בס"ד
הנכבה שלנו / הרב אליהו קאופמן
ישנם לפחות שני צבורים שב"יום
השואה" מתחילים אצלם - מידי שנה בשנה, ה"ימים הנוראים" ומסתיימים
ב"מוצאי" "יום העצמאות".
זה מתחיל מהרגשת חוסר השייכות שלהם לתאריכים ולימים הללו ועד לניכור ממש עד
כדי תחושה שמה שמצוין כ"יום מיוחד" מטעם המדינה הוא בעצם אסונם שלהם.
שני הצבורים הללו הם החרדים והערבים. אני בטוח שגם הדרוזים והצ'רקסים אינם
חשים ב"נוח" באותה תקופה. הרבה מדברים על "לימודי השואה"
ו"על לזכור ולא לשכוח" ובעיקר אוהבים להזכיר לאחרים - פולנים וגרמנים
בעיקר, כיצד לבקר את עצמם בכל שנה ושנה כדי שבעתיד לא יפלו שוב בפח הרשעות. אבל
אותם מבקרים שוכחים דבר אחד- שלהם יש יותר מה ללמוד מהגרמנים למשל מאשר לאחרונים
מהם. והכוונה שלי פשוטה - ישראל שלאחר 65 שנות עצמאות ועוד עשרות שנות
"ציונות מעשית" טרום הקמתה , עדיין לא הפנימה את מה שגרמניה הפנימה מיד
לאחר שש שנות אסון שהביאה לעולם ועוד שש שנים של "הכנה" שקדמו לאסון.
גרמניה של היום בנויה על חוקים אנטי פשיסטים קשיחים, בגרמניה של היום מלמדים את פשעי
"גרמניה האחרת" מתוך רצון שהדברים לא יחזרו, ובגרמניה של היום אין מקבלים כל ביקורת נגד
גרמנים כ"אנטי גרמניות" שורשית.
אבל בישראל של המאה ה-21 עוד לא למדו עדיין להבין
כי השיטה הסטליניסטית - של מחיקת ההיסטוריה הלא נוחה לשליטים ומחיקת העבר שקדם
לשליטים, היא שטיפת מוח שעברה מן העולם ואולי רק בצפון קוריאה עדיין משתמשים בה.
השואה היתה מרה וקשה וכמובן שיש ללמדה אבל גם את ה"טקסטים החסויים" שבהם
מסופר על אותו רשע בשם קאסטנר ועל משפטו, על כך שראשי הציונות מצוטטים בימי המלחמה
המרה שהם מעדיפים פרות בארץ ישראל על פני הצלת יהודים ועוד מיני סיפורים וטקסטים
אמיתיים ואותנטיים שמשום מה מוסתרים מהציבור ורק ספר פלוני או אלמוני חושפים מפעם
לפעם קצה חוט היסטורי לעולם שכולו שתיקה כפייתית. הקמת המדינה וסיפורה מאוד חשובים
אבל גם אותם אלה שנפלו שדודים - תרתי משמע, על קונצרטינת הקמתה, חייבים סיפורי רקע
כדי שבעתיד זה לא יקרה שוב. כך למשל צריכים להביא את נושא גניבת ילדי תימן באור
פתוח ואמיתי לפני הציבור, כך למשל צריך לספר כיצד התבצעה אותה "קליטת
עלייה" שבה בין השאר גזזו בכוח פאות לילדי תימן ומרוקו, כיצד בטהרן האכילו ה"שומר
הצעיר" בכוח ילדים חרדים טריפות ונבילות ועוד ביום הכיפורים הקדוש לאותם
ילדים, כיצד הועלו עולים מארצות ערב בפרובקציות של "אנטישמיות" יזומה
כמו פרשת ה"עסק ביש" העיראקי בבית הכנסת מסעודה שם טוב בבגדד וכמובן כל
ההפליות בשיכון עדות המזרח בפחונים וריסוסם ב-"די.די.טי". צריך לספר -
ולא לשקר, כי הבאת עולי המזרח לא נעשתה בגלל ה"צורך בהצלתם מהערבים" אלא
היה מדובר ביהודים אמידים שחיו היטב ושכל מטרתם הבאתם לא היתה ממש מ"אהבת
אחים" אלא לצורך עבודת כפיים לשם "כוח עבודה זול" ושימושם כבשר
תותחים לאורך גבולות המדינה. וכמובן יש להכין את כל מערך ההיסטוריה שבה גורשו
ונעקרו ערים וכפרים שלמים בסקטור הערבי גם לאחר המלחמה ב-1948 על אף שהיו ביניהם
לא מעט כאלה שהובטח להם אחרת באם ישתפו פעולה - ככפר שי'ח מוניס למשל (אוניברסיטת
ת"א...). כיום ישנה כבר מפת הנכבה הערבית על כל הכפרים העקורים ואותה היה
צריך ללמוד בבתי הספר.
65 שנות מדינה חייבות היו לנטוע בקרב
אוכלוסיית ה"אליתה" שלה את הצורך בביקורת ולהיות לפחות ככל העמים -
גרמנים, פולנים, רוסים, אוקראינים, צרפתים וכו' שלמדו גם לחשוף את היסטורית
ה"נכבות" שלהן נגד מיעוטיהן.
ויש להפסיק עם החולניות הרגשנית הצבועה המצביעה על כל ביקורת אנטי ציונית צודקת
כ"אנטישמיות".
ב"יום העצמאות" הקרוב אני אהיה
בע"ה עם אלה שחשים כמוני - בנים חורגים למדינה שילדה צבורים שהיו מתוכננים
להיות חלק מ"הפלה מלכותית". אני אצעד עם הערבים לעוד כפר ערבי עקור
שאינו מופיע יותר בשום מפה ואיננו מוזכר יותר בספרי ההיסטוריה של משרד החינוך
כישוב שהיה ואיננו. לצערי הרב בני עדות המזרח, ניצולי השואה, היהדות החרדית ואחרים
"שכחו" שעל חשבונם עשו את אשר עשו ולכן לא נותר לי אלא לצעוד רק עם אלה
שלא שכחו את הפסוק "לזכור ולא לשכוח".
ועד
אז בבקשה לא להטריד אותי בבלבולי מוח על מה שעוללו אחרים ליהודים ועל כך שיש לציינם כי לא מעט יהודים עברו עלילות דומות וכואבות
מידי הציונות עצמה ומידי המדינה אך התקיים בהם הפסוק "לשכוח ולא לזכור".
ושוב, יש לקחת דוגמא מ"גרמניה האחרת", ויש כזאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה