על הטוב ועל הרע

בס"ד

                 על הטוב ועל הרע / הרב אליהו קאופמן

     אירועי השבועות האחרונים מחייבים אותנו לערוך חשבון נפש עמוק.  גם מתוך אפילת האלימות והמלחמה מבצבץ הטוב אך גם מתוך שגרת החיים הרגילה עולה הרע. ונתחיל דווקא בטוב. תנא אגו'ברה היא קרן אור באפילה. זוהי האישה המוסלמית מנצרת שיצאה נגד המשך שפיכות הדמים וגינתה את הרצח של בני הזוג הנקין. עבור רבים – בציבוריות היהודית, הגב' הזו מסמלת אומץ מיוחד. הציבור היהודי – ברובו, בטוח שקריאתה של אישה מוסלמית אדוקה להפסק שפך הדמים היא נדירה וכמעט בלתי אפשרית. רבים בטוחים שהציבור הערבי מזדהה עם הרצח הזה – גם בתחומי ה"קו הירוק". אבל אותי לא הפתיעה טענתה של הגב' אגו'ברה שרבים בסקטור הערבי הצטרפו לדעתה. גב' אגו'ברה הייתה בעצם הנחשול שפתח קריאה להפסק הרציחות, מהרחוב הערבי ומהחלק הארי שבו ולא מזה שמזוהה עם החריגים ה"משת"פים". טוב יעשו עוד ועוד גורמים בסקטור הערבי – ובכללם אנשי ה"רשימה המשותפת", אם יעלו על הגל הזה מבלי כמובן שיצטרכו לוותר על ביקורתם הפוליטית. כמו הגב' אגו'ברה ישנם עוד המוני ערבים בישראל, ובטוחני שהגיע הזמן לערוך שוב דיאלוגים בין יהודים לערבים כדי לשבור את מחסום הבורות ודעות הקדומות מצד שני הצדדים.

    אבל למול התקווה מנצרת הרי שאותי ציערו שני אירועים קשים אחרים שלא התרחשו דווקא בין מזרח י"ם למעבר ל"קו הירוק". אלה אירועים ששוב מוכיחים בעליל כי הקרב על העם היהודי ועל חוסנו הפיזי איננו עובר רק בקו העימות עם עמים אחרים אלא הוא ממשיך לעבור בתוך תוכו הרוחני. ואתחיל בעיר קריית גת. רצח מאור אלמקייס – נער כבן 16, איננו הרצח הראשון שנעשה מתוך תחלואי החברה היהודית, וחולייה הרוחני. אני תיקווה שהוא יהיה האחרון אבל הרבה, הרבה תיקונים כלליים ורוחניים מחייבים אותנו להגיע לסוף הרוע הזה. העיר קריית גת צפויה – בע"ה, לגדול בעשרות אלפי תושבים חדשים וזה דבר ברוך כשלעצמו. אבל לכל מי שיודע הרי שיש סיבות שמביאות לפיתוחה של עיר זו או אחרת בישראל והן בעיקר קשורות ל"סכנה דמוגראפית": או מהחרדים או מהערבים או משניהם גם יחד. בקריית גת חפצים בעיר חילונית יותר. לא אכנס לדיון העתידי וההיסטורי גם יחד – מי היה הרוב והמיעוט ומה יהיה בעתיד, אבל האם כל אלה הדוהרים ל"עתיד חילוני" יותר של כל עיר ועיר חושבים גם מה יהיה עתיד הנוער בעיר שהם חולמים עליה? האם אותם "דמוגרפים" מהוללים מבינים כי החינוך החילוני שלהם פשוט כבר לא קיים? האם הם קולטים שרצח מאור אלמקייס היה חלק מה"תרבות" שאותה הם מנסים לכפות פוליטית על עם ישראל?

      יש לי חבר עו"ד שקרוע בין היהדות לחילוניות וכשהוא פוגש בחרדים הוא מקצין חילונית אבל כשהוא פוגש בחילוניים כמותו הוא לפתע מאמץ את ההשקפה החרדית. יש בשיטה שלו גם הרבה מההומור והלעג. כאשר הוא פוגש את חבריו החילוניים והאחרונים מתלוננים על כך שביתם ו/או בנם חזרו מוכים וסרוטים בליל שבת ממועדון לילה או ממסיבה מופקרת, אזי, הוא מחייך אליהם בלעג וטוען כי "אם הייתם גרים בבי ברק ושומרים שבת אז בטוח שהילדים שלכם לא היו נקלעים לסיטואציות הללו, ועוד בלילות שבת". תשובת החברים החילוניים – לאותו עו"ד, נשמעת באותם רגעים כמו שבמגרש הכדורגל מיחסים את אימו של השופט למקצוע הרבה פחות מכובד...

