בס"ד
הדובדבן בריש זצ"ל שבקצפת האנגלנדרית/ הרב אליהו קאופמן
בשבת "ואתחנן" תשע"ב כבר לא היה עימנו הגביר הצעיר מלונדון -
בריש אנגלנדר זצ"ל , כי לקח אותו האלוקים אל גנזי מרומים. בריש היה גם ראש
כולל ב"סטמפורד היל" החסידית שבלונדון אבל בני ישראל - ממוכי הגורל ועד
לגדולי מוסדות התורה , הכירו את האיש ממעיין החסד שדרכה השקיף והעטיר על אחיו
היהודים. "האיש שפתח ביום שישי", כך כינו אותו כל אלה ששמעו את בשורת
האיוב. בריש אנגלנדר - מהבית הפינתי ב"יוסטון פלייס"- פינת
"פורטלנד אבניו", פתח את דלת ביתו לפני כל בני עמו מידי ערב שבת ואפילו
ערב חג. עמדו שם עשרות ולפעמים יותר ממאה איש בכל פעם אך בריש לא סגר את הדלת עד
שאחרון אחיו היהודים יצא מביתו. בעוד
שגבירים אחרים הגבילו את נידבתם לפעם בשנה בריש היה מקבל כל שלושה חודשים את אותו
אדם ולא פעם גם מידי זמן קצר יותר. הוא היה מעניק בלב פתוח לכל אחד ואף מוסיף אם
הלה עמד על כך. ביתו היה פתוח לכל "מסיבת" ממון לנצרך ו/או למוסד ללא
מפתח של חוג א מוצא.
בריש גדל על ברכי החסד של אביו הגדול - הנגיד הרב אליהו ("אליש")
אנגלנדר. גם אחיו - פיני ו"שולם" , צמחו בחממת חסד זו. אך משום מה על
בריש הרעיפו כולם - כולל אביו ואחיו, שבחים יתרים. הוא היה שקט נוח, ממעט לדבר
ומרבה לעשות. האיש שצמח מתוך קצפת החסד של משפחת אנגלנדר היה הדובדבן שלה. מי יודע
איזה אסון מנע קורבן מותו מבני קהילתו ומיהדות בריטניה. אך גם מסקנה פראקטית מכל
הפרשה.
בריש הוא מקרה הטביעה השני תוך מספר חודשים של היהדות המעטירה ב"סטמפורד
היל" החסידית שבלונדון הבריטית. לפניו השיב את נשמתו - במעמקי מי האוקיאנוס,
צדיק אחר מ"סטמפורד היל"- הרה"ג ברייש זצ"ל, ראש
ה"מתיבתא" ב"סטמפורד היל". המיתה המשונה של שניהם היא אור
אדום של השתדלות בפיקוח נפש. אחינו בני ישראל אינם אלא יושבי אוהלי יעקב ולא
במלאכת יוון – השחייה, דרכינו. יש להימנע בעתיד מלהשתתף בפעולות
"ספורטיביות" שאינן אומנותנו כי
בפיקוח נפש עסקינן, כמו גם למשל כל אותם הטיולים של בחורי הישיבות בארה"ק אל
נקיקי סלעים ומורדות שלא ידעו אבותיהם, כי פיקוח הנפש קודם לכל דבר.
יהי זכרו של הרה"ג בריש
אנגלנדר ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה