה כמובן עדין ואלגנטי יותר.

     הגברת הזו פשוט המירה את עמה ודתה עבור ההתקדמות בחברה הישראלית האולטרא חילונית, משהו כמו ה"מרנוס" של ספרד. כשהכומר נדאף נלחם על עצמאותו כארמי – נוצרי ולא כערבי – פלשתינאי, אזי, אני מאמין שזו באמת עמדתו. כשאישים ערבים כזוהיר בהלול, ראלב מג'דלה ונוואף מסלחה בחרו לפעול כערבים פלשתינאים מתוך מפלגה ישראלית מתוך עמדה שלדעתם היא ריאליסטית, אזי, אני מאמין שאמנם זו הייתה מטרתם למען הרעיון הערבי הכולל ולא רק כדי לקדם את עצמם ע"י "יפיפיות נפש" פרו ציונית. כאשר מדענים וספורטאים ערבים מנסים בכל זאת להתמזג בתוך מדינת ישראל, אזי, אני מאמין שזו באמת כוונתם והיא איננה רק לשם הקידום האישי הצר אלא חלק מהשקפה כוללת. אבל אצל גברת אהריש אין שום רעיון אינטגרטיבי שעומד מאחוריה אלא מטרתה בסה"כ לערוק ולהתבולל בחברה הישראלית על גב אחיה הערבים תוך התלהמות בוטה נגדם, כהוכחה על כנות עריקתה. התלהמות שכאמור רק זועבי מנצרת עילית יודע לעשות טוב יותר. והנה, לאחרונה היא ג גילתה שלא רק המצר לישמעאל נעשה לראש אלא גם המצר לישראל – קרי, לחרדים וליהדות, נעשה לראש. מהיכרותי עם לא מעט ערבים שעובדים עם הממסד הישראלי הרי שהיא היחידה שמעזה להתערב בעניינים פנים – יהודיים, ובדרכה החלקלקה והתיאטרלית היא בזה לציבור החרדי בישראל כדי לקבל עוד לגיטמצייה אצל הימין האנטי דתי ולנסות לזכות גם בנקודות אצל השמאל הישראלי, למרות האנטי פלשתינאיזם שלה.

    אני רחוק מלנזוף בזה או אחר כאשר הוא מנהל עימי דיון רעיוני, רק משום מוצאו. ובמקביל ציינתי במאמרי "השפן הכשר" את הסתייגותי מכל "קרב השבת" המזויף שמנהלים עסקני "יהדות התורה" וש"ס נגד שר התחבורה ישראל כץ. יתרה מכך, מהיכרותי את השר כץ, ולהבדיל את ח"כ גפני, אני נוטה להאמין לשר כץ כי אמנם כול חילולי השבת תואמו מראש עם הנציגים החרדים. כץ – בוגר ישיבה תיכונית ושאביו היה חסיד סאטמר, רחוק מלהיות שונא דת ומי שמערים על עסקנים חרדים מלכתחילה. אבל גברת לוסי – בהופעתה הטלויזיונית, לא ביקרה את העסקנים החרדים בלבד על עמדם הצבועה נגד השר כץ והיא גם לא הצטמצמה רק לעניין פרשת הרכבת בת"א אלא העמידה את כל הציבור החרדי ב"פוקוס" של אלה שמטרפדים כל דבר טוב במדינה, ושבעצם היותם הם סרח עודף. הופעה זו הזכירה לי את כל החשוכים והמסיתים האנטי דתיים כשולמית אלוני, אורי אבנרי, יוסי ביילין, טומי לפיד וכמובן יאיר לפיד. אני מניח שגברת לוסי איננה חושבת לסיים את הקריירה שלה רק כאשת טלויזיה וכדוגמנית אלא מסתמא שהפוליטיקה קורצת לה כמו לחבריה היחימוביצים, הרוזנטלים ובמיוחד הלפידים הבוערים, ולכן היא מחפשת עוד ציבור, מלבד אחיה הערבים, שעליו היא תתאמן אלקטוראלית כשק אגרוף פוליטי – תקשורתי. מאחר ובמאחותייה האנטי פלשתינאיות היא כבר התנתקה מהשמאל הישראלי הרי שהפיכת החרדים לשק חבטות יעבירו אליה גם לא מעט אנשי שמאל כפי שרפאל איתן ושני הלפידים הבוערים כבר עשו זאת בעבר. להבדיל ממתקיפי היהדות החרדית שבקרב המגזר היהודי הרי שלעניות דעתי לגברת לוסי אין אפילו קורטוב של מעורבות רעיונית ורגשית בויכוח הפנים יהודי אלא כל התקפתה היא לשם קידום הקריירה שלה על גב של מיעוט נרדף במדינת ישראל.

     היהדות החרדית, ואף גורמים מסורתיים יהודים צריכים להיות ערוכים לעצור את פיה של האישה הזו מלהמשיך לנטוף ארס אנטי דתי, ובית המשפט יכול בהחלט להיות זירה מתאימה לכך. השטנה והארס שזרו גם הרס – מצידם של מנהיגי האנטי חרדיות כאלוני ושותפיה, מחייבים אותנו לעצור את ה"כוכבת" התקשורתית החדשה שכל כולה מתקתקות ו"פוזה" חנפנית ותו לא.      

השפן הכשר

בס"ד

                       השפן הכשר / הרב אליהו קאופמן

      בשנות השישים המאוחרות – של המאה ה-20, נשמעה דפיקה על דלתו של הרב זלמה רבינובי'ץ, לאחר שעלה מרומניה לארץ הקודש. הרב רבינובי'ץ שימש בבוקרשט כרב, שוחט ומוהל. על יהודי רומניה הישנה – ובמיוחד על יהודי בוקרשט, מספרת השמועה כי מעולם לא דרכו שם הרפורמים משום שלא היה צורך בהם: האורתודוכסים שם היו כל כך קלים בקיום היהדות שהם היו גם גרועים מהרפורמים בשאר אירופה, והנה הרב רבינובי'ץ חש זאת על בשרו גם לאחר עלייתו לארץ הקודש והשתכנותו בירושלים עיר הקודש. משפתח הרב את דלת ביתו לנוכח הנקישות העולות בעוצמתן, עמד לפניו לא אחר מאשר נלו קוז'יקרו. הרב זלמה הצליח בקושי רב להשתיק את אנחת ה"אוי וואי", שכמעט בקעה ממנו החוצה. נלו היה אחד ממתפלליו שלעבר, כשהרב זלמה רבינובי'ץ כיהן כרב בית הכנסת "אחדות קודש" בבוקרשט. הנלו הזה היה המסמר שבליצנות המקומית, ועוד אחד כזה שהאמין כי הוא איננו כלל ליצן אלא מאמין אורתודוכסי מושלם!

     נלו עמד בפתח דירתו של הרב זלמה ולצידו אשתו ושני בניו. מתוך השק הבלוי שהחזיק נשמעו יבבות חייתיות. ואז שלף נלו את השפן שלו, תרתי משמע. הוא אחז בראשו של השפן    ( ובעיקר באזניו...) והוציאו משקו, כשהשפן מצליח להזעיק בזעקותיו גם את הרבנית רבינובי'ץ ושלושת ילדיה. בתרועת ניצחון ביקש נלו מהרב זלמה ש"ישחט" את השפן שלו ...שחיטה כשרה! לא עזרו לרב זלמה כל ניסיונותיו לשכנע את נלו כי חיה טריפה איננה רשאית ל"הישחט" כי טמאה היא. נלו טען כי הוא יודע היטב שהשפן טרף אבל לפחות שהחטא שלו לא יהיה כל כך חמור ולכן הוא לפחות חפץ ב"שחיטה כשרה" של השפן. רק זעקותיה של הרבנית – ואיומיה כי תקרא למשטרה, הצליחו להבריח את נלו ומשפחתו מביתם.

    בסיפור הזה – אמת לאמיתה (אותו שמעתי מאחד מבניו של הרב זלמה רבינוביץ, שכמובן היה עד למחזה הזה...), נזכרתי כששמעתי על "משבר חילול השבת בת"א", שאותו יזמו אנשי "יהדות התורה" וש"ס. העיר תל אביב הוכתרה זה מכבר לבירת התועבות בעולם. מזה שנים רבות דבק לה השם "עיר החטאים". כל מערך התחבורה החדש בת"א – עליו מחללים את השבת, נועד להקל על דורשי הפקרות את מרוצתם, ואח"כ להגדיל את יוקרתה העולמית כ"עיר הנידחת". רחובות הירקון, בן יהודה ואף דיזנגוף נגועים בסחר בני אדם. התחבורה הציבורית מחללת כל שבת ויום טוב, למרות סיפורי ה"סטאטוס קוו", ואילו יושבי ראש וועדת הכספים של הפרלמנט הישראלי, חרדים בלבושם (שפירא ורביץ המנוחים ויבדל"א גפני) הזרימו ומזרימים כספי עתק ל"תענוגות" הללו ולחילולי השבת במועדוניה המפוקפקים של העיר הזו, שהכפירה בה היא באמת ללא הפסקה. אבל כדי להכשיר את השרץ הזה, ואולי גם להניף "הישג פרלמנטארי, לפני הצאן החרדי הרי שהשפן התל אביבי זקוק ל"שחיטה כשרה", ואח"כ להעלותו על ה"שולחן הממלכתי" של ה"עשייה החרדית".

     הזעקות הללו – על אי העבודה בשבת, של הנציגים החרדים בפרלמנט הישראלי, באות להסתיר את זעקות הכאב של ההשקפה היהודית, כיצד עיר במרכז ארץ ישראל הקדושה הפכה לאם טומאת העמים של העולם כולו. הזעקות הללו – של ליצמן את גפני וחבריהם באות להשתיק את הבכי המצמרר על כך שנציגי יהדות חרדית משתתפים ב"פיתוחה" של העיר שבה לא רומסים רק את השבת אלא את כל היהדות והשקפתה. והכי חמור מכל הוא שהזעקות של החרדים מהפרלמנט הישראלי באות להכשיר ולתת לגיטימציה שבעבור הפסקת העבודות בשבת במתחמי הבנייה החדשים אפשר יהיה להכשיר את את כל שאר התועבות וחילולי השבת והשמים המתרחשים בה.

      אם באמת נציגי "יהדות התורה" וש"ס חפצים לקדש שם שמים, אזי, יואילו בבקשה להתפטר מכל תפקידיהם הכרוכים בהעברת תקציבים ובפיתוח ישראל החילונית והכופרת. ועד אז שיניחו בבקשה לסכין השחיטה ולא ינסו להכשיר דרכה את טומאת השפן הטרף.

לא תעמוד על דם רעך

בס"ד

             לא תעמוד על דם רעך / הרב אליהו קאופמן

        לצד הפגנות ומלחמת תנועת "בני תורה" – הפלג הליטאי – חרדי הרדיקלי, נגד הגיוס לצבא, עולים גם קולות מלחמה נגד גיוס חרדים לצבא מתוך תנועת חב"ד. בעוד שהליטאים הירושלמים וה"עדה החרדית" יוצאים חוצץ – נגד הגיוס, כנגד הממסד הישראלי הרי שבחב"ד המאבק האופזיציונרי הוא כנגד רבני חב"ד שבנו מתווה גיוס עצמאי עם המדינה. בכלל מהומה זו יוצאים גם כמה מרבני חב"ד – במיוחד מהפלג המשיחיסטי, נגד הנהגת חבריהם הרבנים ונגד כל הסכם גיוס של נערים מחב"ד לצבא. בראש המלחמה הזו עומד הדיין החיפאי – משיחיסטי, הרב גדליה אקסלורד.

     לחב"ד של האדמו"ר האחרון וזו שלאחר מותו, יש שיטה של התבודדות מהיהדות החרדית, הן במישור ההלכתי והן במישור הציבורי. ולכן לא פלא הוא שרבני חב"ד החליטו על מתווה עצמאי עם הצבא הישראלי לאחר שרבני "יהדות התורה" וש"ס סיכמו את מתווה גיוס החרדים לכל הציבור החרדי. לומר לכם את האמת, הרי שאני בהחלט יכולתי להבין את מלחמתם של המתנגדים לגיוס. רבני חב"ד – שנתנו יד לגיוס רשמי של צעיריהם, בעצם שברו כל מוסכמא היסטורית של חסידותם ובריש גלי העניקו לגיטימציה להתגייס לצבא חילוני שיכול להפוך את בניהם ובנותיהם לחילוניים. אותם רבני חב"ד עשו זאת לאור השמש ולא מתוך הסתר ובושה – כפי שיתר הציבור החרדי עשה זאת. אין ספק שהדיין אקסלורד – מראשי נקיי הדעת ואיש תורה ישר, נלחם באמת ובתמים את מלחמתו למען עקבי הצאן בחב"ד. אין לי גם ספק שכוונותיו הדתיות של האיש אינן פחותות ערך מלוחמי הרבנים של הפלג הירושלמי ושל ה"עדה החרדית". אבל בכל זאת קשה לי לתמוך במלחמתו ולהשוותה למלחמת הרב שמואל אוירבך, ובמיוחד למלחמת ה"עדה החרדית", וזאת משום שפיקוח הנפש הוא כנגד כל התורה וה"לא תעמוד על דם רעך" תנאי הערבות של כל יהודי ליהודי, ואף בנכרים עסקינן.

     לכל מי שאינו יודע הרי שהדיין אקסלורד הוא גם מראשי חוג "ארץ ישראל השלימה" בחב"ד, חוג הפועל והמחתים – לפני ואחרי כל מערכת בחירות באשר היא, על אי החזרת אפילו סנטימטר מהשטחים שנכבשו בשנת 1967 ע"י ישראל. אקסלורד, גרליצקי ודרוקמן הם ראשי החוג החב"די הזה, ואילו אקסלורד הוא גם נמנה על המשיחיסטים. בודאי שהקבוצה

הזו – היוצאת נגד כל ויתור טריטוריאלי של ישראל, תטען כי זוהי צוואת רבם האחרון (שהאמין כי הוא המשיח ולכן אין להחזיר את השטחים הכבושים ללא הוראה ממנו...). גרליצקי ודרוקמן הם הטוענים כי זוהי צוואת המת ואילו אקסלורד טוען כי זוהי צוואת האדמו"ר החי עימנו כל רגע ממש. ומעניין הוא שככל שההתנגדות להחזרת השטחים גדולה יותר אצל רבני חב"ד כך גם גדלה התנגדותם לגיוס לצבא. זהו תרתי דסתרי שכל כולו עמידה על דם ישראל ועל דם הנכרים שמתגייסים אף הם להגן על המדינה. זוהי עמדה עקומה ואגואיסטית מול עמדת הציונים הדתיים אשר ככל שהם קיצוניים נגד כל פשרה הרי שהם גם קיצוניים במסירותם לגיוס, ואילו אנשי הפלג הירושלמי וה"עדה החרדית" אמנם יוצאים נגד הגיוס לצבא אך מנגד הם אינם מסיתים לקיצוניות אנטי ערבית שבעטייה יהרגו אלה שמתגייסים לצבא.

     הפלג החב"די הקיצוני הזה – שרוצה וקורא רק לקיצוניות שתביא למלחמה ותומך בכל טרוריסט יהודי הזוי ומסוכן, חי בעזות של חוצפה ומאמין שאת הדם להסתותיו הוא אינו צריך לשלם אלא זהו תפקידם של ה"פריירים" החילוניים, הדתיים – לאומים, הדרוזים, הצ'רקסים, הבדווים והסלאבים. להבדיל מאנשי הרב אוירבך וה"עדה החרדית", הרי שהצבא הישראלי הוא בעיני הקיצוניים מחב"ד שליח ה' לדבר מצווה ולכן מוזר בעיני כיצד "שליח ה'" הופך לשלילי, רק משום שהם עצמם נקראים לגיוס?! מכאן שטענתם לאי קדושתו של הצבא לשרות צאצאיהם – מנקודת מבטם, לוקה בחסר ואיננה אלא עמדה אגואיסטית.

      שנים רבות טענו אנשי חב"ד – כאשר דיברו כנגדם על אי גיוסם, על כך ש"שירותם הצבאי" הוא בחלוקת עוגות וסוכריות, ובמיוחד בחגים ובמועדי ישראל. זו הינה עוד טענה אגואיסטית המתירה את דמם של האחרים למספר שנים ומשווה את הדקות הספורות שלהם בחלוקת מיני מתיקה לשנות האימה ( בסדיר ובמילואים גם יחד...) הרבות שעוברים חיילי הצבא הישראלי. באחרונה נמצאו כמה ח"כים – ובראשם ציפי לבני ואלעזר שטרן, שניסו למסד פטור לשליחי חב"ד בחו"ל (שהם אזרחי ישראל...) רק משום שהללו מאכילים ומשקים לפעמים איזה דיפלומט ישראלי בחו"ל. זוהי עוד אפליה וקיפוח של כל ישראלי פשוט שנקרא לשרת ואין מאחוריו תנועה פוליטית של לביבות וסופגניות שתשחרר אותו בהשתמטות, רק משום שהכין קפה לאיזה קונסול ישראלי בפפואה או באיי פיג'י.

     אין ספק שכותב שורות אלה מזדהה עם אלה שבאמת חוששים – ובצדק, לשרת בצבא הישראלי מסיבות דתיות, ויכולתי להרחיב על כך כמי ששירת בצבא וחזה כיצד שומרי המסורת נאנקים שם. אבל לצבועים הללו אין לי שום סנטימנטים ורחמים. מדובר במסיתים קיצוניים – שעלוניהם נוטפים ארס של מלחמה והתגרות בערבים, שרוקדים על דמם של אחרים אבל את דמם הם שומרים מכל משמר. דעתי זו איננה מוגבלת רק לאנשי חב"ד אלא לכל החרדים הקיצוניים החיים גם בהתנחלויות ודורשים את ארץ ישראל השלימה. המקום שלהם הוא בצבא, בלי אבל ובלי חבל וללא שום הסכם זה או אחר.

טעים נעים אבל טרף

בס"ד

                  טעים, נעים אבל טרף / הרב אליהו קאופמן

  ברשוב היא עיר קיט יפיפייה במרכז הרי הקרפטים הרומניים.  זוהי עיר צבעונית עפ"י בנייה גותית עם פארקים ירוקים ושופעת מזרקות מים. ואם ברשוב היא העיר היפיפייה הרי שהרמה ההררית מעלייה, ששמה "פויינה ברשוב", היא הדובדבן של הקצפת הזו. מדובר ביערות עד, בפארקים ירוקים, במלונות ציוריים ובנוף הררי מדהים. כמו כולם גם הישראלים נעים לשם, ואף יהודים אירופאים ואמריקאים. וכמו בכל סיפור של נופש יהודי הרי שגם לכשרות שם יש ביקוש אך ההיצע הוא מתחת לרמת הזיוף, וכאן מתחיל הסיפור האמיתי, שאותו אני מפרסם מעת לעת במסגרת הסרת מכשול מעוורים תמימים שמוחטאים ע"י תאבי ממון ובצע.

    עופר בן שמעון – ישראלי ששימש כטבח בגרמניה הנידחת, הופיע לפני מספר שנים ברומניה ומיד קלט את פוטנציאל הרווח מ"כשרות" וירטואלית. לא לחינם הוא נחת במסעדת הקהילה היהודית המתבוללת של ברשוב, שם הפך ל"משגיח" לצד ניהול המסעדה הזו. לבן שמעון לא הפריע להציג עצמו כ"משגיח עם תעודת מוסמכת", למרות היותו מחלל שבת וכדבריו (המוקלטים בשיחה עימי...) כעובר על כל עברות הצניעות ווהזימה. מסתבר שגם לפדרציה המתבוללת בבוקרשט, ל"רבניה" המפוקפקים כרפאל שפר והחלבן צבי כפיר, ולנציג חב"ד ברומניה, נפתלי דויטש, זה לא הפריע. ולימים מסתבר שגם לעורכי הטיולים מקבוצת "גשר" זה לא הפריע, למרות שעודכנו היטב כי מערך ה"כשרות" ברומניה בנוי על "רבנים" רפורמים ואף על עמיתיהם מחללי השבת (!), לא פעם ללא משגיחים, ובפעמים אחרות מדובר היה במשגיחים מחללי שבת ואף נכרים! בימים שמר בן שמעון הגיע לברשוב ונחת במסעדה שבחצר בית הכנסת המקומי הרי שתעודת ה"כשרות" שם הייתה חתומה בידי נפתלי דויטש, שליח חב"ד בעיר הבירה בוקרשט. לאט, לאט "התאקלם" בן שמעון ברחבה היהודית של רומניה והבין כי זו איננה שונה – ואף נינוחה ונוחה יותר מזו של גרמניה, בכל האמור להפיכת היהדות והכשרות לבדיחה עצובה. לבן שמעון נאמר כי ה"הכשר" של דויטש אינו טוב מזה של מתבוללי הפדרציה אך בגלל הזכרת השם "חב"ד" הרי ששיווק ה"כשרות" הוירטואלית טוב יותר. בנציג חב"ד לא יחשדו כ"שייגץ" מקצועי כמו שמיד חושדים בכל עסקן פדרציה יהודי – רומני. זו הייתה גם הסיבה שהפדרציה המתבוללת מסרה את ה"כשרות" בברשוב לדויטש, שעליו כבר העידו ישראלים בבוקרשט כי ראוהו מחלל שבת לא פעם, ובעיקר בקבלת כספים ביום שבת קודש!

       בחורף 2016 ישבתי עם עופר בן שמעון בבית קפא קפוא בעיר הסקי הזו, ששמה ברשוב. שם סיפר לי בן שמעון כיצד הוא היה האיש שהעיף את דויטש מהיותו נותן "כשרות" במסעדה בברשוב. כמעט שנה ניהל בן שמעון את ה"מסעדה הכשרה" של קהילת ברשוב והנה "נותן הכשרות" – דויטש, אינו מופיע אפילו פעם אחת, ואף לא נציג מטעמו. בשיחה עימי לעג בן שמעון לכל המערכת הזו – מדויטש ועד "רבני" הפדרציה, ככפיר ושפר. לטענתו הם ידעו שהוא מחלל שבת , זולל וסובא טריפות ונבילות ועובר את כל עבירות האישות שהם רק יכולים לדמיין ולמרות הכול הם הבהירו לו כי הוא עבורם ה"משגיח האידיאלי". היה אפילו מצב שבן שמעון חשב להתפטר אך שפר וכפיר ביקשו ממנו להישאר כי "אין לנו מישהו אחר". בפני התיירים היהודים – שחלקם אף היו חובשי כיפה (!) הוא הוצג כ"דתי". על הקרקס הזה ידעו גם אנשי "גשר" (מפרסומים שלי ומשיחות עימי ועם אחרים שהתריעו על כך) אבל הם והמשיכו לשלוח תיירים דתיים מישראל למסעדה הזו, שמשגיחה היה חילוני גמור והבשר בא הגיע מהפדרציה, תחת "משגיחים" נכרים ששלטו על חותמות ה"כשר" שהוחתמו על ידם ולא ע"י השוחטים המזדמנים. ואז, לאחר חודשי ציפייה ארוכים הגיע מר דויטש לברשוב. הוא לא הגיע כדי לבדוק את בן שמעון אלא כדי לגבות את האלף ומאתיים יורו לשנה הבאה, כ"אגרת כשרות". בן שמעון הציב ל"שליח המהולל" הזה שאלה מאוד פשוטה:"אני כבר כאן קרוב לשנה, אז מדוע לא באת לבדוק אותי, אפילו ע"י שליח זמני, רק בשביל הרושם" ? דויטש לא התבלבל ורק ענה לו כי "אתה עבורי יהודי טוב שאפשר לסמוך עלייך". בשלב זה הבהיר בן שמעון לדויטש עד כמה אף הוא סומך על עצמו והפטיר כי "אם זו התשובה שלך אז אני יכול לבטל את ההשגחה שלך ולסמוך על עצמי יותר טוב ממך. מהיום אתה כבר לא נותן הכשרות". בבוקרשט אישרו את בקשתו של בן שמעון ודויטש עף מהעניינים. יש לציין שאפילו דויטש עצמו היה מודע להיות ה"כשרות" שלו בברשוב בדיחה, ובכל פעם שנשאל בבוקרשט על רמת כשרותו בברשוב הוא עיקם את האף ובידו סימן ל"ככא, ככא"...