       נכון שדברי העו"ד נשמעים כמו התגרות אכזרית אבל זו האמת הכאובה. במקום לבלבל את המוח ולעקוב כמה שעות עובד החרדי ביום, במקום לעקוב אחרי האישה החרדית וסדר יומה ובמקום לפחד ולהתקומם שוב ושוב נגד עליית ה"דמוגרפיה החרדית", ומה יהיה בעוד 25 שנה בדמוגרפיה הישראלית, הרי שכדאי שכל ה"דמוגרפים" האולטרא חילוניים הללו יעשו חישובים מה יהיה בעוד לא יותר מחמש שנים עם הבנים והבנות שלהם, וכיצד בתי הספר והמועדונים שלהם יראו אז. אבל כמובן שאף אחד מהם לא קם. ישנה שטיפת מוח אנטי דתית שמכשירה העדפת גידול ילדי פרא מסוממים על פני ילדים חרדים ודתיים. ישנה שטיפת מוח ההופכת את החינוך החילוני – רק מעצם היותו לא דתי, ל"חנוך מעולה", ועוד הללו מעיזים להטיף נגד החינוך החרדי וגם לכפות כל מיני תוכניות ליב"ה" וכו'. בנתיים מסתבר שתוכניות הליב"ה השונות לא הצילו את מאור אלמקייס, לא את דרק רוט ולא את כל הנדקרים והנדקרות במועדוני הרפש הרבים. כאשר נדקרים בכותל או נרצחים ע"י הטרור מיד סוערות הרוחות – ובהחלט בצדק, ועם דרישות ל"יד חזקה". אבל כאשר שוב ושוב בני הנוער החילוני דוקרים זה את זה וגם את מוריהם, ואפילו את הוריהם (!) הרי שאף אחד איננו דורש "וועדת חקירה" ו"יד חזקה" נגד הנגע. קברניטי החברה החילונית מסרבים להכיר שתרבותם היא זו שמביאה לאלימות ולרציחות הללו, והם גם מסרבים לוותר על תאוות ההוללות של החברה וה"תרבות" שהקימו כאלטרנטיבה לדרך "ישראל סבא".

    ומרוע לרוע. הפטיש הזה – שננעץ בראשו של יורי, אוהד הכדורגל של הפועל ת"א, חייב לפתוח לכולנו את הראש שאת כנופיית "לה פמילייה" מבית"ר י"ם צריך להוציא מחוץ לחוק ואילו את בית"ר י"ם בכדורגל צריך להוריד לפחות ליגה אחת פחות. כבר מזמן שאני טוען כי אוהדי בית"ר י"ם, ובמיוחד חבורת "לה פמילייה", אינם רק קבוצה לאומנית וגזענית מקרב ה"עשבים השוטים", וכי מאבקם איננו רק אנטי ערבי ואנטי מוסלמי אלא שזהו מאבק אלים לשמו המקדש את הבריונות באשר היא בריונות אלימה לשמה, ושורשיו נעוצים בהררי החושך כבר עשרות שנים. רק כשבית"ר י"ם תורד לפחות ליגה אחת פחות, ולמשך שנה לפחות תוקפא פעילותה, הרי שרק אז ייקחו ראשיה ושחקניה אחריות על הנעשה ולא יגלגלו עיני עגל לשמים כמסתתרים אחרי קהלם שלא ניתן לריסון. אז גם יתברר שכוח הריסון שלהם – נגד אוהדיהם, היא גדול בהרבה יותר ממה שהם טוענים.

    הנשיא – מר ראובן ריבלין, יודע להגיע לכל מקום שיש בו עימות ולומר את דברו, ובמיוחד להוכיח בשער את כולם. כך הוא עושה בעמרות אבל וכך הוא נוהג כנגד קיצוניים פוליטיים, אבל כשמדובר בבית"ר י"ם – אותה ניהל והנהיג בעבר (שגם בימיו האוהדים שלה לא היו "צדיקי הדור"...), אזי, פתאום הוא הופך ל"וידום אהרון". אז מר ריבלין היקר, גש בבקשה לביה"ח בת"א והבטח לחולה האנוש יורי כי תעשה את הכול מבחינתך כדי ש"לה פמילייה" יהיו מחוץ לחוק וכי המושג "אוהדי בית"ר י"ם" יעבור ניתוח מקיף עד בעתיד לא יעזו עוד הללו להרים את הראש האלים שלהם. ועד אז הימנע בבקשה מלהטיף מוסר לעם, לאזרחים ואל תלמד איש "סובלנות" מהי.

    

  

מלחמות הדיאדוכים

בס"ד

                        מלחמות הדיאדוכים / הרב אליהו קאופמן

     שני אירועים פוליטיים שעברו עלינו בין כסא לאסור מוכיחים שאין דרך האופוזיציה – ולא רק הפוליטית אלא גם נספחיה ה"אקדמאיים" וה"אינטלקטואלים", לקרב פוליטי ורעיוני אמיתי אלא כל כוונתם להתנגשות גזענית ותרבותית בשלטון הימין. הפרשה הראשונה היא פרשת הכפשתה של השרה מירי רגב – באופן עקיף, כביכול, ע"י דר' אורי הרשטיין מה"אוניברסיטה העברית" בי"ם, והפרשה השנייה היא באחת מטענות פסילתו של רוני אלשייך לתפקיד מפכ"ל המשטרה. ונתחיל בפרשת השרה רגב.

    מרצה – ועוד למשפטים, היורד לרמת רפש כזו בניסוח הבחינה שלו אינו יכול להמשיך ללמד באקדמיה כלשהי, ואילו זה היה קורה במדינה נאורה באמת הרי שלא רק שהאיש היה רואה את מכתב הפיטורין מיידית אלא שגם תוארו האקדמאי היה עומד בסכנה, ואילו הפנסיה השמנה שלו הייתה מקוצצת בלפחות שליש. גם אם נאמין שלא לגב' רגב הייתה כוונתו של המרצה הלא מכובד אלא היה זה טקסט דמיוני הרי שרמת הטקסט וחולניותו הירודה היו צריכים לחייב את האוניברסיטה לשלוח את המרצה הזה הביתה בשמחה רבה. יש בטקס הזה – של השאלה הדמיונית ב"דיני נזיקין", הכול חוץ מרמה אקדמית ואנושית. יש שם ילדותיות עם רמה אינטלקטואלית מתחת למינוס ועם הרבה שנאה וגזענות. פר' בן ששון – נשיא האוניברסיטה בי"ם, חייב להסיק מסקנות ולא רק לגנוז את השאלון הזה אלא גם לגנוז את המרצה הזה לבלי שוב. לאדם – שרמתו האישית כל כך ירודה, אסור יותר לכהן כמרצה אקדמאי משום זילות המושגים "השכלה" ו"משפטים". כל כניעה בנושא של האיש תביא לזילות מיידית של האקדמיה בעיני המתעתדים ללמוד בה אי פעם.

    אחת מטענות הפסילה של רוני אלשייך – סגן ראש השב"כ, לתפקיד המפכ"ל המשטרתי נעוצה בתמונתו המציגה אותו רוקד עם ספר תורה בחברת האדמו"ר ממודזי'ץ. בקשת הפוסלים הייתה לבדוק את יחסיו עם החרדים ושייתן הצהרה כי כמפכ"ל המשטרה היא לא יסגור חקירות נגד החרדים. זה בערך כמו לקפוץ על תמונה של מועמד למפכ"ל משטרה שנראה בפתיחת אצטדיון כדורגל ולבקש ממנו הצהרה כי כמפכ"ל משטרה הוא לא יחפה על שחיתויות של מכירת משחקי כדורגל. אבל כששונאים דת וחרדים הכול מותר ולגיטימי – ובמיוחד ל"אנשים החושבים". האומנם כל חצר חרדית נגועה מעצם חרדיותה לפשע ולקשרים אפלים?! מסתבר שאצל הציניקנים ה"ליבראלים" זה כך, ולכן לא פלא שהם מתפלאים כאשר "רב" מודרני מטעמם נתפס בשחיתות, שהרי במוח העקום שלהם ככל שה"רבנים" הם פחות דתיים כך הם פחות פליליים ואילו ככל שיהודי הוא אדוק יותר בדתו כך הוא מועד יותר לפשע. עם ההשקפה הזו קמים כל בוקר עיתונאים, פקידי ממשלה בכירים, סופרים ומשוררים והרבה הרבה שופטים. זוהי גישה שבעדינות אכתוב שהיא עומדת מעבר לקו האדום של מה שנקרא "אנטישמיות" ואשר בחו"ל נדיר להיתקל בה מאשר בארץ.

    הבורות היא אם כל השנאה הזו. אילו אותם פוסלים היו יודעים באמת מיהם האדמו"רים לבית מודזי'ץ אולי הם היו בכלל מתביישים אח"כ שהעלו על דל מחשבתם שנאה וחשד קולקטיבי כזה. אדמו"רות מודזי'ץ העבירה לפני שנים לא רבות את מרכזה לבני ברק מת"א הסואנת. עד להעברה זו שימשה האדמו"רות הזו בית פתוח לשלום ולדו קיום חרדי – חילוני ליד "דיזנגוף סנטר" בת"א. מאות ואלפים של חילוניים – מימין ובמיוחד משמאל, עברו דרך בית המדרש של אדמו"רי החסידות הזו בת"א. האדמו"רים ומשמשיהם ידעו לענות ברוחב לב ובפתיחות לכל יהודי באשר הוא והשמחות היהודיות שם היו לשם ולתהילה של אינטגרציה וקירוב לבבות אמיתי. שמחות דומות קיימו ומקיימים בת"א החילונית חסידויות נוספות כסדיגורא, קוזני'ץ, הוייסטין, וואסלוי ואחרות. מסתבר שגם רוני אלשייך השתתף באירועי השמחות הללו של חסידות מודזי'ץ. עפ"י אותם שטופי המוח ה"ליבראלים" הרי שהשתתפות בשמחה יהודית – בחסות אדמו"רים שעשרות בשנים אחראיים על שמחות כאלה, הוא לכאורה בגדר "פשע פלילי". זה מה שנקרא "אשרייך רוני שנתפסת על דברי תורה".

    לי יש הרהורים אחרים על מינויו של מר אלשייך לתפקיד אבל הם כמובן בהיבט דתי ומכוונים כלפי מר אלשייך עצמו. רוני אלשייך נולד בתימן, ערש היהדות התורתית – וכנראה תחת השם הפרטי אהרון או משהו פחות דומה ל"רוני". משפחת אלשייך ידועה בשמות רבניה וחכמיה הגדולים שפיארו את הרבצת התורה בישראל. ספק אם אבות אבותיו של רוני אלשייך חלמו אי פעם בחלומם הגרוע ביותר כי יהודי עם שם כזה וממוצא תורתי טהור כזה, ועוד כבן לשושלתם המעטירה, לא ייזכר עוד שמו כחכם, שוחט ומוהל אלא בתפקידי שב"כ ומשטרה שכל כולם חול ולא קודש... 

כי אשמים אנחנו ב

בס"ד

                           כי אשמים אנחנו ב / הרב אליהו קאופמן

      בשנת 1959 קבל אחד ממבקריו של הרב מבריסק – הרב זאב סולובייצי'ק זצ"ל, כי "חבל שהכותל והעיר העתיקה אינם בידינו". הגאון מבריסק ידע כי לגחמה הלאומנית הזו חייבים לתת תשובה הלכתית כדי שהאיש יבין כי בחטא עסקינן. הרב מבריסק ענה כי "עדיף שמקום המקדש יישאר בידי המוסלמים, שאם לאו הרי שהמוני ישראל – ובכללם יראים ושלמים, יכשלו בכרת, בעוון העלייה להר הבית". את מה שיגר הרב מבריסק בא עלינו כיום.

       האיסור לעלות להר הבית איננו קשור לטיב יחסינו עם הערבים ועם האסלאם – וכך זה היה בדורות קודמים. גם כאשר המוסלמים לא התנגדו לעלייה הזו הרי שחכמי ישראל החרימו את העולים לשם – ובראשם את השר משה מוניטיפיורי! היה יותר מהגיוני שבימים שיהודים עולים להר הבית הרי שגדולי ישראל – ובראשם ה"עדה החרדית", יארגנו הפגנות נגד, שהרי עוון כרת פירושו הזמנת עונשי שמים למכביר על כל עם ישראל בשל הערבות ההדדית. אבל מסתבר שלאחר מותם של הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף אפילו הקול דממה שעוד יצא בתקופתם נדם כליל.

   כאשר חילוניים – בעיר חילונית, מחללים את השבת מיד קמה צעקה גדולה. כאשר קברים מחוללים הרי שב"עדה החרדית" עורכים משמרות כנגד במשך חודשים. כאשר אישה חרדית מואיימת בלקיחת ילדה מיד נתלשים רמזורים. כאשר "שנת השמיטה" עולה להתרת "היתר מכירה" מיד קבוצות של חרדים יוצאות נגד המקלים. אבל כאשר הרב הבית מחולל ועולים אליו פרחחים – שמטרתם לעורר מהומות במחיר סכנת חיים הרי ש"וידום אהרון"! אילו היהדות החרדית הייתה באמת נאמנה לתורתה ולרבותייה הרי שכנגד ההזויים הללו היו צריכים להתייצב אלפי חרדים שנפשם יוצאת מפחד הכרת. אילו באמת עניין כבודם של גדולי ישראל היה חשוב למושכי החוטים ביהדות החרדית הרי שמזמן הם היו צריכים לארגן הפגנות והחרמות נגד אלה המבזים בעלייתם להר הבית את פסקי מרנן ורבנן ומזלזלים בגדולי ישראל מהדורות האחרונים כמו הגרי"ח זוננפללד, ה"כף החיים" והרב מבריסק. אותם אזובי קיר כמו פייגלין, גליק וחוטובולי היו צריכים להיות אסורים מלהיכנס לכל בית כנסת משום זלזולם בתקנה החמורה הזו, של אי עלייה להר הבית.

    אבל הלאומנות החילונית השתלטה על היהדות החרדית. בימים שהמקומות הקדושים הם עיקר המחלוקת – ומנגד עומד ה"וואקף" המוסלמי עם אנשי התנועות האסלאמיות, הרי שגדולי ישראל והרבנים החרדים פוחדים מאלמות והלמות הרחוב החילוני – לאומני – מיזרחיסטי ומוסרים להם את השליטה על קודשי ישראל. ביהדות החרדית הפקירו את הויכוח ואת המאבק האמיתי על המקומות הקדושים. הציונות החילונית הפכה את המקומות הקדושים ליהדות ל"אתרי תיירות" ו"בילוי" ומרקה אותם מקדושתם ואילו הלאומנות הציונית הפכה אותם לשדות קרב בנצלה את סממניהם הדתיים לשם כך, ללא קשר לתוכן ההלכתי שלהם. בדיוק כמו שהיהדות החרדית נלחמת נגד הנשים הרפורמיות החפצות להפוך את הכותל המערבי למקום לא דתי, כך היה צריך – וביתר שאת, להילחם נגד העלייה להר הבית, כנגד כל יהודי ויהודי, שגורמים להחשת כל העונשים שבעולם על ביזוי האתר המקודש ביותר לעם ישראל.

      עצוב שדווקא לא יהודי – כח"כ ג'מאל זאחלקה מה"רשימה המשותפת", הוא זה שקורא ליהודים לא לעלות להר הבית, בזמן שאת הקריאה הזו היו צריכים לשאת גדולי ורבני ישראל עשרות שנים קודם לכן וביתר שאת. אילו את הקריאה הזו היו קוראים – בזמן ובאומץ, רבנים החרדים באמת לדבר ה', הרי שהעימות בין יהודים לערבים בהר הבית היה נמנע מזמן ובעולם לא היה מעלה איש על דעתו כי הקונפליקט הציוני – פלשתינאי הוא בעצם קונפליקט דתי.

       "ובימים ההם אין מלך בישראל, איש כטוב בעיניו יעשה"...

כי אשמים אנחנו

בס"ד

                           כי אשמים אנחנו / הרב אליהו קאופמן

      בשנת 1959 קבל אחד ממבקריו של הרב מבריסק – הרב זאב סולובייצי'ק זצ"ל, כי "חבל שהכותל והעיר העתיקה אינם בידינו". הגאון מבריסק ידע כי לגחמה הלאומנית הזו חייבים לתת תשובה הלכתית כדי שהאיש יבין כי בחטא עסקינן. הרב מבריסק ענה ליהודי כי "עדיף שמקום המקדש יישאר בידי המוסלמים, שאם לאו הרי שהמוני ישראל – ובכללם יראים ושלמים, יכשלו בכרת, בעוון העלייה להר הבית". את מה שיגר הרב מבריסק בא עלינו כיום – בעוונותינו הרבים.

       האיסור לעלות להר הבית איננו קשור לטיב יחסינו עם הערבים ועם האסלאם – וכך זה היה בדורות קודמים. גם כאשר המוסלמים לא התנגדו לעלייה הזו הרי שחכמי ישראל החרימו את העולים לשם – ובראשם את השר התורתי האגדי, סיר משה מוניטיפיורי! היה יותר מהגיוני שבימים שיהודים עולים להר הבית הרי שגדולי ישראל – ובראשם ה"עדה החרדית", יארגנו הפגנות נגד, שהרי עוון כרת פירושו הזמנת עונשי שמים למכביר על כל עם ישראל בשל הערבות ההדדית. אבל מסתבר שלאחר מותם של הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף אפילו הקול דממה שעוד יצא בתקופתם נדם כליל.

   כאשר חילוניים – בעיר חילונית, מחללים את השבת מיד קמה צעקה גדולה. כאשר קברים מחוללים הרי שב"עדה החרדית" עורכים משמרות כנגד במשך חודשים. כאשר אישה חרדית מואיימת בלקיחת ילדה מיד חסידים ופרושים תולשים רמזורים ברחובות ירושלים. כאשר עניין "שנת השמיטה" עולה למצב של התרת "היתר מכירה" מיד קבוצות של חרדים ואברכים יוצאים לרחובה של עיר נגד המקלים. אבל כאשר הרב הבית מחולל ועולים אליו פרחחים מבולבלים – שמטרתם לעורר מהומות גם במחיר סכנת חיים, ולעתיד לקבוע דיני יהדות שרק המשיח רשאי לקבעם, הרי ש"וידום אהרון"! אילו היהדות החרדית הייתה באמת נאמנה לתורתה ולרבותייה הרי שכנגד ההזויים הללו, עם הקליפות הסרוגות, וכנגד משפחת אלבוים התימהונית היו מזמן צריכים להתייצב אלפי חרדים שנפשם יוצאת מפחד הכרת. אילו באמת עניין כבודם של גדולי ישראל וצוואתם היה חשוב למושכי החוטים ביהדות החרדית הרי שמזמן הם היו צריכים לארגן הפגנות והחרמות נגד אלה המבזים בעלייתם להר הבית את פסקי מרנן ורבנן, ועוד מזלזלים בגדולי ישראל מהדורות האחרונים כמו הגרי"ח זוננפללד, ה"כף החיים" והרב מבריסק. אותם אזובי קיר כמו משה פייגלין, יהודה גליק וציפ חוטובולי היו צריכים להיות אסורים מלהיכנס לבית כנסת באשר הוא משום זלזולם בתקנה החמורה הזו, של אי עלייה להר הבית.

    אבל הלאומנות החילונית השתלטה על היהדות החרדית. בימים שהמקומות הקדושים הם עיקר המחלוקת – ומנגד עומד ה"וואקף" המוסלמי עם אנשי התנועות האסלאמיות, הרי שגדולי ישראל והרבנים החרדים פוחדים מאלמות והלמות הרחוב החילוני – לאומני – מיזרחיסטי ומוסרים להם את השליטה על קודשי ישראל. ביהדות החרדית הפקירו את הויכוח ואת המאבק האמיתי על המקומות הקדושים. הציונות החילונית הפכה את המקומות הקדושים ליהדות ל"אתרי תיירות" ו"בילוי" ומרקה אותם מקדושתם ואילו הלאומנות הציונית הפכה אותם לשדות קרב בנצלם את סממניהם הדתיים לשם כך, ללא קשר לתוכן ההלכתי שלהם. בדיוק כמו שהיהדות החרדית נלחמת בשצף קצף נגד הנשים הרפורמיות החפצות להפוך את הכותל המערבי למקום לא דתי, כך היה צריך – וביתר שאת, להילחם נגד העלייה להר הבית, כנגד כל יהודי ויהודי, שגורמים להחשת כל העונשים שבעולם על ביזוי האתר המקודש ביותר לעם ישראל.

      עצוב הדבר שדווקא לא יהודי – כח"כ ג'מאל זאחלקה מה"רשימה המשותפת", הוא זה שקורא ליהודים לא לעלות להר הבית, בזמן שאת הקריאה הזו היו צריכים לשאת גדולי ורבני ישראל עשרות שנים קודם לכן וביתר שאת. אילו את הקריאה הזו היו קוראים – בזמן ובאומץ, רבנים החרדים באמת לדבר ה', הרי שהעימות בין יהודים לערבים בהר הבית היה נמנע מזמן ובעולם לא היה מעלה איש על דעתו כי הקונפליקט הציוני – פלשתינאי הוא בעצם קונפליקט דתי.

       "ובימים ההם אין מלך בישראל, איש כטוב בעיניו יעשה"...

