בס"ד
פרשת בא תשע"ז / הרב אליהו קאופמן
חז"ל מסירים כי המילה "בא" נאמרה ע"י הקב"ה למשה
כדי לציין למשה רבנו כי בהליכתו לפרעה לא רק שאיננו לבד אלא שהקב"ה עצמו עומד
לפניו ואילו הוא בא אחרי הקב"ה לפרעה ומקבל מהשם יתברך את כל הגב והכוח לדרוש
מפרעה להוציא את עם ישראל ממצרים. זהו מעשה אבות – סימן לבנים.יהודי הנלחם את
מלחמת הקודש והעוסק בקידוש ה' חייב לדעת כי בכל מקום שמלחמת קדושת ה' לפניו הרי
שהוא איננו לבד אלא שהקב"ה הביאו לשם בבחינת ב"א" וכי הקב"ה
עצמו נלחם את מלחמתו ואילו הוא עצמו רק בבחינת דמות פיזית. את זאת צריכים להבין כל
אלה הפוחדים להרים קולם נגד שחיתות הניקראת בדרכם, נגד חילולי שם שמים ונגד כפירה.
רבים הם אלה המתימרים לאחוז את דגלי התורה
והיהדות בידיהם אך כשהם צריכים להורות הלכה והשקפה נגד רשע וכפירה מיד הם הופכים
לפשרנים ולבסוף ממלמלים כי לא יתקנו את העולם, ולכן הם מעדיפים להחריש ולוותר
"עת לעשות ל-ה', הפרו תורתיך". האנשים הללו פשוט הינם חסרי אמונה שהשם
נמצא בעדת אל וכי אותו "פרעה" מגיע בכל דור ויש ללחום בו בידיעה ברורה
שהשם נמצא עימנו כל עת הקרב. את הגאולה משיגים – כמו משה רבנוו, רק ע"י מלחמה
גלויה בפרעונים עם האמונה שהקב"ה נמצא עימנו בשעת הקרב האמימית הזו.
המנוח מהיונה
זהו כתב אישום חמור ביותר נגד היהדות החרדית, נגד
שועייה , נגד עסקניה ובמיוחד נגד רבניה, ובראשם הירקן יוסק'ה אפרתי. אם היה היום
מלך רבני בישראל הרי שאת כל התוצרת של אותו אפרתי היו צריכים לתת לכלבים ומנגד
להוציא כתב סירוב על כל "הכשריו". זהו האיש שהיתל ברב אלישיב ולפני
הבחירות של שנת 2003 – ל"רבנות הראשית לישראל", הוא הציג לפניו את
ה"שייגץ" יונה מצגר כ"בן תורה" וכמי ש"סייע לי להפוך
לתלמיד חכם בזכות לימודינו בלילות, בישיבת "כרם דיבנה". כך הפך הפוחז
מצגר ל"רב הראשי לישראל". למרות שלא מעטים מרבני ישראל ידעו מיהו
ה"שייגץ" הזה הרי שהם אטמו את אוזניהם, סכרו את פיותיהם וכיסו את עיניהם,
כאשר מצביעים בעלי חזות חרדית חברו לגרועים שבפוקרים שמשמאל ובחרו את השרץ הזה.
לפני השואה המרה היו מנדים איש כזב כזה, כמו יוסקה אפרתי שסימא עיני גדולים.
