שחיתות משולשת

בס"ד

      שחיתות משולשת / הרב אליהו קאופמן

        פסק דינו של השופט אמנון כהן –  כנגד "עשרת בני המן" מה"רבנות הראשית", מחייב מחשבה כפולה ומכופלת בנוגע לעיוות היהדות ולאישור השחיתות ב"רבנות הראשית" ע"י גורמים ממסדיים שחלקם עוטים על עצמם שלמת "מלחמה בכפייה הדתית" ועוד מיני סיסמאות נבובות וחסרות מעש. הפקידים הבכירים של ה"רבנות הראשית" נתפסו כשהם מנפיקים "תעודות רב" לכאלה שלא רק שלא ידעו דבר ביהדות אלא שלא קיימו מצוות. למי שאינו יודע הרי שסמיכת רב אינה יכולה להינתן למי שאינו שומר שבת גם אם הוא גאון, ואילו מי שקיבל סמיכה כזו ונתפס שאינו דתי הרי שהסמיכה אמורה להילקח ממנו לאלתר. והנה כאן עמדו פקידי ה"רבנות הראשית" והעניקו לכל דכפין סמיכות כאלה! ומעל כולם עמד ה"רב הראשי" (הרב אליהו בקשי –  דורון) וניצח על השחיתות הזו ולצידו סייעו בידו שלושה "רבני ערים" ( שמואל אליהו – צפת, יהודה דרעי -  באר שבע ושאר ישוב הכהן – חיפה) ורב שכונה בכיר מי"ם (דוד יוסף) שהפך לימים לחבר "מועצת חכמי התורה" של ש"ס!

       ישנן כאן הרבה , הרבה שאלות מטרידות אך תחילה להארת התמונה. תארו לעצמכם שבאוניברסיטת ת"א היה נתפס נשיא האוניברסיטה בהנפקת אלפי תעודות ב"א במשך מספר שנים לא מבוטל, ולצידו היו נתפסים לפחות עוד עשרה מרצים בכירים. האם פעילות האוניברסיטה היתה ממשיכה הלאה מבלי לעצור את המשך תוכניותיה האקדמיות? ברור שלא. לבטח הוא  שעם היוודע הפרשייה מיד היו מודחים כל החשודים, ואם היו ביניהם עו"דים הרי שמיד היתה נשללת זכותם לייצג משפטית. אפילו ברומניה –  "רפובליקת בבנות" מזרח אירופית, נערך סדר חדש וטיהור לשמו כשמקרה כזה קרה לפני מספר שנים.  אבל כשכל זאת התגלה ב"רבנות הראשית" הכל המשיך שם כלא היה. יצחק אוחנה –  אחד האשמים העיקרים, היה בשעת המעשים הללו עוזרו של הרב ה"מכשיר" ששמו בקשי –  דורון , ובשעה שנתפס היה עוזרו של הרב ישראל מאיר לאו , "רבה של ת"א" (שהיה בזמן המעללים אף הוא "רב ראשי"...), והמשיך לכהן עד לפסק הדין ממש. איש לא חשב להדיח אותו מתפקידו הבכיר ת"א , כולל הרב לאו עצמו. במדינה שבל יום מתעמרים בדת היהודית וגוזרים נגדה גזירות הרי שאיש לא קם לתבוע לערוך סדר באותה "רבנות" עבריינית. יתרה מכך, גם אח"כ המשיכו הזליגות מדרך הישר בכל אותן הענקות "סמיכות" ללא בחינות ע"י ה"רבנים הראשיים" לכאלה שאף הורשעו במשפט –  כאריה כהן למשל (סגן ראש עיריית ראשל"צ), אך בכל זאת מבקר המדינה, וועדות הכנסת וכל אלה שמרימים את דגל המלחמה ב"שחיתות הדתית" עברו לדום –  שתיקה.

     מנגד, גם ביהדות החרדית איש לא פצה פה ולא צפצף כשחלק גדול מהציבור בישראל מזהה את החרדים עם ה"רבנות הראשית", שהיא בכלל ציונית. השופט אמנון כהן חשף את בורותם של מקבלי התעודות אבל זהו רק קצה הקרחון. אם באירופה של הימים שלפני השואה או בארצות המזרח שלפני הקמת המדינה היה איזשהו רב מסמיך –  ויהיה זה הרב הגדול ביותר, "רק" מאות של ארכיפרחים לא דתיים לרבנות, הרי שאותו רב היה מנודה לכל ימי חייו וגם תשובה מלב לא היתה מחזירה אותו לכס הרבנות משום הספק העתידי. לא מכבר הודח שוחט בשם אהרון מרדכי רבינוביץ מי"ם מהיותו שוחט רק משום שביקש שוחד מיבואן (ה"רבנות הראשית" היא זו שתבעה אותו לדין...) , ואילו כאן מדובר באלפי זיופי "סמיכות" ע"י שורה של "רבני ערים" ו"רב ראשי" אחד ומאף אחד מהם לא נשללה סמיכתו! עפ"י דת אש למו וההלכה הצרופה הרי שאם הרבנים אליהו בקשי – דורון, שאר ישוב הכהן, יהודה דרעי, דוד יוסף ושמואל אליהו היו נתפסים בימים קודמים למדינה בקהילות ישראל בעולם , בקלקלה זהה, הם היו מאבדים את סמיכתם לעד וספק אם הם היו יכולים לשמש אפילו כעדים נאמנים בחופה או בביה"ד רבני אמיתי. אבל בימים שהאמת נעדרת והעסקנות החרדית מחוברת ל"רבנות הראשית" הרי שגם קולם של ה"גדולים" נדם. ובכלל , צריך לחזור על שאלתו של השופט אמנון כהן ביחס לכך שמוזר הוא ששמו של "רב המשטרה" (שגם שוטרים היו ממקבלי ה"סמיכות" הללו...) נעדר מרשימת הנאשמים. ואני שואל מדוע דוד יוסף, יהודה דרעי, שאר ישוב הכהן ושמואל אליהו לא עמדו לדין?

    אין ספק שהממסד הישראלי –  מהימין ועד השמאל, מעוניין להעלים עיניים מהשחיתות של ה"רבנים" הללו כדי שמאבקו להחלשת הדת ימשך באמצעות אותה "רבנות ראשית" מושחתת וקלה מבחינה דתית. כפי שאנשי השמאל הו מוכנים להעלים עיניהם משחיתותה של משפחת שרון ושל אהןד אולמרט, רק בעבור מעברם של הללו מהימין לשמאל, כך מוכנים בעבר היו אנשי "שינוי" וכיום אנשי "יש עתיד" ומר"צ להעלים עיניהם מהשחיתות של ה"רבנות הראשית" ( ושל שני "רבנים ראשיים" – בקשי דורון ומצגר בראשה)  רק כדי שהם יוכלו באמצעות אותם מושחתים לכרסם בדת היהודית כמו "להקל" ב"גיורים" הפיקטיביים, לשנות את מערכת הכשרות לקלה יותר ול"יצר" "רבנים" שיהיו קלים מנוצות. לא פלא הוא שפרשיות כמו "גיורים" מסיביים מדי מצד הרב שלמה עמר עם הרב פנחס אלטאויז (רב שכונה בחולון וה"רב של חבר העמים" בחב"ד...) ברחבי גרמניה , שוויץ וצרפת לא נבדקים מהצד הפיננסי. אי לכך לא פלא הוא שפרשיותיו של הרב מאיר ישראל לאו עם הדוגמנית חנית בנקובסקי והאסטרולוגית טלילה סטן הונחו בקרן זוית ולא פלא הוא שגם אחרי תפיסתם של הרבנים בקשי דורון ומצגר בפרשיות שחיתות חמורות עדיין איש לא סגר את ה"רבנות הראשית", או לפחות לא התחילו חקירות מסיביות בעניינה. לשלטון החילוני נוח ביותר להמשיך להכתיר פקידים ממוצעים בתור "רב" ואף להעניק להם היתר "להסמיך" אחרים גם במחיר שוחד, ושהעיקר שלא תחזור עטרת הרבנות התורתית ליושנה.

    רשימה ארוכה של ח"כים ואישי ציבור יודעו מקרוב על מה שמתרחש בין כתלי ה"רבנות הראשית" אבל מסיבות "נעלמות" או כדלהלן הם העדיפו שהשחיתות הזו תמשיך  וה"רבנות" המושחתת הזו לא תתפרק ואף  לא תעבור חקירות מסיביות. כבר במחצית הראשונה של תחילת שנות האלפיים יודעו ח"כי (ולימים שרי) "שינוי" –  אברהם פורז ויוסי פריצקי, בנדון אך לא פעלו הלאה. פריצקי ניסה להתחיל אך אז רב עם חברו לשעבר פורז וקיבל ייעוץ פרסומי מדודי זילברשלג שהיה גם הפרסומאי של ה"רבנות הראשית" וכך ירד פריצקי מחקירתו. גם ח"כי מר"צ –  אילן גילאון , זהבה  גלאון וניצן הורביץ, יודעו על העלילות ב"רבנות הראשית" ועל מעלליו הפליליים של מצגר אך גילאון למשל פלט כי "אינני מתנגד לגיורים של מצגר גם אם יש בהם בעיות פליליות כי בסופו של דבר הם נוחים לי". גם ח"כ אלעזר שטרן מ"התנועה" מעדיף להתעלם מהבעיות האמיתיות של ה"רבנות הראשית" שהועברו אליו וזאת כדי להסתייע במנגנון שלה לאכוף חוקים שישנו את עקרונות הדת, גם כשהמחיר הוא בהמשך קיום השחיתות ב"רבנות הראשית". בשנה האחרונה הונחה הבעיה על שולחן פקידי מבקר המדינה שגילו בתחילה עניין אך עד מהרה הם נסוגו גם לאחר שהונחו לפניהם ראיות פליליות ממש, ובהן דיין שסוחר ב"גיורים" תמורת שלמונים והוא בנו של רב ממלכתי בכיר ביותר. גם סגן שר הדתות, אליהו בן דהן, ואנשי משרדו פוחדים להיכנס לנושא ולא מעט משום שהדברים עלולים לחשוף גם שחיתויות בבתי הדין הרבניים, שם שימש בעבר הלא רחוק בן דהן עצמו כמזכירם. הרשימה עוד ארוכה באלה שנלחמים נגד השחיתות אך מגנים עלייה כשהיא מתגלה ב"רבנות הראשית" , אך קצרה היריעה מלפרטם. המערכה הבאה בעניין השחיתות ב"רבנות הראשית" תתחיל במשפטו של הרב יונה מצגר ושם עוד יתגלו דברים שגם בסדום ועמורה ספק אם היו קיימים. 

בקש שלום ורדפהו

בס"ד

     בקש שלום ורדפהו / הרב אליהו קאופמן

        לא לחינם נכתב הפסוק "בקש שלום ורדפהו". רצה הכתוב לומר שגם אם מבקשים שלום הרי שצריך לרדוף אחריו. ומדוע? משום שלא פעם אלה שמופקדים על הבאת השלום הם לא אחרים מאשר אלה שמבריחים אותו ומי שחפץ בו באמת חייב לרדוף אחריו, ולמרחקים עצומים. וכך אמנם קורה עם "יוזמת השלום" בימים אלה. ממשלת החתול אמורה לשמור על חלב השלום ולהגישו לכולם.

       לפני כחצי שנה –   ביום הזיכרון לטבח בכפר קאסם, ישבנו יחדיו בבית של אחד מנכבדי כפר קאסם. היו שם ערבים ויהודים שבאו להזכיר כי כתם של רצח בכוונה תחילה רובץ על בגדי השרד של המדינה הזו. אחד מראשי הציבור הערבי בישראל שאל אותי בלחישה האם אני מאמין ש"תהליך השלום", שהחל אז, אמנם יצליח. באופן נחרץ עניתי לו כי אינני מאמין בכך והוא  חייך אלי בחיוך מריר לאות הסכמה. אינני נביא ולא בן נביא ואני יודע בדיוק למי ניתנה הנבואה לאחר חורבן בית הבית השני אבל תשובתי לא באה מעולם הנבואה אלא מתוך המצב הפרקטי.

       ממשלה ימנית שהאגף ה"שמאלי" שלה כולל מנהיגה רויזיוניסטית ועוד ראש מפלגה ימני שאיננו מבין דבר וחצי דבר בביטחון ובדיפלומטיה וחי בתחפושת "ליבראלית , איננה ממשלה שתקדם שלום כלשהו. לא לחינם פועל ליברמן להקדמת הבחירות –  כדי שוב להרדים את המו"מ ולקוות שבבחירות הקרובות הימין יטרוף את "התנועה", את "קדימה" וחלק עסיסי מהקולות של "יש עתיד" ושל ש"ס, ואח"כ אותו ימין כבר יספח את יו"ש ואולי גם יפלוש לרצועת עזה בעזרת פרובוקציה של איזה פיקציה "מוסלמית קיצונית" ש"תמרוד" בחמאס ושוב יהיה תרוץ טוב לכולם "להקפיא את תהליך השלום". רק כסילים יכולים היו להאמין שבנימין נתניהו יהפוך למי שיפרק את ההתנחלויות , שבממשלה ששר השיכון שלה הוא איש ה"איחוד הלאומי" יקפיאו בנייה בשטחים הכבושים, שממשלה שבה ה"בית היהודי" הוא מהמובילים תחתום על הקמת מדינה פלשתינאית ושממשלה ששר החוץ שלה הוא ליברמן תכיר בזכות השיבה של הפליטים הפלשתינאים. הכל היה "קאלם פאדי" מלכתחילה ואילו שחרור האסירים היה המחיר של הצלחת התרמית והוא  נעשה לשם אחיזת עיניים ו"גניבת זמן". וגם הכנסת "התנועה" ו"יש עתיד" לקואליציה הלאומנית היתה לשם קואפטציה ותו לא.

       במדינה שיש בה "חוק שבות" להגדלת הרוב הכובש כנגד ילודת המיעוטים ושבה מחוקקים "חוקי גיור" בפרלמנט לשם אזרוח מהגרים להגדלת הרוב הכובש, הרי שמילים כמו "שלום" ו"הגדרה עצמית" לנכבש נאמרות אך ורק לשם הטעייה. בימים שבאירופה ה"ליברלית" נלחמים נגד הזרים (ובמיוחד המוסלמים) בחוקים אנטי דמוקרטים, והימין הפשיסטי רק עולה שם, הרי שבישראל שואב הימין הלאומני כוח להמשיך ולהאמין שכל גורם מערבי ייכנע לכך שבין הירדן לים התיכון תיכון אך ורק מדינה אחת שתמשיך להיות לבנה ואירופאית ולא תוקם מדינה שנייה ומוסלמית.

הגברת הראשונה של יהדות בריטניה נלקחה מאיתנו

        בס"ד

  הגברת הראשונה של יהדות בריטניה נלקחה מאיתנו / הרב אליהו  קאופמן                                                                                                         גב' פינטר –  רעייתו ונאוות ביתו של הרב אברהם פינטר מ"סטמפורד היל" הלונדונית שבבריטניה, עלתה לגנזי מרומים יום לפני תענית אסתר תשע"ד. עשרות שנים עמדה האישה הזו בראש ביה"ס החרדי הראשון והגדול בבריטניה לנערות וילדות חרדיות. זו היתה אישה מדורות  קודמים –  אישה שריכזה בתוכה את ה"אידישע מעמע" יחד עם "אשת חיל מי ימצא". לא אטעה אם אטען כי גב' פינטר –  אשתו של הרב אברהם (אברומי) פינטר וכלתו של האי גברא שמלק'ה פינטר, היתה בעצם ה"שרה שנירר" של בריטניה , לאחר המלחמה העולמית השנייה. מאות הנשים –  שהפכו למורות , מפרנסות תלמידי חכמים, נשות פרנסה מכובדות ולדוגמא של צניעות ויראת שמים ב"סטמפורד היל" בעיקר, אך גם במקומות יהודיים אחרים בבריטניה, הרי הן פרי ההילולים של המנהלת הצנועה ששמה היה "רק" גב' פינטר מ"יסודי התורה". עוד בחיי חמיה האדיר –  הרב שמלק'ה פינטר, היא הפכה למנהלת מוסד הבנות של "יסודי התורה" בלונדון, לצד בעלה העסקן הכל יכול , הרב אברהם פינטר. באותם ימים –  של אחרי מלחמת העולם השנייה ומאורעות ההתקוממות בהונגריה , רבץ נטל קליטת ילדי פליטי היהודים של מזרח אירופה על היהדות החרדית של בריטניה , ובעיקר זו של "סטמפורד היל" הלונדונית, שעצמה קמה רק באותן שנים. "יסודי התורה" –  שהקים הרב שמלק'ה פינטר, היה עוגן ההצלה היחיד באותם ימים , לגידול הגדיים שיהפכו בע"ה לתיישים.

    גברת פינטר היתה האישה שיומה התחלק בין ביה"ס לבנות – שם טיפחה וגידלה את דור האימהות הבא של יהדות בריטניה, לבין מטבחה הפרטי ברחוב הסמוך לביה"ס. אבל לא לשם מעדני הבית –  שגם הם בושלו שם, היא שהתה שם שעות ארוכות. במטבח הזה המתינו לה אותן נשים שהתקשו בניהול בתיהן ואלמלא הגב' פינטר הרי שבעליהן היו עוזבים את לימוד והרבצת התורה ויוצאים לעבודה ומי יודע כיצד ביתם היה מתנהל. אבל גב' פינטר העמידה את אותן נשים על רגליהן –  מלימוד בישול וטיפול בילדים ועד ניהול משק בית ועסקים זעירים. וכך הפכו הבעלים הללו למורי ההלכה וההשקפה של היהדות החרדית בבריטניה.

  לפני מספר שנים עלה הויכוח לגבי הרחבת ביה"ס לבנות "יסודי התורה", מיקומו החדש והפיכתו ל"פאבליק סקול" , דהיינו –  התחייבותו לחוקי מדינה נוספים רק משום קבלת תקציבים ממלכתיים נוספים. לימים ביה"ס יצא לדרך ורק משפחה אינטרסנטית אחת מ"סטמפורד היל" , המשיכה להלחם במוסד שהעמיד את החינוך החרדי על אדמת בריטניה. הללו עשו זאת במסווה של "קנאות" אך כמובן היתה זו "קנאות" של עישור המלח של עשיו. הללו הם אלה המאשרים כל קשר עם רפורמים , עבודה עם מתבוללים ואישור "הכשרי" טריפות ונבילות כ"כשרים" לצד אישורי "גרות" שלא היו ולא נבראו. אבל לביה"ס "יסודי התורה" הם החליטו לא להיכנס!

      אבל כמובן שכת ליצנים זו לא הצליחה להשפיע על היהדות החרדית בבריטניה. גב' פינטר עשתה גדולות ונצורות אך מעולם לא הבליטה עצמה אלא –  כאישה צנועה לדוגמא, היא העמידה את בעלה בראש כל פרויקט וניהול ומילתו היתה כפסיקת רב עבורה. להבדיל מנשים חרדיות אחרות –  שהניהול הכשילן בגאווה ובהכברה על גבול הצניעות, הרי שגברת פינטר היתה סגורה בדלת אמות עבודתה ומעולם לא בלטה בציבוריות הכללית של היהדות החרדית. היו לה גם "קוים אדומים" ביחס לתלמידים וכך למשל סירבה להעניק המלצה לנערה שעזבה את בריטניה לארה"ק , רק משום שאותה נערה נרשמה לביה"ס חילוני בישראל. בכל  אשר עשתה היא שקלה את הדברים פעמים רבות ומשהחליטה היא היתה שלימה בכך.

     אבל גב' פינטר היתה גם האישה היהודייה שביתה היה ידוע כפתוח לכל במיוחד באירוח אורחים ובני לונדון בשבתות ובחגים. היו שם כולם – רבנים ועסקנים מארה"ק, יהודים גלמודים מלונדון וכאלה שהגיעו לשבתות ולחגים ממנצ'סטר, גייסהד , גלזגו ואף מערים בבריטניה שלא היתה בהם כלל קהילה דתית. יש לציין כי ממש עד יומה האחרון –  בידעה כי קרבה נשמתה לבוראה, היא הלכה לביה"ס ומשם נסעה אל ביה"ח בו עלתה נשמתה לגנזי מרומים.

     אחד הסיפורים המדהימים אירעו בחודש האחרון, לאחר מותה. אחת מהנשים שגב' פינטר טיפלה בהן עמדה לעבור על דיני היהדות במר לה. משניגשה לבצע את זממה עלתה לפתע מולה דמותה של הגב' פינטר והאישה התחלחלה בהאמינה כי תחיית המתים לפנייה, ומיד ויתרה על מה שחשבה לעולל. את הסיפור גוללה במכתב לרב אברהם פינטר וביקשה להישאר חסויה.  

     יהי זכרה של גב' פינטר ברוך ונשמתה צרורה בצרור החיים.

מחלל שם שמים

בס"ד

      מחלל שם שמים / הרב אליהו קאופמן

         יש גבול לכל ויתור והתקרנפות והגבול הזה הגיע ממש ערב פסח. עוד לא נדמו צהלות השמחה על בחירתו של משה אבוטבול לראש עיריית בית שמש והנה הוכח לכל מיהו האיש , מהי רמתו הדתית והאישית ולאן  הוא מוביל את העיר  בית שמש, שרוב  תושביה החרדים עילויים תורתיים, אנשי מעשה וגבירים לעמם. בחירתו של המושון הזה –  אבוטבולון עילג וטיפש, התאפשרה לא מעט בזכות פעילותו של הרב נתן קופשיץ, שכנראה אבוטבול מפטם אותו בספים ציונים מתחת לשולחן ה"עדה החרדית" , שאחרת אין להבין את כיצד הרב נתן קופשיץ תומך באבוטבול הזה שוב ושוב גם כשאפילו ש"ס חפצה להחליפו באחר. לא אחזור בפרוטרוט על מה שכבר "התפאר" אבוטבול עוד לפני שנבחר בפעם הראשונה לראש עיריית בית שמש,  כשטען כי הרב קופשיץ יתמוך בו וכי הוא זה שמניע את הרב קופשיץ לכל מה שיחפוץ ולא להיפך.

      והנה הפעם הגיע יום האיד הציוני ששמו "יום העצמאות" שכמובן חל בזמן ספירת העומר. ומלבד כל החגיגות שמתכנן אבוטבול בבית שמש ותליית דגלי העבודה הזרה הציונית של מדינת הכפירה בשכונות החרדיות, הרי שנוספה עוד צרה אחת שהופכת את בית שמש לבדיחה מרה שלועגת ליהדות החרדית שבחרה בליצן הנחות הזה לראש עיר, ומחזירה את בית שמש לאשפות, עשרות שנים אחורה. מר אבוטבול מתעקש להזמין ל"יום העצמאות" הזה זמר חילוני שרק העיר סדום יכולה להתאים למגוריו והופעותיו. נגד הליצן הזה עומד משפט פלילי בענייני צניעות שהוא ואביו עוללו שם מעשים  שספק אם גם בערי הכיכר של סדום ועמורה הם היו מקבלים לגיטימציה. כמובן שאבוטבול ומטיבו נתן קופשיץ יטענו שהלה "עוד לא  הורשע בדין" העכו"ם אבל מעלליו היו נגד תורת ישראל, גם אם לא יורשע בדין על עניין גיל קרבנותיו. כל העיריות בישראל החליטו לא להזמינו –  ובראשן עירית חיפה שבראשה עומד איש המזוהה עם "יש עתיד", כמו יונה יהב. רק בית שמש ושדרות האומללה מתעקשות להזמין את האיש שמעלליו עוררו גועל גם בחילונים השפלים ביותר. כאשר העניין עולה לתקשורת מיד היהדות החרדית והתורה הופכים –  רחמנא לצלן, ללעג ולקלס כאשר האצבע המאשימה מופנית ל"ראש העיר החרדי" שאזר עוז לתת במה לתועבה שגם מר"צ ו"יש עתיד" הקיאו ממנה. לחילוניים יש "קן אדום" למעללי התועבה שלהם וחרדי שאיננו מבין זאת הריהו יורד מתחתם עד לתהומות ומחלל שם שמים באופן הבזוי ביותר. אוי לילדי בית שמש שיתחילו לשמוע מיהו הזמר הזה ומדוע הוא עומד לדין. על ראשו של אבוטבול, גפני וקופשיץ העונש משמים על הקלקולים שיבואו, רחמנא לצלן, אח"כ. ואם הרב קופשיץ יטען שדברי הם בגדר "גוזמא" הרי שאני מאחל לו להשתדך דרך נכדותיו עם הזמר הלזה הזה.

    למרות שאבוטבול יטען כי "אני חייב גם לחילוניים" הרי שיש לציין כי רוב רובם של חילוני בית שמש –  כחילוני המדינה, מקיאים מהתועבה הזו בדמות זמרו של אבוטבול, ומכאן שאולי בכסף עסקינן. אך ישנו עוד היבט. רוב החילוניים הצביעו ותמכו באלי כהן ורק החילונים השוליים והתועבתיים תמכו באבוטבול וכעת האחרון פורע להם את שטר התועבה. כאן יש להוסיף ולציין כי אבוטבול נתמך גם ע"י ראש ארגון התועבות בבית שמש. לא במקרה בתחילה הסתייג ממנו אריה דרעי. האחראים להמשך הישרדותו של השרץ הזה הם משה גפני (יש בידי גזר עיתון היכן נתפס בעבר גפני "מבלה" ברכבו...) ונתן קופשיץ.

תוכנית השמד

בס"ד

    תוכנית השמד / הרב אליהו קאופמן

      אם באיזושהי מדינה בעולם היו מבקשים לקעקע את החינוך היהודי –  כמו שהצמד לפיד ופירון מבקשים לעשות זאת לחינוך היהודי של היהדות החרדית, הרי שאמות הסיפים היו רועדים מבליל הצעקות של "אנטישמיות"! מיד היו קופצים עסקני הציונות החילונית וה"סרוגה" וזועקים כי "יש לעלות לישראל" וכמובן שהמשת"פים החרדים שלהם היו מחרים אחריהם כמו תוכים צרודים. אבל ב"מדינת היהודים" - שכל כולה "פורים שפיל" , הכל מותר. הסיבה ידועה וברורה –  המדינה הזו לא הוקמה כמטרה בפני עצמה אלא כאמצעי לעקור את היהדות מהעם היהודי ולהופכו "ככל העמים מחנה ישראל". יאיר לפיד הוא הציוני האמיתי , ה"צבר" הדוקרני האמיתי ובמיוחד  החוצפן הישראלי האמיתי.

    לא לחינם הוא החוצפן האמיתי. מדובר בשר אוצר שמתערב בחינוך ומפעיל את שר החינוך כ"מריונטה". מדובר בחוצפה של התערבות במגזר תורתי ויהודי שבחו"ל הנכרים אינם מתערבים – ולא פעם גם לא בבתי הספר שממומנים ע"י המדינה. מדובר בחוצפן שלא סיים תעודת בגרות ועם רקע של סמים ואשר בא מסקטור שבכל יום הנוער שלו עולה לכותרות בענייני רצח, סחיטה , אלימות יום יומית , הפקרות ואונסים וכמובן תועבות וביצוע מעשים מגונים. זהו חוצפן שיצר תקדים שבו שר אוצר (גם שם הוא מבין בנושא כמו חמור במרק פירות...) מתערב במערכת החינוך וכדי להעביר יהודים על דתם הוא מוכן להשקיע יותר ממאה מיליון ₪ שעדיין אין לו, ומי יודע איזה גזירות כלכליות הוא יטיל כדי למממן את השמד הזה. אפילו הבולשביקים בבריה"מ לשעבר לא השקיעו כל כך הרבה כספים בשמד אנטי דתי ואנטי יהודי במסגרת ה"חינוך מחדש" שלהם. והנה אותו אחד –  שלא סיים תעודת בגרות ושבא מהסקטור החינוכי האלים והנחשל, מעיז לנסות לכפות את השיטה ה"חינוכית" שנכשלה במחוזותיו על ציבור שיד הפשע והתועבה רחוקים ממנו, וכל זאת רק לשם מלחמה ביהדות. זהו החינוך שאבותיו חינכוהו לכך. ללפיד היה  אבא שכעס עליו שהוא בכלל מאמין באלוקים והיה לו סבא שערך פיקניקים ביום הכיפורים הקדוש, אז מה הפלא שמהם יצא העגל הזה?!

     אין פה עניין של "שיויון בנטל" –  שאת ההיגיון שלו אפשר להבין גם אם לא מסכימים עימו. אין כאן העניין של "נטל כלכלי" אלא ישנה כאן מלחמה דמוגראפית של נציגי "עם הצו'לנט" הלבן  האירו –  אמריקאי והפוקר נגד שרידי העם היהודי ששרד את לבן , את פרעה, את גלות בבל, את אנטיוכוס , את קליגולה , את טיטוס , את אדריאנוס , את האינקויזיציה הספרדית והפורטוגזית ואת גירושיהן  , את הניסיון לשמד את יהודי בפרס משהד ואת יהודי תימן , את מסעות הצלב, את שריפת התלמוד , את גירוש יהדות אנגליה , את ת"ח ות"ט , את "פרעות הנגב" , את הקומוניזם של סטאלין ואת שריפת הכבשנים של הנאצים ימ"ש. מכל אותם אסונות קם העם היהודי וספר התורה בידו. אבל האיש הרע הזה רוצה לחסל את הישיבות הקדושות ובמקומן להקים "תיכונים חרדיים" עם תכנים של תועבה וללא צניעות ההפרדה בין אנשים לנשים. אם ה"נח"ל החרדי"  הוא לצנינים בעיני יראי ה' הרי שה"גדנ"ע החרדי" של לפיד ופירון הוא חמור פי כמה. אין שם רק תוכנית ליב"ה "הכרחית" שבכל מדינה בעולם מחייבים את האזרח הצעיר אלא ישנה שם תוכנית לשבירת מסגרות הקודש שבה תוקמנה מסגרות חדשות עם תכנים שאמורים –  רחמנא לצלן, כדי להרחיק את הנערה והנערה החרדיים מהמשך לימודי קודש של ממש , ובמיוחד לסגור את הישיבות. וכל זאת משום שלאחר תלמוד התורה יוצא הבחור ל"ישיבה קטנה" ואח"כ ל"ישיבה גדולה" ואם יוקם "תיכון חרדי" לבני שכבת הגיל של אותן ישיבות הרי שלא יהיה  צורך בישיבות. מה שמפחיד את הצורר הבור הזה –  יאיר לפיד שמו, היא כמובן הילודה החרדית וזה גם מה שמפחיד את נתניהו הרפורמי והמתבולל לשעבר, וכמובן את בנט ושקד החילוניים שחיסלו את הדת ב"בית היהודי".

    אבל מה שמצריך מחשבה רצינית יותר היא העובדה שכל התוכנית הזו קיבלה פרסום לאור יום בשופרון ה"ממלכתי" של ראש הממשלה –  בעיתון "ישראל היום". אם כוונת הזדון פורסמה בגלוי הרי זהו סימן שלמבצעי השמד אין פחד מהתנגדות ואי הפחד הזה מסתמא מתבסס על כך שהמשת"פים בציבור החרדי כבר דאגו לשכנע את מפעילי תוכנית השמד כי הציבור החרדי ייפול לרגליהם ללא התנגדות. להבדיל מהגיוס לצבא הרי שלא לחינם בטוחים ב"יש עתיד" ובקרב שותפיהם מהליכוד , מ"ישראל בתינו" הסלאבית , מה"בית היהודי" הצבוע ומ"התנועה" האנטי דתית כי כאן לא תהיה שום התנגדות , ומדוע? עסקני הציבור החרדי הציוני לא הובילו את המאבק נגד הגיוס משום היותם באמת אנשי קודש וחששם מהצד הרוחני אלא משום שהגיוס הזה עלול לשלוח את בניהם ונכדיהם לגבול החם , שאליו הם מסיתים חילוניים ונכרים להישלח לקרב. עסקני החרדים הציונים מודדים כל מצב רוחני עפ"י כדאיות אישית ובמיוחד כלכלית. הגיוס לצבא אינו מביא עימו כסף ושוחד (אולי לכמה עסקנים ש"ישחררו" כמה קנטוניסטים כבימי הצאר הרוסי...) אלא להיפך , הגיוס הזה מביא עימו רק הפסדים כספיים של תקופה שבה לא משתכרים ונמצאים בסכנת חיים ומנגד ה"משכורות" הצבאיות הן יותר גרועות מבדיחת קרש. אבל התוכנית של לפיד -  פירון יש עימה שוחד ורווח כלכלי לכל המשת"פים וגם לשבבניקים החרדים.

    לא לחינם חדרה ההסכלה החילונית לסקטור החרדי. אלפי משרות עם כסף ותנאים המריצו את השוליים החרדים לסייע לשמד החילוני וכך קמו "מכללות חרדיות" עם לימודי כפירה ותרבות יוון לצד משפטי העכו"ם. גב' זכייה בר שלום –  ביתו הסוררת והמורדת של הגר"ע יוסף המנוח, היא זו העומדת בראש יועציו של שי פירון ושל "יש עתיד" והיא גם זו שבטח הסבירה לו כי אם התורה כתבה ששוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים אז בטח שהשוחד הזה ישמח לבבות חרדים מקולקלים שכבר ישקרו את רבניהם ולא ישמעו בקולם, כמו שמושחתי "אל המעיין" עשו זאת לרבנים שלום כהן ושמעון בעדני מ"מועצת בובות התורה" של ש"ס. הגב' בר שלום ועימה היועצת המהוללה של החדשה של נתניהו –  גב' רבקה פלוך (פרשת ניסיון השוחד לעיתונאי...), כבר דאגו להסביר כי הרבנים האמיתיים נשלטים ע"י פרחחים כמותן ולראיה גם לאחר כל מה שהשתיים עוללו ומה שעשו הרי שאיש לא הוציא אותן מחוץ למחנה.

    ה"חפץ חיים" –  שחי בפולין בימים שבבריה"מ ביצעה ה"ייבסקציה" היהודית והקומוניסטית (ה"בונדיסטים" לשעבר) שמד ביהדות , טען כי היהדות תיפגע לעתיד מצמיחת גדולי דור משום שיהודי בריה"מ דאז לא יצאו למלחמה בגופם נגד היהודים הכופרים והמומרים של ה"ייבסקציה". לטענתו טען ה"חפץ חיים" כי כל מסירות נפש של הקרבת הגוף מצד יהודים ובמישור הרוחני מביאה אח"כ צמיחה של גדולים ויראים. אני חושש שאנחנו מתקרבים ליום שבו תהיה כאן לא מלחמת תרבות אלא מלחמת דת בנוסח החשמונאים נגד המתיוונים, ובגוף ממש.

     כל תקיעתו של המו"מ עם הפלשתינאים וכל הסכסוך במזה"ת הוא כאין וכאפס לעומת השמד הרוחני, שבו עם ישראל נמצא , חס ושלום, בסכנת התאדות. בימים שלאחר הטבח בחברון קם הרב אלחנן ווסרמן וטען כי הטבח בחברון הביא עימו 77 קרבנות דמים אומללים אך התנועה הציונית שורפת כל יום אלפי נשמות יהודיות שלא תדענה מהי קריאת שמע וכי זהו הקרב האמיתי בגוף וברוח.

המעשה  הראשון צריך להיות  בהתניית פירוק תוכנית השמד של אלה שגדלו בחינוך המשחית ואם לאוו יציאה להפגנות ממושכות נגד הממשלה הזו מול ה"איחוד האירופאי" בבריסל ומול האו"ם בניו יורק. כמו כן על כל יהודי ירא שמים לא להחליף מילה עם לפיד ואף עם שאר ח"כי "יש עתיד". מאחר והמתנחלים נותנים אף הם את ידם להמשך הפקרת התורה הרי שאין שום סיבה שאנחנו לא ניתן את ידינו לעקירתם ולפינויים הגמור –  לאחר כל אותן שנות הוללות כלכלית שבהן הם גרפו הון עתק על חשבון העניים ושירותי הרווחה.

טוב מאוחר מאשר לעולם לא

בס"ד

   טוב מאוחר מאשר לעולם לא / הרב אליהו קאופמן

     אינני מאלה השמחים לאידם של אותם עברייני ה"צווארון הלבן", כאשר האחרונים נשלחים לכלא. למרות כל מה שעשו הרי שכל אחד יודע מהי התחושה להיכלא ועוד כאלה שנפלו מ"איגרא רמה" לבירא עמיקא". ההשפלה וההתעללות שבאים אח"כ אינם מותירים ואינם מתירים לאיש לשמוח בנפול הקרבנות שהאשמים גם יחד. אבל מנגד ישנם כאלה שנופלים לבור העמוק מפסגת החיים וגם אינם מותירים רצון אצל הסובבים להצטער יותר מדי על הנפילה, גם אם השמחה לאיד אסורה. כך חשתי גם אני השבוע כאשר שמעתי על הרשעתם של אהוד אולמרט ועדה זקן. מאחר ומעולם לא היתה לי הכרות אישית עם השניים הרי שבודאי שאין לי כאן מניע אישי לאי רצוני להצטער עבורם ולאי הרחמנות שלי כלפי עונשם. פשוט לשניים הללו זה הגיע, ובמיוחד לאהוד אולמרט. זוכרני היטב את הימים שבהם נבחר אולמרט לראשות עיריית ירושלים וכאשר הוא וגב' זקן הסתובבו כטווסים שרמסו בדרכם גם אריות ונמרים. רוח השחצנות של השניים וגוום הזקוף –  כי לעולם חוסן, הביא אותי אז למחשבה כי יבוא יום והם עוד ישלמו על גאוותם. והיום הזה הגיע ועוד אייך. הסחרור של המצב המשיך לימים במשרד המסחר והתעשייה והגיע עד למשרד ראש הממשלה. אבל הכתובת המושחתת הזו היתה כתובה על הקיר כבר לפני כמעט 40 שנה , אבל איש לא רצה לקרוא אותה.

     הייתי נער צעיר -  בחצי השני של שנות התיכון, כשהעיתונאי מספר אחד ,  אולי בכל שנות קיומה של העיתונות הישראלית, התריע על כך שמושחת הדור לפנינו. היו אלה הימים שמחשב עוד לא נולד ושמות תואר כמו "תחקירנים" ו"מראיינים" עוד לא צצו. העיתונאי הישראלי היה מראיין, תחקירן, כתב שטח , עורך ומביע דעה. והיה אחד שעלה אז על כולם –  ותהיינה המחלוקות הפוליטיות והרעיוניות עימו עמוקות כאשר תהיינה. האיש הזה הוליד את ה"סקופים", החשיפות, את הסנסציות ואת הבעת הדעות המיוחדות והשונות, ואולי הוא עשה זאת אפילו בסיכון חיים ממש, אך הוא עדיין חי עימנו גם בעת כתיבת שורות אלה. שמו של האיש הוא אורי אבנרי ושם עיתונו דאז ענה לשם "העולם הזה". באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 הגיע גם תורו של הח"כ הצעיר של אז –  אהוד אולמרט (שהסתובב במפלגות הימין כמו  לווין , בדורות שקדמו ל"מפצים" הפוליטיים...), לעלות על השיפוד העיתונאי של אבנרי. בכתבה גדולה ומפורטת סקר אבנרי את מעלליו של הח"כ הצעיר הזה כשהכותרת העליונה היא "זו הזמנה למשפט דיבה", ומיד אחריי כותרת גדולה נוספת ששמה "המושחת". מיותר לציין כי על משפט דיבה מטעם אולמרט לא שמענו. מעלליו של הח"כ הצעיר דאז לא ביישו באותם ימים גם את מעלליהם של עסקני מפא"י ההיסטורית.אבל רק כעבור כמעט 40 שנה יצא הצדק לאור ומה שכתב אבנרי הוכח שוב פעם כנכון וכאמיתה שלא נס ליחה

   במשך 40 שנה היתל אולמרט בגדולים ובכוחניים ממנו כשלמעשה מעולם לא היה לו מחנה ממשי של תומכים כמו שהיה לראשי הליכוד לפניו ממנחם בגין , עבור בדוד לוי, שרון, יצחק שמיר , משה ארנס ובנמימין נתניהו. הוא עלה בזכות תככים ועל גבם של האחרים. ספק אם אפילו אשתו וביתו הצביעו לו אי פעם. כך הוא היתל במנחם בגין ועבר ל"מרכז החופשי" ושם –  על גבו של שמואל תמיר, הוא המשיך להתגלגל וגם בתמיר היתל ונצמד לאליעזר שוסטק ב"מרכז העצמאי" , ועל גבו הוא נכנס לסיעת לע"ם – ושם הוא נותר ח"כ  על חשבון קולות אותה תנועת ה"חרות", שממנה ערקו במהלך הקדנציה של אמצע שנות ה-70. לבסוף הוא ידע להתאחד בתוך הליכוד ולבעוט פוליטית במטיבו שוסטק וכך הוא ירש את כל העושר של "הסתדרות העובדים הלאומית" ( עוד ארגון פיקציונרי...), ובמיוחד של קופ"ח לאומית. וכשהליכוד נפל מהשלטון בשנת 1992 ואולמרט כבר נראה כ"סוס מת" הוא לפתע הפך לראש עיריית י"ם בזכות קולות החרדים , אותם הוא הפקיר כשהתמנה לשר המסחר והתעשייה. ואז הגיע הפילוג בליכוד ומותו של שרון והנה השר הקטן והתככן הפך לראש ממשלה בניגוד לכל הציפיות. אבל כמו שכבר כתבתי, לא לעולם חוסן.

    הכל פרץ החוצה משנת 2008 ואילך –  התככים, השחיתויות , הלעג והרמאויות. השבוע הבין אולמרט כי הקב"ה נתן לו חבל ארוך מאוד והוא  במקום להשתמש  בו כחבל הצלה הוא תלה את עצמו על העץ הגבוה אליו טיפס. הצמד לא חמד –  שלעג בעיריית ירושלים ובממשלה לצדק ולהגינות, הבין השבוע כי יש מנהיג לבירה , תרתי משמע.

     גם על אורי לופוליאנסקי אינני מרחם. כאשר האיש הורשע –  והפעם הסיפורים העדתיים והחרדיים כבר לא יועילו לעניין חשיפת ה"אפליה" שלא היתה, היה גם טקס של איוולת וחילול ה'. במקום שהמורשע יפנה לביתו אבל וחפוי ראש הוא הגיע לארגונו "יד שרה" והתקבל שם במצהלות ובריקודים. הפעם חילול השם היה גמור. זו בושה ליהודים שומרי תורה ומצוות לעלוז ולקבל בשירה וריקודים לכבוד אדם שהורשע  בפלילים. השמחה הזו מותירה טעם רע בפה משום שהיא מציגה שוב את החרדים ככאלה שסוגדים לגנבים ולמושחתים. וכך הדת והיהדות הופכות עוד יותר למרמס ולהשפלה. אבל לא רק זאת היתה הביעה עם לופוליאנסקי –  שכראש עיר בי"ם, היה גרוע לדת וליהדות יותר מקודמיו (אולמרט, קולק ואגרון). זהו הראש העיר הראשון בי"ם ששלח את המשטרה להכות יהודים חרדים שמחו על חילול השבת , זהו ראש העיר הראשון בי"ם שאישר חילול שבת ומכירת כרטיסים ביום השבת ב"מוזיאון ישראל" ועוד עניינים אחרים ששום ראש עיר חילוני לא אישר אותם נגד דת ישראל.

     כשהקב"ה מעניש נכרי או חילוני הוא מענישו על כך שהלה עבר על הערכים שבהם היה אמור להאמין אבל כשאדם דתי מוענש – גם אם הוא נתפס על דברים בטלים ( כלופוליאנסקי למשל...), הרי שהוא מוענש על אותו חילול אשם אנטי דתי שעולל. מחוץ לכל מה שכבר ציינתי בעניין הלופוליאנסקי הזה הרי שאחת מהתוכניות שרצה לבצע דגלה גם ברשעות שאפילו אומות העולם אינן באות לידיה. לא לחינם נאמר במקורותינו כי אם נראה ו/או נשמע על יהודי שהוא בעל אכזריות הרי שנדע כי מזרע הגבעונים הוא, וכזה היה אורי לופוליאנסקי. הלה לא מצא ממי לקחת דוגמא לאי חמלה אלא מצאצא הרומאים שעליהם נכתב בפרשת "כי תבוא" על היותם "גוי עז פנים שלא יחמול לנער ולזקן". כוונתי לאותו רודולף    גו'ליאנו –  ראש עיריית ניו יורק לשעבר, שממנו למד הלופוליאנסקי הזה להציע לחמוס את ...קבצני י"ם (!) ולהטיל על הנדבות שלהם...מס הכנסה! רק זעקה חילונית וחרדית יחדיו נגדו מנעה ממנו ליישם את האכזריות הזו ולהוציא מפי רעבים גם את לחם החסד שהם אוכלים. אני מקווה שבהיותו בכלא הוא לפחות ייזכר במשפט של ראובן בן יעקב כשיוסף הצדיק אסר את אחיו :"בשל מה נפלה עלינו הצרה הזו"?

הקרבן התורן

בס"ד

     הקרבן התורן / הרב אליהו קאופמן

     יש משהו מוזר ביועץ המשפטי לממשלה –  יהודה ווינשטיין שמו. מצד אחד הוא נראה כאיש אפור שפוחד לקבוע עמדות ברורות (פרשת ליברמן למשל) אך מנגד ידו פוגעת לא פעם בכאלה שלא ברור אם באמת היה צריך לפתוח נגדם במלחמה (פרשת הבחירות החוזרות בבית שמש ופרשת סילבן שלום בימים אלה). מאוד יתכן שאמנם האיש הוא רכרוכי ולכן גחמותיו המוזרות הן תוצאה של אלה שמשתמשים בו כבובה.

     הפרשה האחרונה –  חקירתו של השר סילבן שלום למרות ההתיישנות בעבירה המיוחסת, צריכה להיחקר כמו שצריך. מישהו כנראה מושך בחוטים הללו – של פתיחת תיק ההתיישנות כדי להכשיל את המשך הקריירה של שלום, שאחרת העניין לא היה צץ בכלל רק משום ההתיישנות שבו. אבל לאחר שהבוץ והרפש התעופפו לעבר השר הנכלם הרי שפתאום כל "אבירי המוסר" קמו על רגליהם האחוריות והחלו לצווח עוד לפני שבכלל הוכח כי אמת הדבר וזמן שהפוליגרף לא בדיוק מטה חסד למתלוננת שהוצאה מהארון עם האבק עליה. מעניים האם ה"מוסר" הזה קביל גם כשמדובר בצד שמנגד.

      זכות התשובה והחרטה ניתנה ע"י הקב"ה לעכל אחד –  ובכלל זאת גם לרוצחים הקשים ביותר. העיר ניננווה, השופט יפתח הגלעדי, המלך מנשה , התנא רבי שמעון בן לקיש ועוד רבים , רבים אחרים הם דוגמאות לכך שהתשובה עומדת מעל לכל. והנה קמים ריקים ופוחזים ושמים עצמם במקום הקב"ה ומחליטים כי העבר לא ימחק גם אם אותו עבר אינו מוכיח עדיין כי הקרבן היה אשם. באוירת לינ'ץ כזו יכולות לשון הרע והשקר לפגוע בכל אחד. לא אכנס לנושא האשמה אבל צריך להבין כי אם אותה גב' לא התלוננה חמש עשרה שנה הרי שיש כאן משהו מוזר בהתעוררות לחיי תביעה. אני באמת לא הייתי סוגר את התיק אלא בודק את הגברת הזו היטב תוך תחקיר מדוע היא לא התעוררה אפילו שנה קודם לכן, ואם מישהו דאג ל"העיר" אותה דווקא עכשיו ומדוע. מאחר ומר סילבן שלום איננו איש אלים או איש שקשור לעולם התחתון ומעולם לא דבק בו רבב כזה הרי שברור כי על המתלוננת לא רבץ כל שנות ההתיישנות פחד מאלימות וכו' ולכן עוד יותר תמוהה ההשתהות הכל כך ארוכה שלה.

      ל"אניני הטעם", הטוענים כי אינם רוצים נשיא עם רבב כזה הרי שעלי להזכיר כאן כי במשכן הנשיא כבר ישבו כאלה שעברם היה לוטה יותר בערפל בנקודות שחורות הרבה יותר ממר שלום – וגם בדיני נפשות עסקינן, וקל וחומר בענייני תועבה , וזה לא היה רק מר משה קצב לבדו. לעורכת הדין של המתלוננת –  ל"צדקת" רוני אלוני –  סדובניק , עלי להזכיר כי רק לפני מספר שנים היא עצמה ייללה וביקשה סליחה על מעלליה ב"ימייה הגדולים" כאשר הכפישה לשוא וברשעות את סגן ראש עיריית י"ם דאז, -  הרב חיים מילר, ואילו בסגן אחר (אלי שימחיוף) הוא זרקה בוץ והביכה אותו בלשון תועבה מתלהמת שגם זו צורה בוטה ל"אלימות מינית", כדבריה היא. אז אם למוציאת שם רע ולמגדפת תועבה כמותה  מגיעה זכות התשובה , אזי, מדוע לאדם כמו סילבן שלום אין זכות כזו? אבל באמת , אני דורש יותר מדי מהאישה הזו ששמה לה למטרה בעבר לגדף ולפגוע בכל מי שעמד מולה ואילו כיום היא הפכה למייצגת השנאה נגד הגברים בכלל ונגד האמונה הדתית בפרט.

    ולסיום, להזכירכם כי פרשת משה קצב קפצה עליו לאחר שהוא –  משה קצב, עמד לפני סיום קדנציית נשיאותו ומול הליכוד המצטמק (12 מנדטים) ששרון הכה בו במפץ אדיר, הבטיח קצב לנתניהו המובס כי כשיסיים את נשיאותו הוא יתמודד מולו על ראשות הליכוד. ואז לפתע צצה "פרשת קצב" והשאר כבר היסטוריה. והנה עכשיו - כאשר סילבן שלום עומד לפני מועמדותו לנשיא ו/או לראשות הליכוד, פתאום צצה המתלוננת מהבוידם ומנסה לפתוח את "פרשת סילבן שלום". מעניין, לא?