הרב לאוו

בס"ד

    הרב לאוו / הרב אליהו קאופמן    

    הרבה גאווה נשפכה מארה"ב על אותה "הפקה" של "סיום הדף היומי" באולם הענק שקרוב למאה אלף איש הגיעו לשם.אך כגודל המעמד – עפ" אמות מידה גרנדיוזיות, כך גם עליבותו הרוחנית והתורתית. ומדוע? משום הדובר המרכזי באותו כנס: הרב הציוני (אך לא זה חטאו הגדול באמת...) שכל דמותו אינה אלא חילול ה השם לשמו: מאירק'ה שרולי'ק לוליק לאו!

     האם ליהדות ארה"ב כבר אין גדולי וצוקי תורה שצריך להביא עם הארץ כזה לדבר על ה"בקיאות בתורה"?! האם ליהדות ארה"ב אין קדושים ויראים שצריכים להביא איש מפוקפק כזה-  ששונאי הדת הפכוהו לסמלם,  כדי שידרוש על תורתנו הקדושה?! ואולי הסיבה היא כי  על הכנס הזה השתלטו איילי הון מודרנים בסגנון "בעל המאה הוא בעל הדעה" והחליטו כי ה"רב הנואם והמרכזי" יהיה דמות תיאטרלית כדי שימשוך את "ההמונים"? זו היתה דרכה של הרפורמה כשיצאה לדרך וזו דרכה של "האורתודוכסיה הרפורמית" של גלוחי הפנים ומדיפי הבושם שלה.

     לא ארחיב כאן על האיש הל זה - הרב לאוו, אך למי שאינו יודע האיש הפך ל"רב" כתוצאה מהסכם פוליטי בין הרבנים הציונים ה"ראשיים" – בשנות ה-70, ועל כך הודה אחד מהם בשנות ה-90. הלה גם טען כי תפס את לאו זה בייחוד עם אישה  נוכריה  לאחר חצות הליל ואילו לאו נימק זאת ב"לימוד תורה לגרות".  לאו לא תבע מעולם את אותו רב אואת אותו עיתון שפרסם זאת. לאו זה נבחר שוב ושוב ע"י אנשי השמאל והאנטי דת והפך לסמלם. פרשות של ניאוף דבקו בו אך מעולם לא תבע לדין  באמת – עד הסוף, את אלה שהאשימו אותו בכך. לאו זה תומך בכל מי שחפץ לכופף את היהדות, לשנות את הלכותיה וכו', וכשמאשימים אותו על כך הוא מתחיל ליילל כי הוא "יתום מהשואה". תשאלו את הרב שטיפנהולץ (סגן ראש המועצה הדתית לשעבר בת"א) היכן נתפס לא פעם רכבו של לאו חונה...

      לא ארחיב עליו כי לא רק בישראל יצא שמעו של החומץ הזה ולראיה בכנסי "סיום הש"ס" בישראל הוא היה רחוק ממעמדו בכינוס האמריקאי כרחוק מזרח ממערב. אולי זה הרגע להיזכר בהתנגדותם של לא מעט מגדולי ישראל לכנסים של הדף היומי" – ובראשם כ"ק ה"מנחת אלעזר" ממונקאש, מעצם "הפקתו" ע"י "אגודת ישראל". אבל בכל זאת לכל תעלול צריך שיהיה גם גבול. וכנראה ש"חרדי הלייט" האמריקאים לא יודעים את הגבול ואילו כספם יענה את הכל ואת הקול.     

מישהו איבד את הצפון

בס"ד

   מישהו איבד את הצפון / הרב אליהו קאופמן                       

     הסערה סביב אירן הולכת וגדלה. בישראל יש רק עליה בדאגה למה שעלול לבוא מהצפון הרחוק- בבחינת "כי מצפון תיפתח הרעה". כל המטוסים, המרגמות, התותחים ואפילו אוניות המלחמה מכוות לצפון הרחוק- אירן. לא חסרים נימוקים לתגובת הבהלה הישראלית ומוקד הפחד הוא ממשטר "דיקטטורי חבר אחריות המאיים בנשק גרעיני". אבל לי יש קושיא על צפון אחר, לא פחות מפחיד וממש בגבולה של ישראל: הצפון הסורי - סוריה של באשר אסד.

     בימים שכל העולם (כולל ארצות ערב כולן) מגנה את אסד, בימים שהמערב עבר לצד המורדים בבאשר אסד ובימים שאין מקום בעולם שנטבחים שם יותר בני אדם חפים מפשע הרי שבישראל ה"ממלכתית" מביטים במה שמתרחש ממש מעבר לגבול  הצפוני באדישות כאילו מדובר במלחמת דמים בצפון הקוטב הצפוני. אין דאגה, אין היערכות צבאית ואין התראות מסכנה. בודאי שלא מדברים יותר מדי על "משטר אימים המסוכן לדמוקרטיה". להיפך, לא מכבר דיברו בישראל בדאגה דווקא על ...פליטים עלווים , שישראל נערכת לקלוט! פה צריך לזכור שאסד הוא עלווי  ומכאן שאם הדיקטאטור חסר הרחמים יודח תהיה סכנה לבני עמו –  לעלווים ( מיעוט הרודה בסורים), שאותם ישראל רוצה לקלוט! וזה מסביר הכל.

      זה מסביר מדוע ישראל אדישה לרצח עם ממש מעבר לגבולה - בדרעה שבטרכון. זה מסביר מדוע ישראל איננה פוחדת מ"הצפון הקרוב", גם כשנציגי אירן (מה"צפון הרחוק"...) מבקרים את אסד או כשהצבא של אסד ניצב ממש על הגבול בגולן. זה גם מסביר שמתחת לשולחן ה"אריה" מהצפון איננו אלא "נמר של נייר" עבור ישראל , עד כדי כך שבישראל נערכים לקלוט את בני שבטו ועמו במקרה והרודן הזה ייפול. וזו עוד אנלוגיה על ריבויים של פליטי דרום סודן וארתריאה בישראל בשנים האחרונות, בהילחמם בסודן ה"אנטי ישראלית".

      ואולי - תמורת ה"שקט" הזה , הבטיח רודן הדמים מדמשק, למדינה הדרומית יותר מתנת עולמים: את רמת הגולן?...

  

!הסדיזם לא יעבור

בס"ד

                  הסדיזם לא יעבור!/ הרב אליהו קאופמן

     ההתעללות בחייל ה"טירון" שעוללו לו "חבריו" הסדיסטים חייבת להאיר לנו פתח מוסרי מהו הצבא הישראלי ואיזה חיילים בדיוק "מחנכים" שם. כולם - כולל הדרגים הצבאיים השונים, מודים כי ההתעללויות הללו אינם עניין "נדיר". כולם מספרים כי "יטפלו" בדבר, אך לכולם גם ברור כי יתנו יד לטיוח עד - חס ושלום , המקרה הבא. ומדוע? משום שישראל בנויה על מיליטריזם רעיוני שפרקטית רוב המנהלים את המדינה הזו היו קציני צבא - מהפקיד הקטן ועד לראש הממשלה, ולכן כולם גם יצרו לצבא הזה  תדמית של "פרה קדושה". כולם השתתפו בהתעללויות האכזריות הללו ולכן כולם סלחנים בנושא. זו מדינה שהשמאל הציוני שלה לא פחות מיליטריסטי מהימין הזועם שלה, ובכלל את כל ה"תרבות" הסדיסטית והנאלחת הזו –  של "זובורים" והתעללויות, המציא השמאל הציוני מימי ה"הגנה" ה"מרתקים", ובמיוחד מימי  הפלמ"ח ה"הרואי".

    לא מעט "ספרי איכות" של "סופרים דגולים" נכתבו בלשון מליצית וסלחנית על "הווי ובידור" זה והיו לסמל "חישולו של החייל ה"צברי" של "ישראל העברית החדשה". אלה שכתבו והיללו את "משובת הנעורים" הזו תרמו ותורמים לא מעט להמשך הסדיזם הצבאי הזה. עד לפני עשרות שנים ידע הצבא להשתיק פרסום התעללויות כאלה ואילו על חיילים שהתאבדו בגלל הסדיזם הזה דווח באמצעי התקשורת של אז כי "מתו אי שם בארץ במילוי תפקידם". כלומר, תפקידם היה לספק את עצמם כגופות לסדיסטים! בדיוק כמו קרבנות האדם שהועלו לעבודה הזרה של פעם! הגיע הזמן שאת ה"פרה הקדושה" הזו - ששמה "צה"ל", ישחטו שחיטה כשרה , אבל אחת ולתמיד. הגיע הזמן שיספרו לכולם –  בספר רציני, כי משה קצב ומר מלכה -  שניהם מקריית מלאכי, הם עדיין שיות תמימות בכל הנוגע ל"אומנות" האונס של בכירי הצבא הישראלי ובראשם הגיסים המנוחים - דיין וויצמן. הגיע גם הזמן שיפסיקו להשתיק כל סירחון צבאי מ"סיבות ביטחוניות".

    אי לכך חייב כל אב וכל אם חייבת לדעת ששליחת צאצאיהם להתגייס ל"צבא העם", איננה אלא סיכון חיים לבן ולבת. לדעתי לא רק החרדים מצווים ל"השתמט" אלא אין שום סיבה שבעולם שחילוני או נוכרי יהיו "פריירים". הסדיזם הזה לא רק שהיה קיים בצבא הציוני אלא שהוא היה והווה בבחינת "תרבות צבאית" ש"כל חייל חייב לעבור אותה". גבורת קרב איננה נמדדת  בהתעללות ואילו עוז רוח אינו סדיזם. מי שלא מבין עדיין כי הצבא הזה מייצר רשעים בסרט נע הוא נאיבי וטיפש גם יחד.

    בני משפחת החייל שעונה –  והוא עצמו (לאחר שיחלים, בע"ה), חייבים לפנות לערכאות אזרחיות פליליות נגד העבריינים שהיכו את החייל, ונגד הצבא עצמו. אילו הדברים היו מתרחשים במסגרת האזרחית מזמן היו הללו עומדים לדין על ניסיון לרצח ו/או על פוגרום. הגיע גם הזמן שהעמדה לדין ושפיטה על מעללים כאלה לא יעשו במסגרת ה"פרקליטות הצבאית" אלא יועברו למתחם המשפטי האזרחי.

  

"הסתה "חינוכית

בס"ד

                      הסתה "חינוכית" / הרב אליהו קאופמן

      כיצד תקשורת חילונית גונבת דעת, מסיתה ומכפישה – ב"אופן אלגנטי", נגד ציבור שלם למדנו שוב השבוע. והכל ב"חסות משרד החינוך". ידיעה "תמימה" בעיתונות החילונית הציגה "עובדות פשוטות": תוצאות בחינות הבגרות עפ"י מפתח הצלחה סקטוריאלי לשנת 2011. כמובן שעפ"י מפתח זה מסתבר שרק 8.8 מהנוער החרדי זכאי לתעודת בגרות. מי שקורא- בסקטור החילוני, את ה"עובדות" הללו פשוט מזדעזע ובטוח כי הנערים החרדים אינם אלא אנלפאבתים ותו לא. עבור החילוני הממוצע - חסר הידע שמעבר לדפים הצהובים של העיתון, הרי שפסגת האינטיליגנציה והאינטלקטואליות של כל צעיר עד גיל 18 היא "תעודת הבגרות" שלו. אבל מסתבר שמאחורי ה"ידיעה" הזו קיים עולם אינטלקטואלי אחר ועשיר הרבה יותר מאשר התקשורת החילונית מדווחת, במלוא בורותה.

     לימודי "בחינות הבגרות" אינם  ה"טופ" של ההשכלה אותה אפשר וצריך להעניק למי שעוד לא מלאו לו 18 שנה. בכלל, כל ה"השכלה" – כ"חינוך חובה", בעולם המודרני קיימת לא יותר ממאתיים שנה ועד היום שוב ושוב נערכים מחקרים מה באמת צריך ללמד את בני הנעורים. לעומת זאת מרגע התוודעותו של עם ישראל לתורתו בהר סיני נולד המושג "חנוך לנער כדרכו". ילדי ישראל - והעניים שביותר שבהם, זוכים- למעלה משלושת אלפי שנה, ל"חינוך חובה". ומי שהפרוטה אינה מצויה בכיס הוריו דואגים נגידי ישראל לכסות את לימודיו. החינוך הזה - של ילדי ישראל הטהורים, הביא לעולם גבירים ונגידים,  החינוך הזה פיתח מוחות בעלי שם ומעל לכל כל ילד שדרך ב"חדר אצל המורי" לא התגלגל לעולם הפשע, רחמנא לצלן. אבל את האמת הזו רוב החילוניים לא יודעים מאחר והם חיים ב"גן עדן של שוטים" שבו הם בטוחים כי "בחינות הבגרות" והחומר השטחי שלהם הוא פסגת העולם. מסתמא שגם העיתונאים והעורכים בתקשורת המטעה חיים ב"גן העדן" הזה וכשהם מציגים את החרדים "ללא תעודת הבגרות" הם בטוחים כי מסרו "עובדות מדויקות וכואבות". ומסתמא שגם שר החינוך וראש ממשלתו חיים עפ"י הדמיונות הללו.

      הלימוד בתלמוד היהודי - שבו כלולים כל פלאי ומדעי עולם, החינוך המוענק ע"י ספרי ההלכות היהודיים ומדרשי החכמים  וכו' הם אלה הממלאים את כרסי התינוקות מבית רבן, כרסים הרבה יותר מלאים מאלה ש"למדו לבחינות הבגרות". ולכן ב"מגזר החרדי" רק הפחות טובים מגיעים ל"בחינות הבגרות" (אלה הם ה-8.8 אחוז שהתקשורת מדווחת עליהם) והם מסיימים את ה"בגרות" הקלה הזו במאה אחוז הצלחה של אלה הניגשים אליה. שאר בני הנעורים החרדים - יותר מתשעים אחוז, לומדים ב"חדרים", ישיבות ומתיבתות קדושות ששם רמת הלימודים והידע גבוהים פי כמה מאלה של ה"ממלכתי" או ה"ממלכתי-דתי".

   כדי להיווכח באמיתות דברי  הרי שהמדד הוא בתוצאות שיוצאות משני זרמי החינוך הללו. בוגרי החינוך היהודי מימים ימימה אינם נמנים - ברוך ה', על יושבי בתי הכלא, הם אינם יוצאים ל"שוק החופשי" ומאמצים "מקצועות חופשיים" כמו בלדרי סמים, סרסורי זנות ואינם עוברים "קורסים" לפריצה לבנקים. נכון שרבים מבוגרי החינוך היהודי האמיתי הם עניים אך זאת לא מעט משום שאינם מתעשרים על חשבון גזל הציבור מכספי הספורט או מכספי תיאטראות וליצנות שאין להם קהל מממן. מנגד מסתבר שבתיה"ס ה"ממלכתיים" הם אלה המנפיקים את רוב רובם של יושבי הקרנות  ובתי הכלא , על "תעודות הבגרות" שלהם.

    לפני שנים לא רבות רצו בבריטניה לחייב את בתיה"ס התורתיים ב"לימודי חול" כמו שהם קיימים בכל שאר מערכת החינוך הבריטית. דקה לפני שזה קרה הציגו רבני בריטניה - בפני הממסד החינוכי שם, את תוצאות החינוך החרדי מול החינוך הנוכרי: אפס פליליות מבין בוגרי היהדות לעומת 100 אחוז פליליות בקרב בוגרי החינוך הנוכרי שם. הבריטים השתכנעו והורידו את הדרישה ואת הגזירה מהחינוך התורתי. את מה שהנוכרים מבינים ומעריכים ביהדות הנאמנה עדיין לא מוכנים לעכל החילוניים למרות כל השפל שעבר חינוכם מאז "תרועת הפתיחה" של הציונות.

  

  

  

חיות דו רגליות

בס"ד

       חיות דו רגליות / הרב אליהו קאופמן

   פרשת ההכאתו של החייל ע"י ,"חבריו" , איננה אלא פרשה פלילית חמורה של פראי אדם שחצניים שקיבלו את חינוכם ב"מסגרות הצבאיות הסטנדרטיות" אך לא מספיק לפעול נגדם דרך המסגרות הצבאיות הרגילות. זה היה פשוט ניסיון לרצח ע"י פושעים ואם זה היה מתרחש מחוץ לגבולות "צבא העם" הרי שמזמן היה כאן אישום פלילי של ניסיון לרצח ו/או לפוגרום. על הוריו של החייל לפנות לכל ההליכים הפליליים נגד התוקפים ונגד הצבא המאפשר טקסי טרטור נגד מגויסים תמימים ומאפשר לבריונים לנסות לרצוח כאוות נפשם.

   אין כל קשר בין פעילות צבאית וכו' לבין כל אותן נורמות חייתיות של אכזריות. גבורה צבאית איננה נמדדת עפ" אכזריות אישית. הטקסים הללו וההתעללויות של מפקדים בפיקודיהם חייבים לעורר גופי הורים בהווה ובעתיד כדי לטהר את המערכת ולדאוג שבנם לא יירצח או יהפוך- חס ושלום, לבעל מום בצבא שאליו הם מחויבים לשלוח את ילדיהם. הצבא הזה איננו "פרה קדושה" ויש לנפץ את כל הילתו ויוקרתו לטובת פיקוח הנפש של כל חייל וחייל. עניין ה"ותיקים" מול ה"חשים" הוא סדיזם לשמו והצבא מעניק לו לגיטימציה שבשתיקה. הצבא הזה איננו מיצר יצורי אנוש אלא רשעים עם חותמת.

   לא במקרה הטיפול עד כה היה ב"כפפות משי" , באותן חיות אדם ובמפקדים שהעלימו עין מכך. בישראל הצבא וקציניו אינם נעצרים ב-ש.ג. של הבסיס הצבאי אלא חיים וקיימים כ"קצינים במיל." גם בחברות ממשלתיות ופרטיות, בכל זרמי הפוליטיקה- ממוניציפלית ועד לרוה"מ ובכל חור וחור. כל אותם "קצינים במיל." הם השתדלנים של השתקת האמת הפלילית וההגנה על חזות ה"פרה הקדושה" של אותה מסגרת שמאחוריה המוסר יותר מרקוב.

  ועכשיו לא רק שלחרדי אסור להתגייס לצבא מסוכן זה אלא שגם לחילוני או לנוכרי אין סיבה להתגייס אליו משום פיקוח נפש והשתקת הפשעים הללו. יש לשקול ברצינות להעביר פשעים כאלה לרשויות הפליליות האזרחיות ולהוציאן מהפרקליטות הצבאית.

הדובדבן בריש זצ"ל שבקצפת האנגלנדרית

בס"ד

   הדובדבן בריש זצ"ל שבקצפת האנגלנדרית/ הרב אליהו קאופמן

      בשבת "ואתחנן" תשע"ב כבר לא היה עימנו הגביר הצעיר מלונדון - בריש אנגלנדר זצ"ל , כי לקח אותו האלוקים אל גנזי מרומים. בריש היה גם ראש כולל ב"סטמפורד היל" החסידית שבלונדון אבל בני ישראל - ממוכי הגורל ועד לגדולי מוסדות התורה , הכירו את האיש ממעיין החסד שדרכה השקיף והעטיר על אחיו היהודים. "האיש שפתח ביום שישי", כך כינו אותו כל אלה ששמעו את בשורת האיוב. בריש אנגלנדר - מהבית הפינתי ב"יוסטון פלייס"- פינת "פורטלנד אבניו", פתח את דלת ביתו לפני כל בני עמו מידי ערב שבת ואפילו ערב חג. עמדו שם עשרות ולפעמים יותר ממאה איש בכל פעם אך בריש לא סגר את הדלת עד שאחרון אחיו היהודים  יצא מביתו. בעוד שגבירים אחרים הגבילו את נידבתם לפעם בשנה בריש היה מקבל כל שלושה חודשים את אותו אדם ולא פעם גם מידי זמן קצר יותר. הוא היה מעניק בלב פתוח לכל אחד ואף מוסיף אם הלה עמד על כך. ביתו היה פתוח לכל "מסיבת" ממון לנצרך ו/או למוסד ללא מפתח של חוג א מוצא.

     בריש גדל על ברכי החסד של אביו הגדול - הנגיד הרב אליהו ("אליש") אנגלנדר. גם אחיו - פיני ו"שולם" , צמחו בחממת חסד זו. אך משום מה על בריש הרעיפו כולם - כולל אביו ואחיו, שבחים יתרים. הוא היה שקט נוח, ממעט לדבר ומרבה לעשות. האיש שצמח מתוך קצפת החסד של משפחת אנגלנדר היה הדובדבן שלה. מי יודע איזה אסון מנע קורבן מותו מבני קהילתו ומיהדות בריטניה. אך גם מסקנה פראקטית מכל הפרשה.

