פיקוח גרעיני על ישראל

בס"ד

  פיקוח גרעיני על ישראל / הרב אליהו קאופמן

   שני הנושאים שאינם יורדים מהפרק החדשותי בשבועיים האחרונים הם " מתקפה על סוריה" ו"40 שנה למלחמת יום כיפור". לרוב הציבור הקשר בין שני הנושאים הללו הוא מקרי בהחלט ואולי הוא קיים בעמימות רק  משום שבמלחמת יום כיפור היתה סוריה אחת משתי היריבות של ישראל, אבל לא יותר מכך. בכל זאת הרי שחדי ראייה יבחינו מיד כי באחד מגילויי אותה מלחמה של 1973 עולה קשר אקטואלי לנושא הסורי של היום.  באותו גילוי היסטורי –  מיומניו של השר המנוח חיים בר לב, עולה כי שר הביטחון דאז , משה דיין, רצה להשתמש ב"נשק לא קונבנציונאלי"  במסגרת מה שהוא ראה  כ"כישלון ישראלי" שבו  אפשרי לממש על אזרחים אומללים את הפסוק "תמות נפשי עם פלישתים" . שר הביטחון הלה היה גם ה"מצביא המזהיר" של מלחמת 1967 (כשר ביטחון)  וזהו ה"גנרל המנצח" של מלחמת 1956, ולאחר 1973 הוא הפך ל"אדריכל השלום" עם אותה מצרים בהיותו שר החוץ. אין ספק שזוהי דמות מרכזית ולא שולית בביטחון ובפוליטיקה  הישראלית ולא עוד פוליטיקאי שולי וסהרורי או "איש צבא יוצא דופן". והנה אותה "אישיות מרכזית" כדיין מעלה אפשרות להתאבדות צבאית ב"דרכים לא קונבנציונאליות" , כאשר ישראל עומדת להתחלף עם מצרים וסוריה בתוצאה הצבאית. דיין איננו חושב באותם רגעים על דרך מדינית או אפילו צבאית תחליפית. דיין איננו מעלה רעיונות של פשרה עד כניעה וכו', אלא הוא מציע התאבדות ע"י "נשק לא קונבנציונאלי" שמסתמא שכוונתו לנשק הגרעיני מדימונה. תארו לכם שסאדאם חוסיין, ראספנג'י , אחמד ניג'אד או אסד הבן היו מציעים זאת בימיהם הקשים יותר. מיד ישראל היתה צווחת לפלוש אל מדינותיהן תוך הצגת אותן מדינות כ"בלתי אחראיות לחיי אדם" ואת מנהיגיהן כ"מפלצות".

    לאור המידע הזה –  שהתגלה 40 שנה אחרי , הייתי מעלה את האפשרות שגם אנחנו –  כמי שחיים במדינה עם "נשק לא קונבנציונאלי" ועם פוליטיקאיים שאף הם אינם "קונבנציונאליים" , נבקש מהאו"ם ומהאיחוד האירופאי להטיל על המדינה שבה אנו חיים "פיקוח גרעיני" מבחוץ , שהרי אם דיין הלה –  רב מעללים בפני עצמו, היה מסוגל ברגע של חולשה לאיים בהתאבדות עמו רק משום שהאויב עמד לנצחו הרי שמשוגעים נוספים בישראל שאח"כ ושל היום לא חסרים, וברגע שאיזו החלטה פוליטית מבחוץ או קרב צבאי לא ימצאו חן בעיניהם הרי שהם עלולים שוב לחזור לרעיון ההתאבדות ה"לא קונבנציונאלי" ולא רק לאיים בנשק גרעיני אלא , חס ושלום, לבצע את האיום. ולכן , כמו שדורשים מבאשר אסד לפרק את סוריה מ"נשק לא קונבנציונאלי" כך צריך גם לדרוש את אותה דרישה מנתניהו, ליברמן, אורי אריאל, נפתלי בנט , אורי אורבך , ישראל כץ , צחי הנגבי , משה זלמן פייגלין ושאר חבריהם.

האדרת נשים

בס"ד

     האדרת נשים / הרב אליהו קאופמן

     ה"חגיגה" התקשורתית סביב הארבע – חמש נשים  ה"חרדיות" המתמודדות למועצות המוניציפאליות , מוקדמת. חילוניים "מטעם" ובלי טעם יחד עם "סוציולוגים בגרוש" כבר צופים את ה"שינוי במעמד האישה החרדית" ורואים באותן מתמודדות את ה"סנונית הראשונה" שאמורה לבקוע את היהדות החרדית. אז רבותי ה"מלומדים", השמחה שלכם מוקדמת. כבר היו ניסיונות מרד ביהדות החרדית – כולל הורדת "רף" ההלכה או קביעת מסמרות עפ"י המומנטום החילוני, ובכל זאת הבקע לא בקע וניסיון ה"מרד" בתורה ובהלכה לא הצליח. רובם של ה"מורדים" הללו כבר חצו את קווי היהדות החרדית לפני שיצאו למרד, אך הם –  וכמובן התקשורת והרחוב החילוני שלהכעיס, מתעקשים לראות באותם  חרדים  "חלוצי מהפיכה" שאיננה. כך זו דרכם של עיתונאים רבים, ושל סוציולוגים עוד יותר רבים, ושאר הוזי ה"מהפיכות החברתיות" למיניהם.