עליונים בתחתונים ותחתונים בעליונים

בס"ד

    עליונים בתחתונים ותחתונים בעליונים / הרב אליהו     קאופמן    

          הנה ראו עד לאן הדרדר עם ישראל בין כסה לעשור – וכשיום הכיפורים בפתח. מה שמלחיץ ומלהיב את העם היושב בציון איננו הרגע שבו אפשר להעתיר לשמים ולבקש מחילה על מה שהיה ועל מה שפשע. גם המתיחויות של הר הבית והקרבות בי"ם איננו בראש מעיניי התקשורת. העין המעריצה והבוחנת איננה נישאת  אל יושב המרומים וגם לא לעבר שליחיו. העין איננה נישאת אל דמויות הוד מפוארות או אפילו לא כלפי אנשי רוח ודמויות רעיוניות. כל הסער יהום סביב חתונה מפוארת שתגרום לא רק לפקקים על הארץ או אף בשמי מרומים, כדי שרכבים ומטוסים לא יפריעו לצלם את "דמויות ההוד" שנישאות שם , בין הים ליערות הכרמל. טוב כוחות הביטחון לפחות לא סגרו את השיט במפרץ חיפה. ומי היא הכלה החסודה שכל עם ישראל משתחווה לקראת חתונתה? האם זו אשת חסד צנועה וצדקת או אולי אשת רוח אינטלקטואלית, ואולי "סתם" לוחמת חברתית דגולה? לא ולא! זו פשוט אישה שכל מאווייה ופרסומה נעים סביב סחר בגופה – בין התחתונים לעליונים!

    אינני בא כאן לנסות לפגוע בגב' בר רפאלי – שבאמת יהיה לה במזל טוב, שהרי לאחר הכלום שהיא מעניקה לחברה הישראלית היא גורפת רק הון, ואין לבוא אליה בטענות כי גם אחרות ואחרים היו שמחים להיות מפורסמים ועשירים רק משום שבחרו להתפרנס בלי תחתונים ועם עליונים או להיפך. דווקא מדובר בצעירה סימפטית שמול דוגמניות אחרות בעבר ובהווה היא יחסית לא כל כך גאוותנית, ובטוחני שאם הייתה חושבת לעומק חייה ולא לעומק כיסה היא הייתה מזמן הסמל של אימה יהודייה. הביקורת שלי היא כנגד כל אלה אלה שהפכו את העירום של "בגדי המלך החדשים" לעיקר ה"תרבות הישראלית" וקוראים לאלה שהתחתונים הם העליונים שלהם וכל העליונים שלהם הוא רק בתחתונים, "שליחי ושגרירי עם ישראל". אסור אף פעם להאשים את האליל אלא את אלה שעובדים לו והפכוהו לאליל. ובמקרה הזה, של הפיכת התת תרבות הבשרית והתאוותנית ל"תרבות העל הישראלית", אשמה כל החברה הישראלית, כולל החרדים והדתיים שאינם מוחים נגד בשרנות וריקנות זו אלא גם הם שולחים את לשונם ללקק בחנופה את הערטול הזה.

    אני רחוק מלהיות מיליטריסט וככזה שיטיף שכל מי שלא שירת בצבא הוא פסול להניף את דגל הייצוג הישראלי. אבל בהשתמטות הצבאית של גב' רפאלי יש יותר מגועל נפש. היא לא השתמטה על רקע רעיוני ולא הציגה דרך אחרת שהיא אלטרנטיבה ל"ישראל הלוחמת" לנצח, כמו דפני ליף למשל. היא פשוט השתמטה משום שלא חפצה לקחת חלק ב"ישראליות" שאותה היא כל כך אוהבת לייצג ולצבור על חשבונה הון ופרסום. כמובן שהיא לא לבד בין "כוכבות" כמותה, ואפילו פוליטיקאיות כאלה, אבל היא "דוגמנית העל" וה"שגרירה של ישראל בעולם"!

   אין ספק שלא במקרה באה החתונה הזו – כ"חתונת העל" של ה"תרבות הישראלית", ונפלה למחרת יום הכיפורים הקדוש. זוהי התוצאה ה"רוחנית" של בניית העגלה הריקה ע"י ה"תרבות הישראלית החדשה". עגלה בלי רוחניות ואשר "ככל הגויים מחנה ישראל" זו כבר מחמאה אדירה לעומתה. וכאשר התחתונים הופכים – בחברה הישראלית – לעליונים, אז מה הפלא שהעליונים הרוחניים הפכו לתחתונים, והחברה הישראלית בוחרת בזו שמדגמנת את התחתונים, כהעליונים שלה?!

