בס"ד
תופעה ושמה אמיר
חצרוני / הרב אליהו קאופמן
ישנו "כוכב" חדשות
ששוב ושוב התקשורת הישראלית נותנת לו פתחון פה מכוער, עד כדי שערוריות זוועה.
מנגד, הרי שאלה שמעלים אותו לשידורים בוכים על קיצוניותו ומטיפים לא לעלותו שוב
פעם, עד הפעם...הבאה! מאחר ואינני מאמין ב"מקרה" בכול הנוגע להעלאת
אישים ותופעות בטלויזיה הישראלית, הרי שכנראה העלתו של האיש מביאה גם קורת רוח
למישהו. אבל לא בזה רציתי לדון, אלא בתרכובת הגזענות וההקצנה שפיו פולט ללא הפסקה.
אני מכיר פרופסורים מכובדים ממנו ובמקביל גם אישים המיצגים יותר ממנו את גווני
הציבוריות הישראלית, ובעלי מטען ידע והשקפה גדולים ממנו. אבל אותו ואת דבריו נאלצים
כולם לשמוע. מנגד, בהאזנה בין השורות לרעיונותיו הרי שאי אפשר לומר שאין מאחוריהם
מסר והשקפה. מסתמא שבליל הפרובוקציות שלו מצליח להסתיר את ההיגיון בדבריו.
המראיינים והמתמודדים מולו תמיד מנסים להצביע על אישיותו ה"מעורערת" ועל
מוחו כאחראיים לדברי הבלע הללו. הסברים "פסיכולוגיים" כאלה מתאימים יותר
למדינות חשוכות שתמיד שונאות להתמודד עם האמת נגדן ואז מאשפזות את מתנגדיהן. אם
נקלף את הפרובוקציות שלו ונערוך "בורר" לדבריו נגלה שדבריו בהחלט רחוקים
מלהיות חסרי שחר. הוא איננו סובל מבורות ודבריו נאמרים בכנות ולא מתוך משוא פנים.
לדעתי חצרוני מייצג את רוב ה"אליתא" בציבור הישראלי – ששונאת אותו בגלל
שהוא אומר את מה שהם מסתירים מאיתנו, ומנסים לתמרן אותנו מבלי שיאמרו מהי באמת
מטרתם. לא לחינם הוא זוכה לעודף שעות שידור, כדי שאלה שחושבים כמוהו בשקט יחבטו בו
וכך יתנערו בפומבי מגזענותם והתנשאותם. והעיקר, המסקנה הסופית שלו כול כך נכונה
שהדומים לו פוחדים ממנה כמאש, ולכן הם מציגים אותו כ"קוריוז".
הנושא ה"שנוא"
ביותר אצל חצרוני היא הגזענות שלו כלפי עדות המזרח – על דתם ותרבותם. אבל חצרוני
אומר את הדברים בגלוי, ולמיטב זכרוני לא רק ששמעתי אותם בעבר מאחרים, שהיו סמלי
המדינה הזו, אלא שאני עדיין שומע אותם מידי יום ביומו. כשטופז המנוח, ויבדל"א
א.ב. יהושע, גרבוז, סובול וכמותם פלטו איזו אמירה גזענית מיד טענו חבריהם כי "זו
הייתה פליטת" או ש"מדובר במיעוט זעום" וכו'. אבל האמת היא הפוכה,
כי על הבמה של המרכז – שמאל הציוני שוב ושוב נשמעים נואמים אחרים שבזים ליהדות
המזרח ולמורשתה ו/או לדת ישראל, ורק מחפשים את הרגע להתעמר בהם דרך הטענה שזהו
ה"אספסוף" שמצביע לליכוד. בין שאר טענותיו של מני נפתלי – נגד שרה
נתניהו, הוא טען לביזיון גזעני ממנה על מאכלי המזרחיים. במערכת החינוך הישראלית
מדגישים שוב ושוב את היותה של ישראל מדינה מערבית. פר' ארנס פגע בדוד לוי - בהיותם
שרי הליכוד, בכך שלעג לאלה שהתנהגותם היא "אפריקנית". בתחילת כול שנה
קמה זעקה של בנות חרדיות נגד הממסד של בתיה"ס של "בית יעקב" בהשארת
בנות ספרדיות מחוץ לשערי הקבלה שם. המילה "פרנעק" יושבת ללא מעט אשכנזים
בפה כמו שיניים. אז לכול הרוחות, מדוע שכול הגזענים הללו לא ירעדו כאשר אמיר
חצרוני פוער את פיו ואומר בפנים – ואפילו ב"מתינות" יותר, את דעתו על
המזרחיים?! מי שצפה כיצד חצרוני חגג את ה"מימונה" אצל משפחות יוצאות
מרוקו התפלא לראות כי לא רק שהללו האירו לו פנים אלא שגם הוא היה נינוח ושמח, ובטח
שלא ראו אצלו שנאה. כי חצרוני אינו שונא איש אבל הוא בהחלט גזען תרבותי ועדתי, אבל
זו גזענות רעיונית ואינטלקטואלית ולאוו דווקא אמוציונלית. אבל אצל אלה שמשתיקים
אותו – ואצל דומיהם, הגזענות שלהם לא פחות קבועה, אך מעצם הסתרתה היא הופכת לקשה
יותר ואמוציונאלית. לא לחינם דווקא יוצאי מרוקו גילו סימפטיה ואהבה לחצרוני יותר
מהגזענים הצבועים שנלחמים בו, כי הוא עלול לגלות את סודם ואת דמיונו אליהם.