      בשיחתי עם בן שמעון הבנתי כי שאיפותיו הינן רחבות יותר מאשר להיוותר כמנהל ו"משגיח כשרות" של מסעדת הקהילה המתבוללת. הוא דיבר על הקמת מסעדה עצמאית וטען כי יוכל לנהל את שתיהן. שאלתיו מאין יבוא הבשר ומאין תבוא ההשגחה על המסעדה. בן שמעון חייך וטען כי "אני עומד בקשר עם השגחה רצינית ממערב אירופה ומהם אקנה את הבשר, והם כבר יתנו לי את ההשגחה, חוץ מזה יש לי תעודת השגחה אבל אני אפנה אליהם". בחודשים האחרונים – מאביב 2016, הסתבר העניין טוב יותר. בן שמעון עזב את הקהילה ופתח מסעדת בשרים עצמאית בשם "טעים ונעים". הלה קונה עופות והודו מהיבואן גיל אופיר, שצוות בד"ץ מנצ'סטר שוחט עבורו את העופות וההודו הללו, ואילו אופיר משווקם בעיקר לבריטניה. השחיטה נערכת סמוך לעיר ברשוב ואילו בן שמעון קונה מהיבואן הלה כמות של עופות והודו ומוריד מהחבילה את הנייר שעליו כתוב כי הבשר נשחט בכשרות, ואת הנייר הזה הוא תולה במסעדתו וטוען כי "זו תעודת הכשרות של בד"ץ מנצ'סטר המפקח עלי". ברור שזו גניבת דעת לכל דבר ואילו בד"ץ מנצ'סטר, בראשות הרב יצחק ברגר, הכחיש מכל וכל כי הם נותני הכשרות, שהרי בשר כשר גם נכרי יכול לקנות מכל יבואן אבל זו בודאי איננה ראיה להשגחה. יתרה מכך, אם את ההודו והעופות קונה מר בן שמעון מאופיר הרי שלא האחרון ואף לא הפדרציה המתבוללת אינם מספקים לו בשר בקר, שהוא בעצם עיקר התפריט. מששאלתי את צבי כפיר לכל העניין הוא ענה לי כי הוא עצמו סרב לתת כשרות לבן שמעון משום עבודת המסעדה בשבת וכי "תעודת המשגיח שלו היא בדיחה". ממשאלתי את אותו כפיר לגבי הבקר במסעדה הזו הרי שהוא ענה לי כי "אני מעדיף שלא להגיב"...

    כזה הוא המצב ברומניה, שהרי אין על מי לסמוך, ומלבד הנופש של משפחת אבימור – ב"פוינה ברשוב", בהשגחת הרב בורשטיין מי"ם, הרי שכל מתיימרי ה"כשרות" בארץ זו הם למטה מ"מפוקפקים". בעיר ארד למשל הקהילה היא רפורמית – ניאולוגית במוצהר, עם נוצרים שמשלימים מניין תפילה (!) ואילו ראש הקהילה, מר שלזינגר, הודה בפני בכך וגם לא הכחיש כי מסעדתו איננה כשרה. בעבר הוא נתפס כאשר קנה עופות מהנכרים ורצה להמליחם ב"הכשרה" עם "משגיחה" נכרית. ה"רב" שלו הוא אברהם ארנפלד שהפך לרפורמי לכל דבר לאחר שקהילות בוקרשט ואורדיה סילקוהו משנתפס בקלקלתו, ואפילו הקהילות הקלות הללו טענו כי מדובר במתחזה לדתי. ארנפלד הוא חברם של הגנגסטרים של משפחת שלזינגר מלונדון שבעבר ניסו להונות הרב יוסף בנימין הלוי וואזנר, רבם של חסידי סאטמר בלונדון, ולהציג את מסעדתו באורדיה דאז כ"כשרה" ואותו כ"רב אורתודוכסי". לפני כעשור לערך השתמש בארנפלד זה גם ברוך טיטילבאום והכשר ה"וולווע", ל"הגחה" על מצות עבודת היד שהכינו ברומניה והסתבר שכל כולן היה פסול וטרף. ברוך טיטלבאום הציג את ארנפלד כ"היימשע יונגלאד", עד שכותב שורות אלה הביא את תמונתו של ארנפלד צופה במופע תועבה בבית הכנסת הגדול בבוקרשט, בחג הפורים של אותה שנה!

    

כשר אבל מסריח

בס"ד

                    כשר אבל מסריח / הרב אליהו קאופמן

     פרשת ה"קורנפלקס" המזוהם מערד איננה מסתיימת בעניין בדיקת נוהלי הבריאות, הפרשה הזו מביאה שוב את ההיבט המסתתר מאחוריה החקירות: את התמיהה כיצד מערכת הכשרות – ועוד של וועד ה"עדה החרדית" המהודר, לא הצליחה לעלות על הבעיות הללו מבעוד מועד. בזמן שרבים שואלים מי החליף את המדבקות, אזי, אני הייתי שואל האם על הקופסאות הנגועות הייתה חותמת כשרות? ואם כן הרי שכאן השערורייה, ולדעתי היו שם חותמות של כשרות, משום שבלעדיהן הסחורה לא הייתה יוצאת לשוק, שהרי חותמות הכשרות הן – ורק הן, המשווק האמיתי. קופסאות נגועות וידועות מראש עם חותמות כשרות הריהן כפשיטת הרגל של נותני הכשרות במפעל "תלמה" בערד. שתי כשרויות עובדות במקום – זו של הרבנות המקומית מערד וזו של ה"עדה החרדית", אבל בפועל כנראה שמדובר אך ורק במשגיח אחד בלבד, כמו בכל הליצניאדה הכשרותית בישראל, שמזמן היה צריך לבטל את האיסור לתת כשרות רק לאחר שהרבנות המקומית העניקה אותה.

    בטוחני כי מר ליצמן – שר הבריאות, טען כי הכול היה בסדר מבחינת אי ההתרשלות, קשורה לכך שבדיקה מעמיקה יותר הייתה חושפת גם את פגמי והזנחת הבדיקות הכשרותיות, וכאן גורמים דתיים, ובמיוחד חרדים, לחצו עליו לחפש ש.ג. תורן שיואשם בהחלפת המדבקות וגם אותו יזכו לאחר שכביכול לא ימצאו ראיות נגדו.

         הסיפור של המפעל הנגוע הזה בערד לא התחיל השבוע וגם לא לפני כחודש, והרי הראיות לכך. זה אירע לפני יותר מעשור. הרב יעקב נמש – אז משגיח מטעם ה"עדה החרדית" והיום רב שכונה בבאר שבע, היה באותם הימים המשגיח והמפקח על כשרות המפעל הזה, של ה"קורנפלקס". באחת הביקורות שלו הוא מצא "קמח מלוכלך" שבעצם היה מלא בתולעים. הרב נמש המסור העביר את הדיווח לוועד ה"עדה החרדית" שתחתיו עבד שם ותגובתם לא איחרה לבוא: הרב נמש נזרק מתפקידו ועד היום נאסר עליו להיכנס למפעל זה!

     אך לא רק הרב נמש עלה על פרשת מפעל "תלמה" בערד באותם הימים, אלא גם רבה הראשי האשכנזי של ערד באותם ימים, הרב ליפסקר המנוח, חסיד חב"ד. לאחר שהרב נמש עדכנו בעניין מיד בדק הרב ליפסקר את העניין וגילה כי אכן כך הדברים ואף מעבר לכך. הרב ליפסקר טען כי חומרי המפעל לא רק שאינם כשרים אלא שהם מסכנים את חיי האוכלים אותו וכצעד ראשון הוסרה על ידו הכשרות של המפעל – מטעם הרבנות בערד, אך מה פלא שדווקא הכשר ה"עדה החרדית" המשיך לדבוק במפעל, באופן מוזר ומעלה תהיות. הרב ליפסקר איים לפנות לבית המשפט נגד המפעל, משום שללא הכשר ראשוני של רבנות מקומית הרי שאסור לתת כשרות מהודרת ומשום גורם. גורמים במפעל הוציאו את פועלי המפעל להפגנות מול ביתו של רב העיר והוא הושמץ כמי שרוצה לקפח את פרנסת תושבי העיר. לבסוף קיבלו על עצמם אנשי המפעל את דרישות הכשרות של הרב ליפסקר אך הרב נמש נותר "פרסונא נון גראטה", ונאסר עליו לבקר שוב במפעל גם אם ישלח מטעם גורמים אחרים. בנתיים נפטר הרב ליפסקר וה"עדה החרדית" נותרה בסיס הכשרות של המפעל הזה.

