בס"ד
בין השקפה חרדית לחברה חרדית / הרב אליהו קאופמן
האירועים והפרשיות הנודפים מלונדון אינם
יחודיים דווקא ליהדות החרדית בלונדון - שלדעתי, היא בין הטובות
שביהדויות החרדיות בעולם - מבחינת תורה, מבחינת אחדות ומבחינת חסד. מאז
מותם של צוקים השקפתיים - ובראשם האדמו"ר מסאטמר זי"ע (1979), נותרנו
יתומים השקפתית וכך נוצר מצב שהקנאות של היהדות החרדית עברה מקנאות לתורת ה'
ולמצוותיו לקנאות ל"חברה החרדית". קנאות זו איננה לשם שמים אלא לשם
מסגרת החברה הסוציולוגית שנוצרה סביב הקוגל והצו'לנט , והיא כולה ריקנית ומלאה
חולין. זוהי קנאות המגלמת לא פעם תרתי דסתרי להשקפת התורה. כשהאמת יוצאת לאור -
הרי שקנאות זו פורצת, בגלל שלא קיימת יותר השקפה חרדית אמיתית וקנאת הבורא ביהדות
החרדית. הקנאות הזו היא ניסיון להגן על
קיומה הרעוע של חברה החרדית חלולה מתוכן. קנאות
זו - נגד האמת המתפרצת, היא סגידה לכל עבירה והרצון להמשכה של י ה"חברה החרדית" גם ללא יראת שמים.
התורה היא אוקיאנוס מלא וגדול של ציוויים
וגדרות לשמירת עולם היהדות אך כדי לשמרו בתוך עם הבחירה יש למנות שומרים מבוקר ועד
ליל. אבל ממתי שצדיקי האמת נמוגים ועולים לשמים הרי שאם אין להם תחליף ברמתם ,
אזי, עוברת ההנהגה לקטני קומה, שגם אם הם מחמירי מצוות נופלת מנהיגותם לידי
משמשיהם ולבלריהם משום שאין הם מוחים, מצווים ומוציאים את הרשעים והפושעים מהמחנה.
וכאשר המחנה הופך מלא באנשי ריקבון משתלטת ההשקפה שאסור להוציא את הריקבון החוצה
כדי שבחוץ לא ידעו כמה החברה החרדית רקובה. ואז קורה מצב של תרתי דסתרי. כאשר
מתגלה ריקבון ואדם רקוב עומד בראשו - הרי שאם האדם הוא חפ"ש (חייל פשוט) מיד
הוא נזרק מהמחנה ללא בירור גם אם הפיצו עליו שם רע, אך אם האדם שהריקבון בא ממנו
הוא מ"מנהיגי הדור" - ובמיוחד "רב חברמן", אזי, מיד נלחמים
להסתיר את התופעה המבישה ומנקים את המביש כי הרי אסור שידעו בחוץ כי אחד ממנהיגי
המחנה סרח.וכבר אמרנו שבדורנו לא נותרו אדירי מחץ שיוכלו לזרוק מבאיש מחוץ למחנה
אם הוא "מנהיג חשוב" או "רב גדול" ובמיוחד אם לסוררים יש
ייחוס של עשיו עד אברהם אבינו.
הצרה הזו מתרחשת כמעט יום ביומו. בכל העולם
החרדי הופך החרד לחרד ל"חברה
החרדית" ולא להשקפה החרדית. מצד אחד מוכפשים מסכנים ואומללים במסגרת הוצאת שם
רע ללא בדיקה אמיתית של העלילה אך מאחר ומוציאי הדיבה הם "בעלי וותק"
ב"חברה החרדית" ואילו המוכפשים הם "בעלי וותק" נמוך"
יותר הרי שהעלילה מתקבלת יפה. במיוחד מצליחות למצוא את מקומן עלילות של
"רבנים חשובים" שאינם אלא נוכלים ותו' לא. מנגד כאשר נתפס נוכל
שה"וותק" שלו ב"חברה החרדית" הוא ארוך ולו "ייחוס"
או תואר של "רב חשוב" מיד הכל
מושתק ומטואטה ואילו לחושפים הישרים ובני התורה נערך "לינ'ץ". והנגע הזה
במיוחד פושע בתוך המסגרות החסידיות כאשר לנוכל יש "ייחוס" של
"שושלת חסידית". בשתי מילים קוראים לדברים הללו:"חילול השם".
במיוחד חמורים הדברים כשסיפור הפרשה המכוערת ידוע לכל אך "רבנים ועסקנים
חשובים" מכחישים אותו.
פרשת חיים הלפרין מלונדון היא דוגמא קלאסית
לסיפורים הללו. לא לחינם התחלתי לירות בליסטראות לכיוון ההלפרי(ו)נים האלה. לא
יתכן שנשים רבות תתלוננה באופן גלוי נגד היצור הזה ואילו אוכלי הקיגל וזוללי הצ'ולנט
יכחישו זאת ויטענו ש"לא היו עדים". הייתי רוצה לראות את אותם מכחישנים
מה היתה תגובתם אילו הקורבנות של "חיימול'ה" היו בנותיהם ונשותיהם. האם
גם אז הם היו "מהדרים" בהלכה ודורשים "עדים"? לא יתכן שבכירי
הרבנים והדיינים בלונדון - כדיין ליכטנשטיין, דיין ערנטרויא, דיין דונר, הרב
רוברטס והרב הגר יצאו נגד מעשי הנבלה האלו ויואימו ע"י הרב אלחנן הלפרין (אביו
של חיימול'ה) שאבותיו ינקמו במי שיצא נגד בנו. לא יתכן שמותו של האדמו"ר
מסדיגורא יתפרש ע"י "מאפיית הלפרי(ו)ן" כסיבה לכך שבן האדמו"ר יצא נגד ה"חיימול'ה"
הזה. לא יתכן שבמקום לתת הסברים של ממש לכך שרב חסידי התייחד עם נשים - שחלקן היה
גם מפוקפק מבחינה דתית ואף מופקר (כך סיפר לי רב מ"סטמפורד היל"), הרי
שקהל אוהדיו של ה"חיימול'ה" הזה טוען כי "כולם מקנאים בו".
במה יש לקנאות בהולל הזה?! בכך שהיו (ואולי יש לו עדיין...) נשים רבות ? בכך שהאיש
היא תרנגול גאוותן נפוח שמאחוריו כלום וכלום? לא יתכן שמשה הלפרין - אחיו של
ה"חיימול'ה" הזה , ינעל את גאב"ד בריטניה - הגאון אפרים פדווא, עד
שהאחרון לא יחזור בו מהרחקת חיים הלפרין מ"כתדתיא". יש פה יותר מדי
"לא יתכן" ובנוסף לכך כפייה של הזמנת דיינים מארה"ק כדי לבזות את
הדיינים הלונדונים רק משום ש"חיימולה" ואביו זועקים ל"קיפוח אנטי
חסידי". אצל ההלפרינים האלה חסידות איננה חסד ועבודת ה' אלא
"ייחוס" ובמיוחד בגדים צבעוניים ושטריימלים שעירים.
האבא - אלחנן הלפרין , הוא הגורם לכל הביזיון הזה. לאחר
חגי תשרי התשע"ג - במוצ"ש אחת, הוזמן "חיימולה" הלפרין לביתו
של דיין ערנטרויא מבלי שידע את הסיבה לכך. כשהגיע "חיימול'ה" לשם הוא מצא דיינים ורבנים מלונדון שחיכו רק
לו. רק אז הוא הבין שאין זו פגישת רבנים על נושאי דיומא אלא על נושא חיים הלפרין.
בסיום הפגישה הודה הלה בהאשמות והבטיח להתפטר בשקט מתפקידו ולהיעלם מלונדון. רק
מספר ימים אח"כ חזר בו מההבטחות ובעזות פנים החל להכחיש הכל ולהאשים את
קורבנותיו ב"הוצאת שם רע". המהפך הזה חל בגלל אביו. אביו הוא הרב אלחנן הלפרין, שבקום המדינה הציונית רצה
להניף את דיגלה על חזית בית הכנסת שפתח בשכונת "גלדרס גרין" בלונדון.
עזותו של הרב אלחנן הלפרין חוצת גם את ה"קוים האדומים" אף לכוון של רשעות ממש. ובמה דברים אמורים. הציונות
העבירה את הזקן הזה על דעתו ועל דעת קונו הציוני עד שהפך להיות יותר רשע מהציונים
עצמם. בלונדון חי יהודי בשם אליהו ויינשטיין המשמש גם גובה הכספים של ישיבת
"תורה ויראה" בירושלים. לפני כעשור השתתף הלה - עם חבריו מ"נטורי
קרתא", בהפגנה נגד הציונים בכיכר טרפלגר בלונדון ולצידם קהל ערבי. הציונים של
הרב אלחנן הלפרין צילמו את המשתתפים הללו ובבית הכנסת של הלפרין הזקן הודבקה דמותם
של אלה בדומה ל"מבוקשים" שהמשטרה מחפשת אחריהם. הכניסה לבית הכנסת נאסרה
על אותם אנשים. כל זאת בו בזמן שבבית הכנסת של אלחנן הלפרין ה"צדיק"
משמש שם גוי פולני אנטישמי שלא פעם איים ברצח על מתפללים יהודים. אך הלפרין הזקן
וגבאו שונא ישראל (הלבשטאם- שמכנה כל ספרדי וישראלי בשם "ערבים" , בגלל
שפתם ומבטאם) מעניקים לרשע הפולני המזוהם הזה גיבוי. עברו שנים ופרשת ההפגנה כבר
נשכחה אך רק איש אחד ממשיך להירדף ע"י הרב אלחנן הלפרין וזהו אותו אליהו
ווינשטיין. זהו יהודי חולני בכל הצרות שבעולם ובא בימים. אבל להלפרין הזקן זה לא
מזיז את הלב במאומה. ויינשטיין מגורש שוב ושוב מבית הכנסת של הלפרין הזקן ונאסר
עליו לשתות מים כדי לגמוע את כדוריו הרבים או להיכנס לשירותים. באחד הימים -
ביושבי בבית הכנסת הסמוך לבית הכנסת של הלפרין הזקן (בית הכנסת "כנסת
יחזקאל" של הרב בצוץ) , נשמעו צעקות אימים מדלת הכניסה. כל המתפללים ניבהלו
ויצאו לראות מה קורה והנה פורץ היהודי וינשטיין פנימה בזעקות אימים כשהוא לופת את
מכנסיו שלא יתפרצו גדוליו החוצה. כך הוא נכנס לשירותים ומתוכם המשיכו לבקוע זעקות
ואנחות כאב על השהיית גדוליו. הסיפור היה שהלפרין הזקן גרשו שוב משירותי בית הכנסת
שלו ורדף אחריו עם מקלו ועם הגוי הפולני הערל והאנטישמי בעקבותיו. לאיש כזה - כמו
אלחנן הלפרין, יש רק שם אחד: רשע מרושע!
הלפרין הזקן ידע גם להפסיק ארוחת בוקר לשליחי מצווה בבית הכנסת שלו בטענה
המגוכחת כי ב"סנוויצי'ם מעבירים סמים"(!). באשר לאדמו"ר ממקווא
שמנסה להגן על "חיימולה" הייתי מציע לו להתרכז יותר בקהילתו ובאהבת ישראל
לספרדים בעירו קרית אתא מאשר להגן על הפרחח מ"גלדרס גרין".
הניסיונות של יהודים חרדים מ"סטמפורד
היל" - ובראשם הרב ווזנר,"לחזק" את ידי "חיימול'ה" הפרחח
רק הביאו שמשמים תיפתח "תיבת פנדורה" גם על מעשי תועבה ב"סטמפורד
היל" והדברים יגיעו לתקשורת ולמשטרה הבריטית. הסיפורים האלה צריכים להפסק ויש
לפרסם כל אירוע שמנסים להשתיקו. דמם ויהדותם של יהודים תמימים וטובים אינם שונים
ופחות ראויים מאשר דמם ויהדותם של רשעים בעלי "ייחוס" ושהסבא שלהם
היה/הוא "אדמו"ר" או "רב חשוב" ואשר האידיש שגורה בפיהם
והצו'לנט והקיגל נמצאים עמוק בכרסם עד לרגע שהם מפיחים אותם בריח נוראי , תרתי
משמע.
איפה המוכיח בשער ?