       ה"מהפיכה הנשית בחברה החרדית" - לה מצפים ההוזים השונים, לא תתרחש ולא משום שה"מסגרת החרדית נוקשה מדי" או משום שה"גברים החרדים והרבנים בראשם לא יתנו לזה לעבור", אלא פשוט משום שיהודיה המגדירה עצמה חרדית גם רואה את עצמה קשורה להלכה ולפסיקה הרבנית הצמודה לה , מדור לדור. היהודייה החרדית לא הגיעה ל"מצבה" משום "רצון בעלה" ו"ללא בחירה במצבה" אלא משום בחירה דווקא , ולכן כל יהודיה חרדית לומדת היטב כבר בפרשת "בראשית"  על ה"חטא הקדמון" ועל תיקונו. כל אישה חרדית יודעת ומקבלת – מתוך בחירה , את פירוש המשפט "כי תצא" , עפ"י מסכת קידושין בש"ס. במסכת זו מובהר כי נאמר "כי תצא למלחמה" ולא "כי תצאי" משום ש"אין דרכה של אישה לצאת למלחמה". הפירוש התלמודי איננו עוצר רק בכך שאין דרכה של אישה לצאת למלחמה צבאית אלא שבכלל אין זה ראוי וצנוע לגבי אישה לצאת לכל קרב שמוביל למריבה ולפולמוס. גם ה"פמניסטיים" הגדולים ביותר יסלדו בסתר ליבם ממראה ויכוח  בין נשים לבין גברים יותר מאשר לצפות בויכוח דומה בין גברים בלבד. יתרה מכך, האישה היא זו שיולדת ומחנכת את הדור הבא ולכן צאצאי אישה "לוחמת" טבעם להפוך סוררים ומורדים. היהודייה החרדית יודעת –  כמובן מתוך בחירה, כי בת מלך היא וכל כבודה פנימה הוא ולכן צניעות נשית וכבוד יהודי אינם הולכים שכם בצד אגודל עם מלחמות המיאוס הפוליטיות ומריבות הציבור. "חרדית" שחושבת אחרת היא כבר איננה בגדר "חרדית"...

   הרמב"ן מפרש את הפסוק "אל אישך תשוקתך" בניגוד לרש"י ולמפרשים אחרים. הרמב"ן מסביר בפירושו כי בפסוק זה נאמר שהאישה תהיה תלויה – בענייני הניהול הציבוריים, בגבר. למרות הניסיונות בימינו לבטל את משמעות ה"עונש" הזה הרי שבכל זאת זהו המצב העיקרי בעולם וכל הניסיונות לשנותו אינם ברי ביצוע. למעשה אין זה כלל עונש כנגד האישה. העסקנות והפוליטיקה מהולים ברפש ובמאבקים קשים מזוהמים שרק נשים יוצאות דופן יכולות להשתלב בהם, וגם זאת לאחר שהסירו את "נשיותן" . עולם העסקנות "מוכר" אומנם סיפורים על "שינויים" ו"מעורבות ציבורית" אך תחת הכותרות הללו מסתתרים תככים אפלים, שקרים, אלימות ועוד מיני דברים מכוערים שהגבר קיבל מהם תשעה קבים והאישה בקושי קיבלה קב אחד. התורה והיהדות מנווטות את בת המלך היהודי מחוץ למה שהנפש הבהמית יכולה לה. האישה קיבלה אמנם בינה יתרה אך היא קיבלה זאת כדי לעוץ לבעלה ואילו הגבר הוא זה שקיבל את "עור הפיל" ביחסי האנוש והמוסר. ה"נשים החרדיות" שמתמודדות כיום לאותן מועצות מוניציפאליות סופן לחזור הביתה ולהבין מהי האמת התורתית, אך אם הן תשתלבנה באותה מועצת תככים ושקרים הרי שהן כבר לא תימננה על הייחוס של "אישה חרדית". כמו ש"בן סורר ומורה" הוא מושג קיים אך יוצא דופן ביהדות כך גם המושג של "אישה סוררת ומורדת". אבל בכל זאת אני תמה על מישהו שמעודד את הסוררות הללו להחטיא את חברותיהן.

     התמיהה שלי יוצאת על רבי דוד אבוחצירה מנהריה – ה"רב הראשי" לשעבר של העיר הבינונית הזו. רק משום חזקת אבותיו היה אסור לאיש הזה לתת "ברכה" לגב' רחל והב ה"חרדית" להתמודד לעיריית טבריה, עירייה הידועה במדנים אגרסיביים במיוחד. סבו של רבי דוד אבוחצירה - ה"בבא סאלי" הקדוש זצקו"ל מנתיבות, הוא האיש שהפך סמל להרמת דגל הצניעות היהודי , ממרוקו ועד ארץ הקודש. כך הוא חינך את בניו ונכדיו ל"שמירת עיניים" מנשים, כך הוא בנה את מורשת הצניעות וההתרחקות של נשים צנועות מענייני ציבור לא צנועים והוא זה שעמד על משמר ההפרדה בין גברים לנשים. בנו הקדוש – רבע מאיר אבו חצירה, אביו של רבי דוד אבוחצירה, הלך בדרכי אביו עד יום מותו. כולם הכירוהו כסגפן וכמי שדרך בראשית היהודית היתה דרכו. והנה שנים רבות מצפים שרבי דוד ימשיך בדרך זו אך מסתבר שהעגלה שלו חורקת לעומת הסב והאב. להויי ידוע כי ה"בבא סאלי" ברח למרוקו לאחר מות הרב חי עוזיאל , וזאת כדי שלא ימנוהו ל"רב ראשי" במקומו , והוא חזר לארץ רק כאשר הרב יצחק ניסים הוכתר לתפקיד זה. גם רבי מאיר ברח מהשררה ה"רבנית" של הממסד וסירב לקבל תפקידי "רבנות" רשמיים. אבל רבי דוד הפך עם הימים ל"רב הראשי של נהרייה", סוג תפקיד ממסדי שאבותיו סלדו ממנו. תחת שרביטו של רבע דוד לא נודעה ה"רבנות" בעיר כ"מהודרת" ממש וגם הכשרות שם לא הרקיעה שחקים. כשרבי דוד הפך ל"בבא" ועזב את תפקידו כ"רב ראשי" שמחו רבים וטובים אבל מסתבר שה"ברכה" האחרונה שלו איננה בדיוק המשך של "דרכי אבות" . אינני יודע מהי הסיבה שבעטייה רבי דוד נתן את ברכתו לאישה הזו , שהתמודד לתפקיד שההשקפה וההלכה היהודית הם כנגדו, ושאבותיו נלחמו נגד דרך זו, אך בטוחני כי הישיבה המשותפת של גב' והב עם לא מעט אגרסיביים סביב שולחן העירייה לא תוסיף לצניעותה שלה, ה"ברכה" הזו רק תדרדר נשים חרדיות אחרות לעזוב מסגרות יראות השמים ולעבור לדרכי זוהמה ציבוריים ,  וכי ביהדות ה"ברכה" הזו איננה ברכה להאדרת האישה היהודייה אלא להדרתה מקו התורה והמצוות עפ"י מה שטווה "ישראל סבא" , תרתי משמע.   

     

?הלנצח תאכל חרב

בס"ד

  הלנצח תאכל חרב? / הרב אליהו קאופמן

      הסיפור הבא אירע באמצע שנות ה- 90 של המאה הקודמת. בנימין נתניהו היה התקווה המרחפת של הליכוד לחזרתו לשלטון. בשלטון אחז אז בגאון  יצחק רבין ("אני אנווט","אני אחליט", "אני" ו"אני"...) ועימו מפלגות העבודה , מר"צ וכמובן ש"ס. מימין ייהום הסער –  הימין עמד במתקפה על השלום ונתניהו הוביל את המתקפה. משה ארנס-  מטפחו של נתניהו, כבר נחשב ל"סוס פוליטי מת", יצחק שמיר הפך להיסטוריה , דוד לוי פרש- נזרק לכלבים ואריאל שרון נשאר קטן וצעקני. ביבי נתניהו הצעיר וה"ירוק" כבר היה חנוט בחליפת "ראש הממשלה הבא" ואילו עוזריו הצעירים-  שי בזק ואייל ארד, רק חנטו אותו בעניבה המתאימה. ועל תקן "ראש הממשלה הבא" הוא יצא לפגוש את מי שעתידים- עלולים להיות שותפיו לקואליציה- גועליציה. אחד מהם היה אדמו"ר צעיר עם חסידות לא קטנה אך בעיקר עצמאית שנעה כמו ירח סביב שלושת כוכבי הלכת החרדים - "אגודת ישראל", "דגל התורה" וש"ס. זו היתה חסידות בלזא (בבחירות 1996 היא נחתה בסופו של דבר ב"יהדות התורה" –  בקטע- קרע ה"מאחד" שבין אגו"י ל"דגל התורה") ואדמו"רה הצעיר היה ראשון המנהיגים החרדים שקיבלו את נתניהו לשיחה. לא לחינם הלך נתניהו דווקא לאדמו"ר מבלזא , שהרי חסידות היתה ידועה אז כ"יונה צחורה" (להבדיל מלאומנותה דהיום...) וקשורה למפלגת העבודה ולש"ס, יותר מכל גוף חרדי אחר. נתניהו הנץ נשאל ע"י האדמו"ר מבלזא – מיד עם היכנסו לפגישה, בזו הלשון:"הלנצח תאכל חרב"? נתניהו –  חילוני מושבע עם עבר רפורמי, לא הבין את העוקץ התורתי ואת הדרש שבשאלה הרבנית , ולכן ענה בערך כמו תינוק דבית רבן שעוד לא מצאו לו מוסד לימודי:"מה זה שייך לתקופתנו, נדמה לי שזה היה מזמן, משהו שלקוח מהתנ"ך, לא? לאדמו"ר מבלזא היתה אז סבלנות ברזל ולאחר שהבליע את חיוכו הוא הסביר לח"כ היומרני בשלווה את הפסוק התורתי על פי הדרש המתאים לו בימינו אנו. דקות לאחר שנתניהו יצא מעם האדמו"ר הפך נתניהו לבדיחה החדשה של חסידות בלזא.

   כמעט שני עשורים עברו מאז אותה פגישה אך בטוחני כי נתניהו לא הפנים עד היום את השאלה הרבנית של האדמו"ר מבלזא, ובמיוחד לא נתן את דעתו על תשובתה. האיש הזה –  המברבר על "שלום" וכו', עוד לא מבין ש"לאכול חרב" פירושו לשפוך דמים רק משום שאינו מוכן ללחוץ את היד המושטת של היריב. תשובתו הקרה וחסרת רגש השלום והפיוס לאירנים היא הדוגמא לכך שהאיש הזה רוצה להמשיך ולאכול חרבות אבל חבל שאזרחי המדינה ישלמו עבור תאוותו בדם. הרגע שבו הנשיא האירני ושר החוץ שלו שלחו את ה"שנה טובה" לעם היהודי בכלל וליוצאי אירן היהודים בפרט היה הרגע שמנהיג ימני מנוח כמו מנחם בגין למשל היה מנצל לערוך עוד צעד לפיוס ולשלום. ובכלל, בתרבות המזרח העתיקה והמעטירה (שהיהדות היא החלק המוביל שלה) עניין אי הענקת היד והברכה לזה שהושיטה הוא עניין של יותר מעלבון צורב (ראה פרשת מלחמת בני עמון בדוד המלך). ברגע שמושיט היד לברכה מושיט את ידו אמורים להישכח אותם "פכים קטנים"-  או אולי גם גדולים, שהעיבו על השלום בין הצדדים. לנתניהו היה אח"כ מספיק זמן-  בחדרי חדרים, לשאול את האירנים למה ומדוע איימו על ישראל ומה יהיה בעתיד. אבל את היד ואת הברכה המושטת הוא היה חייב ללחוץ , לקבל ולהחזיר. נהפוך הוא, הוא עצמו היה צריך להכות על חטא כי לא שלח ברכה לצום הראמדאן ואח"כ ל"עיד אל פיטר", לכל עשרות מיליוני האירנים. אבל נתניהו נותר בשלו-  מנהיג מערבי מכופתר ללא הבנת תרבות המזרח ובעיקר ללא מוטיבציה למצות מחווה שלום דתי ותרבותי עד תומו.

     בשנים האחרונות הפכה אירן –  בעיני ישראלים ויהודים (כמו טורקיה למשל...) ל"אויבת עם ישראל מאז ומעולם ולעד" , אבל למעשה מדובר במדינה מוסלמית שיהודייה תמיד נהנו מחופש דתי וכלכלי – ולא רק בימי השא הפרסי, אלא גם מימיו של הייטואללה חומייני ועד ימים אלה ממש. יהודים מאירן נוחתים לביקורי משפחה בארץ ואילו מכאן נוסעים לשם. יהודים פרסים עשירים מבריטניה וארה"ב מנהלים עסקים אדירים באירן ואיש אינו מצר את רגליהם. היהדות פורחת באירן ללא שום מחסום ורדיפה (לעומת חוקים אנטי דתיים יהודים בהולנד, ארה"ב וגרמניה...). ברכת "שנה טובה" של נשיא אירני חדש –  מול העבר הלא רחוק, הוא בעצם משב רוח רענן להחזיר נשכחות חיוביות. אבל לנתניהו יש עיקרון אחד שאותו ירש מהפילוסופיה של הרצל וז'בוטינסקי –  להיות המחסום האירופאי והאמריקאי הלבן מול הברברייה במזרח, גם במחיר דמים ומלחמה.

    אינני יודע מה ילד יום אך בטוחני שהאיש הזה – נתניהו שמו, אטום לרחשי השלום המזרחיים על גינוניהם וכאיש מערבי וחילוני הוא גם אינו רגיש לתוצאות הרות אסון שיכולות לנבוע ממדיניות זו. כבר בשנות האלפיים המוקדמות – עת כיהן הלה כשר החוץ, הוא סירב להניח לשגריר ישראל דאז בבלגיה – שאול עמור המנוח (יוצא מרוקו), לנהל מו"מ ישיר עם מנהיגי הערבים המרוקאים בבלגיה עפ"י המנהגים ה"מאגרבים", כדי להביא לרגיעה בין יהודי בלגיה לערבים המרוקאים. נתניהו הבהיר לעמור כי "רק בדרך מדינית- מערבית ננקוט, גם במחיר הסלמה ולא נרקוד עפ"י החליל הערבי והמזרחי".

     היה טוב אילו יוצאי אירן בישראל ובעולם היו יוצאים מהתקרנפותם והתבטלותם ויוזמים הבנה ודיאלוג עם ראשי המדינה בה גדלו וגידלו את עושרם, אושרם ודתם. לפני פחות מעשור הובילו במדינת ישראל מספר אישים יוצאי אירן שאפילו הביעו רצון לתווך בין ישראל לארץ מכורתם , אירן. היו אלה הנשיא לשעבר – משה קצב , הרב הראשי לשעבר- הרב אליהו בקשי דורון, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר – שאול מופז והרמטכ"ל הנוסף לשעבר –  דן חלוץ. מאז הנשיא לשעבר נמק בכלא, הרב הראשי לשעבר אף הוא חי בחשש לביקור ממושך בכלא , דן חלוץ התנדף פוליטית מאז "מלחמת לבנון השנייה" ואילו שאול מופז הוא ח"כ שולי באופוזיציה ותו לא. אבל ליהודים יוצאי אירן –  גם בעולם , מנהיגים משכילים ופיקחים ועליהם להבין שאם עתיד עמם היהודי (בישראל, בעולם ובאירן עצמה) ופרנסתם גם יחד יקרים להם הרי שהם חייבים לא להותיר את נתניהו ואת ההנהגה בישראל בודדים בניהול המו"מ האפשרי לשלום עם אירן.  

  

אומנות הלעג והשררה

בס"ד

    אומנות הלעג והשררה / הרב אליהו קאופמן

   לפני כחודשיים כתבתי מאמר כנגד הצבתו של פסל – בדמות אישה עירומה, בפתח האצטדיון החדש בחיפה, בכפר סמיר. לא הייתי חוזר לכתוב על הנושא – שראש עיריית חיפה, מר יונה יהב, עומד בראשו אלמלא קיבלתי לידי את תשובתה הרשמית של עיריית חיפה ואת גיבויו של משרד הפנים לתשובה זו , לאור שאילתא שהוגשה בכנסת בעניין, ע"י ח"כ שי'ח איברהים צרצור, יו"ר התנועה האסלאמית בישראל וי"ור תנועת רע"מ- תע"ל. כל נושא הינו בר ויכוח ובכל עניין אפשר להעמיד תשובה סותרת אך הולמת. ומהי "תשובה הולמת"? "תשובה הולמת" היא תשובה שגם בהיותה מנוגדת בתוכנה לשואלים ולמקשים הרי שהיא מציבה הסבר לכל מה שהשואל מקשה ואיננה מתחמקת מבסיס השאלות כדי לברוח מהעניין הנדון. אבל לתשובתו של מזכיר עיריית חיפה- בהוראת ראש העיר ובהסכמת משרד הפנים, אפשר לקרא:"לעג לאינטיליגנציה". וכל זאת מדוע?

     ח"כ צרצור הציג כמה שאלות המצביעות על הבעיה בהצבת הפסל ועוד בפתח מגרש כדורגל בעיר ששלוש דתות חוברו לה יחדיו. ראשית, שי'ח צרצור ביקש להסב את תשומת ליבו של ראש העיר כי הצבת פסל עירום ותועבה בפתח עיר שבה חיות אוכלוסיות דתיות  כיהודית , מוסלמית ונוצרית היא פגיעה ברגשות אותן אוכלוסיות , שפסל כזה –  בפרהסיה, סותר את אמונתן. בהמשך הדגיש ח"כ צרצור כי שימוש בפסל כזה אינו אלא שימוש בפורנוגרפיה ממש לזילות מעמד האישה. שי'ח צרצור המשיך והדגיש את גם את מיקומו האומלל של הפסל-  בפתח אצטדיון כדורגל הומה בנוער ובצעירים, העלול עוד יותר לפגוע במעמד האישה ולבזותה תוך חינוך להתבהמות של הצעירים שם. לסיכום העניין טען ח"כ צרצור-  בפנותו אל שר הפנים בנדון, כי פסל עירום אינו תורם דבר לתרבות אלא להיפך, הוא פוגע בתרבות הערכים והנורמות המוסריות שיהודים, נוצרים ומוסלמים נושאים עימם מכתביהם הקדושים ולכן ביקש ח"כ צרצור לעקור את הפסל ממקומו.

   והנה , בסוף אוגוסט 2013 הגיעה תשובתה הרשמית של עיריית חיפה לח"כ צרצור דרך משרד הפנים, כשהאחרון מוסיף כי "התשובה מקובלת עלינו". ומהי אותה "תשובה מקובלת"?

    ההסברים של מזכיר העיר אינם עונים לקושיות המוסריות והערכיות של השאילתא אלא שופכים מרק עובדתי ותו לא כדי לצאת לידי חובת השאלה ומבלי להיכנס לפולמוס ערכי :  תרבות מהי - ערכים ונורמות, או פולקלור הזוי וזול? כך למשל מתחיל ההסבר ה"עירוני" בכך שהפסל הוא בסך הכל תרומה מאחד האומנים המובילים בעולם. האומנם כל תרומה –  מכל "אומן מוביל", צריכה להתקבל אוטומטית ללא קשר לתוכנה גם אם תפגע רוחנית או גזענית בציבור זה או אחר?! המשך התשובה מעלה עוד יותר את הגבות. ה"מסביר העירוני" מסביר כי הפסל מגיע מסין – שזו איננה ארץ הממלאת את כיכרותיה בפסלי עירום. אם כך האם ה"מסביר העירוני" חפץ להכשיר כל תועבת עירום הבאה מסין?! ואולי באמת סין כל כך צנועה שהיא שולחת את כל העירום המופקר שלה לעולם המערבי – ובין השאר לחיפה , והרי זו לא בדיוק נקודת "זכות מוסרית"  שעיריית חיפה יכולה לזקוף לזכותה! ה"מסביר העירוני" מוסיף ו"מגלה" לח"כ צרצור כי הפסל נתרם גם לחיפה ב"זכות " היותה מרכז עירוני לדתות ותרבויות שונות. אם כך עלינו להבין כי לפסל הזה יש מטרה אחת ברורה-  להעביר את הצבורים הדתיים על דתם ולהחליף צניעות בתועבה, ומאחר ובחיפה חיות כמה דתות הרי שהתועבה תתפוס כמה ציפורים במכה אחת! כדי להמחיש כמה "אוניברסאלי" הוא הפסל שסין ה"צנועה"  מעיפה אותו ממנה אל המערב ההולל הרי שה"מסביר העירוני" מונה עוד מיני מקומות בעולם שבהם מוצב ויוצב הפסל ובראשם החוף הפרוץ בתועבות שבצרפת (עוד דוגמא ל"צניעות" ו"מוסר"...) – חוף נורמנדי. מכאן שאם התועבות פורצות גבולות עולם הרי שהן חייבות גם למלא את ארץ הקודש, ובמיוחד בעיר בה חיו עד כה מספר דתות בנות תרבות של צניעות וערכים. לבסוף מסיים ה"מסביר העירוני" כי ו"מעדכן" אותנו כי הפסל הוענק – באופן מוקטן, לנשיא שמעון פרס וכי בחנוכתו נכחו השרה לימור לבנת ונציג סין. מכאן שצריך להיות ברור לכולנו שכל מה שיעבור דרך ידיו ה"אמונות" של שמעון פרס ויחנך ע"י סינים , בנוכחות לימור ליבנת, קודש הוא...

   אין בתשובה הזו שום מענה לכך שמדובר בפסל תועבה שיגרום לביזוין של נשים רבות – ובמיוחד אלה שתגענה לאצטדיון. אין בתשובה מענה לפגיעת הפסל הרגשות העדות הדתיות השונות ואין שום מענה בתשובה הלאקונית והמבזה הזו לכך שצעירים ובני נוער יפרקו את יצריהם הרעים בגלל אותו פסל שעיריית חיפה החליטה להציבו רק משום שנתרם לה בחינם והוא "מפאר" את הפרוץ שבחופי העולם!

   לא לחינם מתעמר מר יהב בתשובותיו באינטיליגנציה של שואליו. הוא יושב יותר מדי חזק על כס ראש העיר בעיר הרדומה והאדישה ביותר בישראל, שבה מספר האוכלוסין לא זז כמעט למעלה משלושים שנה ומנגד לא קם איש שיוכל להחליפו. לא לחינם ראש העיר עונה תשובות מגוחכות ומשפילות, שהרי איש מחברי מועצת עירו הדתיים והחרדים לא העז להקיש כנגדו בעניין פסל התועבה (דבר שבירושלים, בית שמש ואפילו אשדוד ובאר שבע היה מעלה התנגדות עזה במועצת העיר וגם חברי מועצת עיר חילוניים היו לוחמים נגדו),  למרות הכיפה הסרוגה והשחורה שלראשם. וכמו אותם דתיים במועצת עיריית חיפה כך גם הח"כים הדתיים והחרדים ונשות הפמניזם – שקיבלו לידיהם את הקובלנה הזו ממכתבו של הרב גדליה אקסלורד מחב"ד חיפה, לא הרימו עט לקבילה או טלפון לשאלה. ראש סיעת "יהדות התורה" בחיפה – אריה בליטנטל למשל, התחמק גם הוא מבקשת הרב אקסלורד בנימוק המצחיק כי "הפסל הוא תרומת חינם מסין". גם קולם של רבני העיר (העסוקים ביניהם במריבות...) לא נשמע.  היחידים שהעבירו את מכתבו של הרב אקסלורד לראש העיר ושאלוהו למה ומדוע היו שני חברי מועצת העיר חיפה מסיעת חד"ש – מר עבדו וגב' טולדנו, וח"כ שי'ח איברהים צרצור מרע"מ- תע"ל. לכן גם לא מפתיע שראש העיר –  מר יהב, טען אח"כ כי אסור לרבנים להתערב באומנות.

   מר יהב, אני מוכן להסכים לכך שרבנים לא יתערבו באומנות בתנאי שאדם כמותך , חילוני ל"מהדרין" שמחלל שבת וחג ואוכל טריפות ונבילות לא יתערב ביהדות ובנושאי דת ומוסר... 

"הצר הצורר אותך בארצך "

בס"ד

  "הצר הצורר אותך בארצך " / הרב אליהו קאופמן

     בכל מדינה מתוקנת בעולם היו מזמן פוסלים את תעמולת הבחירות של מפלגות העבודה ומר"צ  - לבחירות המוניציפאליות, בי"ם. הסיסמא שלהן – "לעצור את ההתחרדות", היתה מתפרשת בפי כל משפטן ליברלי כסיסמא גזענית המכוונת נגד ציבור מסוים בשל מוצאו , דתו ותרבותו ותו לא. אבל במדינה ה"נאורה" היחידה במזה"ת הרי שלא רק שהסיסמא הזו לגיטימית אלא אוחזים בה אלה המייצגים את "ארגוני זכויות האזרח" או את "זכויות אדם"!

   ירושלים איננה העיר והישוב היחידים המסיתים נגד גידולו של הציבור החרדי ללא שום סיבה הגיונית – הנגע הזה פושע בכל מקום שיהודים חרדים מגיעים לגור , ולא עוללו רע לאיש. זוהי גזענות לשמה והפעם היא איננה מכוונת דווקא לא למהגרים אלא באה מכוון הפוך: מכוון המהגרים וצאצאיהם נגד הילידים וירושלים היא רק משל לכך. הישוב החרדי בירושלים קיים מאז ומתמיד בדמות יהודי ארץ ישראל הוותיקים, בני הישוב הספרדי הקדום ובאלף שנה האחרונות גם מבני מזרח ומערב אירופה. עד בוא הבריטים היה הישוב הזה רוב רובו של הישוב היהודי בירושלים ונתאפיין בנאמנותו לדרך התורה וההלכה. והנה באו בניהם של המתנחלים מאירופה ובכוח הבריטי-  ואח"כ הציוני, והפכו מיעוט לרוב ורוב למיעוט ועכשיו, כשהקב"ה, מחזיר את המצב לאשורו ההיסטורי קמים אותם מתנחלים חילוניים וחבריהם הסלאבים ויוצאים בסיסמאות גזעניות "לעצור את ההתחרדות".

    מהו בדיוק תוכן הסיסמא הזו – "לעצור את ההתחרדות"? האם הכוונה לסרס את היהודים החרדים? האם הכוונה לחוקק חוקים מיוחדים שיהודים חרדים לא יוכלו עוד לקנות דירות בעיר? האם יש כאן רעיון להצר שירותי אזרח ליהודים החדרים? או אולי לחוקק חוקים לילודה נמוכה יותר בקרב שומרי המצוות? כאמור, במדינה ליבראלית לא רק שהיו פוסלים סיסמא כזו אלא פשוט היו קונסים את בעלייה ואולי גם מונעים את התמודדותם  למערכת בחירות כלשהי. גם בישראל- אם הסיסמא היתה מופנית לציבור אחר, היתה קמה סערה "ליבראלית" מצד אלה שכיום מניפים את הסיסמא הגזענית הזו.

    ירושלים, בית שמש, קריית גת, אשדוד וערים רבות אחרות תמשכנה ו ל"התחרד" משום שזהו הציבור היהודי הטבעי השייך לארץ הזו והמקיים את חיי המשפחה שהקב"ה ציווה את העם היהודי, וכמו שלבן ופרעה נכשלו במלחמתם בהתרבות העם היהודי כך יפלו גם הגזענים של מפלגות העבודה ומר"צ בירושלים. אבל ליהדות החרדית בעיר הקודש הייתי מציע לפנות לאו"ם ול"איחוד האירופאי" ולהציג בהפגנה ובעובדות את מה שמתחולל ב"דמוקרטיה היחידה במזה"ת", בכל מה שנוגע ל"זכויות אדם" ו"זכויות אזרח" כשזה קשור  לילידי הארץ עצמה.

!!!בית העלמין בפטרושן (רומניה) נמכר לחברת טלפונים

בס"ד

   בית העלמין בפטרושן (רומניה) נמכר לחברת טלפונים!!!

                              מאת : הרב אליהו קאופמן

        מעללייה של משפחת שלזינגר מלונדון הבריטית – בעשור האחרון, ברומניה, הגיעו לשיאם בימים הנוראים תשע"ד. הכנופיה הנאלחת בראשות הזקן הממרה אליקים שלזינגר , התירה בימים אלה לפדרציה המתבוללת ברומניה למכור את בית העלמין היהודי – על קבריו ומצבותיו, לעיריית פטרושן והאחרונה מכרה את השטח לחברת תקשורת שתעמיד על גבי בית העלמין שיחרש, תחנת אלחוט וטלפונים!

      הידיעה הזו הופיעה בעיתונות האמריקאית והרומנית. עיריית פטרושן אישרה זאת וטענה כי "אין כבר כאן יהודים, אז בשביל מה צריך בית עלמין יהודי". כמו כן נכתב בידיעה כי המכירה אושרה ע"י הפדרציה המתבוללת ואילו הם טענו כי "הרב שלנו מלונדון אישר את המכירה".

    משנת 2007 עומד הנוכל אליקים שלזינגר ומסייע בידי מתבוללי רומניה להיחלץ מהמלחמה היהודית נגד הפדרציה ולהמשיך במכירת בתי העלמין שלה. הנוכל הזקן הזה פעל כנגד 100 מגדולי הרבנים בארה"ק ומאות רבני ארה"ב, קנדה ואירופה שחתמו להוציא את הכוח על בתי העלמין מידי הפדרציה המתבוללת ולהעבירם לועדי קברים חרדים. נזקיו של שלזינגר עלו אף על התמיכה שהעניקו שמלק'ה הלפרט, יואל טוביאס, שייע רוייטר וחיים לייב דויטש לפדרציה המתבוללת בעניין חיזוק בעלותה על ההקדש היהודי למרות כל מעלייה שבעבר פורטו על ידי לא פעם ולא פעמיים. זהו האיש שנכדו אלכסנדר שלזינגר מבית שמש מסית ומדיח נגד אברכי בית שמש ומוסר נגדם עלילות לעיתונות כדי להמשיך את הבנייה על קברי בית שמש.

    העיר פטרושן שוכנת בחבל הארץ טרנסילבניה ועד תום המלחמה העולמית השנייה חיה בה קהילה חרדית מפוארת ובבית החיים שלה קבורים גדולי עולם ממש. בין יוצאי העיר ניתן למנות את הגאון המנוח אנשיל מילר – מחבר הספר "עולמו של אבא". קוראי המאמר הזה מתבקשים דחוף למצוא ילידי עיר זו בארה"ק ובעולם ולהפנותם אלי לטלפונים בישראל : 00972524391094, 00972527128509.

על חטא שחטאנו בלשון הרע

בס"ד

     על חטא שחטאנו בלשון הרע /  הרב אליהו קאופמן

     אם זה לא היה כואב וטרגי כל כך הייתי פורץ בצחוק רועם ומתגלגל. מראש חודש אלול ועד הושענא רבא כולם מכים על החזה עם פטיד של 5 ק"ג וזועקים "חטאנו, עוינו , פשענו"... ובמיוחד מדגישים את עניין החרטה מ"לשון הרע" ו"הוצאת שם רע" שעוללו  אך בדיוק 5 דקות אח"כ אחד מגדולי  הרבנים  מגרש רב  אחר מביקור החולים שערך אצלו  , כאילו היה האחרון שליחו של פרעה הרשע , במשפט "לא תוסיפו לראותם עוד לעולם".  מראש חודש אלול ואילך כולם עסוקים בלימוד הלכות לשון הרע של ה"חפץ חיים" זי"ע ומיד אח"כ מופיעים אצלם  ה"קופירייטרים" החילוניים ויחדיו הם מסכמים כיצד ש"ס תתקוף את פרוש הבן באלעד וכיצד גור תשמיץ את אבוטבול מבית שמש. העיתונים החרדים ותחנות הרדיו החרדיות משדרות הרצות "התעוררות לתשובה" עם "מזמורי סליחות"  בצד "פרשנויות" כיצד "דגל התורה" מעדיפה בי"ם את ראש העיר החילוני נגד מועמד חרדי אפשרי מקרבה ממש וכיצד עסקן חרדי פלוני מכפיש את רעהו. דווקא בימים שכל יהודי מצווה להתרחק מביזוי חברו ודווקא בימים שמקפידים חזק יותר על בין אדם לחברו הרי שברחוב החרדי  מוצאים את ההזדמנות לגדף איש את רעהו באופן נמרץ יותר מכל ימות השנה ובשפה בוטה יותר מאשר עושים זאת החילוניים. על זאת כבר נאמר בגמרא "עלמא דשיקרא", וזה כולל גם את "גדולי הדור" ו"פרנסיו" שהרי אין ממנים פרנס על  הציבור אלא אם קופת שרצים תלויה על צווארו.

     יהדות חרדית אמיתית –  עם גדולי תורה אמיתיים, היתה צריכה לעשות  כל אשר ביכולתה ולבקש את דחייתן של הבחירות המוניציפאליות למועד אחר. הבחירות המוניציפאליות –  בהקצנה אף מן הבחירות הכלליות, טומנות בחובן יותר ויותר הוצאת שם רע של איש על רעהו, פילוגים שלא לשמה והתחברות לרשעים רק כדי לזכות ב"ליטרת בשר" כספית ובכבוד מדומה. במערכת הבחירות המוניציפאלית מתפלגות המפלגות הדתיות והחרדיות כמו אמבות ולא פעם ולא פעמיים מתפלג ת מפלגה זו או אחרת נגד עצמה ונגד בוחריה , כאשר השקר , החנופה והשנאה שבין המתפלגים שולטים ברמה ובכיפה - תרתי משמע. ה"חפץ חיים" , ה"כף החיים" ושאר גדולי ישראל מהדורות הקודמים היו מתנערים מכאלה שבימי התשובה וב"ימים הנוראים" מתחרים ביניהם מי יקלל ומי ישמיץ את רעהו טוב יותר , ובטח היו הגדולים הללו מצווים להחרים בחירות ומועמדים כאלה.

     לאחר הבחירות המוניציפאליות האחרונות ( בשנת 2008) אמר לי האדמו"ר מואסלוי כי החליט לא להצביע יותר בשום בחירות בעתיד. התפלאתי על דבריו כי ידעתי שהאיש אינו משתייך להשקפה של חסידות סאטמר, השוללת את הבחירות, ולכן שאלתיו לפשר החלטתו. האדמו"ר לא התבלבל והסביר לי כי ירש מאביו את ה"ציווי" להצביע משום ש"היהדות החרדית חייבת להיות מאוחדת" אבל כאשר חסידות גור נאבקת בבחירות המוניציפאליות בי"ם ובבית שמש נגד המועמד החרדי שם וכאשר "יהדות התורה" וש"ס מחפשות שותף חילוני כדי להילחם אחת נגד רעותה הרי שאין כאן שום "אחדות לחרדים" אלא רק פילוגים וחילולי ה'. ואני מוסיף לדבריו , שכשהדברים מתרחשים בחודש התשובה ובמיוחד בין כסא לעשור הרי שהם חמורים פי אלף אלפי מונים ואינם אלא התרחשויות שכל כולן מלחמה בין כיסא לאיסור.