     עניין הקמח והטלעתו הוא בסיס איסור מרכזי בהלכה ובמערכת הכשרות. תולעים הם איסור שבאיסור ואילו קמח חייב להיות מנופה שוב ושוב, ועוד בימי הקיץ החמים, כדי שהתולעים לא תהיינה שורצות במאכלי הקמח. גם קמח שנופה ושחלק ממנו לא היה בשימוש, הרי שהוא חייב לעבור ניפוי נוסף לפני השימוש הבא כי בזמן שהוא נותר באחסונו הרי שבודאי שהטליא שוב.

     אבל פרשת ה"קורנפלקס" מערד איננה הבעיה הכשרותית היחידה שעולה שוב ושוב כשמגלים חומרים רעילים ומסוכנים במזון. לפני שנים זה אירע ב"רמדייה" – האוכל לתינוקות שיוצר בעיר ראשל"צ. אסונות פקדו משפחות לא מעטות עד שהתגלה החומר הרעיל במאכל התינוקות. והנה גם שם אנשי הכשרות לא זיהו את הבעיה קודם לכן. בארה"ב ואף באירופה הרי שלא מעט נכרים קונים מוצרים כשרים בהאמינם כי הפיקוח הכשרותי הוא בעצם הפיקוח האמיתי היחיד על מזון בעולם מודרני ומשוכלל כשלנו. וכך באמת היה צריך להיות. משגיחי הכשרות אמורים היו לעלות על בעיות של חומרים בעיתיים וללחום ללא מורא ועם יראת שמים נגד הכנסתם. אף אם כשרות אותם חומרים איננה מעמידה את המוצר בגדר טרף הרי שאם מדובר בחומר מסוכן בריאותית, אזי, זעקת הכשרות צריכה להיות גדולה פי שתיים, שהרי בפיקוח נפש עסקינן. אבל כמו בפרשת ה"קורנפלקס" הרי שגם בפרשת "רמדייה" לא שמענו אז ציוץ מהרב יהודה דוד וולפא מראשל"צ, שנתן את כשרות הרבנות המקומית, ואף לא שמענו דבר מההכשר המהודר של בד"ץ הרב לנדא מבני ברק ( שרבים טוענים כי ההכשר הלה אף מהודר יותר משל בד"ץ ה"עדה החרדית"...), שהיה אז ההכשר המהודר של "רמדייה"!

     סיפור אחר אירע לפני מספר שנים מעטות במחלבת "שטראוס". במעדני החלב של המחלבה נמצאו גם רגלי בקר כ"נותן טעם". על העניין עלו הצמחוניים והטבעונים, ואילו "רבנות נהריה", שהייתה אחראית על ההכשר, לא צייצה קודם לכן. כאן כבר היה מדובר בטריפות ונבלות ממש, ועוד בבחינת חלב בבשר על כל איסוריו!

      אין ספק שהפרשיות הללו צריכות להדליק אצל צרכני הכשרות את כל ה"אורות האדומים" האפשריים ביחס לאמינות הכשרויות שנחשבות הכי מהודרות בארץ ובעולם.עניין פיקוח הנפש עולה על הכול, וכפי המתרחש כיום הרי שמערכות הכשרות הכי מהודרות רחוקות מלהיות אמינות בתחום זה, של חיים ומוות ממש. גם שר הבריאות החרדי איננו מצטייר כמי שרגישותו התורתית והכשרותית היא העיקר שלו.

       ולסיום, הרי שיש לציין כי בחו"ל נוהגות גם הקהילות החרדיות ביותר לסמוך על ה"קורנפלקס" כמוצר שאיננו מחויב כשרות ופיקוח. הסיפור של "תלמה" צריך להעיר שוב את עיני המכשירים השונים שנותנים הכשר עיוור בע"פ בלבד, וללא השגחה, לכל מפעל "קורנפלקס" שהוא. ה"קורנפלקס" מחויב בכשרות בחו"ל ובארץ ועם פיקוח של יראי שמים אמיתיים.