בס"ד
פרשת בלק / הרב אליהו קאופמן
פרשת בלק ממחישה לנו עד כמה המשמעות של
הפסוק "אין אפוטרופוס לעריות, כל כך חזקה. אין אומות העולם יכולות לנצח את
ישראל אלא בהסרת גדר העריות וטוויית הפריצות. וחזק מכל שגם האומות יודעות שאלוקי
ישראל שונא מכל את העריות. לא מקרה הוא זה משום שעל העריות חרב דור המבול ונעלמו
רוב רובן של החיות במבול. ועם ישראל אמור להיות הדוגמא לצניעות ונושא הדגל של אותה
צניעות יקרה.ומעל לכל הרי כמדובר בצבא יהודי עליו להתקדש בעניין ולא במקרה נאמר
ב"קידושין" שנכתב בתורה "כי תצא" ולא כי תצאי שאין דרכה של
אישה לצאת למלחמה. ולא בכדי אותם מאות של בני "יפות תואר" יצאו לקרב רק
כדי להלהיב בפראותם נגד האויב אבל במלחמה עצמה לא השתתפו כי בעצם מחשבת לידתם היה
משהו פגום ולכן עזותם עם הניצוץ הנוכרי היתה טובה רק להתסיס נגד הנוכרים אך לא
היתה טובה להשתלב כווים בקרב חיילי ישראל שמקורם בזרע הקודש.
רבים וטובים חשבו שעל הצבא הציוני ופריצותו הם מזמן "גמרו את
ההלל". אבל בשבועות האחרונים מסתבר שלסחי ולזימה בצבא זה אין סוף ותחתית וכו
טומאה עוד לא ירדה לעולם בשום צבא נוכרי. חיילות ציוניות שברו – בתיעוד ובצילומים,
כל מחשבת פיגול ופריצות , עד כדי גועל נפש. תמונות הגועל נפש הזה הועברו לכל העולם
בתיעוד מלא וחשוף ועם הנשק לצידן. הפרוצות הללו כבר אינן רק פקידות או משרתות זימה
אלא הצבא הציוני הפכן ל"מפקדות" ול"מדריכות" של גברים! ומאז
שזה אירע ונשים הפכו ל"מפקדות" הרי שגם רמת העריות עלתה ועימה פגיעות
אלימות על רקע העריות.
וכשכל זה קורה , הנה עולה ובאה פרשת בלק כדי להעיר ישנים מתרדמתם. הנה
מצטרפים שני ח"כים חרדים ציונים – כאריאל אטיאס מש"ס הרפורמיסטית ומאיר פרוש
(שמוכן להקריב את הצעירים החרדים ל"מולך" הצבא הציוני בתנאי שגם הערבים
יגויסו!) ל"וועדה" שתקבע סופית את גיוס החרדים לצבאם של בלק ובלעם! הצבא
הציוני הזה איננו יכול להיות "מקור מים חיים" לצעירים חרדים ש"אינם
לומדים". מיהו ה"שייגיץ" ומשת"ף הדור שיהין להחליט כי רק
ל"בחורי ישיבה" יש את הזכות להימלט מציפורני הזנות הצבאית?! לא לחינם
נכנסו שני המצורעים הללו ל"וועדה" הזו. אלה הם ממשיכי העסקנים המושחתים
שישבו בחדרי חדרים עם שליחי הצאר הרוסי ושלחו את ה"קנטוניסטים" – שיד הוריהם לא היתה משגת לשלם לעסקנים הללו
פדיון של שוחד, לשמד הנורא. פרוש ואטיאס לא יבטלו את השמד הזה אלא יצילו את
קרוביהם ומכריהם מהשמד על תקן "בחורי ישיבה" ולא משום סלידתם מצבא הזנות
אלא משום הפחד מכדורי החמאס והחיבאללה.
והנה ב"התנגדויות" של החרדים הציונים – שמשתמשים בשם "רבניהם", לא מופיע
אפילו רמז למה שמתחולל בתחום הזנות והפריצות, בימים אלה ממש, בצבא הציוני. את המצב
הזה פשוט הביאו משמים להוכחה כי מי שהיה במעמד הר סיני אינו יכול לדרוך בצבא הזה.
הדגשת הנקודה הזו והבלטת הטינופת הזו היתה מקוממת גם קהל של יהודים תמימים
ומסורתיים שהיו לפחות מבינים ורואים לנגד עיניהם מדוע היהדות והצבא הזה הם תרתי
דסתרי. כאן היתה ההזדמנות לצאת מקלישאת "אי גיוס בחורי הישיבות" להנפת
דגל אי היכולת של כל יהודי דתי לשרת בצבא כזה שהזנות שם היא גם פיקוח נפש ממש! אבל
ליצני ה"הסברה" החרדים - ציונים אינם נלחמים את מלחמת ה' או את מלחמת
התורה אלא נלחמים את מלחמת "ואני את נפשי הצלתי" כדי להציל מגיוס את
קרוביהם ומלחכי פנכתם ולהמשיך בחגיגה הציונית עד הנחתת המכה הבאה על ראש היהדות
ועל ראשי כולנו. פרוש , אטיאס ושולחיהם הם סוחרי אדם שממשיכים את מסורת מכירת
ה"קאנטוניסטים" לציונים. והם הם אלה שמטביעים בקרב הציבור החרדי כי ניתן
לסמוך על צבא עריות טמא זה בכל התגרות והתגרות שלו.
אשמים אבל אנחנו
מחילול ה' שנגרם בימים אלה ע"י מר יונה מצגר כמעט איש אינו יכול להימלט
לביתו ולטעון "ידי לא היתה במעל הזה", חוץ מגאב"ד ה"עדה
החרדית" – הגרי"ט טוביה וויס שליט"א. לאחר
שה"שייגיץ" הזה - מצגר, נבחר ל"רב הציוני הראשי" ,
בחותמת ה"מהדרין"
וב"פלומבה" של הרב אלישיב, הוא מיד טס לעולם הגדול להודיע על
ה"נס". כשהגיע ה"רב מעללים" הזה לאנטוורפן הבלגית (בשנת
כהונתו הראשונה) הוא פנה לביתו של ה"מרה דאתרא" שם, מי שהיום הוא
הגאב"ד של העדה החרדית" - הגרי"ט וויס שליט"א. היה זה בערב
שבת ממש ומצגר - מצויד בתקשורת זולה ובצלמים קלי דעת , שם פעמיו לבית הרב. או- אז
הופתע הלה לשמוע מבני ביתו של הרב כי אינו מוכן לראות את פניו. לא עזרו למצגר
המלצותיו של הרב אלישיב וגם לא ניסיון השקר שהוא נכדו של הגר"ח זוננפלד (למעשה
הצאצאית של הגר"ח זוננפלד זו רעייתו של המצגרון העלוב הזה). אבל
ה"שייגיץ" לא נואש ובשבת קודש הגיעה לרב וויס ידיעה כי המצגרון העלוב
הזה מתכוון להגיע ל"סעודה השלישית" בבית מדרשו של הרב ואף לבקש לשבת לצד
הרב. הגרי"ט וויס ביטל מיד את ה"סעודה השלישית" בבית מדרשו ודאג
להודיע על הביטול לבאי בית הכנסת שלו – אחד לאחד, כדי שיכינו מראש את נשותיהם
ל"סעודה שלישית" בביתם. אבל גם הפעם המצגרון לא נואש וניגש במושב"ק
"לשמוע הבדלה" בביתו של הרב וויס ושוב היה מצויד בכל לבלרי התקשורת וצלמי
הריקנות. בכניסתו לבית ביקשו ממנו בני ביתו של הרב וויס להתפרק מכל המצלמות
ואח"כ, לאחר ההבדלה, שיעזוב את הבית. ואמנם לאחר ההבדלה ביקש אחד מבני ביתו
של הרב וויס , ממצגר, לעזוב את הבית וגם לחיצת יד לרב לא התאפשרה למצגר.
אבל חוץ מהגרי"ט וויס כל הציבור החרדי – על רבניו ועל "גדוליו", אשם. יותר
משני עשורים ידוע הפרחח הזה כקל שבקלים, כ"עם הארץ"
מ"דאורייתא" ומדרבנן, כאיש אשר תועבות פורסמו סביב שמו אך חוץ מאיומי
"תביעת דיבה" הוא לא תבע איש וכן ידוע הפרחח הזה בהפיכתו את היהדות
לבדיחה. אבל זה לא הפריע לאף אחד לתמוך במועמדותו ל"רב של ת"א" או
להושיבו על במות שבהן ישבו בני תורה ורבנים מכובדים. האיש הזה שוב ושוב התגאה בכל
הקלים והפוקרים האנטי דתיים - כיוסי שריד, יוסי פריצקי ואחרים, כאפוטרופסיו אבל
איש מרבני ישראל לא הוציא אותו מחוץ לתחום. בימים שלפני השואה שרץ כזה היה מוצא
מחוץ למחנה ולא רואה פני רב וגדול דור לעולמים - אלא אם היה מודה בכל העבירות שעשה
ועורך "תשובת המשקל" לאורך שנים קצובות. הנימוק האוילי הזה - כי בחירתו
של זב ומצורע כזה לתפקיד ב"רבנות" משרת את החרדים בהורדת קרנה של
ה"רבנות", הוא אינו נימוק של בני תורה ושל יראי ה' אלא של פוליטיקאים
קטנים המתחבאים מאחורי "פראקים" שחורים וכובעי "סומררו"
רבניים. מי שטוען כי ה"רבנות" הציונית היא טריפה שילחם נגדה, כצוואת
הגר"ח זוננפלד זצ"ל, אבל מי שמשתתף ב"רבנות" הזו ולועג לה
באותו הזמן מתאים יותר לאמרתו של אלכסנדר ינאי לשלומציון אשתו:"אל תתייראי
מהפרושים או מן הצדוקים כי אם מאלה העושים מעשה זימרי ודורשים שכר כפינחס".
אבל הויכוח עם אותם אלה – מבין
"ראשי החרדים" שהכשירו את השרץ הזה, איננו ויכוח אישי אלא עקרוני משום
שבלגיטימציה שלהם לעלה הנידף הזה הם העניקו לו גושפנקא להמשיך במעלליו ורק חילול
ה' יצא מכך ואילו היהדות ו"רבניה" הפכו ללעג ולקלס בעיני החילוניים
והגויים. אותם "רבנים חשובים"- שהמשיכו לתמוך במרעין בישין הזה, לא עצרו
ב"רבנות ת"א", אלא בעטו את ה"שייגיץ" למעלה יותר, להפוך
אותו ל"רב הראשי"! כיום - כשבן
המרדות נתפס בקלקלתו, מיד כל אלה שהפכו אותו מ"עם הארץ" ל"רב
הגאון" זועקים כי בעצם לא תפסו אותו על כלום, שהרי קבלת מתנות איננה נוגדת את
ההלכה. הסיפורים הללו לא מדויקים והם מובאים משום שאלה המגנים עליו כרגע - ויהיו
"חשובים" כשיהיו, הם עצמם לוקחי שוחד ופוחדים שמא המשטרה תגיע אליהם.
אבל זכותם של הציונים לעצרו על מה שהם חושבים כ"עבירה" שהרי "הפה
שהתיר הוא הפה שאסר" ומאחר ומצגר הוא חילוני - שחילל שבת בפרהסיה בבוקרשט,
ורבים טוענים כי לא פעם אכל טריפות ונבלות ואף הימר בקזינו, הרי שהציונים שופטים
אחד משלהם על חוקיהם וכמו שחרדי אמיתי לא היה מתערב בפרשה שבה המשטרה מעמידה לדין
גנב חילוני כך אסור להתערב גם עכשיו. להיפך, מיצוי הדין עם הליצן הזה יביא סוף
לפרק שהלה אמור להמשיך ב"רבנותו" בארץ ובעולם. אבל איפה היו אותם
"צדיקים" שטוענים כי מצגר "לא עבר עבירה מדאורייתא או דרבנן",
כאשר נודע להם לא פעם כי האיש הפך גויה ל"יהודיה" במסמך מזויף?! איפה הם
היו אותם "רבנים נאצלים" כשסיפרו להם על כך שמצגר נוהג בפריצות עם הכלות
הקלות שהוא מחתן? מדוע אותם "רבנים חשובים" לא עשו דבר לעצור את המצגרון
הזה כשהם שמעו שהוא עבר על ה"שולחן ערוך"? כולם אשמים בגידול הממאיר הזה
של חילול ה' הגדול ביותר שאירע במקומותינו מאז עמדה ה"רבנות הציונית" על
רגליה. ובחילול ה' הזה אשמים כולם - הליטאים שתמיד מעדיפים אידיוט וחילוני
בפוטנציה על פני דתי לתפקיד ה"רב הראשי", כל החסידויות שאדמו"ריהן
מעניקים לפח האשפה הזה עליות לתורה בבתי המדרש הכי מהודרים בבני ברק ובירושלים
הקדושה, הכיפות הסרוגות - שמהן יצא ה"שייגיץ" הזה ומהם ינק את את
ה"גרסא דינקותא" שלו, תנועת חב"ד שבכל מקום שבהשפעתה היא מקבלת
אותו כאילו זה היה משיח בן יוסף (משיח בן דוד הוא כמובן רק שלהם...), "מרכז
רבני אירופה"- שראשיו (הקלים שבקלים) מביאים אותו לכל במה אפשרית כאילו היה
קדוש ונישא מעם , וכן אשמים כל יתר החרדים שסתמו נחיריהם כשהריח המסריח של
תועבותיו נדף למרחקים. מה שרבים לא מבינים , שהענקת לגיטימציה "רבנית"
ו"חרדית" ל"מתנות" שהן למעשה שוחד היא בעצם הענקת לגיטימציה
לסילוף הדין עבור כסף, לרמאויות בכשרות עבור ממון וכו'. זה כן כתוב ב"שולחן
ערוך"!
והנה הנבל הזה חושף את טלפיו
החזיריים כשהוא נתפס כיום ומאיים להלשין על רבנים אחרים אם יורשע. זהו האיש
ש"מעריב" כתב עליו מספר פעמים על היותו איש תועבה אבל חוץ מאיומי "תביעת
דיבה" הוא לא תבע מעולם איש. זהו האיש שהואשם בהטרדת תועבה נגד צלם נוכרי
בכנס בינ-דתי בספרד וחילל שם שמים גם בפני הדתות האחרות. זה האיש שברומניה טלטל
מפתח בגאון בעיר בוקרשט ביודעו היטב כי
אין ולא היה מעולם בעיר הזו עירוב. זה האיש שסירב לקום לתפילת מנחה עד שאוים בשפיכת
דלי מים על פניו. זה האיש ששומרי שבת העידו עליו ששיחק בקובייה בקזינו ונמצא הולל
בבתי ישראלים פוקרים בחו"ל תוך השתתפות בסעודה טריפה. אחד מהרבנים היותר
מודרניים בישראל שאלני אם מצגר אכל כשר ברומניה. האיש סירב למסור לי מאין בנוי
חשדו ומהיכן יש לכך תקדים. אינני מבין כיצד אחרי כל זאת עדיין לא קם רב או דיין
אמיתי שיאמר כי "הגועל הנפש הזה לא שלנו"?! אחד מהדיינים בצפון נתן לי
את התשובה לפני כשבועיים, כששוחחנו על בעיית ה"גיורים" בדורנו. הלה פשוט
טען כי "אין יותר רבנים אמיתיים בדורנו"...
כנס השקרנים
ביום
ראשון (ה-16 ליוני 2013) התכנסו בפתח תקווה עשרות בודדות (בתקשורת
ה"חרדית" זה נופח משום מה ל"מאות רבנים") של רבנים ציונים שקם
כדי לעצור את פיטוריהם האפשריים לאחר שאנשי ה"בית הלאומי" החליפו במשרד
הדתות את מטיביהם מש"ס. זה היה כנס פשוט ביותר - הקמת איגוד מקצועי
ל"רבנים" מפוקפקים שאבד עליהם הכלח
ושחלק מהם הפך מזמן לסנילי. אבל כיצד נותנים לכנס אפור כזה משמעות רצינית?
ובכן, צובעים אותו "אידיאולוגית" ככנס "נגד הגיור" ומוסיפים מפה
לאוזן (בלבד...) שהכנס מיועד נגד הרב שלמה עמר ולמעשה זה היה כנס של "שירת
הברבור" של יונה מצגר – נגד הרב עמר, לפני שהמשטרה עצרה אותו כמו שעוצרים
פושע נאלח.
ואם בכנס צבוע מדובר הרי שרוב מארגניו היו צבועים ובראשם אותו הבן – יוסף שלוש, של הרב התימהוני והסנילי מנתניה ,
דוד שלוש, שבעירו נתניה הפכו הכשרות והקידושין ללעג ולקלס. מארגן צבוע אחר היה הרב
יצחק פישר – רב שכונה מראשל"צ שמזמן
כבר אינו גר בשכונה שאליה התבקש לגור כתנאי לרבנותו. היו אמנם שם עוד שני מארגנים
שבאמת ה"אידישקייט" היה בעוכריהם אך הם הושתקו ע"י כנופיית שלוש- פישר.
היו שם כמה מועמדים ל"רב הראשי" ובראשם החומץ בן חומץ – דודי לאו מהעיר מודיעין. היו שם כמה רבני ערים
מזדקנים שהפכו בעבר לרבנים בזכות "פנקס החבר" במפד"ל (אחד מהם היה
בעברו גם סגן ראש עיר מטעם המפד"ל...) הלאומנית וכיום הם לפתע
"חרדים" למהדרין שפוסקים "אחר גדולי ישראל". היו שם שני הח"כים המשועממים של
"יהדות התורה" - גפני וליצמן, כאשר גפני מיד התחבר למיקרופון ובלבל את
המוח נגד הרפורמים כשהבעיה העיקרית ב"גיורים" היא קודם כל הרב עמר
ואח"כ "בית הדין" של הליצן שמולי'ק קרלי'ץ מבני ברק, השייך למפלגתו
של גפני, "דגל התורה". כדי לגנוב את הדעת כהוגן הם הזמינו לשם את הדיין
הנכבד - שבאמת לוחם מלחמות ישראל, הדיין אברהם שרמן , ולצידו הופיע הרב אייזנשטיין
מי"ם שלפני שנים רבות שימש כידם הימנית של הרבנים קריזוויטה וקוליץ נגד
"גיורים" מפוקפקים. אבל רוב באי הכנס ותוכנו העידו על ברו.
קרוב לשמונים אחוז מה"רבנים" היו ציונים לגמרי ובכללם בעלי כיפות
סרוגות. רובם היו מינויים של ש"ס והמפד"ל ההיסטורית וחלקם השתייכו בעבר
גם למפלגת העבודה השמאלנית ולליכוד הפוקר. ורוב רובם היו כאלה שמה שיותר מתאים להם
מקצועית הוא לשמש כשומרי ראש ופועלי דחק ובטח לא מורי הוראה בישראל. לאחד מהם שמורה
אצלי תמונה שכשוחט – רק לפני זמן קצר, הוא נראה רכוב על אופנוע בבראזיל והנהגת
היתה גויה בראזילאית! מה שהיה העיקר בכנס היו ה"רוגאלאך" , האבטיחים והדגים
המלוחים והמעושנים. ואז גם הגיעה ההצגה הגדולה. ה"רבנים החשובים" הרחיקו
עדותם וציינו את הרפורמים ואת בנט כאויבים היחידים תוך "שכחה" מכל
ה"מערכת הרבנית" הציונית שנותנת גיבוי ל"גיורי חלומות" ולא
פעם בעבור חופן מזומנים. והיו רבנים אחרים שיצאו חוצץ נגד "הרבנות הראשית
והעומד בראשה" אך לא משום עניין עקרוני אלא משום שהלה אינו מגן עליהם בפני
פיטורים עתידיים. ומאין לי שכוונתם של המקטרגים היתה נגד הרב עמר? משום שבאותה
נשימה הם פיארו את החשוד בפלילים ובתועבות - יונה מצגר, כ"הרב הגאון". בראש
המפארים הללו היה כמובן יוסף שלוש – שהפך
לפתע ל"יו"ר רבני ההתיישבות". עד כמה היצור הזה צבוע , חנפן ושקרן
יעיד הסיפור הבא. שלוש ריכז בידו את כל הסמכויות של הכנס, כולל גביית הוראות הקבע
לאיגוד המקצועי שהקים והבטיח לצאת מהכנס עם "החלטות". והנה דיין אברהם
שרמן הציג בנאומו תמונת מצב קשה ביותר ובה הוכח כי ה"גיורים הצבאיים"
וה"גיורים הממלכתיים" אינם אלא "גיורי סרק " ו"סדק".
אי לכך ביקש הרב שרמן שבהחלטות הכנס תיכנס ההחלטה שאם משרד הדתות או כל "גורם
ממלכתי" אחר יבקש מהרבנים לפעול נגד חוקי התורה ונגד הוראות גדולי ישראל הם
יסרבו עד כדי התפטרות. והנה מר יוסף שלוש הגיע לשלב ההחלטות וכמובן שההחלטה הזו לא
היתה שם (שאר ההחלטות עסקו בבנין ה"איגוד המקצועי" וב"תנאי
העבודה" של כל אותם "רבנים" לעת מצוא) והוא עמד לקפל את הניירות.
ואז קם הרב סיני פרנקל מיבנאל ודרש כי בקשתו של הדיין שרמן תיכנס להחלטות. גם
הדיין עצמו ביקש זאת שוב אבל אז קיפל מהר היוסף שלוש הזה את ניירותיו ורק עימן
לתקשורת העלובה שהיתה שם (אתרי האינטרנט של הקליפות הסרוגות...) תוך התעלמות
מהבקשה. אף אחד מ"רבני" הכנס - גם אלה שישבו על הבמה, לא סייע לרב אברהם שרמן ולרב
פרנקל להעביר החלטה זו.
אבל לדרוש ממשפחת שלוש מנתניה לעמוד בקריטריונים השקפתיים ותורתיים זה כנראה
יותר מדי. צריך להכיר את המשפחה ההזויה הזו ובראשה האב דוד שלוש, "עוף
מוזר" והזוי כבר עשרות שנים. האיש הוא היום כבן 93 וכבר סנילי לגמרי. בעבר - בהיותו קצת יותר "נורמאלי", הוא חסם
לא פעם את הכשרות בעירו נתניה והעיר נותרה ללא כשרות! בפעמים אחרות הוא עיכב
רישומי נישואין רק משום עיסוקים אחרים שהיו לו. הרב דוד שלוש הוא היחיד שמחתן אתיופים
ולא פעם מועלות טענות שגם את עברם הוא לא בודק וכך נופלים לא פעם גויים גמורים
לרישום הזה. באחרונה הבינו במשרד הדתות כי חייבים יהיו למנות רב נוסף לעיר הזו
משום שההזוי הזה פשוט כבר אינו יודע לא פעם באיזה מקום ובאיזה חדר הוא נמצא. אי
לכך יצא מכרז על תפקיד ה"רב הראשי האשכנזי" – שכבר עשרות שנים אינו
מאויש. והנה מי הגיש את מועמדותו לתפקיד? בנו של הישיש דוד שלוש – יודלה שלוש (אחיו של יוסף שלוש מארגן כנס
השקרנים)! והנה הטיפש הזה טען כי מאחר והוא גם מכיר את הלכות האשכנזים הרי שהוא
מתאים גם להיות "רב אשכנזי"! לא לחינם קפץ פוליציסט חילוני שהוא אנטי
דתי קיצוני ועט על דברי האידיום כמוצא שלל רב. החילוני הלה טען כי דבריו של
היודל'ה הזה מוכיחים שבאמת עניין "שני הרבנים הראשיים" הוא מיושן ויש
לבטלו ולעמוד על "רב אחד" לכל ישוב ולארצית. כמו כן הציע הלה שכדי לחסוך
כספים למדינה הרי שכדאי שהזקן הסנילי –
דוד שלוש יתפטר, ובמקומו יבוא היודל'ה הזה כ"הבן יורש" ויהיה גם ה"רב
הספרדי" במקום אביו וגם ה"רב האשכנזי" שאיננו עוד. אני חייב לציין
שבין משפחת שלוש לבין הפובליציסט החילוני הרי
שהשכל וההיגיון נמצאים בצד של הפובליציסט החילוני.
"גרי חלומות" פוליטיים
מאחורי
התמיכה שלה זכה עד כה הרב שלמה עמר - מהממסד החילוני במועמדותו ל"רב
ראשי" לקדנציה נוספת, ורצונם של השלטונות ב"רב ציוני" איננה בכדי
והיא אף קשורה להחלטה פוליטית מכרעת בקרב הליכוד – בתינו , ה"בית
היהודי" ואולי גם חלק ממפלגת "יש עתיד" ובמיוחד זה העומד בראשה -
יאיר לפיד. הנושא הזה הוא פוליטי לחלוטין והימין הציוני - לאור החלטתו החדשה,
מעוניין בשליטה מלאה בדת וב"התרי הגיורים". ושימו לב, כשהשלטון הציוני
מדבר על "רב ציוני" הוא לא מתכוון
רק לדוד סתיו או לרב לאומני אחר מה"בית היהודי" אלא כוונתו גם
לדוד לאו ממודיעין שלא מכבר סיווג את עצמו כ"ציוני" וסיפר בגאווה לכולם
כי ב"יום העצמאות" הוא מקיים "הלל מלא עם ברכה". לא מקרה הוא
ש"רב המחמד" הזה הוא גם מועמדו של בנימין נתניהו – החפץ ב"רב
ציוני" בלתי מזיק, ושלא יהיה מהמחנה של ה"סרוגים" ומאנשי בנט ,
שעלול להעניק להם בעתיד כוח פוליטי בימין על חשבון ה"ליכוד – בתינו".
כמו שמאיר לאו היה ה"פודל" הנרצע של מפלגת העבודה כך בהחלט , וביתר קלות,
יכול דוד לאו להיות ה"פודל" הנרצע של הליכוד – בתינו.
בשבועות האחרונים החלו לעלות קולות ברורים יותר של אנשי הימין נגד המשך
הרעיון המדיני של "שתי מדינות". דהיינו, לחסל את האופציה ששמה
"מדינה פלשתינאית". מאז "הסכם אוסלו" החל הימין הציוני של
הליכוד לא להתנגד בגלוי לאופציית "שתי המדינות" ולמבקריו מימין הוא טען
כי "השמאל ומפלגת העבודה קבעו לנו עובדה בלתי הפיכה". ב"נאום בר
אילן" דיבר בנימין נתניהו באופן ברור כי הוא מסכים עקרונית לעניין "שתי
המדינות". לפני נתניהו כבר אימץ שרון - יחד עם מחנה הימין שבנה את "קדימה",
את רעיון הנסיגה מ"ארץ ישראל השלימה" והתמיכה בהקמת מדינה פלשתינאית.
אבל ככל שהימין התחזק שוב - ובמיוחד
הליכוד, הרי שהללו חיפשו דרך להיפטר מכל רעיון ה"מדינה הפלשתינאית"
והעיתוי של הקמת ממשלת הימין הנוכחית היה העיתוי הטוב ביותר , ובמיוחד כשלא קיימת
עוד אופוזיציה מדינית משמעותית לנתניהו מצד ה"פשרה הטריטוריאלית".
נחיתתו של בנט - לראשות ה"בית הלאומי", הניחה יסודות נוספים להרס הרעיון
של "פשרה טריטוריאלית" אך גם איפשרה פתרונות "ציוריים" על
חשבון הדת היהודית, כדי להתגבר "דמוגרפית" על בעיית הפלשתינאים בשטחים
הכבושים, ואל כך אגיע בהמשך. דבריהם של דני דנון ונפתלי בנט - בגנות המשך רעיון ה"מדינה
הפלשתינאית", אינם רק פרי דמיונם ואינם מנותקים מנתניהו , ליברמן ואפילו לפיד
ואלעזר שטרן. דנון ובנט הם "חלוצים לפני המחנה" של הימין בהבל פיהם, כדי
לבדוק מחד גיסא את התגובה של העולם
והערבים לגניזת רעיון "המדינה הפלשתינאית" ומנגד הם אמורים לשלוח רמז
לפלשתינאים לסיים את "חלומותיהם". אם הרעיון יעבור בקלות מיד ישמחו
נתניהו , לברמן ולפיד לשעוט קדימה עד כדי סיפוח השטחים הכבושים ובאשר לזכויות אזרחיות
הם כמובן יתנו זאת בכל מיני קשיים וכך תעבורנה עוד כמה שנים עד שהערבים יבינו מה
קורה. מנגד, אם התגובה תהיה חריפה מדי כנגד דנון ובנט הרי שנתניהו ואנשיו ישימו
עצמם כאילו הם גונזים את הרעיון וכמובן יגררו את הזמן. אבל בעיה אחת נשארת הבעיה
המתקתקת והמרכזית והיא בעיית הדמוגרפיה הערבית בשטחים הכבושים. כארבע מאות אלף
מתנחלים מול קרוב לשלושה מיליון ערבים.
הימין הציוני מבין דבר אחד - שאת השטחים הכבושים הוא יהיה חייב ליישב בכמה
שיותר מתנחלים גם אם רעיון "המדינה הפלשתינאית" ירד וגם אם הוא יישאר
בתיאוריה. ארה"ב ואובמה אמנם נותנים "רוח גבית" לסיפוח הישראלי אך
תמיד תיוותר שאלת הדמוגרפיה. אם אומנם תרד האופציה של "מדינה פלשתינאית"
הרי שתיוותר השאלה של מתו זכויות שוות לפלשתינאים שתחת הכיבוש. כשרצועת עזה נשלטת
ע"י החמאס דווקא טוב יותר לימין משום שאז קרוב לשני מיליון איש אינם כלולים
בבעיית מתן הזכויות השוות וממילא הם אינם כלולים בבעיית ה"דמוגרפיה" הערבית
כאזרחים שווים. אבל גם לגבי הפלשתינאים שבגדה המערבית ישנו מספיק "כאב
ראש" ציוני אם וכאשר בנפילת רעיון ה"מדינה הפלשתינאית" יצטרכו
להעניק להללו זכויות אזרח ואז תעלה שוב שאלת ה"דמוגרפיה" , שהרי יחד עם
ערכיי ישראל כבר לא יהיה עוד "רוב" יהודי למדינה הציונית שאותה הגה והזה
הרצל. אז בכל זאת, כיצד מתגברים על הבעיה ה"דמוגרפית" הזו?
הציונים - כולל הימין החילוני
המוביל את המדינה הזו באף, הבינו היטב שהילודה החרדית והערבית יכריעו את הכף תוך
עשור וחצי, והרי הילודה הערבית בתחומי ה"קן הירוק" ירדה מעט לעומת העבר
אך בגדה המערבית – ובמיוחד ברצועת עזה,
אין זה כך. כבר משנות ה-90 המוקדמות החלו הציונים ב"יבוא" נוכרים מחבר
הלאומים. אז בכלל עמדה לעיניהם בעיה "דמוגרפית" אחרת שבנתיים נעלמה.
בעוד שהחרדים עדיין לא סיכנו את ההגמוניה הציונית ואילו הכיבוש בשטחים היה על
"מי מנוחות" הרי שמספרם של בני עדות המזרח החל לגאות ולאיים על ההגמוניה
הציונית- מערבית וראשי מפלגת העבודה לשעבר (כעדותו של השר לשעבר משה שחל) שמחו
ואמרו בגלוי כי הם מברכים על כי מספר
האירופאים עולה כנגד מספר המזרחיים - הן
פוליטית (המזרחיים נטו להצביע לליכוד) אך במיוחד מסיבות "תרבותיות". ככל
שעברו השנים הסתבר לציונים כי ה"עם החדש" - חילוניים , אירופאים וספרדים
חילוניים "משוכנזים", עלול להפוך למיעוט בין הילודה החרדית והדתית לבין
הילודה הערבית. כמו כן גם מצבור "חלקי החילוף הלבנים" מחבר העמים
הצטמצם, היהודים החילוניים בעולם לא עלו לישראל ומנגד ההתבוללות הורידה את מספרם
ואילו יוצאי חבר העמים בארץ חשבו על הגירה משום שלא היו יכולים להינשא כחוק
ליהודים. ואז בא רעיון ה"גיורים" כמנוף לאומני-ציוני. עד לאמצע שנות ה-90
היו רק אנשי השמאל הציוני שהניפו את דגל ההקלות ב"גיור" וגם הם העדיפו
להתרחק מהמרכז האורתודוכסי אך כשהימין החל לדרוש זאת הרי שהאופציה לא היתה
"ליגליזציה" של הרפורמים והקונסרבטיביים אלא שינוי ההשקפה האורתודוכסית
דרך הפרלמנט הציוני החילוני וכלי ההשפעה והכפייה שהעניקה שיטת אי הפרדת הדת
מהמדינה, למדינה לשנות את הדת. משנת 1998 – עת שותפו הרפורמים והקונסרבטיביים
בתהליך ה"התגיירות" ולימודו, החלה השיטה החדשה לכרסם. מאחר ובשני
העשורים האחרונים כיהנו ארבעה "רבנים ראשיים" קלי דת ודעת הרי שקל היה
ליישם את התופעה.
בתקופה האחרונה מבינים בימין הציוני כי אם יחליטו יום אחד לספח את יהודה
ושומרון לישראל (ומי יודע אם גם לא את רצועת עזה...), הרי שכנגד חצאי הזכויות
שיוענקו לערבים בשטחים המסופחים יצטרכו למלא את אותם שטחים ואת ישראל בכלל
ב"יהודים חדשים". המפתח לכך הוא שוב ה"גיור" שלא עפ"י
קיום המצוות ולשם כך מרחב המתבוללים היהודי במזרח אירופה ובמערבה הוא כר נהדר
ו"גיורם" מראש באותן ארצות יביא לארץ אוכלוסיה חדשה שכבר רשום בתעודותיה
המילה "יהודי" וה"רבנויות" תיאלצנה לרשמם
כ"יהודים". לא לחינם פתאום צצו "בתי דין לגיורים" מטעם ה"רבנות הראשית" בגרמניה,
בשוויץ, בפולין וברומניה. בשאלון של הפדרציה הרומנית למשל – בנוגע למועמדים ל"גיור", הם נשאלים
בין שאר השאלות שלא קשורות לדת אש למו, אלה מה דעתם על "ישראל המודרנית"? אין
ספק שאופציית "ארץ ישראל השלימה" מימין היא גם זו הדורשת העלאה ב"גיורים"
ומשום כך נתמך הרב עמר ע"י הממסד הציוני החילוני. ולכן גם לא פלא שהימין
הציוני דורש היום "רב ציוני". גם השמאל הציוני יתמוך תמיד ב"גיור
ליברלי" ואת זה כבר הציע ח"כ לשעבר חיים אורון ממר"צ שרצה שכל מי
שיצהיר כי הוא "יהודי" יקבל את זכויות "חוק השבות". כשהציונות
האנטי דתית עומדת מול "זכויות המיעוט הערבי" הרי שהשמאל הציוני תמיד
בוחר בציונות ובחוקיה האנטי דתיים, ובמיוחד אם מדובר ב"רוב יהודי" כלבבם
על הארץ.
"רב ציוני" יהיה כפוף אך ורק להשקפה הציונית ויכופף את הדת
עפ"י אותה השקפה. לעומת זאת רב חרדי – שאומנם יהיה גם ציוני דה - פאקטו,
עדיין תהיה לו מחויבות ל"שולחן ערוך" וחבריו ילחצו אותו בנדון כמו
שלוחצים כיום את הרב עמר. זוהי בעצם נקודת ההבדל בין ההשקפה החרדית הכללית לבין
ההשקפה הדתית-לאומית-ציונית. הציונות זיהתה את ההבדל הזה ולכן היא מבכרת
"רבים ציונים" על פני כאלה שעונים איכשהו להגדרה "חרדים".
ההיסטוריה מוכיחה לנו כי ה"מזרחי" הפך את הדת למשנית ואת
ה"ממלכתיות הציונית הלאומית" לעיקר. בכל דור ודור "רבני"
ה"מזרחי" מכופפים את הדת יהודית לצורכי הציונות ולא משום בצע כסף או
"קלות דעת" אלא מתוך אמונה ב"עבודה הזרה" הציונית
כ"אתחלתא דגאולה" לבוא המשיח, ואם הציונות נימצאת בבעיה
"קיומית" ולשם כך יש לכופף את ה"שולחן ערוך", ואף – חס ושלום,
למחוק ממנו פרקים שלמים הרי שהם יעשו זאת משום ש"אמונתם הדתית" בנויה על
כך שמחיקת אותם פרקים תקרב את המשיח ואילו אם הציונות תימחק הרי שהמשיח , חס
ושלום, לא יגיע יותר.
את היסודות הללו בנה וייצב הרב יצחק הכהן קוק. בימיו הוא יכול היה להרשות
לעצמו להכניס רבנים אמיתיים למשרות רבות ולטוות את ה"גיור" עפ"י
ה"הלכה". הציונים היו בראשית דרכם וחוץ מכמה "תיקונים
קוסמטיים" ב"גיור" מספר אנשי, מקורבי השלטון ובני משפחותיהם, הרי
שדרישה סיטונית בנושא לא היתה. אבל עם חלוף הימים - ובמיוחד עם אי ההצלחה לגרש את
כל הערבים ומנגד ריבוי הדתיים והחרדים, הרי ש"הרוב הציוני" עומד כיום בסכנה
ולכן לא פלא שהלחץ איננו עוד כבימי הרב קוק. סתיו – ואף דוד לאו, הם מאמינים בני
מאמינים בצורך "להציל את המדינה", קרי - את הציונות. "רב
ציוני" מאמין שהציונות היא מעל ל"שולחן ערוך" מעצם היותה התנאי
לגאולה הסופית כ"אתחלתא דגאולה" ולכן אם צריך עוד "גרי
חלומות" כדי שהציונות לא תשקע הרי שאצל חובשי הכיפות הסרוגות זהו כורח מציאות
בלתי מתפשר וגם במחיר מחיקת ההלכה, שהרי המשיח הלאומני היא הדת שלהם ולא בסיס
ה"שולחן ערוך".
אי לכך הרי שחייכתי בעצב ביום ראשון (ה-17 ליוני 2013) כאשר יהודי נשוא
פנים ולוחם אנטי "גיורי החלוומות" כמו דיין אברהם שרמן זעק ב"כנס רבנים"
ציונים , מתוך דם ליבו ממש, כי "הרב קוק היה נחרד אם היה יודע מה קורה כיום
בגיורי הצבא והרבנות", ועוד כינה את הרב קוק בכמה סופרלטיבים שלא מגיעים לא
ומשום כך לא אחזור עליהם כאן. הרב שלמה גורן היה תלמידו של הרב קוק ולהבדיל ממה
שחושבים (או שרוצים שיחשבו...) הרי שהוא עמד על לא מעט נושאים דתיים על שתי רגליו
וגם הוא היה אדם דתי באמונתו ולא עוד פרחח תיאטרון , מושחת מידות או ליצן כמו
הרבנים ה"ראשיים" שנבחרו משנת 1993 ואילך היו, אבל בנושאי טיהור ממזרים
ו"גרי חלומות" הוא היה ראשון בימיו וזאת משום שהוספת "כוח אדם"
לציונים היתה בעיניו "מצוות קודש", כהמשך להשקפת ה"מזרחי"
והרב קוק.
כאן אוסיף ואספר סיפור שאולי לא ינעם לרבים אבל בעובדות עסקינן. בתחילת
שנות ה-80 היה עדיין הגרי"ש אלישיב בין ה"תפר" שבין ה"מזרחי"
לחרדים הליטאים. רב בשם אליהו אביחיל - איש השקפה קיצונית "מזרחיסטית"
בכל הנוגע להטמעת "גרי חלומות" כדי לחזק את ה"עם הציוני", פעל
באותם ימים להבאת נוכרים משבטי ה"פתנים" שבאפגניסטן לישראל בטענה שאלה
הם "עשרת השבטים האבודים". אביחיל ניסה לטעון כי היותם של השבטים הללו
כיום מוסלמים תסייע בהבנת המלחמה בערבים. עם התיאוריה ההזויה הזו הוא רץ מרב אחד
למשנהו כדי שיעזרו לו בחלום הבלהות הזה. אפילו רבנים מה"מזרחי" הסתייגו
ממנו . אבל בין הרבנים שהביאו להגנת התיזה ההזויה הזו היה לא אחר מאשר...הרב יוסף
שלום אלישיב! הרב אלישיב ענה לו כי "אם אבחר לרב הראשי לישראל אקים להם מרכזי
קליטה בישראל". אין ספק שהשקפתו דאז של הרב אלישיב נשענה אף היא מהשפעת תפיסת
הרב קוק וחותנו (הרב אריה לוין) כי חיזוק הציונות ב"גרים" ככוח אדם נגד
מדינות ערב היא ראשונה במעלת הגאולה. אח"כ כבר באו הימים שהרב אלישיב
"נשאב" לתוך המחנה החרדי- ציוני של הרב שך והכל הפך להיסטוריה.
יש להוסיף ולציין כי השקפתו של הגר"ע יוסף - בעניין שבט האתיופים, לא
נפסקה על ידו באופן כה ברור וחד כמו שהוא ואנשי ש"ס מנסים להציג זאת היום.
פרוטוקולים מהפרלמנט הישראלי - בסוף שנות ה-70, מביאים את דבריו בעניין עריכת
בדיקות ומרכזי בדיקה לבני השבט הזה באתיופיה עצמה כדי לבדוק מיהו באמת יהודי. אבל
בראשית שנות ה-80 - כאשר מנחם בגין החליט כי הוא מעלה את האתיופים ומכיר בהם
כיהודים (למרות שאפילו המפד"ל דאז התנגדה לצעד חד צדדי כזה) הרי שפתאום
הנר"ע יוסף החליט ש"הם יהודים לכל דבר ובלי צורך לגיור לחומרה ויש
להעלותם לארץ בלי בעיות, ואם לאוו נכריז אנחנו עליהם שהם ספרדים". ברור לי
כשמש כי ה"פסיקה" של הגר"ע יוסף שונתה עקב "הוראה מגבוה"
של הציונים וכי הם שינו את דעתם (עד אז העדיפו לא להכיר בהם כ"יהודים"
מסיבות גזעניות של צבע עור) משום הצורך הקיומי שלהם ב"יהודים חדשים" מול
העלייה הדמוגרפית הערבית דאז.
אי לכך אני סמוך ובטוח כי אם הרב יצחק הכהן קוק היה חי היום והיה נבחר
במקומו של דוד סתיו או שמואל אליהו – כ"רב ציוני ראשי" הרי שהוא היה מאשר ומקיים
את כל ה"הקלות" ב"גיורי הצבא", ב"גיורים הממלכתיים"
וב"גיורי הרבנות הראשית בחו"ל" וזאת משום שהיה מסכים רעיונית כי
הגדלת ה"עם הציוני" , כשעומדים בפני סיפוח השטחים הכבושים, היא כורח
המציאות של ה"אתחלא דגאולה" שהוא עצמו המציא. הוא לא היה עושה זאת עבור
שלמונים או משום שלשלטון יש נגדו תיק פלילי אלא משום שהוא היה מאמין בצורך הזה, לא
למוטט את ה"עם הציוני" כתנאי לבוא משיח צדקנו, גם בעבור הורקת
ה"שולחן ערוך".
הבעיה איננה דוד סתיו
החבורה הרפורמיסטית של ש"ס ניסתה
השבוע לעורר מצג שווא כי התנגדותם לרב דוד סתיו מ"צוהר" היא זו שהביאה
את ש"ס להתנגד ל"דיל" הדביל של הרב עמר – הרב סתיו אבל העובדות הן
אחרות. ההתנפלות על הרב סתיו היא הסחת דעת, שהרי מהו ההבדל בין ש"ס
ל"צוהר" בנושא קלות ה"גיורים"?! "גיורי" הצבא
הציוני וה"גיורים הממלכתיים" שהרב עובדיה אישר לרב עמר אינם טובים ממה
שסתיו מציע לציונים. אבל הבעיה האמיתית של ש"ס היא שמשפחת ה"מלוכה"
של הרב עובדיה מציעה את הרב אברהם יוסף מחולון ל"רב ראשי", כבנו של הרב
עובדיה ואילו הרב עמר עלול לנצח אותו בקרב על ה"רב הראשי" אם יתמודד
שוב. לש"ס יש בעיה לצאת נגד הרב עמר בגלוי או לבקשו להוריד מועמדותו ולכן הם נתפסו,
כביכול, לרב סתיו וחרפו אותו כ"קל שבקלים" כדי למצוא סיבה להכשיל את
הניסיון של הרב עמר להיבחר שוב. גם כך, לאחר שהרב עמר ירד מהמועמדות עדיין מערערים
האחים יצחק ודוד יוסף על אברהם יוסף כמועמד "משפחת המלוכה" ל"רב
הראשי". ואילו ברקע עולה דמותו השנואה - ולאוו דווקא מסיבות רעיוניות, של הרב
שמואל אליהו.
האומנם
המשת"ף
יחזור לראשות?
ממש לפני יריית הפתיחה לבחירות המוניציפאליות שוב חוזרת השאלה הגדולה: האם
אורי לופוליאנסקי יתמודד על ראשות העיר י"ם? אין ספק שהשלטון הציוני בוחש
לטובתו והרי "גורמים משפטיים" כבר בוחשים לסגור לו את תיק
"הולילנד" או לחילופין להגיע עימו ל"פשרה כמה שיותר מהר". הכל
ברור וידוע כי הציונים חפצים בלופוליאנסקי לראש עיריית י"ם שהרי הוא היה זה שפתח
תקדים בעיר של הפעלת מוסדות עירוניים - ובראשם המוזיאון, בשבות ובחגים ,
וכ"ראש עיר חרדי" התקדים הזה שווה פי מאה לציונים. הוא היה האיש ששלח
שוטרים להכות את המוחים בכביש בר אילן בי"ם - מה שלא עשו לפניו אולמרט וקולק!
הוא האיש שרצה לגבות מיסים מהקבצנים - רשעות ששום יהודי אינו יכול להגיע אליה! השלטון
יודע שדרכו יהיה קל יותר לבנות מגורים לעוד חילוניים נגד הריבוי החרדי. את האיש
הזה היה צריך להחרים אם אומנם גדולי דור היו שולטים באמת בימינו ביהדות החרדית.
איפה
הרבנים של אשדוד?
העיר אשדוד היא עיר ואם בישראל עם קהילות חרדיות גדולות וענפות. בעיר
אשדוד קיימים מרכזים תורתיים גדולים של
חסידויות מפוארות , של מרכזי התורה והחסד הספרדים וישיבות ליטאיות קדושות. מלבד
הציבור החרדי והדתי- לאומי ישנן בעיר אשדוד גם אוכלוסיות יהודיות ולא יהודיות שמתנגדות
למצעדי תועבה חזיריים. בעיר זו חיה קהילה יהודית מסורתית וותיקה יוצאת מרוקו וצפון
אפריקה, בעיר הזו חיה קהילה יהודית מסורתית יוצאת גרוזיה והקווקאז ובעיר הזו חיה
אוכלוסיה יוצאת חבר העמים - יהודים ונוכרים, שמצעד התועבה הוא ארס והרס עבורם.
אבל "איחוד רבני השכונות החרדיות" בעיר - המתמחים במתן כשרות
עבור שכר נאה בצד זאת, לא מצאו דרך משותפת עם הרב ה"קנאי" שיינין ועם
ה"רב המקובל" פינטו ועם יתר האדמו"רים שמספקים ברכות למכביר (עבור
"תרומה הגונה") כמשפחת אבו חצירה והרב פינו הבן, לצאת ולאחד את כל העיר
הזו נגד מצעד התועבה. את העיר הזו היה קל יותר לאחד מאשר את ירושלים או את בית
שמש. משהו מסריח כאן מבחינת ההשתמטות ולא החילוניים או הנוכרים הם האשמים באדישות
למצעד התועבה באשדוד.