המהפך האלקטוראלי של ליברמן

בס"ד

    המהפך האלקטוראלי של ליברמן / הרב אליהו קאופמן

   איווט ליברמן –  שועל פוליטי רב גוני,החל להבין מזמן כי פוליטיקה ו"עמדות אידיאולוגיות" יכולים בהחלט להפוך מרעיון לסחורה שיווקית הפוכה.רבים תוהים מה פתאום החליט ליברמן דווקא עכשיו להודות כי רעיון "ארץ ישראל השלימה" הוא חלום שיש לוותר עליו לטובת "שתי מדינות לשני עמים".ליברמן איננו הראשון שמבין בכירי הפוליטיקאים זנח את הרעיון של מדינה אחת בין הים לירדן,וכנראה שהוא לא יהיה גם האחרון בנושא זה.זבולון המר,יהודה בן מאיר, משה עמירב ,אהוד אולמרט,ציפי לבני  ואפילו בנימין נתניהו הם רק חלק קטן משמות של אנשי ימין שהודו לימים על זניחת רעיון ה"ארץ השלימה".אבל בכל זאת,הסיבה העיקרית שהניעה את ליברמן  ל"מהפך" שלו היא קצת שונה ורחוקה מלהיות רעיונית או אידיאולוגית.

    רבים יטענו כי האיש – כשר חוץ,למד כי מה שרואים משם הוא כבר לא מה שרואים מפה. אבל ליברמן איננו בדיוק מי שמפחד מחו"ל וכשהוא רצה הוא רוצץ את היחסים עם המערב. טענה אחרת הבאה בחשבון – לגבי שינוי עמדתו ה"רעיונית",נוגעת לאוריינטציה הפרו – רוסית שלו.ליברמן הבין כי לא יצליח להפוך את רוסיה של פוטין ודומיו לפרו ישראלית מוחלטת ולאנטי ערבית בעליל.ליברמן גם יודע כי לא מעט מעלייתו הוא חייב למעצמה הצפונית הזו, שבדרומה הוא נולד.יתכן בהחלט כי דווקא לטענה הזו יש באמת משקל בשינוי דעתו של האיש הזה,אבל זו לא הסיבה העיקרית.

   לא לחינם יצא ליברמן לרשימה משותפת עם הליכוד בשנת 2013.הסיפור על הפחד מתנועה שיקים שמעון פרס בן התשעים פלוס הייתה רק תירוץ לסיבה האמיתית.בשנת 2009 מיצה ליברמן את כל הפוטנציאל האלקטוראלי שלו כאשר קיבל 15 מנדטים.כל זאת משום היותה של מפלגתו מפלגה עדתית וסקטוריאלית.בציבור הישראלי לא שמו לב לעניין הזה משום שהתקשורת וההשקפה בארץ היא די גזענית ו"מפלגה עדתית" היא בארץ מפלגה של בני עדות המזרח ואילו "מפלגה סקטוריאלית" היא שוב מפלגה מזרחית ,אבל גם  מפלגה חרדית.אבל מה שלא הבינו בציבור הבין ליברמן עצמו.הדור החדש של יוצאי חבר העמים ודוברי הרוסית הוא כבר דור ישראלי שהחל להצביע עפ"י ימין ושמאל ומדבר עברית רהוטה, ולא עוד דור שחושב ומצביע עפ"י עדה ומוצא ו/או שפה.חלק לא מבוטל מהדור הזה כבר איננו ממש ימין לוהט כי השפשוף הביטחוני והשרות בצה"ל הבהירו לו כי כדי להגיע לשקט צריך גם פרגמאטיות ולא רק מסורת של התלהמות לאומנית ,שאותה הביאו הוריו וזקניו מבריה"מ לשעבר ומחבר העמים שאח"כ.גם הח"כים של ליברמן אינם בנויים בדיוק על אתוס ימני אלא המכנה המשותף היא הנאמנות הקומיסרית לליברמן.ליטינצקי וסופה לנדבר למשל הם יבוא פוליטי ממפלגת העבודה ואילו גב' לוי – אבקסיס בכלל ניהלה מו"מ עם מר"צ,לפני שליברמן אימץ אותה אל ליבו.מנגד,אחת כמו אנסטזיה מיכאלי כבר עוללה לו מספיק צרות פוליטיות בשיגעונותיה הסופר ימניים.הברית עם רשימת הליכוד בשנת 2013 הייתה עבור ליברמן מפלט אלקטוראלי מכישלון טוטאלי באותן בחירות,ועוד כשמאחוריו דאז חטוטרת של משפט פלילי.והוא אמנם הצליח לשרוד.

    לרשימה המשותפת עם הליכוד הוא הצליח להכניס יותר ח"כים מאשר הוא היה עושה זאת לבד.כך הוא גם הצליח לשרוד כשר חוץ ולכן הוא גם קיווה כי אם לבסוף הוא יתאחד עם הליכוד – מכורתו בעבר,הוא יירש את נתניהו ושלום על ישראל בתינו.אבל בנקודה האחרונה הוא טעה קשות כי בליכוד צמחו בנתיים "כוכבים" חדשים ויחד עם הישנים הרי שאיש מהם לא יפנה את מקומו ויפסיק את מרוצו הפוליטי למען ליברמן,רק משום שהאחרון היה פעם מנכ"ל התנועה.ליברמן הבין את הרמז והרשימה התפלגה שוב לשתי מפלגות.ליברמן שוב הרויח והליכוד שוב הפסיד.אבל כשהבחירות דופקות בפתח ומטריית הליכוד כבר איננה,הרי שליברמן צריך לעשות צעד נוסף למעלה ולא להימחק,כמו שעלול למשל להיות גורלם של ציפי לבני ואפילו יאיר לפיד.

    העמדה הפרגמאטית החדשה – של שתי מדינות במחיר הפסקת השיווק של "ארץ ישראל השלימה",תפתח בפני ליברמן שוק חדש של אזרחים שאינם מיוצאי חבר העמים ומעוניינים להצביע ל"מפלגה ביטחוניסטית" וקשוחה,אבל לא ימנית מדי.שינוי העמדה הזו – של נסיגה מרעיון "ארץ ישראל השלימה",יחזיר אליו את הדור החדש של יוצאי חבר העמים שאיננו עוד ימני וגם לא עדתי,אבל מעוניין בשינויים דתיים(כדי לקרוא לעצמו "יהודי"),אותם ליברמן מציב בראש מעייניו.העמדה החדשה של ליברמן תותיר אותו בצל מתקפות העבודה והשמאל שימוקדו בעיקר נגד הליכוד וה"בית היהודי",ואילו הוא יוכל להציג את עצמו כ"פשרה פוליטית". והרי אותו ליברמן כבר היה ב"סרט הזה" כאשר הוא ישב ב"ממשלת מרכז – שמאל"(בהיותו "מפלגת ימין קיצוני"...)עם "קדימה" ו"עם "העבודה",בימים שהליכוד של נתניהו היה באופוזיציה...

ולאום מלאום יאמץ

בס"ד

         ולאום מלאום יאמץ / הרב אליהו קאופמן

      בהמולה הגדולה סביב "חוק הלאום" לא נשמע קולן של המפלגות החרדיות,למרות שהן כביכול מסווגות ב"אגף הימני של המפה הפוליטית".לא במקרה השקט הזה ממשיך לשרור,ומצידן גם שהחוק הזה לא יעלה משום שמצבן הוא המסובך ביותר רעיונית מכל המפלגות בפרלמנט,אם אמנם יעלה החוק הזה להצבעה בפרלמנט הישראלי.דעתן של מפלגות הימין והימין הדתי - לאומי ברורה וידועה,ולדידן הדגשת ה"לאומיות"  האתנית היהודית,כגורם העיקרי לעיצוב המדינה,הינו מבורך.על פי תפיסתן של מפלגות הימין  הרי שה"לאומיות" היא עיקר היהדות והיא זו שצריכה להתוות גם את הדמוקרטיה במדינה.לדתיים הלאומיים אין שום בעיה אפילו בהתנעת הלאומיות לפני הדת,שמשום שעל פי תפיסתם הרי שה"לאומיות" הציונית היא בבחינת אתחלתא דגאולה".גם הירידה ברמת ה"גיור" של בני העממים החדשים איננה מכשול לפני הכיפות הסרוגות,שאמונתם בנויה על כך שההצטרפות בן הניכר ליהדות איננה רק לדת אלא גם ל"לאום",שמרכיביו אינם רק דתיים אלא גם חילוניים ונכרים.יש להניח שלא במקרה הסכימה גב' לבני לאמץ את החוק הזה,שהרי מבחינה רעיונית דעתה איננה נוגדת את הרעיון ה"לאומי" - שבארץ ישראל צריכה להתקיים מדינה שתמיד רוב תושביה יהיו יהודים עפ"י הגדרה אתנית,ויובאו ע"י "חוק שבות" ו"חוקי גיור" קלים שבקלים,כדי לשמור על הרוב ה"יהודי".מסתמא שגם מפלגת העבודה ואפילו מר"צ אינן מתנגדות רעיונית לחוק בשתיקה אבל בגלל רצונן לשמור "חזות ליבראלית" מול העולם המערבי,ואף הערבי,הן מעדיפות שחוק כזה לא יעלה.והרי מפלגות העבודה ומפ"ם(כיום חלק ממר"צ)הן אלה שהקימו את המדינה הזו,שעניין "מדינת הלאום" היה חלק ממעשיהן,כבר מלפני הקמת המדינה.

      אבל ההשקפה החרדית איננה כזו של הדתיים הלאומיים,ובודאי שלא כשל הימין,המרכז ובמיוחד השמאל הציוני.במידה מסוימת הרי שההתנגדות החרדית לחוק המוצע- בנקודה התיאורטית,צריכה להיות נוקשה יותר אפילו מההתנגדות הערבית.ביהדות החרדית מעולם לא היתה הסכמה לקבל את עניין ה"לאום".ההשקפה החרדית באירופה,והתורתית במזרח,לא ראו ביהדות אלא דת.לבד מעירק ומתי מעט במצרים ובאלגי'ריה ,הרי שביהדות המזרח לא היה קיים המושג "חילוניות" עד בואם לארץ ישראל,ואילו "תרבות יהודית" בארצות האסלאם הייתה אך ורק הדת היהודית.עד לעלייתם ממש.בקרב שבטי יהודי המזרח היו מוצאים מחוץ למחנה מחללי שבת ואילו על עניין "התבוללות" לא נשמע מעולם.ואילו באירופה נלחמו החוגים החרדים נגד ההשקפה שהגדירה את עצמה "לאומית"תוך הכללה בתוך עם ישראל גם כאלה שאינם שומרים מצוות מתוך הסכמה ורשות של שומרי המצוות.נקודה זו הייתה הרקע לפרישת ה"מזרחי"(הדתיים לאומיים) מהאורתודוכסיה החרדית.החרדים האשימו את ה"מזרחי" במתן לגיטימציה לחילוניות יהודית מרצון ומלכתחילה,דבר שנוגד את ההשקפה התורתית של "ישראל ערבים זה לה",בעניין הערבות של יראי ה' ושומרי תורתו לכל הסכמה מצידם לאי קיום מצוות של חלק אחר מהעם היהודי,דבר שגורר עונש שמימי,וחס ושלום,אסונות ומכות גם על שומרי התורה והמצוות.

     המושג "לאום" ביהדות הוא הפוך מהמושג "לאום" בקרב החילוניים.בתשובתו של שם לרבקה אימנו על עניין התרוצצות הבנים בקרבה(פרשת "תולדות" ב"בראשית")נאמר כי "לאום מלאום יאמץ".הפירוש התורתי למילה "לאום" הוא "דת".הכוונה כאן היא שהדת היהודית(זרע יעקב אבינו)תהווה את המורה דרך לדת הנוצרית(עשיו ביהדות פירושן "נצרות").אבל בעברית של בן יהודה הפכה המילה "לאום" לנרדפת למילה הגרמנית "פאלק" או למילה האנגלית "ניישן" וכו',בשפת העמים.המושג הגויי "לאום" - שהעברית של בן יהודה העתיקה אותו,מתכוון לקבוצת אוכלוסיה שהקשר בינה הוא אתני בלבד ואילו האמונה הדתית יכולה להיות שונה בקרב בני הקבוצה האתנית.מכאן שמושג זה היא הפוך מה"לאום" ביהדות - שפירושו קשר של אמונה דתית בלבד,ואילו מי שיצא מהקשר הזה השתמד(עפ"י היהדות).ביהדות אין מקום לאתניות ללא דת ולראיה אפשר למצוא באנוסים בחצי האי האיברי(ספרד ופורטוגל)ובכת ה"דונמה"(ביוון ובטורקיה),שדורות על גבי דורות הם מתחתנים על בסיס אתני שמקורו כצאצאי יהודים שהשתמדו,אך דתם נוצרית או מוסלמית.

     למפלגות החרדיות ברור לגמרי כי המושג "מדינת הלאום" הוא עוד דחיפה של העם היהודי מדתו לעבר היותו "גוי ככל הגויים" והכנסת נכרים לקהל ישראל ללא קשר ליהדות,וכדי לבוללם אתנית,במסגרת הקמת ה"עם החדש".אי לכך היה עליהם לקום ראשונות נגד החוק הזה,ואפילו לקרוע קריעה.אבל מנגד,הרי שיציאה נגד חוק כזה תעמיד אותן בצד אחד עם המפלגות הערביות,וכמי שחשובה להן ה"תדמית הקונצנזואלית",הרי שנראה שגם הפעם הן תעדפנה לוותר על עקרון יהודי השקפתי כדי לא להזדקק אח"כ להסברים מיותרים. בש"ס גם יודעים שחלק ממצביעיהם אינם חרדים אלא מסורתיים שעניין ה"לאום" עפ"י הימין הוא עיקר הבנתם ולא עניין ה"לאום" עפ"י היהדות,ואם יצביעו ח"כי ש"ס נגד החוק הרי שהם צפויים לבריחת קולות, דבר שבלאו הכי צפוי לש"ס בקרוב. אפילו ב"יהדות התורה" פוחדים מבריחת קולות ה"חרדים החדשים" לעבר הליכוד,ואפילו לכיוון "ישראל בתינו"!

      את בסיס ההשקפה החרדית הזו - נגד ה"לאומיות" המודרנית,לא יוכל שום "פוסק דור" וגדול בדורנו לשנות משום שהיא עוצבה מאז הענקת התורה בהר סיני,לעם ישראל,ובדורות האחרונים ההשקפה הזו ננעלה הרמטית ע"י ה"חפץ חיים", הרב עבדאללה סומך,ה"בן איש חי",ה"כף החיים",כל האדמו"רים שלפני השואה, הרב יעקב מוצפי,ה"סבא קדישא" אלפנדרי,ה"בבא סאלי"  והחזון אי"ש".אין ספק ששותפותן של המפלגות החרדיות בניהול השלטון במדינת הלאום הציונית אינו עניין מה בכך ונראה שגם הפעם הן לא תעמודנה בנטל ההשקפה היהודית התורתית אלא שח"כיהן ישהו במזנון או בשירותים בזמן ההצבעה על החוק החדש.

האנתרופולוגיה של התרת הדם

בס"ד

       האנתרופולוגיה של התרת הדם / הרב אליהו קאופמן

    במאי 2014 פרסמתי כאן מאמר בשם "הסתה אינטלקטואלית ואקדמית" ובו תיארתי כיצד גורמים "אקדמאים" מסיתים בצורה "אינטלקטואלית" נגד היהדות ונגד החרדים עד כדי התרת דם של ציבור שלם. הדוגמא שלי התמקדה בכנס יהודי ערבי שנערך באותו חודש באוניברסיטת חיפה - בחסות ה"מרכז היהודי ערבי",ובו הסית פר' סמי סמוכה נגד הציבור החרדי - לעיני פרופסורים ואקדמאים ערבים,בטוענו כי "על פי הסקרים" הרי שהציבור הקיצוני ביותר נגד הערבים הם החרדים.לא אחזור כאן על טיעוני כנגדו - שהתבססו בעיקר על הטענה שכאשר מאשימים קולקטיב שלם בהסתה, או בכל דבר שלילי אחר, הרי שזו גזענות שמטרתה להוכיח כי החרדים והדת היהודית הם הקיצוניים כלפי הערבים.כמו כן הזהרתי כי הדבר גורם ויגרום רק להתרת דמים של יהודים חרדים.

     לטבח שהתרחש בשכונת הר נוף בירושלים סיבות רבות אבל בטוחני שלהסתות ה"אקדמיות" הללו יש להן  גם כן מקום נכבד בתוצאת הדמים.האקדמיה הישראלית - בעיקר השמאלית (אך גם הימנית...) הפכה את הקונספירציה ש"הדתות הן מקור לסכסוך ולשפך דמים" לתזה שאין עלייה  עורערין.בעיקר יורים אותם "אקדמאיים" ממדעי הרוח והגשם את הבליסטראות האנטי דתיות שלהם כלפי היהדות,ובעיקר כלפי החרדים.כמו תזות קונספירטיביות רבות,כך גם התיזה הקונספירטיבית הזו מוגנת בחומה בצורה של כזב ולכן לא פלא שעיתונים "ליבראלים" (ו"הארץ" בראשם...)מסרבים להביא מאמרי דו קיום של חרדים שאינם צועדים בשבילים ה"מודרניים" שלהם.המטרה ה"אקדמית" של אותם חוגים "ליבראלים" היא להוכיח כי החרדים והיהדות האורתודוכסית הרדיקלית הם הקיצוניים כלפי הערבים,ולכן כל שביב של דעה חרדית לדו קיום מוסתרת מעיני הקוראים.

    למרות שידוע כי הדתיים הלאומיים למשל,הם קיצוניים הרבה יותר מהחרדים ביחס לערבים הרי שאותם אנשי אקדמיה שמאליים מעדיפים להסית נגד החרדים מתוך עניין של הסתת דה לגיטימציה נגד ההשקפה החרדית - חברתית,שלדידם מהווה סכנה קיומית לחברה המתבוללת שהם יצרו.

    הציבור הערבי בישראל ובשטחים(ואף במזה"ת ובעולם...)מקבל את האינפורמציה ה"אינטלקטואלית" הזו בכתב,במפגשים אקדמאיים ובעצרות עממיות ,ומאחר שהדברים נאמרים לערבים ע"י "בני בריתם" מהשמאל הרי שעבורם זו לא פעם אמת מוחלטת.אי לכך לא פלא שהציבור הערבי בעיקר מוסת נגד החרדים ורואה בהם את הקיצוניים.לא פלא הוא שבחו"ל המתנחלים הקיצוניים של הימין הדתי לאומי מוצגים כ"חרדים" ולא פלא הוא שרק "נטורי קרתא" נתפסים כ"מתונים" אך גם כקיקיוניים,ומכאן שרוב רובם של החרדים הם בעיני הערבים והעולם לאומנים שבגללם בוער המזרח התיכון.התקשורת הישראלית החילונית מלבה את האש הזו מתוך שנאתה לדת היהודית במיוחד ולצערנו התוצאות הן הרות אסון.

     אינני בא להגן כאן על כל הקשת החרדית ולצערי הרב בדיסאינפורמציה הזו אשמים לא מעט העסקנים החרדים שעדיין לא בנו גשר להדברות עם המנהיגות הערבית ,בימים שלא רק השמאל והמרכז מקיימים דיאלוג עם הפלשתינאים,אלא גם גורמי ימין,ובראשם הליכוד.המנהיגות החרדית פוחדת מהצל שלה בנושא הזה,ובעיקר מהפסד קולות לימין ה"סרוג" וגם לימין החילוני,אם ינהלו החרדים מו"מ ישיר עם הערבים. אם המנהיגות החרדית הייתה יוצאת במלחמה משפטית ובינלאומית נגד מתירי הדם ה"אקדמאיים" וה"אינטלקטואלים" הללו,הרי שהרבה צרות היו נמנעות,ואולי היו נחשפים לעיני הציבור אותם מתירי דם ומסיתים שמסתתרים אחרי תארים אקדמיים למדעי הרוח והגשם.אבל הפוליטיקאים החרדים הם קטני קומה ורובם נתונים בידי המניפולציות החילוניות,ולכן אין מי שיקום ויוכיח כי "אין לי אחות".

     כאשר בודקים היטב בהיסטוריה העולמית מגלים שדווקא ההשקפות ההיסטוריות ה"מתקדמות" של אותם "ליבראלים" חילוניים וכופרים הן שהביאו למלחמות ולשפך הדם כמו רעיונות הפשיזם,הנאציזם, הלאומנויות למיניהן וה"דיקטטורה של הפרולטריון" הסוציאליסטי והקומוניסטי.לא פלא הוא שבישראל לא לומדים באקדמיות את ההיסטוריה של יחסי היהודים והערבים שלפני 1918.לפני זמן קצר נוכחתי בבורותם של לא מעט פרופסורים ו"היסטוריונים" ישראלים בכל הכרוך ליחסי יהודים וערבים מכיבוש הארץ ע"י הערבים ועד 1918.גם ההיסטוריה היהודית בארצות האסלאם מלומדת בזעיר אנפין.הסיבה לכך היא מאוד פשוטה:עד שנת 1918 היו היחסים בין יהודים לערבים במזה"ת ובארץ ישראל בנויים על הבסיס הדתי ולא האימפריאלי ו/או הקולוניאלי ולכן להיסטוריוגרפיה הציונית הימנית- אך גם השמאלית, אין שום סיבה לערוך השוואות מי היה יותר אויב השלום,האם היו אלה הדתות או אולי ההשקפות החילוניות שהובאו מאירופה הסוערת והמלחמתית.אינני בא לערוך כאן אידיאליזציה של החיים טרום בוא הבריטים והציונות,אך בטוחני שמערכת היחסים שלפני בוא הרויזיוניזם  הלאומני והסוציאליזם האימפריאלי הייתה פחות גרועה תחת בית הדין השרעי, תחת כמרי הנצרות (של ארץ ישראל) ותחת חכמי ישראל הדתיים.

     

...כשהשב"כ,הצבא והמשטרה עובדים בנפרד

בס"ד

 כשהשב"כ,הצבא והמשטרה עובדים בנפרד.../ הרב אליהו קאופמן

      כשנחשפה השבוע פרשת המריבה בין ראשי השב"כ והצבא טולטלתי אחורה – לפחות כשלושים ושתים שנה,במנהרת הזמן ה"ביטחונית".זה אירע בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת וזה הסתיים בשנת 1982.משנת 1978 ועד שנת 1982 שימשתי סוכן ש"ב(שירותי הביטחון)בארגון השמאל הקיצוני הטרוצקיסטי ששמו היה "אוונגרד –  ברית הפועלים". קודם לכן הייתי פעיל בשמאל הציוני של "מוקד" ושל"י.הגיוס שלי בא בתוך שירותי הצבאי,היישר מלשכתו של הרמטכ"ל דאז,רב אלוף רפאל איתן (רפו'ל).לי – כציוני דאז ,נראה היה,באותם הימים,די טבעי לפעול נגד ארגון ששלל את קיומה של המדינה,גם אם ציונותי הייתה שמאלית.והנה באמצע התקופה הזו הגיע אלי חבר בשם אלי אברהם משכונת "יד אליעזר" בנס ציונה וביקש עזרה ממני ומהארגון בהיותו עריק נמלט מצה"ל, על רקע סירובו לשרת בצבא מטעמי קיפוח עדתיים.מאחר ולא יכולתי לומר לו את זהותי התחלתי לסובבו בדירות של חברי הארגון.הללו לא אהבו את הרעיון והם פחדו מכך שהש"ב יסבך אותם בצרות.אי לכך ניסינו להגיע להסגרתו כחוק ואומנם ח"כ המנוח סעדיה מרציאנו משל"י והעיתונאי יחזקאל אדירם מ"ידיעות אחרונות" סייעו לנו להסגירו כחוק ולהגיע עם צה"ל לפשרה בעניין עונשו. עלי לציין שבכל אותה עת הדבר דווח על ידי למפעילי וכל הצעדים הללו אושרו על ידם.

    כשהלה נכנס לכלא הבינו בצבא כי הוא היה בקשר עם ארגון שמאלני קיצוני(כנראה מפליטות הפה שלו...)ולכן הם ביימו(דרך המשטרה הצבאית)בריחה בעבורו,בסיוע של אסיר אחר בשם מאיר בדוסה,שהיה גם סוכנה של המשטרה הצבאית,כדי לחקור האם אין מאחורי אברהם ארגון רעיוני שמסייע לעריקות מצה"ל. כך ברחו השניים –  ביוזמת בדוסה,מפרצה שהמשטרה הצבאית הכינה עבורם.אברהם שוב החל להסתובב בדירות שלנו והפעם עם בדוסה.הארגון נכנס ללחץ אבל השניים הוסתרו אך ורק ליום או יומיים ועברו לדירות האחרים.בסיום הסריקה נאסר אברהם – עפ"י מידע של בדוסה,וההסכם עם הח"כ והעיתונאי בוטל משום שבבריחתו אברהם היה הראשון שהפר אותו, כביכול.בדוסה הגיע אלי שוב והפעם עם בחור דרום אמריקאי בשם פדרו –  משום שבמשטרה הצבאית חששו שבגלל מוצאו המזרחי של בדוסה,הוא מחפה מעט על אברהם.אח"כ נעלמו השניים מהנוף.עלי לציין שגם בשלב זה דיווחתי הכול לש"ב אך הם טענו כי הם אינם יכולים להתערב בסיפור משום שהם אינם עובדים עם המשטרה הצבאית,משום שהאחרונים הם "ילדים שאי אפשר לסמוך על מהימנותם".הם אפילו התבדחו איתי וטענו כי פדרו מסר שאני הוא האיש האידיאולוגי מאחורי קבוצת הארגון ורעיון הסירוב.ואח"כ הוסיפו – "אתה רואה באיזה ילדים מדובר"?

   בשנת 1982,בהיותי בשנת למודי הראשונה באוניברסיטת חיפה,נפלו עיני על ידיעה עיתונאית  שבה נמסר על מעצרם של חברי תנ"צ (תנועה נגד צה"ל).לא ייחסתי לכך חשיבות עד שהגעתי לשמו של אלי אברהם ושל הארגון "אוונגרד".אז התחלתי לקשר הכול וצלצלתי למפעילי לשעבר.הללו טענו כי לא יאונה לי שום רע ולא איעצר,אך מנגד הם טענו שוב שאינם יכולים להתערב ולומר למשטרה ולמערכת המשפט שלא הייתה כאן שום התארגנות רעיונית,משום שהם לא סומכים על המודיעין של המשטרה ביחס לעילום זהותי וזהות אחרים בארגון,שעבדו עימם.ימים אחדים אח"כ נעצרו עוד חברים מ"אוונגרד" ומאוהדיו(גם כאלה שכבר פרשו מסביבתו),ואילו בבית המשפט עמד אדם בשם מוני יקים וצעק כל הזמן "הידד לתנ"צ",כשהמשטרה ובית המשפט אינם פועלים נגדו.ח"כ דהיום,בנימין בן אליעזר,הזהיר אז פעילים חברתיים,ובראשם דר' מאיר עמור (כיום בקנדה),כי "מוני יקים הוא סוכן משטרתי".

   בשלב מסוים כינסתי מסיבת עיתונאים בבית העיתונאים בת"א עם כתבת הפלילים דאז של "ידיעות אחרונות" –  סימה אלה.בפגישה השתתפו לצידי גם חברי מוטי לוי משכונת התקווה ויובל שמש (חברו של אלי אברהם).מוני יקים הובא על ידי לשם כדי להכחיש את קיומה של תנ"צ,וכי כל זעקותיו היו רק כפרובוקציה אנטי ממסדית.כשהגענו לשם הכחשנו את כל עניין תנ"צ ודברנו על כך שאלי אברהם היה עריק מסיבות חברתיות על דעת עצמו,וכי גם הוא לא ניסה להקים תנועת מרי אלא בסה"כ חפץ היה בשחרורו האישי בלבד.מוני יקים פתאום פלט שוב תנ"צ,וכשהפנינו אליו את מבטינו הוא ניסה לחייך שזו בדיחה,ואח"כ החליף מבטי קריצה עם סימה אלה.בפגישה גם העדתי כי ח"כ צרלי ביטון מחד"ש יוכל להוכיח כי הכול בדותה. למחרת היה כתוב בעיתון כי "תנ"צ קיימה מסיבת עיתונאים" וכי צ'רלי ביטון עמד מאחורי ההתארגנות.כמו כן נכתב כי צפויים מעצרים נוספים,ומאחר ועד אז נעצרו כל אלה שאברהם ביקר בדירתם בבריחותיו הרי שחשתי כי רק אני הבא בתור.צלצלתי לגב' אלה ושאלתיה לפשר העניין.היא כמובן טענה כי המשטרה עדכנה אותה שאנחנו תנ"צ.ואז שאלתיה מדוע ישבה עימנו בכלל,כי הרי זימנו אותה לשם הכחשה,שאותה היא לא הזכירה בכלל? "תכתוב למערכת",היא ענתה.  מיד אח"כ צלצלתי למפעילי והודעתי להם שלא אחכה למעצר הצפוי אלא אגש מיד לעו"דים של הנאשמים ואציע את עצמי כעד הגנה עם כל מה שאני והם באמת יודעים. המפעילים לשעבר נדהמו מדברי וביקשו שאצלצל אליהם בעוד מספר שעות.ואומנם לאחר מספר שעות הם הודיעו לי כי התיק יסגר למחרת,וכך אומנם היה.

     אילו לא הייתי עושה את הצעד האמיץ שלי,ולא הייתי פונה בתקיפות למפעילי - תוך ההודעה על כך שאהפוך לעד הגנה,הרי מי יודע כמה שנים היו יושבים אח"כ אנשים חפים מפשע על פשע שלא בצעו מעולם!הפרשה הזו גרמה לי לחשוב היטב על עניין ה"ביטחוניזם" הישראלי ועל זכותו. משהתחלתי לשמור תורה ומצוות התחלתי להבין דברים חדשים בכל הנוגע למי שומר על עם ישראל ודואג לביטחונו האמיתי ,ובשנת 1996(לאחר פרשת ה"שמפניה" של אבישי רביב והארגון הפיקטיבי "אייל")חשפתי את כל הפרטים סביב עברי כדי שיראים ושלמים יבינו טוב את מה שאברהם אבינו הוריש לנו:"אם אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני".במקום שהקב"ה ויראת ה' אינם הדבר היחיד והמוחלט בשיקולו של האדם הרי שפרשיות כאלה – כתנ"צ וה"אי תיאומים" ימשיכו לרדוף אותנו.יתרה מכך,במקום שאין התורה עיקר הרי שיהודים ימשיכו להזדקק ל"ביטחון" בע"מ ולא יבינו "על מה באה עלינו הצרה הזו"?

   קיבלתי את רשות העו"ד שלי לספר את הסיפור,ואני חושב שחשוב שהעניין יסופר על רקע הבעיות כיום בין ראשי הצבא לשב"כ,ובמיוחד כדי שאנשים לא ישבו בעתיד בכלא עשרות שנים,על לא עוול בכפם,אף אם עמדותיהם חורגות מה"קונצנזוס" הישראלי.בואו וניזכר כי בלא מעט פרשיות(כמו מע"צ וברנס למשל...)טענו הנאשמים כי להד"ם ואחרי ששוחררו לאחר שנות ריצוי העונש אומנם התגלה כי צדקו.אם באמת רוצים להוציא מעז מתוק חייבים פעם אחת ולתמיד לקבוע בחוק ו/או תקנה כי הגנה על חפים מפשע עומדת מעל כל שיקול "ביטחוני",שהרי המדינה נועדה לפרט ולא הפרט נועד עבור המדינה,כבמשטרים פשיסטיים קיצוניים.

  

   

כפיים – על תסמונת הכאפייה והכיפה

בס"ד

 כפיים – על תסמונת הכאפייה והכיפה / הרב אליהו קאופמן

      הפרלמנט הישראלי – בהשוואה לעמיתיו בעולם,הוא אולי בין הצבעוניים ביותר,אם לא הצבעוני מכולם.בכל קדנציה ישנם שם  כוכבים של שביט ממש,ותמיד ישנו גם אחד שמאיר כפליים.לפעמים אותו שביט מחזיק קדנציה אחת אך לא פעם הוא זוכה לעדנה גדולה יותר,ואנחנו פשוט רק מרויחים מההצגות הללו.ישנם כוכבים כאלה שכוכבנותם היא לעג לאינטליגנציה,ישנם כאלה שכוכבנותם היא פשוט מנה כפולה ומכופלת של שנינות,וישנם כאלה שהם שני הדברים גם יחד.מירי רגב שייכת לסוג השלישי.

      ישנם רגעים שאתה אומר לעמך כי האישה הזו פשוט מייצגת בדיוק את הפאן החיובי של העממיות, וישנם רגעי שפל שהאישה הזו נתפסת לאלימות תיאטראלית, שזו בושה לסובלנות ובושה שהיא מכהנת כפרלמנטארית.מחד גיסא הרי שהגב' הזו רגישה לצרכי העם והיא רחוקה מהתנשאות,אבל ישנם רגעים שגם הסטריאוטיפ של ארצ'י בנקר האגדי מחויר מול מעלליה.בדיוק כמו שהיא יודעת להינשא לגבהים של הבנה ועמקות פוליטית בנושאים מגוונים כך היא גם נתפסת לילדותיות בנושאים אחרים,ואז כמובן שגם לא פעם כולם טוענים שהיא נגועה בגזענות ושנאת האחר.וכמו המשפט האחרון,הרי שכך אירע לה השבוע בפרשת הכפייה של ח"כ באסל מבל"ד.זה לא מדויק לומר שהיא הייתה גזענית בפרשה הזו, אלא שזה יותר קשור היה לצד הילדותי שלה, שנובע מראיית צל הרים כהרים,ולפעמים גם כהרי געש.

     בסך הכול יתכן שהיא באמת צדקה בטענתה כי הכפייה שעטה ח"כ באסל הייתה לצורך מחאה ולא לשם לבוש ממש.בטוחני שאם גב' רגב הייתה מכהנת בפרלמנט לפני כמהה עשרות שנים – כשח"כים ערבים ודרוזים היו עוטי כפיות באמת ובתמים כפריט לבוש שכיח,אזי, היא לא הייתה מקימה אז מהומה כזו,ועוד על מאומה בזו.אבל כיום הח"כים הערבים רחוקים מהכפיות, וברור היה שלאחר אירועי כפר קנא הרי שלבוש כזה יסמל יותר מחאה מאשר אופנה עממית שחוזרת לדוכני המכירות.

      אבל באמת,מה רע במחאה של מי שמיצג מיעוט אתני,דתי ופוליטי- ואולי אפילו חברתי? וכי זו המחאה הפרלמנטארית היחידה שהייתה בפרלמנט הישראלי מאז הקמתו? ברור שלא.היו שם כאלה שדיברו אל הקיר, והיו גם כאלה שהביאו מצרכי מזון לדוכן הנואמים – נאשמים, ולא מכבר הייתה שם גם קבוצה של ח"כים לאומנים – חרדים שכפתה את עצמה לדוכן משום שרצו לגייסה עבור קיום התוצאות הביטחוניות של הסתתה הלאומנית.ואפילו היו גם כאלה שקרעו את תעודות הזהות שלהם ואחרים שקרעו הצעות חוק שכבר עברו.אז רבותי היקרים,מסתבר שח"כ באסל היה ראוי לפרס של המחאה המנומסת ביותר מכל שאר המחאות הפרלמנטאריות שהתקיימו עד היום.אבל גב' רגב לא אוהבת את המצב שמישהו מוחה בצורה אינטליגנטית ולא באופן בוטה.ולכן גב' רגב חייבת לחשוף את פרצופו של המוחה ויהי מה,גם במחיר השפלתה שלה ולא שלו.לזה לא קוראים דווקא גזענות אלא ילדותיות.

      והנה יו"ר הפרלמנט – ח"כ יולי אדלשטיין ענה לגב' ממפלגתו בלשון ציורית,שעל פניה אינני יודע אם ההשוואה הזו כל כך טובה.הוא לקח את הכיפה המסמלת דת ואמונה – והמונחת בקביעות על ראשו של כל יהודי דתי(כמותו למשל...),והשווה אותה לכפייה של חול,שמקסימום מסמלת כמחאה את העממיות הערבית ותו לא.אפשר היה דווקא לתת דוגמאות אחרות – כמו תליוני המגן דוד של יהודים, ולהבדיל תליוני הצלב הנוצרים, שענידתם סמלית לחבישת הכפייה ע"י הרבים.אבל אם יורדים לעומקה של ההשוואה האדלשטנית הרי שהאיש אמר דבר כל כך עמוק,שלדעתי גם הוא לא הבין את אמירתו.

      ישנם יהודים חילוניים שעבורם ה"מסורת" המייצגת שלהם היא לחבוש כיפה לא משום דתיותם אלא כ"קונטרה" לאחרים,כדי להתריס דרכה סמל מסוים ,שהוא דווקא אינו דתי.כך למשל הקונסרבטיבים – להבדיל מהרפורמים,חובשים לא פעם את כיפותיהם לא משום שהם מסכימים לראות בכיפה סמל דתי משלהם,אלא כדי להוכיח ליהודי האורתודוכסי שאין לו בלעדיות על הדת היהודית בחבישת הכיפה.וישנם חילוניים רבים – מחוגי הימין במיוחד(ובמיוחד זה הקיצוני...),שחבישת הכיפה שלהם איננה דתית אלא לאומנית,ודרכה הם מציגים את השקפתם על "ארץ ישראל השלימה",על העלייה להר הבית,על היותם בעד טרנספר לערבים ועוד הרבה נושאים לאומנים אחרים,שלא רק שאינם נושאים דתיים אלא שהם אף כנגד השקפת הדת וחוקיה, אלא שייכים לחוקי "דת" שהם המציאו,וכדי להוכיח ש"דתם" לא פחות דתית מהאחרים הם חובשים את הכיפה.ביטוי להלך הרוח הזה נתן לא מכבר שר הכלכלה – מר נפתלי בנט,שטען כי חבישת הכיפה שלו התחילה מרצונו לתת לגיטימציה דתית להשקפותיו הלאומניות בעניין ארץ ישראל וערבייה.החבישה הזו של הכיפה – כבנט וחבריו,הרי שהיא זו מעניקה ליהדות(בארץ ובחו"ל גם יחד...)צורה כה פונדמנטליסטית מבחינה לאומנית,שלאחריה כולם מאמינים כי היהדות דוגלת במלחמת דת.

      בנקודה הזו – של חבישת הכיפה כמחאה קונסרבטיבית או לאומנית,ולא כדתית,הרי שצדק ח"כ אדלשטיין כשהשווה את חבישתה לחבישת הכפייה של הח"כ מבל"ד,בעידן שהכפייה כבר איננה עוד לבוש כה עממי,שגם אינטלקטואלים וח"כים ערבים חובשים אותה.ובאמת ,דומה חבישת הכפייה הלא אופנתית כמחאה לאומנית,אצל ח"כ באסל, כחבישת הכיפה אצל השר בנט,אף היא כמחאה לאומנית ולא כמנהג דתי.

    

?מדוע הם פוחדים מהתקשורת

בס"ד

        מדוע הם פוחדים מהתקשורת? / הרב אליהו קאופמן

     כאשר יעלה "חוק ישראל היום" להצבעה טרומית בפרלמנט הישראלי ניווכח כי המפלגות החרדיות – "יהדות התורה" וש"ס,תיעדרנה מההצבעה.כך לפחות מסר ח"כ משה גפני לרדיו "קול חי",עוד ערוץ שמשתדל להיות לויאלי לעסקנים החרדים,במסגרת ה"סטאטוס קוו" הצפון קוריאני,ששולט בתקשורת של היהדות החרדית,וביד רמה ונוקשה.לא לחינם שתי הכנופיות החרדיות  בפרלמנט הישראלי מאוחדות דווקא בעניין אי התערבותן בהצבעות שכרוכות סביב התקשורת הישראלית הכללית.

       למעשה הכול היה צריך להיות הפוך מבחינת האינטרס החרדי והיהודי.הדת היהודית והחרדים הם למשיסה בידי התקשורת החילונית המתחזית ל"כללית".מעטים הם העיתונים והאתרים הנוהגים בהגינות כשהם מסקרים אירועים חרדים או נושאי יהדות.העיתון "ידיעות אחרונות" – זה שהעלה את החוק להעלמת "ישראל היום",הוא אולי חוד החנית נגד היהדות החרדית ונגד ההשקפה התורתית,ולא פעם הוא לא שם ליבו לעניין של "אתיקה",וכשהיה מדובר ביהדות החרדית הוא כינה אותה שוב ושוב בגוף שלישי,מעין "אנחנו ואתם".והגיע המצב שאותו העיתון אף הוציא לעז ושקרים כמו המצאת סיפור סבתא על חרדית מבני ברק שנאנסה במקווה ונאסרה על בעלה,או אפילו שטען כי הרב אמנון יצחק מסית לרצח חילוניים(שם כבר שילמו שקרניו כסף עקב תביעת דיבה של הרב...).והיו כמובן החשיפות הגדולות נגד עסקני החרדים, ובראשן פרשת אריה דרעי,על כל הצפון בה.והנה ממול ל"ידיעות אחרונות" עומד "ישראל היום",שמיום הקמתו הוא בדרך כלל הגון יותר מכל היומונים החילוניים, בהתייחסותו ליהדות ולחרדים.שלוחי ציבור כנים ואמיתיים באמת – מטעם היהדות החרדית,היו חייבים לתמוך ב"ישראל החום",הן משום שהחוק המוצע הוא אנטי ליבראלי והן משום הגינותו של "ישראל היום".אבל הנה העכברים של "יהדות התורה" וש"ס המהוללה בורחים מן המליאה דרך כל חריץ מצוי כשמתקרב מועד ההצבעה.אז בכל זאת מהי הסיבה לכך?

  העניין הוא פשוט,הח"כים החרדים יודעים היטב כי חטוטרת של עסקאות אסורות טמונה בכיסן,ולכן הם לא מעט מפחדים מכך שמי שלא ייתמך על ידם ייהפך למחרת ההצבעה לחושף השערוריות נגדם.הם כמובן ינמקו את אי הצבעתם בכך שהם אינם חפצים שאח"כ ינקמו בהם,בתקשורת,מבחינה רעיונית,אך כמובן שזו רק קלישאה."ידיעות אחרונות" וחבריו ימשיכו להלום בדת ובחרדים ללא שום קשר לצורת ההצבעה החרדית,אבל העיקר אצל העסקנים החרדים הוא אחר.העיקר הוא שלא יהלמו בם אישית, ובמיוחד בעידן שלדרעי,בניזרי,יאיר לוי וחבריהם נוספו גם פליטי "הולילנד" החרדים כמו רבין, שימחיוף ובמיוחד לופוליאנסקי ה"צדיק".

      לעסקנים החרדים לא תהיה שום בעיה "מצפונית" ביחס לכך שהם לא היו מעורבים בכל הנוגע לעיצוב תקשורת חופשית בישראל.נהפוך הוא,תקשורת חופשית – גם אצל החילוניים,איננה בדיוק משאת נפשם של העסקנים החרדים,שדרך התקשורת החרדית המגויסת שלהם הם לא רק שולטים בציבורם אלא גם ברבניהם,שחלקם בכלל מוכתרים בעיתונות הזו ע"י העסקנים החרדים עצמם.לבד מהתקשורת הצפון קוריאנית,הרי שהתקשורת החרדית בארץ היא התקשורת היחידה בעולם שהמילה "חופשית" היא מילה בזויה וגסה עבורה.שישה עיתונים חרדים(ארבעה מהם יומיים...)הם בעצם ביטאוני מפלגות,שכל מהותם של הביטאונים הללו היא שטיפת מוח והעלמת האמת, ואשר "מקצועיותם" נעה בתחתית של החבית,עד שרוב כתבותיה מועתקות מהעיתונות החילונית,ו"המודיע" למשל התנצל לא מכבר על העתקת כתבה מ"דה – מרקר".יתרה מכך,בין ארבעת  היומונים החרדים("יתד נאמן","הפלס", "המודיע" ו"המבשר")אין אפילו עיתון אחד שאינו מפלגתי(!),ואף השבועונים שייכים למוקדי כוח פוליטיים,כששלושה מהם("המחנה החרדי" ,"העדה" ו"יום ליום")הם ביטאוני מפלגות באופן מוצהר ועם צנזורה על כל שביב של ביקורת אמיתית.גם ערוצי הרדיו החרדים הם למשה מנגנון לשטיפת מוח – ומעניין שהמדינה נותנת ידה לכך,כנראה כדי לנווט היטב את את הציוניזציה והמשמעת ביהדות החרדית, ובמיוחד במפלגות החרדיות.לשום מפלגה פוליטית אין "רדיו ממלכתי – מפלגתי" אלא לש"ס."קול ברמה" הוא ערוץ שטיפת המוח של ש"ס, ולאחרונה הש"סניקים מהערוץ הזה מכים בשטיפת המוח שלהם חלקים אחרים בש"ס,ובראשם את אריה דרעי ואת ההנהגה שבנה מסביבו.שום מפלגה חילונית בארץ,או מפלגה נכרית בעולם,לא זכתה למתנה תקשורתית כזו.גם רדיו" רול חי" נשמע בעקיפין לעסקנים ולפוליטרוקים החרדים הכול יכולים,ובודאי שלא יערכו בו תחקירים וכתבות על שחיתות חרדית,על פרשיות "גיור" וכשרות מפוקפקות שחרדים ובתי דין חרדים מעורבים בם וכו'.ולכן נוח מאוד לח"כים החרדים לברוח מהויכוח האמיתי והליבראלי על קידום העיתונות החופשית בישראל של המאה ה- 21 "לטובת "זכות הציבור לדעת".

אמרי שפר

בס"ד

         אמרי שפר / הרב אליהו קאופמן

    עד כמה רמתו השכלית ויראת השמים של רפאל שפר ("הרב הראשי של רומניה") נמוכות, למדתי שוב בשבוע האחרון. יהודי דתי שביקר ברומניה בסוכות האחרון (תשע"ה) סיפר לי כי ביום הראשון של חול המועד סוכות הוא ביקר בסוכת הפדרציה היהודית ברומניה ונוכח כיצד אותו שפר משתדל לאכול רק ירקות ופירות. מששאל הלה את שפר מדוע הוא אוכל רק ירקות ופירות השיב שפר כי "השחיטה ברומניה היא בספק משום לאחר שהשוחט גומר את עבודתו הרי שהחותמת שלו עוברת לפדרציה והם מחתימים איתה גם בהמות לא כשרות". והנה, כעבור יומיים בלבד שוב ביקר אותו יהודי שם ואח"כ, נכנס היהודי הדתי שוב לסוכה ולמול עיניו המשתאות הוא צפה בשפר האומלל הזה, כיצד הוא אוכל את כל הסעודה שהוגשה לו, כולל אותו בשר שלדעתו "נעלם מהעין" והינו טרף ומנוול. מששאל את שפר לפשר השינוי הסביר החלמאי שפר כי "אמרו לי מהפדרציה שאם לא אוכל את כל האוכל, כולל הבשר, הרי שאני יודח מתפקיד הרב הראשי". זהו גולם שאפילו בספר "עולמו של אבא" אין אחד כזה.

    ואת הגולם הזה הביאו מכולל ה"חזון אי"ש" בבני ברק, והפקידון שמולי'ק קרליץ פרש עליו את חסותו, וביחד עימו הם רוקחים "גרי חלומות". השפר הזה נראה חרדי עם זקן ועם כל אביזרהו. וכל זאת לידיעת אלה שעלולים , חס ושלום, לטעות בו ולהאמין שהנה איש חרדי וירא שמים לפניהם.  

פרשת וירא תשע"ה

בס"ד

      פרשת וירא תשע"ה / הרב אליהו קאופמן

     המדרש כותב כי למעשה סדום ועמורה ובנותיהן לא היו המקום הגרוע ביותר בעולם של אז. אז נשאלת השאלה מדוע דווקא הן נפגעו לעולמי עולמים? אבל המדרש מיד משיב כי הסיבה להיותן הנפגעות המידיות, ובאופן הקשה ביתר, הייתה כי ארץ הכיכר שעלייה ישבו (כיום זהו ים המלח) הייתה חלק מארץ הקודש (ארץ ישראל כמובן...), דהיינו, פלנטרין של מלך. לא ביום אחד הן חרבו אלא לאחר מאות (ואולי יותר...) של שנות קיום רבות. הן לא חרבו כעניות וכמסכנות אלא הן חרבו כערים הפוריות והעשירות ביותר בעולם של אז. דהיינו, שנים רבות הביטו בהן תושביהן ושכניהן והתפעלו מההוד הגשמי שלהן, מהצלחתן החומרית, וכמו לוט גם הם חפצו לדור בהן. הפשעים שהללו עשו לא רק שלא עניינו את המתפעלים אלא לימדום כי למרות הפשעים הללו הן סיפור של הצלחה, ומסתמא שהשם הטוב רוצה בכך, שהרי הרשעים הללו היו דוגמא להצלחה, ואם השם היה חושב אחרת הן מזמן היו נעלמות.

    אבל אותם מתפעלים שכחו רבות –  ואולי גם לא ידעו נסתרות, שהרי התורה עוד לא ניתנה אז ואילו קהילת "שם ועבר" הייתה קטנה ומצומצמת בהשפעתה. אילו ידעו אז יותר תורה אולי היו יודעים כי מן הטמא לא יכול לצאת טוב. אילו למדו אז תורה היו יודים כי "הרוצה להיטמא מסעיין בידו". אילו היה קיים אז ספר "דברים" הם היו מבינים כי הקב"ה מנסה אותם ב"נביא שקר" וב"חולם חלום". אילו הם היו מעמיקים בתורת החיים שלנו, שכיום היא בידינו, הם היו גם מבינים כיצד הקב"ה שולח לרשעים הללו חבל "הצלחה" ארוך כדי שאיתו הם יתלו את עצמם. אבל בימינו התורה חיה ונושמת ואף ניחתה בידי ישראל. אלא שלמרות הכול מסתבר שלאחר שהאברך, או אפילו הרב, סוגרים את החומש ואת הגמרא הם שוכחים את כל השקלא וטרייה של ימינו.

    הציונות קמה לפני קצת יותר ממאה שנה. את פרי הבוסר שלה – מדינת הציונים הצלבנית, היא הקימה רק לפני פחות משישים ושבע שנה. אבל מקורה של הציונות מטומאה קשה – של כפירה ב-ה', ובשילוב עם כת ה"מזרחי" שהשילה את רוב הכיסוי הדתי שלה עבור השתלבותה בטומאות העולם החיצוניות. סדום ובנותיה התקיימו מאות שנים, אם לא יותר והתורה –  כתמרור ובסיס לעם סגולה לא הייתה אז. אבל כיום הציונות עוד לא עברה את גיל השבעים ואילו התורה רחבה מכל יריעה ורק צריך להפוך בה. ולמרות הכול אותו עם סגולה – עם התורה בחיקו, ממשיך להתפעל מ"הצלחת" הציונות הטמאה. אותם "לומדי תורה" ממשיכים להתפעל מ"מדינת ההייטק העולמית, הראשונה במעלה". אותם "מרביצי תורה" ממשיכים להתפעל מה"הצלחה הצבאית והביטחונית" של המורדים ב-ה' ובמשיחו. להבדיל מימי סדום ועמורה, הרי שלחובשי הספסלים בבני ברק, בירושלים ובשאר "ערי התורה" בארץ הקודש ישנה משנה סדורה על מה שהנביא דניאל ניבא כי בדור האחרון יחול הפסוק "ופריצי עמך יעמידו חזון". לדור החרדים המהוללים של ימינו יש את הגמרא על מה שרבי שמעון בר יוחאי אמר על מה שהרומיים תיקנו בארץ ישראל – שלא עשו זאת למען לומדי התורה אלא למען לענג את עצמם ולהתגולל בתועבותיהם הם עשו זאת. ומסתבר שעל דור המתפעלים של סדום ועמורה אפשר ללמד זכות של אי הכרת עומק התורה אבל על הדור החרדי – ציוני אי אפשר לעשות זאת, ומי שיש בידו את התורה ועדיין מתפעל מהרע הרי שדינו בשמים קשה יותר.

    המדינה הציונית יושבת בארץ הקודש , ולהבדיל מסדום ועמורה ושאר ערי הכיכר הרי שהעיר תל אביב כבר קיבלה מכל תועבות העמים את הפרס של עיר התועבה העולמית הראשונה במעלת התועבות בדורינו, דבר שאפילו סדום של אז לא זכתה בכך. ההצלחה הצבאית והטכנולוגית של הציונים פחותה מזו של סדום, בהשוואה לעולמות השונים של השתים. ולכן יש להיזהר שאם לא יהפכו המתפעלים הציונים - חרדים את פניהם לאמת המלומדת ע"י רבניהם כ"תיאוריה" בלבד, אזי, עלול, חס ושלום, להתרחש מה שכבר כתוב בפרשיות ספר "דברים", על הדור האחרון שימצא את ארץ ישראל חרבה כול כולה (ולא רק אזור מסוים כ"ערי הכיר"...) כ"מהפיכת סדום ועמורה", והגויים שיוותרו בה יעידו כי הסיבה לכך הייתה בעצם עזיבת עם ישראל את מצוות ה'.

                                           מלווה מלכה

   השבוע הלך לעולמו הרב שלמה שלוש מחיפה, שהיה "רבה הראשי" של העיר. כדאי כאן לציין כי מותו של האיש – בגיל 71, נגרם לא מעט מיסורי בני אדם ומעלילות שווא שרקמו כנגדו דווקא אנשים שנמנו ו/או נמנים על מפלגת ש"ס, שהייתה גם מפלגתו. הרבה סיפורי זדון על הרב שלוש ועל "התנהלותו הציבורית" הועברו לערכאות המשפטיות והציבוריות ע"י אדם ששמו ישעיהו מלכה שכיהן בעבר (בשתי קדנציות קטועות) כיו"ר המועצה הדתית בראשל"צ. האיש – שמזוהה עם ש"ס, קיבל מהרב יונה מצגר (ובהסכמת הרב שלמה עמר – אחד ממספידיו של הרב שלוש...) –  בהיותם "רבנים ראשיים לישראל", את המנדט לערוך "בדיקה" ברבנות חיפה. מצגר ומלכה ידועים ביחסיהם הטובים ואילו למצגר אח שמשמש... מזכ"ל המועצה הדתית בחיפה. הרב שלוש סיפר לי –  לא לפני זמן רב, כי מלכה זה צלצל אליו ובמתק שפתיים שכנע אותו שיסכים ל"חקירתו" בטענה כי "אנחנו שנינו מרוקאים, ואפילו מאותו אזור במרוקו". אבל אח"כ סיפר הרב שלוש כי הלה גרם לו עוגמת נפש בהתנהגותו המשפילה נגדו, ולימים דיווח מלכה – על פי דברי הרב שלוש, מצגים כוזבים ופליליים נגד הרב שלוש עד שהאחרון הסתבך בלילים, והפיקוח על הכשרות נלקח ממנו. בשנים האחרונות סבל הרב שלוש נפשית מהעלילות הללו ואפילו לא כיבד באמירת שלום את אותו מלכה. הרב שלוש גם יותר משחשד כי האחים מצגר –  בהסכמת ובשתיקת הרב עמר, טפלו עליו את הגהינום הזה.

    זו לא הפעם הראשונה ששמו של המלכה הזה מוזכר בשלילה. זהו עובד תעשיה צבאית לשעבר שברגע שמונה ליו"ר המועצה הדתית בראשל"צ החלו העובדים שם לסבול את נחת זרועו הקפדנית , את צעקותיו הרמות והמשפילות , וגם ברבנים התעמר הלה וביקש מהם להוכיח נוכחות ע"י כרטיס עבודה! כאשר מונה למנכ"ל ה"חינוך התורתי" של ש"ס הוא החזיק שם מעמד מספר ימים בלבד לאחר שהפקידות שם התלוננו על יחס משפיל ביותר מצידו מצידו. גם חתנו סבל ממנו משום שכאשר ביתו של המלכה הזה רצתה להתגרש מבעלה, הרי שהמלכה הזה הפנה אותה לבית המשפט העכו"מי ולא לשום בית דין רבני.

   

אם לא לעת כזו הגעת למלכות

בס"ד

      אם לא לעת כזו הגעת למלכות / הרב אליהו קאופמן

   בימים האחרונים התעוררו מעט ביהדות החרדית לנוכח הפקרת ההלכה החמורה,שלא לעלות להר הבית.דם יהודי היה צריך להישפך כדי שב"עדה החרדית" יפרסמו במאוחר(ובכל זאת, טוב מאוחר מאשר לעולם לא...)מודעה נגד העלייה להר הבית וכדי שהרב יצחק יוסף – "הרב הראשי" הספרדי,יאמר בגלוי בהלווייתו של המנוח שנדרס,הרב בעדני,שהעליות להר הבית גורמות לשפך הדמים הזה.אבל אומר למכובדי כי העליות הללו מזמן היו יכולות לא להתקיים,ובכך היה נמנע שפך דם יהודי בעטיין, וכל זאת  אילו הרבנים החרדים –  ובכללם הרב יצחק יוסף,לא היו ממתינים לרגעים המדממים האלה,אלא עוד בימים שגליק,פייגלין ושאר מטורפי הר הבית ה"סרוגים" עלו להר ועוררו פרובוקציות,היו הרבנים החרדים,לא רק שיוצאים בהצהרות ובמודעות נגד אלא גם מארגנים הפגנות ועצרות נגד,הרי שהמולת פרחחי הר הבית(שחלק מהם קשורים גם לתמיכה בכתות הנוצריות...)הייתה נעלמת והדם היה נחסך. יתרה מכך,בימים שהחרדים נתפסים כהקיצוניים ביותר(לא מעט בגלל התקשורת הישראלית וחלק מחוגי השמאל והמרכז),הרי שזה היה ממש קידוש ה' אם באמצעי התקשורת האלקטרונים בחו"ל בכלל,ואצל העולם המוסלמי בפרט,היו רואים כי יהודים חרדים מפגינים נגד העלייה הזו.בעולם החרדים נתפסים כדת ישראל וגם כיהודים האמיתיים,וכאשר הם שותקים למול מצעדי השיגעון של אנשי הכיפות הסרוגות הרי שהעולם כולו מבין שהיהדות מתירה עליה להר הבית גם במחיר שפך דם.היהדות היום –  בגלל גליק,פייגלין,חוטובלי(זו שרק אתמול נלחמה בפסקי ה"שולחן ערוך"...)וכנופייתם ,נתפסת בעולם כ"דעאש" יהודית - דתית.אילו החרדים היו מפגינים מול העולים להר הבית הרי שהסכנה להסתובב כיהודי – ועוד בקרב אוכלוסיה מוסלמית בעולם,היה מפנה מקומה ללחיצת ידיים של תחילת מהלך של שלום יהודי – מוסלמי ,שמזמן יש לפתחו.אבל כאמור, טוב מאוחר מאשר לעולם לא.

      הרב יוצחק יוסף אמנם נבחר ל"רב הראשי" אבל הוא יודע – בדיוק כמוני,עד כמה השפעתו הדתית יכולה להיות מכרעת בענייני דת במדינה שהדת הפכה ללעג וצחוק ביחסיה עם המדינה.אבל מנגד,מי יודע אם הרב יוסף לא הגיע ל"מלכות" הזו דווקא כדי להשתמש בתוארו נגד קיצוני ה"סרוגים", ואפילו כדי לפרוץ דרך להדברות עצמאית בין היהדות והחרדים לעולם הערבי ולדת המוסלמית.הרב יוסף – כיהודי חרדי ומזרחי,יכול שוב לפרוץ את הדרך שאותה חוסמים הציונים השמאליים והימנים יחד:השייכות וההשתלבות של היהדות כדת והיהודים כעם,וכגורם טבעי במזרח התיכון,כפי שהחרדים האשכנזים והציבור המזרחי היה בארץ ישראל עד בוא הכיבוש הבריטי,שהביא על כידוניו את התנועה הציונית האירופאית והחילונית.

    אני גם שמח על כך שגורמים ליטאים מ"דגל התורה" החלו לצאת נגד הפרובוקציות בהר הבית ונזכרו בהשקפתו של הרב שאך המנוח.אבל עדיין חסרה לי היציאה של חסידות בלזא(שלפני כעשור עוד דיברה על מו"מ עם החמס...)נגד משפחת אלבוים השייכת אליה,בכל האמור והנוגע לעליית המשפחה הזו על הר הבית,וגרימת הפקרת התדמית החרדית למשיסה,כולל סיכון ילדיה שלה.

     עם כל הכבוד להתנערות של כמה מאנשי "דגל התורה" מכל שפך הדמים הזה,הרי שיביטו אנשי המפלגה הזו היטב במעלליהם לפני כשבועיים ויתארו לעצמם מה היה מתרחש כיום בירושלים אילו מועמדם ל"רב הראשי" של ירושלים,שמואל אליהו,מהקיצוניים שב"סרוגים",היה,חס ושלום,נבחר לתפקיד הזה!ואם כבר נגענו בעניין ה"רבנים הראשיים" בירושלים,הרי כשהדם נשפך דווקא קולם אינו נשמע כנגד הפרובוקציות של ה"סרוגים".מסתמא שהשניים מיישרים קו עם ניר ברקת – ראש העיר הלאומני והתומך בעליה להר הבית ולהפיכתו ל"מרכז תרבותי" במקום דתי,ולכן הם מיישרים קו עם פטרונם.על הרב אריה שטרן מה"סרוגים",אינני מתפלא ואינני מלין (על ישור הקו שלו עם ברקת) כי זו השקפתו המוצהרת כל השנים,אבל היכן נעלם הרב שלמה עמר,שרק לפני מספר שנים החרה אחרי הרב עובדיה יוסף נגד העלייה להר הבית?כנראה שההסבה שלו מ"חרדי" ל"סרוג",במסגרת קבלת האפוטרופסות מברקת החילוני והימני,עשתה את שלה במסגרת התפקיד החדש שאליו נבחר על תנאי...

    

העבודה הזרה של ימינו

בס"ד

     העבודה הזרה של ימינו / הרב אליהו קאופמן

    למעלה מעשרים וחמש שנה שנגמלתי מהחיבור למה שנקרא בפי רבים "כדורגל".הכניסה לחיי תורה ומצוות קטפה אותי מהאליל הזה,שמפעם לפעם גובה קרבנות.אני אמנם מנותק היום מאותו "תחביב" שבעבר היה מרכז תחביביי,ולימים גם מקור פרנסתי,אבל מפעם לפעם אני חוזר בזיכרונותיי אל הימים ההם,הימים שבהם הייתי חלק מאלה שהשתתפו בפולחן הכדורגל ו"חוו" את ה"חוויה" המפוקפקת הזו. מה שמחזיר אותי לאותם ימים הן הידיעות על אלימות זו אחרת בארץ או בעולם בגלל המריבה על סמרטוט העור שבגללו שוברים רגליים,עוברים ניתוחים קשים,סובלים ממחלות ולפעמים גם נרצחים. ובכל פעם שאני שומע על משהו חדש בנוגע לאלימות שם הרי שאני מברך הגומל,שאינני עוד חלק מהחוליגניזם הזה.

     השבוע – לאחר הפיצוץ בדרבי הל אביבי בכדורגל,חזרו אלי תמונות וזיכרונות האימים מהימים שאני משתדל למחוק מעברי.וכשאני מעלעל בזיכרוני האי שאני מגיע למסקנה אחת:האלימות בכדורגל איננה חלק מהאלימות הכללית אלא מדובר בדבר נפרד יותר החוזר על עצמו בתדירות גבוהה פי כמה מאלימויות אחרות,ושאין לה רע בשאר מקצועות הספורט,אלא אך ורק במקצוע זה,ובכל העולם.לא כאן המקום להיכנס לניתוח סוציולוגי מהן הסיבות לכך שדווקא הכדורגל מושך את הקזת הדם הגבוהה ביותר משאר ענפי הספורט,אבל זוהי העבודה הזרה הממכרת ביותר.אנו מתקרבים לחג החנוכה ואולי כאן המקום להזכיר כי החשמונאים שלנו היו ראשוני נושאי הדגל נגד תרבות יוון,שממנה נולד לימים משחק הכדורגל.פיצוץ הדרבי התל אביבי – ע"י אוהד חמום מוח של הפועל ת"א,החזיר אותי לאותם ימים רחוקים,בהיותי עוד ילד בביה"ס היסודי בשכונת רמת אליהו בראשל"צ,ואח"כ תלמיד תיכון ברמלה,עד לימים שסיקרתי עבור עיתון "מעריב" את משחקיה של קבוצת הכדורגל הפועל יהוד.נזכרתי לפתע כיצד ילדים,נערים ולימים סטודנטים ומשכילים העריצו עד כדי קללות וטירוף שחקני כדורגל,שספק אם רמתם של האחרונים הייתה לפחות כרבע כוח אינטלקטואלי מרמתם של מעריציהם.נזכרתי בכל הזוועות שכללו קללות ,זריקת אבנים,מכות ,ניבולי פה ועד לרציחות ממש.הייתי נער בביה"ס התיכון ה"מקיף" ברמלה    (באמצע שנות ה-70)כאשר הקבוצה שאהדתי,הפועל ראשל"צ,התארחה בעיר רמלה אצל בית"ר המקומית.הראשונים היו אז במסע של שבעה ניצחונות רצופים וברמלה הם קטפו את השמיני(1:2 על בית"ר רמלה).אלמלא חברי המקומיים מביה"ס הרי שגם גורלי היה נגמר באשפוז בביה"ח "קפלן" ברחובות,לשם הגיעו שמונה משחקני הפועל ראשל"צ,ועוד עשרות של אוהדים.הנס שלי חזר שוב לאחר שבסיבוב השני שוב ניצחה ראשל"צ ברמלה,והפעם את הפועל רמלה(0:1).אבל עוד שנים קודם לכן נחרת במוחי הסיוט של האזנה לשידור הרדיו בו הודיעו על הירצחו של שחקן מכבי רחובות,מרדכי קינד, בידי אוהדי קבוצת הכדורגל של כפר גבירול.גם אותו זיכרון אימים – בו פרצו אוהדי בית"ר י"ם לאצטדיון "בלומפילד" ביפו,ושרפו את השערים עדיין מהדהד בזיכרוני.ואם בבית"ר י"ם עסקינן,אזי,מי יכול לשכוח את הפוגרום של אוהדיה בפתח תקווה,כאשר יצחק ויסוקר( אז שוערה של הפועל פ"ת ונבחרת ישראל)פילס את דרכו לחדר ההלבשה בתנועות קרטה מול עשרות חוליגנים שבידיהם מוטות, קרשים וברזלים חדים,ואילו בוריס נורמן,אז עולה חדש מבריה"מ לשעבר(וקשר הפועל פ"ת)התחבא על צמרות עצי ההדר הסמוכים לאצטדיון.לא אשכח גם את ימי מטר האבנים שאוהדי הפועל ב"ש היו ממטירים דווקא על שחקניהם,כשהאחרונים ספגו פיגור של שער ויותר במגרשם הביתי.מי אינו זוכר את אותם מגרשים שחיי אלה שניצחו בהם את הקבוצה המארחת היו תלויים מנגד.זה התחיל בימק"א של בית"ר י"ם,זה המשיך האצטדיון של ב"ש,זה אירע בכל המגרשים של קבוצות ערי שדה נדחות בצפון ובדרום הארץ,זה לא פסח על האצטדיונים של לוד, רמלה ובאר יעקב,וזה גם לא פסח גם על מגרש קטמון של הפועל י"ם.וגם במשחקים "רגועים" יותר עדיין ריחפו תמיד קללות,איומי רצח ושאר מרעין בישין שבעטיים יש להדיר רגלים מכל העבודה הזרה הזו,ובמיוחד לגונן על הנוער שלא להיגרף לצרה הזו.

      האלימות במגרשי הכדורגל בישראל קשורה פחות לאלימות ולמתח הפוליטי כאן,אלא היא בעבועה של האוירה החוליגנית העולמית – מבריטניה עבור דרך ספרד,גרמניה,איטליה,ברזיל,ארגנטינה ושאר המדינות שבגלל הפסד בכדורגל משתכרים כלוט,מכים את האישה והילדים,דוקרים את היריב ואפילו מתאבדים.לא במקרה המקצוע הזה – כדורגל שמו,מתפתח במדינות עניות השקועות בצרות כלכליות,וזאת משום שלשם אוהב המשטר הכושל לנתב את זעם ההמונים ממנו,להצלחות מלאכותיות שמטרתן הסחת הדעת מהשערוריות הכלכליות והפוליטיות.פורטוגל הממוטטת כלכלית,ספרד המפגרת אחר שאר מערב אירופה,איטליה השסועה,ברזיל הענייה,ארגנטינה מוכת ההפיכות הפוליטיות,בוליביה של הסמים,ועוד מדינות לא מעטות שמתמודדות עם משטרים קשים,הן אלה שהסמרטוט הצבעוני חוגג בהן כהשליח הלאומי.ואילו במדינות עשירות יותר מנתבים את העניים הממורמרים אל הכדורגל הזה, כדי שבו יוציאו את מרירותם החוליגנית.וכך זה קורה בבריטניה,בגרמניה ,בהולנד ובבלגיה.בימים ששלט הקומוניזם העני במזרח אירופה ידעו בריה"מ לשעבר וגרורותיה לנתב את גאוות עניי ארצם אל ההישגים בספורט  שלאותן מדינות,ובעיקר בכדורגל,בכדורסל ובאתלטיקה הקלה והכבדה.ומי אינו מכיר כיום את הניתוב נזה – לכדורגל המתעורר,בארצות אפריקה.

     מאחר ואני יודע כי גם לאחר מאמרי התוכחה הגדולים ביותר לא נצליח לעקור את סם העבודה הזרה הזו מליבות אותם קרבנות אדם,הרי שלפחות צריך השלטון הזה לספק הגנה והתראה לשחקני ואוהדי הכדורגל מפני החולגניזם הזה.

      מה שקרה השבוע באצטדיון "בלומפילד" ביפו חייב להילמד ויש להעניש את האשמים במלוא החומרה.נכון אמנם שערן זהבי נהג בפרובוקטיביות מול אוהדי הפועל ת"א אבל מכן ועד להתפרצות אוהד חמום מוח שהכהו, צריכה הייתה הדרך להיות ארוכה.זהבי לא היה השחקן הראשון שהתגרה באוהדי היריבה(ואת זה כמובן לומדים מהכדורגל ה"חלומי" של חו"ל...)ובכל זאת לא שמענו על התפרצויות אלימות כל כך,של אוהדי היריבות.את האוהד הזה ואת שאר העצורים על האלימות צריכים לדון בחומרה יתרה.את הפעל ת"א – זו שהוציאה מתוכה את האוהד הזה,יש להעניש בחומרה ולקבוע לה הפסד טכני ושלילת ביתיות לטווח ארוך,בצד קנס כספי הולם. ואילו את השופט ההזוי הזה –שהוציא כרטיס אדום לשחקו שהגן על חייו מחוליגן מתפרץ,צריך להדיח לתקופה ארוכה,שבסיומה יועמד למבחן תיאורטי ומעשי,עד שיחזור לשפוט במגרשי הכדורגל.ויש גם למנות וועדת חקירה על ההתנהלות הפושרת ומעוררת הרחמים של המשטרה,ואף של המאבטחים הפרטיים.

     זוכרני כי לפני שנים לא רבות נכתב בתמיהה בעיתוני דנמרק – לאחר פרשת התועבה של שחקני הנבחרת הישראלית בלילה שלפני הפסד נבחרת הכדורגל של ישראל לדנמרק(5:0)בישראל,כי האומנם יכולה להתרחש תועבה בארץ הקודש?בטוחני כי לאחר המראות ב"בלומפילד" ,יהיו לא מעט עיתונים נכרים בעולם שישאלו האומנם זהו עם הסגולה הקדמון?...

      

ספרטקוס 2014

בס"ד

     ספרטקוס 2014 / הרב אליהו קאופמן

      הדי משפטו של עו"ד אהוד אולמרט ועדותה של גב' שולה זקן נראים כלקוחים מהעבר הרחוק.משהו היסטורי ותו לא.אבל זו איננה האמת,כל זה אירע רק לפני קדנציה וחצי,והנאשם המרכזי היה ראש הממשלה,ולצידו הרל"שית שלו.זה לא אירע לפני עשרות שנים אלא זה קרה אתמול בבוקר,וזה יכול להיות גם בימים אלה אצל בכירים אחרים,שנראים לנו כ"מלח הארץ".במקרה הזה הם פשוט נתפסו כי היו כאן כוחות תקשורתיים שדחפו חזק יותר לחשיפה,מכוחות התקשורת שרצו להעלים את הפרשה. אבל בל נשכח כי כוחות פוליטיים – ובעיקר משמאל,רצו לטייח את הפרשה וזאת רק משום שאולמרט התאים להם פוליטית.מי יודע אם זה לא היה השיקול כאשר נגד אריאל שרון המנוח "לא היו מספיק ראיות" להעמידו לדין,בפרשיות שבהן כיכבו גם שני בניו.בימי חיי ותחקירי כבר נתקלתי ב"סיפורים חמים" שנסגרו משום שהמעורבים המרכזיים שודרגו כ"אנשים חשובים",ובעיקר כאלה ש"בלעדיהם יתפסו הקיצוניים את מקומם".אני זוכר כיצד הפרשיות סביב הרב ישראל מאיר לאו מעולם לא הגיעו לערכאות משפטיות,או שלא נתנו להם צ'אנס לאיים עליו בהדחה.הרב יונה מצגר סיים עשר שנות כהונה עד שלבסוף הועמד לדין,למרות שבמשך העשור שכיהן היו מספיק פרשיות קודמות שהיו עילה טובה להעמדתו המוקדמת לדין.עברתי את הימים שלפני היועץ המשפטי לממשלה דאז והיום שופט העליון- מיכאל בן יאיר,הוגשו שוב ושוב עדויות חתומות וראיות של ממש נגד ח"כ לשעבר דדי צוקר ממר"צ(פרשת ביה"ס לצילום "קמרה אובסקורה") ששימש אז כיו"ר ועדת החוקה של הכנסת,על עבירות,שבנסיבות דומות למשל הורשע אריה דרעי.אבל היועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, ועוזרו דאז גדעון סער – סרצי'נסקי,השעו את חשיפת הפרשה,ובמיוחד בעזרת העיתונות,עד שלאחר יותר משנתיים זה נגמר ב"נזיפה" של ועדת האתיקה של הכנסת ותו לא.וישנן עוד עשרות פרשיות כאלה,ואולי יותר מכך.ה"אינטרס הלאומי" דוחה תמיד את ה"אינטרס הממלכתי".וכך נותרת המלחמה בשחיתות שוב ושוב מאחור,כעודף סרח לעומת מעלותיהם ה"לאומיות" וה"קונצנזואליות" של אותם מושחתי צמרת.האקדמיה,התקשורת והפוליטיקה מתאחדות סביב הדמות ה"לאומית" וה"קונצנזואלית",כאשר זו נתפסת בגזל ובריקבון.אבל לפעמים המושיע מגיע מכוון נושא הכלים,העבד ששירת את המושחת עד כדי כך שהמושחת האמין שהעבד יאכל את כל הצפרדעים וגם ילך איתם במקומו לכלא.זה קרה בגדול לאולמרט וזה התחיל לקרות ליונה מצגר.מרד העבדים של 2014 הצליח בכל זאת להביא לדין את אדוניו.

    שולה זקן היא הגולם שקם על יוצרו ,ואולי גם בצדק.אולמרט – שכבר בימים שהיה הח"כ הצעיר התפרסם ב"שטיקים" הפרלמנטרים והלא פרלמנטרים שלו,האמין שמשום שהוא הביא את ה"סינדרלה" זקן לפסגת הכוח החלומי שלה בפוליטיקה הישראלית,הרי שגם מותר לו לדרוש ממנה לשאת בעונש שלו עצמו,ואילו הוא יצא זכאי.אבל קהות החושים של אולמרט לא המרה נכון.הגב' זקן – שאיננה נימנת על ל"ו הצדיקים בעולמינו, החליטה לחשוף כי היא הייתה בסה"כ שוליה של הקוסם בעל הקסם.

     גם נהגו של הרב יונה מצגר לא היה מוכן לקחת על עצמו את התיק – בימים שכולם עדיין האמינו כי הנה שולה זקן עושה זאת למען אולמרט.הסוף ידוע – העוזר ה"נאמן" של מצגר פתח את פיהו ולא הסכים ללכת לכלא בלעדי הבוס שלו.

      אבל המבט העצוב איננו ננעל רק על שני המקרים הללו.תמהני כמה עשרות – ואולי יותר,של מקרים דומים קיימים ממש בימים אלה,ועוד כמה מקרים אחרים קיימים,כאשר גם הבוס וגם נושאי כליו מצליחים להתחמק מעונשם בזכות ה"מעשים הטובים" שעשו בימי כהונתם,ובזכות היותן "דמויות קונצנזואליות".האנשים שהכי מפחידים אותי הם אלה שהפכו בחייהם ל"אגדות קונצנזואליות",ואשר כולם מלאים נופת צופים של "מתינות פוליטית" ו/או "דמויות שמאחדות את כל עם ישראל",ואוי לו, לחוקר המשטרה שידפוק על דלתם ועוד באישון הלילה.אולי באמת ישנם פה ושם כאלה שעונים לסופרלטיבים האלה אבל במרבית המקרים הרי שהסופרלטיבים ההומניסטים הללו אינם אלא כסות דמגוגית כדי לחפות על קופת שרצים ששחיתות לא קטנה מסתתרת בה.ואז,המשטרה ומערכת המשפט זקוקים לאותו ספרטקוס תורן שיפתח את המגירה ויוציא ממנה את תיבת הפנדורה.

    ישר כוח לגב' זקן ולנהג של יונה מצגר.

    

זה לא הגליק שלנו

בס"ד

       זה לא הגליק שלנו / הרב אליהו קאופמן

    ראשית דבר, אני בהחלט מאחל החלמה מהירה למר יהודה גליק, שנפגע לאחר כל הפרובוקציות שלו. אני גם תקווה שלאחר החלמתו הוא יעשה תשובה ויפסיק מהתגרויותיו, ועוד לעניין של עבירת כרת. אני גם מקווה שהלקח ילמד אצל בעלי חזות חרדית המחקים את גליק ומוכנים לשלם על טמטומם בדם ילדיהם, כמשפחת אלבוים מחסידות בלזא. הפציעה הקשה שנפצע גליק חייבת לעורר מתרדמתה את היהדות החרדית ואת רבניה לפני שכולנו נשלם, חס ושלום, על ההתגרויות של משת"פי ה"מזרחי" שהפכו לסיוט אלקטוראלי של רבני הציבור החרדים, עד שהאחרונים מוכנים למכור את היהדות , את סכנת מכרת ואת משפיכות דמים רק לשם עוד כמה קולות של שבבניקים חרדים, שבלאו הכי יצביעו לימין הסהרורי.

    יהודה גליק לא נפגע בעלמא, שהרי יש דין ויש דיין ו"אין נוקפין אצבע אלא אם מכריזין עליה משמיים". במשך תקופה ארוכה לא רק שהפרחח האמריקאי הזה מסית לעליה ציונית להר הבית ומדיח לכרת ולשפיכות דמים, אלא שהוא בז לגדולי ישראל ואילו הרבנים בדורנו פוחדים אפילו להוציא נגדו כרוז קטן. לא פעם ולא פעמיים חזר העם הארץ הזה על הטעון כי "בדורות האחרונים לא היו רבנים ברמה שיקבעו בעניין ההר". זו דעתו של הפרחח שגדל בשבילי הקליפות הסרוגות של אביו הפרופסור (נאמנו של איש השמאל מלכיור) ולימים הגיע לשבילי הימין הסהרורי שחובש את הכיפה לא לשם היהדות אלא לשם הלאומנות. הפרחח האמריקאי הזה אינו פוחד מעקיצת העקרב של הגר"ח זוננפלד, בית בריסק , ה"כף החיים" ושאר גדולי ישראל שאסרו את העלייה להר. אפילו הרב קוק לא התיר זאת, ובודאי שגם לא האדמו"ר מחב"ד, הגר"ע יוסף, הרב אלישיב ועוד רבים אחרים. בשלהי המאה ה- 19 הוצא כתב סירוב – ע"י רבני י"ם, נגד השר מונטיפיורי, שעלה להר בתוך חבית מגולגלת כדי לשפץ את אבני הכותל המערבי. מהנדס חרדי ברח מהארץ כדי לא לשפץ את המסגדים שעל הר הבית למרות אישורו של הגר"ח זוננפלד זצ"ל. הגר"ח זוננפלד טען כי אין לנו שום כוונות על מתחם המסגדים בהר הבית ורק בוא המשיח ובניית בית המקדש בנס יהיו התשובה לגאולה. הגר"ע יוסף טען שלכהן אסור אפילו לטוס במטוס מעל הר הבית. רבי דוד בהר"ן סירב להצטרף לפמליית הקיסר האוסטרי  פרנץ יוזף השני, למרומי הר הבית, בגלל האיסור הזה. הרבנים לבית בריסק אסרו אפילו את ההתקרבות לכותל המערבי משום הבעיות ההלכתיות בהתקרבות להר הבית. אבל לגליק הזה לא איכפת מכל גדולי ישראל –  הוא, כמשפחת אלבוים ההזויה, לא היה איכפת לו מגדולי ישראל ומהפסיקות של גאונים וקדושים , ומנגד הוא בז להם בפומבי. זו הסיבה שבגללה הוא הגיע לבית החולים במצב אנוש, והקב"ה פתח לו עדיין פתח של תשובה. ומי שזרז להביא אותו לבית החולים היו הרבנים של הדור הזה שלא פצו את פיהם כדי לעצור את המטורף הזה, ואשר לא יצאו נגדו כדי להגן על ביזויים של חכמי ישראל מהדורות הקודמים על ידו של העילג הזה. אי לכך לא פלא הוא שכל ממזר הופך למלך בדור הזה , לא פלא שכל זב ומצורע הופך ל"רב גדול" שמרפא באחיזת עיניים, שכל מצורע עושה מעשה תועבה בנשים צדקניות או סתם גונב ומתהולל עם ריקים ופוחזים.

    לתשומת ליבם של אנשי ה"עדה החרדית" וחוגיה שעורכים שוב ושוב הפגנות כל עצם שמחוללת או למען איזה אברך או אישה שאולי נרדפו ע"י הציונים. היכן נמצאים כל כבוד הרבנים הללו כמטורפים ציונים –  בשרות הממסד הציוני והארכיאולוגים שלו, מנסים להפוך כרת למצווה ולחלל את כבוד הר הבית עד להפיכתו לעוד "מרכז תיירותי" ולביצת הארכאולוגים?! איפה ההפגנות הסוערות של כל אלה שנעצרים שוב ושוב בפרויקטים מזערים?! התשובה היא פשוטה: במסגרת "פני הדור כפני הכלב" מכופפים כל הרבנים החרדים את ראשם לציונות בהר הבית , והעיקר לא לפגוע בהמשך הפיכת היהדות ללאומנות כדי שהלאומנים לא יסמנו אותם כ"בוגדים". אוי לבושה הזו שבמצב של אלמות והלמות הרחוב מוכנים אותם "רבני על" לשכוח מצוואת ה"חפץ חיים", בית בריסק, הגר"ח זוננפלד ושאר גדולי ישראל.

    צריך לדעת כי הפרחח גליק איננו באמת יהודי דתי, כמו שהוא מנסה לצייר את עצמו. זהו פוקר וכופר שבהמשך שורות אלה תבינו במי מדובר. האיש גדל בביתו של פר' מאוניברסיטת ב"ש שהגיע מארה"ב והפך לבן בריתם של אנשי מפלגת "מימד" הפרו שמאלית ואשר נציגה , מלכיור, שירת ומשרת את החברה הציונית והשמאלית לקעקע את יסודות ה"שולחן ערוך" ולרוקנו מתוכן תוך זלזול בגדולי ישראל מהדורות הקודמים, עד כדי הפיכתם בלעג פיו כ"מיושנים". בבית זה למד הבן יהודה גליק לזלזל בכל ציווי גדולי ישראל ולהביא במקומם התרים של משת"פים בדווים וערבים שחוסים תחת השלטון הציוני. אבל רק שהבן גליק לקח את מסורת האפיקורסות של הוריו מהשמאל הציוני והפכה לרלוונטית עבור הימין הציוני, והכל עם קליפת – כיפה על ראשו , בדיוק כמו אביו! בבית זה למד גליק הבן לטעון ולזלזל ברבני השרף של שלוש מאות השנה האחרונות ולהפוך את כל האיסורים הללו למלחמה לאומנית של טיפשים כמותו נגד הערבים. אז עכשיו הוא קיבל את עקיצת העקרב לאחר שניסה לנשוך בם נשיכת חמור.

    אבל בכך לא סיימתי את ה"הלל" על האיש. מי שפוגע בקדושי ישראל סופו שיהפוך לעובד עבודה זרה ולאפיקורוס וכך זה אירע עם ה"תכשיט" הזה. לא לפני זמן רב ניסה  יהודה גליק להיפגש עם האפיפיור הנוצרי ולבקש ממנו להתערב לעליית האיסור בהר הבית תמורת הסכמה שלו ושל הזויים כמותו למסירת אותו חדר בקבר דוד המלך לכנסיה הנוצרית ולאמת את עניין הדמיון כי זהו "חדר הסעודה האחרונה" של אותו האיש! והרבנים החרדים פשוט שותקים! זהו עוד נדבך ציוני –  לאומני מימי הרצל לכרות ברית עם העולם הנוצרי גם במחיר שמד , נגד העולם הערבי והמוסלמי, ללא שום קשר לציווי הדת היהודית.והיכן כל טענת הרמב"ם שהאסלאם אינו עבודה זרה אלא רק הנצרות , על כל פסיליה?! את הציוני והאפיקורוס הזה גם הרמב"ם אינו מעניינו. אבל בריאיון אלקטרוני –  מול פעיל שמאל בשם רן אדליסט, ולצד הזוי כמותו בשם חגי סגל, מהלל האפיקורוס גליק את הנצרות ועוד מגבה את טענתה כי בישעיהו נאמר עלייה ולא על היהדות כי היא תפיץ את שם השם בעולם! הלך הגליק הזה ואישר את הטענה הנוצרית כי הם המשך הבשורה של ה' לעולם ולא עם ישראל! אותו הזוי בעצם מאשר שהנצרות האלילית עפ"י הרמב"ם היא דת ה' החדשה ומכאן שה"ברית החדשה" היא ההמשך ל"ברית הישנה" שבוטלה! גם את התעלולים האפיקורסים הללו למד הליצן בבית אביו הפרופסור, שכמו אנשי השמאל הסרוגים (וגם הימנים...) שבפאתי הרפורמים והקונסרבטיבים, שמשוים בין נצרות ואלילות ליהדות במסגרת ה"קידמה" שלהם.

     מטרת העלייה להר הבית היא לא רק יוזמה של משוגעים אומללים כגליק, פייגלין ומשפחת אלבוים (ואיפה תגובת הנגד של חסידות בלזא שמטורפי אלבוים משתייכים אליה?...) אלא גם יוזמה של חוגים ציוניים מרכזיים יותר, ואף של חלק מהרפורמים וכמובן של הארכיאולוגים להפוך את הר הבית ל"מרכז מדעי" ו"תיירותי" עם ארכיאולוגים שיחפרו בו, עם סטודנטיות פרוצות שה"קדושה" של ההר היא לדידן רק עניין תיירות והתהוללות, וביום תשעה באב יעלו להתגרות בערבים כשבידיהם כריך טרף ושתיית אלכוהול. והרי זה כבר אירע לפני כתשעים שנה , בהוללות של אנשי בית"ר בכותל המערבי בתשעה באב, שלא לחינם כינו הערבים את היום הזה "איד אל גזוז". אותם רבנים שאינם יוצאים חוצץ נגד האפיקורסים הסרוגים –  המלווים בגה' האנטי דתית, רות קלדרון, מ"יש עתיד", הם אלה שיאצלו לתת דין לפני דיין העליון על ביזוי הר הבית , על ביזוי גדולי ישראל ועל שפיכות הדמים שנגרמת לחפים מפשע ע"י פוקרים עלובים כיהודה גליק ומשה פייגלין.