    כואב לראות לאן הדרדר הרב יוסף דוד גרוסמן ממגדל העמק – זה שיהיה "מסדר הקידושין" של "דוגמנית העל". הרב גרוסמן איננו עוד "שאו מעכר" כמו בני משפחת לאו, יונל'ה מצגר, יצחק ברדע ודומיהם. הוא מגיע למה שהגיע בזכות חירוף נפש להציל נפש מישראל. בימים שהוא נכנס לדיסקוטקים כמו להציל יקר מזולל הרי שמעשיו היו הגיוניים כי בסוף הדרך הפכו רוב אלה שבגללם הגיע למקומות הנידחים הללו, לאנשי תורה ובנו משפחות של יראה. אבל הפעם כל תינוק יודע כי הגב' הזו – שכבר ישבה עם הרבנית גרוסמן, על ענייני ה"טהרה", תחזור יום לאחר החתונה לעסקיה התחתונים ותמשיך לייצג את ישראל בעולם התחתון, תרתי משמע. לגב' בר זו באמת זכות, ויש להעריכה על שבחרה ברב בן תורה לחתנה, ומסתמא שהניצוץ היהודי בוער בה, אבל כמו ב"פרה אדומה" כך גם כאן. מה שמטהר את גב' בר – שמחתן אותה הרב גרוסמן, הוא מה שמטמא את הרב גרוסמן, לחתן בין יום הכיפורים ל"הושענה רבה" אישה שהיא סמל האנטי צניעות היהודית, וגם לדעת כי היא תמשיך לאחר חופתה בדרכה הקלוקלת. אילו הרב גרוסמן היה מסרב להצעתה של בר הוא היה קונה את עולמו כדמות על רבנית ומוסרית ומנגד זה אולי היה באמת מזעזע את גב' בר לעשות תשובה ביום הכיפורים ולשאול את עצמה מה היה רע בה באמת, שרב בישראל לא רצה לקדשה. אבל עכשיו – כשהרב גרוסמן נעתר לבקשתה והרבנית שלו "תטהר" אותה ליממה אחת, הרי שבר תמשיך לחיות בעולם השקר ותהיה בטוחה שדרכה הקלוקלת היא באמת דרך היהדות, שהרי רב ורבנית חרדים אישרוה לבוא בקהל ה'.

     

התרת דם רעיונית

בס"ד

                       התרת דם רעיונית / הרב אליהו קאופמן

         הניסיון לקשר בין החינוך הדתי לבין כל האפשרויות האלימות והוונדליות שבעולם שוב זכה בשבוע האחרון ל"קמבק" מצד אלה שטבעו על "דיגלם" את המלחמה בדת בכלל ובדת היהודית בפרט, והם אלה שמשתדלים בכל פעם להעלות את הטיעון כי ה"דת היא המכשול לשלום ולחיים טובים". המסיתים הללו – שועלים קטנים מחבלים כרמים, פורצים בכל פעם שאיזה בעל כיפה ו/או זקן ביצע מעשה טירוף פרטי, ובמיוחד רצח. או – אז, מיד הם מקשרים את המטורף הזה עם חזותו הדתית ועם משוואת הזדון של אחד ועוד אחד הרי שהם מציגים את משוואת הטיפשות שלהם לכך שהתהליך השחור נמשך בשל היותו של החינוך דתי במהותו חינוך לשנאה, לאלימות ולרצח. אבל כל המשוואה הזו היא כול כולה רק מחשבת זדון עם הרבה הכללות ועם התעלמות מהסטריוטיפיצזייה שהם מנהלים. כל זה אינו מפריע לאנשי תקשורת ואקדמיה להמשיך בדמוניזציה שלהם, ממש באותם רגעים שהם יוצאים להניף דגלי חרות וסובלנות עבור מיעוטים אחרים, שאינם מפריעים להם "אידיאולוגית".

    תהליך השנאה לדת היהודית מקיף לא מעט גורמים שבאותם רגעים ממש הם יושבים במפלגות משותפות עם בני דתות אחרות, מתוך "סובלנות" ו"אחוות עמים" ו"שוכחים" כי "הדת היא המכשול לשלום". ישנם לאומנים יהודים שמיד יקפצו על דברי ויטענו כי ה"ליבראלים" הללו הם "אוהבי ערבים". לא כך הם הדברים. ה"ליבראלים" הללו אינם "אוהבי ערבים" או "אוהבי הנצרות" אלא שהם שונאי היהדות, ולשם כך הם הגיעו לארץ ישראל, כדי למגר את היהדות, עם כל שותף פוטנציאלי ובכל רגע אפשרי. לשם כך הם הקימו "מכוני מחקר" באוניברסיטאות ולשם כך הם משווקים כל אירוע דמים כאנטי דתי מהצד היהודי. דר' ישראל שחק, עו"ד פליציה לנגר, שולמית אלוני, אורי אבנרי, זהבה גלאון, פר' סמי סמוכה  וחבריהם ישבו ויושבים במפלגות ובחזיתות עם גורמים דתיים מדתות אחרות אבל את "שפוך חמתך" הם עשו ועושים זאת רק על היהדות. הניתוחים ה"רעיוניים" שלהם על היהדות הם "מדעיים" להפליא בנוגע להכללה אולטימטיבית אבל כהם שמגיעים לדתות אחרות הם לפתע יודעים לסווג בין קיצוניות למתינות ובין פונדמנטליזם לתרבות רצויה. וכך הם פעלו גם בשבוע האחרון.

    אבל אם הם לא היו אכולי שנאה רעיונית ליהדות, ואם הם היו באמת בודקים ב"כלים אמפיריים" בין דת לחילוניות ובין יחיד למסגרת האתנית או התרבותית שאליה הוא משתייך, הרי שודאי שהם היו מגיעים לתוצאות אחרות לגמרי. אם באמת הדת היהודית – באשר היא דת, גורמת בחינוכה לאלימות ולרציחות הרי שמוזר הוא כיצד בתי הכלא מאוכלסים בקרוב לתשעים וחמש אחוז של עבריינים חילוניים במישור הפלילי. אם האלימות היא תולדת החינוך הדתי, אזי, מדוע דקירות וסחיטה הם דבר שכמעט ואינו קיים בחינוך הדתי והחרדי אבל בסקטור החילוני העקומה רק עולה? אם באמת אפשר להקיש מהרצח של הנערה האומללה, שירה בנקי שמה, על כל החברה החרדית – רק בגלל אותו רוצח מטורף ששמו ישי שליסל, אזי, מדוע אי אפשר להקיש על כל העדה האתיופית שגבריה הם מעני ורוצחי נשים, כאשר כמעט פעם בשבועיים אישה אתיופית אחרת נרצחת ע"י בעלה? מדוע למשל אי אפשר להקיש על עולי חבר העמים את כל הדברים השליליים שקשורים בסחר נשים ואפילו ברצח, לאחר שקוראים ושומעים על עוד אחד ועוד אחד מתוכם שרצח או סרסר בנשים? אבל את אלה שהדת היהודית היא מושא השנאה שלהם מבחינה פוליטית וחברתית לא מעניין באמת ה"מחקר האובייקטיבי" או בדיקת העניינים האמיתית. אותם מעניין לדעת רק אם הרוצח, האנס והמשוגע חבשו כיפה, כדי להוכיח "מדעית" שהדת היהודית היא אם כל הצרות. בדרך הזו הם גם מנסים לכפות

       בכל פרשת האלימות והרצח של שירה בנקי על המדינה לערוך את הבדיקה האמיתית בין מערכת השיפוט למשטרת ישראל. כיצד יתכן שעבריין מועד כשליסל שוחרר שלושה לפני קיומו של המצעד ששימש לו זירת הפשע לפני כעשור? האם כך הם היו נוהגים גם באסיר פלשתינאי לשעבר או באיש ימין ישראלי ששוחרר מהכלא בגין פגיעה בערבים? ויותר מכך, כיצד יתכן שהמטורף השני – זה ששמו קליינר והוא מקריית גת, ממשיך להסית לרצח יהודים וערבים וכל עונשו מסתכם ב"מעצר בית" ממנו הוא ממשיך להסית בתר שאת? משהו כאן מסריח ולא מכיוון האמונה הדתית של ציבור שלם שי דיו מגואלות רק בדם של ארגוני הצלה וחסד המצילים חיים באשר הם, ולא בדם נרצחים.

   

תכלה שנה וברכותיה, תחל שנה וברכותיה

בס"ד

    תכלה שנה וברכותיה, תחל שנה וברכותיה / הרב אליהו                                              קאופמן

       "אודה את ה' בכל לבב, בסוד ישרים ועדה. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות – שגמלני כל טוב". לפני צאת השנה – שנת תשע"ה, אני חייב להיות מכיר טובה לבעל הנס, להקב"ה, ולנס של הגדולה בשנות חיי: לאחר 57 שנות חיים, כמעט שלושים שנות נישואין, שש הפלות של נשותיי וללא טיפולים רפואיים נולד לי בשנת תשע"ה בני הראשון שקראתיו יאשיהו זליג, שמסתמא נזרע בראש השנה תשע"ה. אני כולי תקווה כי השנה הקרובה נזכה – אני ומשפחתי לעלות בקודש של מתנות ה' יתברך ונזכה לשנת המשך בע"ה עוד יותר טובה. בעל הנס חייב להכיר בנסו, ולעת השנה – לאחר שהילד נולד בעירו של אליהו הנביא, חיפה, עלי להכניע את ראשי ולהשתחוות ל-ה' יתברך שמו לעד עולמי עולמים, על המתנה הגדולה שנתן לי בקיץ תשע"ה.

    אני מאחל לכל הקוראים ש-ה' ייתן להם את אשר ליבם חפץ, שהרי אין דבר שהשם הטוב מונע מיציריו בתנאי שהם מכירים בכוחו ובנסיו. ראש השנה היהודי הוא שונה מכל שאר ראשי השנה של אומות ודתות העולם, שהרי מידת השמחה שבו איננה ההוללות של ה"סילבסטר" או ה"סמליות" של לוח שנה יבש. ראש השנה היהודי הוא יום דין שכולו תפילה וסעודות מצווה עם הכנה רוחנית לשנה החדשה וחרטה על מה שעוללנו בשנה החולפת. בראש השנה היהודי אין השמחה מותחמת רק ליהודים אלא כל העולם נשפט, וככל שיותר יהודים יהיו מודעים דתית ליום האדיר הזה וישמרו מצוות בעקבותיו כך ינצלו ויחתמו לטובה יותר ויותר בני אומות העולם.

     מישהו המשיל את ראש השנה שלנו לחתונה – רגעי השמחה על הזיווג מהולים בדאגה ומחשבה לעתיד טוב, כדי שמה שהתחיל כחתונה יפרח למשפחה ול"ראה בנים לבניך, שלום על ישראל". זהו ההבדל בינינו כיהודים – בראש השנה שלנו, לראשי השנה של אומות העולם. ראש השנה שלנו איננו "ארוע"של שמפניה והתלהמות פיזית אלא תחילה של חשבון נפש ועשייה רוחנית.

      תכלה שנה וברכותיה- תחל שנה וברכותיה!