    בריש הוא מקרה הטביעה השני תוך מספר חודשים של היהדות המעטירה ב"סטמפורד היל" החסידית שבלונדון הבריטית. לפניו השיב את נשמתו - במעמקי מי האוקיאנוס, צדיק אחר מ"סטמפורד היל"- הרה"ג ברייש זצ"ל, ראש ה"מתיבתא" ב"סטמפורד היל". המיתה המשונה של שניהם היא אור אדום של השתדלות בפיקוח נפש. אחינו בני ישראל אינם אלא יושבי אוהלי יעקב ולא במלאכת יוון – השחייה, דרכינו. יש להימנע בעתיד מלהשתתף בפעולות "ספורטיביות" שאינן אומנותנו  כי בפיקוח נפש עסקינן, כמו גם למשל כל אותם הטיולים של בחורי הישיבות בארה"ק אל נקיקי סלעים ומורדות שלא ידעו אבותיהם, כי פיקוח הנפש קודם לכל דבר.

   יהי זכרו של  הרה"ג בריש אנגלנדר  ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.

סיום הש"ס

·                   בס"ד

·                                    סיום הש"ס / הרב אליהו קאופמן

·                        בשבוע שעבר התקיימו שני טקסים מרכזיים לסיום שבע שנות לימוד ה"דף היומי" של הש"ס. לכל מי שצפה מהצד זה נראה מרשים , ובמיוחד לאלה שהתורה היא נר לרגלם. אבל היה שם אקורד צורם אחד שבא לי לשאול "עד מתי"?!

·                      הטקסים היו שניים ולא אחד , בהפרש של יום בלבד. אחד לעדת האשכנזים והאחר לעדת הספרדים , ושניהם בנפרד. מילא, כשמדברים על מנהגי אבות הרי יש לכך הסבר ותירוץ הילכתי. כשמדברים על נישואין יש לכך הסבר יהודי הנשען במיוחד על פירוש רש"י ומנהגי אבות שונים אבל כשמסיימים את התורה אין לכך שום הסבר תורתי  בר דעת חוץ מפילוג יזום מסיבות פוליטיות , "יוקרתיות" או שאר מיני תירוצים שאין להם הסבר הלכתי אמיתי. לימוד הש"ס - קרי, התלמוד, איננו שונה באותיותיו , בסוגיותיו ובבקיאותו אלא אחיד הוא. לימוד הש"ס איננו נחלק לספרדים או לאשכנזים אלא מימי התנאים והאמוראים אחד הוא ופירושיו הם שווים וקיימים לכל עם ישראל. יהיו כאלה שיטענו כי ב"כנס הספרדי" דיברו עברית אך ב"כנס האשכנזי" דיברו באידיש אך אין כך הדברים משום שגם ב"כנס האשכנזי" היו מגדולי ישראל - כמו הגרי"ל שטיינמן למשל, שדיברו בעברית.  

·                    ואומנם נכון של"סיום הש"ס" לא הגיעו כלל חוגים חרדים כחסידות סאטמר למשל, חוגי ה"עדה החרדית" , חוג "בריסק" ואחרים אך להללו מורשת של אי השתתפות ב"סיום הש"ס" משום אי השתייכותם מעולם לאגו"י שהעלתה על נס את מסורת "סיום הש"ס" לאחר כל שבע שנים. אך לאלה שכן מחייבים את האירוע ותוכנו לא היו סיבות לפצלו מסיבות עדתיות קטנות קומה.

·                    לצערי הרב, רק האדמו"רים מבלזא וקאליב השכילו להתעלות ולהופיע בשני הכנסים ללא קשר למוצא ולשפה המדוברת. מסתבר שמה שאירע באותם כנסי הש"ס הוא ההמשך המפלגתי והעדתי השלילי המביא רק חילול ה' בעיני הציבור החילוני - אשר בשנה האחרונה רק חוזה במחלוקות שאינן לשמה ביהדות החרדית. הכיתתיות העדתית הזו - על שני צדדי המטבע, מולידה רק התרחקות מדרך "ישראל סבא" ובמקום שהש"ס יהיה מטרת העל של החוגים החרדים הוא הופך לאמצעי על כשהמטרות הן אחרות לגמרי ואין יסודן בהררי הקודש. שני הכנסים הנפרדים רק חיזקו את המשך מגמת האפליה של הבנות הספרדיות בחינוך האגודאי- ליטאי, שני הכנסים הנפרדים רק מחזקים את האשנב של ה"הפרד ומשול" שהחילונים ושונאי הדת מבצעים בתוך היהדות החרדית ושני הכנסים הללו מבאים את "סיום הש"ס" , מבחינת אי התעברות קדושתו בלומדיו ובעמליו. חבל...