יום שבת, 24 באוגוסט 2019

קרקס כחול לבן


בס"ד
                קרקס כחול לבן / הרב אליהו קאופמן
         התבטאויותיו של איימן עודה – לכניסה לממשלת "כחול לבן" רק הביאו להתרחקות ה"רשימה המשותפת" מקואליציה עתידית של גנץ, ולמתח ערבי פנימי עוד לפני יום הבחירות. מדובר בשיגעון גדלות של שנים מח"כי חד"ש, החפצים בלגיטימציה "כחולה – לבנה".
       יו"ר חד"ש והמועמד המוביל של ה"רשימה הערבית המשותפת", איימן עודה, הכניס את הרשימה הזו, שקמה מחדש כדי להוציא יותר מצביעים לרחובות, לבעיית מבוכה שרק טירונים פוליטיים יכולים לעולל דבר כזה. ביום שבית המשפט העליון דן בבקשת הליכוד ו"עוצמה יהודית" (תנועת "כך" בתחפושת חדשה...) לפסול את ה"רשימה המשותפת" מלרוץ בבחירות הקרובות הרי שאיימן עודה הכריז בתקשורת הישראלית כי הוא מוכן להיכנס לקואליציה בראשות בני גנץ ותנועת "כחול לבן". עבור התקשורת זו הייתה באמת סנסציה אבל עבור רוב הערבים זה נע בין זעם למבוכה, ואילו עבור בני גנץ ו"כחול לבן" זה נע בין השפלה למבוכה. ולפני שאמשיך אזכיר סיפור אגדי ישן: האגדה מספרת ששדכן יהודי בהולנד ניגש לחזן יהודי חרדי והציע לו להשתדך לנסיכה ההולנדית. בתחילה נדהם החזן ולא הבין כיצד ישתדך לנוכריה ויהיה מעמדה הרם ביותר. אח"כ הרגיעו השדכן והבטיח לו כי הגב' תתגייר ותשמור מצוות כהלכה. אח"כ חשש החזן כי בית המלוכה ההולנדי ידחה אותו, אך השדכן הבטיח גם לסדר את העניין הזה. לבסוף כמובן שהחזן הסכים וכבר רצה לקבוע פגישה עם אשת העתיד שלו. כאן חייך השדכן ועצר אותו בטענה כי "עכשיו אני צריך לשאול את הגב' הנסיכה אם היא בכלל רוצה לשמוע עלייך" ? זהו המצב המשפיל שבו איימן עודה הכניס את כול החברה הערבית לתוכו. אדם פיקח וחכם באמת אפילו בלי ניסיון פוליטי, לא היה פולט רעיון כזה מבלי לגשש מעט אצל "כחול לבן" כדי שאלה לא יטענו אח"כ לשלילה ובאופן פומבי ופוגע. אדם פוליטי באופן מינימאלי, היה גם מבין שללא שום תאום עם גנץ ואנשיו הרי פליטה כזו תיפול כפרי בשל לידי הליכוד, וזה יוריד עוד יותר מצביעים מ"כחול לבן". מנהיג מיומן מינימאלית היה מתייעץ קצת עם חבריו בשלושת המפלגות האחרות של ה"משותפת", שעדיין אינן ממש בכיס האחורי של איימן ושל חד"ש החדשה, שהוא מוביל בארבע שנים האחרונות. אבל לאיימן עודה כנראה שאצה הדרך ללבוש את החליפה ה"כחולה לבנה" של הקואליציה הציונית, ולהיות השר הערבי הראשון (לא משנה ממש באיזה תחום...) של איזו מפלגה ערבית עצמאית בישראל (השר הערבי הראשון היה בעבר ראלב מג'דלה ממפלגת העבודה).
                               הסיבה האמיתית לאמירתו של איימן עודה
       יש הטוענים כי איימן עודה אמר את מה שאמר דווקא ביום שבו דנו בפסילת ה"רשימה המשותפת", וזאת כדי "להמתיק את הגלולה" ולהראות סולידיות ערבית עם המדינה, כדי להשפיע לאי פסילת הרשימה הזו ע"י שופטי העליון. קשה לומר שזהו נימוק משכנע. לא ניראה לי שקיימת הייתה באמת סכנה לפסילת הרשימה הזו – שמייצגת למעלה משמונים אחוז מערביי ישראל. גם נשיאת בית המשפט העליון – גב' אסתר חיות, רמזה לאי הפסילה בעקיפין, כשטענה בדיון שאילו בן גביר היה מביא בקשה רק לפסילתה של הח"כית מבל"ד אולי היא הייתה חושבת על כך, בגלל התבטאויותיה של הח"כית מבל"ד בפרשת קונטאר. בכך רמזה השופטת בעקיפין כי הפסילה של כול הרשימה לא תיתכן, גם אם הליכוד הצטרף לפסילתה. טענה אחרת שעלתה בעניין הצהרת של עודה היא הטענה כי הלה אמר זאת כדי לזרז ביום הבחירות אוכלוסיה ערבית גדולה שהתייאשה מהאופוזיציוניות ההיסטורית של נציגיה, המביאה לדעתם את המשך האפליה נגד הערבים בכול התחומים. גם כאן ספק אם זו הייתה הסיבה להצהרה של עודה. במחיר אלה שינהרו להצביע יהיו גם אלה שלא יצביעו לה – מבין ערביי המדינה, בגלל "צעד ציוני" כזה, שבא אפילו ללא מיקוח רעיוני אלא לשם שררה וכו'. בכלל, יש כאן בהחלט אירוניה פוליטית שאיימן עודה בכלל לא חשב עלייה, או שהיא לא מענינת אותו. לכולנו נהיר ש"כחול לבן" לא תקים קואליציה ללא ליברמן הלאומני והאנטי ערבי, שגם חתם עם "כחול לבן" הסכם עודפים. ומכן שמר איימן עודה – בהצהרתו הבומבסטית קובע מעשית שהוא מוכן להיות שר לצידו של ליברמן הטראנספריסט והאנטי ערבי, ואף לצידו של ח"כ צבי האוזנר מ"כחול לבן", ממנסחי "חוק הלאום"! קשה להאמין שהאיש הזה – איימן עודה, נפל לגמרי על הראש הפוליטי שמאוד חסר לו. הסיפור של איימן עודה והצהרתו הוא כנראה שונה, והרבה יותר אינדיווידואלי.
                                            אימן עודה האמיתי
      להבדיל משאר הח"כים הערבים – כולל ח"כי חד"ש, הרי שעוד לפני שעודה הפך לח"כ, (אך ידע שהוא אמור להיות כזה...) הרי שהוא הבטיח לכול גורם יהודי לשלום שהוא, איימן עודה, יהיה זה שיביא לשלום היהודי – ערבי, מה שחבריו בעבר לא היו מסוגלים לזאת. כשהפך לח"כ הוא אפילו הבטיח זאת – באופן חברותי, להזוי ולקיצוני שבח"כי הליכוד, לח"כ לשעבר, אורן חזן. מעין פוליטיקה של שוק עממי ורדוד. להבדיל מהח"כים הערבים לדורותיהם הרי שאיימן עודה – עוד לפני כניסתו לפרלמנט הישראלי, ביקש להיפגש עם אריה דרעי מש"ס על תקן הח"כ הנערץ עליו. הח"כים הערבים האחרים – שתמיד ידעו כי דרעי איננו מהניצים נגדם, היו בכול זאת יותר מאופקים. יתכן שההישג היחיד של איימן עודה מדרעי – לאחר ההתחנפויות הללו, היה בהפיכת העיר ערבה לעיר, ממועצה מקומית, וזאת משום ששם מתגורר חמיו של איימן עודה. למעשה איימן עודה – גם בהצהרתו האחרונה הוא מנסה קודם כול לקדם את...איימן עודה וקידום כזה יעבור רק ע"י קידום "ממלכתי", כמו שר למשל. להבדיל מהיו"ר הקודם של חד"ש – מוחמד ברקה, הרי שמרגע היבחרו של עודה כח"כ הוא עסוק בשתדלנות לפרסום עצמו כמו הפעילות שלו בארה"ב, שבה התחבר לרפורמים היהודים כדי שהללו יכניסוהו לרשימת ה"אישיים הרעיוניים" בעולם. מי שקצת מכיר אותו יודע גם מהי רמת ה"רעיוניות" שלו... למרות הטענות שלו לרצון לחבור ל"צבורים יהודים חדשים" הרי שהוא מתייצב כגורם משפיע בתוך המאבק החברתי והדתי היהודי, בתמיכתו באנטי דתיים היהודים, כמו הרפורמים, הקונסרבטיביים ואנשי השמאל האנטי יהודיים. איתם הוא פועל ואיתם הוא מתייעץ גם משום שהוא רוצה ללמוד את שיטת מאבקם בדת ישראל כדי ליישמה מחר ומחרתיים ברחוב הערבי נגד האסלאם. הוא אמנם מוסלמי אבל הוא גדל בשכונה "אחמדית" בשם "כבביר" בחיפה, השונה משאר המוסלמים, והתחנך בביה"ס הנוצרי בעיר. המבט המעריץ שלו איננו כלפי ההמונים הערבים ודתם המוסלמית אלא כלפי השמאל האליטיסטי היהודי, ואילו ההמונים הערבים הם רק האמצעי הדמוגרפי שלו לחולל את מה שהפוך לרצונם ולהווייתם החברתית, התרבותית והדתית. לאור כול אלה הרי שאין פלא שהח"כ המוערץ בעיניו הוא אריה דרעי. ח"כ מזרחי – חרדי וימני שלמעשה הוא בעצם ההיפך המעשי מכך משום שהוא בעל מנטאליות אשכנזית, דרעי מעריץ ומיישם את החדרת החילוניות לרחוב החרדי, ודרעי הוא גם בעל השקפה שמאלית שנבראת אל הכלים בשעת הצורך להיות בקואלציה ימנית. בקיצור שני קומבינאטורים וסביבונים פוליטיים.
                                           גב' סלימן הפמניסטית
         שיחק לו המזל – לאיימן עודה, ומבחירות 2015 ואילך הוא מצא שותפים דומים לו בין ח"כי חד"ש. בשנת 2015 החליפו אימן עודה, אעידה תומא – סלימן ויוסף ג'ברין את מוחמד ברקה, עפו אגברייה וחנא סוויד. להוציא את יוסף ג'ברין, הרי שעודה וגב' סלימן – יחד עם ח"כ דב חינין מתנועתם, הפכו לראש חץ לשיתוף פעולה אנטי דתי יהודי, ללא קשר לעמדות פוליטיות ערביות. יתרה מכך, השלושה גם מחזיקים בעמדות אנטי מוסלמיות – דתיות ועושים הכול כדי לשנות את החברה הערבית לפחות ופחות דתית. בכך הם באמת שייכים ל"קונצנזוס הציוני", האנטי מוסלמי, שקיים מהימין הציוני ונתניהו ועד לשמאל במר"צ. רק עם יו"ר מפלגה בחד"ש כמו עודה הרי שהגב' סלימן הייתה יכולה לצאת ל"ג'יהאד" אנטי מוסלמי ול"כהניזם" אנטי דתי – יהודי. יו"ר ערבי ( ואפילו יהודי...) אחר של חד"ש לא היה מתיר לה את הרצועה הזו. הגב' הזו – עוד אחת שמעוניינת להפוך ל"אלמנט קונצנזואלי" ישראלי, הפכה להיות ליו"ר ה"וועדה לקידום האישה" ושם החלה להתבלט ולהיות "ישראלית ונאורה" משאר נשות הוועדה, משמאל ומין. שיא פעילותה הפרובוקטיבית התרחש ביוזמה "כהניסטית" מצידה, כאשר הופיעה בראש הוועדה הפרלמנטארית שלה בשכונת רמת בית שמש ב' בבית שמש (דרך אגב, זו השכונה הפרו ערבית ביותר במגזר החרדי, לצד "מאה שערים" בירושלים...) להתעמת עם נשים חרדיות ולתלוש בבריונות את מודעות הצניעות שתלו הנשים החרדיות. בכך מילאה הסטליניסטית האנטי דתית הזו בדיוק את התפקיד שמילאו הקומוניסטים היהודים של סטאלין, כאשר הם היו חוד החנית להתעלל באוכלוסיות האנטי קומוניסטיות באוקראינה, ליטא ואף ברוסיה ובשאר בריה"מ לשעבר. האנטישמיות בכול רחבי בריה"מ לשעבר – ואף במזרח אירופה אח"כ, עלתה באלפי אחוזים כאשר היהודים היו בעיני העמים הללו משרתי הסטאלניזם והקומוניזם הדוגמטי. את זה בדיוק עומדת לעולל לציבור הערבי ה"פמניסטית" סלימן, שקרב הדתיים והחרדים היהודים תגבר בגללה פי כמה שנאת הערבים, גם בחוגים כאלה שהיו מתונים. אבל פעילותה האנטי דתית של סלימן הסטאלינסטית איננה נעצרת ביהדות אלא שזו הפכה לשותפה בשינויים הציוניים נגד האסלאם. לפני כשנתיים – ביום השנה ה-60 לטבח כפר קאסם, עמדה ה"פומפדורה" הזו, בראש אלה שמחו על ההפרדה בין הגברים לנשים בתהלוכה שם, בכפר קאסם המוסלמית והמסורתית. בקדנציה שלה היא גם דאגה לבחור ב"קאדית" המוסלמית הראשונה ברחוב הערבי, כעוד צעד לשינוייה של החברה המוסלמית מדתית באמת לחילונית לגמרי (השאלה שלי היא כיצד התנועה האסלאמית ב"רשימה המשותפת", אפשרה לה להיות חברה בוועדה הפרלמנטארית לבחירת קאדים, שהרי היא בכלל אנטי דתית ונוצרייה! שגיאה כזו אפילו ש"ס ו"יהדות התורה" לא היו עושות...). לפני פחות מחודשיים צלצל אלי פעיל פוליטי מרכזי ברחוב הערבי ושאלני על מצעד נשים פרובוקטיבי שלא אכתוב כאן את שמו. שאלתיו לפשר התעניינותו והוא ענה לי בהתרגשות כי גב' סלימן חצתה את כול ה"קווים האדומים" והיא משתתפת במצעד הזה. באמת שלא התפלאתי על הפרובוקציה החדשה הזו. מעניין שברצח האישה הערבייה בעכו – ממש מאחורי ביתה של סלימן, הרי שהאחרונה פחדה להתערב... איימן עודה וגב' סלימן נפלו, בין 2015 ל-2019, כמתנת שמיים לח"כ דב חנין מחד"ש. בקדנציה שלפני כן נתפס חנין כמי שפחות נלחם על ענייני הערבים והפוליטיקה הערבית אלא ככזה שמתחבב בציבור הישראלי בנושאים אנטי דתיים, בענייני תועבות וכו'. לבחירות ראשות עיריית ת"א הוא אפילו התחבר לאנשי ימין ישראליים נגד הרשימה היהודית ערבית של יפו!  עם כניסתם של עודה וסלימן החלו השלושה לקדם את ענייני ה"ליבראליזם הרדיקלי" יותר מאשר את ענייני הערבים, ולא פלא היה הדבר שהפוליטיקה החדשה הזו הביאה להתפוררות ה"רשימה המשותפת". בשנת 2019 החליף ח"כ עופר כסיף את דב חנין על המשבצת היהודית בחד"ש ולפי הצהרותיו נראה היה שהוא יתרכז יותר בענייני הערבים אך מיד היכנסו הסתבר שלא רק שמדובר בדוגמת שמאלני ואנטי דתי ופרו כול ענייני התועבות, המאיימים גם לחדור לחברה הערבית, אלא שלהבדיל מחנין, מדובר בטיפש סטליניסטי שאפילו אין לו יחסי אנוש אלא מדובר בפרובוקאטור שגם לחברה היהודית אין לו מפתחות.
                                             העתיד המעורפל
         אני בהחלט מבין שהקמתה המלאכותית של ה"רשימה הערבית המשותפת" הייתה צריכה לקום מבחינה אלקטוראלית וייצוגית, אבל חבורת הפרחחים שהשתלטה על חד"ש ועל ה"משותפת" איננה בדיוק הדרך להמשך אידיאלי, ומרמזת לנו כי הדרך החדשה איננה סוגה בשושנים בלשון המעטה. מישהו בחד"ש היה צריך לתת על כך את הדעת. זו הייתה פעם תנועה מנהיגה ברחוב הערבי, עם הרבה שיקול דעת ומנהיגות של ראשייה. הם ידעו כיצד לא לפגוע בצבורים יהודים – במחלוקות הפנים ישראליות, כדי לא ליצור אויבים נוספים למיעוט הערבי המופלה בלאו הכי. תאופיק טובי, תאופיק זייד, מוחמד ברקה , עיסאם מחו'ל, מאיר וילנר ותמר גוז'נסקי לא היו מסתבכים בהחנפה ל"מפלגת גנרלים", שלהבדיל מנתניהו היא חפצה לכבוש שוב את רצועת עזה. האנשים הללו לא היו ממהרים לרדוף את היהדות והאסלאם למרות שכולם הגדירו את עצמם כקומוניסטים. ויותר מכול, הללו לא היו אופורטוניסטים שחפצים ב"כופתאות" ציוניות כמו תפקידי שרים וסגני שרים. אפילו דב חנין עצמו סירב בעבר לקבל "פרס ממלכתי", עודה במקומו היה עונד אותו בגאווה. מישהו מהשלטון הציוני – הנבחר או שעדיין לא נבחר, כבר בוחש בפרוק ה"משותפת" שלא בדרך הוצאתה מחוץ לחוק. משהו כמו "הפרד ומשול".

יום חמישי, 22 באוגוסט 2019

קרקס כחול לבן


בס"ד
                  קרקס כחול לבן / הרב אליהו קאופמן
      השבוע במגרת "רק לא ביבי", חברו יחדיו ליברמן וגנץ להסכם עודפים שאומר דרשני על העתיד, ומיד אח"כ הודיע אימן עודה, ראש ה"רשימה הערבית המשותפת", כי מקומו בממשלת גנץ שתיתמך ע"י ה"טרנספריסט" ליברמן. אם זה לא קרקס פוליטי, אזי, מהו קרקס פוליטי אמיתי ?!
       החלטתו של אביגדור ליברמן לחתום הסבם עודפים עם "כחול לבן", הרימה אמנם לא מעט גבות בשאלה עד לאן הדרדר האיש שניסה תמיד לאגף את הליכוד מימין ? ליברמן היה שותפו של רחבעם זאבי המנוח וה"טרנספריסט" מ"מולדת", ליברמן בעצמו הציע טרנספר אנושי וקרקעי לתושבי המשולש הצפוני לתוך מדינת פלסטין שאיננה קיימת עדיין, וזה היה גם ליברמן שהציע חוק עונש מוות למחבלים ערבים בלבד ולא למחבלים יהודים או לרוצחים ברבריים. ליברמן היה פעם מנכ"ל הליכוד ואיש אמונו של בנימין נתניהו ובשנת 2013 הוא אפילו רץ עם הליכוד ברשימה משותפת. אבל אותו ליברמן ידע גם לקפוץ לממשלת מרכז - שמאל עם אולמרט פרץ וברק. לליברמן היו אנשי ימין ברשימתו אבל גם היו לו גם אנשי מרכז שבאו ממפלגת העבודה ובראשם סופה לנדבר, ואף אשת שמאל בשם אורלי לוי אבקסיס, שקודם להצטרפותה ל"ישראל בתינו" היא בכלל ניהלה מו"מ עם...מר"צ! אז באמת זה לא כול כך מפליא שהפעם הוא זז לכיוונו של גנץ.
        בעין מפוקחת יותר אפשר לראות כי דווקא גנץ נחוש לצאת למלחמה בעזה, והוא אומר זאת בפה מלא. "כחול לבן" היא בדרך להיות ליכוד ב', בדיוק כמו שהייתה "קדימה" המנוחה. ה"יונות" של "יש עתיד" מזמן ננעלו בשובך. יעקב פרי כבר איננו ח"כ, לעופר שלח נתנו את וועדת החוץ והביטחון כדי שירד מעץ השמאל ויהפוך במקום זאת ל"ביטחוניסט", ואילו יעל גרמן כבר שכחה כי פעם היא הייתה חברת מר"צ. אבל הקרקס בהתחברות הזו הוא דווקא מכיוון ה"דת מדינה". זה יהיה מעניין לראות את גנץ עם פניו לציבור החרדי, משתף פעולה בממשלה אחת עם הלוחם החדש ישן נגד החרדים, ששמו ליברמן. ונוסיף לכול זאת גם את התמיכה מבחוץ או מבפנים שעלייה הצהיר אימן עודה, מה"רשימה הערבית המשותפת", ובאמת שנקבל צ'ולנט כזה שלאחריו לא נפסיק לשלשל. והעיקר: "רק לא ביבי"...
                                   לבטל את ההפרדה בבתי הסוהר
      נשות השיוויון והמאבק לחיסול המגזרים השונים ובמיוחד בין הגברים לנשים, יכולות ללכת עוד עמה צעדים קדימה, ואם כבר אז כבר. עליהן לדרוש בכול מחיר לבטל את בית הסוהר "נווה תרצה" המפלה בין האסירות האומללות לשאר האסירים הגברים, ומנציח את אפלייתם של הנשים בכליאתן באפליה מגזרית, ובהזדמנות הזו יש גם לדרוש שלא רק סוהרים ישרתו בשמירה על אסירים אלא גם סוהרות תשמורנה על אסירים, ואילו סוהרים ישמרו גם על אסירות. וכך יש גם לעשות בבתי הכלא הצבאיים: אסירים ואסירות יהיו כלואים שם יחדיו, ובאותם תאים. וכפי שלשוטרות במשטרה מותר לעצור גברים במגע ישיר הרי שיש להפסיק את האפליה ויש להורות ששוטרים יוכלו גם הם לעצור ולבוא במגע ישיר עם נשים סוררות ופליליות. בשיטה הזו ישראל תתייצב במקום הראשון בעולם בשיוויון מגזרי ובאנדלמוסייה אנרכיסטית.
                               הלהט"בים גילו את עולם הגירושין
         באחרונה גילינו כי הגירושין בין נשים שחיו יחדיו הביאו את בתי המשפט לעשות את הצעד הטבעי להעביר את הילדים לאם הביולוגית. להבדיל מגברים שהם השתתפו ביצירת הוולד, הרי שהאישה השנייה הייתה רק כ"משק עזר" לאם הביולוגית ולכן החלטת השכל הישר לא הייתה קשה לשופטים. אבל בקרב הלהט"בים יודעים היטב שהתקדימים הללו הם אבן הנגף שחשפה את כול שיטתם הקלוקלת והלא טבעית, ולכן הם יצאו שם בקריאות נרגשות ל"אחדות השורות". זה בטח גם יצוץ ב"גירושין" שיהיו בין גברים אם וכאשר האב הביולוגי יתבע אחריות בלעדית על ילד שנולד מזרעו. הפעם זה לא מצחיק בכלל אלא זו באמת בעיה טרגית שכדאי למי שנכנס לשיטה החדשה לחשוב מאה פעמים לאיזה בוץ הוא עלול להגיע. והעיקר רחמנות על הילדים.
                               שרה שרה שיר שמח בלב כדור פורח
      פרשת אירועי המטוס לאוקראינה, ואח"כ זריקת הלחם מחייבים את ראש הממשלה להגיע לפיתרון מוחלט בעניין מעלליה של אשתו. גם טענותיו של יגאל סרנה על השלכתו של נתניהו מרכבו ע"י אשתו, וגם עניין ניסיון כניסתה לתא הטייס לעולם לא יוכלו להתבהר באמת כי בוודאי שאסור לאנשי הביטחון והשירות להעיד על אירועים ביטחוניים אלו או אחרים שעברו של ראש הממשלה, ואולי הוראה זו היא באמת בצדק כי מי יודע אם לא הייתה הוראה כזו לאן היינו מגיעים בעדויות אנשי הביטחון. אבל את זריקת החלה ראינו כולנו. יתכן שגב' נתניהו הייתה מרוגזת עדיין על הקברניט ה"סורר" שלא ברך אותה לפי טעמה, ולכן זרקה את החלה האוקראינית, וגם יכול להיות בכלל שגב' נתניהו איננה מודעת לרגישויות תרבותיות בכלל. אבל המכלול הכול כך גדול והכול כך צפוף של אירועי המבוכה של אשת ראש הממשלה מחייבים את נתניהו הכול כך חפץ בהמשך תפקידו, לנסות ולחשוב כיצד אפשר לשכנע את אשתו, או להתאים את עצמה למאורעות הדיפלומטיים או פשוט להשאיר אותה בבית, מבלי לפגוע בה.
          ולמי שאיננו יודע, אזי, פרעות הבדויים והערבים בכפר גלעדי לפני יותר ממאה שנה, החלו סביב לחם ומלח והסתיימו ברציחתו ההיסטורית של יוסף טרומפלדור. משעלו אנשי כפר גלעדי באצבע הגליל, על אדמתם הרי שבני הכפרים והמאהלים הסמוכים הגיעו אליהם עם לחם ומלח, כברכה על בואם. אבל החלוצים החילוניים שמזמן כבר התנתקו ממסורת ישראל, ראו בצעד הערבי הזה כצעד פרימיטיבי לביזויים וכתגמול ביזו ולעגו לשליחי הערבים, תוך השלכת הלחם והמלח לארץ. ההמשך היה בהסתערות הערבים ובדם היקר שנשפך אח"כ. באוקראינה כבר שואלים כיצד ראשי "מדינת היהודים" לועגים למנהג כול כך עתיק, המושרש ביהדות ושאותו הורישו בני העם הנבחר לשאר הדתות והמסורות...
            

יום רביעי, 21 באוגוסט 2019

נפוליאון האמריקאי


בס"ד
              נפוליאון האמריקאי / הרב אליהו קאופמן
      דונלד טרמפ הוא אולי חלקיק של נפוליאון בונפרטה – ולא יותר מכך, אבל בימים אלה הוא מנסה לכפות על היהודים בארה"ב בפרט ובעולם הכלל, את צייתנותם למוצא פיו בלבד, כדי לסבכם לטובתו נגד שאר אומות העולם, שנגדן הוא נלחם כבטחנות רוח ולא יותר מכך. הטענות שלו נגד היהודים הדמוקרטים בארה"ב הן קצה הקרחון במניפולציות שלו.
       לפני כמאתיים שנה הסתובב נפוליאון בונפרטה בפריז בירת צרפת, במסגרת סיורו הקבוע והמוסווה לאזרח פשוט כדי ללמוד מפעם לפעם את הלכי הרוח של בני מדינתו. הפעם היה זה ביום תשעה באב, והביקור סבב ברובע היהודי של פריז. נפוליאון לא ידע על היום המיוחד לעם היהודי כשיצא באותו יום לבדוק את חייהם של היהודים מקרוב, כדי באמת לתהות על קנקנם המיוחד והנסתר. כאשר התקרב הקיסר הצרפתי לבית הכנסת הגדול בפריז הוא הופתע לגלות כי את פניו מקדמים מאות יהודים בבכי, בקינות בשפה לא ידועה לו ובשכיבה על הרצפה כאות אבל. בתחילה הוא חשש כי הללו גילו את תרמיתו וכי הם פוחדים שהתחפש לאדם פשוט כדי אח"כ לתבעם לדין על עוד איזה מזימה אנטישמית שיטפול עליהם. אבל עוזריו עדכנוהו כי הללו בכלל אינם יודעים מיהו. מששאל את סובביו הקרובים על האבל הם ענו לא כי היהודים מתאבלים – כמידי שנה באותו תאריך על פי שנתם, על חורבן בית מקדשם בארץ הקודש, היא ארץ ישראל. נפוליאון התעניין לפני כמה שנים היה אותו חורבן, ומשנענה כי מדובר בקרוב לאלפיים שנה הוא נדהם. או – אז הוא הבטיח שאם יכבוש את ארץ ישראל מהמוסלמים הרי שהוא יבנה עבור העם המסור הזה – שלא שכח את הגלייתו ואת חורבן מקדשו, מחדש את בית המקדש בירושלים. ההמשך היה מהיר. נפוליאון לא רק שהבטיח את המקדש החדש אלא גם הפשיל את שרווליו להקמה מחדש של הסנהדרין היהודית. העולם היהודי – שהיה אז תחת שיעבוד מלכויות אירופאיות קשות כמו רוסיה הצארית, האימפריה האוסט – הונגרית, בריטניה שעדיין לא פתחה את שעריה מחדש בפני היהודים שגירשה מאות שנים קודם, איטליה שנסיכויותיה רדו ביהודים, ושאר ממלכות אירופה, אותו עולם יהודי חש כי הגאולה קרבה וכי נפוליאון הוא בעצם כורש השני. יהודי פולין – כבר אז הקיבוץ היהודי הגדול באירופה, יצאו מגדרם לנוכח המחווה של הקיסר הצרפתי. היהדות הפולנית המעטירה הזו הייתה תחת הכיבוש הרוסי וגדולי עולם כמו המגיד מקוזני'ץ, הרב מנחם מנדל מרימינוב והאחים הקדושים – רבי אלימלך מליזעסק ורבי זושא מאניפולי, פתחו אף במיני מרד גלוי ברוסים ולקראת פסח של השנה שאח"כ הם פיזמו כי במקום הכנסת מצות לתנור הם מכניסים לתוכו מניין ומעלה של חיילים רוסים. גם רבני צרפת יצאו מגדרם לכבוד ה"סנהדרין החדש" שיוקם, ואילו הם – אזרחי צרפת, הם יהיו הכוח הרבני הדומיננטי ב"סנהדרין" החדשה של קיסרם. וכך יצאה הבשורה לכול העולם היהודי. אפילו ה"חתם סופר" – שהיה גדול הדור דאז, לא העז לצאת נגד הלך הרוח הזה. אבל היה גדול תורה אחד שחשב אחרת, ואפילו חי ברוסיה הצארית האיומה, כשהוא עצמו כבר נכלא ע"י הצאר הרוסי דאז, אלכסנדר הנורא. לאיש הזה קראו רבי זלמן שניאור מלאדי , שנודע בכינויו "בעל התניא" – הוא  האדמו"ר הראשון לבית לובאביטש, היא חסידות חב"ד המעטירה.
                                                  אחד מול כולם
       "בעל התניא" לא רק שלא התלהב מנוכחותו של נפוליאון אלא שראה בה איום להמשך קיומו הרוחני של העם היהודי. "בעל התנא" טען כי העולם הנוכרי מקדש תמיד את העיקרון הגשמי – של כוח ומלכות כמנהגו של עשיו, אבל היהדות נשענת אך ורק על הצד הרוחני, תוך ויתור על השמיות הכוחנית, כפי שציווה לנו יעקב אבינו. "בעל התניא" יצא בהנחה שגם אם נפוליאון חפץ באמת לתת לעם היהודי בחזרה את בית המקדש הרי שאסור לתת לו כוח לכך. והסיבות של גדול ענקי ישראל באותם הימים – "בעל התניא", היו בנויות על הבסיס שגוי עובד עבודה זרה אינו יכול ואינו ראוי להעניק ליהודים את משענת הקדושה שלהם, משום שנוכרי איננו בנוי לקדושה וכול היוצא מטמא הרי טמא הוא. "בעל התניא" גם טען כי השפעותיו המודרניות של נפוליאון – הענקת חרות ועצמאות עפ"י הדגם הליבראלי החילוני, היא אסון עבור שלטון היהדות והדת וכך עלולים יהודי אירופה והעולם ליפול תחת השפעות זרות שיביאו להתפקרותם ולהרס חיי הדת. עפ"י "בעל התניא" הרי שחיי הגשמיות יבואו על חשבון הרוחניות היהודים ונפוליאון היה בעיניו סמל שבירת עולם התורה והרבנות. "בעל התניא" גם הזהיר כי המושג "סנהדרין" הוא בעיני נפוליאון שלטון מוסד כפירה יהודי כדי להיטמע בגויים תחת חסותו של נפוליאון, אך בלבוש "דתי" כדי להצליח במשימה. "בעל התניא" גם ייחס לנפוליאון עורמה ואי אמונה ממשית בכוונותיו, משום שכקיסר אימפריאלי נפוליאון חשב קודם כול על רתימתם של יהודי אירופה והמזרח לתקוות האימפריאליות שלו, כשאח"כ הוא יתנער מהבטחותיו, משום שגוי איננו נאמן לתורה אלא לגשמיותו. להבדיל מכורש הרי שלנפוליאון לא היה שום גילוי שמיימי, אך לבסוף אפילו כורש לא זכה לבנות את בית המקדש השני אלא רק דריוש השלישי – בנה של אסתר המלכה ויהודי לפי ההלכה, זכה לזאת. ומשום כך יצא "בעל התניא" למלחמה גדולה נגד נפוליאון ונגד כול גדולי ישראל שתמכו בנפוליאון. "בעל התניא" מת בשדה ה הקרב, כשנלחם לצד הצאר הרוסי – זה שרק תמול שלשום ניכלא בכלאו הרוסי. הסוף הרי ידוע: נפוליאון פיזר את ה"סנהדרין" שהקים משום שהללו לא הסכימו לנישואי התבוללות ואילו ברוסיה הצארית והלא ליבראלית שרדו עולם התורה והיהדות הצרופה עוד כמאה שנים ומעלה אח"כ, בעוד שבמדינות שהושפעו מרעיונות המהפכה הצרפתית – מדינות מרכז ומערב אירופה, נפלו חומות יהדות הבצורות ובמקומן נכנסו רעיונות ההתבוללות והכפירה. רעיונו של "בעל התניא" הפך לאור ליהדות ולבסיס דרכה ההשקפתית עד ימינו אנו, למרות כול הצדיקים והגדולים של דורו, שחשבו אחרת.
                                          נפוליאון לעניי העניים
       בכול הסיפור האדיר והנדיר הזה נזכרתי השבוע, מששמעתי כי מר דונאלד טרמפ – הנשיא האמריקאי, חפץ לקבוע מיהו יהודי ומהי יהדות ומנסה לכפות את דעותיו על תומכי הדמוקרטים היהודיים בארה"ב, בהאשימם אותם כבוגדים ביהדותם. טרמפ הוא נפוליאון לעניים וארה"ב שלו היא אפילו לא בבחינת חיקוי עלוב לצרפת הקיסרית של נפוליאון. אבל גאוותו של טרמפ מרקיעה שחקים מזו של נפוליאון. עם כול הכבוד לתמיכתו – עפ"י השקפותיו כמובן, בעניין היהודי הרי שכול בסיס רעיונותיו הם נוכריים ונוצריים ובריתו עם המיסיונרים האוונגליסטים רק מעוותת את טובת היהדות שהוא דורש בשמה. כמו נפוליאון הרי שגם מר טרמפ – איש הולל ונדון במחלוקת, הרי שכול התעניינותו ביהודים וב"טובתם" איננה אלא שעבודם למטרת העל של השלטון האימפריאלי שהוא עומד בראשו. כוונותיו של טרמפ בוודאי שאינן רוחניות – יהודיות ולכן גם אין לנוכרי הזה זכות לבוא ולהאשים בבגידה ביהדות, שלא עפ"י עיקרון רוחני יהודי אלא עפ"י עקרונות גשמיים ואיפרייאלים נוכרים. אצל נוכרי כטרמפ הרי שהתגשמות ה"זוהר היהודי" היא מדינה במזרח התיכון שמיום ליום נעשית אנטי דתית ושבראשה עומד מתבולל יהודי, ולו רק לשם האדרת כוח הכיבוש שלה על הערבים מסביב, דבר שאין לא אח ורע בהבנת תפקידו הרוחני של עם ישראל בעולם. אינני יודע כמה היהודים הדמוקרטים הם באמת כוח רוחני יהודי אבל גם עמיתיהם, היהודים הרפובליקנים, אינם בדיוק "מאורי הגולה" התורתיים כמו למשל חתנו של טרמפ קושניר או דיויד פרידמן. לא כול תומכי הדמוקרטים בארה"ב הם רק יהודים חילוניים ורפורמים אלא שגם חוגים חרדים – שומרי תורה וצוות למהדרין, הם חלק מהמחנה הדמוקרטי. בסיס הרעיון היהודי בעולם – מאז חרב בית המקדש, הוא להיות מכירי הטוב לכול מלכות בה הם חיים ולא לנקוט עמדה חד צדדית לצד זה או אחר בכול מלכות כזו, נגד יריביו. התחלקותם של היהודים בין הרפובליקנים והדמוקרטים בארה"ב שומרת היטב על איזון זה. גיוסה של מדינת ישראל לאדנותו של טרמפ על היהודים רחוקה מלהוות מומנטום יהודי, משום שמדינת ישראל איננה מלכות בית דוד. יהדות היא דת ולא משהו אחר ובריתו של טרמפ – איש שנוי במחלוקות מוסריות בעצמו, עם צפון קוריאה הקומוניסטית והאנטי דתית, רחוקה מלתת לאיש הזה זכות כלשהי לקשקש ולטעון לענייני יהודים ויהדות. כול רצונו של טרמפ – כנפוליאון בשעתו, היא לגייס את היהודים בכול מקום נגד האסלאם ונגד העולם השלישי, כדי שישמשו "כלב השמירה" במזרח התיכון עבור האינטרסים הגלובליים של ארה"ב. הבעיה היהודית ה"יחידה" בדורנו – המפרידה בין ימי "בעל התניא" לזמנינו, היא העובדה שפסו מישראל ענקי רוח ויהדות כ"בעל התניא", שיקומו וילחמו בכול ניסיון לזריית חול ומלח כפירתי בעיני עמינו ויהדותו.

יום ראשון, 18 באוגוסט 2019

שרות דוב


בס"ד
                               שרות דוב / הרב אליהו קאופמן
       דבריו של דב הלברטל – איש פרובוקציה בחזות "חרדית", נגד מזרחיים, חרדים ונשים עוברים ללא תגובה נאותה מצד החוק והוא אפילו מוזמן יותר ויותר לומר את דבריו הגזעניים והארסיים בתקשורת. הוא איננו מיצג איש ואילו במדינה אחרת מזמן הוא היה מועף מכול אירוע ציבורי. מישהו כנראה – שם למעלה בממסד הישראלי, מעוניין ב"שירותי הדוב" שלו.
        בעשור האחרון מסתובב גזען תורן שמציג את עצמו כ"חרדי", ותוקף מכיוון גזעני נטו את כל מה שמייצג כמזרחי או כחרדי. יתרה מכך, האיש שאמצעי התקשורת מביאים אותו כ"מסביר חרדי", מופיע שוב ושוב וכמובן שתוקף את ה...חרדים! האיש הוא פרובוקאטור שמדיף ומטיף לשנאה לכול דבר מזרחי וחרדי באשר הוא כזה, ומנגד הוא מהלל את האויב מספר אחד של המזרחיים והחרדים, מאז ההתיישבות הציונית, ובמיוחד מאז הקמת המדינה: את מפלגת העבודה בימים שהייתה לדבריו "לבנה", ואת הסמל ההיסטורי שלה, את דוד בן גוריון. ביהדות החרדית הוא אינו משפיע ואיננו מוכר לחיוב, איש לא שלח אותו להסביר יהדות מהי וכמו תמיד בתקשורת הישראלית, הרי שהחילוני האנטי דתי הוא זה שקובע לדתיים, ובמיוחד לחרדים, מי ייצג אותם, כשהסיבות הכמוסות לכך נעוצות באינטרס החילוני האנטי דתי לשבר את חומת היהדות. ישנם לא מעטים ש"כיכבו" על משבצת הפרובוקאטור הזו וישנם כאלה שעדיין "מככבים" עליה, מטעם ובלי טעם. במקרה שלנו קוראים לגזען הזה דב הלברטל.
                                       האיש הזה והמסתורין שלו
      זו באמת חידה קשה כיצד אדם כזה גזען מוצהר, מופיע בכול פינה תקשורתית כאשר הוא עצמו מייצג בקושי את עצמו. זה מה שמוכיח לנו שמי שמופיע בתקשורת הישראלית ובמיוחד כזה שמייצג רק את הכלום ואת הפרובוקציה, הריהו מופיע בשרות אלה שמעוניינים להשפיע על החברה הישראלית באופן מלאכותי, מעצם כוחם הפוליטי והרעיוני. לדב הלברטל יש רק תאום תקשורת הזוי כמותו ברמת הגזענות והפרובוקציה, ושמו אמיר חצרוני, אבל זה כבר סיפור לזמן אחר, שבעבר כבר נגעתי בו. בשבועיים האחרונים ירה הלברטל שתי "רקטות" גזעניות לא פשוטות, כשלאחר הראשונה שבהן הוגשה נגדו תלונה פלילית ע"י מפלגת העבודה. במאמר באתר "אקטואליק" הוא קרא למצביעים האשכנזים של מפלגת העבודה לא להצביע לה בבחירות הקרובות "משום שהמרוקאים השתלטו על מפלגת העבודה". במאמר הבכייני והגזעני הזה הטיב הגזען לבכות את ריבויים של בני עדות המזרח ברשימת העבודה לפרלמנט, ובעיקר הדגיש שם כי שלישיית הפתיחה של המפלגה לפרלמנט הישראלי היא על טהרת ה"מרוקאים" (אצלו "מרוקאים" – כסמל השלילה בעיני גזענים כמותו, הם חד מינה לכול עדות המזרח, שהרי שאיציק שמולי הוא בכלל יוצא עירק...). האיש קונן על כך שעל המפלגה שהקימה את המדינה ועשתה טובה למזרחיים שקלטה אותם (!), השתלטו המזרחיים, ב"רוב חוצפתם". השקיפות זועקת על כך שהגזען הזה איננו חרדי באמת – שהרי שום חרדי, ואפילו ה"לייטים" ביותר, לא יהללו את מפלגת העבודה, ובמיוחד את "קליטת העולים" שלה, שהייתה לדראון עולם בעיני כל יהודי דתי וחרדי. אבל גזענותו של האיש – במאמרו הלה, איננה נעצרת במפלגת העבודה אלא ממשיכה ל"ימין המאוחד", ובמיוחד הוא קבל, כיו"ר ה"משמרת הצעירה העולמית" בעבר, של הכיפות הסרוגות, על כך שבמקום הנהגתה ה"לבנה" של ה"מזרחי" השתלטו שני מזרחיים כשקד ופרץ. במדינה נורמאלית איש כזה היה מודר מזמן מאמצעי התקשורת – ובמיוחד בעצם היותו מיצג כלום ועוד פעם כלום. ביריית ה"בליסטרה" השנייה שלו – השבוע, הוא מתגרה ביהדות החרדית וטוען כי אם החילוניים יעזבו את הארץ הרי שהחרדים יברחו ממנה לחו"ל מאחר והם יהיו חוטבי העצים ואבי המים של הפלשתינאים, שהרי גם מחשב הם אינם יודעים להפעיל. כאן אני שואל כיצד יתכן שרק עו"ד ללום, מהציבור החרדי, יוצא למלחמה בגזען העלוב הזה ואילו דרעי וש"ס פתאום נמצאים ב"דום שתיקה" ?! הרי דברי הבלע של האיש הזה גרועים ושקריים פי כמה ממה שלפיד וליברמן ביחד פולטים ללא הכרה! והאיש הזה עוד יורה  את דברי השקר והבלע האלה בתחפושת "חרדית", כביכול. גפני, ליצמן ופרוש, הנלחמים בשצף קצף בלפיד, מתעלמים מפרי הבאושים הזה, המכה אותם גם באתרי האינטרנט ה"חרדים" המפוקפקים ובערוצי הרדיו ה"חרדים" מטעם. מסתמא שמי שעומד מאחורי הרצת הפרובוקאטור הזה חזק דיו כדי שהעסקנים החרדים לא יעזו לצאת נגד גזען הקש הזה. בעבר הוא גם לא חסך את גזענותו מש"ס ומעצם הקמתה. מה שלא העיז אפילו טומי לפיד לומר הוא ביטא בשנאה וטען כי הקמת ש"ס הייתה ככפיות טובה לעצם היותם של הספרדים בני טיפוחים לאשכנזים, שבלעדי האחרונים לספרדים לא הייתה זכות קיום, ושבעצם האשכנזים הם אלה שבכלל העלו את יוצאי המזרח לארץ ישראל. אבל מסתבר שלא רק המזרחיים והחרדים שותקים לאיש הבלע הזה אלא גם ארגוני "זכויות האישה". פגיעותיו בנשים וכוונתו להדרן קשה יותר מכול מי שאותן "שדולות נשים" נלחמות כנגדו. האיש איננו בוחל בהעלבת נשים באשר הן ומגמדן בברוטאליות. כנראה שהאיש הזה נוח לממסד הישראלי הבכיר במלחמה הממסדית נגד שינויים דמוגרפים, דתיים ופוליטיים בישראל ולכן הוא מגובה במסתורין.
                                   החצר האחורית של הרב אלישיב
         הנסיקה של הגזען הזה החלה לאחר מותו של הגרי"ש אלישיב. לטענתו של הדב הזה הרי שהוא היה מבאי ביתו של הגרי"ש אלישיב ובזכות העמדה הזו הוא כיום הגזען התורן ומזהם היהדות המזרחית והחרדית גם יחד. אבל רק למי שרחוק באמת מהמציאות החרדית יראה כי לאיש הזה יש לו זכויות על בזכות היותו קרוב לגרי"ש אלישיב. מי שמכיר ויודע את האמת הרי שהוא גם יודע כי להשתחל לסביבתו של הרב אלישיב, ואח"כ להפוך ל"סוס טרויאני", הרי שלא היה הדבר קשה במיוחד. על חתימותיו של הרב אלישיב לא היה הרב עצמו אחראי אלא שלושה אחרים: נכדו, הרב יוסף אפרתי וצבי פרנק (ששימש גם כעוזרו של הרב מאיר לאו ב"רבנות הראשית"). השלישייה הזו לא פעם הכניסה למעגל הקרוב של הרב אלישיב כאלה שהיו "אנשי דלא מעלי". כך הפך דרכם יונה מצגר ל"רב ראשי", שהרב אלישיב עמד מאחורי בחירתו. כך הצליח חילוני מהממסד הישראלי, בשם אודי כהן, להפוך את דודי זילברשלג מטעמו ל"משפיע" אצל הרב אלישיב, וכך גם הצליח אותו אודי כהן להסית את הרב אלישיב נגד הרב דוד שמידל ונגד "אתרא קדישא". פרנק ואפרתי היו ה"סוסים הטרויאנים" של הממסד הישראלי בסביבת הרב אלישיב. ולכן לא פלא הוא בעיני שגזען כהלברטל הצליח גם הוא לחדור לחצרו של הרב אלישיב, כעוד "סוס טרויאני" של הממסד הישראלי, ולקבל לגיטימציה כ"חרדי על", כדי שאח"כ ישרת את הממסד האנטי דתי ב"כתר" זה נגד היהדות החרדית, ונגד כול שינוי דמוגרפי בהנהגה הפוליטית בישראל.
                                     הגזען שנלחם בקדושי שראל
       לאיש הקטן והאומלל הזה אין לדעתי שום שורשים תורתיים, או אפילו מעין זיקה יהודית מינימאלית. יציאתו של עלה נידף זה נגד עדות המזרח התורתיים – ועוד התייצבותו לצד רשעי תנועת העבודה האנטי דתיים, היא בעצם הודאה רעיונית כי הלה איננו יכול להיקרא אפילו בגדר "דתי". ארץ ישראל היא קודש הקודשים של שומרי התורה והמצוות ואילו אנשי תנועת העבודה הם החצר האחורית של עם ישראל. כאשר הלברטל מתייצב לטובת פוקרים כבן גוריון, בן צבי, חיים ויצמן וממשיכי דרכם הוא בעצם מתייצב לטובת הכפירה ונגד פריחת התורה. כאשר הלברטל – המתלהם והגזען, יוצא נגד הקמתה של ש"ס ומקטלג את בני עדות המזרח כנחותים מול כופרי ופוקרי אירופה, הרי שהוא מתייצב נגד אריות כה"בן איש חי", הרמב"ם, הרי"ף וה"אור החיים" הקדוש. שלושת האחרונים היו יוצאי מרוקו, שבאמת "השתלטו" על ההלכה, ההשקפה וההוראה היהודית – דתית, שלהלברטל אין לו חלק בה.האיש הזה – הלברטל שמו, איננו מיצג את יהדות אשכנז המפוארת של רבני אירופה אלא את אלה שחפצו לגדוע את היהדות הזו, באירופה. אין לי ספק שבמקרה שלנו הרי שהקול שלו הוא קולו של עשיו ואילו רק הביגוד שלו הוא של יעקב. את האיש הזה צריך לא רק להחרים בתקשורת אלא להחרימו חברתית ואישית. בגרמניה, בצרפת, בבריטניה, ואפילו ברומניה, הוא לא היה מוזמן אפילו לטאטא את מדרגות בנייני הטלויזיה שם. עלייתו של האיש על גלי האתר והמרקע מחייבת אותנו יותר מלחשוד כי ישראל היא מדינה מניפולטיבית יותר ממדינות אחרות ביחס להתערבות השלטון החיים החברתיים, מאחורי הקלעים ושלא בדרך הדמוקרטיה, כשהתקשורת היא הכלי שביד יוצר המניפולציה.

יום שישי, 16 באוגוסט 2019

בכייה לדורות


בס"ד
                    בכייה לדורות / הרב אליהו קאופמן
       פסיקת השופט בבית המשפט של נצרת לטובת ההפרדה בין גברים לנשים יש עימה סעיף נוסף שלימים הוא עלול להפוך את כול ההופעות והאירועים הנפרדים למעורבים. זוהי חרב הפיפיות של הפשרות הפוליטיות שאינן יכולות להיות חלק מהיהדות הצרופה, שבה ההלכה פוסקת שחור או לבן.
      פסיקתו של השופט מנצרת לגבי אישור ההפרדה באירוע הזמר של מוטי שטיימניץ והציבור החרדי, עוד עלולה להפוך לחרב פיפיות נגד היהדות החרדית, גם כשידובר באירוע קודש ולא רק באירועים זמר מפוקפקים, מבחינת ההשקפה היהודית. השופט מנצרת רצה דווקא לכוון לחיוב. הוא להבדיל מחבריו השופטים היהודים - החילוניים, לא היה מעוניין בשינוי החברה היהודית הדתית, שהרי שינוי שכזה יכול להפוך לבומרנג דתי ותרבותי נגד החברה המוסלמית בה הוא עצמו חי, וזה אולי הדבר האחרון שהוא חפץ בו, ולכן הוא ביטא את דעתו לטובת ההפרדה באירוע. אבל מנגד, הוא גם יודע כיצד מונה לשופט ואיזו מערכת אנטי דתית יהודית הוא משרת ולכן הוא היה חייב "לקרוץ" גם למערכת הזו בפסיקתו. ולכן לצד הפסיקה כי תתאפשר הפרדה בין גברים לנשים הוא גם פסק שיהיה שם גם מתחם שלישי ובו לא תהיה הפרדה, אלא לשם יגיעו כאלה שיחפצו לחזות באירוע ללא הפרדה. זה די מזכיר לי את "משפט שלמה" – לחתוך את הילד בשווה לשתי הנשים. מבחינת ההשקפה היהודית – דתית הרי שאין מקום לפסיקות פוליטיות "פרגמאטיות" בענייני הלכה ויהדות. אם החלק השלישי הינו חלק מעורב הרי שדינה של ההופעה כולה כהופעה מעורבת. זה כמו לבשל בשר כשר ובשר טרף בכלי כשר. המאכל הופך לטרף והכלי הופך לטרף. אך גם סכנה עתידית גדולה טמונה לעתיד בפסיקה הזו, ליהדות החרדית.
                                המוצא האופורטוניסטי של כול העיריות
       הסכנה הגדולה בפסיקה הזו נובעת מכך שבעתיד כול עירייה ועירייה – כדי לצאת בשלום מהחרדים ומהאנטי חרדים, תסתמך על פסיקתו של השופט מנצרת ותעניק בהוראה מגבוה חלק שלישי שיהיה מעורב ואז ה"זמרים החרדים" יהיו בדין ברור של הופעה מעורבת. הרעיון הזה יתחיל לזלוג גם להופעות קודש ממש כמו הכנסת ספרי תורה, תפילה בבתי כנסיות, חתונות, בר מצוות, בריתות וכול שמחה אחרת.הרעיון הזה כבר יחלחל ויגיע ללא כפייה חילונית, אלא ע"י ה"חרדים – לייט", לחברה הדתית והחרדית, כמו שכול מנהג חילוני הופך ללגיטימי מבחינה דתית תחת החותמת "חרדי". ואמנם, כיממה לפני הפסק של השופט מנצרת כבר הוכנס הרעיון הזה ע"י "רב עיר" בישראל ונעשה בלחץ אחת החסידויות היותר "רדיקליות" בעניין ההפרדה בין נשים לברים בפרט, ובנוגע לצניעות בכלל!
                                                הסיפור של באר שבע
          זה קרה בעיר באר שבע, יממה אחת בלבד לפני שהשופט מנצרת פסק את פסק ה"אנדרוגינוס" שלו. הרב יהודה דרעי, ה"רב הראשי" של באר שבע, ואחיו של שר הפנים מש"ס, אריה דרעי, אישר לערוך ערב שירה בבאר שבע, לציבור החרדי, עם הפרדה לנשים ולגברים אך גם עם קטע מעורב. האשמה איננה רק ביהודה דרעי עצמו – הידוע כ"רב ליבראלי" שאף מצא היתר לקבל אישה כיהודייה למרות שאחיו אריה דרעי לא אישר את רישומה כיהודייה במשרד הפנים (!), אלא שהייתה שם חסידות שתבעה את המתחם הזה, באי רצונם של גבריה לרקוד ולפזז שם אלא לעיני נשותיהם. החסידות הזו ניחנה בתקנות חמורות בענייני צניעות עד שלגבר החסידי שלה אסור אפילו להלך עם אשתו ברחוב, כשהיא לצידו אלא מאחוריו, ובמרחק ניכר. לחסידות הזו – שאילצה את הרב דרעי לקבוע מתחם נפרד בהופעה שלא יהיה מעורב, קוראים חסידות גור!...

יום שני, 12 באוגוסט 2019

גם זו כפייה לטובה


בס"ד
            גם זו כפייה לטובה / הרב אליהו קאופמן
        בית המשפט בנצרת הוכיח שוב את התערבותו הפוליטית והרעיונית בחיים הדתיים והחברתיים בישראל אבל הפעם – לשם שינוי, הוא אמנם נלחם בחברה החרדית אבל היה שליחו של ה' הטוב להרחיק נשים חרדיות וזמר חסידי מן העבירה של "לא תתורו".
   עם מה שקרה בעפולה – ביטול הקונצרט ה"חרדי", ע"י בית המשפט בנצרת, יש לי בעיה. אני שמח על ההחלטה אבל מתנגד לעצם פסיקתה. אין לי ויכוח כלשהו עם אלה מבין חבריי החרדים הטוענים כי הפסיקה של בית המשפט בנצרת – נגד קיום האירוע בהפרדה מיגזרית, הוא נגד זכויות דתיות מינימאליות של ציבור דתי. יתרה מכך, הנשים החרדיות הן אלה החפצות בהפרדה וכול גיבובי הדמגוגיה של העותרות נגד האירוע הן כזב. העותרות טוענות כי נמנע מהגבר לשבת עם ביתו באירוע הזמר הזה ואילו מן האישה החרדית נמנע לשבת עם בנייה, באותו אירוע, ואפשר להמשיך גם לעניין אחים ואחיות שייפרדו באירוע. אבל העותרות החילוניות מנסות לכפות את ערכיהן הלא דתיים ואת מנהגיהן היום יומיים על היהדות החרדית, החפצה בהפרדה הזו, בין אם לבנה ובין אב לביתו, ורק משום כך יבואו לאירוע. בית המשפט – שפסק לטובת העותרות האנטי דתיות, הבהיר לשומרי המצוות כי בית המשפט בישראל נמצא בצד האנטי דתי. בית המשפט הזה לא הגן על שום אישה דתייה וחרדית משום שהללו – מול מצלמות התקשורת, קבלו על רמיסת זכויותיהן להפרדה בערב השירה והזמר הזה. אם כך אז למה אחד כמוני צריך לשמוח על החלטת בית המשפט החילוני?...
                                  מופעי השחץ שגדולי ישראל חתמו נגדם
      לפני כמעט כשלושה עשורים החלו מופעי הענק של ה"זמר החרדי" לצוץ בכול פינה. הכול היה בהנמקה "טהורה" של הפרדה בין נשים לגברים. הזמר הזה – של הרקדת פופ והרקדה המונית היה כבר אז בחזקת "בחוקותם לא תלכו". זהו סגנון חיקויים של הנמוכים שבקרב בני התרבות הנכרית – אשר מעלים את הזמר השר לגודל של עבודה זרה ממש, כאשר נשים, בעיקר צעירות וילדות ממש, מאבדות כול אלמנט של צניעות ובאופן וולגרי סוגדות בריקודים, בקפיצות פריצות ובהפרחת נשיקות עד כדי התעלפויות לאיזה זמר שלא פעם מדובר בברנש עטוף סמים והזוי לחלוטין. מרדכי בן דוד הוא שמו של הזמר ה"חרדי" שהחל בהכנסת האלמנט הזר הזה לתוך היהדות החרדית והדתית – שעד אז הזמר אצלה בקע מכלי זמר בחתונות ובשמחות או מקלטות שמחה בבית פנימה, שהעיקר שם היה הזמר ומילותיו ולא תנועותיו הבלתי צנועות של הזמר. כבר כשהתופעה הזו החלה הרי שגדולי הרבנים דאז יצאו נגדה ובראשם הרב שך, הגר"ע יוסף וגדולי האדמו"רים. בן דוד – חסיד גור לדבריו, החל את מה שאח"כ הפך לימים לקלקול איום של חיקוי והתבטלות חרדית ודתית בפני תרבות ההלניזם המודרני. שוואקי, פישר ורבים אחרים היו הזמרים שהחלו ללכת בעקבות האיש הזה, שכול רבני תבל הגדולים יצאו נגדו ונגד ה"תרבות אנשים חטאים" שהוא ייצג בהופעותיו. באירועים הללו הותר הרסן ולא מעט בני נעורים – שומרי תורה ומצוות, התקלקלו עד כדי ירידה משמירת מצוות. במיוחד נפגעו נערות וצעירות - שצניעותן הותרה וכול ריקודיהן ועיכוסיהן, בפני הזמר המרקד, היו לתועבה ממש. זה הפך להיות מחזה מחליא עבור יראים ושלמים, כאשר זמר עטור זקן, כיפה שחורה גדולה ופאות מרקד כקל שבקלים וגורם לנשים צנועות לעכס ולרקוד באופן מטורף. המופעים הללו הפכו למעמד חילול ה'. המופע בעפולה היה עוד נדבך כזה וטוב שעבר מן העולם.
                                    שליחי המצווה האנטי דתיים
        ביהדות נקבע שאם אין היהודי חוזר מדרכיו הנלוזות הרי שהקב"ה כבר דואג לשלוח לו נציג שלילי שיכהו ויחזירהו בתשובה, וגם אם לאו הרי שאותו שליח מצווה שלילי כבר יבטל לו את המחשבה הרעה. בית המשפט בנצרת היה הפעם השליח של הקב"ה לביטול מופע הפריצות הזה – בהשקפה התורתית, לאחר שחתימות גדולי ישראל נגדו ונגד מופעים אחרים לא הועילו. כול החרדים הקובלים נגד "הפרת הדמוקרטיה" של בית המשפט חייבים גם לזכור ש"אין נוקפין אצבע אלא אם מכריזין על כך משמים". זוהי עוד דוגמא ברורה כיצד מצוות ה' והיהדות סותרים לא פעם את "צרכי החברה החרדית" שהפכו למראות החיקוי וההתבטלות בפני תרבות יוון, נגדה נלחמו החשמונאים. ותודה לאל הטוב הכול יכול, שגנב את דעת השופטים ונתן להם מחשבה חיובית ב"היפכא מיסתברא" לבטל מופע של חילול ה', שממנו תיפגענה לא מעט נשים שומרות תורה ומצוות. הפעם נימנע – בזכות בית המשפט החילוני, מלחזות במוטי שטיימני'ץ, זמר פופ ריקני לכול דבר, כמי שיופיע בתלבושת חסידית, והוא עדיין בחור, לפני כול אותן נשים חרדיות המתנהגות כמו במסיבות מופקרות. רק לפני מספר עשורים הרי שנער חסידי לא היה מביט בפנייה של נערה מרקדת והנה עכשיו נפוץ המנהג שנער חסידי ירקד מול עשרות ומאות כאלה. עצוב היה לראות את הנשים החרדיות עומדות בבית המשפט בנצרת, ביום תשעה באב האיום, ומבקשות הפרדה רק כדי לרקוד ולעכס בפני נער חסידי, שלא כמנהג ישראל. לא פלא הוא שההחלטה נגד המופע הזה יצאה ביום תשעה באב אך מי לנו רועה נאמן שיסביר זאת בשער בת רבים לאלה שנותרו רק ב"חזות חרדית". כמובן ששטיימני'ץ ביטל את הופעתו – כי להופיע ללא הפרדה זה כבר היה באמת מוגזם. אז באמת תודה רבה מקרב לב לשופט יונתן אברהם שמנע עוד ערב של קלקול השורות.
גם זו כפייה לטובה

יום ראשון, 11 באוגוסט 2019

הר הבית בידי הפרובוקאטורים


בס"ד
      הר הבית בידי הפרובוקאטורים / הרב אליהו קאופמן
     הקרבות בהר הבית אינם קרבות של הדת היהודית. העומדים בראש העולים להר הזה הם חילונים פוקרים וח"כים הזויים מהליכוד, שבענייני דת ומדינה הם הראשונים שיחברו לשמאל האנטי דתי. פייגלין וגליק הם שניים מאלה. הפרצה הזו החלה כבר בתרפ"ט – ע"י הרוויזיוניסטים האנטי דתיים, שבאו להתגרות בערבים ובידם כוסות הגזוז ביום הצום של תשעה באב.
       ממה שנשקף לעולם הרחב ואפילו לרוב תושבי המדינה, נראה שכול הקרבות בהר הבית הם דתיים. אנשי השמאל האנטי דתיים, מתמוגגים מהנעשה שם וכאילו מנצחים בטענה שהסכסוך הציוני ערבי הוא במקורו דתי. אבל לפרובוקאטורים שעולים על הר הבית מהצד היהודי והסלאבי, אין ולא היה דבר עם דת ישראל. מלבד הרב יצחק יוסף ה"ראשון לציון", הרי שאף רב חרדי גדול או אדמו"ר כלשהו לא הוציא הפעם קריאה ברורה להימנע מהעלייה הפרובוקטיבית להר הבית, למרות שכול גדולי ישראל, עד הדור האחרון ממש, אסרו את העליות הללו.
                        האיסור לעלות על הר הבית הוא דתי - קונצנזואלי
     יהודי דתי הצם ביום תשעה באב שקוע כול כולו בצום, בתפילות ובקינות. רוב אלה המגיעים להתפלל בכותל המערבי בליל וביום הצום, באים כדי לשפוך את ליבם למען הגאולה ועליית עם ישראל על מסילות התשובה והמצוות. לא כאן לפרט את כול גדולי ישראל שאסרו את העליות בדורנו להר הבית ואת הסיבות ההלכתיות לכך. לא פלא הוא שבראש הפרובוקאטורים שעולים להר הבית עומדים אישים חובשי כיפות סרוגות שמקלים בתורה ובמצוות ומתחברים לשונאי הדת בנושאים אנטי דתיים. שניים מאותם הראשים הללו הספיקו לכהן בפרלמנט הישראלי כח"כים ונודעו היטב בחיבורם לגורמים אנטי דתיים הזויים נגד ה"שולחן ערוך". הללו הם משה פייגלין איש ה"קנאביס" הידוע, ויהודה גליק, שלא פעם מצא בשמאל את חבריו נגד דת ישראל. את אלה העולים להר הבית – היהודים מתוכם, לא מעניינת הסוגיה הדתית באמת אלא סוגיית הכיבוש וניצול הדת היהודית כקורבן חיים על מזבח הכיבוש והלאומנות. פייגלין וגליק, שני "דתיים – לייט", הם הדוגמא לאלה העומדים בראש הפרובוקציות הללו, כשקהל היעד שלהם הוא לאומנים חילוניים ואפילו נכרים סלאבים(!). אילו באמת העולים להר הבית היו חפצים בסיבות דתיות הם היו שואלים על העלייה הזו – שנאסרה ע"י כול גדולי ישראל, את מיטב הפוסקים, והם גם היו צמים בתשעה באב. אבל מאז הפרובוקציה של אנשי בית"ר בשנת 1929 (שלאחריה באו מאורעות תרפ"ט והטבח בחברון) הרי שמחללי שבת ו"מסורתיים",  שאינם ממש שומרי ה"שולחן ערוך", עומדים בראש המסעות הללו. גם הרמב"ם – שהיה לו בית כנסת על הר הבית, לא עשה זאת ללא בקשת רשות מהמוסלמים של ה"וואקף", ובוודאי שהוא לא מיקם אותו ברחבת המסגדים המוסלמים. למרות שהרב יצחק יוסף – ה"ראשון לציון", יצא בקריאה לסגור את העלייה ליהודים בהר הבית, ולמרות כול הפסיקות התורתיות בעניין הזה, הרי שאלה העולים להר כלל אינם מתעניינים בצד הדתי.
                                   המחווה האמיתי בין יהודים למוסלמים
       ביום שבו נפגשים תשעה באב ו"חג הקורבן" המוסלמי הרי שלפי הדרך של חיים הוגנים בארץ הקודש היו צריכים לנהוג כמו שנהגו עד שנת 1918. אלה מכבדים את אלה ואלה שולחים משלחת לאלה כדי לברכם על המועד הקדוש לכול אחד. אבל תלמידי ז'בוטינסקי הכניסו בשנת תרפ"ט את השנאה בין הדתות, מתוך שנאתם לצד הדתי של היהדות, ובהפיכתו ללאומני. נתניהו, פייגלין וגליק הם ממשיכי ההשקפה הזו והם רואים בעלייה להר הבית אמצעי כיבוש נוסף ותו לא. לא לחינם כינו הערבים שנים רבות את יום תשעה באב כ"עיד אל גזוז", שהרי ביום הזה הגיעו פרחחי הרויזיוניסטים והביאו עימם מכונת גזוז, ואכלו שם לשבעה, ביום הצום הקדוש. ההשתלטות החילונית והפוקרת על הדת היהודית – ובמיוחד ניהול הפרובוקציות של העלייה להר הבית, הגיעה לציניות כזו שמי שהיו מעורבים בפרובוקציות הללו ובעידודן היו פוליטיקאים ציונים שיהדותם בכלל הייתה מוטלת בספק עפ"י ההלכה היהודית, כרפאל איתן ואריאל שרון! העלייה להר הבית היא בעצם הכרזת מלחמה של לאומנים ציונים מהימין נגד האסלאם, ללא שום קשר לדת ישראל.
                                                  שתיקת הכבשים
           אבל את האשמה אינני מטיל רק על אותם מומרים להכעיס ולתיאבון מבין פוקרי ישראל אלא על הרבנים הגדולים של היהדות החרדית, שמפחד הרחוב וקולות הבוחרים, הם פוחדים לצאת כנגד הסחף הלאומני הזה – שעוד, חס ושלום, יהפוך את הר הבית לאחר תיירותי אנטי דתי עם תיאוריות וקונספירציות שקריות על היהדות ועל ההיסטוריוגרפיה שלנו, ובמקום לצאת ולהרים את שלטי הפסיקה נגד העלייה להר הבית הרי שהם מצטנפים בחדריהם ונוהגים כשלושת הקופים שלא רואים, שלא שומעים ושלא מדברים. זוהי סוגיית פיקוח נפש אדירה, ולראיה הרי שלאחר כול פרובוקציה של העולים בהר באים רק אסונות ונשפך דם נקי. מפקד משטרת מחוז י"ם, ראש הממשלה החילוני, ח"כים הזויים ודתיים למחצה ועוד מיני פוקרים אינם יכולים להיות אלה שיקבעו אם לעלות להר שגדולי ישראל ציוונו לא לעלות אליו. חבל שהרבנים החרדים אינם פעילים בנושא החשוב הזה כפי שהם פעילים בגיוס כספים ובהענקת ברכות תמורת תשלום.