עד מותו ממש ידע הרבי מסאטמר זצקו"ל
להוכיח את החרדים הציונים - גם כשהם שמחו על שותפותם עם הציונים אך גם כשהם הוכו
ע"י הציונים. בודאי שקל יותר להוכיח ציבור כאשר הוא נמצא במחנה היריב הציוני
וצוהל על ה"ניצחונות" במלחמות נגד הערבים אך קשה יותר להוכיח את אותו
ציבור כאשר הוא חוטף מהלומות מכל עבר מאותם ציונים שאליהם השתחווה במסגרת העבודה
הזרה שלו. ומדוע? משום שכאשר החרדים הציונים חוטפים קלשונות חדים מהציונים
ומהקליפות הסרוגות הרי שמיד הלב היהודי של שאר שלומי אמוני ישראל נפרץ ונפתח
במסגרת הרחמים אך גם במסגרת "לא תתורו אחר לבבכם". אבל הרבי מסאטמר ידע
גם באותם רגעים לא להתפעל מה"קנאות הציונית- חרדית" אלא להוכיח את
ה"קנאים החדשים" כי בשל התחברותם לרשעים ולהשקפת הרשע הציונית של
החילוניים וה"מזרחי" באה עליהם הצרה ורק בהתנתקות מהם הם באמת יהיו
חופשיים לעבודת ה'.
היום - כשהציונים רוצים לגייס את היהדות
החרדית במסגרת מסע השמד, חסרים לנו אותם מנוחים עליונים כהאדמו"רים מסאטמר
וממונקש. הרחמים המיותרים על "זעקות השבר" של החרדים הציונים מיותרים
לגמרי. מילא, אם הפרושים , המוזסים והאייכלרים היו מכים על חזם
ב"עוינו","חטאנו" וכו' אז אפשר היה לצאת יחד למלחמה בציונות
ובגזירת הגיוס. תשובה אמיתית - לאחר הגזירות החדשות, פירושה להבין כי כל הדרך
הציונית שגויה , כולל המלחמה באומה הערבית ועיצוב המלכות הציונית הכופרת. תשובה
פירושה להבין ש"מדינת ישראל" כ"מדינה יהודית" הם תרתי דסתרי .
תשובה פירושה להבין כי הציונות וקיום מדינתה הם הסכנה הראשונה ליהדות ותשובה
פירושה להבין כי הגיוס לצבא הוא אסור לא משום "לימוד התורה" ורק
ל"תלמידי ישיבות" אלא לכל שומת מצוות משום שזהו צבא נשים ומגלי עריות
שתחת "מוסדותיו החינוכיים" ו"רבנותו" המדומה הוא חפץ לעקור את
המצוות מכל מתגייס דתי. אבל החרדים הציונים אינם שואגים את תסכולם משום תשובה אלא
משום אנוכיות ואולי באמת "פרזיטיות". החרדים הציונים מגיבים על
ה"עליהום" החילוני וה"מיזרחיסטי" בערך כמו
שה"מזרחיסטים" הגיבו באכזבה על כל שהשמאל והמרכז הציוני בעטו בהם בשנות
ה-90 של המאה העשרים. כמו שה"מזרחי" רצה להמשיך להיות ב"קונצנזוס
הלאומי" של החילוניים הפוקרים ולא להתפנות מההתנחלויות הכבושות שלהם, כך
החרדים הציונים רוצים להמשיך להיות ב"קונצנזוס הלאומי" עם החילוניים
וה"מזרחי" אבל לא לשרת בצבא הציוני ולא להיהרג על לאומניותם. בקיצור,
לאחוז את החבל הציוני משני קצותיו.
אי לכך הרי שאין בנמצא מוכיח מדורות קודמים
שיאמר לשופכי הדמים של "יהדות התורה" וש"ס כי בשל ציונותם הם הוכו
ע"י אלה שהם רצו להידמות להם. מישהו צריך לומר בקול רם כי אין הבדל השקפתי
בין אותו לאומן חילוני שמשתמט ממוות בצבא לבין הלאומן החרדי - ציוני שעושה זאת.
הבחורים החרדים-ציונים והוריהם - על "רבניהם", אינם מסרבים לשרת בצבא משום ש"שרות בצבא
הוא עבירה חמורה" (כפי שאנשי ה"עדה החרדית" , סאטמר ו"נטורי
קרתא" סוברים) אלא משום שהשרות בצבא כרוך בסכנת חיים ותו' לא ולכן הם מעדיפים
שעל שיגיונותיהם הלאומניים ימותו הסלאבים, הדרוזים , החילוניים
וה"מזרחי".
ולכן כדאי לאנשי ה"עדה החרדית"
ולשאר שלומי אמוני ישראל להפסיק להתרגש מהאמירות של פרוש ("לעזוב את
הארץ") או של מרגי מש"ס ("לשבת באופוזיציה עם ח"כ
זועבי") כי אין אלה דברי תשובה על "בשל כך באה עלינו הצרה הזו" אלא
אלה דברי פינוק של "פרזיטים" שהתרגלו שמישהו אחר ישפוך את דמו על
"ארץ ישראל השלימה" של פרוש , על הלאומנות האנטי ערבית של מוזס ועל
ההסתה לעודד את "נוער הגבעות" ביו"ש של אייכלר.
חמור
קופץ בראש
ח"כ גפני מאבד את יהדותו הרוחנית
מקדנציה אחת לשנייה. זהו הוותיק שבין הח"כים החרדים - ציונים בכנסת המינים
ואשר לא לחינם "זכה" להיות י"ור וועדת הכספים. חמור וחומר הן אותן
אותיות וכך הם הדברים. אבל בשבוע האחרון עבר הלה כל גבול. מישהו צריך לשנן
ל"שלוח (כמו במרוקאית...) דרבנן"
הזה כי אין חייב מזכה הרבים וכי אין טומאה
פולטת קדושה. וכל זאת למה? כל זאת משום ש"יפה הנפש" העלוב והציוני הזה רץ במליאת כנסת המינים כדי להחמיא לאשת
תועבה ציונית שאיננה אלא כופרת ובעלת השקפה הרסנית וארסית ואף נכדתו של רשע ישראל
שפעל יחדיו עם הנאצים ימ"ש - רודולף קסטנר שר"י ( גפני החמיא גם לרשע
זה!). לתועבה הזו קוראים מרב מיכאלי והיא בעלת השקפה אנטי דתית וקוראת לנשים בכלל
ולחרדיות בפרט להרים יד בבעליהן ולקעקע את מוסד המשפחה עד כדי התבדלות נשית! והנה
השירצה הזו נשאה "נאום כלכלי- חברתי" ומי אם לא הגפני הזה - שמקורו
בשדמות עמורה, רץ במיוחד למיקרופון במליאת כנסת המינים להחמיא לנאומה ואף לומר
דברי כפירה בשבחה של נכדת השטן מבודפשט , ולציין
כי "אין הבדל בין האידיאולוגיות" והעיקר הוא התוצאה של הנאום. הטיפש
והכופר הנבוב הזה כנראה ששכח מהי "תרעומת המינים" וכי צריך לברוח כמאש
מהשקפה פסולה של כופר שאומרת "דברי אמת" ולא מתוך התורה. המקרה של הגפן
מסדום מלמד אותנו בעליל למה התכוון האדמו"ר הקדוש מסאטמר בנוגע לשהייה בכנסת
המינים ולהיותו של ה"בית" הזה בית עבודה זרה , שעם השנים העבודה הזרה
מתעברת והופכת חלק בלתי נפרד מחייו של חובש הכיפה המכהן שם , ככוח עזר ציוני.
לכופר הזה מגיע לקבל בראשו את כל האתרוגים שבעולם בחג הסוכות.
אייכלר זו טומאה משפחתית
על ישראל אייכלר , הלאומן- שמאלן של בלזא ועל אביו מנשה אייכלר -
הלאומן מהלח"י הרצחנית והכופרת, כבר שפכתי מספיק מילים ודיו אבל ישנה עוד כבשה שחורה בעדר המשפחתי הטמא
הזה. זהו אחיו של ישראל ובנו של מנשה וזוהי כנראה הכבשה השחורה ביותר בעדר הפחמי
הזה. יעקב אייכלר שמו של האיש שרוב משפחתו
הפכה לחילונית ולא מעט בגלל עיסוקיו בחמש עשר'ה שנה האחרונות בהן הפך הירקן לשעבר ל"עיתונאי". הוא
כותב בערך כמו שהוא מדבר אבל בתקשורת החרדית- ציונית זה מספיק כי שם רמת הביטוי,
הכתיבה והאמת הם מתחת למפלסו של ים המלח ותוצאות הכתבות והמאמרים הן תואמות לסדום
ועמורה. מלבלר מתחנף ומחלל שמים הפך הירקן לשעבר ל"מגיש" בטמבלויזיה של
ערוץ כנסת המינים וכמובן בהשתדלותו של ה"אח הגדול" שלו, ישראל. התועבות
שהוא מצלם המסגרת ה"רגעים המביכים" של הפרלמנט הציוני לא היו מצולמים
אפילו ע"י קלי הקלים שבין החילוניים. אבל השבוע האומלל הזה עבר את הגבול. עם
הקפוטה השחורה והמשומנת שלו ועם כובע הדחליל השחור שעל פדחתו הרמה והחלולה הוא צילם והקרין גיפופים ומעשי תועבה ופריצות ממש
בכנסת המינים! בחסידות בלזא אמנם מסתייגים וצוחקים מהפוחלץ הזה , שמכונה על ידם
"שייגיץ" , אבל מדוע אין למישהו את העוז להביא לפני האדמו"ר מבלזא
את האמת המצולמת עליו ועל מעלליו ולהעיף את מחלל השם הזה מהחסידות?!
סבר
פנים שקרניות
בעיתון "יתד נאמן" עובד לבלר גוץ, שמנמן ומגולח למשעי בשם יחיאל
סבר. בתחילה - לפני הפילוג בעיתון, היה הלה שייך ל"קבוצה הירושלמית"
ובידי שיחה מוקלטת עימו שבה הוא מביע זלזול ברב שטיינמן וקובע מסמרות מי בכיר
ורציני יותר - הרב אלישיב ולא הרב
שטיינמן. אבל אחר הפילוג הבין הלבלר הקטן הזה היכן מרוחה החמאה ופתאום הוא הפך את
עורו ושינה את חברבורותיו לכיוון "מחנה הרב שטיינמן" והמשך כתיבה
ב"יתד נאמן" החדש.
כבר תקופה שהאיש מהלל את ה"רב"
יואל טוביאס על פעילויות ברומניה (ב"יתד נאמן" הישן ובחדש) שאינן קיימות
ומספר בדותות על אחיו של טוביאס שכביכול מרים שם את קרנה של התורה בזמן שאין שם
שום פעילות ורוב הזמן הוא בכלל חי בארץ הקודש. בשבוע שעבר כתב הסבר הזה עוד גחמה
מפיו של "טוביאס החולב" - על "פוגרום אנטישמי" (כתובות נאצה
בבית העלמין היהודי בעיר), כביכול, בעיר הרומנית טימשוורה ופיאר את ה"קהילה
היהודית" שם. אז ראשית לעובדות, אותו "פוגרום אנטישמי" נערך בשל
התגרותה של ה"קהילה היהודית" בעיר בנוכרים בעריכת שוב ושוב אירועים ציוניים
והאשמת הרומנים וההונגרים בשואה. טימשוורה היא עיר שבה חיה אוכלוסיה הונגרית גדולה
וממנה החלה הפיכת המשטר הקומוניסטי ברומניה, בשנת 1989. אין ספק שבעיר כזו צריך
להיות ערים וזהירים יותר בכל הנוגע והקשור ל"דרכי שלום עם הנוכרים". אבל
ברומניה הנושא הזה הוא הפקר משום שכל פעילותה של הפדרציה המתבוללת וקהילותיה הם רק
בנושא ה"שואה" וכיום גם ה"גיורים" המפוקפקים. יהדות אמיתית
אין שם - אפילו בסגנון אורתודוכסי מודרני. אי לכך כל הפעילות ממוקדת לכיוון השואה
וגיוס כספים על חשבון קורבנותיה. ה"הילה היהודית" בעיר זו היא הקשה
ביותר ברומניה, מבחינת יהדות. זו העיר היחידה שגם לאחר השואה המשיכה הקהילה
המרכזית להיות ניאולוגית - רפורמית באופן רשמי, בחבל טרנסילבניה שברומניה. בראש
הקהילה הזו עומדת אישה צעירה ואנטי דתית המשלבת שנאת יהדות עם רפורמה רשמית.
הקהילה שם מכרה והשכירה לטווח של עשרות
שנים כבר שישה(!) בתי כנסת שהפכו בין השאר לאולמות קונצרטים, בית לוויות נוצרי
ומועדוני תועבה. גם חלקים של בית העלמין שם נמכרו על מצבותיהם למרבים במחיר. אבל
כל זאת לא מפריע לטוביאס החולב לפאר את הרשעים הללו ולהציגם כ"מסכנים"
שסובלים מ"אנטישמיות", ואילו סבר עושה את דברו של טוביאס ומלבד הכינוי
הליצני "גאון" הוא גם מכנה אותו
בתואר שעוד לא נברא:"גאב"ד שיכון ו' בבני ברק".
מאחר ודרכו של טוביאס החולב היא דרך הכסף הרי
שהייתי מציע לרב ישראל פרידמן - עורך "יתד נאמן" ואיש אמת, לבדוק אם
הקשר בין הלבלר המגולח שלו לטוביאס החולב והשקרן איננו עובר בנתיב המסחר...