אבל אל לי להאשים רק את הירקן אפרתי – בעל
אינטרס ושליטה בעסקי הירקות. ספק גדול אם אפרתי לבדו היה מצליח לגרום לבחירתו של
מצגר. לפשע הזה היו שותפים רבים עם חזות חרדית. היו שם שני האחים לבית בריסק –
בלזא, היו שם הגיסים של מצגר מ"יתד נאמן" – נתן גרוסמן ה"קנאי"
(שעם הזמן הפך לעורך ה"פלס" הכול יכול וה"רדיקלי"), והגיס
השני ששמו וורצל. לפשע הזה היו שותפים עסקני "יהדות התורה" ומפלגת
הרפורמה של ש"ס ואילו רבניהם עיניים והכשירו את השרץ בנימוק של "נגד
ה"מזרחי". וכל זאת למרות שרוב התומכים והמצביעים ה"חרדים"
ידעו היטב מיהו מצגר, מהי רמתו ה"דתית" ואיזה בושות וחילול ה' הוא כבר
עולל ומה עוד הוא יעולל. אבל אף אחד לא קם. גם כשהעיתונות החלה להוציא את האמת
הנוראה על מצגר – מגזל ועד תועבות, הרי שכול לובשי השחור – לבן טמנו את ראשם בצריח
וענו כי "זו תקשורת עוינת". בחדרי חדרים היו אותם "חרדים"
צוחקים ולועגים למצגר ולמעלליו אך ביושבם בגלוי הם הם ניקו אותו ועוד שרו לשרץ הזה
"ימים על ימי מלך תוסיף"), כשהמצגרון הזה הגיע לבתי כנסת חרדים, ובראשם
בית הכנסת של הגר"ן קרליץ בבני ברק. כשאחד מגדולי ישראל גילה פירור ושמץ של
ידיעה על המצגרון הלזה הזה הרי שמיד התאספו כל מלחכי נינכתו של ה"שייגץ"
וטענו כי הכול להד"ם וכי אלה בדותות מה"תקשורת העוינת"
ומה"חילוניים המבעיתים". אבל מה שהם לא סיפרו לרבנים היה שלמצגר לא
הייתה רק "מטרייה אוירית" של חרדים מחללי שמים אלא גם של חילוניים מחללי
שבת, שנהנו מכך שה"רב הראשי" היה פשוט אחד מהם, "חילוני
למהדרין".
אבל בכל זאת היה צדיק אחד שלא נתן למצגר
לקלקל את שמו, ולימים את עדתו ובית דינו. זה היה הרב טוביה וויס- הגאב"ד של
ה"עדה החרדית". זמן מועט לאחר שנבחר ולאחר שקיבל את "ברכת
הדרך" האומללה מהרב אלישיב הרי שמצגר – שועל פוליטי לא קטן, הגיע לעיר
היהלומים הבלגית, אנטוורפן, שם חיה קהילה חרדית גדולה. מצגר הגיע לשם בהחלטה ברורה
– להפיל את הרב טוביה וויס בפח. מצגר הליצן ידע שהרב טוביה וויס – אז רבה הזמני של
אנטוורפן (לאחר מותו של הרב קריזווטה), יצא אח"כ להנהיג את בד"ץ
ה"עדה החרדית", כגאב"ד לכל דבר. אי לכך התכונן מצגר להופיע בבית
הכנסת שבו הגרי"ט וויס מתפלל, ב"סעודה השלישית",שם. הרב וויס ביטל
את ה"סעודה השלישית" כדי שלא יאלץ לשבת עם מצגר. אבל מצגר רצה לקבוע
עובדה שלימים תעניק לו לגיטימציה ביחד עם רב ה"עדה החרדית" לעתיד. אי
לכך ניסה מצגר להופיע שוב לצד הרב וויס – והפעם עם צלמים ועיתונאים, בביתו של הרב
וויס, כביכול לצורך "שמיעת הבדלה". אבל הרב וויס הבהיר כי על מצגר לשלח
מביתו את העיתונאים והצלמים שהביא עימו, ומיד לאחר ה"הבדלה" להסתלק אף הוא
וללא לחיצת יד. כך נמנע הרב וויס מלהכשיר את השרץ. גדולתו של הרב וויס היא בכך
שמנע בכל מחיר ממצגר להיות במחיצתו, למרות שבטוחני כי הגרי"ט וויס לא ידע
כהוא זה ממה שלמשל כותב שורות אלה ידע, שמע וראה עוד לפני שמצגר נבחר ל"רב
ראשי".
אין לשמוח לאידו של שום יהודי כאשר הוא
מובל בית האסורים אבל יש לדעת שלא לחינם ה' הטוב מושיב שם בפרהסיה את אלה שמחללים
את שמו, אפילו אם עשו זאת בסתר. ומצגר חילל את שם ה' בפרהסיה.
ב"שבת חנוכה" תשס"א ביקר
מצגר בביתי ובבית הכנסת שלי בעיר בוקרשט, בירת רומניה. לפני שאפרט את מעללי השרץ
הזה שם, הריני לציין שלימים – באחת מחופשותיי בישראל, הייתה שאלתו הראשונה של רב
מודרני מישוב וותיק, אך לא גדול בישראל (מששמע כי מצגר ביקר אצלי), האם מצגר אכל אוכל
כשר בהיותו ברומניה? השתוממתי על "רוח הקודש" שלו ושאלתיו מאין הוא יודע
זאת אך הלה צחק מלוא פיו תוך סירוב מוחלט לספר יותר ממה ששאל. כבר בליל שבת התנהג
מצגר (בלוויית עסקן תל אביב שלימים הפך לבעל תפקיד בכיר ביותר במועצה הדתית בתל
אביב) באופן די "מוזר". בשעת התפילות הוא התגפף עם המתפללים, דיבר
והפריע לתפילות ולאחר התפילות הוא וחברו מת"א השמיעו קולות של חיות לנוכח
צחוקם ותדהמתם של הנוכחים. אבל חילול ה' החל עוד יומיים קודם לכן, עת האיש ועוזרו
נחתו בבוקרשט. כשהגיע מצגר לחדרו – מעל בית הכנסת שלי, הוא התלונן קשות על כך
שאינו יכול לצפות ב"ערוץ השני של הטלויזיה הישראלית", וכי
כ"ישראלים" היינו צריכים להתחבר לכל ערוצי הטלויזיה בישראל(!).
אח"כ נודע לי מנהגי כי עוזרו של מצגר הורד על ידו, לא פחות אבל גם לא יותר,
מאשר בבית ההימורים ששמו העממי הוא "קזינו"! אח"כ, משעמדתי לסלקו
מקהילתי התחנן עליו מצגר שבעצם ה"קזינו בבוקרשט איננו עבירה גדולה, שהרי זהו
המפגש לכל ישראלי וישראלי"... בערב שבת – דהיינו יום שישי, סירב מצגר להגיע
למקווה הטהרה אלא ביקש שיסיעו אותו ל...מסג'! באוזני הוא טען אח"כ כי מסז'
בערב שבת הוא עבורו ה"מקווה האמיתי"... ביום השבת המשיכו מצגר ועוזרו
ב"הופעותיהם". בתפילת שחרית האיש כלל לא התפלל ואילו לקריאת התורה הוא
הפריע תוך שיחות וצחוק עם חלק מהמתפללים. תוך כדי התפילה הוא גם סיכם עם אחד
המתפללים לפעול ל"גיור מהיר" של חברתו הנוכריה ושל חברה נוכרייה אחרת של
בן דודו. משהפסיק לפתע המזגן לעבוד הרי שהוא ניסה להפעילו בשבת (!) בנימוק
ש"יש כאן זקנים", ורק כותב שורות אלו עצרו. בתפילת מנחה של שבת סירבו
מצגר ועוזרו לרדת מחדריהם ורק באיומי שפיכת מים עליהם הם מיהרו לרדת, כשלאורך כל התפילה
הם מפהקים בקולי קולות לנוכח צחוקם המתגלגל של המתפללים. ב"סעודה
השלישית" ניסה מצגר לשכנע את המתפללים לצאת מוקדם מהשבת ורק איומי – שאזרוק
אותו לרחוב, השתיקו אותו. את נרות החנוכה הדליק מצגר במהירות כזו שמישהו אחר לא
היה מדליק אפילו נר אחד. לא חינם חפץ היה מצגר לעבור את השבת. במוצאי שבת הוא הסתובב
עם ה"מועמדים" לעניין ה"גיורים" באתרי בילוי בבוקרשט ואחד הנלווים
אליו גם סיפר לי אח"כ כי ה"מועמדים לגיור" קנו לו ולאשתו שני זוגות
נעליים. מצגר לא הכחיש באוזני כי גייר את אחת הנוכריות אך טען כי "היא עברה
באופן מוצלח את הבחינות ברבנות". מספר שנים אח"כ הוכח ע"י העיתונאי
הדתי, קלמן ליבסקינד מ"מעריב", כי לא היה שם שום גיור אלא מצגר רשם את
הנוכריה בתל אביב כ"יהודיה" ורימה גם את הרב עמר (אז ה"רב הראשי של
תל אביב") והחתימו על תעודת הנישואין, כאילו הגויה הזו הייתה יהודיה. את
החתונה כמובן שמצגר ערך... מצגר חזר – עם עוזרו כמובן, לחדר שלו רק בשעה ארבע
לפנות בוקר, לאחר מוצאי שבת. עדים שומרי שבת העידו בפני כי הישראלים החילוניים
לקחו אותו לקזינו ושם ה"מועמד לעניין הגיור" נתן בידו כשלוש מאות דולר
ומצגר הימר בהם. יתרה מכך, אותם שומרי שבת העידו כי הוא סיים את הלילה בסעודה דשנה
אצל אותם חילוניים כשהאוכל כולו טרף, כולל הבשר, ולצד בנות הזוג הנוכריות של כל
אותם ישראלים. לאחר סעודת השבת ליויתי את מצגר לחדרו – מעל בית הכנסת, והלה טלטל
מפתח דירתו ושער המקום בכיסו, ביודעו היטב כי אין בבוקרשט שום עירוב. כלומר, הוא
פשוט חילל שבת! לימים – כ"רב ראשי" ניסה מצגר למנות "רב ראשי
לרומניה" אחד שנתפס ונשפט על קבלת שוחד מיבואנים תמורת המצאת אישורי הכנסת
טריפות ונבלות.
עדויותיי ממעללי מצגר הן כאין וכאפס לעומת
עדויות קשות יותר מכל רחבי העולם, אבל כשה"שייגיץ' הזה נבחר הרי שאיש לא עצר
בעדו. תאוותיו – לעניין התועבות, המשיכו גם לאחר היבחרותו ועל כך הופיעו כתבות
ב"עיתון "מעריב" ע"י כתב דתי. מצגר איים לפני פרסומן
ב"משפט דיבה" אך לאחריהן השתתק כדג אילם. רבנים צחקו עליו אך כשהיו
צריכים להתחנף אליו הם עשו זאת בחפץ לב. לשיא הצביעות הגיע ארגון "מרכז רבני
אירופה" של חב"ד, כשיצא נגד הרב גולדשמיד מ"ועידת רבני
אירופה", שביקר את קריאתו של מצגר בגרמניה לערוך ברית מילה בבתי חולים ולא ע"י
מוהל רבני. על העצומה של "מרכז רבני אירופה" – נגד הרב גולדשמיד, חתמו
גם רבנים מחב"ד (שזהו ארגונם), אך גם רבנים בארגון "מרכז רבני אירופה"
שאינם מחב"ד אך משמשים לאחרונים "עלה תאנה" כ"רבנים
כלליים". אחד מהחותמים הללו טען לפני – רק שבוע לפני החתימה (!) כי יש לעשות
הכול כדי לזרוק את מצגר מכל תפקיד רבני. הלה גם טען בעבר כי "הרב עמר הוא גנגסטר
שאיים עלי באלימות", אבל כשהרב עמר הגיע למדינתו הוא היה הראשון שכרכר לפניו
והובילו לכל מקום...
אבל תופעת מצגר איננה חילול ה' הראשון בנוגע
ל"רבנים הראשיים". מאז שנת 1993 אין יותר ב"רבנות הראשית"
אפילו "רבנים" שהמחלוקת עימם היא לשמה. כל ששת ה"רבנים" שמונו
אח"כ – בהסכמים פוליטיים מדרגת האפס, אינם אלא נוכלים שנתפסו בעריות, במרמה,
בתככים פוליטיים אפילו נגד בני משפחותיהם וכסייענים לציונות החילונית האנטי דתית
ביותר. סיפורי הזימה והעריות שנקשרו ברב ישראל מאיר לאו ידועים לכול, הרב אליהו
בקשי – דורון נתפס בהנפקת תעודות "רבנות" לחילוניים וחילוניות משורות
הצבא והמשטרה, הרב עמר הואשם ע"י מחזרה של ביתו בהפעלת אלימות נגדו מצד אנשי
הרב עמר שהיו נוכריים ועבריינים, הרב דוד לאו משמש את השמאל ואת ה"כיפות
הסרוגות" נגד ההשקפה החרדית ומקל בכל דבר, כאשר אי ידיעתו בתורה זועקת לכול
ואילו הרב יצחק יוסף הפך ל"רב הראשי" לאחר תככים ומזימות נגד אחיו, והוא
ממשיך בכך גם כיום.
כל האמת הזו – שרבנים גדולים יודעים את
האמת על אלה הממונים ע"י המדינה אך מחביאים ראשם כבנות יענה, הרי שמוכיחה
שאין בימינו גדולי תורה אמיתיים ודייני אמת. כול ה"רבנים הגדולים"
פוחדים ממה שיאונה להם אם יצאו נגד הרמאויות הללו ולכן אין הם יוצאים נגד כאלה
שבדור שלפני השואה המרה היו מוחרמים גם צאצאיהם על הדברים הללו. כל "בתי הדין
הרבניים" מלאים בנוכלים וב"עמי ארצות" שמשרתים את השלטון אבל במקום
לצאת נגדם מתחרים "גדולי" המפלגות החרדיות מי מהם יכניס יותר נוכלים
מצידו אל "בתי הדין" האלה, שאינם אלא בתי שקר ובושת, שמכהנים בהם
עפ"י מפתח מפלגתי ונאמנות לפוקרים החילוניים.
גויים כ"משגיחים" בהכשרים
"חרדים"
בחודש כסלו השנה
שוב יצאתי עם משפחת וויס המהוללה והענפה לרומניה, ובראשה כמובן שוב עמד הרה"ג
והנגיד הרבני בריש וויס ממנצ'סטר – בנו של ה"מנחת יצחק". הנסיעה הייתה
שוב לקברי האבות באורדייה – מרה (גרויסוורדן לשעבר) ובבוקרשט הבירה, שבמדינת
רומניה. הפעם הצטרף אלינו הרב וויסמנדל ממונסי – מפיק הכשרים ידוע. זהו אמנם בנו
של הצדיק מיכאל דב וויסמנדל, שממש מסר עצמו להצלת יהודים, אך מסתבר שבנו
ה"מכשיר" נפל רחוק, כתפוח רקוב, מהעץ המהודר שממנו צמח. מתחילת ההכנות
עורר אצלי וויסמנדל זה תהיות וחשדות. בנסיעות הקודמות המנהג היה שכשמגיעים לעיר
בוקרשט נכנסים לבית הכנסת "ישועה טובה" – שהוא אורתודוכסי בבנייתו
ובצורתו ומנוהל ע"י שליח חב"ד, ושם גם אוכלים את האוכל שהקבוצה הביאה
עימה מראש. מי שיודע ומכיר אותי יודע שאינני "חסיד" של אותו שליח קל
ונמהר של חב"ד, העונה לשם נפתלי דוייטש. אבל במה שמתחולל ברומניה הרי שהגיוני
יותר שהקבוצה החרדית הזו תפוש כשעה קלה בית הכנסת "ישועה טובה" עם אותו
שליח חב"ד ולא בבית הכנסת "טמפלו קורל", הבנוי כ"טמפל"
רפורמי לכל דבר ושמנוהל ע"י הפדרציה המתבוללת של רומניה, ומכהן שם איש קל דעת
וליצן כרפאל שפר, המתיר כל דבר כולל "משגיחי כשרות" נוכרים ואישור גויים
כיהודים. אבל הנה – הפלא ופלא, אותו וויסמנדל ממונסי, התעקש לשכנע את הרבנים וויס
שיש לערוך את ההינפשות לשעה קלה דווקא ב"טמפלו קוראל", ואף לשמוע את
דרשתו של אותו שפר, שאותו הוא כינה "רב אמיתי וצדיק". בירור נוסף שלי
העלה כי גם אותו נוכל ממרמורש – חיים לייב דויטש (מ"חוג חתם סופר פ"ת),
ניסה להטות את הביקור מ"ישועה טובה" לבית כנסת הרפורמי. השניים גם רצו
לנצל את הימצאו של הרב לייבל וויס – רב בד"ץ ה"עדה החרדית", ולתת
לשפר הנוכל לגיטימציה ל"כשרות" ע"י תמונה משותפת של השניים.
בע"ה – לאחר הסתגויותיי, הבינו בני משפחת וויס מה עומד מאחורי וויסמנדל
ודוייטש והצעתם ירדה מהפרק ואילו הקבוצה נפשה בבית הכנסת "ישועה טובה".
ועכשיו כמה עובדות להבנת הנושא. הרב
וויסמנדל הוא גם רב ההכשר שלו עצמו אבל גם
ה"רב פוסק" של הכשר ה"אוקיי". מנהל ה"אוקיי" בישראל
הוא משגיח "רבנות חולון" לשעבר והוא גם מנהל ההכשר של "חוג חתם
סופר פ"ת". שלושת ההכשרים הללו מבצעים עבודות וכשרויות לא רק
בארה"ב ובישראל אלא גם באירופה כולה. בירור קטן העלה שבמזרח אירופה – להוציא
הונגריה וחבר העמים לשעבר, אין כלל תנאים מינימאליים כשרותיים מאחר ובאוכלוסיה
היהודית שם אי אפשר למצוא אפילו יהודי אחד שניתן להגדירו כ"שומר שבת"!
כך זה בארצות יוגוסלביה לשעבר, כך זה באלבניה, כך זה בפולין, כך זה בבולגריה וכך
זה כמובן ברומניה. אבל וויסמנדל, דוייטש מפ"ת ושאר מריעיהם מצאו שיטה לעקוף
את ההלכה והם סומכים על ה"רב המקומי" גם אם מדובר בקל שבקלים, במחלל שבת
וברפורמי. זו גם ההייתה השיטה של הכשר ה"וולווא" בשנת 2006 באפיית המצות
שלו מבוקרשט, שלא היה להן משגיח ואילו אח"כ "השגיחו" עליהם ראביי
רפורמי (אברהם ארנפלד שמשמש כיום הראביי הרפורמי של הקהילה הנחאולוגית בארד,
שברומניה) ואשתו. מכאן שוויסמנל ודויישט שמים מבטחם ברפאל שפר, הידוע להם היטב
ב"שייגציות" אך מחפים עליו כדי להפיק את הכשריהם ה"מושגחים"
ע"י "משגיחים" מחללי שבת, ואף נוכריים מטעם שפר. לפני כשנתיים כבר
נכתב בעיתון "דער איד" על "הכשריו" המפוקפקים של וויסמנדל, אך
בעילום שמו. הקוראים ידעו היטב למי הכוונה ואף הוא ידע זאת, ואח"כ צלצל לכתב
ובגסות פיו קיללו.
כבר תקופה ארוכה אני כותב שמלבד
"התאחדות הרבנים", הכשר חסידות "סקווירא" וה-או-יו, הרי שאין
לסמוך על שאר ההכשרים בארה"ב. אבל חוצפה כזו – כמו שוויסמנדל מכשיר עם גויים,
ואח"כ משבח את ה"רב" של הגויים הללו, עדיין לא נמצאה.
במרץ 2017 עומדת לצאת לרומניה עוד קבוצה של
"גשר" – חובשי כיפות סרוגות, בניהולו של איזה טוכמן מ"גשר
טיולים". אין ספק שאנשי "גשר טיולים" פשוט גורמים לפשעי כשרות. הם
יודעים היטב (כולל בעל העסק – נחמן קידר, שהבטיח לי שיצא לרומניה...) כי מסעדות
הפדרציה היהודית המתבוללת אינן אלא מסעדות של טריפות ונבלות ה"מושגחות"
ע"י מחללי שבת ועוברי כל העבירות, וע"י גויים ממש, אבל לקהל הנופשים הם
מספרים שמדובר ב"רמת כשרות של רבנות", כולל אותו מלון בסינייה שגם רפאל
שפר ה"שייגיץ" הודה כי ה"משגיחים" שלו שם הם מחללי שבת, וכמעט
שאינם מגיעים למלון כי הם חיים מאות ק"מ משם! ואילו במסעדה של הקהילה בברשוב
מכהן כ"משגיח" אדם בשם דווד גלנטר שהוא רווק, מחלל שבת, עובר על כל
העריות ושבביקורו אצל בת דודתו בישראל הוא הביא לביתה, ערב פסח, את כל שיירי הלחם
של ה"סעודה השלישית" של השבת שקדמה לערב פסח בטענה ש"זכותי לאכול
בפסח לפי אמונתי החילונית". בעבר הוא צולם עם תספורות של עבודה זרה וכמו כן
הוא "השגיח" בחוף הים השחור על מסעדת הפדרציה הזו אך נאסר עליו להיכנס
למטבחה הטרף והא קיבל את משכורתו מהעלמת העין הזו. אין ספק שהעיתונות הדתית
ה"סרוגה", שמדברת גבוהה בעניינים מדיניים, הרי שהיא נותנת ידה להחטאת
ציבורה בכך שאיננה מסקרת וכותבת על העוולות הכשרותיות הללו.