חצרוני טוען כי הפך לאנטי
ציוני משום שזו מדינה עם תרבויות וטעמים שאינם ערבים לחיכו, וכי הציונות נכשלה
משום שהכול כאן מעורבב עם תרבותיות אחרות ולא מערביות, ובמקום איסלנד הוא קיבל כאן
משהו אחר. באופן כללי חצרוני לא המציא את הגועל נפש הזה. זאב ז'בוטינסקי דיבר על
כך שיש ללמד את עדות המזרח "תרבות מהי" ואילו דוד
גרין – בן גוריון טען כי עדות המזרח הם "אבק אדם". שניהם –
וקודמם תיאודור הרצל, ראו כאן את תקומת מדינת "המחסום של המערב בפני הברברייה
במזרח". גם ה"גשש החיוור", יורם קניוק ואחרים לא היו שבעי רצון
שכאן לא ממשיכים את "ארץ ישראל היפה והישנה", זו שלפני בואם של עדות
המזרח וריבויים של החרדים. אני אישית נוכחתי – לפני שנים, באוניברסיטת יחיפה, כיצד
מרצה אשכנזייה התנגדה לחלוקת מלגות לצעירים מעיירות פיתוח בטענה כי "אתם עוד
תהיו יותר מאיתנו". דקה אח"כ היא התנצלה וכמובן שטענה כי "זו הייתה
פליטת פה". וכמובן שמיד כולם "סלחו" וה"פורים שפיל"
המשיך. והרי אנחנו יודעים ש"פליטת פה" היא גם אמת לאמיתה ולא שקר. ההבדל
הוא שחצרוני פשוט איננו מתנצל על דבריו אלא עומד על שלו. המרצה הצבועה מחיפה היא
גזענית מסוכנת יותר מפר' חצרוני. הגזענות של חצרוני – נגד יהודים מזרחיים,
ש"קלקלו לו ולהוריו את החלום הציוני", איננה נחלתו בלבד ויש כאלה
שמכוונים דברים זהים אבל לאוו דווקא נגד יהודים מזרחיים אלא נגד עולי חבר העמים.
וישנם אחרים שאומרים זאת נגד העדה האתיופית. מבחינה חברתית ותרבותית הרי שהציונות
נכשלה בבנין "כור ההיתוך" שלה ובמקומו יצא ה"צו'לנט" הזה,
ששמו "קיבוץ גלויות".
כשומעים את חצרוני כואב לכולם
שהוא מדגיש וטוען כי אין כאן אחדות יהודית( כמו שהממסד הישראלי משדר) אלא שמדובר
בשבטים, ואולי בעמים שונים. אבל בכול שיחה פנימית בישראל – ובמיוחד אצל יוצאי
אירופה – אמריקה, נשמע הכאב שבעצם יש כאן תרבויות ועמים שונים ואין "עם אחד".
אבל הרצון להאמין הפוך – כהמשך לקיומה של המדינה מבחינה ערכית, גורם לכול הספקנים
לגונן על ההיפך ממה שהם טוענים בביתם פנימה, ואילו כאשר מופיע חצרוני על המסך הקטן
– גדול בביתם הרי שהם שולחים בו את מיטב הקללות שלהם, רק משום שדבריו מעירים אותם
מהזיית ה"פטרייה הציונית".
אבל – להודות על האמת, מה
שבאמת גורם לי נחת רוח מהפר' המפוזר הזה היא מסקנתו הסופית: להגר מארץ הקודש.
רבותי, הלוואי וכול הגזענים, ואלה שבסתר ליבם הבינו שהחלום הציוני על "מדינה
מערבית וחילונית" נגוז, וכי הציונות נכשלה בבניית חברה מערבית, היו מגיעים
למסקנה המתבקשת מאליה – להגר מהארץ. כך הם היו חוסכים לנו ולהם קונפליקטים נגד
תרבות המזרח או נגד עליית היהדות בקרב היהודים במדינה. כך גם היינו נפטרים מכול
המקטרגים נגד השם ומשיחו ובאמת מגלים את המושג "עם אחד". אבל לא לחינם
משתיקים גזענים גדולים פי כמה את חצרוני, רק משום שהם אינם חפצים להודות כי המסקנה
המתבקשת מסלידתם מהחרדים, מתוצאות הבחירות בישראל ומהפולקלור שמשתלט כאן, מחייב
"בני תרבות" כמותם להגר לחו"ל...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה