בס"ד
באוזני מר אורי לופוליאנסקי / הרב אליהו קאופמן
מר לופוליאנסקי היקר, אני באמת מאחל
לכבודו שלבסוף לא יצטרך לשבת בכלא משום חולייך, כי מידת הרחמים צריכה להיות מעל
לכל והרי אני יהודים שסימנינו "גבר" – גומלי חסדים , ביישנים והעיקר רחמנים, ולא במקרה
קרה הדבר שכבודו מבקש את מידת הרחמים מאחיו היהודים. אבקש מכבודו שיקרא היטב את
השורות הבאות כי רק לתשובה יש כוח לקרוע את גזרי הדין למעלה ולמטה. יודע אני ששמי
איננו מאלה החביבים על כבודו, וכל זאת בלשון המעטה, אבל האמן לי כי גם ברגעים הכי
ברוטאליים, כשכתבתי נגדך לא שנאתיך אלא את מעשיך שנאתי, והרי מעולם לא פגעת בי ולא
עוללת לי שום רעה. ולא שנאתיך גם כשכתבתי את אותו מאמר בעיתונה של ה"עדה החרדית" -
"העדה", ובו כיניתיך "מזרע הגבעונים". אילו היית אז
קורא בעיון את דברי וחוזר בתשובה ממעשיך הרי בטוחני שלא רק שלא היית עומד לפני גזר
דינך הנוכחי אלא שמעולם לא היית חולה במחלה , שממנה אני מאחל לך להתרפא במהרה.
מר לופוליאנסקי, כשמבקשים מבשר ודם מידת
הרחמים צריך לפשפש במעשים שלך היטב ולשנן כיהודי שומר מצוות כי "מהשם היתה
זאת", שהרי אין חותמים גזר דין של מטה בלי החותמת של ביה"ד של מעלה.
ובמה שמרשיעים הוא "באשר זדו להם". את מידת הרחמים שאתה מבקש היום –
כאדם חולה, שכחת אותה לפני מספר שנים עת ישבת על כיסאך המרווח כראש עיריית
י"ם. להזכירך כי בישראל מכנים כל מי שליבו רע ואטום לסבלות הנדכאים כמי שהוא
צאצא ל"זרע הגבעונים", וכך נהגת אתה באותם ימים. לא אשכח את אותה הגזירה
שרצית לגזור: לאנוס את הקבצנים המרים והכואבים לשלם מכספי הקיבוץ האומללים שלהם
"מס הכנסה". הגעת אז לרמה התת אנושית השפלה ביותר שבה לא חסת על יתום
ואלמנה – דבר שגויי הארצות לא העזו לעשות
בעריהם , מלבד אותו ראש עיריית ניו יורק , נצר לרומאים האיטלקים שעליהם נאמר בפרשת
"כי תבוא" שלא יחמול על נער ועל
זקן. ואתה את שיטתו רצית לאמץ, לולא קמו חרדים וחילוניים כאחד ועצרו אותך.
מר לופוליאנסקי, אולי אינך יודע אבל כותב
שורות אלה היה נוכח לכמה תוצאות של מרות הנפש שבאו רק מעצם המחשבה שאתה עלול לבצע
זאת. באותם ימים סייעתי עם חברים לאישה אומללה שהיתה כבר גרושה ארבע פעמים והילדים
מכל אותם בעלים היו בחסותה. היא היתה בת למשפחה עשירה בארה"ב שמשפחתה התנערה
ממנה וסירבה להעניק לה אפילו לא סנט אחד. רחוב גאולה בי"ם היה מקור הפרנסה היחיד
שלה ומצדקות ישראל עמך היא כלכלה את עצמה ואת משפחתה. באותו ערב שבת , כשהיא שמעה
על מה מחשבת הזדון שלך , היא התמוטטה מרוב ייאוש ורק בניסי ניסים ובכוחות עילאיים
היא קמה מעלפונה. לא מעט קבצנים קשיי יום – שפעם היו ממש גבירים ונפלו לבירא עמיקא, חשבו שחרב
עליהם עולמם, כשהם שמעו את מה שאתה חפץ לגזור עליהם. כל אותם מסכנים ועלובים ראו
כבר את המשטרה , את פקחי העירייה שלך ואת אנשי המס עוצרים אותם ומחפשים בכליהם
וממה שיוותר (לאחר המעצר...) הם כבר לא יוכלו לחיות. ואתה אפילו שלחת את פקחי
העירייה האטומים הללו לגרשם שוב ושוב ממקומם, ואוי לנו אם חס ושלום היתה גזרתך
יוצאת לפועל.
אבל היו גם גזרות אומללות אחרות שכן ביצעת כמו
למשל את עקירתם של הרוכלים ממקומם והותרת אומללים ומשפחות רעבים ודואבים. אז – ידידי הלא טוב, אז לא חשבת על מידת הרחמים? אהבת
להיות ה"חילוני של החרדים" ולמצוא חן בעיני כל מי שרק דרש ממך להכות
במפגיני השבת – מה שאולמרט וקולק לא עשו
לפנייך. כאשר הטעית את הגרי"ש אלישיב בקשר למפות הקברים בפסגת זאב – לשם הסדרי ממון נעלמים עם קבלני הפרויקט, אז לא
חשבת על הימים שעוד תרצה לעבור דרך שער הרחמים? האם כאשר זרקת בשחצנות מסכנים
ואומללים מלשכתך לא העלית לדעת שעוד יבוא היום וגם כבודו יבקש רחמים? לאן נעלם אז הציווי
"כי ימוך אחיך"? עם הכיפה ועם הזקן המסודר שלך לא התביישת לפגוע בכל עמל
ואומלל, באלמנות ויתומים ובסתם נדכאים. היום אתה מאשים את השופט דוד רוזן. לקחת דוגמא
מעמיתך אריה דרעי ושלמה בניזרי שלימדו אותך להאשים שופטים בשר ודם ושאינם מבינים
שהגזירה באה משופט כל הארץ. אולי גם אתה מתכונן לארגן מקהלה של אלה שישירו לך
"הוא זכאי, הוא זכאי"? כאשר האדם נתפס בעסקי גזל וממון נוסח פאפוס אל
יאשים את שופטי הבשר ודם כאילו שנתפס על קידוש ה' כרבי עקיבא.
אורי היקר, מכל ליבי אני תקווה שאפילו יום
אחד לא תשב בבית הסוהר ובמקביל תרפא מהמחלה אבל בנתיים אתה לא עושה את מה שאפילו
אריה דרעי עשה למראית עין כשהודה על "חטא היוהרה" שחטא. בכלל, אם חס
ושלום, בכל זאת ייגזר עלייך לשבת במבואות המטונפים שמריחים ליזול חריף, אזי, אני
מעריך שתחזור לפגוש שם חבר וותיק מימי הישיבה של קריית שמואל בחיפה, את הרב יונה
מצגר. עוד אחד שהפך קופת צדקה של אומללים לבאר מים חיים לעצמו ולשכמותו. ביחד אני
מאמין שניצוץ התשובה שוב יעלה באפכם. היה שלום וזכור שיש דין ויש גם דיין עלי
אדמות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה